שיעור בוקר 05.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אושפיזין - יעקב - ספירת תפארת,
קטעים נבחרים מהמקורות
יעקב זאת התכונה הכי חשובה, לכן הוא נקרא "הבחיר שבאבות". יש אברהם ויצחק, אברהם זה נתינה מהבורא, יצחק זה גילוי הרצון לקבל שמתגלה בנברא. ויעקב זה נקרא ששתי התכונות האלו, נתינה וקבלה, ימין ושמאל, איך הם מתחברים על ידי עבודת האדם בתוך האדם, שמשני הקווים האלה שבאים מלמעלה הוא כך מחבר אותם כדי להידמות לבורא. להיות אדם זה נקרא דומה לבורא. מהמילה אדם המילה דומה. לכן יעקב הוא העיקר שבכל השלישיה הזאת, שאלו כבר תכונות שמתגלות בתוך האדם במידה שהוא דומה לבורא. לכן זה נקרא תפארת. תפארת זה יופי, מכובד, גדול, ייצוגי. זאת אומרת אלו תכונות הבורא שמתגלות בתוך הנברא, אלו בעצם תכונות יעקב. כך אנחנו נלמד את זה.
כדאי להתעמק בעבודה הזאת כי דווקא בה האדם הופך להיות לאדם הרוחני. לקבל מלמעלה את שני הכוחות האלה יצר טוב ויצר רע, יצר טוב שבא מהבורא באברהם, יצר רע שמתגלה בנברא כי הבורא אומר "בראתי יצר הרע"1, שני הכוחות האלה מתגלים, אבל ההתמזגות הנכונה בין שניהם זאת העבודה שלנו ואנחנו צריכים את העבודה הזאת לממש. לכן הנושא הוא נושא מאוד מיוחד, חשוב. בעצם הכול חשוב אבל הוא יותר מעשי.
נקרא ונעשה בדרך. תשאלו, נברר. יש לנו בזה עבודה גדולה.
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אושפיזין יעקב - ספיקת תפארת". קטע מספר 1. מתוך הרב"ש. רשומה 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".
"יעקב הוא בחינת קו אמצעי, שמתפקידו הוא לתקן את הקו שמאל, הנקרא "פחד יצחק". מה שאין כן להקו ימין אין במידותיו של יעקב לתקן. כי מבואר בהסולם שקו אמצעי נוטה לחסד. לכן אין לנו מה להוסיף להקו ימין. מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים."
(הרב"ש. רשומה 378 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")
זה מה שיש. יעקב אמנם מתיישב בקו שמאל אבל בכדי לתקן את קו שמאל עם מידת הרחמים שבקו ימין. זאת אומרת, ביעקב אנחנו כבר רואים את כל הפעולות של השמאל, של יצחק, של הרצון לקבל באדם שמתגלות. אבל כשמתגלה ובמידה שמתגלה, במידה שהוא מרשה שהרצון לקבל שבו יתגלה, זה כדי לתקן אותו ובכל זאת להיות בנטייה לימין, זאת אומרת להשליט את אברהם על יצחק, כוח השפעה על פני כוח הקבלה.
קריין: קטע מספר 2. מתוך הרב"ש. רשומה 494. "אין יראה אלא במקום שלמות"
"יעקב נקרא מדת הרחמים, שרחמים מראים על שלימות. היינו שעל ידי הסתלקות הג"ר דחכמה הוא יקבל עכשיו שלימות, היינו חכמה המלובשת בחסדים. וזה נקרא שלימות, שאין כאן מחסור לא מחסדים ולא מחכמה. וזה קו אמצעי, שהוא כלול מחכמה ומחסדים. לכן נקרא יעקב נורא, היינו יראה, ונקרא גם כן רחמים, ונקרא שלימות, כי אין כאן שום מחסור."
(הרב"ש. רשומה 494 "אין יראה אלא במקום שלמות")
זה מעורר בכל זאת שאלות. כי אם אנחנו אומרים שהוא מקטין את הימין על ידי גילוי השמאל, אז איך יכול להיות שהוא מגיע לשלמות? הוא כאילו עושה איזה ערבוב, מיקס מימין ושמאל ומגיע לקו האמצעי. למה נקרא שהוא השלם? במה השלמות שלו? אלא העניין הוא שדווקא השמאל שהוא מביא לימין והימין שהוא מביא לשמאל, הם לא מקטינים זה את זה כמו שזה נראה בתחילת העבודה, אלא הם דווקא מבליטים זה את זה. יוצא שמתוך זה שבאה תכונת ימין, השפעה, על ידי זה מתעוררת בחינת השמאל, קבלה, ודווקא מפני שהיא הפוכה מימין היא מגדילה את הימין, מבליטה יותר את הימין, וכך זה ההפך.
לכן שניהם לא שהם מקטינים זה את זה ונעשה חצי חצי בקו האמצעי שזה נקרא יעקב, אלא ההפך, הוא כלול משניהם, הוא מגדיל את שניהם. ומה שקורה זה באמת יפה בעבודה הנכונה הרוחנית, שכל אחת מהתכונות האלה הן יותר בולטות, יותר מגדילות את עצמן, וגם כל אחת מראה על השנייה ומבליטה את השנייה. דווקא מפני שכנגד השפעה יש כוח קבלה וכנגד קבלה יש לנו כוח השפעה, אז כל אחד מהם נעשה יותר בולט, יותר חשוב. לכן יעקב, בחינת התפארת, למה הוא נקרא תפארת? כי הוא נמצא מורכב משניהם יחד. ודווקא יחד, כשכל אחד מגדיל את השני בצורה הנכונה בקו האמצעי, יוצא שזה לא סתם שבחינת קו האמצעי, בחינת יעקב היא סכום של הימין והשמאל באדם, אלא שכל אחד בא ומראה על השני, עד כמה כול אחד מגדיל את השני, עד כמה הבחינה שכנגדה, שכנגד בחינת הימין, או ימין כנגד השמאל, עד כמה שתיהן גדולות. זה בדיוק מה שקורה לנו.
גם בעולם שלנו אנחנו רואים, כי מה זה חושך או מה זה אור? אבל אם אנחנו מתחילים לעשות בין שניהם איזה שילוב, מיקס, אנחנו רואים בזה המון המון הבחנות שקודם גם בשמאל וגם בימין, גם באור וגם בחושך אי אפשר היה לראות. כל החיים שלנו הם דווקא בגלל שיש ערבוביה בין שמאל לימין. וכך גם כשאנחנו רוצים לגלות את הבורא, אנחנו חייבים את שני הכוחות האלה נתינה וקבלה, ובהתמזגות הנכונה בין שניהם, בכל מיני צורות התמזגות, אבל בסך הכול כשאנחנו מגיעים לכל התמזגויות השונות שרק יכולות להיות, אז אנחנו מגלים בזה את תכונת הבורא לעומת תכונת הנברא.
שאלה: איזה תכונות יש יותר ביעקב, יצחק או אברהם?
אפשר להגיד שאברהם, הוא נוטה לימין.
שאלה: אתמול התחלנו את המסע הרוחני הזה מזה שאנחנו פונים לחברים עם תכונת ההשפעה והאהבה ללא תנאי, ואחרי זה מוסיפים לזה תכונת יצחק, קבלה, רצון לקבל. מה כאן התוספת של יעקב, מהו הנושא של העבודה שלנו?
אני לא יודע איך להסביר לך. זו עבודה מיוחדת בתוך האדם, שהוא רוצה לתקן את השמאל שיהיה כימין ואת הימין לגלות על ידי השמאל. כי אין אור בלי חושך וחושך בלי אור, שניהם לא מורגשים בנו, אנחנו יכולים להרגיש רק בתפר ביניהם. לכן לא יכולים להיות לא אברהם ולא יצחק כל אחד לחוד, אלא רק ביעקב שמראה את ההתמזגויות השונות ביניהם, בין ימין ושמאל, וכך אנחנו חיים.
לכן אי אפשר בלי קליפות, בלי רצון לקבל, בלי כל מיני אכזבות, בעיות, אי אפשר בלי זה, כי בלי זה לא יהיה לנו מובן מה זה ימין, מה זה טוב, מה זו השפעה, אהבה. לכן שני הקווים האלה ימין ושמאל, אברהם ויצחק, אנחנו לומדים אותם בצורה תאורטית, אבל כשאנחנו כבר מתחילים לגלות משהו אנחנו מגלים מהקו האמצעי.
שאלה: אפשר להגיד שאנחנו רוכשים את התכונה הזאת של התפארת כאשר אנחנו מתחילים לנסות להחזיר שמאל לימין.
יכול להיות, נראה בדרך. אני מאוד לא מסכים אם זה שאתה קופץ קדימה קצת, זה עוד מעט, היום אפילו.
שאלה: פה מדברים על פחד יצחק, למה זה נקרא פחד?
מפני שזה רצון לקבל, ויש שם יכולת להתחיל לקבל על מנת לקבל וליפול לקליפות, להתרחק מהבורא, להסתיר את הבורא, לכן זה פחד יצחק. וכל מיני סוגי פחדים הם רק מתוך זה שאדם יכול לנתק את עצמו מהבורא. גם אצלנו, כל מיני סוגי פחדים ואסונות ובעיות זה אך ורק כשאנחנו מתרחקים מהבורא.
שאלה :בקטע הראשון, מה זה אומר שיעקב השתכן?
זה שהוא התיישב בכלי המתוקן, שזה כבר השילוב הנכון בין אברהם ליצחק.
שאלה: בקו ימין חסר משהו?
ודאי שבקו ימין חסר, מה שיש באברהם זה לא שלם ויצחק לא שלם. אלא יעקב נקרא "הבחיר שבאבות", שהוא כלול משניהם. וברוחניות כשיש התכללות זה מזה, זה לא שאחד על חשבון השני, את זה אנחנו צריכים להבין ולהשתדל להרגיש. זה לא אחד על חשבון השני, אף פעם, אלא ההפך, כמה שכל אחד כלול מהשני הוא בזה מגלה את עצמו ומגלה את השני. לכן כאילו קו אמצעי אין בו שום דבר חדש, אבל כל החידוש בא ממנו שהוא בתוכו מחזיק את שני הקווים האלה ימין ושמאל, נתינה וקבלה, צורת הבורא וצורת הנברא, ומזה בונה את צורת האדם הדומה לבורא. זה תחילת יעקב.
תלמיד: בקו האמצעי חסר משהו?
בקו האמצעי מה שחסר זה רק לגדול עד גמר התיקון. אבל כדי לגדול הוא צריך לכלול בתוכו את כל הרצון לקבל ואת כל הרצון להשפיע.
שאלה: מה זה אומר שמידת הרחמים מתקנת את מידת הדין?
שמידת הרחמים היא בעניינו יותר חשובה, ואת מידת הדין אנחנו מצרפים לפי יכולת למידת הרחמים. כמה שיש מידת הרחמים, כמה שיותר שתהיה, ולמידת הדין אנחנו מאפשרים רק שהיא תיכנס תחת מידת הרחמים. זה נקרא הכלי המתוקן. כי מידת הרחמים זה המסך ומידת הדין זה הרצון שצריך להיות תחת המסך.
שאלה: מה זה תהליך התכללות בין שני דברים הפוכים?
זה שהם לא באים כדי לבטל זה את זה, אלא דווקא כדי להבליט זה את זה, לתת מקום לשני להראות את עצמו, זה נקרא "התכללות". זה כך צריך להיות גם עם החברים, עם כל חיבור.
תלמיד: אבל איך נעשה תהליך הזה כי שני הכוחות הם מנוגדים?
אבל כל אחד הוא בכוונה להשתמש בתכונה שלו כדי להראות את השני דווקא, עד כמה השני הוא טוב, כי הוא פועל בעל מנת להשפיע. הוא לא מגלה את השני כדי לשלוט עליו אלא ההפך כדי להעלות אותו.
תלמיד: אבל הוא מנוגד לו, הוא הפוך ממנו, איך הוא יכול להבליט אותו?
דווקא בגלל זה. לכן אני מעלה את התכונות שלו על ידי התכונות שלי שמנוגדות לתכונות של השני, ואני משרת את השני כדי להראות עד כמה הוא מיוחד.
שאלה: איך אני עם התכונות שלי יכול לשרת משהו שהפוך ממני?
הפוך זה כבר קשור, כי הוא הפוך ויש לי עימו קשר מיוחד רק הפוך, ואני מראה את ההפכיות הזאת, ובהפכיות הזאת אני כאילו אומר על השני, "תסתכלו כמה שהוא מיוחד", אנחנו צריכים אותו, אנחנו על ידו יכולים לגלות עוד תכונות הבורא.
תלמיד: התכללות זה תהליך הדדי או שזו התחלה בצורה מלאכותית?
ההתכללות היא שכל אחד רוצה להתכלל מכולם וכל אחד על ידי זה שהוא נכנס לכולם רוצה להעלות את כולם.
תלמיד: מה המטרה של ההתכללות, למה בכלל תהליך ההתכללות מתחיל?
מפני שאנחנו רוצים לגלות את הבורא בכל הבריאה שברא, ואנחנו בצורה אחרת לא יכולים לגלות אותו. כל התכונות שלו נמצאות בנו מהשבירה שהוא עשה מלכתחילה, לכן אנחנו יכולים להראות את התכונות האלה, לגלות אותן דווקא בצורה כזאת שכל אחד מגלה את התכונות של השני כתכונות מיוחדות, נעלות. אפילו דרך הרצון לקבל שהבורא ברא, כי רק לצורך זה הוא ברא את הרצון לקבל, הקליפות, כדי שאנחנו דרך זה נגלה אותו.
שאלה: שאלה קצת מורכבת. כל העולם הגשמי שלנו בנוי לפי יחס מסוים שקוראים לו שביל הזהב, שאם יש שני כוחות הפוכים אחד מהשני ואנחנו רוצים לחבר דברים זה לזה הם חייבים להיות באותה פרופורציה.
אתה מדען, אני מבין אותך ואת הגישה שלך, רק תבין שבעולם שלנו הכול פועל לפי הרצון לקבל, זאת אומרת כל אחד קודם כל חושב איך הוא יכול להיות בולט, ואם הוא בא במגע עם השני איך הוא יכול להיות בולט על חשבון השני. וברוחניות זה הפוך, עד כמה שאני יכול לתת לשני להיות מעליי.
תלמיד: אני לא מדבר על החברה של בני האדם, אני מדבר על רמות דומם, צומח, חי.
זה אותו דבר, האגו עובד אותו דבר.
תלמיד: יוצא שזה תנאי שהחלק צריך להיות דומה לכלל?
אני לא יודע. אני מבקש ממך, תחשוב על מה שאמרתי ותשאל בעוד כמה זמן. העיקרון הוא עיקרון הפוך, שכל אחד חי בשביל השני ולא בשביל עצמו. דומם, צומח, חי או בני אדם יש בכולם אותו רצון לקבל לעצמו, וברוחניות זה אחרת, הרצון לקבל שאני מוציא ומשתמש בו הוא רק בשביל הזולת.
תלמיד: כשאנחנו כבר מתוקנים ומתחילים עלייה מלמטה למעלה יכול להיות יחס הפוך בין שני חלקים שאם אני כבר מתוקן אז השמאל שלי יותר גדול מהימין?
יכול להיות יותר גדול, אבל זה לא חשוב שהוא יותר גדול, העיקר ששניהם פועלים כדי לעזור אחד לשני בסך הכול להגיע לקו האמצעי, שההתמזגות שלהם תהייה כמה שיותר מועילה לקו האמצעי, לגילוי הבורא. אנחנו מקבלים שני מרכיבים, ימין ושמאל, בהתמזגות הנכונה ביניהם אנחנו בונים את דמות הבורא. זה נקרא שכל אחד רוצה שהשני יגלה את עצמו כמה שיותר בהתמזגות הנכונה ביניהם. הם לא פועלים כדי לשלוט, כדי לגלות את עצמם, אלא דווקא כדי לגלות את השני. תחשוב, גם זה מתמטיקה רק קצת הפוכה.
שאלה: האם אפשר להגיע למצב שבו אנחנו משתמשים באגו שלנו ככוח דרך תכונת יעקב?
כן, אנחנו יכולים להשיג את התיקון שלנו רק בצורת יעקב. יעקב זה דוגמה מלמעלה, עליונה, לכן זה נקרא אבות, אברהם, יצחק, יעקב, זו דוגמה עליונה איך אנחנו יכולים להיות בהתקשרות נכונה בין כוח השפעה וכוח קבלה.
שאלה: בזכות מה מגיעים השלמות והיופי?
יפה. שאלה יפה במקום. אם אנחנו רוצים למזג ימין ושמאל אנחנו מקטינים את הימין ומחברים אליו את השמאל. אבל זה לא זה על חשבון זה, כמו שאמרתי שזה לא יכול להיות זה במקום זה, יכולים להיות שניהם בג"ר. אלא כשאנחנו בונים את הפרצופים שלנו, את חלקי הנשמה שלנו, אנחנו מקטינים אחד ומחברים אליו את השני, אבל אחר כך אנחנו מגדילים את שניהם. זה תהליך שאנחנו נלמד איך עושים. בסופו של דבר כל הג"ר צריך להתגלות, כל אור החכמה וכל אור החסדים חייבים להאיר בצורה שלמה. אבל בזמן התיקונים אנחנו מתקדמים בהדרגה.
שאלה: יצחק זה לקבל בעל מנת לקבל?
יצחק בינתיים זה רק רצון לקבל. אברהם זה רק רצון להשפיע. יעקב זה התמזגות ביניהם, רצון לקבל ורצון להשפיע יחד. איך יכול להיות? מצד אחד הוא נקרא קטן, שלא משתמשים בכל הרצון לקבל, רק במקצת, ובהתאם לזה לא צריכים את כל הרצון להשפיע, רק במקצת, אחר כך זה גדל דווקא זה על חשבון זה ושניהם מתחילים להבליט זה את זה, לגדל זה את זה, עד כדי כך שכשאנחנו מגלים זה את זה, כשיעקב מגלה את התכונות גם של ימין וגם של שמאל, הוא מגלה אותן פי תר"ך פעמים ממה שהן היו קיימות לפני שהתמזגו בו.
זאת אומרת ההתכללות הנכונה בין כוח הקבלה וכוח ההשפעה מאפשרת לנו להציג את כוח ההשפעה דווקא על ידי כוח הקבלה פי 620 פעם. זה סתם מספר, זה לא נכון, כי זה מספר של מדרגות וכל מדרגה זה פי כמה וכמה. זה פשוט אין סוף. אז דווקא על ידי ההתמזגות הנכונה בין ימין ושמאל לקו האמצעי, אנחנו מתוך הכלי הקטן שלנו, שזאת נקודה שחורה באור אין סוף הלבן, מזה אנחנו מתחילים, את זה הבורא ברא, רצון לקבל כמו נקודה שחורה באור אין סוף, מזה אנחנו יכולים להגדיל את עצמנו למידת אור אין סוף, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר", ואז אנחנו מגלים את הבורא בתוך הכלי שלנו ומשיגים בתוך הכלי שלנו את כל האור אין סוף. אבל הכלי מתחיל מהנקודה השחורה, קצת משהו שונה מהאור, כמו שאנחנו רואים בבחינת שורש בד' בחינות דאור ישר.
שאלה: מה הכוונה פחד יצחק, מה המשמעות של פחד יצחק?
פחד יצחק זה בעיקר לפחד מלהשתמש בכלים דקבלה. כי כל הזמן יש הגבלה, הוא צריך לשמור שלא להתחיל להשתמש בהם בעל מנת לקבל, שיהיה תמיד בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה ההבדל בין תכונת יעקב שאנחנו צריכים לגלות ובין תכונת ישראל שאנחנו צריכים לגלות?
יפה. יעקב זה קטנות וישראל זה גדלות. ז"ת וג"ר. חצי מדרגה זה יעקב, לכן הוא נקרא קטן, ומדרגה שלמה נקראת ישראל. אנחנו עוד נתקדם, הוא כותב כאן הלאה בפסוקים האלה מה זה נקרא ישראל. כשהקו האמצעי כולל בתוכו גם ימין וגם שמאל בצורה שלמה זה נקרא "ישראל", "ישר א-ל", הוא מכוון כולו בכל התכונות שלו לבורא. בסך הכל תראו מה שהבורא עשה, הוא ברא רצון לקבל בדיוק כמו הרצון שלו להשפיע ועל ידי הרצון לקבל הזה הוא רוצה להתגלות. זו העבודה שלנו. אם אנחנו נעשה כך אנחנו נקרא עובדי ה', אנחנו בדיוק עושים מה שהוא רצה, שבשביל זה הוא ברא אותנו.
שאלה: מה זה אומר לגלות את התכונה של הקו האמצעי ביחסים בעשירייה?
שאנחנו כל הזמן משתוקקים כמה שיותר להתכלל עם תכונות של כל החברים המכוונות לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא. הקו האמצעי שלנו, של כל העשירייה בסופו של דבר מתגלה במרכז העשירייה, שאנחנו בונים שם את כל התכונות שלנו, כל החיבורים שלנו, כמה שאפשר לתת לבורא להתגלות. הבורא לא יכול להתגלות סתם ברצון להשפיע, הוא צריך רצון לקבל כדי שיתגלה, אבל שהרצון לקבל יקבל אותו כשהוא מוכן להשפיע. כמו שהאורח מקבל הכול מבעל הבית כדי להשפיע לבעל הבית. כך אנחנו צריכים להכין את הכלי שלנו. אנחנו מתקדמים לזה יפה מאוד, מיום ליום אני מרגיש שאתם עושים עבודה מאוד יפה. וגם באמצע היום שאתם מתקשרים ומדברים, אני מרגיש תופעה מזה, זה מאוד מרגש ומאוד חשוב.
שאלה: הרשימות מעירות אותנו רק משמאל לימין?
הרשימות מעוררות אותנו משמאל לימין. אתה צודק. הרשימות מעוררות בנו רצון לקבל נוסף, תמיד, ואנחנו צריכים בחיבור בינינו להשתדל להפוך אותו לעל מנת להשפיע.
שאלה: אם יעקב זו ספירה אמצעית, קו אמצעי ושלמות, למה יש ספירות נוספות בין תפארת ליסוד, מה חסר ביעקב?
שאלה טובה מאוד. יעקב זה לא מספיק, זו לא ההתמזגות השלמה בין ימין לבין שמאל בקו האמצעי. אנחנו צריכים עוד ועוד להיכנס יותר לרצון לקבל, שכשאנחנו נכנסים על ידו יש לנו חסד, גבורה, תפארת, היום יש לנו יום של תפארת, אחר כך נצח, הוד, יסוד, מלכות. יש לנו עוד ארבעה ימים אחרי היום עד סוף התיקונים הראשונים האלה, שבונים סוכה מה שנקרא, עם כל השלבים. ארבעה השלבים האלו שאחרי יעקב הם עוד יותר פתיחה של תכונת יעקב, כדי להגיע לרצון לקבל השלם שבמלכות, אבל יותר מכוון בקו האמצעי ליעקב ועד הכתר, שזה נקרא "ישר א-ל", "ישראל". אנחנו נעסוק בזה.
שאלה: מהו חלום של יעקב על הסולם שמגיע לשמים?
זה בדיוק מה שיעקב חולם, איך אנחנו נעשה סולם לשמים, כלומר אנחנו צריכים להשתמש בכל הרצון לקבל שעוד לא נגלה, מתפארת עד המלכות למטה, ועל יד זה נעלה בכל השלבים האלה למעלה עד הכתר. זה בדיוק החלום של יעקב.
אתם שואלים ממש במקום, יפה.
שאלה: לאיזה מצב של תפילה המצב של יעקב מביא אותנו?
המצב של יעקב מביא אותנו לקטנות של שני כוחות ,השפעה וקבלה, שאנחנו מוכנים להתחיל בעבודת ה'. זו התחלה יפה, טובה ונכונה להיות ביעקב. אבל יעקב הוא "יעקב הקטן", כך הוא נקרא, זאת אומרת ילד טוב. זה שלב בדרך שבה אנחנו צריכים להגיע לדרגת ישראל. שכל הרצונות שלנו שהתגלו מיעקב, מתפארת עד המלכות, הם כולם יהיו מכוונים לכתר, להשגת הכתר. הכול כדי להשפיע לכתר, לבורא.
שאלה: האם הבורא הוא אורח שמתגלה בסוכה ברגע שהעשירייה מוכנה לזה?
אנחנו רואים בכל הגילויים שמסביבנו ובתוכנו שהכול זה הבורא, "אין עוד מלבדו". ולכן כל התכונות האלה שאנחנו מגלים בשבע המידות האלה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, זה כדי שנשלב אותן נכון יחד ונשיג תכונת הכתר שזה הבורא.
לכן כל מה שאנחנו עושים זה כדי לגלות את הבורא, כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח. ולא מתוך התשוקה שלנו, שאני רוצה את זה, אלא כדי לעשות לו נחת רוח. ואם לא, אז הייתי מצמצם אותו ולא מגלה. אני מגלה אותו רק בתנאי שאני בטוח שאני עושה לו נחת רוח. זאת אומרת צריך להיות כבר קשר עם הבורא בהסתרה כדי שאני אבדוק את עצמי, האם אני שמגלה אותו עכשיו עושה את זה להנאתו.
שאלה: כמה תכונות נכללות בתוך יעקב, ומה הן יכולות להביא לעשירייה?
ביעקב יש לנו סך הכול שתי תכונות, ימין ושמאל. ואין יותר בטבע. יש כוח הבורא, להשפיע, ויש כוח הנברא, לקבל. וביניהם מה שקורה, הנברא רוצה לכלול בתוכו, זאת אומרת מצמצם את הרצון לקבל שלו, ופותח אותו רק במידה שיכול להתכלל עם הרצון להשפיע, ואז תהיה לו התמזגות נכונה בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, כמו תכונת יעקב. וכך בצורה כזאת הוא מתחיל מעצמו לבנות דמות הבורא. לכן הוא ייקרא "אדם", הדומה לבורא, וכך הוא מתקדם.
שאלה: האם רצון להפיץ זה יצחק, או שזאת הבנה לא נכונה מהי הפצה?
ההפצה שלנו בכל הכלי הגדול לכל האנושות זאת תכונת שמאל. זאת תכונה שאנחנו מעוררים את הרצון לקבל, אבל מעוררים אותו ויכולים לחבר אלינו כבר בצורה שאנחנו משפיעים את שיטת התיקון, והם מתחברים אלינו לפי מידת היכולת להתחבר. הבורא משתתף בזה. ודווקא ככל שאנחנו מפיצים וככל שרואים מזה תוצאה, אנחנו נראה את פעולת הבורא שהוא עושה את זה. כי בזה אנחנו בונים את שמו, בונים את הכלי לגילוי שלו. אם אנחנו רוצים במשהו לתת נחת רוח לבורא, זה רק על ידי כך שאנחנו מרחיבים את הכלי שלנו על ידי הפצה, ואז יותר ויותר רצונות שמתחברים אלינו נותנים לבורא יותר ויותר רצון ויכולת לגלות את עצמו. אז הבורא מתגלה יותר ויותר, וזה כל התענוג שלו לדור בתחתונים, בנבראים.
שאלה: כשאנחנו רואים את החברים כגדולים או כאשר אנחנו מצדיקים אותם, האם זה גילוי של תכונת יעקב או אברהם?
ודאי שזה מגיע מאברהם, כי זו תכונת חסד. אבל תכונת חסד ללא שום חשבון זה אברהם. ותכונת יעקב היא כבר עם הרצון לקבל המעורב בחיבור בינינו, בדרך כלל בטוח שזה יעקב.
אני רואה שהשאלות האלה שאתם שואלים הן מאוד טובות. טוב מאוד, זה מאוד פרקטי. הכול נמצא בתוך הכלים שלנו, אנחנו צריכים להשתמש בזה בחיבורים. מצוין. תודה לכם.
שאלה: מה אנחנו יכולים לקחת מתכונת יעקב לתהליך ההתכללות בעשירייה?
אנחנו רוצים שכל ההתכללות שלנו תהיה על ידי תכונת יעקב, הקו האמצעי.
שאלה: זה מורגש שבאברהם הבורא עושה עלי את הפעולה, וביצחק מורגש יותר שזה אני, זה מצבי. האם במצב של יעקב משתנה היחס ליצחק, האם זה גם מורגש שזה הבורא עושה, מה היחס בין אברהם לבין יצחק במצב של החיבור ביניהם?
הכל תלוי באיך שאתה מתאר, ושאתה תמצא את ההתמזגות הנכונה, ותגיד שזה מהמידה הזאת, וזה מהמידה הזאת. אבל העיקר הוא להגיע לקו האמצעי, ובקו האמצעי אנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת. עוד מעט נתחיל לדבר על זה, אם תתנו להתקדם.
שאלה: באיזה רגע נולד יעקב כתוצאה מהמדרגה הקודמת, יצחק?
יעקב נולד מאדם. אין יעקב. יש שתי כוחות, ימין ושמאל, אברהם ויצחק, ויעקב נולד מתוך האדם שרוצה להידמות לבורא.
שאלה: האם כתוצאה מהעבודה הזאת, אנחנו כביכול יכולים בעצמנו לווסת את הלידה?
אנחנו חייבים בעצמנו לבנות את התכונה הזאת. נקבל את זה בינתיים כך. אחר כך אנחנו נראה עד כמה באמת הבורא בצורה נסתרת עוזר לנו.
שאלה: מה זה אומר שיעקב קנה את הבכורה מעשיו?
שבזה שהוא מתחיל להשתמש בתכונת עשיו, כך הוא מתקדם לעבודה השלימה. עוד מעט אנחנו נקרא את זה, בינתיים נעבור לקטע הבא.
קריין: קטע מספר 3 מתוך מאמר 7 של הרב"ש, "חשיבותה של תפילת רבים".
"מפרש הזה"ק, "כי יעקב היה כלול מג' קוין", היות שיעקב נקרא קו האמצעי, הנכלל מימין ושמאל. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין, כמו תפלת רבים."
(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)
קריין: קטע מספר 4 מתוך הרב"ש, רשומה 689, עניין אב ובן".
"ידוע מספרים הקדושים, שהבנים באים לתקן מה שההורים לא הספיקו להשלים, לכן כשאברהם השלים את מדת החסד, נולד אחר כך יצחק, בכדי להשלים את הב' קוים אחרים. וכשיצחק לא השלים אלא קו הגבורה, בא יעקב והשלים את מדת התפארת, שהוא קו האמצעי. וכן הלאה, כל הדורות משלימים מה שלא השלימו הדורות הראשונים."
(הרב"ש. רשומה 689 "ענין אב ובן")
והדור שלנו דווקא משלים את כולם, כי אנחנו נמצאים כבר במלכות, ב"משיח", שמושך את את כל הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. אנחנו מושכים את הבורא שיעשה את העבודה, ומושכים מתוך הקליפות את כל הרצון לקבל, ולכן אנחנו נמצאים במצב הכי בוער בהיסטוריה. והכל תלוי עד כמה אנחנו נרצה לבצע את זה, שזה דווקא על ידינו יקרה, הקשר הגדול בין הבורא לנבראים, ואז יהיה גמר תיקון.
שאלה: מה זה אומר ללדת ספירה?
ספירה זה מהמילה מספר, שזה משהו חדש, ומהמילה ספיר, מאיר, שיש כאן תכונה מיוחדת של רצון לקבל שיכול להידמות לבורא במידה מיוחדת, שלכן הוא מאיר באור מיוחד. נניח שיש לך שבעה אורות, מה שיש לנו בספקטרום, מאדום ועד אולטרה ויולט. למה שבע? בגלל שיש לנו שבע ספירות תחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, מזה בא המספר שבע. מזה באות הספירות, הצבעים.
שאלה: מה זה אומר להוליד ספירה?
להוליד ספירה זה שבא רצון לקבל בהתמזגות מיוחדת עם הרצון להשפיע, וההתמזגות המיוחדת הזאת מבליטה לנו על ידי הרצון לקבל, את הרצון להשפיע, בצורה מיוחדת, באופן מיוחד. לכן זה נקרא "ספירה", מאירה, היא מציגה לנו את תכונת הבורא בצורה חדשה. זה נקרא "ספירה". ולכן יש לנו עשר ספירות, אבל באמת שלוש הספירות הראשונות, זה נקרא ג"ר, זה לא שייך לנבראים, אבל ז"ת שייך לנבראים. על ידי זה שאנחנו מתעסקים נכון בז"ת, בשבע הספירות התחתונות, כך זה נקרא, ז"ת, ז' תחתונות, אנחנו על ידי זה מבררים ומתחילים להכיר את הג' ראשונות, כתר, חכמה, בינה, ובזה אנחנו מבינים, מרגישים, משיגים את הבורא. אחרת לא היתה לנו שום אפשרות להשיג אותו.
ושוב, למה ג'? אברהם, יצחק ויעקב. רק שבראש אברהם, יצחק, יעקב, זה בצורת כוח, אחר כך בפועל מתחיל להתגלות בחסד, גבורה, תפארת. עוד יותר בפועל בתוך הרצון לקבל מתגלה בנצח, הוד, יסוד, ומלכות קושרת את כל הספירות יחד ומדמה את עצמה לבורא במלואה. כך זה קורה.
שאלה: כתוב, "ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין". אני מבין את השלמות של קו ימין ואמצעי, האם צריכה להיום שלמות גם בשמאל?
איך זה יכול להיות שימין יהיה שלם בלי שמאל? על ידי מה? יש לך מלא מלא אור, ומה אתה מרגיש בו? אתה לא מרגיש בו שום דבר. אם זה סתם אור לבן אתה אפילו לא מרגיש אותו. אם נכניס אותך למקום שבו יהיה רק אור, בלי שום צללים, בלי שום צל במשהו, כלום, אתה תפסיק לראות. כי אנחנו בנויים רק להבדיל בין זה לבין זה, בקונטרסט בין שחור לבין לבן. כך אנחנו רואים את האור.
ולכן אתה סתם אומר שהעיקר זה ימין. הימין לא העיקר, השמאל הוא לא פחות מהימין, רק צריכים לדעת איך לעשות ביניהם מיזוג נכון, ואז בין השמאל לימין אנחנו מגלים את הבורא. הבורא נמצא למעלה, הוא כתר, זאת מהות שאנחנו משיגים. שם אין ימין ואין שמאל, זאת מהות שאנחנו משיגים למעלה מהשניים.
זה שאנחנו אומרים שהבורא זה רצון להיטיב לנבראיו, נותן, משפיע, זה הכול כלפי הנבראים. אבל כדי להשיג אותו, את התכונה עצמה, זה לא ימין ולא שמאל, אלא ההתמזגות הנכונה בין שניהם, זה מה שצריכים. תחשוב.
תלמיד: האם זה הקו האמצעי?
כן.
תלמיד: ובמה מתבטאת השלמות של קו שמאל?
השלמות של קו שמאל, כשהוא מגלה את הימין ודווקא בזכות קו שמאל כשאנחנו משתמשים בו נכון כדי לגלות את הימין, בזה אנחנו מעלים את הנברא, שזו מהותו של קו שמאל, לדרגת הבורא.
צריכים לחשוב יותר על כל הדברים האלה. הבורא לא ברא שום דבר סתם, חס ושלום, אף תכונה, אלא רק בהשלמה של זה עם זה הם מגלים את השלמות.
שאלה: אנחנו תמיד מתחילים מצד הימין, האם זה בלתי נמנע שנגיע לשמאל? האם זה בגלל הלב השבור, השבירה, או שזה חוסר כוח בעבודה?
על שימוש השמאל היה צמצום, איסור. [אפשר] להשתמש ברצון לקבל, רק כדי להשפיע לבורא, לכן ימין בעצמו לא מוגבל, ושמאל מוגבל במידה שאני יכול להשתמש בו כדי להשפיע. לכן אני מלכתחילה נמצא בצמצום, ואחר כך משתמש בו כמסך ואור חוזר במידה שאני יכול להידמות לקו ימין, ואז בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.
שאלה: מלכות מחברת את כל הספירות. האם אפשר להסביר את זה?
אנחנו נלמד את זה, אנחנו עוד לא הגענו למלכות. זה יהיה ביום האחרון של סוכות, ביום של דוד.
שאלה: כתוב "חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוים כמו תפלת רבים". בכל זאת יעקב, זה המקום שבו התפילה רק מתחילה מג' הספירות.
"יעקב" זה חיבור של אברהם ויצחק יחד בהתמזגות נכונה ביניהם, שמזה מורכב יעקב. ואחר כך מיעקב אנחנו כבר דיברנו, מגיעים דרך התפתחות בנצח, הוד, יסוד למלכות, שזה הסוף של קו האמצעי הנכון, שנקרא "דוד".
שאלה: מה זה אומר, שיעקב נולד כדי להשלים את שני הקווים האחרים? לא ברור, איזה שני קווים אחרים?
אברהם ויצחק. יעקב נולד כדי להשלים אברהם ויצחק.
שאלה: אפשר להגיד שבדור האחרון, במציאות שלנו, התפקיד של הכלי העולמי של בני ברוך, זה להיות בתכונת יעקב ביחס לכל המציאות, לכל העולם?
בסופו של דבר התפקיד שלנו הוא כך. כן. נכון.
שאלה: למה ג' קווים של יעקב הוא תמיד אומר שזה תפילת רבים? זה קשור לתפילת רבים שלנו?
זה לא בדיוק רבים שלנו, אבל "רבים" שזה נקרא "שניים". "מיעוט הרבים שניים", זה כולל בתוכו אברהם ויצחק, השפעה וקבלה יחד.
שאלה: איך היית רואה את תכונת יעקב באה לידי ביטוי באנושות היום, שהרצון לקבל מתגלה בגודלו?
אני לא כל כך אוהב לפנטז את הדברים, כי זה רחוק מהמציאות שאנחנו נשפיע לכל האנושות על התיקון, על תכונת השפעה, איך להגיע להתקשרות ביניהם. התקשרות הנכונה בין כל הנבראים, זה נקרא "שהם עושים מעצמם מקום לתכונת יעקב", אז הם יתמלאו עם כוח הבורא, שנקרא "קו האמצעי", שזה גם יעקב וגם ישראל.
בסופו של דבר כל הנבראים מגיעים לג"ר, לתכונת ישראל. יעקב זה ו"ק, וישראל זה ג"ר.
שאלה: למה יש צורך לחבר בין שני הקווים יחד?
מפני שהנברא רוצה להידמות לבורא. הוא רוצה להגיע לדרגת הבורא. הוא לא יכול להגיע אם הוא לא יחבר את המהות שלו, תכונה שלו שזה רצון לקבל שמאל, יצחק, עם רצון להשפיע תכונת הבורא, שזה אברהם, ושיקבל על עצמו תכונת הבורא כמה שאפשר, "ויהיה שם ה' עליך", וכך מגיעים אנחנו לתכונת יעקב, לקו האמצעי.
שאלה: לבדוק את התוצאה של השילוב הנכון בין הימין ובין השמאל בתכונת יעקב, זה שמחה?
כן.
שאלה: עד לא מזמן אצלנו בעשירייה כאילו שלט אברהם, כוח האהבה, עכשיו שולט יצחק. והקרעים האלה הולכים וגדלים. אתה אומר שאנחנו משיגים את הכול מתוך הקשר בינינו בעשירייה. מה צריך לעשות, כדי שיגיע יעקב?
אתם עובדים בצורה לא נכונה. אנחנו לא עוזבים את תכונת אברהם, אלא על פני תכונת אברהם אנחנו מגלים תכונת יצחק, רצון לקבל, עד כמה שרצון לקבל הזה מסוגל לתמוך בתכונת רצון להשפיע של אברהם, ואז אנחנו מגיעים כך לאט לאט לקו האמצעי, שנקרא "תכונת יעקב".
שאלה: אם יעקב נכלל מיצחק ואברהם, איפה הדעת שלו ואיפה למעלה מהדעת?
אנחנו עוד נדבר על זה.
שאלה: איך אנחנו בעשירייה מיישמים את תכונת יעקב.
בינינו. אתה שואל מתוך זה שלא התעסקתם בזה, לכן אני לא יכול לענות לכם.
שאלה: אתה סיפרת פעם שרב"ש נתן לך שמעתי, וכשנתת לתלמידים האחרים, הוא אמר, למה עשית את זה? אין להם קו שמאל. מה הכוונה, ואיך זה יכול להיות?
נכון, כך הוא אמר. לכן הוא נתן רק לי, ולהם הוא לא נתן. ושאלתי האם אפשר, הוא אמר לא, זה אסור להם, כי אין להם קו שמאל. ולכן כל "שמעתי" עד שנפטר רב"ש היה אצלי. אמנם שהוא אחר כך נתן לכולם לקרוא מאמר "אין עוד מלבדו", אולי עוד מאמר אחד או שניים, אבל מאמרים כאלה שאין להם שמאל, אלא מדברים בכללות הבריאה, כמו "אין עוד מלבדו", שזה בסך הכול על זה שהבורא הוא כל המציאות.
אבל כשהוא נפטר, לא הרגשתי שאני יכול להחזיק דבר כזה, כי זה עיקר עבודת האדם בזמננו. ורב"ש שלא נתן, זה רב"ש לא נתן. אבל שנתן לי, בטוח שהוא היה מכיר אותי שאני ארצה לפרסם את זה לכל העולם, שכל אחד ואחד לפי הרצון שלו, לפי היכולת שלו ישתמש בזה. כי אנחנו הגענו לזמן המשיח, ולכן אי אפשר להשתמש בתורה, בגילוי הבורא בצורה רעה. אי אפשר.
אתם רואים בעולם, במה מתעסקים? בכאלה שטויות. אבל באמת, אי אפשר לעשות רע מהתורה כמו שעשו לפני אלפי שנים, בכל מיני שיטות ומלחמות דת, וכן הלאה. ולכן אני הרגשתי שאני לא מסוגל [להחליט], שאלתי את הבורא, לא חשוב איך להגיד, וקיבלתי רשות לפרסם את זה לכולם, ואז עשיתי.
תלמיד: למה הכוונה, שאין להם קו שמאל?
שהם לא יכולים לעבוד בג' קווים, שאין להם שמאל, כך הוא אמר. שאין להם קו שמאל. אני אז לא הבנתי במה מדובר אבל אתם תשיגו את זה. זה לא שלא יכולים להגיע להרגשת הבורא, ודאי שכן, לביטול לבורא יכולים להגיע, אבל לעבוד ממש לשמאל לא יכולים, לעבוד עם הרצון לקבל שטמון בבריאה, שבורא ברא אותו ממש להשגת הבורא בפועל עם הכלים דקבלה.
אנחנו עוד נעבור על זה ביחד.
תלמיד: יכול להיות שאדם עובד בקו ימין ועוזב ולא מתגלה לו קו שמאל, כאילו זה לא ברור לי. אם אנחנו עובדים בינינו.
לא, זה לא נכון ותעזוב את הדברים האלה. אל תחטט, זה עדיין למעלה ממך. לא ככה זה. נלך יחד, נלך לגלות את הדברים האלה בהדרגה. תאמינו לי שאני לא עוצר אתכם, אני רוצה לדחוף כמה שאפשר, אבל שההתקדמות הזאת תהיה התקדמות נכונה גם לזמננו וגם שמתאימה לכל אחד. אז לא לרוץ, לא לקפוץ, אתם רואים כמה שאני לא סובל שאלות שעדיין לא למדנו. זה פשוט, אנחנו נתקעים בעקבותיהם.
שאלה: אם הייתי צריך למפות את העבודה בשלושת הקווים, איפה הייתי צריך על ציר ההתפתחות של הכלי הכללי?
עשירייה שמתקרבת להידמות לבורא זה דווקא מידה יעקב, שמתחילה לקבל את צורת הבורא, כוח השפעה עם כוח הקבלה שיש להם שהם מצמצמים אותו, לא מצמצמים מהשימוש אלא מעל מנת לקבל, ובכמה שאפשר משתתפים בעל מנת להשפיע ביניהם ולבורא. זה נקרא בחינת יעקב שבעשירייה.
שאלה: למה דווקא בשנה הזאת אנחנו לומדים ומתעמקים בכל הפרטים האלה?
זה לא תלוי בי, פשוט אני רואה שככה זה מתגלה בתוך הרצון ולתוך היכולת, ולכן אנחנו עושים צעד כזה קדימה. אני רציתי לעשות את זה לפני 10 ו-15 שנה, יש לי תלמידים שנמצאים איתי משנת 90' ו-95' מהמאה הקודמת, ולא יכולנו ככה לעבוד כמו שעכשיו. הפנדמיה, וכל מיני דברים חיצוניים שקורים ופנימיים אלה סימנים שאנחנו כך מתקדמים. אז בואו נתקדם כמו שצריך, קצת יותר ברצינות. תשאלו שאלות לעניין על מה שאנחנו לומדים עכשיו.
שאלה: מה זה אומר שיעקב רב עם אחיו עשיו? מה הריב הזה?
עשיו זה הרצון לקבל על מנת לקבל ויעקב רוצה לקבל מעשיו רק כמה שאפשר לצרף לעל מנת להשפיע, ולכן יש ריב בין עשיו ויעקב, כמו שכתוב בתורה. ויעקב לא יכול לעבוד על מנת להשפיע אם הוא לא יקבל רצונות לקבל מעשיו. לכן כתוב שליעקב אין לו שיער, אין לו שערות. שערות זה מהמילה שער, מהמילה צער, שאין לו חסרונות ואז הוא צריך לקבל חסרונות מעשיו ועל ידי זה הוא יכול לקבל ברכה מיצחק. וככה זה עובד. עוד נלמד. זה הכול נדמה לי שיש לנו כאן בדברים האלה.
קריין: קטע מספר 5 מתוך רב"ש, רשומה 378, "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".
"מדתו של יעקב הוא בחינת תפארת, שהוא מחזה ולמעלה," בהשפעה "שהוא בחינת עולם הבא."
(הרב"ש. רשומה 378 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")
זה נקרא "העולם הבא". "העולם הזה" נקרא מה שאנחנו רוצים לעצמנו, וזה מה שאנחנו מרגישים את עצמנו בקיום הזה שנקרא בעולם הזה, ו"העולם הבא" אם אנחנו נעשה ונגלה הכול מלמעלה, מעצמנו כלפי הבורא, זה נקרא "העולם הבא".
קריין: קטע מספר 6, מתוך מאמר 19 של הרב"ש, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'"
"מהו הפירוש שאומר, שהתורה ניתנה בשלישי, שהיא תפארת, שהוא סוד "איש תם יעקב", שהוא סוד תפארת, ש"תם" הוא שלימות. ושאלנו "מהי השלימות, שיעקב נקרא "איש תם". והתשובה היא, היות שתורה היא בחינת קו אמצעי, כנ"ל, ויעקב הוא בחינת קו אמצעי, הנכלל מימין ומשמאל, לכן יש שלימות. היינו, שיש התכללות מחכמה וחסדים ביחד, היינו שבעבודה יהיה הפירוש, שהאדם צריך להיות נכלל הן ממעשים, הנקרא "חסדים", והן מחכמה. כי אסור להיות "חכמתו מרובה ממעשיו"."
(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)
זאת אומרת, גם כאן רב"ש אומר לנו על ההתמזגות הנכונה בין ימין לשמאל, בין אברהם ליצחק, שכך יעקב מרכיב, האדם מרכיב את תכונת יעקב בו כדי שמהדברים הקטנים ועד היותר ויותר גדולים להשפיע לבורא.
שאלה: המצב הזה של יעקב, האם יש פה איזו גדלות אחרת של תכונת ההשפעה? שהוא מסוגל לכלול?
ודאי של ידי זה אברהם גדל, כי אתה עכשיו עושה מהרצון לקבל צורת להשפיע, אז אתה בזה מכבד את הבורא, אתה רוצה להידמות לו אפילו מהרצון לקבל שלך.
תלמיד: וזה שהוא דווקא עובד עם שתי תכונות ביחד ולא נכנע לאחת זה מראה על היחס המיוחד הזה?
עד כמה שהוא מוסר, זה נקרא "מסירות נפש". עד כמה שהוא לוקח רצון לקבל ועושה ממנו דמות הבורא, רצון להשפיע.
שאלה: כל אחד מהמצבים האלה הוא מתבטא בתפילה לבורא, אז איך יעקב בונה את התפילה?
בכל מצב יש לנו יחס אחר, תפילה אחרת, כל מצב זה מצב בפני עצמו.
שאלה: אנחנו לומדים פה בסעיף הקודם שהבנים באים לתקן את מעשה האבות. האם גם למציאות שלנו זה קשור?
אנחנו לא לומדים על המציאות שלנו, ודאי שצריכים אם המצב מתוקן אז גם זה יקרה בעולם שלנו, בינתיים אנחנו לא רואים את זה. אבל כך אנחנו צריכים לתקן את כל הדרגות הקודמות שהאנושות עברה.
קריין: קטע מספר ,7 מתוך מאמר 7 של הרב"ש, "חשיבותה של תפילת רבים".
"יעקב היה כלול מכל ג' הקוין. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין כמו תפלת רבים. ועל כן כתוב "וירא יעקב מאוד ויצר לו, כי הקב"ה סבב לו את זה, כדי שיתפלל, מטעם שחשק בתפלתו". אנו רואים כאן בדברי הזה"ק, שמפרש "תפלת רבים" על אדם יחיד, שאומר, שיעקב היה נכלל מכל ג' הקוין."
(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)
בסופו של דבר אנחנו באים למצב שלכולנו נכללים יחד, כדמות איש אחד הדומה לבורא, והדמות הזאת כולה נכללת מהבורא ונעשה ממש הנברא והבורא כמין מבנה אחד שעל ידי זה אנחנו מגדילים את דמות הבורא, את גילוי הבורא בבריאה פי תר"ך פעמים. זה דווקא מה שאנחנו הנבראים מסוגלים לעשות. שהבורא מתגלה בנו כמו ניצוץ של האור, ואנחנו מגדילים אותו לאור אינסוף, על ידי זה שמשייכים לבורא את כל הרצון לקבל ואת כל הכוונה בעל מנת להשפיע.
שאלה: מהי התכונה הזאת ביעקב שהוא לא רק מחבר את קו הימין והשמאל, אלא הוא מחבר הפכים. האם אפשר לומר שזו תכונה חדשה כל פעם?
זה מפני שהכול מכוונים על מנת להשפיע לבורא, לכוון לבורא, ואז יוצא לך שכל תכונה היא מתחילה להיות מוגברת על ידי האור העליון. ולכן, זה יוצא פי תר"ך פעמים על כל פרט ופרט קטן שהאור מאיר, הוא מתנפח ונעשה כל כך גדול.
קריין: קטע מספר 8, מתוך מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" של רב"ש.
"היות שיעקב זכה לשלימות, היינו, שמכל הירידות הוא זכה להגיע לשלימות, שתוכל העזרה מלמעלה לבוא, מטעם שכבר נתגלה אצלו כל הרע, נמצא, שהירידות, שהם הבגידות, הם נקראים בחינת זדונות. וכאשר על ידם נתגלה האור, רואים עכשיו, שהזדונות נעשו כזכיות, שלולי הירידות, לא היה יכול להגיע לשלמות."
(הרב"ש. מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" 1991)
זה כל העניין של הירידות, תלוי איך אנחנו מקבלים את זה. אם אנחנו מקבלים שזה מלמעלה, שזה מגיע לנו מהבורא, הטוב ומטיב, ובכל פעולה ופעולה שלו הוא עושה רק לטובה, הכול תלוי איך אנחנו מקבלים את זה. אם אני מדביק את עצמי לאותה הפעולה, במה שקורה איתי בכל רגע ורגע דרך העשירייה, אז בטוח שאני לא רואה את החושך, אלא תמיד שהחושך מגיע כדי להוסיף יותר את חומר הדלק שלו לאור.
אנחנו לומדים איתכם בצורה כזאת שהחושך זה כמו שמן במנורה, שכמה שמוסיפים שמן, אז דרך הפתילה, שהפתילה זה עבודת האדם, זו התנגדות, הקבלה הנכונה של פעולת הבורא, אז כל החושך הופך להיות לאור, כל השמן הופך להיות לאט לאט לחומר דלק. הכל תלוי איך אנחנו מקבלים את מה שקורה אתנו. כל העבודה שלנו היא כל רגע ורגע להשתדל להצדיק את הבורא, ולהפוך את כל ההפרעות לכוחות המקדמים אותנו.
קריין: קטע מספר 9 מתוך מאמר של הרב"ש, "מה טובו אהליך יעקב – ב'".
"כשבא לשלימות, תיכף ומיד צריך להשתדל למצוא חסרון. ואז הוא עובר לבחינת "מה טובו אהליך יעקב", שהוא אהלה של תורה. ואז הוא במדרגת "יעקב", שהוא קטנות, וכשגמר את המילוי על ידי התורה, הוא עובר לשלימות, שהיא בחינת משכן. וחוזר חלילה, עד שבא לתכלית השלימות. ותחילת היציאה היא מיציאת מצרים. ויציאה מתחלת לאו דווקא כשכבר יצא, אלא אם רק רוצה לצאת ממצרים, או אפילו שרוצה לצאת ואינו יכול, ויש לו כח להתפלל לה' שיוציאו ממצרים, כבר אז מתחיל ללכת על דרך האמת."
(הרב"ש. רשומה 434 "מה טובו אהליך יעקב - ב'")
שוב.
קריין: קטע מספר 9 מתוך מאמר "מה טובו אהליך יעקב – ב'"
"כשבא לשלימות, תיכף ומיד צריך להשתדל למצוא חסרון."
אתם שומעים? ברגע שאתם מרגישים שלימות, אתם חייבים לחפש חיסרון, כדי להגדיל את השלימות, כי אם אתם ממשכים עם המצב הטוב, כאילו טוב, הוא הופך להיות קליפה. כי כל הזמן רצון לקבל מתגלה, כל הזמן, כל הזמן המנוע עובד ומגלה רצון לקבל, ואם אנחנו לא רגישים לזה, אז הרצון לקבל הזה הופך להיות בנו קליפה, על מנת לקבל. ועד שאנחנו נגלה אותו יכול להיות שיעבור הרבה זמן.
קריין: שוב, נקרא מההתחלה.
"כשבא לשלימות, תיכף ומיד צריך להשתדל למצוא חסרון. ואז הוא עובר לבחינת "מה טובו אהליך יעקב", שהוא אהלה של תורה. ואז הוא במדרגת "יעקב", שהוא קטנות, וכשגמר את המילוי על ידי התורה, הוא עובר לשלימות, שהיא בחינת משכן. וחוזר חלילה, עד שבא לתכלית השלימות. ותחילת היציאה היא מיציאת מצרים. ויציאה מתחלת לאו דווקא כשכבר יצא, אלא אם רק רוצה לצאת ממצרים, או אפילו שרוצה לצאת ואינו יכול, ויש לו כח להתפלל לה' שיוציאו ממצרים, כבר אז מתחיל ללכת על דרך האמת."
(הרב"ש. רשומה 434 "מה טובו אהליך יעקב - ב'")
שאלה: בכל פעם כשאנחנו ניצבים בעימות כלפי האגו, יש פחד. האם תכונת "יעקב" נותנת לנו ביטחון ברצון לקבל?
כן, ודאי.
שאלה: האם "יעקב" מסיר את הצמצום שנעשה על הרצון לקבל?
לא. אסור להסיר את הצמצום על הרצון לקבל. צריך לעבוד למעלה מצמצום. צריך להיות צמצום, מסך, אור חוזר, ומזה לבנות השפעה לבורא.
שאלה: מה ההבדל בין להידמות לבורא ובין לקבל מהבורא?
במידה שאנחנו מדמים את עצמינו לבורא, אנחנו מגלים בתוכנו את דמות הבורא עם כל התכונות בהתאם לזה, זה מה שמקבלים. זהו, לא צריכים יותר שום דבר.
שאלה: הצורה הזאת של הבורא זה משהו שכל הזמן חומק מבין האצבעות. וזה לא כל כך פשוט להחזיק בקו האמצעי, לבנות אותו. אז האם צריך להיות כל הזמן ריקים, בחיסרון?
כן. אנחנו כל הזמן צריכים להשתדל להרגיש חיסרון בהשגת קו אמצעי גדול יותר ויותר.
שאלה: מאיפה מגיעים הכוחות להאמין בבורא?
מהקבוצה. דרך הקבוצה אתה צריך לקבל. אם אדם לא מקבל משהו ומתלונן, שיבדוק את עצמו האם הוא מחובר לעשירייה, כי הבורא שורה בתוך עשירייה. במידה שאדם מתקשר לעשירייה הוא יכול לקבל משם מה שהוא זקוק מהבורא. דרך עשירייה.
שאלה: האם ה"מצרים" זה הכד שמחזיק את השמן או השמן עצמו?
אני לא רוצה להתבלבל עם המצרים וגם את השמן נתתי רק לדוגמא שזה חומר דלק.
שאלה: האם ה"מצרים" מבטא את הרצון לקבל, או שזה השמן עצמו?
מצרים זה הרצון לקבל בעצמו.
שאלה: אם במצב של שלימות אני רוצה לבנות חיסרון, צריך לעבור בקו שמאל, או שאפשר רק בימין?
להיות בימין ולהשתדל להתחבר מימין לשמאל. בלי לעזוב את הימין.
שאלה: כתוב "כשבא לשלימות, תיכף ומיד צריך להשתדל למצוא חסרון" האם "כשבא לשלמות" הכוונה כשהוא זוכה לאברהם או כשהוא זוכה ליעקב?
קו אמצעי. שלמות זה הקו האמצעי, שהוא שלם, זאת אומרת מג' קווים.
שאלה: אז איך אחרי זה הוא צריך למצוא חיסרון? מה הכוונה שאחרי שמגיעים ל"יעקב" אנחנו צריכים למצוא חיסרון?
כי השלימות שלו זה שלמות חלקית, הוא צריך להאמין שזה רק שלימות חלקית. והאם הוא מסתפק בזה, כמה הוא משפיע לבורא או לא. ואז הוא צריך להשתדל להתכלל עם רצון יותר גבוה.
שאלה: אז מצרים זה בעצם הרצון היותר גדול שנמצא מתחת לתפארת, שזו כל העבודה שצריך להגיע אליה אחרי שמתקן את "יעקב"?
כן. מתחת לתפארת, בעיקר שם נמצא כל הרצון לקבל של העשירייה ואם אדם כל הזמן נכלל יותר ויותר עם העשירייה, אז אין לו בזה בעיה. אין לו שום בעיה למצוא עוד ועוד חסרונות כדי להגדיל את הקו האמצעי.
קריין: קטע מספר 10 מתוך מאמר של רב"ש "מהו שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה".
""מה טובו אוהליך יעקב", היינו שהאדם צריך לראות, ולהשתדל להחשיב ולתת תודה לה' בזמן שהוא נמצא בתוך "אוהל י-עקב", היינו במצב של עקביים, שהיא בחינת סוף דקדושה, ולומר "מה טובו", היינו שאין לו שכל מספיק להחשיב את המצב הזה, ולומר שהוא מצב טוב, ולתת תודה לה', ואח"כ ע"י זה שהוא מחשיב את "אוהל י-עקב", הוא יזכה לבוא "למשכנותיך ישר-אל", שישראל כבר נקרא בחינת ראש, נמצא, שע"י מדרגת י-עקב יזכה לבחינת גדלות וראש המדרגה, הנקרא בחינת "משכנותיך ישראל"."
(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה" 1991)
זאת אומרת על ידי עבודה נכונה הוא מגיע לבחינת ראש ודווקא מקשר את ה"ראש" ו"סוף" של המדרגה.
שאלה: מה זאת אומרת שהוא הופך להיות מדרגת ראש, איפה הראש הזה נמצא?
הראש נמצא בראש אבל הוא נמצא בסוף, ויכול להגיע מסוף לראש בעבודה שלו.
תלמיד: בזה שהוא נכלל עם הרצונות התחתונים יותר ומעלה אותם?
כן, דווקא. אלא בשביל מה הוא עושה את זה, בשביל מה הוא נכלל עם רצונות התחתונים? כדי להגיע לדרגה כמה שיותר גבוהה שבה הוא יותר ויותר מתקשר לבורא.
תלמיד: ולמה זה נקרא שהוא בבחינת עקביים באוהל יעקב?
"עקביים" זה הדברים הנמוכים יותר, שהוא בעצמו לוקח את הדברים האלה שהם כאילו גם כן מסוכנים, שעל ידם הוא יכול כאילו לצאת, להיזרק מהקדושה, אבל הוא לוקח אותם כדי לעשות, בוא נגיד פשוט, אור חוזר יותר גבוה.
קריין: קטע מספר 11 מתוך מאמר בעל הסולם, מאמר שמעתי ה' "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?"
"בזמן שאדם בא ואמר, שהוא נתן יגיעה גדולה, בזה שקיים תו"מ, אמר לו הקב"ה "לא אותי קראת יעקב", היינו לא החבילה שלי לקחת, אלא החבילה זו שייך למי שהוא אחר. היות שאתה אומר, שיש לך הרבה יגיעה בתו"מ, בטח שהיה לך בעל בית אחר, שבשבילו עבדת. לכן לך אליו, שהוא ישלם לך. וזה שכתוב "כי יגעת בי ישראל". זאת אומרת, מי שעובד אצל הבורא, אין לו שום יגיעה אלא להיפך, תענוג והתרוממות רוח."
(בעל הסולם. שמעתי. ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
שאלה: האם יש קשר בין התכונות של יעקב והעיבור, האם אנחנו נכנס לעיבור כשיתעוררו בנו תכונות יעקב?
כן. כבר בעיבור הרוחני מתעוררים בנו כל מיני רצונות בצורה נכונה שהם כבר בצורת יעקב. כן, זה נכון.
שאלה: איך היגיעה בהתגברות נגד הרצון לקבל יכולה להיות קלה ובתענוג?
זה תלוי למי אתה עובד, איזו מזוודה אתה סוחב, זה תלוי בגדלות, למי אתה עושה את זה. זה הכול תלוי בהערכת הבורא. אם זה כלפי אדם אז אדם הוא מוגבל, כמה שהוא לא יהיה גדול, אז כמה שאתה עובד בשבילו נגמר חומר הדלק. אבל כלפי הבורא זה לא נגמר, כי הוא אינסופי ואתה יכול לעבוד לנצח. יש לך חומר דלק לעשות מה שאתה רוצה, ממש.
תלמיד: אז מהדבקות בקשר עם הבורא יכול להיות תענוג ביגיעה?
ודאי, כן, זה התענוג הכי גדול, אין תענוג יותר גדול. בוא נגיד ככה, רב"ש היה נותן דוגמא, הוא אמר שאפילו שלמלכת אנגליה יש 1000 עוזרות, אבל כשיש לה תינוק היא נהנית לתת לו לאכול בעצמה. כי זו חשיבות, בסך הכול חשיבות, זה לא חשוב מה שאני עושה, אם זה חשוב אני נהנה מהעבודה הזאת, נהנה ממנה.
לכן כלפי הבורא אין שום בעיה, רק לגלות על ידי החברה את גדלות הבורא. כי הבורא מתגלה כגדול רק על ידי הסביבה. ולכן אנחנו תלויים בסביבה בהתקדמות העבודה שלנו בלהשפיע. אם הסביבה מדברת על גדלות הבורא, במידת גדלות הבורא שאני מתרשם מהסביבה אני מוכן לעבוד, לתת, להשפיע, להיות למעלה מעצמי, ממש כך.
שאלה: כתוב שאסור שהחוכמה תהיה מרובה ממעשיו, מהו האיסור הזה?
שאתה צריך להשתמש בכלים דקבלה רק במידה שאתה יכול על ידם להשפיע.
שאלה: כשאנחנו מעריכים ומתקנים את השמאל כמו הימין, האם זה מצב של "עקב", של סוף המדרגה, סוף הקדושה?
נגיד, זה שייך לזה, כן.
שאלה: אמרנו שכדי שלאדם יהיה תענוג והתרוממות רוח בעבודה צריך שתהיה לו את גדלות הבורא. פה אנחנו עכשיו עוסקים ממש ברצון לקבל, אז איפה גדלות הבורא מתבטאת, בגובה של תכונת אברהם, שם זה נקרא שיש לי את גדלות הבורא?
לא, גדלות הבורא צריכה להאיר לי בכל הכלי שלי, בכל הכלי שלי צריכה להאיר בצורה מיוחדת, במידה מיוחדת. אבל לפי המידה שהיא מאירה לי היא מאירה בכל הכלי שלי, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר", ואז אני מוכן לעבוד עם החושך הזה, עם כלים דקבלה. עם כלים דהשפעה אני לא יכול לעבוד, אין לי מה לעשות איתם, הם רק נותנים לי כיוון, והפעולה עצמה זה מתוך כלים דקבלה.
תלמיד: אז בעצם גדלות הבורא בזמן העבודה היא כאילו למשוך סוג של אור מקיף מג"ר?
זה חומר דלק, זה ממש חומר דלק. עד כמה שיש לי גדלות הבורא אני אוכל לתת, עד כמה שאין לי אין לי שום אפשרות לתת, הרצון לקבל לא ייתן לי את זה. לכן או חברותא או מיתותא, אם חברה ישנה, במידה שאני מקבל דרכה גדלות הבורא אני יכול לעבוד, אם לא, זה עסק מת, ככה זה.
תלמיד: אם אנחנו מדברים על עשר ספירות, שזה הכול רק שם, אז מאיפה גדלות הבורא מגיעה?
גדלות הבורא מגיעה מהאור המקיף, שהוא מתלבש בתוך כל המבנה שאנחנו בונים ומאיר בו. זה לא שבאיזו ספירה זה נמצא ובאיזו ספירה לא נמצא, הספירות זה כבר רצונות לקבל שהן מתפעלות מהאור שמאיר עליהם מהכתר. והאור שמאיר מהכתר הוא גם כן לא אור של גדלות הבורא, גדלות הבורא מאירה במידה שהנברא מסוגל להתעורר אליו. לפעמים זה בא מלכתחילה מהבורא כדי לגדל אותנו, זה כמו שאנחנו מגדלים את הילדים, אבל אחר כך אנחנו צריכים לעבוד על זה.
אנחנו צריכים כאן לעשות באמת סדנה, העניין של גדלות הבורא והעבודה שלנו זה דבר מאוד מאוד חשוב.
סדנה
איך אנחנו מגדילים את גדלות הבורא בקבוצה, ואיזו גדלות בורא אנחנו צריכים כדי לעבור את השלבים האלה, אברהם, יצחק, יעקב והלאה? איך אנחנו על ידי גדלות הבורא עוברים את שלושת המצבים האלה, אברהם, יצחק ויעקב?
*
איך אנחנו היום במשך היום מגיעים לבניית הקבוצה בצורת חג"ת, חסד גבורה תפארת? איך אנחנו בונים קבוצה כחג"ת, חסד גבורה תפארת? זה נקרא קטנות כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. איך אנחנו מגיעים לצורה הזאת של קטנות? קטנות זה בכל זאת צורת אדם קטן, זאת אומרת במה שהוא דומה לבורא, מרגיש את עצמו שהוא קיים, שיש כל מיני תכונות רוחניות, שהוא במשהו דומה לבורא. איך אנחנו מגיעים היום לדרגת חג"ת, קטנות? בואו נדבר ונחליט.
*
שאלה: עכשיו ניסינו לענות על איך נהיה חג"ת היום. מה זה נקרא בכלל להיות חג"ת בעשירייה?
זה קטנות. זאת אומרת שאנחנו מתחילים להתקשר זה עם זה לא על ידי כלים דקבלה ממש, אלא על ידי כלים דהשפעה בלבד. זאת אומרת קצת להשפיע אחד לשני. בו נגיד שאנחנו עוד לא יודעים איך למיין את הכלים, איך לסדר אותם, לשקול אותם, אבל עד כמה שאנחנו יכולים להיות מקושרים זה לזה בנטיית ההשפעה זה לזה, באדיבות, בצורה כזאת. כל הזמן להתחיל להרגיש שאני נמשך אליהם, אני רוצה להיות איתם, רוצה להתחבר איתם, רוח טובה ששורה בינינו. בוא נגיד שזה מצב של קטנות בלי לעורר כלים דקבלה. וודאי שאנחנו כולנו מכלים דקבלה, אבל זה שאנחנו לא משתמשים בהם ממש בפעולה אקטיבית זה נקרא "קטנות".
כמו שלתינוק, לילד קטן לא נותנים כוחות בעצמו, אז אנחנו ככה משתמשים. כאילו שאין לנו, ובאמת אין לנו אפשרות לעבוד עם הכוחות לקבל על מנת להשפיע. אז אנחנו לא משתמשים בכוחות לקבל שלנו בכלל, אלא רק נמצאים כאלו אדיבים, יפים, נוחים זה לזה, בצורה יפה, טובה כמו שאנחנו נכנסים לאיזו חברה חדשה ואז אנחנו מתנהגים בצורה כזאת. אז ככה אנחנו צריכים להתנהג בקבוצה. את כולם אני מחשיב, לכולם אני רוצה להתחבר, לכולם אני רוצה להראות יפה, ללא להפעיל שום ביקורת מעצמי.
ואם ביקורת מגיעה אני מכבה אותה על ידי היחס היפה אליהם בכל זאת. וכך אנחנו שומרים על היחס הטוב למרות שבנו מתעוררים רצונות לקבל, ואז אנחנו גדלים. זה נקרא "שנות הגדלות". לא להיות גדול, לגדול. אנחנו גדלים נגיד עד גיל מסוים, שאנחנו נעשים כבר צעירים. זה נקרא "ילדות", שלא מתגלה בנו רצון לקבל גדול, אכזרי, שאנחנו יכולים לנצל את הזולת ממש ולעשות משהו, לא. אלא כל אחד עושה כמו הרצון לקבל שלו בקטן, במידה קטנה. בואו אנחנו כך נעשה בינתיים השתוות בינינו, התחברות בינינו, וזו דרגת חג"ת. ממחר והלאה נתחיל כבר לדבר על דרגות מתקדמות יותר. דרגת משה, אהרון, יוסף, דוד. אלה כבר דרגות יותר מעשיות.
תלמיד: האם זה הופך לישראל לפני שעובר למשה, אהרון?
לא, וודאי שלא. ישראל זה בסוף.
שאלה: האם כל הכוחות האלה אברהם, יצחק, יעקב וחג"ת, זה משהו שאנחנו יכולים לחוש, להרגיש רק בתנאי שיש מסך?
וודאי שהכול בנוי מעל הרצון לקבל שלנו, ברצון להשפיע. זה בא מהרצון לקבל על ידי המסך.
תלמיד: ובעצם מסך זה כל מה שהעשירייה נותנת לי, היא עוזרת לי לבנות. האם זה נכון?
כן. אבל העיקר מה שאתה נותן לעשירייה.
שאלה: אם זה דרגת חג"ת, אז לא משתמשים בגבורה? אמרת עכשיו להיות רק אדיבים, יפים, אין שום התנגדות?
משתמשים בכל הכוחות האלה אבל במידה קטנה, לא ממש בתכונות דקבלה בעצמם. אלא כדי להשלים את תכונת אברהם משתמשים ביצחק.
אבל לא ברצון לקבל כולו, אני לא משתמש ברצון לקבל כדי לקבל על מנת להשפיע, עוד אין לי לזה מסך. אבל אני משתמש ברצון לקבל כדי להיות שייך לעל מנת להשפיע. כמו ילד קטן, הוא לא מפריע לנו בחיים שלנו, הוא רק גדל לידינו, כשיגדל אז ישתתף. בינתיים הוא גדל.
תלמיד: אפשר להגיד שאני משתמש ברצון לקבל רק כדי שיהיה לי על מה להתגבר ולהיות בהשפעה, להיות דבוק לחברים?
כן, בדיוק.
תלמיד: האם השילוב הזה קורה באדם אחד או יכול לקרות בינינו בעשירייה. זאת אומרת, מישהו יכול להביא קצת רצון לקבל ומישהו יכול קצת להשלים עליו בחסד?
זה אחרי שאתם מתחברים. אבל לפני שאתם מתחברים, העיקר זה להיות בחיבור, למצוא את ההזדהות, להיות בהתחברות ביניכם ואז אתם מתחילים לנגן יחד. זה מתוך ההרגשה המשותפת שתהיה לכם. העיקר להתחיל.
שאלה: למה עובד ה' צריך להיות כל הזמן בשמחה?
אתה חייב להיות תמיד בשמחה מפני שיש לך דרך הקבוצה קשר עם הבורא, ואם אתה לא נמצא בשמחה סימן שיש לך קשר עם הרצון האגואיסטי שלך שלא מרוצה ממצבו.
תלמיד: אז הקו האמצעי הזה שאנחנו קוראים לו יעקב מזמין הרמוניה בלב?
כן.
שאלה: התיקון של פחד יצחק ביעקב זה יראה?
פחד יצחק ביעקב, נגיד שזה יראה.
שאלה: תפארת בצמצום ב' שמתחלקת לשליש ושני שליש זה קשור למה שאנחנו לומדים עכשיו?
אנחנו עוד לא לומדים את זה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להביא את ההתרוממות שאנחנו נמצאים בה במשך השיעור למשך היום, שנהיה באותה דרגת דריכות?
אתם צריכים במשך היום להשיג דרגת הקטנות, כאילו, לא חשוב איזה, כמה, אבל שאתם מטפלים בזה, אתם רוצים שזה יתקיים בכם, דרגת הקטנות. זאת אומרת בלי להשתמש בכלים דקבלה להיות בקשר ביניכם בכלים דהשפעה. כלים דהשפעה אין לכם אלא אתם משתמשים בכלים דקבלה בצורה כזאת שהיא להשפיע. כמו שאתם נמצאים בחברה שלא מכירים אותם, לא רוצים לנצל אותם, לא רוצים להתכלל מהם עד כדי כך, אלא ככה בצורה ניטרלית, בלי להוציא את הידיים.
תנסו בצורה כזאת לראות מה זה נקרא להיות קטנים, קבוצה של קטנים ברוחניות. מה זה, איך אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו ובמידה הזאת גם עם הבורא, איך אנחנו יכולים להתפלל לבורא שיטפל בנו, איך אנחנו יכולים כקטנים לעשות לו נחת רוח, כי קטנים עושים הרבה נחת רוח לגדולים, נכון? אז בבקשה.
תלמיד: זה מרגיש דליל התיאור הזה.
צריכים להרגיש גם אותו, צריכים להרגיש ולעבור גם אותו, ולראות איך אני מגביל את עצמי, איך אני מתייחס יפה לשני ללא להוציא כלים דקבלה שלי, אלא רק בכמה שאני מסוגל להיות בנטיות השפעה, צריכים לשחק בזה.
תלמיד: אז היום כאילו צריך לשים במחסן את הרצון לקבל שיש?
זה לא נקרא במחסן, זה נקרא שבכל פעולה ופעולה אתה צריך לראות עד כמה אתה נמצא בקטנות ויותר מזה אתה לא משחק. כאילו שאתם נמצאים בתיאטרון בובות, ואתם משחקים בובות. לא בובות, נגיד תיאטרון לילדים, ואתם משחקים באיזו הצגה שכולם שם ילדים וכך אתם מתייחסים זה לזה. ילדים הכוונה שאתם לא מוציאים את הרצון לקבל הגדול של כל אחד בפועל, כי אין לכם מסך, אין לכם אפשרות, אתם לא יודעים איך להתייחס אחד לשני. תתייחסו אחד לשני בהשפעה בלבד, רק בהשפעה. זו לא מדרגה קטנה, אני צריך להקטין את עצמי, אני צריך להתחבר עם האחרים. זאת העבודה עד הערב.
תלמיד: אנחנו צריכים בעבודה הזאת להגיע לתפילה?
כן, ודאי שתפילה. תנסו כל הזמן להיות במצבים כאלה ביניכם בקבוצה ובערב אנחנו נעשה מזה סיכום ומחר כבר נמשיך הלאה.
שאלה: אם אני צריך לצמצם את הקבלה שלי בקבוצה ואין לי מה להשפיע, אז כאילו לא נשאר שום דבר?
לא. יש לך מה להשפיע, זאת אומרת אתה נותן אווירה קלה, יפה, בתוך הקבוצה כך שכולנו מתחברים במצב רוח יפה וטוב בין כולם. זה נקרא קטנות, ילדים טובים. תשתדלו לשמור את עצמכם במשך כל היום, זה לא פשוט, בקשר אתם לא יכולים להיות כי אתם עובדים, עסוקים לא חשוב מה, אבל אתם כל הזמן שומרים את עצמכם ביחס כלפי הקבוצה, כך שאתם מחזיקים את הקבוצה שלכם לפניכם ואתם מסתכלים על הקבוצה במצב יפה וטוב. אלה החברים שלי ואני נמצא איתם במצב יפה וטוב. תנסו כל הזמן כך לראות את עצמכם, נגיד שזה נקרא "קטנות".
שאלה: בעשירייה היה מצבים של חיבורים גדולים וגם מצב של חיכוכים גדולים, וזה נראה עכשיו כאילו שאנחנו הולכים על ביצים, מנסים לא לפגוע אחד בשני. האם זו תחילת מדרגה של יעקב?
כן. אבל דווקא בצורה כזאת שאנחנו כך מתחילים להתייחס, אנחנו מגיעים אחר כך לזה שאנחנו מנצלים את כולם, דווקא על ידי זה שאנחנו מתחילים מקטנות ולאט לאט אנחנו מגיעים לגדלות.
תלמיד: האם זו תחילת עבודה של עדינות הנפש?
שיהיה ככה, בלי מילים נוספות.
שאלה: אם אנחנו לא משתמשים ברצון לקבל בעשירייה, אז מהי התכונה שמקדמת את האדם?
אנחנו רצון לקבל, אנחנו לא יכולים לברוח ממנו, אלא צורת השימוש שלנו היא כאילו לא מתוך הרצון לקבל. אנחנו מבטלים את הרצון לקבל הגדול שיש בנו, לא משתמשים בו, ומתייחסים אחד לשני רק ברצון להשפיע. תנסו במשך היום, אל תשאלו אותי, אני רוצה שאתם תשתדלו במשך היום לבדוק, האם אפשר לעשות את זה, וכמה?
שאלה: איך הגבאי והש"ץ מתנהגים באותו יום? איך הם צריכים להתנהג במצב כזה?
בהתאם למה שאני אומר לכם מה אתם צריכים לעשות כך הגבאי והש"ץ צריכים לנהל את הקבוצה. אבל העיקר שהקבוצה שומעת עכשיו מה שהיא צריכה לבצע ובמשך היום עוסקת רק בזה, איך להשיג מצב של חג"ת, קטנות.
קטנות זו הדרגה החשובה ביותר, כמו שכותב רב"ש שהקטנות זה עיקר המדרגה והגדלות זו רק תוספת. אז בואו נתעסק בעיקר.
שאלה: לגבי חומר הלימוד יש את העניין של יעקב שנלחם עם המלאך. האם יש חשיבות לברר את העניין הזה בבירור של תכונת התפארת?
זה כבר גדלות, זה כבר שהוא מפעיל את הרצון לקבל שלו, זה מלאך המוות, האגו שלו שנלחם עימו ולכן הוא מגיע לדרגת ישראל, זה אחר כך.
קריין: קטע מס' 12 מתוך מאמר "האומה" של בעל הסולם.
"השם ישראל, מקורו הוא באבינו יעקב, שכפי הכתוב, הוא נקרא כן על ביטוי של שררה וכבוד: "לא יעקב יאמר עוד שמיך, כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל". ועל שמו אנו נקראים "ישראל".
(בעל הסולם. "האומה")
זאת אומרת מי שמגיע לעבודה הרוחנית בצורה השלמה הוא נקרא ישראל, שכל הרצונות שלו מכוונים לבורא, הוא נמצא בהזדהות, בהשתוות הצורה עם הבורא. לכן "יִשְרַ" זה ישר, ו"אל" זה הבורא – ישראל. זאת אומרת זה כינוי רוחני, זה לא שם שיש לאדם, אם כך אפשר להגיד, כמו שבעולם הזה אנחנו מדביקים לכל אחד ואחד איזה שם.
שאלה: פעולה ברוחניות זאת כוונה?
נכון.
תלמיד: בקטע התשיעי שקראנו רב"ש כותב..
אני לא שומע מה שאתה אומר, תקנה מיקרופון נורמלי ואז תשאל. אנחנו סיכמנו שבמיקרופון כזה אנחנו לא שואלים, ובאמת אני לא שומע מה שאתה שואל, אני מצטער. זה לא שאני עושה דווקא אלא לא שומעים. תבינו שזה לא קפריזות שלנו אלא אין ברירה, קצת תדאגו לצורת הקשר שלכם איתנו אחרת זה נראה כזלזול.
אנחנו משתדלים כאן כל יום ויום לעשות עוד ועוד שינויים בהתקשרות שלנו אליכם דרך כל התוכנות והמערכות ומה לא, ואתם נמצאים עם איזה מיקרופון כזה וחושבים שזה מספיק, וזה לא מספיק. אני לא יודע למה, אבל אין התאמה למערכת הכללית שלנו.
שאלה: ברור איך להתבטל כשאנחנו נמצאים ביחד עם חברים בפגישה במשך היום, אבל מול מה אני עובד כשאנחנו לא ביחד, כשאנחנו נמצאים בעבודה וכולי, מול איזה אובייקט?
גם אותה הקבוצה.
תלמיד: זיכרונות, או איך אני תופס אותו?
אתה תמיד נמצא בתוכם.
תלמיד: אבל איך להחיות אותם, כי הם לא איתי?
מתי שאתה רואה אותם זה נקרא שאתה נמצא איתם בקשר?
תלמיד: לא, יש לי איזו אינטראקציה איתם, הם אומרים משהו, אני צריך להתבטל, וההיפך. ופה כאילו אין אותם, אז איך אני מחייה אותם בזמן שאנחנו לא ביחד?
תצלם אותם ותחזיק את התמונה הזאת לפניך. מה אתה רוצה שאני אגיד לך?
שאלה: לעשות עם החברים במהלך היום איזו סדנה דמיונית? לחשוב שהנה החבר הזה בטח חושב על החיבור בינינו?
גם זה יכול להיות. כל אחד ואחד משתדל לא לאבד את הקשר שלו עם העשירייה בכל מיני צורות שאתה רוצה, לא חשוב איזה.
תלמיד: לדמיין שאנחנו נמצאים ביחד בטיול, באיזו הרפתקה?
נניח שעכשיו נגמר השיעור, תדברו ביניכם בעשירות עשר דקות, רבע שעה, מה שאתם תעשו במשך היום ביניכם. אחד שיעזור לשני בכל מיני עצות איך לא לאבד את הקשר, איך להרגיש שאתם נמצאים ביחד ושמתוך החיבור ביניכם אתם פונים לבורא ומבקשים ממנו שישמור את הקשר ביניכם, זה העיקר.
הוא מתלונן שזה נעלם ממנו, הוא לא מבין שזאת קריאה מלמעלה שאין סתם מקרה בחיים, אלא הבורא עושה לו כזאת הרגשה שהוא מנותק מהעשירייה. למה? כדי שיעשה מאמצים כי רוצה להתקשר ורואה שזה גם לא הולך, אפילו אחרי העצות שלי גם לא הולך, ואז יפנה לבורא, אז יהיה לו כבר קשר, ועל מה הוא יבקש מהבורא? שייתן לו קשר עם החברים. זה נקרא "את אחי אני מבקש", וכך יגיע לחיבור, והבורא יהיה הכוח שמחבר בין כולם.
שאלה: רואים שבתקופת הקורונה המצב הזה של קטנות כאילו בא באופן טבעי, לא שאיבדנו את רוב כלי הקבלה שלנו, אנחנו לא עובדים אחד עם השני במרכז עם הכלים הגדולים האלה, אנחנו עובדים עכשיו במצב של קטנות, האם זה בא במכוון מהבורא כדי להגיע למצב הזה?
אני לא עושה חשבונות גדולים, אני מבין שזה לטובתנו ואז אני ממשיך במצב שנמצא לפני, ממש לאותה מטרת הבריאה. ולא חשוב איזה מצבים יהיו, שנראים לי יותר יפים, פחות יפים, אני חייב להמשיך בכל מצב ומצב שבא, כך שהוא בא לברכה. מה זאת אומרת "לברכה"? לקדם אותי דרכו לתיקון. זהו, מאוד פשוט.
נראה לי באמת שאנחנו מתקדמים, יש קצת יותר אחיזה, והשאלות יותר ברורות ויש בירורים, זה יפה. אני לא ציפיתי שאתם תהיו כל כך מוצלחים, באמת זה יפה מאוד, כן, מעבר לציפייה.
קריין: קטע מספר 13 מתוך "בעל הסולם", מאמר "אחור וקדם צרתני".
"אברהם אע"ה נעשה מרכבה למדת אהבה, ויצחק אבינו ע"ה למדת הפחד, שב' מדות אלו הם ב' הפכים, כי האוהב אינו מתירא, ובוטח תמיד על אוהבו, ועל כל פשעים תכסה אהבה, והמתירא אינו בוטח, כי אם היה בוטח לא היה מתירא כל עיקר, אבל יעקב אבינו בחיר שבאבות נעשה מרכבה למדות הרחמים, דהיינו, אלו ב' הפכים בנושא אחד, אהבה ויראה ביחד, שזה עיקרו של מדה זו כנודע."
(בעל הסולם. "אחור וקדם צרתני")
סדנה
איך יכול להיות שאהבה ויראה יהיו יחד? אם אני אוהב, אוהב. אם אוהבים אותי, אוהבים. איפה יש כאן מקום ליראה? אם מתפשטת תכונת האהבה האם היא משאירה מקום ליראה? איך אנחנו יכולים לשלב באהבה יראה, ואז האהבה יכולה להיות אהבה נצחית? ומה עם כל הבעיות שלנו בעולם הזה, למה אנחנו אוהבים ואחר כך האהבה נעלמת, נפסקת, עפה, זה מפני שאנחנו לא יודעים להמשיך בתוך האהבה יראה. איך אנחנו משלבים אהבה ויראה כלפי החברים וכלפי הבורא?
*
תלמיד: בשבוע שעבר, באחד משיעורי הערב, שאל אחד החברים מהכלי העולמי שאלה את הרב, והרב אמר לו זאת לא שאלה במקום, צריכים לדעת איך שואלים שאלה בדיוק לפי התוכן שכרגע מדברים עליו. צריכים לדעת מה כן לשאול, מה לא לשאול, איך לשאול וכולי. ואז החבר אמר, רגע, אולי אפשר שנזכה להכשרה או לאיזה קורס מזורז או סדנה כלשהי בנושא והרב אמר, כן קדימה, תארגנו. אז ראשי המחלקות, בשפות השונות התאספו יחד וביום חמישי הקרוב ב-8.10 בשעה 18.00 בערב עד 18.45 שעון ישראל תיערך הכשרה "איך לשאול שאלות בצורה נכונה". ורצינו לדעת רב, אם תוכל להגיד כמה מילים על החשיבות של הדבר הזה, של לדעת איך לשאול נכון בשיעור.
קודם כל אנחנו קוראים במקורות שלנו, אצל בעל הסולם ורב"ש שהכול בנוי על שאלה ותשובה. אז השאלה על איזו שאלה זה בנוי והשאלה על איזו תשובה זה בנוי. זאת אומרת אם אנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים, מה נמצא לפנינו כדבר הנחוץ לגילוי להתקדמות, זה נקרא שאני עומד על שאלה ואז לפי זה, החיסרון שמתגלה הוא מושך אותי קדימה בדרך כדי להגיע לתשובה.
לכן כל הדרך שלי זה שאלות תשובות, שאלות תשובות, אבל אני צריך לדעת שהשאלות האלו יהיו לעניין עכשיו. יש אפשרות סתם להתפלפל ולדבר על כל החכמה וכל השגחת הבורא ככה, בצורה שלא קשורה אלינו לעת עתה, זה גם נכון, אבל זה לא בזמן הלימוד עם כולם.
ולכן אני באמת מבקש, אנחנו כאן מבררים צעדים הדרגתיים מכאן והלאה עד מטרת הבריאה, זה מה שאנחנו לומדים בשיעור. אני מקווה שעוד מעט נעבור את זה ונדע איך ללכת כמו ילד קטן שכבר יודע ללכת ואז הוא יכול ללכת לכל מיני מקומות, לכל מיני מצבים ולחזור ולהתפלפל ולפטפט, ולהתבלבל בדרך אפילו קצת לפי מה שהבורא יסדר לו, אבל קודם כל אנחנו צריכים לדעת את הצעדים העיקריים הראשונים בדרך שלנו.
ולכן מאוד חשוב לי שאנחנו לא נבלבל זה את זה, אלא שנתקדם יפה, נראה לי שאנחנו מתחילים להבין את זה ולהשתדל לשאול ממש לפי הצורה הרצויה להתקדמות של כולם. ותסלחו לי אם אני באמת קוטע את האנשים ואומר שזה לא לעניין וכן הלאה, בכל דבר שהוא לא בדיוק לשלב הזה שאנחנו צריכים אלא לעוד כמה שלבים או משהו בצד, זה ממש מוציא אותי מהאיזון, כי זה פוגע בכל המערכת שאני בונה כלפיכם. אז נשתדל לשאול נכון ולקבל תשובה נכונה וכך להתקדם עד שנלמד ללכת. אחר כך [נהיה] חופשיים.
כל אחד כבר ידע איך הוא מתחבר לקבוצה, איך הוא מתחבר לבורא, על ידי איזה תכונות הוא מפעיל את עצמו בתוך המערכת של העשירייה, וכמה שיותר מתקדמים נעשים יותר חופשיים.
(סוף השיעור)
-
"בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב(.↩