שיעור בוקר 08.10.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 27.11.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/jNpMCPwZ?c=iY4Ybdat&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', פרק א', הסתכלות פנימית, אותיות א'-ה'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק שני, פרק א', הסתכלות פנימית.

חלק שני

הסתכלות פנימית

עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים

פרק א'

אות א'

העגולים הם בחינת ג"ר.

"הנה בעשר ספירות העגולים, דיבר בם הרב מעט מאד, וגם הדברים המועטים האלו הם לכאורה מלאים סתירות, אולם להרחיב בהם הדיבור אי אפשר, משום שהמה בחינת ג"ס ראשונות, שאסור לנו לעסוק בהם, אמנם אותם הדברים המעטים שכתב הרב צריכים לבאר אותם עכ"פ עם הסבר רחב ובהיר, באופן שיספיקו למטרתם שהרב רצה בה, דהיינו עד כמה שצריכים בהכרח לקשרי החכמה."

יש לנו עשר ספירות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, כמו שכתב אברהם אבינו בספר "יצירה". כל מבנה המציאות שהבורא ברא הוא סך הכול עשר הספירות.

בג' הספירות הראשונות שם זו מחשבת הבריאה עוד לפני המימוש בתחתון, אלא רק כדי לתת לעצמה צורה להתקשר לתחתון. אלו כתר, חכמה, בינה, כח"ב או ג"ר, ג' ראשונות, בהן אנחנו לא מסוגלים לעסוק, אסור לעסוק בהן. בחכמת הקבלה "אסור" הכוונה אי אפשר. מותר לך הכול, רק אם אין לך אפשרויות, אז לכן זה נקרא "אסור". למה? כי אם אתה נכנס ואין לך כלים לחקור, לדעת בדיוק ולאבחן את כל הדברים, אז אתה תתבלבל ולא תשיג את העיקר, את המטרה. לכן במקומות בהם אדם יכול להתבלבל אומרים "אסור לך".

מי שרוצה להתקדם למטרה הוא מבין שכול הדברים האסורים האלה הם לטובתו. כמו שאנחנו עושים בחיים שלנו ואומרים שזה אסור וזה אסור. יש אנשים שבכל זאת רוצים לבדוק, אז שיבדקו, אבל בדרך כלל הם ניזוקים מזה. ברוחניות ללא ספק מגיע הנזק, ולכן מקובלים מאוד שומרים על אלו שרוצים להתקדם והם נותנים להם כל מיני עצות איך להתקדם נכון. בנוסף למה שאנחנו מקבלים על ידי מערכת סולם המדרגות, אנחנו מקבלים את כל הדברים בהדרגה ובשמירה מלמעלה.

לכן בג"ר של כל מדרגה ומדרגה אנחנו לא עוסקים, ובז"ת של כל מדרגה ומדרגה אנחנו כן עוסקים. עד כדי כך, מסביר לנו בעל הסולם ב"מבוא לספר הזוהר וב"הקדמה לספר הזוהר", שבג"ר, במדרגה הקטנה ביותר של מלכות דמלכות דעשיה אסור לנו לעסוק, ובז"ת, במדרגה הגדולה ביותר, עתיק, אריך אנפין או גלגלתא, לא חשוב איפה בז"ת, כן מותר לעסוק. איפה שיש לנו אחיזה ועל בטוח אנחנו יודעים סיבה ומסובב או תהליך, שם תעסוק, כי הם הכלים שנמצאים לרשותך, ובזה שאתה רוכש אותם אתה מתקדם. מה שאין כן, בג"ר של כל מדרגה אנחנו אף פעם לא רוכשים אותו, לא חוקרים אותו ולא נוגעים בו, מפני ששם עדיין אין גילוי הבורא לנברא, אלא כל זה נמצא שם בצורה המופשטת. מופשטת, הכוונה שלא יכולה להתבאר בכלים שלנו. אנחנו מדברים כלפי האדם המשיג.

בז"ת אנחנו משיגים, מבדילים, מרגישים, יכולים לפרש, לפרט, לעשות אנליזה וסינתזה לכל ההרגשה שלנו, ועל ידי כול ההבחנות האלה להתקדם. מה שאין כן בג"ר זה כל כך לא ברור, בטוח ומופשט, שאז אנחנו מגיעים לכישלונות וסוטים מהדרך. לכן אנחנו צריכים להבין, שכל הדרך שלנו מתחילת הקו ועד סיומו, עד עולם אין סוף, כולה מז"תים של המדרגה. וג"רים של המדרגה מתגלים מעליהם כיחס הבורא לנברא. המימוש של הנברא הוא בז"ת, בכלים דהשפעה.

כך אנחנו גם לומדים מעולם האצילות, שאת זו"ן דאצילות אנחנו צריכים לתקן. ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, שם הן אותיות העבודה, כל האלפא בית. הנשמות שמעלות מ"ן נכללות בז"ת, כל עולמות בי"ע נכללים בז"ת, ואדם הראשון נולד מהמדרגה הזאת של בינה ומטה. זאת אומרת, כל החיים שלנו, השגה, הבנה, בירורים, תיקונים, הם כולם רק בכלים האלו של ז"ת של כל מדרגה ומדרגה.

קריין: עמ' נ"ה, אות ב'.

אות ב'

בע"ס דעגולים, כל החיצון יותר, חשוב יותר

"ומתחילה נבין הדברים בכללם, כי הרב מחלק את כללות כל המציאות בב' הבחנות, שהם: עגולים ויושר, כלומר, שכל הפרצופין הנמצאים בחמשת העולמות: אדם קדמון ואבי"ע עד לעולם הזה, יש בכל אחד בחי' ע"ס דעגולים וע"ס דיושר. והנה ראינו, שבספירות דעגולים, נמצא שכל החיצוני ביותר הוא המעולה ביותר, וכל הפנימי ביותר הוא הגרוע ביותר, כי העגול העליון הקרוב ביותר לא"ס הסובב ומקיף לכל המציאות, הוא המעולה ביותר מכולם ונקרא כתר, ובתוכו העגול הב' הנקרא חכמה, שהוא גרוע מהכתר וכו', עד לכדור הפנימי מכולם, שהוא העולם הזה, שהוא גרוע ביותר מכל העגולים, שהוא חושך בלי אור ומלא זוהמא. הרי, שכל עגול פנימי יותר הוא יותר גרוע, וכל עגול חיצוני יותר הוא יותר מעולה."

מפני שזה טבע האור שמתפשט מלמעלה למטה, אז מלמעלה למטה זה כלפי המקבל, אבל בעיגולים עדיין אין המקבל. לכן מפני שהאור מתפשט עדיין מהמשפיע בכוח של המשפיע עצמו, ועדיין המקבל לא נמצא בהרגשה שלו, בהבנה ובתפיסה שלו, שאז הוא מקבל לפי כמה שמסוגל ויש אצלו כבר מעלה מטה, לכן השפעת הבורא לנברא שהיא מצד הבורא היא באה אלינו בעיגולים.

סוף העיגולים הוא במרכזם. לכן העיגול החיצון ביותר הוא עיגול הכתר והפנימי ביותר הוא עיגול המלכות. כך זה מפני שהעיגולים באים משלמות, מהבורא.

יש כאן הרבה אפשרויות ללמוד את העיגולים ולראות את ההתקשרות ביניהם, ואיך האדם מעורר את הכלים האלו מצידו. כמו שאנחנו לומדים בתורת הגלים בפיזיקה, דיפרקציה, אינטרפרנציה, יש כל מיני תופעות בגלים באופטיקה, שמתוך זה אפשר לראות את שלמות העיגולים לעומת הקו.

קריין: עמ' נ"ה, אות ג'.

אות ג'

בע"ס דיושר, כל הפנימי יותר, הוא יותר חשוב

"והיפוכן הן ספירות דיושר, כי בהן כל שפנימי יותר הוא משובח יותר, שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן ע"ס דעולם אדם קדמון, והוא המכונה קו המתפשט מא"ס, שנמשך סמוך עד לעולם הזה ואינו נוגע בו. ובחיצוניותו מלבישות עליו ע"ס דיושר דעולם הב' שנקרא עולם האצילות, שמעלתו יורדת מן עולם אדם קדמון. ובחיצוניותו של עולם האצילות מלבישות עליו ע"ס דיושר של עולם הבריאה, הגרוע מאצילות וכו', עד לע"ס דיושר של עולם העשיה, שהוא הגרוע מכולם, שהוא מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם. הרי שבספירות דיושר נמצא שכל החיצוני מחברו הוא גרוע יותר מחבירו, וכל הפנימי מחברו הוא מעולה יותר מחברו. דהיינו להיפך מעשר הספירות של העיגולים כנ"ל. אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזאת, שבין הספירות דעגולים לבין הספירות של היושר וצריכים להבינו היטב."

אם נדבר על העולמות, אז אנחנו צריכים לצייר את זה בצורה כזאת (ראו שרטוט מס' 1). מי יכול לפרש מה שציירתי? לא ברור? אז תקרא בבקשה שוב.

קריין: נקרא שוב אות ג'.

אות ג'

בע"ס דיושר, כל הפנימי יותר, הוא יותר חשוב

"והיפוכן הן ספירות דיושר, כי בהן כל שפנימי יותר הוא משובח יותר, שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן ע"ס דעולם אדם קדמון, והוא המכונה קו המתפשט מא"ס, שנמשך סמוך עד לעולם הזה ואינו נוגע בו. ובחיצוניותו מלבישות עליו ע"ס דיושר דעולם הב' שנקרא עולם האצילות, שמעלתו יורדת מן עולם אדם קדמון. ובחיצוניותו של עולם האצילות מלבישות עליו ע"ס דיושר של עולם הבריאה, הגרוע מאצילות וכו', עד לע"ס דיושר של עולם העשיה, שהוא הגרוע מכולם, שהוא מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם. הרי שבספירות דיושר נמצא שכל החיצוני מחברו הוא גרוע יותר מחבירו, וכל הפנימי מחברו הוא מעולה יותר מחברו. דהיינו להיפך מעשר הספירות של העיגולים כנ"ל. אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזאת, שבין הספירות דעגולים לבין הספירות של היושר וצריכים להבינו היטב."

יש את העולם הפנימי ביותר והחיצון ביותר, כל עולם ועולם ככל שהוא פנימי יותר ביושר, כך הוא חיצון יותר בעיגולים.

העיגול הגדול ביותר הוא חיצון, היושר הגדול ביותר הוא פנימי. לכן אנחנו אומרים שקו אין סוף הוא גלגלתא המבריח מקצה לקצה, מאין סוף עד המלכות, ועליו מלבישים את האחרים, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, כל אחד פחות מהשני, זה ביושר (ראו שרטוט מס' 1) מה שאין כן בעיגולים באין סוף, העיגולים הם זה בתוך זה, החיצון הוא הכתר, ואחריו חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. יוצא שביושר הפנימי ביותר הוא כתר, ובעיגולים החיצון ביותר הוא כתר, וזה מה שציירתי בעולמות.

שרטוט מס' 1

תלמיד: מה זה פנימי וחיצון בהקשר הזה?

פנימי וחיצון זה מה יותר חשוב. ביושר הפנימי יותר חשוב, בעיגולים החיצון יותר חשוב. פנימי וחיצון הם קובעים את היחס, הם קובעים את ההפכיות שנותן לך המסך, כי ככל שביושר אתה למעלה, כך בעיגולים אתה למטה, וההיפך. או חיצון ופנימי בהשלמה של עשר ספירות, בעשר ספירות דאור ישר ובעשר ספירות דאור חוזר. זו חשיבות.

תלמיד: מה היחס שאנחנו אמורים להבין בהיפוך הזה בין עיגולים ליושר?

אתם שואלים מה זה נותן להבחנות שלנו, איפה העיגולים ואיפה היושר בי שאני על ידם יכול לשייך דעות, מחשבות, רגשות, אם הם ביושר או בעיגולים.

הכול קובע המסך. אם אני עובד ברצונות שלי ללא מסך, אז ככל שאני זך, כך יותר טוב לי. זו עביות דשורש שהיא בעיגולים, בכתר דעיגולים. בכתר דקו אני חייב להיות בעביות ד' פלוס מסך, אז אני מגיע לכתר של קו. זה ערך הפוך אורות וכלים, זה מה שאומרים לנו עיגולים ויושר (ראו שרטוט מס' 1).

עיגולים מהווים לנו את תכונת האור והקו מהווה את תכונת הכלי. באור, כתר זה עיגול הכתר. בקו, כתר זה עוצמת המסך, איך אני משתווה בעביות שלי לאור. הם מדברים על שני דברים שונים לגמרי אבל שהולכים להשתוות ביניהם. המשפיע נותן לי אור, ואני נותן למשפיע רק את כוונת הכלי. לכן עיגולים ויושר הם הפוכים, עיגולים הם כוונת הבורא, ויושר הוא כוונת הנברא.

כמו שדיברנו אתמול, אנחנו צריכים להגיע למצב שהיושר והעיגולים יהיו בשווה. זה נקרא לרבע את המעגל. בשטח, באינטגרל הזה הם יהיו שווים ממש מאפס עד אינסוף, אבל שהם ישלימו זה את זה. החיצוניות והפנימיות שביושר והחיצוניות והפנימיות שבעיגולים הם המשלימים זה את זה, אז יוצאת לך שלמות. בקיצור, כוונת הבורא מושלמת רק על ידי כוונת הנברא.

תלמיד: האם ההבדל בין יושר לעיגולים הוא כמו ג' ראשונות לז' תחתונות?

זה גם דומה לזה במשהו, כי הטבע של העיגולים הוא כמו ג"ר דיושר.

תלמיד: האם אפשר להגיד שעביות ד' ביושר מגיעה באור חוזר לכתר דעיגולים?

לא. עביות ד' ביושר מגיעה לכתר דיושר. אנחנו לא משווים ביניהם. אתה יכול להגיד, שבסופו של דבר בזה שכל המדרגות מתחברות יחד, אז ד' דעביות מגיעה לאותה השפעה כמו כתר דעיגולים. אנחנו לא מדברים כך, ולא מבחינים בכלל בעבודה של הכלים ביושר ועיגולים. אנחנו לא יכולים למדוד את העבודה שלנו עם העיגולים.

קריין: עמוד נ"ה, אות ד'.

1. אות ד'

ב' דרכים בקבלת הכלי. א) דרך תוכיותו.

ב) דרך חיצוניותו.

"וכבר ידעת ענין הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה, שבה היה דבר הצמצום, שנתרחק האור מסביבות הנקודה ההיא ונעשה חלל ריקני. (עי' לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה והנה בחינה) ונתבאר שם, שעל כן נקראת בשם נקודה אמצעית, להורות שאינה מקבלת דרך פנימיותה ותוכיותה, אלא רק דרך חיצוניותה מסביבתה, כי על כן מקבלת האור בלי שיעור ומדה, משום שהמקבל מחיצוניותו אינו עושה גבול על האור עש"ה. הרי, שיש לנו ב' בחינות קבלה, בכלים: הבחינה האחת היא המקבל בחיצוניותו, ובחינה ב' המקבל בפנימיותו. והנה ודאי, שאין המדובר כאן במקום ושטח, שידמה לך על ידו חיצוניות ופנימיות, וא"כ, צריכים להבין היטב באילו פנימיות וחיצוניות אנו עוסקים כאן."

הוא אומר שאפשר לקבל כמו באינסוף, וזה נקרא דרך חיצוניות. ואפשר לקבל אחר כך עם המסך, שזה נקרא דרך הפנימיות. נראה מה שהוא מסביר לנו אחר כך.

קריין: שאלה נ"ה, בעמוד צ"א, ב"לוח התשובות לפירוש המילות". שאלה נ"ה עליון ותחתון. עמוד צ"א.

"נה) עליון ותחתון (ח"ב הסת"פ ב/פ"ו): ב' הבחנות עקריות יש לנו להבחין בכל פרצוף, שהן, בחינת כלי המשכת שפע שבו, ובחינת כלי קבלת שפע שבו. והן הפכיות זו לזו מקצה אל הקצה, כי מדת גדלו של שפע תלויה במדת עביות של כלי המשכה, כי אור הגדול יותר שבפרצוף הנקרא יחידה, צריך לכלי המשכה העב יותר, דהיינו מבחי"ד שבבחי"ד. והיפוכו בחינת כלי קבלה, כי האור הגדול יותר הנקרא יחידה אינו מתלבש זולת בכלי הזך יותר. ולפיכך, כשאנו מבחינים כלי המשכת השפע, אנו מבחינים אותם תחת השמות פנימיות וחיצוניות, וכל כלי הפנימי יותר הוא עב יותר, וממשיך קומה גדולה ביותר כנ"ל, וכל החיצון יותר הוא זך יותר, וממשיך קומה קטנה ביותר. וכשאנו מבחינים בחינת כלי קבלת האורות שבפרצוף, אנו מכנים אותם בשמות "עליון ותחתון", אשר כל העליון יותר הוא זך יותר, ומלובשת בו קומה גדולה ביותר, וכל התחתון יותר, הוא עב יותר, ומלובשת בו קומה קטנה ביותר."

מושכים את האור על ידי בחינה ד', מקבלים את האור בבחינת שורש. יש חלק שמושך וחלק שמגלה, החלקים האלו שונים ביניהם ורחוקים ביניהם. בחינת כתר שורש היא זכה, ובחינה ד' היא עבה. זה בתוך הכלי. גם בשני הכלים זה לעומת זה. אם כלי אחד הוא גדול ולעומתו כלי קטן, אז במה הוא גדול וקטן? ככל שהמלכות עבה יותר, אז הכתר הוא זך ורחוק יותר ממלכות, והפער בין מלכות לכתר הוא גדול יותר. ובכלי הקטן הפער קטן יותר. זה ההבדל מהו הכלי, בכמה העביות והזכות שלו יכולים להיות רחוקים יותר. לעבוד עם חושך בזמן הירידה, ולקבל את האור ולעבוד איתו נכון בזמן העלייה. ככל שהפערים האלו בין הירידות והעליות גדולים יותר ואדם מוכן לעמוד בזה, אז הוא יותר גדול, יותר גבוה, מסוגל להרים עביות יותר עבה ולהפוך אותה לזכות (ראו שרטוט מס' 2).

אנחנו מתחילים מנקודה שאין בה כלום. מגיע חושך, למה הוא מגיע מלמעלה? כי האור מגיע אבל מעורר בנו את העביות שלנו. מתעוררת בי עביות על ידי האור הזה, ואז אני מרגיש חושך, כי באור הזה אין שום דבר שיכול להועיל לכלים דקבלה שלי. אם אני מתגבר עליהם, אז אני מתחיל לבנות ממה שקיבלתי, ואני מעביר את זה מעביות לזכות. אז מתחילה להיות אצלי הנקודה הזאת, מלכות, ומה שעליתי ועשיתי מהעביות, עשיתי אותה לזכות, ומתחיל להיות כתר, ואז כבר יש לי פער בין מלכות לכתר. וכך כל פעם, העביות אחר כך יותר גדולה ואני מעביר אותה לזכות יותר גדולה וכן הלאה. רק בצורה כזאת האדם בונה את כול המדרגות שלו עד אינסוף על פני העביות שמתגלה בו.

אנחנו יכולים לצייר את זה בצורה אחרת. מאפס מתגלה עביות ומהעביות הוא עושה זכות. מתגלה עביות יותר גדולה הוא עושה זכות יותר גדולה, וכן הלאה. זאת אומרת חייב להיות מינוס ואז פלוס וכך כל פעם. כך עובדים. כאן הוא מראה לנו את זה.

שרטוט מס' 2

קריין: נמשיך באות ה', עמ' נ"ו אות ה'.

2. אות ה'

ג' בחינות הראשונות הן רק גורמות לגילוי

בחי"ד, והן עצמן אינן בני קבלה. כד'

קליפות שבדופן כלי.

"והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת "הרצון" שיש בנאצל. לקבל את שפעו מא"ס. (עי' לה"ת ח"א אות כ"ה) גם ידעת שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו, כלומר, שכלי זה דהיינו "הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידו, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה, שהבחינה הא' היא רצון קלוש מאד, ובחי"ב גדולה מבחי"א וכו', עד בחי"ד, שהיא גדלות הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי. וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל (ח"א דף ה' פ"א אות נ') ד"ה וטעם ע"ש) כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור א"ס ב"ה, על כן אינו יכול להגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט, החל מהרצון להשפיע הכלול בשורש, שנקרא כתר, ואח"כ לעב ממנו דהיינו המשונה ממנו במקצת, שהיא בחי"א, ואח"כ אל היותר עב שנקרא בחי"ב וכו', עד לבחי"ד, השונה מצורתו של האור מקצה אל הקצה, שהיא ביחוד ראויה לשמש בנאצל לבחי' כלי, משא"כ ג' הבחינות הקודמות, אין הרצון לקבל מגולה בהן באותו השיעור הרצוי לבחינת כלי קבלה, ולפיכך רק בחי"ד, היא תחשב לעיקר כלי הקבלה של הנאצל, הנקרא משום זה, בחינת פנימיות ותוכיות של הנאצל, אמנם בחי"ג שברצון, נבחנת שהיא מחוץ לבחי"ד, ובחי"ב מחוץ לבחי"ג, ובחי"א מחוץ לבחי"ב, ובחינת הכתר היא מחוץ לכולם. בדומה, לדופן כלי גשמי, הנעשה מד' קליפות זו על זו, שהשפע המקובל באותו הכלי, נמצא ודאי בקליפה הד' הפנימית בלבד, וג' הקליפות החיצוניות המסבבות אותה, הן עשויות שם, רק לשם חיזוק הקליפה הד' הפנימית בלבד. וכזה תשפוט ג"כ כאן, שהאור מקובל רק בבחי"ד, וג' הבחינות הקודמות לה הן חיצוניות לה, ואינן באות, אלא משום שאי אפשר שתתגלה בחי"ד, זולת על ידי השתלשלות, כמבואר לעיל."

הוא אומר לנו, כמו שיש לנו מד' בחינות דאור ישר התפתחות, התפשטות הכלי רק על ידי ג' הבחינות הקודמות, לא יכול להיות שבחינה ד' תתגלה בלי ג' הבחינות הקודמות. אנחנו לא מתחשבים בג' הבחינות הקודמות, אנחנו מתחשבים רק בבחינה ד'. כי היא מראה לנו על עומק הכלי, על חוזק הכלי, על יכולת הכלי, כלי למשיכה, כלי שיכול להזדכך ולהביא לנו זכות, השתוות עם האור, הכול קובעת בחינה ד'. אבל יתר הבחינות הקודמות הן כבונות את בחינה ד', כמחזיקות את הכלי.

(סוף השיעור)