א' דראש השנה תש"ף

שיעור ערב 30.09.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י"א, מועדים, עמ' 201, פרק: מאמרים לראש השנה

קריין: זוהר לעם, כרך י"א, עמוד 201, פרשת "אמור", מאמר "רה"ש", 206.

רה"ש

.206" מצווה לתקוע בשופר ברה"ש, שהוא יום הדין לעולם. כמ"ש, תִקעו בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו. יום שהלבנה, המלכות, מתכסה בו, והעולם נמצא בדין, משום שהמקטרג מחפה ומכסה ונועל הפתח על המלך, ז"א, והלבנה היא מקום שהדין שורה, לתבוע דין על העולם.

.207 ואיך ניתנה רשות למקטרג לכסות על אור המלכות ולתבוע דין? ודאי ששׂם הקב"ה ביד המקטרג לתבוע דין על כל העולם, שנתן לו יום ידוע, שיתבע לפניו כל הדינים שבעולם. כי הקב"ה עשה אותו, ושם אותו לפניו, כדי שיראת הקב"ה תעלה ותשרה על הכול. כמ"ש, והאלקים עשה שיירְאו מלפניו. שעשה את המקטרג, ותיקן אותו לפניו, שיהיה חרב חדה על כל העולם. וכל זה כדי שהכול יירְאו מפני הקב"ה. וזהו משגיח התובע על עוונות בני אדם, ותובע דין, ותופס בני אדם והורג אותם, ומכה אותם, הכול כמו שיוצא מב"ד.

.208 כמו הממונה של ב"ד של מטה, שניתנה לו רשות להזכיר לפני ב"ד, שפלוני עשה זה ופלוני עבר על זה, ולתבוע עליהם דין. שניתנה רשות לממונה של ב"ד, לנעול הפתח על ב"ד, עד שיגזרו הדין על כל מה שתובע. ואין רשות לב"ד לדחות אותו. משום הכתוב, כי אני ה' אוהב משפט, שהוא רוצה שהעולם יתקיים בדין, ולדעת שיש דין ויש דיין. כל זה נוהג בב"ד של מטה.

.209 כעין זה עשה הקב"ה לפניו, אותו המקטרג שתובע דין לפני המלך על כל בני העולם. וביום הזה ניתנה לו רשות לכסות פתח המלך, ז"א, והלבנה, המלכות, מתכסה בפנים, עד שיהיה נגזר דין על כל בני העולם. ואע"פ שהכול גלוי לפני הקב"ה, מכל מקום אינו רוצה אלא בדין.

.210 הכול באופן אחד למעלה ולמטה. ביום ההוא הקב"ה מתקן כיסא הדין, והמשגיח בא ותובע דין על כל מעשי בני העולם, כל אחד לפי דרכיו ולפי מה שעשה. ועדים באים ומעידים על כל מעשי בני העולם. ואלו העדים נקראים, עיני ה', המשוטטות בכל העולם. וכמה הן אלו עיני ה', שאין להן חשבון, שהולכות ומשוטטות בכל העולם, ורואות כל מעשי בני העולם.

.211 אוי לאלו שאינם משגיחים ואינם מסתכלים במעשיהם, כי אצלם עומדים אלו עדי המלך, ומשגיחים, ורואים כל מה שהם עושים ואומרים, והם עולים ומעידים לפני המלך. והמשגיח עומד לפני המלך ותובע דין, פלוני עבר על דין, ופלוני עשה כך, והרי הם העדים. וכל עוד שהקב"ה אינו שואל אותם, אין להם רשות להעיד. וכששואל אותם, אז הם מעידים העדות.

.212 והכול נכתב לפני המלך בכתב. בבית המלך יש היכל אחד, מלא אש לבנה, המתגלגלת בעיגול ושביבים לוהטים, ואינה נפסקת לעולם. לִפְנים מהיכל זה יש היכל אחר, מלא אש שחורה, שאינה נפסקת לעולם. ב' סופרים עומדים לפני המלך תמיד. בשעת הדין, מעידים כל העדים לפני המלך. אלו הסופרים לוקחים מהעיגול של האש הלבנה, וכותבים עליו באש שחורה את גזר הדין.

.213 ואז המלך מעכב הדין, אולי בינתיים יחזרו בתשובה. אם חזרו בתשובה, הכְּתָבים נקרעים. ואם לא, המלך יושב, וכל המלמדים זכות עומדים לפניו, הכרוז עומד ומכריז, פלוני עשה כך, מי ילמד עליו זכות. אם יש מי שילמד עליו זכות, טוב. ואם לא, הוא נמסר למשגיח, להעניש אותו.

.214 הרי הכול יודע הקב"ה, ולמה נצרך לכל זה? אלא להראות שהכול עושה בדרך אמת. ונוח לפניו מי שניצל מהדין שלו. מאין לנו זה? זה נמסר לחכמים. ואפילו אלו שאינם יודעים, מי שרוצה להסתכל, יסתכל במה שגלוי למטה בעוה"ז, ויידע מה שלמעלה בסתר, כי הכול באופן אחד. כל מה שעשה הקב"ה בדרכי הארץ, הכול כעין שלמעלה." חסר לנו להיות אחד. כשאנחנו קוראים זוהר כל הרווח הוא עד כמה שאנחנו אחד. לא עד כמה שמבינים, לא כמה שמתכוונים אפילו, שרוצים להיות אחד.

.215" היום של רה"ש הוא יום הדין, והמלך יושב על כיסא הדין. המשגיח בא, מכסה פתחו של המלך ותובע דין. ואע"פ שהקב"ה אוהב דין, כמ"ש, כי אני ה' אוהב משפט, ניצחה האהבה של בניו לאהבת הדין. ובשעה שהמשגיח קם לדבר דבריו עליהם, ציווה הקב"ה לתקוע בשופר, כדי לעורר האהבה מלמטה למעלה.

.216 קול עולה, כלול באש רוח ומים, כנגד חג"ת, ונעשה מהם קול אחד, ומתעורר כנגדו קול אחר מלמעלה, קו האמצעי. כשהקול ההוא מתעורר מלמעלה ומלמטה, אז מתבלבלות כל הטענות שטוען המקטרג. מפני שג"ר דשמאל, מקור הדינים, מתמעטים, והרחמים, היוצאים מייחוד ימין ושמאל, מתגלים.

.217 ביום רה"ש יוצא יצחק לבדו, קו השמאל שולט בלי ימין, אברהם, ובלי ייחוד של קו האמצעי, שהם אברהם ויעקב, וקורא לעשיו, לס"א, לתת לו לטעום תבשילים של כל העולם כפי דרכיהם, לתבוע דין על מעשי כל בני העולם. כי באותה שעה כתוב, ותִכְהֶינה עיניו מֵראוֹת, כי יוצא ממנו מי שמחשיך פני הבריות, כלומר המקטרג נמשך משמאל בלי ימין, ונפרד מקווים ימין ואמצעי, ושוכב על מיטת הדין, וקורא לעשיו, שהוא הס"א והמקטרג, ואמר, וצוּדה לי ציד ועשֵׂה לי מטעמים, ממעשי בני אדם הרעים, והָביאה לי.

.218 ורבקה, מלכות, אמרה אל יעקב בנה אהוב נפשה, בנה האהוב, שנמסר לה מיום שנברא העולם, ומצווה אותו שיתעורר באלו מטעמים שלו. ויעקב מתעורר מלמטה, מתלבש בתפילות ובבקשות. והקול קול יעקב בשופר שמעלֶה.

ומתעורר יעקב העליון, קו האמצעי, ליצחק, ונקרב לו, שמייחד אותו עם אברהם, ימין, כמ"ש, ויַגֶש לו ויאכל, שנכללו זה בזה, והאירו המוחין, שזה עניין אכילה. וכיוון שנכלל עימו קו האמצעי, ויָבֵא לו יין, שהוא היין השמור, הארת החכמה המאירה מלמטה למעלה, המתוקנת ע"י קו האמצעי, יין שהוא שמחת הלב, עוה"ב, הארת החכמה הנמשכת מבינה, הנקראת עוה"ב. אז כתוב, ויָרַח את ריח בגדיו, כלומר תפילות ובקשות שעולות. ויברכהו, שנח הרוגז ושמח הלב, והכול רחמים." להשתדל עוד יותר להיות מחוברים.

.219" כיוון שנכלל ביעקב, כל הכוחות והדינים הקשים והרוגז, שהיו מוכנים, התפזרו ולא נמצאו שם. וישראל יוצאים מהדין בשמחה ובברכות. כמ"ש, ויהי אך יָצוֹא יָצָא יעקב מאת פני יצחק אביו ביום הזה, בשמחה ובברכות עליונות. ועשיו אחיו בא מצֵידוֹ, טעון משאות ממעשי העולם לקטרג עליהם. ויעש גם הוא מטעמים, חידד את לשונו לטעון טענות, התקין עדות. ויבֵא לאביו ויאמר לאביו, יקום אבי, שיתעורר בדיניו. ויאכל מצֵיד בנו, כמה מעשים רעים שנעשו בכל העולם, שמצאתי.

.220 ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד, כי לא היה יכול להיפרד מכללו של יעקב שהוא בשמחה. ויאמר, מי אפוא הוא הצָד ציִד, בכמה תפילות ובקשות. ואוֹכַל מכל בטרם תבוא ואברכהו, גם ברוך יהיה. כשמוֹע עשיו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד, כי ראה שהציד שלו אינו כלום. עד שאמר לו, הנה משמַנֵי הארץ יהיה מושבך. שהם הגיבורים והמוני שאר העמים. וזה היה קשה לו מכל, וישׂטום עשיו את יעקב, ללכת אחריו ולקטרג עליו תמיד.

.221 ויעקב הולך באלו הימים שבין רה"ש ליוה"כ, ובורח להינצל ממנו, חוזר בתשובה, שם עצמו בתענית, עד שבא יוה"כ. אז יודעים ישראל, שעשיו בא, ו-400 איש עימו, כולם מקטרגים המוכנים לקטרג עליהם. מיד, ויִירא יעקב מאוד ויֵיצֶר לו, ומרבה בתפילות ובבקשות. ויאמר יעקב, אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק, עד שנוטל עצה ואומר, כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפניי. וייקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו, עיזים מאתיים ותְיָישים עשרים, רְחֵלים מאתיים ואֵילים עשרים, גמלים מניקות ובניהם שלושים. ע"י הדורון לס"א קטגור נעשה סנגור.

.222 גמלים, הוא הנחש הקדמוני, שהיה כמין גמל. בשעה שפיתה המלאך ס"מ את אדם לאכול מעצה"ד, היה רוכב על נחש כמין גמל. מי שראה גמל בחלומו, מיתה נקנסה עליו מלמעלה וניצל ממנה. הגמל והנחש, שהביא מיתה על העולם, עניין אחד הוא.

.223 ואז חזר עשיו להיות מגִנו של יעקב. ויעקב לא רצה דובשו ועוקצו. ואמר, יעבור נא אדוני לפני עבדו. אז כתוב, ויָשָׁב ביום ההוא עשיו לדרכו, בתפילת נעילה, כי אז נפרד מהעם הקדוש. והקב"ה סולח לעוונותיהם ומכפר עליהם. כיוון שהמקטרג הלך במנחה ונפרד מהם, רוצה הקב"ה לשמוח עם בניו, כמ"ש, ויעקב נסע סוכּותה, וייבן לו בית, ולמקנהו עשה סוכות. על כן קרא שֵׁם המקום סוכות. כיוון שישבו ישראל בסוכות, הרי ניצלו מהמקטרג, והקב"ה שמח בבניו. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב."

מפני שישבו תחת הסכך יחד בלהזמין את האורחים לסוכה, כל מיני דברים כאלה, לכן ניצלו מהדין.

שאלה: בזמן קריאת הזוהר אמרת שחסר לנו להיות אחד. איך זה להיות אחד?

חיבור, להיות בחיבור. איך? את זה אני לא יודע, צריכים כל הזמן לרצות, להשתדל ולהתפלל, ורק לזה להשתדל להגיע. במידה שנתקבץ לאחד, במידה הזאת נהיה יותר ראויים להתלבשות הבורא, להתגלות הבורא בנו.

אנחנו צריכים להשתדל, זה בהתאם למה שהחבר שלנו אמר, על איך שאנחנו מתקדמים בזמנים האלה כשאין בקבוצות אנשים בעולם, הם עובדים, מה אפשר לעשות? אתה צריכים בכל זאת יחד עם זה שהכול בשווה וכולם שווים, אתם צריכים בכל זאת לראות את עצמכם כקבוצה הכי גדולה, המרכזית. לא שהיא לא צריכה אחרים חס ושלום, הם גם קשורים אליכם וגם שווים אליכם אבל מבחינת הניהול בכל זאת אתם תישארו תמיד כמרכז, וגם כמרכז אדמיניסטרטיבי וגם כמרכז החיבור, מרכז הלוגיסטיקה, לימוד וכל הדברים האלה זה יישאר כך.

ולכן אתם צריכים לדאוג כבר עכשיו שאנחנו מתחילים עכשיו דווקא להתרחב לכל כיוונים לקבוצות חיצוניות להיות כקבוצה אחת זה יוצא מאיתנו, טוב שהם משתתפים ועושים את זה יחד איתנו כל הקבוצות, ויש ביניהם התקשרות מחוצה לנו, טוב מאוד, אבל בכל זאת אתם צריכים להיות כמרכז הידע והיזמות, הכול. לכן מה שהחבר אמר זה טוב מאוד, כי הוא שאל איך הם יתקדמו לא איתנו יחד. תדאגו שהם יקבלו הכל ובאיזו צורה בפעולות קצרות כאלו אתם תוכלו להעביר להם את כל החומר וההתפעלות והחיבור והכוח, כן כך תשתדלו, אז הם יבינו שאתם באמת דואגים להם.

שאלה: מה צריך להיות היחס אם אנחנו למשל שמענו את השיעור הזה והם לא שמעו, יכול להיות שלא היה להם זמן, שהם חזרו הביתה ועדיין לא שמעו.

אתם צריכים לכתוב איזה מין סיכום או איזה קטעים מיוחדים שעליהם אנחנו שמנו לב ולייעץ להם דווקא לעבור עליהם.

תלמיד: בדיוק, זאת אומרת יוכלו לשלוח להם כמה קטעים קצרים.

זה צריך להיות במרוכז ולכולם. אם אתה שולח לכמה חברים שלך מהכלי העולמי זה לגמרי לא טוב. יותר טוב לא לעשות כלום מאשר פעולות כאלה.

תלמיד: לא, אנחנו נעשה את זה מרוכז. השאלה אם מישהו ישמע כמה מהקטעים האלה, יכול להיות שהוא יסתפק בזה ולא ישמע את כל השיעור, עדיף כן?

לא נורא. כן.

תלמיד: בשבוע הבא יש לנו יום כיפור אז אנחנו יכולים לשלוח להם את השיעור הזה כהמלצה להשלים אותו.

כן בבקשה תעשו, אני לא מתנגד לשום שיתוף.

(סוף השיעור)