שיעור בוקר 25.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 773, אותיות ט"ו-ט"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 773, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ט"ו.

אות ט"ו

"והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב".

אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.

כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר".

שאלה: כותב פה, "והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי." למה הוא כותב פה "שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה", הרי אנחנו כל הזמן מדברים על זה שאנחנו כן צריכים להשתוקק ולרצות להשיג את המאור, ונאמר פה ש"אין לו לצפות" שזה יקרה?

אדם שרוצה באמת להשיג אמונה בה' הוא כן מצפה שהאור העליון, אור הבורא ישפיע עליו והוא יזכה לתוצאות הרוחניות, זאת אומרת לזה שהאור הזה ישפיע עליו וישנה לו את היחס לגשמיות ורוחניות, מהמצב שבו הוא נמצא.

תלמיד: אז צריכים לצפות שהעסק שאנחנו עושים, יביא אותנו ל-לשמה.

אנחנו צריכים להיות במצב כזה, שהעסק שלנו בתורה ומצוות יביא אותנו ל-לשמה.

שאלה: בכל תהליך התיקון הוא מדבר על זיכוך של העיניים, מה זה?

שהאדם רואה באיזה מצב הוא מגלה את המציאות שלפניו, או בחושך או באור. ההבדל ביניהם זה כל ההבדל שיש בין רוחניות לגשמיות. ולכן בעל הסולם כל כך דואג להסביר לנו את זה בצורה שאנחנו לא נלמד את זה כמו ידיעות מהמדע, אלא שאנחנו נרגיש את זה, נברר איפה זה בדיוק קורה בנו, איך אנחנו יכולים לשנות ועל ידי מה אנחנו זוכים לפקיחת העיניים בתורה.

תלמיד: האם הזיכוך הזה קורה פעם אחת, או שזה איזשהו תהליך שכל פעם אתה מקבל עוד ועוד זיכוך עד שבאמת אתה מקבל אמונה שלמה?

במנות קטנות.

שאלה: הוא נותן פה תנאי, "שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי". וכשהאדם בודק את עצמו הוא כל הזמן מגלה שמה?

שעוד לא זכה.

תלמיד: מה זה לא זכה, הוא התרחק, פעם היה אולי יותר קרוב.

כן, יכול להיות.

תלמיד: אז מה עושים?

מתפללים, מבקשים.

תלמיד: מתישהו אדם ירגיש את זה, שהוא יידע בנפשו שזכה באמונה השי"ת? יקרה מצב כזה?

כן. כן.

תלמיד: זה מצב פרטי של האדם?

מצב פרטי של האדם.

תלמיד: וכל עוד אדם לא מרגיש את זה, המאור לא עובד עליו?

המאור עובד כל הזמן, רק תלוי באיזו צורה, ובאיזה קצב, ובאיזה כיוון.

תלמיד: חוץ מתפילה יש לאדם איזו דרך לזרז את התהליך הזה?

רק מה שאנחנו לומדים, פעולות השפעה. לעבוד על כל האנושות, לקרב אותה לבורא.

שאלה: אתמול אנחנו בעשירייה דנו בזה המון זמן ויצאה השאלה מעשירייה, איך מטרם קבלת אור האמונה נמצאים בחושך, ואיך עובדים בזמן החושך?

אנחנו צריכים לבדוק ולהבין, להרגיש באיזה מצב כלפי הבורא, כלפי האור העליון אנחנו נמצאים ובהתאם לזה לעבוד. אז כשאנחנו מתחילים לעבוד, ברור לנו שאין לנו שום קשר עם הבורא, עם האור עליון, עם מדרגות עליונות, אלא אנחנו צריכים בכל זאת לעשות כמו שכתוב וכך להמשיך.

תלמיד: ומה מחזיק את האדם במצב הזה?

את האדם מחזיק הרצון שלו שהבורא מעורר בו, הרצון שדוחף אותו לגילוי.

תלמיד: יש לעשירייה תפקיד פה כשהאדם נמצא בחושך?

כן, ודאי, גם העשירייה צריכה להיות כמו מעגל ביטחון סביב כל אדם ואדם.

שאלה: נשמע שרק כאשר לאדם יש אמונה בה' אז המאור שבה מחזירו למוטב.

כן, את זה אנחנו עוד נלמד עוד מעט.

תלמיד: איך רוכשים אמונה בלי המאור?

אדם לא יכול להיות במגע עם האמונה ולהשיג מאור, זה בלתי אפשרי. זאת אומרת קודם כל אנחנו לא מרגישים כלפי הבורא איפה אנחנו נמצאים, מתי זה יותר ומתי פחות, האם מאיר אלינו אור האמונה או משהו אחר. אלה עדיין דברים סתומים. אז מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים להבין כמו שהוא כותב לנו כאן, "כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב"." זאת אומרת, זה המצב שבו הוא נמצא. אומנם מחוסר האמונה שלא רכש אותה קודם, אין לו במה להמשיך, הם "דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום." באור החיים, "כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.

כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר".

זאת אומרת, זה שהבורא מאיר לאדם שרוצה להתקרב בחושך, בכך הוא מעורר את האדם בזה שמשנה לו את כיוון ההתפתחות ואמצעי ההתפתחות והאדם מתחיל להתייחס אחרת לכוחות שמייצבים לו את הדרך.

תלמיד: באיזה תנאי מאיר לאדם המאור המחזיר למוטב?

בתנאי שהאדם רוצה מאוד להשיג אותו האור המחזיר למוטב, זאת אומרת להשיג אור האמונה.

תלמיד: איזו אמונה קודמת נדרשת לאדם כדי להשיג את המאור המחזיר למוטב?

אמונה שהבורא נמצא כטוב ומיטיב ומטפל ברצון האדם ונותן לרצון האדם כל מיני אמצעים כדי שהאדם ישנה את הרצון ויתקרב לבורא, וכך הוא נותן לאדם הזדמנות.

תלמיד: וכשהאדם זוכה לאמונה כתוצאה מהמאור המחזיר למוטב, במה היא שונה מהאמונה הקודמת שהייתה לו?

איזו אמונה קודמת הייתה לו?

תלמיד: כדי לזכות למאור המחזיר למוטב אמרת עכשיו שצריכה להיות לאדם אמונה בה'.

כן.

תלמיד: אז מאיר עליו המאור והוא זוכה לאמונת ה'.

כן.

תלמיד: ומה שונה אמונה קודם המאור לאמונה שאחרי המאור?

אי אפשר לקרוא לזה אמונה.

תלמיד: אז מה זה התנאי שקודם למאור? איזו אמונה זאת, מה זה המצב הזה?

הארה קטנה שמאירה לאדם ואיכשהו הוא נמצא בהתמצאות בדרכו הלא מבוררת בינתיים.

תלמיד: איך אדם מזמין את ההארה הקטנה הזאת? מה מצד האדם פה?

מצד האדם יש רצון ומצד הבורא יש אור וצריכים את שניהם, האדם מצידו והבורא מצידו לעבוד על זה שאדם יתייצב בצורה בטוחה כלפי הבורא, כלפי המאור ויוכל לקרב את עצמו למאור הזה יותר ויותר.

תלמיד: ומהי אמונת ה' שאדם זוכה לה?

"אמונת ה'" שאדם זוכה לה היא כוח שהוא מקבל מהבורא, שקושר אותו לאותה הדרך. וכך הוא מתקדם.

שאלה: הוא מזהיר את האדם שהאור לא יהפוך לו לסם המוות. ממה האדם צריך בדיוק להיזהר? כי זה לא לגמרי ברור, כי הבורא פועל פה.

זה תלוי בבורא ובאדם, אבל האדם הוא הקובע - הוא רוצה לקבל את העזרה הזאת מהבורא, את הבחנות האלה, או לא רוצה.

תלמיד: שזו האמונה הראשונה, אותה אמונה בסיסית שקודם חבר ניסה לברר?

לא יודע. אתה מסתמך על מה שהחבר קודם רצה לברר?

תלמיד: שמעתי שהזהירות הזאת היא לא פשוטה לאדם. איך להיזהר מזה שבא איזשהו אור והופך אותו לסם המוות, שפשוט הורג אותו. השאלה האם יש אחרי זה איזו תקומה אם הוא זוכה לסם המוות חס ושלום?

עוד נדבר על זה.

שאלה: איך צריך להתקדם עכשיו בלימוד? אני מפחד להמשיך לקרוא. אני רוצה להיות במקום הנכון, בלימוד הנכון, אבל יש כאן אזהרה חמורה מאוד. אם הייתי קורא לעצמי לא הייתי יכול להתקדם, במשך שעה שעתיים הייתי יושב ורק מנסה להגיע לצורה הנכונה, לפחות להתקשר באיזושהי צורה, להגיע לאמונה, לאיזשהו קשר, איזו הבטחה שאני הולך בכיוון הנכון ולא גורם לעצמי או לעולם איזה נזק. מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו?

צריכים לעמוד על המקום ולחפש איך אנחנו יכולים להגדיל את אור האמונה.

תלמיד: איך עושים את זה?

על ידי המאור שמחזיר למוטב. בעל הסולם ידבר על זה עוד כמה שורות.

שאלה: כמעט בכל יום כשאנחנו מגיעים ללימוד יש איזו סדנה ואנחנו שואלים את עצמנו מה אנחנו רוצים להשיג על ידי הלימוד. בדרך כלל עם השכל הישן אדם רוצה ידיעה, הוא לא רוצה אמונה, הוא נותן מאמצים והוא מצפה לשכר עבור היגיעה שלו. וכאן אנחנו צריכים לתת יגיעה ולדרוש שמשהו בתוכנו ישתנה, שהשכל הישן שרוצה שכר עבור כל פעולה יתבטל ומערכת הפעלה חדשה שרוצה השפעה תשתלט עלינו.

איך משחררים את השכל הישן הזה, שלא ישאל את עצמו כל דקה שהוא יושב פה מה יוצא לו מזה?

כרגיל אם לא רוצים משהו אז הוא מאבד חשיבות ונזרק מאיתנו בדרך.

תלמיד: נראה שצריך לעבוד בצורה כזאת שאתה כן נותן יגיעה ולא מצפה לשכר לעצמך.

לא, יגיעה אתה חייב לתת ושכר אתה חייב לקבל.

תלמיד: איך לתאר את השכר הזה שאני מצפה לקבל, כך שלא יחזיר אותי ל"לא לשמה" כזה שעושה חשבונות מה יוצא לי מזה בכל תנועה?

אני לא חושב שזאת הבעיה כל כך, זו בעיה מאוד צרה, אגואיסטית, אבל מה שאנחנו כן צריכים זה להביא את עצמנו להרגשה והבנה ברורה שמלבד המאור המחזיר למוטב אנחנו לא צריכים כלום. אנחנו צריכים רק את המאור המחזיר למוטב, אותו אנחנו חייבים, ואליו אנחנו כל הזמן צריכים להשתוקק.

תלמיד: בכמה מקומות רשום "עד שיזכה". המילה "יזכה" קצת מלחיצה כי היא נותנת הרגשה שאתה יכול מצדך לעשות את כל היגיעה שאתה מסוגל, ושום דבר לא יקרה.

זה נכון. כי קשה לאדם לא להתבלבל במה שצריכים לראות באמונה, ללמוד באמונה, וכך לבדוק בהתאם לאור האמונה מה יש לו מהידיעה, איך הוא יכול להיות ניזון מחושך או מאור, אבל אנחנו נדבר על זה בכמה דפים שלפנינו.

שאלה: נראה שיש חוסר בהירות לגבי המושג הזה שנקרא "אמונה".

כן, לא מובן לנו מה זו אמונה.

תלמיד: יש אמונה שהיא כוח ההשפעה, כמו שאתה מסביר לנו, שזו רוחניות. כמו שבעל הסולם כותב באות ט"ו "באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב"."

כן.

תלמיד: זה מצב של קדושה וכן הלאה, וכביכול רק שם מתחיל לעבוד המאור.

כן.

תלמיד: בשביל לזכות להגיע למצב הזה, האדם צריך להשתלם באמונה שלמה. זאת לא אותה אמונה.

לא.

תלמיד: באות י"ז בעל הסולם אומר שהאדם חייב להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחת שכר ועונש. מהי האמונה הפשוטה הזאת שצריך להשתלם בה והיא הבסיס להגיע למצב שהמאור יכול להתחיל לעבוד עליך?

זה כוח שפועל על הרצון לקבל של האדם ונותן לרצון לקבל אפשרות להתקרב לרצון להשפיע. במידה שהוא נכנס לרצון להשפיע המאור שבתורה מאיר ומחזיר אותו למוטב.

תלמיד: הוא כותב "המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה"¹, רק אם יש לי אמונה אז המאור מאיר עליי.

כן.

תלמיד: מהי האמונה שצריכה להיות לי כדי שהמאור יאיר עליי?

שאתה מסוגל לעשות איזה פעולות שהן נותנות לך אפשרות להיות בקשר עם פעולות הבורא ולקבל מהן מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אילו פעולות בדיוק?

פעולות שברור לנו שהן פעולות השפעה.

תלמיד: האם פעולות ההשפעה שאתה מדבר עליהן זו העבודה באהבה חברים? כתוב "המאור שבתורה לא מאיר אלא לבעל אמונה", ואחר כך בעל הסולם כותב פה, "צריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה" כדי לזכות למאור המחזיר למוטב, "אותם, שזכו לאמונה שלמה" וכן הלאה. הוא גם נותן דוגמה לאמונה שלמה, שצריך להאמין לו על כל רכושו. מהי האמונה הזאת שרק על ידה אפשר לקבל מאור מחזיר למוטב?

התקשרות מיוחדת עם הבורא. שאדם נמצא בקשר עם הבורא בצורה גלויה ורוצה למשוך ממנו את כל האור המחזיר למוטב שנמצא רק בבורא ולא קיים בשום דבר באדם, עד שחוזר למוטב. ואם לא חוזר למוטב, אז זה יכול להחזיר אותו למצבים קודמים.

תלמיד: אז צריך להיות איזה מגע עם הבורא כמו שאמרת עכשיו, אבל כשהאדם נכנס לדרך עוד אין לו את המגע עם הבורא.

אין.

תלמיד: איך מאיר עליו המאור המחזיר למוטב לפני שיש לו מגע עם הבורא?

הוא מאיר עליו בכל מיני צורות אחרות, לא ישר, לא דרך המסך.

תלמיד: זה נקרא שהאור המחזיר למוטב מאיר עליו?

כן.

תלמיד: אז המאור מאיר גם למי שנמצא בלא שמה, עוד לפני שזכה לאמונה?

כן.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה שלא עוד, אלא שמידת גודל המאור הזה היא כמידת תוקף אמונתו.

כן.

תלמיד: מה זה "תוקף אמונתו"?

תוקף אמונתו זה מה שהוא רכש עד היום.

תלמיד: זה תהליך מצטבר?

כן.

תלמיד: זה לא קשור לאיזו נחרצות או נחישות?

הכול מצטבר.

תלמיד: איפה נמצא המאור המחזיר למוטב הזה, כדי שהאדם יידע איך להתכוון אליו נכון?

בבורא.

תלמיד: זה ברור, אבל נניח שאנחנו בזמן השיעור, מהי הפעולה השכלית או הלבבית שהאדם צריך לעשות כדי להיות במצב הזה שהוא מגיע עם אמונה ברמתו, ומושך את המאור המחזיר למוטב בצורה המכסימלית, במלוא הפוטנציאל. מה הוא צריך לעשות?

זה מה שהוא צריך לעשות, הוא צריך לעלות לכזאת דרגה, לכזה מצב עם הבורא שהוא דורש ממנו את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אני שואל ברמה פרקטית, נניח ברמת התנהלות השיעור, בזמן השיעור שזה הזמן הקדוש המיוחד ביותר שבו אנו מושכים את המאור המחזיר למוטב. האם אין לנו יכולת למדוד אם עבדנו נכון או לא עבדנו נכון?

אין אפשרות למדוד.

תלמיד: אי אפשר למדוד. אז איך אני יודע, שבשעתיים וחצי הקדושות האלה שאנחנו נמצאים ביחד, עשיתי כל מה שאני יכול, בצורה הנכונה, המדויקת ביותר כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב?

דברנו על זה ולמדנו את זה וקראנו על זה, שאנחנו רוצים להיות מחוברים עם כל החברים יחד, ועם כולם יחד להשתוקק להגיע למצב הבא בהתפתחות שלנו, ולכן אנחנו מתקרבים זה אל זה כאיש אחד בלב אחד, ברצון אחד, ומעלים את כל הרצונות שלנו לבורא בתכונת הבקשה.

תלמיד: אז העבודה היא להיות במחשבה, בפעולה פנימית כזאת?

אבל אנחנו צריכים כל הזמן להיות במחשבה הזאת, לא מתי שנהיה.

תלמיד: השאלה שלי הייתה אם האדם צריך גם בנוסף למחשבה על החברים, על החיבור, על הרצון להדביק את עצמנו לבורא, גם לחשוב על המאור ספציפית, להגיד שיבוא המאור ויחזיר אותנו, איפה האור?

כן.

שאלה: מה זה שינוי היחס שלי לכוחות שאני מקבל מהבורא?

שינוי היחס.

תלמיד: מה זה אומר?

שיש לך שינוי של היחס.

תלמיד: אמרת שאני לא יכול לבדוק את עצמי באמונה, אז איך אני בודק שהיחס שלי לכל מה שאני מקבל מהבורא הוא נכון?

כמו שהוא כותב, כך אנחנו יכולים להשתדל להבין אותו, לפי זה.

תלמיד: האם הקשר בינינו בעשירייה הוא המדד העיקרי, שבו אני יכול באמת לגלות את הבורא ואת היחס שלי לבורא?

כן.

שאלה: הרבה פעמים אני מוצא את עצמי יושב ונהנה מאוד ונראה לי שאני מבין הכול וכך אני בעצם מרגיש שאני מבוטל מולך. מה חסר לי במצב הזה? אני לא מוצא מה חסר לי כדי להיכנס עוד יותר פנימה.

אתה לא מוצא קשר עם מה שאתה עוסק עכשיו, מה שמתעורר בך, ולאיזה מצב אתה רוצה להגיע.

תלמיד: לא הבנתי.

כשאתה שומע איזו שאלה, אתה מזדהה איתה או לא?

תלמיד: כן, נראה לי שאני מבין ואפילו נמצא בתוך השאלה.

אז מה השאלה אם כך?

תלמיד: מה חסר לי עוד? זו הרגשה כזאת שאתה נכנס ואתה שם, אני כאילו מבוטל מולך ואין לי עבודה בתוכי.

אז צריך להמשיך.

תלמיד: במה להמשיך?

להמשיך בחיפוש, כמו שעכשיו, להמשיך בחיפוש של ההגדרות האלה שבאות מחוכמת הקבלה, איפה הן, איפה המאור המחזיר למוטב, איפה הכוח שבכלי וכן הלאה.

תלמיד: אני צריך לנסות כאילו לצאת מתוך המסך שלך?

שלי?

תלמיד: כן, יש לי הרגשה כזאת שאני נמצא שם.

לא, זה לא טוב, זה לא טוב שבאה לך כזו מחשבה שאתה נמצא במסך שלי.

תלמיד: זה רק נראה לי כך?

זה נראה וזה נראה לא נכון.

שאלה: באות י"ד בעל הסולם מדבר על העניין של אמונה שלמה והוא איכשהו מקשר את זה לזמן שהתלמיד משקיע בלעבוד בתורה, הוא קורא לזה תורה ועבודה. האם זמן זה מדד בשביל התלמיד, כי זה משהו שאפשר למדוד אותו באופן פשוט?

לא, אנחנו לא יכולים לפי זה למדוד באיזה מצב אני נמצא היום באמונה שלי.

תלמיד: זאת אומרת, אם יש חבר שבא לשיעור, הולך הביתה ונגיד שוכח מהעבודה עד השיעור למחרת, ויש תלמיד שבא לשיעור ובמהלך כל היום מקשיב שוב לשיעורים ועושה כל מיני פעולות, אין ביניהם הבדל או אי אפשר למדוד ביניהם את ההבדל?

אני לא יודע אם יש הבדל או אין, אני לא יודע על ידי מה בודקים בדיוק.

תלמיד: אז מה ייתן לנו כיוון יותר טוב להתקדם בעבודה הזאת?

אולי אנחנו נמצא כאן איך אנחנו מתקרבים לבורא, איך בודקים את עצמנו ואיפה כל המנגנון הזה שנמצא לפנינו. איך אנחנו נכנסים בקשר איתו, איך עובדים עימו.

שאלה: בן אדם בא לשיעור, מקבל איזו השפעה מהמקורות, דרכך, דרך החברים, יוצא לעולם, העולם שוטף אותו ופתאום באות מחשבות, יש ישיבת חברים, יש גם שיעור צהרים, זום, עוד מחשבות על החיבור של החברים. האם המחשבות האלה שבאות לבהמה הזאת שנשטפת בעולם, זו השפעת המאור המחזיר למוטב?

אני לא יודע, אתה צריך לשאול ולהבין מהתשובות של הבורא מה זה נקרא המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אני מרגיש שזה כוח שעוד פעם מחזיר אותי למוטב. מוטב זה החברים שלי, זה המקורות, זה אתה, שיעור, מעשים שצריכים לעשות, זו תגובה למחשבות האלה, תגובה של הרצון כך או אחרת.

אז זה יהיה בלי סוף.

תלמיד: האם זה התהליך שמביא את האדם לאמונה שלמה, יום ה', לאט לאט, טיפין טיפין, שיעור, יום, השפעות על תגובה כזו או אחרת?

לא, אנחנו לא מדברים על ההתפתחות שלנו בצורה כזאת.

תלמיד: אין השפעה אחרת, יש שיעור בוקר, זום, חברים, שיעור צהרים, שיעור ערב. רציתי לדעת האם המחשבות האלה פתאום באות אלי, סתם בהמה שנשטפת בעולם, או שהמחשבות האלה הן השפעה של המאור שאנחנו מושכים פה בשיעור?

המחשבות הן התוצאה מההשפעות מלמעלה.

אות ט"ז

"ובאמור, מתורצת קושית התוספות (תענית, דף ז', ד"ה "וכל"), דאמרינן שם: "כל, העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים. וכל, העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות". והקשו: והלא אמרינן: "לעולם יעסוק אדם בתורה, אע"ג שאינה לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ולפי המבואר, יש לחלק בפשטות, כי כאן, בעוסק בתורה "לשם מצות לימוד התורה", עכ"פ להיותו מאמין בשכר ועונש, אלא שמשתף הנאתו ותועלתו עצמו, עם הכונה דלעשות נ"ר ליוצרו, ע"כ "המאור שבה מחזירו למוטב", ובא לשמה.

וכאן, בעוסק בתורה שלא "לשם מצות לימוד התורה", כי אינו מאמין בשכר ועונש, בשיעור הזה, עד שבשבילה יתיגע כל כך, אלא רק לשם הנאתו עצמו מתיגע, ועל כן נעשית לו סם המות, כי "האור שבה נהפך לו לחושך", כמבואר."

אז הוא תיקן לנו כאן בצורה פשוטה את הגישה, וחילק אותה לשניים. לאדם שמקבל את המאור, ומתחיל לעבוד עם תורה ומצוות בהתאם לאור שמאיר עליו, או לאדם שמקבל מאור ולא כל כך שם לב שיש לו בידיים את המכשיר שיכול להפוך אותו מקצה לקצה של הבריאה.

שאלה: נראה לי שאנחנו עומדים, לא רק בשיעור הזה, כבר תקופה מאוד ארוכה על העניין הזה של האמונה. וכאן אמרת שהוא מבאר לנו את זה בצורה פשוטה. על הצורה הפשוטה אני רוצה קצת להמשיך.

אני לא רוצה.

תלמיד: אז אני אשאל, ותראה אם תרצה לענות לי?

בטוח שלא רוצה לענות.

תלמיד: אנחנו אומרים שהבורא הוא "טוב ומיטיב", והתורה שהוא דיבר עליה, והשכר ועונש. ואז הוא חילק את האמונה לשלושה דברים שבהם האדם צריך להתחזק. אמונה בבורא, באמונה בתורה, ואמונה בשכר ועונש. ואת שלושת הדברים האלה, האדם צריך לסדר בתוכו לפני שהוא מתחיל ללמוד?

איך הוא יסדר אם הוא לא יודע אותם?

תלמיד: אבל הוא אומר פה, שיש תרנגול ויש עטלף, וזה לפי הכוונה. אחד מתכוון להנאת עצמו, ואחד רוצה לצאת מזה לכוונה חדשה. וגם אומרים, מי שלא ברך בתורה תחילה, שלא היה צריך אותה בשביל שתתקן אותו, אז הוא כאילו לוקח תרופה שהוא לא זקוק לה, ואז זה סם בשבילו.

הכול נכון.

תלמיד: אז האם האמונה הזאת שהוא מדבר עליה כאן זה משהו שהתלמיד צריך לעשות איזה כיול, להתאמץ לכייל את עצמו כדי שהמאור יאיר עליו בזמן הלימוד?

על ידי מה הוא יכייל את עצמו?

תלמיד: על ידי הסביבה?

איך הוא ישנה את עצמו? איך הוא יסובב את עצמו?

תלמיד: אז מה תלוי בתלמיד? הוא בא, יש לו רצון לקבל, אגו שמושך רק לעצמו. עכשיו הוא בא עם האגו שלו ללימוד, עם הרצון לקבל הזה, ורוצה לעשות צעד אחד קדימה.

כן.

תלמיד: מה תלוי בו?

תלוי בו? כנראה להיות אחראי איזו תורה הוא מקבל מלמעלה, שהיא משנה אותו לכיוון הנכון או שהיא משנה אותו לכיוון הלא נכון.

תלמיד: ואם הוא רוצה להשתנות לכיוון הנכון, הוא צריך לעשות איזה מאמץ? תורה של מי הוא לומד, מה הוא רוצה ממנה, לאן הוא רוצה להגיע?

כנראה שכן.

שאלה: אמרת שמתוך תשובתו של הבורא ניתן להבין מה זה המאור המחזיק למוטב ואם אנחנו מושכים אותו בצורה נכונה. איך להבין את זה מתוך תשובתו של הבורא?

"האור המחזיר למוטב" נקרא שזה אותו כוח עליון שמגיע לנו מהבורא, כשאני רוצה לשנות בי יחס, שינויים, כיוון במה שאני נמצא, ובמה שאני מסובב לבורא. ולכן חשוב לי מאוד איפה אני נמצא. ואז הוא אומר שיש כאן עדיין עניין של אמונה.

"אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה. כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר." אז הוא שם לנו כאן תנאי חדש לפני התנאי העיקרי שעכשיו הוא מסביר. שחייבים מקודם להגיע לאמונה שלמה.

תלמיד: הרי כל החברים משתוקקים לאור. אנחנו מגיעים לשיעורים, משתתפים, עושים את העבודה. ומצד אחד, אנחנו משתוקקים לאור. מצד שני, מובן שאני אגואיסט, אני רוצה ליהנות. אז יוצא שאני לא צריך להשתוקק לאור אלא להשתוקק אחרת כי בשבילי זה לילה?

עכשיו אתה מתחיל להבין באיזה מצב אתה נמצא.

תלמיד: קראת מתוך הקטע כאן שאני כאילו לא צריך להשתוקק לאור, אלא צריך להשתוקק לאמונה. מה זה אומר להשתוקק לאמונה, ולא להשתוקק לאור?

זה משהו נפרד לגמרי.

תלמיד: בכל זאת, למה להשתוקק?

תירגע. מתוך זה שעכשיו אתה תביע את עצמך זה לא ייתן שום דבר. העניין הוא שיש לאדם אפשרות להשיג את תכונת האמונה, וכל הזמן למשוך על עצמו את התכונה הזאת של האמונה שתיתן לו הרגשה של התקרבות לבורא.

אבל אם אין בו את ההכרה שחסר לו אמונה, אז כתוב בקטע האחרון "כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור".

זאת אומרת, הולכים לא באותה הדרך, ולא יודעים, לא מבינים, אבל לא מתקרבים לזה. זאת אומרת, אנחנו צריכים מקודם לרכוש את אור האמונה, ובאור האמונה אנחנו נוכל להבדיל איפה אנחנו קיימים? בשביל שבא לקראת הבורא, או בשביל שבא מהבורא. כאן סך הכול, השאלה הזו במקום.

שאלה: דבר אחד זה כשאדם רוצה להרגיש את מה שכתוב פה, ורוצה לקיים את זה בתוכו. אבל דבר שני, ונוסף, זה שאנחנו נמצאים בקבוצה, ואתה מרגיש שאתה צריך את כל הקבוצה שתהיה במצב הזה, כי הכול כאילו חלק ממך.

כן.

תלמיד: אני ממש לא יודע איך להתקדם בשיעור עכשיו.

איך קודם התקדמת?

תלמיד: עד שהגעתי לפה קבלתי הנחייה ממקובל, וזה מאיר כרגע, שאסור לך להתקדם יותר עד שאתה לא מגיע לקשר הנכון עם הבורא, שנקרא "אמונה שלמה", שלפי זה אתה יכול להתחיל לקבל משהו מהתורה. אבל אם תלך, ותתעלם מזה, תדלג על זה, אתה נמצא במצב שאסור לך להיות בו.

יש בזה משהו. כן.

שאלה: ואני צריך את כולם בזה.

כן.

שאלה: ועכשיו אני נצמא במצב שאני לא יודע מה לעשות. תקוע. אני יכול להתפלל, אבל לא נראה שזה יוצא לאנשהו, אי אפשר לכסות על הכול. איך אפשר עכשיו ללמוד לפני שמגיעים לאמונה שלמה, להרגשה כזאת שהבורא ייתן לך, שהוא ייקח אותך בדרך הנכונה, שהלב שלך יקבל נכון את התרופה הזאת.

אבל יש לך ביד בדיקה.

תלמיד: יש לי ביד, אבל אני מרגיש שלא הגעתי לזה, אני יודע שאני לא נמצא במצב הזה.

אז.

שאלה: קראנו את האות הבאה אחרי האות הקודמת, אני לא מסוגל לשמוע אותה.

אז נקרא שוב את אות ט"ו.

תלמיד: אם זה יתחיל לפעול עלי, אז כאילו איבדתי את החשיבות למה שהוא אמר לפני זה, כי החשיבות לדבר הזה מאוד כואבת ונמצאת בפנים ולא מאפשרת לי להתקדם עוד.

"והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה" לאור היום, "ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב"."

"אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.

כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר."

זה כל העניין, אם תהיה לנו אמונה שלמה, אז אנחנו נראה בטוח שאותה הדרך נכונה, היא באמת נכונה, ותהיה כולה אור.

שאלה: בהמשך לבירור הקודם. האמונה הראשונה שהבן אדם צריך לעבוד בהתחלה, זה עבודה שהיא מעל הדעת ובהמשך, כשהוא אומר שזוכה לאמונה שלמה, זה כבר שהוא יודע את ה'?

לא, אתה לא מדבר לפי המילים שהוא כותב.

תלמיד: כדי לנסות מה זה האמונה השלמה, זה כאילו שזכית למשהו שהופך לתוך ידיעה שלך, בהרגשה. אני מדבר מהבירורים שאני עושה, ומנסה כמו קודמי לראות איך אני ממשיך בעבודה כי צריך פה משהו, אמונה מסוימת כמו שניסינו כל הזמן לברר ולהגיע למצב של ידיעת ה', כי רק אז זה הדבר הנכון.

כן.

תלמיד: ואני לא יודע בתוכי אם אני עובד נכון או לא עובד נכון, או הבירור הולך לכיוון נכון או לא. זה בדיוק המצב הזה ואני ממש הזדהיתי עם השואל הקודם, הוא שם את המילים שלי.

טוב, בסדר, אז אתה לא יודע. יש עוד אנשים שאומרים שהם גם לא מבינים? לא.

תלמיד: קשה להבדיל את הסוגים השונים של האמונה. ואני מבין שיש סוגים של מאור, יש מאור שמגיע רק אחרי אמונה שלמה ואנחנו צריכים להתחיל מאיפשהו, וגם ברור לי שאם אני מפחד מסם המוות ולא עושה כלום, אני לא אגיע לשום דבר. אז אני חייב לעבור דרך סם המוות באיזה מקום. אז מה שאני יכול לעשות זה לקרוא את הרב"ש ולעשות.

טוב. אתה צריך הרבה לקרוא. זה נכון. אבל לא שזה יעזור לך בינתיים, אלא במשך הזמן זה ישפיע ותוכל איכשהו לייצב את עצמך.

שאלה: המושג הזה של אמונה מצד אחד זה הכי חשוב כמו שהוא אומר, וזה גם מאוד מעורפל להבנה עד הסוף. הוא אומר שהאמונה בדוגמה שלו, זה כמה אתה סומך על מישהו שיחזיר לך הלוואה. איך ההסבר הזה לאמונה, הולך עם זה שאמונה זה כוח השפעה, יכולת להיות בהשפעה?

אני עוד לא יודע, הוא עוד לא נגע בכל הנקודות.

תלמיד: ואגב גם פה בשיעור נתת לפחות שניים שלושה הסברים מה זה אמונה, לפעמים אנחנו אומרים הרגשת מציאות ה'. כוח האמונה זה הכי חשוב אבל לא ברור הפירוש של זה, מה עושים?

מה עושים? מחכים בסבלנות. אין מה לעשות. מי שהולך לקצר כאן את ההסברים שלו, ולתת פתח להשגה מהירה, לא מצליח.

שאלה: האם יש הבדל בין אמונה בבורא לבין דבקות בבורא?

זה שני דברים שונים.

שאלה: מה זה אומר להאמין בשכר ועונש בעבודה בעשירייה?

שאנחנו יכולים לעשות פעולות בשכר ועונש, ולראות איך שזה משפיע על המצב הרוחני שלנו.

שאלה: איך נודע לו כי ניתנה לו אמונה בבורא, האדם מכיר בזה?

כן, הוא מתחיל להרגיש.

שאלה: מה האדם צריך לחפש באופן פנימי בעבודה?

כמו שאני מרגיש, זה כבר מתחיל לפתוח לפניי לגמרי את כל התע"ס.

שאלה: העבודה בחיבור ובאהבת חברים שומרת אותנו מסם המוות?

כן.

תלמיד: זה כמו ביטוח שלא צריך עוד משהו אלא רק להתמקד בזה?

כן.

תלמיד: ולגבי הציפייה לשכר, מהו הבירור שצריך לעשות האדם כשהוא נמצא בלימוד, בבדיקת השכר, לאיזה שכר הוא מצפה?

שיברר למה הוא מצפה. מאיפה להגיע שכר, מתי, וכן הלאה.

שאלה: יש פסקה אחת שהוא כותב, שהשיעור שלו תלוי באמונה בשכר ועונש, ואם הוא מאמין שהשכר הוא גדול אז הוא ייתן את כל היגיעה שצריך לתת?

או ההפך, לא חשוב, אבל מה שאתה אומר, עוד מעט אנחנו נלמד.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה שלמה ללא לשמה?

אמונה שלמה ואמונה שלא לשמה, הוא נותן לנו הגדרה, שאדם מוכן להסתפק במה שמאיר לו באיזשהו חלק מהתורה שמאיר עליו.

תלמיד: בעל הסום כותב, אלה שזכו לאמונה שלמה מובטח להם שמההתעסקות אפילו שלא לשמה המאור מחזירם למוטב. האם אמונה שלמה זה עדיין לא לשמה?

אמונה שלמה היא כולה לשמה.

קריין: כתוב בפסקה האחרונה של אות י"ג.

"אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ".

באות ט"ו פסקה שנייה כתוב, "אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה."

איך יכול להיות דבר כזה?

קריין: "כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר."

תלמיד: חזרנו לאמונה שלמה. הוא אומר - אם יש לך אמונה שלמה אז אולי יש סיכוי שתעבור מלא לשמה לשמה. איך הוא אומר שאתה צריך אמונה שלמה כדי אולי לעבור מלא לשמה לשמה, איך זה מתיישב?

תעשה קפיצה, ותקבל את זה ותרכוש את זה. צריכים לעיין.

תלמיד: אני אשתדל. לגבי ספקות, הוא אומר - גם מי שיש לו ספקות לא יזכה למאור.

כן.

תלמיד: אבל כל הדרך שלנו מלאה ספקות. איך אנחנו עובדים עם זה?

אני חושב שאצלכם זה לא מחוסר ידיעה. אלא אצלכם הספקות נובעות מהמצב עצמו, איפה שאתם נמצאים. אם הייתם יושבים בטוח על חומר נכון שאתם לומדים ומבררים אותו ומגלים אותו נכון, אז לא היו ספקות.

תלמיד: אז זה תלוי בחומר שאנחנו לומדים?

כן.

שאלה: אמרת קודם שצריך לתת תשומת לב למאור שאנחנו מושכים. מה זה לתת תשומת לב למאור בעבודה? זה נראה לי משהו מאוד מאוד חשוב בדרך שלנו, בעבודה.

שזה המאור המחזיר למוטב, כמו שהוא אומר, בעצמו.

תלמיד: אני צריך לשים לב לשינויים שחלים בי?

כן, בהתאם לזה אנחנו משתנים.

תלמיד: גם ליחסים בינינו בין החברים?

גם כן, להכול. זו ההסתכלות שלי, מהשכל שלי כלפי כל המציאות שלפניי.

תלמיד: אז זו עבודה פרטית שלי כלפי היחס בין החברים, והיחס שלהם כלפי הבורא. זאת אומרת אני צריך לראות כל הזמן שינויים, אם אני עומד במקום אז המאור לא עובד. מה צריכה להיות המסקנה אם אני רואה שאני עומד במקום?

אתה צריך לשאול, לברר, למה אתה עומד במקום.

תלמיד: אני סתם נותן דוגמה. אני אומר שכל יום זה יום חדש, כל יום "ויהיו בעיניך כחדשים", כל יום אנחנו צריכים לבוא ולתת התגברות, לתת מאמץ, והמאמץ הזה בעצם מושך את המאור ואנחנו כל פעם מגלים שינויים בתוכנו.

כן.

תלמיד: אם מחר אני אקרא את הקטעים שאנחנו קוראים, אני אוכל לראות אותם בצורה שונה כי המאור בעצם עובד עליי?

בטח, כי אתה כל הזמן נמצא בצורה שונה.

תלמיד: מהי הנקודה שבה אתה אומר לעצמך, אני כבר הגעתי לאמונה שלמה?

לא, אין דבר כזה עדיין.

תלמיד: אז איך אני יודע להגיד לעצמי, על ידי הביקורת העצמית שלי, שכל מה שאני מקבל דרך החברים זה באמת מה שאני צריך לקבל מהבורא? איך אני יודע שבכל נקודה, כל יום מחדש אני נמצא במקום הנכון מול הבורא, מול החברים?

אל תשאל אותי, אין לי תשובה.

שאלה: באות ט"ו אומר בעל הסולם, "כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'", הוא אומר שמחוסרי אמונה דומים לעטלפים. כל העניין פה זה אמונה, האם האדם יכול לדעת אם יש לו אמונה או אין לו אמונה?

יש לו אפשרות לדעת ויש לו אפשרות אפילו למדוד איזה כוח, איזו עוצמת אמונה ישנה בו, ואת זה הוא צריך לדרוש.

תלמיד: מה המדידה הכי ברורה שעומדת לנגד עינינו?

המאור שבה מחזירו למוטב.

תלמיד: אבל זו תוצאה, אני רוצה לדעת אם יש לי אמונה. איך אני יודע את זה?

אמונה היא התוצאה מהמאור שממלא את האדם, ובמידה שאדם מרגיש עד כמה המאור ממלא אותו, במידה הזאת הוא מרגיש שהוא נמצא בתוך האמונה.

תלמיד: אז המאור הוא המדידה אם יש לי אמונה או לא?

גם כן.

תלמיד: איך אני יודע שהמאור מילא אותי, זו הרגשה פנימית?

זו הרגשה פנימית, ואנחנו צריכים להכיר את המאור הזה שמחזיר למוטב, ושאנחנו כן יכולים להיות בתוך המאור הזה.

תלמיד: המקובלים מסבירים שהבורא נסתר ואין לך עם מי לעבוד אלא רק עם החברים, זו האינדיקציה שלך. אתה רוצה למדוד את היחס שלך לבורא? כפי שאתה מתייחס לחברים, כך אתה מתייחס לבורא.

אם היחס שלי לחברים מתהפך, אז אני יודע שהמאור עבד עליי או שיש עוד משהו?

יש כאלה סימנים.

שאלה: מורגש שהתהליך שנקרא בסופו של דבר "אמונה שלמה", זה תהליך של תפיסה וראייה של האדם על המציאות עד שהוא תופס אותה בצורה שלמה.

כן.

תלמיד: מה מתחזק ומשתנה בתהליך הראייה הזה עד שזה נקרא "אמונה שלמה"?

אדם מפעיל יותר ויותר את הכלים שלו, את הרצונות לקבל, ואם הכלים שלו, הרצונות לקבל שלו כן יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, אז לפי הגודל שהם מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע, לפי הגודל הזה הוא יתקדם.

תלמיד: בעל מנת להשפיע זה נקרא שהמטרה והכוונה שלו הם לעשות נחת רוח לבורא?

כן, על מנת להשפיע.

תלמיד: אם אני רוצה לתאר מה זה לעשות נחת רוח לבורא, מה הכוונה שלי, מה אני רוצה לרצות?

מה אתה רוצה לרצות? אתה רוצה לרצות כל מה שהבורא שולח אליך, מעביר דרכך.

תלמיד: מה אני רוצה לעשות עם כל מה שהוא מעביר דרכי?

אתה רוצה להיות שקוע בזה, מורכב מזה, וזה מה שצריך לתת לך סיפוק מכל הבריאה.

תלמיד: שאני חלק מזה, אני שותף לזה?

כן, וכן הלאה.

תלמיד: יש לי אמצעי שנקרא עשירייה, בתחילת המציאות הרוחנית יש לי דבר שנקרא עשירייה. מה אני עושה איתה כדי שאני אהיה חלק מזה, שותף בזה, איפה התפקיד של העשירייה בתהליך?

אתה מקבל את הכלים האלה שאיתם נבראת, נולדת, ובהם אתה רוצה ליישם את היחס שלך למקורות רוחניים, ואז אתה מתחיל לעבוד איתם.

תלמיד: איך אני מקשר את החברים בעשירייה למשהו שנקרא רוחני, בורא, מקורות? מה יש בהם, איך אני מתחיל לתפוס אותם?

אני מתחיל לקשר את החברים שלי שבעשירייה לחברים שלי בכלי הרוחני רק בתנאי שאני יכול להביא את האור שמתפשט בכלים שלי, של העשירייה, ואת האור שמתפשט בכלים הרוחניים, בסופו של דבר לערך שווה. כלומר, אני מתייחס לעשירייה שלי ואני נמצא בתוך הכלי הרוחני שלי בצורה אחת, ולא יכול לחלק אותם לכמה חלקים, לא יכול. אלא איפה שאני לא מסוגל לתאר שאני נמצא איתם עד כדי כך יחד, אז אני מבטל. מוותר על התפיסה שלי, עליי, על הכול. אני עוד לא יודע להסביר לכם את זה באופן ברור.

תלמיד: אמרת משהו שנחשוב עליו, תודה רבה.

כן.

שאלה: אמרת לחבר חבר בעשירייה שלי, אתה צריך לקחת את האור המחזיר למוטב שמתפשט לך באיברים ולמסור אותו לחברים בעשירייה. איך אני עושה את הפעולה הזאת? איך אני מוסר את האור לחברים כתרופה, כסגולה לחיבור יתר ולא כמכה?

כי זה מה שאני מקבל מלמעלה לתוך העשירייה שלי, אין לי עוד במה לפתות את הבורא.

תלמיד: במה עלי להתרכז כך שהמהלך שאני עושה הוא לטובת העשירייה? במה עלי להיאחז כך שאני אהיה בטוח שאני לא פוגע בהם, לא חונק אותם, לא מטביע אותם, אלא מזין אותם?

עוד נלמד זאת.

שאלה: אנחנו צריכים להגיע לזה שאנחנו עושים נחת רוח לבורא, או לפחות רוצים להנות את הבורא. כשאני מתפלל על החברים, על החיבור, על התיקון שלי או בכלל כשאני מבקש את כוחות האמונה, אני צריך לרצות את זה כדי להנות לבורא?

תבדוק את עצמך.

תלמיד: נראה שזו צריכה להיות הסיבה לתפילה שלי - למה אני צריך את החיבור והאמונה, אבל הכי קשה זה לרצות להנות את הבורא, כי שם אין שום אחיזה.

ומה הלאה?

תלמיד: אני לא יודע מה הלאה, אני צריך להתפלל בכדי להגיע לזה שאני מהנה את הבורא, אבל הרצון להנות את הבורא אין בו שום אחיזה, ואז יש חומה, לשם מה אני צריך את האמונה?

אנחנו עוד נברר זאת, לשם כך יש לנו השתוות הצורה.

תלמיד: בסופו של דבר גם עכשיו במצב הזה אני צריך להחזיק בכוונה שהכול הוא כדי שהוא ייהנה, גם התיקון וגם החיבור שלנו?

בינתיים הכול עוד כמו משחק, זה עוד לא ריאלי, זה עוד לא ממשי.

שאלה: אנחנו לומדים שהשגה רוחנית באה בשני שלבים, מאהבת הזולת אנחנו בונים את המדרגה ראשונה ובמדרגה שנייה אנחנו עולים למעלה מזה. בשלב הזה כל עוד אין לנו השגה של כוח אמונה, כל העבודה שלנו היא על ידי כוח הערבות?

כן

תלמיד: כוח הערבות, התחייבות כלפי חברים, כל הדברים האלה הם מפצים את כוח האמונה?

מה זאת אומרת, מפצים?

תלמיד: במקום כוח אמונה, כי אין לנו אנחנו כוח אמונה שמאפשר לנו לעבור את כל השלבים האלה. אתה, רב, אתה מכסה עבורנו את הכול, אתה מחבר את כל החסרונות של החברים שמדברים. אני יושב, אבל אני לא מצליח כמוך לקבל את השאלות של החברים, קשה לי, הם באים מכל מיני כיוונים. אבל אתה עוזר לנו להתכנס יחד, להתרכז יחד באותו כיוון, הכוח שלך נותן לנו את ההזדמנות להתחבר.

כביכול.

תלמיד: אז האם אותם מאמצים שנותרו לנו זה רק להגיע לייאוש ולהתפלל, כי באמת לא נשאר כלום, זה יאפשר לנו להגיע לאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: זאת אומרת להגיע לצעקה?

כך הוא מסביר לנו יותר ויותר.

קריין: לבקשת החברים נרצה לקרוא "תלמוד עשר הספירות", כרך חלק ב', חלק ו'. רצינו להתחיל לקרוא יחד אחרי ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" שאנחנו לומדים. אפשר לעשות את זה עכשיו, אתה חושב שזה נכון?

לי לא חשוב, רק שאתם תהיו באמת בהכוונה ובהשתוקקות לזה, שאתם באמת תרצו לברר את זה.

(סוף השיעור)

---

1. אות י"ג↩