סעודת ראש חודש אב - שיחה עם רב

מחורבן לאהבה - קטעים נבחרים מהמקורות

שיחה 11.07.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שלום לכולם, ברוכים הבאים לסעודת ראש חודש אב שלנו, נושא הסעודה "מחורבן לאהבה".

אנחנו עושים סעודה לכבוד ראש חודש אב, חודש מאוד מאוד מיוחד, זמן מאוד מיוחד שיש לו שורש בהרבה אירועים לא נעימים, מאוד מאוד לא טובים בהיסטוריה שלנו, של האנושות כולה, ובכל זאת אנחנו באים ועושים סעודה. למה? כי האמת היא שיש כאן שאלה גדולה, מהעליון לא יצא רע אלא רק טוב, לכן אנחנו צריכים לראות את כל המעשה שהבורא עשה בכל הפרספקטיבה שלו מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, כי אין הטוב מתגלה בלי שהרע יתגלה לפניו והרע הוא דווקא אותו היסוד שממנו גדל הטוב.

לכן אנחנו צריכים לראות גם בחודש אב דברים מיוחדים וטובים, שהבורא ברא את יצר הרע, נתן לו תוקף ויכולת להילחם ולהראות את העוצמה שלו מפני שדווקא בצורה כזאת אנחנו נוכל לגלות את הכוח הטוב כנגד הכוח הרע ובצורה כזאת הטוב יגדל ויראה את עצמו כלפי כולם, כי אי אפשר לגלות את זה בצורה אחרת. אנחנו כנבראים צריכים לחשוב יותר ויותר על עניין הבריאה, שהבורא נקרא בורא דווקא בגלל שהוא ברא, ברא זאת אומרת בריאה יש מאין, ברא את הרצון לקבל, "בראתי יצר הרע", ואחר כך כבר באים אנחנו ובעזרתו, בעזרת הבורא משליטים את הכוח הטוב על פני כוח הרע, וכך הטוב דווקא יכול להתגלות, ובלי זה לא היינו מגלים את הכוח הטוב שבבריאה.

לכן אפילו ברע שנברא וגדל ומתגלה, גם בו מלכתחילה ישנה כוונה לטובה, לטוב, כי דווקא על ידי הכוח הרע אנחנו עולים יותר ויותר, כי הכוח הרע הזה כביכול מכין לנו את העליה הזאת להגיע למטרת הבריאה, לכוח הטוב. ולכן אנחנו צריכים להשתדל לראות את שני הכוחות האלו, גם רע וגם טוב, שנמצאים ביחד זה מול זה, ואנחנו עבור היחס הנכון גם לכוח הרע זוכים לזה שכל הבריאה תתפתח, שאנחנו נִפתח אותה, נגלה אותה, ואנחנו בזה נכיר את כל המציאות ונוכל להבין אותה לא רק מצד יצר הטוב שאנחנו רוצים אותו, רוצים דברים טובים, אלא אנחנו מבינים שכל הבריאה צריכה להתגלות באמצע בין רע לטוב וטוב לרע.

ולכן היחס שלנו צריך להיות ממש באמצע, שאנחנו חותכים את כל הבריאה לרע ולטוב, לחושך ואור, השפעה וקבלה, ולראות איך בלהבדיל בין שניהם, אחר כך אנחנו אפילו יכולים להפוך את כל הכוח הרע ולצרף אותו לכוח הטוב, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקון הבריאה ומגדילים את הכול, ודווקא בזה אנחנו מגבירים את כוח הבורא, עד כמה שעשה הכול לטובה, שאפילו כוח הרע כולו כולו נעשה לכוח הטוב, "מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש".

הכול על ידי ההתערבות שלנו בבריאה, על ידי העבודה שלנו, על ידי זה שאנחנו בוחרים את הגישה הזאת שאומנם סובלים, וכמה שאנחנו מרגישים את הכוחות הרעים האלה על עצמנו, כמה שהם מפחידים אותנו, כמה שהם מדכאים אותנו, אנחנו לאט לאט על ידי החיבור בינינו דווקא רואים איך אנחנו הופכים את הרע לטוב, וכל הבריאה מתהפכת לטוב וכך אנחנו מגיעים לתיקון של כל הבריאה.

לכן למרות שחודש אב הוא חודש שבו מתגלה הרע, במשך כל ההיסטוריה זה חודש של גילוי הרע, אבל יחד עם זה אנחנו מכבדים את זה ומדברים על היחס הנכון לרע ולטוב, ששניהם באים מהכוח העליון ש"אין עוד מלבדו" והרע מצטרף לטוב, ו"חשכה כאורה יאיר", וכך אנחנו מסיימים את כל הבריאה. לכן אומנם החודש הזה הוא שורש לכל המצבים הרעים, הכוחות הרעים, שהרגשנו את זה במשך כל ההיסטוריה שלנו והאנושות כולה סבלה הרבה ועדיין סובלת מפני שהרע מעורב ועדיין בתוקף, אבל בכל זאת אנחנו כבר מבינים איך להתייחס נכון לכוח הרע שהוא כולו בא כדי שאנחנו נתגבר עליו ונצרף אותו בהדרגה לכוח הטוב, וכך אנחנו מגדילים את כוח הבורא וממש מכתירים אותו מעלינו.

אז בואו נעשה לחיים על זה שנשתדל להבין צורך לגילוי הרע שבבריאה, ו"סוף מעשה במחשבה תחילה" גם נגלה את הכוח הרע כטוב פעם. לחיים!

אנחנו צריכים לא לשכוח את היחס שצריך להיות בבריאה, שהכוונה שלנו, הכיוון שלנו, הצפון שלנו, לאן אנחנו מכוונים, זה הבורא שממנו יוצאים גם הכוחות הטובים וגם הכוחות "כביכול" הרעים ואנחנו צריכים בין שניהם לקבוע את היחס שלנו, שאין שום דבר רע בעולם אלא להשתדל לכוון את עצמנו רק לדבר הטוב.

למרות שעוברים כל המצבים שאנחנו צריכים לצרף אותם יחד, להעמיד אותם זה מול זה, אבל אחרי שאנחנו עושים את זה, אז אנחנו צריכים בכל זאת להגיע למצב ששניהם ישלימו זה את זה, הרצון לקבל ייתן את העביות שלו, את התמיכה, את הבסיס, והרצון להשפיע את הכיסוי שלו. וכך כל הבריאה, שהיא כולה כולה רצון לקבל, היא דווקא יכולה להתנוצץ, להבעיר ולהגדיל את כוח הבורא שיוכל להראות את הפעולות שלו שמלכתחילה הן רק פעולות נכונות וטובות. "סוף מעשה במחשבה תחילה", אז אנחנו משיגים בסוף מה שהבורא כיוון לזה מהתחלה, וכך צריכים להשתדל לראות את זה.

לכן מקובלים מסתכלים על כל הבריאה בצורה כזאת שמשתמשים בכוח הרע כדי להגדיל ולגלות את הטוב. כמו שכתוב בזוהר, שאין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, רק אחר כך כשאנחנו צריכים לעבוד אז אנחנו מצרפים את הרע לטוב והטוב על ידי זה גדל. לכן היחס שלנו מלכתחילה, לא חשוב מה אנחנו רואים בעולם הזה, אנחנו רואים את זה על הרקע שזה בא מהבורא. ולכן למרות כל הדברים הבלתי נעימים, מפחידים, נוראיים שקורים, אנחנו צריכים למעלה מהדעת להשתדל לעלות מעליהם כמו שהם נראים לכלים הלא מתוקנים שלנו, ולהגיע למצב שאין רע אלא רק טוב.

ודאי שעוד לא כרגע ועוד לא עכשיו ולא מיד, אבל לאט לאט אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה כמוכנים לתיקון היחס שלנו דווקא בצורה כזאת בקו האמצעי.

קריין: קטע מספר 1. מתוך קטעי המקור לסעודה בנושא "מחורבן לאהבה".

"בחודש אב, שצריכים להתאבל על חורבן בית המקדש, צריכים לעבוד על קו שמאל, היינו לתת בקורת על המעשים, שצריכים להיות בדרך הקדושה, שהוא עמ"נ להשפיע, ואיך שהאדם מרוחק מענין השפעה.

ובזמן שאדם חושב על זה, הוא נמצא במצב של התרחקות מהקדושה, והוא משוקע רק באהבה עצמית, שכל הבסיס שלו, שעוסק בתו"מ הכל על החשבון למלאות את הרצון לקבל, בכל מילוי שרק אפשר למלאות אותו.

אי לזאת, בזמן שעוסק בחשבון של השפלות שלו, יש אז מקום לעורר הכאב של חורבן הקדושה שיש בכל אחד ואחד. ואז יקויים "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים"."

(הרב"ש. מאמר 19 "ענין שמחה" 1986)

בסופו של דבר זה מה שאנחנו צריכים לראות. זאת אומרת "בזמן שעוסק בחשבון על שפלות עצמו יש מקום לעורר כאב של חורבן וגם יכוון את עצמו שכל שעושה ככה, שמרגיש את הכאב הזה, הוא גם זוכה ורואה בנחמת" כל הבעיות והצרות שעוברים.

אין ספק שצרות גדולות אנחנו עוברים. ומה שמעניין שאחר כך כשאנחנו מגיעים לתיקונים, כמו שכתוב, אנחנו מרגישים שלא אנחנו סבלנו, אלא היצר הרע היה סובל ואנחנו לא מזדהים כבר עימו, אנחנו מתעלים מעליו, והכול נגמר רק בהרגשת הטוב. וגם אותו הסבל, אותם הדברים הנוראיים שאנחנו עברנו הופכים להיות לכוח שמגדיל, מגביר את הכוח הטוב שמתגלה, עניין של השפעה ודבקות. וכך אנחנו מבינים את תכלית הבריאה ואיך הבורא שהוא טוב ומטיב מלכתחילה היה יכול לבנות, לברוא יצר הרע נורא שהוא כל כך מקשה עלינו במשך כל ההיסטוריה שלנו.

רק המקובלים לאט לאט מגלים עד כמה זה נברא בצורה הכרחית. הבורא כל יכול היה יכול לברוא בכל מיני צורות, אלא אנחנו צריכים לקבל את כול הבריאה בלמעלה מהדעת, שאין רע בעולם. אלא אמנם שאנחנו מרגישים את הרע, הרע הזה מורגש אך ורק מפני שעדיין אנחנו נמצאים בחוסר תיקונים והרצון לקבל שלנו הוא הוא הסובל. אנחנו עדיין מזדהים עימו, לכן אנחנו סובלים. ברגע שאנחנו משתדלים להתנתק ממנו ולעלות מעליו, אז בצורה כזאת אנחנו כבר מתחילים להרגיש את הטוב ומטיב שממלא את כול המציאות.

לכן חודש אב, אומנם שהוא כל כך נורא אבל הוא נותן לנו יסוד לכל הבסיס של הבריאה של יצר הרע, של האגו שלנו שנברא, ודווקא בזכותו ועליו, מה שנקרא מלאך הרע, מלאך המוות, אנחנו כשמתקנים אותו אז זוכים שגם מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש, ובזכותו אנחנו משיגים את החיים פי תר"ך פעמים ממה שהיינו יכולים להרגיש ומגיעים למטרת החיים, מטרת הבריאה.

קריין: קטע מספר 2.

"האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש, שהקדושה, היא בחינת חורבן ונמצאת בשיפלות, ואין איש שם לב לשיפלות הזאת, שהקדושה מונחת בארץ וצריכים להרים אותה משיפלותה.

כלומר כל אחד ואחד מכיר בתועלת עצמו ויודע שזה דבר חשוב מאוד, וכדאי לעבוד בשביל זה, מה שאין כן להשפיע לא כדאי. וזה נקרא שהקדושה מונחת בארץ, כאבן שאין לה הופכין.

אבל אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל."

(הרב"ש. 106. "חורבן דקדושה")

זו גם אותה הגישה. אסור לאדם להגיד שיש משהו רע לפניו, אלא רק תיקון והתיקון הוא על ידי חיבור. וחיבור משיגים על ידי זה שהוא מתפלל עבור כולם, והוא האחרון בתור שמגיע לזה. לכן כמו שאנחנו רואים בסידור התפילות שכתוב, שאנחנו מבקשים על אלו, על אלו, על אלו, ובסוף מילה אחרונה "ועלינו", גם עלינו מבקשים שיהיה תיקון וישועה.

קריין: שוב, קטע 2.

"האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש, שהקדושה, היא בחינת חורבן ונמצאת בשיפלות, ואין איש שם לב לשיפלות הזאת, שהקדושה מונחת בארץ וצריכים להרים אותה משיפלותה.

כלומר כל אחד ואחד מכיר בתועלת עצמו ויודע שזה דבר חשוב מאוד, וכדאי לעבוד בשביל זה, מה שאין כן להשפיע לא כדאי. וזה נקרא שהקדושה מונחת בארץ, כאבן שאין לה הופכין.

אבל אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל."

(הרב"ש. 106. "חורבן דקדושה")

זאת אומרת, למרות שאנחנו מרגישים כל מיני צורות של אי נעימות, אנחנו מבקשים לא על עצמנו, אלא מה שנקרא להשפיע נחת רוח לבורא, כי זאת התוצאה מהסתכלות נכונה על הבריאה. כל הרע נברא לא כדי שאנחנו נפטר ממנו, אלא כדי שאנחנו נבחן את הדרך, את הקו האמצעי באמונה למעלה מהדעת כך שאנחנו מבקשים רק להעלות את גדלות הבורא מעלינו. ואז בצורה כזאת אנחנו מצדיקים את הבורא, אומנם הוא טוב ומטיב, אבל מלכתחילה ברא יצר הרע כל כך גרוע שכל העולם, כמו שאנחנו רואים ומרגישים בינתיים בתכונות שלנו, אלפי שנים סובל מהבריאה הזאת.

אז כשאנחנו מסתכלים בצורה נכונה בקו האמצעי, אנחנו מתחילים כבר לייצב את עצמנו נכון שהרע נברא כדי לייצב לנו אפשרות, לתת לנו אפשרות להסתכל על הבריאה בצורה נכונה. הרע נברא בניגוד לטוב כדי שאנחנו נייצב את עצמנו באמצע ונהיה כקו האמצעי.

קריין: קטע מספר 3.

"אם האדם מתגבר, ומקבל על עצמו עול מלכות, אף על פי שלא רואה שום חשיבות, והוא מתאבל על זה, מדוע הוא כך, היינו למה כל כך נסתר מאתנו את חשיבותה של ירושלים, ומתפלל על זה, מדוע אין חשיבות למלכות, ומבקש מה', שיקים את ירושלים מעפר הזה, שהיא נמצאת בה, ובשיעור שהאדם מצטער על חורבנה, הוא זוכה, שהקב"ה ישמע את תפלתו. והאדם זוכה לראות אותה בשמחתה, היינו שהיא כן משפיע לו טוב ועונג."

(הרב"ש. מאמר 39 "מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה" 1990)

גם כאן משמע שהכול נברא בצורה כזאת שאנחנו נוכל לבחור את הקו האמצעי ולראות את כל הבריאה שנמצאת לפנינו שכך הבורא מביא לנו את הרגשת הטוב, הרגשת הרע, ושאנחנו נקבל את כל מה שיש לפנינו בצורה יפה וטובה שזה מגיע מאותו מקור.

קריין: קטע 4.

"עיקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שעל ידי זה עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא רבם, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי שמעון בר יוחאי "אנן בחביבותא תליא" [אצלנו באהבה תלוי הדבר], שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי הארי ז"ל, שהזהירם האר"י כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה."

(ליקוטי הלכות. הלכות דם, הלכה א')

כי רק בקשר בין בני אדם, במיוחד אלה שנמצאים בדרך להשגת הבורא ביישום של חכמת הקבלה, העיקר ביניהם אם הם רוצים להגיע להשפעה, לכוח העליון, להשגת הבורא, אז רק על ידי קשר של אהבה שהם משתדלים ליישם ביניהם.

לכן אנחנו אחרי יום תשעה באב, אחרי כמה ימים מגיעים ליום של אהבה, זאת אומרת יש יום תשעה באב, ויש ט"ו באב, 15 באב, שהם סמוכים זה לזה. לפי חשבון הספירות ככה זה יוצא, שטוב ורע נמצאים דווקא בקרבה זה לזה וכך אנחנו גם חוגגים אותם.

אני מאוד מקווה שמה שאנחנו עכשיו מדברים, מה שאתם שומעים ועוד מה שאנחנו נלמד במשך השבוע הקרוב, מה ששייך ליום החורבן, כוח הרע שמתגלה, עד כמה שאנחנו צריכים גם להשתדל לשנות לזה את היחס שלנו, שכוח הרע הזה הוא יוצא מכוח הטוב, שמלכתחילה יש רק כוח הטוב, הבורא, ומכוח הטוב, מהכוונה הטובה "סוף מעשה במחשבה תחילה", הייתה כביכול ההחלטה שלו, שחייב לברוא את הרע כדי להבליט את הטוב, כדי לגדל, לגלות את הטוב, כי אי אפשר אלא רק בצורה כזאת שגם הרע יהיה באותו הגודל וכנגד הכוח הטוב, ואז יגלו זה את זה וישלימו זה את זה, ובסופו של דבר כוח הטוב יכסה את הכול.

לכן אנחנו צריכים ללמוד וכדי לייצב את עצמנו נכון לכל הדברים הרעים שמתגלים, כי מי שלומד את חכמת הקבלה הוא נכנס בדרך כלל להרגשות לא נעימות, לזה שהכוחות האלה מכבידים עליו, ואנחנו צריכים כל הזמן לשמור את עצמנו להסתכל על הכול דרך כוח הטוב. ולמרות שהרע מתגלה, אני מבין שהוא מתגלה כדי שאני אסדר אותו נכון. הוא גם יוצא מכוח הטוב ובסופו של דבר מגיע כדי שעל ידו אני אגביר את הכוח הטוב, ואין לרע יותר תפקיד בחיים, רק להעלות כוח הטוב פי תר"ך פעמים לעשות מנפש דנפש דנפש, אור של נרנח"י שלם.

קריין: קטע מספר 5.

"צריך לצפות לישועה, כלומר, להתעורר לסלק שנאת חינם, שאי אפשר שיבנה עד שיתקן סיבת חורבנו, וכיון שהוא מצפה לישועה, מוכרח לסלק שנאת חינם, שאם לאו, איך יצפה והוא הגורם להחזיק בחורבנו. וזה שנאמר (ירושלמי יומא א', א') כל דור שלא ניבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו, שלא ניבנה מסיבת שנאת חינם, והוי כאלו נחרב, שזה היה סיבת חורבנו."

(החיד''א. ''דברים אחדים'', דרוש ו')

אנחנו צריכים לראות את התהליך הזה כתהליך דינמי שכל הזמן מתפתח ומתרחש, וכמו שבכלל אנחנו לומדים שכל יום זה בריאה חדשה וכך אנחנו צריכים לקבל אותה ולהמשיך.

לכן צריכים להתייחס לכל דבר שמתגלה, שזה מתגלה בשבילנו כאן, עכשיו דבר חדש, ואנחנו צריכים לקבוע את היחס שלנו אליו. והיחס צריך להיות שאין רע בלי טוב, אין טוב בלי רע, ואנחנו מתייחסים לזה בסבלנות רבה, שכל העבודה שלנו הוא בלקבוע יחס, בזה אנחנו מנצלים את כול הבריאה, בזה אנחנו מנצחים את כוח השמאל, כוח הרע, ואנחנו מגיעים למצב שהרע הזה הוא כולו אך ורק כדי שאנחנו נבין ונוכל לאחוז, לגלות את הטוב, כי אנחנו לא מסוגלים מצד הבריאה, כי אנחנו בר ממדרגה, אנחנו חוץ מבורא. אם כוח הטוב זה הבורא, אז איך אנחנו יכולים להיות?

לכן מה שברא הבורא, הוא ברא אותנו, וחוץ מזה את היצר הרע והגדול, כדי שאנחנו נוכל כל הזמן כל הזמן לכופף אותו, להגדיל את הכוח הטוב עד כדי כך שהטוב ימלא כל העולם שלנו וזה העבודה שלנו סך הכול. לכן אם אנחנו מסתכלים על הבריאה, אנחנו צריכים לראות את כל המצבים האלה כמצבים מיוחדים, מצבים שהם רק לטובתנו.

קריין: כן, קטע מספר 6.

"בגמר המירוק לנו, בעת הגאולה, לא די שנחזור למעלת הגדולה שהיה לנו כבר, אלא אף שיהיה יתרון גדול לאור העתיד, בכמה מעלות טובות יותר ממה שהיה, ויתרון התרוממות הזה בא מכח חושך הצרות. וכל המרבה להתאבל הוא מוסיף על עצמו אור חדש גדול לעתיד, כי בגודל האבילות נראה כאלו עתה נחרב בית המקדש, והמתאבל נראה בעיניו כאלו עתה נעשה החורבן, ואז מזדכך לגמרי ומתבטלין הקליפות, ואז יבא האור הגדול בלי הפסק שום מסך. ומזה נמצא שכל הגליות והצרות יבואו באחרית הימים לטובה, והם לתכלית עצם הטוב."

(השל"ה הקדוש. שני לוחות הברית, מסכת תענית)

עד כמה שמתגלה הרע במשך כל שנות הגלות מהקדושה, מגילוי הבורא, אז בסופו של דבר מתגלה בזה כוח הטוב ואנחנו מתחילים דווקא בזכות הרע שעברנו לגלות את הכוח הטוב, וכך לראות את הבריאה כולה במצב האמיתי, כי אין רע בעולם. וכל הרע היה בצורה מלאכותית מופיע לפנינו, לפני הנבראים, כדי שאנחנו נלמד ונכיר ונחשב את הכוח הטוב, אחרת בלי הרע לא היינו יכולים לייצב את עצמנו נכון, לכוון את עצמנו נכון לכיוון הטוב, לכיוון הבורא.

קריין: קטע מספר 7.

"עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם."

(הראי"ה קוק. אורות הקודש ג')

לכן צריכים ללכת קדימה "והעיקר לא לפחד כלל וכלל", ו"כל העולם" אומנם נראה כ"גשר צר מאוד" אבל זו דרך ישירה וצרה במיוחד כדי שאנחנו לא נטעה לא לימין ולא שמאל, אלא נעבור על הגשר הזה ישר למטרת הבריאה. אנחנו צריכים כך לראות לפנינו כל הזמן שנפתחת יותר ויותר הדרך, ושוב, אפילו אם מתגלה הרע, מה שיתגלה לא חשוב מה, זה הכול מביא אותנו לטובה ולטוב.

אז נעשה לחיים גם לחודש האב, ונצחק כמו שרבי עקיבא צחק ב"חורבנו של בית המקדש", שהכול זה לטובת הבריאה ולטובת כל טוב וסוף טוב. לחיים לכולם בני ברוך.

אני שוב אומר לכם, שאנחנו נלמד במשך שבוע ימים כל מה ששייך ליצר הרע שהבורא ברא, על החורבן שיצר הרע מביא לנו, עד שאנחנו נתחיל להבין עד כמה שהיצר הרע הזה הוא "עזר כנגדו" ועוזר לנו, ואומנם הוא מכביד עלינו מאוד ושובר ועושה ממש דברים נוראיים, אבל כל זה כדי אחר כך להתגלות פי כמה פעמים בצורה יותר טובה. ואין טוב בלי רע, וכך אנחנו מתקדמים. נלמד איך להתייחס נכון לכל זה ונעשה את הדרך בצורה יפה כולה קלה, נוחה.

לחיים בני ברוך, תודה לכם על ההשתתפות. כל טוב.

(סוף הסעודה)