מתעלים על עצמנו

כנס "קבלה לעם" העולמי 2022

07-09.01.2022

מתקרבים לבורא דרך רשת הקשר בינינו

שיעור 1

שיעור 06.01.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה (מתרגום סימולטני)

קריין: כנס קבלה לעם העולמי 2022 - "מתעלים על עצמנו", שיעור מס' 1, "מתעלים מתקרבים לבורא דרך רשת הקשר בינינו".

אני מקווה שהיה לכם זמן להתכונן לכנס ולהרגיש עצמאיים יותר. נשתדל להעביר את הכנס כך שבאמת נרגיש את אותו הכלי שאנחנו צריכים ליצור ביחד כדי לגלות בו את הבורא, זה הדבר החשוב ביותר. כמובן שבהתאם לכותרת הכנס "מתעלים על עצמנו", זה מה שכל אחד מאיתנו צריך לעשות, וכולנו יחד בעזרה הדדית, ואז נרגיש באמת את אותו עולם שבו אנחנו נמצאים. את העולם שקיים כל הזמן לא ברגשות השבורים שלנו או בתפיסה השבורה שלנו, אלא אותו עולם שנוצר על ידי הבורא, אותו עולם שבו אנחנו באמת מתקיימים. למען האמת שום דבר לא נשבר, הכול מתקיים רק ברגשות שלנו, לכן אם נתקן אותם אז נרגיש את הבריאה האמיתית, השלמה, הנצחית.

אני מקווה שאוכל לבטא את עצמי בצורה נכונה בשפה הרוסית, ואם אעבור פתאום אוטומטית לעברית אז תעצרו אותי. אם לא אוכל למצוא איזה מילים אז תסייעו לי וכך נתקדם יחד. הרי בכל זאת שפת האם שלי בחכמת הקבלה היא עברית, אבל אני אשתדל להביע את כל מה שבי בשפה הרוסית בשמחה.

אנחנו מרגישים את העולם ברגשות שלנו, זה מה שיש לנו ואין לנו לאן לברוח מזה, זה כל מה שיש בנו, זה אנחנו. וההרגשות שלנו, התחושות שלנו מחלקות את העולם לעצמנו ולאחרים, ובכלל לטבע הדומם, צומח, חי ומדבר, זה כל מה שאנחנו מרגישים היום בתחושות השבורות שלנו. אבל לאמתו של דבר אנחנו מגלים מתוך חכמת הקבלה שלמעשה שום דבר לא נשבר, הכול קיים בצורתו השלמה והשבירה מתקיימת רק בנו. ודווקא זו הנקודה הראשונה והעיקרית שמתוכה עלינו להתחיל, שכל מה שקיים קיים בי, ואם אני אתקן את ראיית העולם שלי, את תפיסת העולם שלי, אז אני ארגיש עולם אחר, זה תלוי רק בי. ולכן החכמה נקראת "חכמה הקבלה", איך לקבל, איך לתפוס, איך להרגיש את עצמי ואת הכול.

המקובלים, כלומר אלו שרכשו את אותה תכונה מיוחדת שמאפשרת לתפוס עולם שאינו מעוות על ידי התכונות האגואיסטית שלנו, מספרים לנו שאפשר להרגיש את העולם כפי שהוא באמת ולא כפי שהוא נראה לנו, לא כפי שהוא משתקף לנו דרך החושים שלנו. אנחנו יכולים לכייל את החושים שלנו להרגשת העולם בצורה אחרת, ללכת ולשכלל את התפיסה שלנו עוד ועוד בלי לערב בה הפרעות אגואיסטיות, ואז נתפוס את העולם ככוח אחד, עליון, טוב, שאנחנו מכנים "בורא", ביחס אלינו אנחנו קוראים לזה כך.

זו המטרה שלנו, לכייל את עצמנו, בינינו, בצורה כזו שאנחנו נתפוס במקום את העולם שאנחנו מרגישים עכשיו, "עולם" בא מהמילה "העלמה", הסתרה, העולם זו הסתרה, שאנחנו נרגיש במקום ההסתרה את מה שמסתתר מאחוריה, כלומר את הבורא בעצמו. איך אנחנו יכולים לעשות זאת? נכייל את עצמנו לזה. איך אפשר לכייל את עצמנו לזה? להסיר את ההפרעות. וההפרעה היא אחת ויחידה, היא אנחנו עצמנו. כלומר אנחנו צריכים להימצא בהתקפה על הסתרת הבורא או בהתקפה על האגואיזם שלנו שמפריד בינינו, שמפלג, עושה פרגמנטציה לכל התפיסה שלנו, לחלקיקים, לחלקים בודדים, לרמות, לדרגות, קרובות או רחוקות יותר.

אנחנו צריכים לעשות כך שאנחנו נתפוס את העולם כשלם, ולא כקרוע על ידי החושים האגואיסטים שלנו. כלומר אנחנו עוסקים בהתקפה על הסתרת הבורא מתוך נקודת מוצא, מתוך מה שהמקובלים שכבר גילו את זה מספרים לנו, שיש רק כוח אחד ויחיד, ואת הסתרת הכוח הזה אנחנו חייבים לבטל על ידי המאמצים שלנו. לכן חכמת הקבלה מדברת על האופן שבו עלינו לגלות את הכוח העליון הזה, על מה שעלינו לעשות לשם כך, ועל איך שאנחנו צריכים להבין את שלבי גילוי הבורא על ידינו. וזה קורה באמצעות התעלות מעל עצמינו, מעל התכונות שלנו שמפרידות בינינו לבין תכונת הבורא שהיא אחת לכולם, שדה משותף אחד.

לכן אנחנו מתאספים כאן בינינו כדי ליצור את השדה המשותף הזה, את רשת הקשרים בינינו, את השדה שמתקיים באופן נסתר מאיתנו, ומתווך על ידי האגו שלנו, ואנחנו לא צריכים רק לבטל את ההסתרה הזו, אלא גם להתעלות מעליה ולהשתמש בה בתכונה הפוכה, ואז נתחיל להרגיש את התכונה ההפוכה והאמיתית של השדה הזה, של המרחב הזה שבו אנחנו נמצאים.

לכן גם הרב"ש, כששאלתי אותו מה לומר באירוע הזה, בהתאספות הזו, התחיל את הפנייה שלו לתלמידים "אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'"". אבל הרי אין בורא, אלא זה רוח של השפעה בינינו, וכשאנחנו מגיעים לתכונת ההשפעה אז אנחנו מתחילים להרגיש שזו בעצם התכונה היחידה שממלאת את כל העולם. וזה שאנחנו נבראנו הפוכים לתכונה הזו, זה נעשה בכדי שנהיה נבראים, כלומר נתקיים כביכול מחוץ לבריאה הזו, ונהיה מסוגלים להרגיש אותה מבחוץ, לחקור, ובמידת ההידמות שלנו לתכונת ההשפעה והאהבה הזו שאנחנו מגלים באמצעות המאמצים שלנו, אנחנו נוכל להיבנות משתי תכונות, להיות מורכבים משתי תכונות, שתי הרגשות הפוכות, ריחוק וקירוב, שנאה ואהבה.

ושתי התכונות ההדדיות הללו יחזיקו אותנו בלתי תלויים בבורא ולא יאפשרו לנו להתמוסס בו ולהיעלם בתוכו, אלא ההיפך, אנחנו נוכל להיות בו זמנית גם דומים לו וגם מחוברים, ממש דבוקים בו, ובאותו הזמן גם להתקיים באופן עצמאי נבדל כנבראים. זו למעשה נקודת ההתפתחות העליונה ביותר של האדם, כשהאדם נקרא "אדם" מלשון "אדמה לעליון", לבורא.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להבין כאן את העיקרון של ההתקרבות שלנו למציאות האמיתית, לגילוי הבורא, שבנויה על התקרבות לתכונת ההשפעה, אהבה, הקשר, אבל מבלי לוותר, לעזוב את התכונות ההפוכות להתקרבות, להשפעה ולאהבה. כלומר יתגלו בנו גם תכונות הפוכות, תכונות של דחייה עד כדי שנאה, והתכונות האלה שמבטלות בו זמנית זו את זו צריכות להתקיים ביחד במקביל ולאפשר לנו להתקיים כנבראים עצמאיים, נבדלים, אחרת היינו נעלמים. אם אפשר לומר כך, מה שהיה מתקיים אז זה היה רק הבורא לבדו.

אנחנו לא יכולים לתאר את זה לעצמנו מכיוון שגם הבורא לא היה קיים באותו מובן שבו אנחנו יכולים לדבר עליו, כיוון שזו תכונה של קשר, תכונה של קשר בין הפכים, חיבור של חלקים נבדלים, ואם לא היו נבראים לא היה בורא. ולכן ככל שהנברא מתפתח, ככל שהנברא הופך לעוד ועוד אגואיסטי, תלוש, קרוע לחתיכות, מפורד ונבדל לכל מיני חלקים ותכונות, זה רק כדי שאנחנו נוכל לגלות יותר ויותר את האחדות, כדי שנוכל לגלות את תכונת הבורא.

ולכן גם נאמר "אתם עשיתם אותי" או אתם יוצרים אותי, עושים אותי. כלומר דווקא מתוך ההופכיות, דווקא מתוך האגואיזם, דווקא מתוך השנאה, דווקא מתוך הדחייה ההדדית, אנחנו בונים את תכונת המשיכה, החיבור עד כדי אהבה, עד התכללות הדדית מוחלטת שלנו זה בזה ושל הכול בהכול. וכך אנחנו משיגים דווקא את התכונה הזו, שאפשר לומר שלא התקיימה או לא מתקיימת לפנינו, אותה תכונה שנקראת בורא. בזה טמונה מטרת ההתפתחות שלנו. ולכן כשאני שאלתי את הרב"ש על מה לדבר עם הקבוצה כשהוא אמר לנו תתאספו יחד ותדברו, ולא היה לי מושג על מה לדבר איתם, אז הוא כתב את המאמר הזה אם אפשר לקרוא לו כך.

וכך הוא כתב, "אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'"." כלומר המטרה המרכזית שלנו היא "להשפיע לה'". והבורא נתפס על ידינו רק ככוח משותף, תכונה, רוח משותפת שתמלא את כל החללים בינינו. והחלל הזה, המקום הזה, שכך גם הבורא נקרא, "מקום", המקום הזה בינינו, זה היחס של האדם כלפי הבורא, זה היחס של האדם למקום, וכך גם נאמר בעברית "מצוות בין אדם למקום".

אם כך "אנחנו מתאספים כאן, לייסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'"". כלומר העיקר שעליו עלינו לדאוג זה המקום בינינו, כלומר היחסים בינינו, מה שיכול להתגלות בינינו. אבל "ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם". למה? מכיוון שאין בורא בפני עצמו, אנחנו יוצרים את התכונה הזו באמצעות היחסים בינינו, ואיכות היחסים בינינו או התכונה שקיימת ביחסים בינינו קובעת את הבורא שאנחנו יוצרים. בדיוק כמו שנאמר "אתם עושים אותי". לא הבורא הוא שעושה או יוצר את האדם, אלא האדם במאמציו אחרי שקיבל הנחייה איך לעשות את זה יוצר את הבורא.

בדיוק כפי שאנחנו בעולמנו בונים ומארגנים את הכול סביבנו, כך אנחנו צריכים לכייל את עצמנו, להתקשר בינינו, לבנות את היחסים בינינו בכזאת צורה שבאותם יחסים יתגלה הבורא. אנחנו מתחילים כאן כבר בעבודה משותפת עם הכוח העליון הזה, שנסתר לחלוטין, שלא יכול להתגלות בשום דרך אלא רק במידת השתוות הצורה, ורק באותה מידה שאנחנו מתייחסים אליו, אנחנו יכולים לגלות אותו.

ולכן היחס העיקרי שלנו כלפיו נקרא "תכונת ההשפעה". אבל בגלל שהבורא נסתר ואנחנו לא מסוגלים להבין מתוך מישוש איך אפשר לגלות אותו, להתקרב אליו באופן הדרגתי כלשהו, לעשות את כל זה, מכיוון שאנחנו לא מסוגלים לזה, לא יכולים לעשות את זה, אנחנו צריכים שיהיה לנו משהו בידיים, ולכן הבורא יצר את הקשר בינינו, את הקשר בין אגואיסטים, ואנחנו צריכים מתוך הקשר הזה להבין את המצב שלנו, במה או איפה אנחנו נמצאים.

כלומר, להתחיל להתייחס לקשר בינינו כאל משהו שהוא יסודי, בסיסי, שמתוכו אנחנו דולים תובנות על עצמנו, על העולם שלנו. ואם אנחנו נשנה את היחסים האלה בינינו, אנחנו נוכל להרגיש בצורה כזו, איך אנחנו מגלים עוד ועוד את המרחב בינינו. בצורה כזו לא נבנה איזה עולם צללים גשמי, אלא עולם שהוא תולדה של הקשר בינינו, עד למצב של קשר מלא של אותן התקרבויות הדדיות בינינו. ונוכל לגלות את הקשר בינינו, את תכונת הקשר, וכל מיני התגלויות מיוחדות שלו ונוכל לקרוא לזה בורא. כיוון שהכוח הזה, התכונות האלו, נבנו עבורנו מלמעלה באופן הפוך לנו, אפילו קצת, בדרגה המינימאלית ביותר. ואם אנחנו נתקדם הלאה כדי לגלות את התכונה הזאת, אז נרגיש את עצמנו מתקיימים בשני מצבים הפוכים. וכמה שאנחנו לא מבינים, או רוצים להיות קרובים, כלומר הפוכים לבורא, באותה מידה עד כמה אנחנו יכולים להידבק ולהתכלל איתו.

לכן הרב"ש כותב, "כדי להגיע להשפעה לבורא, צריכים קודם ללמוד להשפיע לאדם, "וזה נקרא "אהבת הזולת"." למה זה כך? כיוון שאנחנו לא יכולים לדבר על הרגשות שלנו אם אנחנו לא מבינים משהו.

אם אני רוצה להתקרב למשהו, אני רוצה לקבל פידבק, היזון חוזר, תחושה של השפעה, זה בנוי על כך, שאנחנו נלמד לתפוס את הזולת ולא את הדומם, הצומח והחי, אלא דווקא אדם כמונו. ומתוך ההידמות ביחסים בינינו לעצמנו, נוכל ללמוד לכייל את עצמנו ליחס הנכון כלפי הבורא והאגואיזם שלנו יעזור לנו בזה. הוא דוחה אותנו, הוא יראה לנו עד כמה אנחנו לא קשורים בינינו, כמה אנחנו לא מוכנים לחיבור עם הבורא, ואנחנו נרגיש את זה דווקא כתוצאה מהדחייה בינינו.

כלומר, למעשה הקשר בינינו הוא אותו סימן שמראה לי באיזו מידה אני נמצא בדחייה מהבורא. זה רעיון מדהים, אלוהי, כשאדם מרגיש שהוא נמצא בעולם שלם שנבנה בשבילנו, כדי שאנחנו נלמד להרגיש ולהבין מי אנחנו בהדרגתיות, כדי שנתעלה מעל למצב ולהרגשה של הטבע הדומם, הצומח והחי, עד למצב האדם. וביחסים האלה אנחנו צריכים כבר להתחיל להרגיש את עצמנו מוכנים לקליטת הבורא.

כותב הרב"ש, "צריך ללמוד להשפיע לאדם וזה נקרא אהבת הזולת", למה? כיוון שתכונת ההשפעה היא התכונה השלמה ביותר, הבלתי תלויה ביותר, העליונה ביותר, שאפשר לגלות במצבנו. אם אנחנו רוצים להשיג קשר עם הבורא, אנחנו צריכים לרכוש את תכונתו, את תכונת ההשפעה, וכדי ללמוד להבין את תכונת ההשפעה, להרגיש אותה, לדרג אותה, לחלק אותה למדרגות, לתת לה כל מיני שמות אחרים, בשביל זה אנחנו צריכים לחולל את התכונה הזו בינינו, בכל מיני צורות של קשר.

כדי לתת לנו אפשרות להבין איזה תכונות של קשר אפשריות וקיימות בינינו, כדי לפתח את עצמנו, בשביל זה אנחנו מתקיימים בסביבה הפוכה בין גברים ונשים, ויש בינינו הרבה מאוד גברים ונשים, ואז אנחנו צריכים להגיע למצב, שבו מעל לכל הדחיות האגואיסטיות שלנו, שהבורא יצר בכוונה, לתכונות של קשר, ואנחנו צריכים להתקרב למצב של השפעה הדדית שנקראת "אהבת הזולת". ואהבה זה כשאתה מתחיל לתפוס את הזולת לא רק כמו עצמך, אלא גבוה ממך, כשהוא מתחיל להיות לך חשוב יותר משאתה לעצמך.

ולכן המשפט הבא בקטע הזה הוא, "אהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו." כלומר כשהאדם מבטל את עצמו ביחס לזולת. לא סתם נעלם, אלא ממש עוסק בזה, שכל מה שיש בו ברגש, בשכל, במחשבות ובמעשים, הכול נעשה רק לטובת הזולת. זה נקרא "אהבה". כלומר כשאתה מתקיים רק למען הזולת. בשביל זה מצד אחד "שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך" קבוצה, "חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה" כלומר התגלות הבורא, הופעת הבורא, "תשרה בינינו". 

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

כדי שנחזור למצב הראשוני שבו ומתוכו נוצרנו, כשהבורא התחיל לפתח בתוכו את הרצון לקבל שהפוך לו, על מנת שהוא יוכל לברוא נברא שצריך להיות הפוך לו. ולכן באופן הדרגתי לאט לאט בתוך הבורא, בתוך האור העליון, נוצר רצון לקבל. הרצון לקבל הזה נשבר לאחר מכן לחלקים רבים, לתת חלקים, לתת תת חלקיקים וכן הלאה, במאה עשרים וחמש מדרגות של התפשטות מאותו זרע ראשוני של הרצון, שאנחנו מכנים "מלכות דאין סוף" עד למצב שלנו ועוד יותר נמוך ממנו.

הכול מתרחש בתהליך של שבירה של אותו רצון אחד לרצונות רבים ונבדלים. ולשם מה? כדי שאנחנו נתחיל את הדרך ההפוכה, את האבולוציה, את ההתפתחות שלנו, לכך שמתוך ההפכיות נתחיל לגלות את הבורא.

אני חושב שמה שאני אומר כאן הוא יחסית ברור, אין בזה משהו חדש במיוחד. אני מקווה שהשפה שלי ברורה, וכל המשימה, כל המטרה שלנו כפי שהוא מסיים הקטע הזה, היא רק "שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה"", כלומר גילוי הבורא, "תשרה בינינו". כלומר ליצור בינינו קשרים כאלה, יחסים כאלו, שיהיו דומים בתכונתם לבורא ואנחנו לא רוצים שום דבר אחר.

אם אנחנו לא רוצים להישאר בדרגת החי, כמו בעלי חיים שחיים את מכסת השנים שלהם ולאחר מכן נרקבים, אלא אנחנו רוצים לצאת מהמצב הזה ולהתעלות עד לרמת הבורא אפילו מבחינה אגואיסטית, אם יש בנו הכנות כאלה זה מצוין. אנחנו צריכים להבין שכל ההתעלות בנויה על גילוי הבורא בינינו וזהו התנאי הראשון שהאדם צריך להבין, להכיר, לקבל ושמלכתחילה יתקיים בכל הפעולות שלו. כלומר, אני רוצה לגלות את הבורא בינינו.

ברגע שהאדם מתחיל להכיר שעליו להתקדם רק לכיוון הזה, הוא כבר נכנס לחכמת הקבלה כי הוא מתחיל לקרב לעצמו את תכונות הקשר עם הזולת ולדחות מעצמו את התכונות שמרחיקות אותו מהזולת. התכונות האלה ואחרות נותרות בנו והן כולן הכרחיות ודווקא על פני ההפכיות שלהן אנחנו מגלים את הבורא, כמו שכתוב "יתרון האור מתוך החושך".

הדבר החשוב והמרכזי ביותר הוא להתקרב לבורא, לגילוי הבורא וזו מטרת הקיום שלנו. בכלל, כל הקיום הגשמי שלנו, מטרתו היא ההתעלות מרמת או מדרגת החי שבה אנחנו נמצאים עד לדרגת האדם. לא סתם בן אדם, אלא ה"אדם" מלשון הדומה לבורא ובמידת ההידמות לבורא שאנחנו יוצרים בקשר בינינו אנחנו נתקדם קדימה.

שאלה: החל מאתמול העשיריות של חברים וחברות מקזחסטן נשארו בלי אינטרנט וכמובן שאנחנו במחשבות, בתפילות עליהם ועל הקשר בינינו. מהי צורת הקשר, דווקא במקרה הזה כשאין טלפון, אינטרנט, אין איזשהו קשר הדדי, אין פידבק, אז על איזו צורת קשר אפשר לשמור ולקיים דווקא מתוך אותן התכונות המנוגדות, ההפוכות שמתגלות בתוך כל אחד מאיתנו?

נכון, מספר ימים נפסק הקשר עם קזחסטן. מדינה מאוד גדולה, חזקה, מפותחת וידידותית, עם מאוד גדול ועתיק. התלמיד אומר זאת כי הוא יודע ומכיר, הוא היה שם הרבה פעמים, לכן אני מבין את מצבו ומדוע הוא מעלה את השאלה. הנה דוגמה עבורנו, יש לנו הרבה מאוד חברים שנמצאים בניתוק מאיתנו. כלומר, לא שאיננו יכולים לראות ולשמוע אותם אלא הם לא יכולים לשמוע ולראות אותנו, יכול להיות שהם מצליחים לשמוע ולצפות בשיעור באיזו דרך ואחר כך נקבל על זה מידע. כעיקרון ברור לנו נכון להיום שזו מדינה שמנותקת באופן מוחלט ואנחנו צריכים לחשוב על כך שהם נמצאים יחד איתנו. בואו נשתדל להתחבר בינינו כך שהם ירגישו ויקבלו את מה שאנחנו נחולל וניצור בינינו, נשתדל לא נשכח אותם.

שאלה: על איזו השפעה אנחנו מדברים? מה זאת ההשפעה?

אנחנו מדברים על איך לעזור לכל אחד ואחד, והעזרה יכולה להיות רק בעזרה להשיג את הבורא. אנחנו יכולים להשיג את הבורא רק כשאנחנו מחוברים יחד בכלי שהוא אסוף ומחובר בין כמה שיותר חלקים, ככל שהקשר בין כל החלקים של הכלי חזק יותר שזאת עלינו לעשות ואף אחד לא יוכל בלי האחר. אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא בתוכנו אלא רק על בסיס הקשר הטוב ביני לבין החבר. כשאנחנו מתייחסים זה לזה במידה של השתוות צורה בתכונות הבורא אנחנו מגלים אותו.

כדי לגלות אותו הכרחי שיהיה מלבדי עוד מישהו שעימו יהיו לי יחסים הדדיים כך שאני אתייחס אליו כמו שהבורא מתייחס אלינו. כך אנחנו צריכים לעשות ולכן העבודה שלנו היא מעשית לחלוטין. בשום פנים ואופן הלימוד לא יוכל להחליף שום דבר. אנחנו צריכים להחליף את היחסים בינינו, לעשות אותם דומים ככל שניתן לתכונת הבורא ואז גם אנחנו ניקרא "אדם", מלשון אדמה, דומה לבורא. בזה אנחנו נעסוק.

שאלה: האם העבודה שלנו בעולם הזה היא לחקור את השבירה, זה הייעוד שלנו?

זו לא העבודה שלנו. העבודה שלנו מסתכמת בגילוי השבירה בינינו, בגילוי הריחוק בינינו, בגילוי ההפכיות בינינו, ושאנחנו נשתוקק להיהפך מכך, כלומר לחיבור עד כדי אהבה. אנחנו לא צריכים להפסיק עבודתנו בגילוי שאנחנו אגואיסטים ולעסוק ב"לאכול את עצמנו", אלא אנחנו רוצים להשתוקק דווקא ליצירת הבורא בינינו.

תלמיד: מה התוצאה מזה?

שזו תהיה התוצאה, לגלות את הבורא, לבנות אותו מתוך היחסים ההרוסים, השבורים והמקולקלים בינינו. כך אנחנו בונים את הבורא. אנחנו מגלים את כל העולם הזה כמצב שלנו, לא רק אני איתך או עם עוד עשירייה, אלא אנחנו מתחילים לגלות שבכלל, כל העולם הוא כל אחד מאיתנו וכך אנחנו משיגים יחס אל כל העולם.

אלו הרצונות שלנו שאנחנו צריכים לאסוף אותם יחד ולא רק בדרגת האדם אלא גם בדרגת החי, הצומח והדומם, וכל זה יהיה בשבילנו אותו בסיס שעליו אנחנו נרגיש את הופעת הבורא. כלומר, גילוי תכונת האהבה בין כולם, התכונה של הקשר הנעלה ביותר.

אהבה זו מילה שמפריעה לנו, תכונת הקשר הנעלה ביותר שקיימת, ההתכללות המלאה ביותר בינינו. בהתכללות ההדדית הזאת בינינו שהולכת ומתפתחת ומתקדמת אנחנו נתחיל לגלות מהי התכונה שנקראת "בורא". זה ביחס אלינו, אבל כעיקרון התכונה הזאת היא כל מה שקיים בכלל, בכל הבריאה כי אין שום דבר מלבדו ואין עוד מלבדו.

שאלה: למה בשביל להגיע לאהבה בינינו חשוב שנבטל את עצמנו?

אני חושב שזה מובן לנו גם ממה שאנחנו מרגישים בעולם שלנו וביחסים בינינו. איך אני יכול לאהוב מישהו אחר אם במקביל ויחד עם זאת אני אוהב את עצמי? בלתי אפשרי אלא רק אם אתה רואה את התכונה של הזולת, של האחר, את הרצון שלו, את החיים שלו כמשהו שהוא שלך, מעל עצמך ואתה מתקיים וחי רק בשביל לעשות בשבילו את כל מה שהוא רוצה. זהו ביטוי של אהבה.

אין הגדרה לאהבה, אלא רק התכללות ברצונות של הזולת כדי למלא אותם. כל ההגדרות האחרות לאהבה יהיו לגמרי לא ריאליות, "אני אוהב אותך", לא. בצורה קונקרטית ומטריאלית העולם שלנו בנוי על רצונות. מה אני צריך לעשות עם הרצון שלי, עם הרצון של הזולת, איזה מצב אני צריך לבנות בינינו שהוא ייקרא אהבה? אך ורק אם אני מייצב ומשתמש בכל התכונות שלי כדי למלא ולספק את כל הרצונות של הזולת, זה נקרא שאני אוהב אותו. זה מימוש, ביטוי מדויק של היחס שלי אל הזולת.

לכן כולנו נבראנו ברצון לקבל ואם אני שם את הרצונות לקבל של האחר מעל הרצונות שלי ואני משתמש ברצונות שלי רק כדי למלא אותו, אני אוהב אותו, אין הגדרה אחרת. הגדרה מטריאלית מדויקת ברורה שעם הזמן גם יהיה ניתן לקבע, למדוד אותה, לבדוק עד כמה אנחנו מקריבים מעצמנו, אם אפשר לומר כך, עבור הזולת.

בהקרבה למען הזולת יש דרגות, שלבים, לא רק שאני סתם עושה משהו עבור הזולת, , אלא שאני מתעלה מולו לעומתי - כל מה שהייתי עושה בשביל עצמי אני עושה בשבילו. יחס כזה, שאתה מציב את האחר מעל עצמך, זו אהבה.

תמצאו מילה אחרת, התכללות, קומוטציה, התקשרות, אפשר להגיד כל דבר שרוצים, אבל הדבר הכי פשוט שנאמר בין אנשים ובכל שפה זו אהבה.

שאלה: אתה אומר שהבורא לא קיים, אם כך איך אפשר להידמות למשהו שלא קיים?

תבנו אותו. תעשו אותו. פשוט תבנו אותו מתוך הרגשות, הרצונות, היחסים שלכם, אחרת הוא לא קיים. הבורא מתגלה כלפינו, אנחנו לא יכולים להשיג דבר שקיים מחוצה לנו, בלעדינו. אחר כך אנחנו איכשהו נשיג כזאת תכונה, אפשרות כאת, שאנחנו נתחיל להרגיש משהו שהוא מחוץ לנו, אבל זו כבר תכונת ההשפעה השלמה, כשאנחנו מתעלים מעל עצמנו ומתחילים כבר כולנו לעבוד באור חוזר, אז אנחנו נכנסים למרחבים חדשים של חיבור והתכללות. זה לפנינו, זה לא רחוק, אבל "הבורא" זה מה שנבנה ומושג בינינו, אז בואו נעשה אותו, נבנה אותו.

שאלה: איך להחזיק את הקשר המיוחד הזה כקשר איכותי שאנחנו קיימנו בינינו עכשיו בכנס?

מצד אחד חכמת הקבלה זה מדע שהוא מאוד לא ריאלי, כי הוא עוסק בנתונים שהם לא פיסיים, תכונות, רגשות, מצד אחר זאת חכמה ריאלית לחלוטין, כי אנחנו צריכים לא רק לחקור וללמוד אותה אלא אנחנו צריכים לבנות אותה, עד כדי כך, לבנות וליצור, ולא סתם לבנות אלא לבנות מתוך התכונות ההפוכות שיש לנו. ובתנועה הזאת שלנו ללימוד את התכונות ההפוכות שלנו. אנחנו צריכים למשוך את הכוח הנסתר של הטבע שמחזיק את הכול, מחייה את הכול, מוליד, ממלא, ומקיים, זאת תכונת ההשפעה, היא מתגלה קצת אבל בכל זאת היא מתגלה בנו ונתפסת בנו בתוך התכונות האגואיסטיות שלנו. וכאן בקשרים בינינו אנחנו צריכים אותן התכונות של הטבע, להביא לידי גילוי בינינו תכונות של השפעה טהורה. ובמידה שאנחנו נשתוקק לזה אנחנו נתחיל להרגיש שבטבע אותה התכונה של ההשפעה החלוטה הנקייה, האהבה הטהורה האמיתית קיימת, התכונה הזאת נקראת "בורא", והיא בכלל נסתרת כי אנחנו בעצמנו מסתירים אותה, כי אין בנו תכונות, ורגשות כאלה, אין בינינו יחסים כאלה.

לכן הבורא שבר את הרצון ההתחלתי האחד שהוא ברא, כדי שבכל מיני ניסיונות שונים ייבנה הקשר בינינו ואנחנו נוכל באופן כלשהו להבין מה מנוגד, הפוך מאיתנו, ושנתחיל להרגיש, נתחיל לנסות לגלות אותו, להוציא אותו מתוך ההסתרה. וזה מה שבעצם אנחנו עושים.

אז נפעל כפי שמייעצים לנו המקובלים, אנחנו נהיה בהתקפה על ההסתרה של הבורא כי בעצם כל מה שקיים זה הוא וההסתרה שלו, שאותה אנחנו צריכים לבטל על ידי המאמצים שלנו מתוך הקשרים בינינו. אנחנו צריכים ליצור כאלה קשרים בינינו כדי שנוכל לגלות אותה תכונת ההשפעה והאהבה. בהידמות, בהתאם ליחסים שיהיו בינינו, כך יתגלה היחס שלנו לבורא.

שאלה: אנחנו צריכים לספק את הרצון של הזולת, כלומר של חבר שלנו, לטובתו. מה זה אומר לטובתו?

אני לא יודע מה זה אומר "לטובתו", אני רק יודע מה שאני הייתי רוצה לקבל. זה מה שאני רוצה למסור, לתת לחבר. זה הכול. לכן תכונת האהבה לא דורשת בירורים מיוחדים, רק שלא תשכח שלאהוב את האחר, את הזולת, זה אומר להתייחס אליו כמו שאתה מתייחס לעצמך.

שאלה: לחכות שהכול יהפוך לטוב בעשירייה, בחברה הזאת ושייעלמו כל החיכוכים, זה נכון?

לחכות, אני לא חושב שזה נכון, גם לא חושב שזה יצליח. אפשר כך לחכות אין סוף שנים, עד שיתחילו לאלץ אותך מלמעלה, להכריח אותך להתקדם עם מקלות. תבין שהמצב שלך זקוק לתיקון, לכן אסור לך לחכות. אסור לנו לחכות שמשהו יקרה מהיום למחר בשום אופן. זה היחס הכי גרוע שיכול להיות לחיים, צריך לפעול. ולפעול זה רק אם עוזרים זה לזה בקבוצה, זה כבר לא כזה נורא ולא מפחיד, וכך אתה מקבל התעוררות מהאחרים, אתה פועל על אחרים. וכך אתה מתקדם כמובן.

אם אתם מסדרים יחסים נכונים בין החברים בקבוצה ואתם מהירים, אתם מניעים את היחסים האלה שיתחילו לעבוד, שיכסנו לפעולה, אז בצורה אוטומטית כבר כל אחד עוזר לאחר וכולם מתקדמים. אבל לחכות, בשום אופן לא. זאת הרגשה מסוכנת, לחכות.

שאלה: אולי השאלה לא הובנה כמו שצריך. אני שייך לחברה הזאת, היחס שלי כלפי זה צריך להיות שאני לא מקבל ריבים, חיכוכים, הפרעות בתוך החברה. זה יחס נכון מצידי?

לא, צריך לתקן את כל זה, ולא רק לא לקבל. אני מדבר על זה שצריך לפעול בצורה פעילה, אקטיבית וכולם צריכים להבין זה את זה. אם אני לא אעורר את האחרים הם לא יעוררו אותי ואנחנו לא נתקדם.

שאלה: שמעתי עכשיו שאין בורא, שהבורא זאת תכונה של קשר נעלה, של קשר של השפעה. אם אין בורא, למי אנחנו מתפללים?

אנחנו לא מתפללים במובן הזה הכללי, כלפי מישהו, למרות שכך אנחנו אומרים במילים שלנו. אנחנו מעלים מעל עצמנו את תכונת ההשפעה, הקשר, האהבה, אנחנו משתדלים להעלות את התכונה הזאת מעלינו, ובעצמנו להתעלות מעל עצמנו. זו התפילה האמיתית, הפנייה. זאת אומרת אני כביכול מתאר לעצמי את המדרגה הגבוהה יותר מעלי ומשתדל למשוך את עצמי אליה, זאת התפילה.

התפילה גם נקראת "תפילה", מהמילה להתפלל, זאת אומרת לדון את עצמך, להתעלות מעל עצמך, להרגיש מי אני ומי אני צריך להיות. מתוך זה נוצרה המילה "תפילה", "להתפלל".

שאלה: מה הפעולה הזאת להתכלל ברצון של הזולת? כיוון שנוצרנו אגואיסטים האם אנחנו יכולים לתפוס משהו מחוץ לאגו שלנו, כלומר ברצון של הזולת?

אנחנו לא נבראנו אגואיסטים, מלכתחילה נבראנו, נוצרנו, ברצון אחד יחיד, ואחר כך כדי לגלות את הכוח העליון, להשיג אותו, ולהידמות אליו, הרצון הזה נשבר, ואותם חלקיקים בודדים שהתנפצנו, התחלקו אליהם מתוך כל הרצון הכללי, והחלקים האלה גם נמצאים בניגוד זה לזה, בדחייה, בריחוק, אפילו בשנאה אחד כלפי השני, זה מה שיש בכל אחד מאיתנו.

כל אחד מאיתנו תופס, מקבל, לוקח בחשבון רק את עצמו ואם הוא מוכן לקחת בחשבון מישהו אחר זה רק כשזה לטובתו לפי הבנתו, ודווקא מתוך המצב הזה, שהוא הפוך מהמצב שממנו נפלנו, מתוך זה אנחנו צריכים לעלות בחזרה למצב ההתחלתי שבו היינו, זה מה שקורה איתנו.

שאלה: איך לפעול, אנחנו בונים את הבורא, או מגלים את הבורא?

זה אותו דבר, לבנות את הבורא זאת אומרת ליצור אותו מתוך התכונות, הרגשות, השתוקקויות, הכוונות שלנו, בשביל זה למשוך על עצמנו את האור העליון, אלא על הרצון שלנו להשפיע, לאהוב, וכן הלאה, זה הכול אותו דבר.

שאלה: מה זה נקרא מבחינתנו לבנות את הבורא אם אין לנו מושג לגבי קיומו חוץ מזה שאנחנו שומעים על זה מהמקובלים?

אנחנו יודעים מה זה שנאה, מה זה אהבה, דחייה, התקרבות ברגשות הגשמיים הארציים שלנו, לא נדרשות מאיתנו שום פעולות לא ארציות, זה לא נדרש, אנחנו פשוט צריכים לעשות כך שכל הצורה שבה אנחנו מבינים את המושגים האלה דחייה, קרבה, שנאה, אהבה, כל זה יהיה מכוון לכיוון החבר, ולמה אנחנו עושים את זה? כדי שנוכל לבנות את היחסים שלנו גם מהחבר, מחבר כלפי הבורא.

שאלה: עם איזה רצון אני יכולה למלא את החברה?

עם הרצון להתקרב בינינו עד כדי כך שבינינו תתחיל להתגלות התכונה שנקראת "בורא".

שאלה: גילוי הבורא מתרחש באופן אינדיבידואלי או בקבוצה?

גם בצורה פרטית וגם בקבוצה, זאת אומרת במידה שבה אנחנו רוצים להתכלל זה בזה, להיות קשורים זה עם זה, אלה הרצונות, ההשתוקקויות האינדיבידואלים שלנו. אבל בסופו של דבר כשאנחנו נמצאים יחד בקבוצה ומתחברים זה עם זה, בזה אנחנו כבר יוצרים את התנאי בשביל שהבורא, תכונת ההשפעה והאהבה שהייתה קיימת עוד לפנינו, שהיא תתחיל להתגלות בנו, ולכן הקשר שלנו, ובינינו הוא אותו מצע, אותו ייסוד, הכלי ההכרחי כדי שיתגלה בו הבורא.

שאלה: להשיג את אהבת הזולת אפשר רק באמצעות שימוש בכוח התפילה?

אך ורק בשאיפה לקשר בינינו ומתוך הקשר בינינו להעלות בקשה לבורא, זאת אומרת לתכונה הכללית והמשותפת של השפעה, אהבה, קשר, בינינו. שהיא זאת שבראה אותנו מלכתחילה.

כתוב כך "האדם הרוצה לעבוד את ה' באמת", לשאוף להתקרבות, זאת אומרת לבנות קשר נכון בין האנשים, כי אחרת אי אפשר לעבוד כלפי הבורא, להתקרב אליו, זה אפשרי רק בבניית קשר בצורה פרקטית, מעשית בינינו, אז אדם כזה הוא "צריך לכלול את עצמו עם כל הנבראים" הוא צריך להרגיש שהוא נמצא בהם, כמו שהבורא נמצא בתוך כל אחד מאיתנו ואנחנו לא מרגישים את זה. "וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו" זאת אומרת להשיג מצב שבו אנחנו קשורים בינינו עד כדי כך שאנחנו בכלל לא מרגישים הבדל בינינו כשכולם יחד.

אני לא יודע איך עוד לבטא את זה, אבל יש בעולם שלנו דוגמאות כאלו, כמו אישה בהריון, הילד נמצא בה, בתוכה, וכל מה שהגוף שלה עושה הוא עובד רק בשביל לפתח את העובר, לפחות כך אנחנו צריכים לתאר את זה, כל אחד מאיתנו בהריון עם הקבוצה בתוכו, ואנחנו רוצים לפתח את הקבוצה, להיות בה, ושהיא תהיה בנו, שאנחנו לא נרגיש הבדל בינינו, פער בינינו, עד כדי כך שפשוט נהיה כגוף אחד, רצון אחד, השתוקקות אחת, חיים משותפים.

"היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול." בכלל לא צריך להיות לאדם שום דבר חוץ מזה שהוא צריך לכוון את עצמו דרך הקשר עם החברים, לקשר עם הבורא, ואת הבורא אנחנו משיגים כקשר, בתור הקשר המשותף, הכללי ביננו. זה לא שהוא נמצא איפשהו מחוצה לנו, אלא אנחנו בונים אותו מתוך הקשר הנכון שאנחנו בונים בינינו כל הזמן, כל הזמן, תנסו לתאר איזה קשר ומהו אופי הקשר שיש ביניכם כרגע כדי לבנות מתוכו את הבורא.

במידה שבה תשאפו, תשתוקקו לקשר אתם תתחילו להשיג את ביטוי, את ההתגלות של הבורא ביניכם. ואתם בונים את זה, וחוץ מזה אתם תרגישו איך הכוח העליון, הכוח הכללי יימצא בכם בהתאם לקשר הנכון ביניכם, ואז אתם תקראו לכוח החי, המחייה שנמצא ביניכם, "בורא".

ובשביל להתחבר עם זה צריך שיתחברו הרבה אנשים. "ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה'," כדי שימשכו את הכוח העליון הזה, כך "יותר מתגלה אליהם אור השכינה," אור הבורא, האור העליון "ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."

("דגל מחנה אפרים". פרשת "שלח")

בקשר הנכון בינינו, בקשר הזה לפי מידת ההתאמה, ההשתוות, מתגלה האור, למרות שהקשר בינינו הוא בין רצונות אגואיסטים, אבל אם כל אחד מתעלה קצת מעליהם ומתייחס לאחרים, לחברים שלו, בצורה אלטרואיסטית, אז אותם קשרים אלטרואיסטים, שאנחנו מוסיפים כתוספת, בונים מעלינו, מעל הקשרים האגואיסטים בינינו, בתוך הקשרים האלטרואיסטים האלה שבינינו, בהם מתחיל להתגלות הבורא, והקשר האלטרואיסטי הזה נקרא "שכינה" זאת אומרת הכלי הרוחני שבו מתגלה הבורא.

הכול תלוי בכמה שנתעלה מעל לקשרים האגואיסטיים בינינו שנוצרו מלכתחילה והם נבראו בצורה נכונה כדי שמעליהם נוכל להתעלות בתכונה הפוכה, ביחס הפוך, כנגד, לעומת היחס שלנו זה לזה.

אנחנו נבין שאנחנו צריכים להיות הפוכים מעצמנו. זאת אומרת, להציב, לבנות צמצום, מסך, אור החוזר, להעלות את עצמנו מעל ליחסים האגואיסטיים, ובמידה שאנחנו נבנה את היחסים האלטרואיסטיים, תכונת ההשפעה, ואפילו אולי אהבה בינינו, במידה הזאת אנחנו בונים את השכינה, את המקום, הכלי שבו מתגלה הבורא לפי מידת ההשתוות, הידמות. ולכן אנחנו בונים אותו.

שאלה: אמרת שהמצב שבו האדם שופט את עצמו מביא אותנו לתפילה. איך אנחנו הולכים לנקודת הייחוס הנכונה שמתוכה נוכל לדון את עצמנו בזמן שאנחנו נמצאים בתוך ים ההסתרה?

אתם יכולים בצורה מאד ברורה, מדויקת, לראות בכל רגע ורגע איך אתם מתייחסים לחברים שלכם. תנסו לממש את מה שכותבים לנו המקובלים, ואתם תראו כמה אתם לא מסכימים עם מה שהם כותבים, עד כמה אתם לא רוצים להתקרב לחברים האחרים, להתחבר איתם, לפעול למענם, לטובתם וכן הלאה.

זאת אומרת, יהיה לכם ברור מאוד איפה אתם נמצאים. ומכאן אתם כבר יכולים להתחיל לדאוג מה יהיה אתכם הלאה אם לא תשנו את עצמכם. וכדי לשנות את עצמכם אתם צריכים לפנות לבורא. אז תפנו.

שאלה: מה לעשות כשהרגש שלי כלפי החבר חונק אותי ולמה אני מרגיש את הצורך להתחבר לחברה הזאת אם אני לא יכול להתגבר על זה?

זה טוב שאתה מרגיש ככה. מראים לך מי אתה, את הטבע שלך. ובגלל שאתה לא רוצה להרגיש את זה, נראה לך שזה חונק אותך. זה נכון בגלל שבינתיים אתה לא רוצה להיפטר מהאגו שלך.

מה לעשות? להמשיך לחשוב שאתה בכל זאת צריך להיפטר ממנו, ולהתחיל מכל מיני שינויים קטנים של עצמך כלפי החבר. כל יום לעשות לעצמך חשבון, "במה בטלתי היום באמת את עצמי כלפיהם". כמו שרב"ש כותב במאמרים על הקשר בקבוצה. "ובמה אני מתקדם בזה כל יום". למעשה, אתם צריכים לקרוא כל יום את המאמרים שלו על הקבוצה. ולאט לאט כל פעם לקיים אותם.

שאלה: אנחנו צריכים להקריב את כל הרצונות שלנו כדי להגיע לצורת הקשר הנכונה הזו?

אנחנו צריכים לפעול ככול שאנחנו מסוגלים לכיוון תכונת ההשפעה, תכונת הקשר בינינו.

שאלה: אנחנו בדרך כלל מדברים על חיבור עם החברים, אבל האם חיבור עם הרב זה משהו אחר?

הקשר עם המורה יכול להיות רק אם אתם מקיימים את העצות שלו, אז הוא נחשב המורה שלכם. רב זה מהמילה "גדול", ואז אתם התלמידים שלו, ואם לא, אז אתם פשוט סטודנטים שרק שומעים, מקשיבים.

שאלה: איך להתייחס נכון למצבים של שפלות וגאווה?

אני לא יכול להסביר את זה כתשובה אחת על שאלה אחת. שפלות וגאווה, אלה שני רגשות הפוכים זה מזה. אנחנו פעם נמצאים בזה ופעם בזה, וצריכים ללמוד איך להשתמש בהם. אלה שני רגשות מנוגדים ואנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד איתם, אין דבר אחר להגיד על זה. זאת חכמה פרקטית, מי שמקיים מתחיל להרגיש על מה מדובר, ומי שלא מקיים הופך לפילוסוף, והוא יכול לא להשתנות במשך עשרות שנים.

שאלה: ביחסים שלנו בעולם החיצוני יש לנו הגנות, אבל בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו מבטלים את עצמנו ואז אם איזה חבר מתייחס אלי בצורה אגואיסטית, או בצורה מעליבה, הפגיעה היא ממש חזקה כי אין לך הגנות, אתה מוסר את כל כולך לעשירייה. איך אתה מתמודד עם זה?

אני שואל את הבורא "למה הוא עושה לי את זה"? כנראה שזה מה שצריך, אבל למה, בשביל מה, איך אני צריך להגיב? אני איכשהו צריך להבין, להרגיש את כל זה. אבל את כל מה שאני מקבל מהקבוצה, מהאחרים, אני מקבל מהבורא.

שאלה: איך יודעים שהצלחנו לתקן איזו הסתרה, מה ההרגשה, איך יודעים בשכל, אפשר למדוד את זה?

אנחנו עוד לא יודעים איך למדוד את ההסתרה כמו שאנחנו לא יודעים למדוד את הגילוי, אנחנו נמצאים רק בתחושות שהן מקדימות לזה. אין בהן עדיין את אותם הכוחות שנוכל למדוד, להעריך את הגובה שבהם כבר כקבלה, השפעה וכן הלאה, אנחנו עוד לא יכולים.

הכול תלוי באינטנסיביות של העבודה בינינו. בעצם אנחנו צריכים להגביר, לחזק את הפעולות שלנו כדי שנוכל להשיג מצב שבו אנחנו באמת נתחיל להבין את האיכות של הקשרים, או האיכות של הפירוד, הריחוק בינינו.

שאלה: איך אנחנו מפסיקים לזהות את עצמנו עם האגואיזם שלנו?

זאת חכמה פרקטית, ככול שאנחנו פועלים בינינו אנחנו נוכל לראות האם אנחנו משייכים את עצמנו לאגו או מזדהים עם תכונת ההשפעה. ובמידה מסוימת אחרי זה גם נוכל למדוד את זה, בינתיים אנחנו לא יכולים למדוד, אבל אנחנו יכולים להרגיש אם פחות או יותר. הכול תלוי בנו.

אם אתה מעביר את כל החכמה הזאת, את כל המדע הזה, ליחסים בין החברים אז אתה תראה איך זה מתלבש על זה, ואז אתה תוכל למדוד, להרגיש, לחזור על הפעולות וכן הלאה. אבל בשביל זה צריך להתחיל לממש את המדע הזה, את החכמה הזאת בקשר ביניכם בקבוצה.

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד" צריך להתחבר "לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך". על זה דברנו עכשיו אתכם, שצריך בצורה פרקטית, מעשית, להעביר את מה שאנחנו לומדים ליחסים בינינו בקבוצה. אחרת לא יצא לנו שום דבר, פשוט חבל על הזמן שלכם.

הרב"ש אומר, אם הוא לא רוצה להשתתף בצורה כזאת בקבוצה אז אין מה לעשות, שילך וייהנה מהחיים. אחד מהשניים, או ליהנות מהחיים בחוץ או ליהנות מהחיים בקבוצה שמתקדמת לבורא. וכך הוא לא פה ולא שם רק אוכל את עצמו, זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות.

אז שכל אחד יתחבר עם החבר שלו כדי "לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך" ו"כשאסיפה" מתקיימת מתוך הכוונה הזאת אז הבורא מתגלה עוד יותר, כי "יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם".

("מאור ושמש". פרשת "ויחי")

כלומר, אנחנו נמצאים עכשיו בהתאספות חברים, ואנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו מתקרבים זה לזה, איך אנחנו רוצים רק דבר אחד להתחיל להרגיש בקשר בינינו, לא בתוך כל אחד מאתנו, אלא בקשר בינינו לגלות את הבורא.

זה מאוד חשוב, אני לא רוצה לגלות את הבורא בתוכי, זה אגו, תראו איפה עובר הגבול בין העולם הבהמי שלנו לעולם הרוחני. אני רוצה לגלות את הבורא בקשר בינינו כתכונת ההשפעה והאהבה שלי מצידי לכולם, לחברים שלי. ואני לא רוצה לגלות את הבורא כדי שאני אראה אותו, אכיר, אוכל ליהנות ממנו, להבין אותו וכן הלאה. אלה תכונות אגואיסטיות של האדם, צריך להימנע מהן, לברוח מהן. צריך להשתדל לשלוט בעצמך, לבדוק את עצמך, להתעלות מעל עצמך.

שאלה: איך להגדיל את ההשתוקקות לקשר עם הבורא?

אך ורק אם אנחנו נלמד את זה מהחברים שלנו. אני חייב לראות אותם כגדולים יותר ממני. אם אני בצורה כזאת לא רואה אותם זה אומר שאני נמצא במצב לא טוב. זה אומר שעלי עוד ועוד להשקיע מאמצים בלימוד, בקשרים בינינו, עד שאני אגלה שאני רואה אותם כגבוהים ממני.

ואז בהשתוקקות שלי לקשר איתם אני אתחיל להרגיש את מהות הקשר הזה, כלומר את הבורא. בתוך ההשתוקקות שלי, הרצונות שלי אל החברים אני אתחיל להרגיש את תכונת ההשפעה, את תכונת האהבה באיזו מידה, וזה יהיה הבורא.

שאלה: יש שני עקרונות, אין עוד ומלבדו, ושהוא טוב ומיטיב. ככל שאני בודק לעומק את העקרונות האלה אני מוצא יותר חושך, זה כמו להיות באיזה חור שחור. דרך המצב הזה של החושך איך אני מגיע לראות מצב שהוא מלא באור ה', בגדלותו?

המצב שאתה מתאר שהאדם מרגיש חושך, דרך אגב זה מצב נפלא. כלומר, אין לך אף רצון להשפעה, לקשר, לאהבה, אני מבין אותך לגמרי. אבל עם זאת, מאותו המצב ההפוך הזה, יש לך יכולת להרגיש את הדומה לו, מה זה המצב ההפוך.

תתאר לעצמך, המצב ההפוך זה כשאתה מרגיש את האגו וזה אומר שאתה כבר מתחיל לקלוט את הבריאה, את מה שהבורא ברא, את האגו, והוא לא ברא שום דבר אחר. ומאותו מצב שאתה מתחיל כבר לגלות, להשיג, אתה יכול להגיע להפכיות שלו. מה זאת ההפכיות? נאמר, "כיתרון האור מתוך החושך", העדפת האור על פני החושך, גדלות האור על פני החושך, כך תפעל.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשאיר את הקצב ואף להגביר אותו בעשירייה?

קצב ההתקדמות שלנו תלוי אך ורק במצב ההדדי בין החברים, במידה שכל אחד עוזר לשני. אני בעצמי לא יכול להרים את עצמי דרך השערות, אלא דרך החברים אני כן יכול. באותה המידה שאני עוזר לחבר, אני מעלה את עצמי. זה הרבה יותר יעיל אם אני הייתי מצליח להרים את עצמי לבד. אבל האמצעי היחיד להתעלות, כאשר אתה עוזר לאחר. אין שום אמצעי אחר, לא קיים.

ולכן יש לנו הזדמנות ענקית להתעלות. אנחנו נמצאים בקבוצה שבה כל אחד מבין מה עליו לעשות, מבין מה האחרים צריכים לעשות ובזה עוזרים אחד לשני.

שאלה: הרבה פעמים קורה שכל אחד מבין את החומר בדרך שלו. האם כדאי לנו לברר את ההבדלים?

אני חושב שעלינו לא לשים לב איך כל אחד קולט את החומר. אלא עלינו לדבר רק על הפעולות הנכונות בינינו שהטבע, הבורא דורש מאיתנו ואז אנחנו באמת נוכל להתעלות ונתעלה. לא לבדוק כל אחד את עצמו ולדווח לאחרים, אלא כל אחד צריך לתת השראה לאחרים, מעשים נכונים.

תלמידה: אבל אם יש הבדלים ודווקא שם צריך לברר כדי שזה יהיה אותו דבר?

אני חושב שאנחנו לא צריכים להיות דומים. כל אחד מאיתנו צריך להיות שונה, אבל כולנו משתוקקים להראות את הדוגמה הנכונה לאחרים. רק דוגמה נכונה מצד החברים יכולה להעלות אותי ובצורה כזאת אנחנו פועלים.

שאלה: למה יוצא שהחברים הופכים להיות טובים יותר, מכוונים יותר כלפי המטרה, ואני הופך לגרוע יותר ורחוק יותר מהשתוקקות לבורא?

זה נפלא. להיפך, זה אומר שאתם מתעלים, שאתם עולים. אם אתה יכול להעריך את החברים בצורה טובה יותר ולראות את עצמך כפחות טוב, זה מצב נפלא. אני מברך אותך.

שאלה: מה אני יכול לתת לחברים אם אין בי לא השפעה ולא אהבה אלא ההפכיות הגמורה לתכונת הבורא?

בכל זאת אתה מסוגל לעזור להם, אתה מסוגל לתמוך, להראות שאתה אוהב, כך אתה עוזר להם בצורה טובה. אפילו אם אתה בעצמך לא כל כך מסכים עם זה, עדיין אתה מסוגל. אנחנו נמצאים בעולם השקר, ככה שהשקר בכיוון הנכון מביא אתכם אל האמת.

שאלה: אם אנחנו בונים את הבורא בינינו דרך התיקון של התכונות ביחסים בינינו, האם האנושות המתוקנת תהפוך להיות לבורא עצמו או שתמיד יהיו שתי צורות, אנושות ובורא?

מה יהיה לנצח אני לא יכול להגיד. אלה מדרגות שנמצאות אחרי גמר התיקון ועוד יותר גבוה מזה. אבל אני חושב שאין גבולות בכלל למדרגות העלייה שלנו בהתחברות, בהשתוות הצורה. אבל בלי שום ספק אנחנו לא נעלמים. הנקודה ההתחלתית שלנו כשאנחנו נהפוך לבלתי קיימים, כלומר הנקודה האגואיסטית הזו היא לא תיעלם, אנחנו בכל זאת נהיה הנברא. ולא להיעלם בתוך הבורא, זה הרצון שלו. אבל מלבד אותה הנקודה שהוא ברא, כל מה שקרה אחרי זה עם הנקודה הזאת, אני יכול לתקן ובזה להפוך להיות דומה לו.

ולכן אנחנו הופכים להיות כמו הבורא למרות שבתוכנו יש נקודה שחורה שהוא ברא, אבל היא לא שייכת לו, אלא הוא ברא, ואני לא רואה בזה שום פגם.

ולכן דווקא בזכות אותה נקודה שחורה אנחנו יכולים להיות בדבקות השלמה בינינו. אחרת, לא יכולה להיות דבקות. משמעות הדבקות היא שבכל זאת קיים הבדל אחד מהשני, ולמרות זאת כן יש דבקות. החיבור של ההפכים זה דבר נפלא. זה כעקרון מה שמאפשר בעולם שלנו את מגוון הרגשות, הפער, ההבדל ועם זה את ההתקרבות.

תארו לעצמכם, במיוחד החלק הנשי של הכלי שלנו. מתי ניתן להרגיש את תחושת האהבה? רק כשאתן מרגישות שיש משהו כנגדכן ומשתוקק להתחבר איתכן, ואז מתעורר הרגש של האהבה. והפער, ההבדל באותה נקודה שחורה היחידה שהבורא ברא, אם זה נעלם, אז כל הבריאה נעלמת בכלל.

שאלה: הבורא ברא משהו חדש מעולם אין סוף ועכשיו הוא אומר לנו אתם בראתם אותי, האם אין כאן ניגוד?

לא, הבורא ברא דווקא את הרצון האגואיסטי שאחר כך גדל עד למצב שאנחנו לגמרי הפוכים ממנו, כלומר אנחנו רוצים באופן מוחלט לספוג, לבלוע הכול לתוכנו, מצד אחד. מצד אחר, אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, ובאותו מצב מתוקן אנחנו לגמרי הופכים להיות דומים לבורא. כלומר במה שאני יכול, אני לגמרי דומה לבורא.

ובזה משיגים את האיחוד השלם, את האחדות השלמה, את ההזדהות בתכונות, על בסיס הנקודה השחורה שמפרידה ביני לבינו, ודווקא בזכות זה אני והוא, אף פעם לא נהפוך לאחד שלם, אבל באופן מלא בכל התכונות שלנו שמעל הנקודה הזאת נהיה באיחוד, בדבקות. דווקא בזכות אותה הנקודה השחורה, אנחנו נרגיש את הדבקות שבינינו, כי יש נקודה שמפרידה בינינו.

שאלה: מה זה ביטול עצמך, מה מתבטל?

ביטול גמור זה כאשר אני מבטל את הדאגות שלי לעצמי, המחשבות על עצמי, הכוונות לעצמי. ואת כל התכונות שלי, הרגשות, הכוחות, אני מכוון רק כדי להיות מקושר עם האחרים, עם החברים שלי, ובצורה כזאת אני מקרב את כולנו לאותו מצב שבו יכול להתגלות הכוח העליון.

שאלה: את מה אסור לבטל?

את האגואיזם שלך אסור לבטל, אלא רק לעבוד מעליו. בשום אופן לא לבטל, ואפילו לא לשנוא אותו בצורה כזאת שארצה להשמיד אותו. אלא אני צריך לשנוא אותו כדי להתעלות מעליו, אבל עם זאת להעריך אותו, כי בזכותו אני יכול להתעלות.

שאלה: כתוב, אדם שרוצה באמת לעבוד את ה' צריך להתכלל בכל הנבראים ולכלול את עצמו בהם והם בו. השאלה היא, אם בין החברים יש ריב, אבל בפנים הם מבינים שהם צריכים להתחבר, איך האדם יכול לקחת כל פעם צעד לקראת ההתעלות המשותפת, ולא להידבק לפחד שהחברים עלולים לדחות אותו?

ככל שהבורא גדול בתפיסתי, באופן שאני תופס את עצמי ואת החברים, ככל שהוא חשוב בעיני, באותו אופן אני מסוגל להתעלות מעל עצמי אל הדבקות אליו, אפילו אם בשביל זה אני אצטרך להנמיך את עצמי כלפי חבריי עד כדי כך שאני פשוט אבטל את עצמי. הכול תלוי בחשיבות.

שאלה: האם אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב כאשר אנחנו משתוקקים לקשר עם העשירייה?

בוודאי, אלא איך אפשר אחרת? אם אנחנו משתוקקים לקשר עם העשירייה, אז קודם כל אני יכול לממש את הקשר הזה אך ורק אם אני מושך את האור העליון, את הכוח העליון, את תכונת ההשפעה והאהבה והקשר, אחרת זה לא יכול להיות.

אנחנו איכשהו מפרידים את עצמנו מהקבוצה, מהבורא, ולא מתארים לעצמנו את כל זה כאחד שלם, ועלינו לראות את כל זה כמטרה שלנו, בכל רגע מה עליי לממש, מה עליי לראות בפניי כמדרגה הבאה שלי, כמצב הבא שלי, אני, קבוצה, בורא. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", את זה עליי לתאר בפניי, ואז לא יהיו שום שגיאות ושום בעיות.

שאלה: האם אנחנו צריכים להפסיק להזדהות עם הגוף שלנו ועם האינדיבידואליזם שלנו, ולהזדהות רק עם הכלי, כלומר אני זה אנחנו?

בוודאי. אלא מה? עלי להרגיש כל הזמן שאני חי כבהמה והבהמה הזאת פוקדת עלי, על האדם, מה עליו לעשות? כאילו חמור יושב לי על הראש ופוקד עלי, ואני מקיים את כל ההוראות שלו ובצורה כזאת אני מתקיים, ועוד מבזבז את כל החיים שלי, את כל הכוח שלי כדי לשרת את החמור הזה. ומה הלאה? אחר כך החמור הזה, הגוף שלי מת וזהו, לא קורה יותר כלום. סבלתי ללא שום תועלת. לכן צריך לחשוב איך לגרום לכך שהחיים שלי יהיו יותר מועילים.

בקצרה, אנחנו למדנו שהתקרבות אל הבורא זוהי התקרבות של החברים ביניהם בתוך הקבוצה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לממש את ההתקרבות שלנו. השאיפה לאיחוד מתגלה על ידי הבורא באותה המידה שאנחנו משתוקקים נכון זה אל זה, עד שמגיעים למצב שהוא מתחיל להתגלות בנו כאיחוד של הקשר בינינו, כאור, ככוח של החיבור שלנו. זוהי אותה איכות קשר שאנחנו רוכשים. היא נקראת "האור העליון", היא הבורא.

אנחנו תמיד מרגישים רק את הקשר בינינו. מתוך זה נוצרנו, מתוך הקשר בינינו, וכל יתר הדברים חוץ מנקודת הקשר בינינו, כל זה נשבר, ומאותה השבירה עלינו שוב לשקם את הקשר בינינו. אבל כשזה קורה מתוך מצב השבירה, מתוך החיפוש, אז את מה שהבורא ברא מלכתחילה, את המצב ההתחלתי שנקרא "האדם הראשון", את המצב ההתחלתי הזה אנחנו משיגים פי תר"ך פעמים. כלומר, פי שש מאות ועשרים פעמים יותר ממה שזה היה במצב ההתחלתי. וזה אותו הפער בין העבודה שלנו ובין עבודת הבורא.

זה נקרא "נצחוני בני"¹. כלומר, הבנים שלי ניצחו אותי. אני בראתי מצב כזה, אפילו מצב התחלתי לא גדול מדי, שקיים רק באור החסדים, והם לקחו את כל האגו מתוך הרצון שבראתי, והפכו אותו לתכונת ההשפעה ובצורה כזאת גילו אותי פי תר"ך פעמים יותר.

שאלה: אילו יחסים צריכים להיות בינינו בעשירייה בזמן השיעור כדי לבנות כלי?

אנחנו לא צריכים לשים לב למה שקורה בתוך העשירייה. עלינו לשים לב איך מתוך כל המקרים האלה אנחנו צריכים להתעלות, להינצל, להושיע את עצמנו. ומה שהבורא עושה איתנו, כל מיני שבירות, חוסר סיפוק, חוסר שביעות רצון שבינינו, לנו זה לא חשוב. הכול תכונות של השבירה. אין טעם להתעמק בהן ואין טעם להימצא בהן יותר מדי, ללמוד אותן, איכשהו לנתח אותן, אין צורך.

אלא העיקר להתעלות, להתעלות מהר מעליהן. כך גם נאמר, שזה צריך להיות כמו שכפאו שד, כמו עקיצה קטנה שאתה מרגיש באגו שלך ויותר לא להימצא בו, מיד לעלות מעליו וכך כל פעם. זה מספיק כדי שהוא יכניס בך את הרעל שלו, ואחר כך אתה כבר עובד מעליו, הופך אותו מחושך לאור.

שאלה: כשאנחנו מרגישים שפעולת ההשפעה נותנת תענוג אגואיסטי, האם צריך להגביל את הרצון להשפיע?

בשום אופן אין להגביל את הרצון להשפיע אם הוא לא נמצא בסתירה לחיבור. אם אני מרגיש שאני לא אצליח להתמודד עם החיבור, עם התכונות שלי, אז אני מצמצם את התכונות שלי אבל באותה מידה שבה אני יכול להישאר בתוך האיחוד. כלומר, הכי חשוב זו השגת האחדות, השגת האחדות זה העיקר. אבל באיזו רמה זה כבר פחות חשוב, אפילו ברמה המינימאלית ביותר של האחדות אנחנו כבר נמצאים בעולם הרוחני, אנחנו כבר נותנים לבורא הזדמנות להתגלות בינינו.

שאלה: אנחנו אומרים ש"אין עוד מלבדו" ושהבורא עושה את הכול. עם זאת, אנחנו אומרים שאנחנו בונים אותו בקשר בינינו. האם זה אותו הבורא או פשוט חסרות לנו מילים כדי להסביר שני כוחות?

אלה דברים שונים, צורות ביטוי שונות של הכוח העליון. ביטוי מסוג אחד הוא שהוא בונה, הוא יוצר ו"אין עוד מלבדו". ביטוי נוסף הוא, שאנחנו מבטאים אותו כלפינו, ביחס אלינו, כשאנחנו כבר מדברים על מידות, על מדרגות, על יכולות ההשגה שלו, על אמצעים להשיג אותו וכן הלאה. זה כבר משהו אחר.

כאן כבר יש מדרג, לפי מדרגות, לפי רמות. אנחנו כבר מדברים על סוגי אורות רוח, נשמה, חיה, יחידה, באיזה מדרגות, באיזה תכונות אנחנו מרגישים אותו. זה כבר לא האור העליון שברא אותנו אלא אופנים שונים של חלקים שונים, אם ניתן להגיד כך, שבמידת ההידמות שלנו לאור הזה אנחנו תופסים ממנו, מרגישים, מגלים, אבל כעיקרון המקור הוא אחד, זה האור העליון. רק מצד אחד זה איך הוא משפיע עלינו, ומצד אחר זה איך אנחנו משיגים אותו חלקית בתוך הכלים שלנו לפי השתוות הצורה.

שאלה: אם התעלינו מעל סתירות כלשהן בעשירייה, האם תיקנו כבר איזו מידה של קשר בינינו?

בוודאי.

שאלה: כאשר ישנה דחייה כלפי חבר, איך לעבוד עם זה בצורה מעשית?

פשוט מאוד, לסגור את הפה, להגדיל את הגדלות של הבורא, את גדלות המטרה עד כדי כך שאתה מודה לו שהוא נותן לך כאלה סתירות, כאלה הפרעות, כי כרגע, עכשיו כבר ברור לך שכשאתה מתעלה מעליהן אתה מתעלה אליו. כלומר, בעולם שלנו, במצבים שלנו אין דבר יותר נכון והגיוני מאשר לשים מולנו איזו בעיה ואז ברור לך שאם אתה מתמודד, אתה מתגבר עליה, אתה תתקרב לבורא. כלומר זוהי עזרה, רמז מהבורא. ככה זה גם נקרא "עזר כנגדו".

שאלה: אני מרגיש את עצמי כקטן וחלש ביותר בעשירייה. איך לא לאכול את עצמי?

בשום אופן לא צריך לאכול את עצמך. להיפך, עליך להודות שמראים לך מי אתה בכלל. ככה רב"ש היה אומר, "הנה עכשיו אתה סמרטוט כמוני". אתה מבין? רב"ש, לי.

כלומר ההשגה של החולשה של השפלות, זהו תהליך נכון, טבעי של גילוי האדם, של מצבו. ובצורה אחרת לא ניתן. וכל מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים גם בזכות התגלות הבורא בנו. כלומר לא משנה איך נגדל, אנחנו נגלה את עצמנו יותר ויותר בשפלות כלפי הבורא. אבל בנוסף לכך, בגלל שאנחנו נדבקים אליו, אז כבר מודדים את עצמנו ביחס להשתוות, להידמות שלנו אליו. וההידמות הזאת היא כמובן על חשבונו.

שאלה: אנחנו נמצאים בכנס קבלה גדול ואדיר. איך אפשר מעשית להעביר כל שיעור, כל שאלה ותשובה דרכנו ולא סתם לשבת שלוש שעות?

לשבת שלוש שעות על הכיסא זה גם טוב, אבל ככל שאנחנו יותר מתכללים אחד בחברו, מרגישים כל שאלה, משתדלים לענות על השאלות, להתכלל בחברים, אז בוודאי באותה המידה אנחנו משתתפים בכנס. ההשתתפות תלויה בדבקות, בחיבור, בהרגשת האחרים, בעזרה הדדית, בהתכללות אחד בחברו.

שאלה: אנחנו אומרים שמלכתחילה הטבע שלי זה אגו ויש רק נקודה קטנטונת בלב שהיא הקשר שלי עם הבורא. עכשיו שמעתי שצריך להגיע למצב שבו אני לחלוטין אהיה בהשפעה והנקודה הקטנה, הנקודה האגואיסטית, תהיה רק הפער ביני לבין הבורא. זו נקודת ההיפוך שכך מתרחשת כך או שזה דברים שונים?

לא. אני מתקן את האגו שלי להשפעה ומה שנותר לי זה מה שמלכתחילה היה לפי מחשבת הבורא, ומה שמפריד ביני לבינו זה הרצון לקבל מהרצון להשפיע. אבל חוץ מאותו רצון מקורי לקבל, אני כבר בונה את ההידמות שלי אליו. וזה מה שיקרא בתוכי ההשגה של הבורא, הגילוי של הבורא, כלומר אלה תשע ספירות, והמלכות היא לא מתקנת בעצמה, הרצון לקבל נשאר בה, אלה היא עובדת רק באור חוזר, בזה שהיא משפיעה, בזה שהיא דוחה, בזה שהיא עושה מעל עצמה צמצום וכן הלאה.

תלמיד: הנקודה שבלב והנקודה השחורה זה דברים שונים, זה פשוט נשמע כאותו הדבר.

אתה עוד תחשוב.

קריין: נזכיר שעכשיו מחוברים איתנו 4,200 אנשים, חיבורים.

זה יותר מהרגיל, כן?

קריין: כן. הרבה יותר.

טוב. נקווה שיהיו עוד יותר. העיקר זה העוצמה של החיבור, זה בעיקר מה שאנחנו צריכים.

קריין: קטע מספר 5.

"על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים," אם הם מתחברים, ואז יש לכל אחד מהם יותר כוחות מאשר כל אחד בנפרד. "אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת," על חיבור איתו, על למלא את החבר "רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

תראו עד כמה יש כל מיני צבעים בתוך הקטע הזה. בזה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי הקבוצה, בצורה כזאת הם יוצרים את הקבוצה, את האחד השלם. בתוך האחד השלם הזה, לכל אחד יש פי עשרה יותר כוחות מאשר הוא עצמו לבד. תארו לעצמכם שלכם יש פי עשרה יותר כוחות. כוחות רוחניים, תכונת ההשפעה, מאשר לכל אחד מכם היום, עכשיו. כבר הייתם קופצים אל העולם העליון.

פשוט עליכם לתאר לעצמכם, אם אני מתכלל באחרים ולוקח מכל אחד טיפה ממה שיש להם, מהרצון שלהם לרוחניות שהבורא טמן בהם, אבל אני מבטל את עצמי כלפיהם, אז כבר יש לי עשרה חלקים כאלה, אני כבר מוצא את עצמי בעולם הרוחני, עולה מעל עצמי, מעל האגו, יש לי לזה כוחות, אני קיבלתי מהם את הכוחות.

לכן את השלם הזה שעשרה חברים מרכיבים יש לכל אחד מאתנו, יש לו עשרה כוחות יותר מאשר כל אחד באופן פרטי. "אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת," רק על האפשרות להשפיע לזולת. זה מעשית המימוש של האהבה, להשפיע לאחר. "רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע." כלומר אם אני מתכלל באחרים ומנסה באיזשהו אופן להתחבר עם האחרים, אז באותה מידה שאני ארצה להשפיע להם, בזה אני רוכש תכונה חדשה, את הרצון להשפיע "ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא,".

הבורא זהו החלק המסכם הכולל של כל אותם היחסים שלנו האחד כלפי חברו. ואם אני רוצה להשפיע לכל הקבוצה, אז בצורה כזאת אני מתחיל להרגיש שהיחס הזה שלי אליהם זה למעשה אהבה לבורא. "היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

שאלה: אנחנו בעשירייה מאוד קרובים אחד לחברו, ולפעמים יש לנו שיחות בינינו, וויכוחים אבל אנחנו מצליחים להתגבר, מה אנחנו צריכים לעשות בשביל שתהיה לנו התקרבות יותר גדולה מהיום?

שיהיו לכם עוד ועוד חיכוכים כי אחרת על פני מה תוכלו להתעלות, על פני מה אתם תוכלו להתקרב. אנחנו לא יכולים פשוט להתקרב אנחנו צריכים לראות את המכשולים ומעליהם להתעלות. זה כמו אצל זוג אוהבים, אם הם לא רבים ביניהם אז אין להם על פני מה לחדש את היחסים שלהם, זה דבר והיפוכו, ככה נבראנו. ולכן תמיד כל החיים שלנו מורכבים משחור ולבן, ואם אנחנו בונים את היחסים שלנו נכון על בסיס ההופכיות של האלמנטים האלו, מתעלים על שני אלה למען משהו שלישי גדול יותר, אז ליחסים שלנו יש המשכיות והם פורחים ומתפתחים.

שאלה: אמרת שאני נכלל בחברים ובעשירייה ובשלב מסוים אני מקבל כוח השפעה. מה זה אומר שאני מקבל את כוח ההשפעה ונכלל בחברים?

פתאום מופיעים לך רצון, כוונה, כיוון שאתה רוצה להשפיע להם, אתה מתחיל להרגיש שמתעורר בך דחף למלאות אותם, מאיפה זה מגיע? פשוט מגיע, ככה כמו שאתה רואה אצל תינוק. אתמול הוא לא ידע לעשות משהו, היום הוא עושה את זה, אתה מסתכל עליו, כן אתמול זה לא היה, היום יש. מאיפה ההתפתחות? הכוח הפנימי של הטבע עובד על כל אחד ומפתח כל אחד, אבל בשביל זה נדרש מהצד שלנו להתאים את עצמנו לכוח הזה. אם אנחנו עושים את זה בתוך הקבוצה אנחנו נותנים לבורא אפשרות לפעול בנו, לפתח אותנו לכיוון מסוים, ובצורה כזאת אנחנו מתפתחים.

תלמיד: אחר כך אמרת שאחרי שבכוח הזה שמתגלה בי אני מתחיל להרגיש את הבורא שמחבר את כל זה יחד. מה זה אומר?

הבורא מתגלה לנו ככוח שמתקן אותנו ככוח שמחבר בינינו ככוח שמעלה אותנו אליו וכן הלאה. ואחר כך יש כבר הרבה מדרגות, הוא לוקח אותנו על כנפיו מה שנקרא, כלומר מעלה אותנו למסך ומעל המסך וכן הלאה.

תלמיד: הכנס שלנו נקרא "מתעלים על עצמנו", זאת אומרת לעלות על עצמי האגואיסט. איך זה מתבטא כלפי החברים? מה אנחנו צריכים לעשות בכנס הזה? איך להתעלות על עצמנו? איזו משימה אתה נותן לנו לקראת שלושת ימי הכנס?

דווקא בהתעלות על עצמנו עלינו להתחבר, עלינו לדרוך על האגו שלנו אבל לא בצורה כזאת שהוא לא יהיה קיים, אלא להתעלות עליו. באותו רגע שאני ארגיש את עצמי בתוך החברים שלי, מתוך זה אני ארצה לגלות את הבורא אבל בשלבים, זה אחר זה, קודם החברים ואחר כך הבורא.

תלמיד: אני צריך להרגיש את זה במהלך כל הכנס, להרגיש את החברים ולא את עצמי?

זה צריך להיות כמו קו אדום שעובר במהלך כל הכנס. אני רוצה להגיע להרגשת הקשר שלי עם החברים, כזה קשר שבו אני מגלה את תכונת הבורא, את הכוח העליון, את תכונת ההשפעה, האהבה, ופרט לזה אני לא צריך שום דבר אחר. אני לא צריך דבר מהחיים שלי חוץ מזה.

שאלה: ביקשתי מהבורא שיהיה טוב לחברים שלי, אני עושה מאמץ להקשיב להם, אני מנסה לרומם אותם מעל כל הדברים הגשמיים. איך אני יכול לעשות משהו רוחני עבור החברים שלי?

כשאנחנו נמצאים בתוך החלק הגשמי של הבריאה, בחלק האגואיסטי של הבריאה, זה לא חשוב, חשוב מה שאנחנו מבקשים. אנחנו תמיד מתקנים את עצמנו מהחלק האגואיסטי של הבריאה אל החלק האלטרואיסטי, בצורה כזאת מתקיימת עליית התפילה, עליית מ"ן, עליית החיסרון, לא יכול להיות משהו אחר.

אני פונה לבורא מתוך המצב הלא מתוקן שלי ומבקש ממנו להעביר אותי למצב המתוקן, ובמצב המתוקן אני מתאר איך אני מקושר עם החברים שלי וכולנו יחד מכוונים לחיבור המשותף שלנו שאנחנו קוראים לו "הבורא", וכולנו משתוקקים, רוצים, שכל אחד מתוך עצמו, כלפי חוץ, כלפי האחרים, יוכל להשפיע לחיבור הכללי הזה את כל הטוב שיש בנו. זוהי ההשתוקקות הנכונה של האדם מתוך הקבוצה אל הבורא.

שאלה: נניח שאני נמצא במצב כלשהו ואני מבין שהבורא מסדר לי את המצב הזה ושהוא לטובתי, ובאופן מודע אני רוצה לפעול לטובת החברים, אבל יש חלק כואב בתוכי כשאני עושה את זה. האם אני בכל זאת עושה את הדבר הנכון?

זה לא חשוב שזה כואב, כלומר זה חשוב, אני מבין שזה חשוב, אבל זה תמיד יישאר בך כדי שתוכל להבין איפה אתה נמצא. תמיד הפרצוף הרוחני נמצא בתכונות סותרות, כי יש רצון אגואיסטי בתוך המלכות ובזכות השפעת האור העליון עליה מתוך תשע הספירות הראשונות, מלכות יכולה לחלק את עצמה לאותו חלק שבו היא שייכת לט' ספירות ראשונות, לתכונת ההשפעה, ולאותו חלק שהיא לא יכולה לייחס לתכונת ההשפעה, ובצורה כזאת היא מחלקת את עצמה כאילו לשני חלקים.

אותו חלק שיכול לייחס את עצמו לתכונת ההשפעה זה החלק המתוקן של מלכות, ואותו חלק שלא מסוגל נמצא מתחת לצמצום, אנחנו חייבים לא להשתמש בו על אף שהיינו רוצים, כי אחרת השימוש יהיה בעל מנת לקבל למען עצמנו, וכך אנחנו פועלים ותמיד זה יהיה כך.

הסתירה הזאת תמיד קיימת בתוך הנברא, בתוך האדם והיא זאת שמאפשרת, נותנת לאדם הזדמנות למדוד את עצמו, להבין באיזו מדרגה הוא נמצא, באיזה מצב הוא נמצא. לא יכול להיות שתהיה לנו הרגשה רק של אור או רק של חושך, זאת לא הרגשה, זאת יציאה מכל הרגשות, אור מוחלט או חושך מוחלט זה אותו הדבר. אלא כלי נחשב כרצון שיכול לדרג את עצמו, למדוד את עצמו, לשקול את עצמו וכן הלאה.

לכן אל תדאג, תמשיך, תתקדם. ובכלל, לא צריך לחשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים אלא לממש אותם מהר, לעבד אותם בתוכנו, ולהמשיך ללכת ממצב למצב, העיקר התאוצה.

שאלה: במה אנחנו יכולים למלא את הזולת, מה אנחנו יכולים להשפיע? בגשמיות אפשר לתת, לקחת למסעדה.

אנחנו יכולים לתת לזולת דבר אחד, הוא רוצה את ההשגה הרוחנית וזה מה שאנחנו מאחלים לו ובכך אנחנו רוצים לעזור. אני לא צריך לקחת אותו למסעדה, אני צריך לספק לחבר שלי עזרה בהתעלות הרוחנית כי זה הדבר היחיד שהוא משתוקק אליו, הדבר היחיד שגם אני רוצה, לשם כך אנחנו ביחד וכך אני מתייחס אליו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לגשת לרגש השמחה כשאנחנו חווים הפרעה גם חיצונית וגם פנימית בתוך העשירייה? זאת אומרת, אני עושה זאת בשכל אבל בלב אני עדיין לא מסוגל ללכת מעל ולהרגיש שמחה מול ההפרעה, אז איך אנחנו יכולים להשיג את צורת העבודה הזו?

אני מבין שאנחנו לא מסוגלים לשמוח מההפרעות, כך מצד אחד, אבל מצד שני זה רק בגלל שחסרה לנו התמיכה של הקבוצה, אבל ברגע שאנחנו כן מרגישים את התמיכה שלה, מתוך ההפרעה המצב הזה הופך למעין תחרות, עד כמה אני יכול להתעלות, להתגבר, ולכן ההפרעה הזאת משמחת אותי, בדומה לשמחת ספורטאי מצטיין, לדוגמה.

הכול תלוי בתמיכת הקבוצה, לא טוב אם אני נמצא לבד מול הפרעה, אני אבזבז על כך הרבה זמן, ההפרעה תחזור על עצמה, אני לא אדע איך להתמודד עימה, אני אתחיל להתייאש מעצמי, וכן הלאה.

עם ההפרעות יש להתמודד רק ביחד, כלומר, עלי ליפול מיד לתוך העשירייה, לתוך הקבוצה, להתחבר איתם, ומתוך החיבור להסתכל על ההפרעה הזאת, יכול להיות שהיא כבר לא תהיה קיימת, כי בחיבור הזה בקבוצה כבר התגברתי מעליה.

שאלה: אני עובד ומתאמץ בשביל לכוון את עצמי לבורא מהיכן שאני נמצא, אבל, האם אתה יכול להסביר איך לקחת את ההתרשמות מהחבר?

לקבל התפעלות, השראה מהחבר, תלוי עד כמה אתה מעריך אותו, ככל שהוא גדול בעיניך, כך תוכל לקבל ממנו השראה ולהשתמש במצב שלו כאנרגיה שלך, גם בחיים שלנו כך זה עובד.

.

שאלה: הרבה פעמים אני מוצא את עצמי במצב שיש לי כוונות ורצונות רעים, איך אני יכול לכוון שוב ושוב את הלב שלי למטרת הבריאה? זה הופך ליותר ויותר קשה מפעם לפעם.

ודאי שקשה לך, יש לכך שתי סיבות, האחת היא התעלות במדרגות יותר גבוהות, והשנייה טבעית יותר וסבירה, כי הקשר עם העשירייה נחלש וגם זו תוצאה של התעלות במדרגות הבאות. בקצרה, חזק את הקשר עם העשירייה ותראה עד כמה הכול יהיה קל יותר, חופשי ושמח.

שאלה: כמה זה מדאיג את תכונת הקבלה כשאתה נמצא בתכונת ההשפעה?

אין מה לדאוג לתכונת הקבלה, תדאגו רק לתכונת ההשפעה ועל הקשר ביניכם, נקבל באותו האופן ובאותו הגודל שצריך. היא תתגלה ביניכם כך או אחרת, הקבלה.

שאלה: אמרת שלפני השבירה הרצון לא היה אגואיסטי, איזו תכונה הייתה לו לפני השבירה?

לפני השבירה הייתה תכונת הקבלה שהייתה לחלוטין תחת השליטה של הכוונה בעל מנת להשפיע, והייתה בדרגה של "בינה", כך נקרא כשאדם היה בגן עדן. ולאחר מכן נוסף לזה רצון שהוא כבר שייך לתכונת החכמה, לאור החכמה, ולכן הייתה השבירה. ואז נשבר לא רק אותו החלק של הכלי השייך לקבל בעל מנת להשפיע, אלא גם בלהשפיע על מנת להשפיע, ולכן אנחנו צריכים להתחיל את העבודה שלנו מאפס.

שאלה: מהי המדרגה הגבוהה מעלינו שאנחנו יכולים לעלות אליה עכשיו?

אני לא יכול להגיד, הדבר תלוי רק בכם, אבל בעיקרון אין הגבלה.

שאלה: האם ניתן להגיע בעשירייה ליחס שוויוני של כל חבר כלפי העבודה?

לא, אי אפשר להגיע ליחס שווה, לכל אחד יש את התנאים הראשוניים התחלתיים שלו ואחר כך בקבוצה, בעבודה, בתנאים הפסיכולוגיים השונים, ובגשמיים. לא, אין שום דרך, בשום אופן לא ניתן להתייחס לאנשים באופן שווה. צריך פשוט להבין שכל אחד נמצא במצב שלו.

שאלה: אמרת שהעיקר הוא להגיע לאחדות אפילו ברמה הכי נמוכה, איך ניתן לחלק את האחדות לרמות, האם אחדות היא לא שלמות, לא משהו אבסולוטי?

בכל מדרגה יש את האיכותיות שלה, את המידה שלה. יש לנו רצון, כנגדו יש את האור העליון. הכול מדורג, מחולק לפי 125 מדרגות, 5X5X5 ובכל מדרגה יש את התיקון שלה, את התיקון המלא, השלם, באותה המדרגה ואחר כך העלייה למדרגה הבאה, גילוי השבירה, תיקון וכן הלאה. כלומר, הכול חוזר על עצמו בכל מדרגה אבל החזרות האלה לא דומות אחת לשנייה בשום דרך.

שאלה: מהי האחדות?

כאשר אתם עובדים על מטרה אחת שהיא אותה המטרה, ודווקא היא מחברת אתכם.

שאלה: איך להתחבר ולהתבטל כלפי חברים שלא שומרים על השיטה שלנו?

לא צריך להתחבר איתם ולא להתבטל בפניהם, כלפי מה אתם תתבטלו בדיוק, וכלפי מה אתם תתחברו? צריכה להיות לכם מטרה משותפת ושיטה, אותה השיטה להשגת אותה המטרה. אם אנשים לא עוסקים בכך, תראו מה כותב הרב"ש בקטע הראשון, "אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". כלומר, אנחנו מקבלים על עצמנו את התנאי שאנחנו הולכים להתקרבות עם הבורא לפי השיטה שאותה מתארים לנו בעל הסולם והרב"ש. אתם יכולים להגיד שאפשר דרך שיטות אחרות, בבקשה, אתם יכולים להיות בהן, אבל לא יחד איתנו.

אי אפשר לשלב את השתיים בשום דרך, חכמת הקבלה היא חכמת הקבלה, היא לא פילוסופיה, ולא שום חכמה או שיטה אחרת. אי אפשר לבוא לכאן ולהתחיל לעשות כל מיני בירורים לגבי איך לצום, לעשות דיאטות מסוימות וכל מיני תרגילים פסיכולוגיים. כל מה שקשור לגוף הגשמי לא קיים בחוכמת הקבלה, ואין שום דבר שקשור לרוח שלכם כיוון שהיא גם לא קיימת, יש אך ורק השגת הבורא, ואת כל השאר פשוט תזרקו מעצמכם. אתם יכולים לעסוק בכך, אבל תדעו שזאת דרגה גשמית הנמצאת בדרגת הגוף שלכם, לא הגוף הרוחני, אלא הבהמי.

שאלה: האם יש הבדל בין שיתוף פעולה ברוחניות לבין כוונה?

מובן שיש הבדל, אני לא מבין מה את בדיוק רוצה לשמוע. סתם שיתוף פעולה נניח זה כמו עם החבר'ה. וברוחניות זה חיבור פנימי שיכול להתחולל רק תחת השפעתו של האור העליון שעליו אני לא שולט, ואני יחד עם החברים מבקשים שהבורא יחבר בינינו.

שאלה: למה כל יתר חלקי הטבע, דרגות דומם, צומח וחי, לא נבראו מתוך הרע, ואין להם התנגדות ולדרגת המדבר כן יש התנגדות?

הם נכללים באדם, אנחנו מורכבים מכל ד' הדרגות שבטבע וכאשר אנחנו מתקנים את עצמנו במדרגה העליונה ביותר, בדרגת האדם, אז כל יתר המדרגות מתחברות אליה ומשתתפות יחד. ככה כתוב. ואני גם כותב על זה בספרים הראשונים שלי בשפה הרוסית.

שאלה: לגלות שחבר אוהב אותי פתאום, זאת הרגשת השכינה? איך לשמר בזיכרון את התמונה הזאת למרות השינויים?

כאשר אני מרגיש כזה יחס של אהבה כלפיי מהחבר אני צריך להיות מסוגל להעריך את זה ולרומם את עצמי לאותה המדרגה, ולהתייחס אליו בהתאם כמו שהוא מתייחס אליי, ולחבר את היחסים בינינו כך שבהם יתגלה הבורא.

שאלה: האם עליי להוציא לדיון הקבוצה, את חילוקי הדעות והחיכוכים המתעוררים בי ביחס לחברים, או שמספיק בעבודה הפנימית שלי?

בעיקרון מספיקה העבודה הפנימית כדי שאני אתחיל לתקן את עצמי מעל מה שמתרחש, אבל אם לא, אני יכול לפנות לקבוצה, אני מחויב לתקן את המצבים האלה בעצמי או יחד עם אחרים, אבל לתקן בצורה נכונה ודווקא לתקן.

שאלה: מה זו התכללות הדדית, מה אני כולל בתוכי?

כשאנחנו רוצים להיות באותה הכוונה, אז תחת השפעתו של האור העליון ישנה פנייה אליו והשפעתו עלינו ויש התכללות של ספירות בספירות, פרצופים בפרצופים ובצורה כזאת אנחנו מתחילים להתחבר בצורה רצינית במדרגה רוחנית. תראה מה הוא כותב בקטע מס' 7, "עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו," מה שרוצה האחר "ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות." זה מתוך ליקוטי הלכות, זה לא בעל הסולם, זה לא הרב"ש, זה ליקוטי הלכות שנקרא חושן משפט.

כלומר החוקים האמיתיים של הבריאה בדרגת האדם, זה החלק המדבר על הלכה ג', ש"עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם," כלומר, מי שרוצה, מי שממלא את הרצון הזה וכן הלאה "ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות." כמו שכתוב בצורה ברורה שדווקא דרך זה שאנחנו נכללים ברצונות זה של זה וממלאים זה את זה, על ידי כך אנחנו אט אט משיגים את הבורא, נכללים ברצון שלו, באחדות שלו ואין שום דרך אחרת, אפשרות אחרת להגיע לכזה מצב.

לכן אנחנו צריכים פשוט לעצום עיניים לגבי כל יתר הדברים, לראות אותם כדברים משניים ולהתעסק רק בזה, פשוט תצללו לתוך זה וייצא לכם.

שאלה: איך למדוד את כוח החיבור?

אנחנו עוד לא יודעים איך למדוד את כוח החיבור כיוון שזה יתגלה רק כתוצאה מהשגת המדרגות הרוחניות.

בואו נקרא את קטע מס' 8

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'," שדה אשר ברכו ה' זה השדה שבינינו, והשדה הזה נקרא שכינה, הקשר בינינו, הקשר הזה היה קיים בינינו ואז נשבר. בקשר הזה התגלה הבורא וכאשר השדה הזה נשבר הבורא נעלם מתוכו. כל העבודה שלנו מסתכמת בזה שאנחנו מתחברים בינינו, מווסתים שוב את הרשת הזאת של הקשר בינינו ובמידה הזאת אט אט יתגלה הבורא. הגילוי ההדרגתי שלו נקרא מדרגות רוחניות או עולמות. עולם מלשון העלמה כלומר הסתרה וגילוי או העלמה וגילוי יחסיים בכל מדרגה ומדרגה בעצם יעידו באיזה עולם אנחנו נמצאים. לכן "וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד." למערכת אחת "ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות" את עצמו, כלומר מה שנקרא שכינה לתמיד "בלי הפסק כלל." בצורה מלאה לגמרי בלי שום חתכים "והמבוע של תבונה רבה," זה החלק התחתון של הבינה המעביר את האור למלכות, אלינו "ונחלים עליונים של אור," כתר, חכמה בינה "יהיו כמעין שלא פסק."

אז מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים לווסת את הקשר הזה בינינו שנקרא שכינה, ודווקא אותו שבר הבורא כדי שאנחנו בעצמנו נבנה אותו מתוך המצב השבור. זה נקרא להרים שכינה מעפר, ובזה אנחנו צריכים לעסוק.

תחשבו איזה הצעות עוד יש לכם, תשאלו את החברים ותמשיכו. אני חושב שאנחנו כבר יודעים מה עלינו לעשות צריך רק איכשהו לממש זאת בכל קבוצה, ולאחר מכן לאסוף את הקבוצות האלה ולבחון האם אנחנו, כולנו יחד, הבנו בצורה נכונה על מה היה השיעור שעברנו היום. מה זה אומר להתעלות מעל עצמי להעלות את מלכות לבינה, כיוון שהשכינה זו תכונת הבינה.

תלמיד: נגיד שהיום היו איתנו 4500 איש, 1200 מתוכם נשים, בסך הכול נרשמו לכנס 5000 איש.

אנחנו רבים וצריכים רק להגביר את איכות הקשר בינינו.

(סוף השיעור)

---

1. "נצחוני בני, נצחוני בני" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, נ"ט, ב' גמרא(.↩