שיעור בוקר 14.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

(שיעור מוקלט מתאריך 25.03.2002)

פורים תשפ"ה

"תלמוד עשר הספירות" כרך ו', חלק ט"ו, אור פנימי,

אותיות רט"ו-ר"כ

אות רט"ו

"וזהו ענין היות המגילה נקרא אגר"ת," ונקרא ספ"ר", גם כן, "ויש לה דינים כתורה שבכתב, כי ספר התורה, הוא יסוד דאבא", עצמו, "הנקרא תורה שבכתב". התורה היא כל אור החכמה שמיועד למלא את הנשמות. מאבא הוא מתפשט לאמא, מאמא לזעיר אנפין, לנוקבא ולנשמות, אבל המקור שלו וכל הכמות שלו נמצאים באבא. זו התורה שבכתב, כל הארת החכמה הזאת שצריכה להתגלות. איפה להתגלות? בנשמות המתוקנות. "צורת ספר כעין ו' ארוכה, והמגילה היא ההארה היוצא מחוץ ליסוד כנזכר", זו תוצאה מיסוד דאבא שמאיר דרך כל הפרצופים ויוצא דרך יסוד דנוקבא לנשמות, "וגם הוא ארוכה בצורת ו', ובצורת מגילה ארוכה. ודי בהערות אלו אל המשכילים."

אנחנו לא כל כך מבינים את זה, אבל מבינים שזו הצורה החיצונית. יש הארת חכמה ממעלה למטה, שאצלנו זה מתבטא בצורת ו' מלמעלה למטה, בקו וורטיקאלי כזה, וזה רמז להארת חכמה.

אות רט"ז

"ואמנם היות ימי הפורים האלו נעשים בכל שנה ושנה", למדנו על זה שיש ארבע גלויות, ואנחנו נמצאים עכשיו בגלות האחרונה. מיציאת מצרים עד היום יש ארבע גלויות, ואחרי כל גלות, בסוף כל גלות, יש גאולה. אז חוץ מזה שיש ארבעה מחזורים כאלו כל פעם בעביות אחרת, אנחנו בכל שנה ושנה בעולם שלנו גם חוזרים על אותו חג. למה? "ולא הספיק לעשות בזמן ההוא לבדו", את החג הזה, "הטעם הוא, כי השי"ת ברחמיו רצה שאותה ההארה המתחדשת בהיות המוחין דאו"א, תוך הנקבה בזמן דורמיטת ז"א", אותה הארה מאבא, הארת החכמה הקטנה שיוצאת מיסוד דנוקבא לנשמות שנקראת "מרדכי", "לא תתבטל לעולם בכל שנה ושנה בימים ההם עצמם". בכל מדרגה ובכל שלב יש מצב שדומה למצב הכללי של פורים, של דורמיתא דזעיר אנפין, שבמצב הזה אסור שתתבטל ההארה הזאת, צריכים לשמור עליה. אחרת יהיה הפסק בהזנת ישראל מתוך זעיר אנפין, וגלגלתא עיניים שטבועים, שטבולים בתוך הקליפות, לא יקבלו חיות דקדושה, ואז ממש יתבטלו.

לכן החג שלנו הוא לא סתם חג, ואני מדבר בדרגות רוחניות, עוד לפני שמגיעים לגמר התיקון, לפורים אמיתי. לכן בכל מדרגה ומדרגה כשיש מצב כזה, אנחנו חייבים לקיים מעין פורים כזה, שזה תיקון ושמירה על הארת מרדכי, הארת החכמה, לכלים שנמצאים במצב של מיעוט הירח, הסתרת זעיר אנפין כלפי הנשמות. את ההארה הזאת צריכים לשמור. השמירה, הפעולה הזאת נקראת "קיום מצב של פורים".

אות רי"ז

"כי הנה אחר דורמיטא," אם שומרים על ההארה הזאת ודורמיטא עוברת, אז "חוזרים" זעיר אנפין ומלכות "פב"פ, והמוחין הם בז"א, ואין בחינת ההארה זו יוצאת אז כלל כנ"ל, והארת מרדכי מתבטלת לגמרי, ונעלמת בפנים". זאת אומרת יש הארה גדולה מאוד, אורות גדולים מאוד, לא הארה קטנה. "ורצה השי"ת, שבכל שנה בימי הפורים כיוצא בהם, אף אם יהיו זו"ן פב"פ תתגלה ההארה הנזכרת בימים ההם, ולא תתבטל."

בכל שנה בימי הפורים, כלומר בכל שינוי, "שנה" זה מהמילה שינוי, שחוזר על עצמו, בכל שלב ושלב כשחוזר על עצמו המצב הזה, אנחנו חייבים לקיים איזו מין פעולה רוחנית שנקראת "פורים".

אות רי"ח

"והענין הוא, כי בכל שנה בימים ההם", במצבים כאלו שנקראים "פורים", זה נקרא "בכל שנה בימים ההם", וגם אצלנו כענף ושורש זה נכון, "כאשר יכנסו המוחין ברחל בסוד דורמיטא דז"א, אעפ"י שאח"כ יחזרו פב"פ", זו"ן, "לא תתבטל ההארה הנזכרת ותשאר שם קיימת, ונרשמת אף גם אחר הסתלקות המוחין האלו ממנה ויחזרו בז"א."

גם בגדלות, גם בקטנות, מה שלא יהיה, חייבים לשמור על ההארה הזאת שתהיה בקביעות.

אות רי"ט

"וז"ס, מ"ש הכתוב וזכרם לא יסוף מזרעם. כי אותה ההארה היא עטרת היסוד הזכר דאבא הנקרא זכר כנודע, וזכרם זה לא יסוף מזרעם בימי הפורים שבכל שנה ושנה כנודע."

לזכור, הכוונה היא כל הזמן לקיים את ההארה הזאת מיסוד דאבא.

אות ר"כ

"לכן לעת"ל, כל המועדים", כל המצבים, מה שלא יהיה, "יתבטלו חוץ ממגילת אסתר". כי בכל מצב ומצב, בכל שלב ושלב, אין משהו שיקיים אותו לנצח, חוץ מההארה הזאת, אבא, שאנחנו מחויבים לקיים אותה שתהיה נצחית. ואז היא מביאה אותנו ממש לפורים בכל המדרגה. לכן הכול יתבטל חוץ ממגילת אסתר, מגילוי של ההסתרה הזאת. "והטעם הוא כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות", נס זה נקרא אתערותא דלעילא, שמגיע פתאום בהיסח דעת וכאילו ללא הכנה וללא העלאת מ"ן מלמטה. יש העלאת מ"ן, אבל תיכף נראה למה זה נקרא נס, אם כך. "והטעם הוא כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביו"ט,".

למה לא בימי חול? בימי חול אנחנו עובדים על העלאת מ"ן בעצמנו, בימים טובים ובשבתות אנחנו מקבלים את המצבים כאתערותא דלעילא. בפורים, כשאנחנו נכנסים לצומות ולתפילות ולצעקות, האם על ידי זה אנחנו מגיעים למצב של גאולה, או הצעקות והצום הם רק מין הכנה, ולא שבזה מעוררים את האור מלמעלה שמביא את הגאולה.

האור שמגיע מלמעלה מגיע כנגד הקליפות, רצונות, שאנחנו לא מסוגלים כנגדם לעורר מ"ן, לתקן, לבקש עליהם "תתקן אותי על מנת להשפיע". אם היינו יכולים לבקש את זה גם עבור הקליפה, אז לא היינו זורקים אותה ולא משתמשים בה, אלא היינו מתקנים גם את ל"ב האבן בעצמנו. זה נקרא לתקן, לבקש כוחות ועל ידם אחר כך להשתמש בקליפה, שתהיה כבר קליפה בעל מנת להשפיע כקדושה. אבל מה זה נקרא קליפה? אלו רצונות שעליהם אני לא מסוגל לבקש על מנת להשפיע, לכן אני פשוט לא משתמש בהם. זה נקרא לא משתמש, לא מעלה מ"ן עליהם.

לכן לא מדברים על תיקון מצד העלאת המ"ן מלמטה, אלא מדברים על נס מלמעלה, על אתערותא דלעילא מלמעלה. יש אתערותא דלעילא שנקראת ימים טובים או שבתות, ואומר בעל הסולם, לא, זו אתערותא דלעילא בצורה אחרת, "להתקיים ההארה זו אף אחר הסתלקות המוחין מן הנקבה, אלא בימי הפורים בלבד." זה אפשרי. "ובבחי' זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר הימים, אפילו בשבתות ויו"ט." שבת היא כעין גמר התיקון, ובכל זאת פורים זה עוד יותר נס ממנה. אז למה פורים יוצא לנו ביום חול וסתם כך מטייל מיום חול אחד ליום חול שני, והוא יכול לחול בימים ב', ג', ה' או ו'?

למה? אם הוא כבר חל ביום מיוחד בשבוע, אז שיחול בשבת. יום כיפור נקרא "שבת שבתון", אז שיחול כל פעם בשבת, שתהיה שבת ועוד יום כיפור עליה. זה מפני שאנחנו מדברים ביום הכיפורים על נס שמגיע ללא קשר ללוח הזמנים שלנו.

ובכל זאת למה כיפור וימי פורים יכולים להיות בימים מסוימים בשבוע בלבד? כמו כל חג וחג, יש להם אפשרות להיות בימים ראשון, שלישי, חמישי ושישי, ולא שני ורביעי, כך זה תמיד, מה שלא יהיה, זה תמיד מסודר לפי הלוח שלנו. את זה אנחנו נלמד, זה קורה כך לפי היחס בין זעיר אנפין ומלכות, השמש והירח. החיבור ביניהם מוליד לנו את העניין של יום, לכן מחיבורים כאלו ששייכים לימים מיוחדים לא יכול להיות שתהיה לנשמות למטה הארה מסוימת שנקראת "פורים", או "יום כיפור", אלא רק כאשר זעיר אנפין ומלכות מסודרים בצורה מסוימת. לכן יש ימים שבהם זה כן יכול להיות ויש ימים שבהם זה לא יכול להיות. יש הרבה דברים להסביר בזה.

תלמיד: אנחנו יודעים שגמר תיקון זה גם שבת.

גמר תיקון זה גם שבת, זה גם פורים, זה גם יום הכיפורים, זה גם תשעה באב, זה מה שאתה רוצה, יציאת מצרים, את כל הכלים מכל השנה אתה צריך לקחת עם כל האורות, עם כל הדברים וכל זה גמר התיקון. אומרים שלא יהיה יום יותר גדול לישראל מתשעה באב. אז איך לסדר את תשעה באב ויום הכיפורים ואת כל יתר הימים היפים?

נלמד, הכול ביחסים בין זו"ן דאצילות, איך שהם מתחברים זה כנגד זה, ההבחנות ביניהם.

תלמיד: מה עושה הארה שנקראת מרדכי?

הארת חכמה שמקבלים דרך מרדכי היא הדבר היחידי שממנו ניזונות נשמות ישראל. אם נחתוך אותה אז גמרנו, המן שולט על נשמות ישראל. אבל מה זה שולט על נשמות ישראל? הוא צריך לשלוט על נשמות ישראל בצורה כזאת שיהיה לו משהו לקבל מישראל, שיחיה מישראל.

זאת אומרת, את ההארה הזאת צריכים לקשור, לתלות אותה על העץ שלו, לא על עץ החיים על מנת להשפיע, אלא על עץ המוות, על מנת לקבל, כדי להשתמש בהארה הזאת בצורה נכונה. המן הוא קליפה שיודעת מה היא רוצה. זאת אומרת, להרוג כאן את מרדכי, זה נקרא להשתמש בו בעל מנת לקבל במקום על מנת להשפיע.

תלמיד: איפה המן מזהה חולשה?

המן מזהה חולשה בזה שאין שמירה על נוקבא מצד זעיר אנפין, מפני שכדי לאפשר לנוקבא תיקון זעיר אנפין עושה מסך על עצמו ובזה גורם לנוקבא שהיא תתנזר ממנו, שהיא לא תרגיש אותו, שהיא תהיה עצמאית, כמו שהבורא נסתר מאיתנו כדי לתת לנו עצמאות, כדי לתת לנו אפשרות לעשות משהו, להרגיש את עצמנו גדולים, שכל אחד יראה את עצמו כגדול.

למה? בכוונה הבורא נסתר כדי לאפשר לנו לגדול, כדי שבבחירה חופשית, מתוך החושך הזה, שאמנם אנחנו קוראים לו אור, "אני נמצא, אני יודע", אבל בעצם זה חושך גמור, כדי שמתוך החושך הזה לאט לאט נגלה את היחס שלנו אליו. אחרת איך אפשר לבנות נשמה?

תלמיד: למה אומרים שהזעיר אנפין בדורמיטא?

הזעיר אנפין בדורמיטא.

תלמיד: למה הנוקבא לא עובדת?

הנוקבא דווקא עובדת. אתה רוצה להגיד כך, כתוב שכשנחזור לרוחניות אז "היינו כחולמים", שהיינו בחלום. זה נכון, אבל כתוצאה מזה שהוא חולם, כאילו שהוא בהסתרה, ההסתרה היא ממנו. אבל אם משתמשים במצב הזה נכון, אז רואים עד כמה ההסתרה הזאת היא הכרחית.

תלמיד: אפשר להשתמש במצב הזה לא נכון?

אתה רואה, אפשר להשתמש בו לא נכון אם אתה נותן להמן שבך לעשות דברים כאלה כמו שהוא רוצה.

תלמיד: אני יכול לתת לו להשתלט?

אתה יכול, בטח, זה מה שאנחנו עושים. המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו במדינה ובעולם הזה, זה לא מצב שהמן שולט?

תלמיד: אומרים שבסופו של דבר הוא לא ישלוט.

מה זה ישלוט או לא ישלוט?

תלמיד: מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק לזרז את התהליך.

מה זה לזרז, עוד כמה מיליונים שייהרגו? זה נקרא לזרז או לא לזרז, בטח שזה כלום. גם הגרמנים אמרו במשפטי נירנברג, "היום היהודים עושים לנו פורים", מרגישים את זה.

כמו שאז הייתה גרמניה, עכשיו כל העולם. אז הייתה גרמניה הכי מפותחת והיא הרגישה מי הם היהודים, עכשיו כל העולם התפתח וכולם מרגישים מי הם היהודים וכולם מתחילים לשנוא אותנו, זה טבעי. לכן אם ניתן אפשרות, אז גמרנו.

תלמיד: האם אנחנו אמורים להיות הגלגלתא ועיניים? אנחנו במצב הכי גרוע.

גלגלתא עיניים לא יכולה לקבל תכונות של אח"פ, ואח"פ לא יכול לקבל תכונות של גלגלתא עיניים. תכונות לא נמסרות, נמסרת רק ידיעה או מסר להשתמש במסך, למען מה לחיות. אבל גם אם אתה תחיה לאותה מטרה ואני אחיה לאותה מטרה, אז אתה תחיה את החיים שלך ואני את החיים שלי. אני לא מוסר לך את התכונות שלי ואתה לא מוסר לי את התכונות שלך, רק את המסך. או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, רק בזה הוויכוח, רק בזה השוני, רק את זה מוסרים אחד לשני, את העצה איך להשתמש בתכונות טבעיות של כל אחד ואחד. את התכונות עצמן אי אפשר להעביר, אי אפשר לשנות, אי אפשר לעשות איתן כלום.

תלמיד: איך גלגלתא יכולה לקבל עכשיו פתאום תכונה של רצון לקבל במקום רצון להשפיע?

גלגלתא נמצאת עכשיו ברצון לקבל. היהודים נמצאים תחת שליטת הגויים, זה נקרא שגלגלתא נמצאת ברצון לקבל. אבל יש לה קשר עם העליון על ידי ההארה הקטנה הזאת שבעזרתה הם יכולים לקום, ואחר כך למשוך גם את כל הגויים, לעשות אור לגויים. יהיה אור לישראל ואחר כך לגויים.

מה זה נקרא לתת כלים לגויים? איך אני יכול לתת כלים למישהו או מישהו יכול לתת לי כלים? כלי הכוונה לתת כוח כדי שלמישהו אחר תהיה אפשרות לעשות על מנת להשפיע, זה נקרא "לתת לו כלי". כלי זה נקרא אפשרות לקבל על מנת להשפיע, מסך. איך אפשר לתת מסך מאחד לשני? על ידי האור שמאיר למישהו, שאתה מסדר לו, עוזר לו, על ידי זה הוא מקבל מסך, מהאור. הכול בא מיסוד דאבא, וזה שזה עובר אלפי פרצופים ואולי עוד אלפי נשמות זה לא חשוב, הכול בא מאותו מקור, מהאור המחזיר למוטב. כלים אי אפשר להעביר.

תלמיד: מה הקשר בין האור של מרדכי לבין האור של רחל?

רחל זו נוקבא שדרכה יוצא אור לנשמות. האור הזה, ההארה הזאת נקראת מרדכי. אבל זה אור שבא מיסוד דאבא דרך כל הפרצופים, ויוצא הלאה מיסוד דנוקבא. הנוקבא הזאת היא רחל.

תלמיד: זה האור של רחל.

זה לא האור של רחל. זו הארת חכמה, זה אור של אבא. מפני שהוא כבר קטן מאוד, הוא לא כמו ביסוד דאבא, אלא מיסוד של נוקבא יוצא לנשמות, בהרבה פחות דרגות מהמקור שלו, אז הוא נקרא מרדכי. הוא נותן שם דוגמאות, צריך לפרש מה זה מור דכיא (מירא דכיא) הארה דקה מאוד.

מי אשם בכל המצב הזה? הבורא. הקדוש ברוך הוא הולך להסתיר את עצמו ונותן בזה לקליפה אפשרות כביכול לשלוט על הקדושה. מי מתחיל את כל העניין? זעיר אנפין שהולך לדורמיתא. מיד קם המן כנגד זה ואומר, "עכשיו אני יכול לנצח". האם הוא לא צודק? הוא צודק, יש לו אפשרות. מי גרם למצב הזה? הקדוש ברוך הוא.

תלמיד: אם אני המן מחליט ללכת לתלות את מרדכי על עץ המוות, שיקבל את האור על מנת לקבל, האם זה אומר שעכשיו אני משלים עם מצב שאני מסכים לקבל את האור הזה בשביל לא לתת למרדכי להתפתח?

כן.

תלמיד: או האם הוא יכול עדיין להתפתח, ואני יכול לקבל יותר אור?

לא, זה נקרא להשתמש בהארה הזאת שבאה לטובת הקליפות.

תלמיד: אני משלים עם המצב שזה האור שיהיה לי, לא יהיה לי יותר אור.

אתה שואל שאלה מאוד עמוקה, אנחנו נדבר על זה. באיזו צורה הגויים היו יכולים לראות את היהודים? האם הם רוצים להרוג אותנו ולהשמיד אותנו לגמרי, או להשתמש בנו באיזו צורה ובאיזו צורה?

ודאי שהם לא רוצים להשתמש בנו ולראות אותנו כמו הגויים. הם לא רוצים שאנחנו נתבטל ביניהם, הם לא רוצים לקבל אותנו בשום צורה כמו בין הגויים, בין אומה לאומה. מהאומה שלנו הם רוצים כך - או שנעשה משהו שעכשיו עוד לא ידוע מה הוא גם להם וגם לנו, שזו עבודת הקודש, להביא את כל העולם לעל מנת להשפיע, שזה בעצם ביסודו של עניין, אבל גם אנחנו וגם הם עדיין לא יודעים, או שהם לא צריכים אותנו. כך זה יהיה בצורה הגלויה ביותר, שלישראל אין מקום בעולם, אין להם מקום על פני האדמה, אין להם ארץ, אין להם אדמה, אין להם כלום.

אם אתה רוצה להיות ישראל, אז בשבילך יש את ארץ ישראל. אם אתה לא רוצה להיות כישראל אלא כמו כל אומות העולם, אז הארץ הזאת תפוסה בשבע אומות אחרות. למה באת ולמה זרקת אותם? אין לך מקום. תחזור להיות בדואי כמו אברהם וזהו. אתה לא אומה כך שיש לך משהו כמו לכל אומה שנבדלת מאומה אחרת.

לכן אל תחפש לעצמך שום מקום אחר, לא יהיה לך אף פעם מקום מוגדר בעולם, לא אוגנדה כמו שרצו ולא מקום אחר. לא יהיה, למה? כי לא מגיע לך, אתה לא עם אם אתה לא ישראל. אם אתה ישראל, אז יש לך מקום, ברגע שאתה לא ישראל, אתה חייב להיות בין האומות, לא חשוב באיזו צורה אבל רק מפוזר.

זה מה שקורה, זה מה שאנחנו מרגישים היום, שלא מסוגלים לשבת כאן, האדמה הזאת זורקת אותנו.

תלמיד: האם המן יכול לנקוט עכשיו בתחבולה ולהגיד, "אם אני תולה את מרדכי עכשיו, אז אני מקבל עשרה קילו אור, אבל אני רוצה מאה קילו, אז אתן לו קצת להתפתח ואז אתלה אותו?

איך נכון להשתמש במרדכי מצד המן, נדבר על זה, זה לא פשוט. אני מבין אותך, זה לא פשוט. בסופו של דבר כל התחכום שלו צריך להביא אותו לזה שמרדכי ישלוט עליו.

אתה שואל למה המן הוא הגדול, הוא השולט? הוא יושב ליד המלך, ומרדכי יושב בכלל בשער העיר, מי הוא, מה הוא, אז למה המן לא לוקח את מרדכי ומשתמש בו כמו שצריך. לאורך כל המגילה, אם נקרא, נבין איך הפוליטיקה ביניהם.

אני נזהר מלהתחיל לענות.

תלמיד: מה הן ארבע הגלויות שעברנו, מה זה שזו גלות רביעית, איזה גלויות היו לנו?

זו הגלות האחרונה. הייתה גלות מַדַי, גלות בבל, גלות מצרים, והגלות הזאת נקראת אֶדום. מה אכפת לך איך הן נקראות, תפתח את הזוהר, שם מדברים על זה המון.

כמו שהיו ארבע דרגות בשבירת הכלים, וכך כלים דגלגלתא עיניים נכנסו יותר עמוק, יותר עמוק, לתוך הקליפות, לתוך הגויים, כך אנחנו צריכים לעשות - אחרי כל שבירה הזדככות, שוב שבירה ושוב הזדככות, ארבע פעמים, גלות וגאולה עד האחרונה. כמו הכלים שנשברו היו צריכים לעבור ארבעה שלבים, אז גם בתיקון בחזרה צריכים להיות ארבעה שלבים בתיקונים עד השלב האחרון. עכשיו אנחנו נמצאים לקראתו.

(סוף השיעור)