שיעור בוקר 26.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 02.12.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/rlsxbfny?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 663

מאמר רמ"א "קראוהו בהיותו קרוב"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 663, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר רמ"א "קראוהו בהיותו קרוב".

כתוב ""קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו)." כך אומר הנביא. "צריך להבין מהו בהיותו קרוב," זאת אומרת, בזמן שאתה קרוב. "הלא "כל הארץ כבודו", נמצא שתמיד הוא קרוב," שהוא ממלא את כל המציאות, רק אנחנו לא יכולים להרגיש זאת. "אם כן מהו "בהיותו", משמע שיש זמן שאינו קרוב." שיש מצבים כאלו וכאלו כלפי האדם.

"והענין הוא, שתמיד מחשבים את המצבים כלפי האדם המשיג והמרגיש, ואם אין אדם מרגיש את קרבת ה' אליו אז אין יוצא לו מזה שום דבר, אלא הכל נמדד לפי הרגשת האדם. שיכול להיות שאדם אחד ירגיש העולם מלא כל טוב," שהבורא ממלא את כל המציאות "והשני שאינו מרגיש את טובו של העולם," הבורא בכלל לא נמצא בעולם "אזי אינו יכול לומר שיש עולם טוב, אלא שאומר כפי הרגשתו, היינו שהוא עולם מלא יסורים.

ועל זה בא הנביא ומזהיר: "קראוהו בהיותו קרוב". שהוא בא ואומר: דעו לכם, זה שאתם קוראים לה' - נמשך מזה שהוא קרוב, זאת אומרת עכשיו יש לכם הזדמנות, אם תשימו לב אז תרגישו שהבורא קרוב אליכם, וזו סימן של קרבת ה'. והראיה לזה, משום שצריכים לדעת שהאדם מצד טבעו אינו מוכשר לדבקות ה'," כי אנחנו הפוכים לפי הטבע שלנו "היות שזה נגד הטבעו, כי אדם מצד הבריאה יש לו רצון אך לקבל, והדבקות הוא רק להשפיע - אלא מצד שהבורא קורא לאדם, מזה נתרקם בו" באדם "טבע שני, שהוא רוצה לבטל את טבעו ולהדבק בבורא.

לכן על האדם לדעת, כי זה מדבר דיבור תורה ותפילה – הוא רק מצד ה', ואל יעלה בדעתו לומר שזהו כוחי ועוצם ידי, משום שזהו ממש הופכי מכוחו." זאת אומרת, אם בא לאדם איזשהו דחף, לחץ, רצון להתקרב לבורא, זה מגיע מהבורא עצמו. "וזה דומה לאדם שתועה ביער עבות, ואינו רואה שום מוצא לצאת ממנו ולהגיע למקום ישוב, אז הוא נשאר מיואש ואין חושב אף פעם לחזור לביתו." כבר ממש איבד את עצמו לגמרי בתוך היער, בתוך החיים האלה שלנו, "ובשעה שרואה מרחוק איזה איש, או שומע איזה קול של אדם, תיכף יתעורר בו הרצון והחשק לחזור למקורו, ומתחיל לצעוק ולבקש ממישהו שיבוא ויצילו. כמו כן מי שהוא תעה בדרך הטוב ונכנס למקום רע, וכבר הרגיל את עצמו לחיות בין החיות הרעות - מצד הרצון לקבל אף פעם לא יעלה בדעתו שצריך לשוב למקום ישוב-הדעת דקדושה." אם אדם נפל, אז חייב להיות ממש כוח נוסף שפועל עליו ומוציא אותו. "אלא כששומע את הקול קורא אליו אזי הוא מתעורר בתשובה." ואנחנו בדרך כלל חושבים שזה אנחנו בעצמנו.

"וזהו קול ה', ולא קול של עצמו. רק שאם עדיין לא השלים את מעשיו על דרך התיקון," זאת אומרת לא עשה מספיק מבחינת כמות ואיכות היגיעה, "הוא לא יכול להרגיש ולהאמין שזה יהיה קול ה', והוא חושב שזהו כוחו ועוצם ידו. על זה מזהיר הנביא, שהאדם צריך להתגבר על דעתו ומחשבתו, ולהאמין באמונה שלמה שזהו קול ה'."

לכן אנחנו צריכים לתמוך זה בזה ובקבוצה בכל האמצעים כדי שהאדם יהיה יותר ויותר בטוח וברור וירגיש שההתעוררויות שיש לו באות רק מהבורא, "ולכן כשה' יתברך רוצה להוציאו מסבכי היער," מחושך "אזי מראה לו איזה אור מרחוק, והאדם מאסף ומקבץ את שארית כוחו ללכת בַּשביל שהאור מתראה אליו בכדי להשיגו. ואם אינו מייחס את האור לה' ואינו אומר שה' יתברך קורא אליו, אז האור נאבד ממנו, ונשאר שוב עומד בתוך היער." יש רק אפשרות אחת להישאר בדרך, כל פעם להישאר בזה שמה שיש לי אני מקבל מהבורא. ואז ודאי שאנחנו ניפול ליער יותר חשוך ונזכה לגלות את הבורא בצורה יותר ברורה.

"נמצא שבמקום שהיה יכול עכשיו לגלות את כל לבו לה' שיבוא ויצילו מהמקום הרע, היינו מהרצון לקבל, ולהביאו למקום ישוב הדעת, הנקרא מקום בני "אדם"," שרוצים להידמות לבורא "בסוד "אדמה לעליון", היינו בבחינת רצון להשפיע, בסוד הדבקות, אזי אינו מנצל את ההזדמנות הזו ונשאר שוב" במקומו בתוך היער החשוך הזה.

שאלה: דיברת קודם על החשיבות לקרוא את המאמרים. האם יש הבדל בין קריאה ובין שמיעה?

קריאה זה יותר טוב.

שאלה: הסברת קודם שהנברא הוא פועל, הוא מגיב. אם כך מה כוונת הפסוק "אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני"?

שאנחנו צריכים על ידי כל מיני אמצעים לעורר את עצמנו להתקרבות לבורא. אמנם אתה יכול להגיד שהבורא הוא תמיד ראשון, אבל במידה שאנחנו מסוגלים לעשות מעצמנו כל מיני סימנים כדי להתעורר ולפנות אליו, אנחנו חייבים לעשות את זה.

שאלה: לאור מה שדיברנו עכשיו, לבנות בורא בעשירייה זה פשוט להעלות רגישות אליו?

כן, לא יותר מזה. הנקודה שממנה אנחנו יכולים לבנות רגישות נמצאת בנו, היא נקראת "נקודה שבלב", זה ממש "חלק אלוה ממעל", וכל היתר זה על ידי זה שאנחנו מצרפים לנקודה הזו את כל הרצונות שלנו, כל התכונות שלנו, כך שהם יהיו אך ורק כדי להידבק באותה הנקודה, נקודת הקשר שלנו עם בורא.

שאלה: מה זה להשלים את היגיעה? אנחנו אומרים שהבורא ראשון וגם אחרון, מה זה מבחינתי להשלים את היגיעה?

שכל מה שבידך ובכוחך לעשות, תעשה. זה לא חשוב מה שהבורא עושה, מה שהוא עושה הוא עושה, אנחנו לאט לאט מגלים עד כמה הוא באמת עושה את הכול, אבל הוא זקוק להתעוררות משלנו. אמנם הוא מעורר אותנו קודם אבל הוא גם רוצה שאנחנו נוסיף מעצמנו בשכל וברגש כדי להיות דבוקים בו.

שאלה: האם חלק מהיגיעה זה בעצם לבקש מהבורא כל הזמן אותה בקשה עד שאני מרגיש שאני באמת מקבל את מה שאני מקבל?

יגיעה היא שאתה מחפש קשר עם החברים כדי לייצב ביניכם כאלו מצבים, שאפשר לקרוא למצבים האלו "בורא", שאנחנו מגיעים ורואים, "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בונים את דמות הבורא בינינו, כוח השפעה הדדי.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מראה לאדם איזה אור מרחוק?

שהוא רק מעורר אותנו אבל לא שהולך להתגלות בפנימיותינו. בפנימיותינו אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי להיות מותאמים להרגיש אותו, להבין אותו, להשיג אותו. את זה אנחנו כבר צריכים לבנות בעצמנו. התעוררות מקבלים מבחוץ, השגה מקבלים מבפנים.

שאלה: לפי מה אתה רואה אדם או עשירייה שקרובים יותר לבורא מאשר למישהו אחר? ניתן לזהות את זה?

אנחנו לא רוצים למדוד את זה, כי אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה בצורה אמיתית ולכן אני לא רוצה לדבר על זה. פשוט צריכים לראות עד כמה האדם משקיע בעשירייה ויכול להיות שהוא לא כל כך מסוגל להשקיע כי אנחנו לא יודעים איזה עומק של הרצון לקבל המקולקל יש בכל אחד ואחד. אבל במידה שהאדם משתדל, צריכים לקבל אותו כך ולעזור.

שאלה: בתחילת השיעור התייחסת למפגשי עשירייה שמגיעים ארבעה חברים, וזה חבל, ואמרת שיש כאן הזדמנות להתבטל. יש מצב שיש התנגדות ללא סיבה אמיתית, ויש מצבים שיש כביכול סיבה חיצונית שמונעת מהאדם להשתתף. האם בשני המקרים מדובר בחוסר רצון לחיבור? שאם האדם באמת היה רוצה להשתתף, לא היו לו מניעות?

חוסר רצון לחיבור זה טבעי, ברור שיש, כי תמיד יש לך אפשרות לברוח ולעשות משהו, השאלה עד כמה על פני חוסר הרצון לחיבור, אתה מתגבר ומגיע, ומשתדל בכל הכוח לחזק את הקבוצה. אין בזה הצדקה. ממש כך.

שאלה: מהי האיכות והכמות שגורמות להרגיש שהכול בא מהבורא, או מה ההרגשה הזאת? מה זו איכות ומה זו כמות?

אני לא יכול עכשיו להתחיל לטפל בזה כי אין לנו נתונים ברורים של כל אחד ואחד, אבל כשגדלים אז גדלים גם בכמות וגם באיכות וזה כמו שהעובר גדל. ואז אנחנו ממצב מסוים והלאה יכולים למדוד גם כמות וגם איכות, לא מיד.

שאלה: לפי המאמר שאנחנו קוראים עכשיו התפילה הפנימית שאנחנו מנסים כולנו יחד לבנות, היא איזה שכר מלמעלה או תוצאה מהמאמצים שלנו כקבוצה?

אני לא יכול לענות, כי זה לא תלוי רק בעשירייה אחת מכל שכן באדם אחד אלא אנחנו נמצאים בתהליך שההשגחה העליונה, יחס הבורא בצורה כללית לכל האנושות, לכל הנשמות עושה את הפעולות ואנחנו חלק מזה.

ולכן בינתיים אנחנו לא יכולים בדיוק לדבר על זה. אנחנו רק לומדים בצורה חלקית את המקום שבו אנחנו יכולים להוסיף, להועיל, לזרז את ההתפתחות ולא יותר.

בוא נגיע למדרגות הראשונות בדרך ואנחנו נרגיש את עצמנו בעיבור ויהיו לנו כבר רגש ושכל של עובר שנמצא בדבקות בבורא במשהו, ויכולים אז איכשהו לפתח את הקשר שלנו מאיתנו לבורא.

הבורא מתגלה בקשר בינינו, "בוא וראה" הוא לא מתגלה מחוצה לנבראים, אז בוא קודם נגיע לזה, כי זה העיקר. אצלנו מדובר על תיקון של שבירת הכלי דאדם הראשון.

שאלה: הבורא מעורר רק אנשים נבחרים שיש להם נקודה שבלב, מה לעשות עם אנשים אחרים?

אנחנו צריכים קודם כל להגיע לדבקות בבורא וכלפי האחרים אנחנו צריכים לפרסם את התיקון בלי עבודה פנימית אלא רק בצורה כללית, שעתיד העולם בחיבור בין כולם ושנהיה כולנו בהתחברות הנכונה ובעזרה הדדית וכך אנחנו מגיעים לתיקון הבריאה.

אחרת אנחנו כל הזמן נתקדם ממכות למכות, כי בעצם חוסר החיבור שלנו בכל רגע ורגע הוא זה שמביא לנו את המכות, במקום להשיג דברים טובים משיגים צורות הפוכות ויותר מזה לא, אבל על עתיד העולם הטוב בחיבור של כולם אנחנו חייבים לפרסם.

שאלה: נאמר שהאדם נוצר בצלמו ובדמותו של הבורא, אם כך מדוע טבע האדם הוא הרצון לקבל, האם הבורא הוא רצון לקבל?

לא, השלבים שבהם הבורא ברא את הרצון לקבל בעצמו, נקראים "צורת האדם בגן עדן" כי היה ערום ולא היה צריך שום לבוש, שום תיקונים על הרצון לקבל שלו ואחר כך היה חטא והוא נפל מעל מנת להשפיע לעל מנת לקבל. את הדברים האלה אנחנו לא לומדים, נתקרב ללימוד הזה אחרי שדרך התיקון נעלה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ואז אנחנו נדע מהי הצורה האמיתית הקודמת למצב האגואיסטי. זה לא כל כך חשוב לנו עכשיו, שאלה תיאורטית.

שאלה: למה כתוב במפורש קול הבורא ולא צליל הבורא או קריאת הבורא או דיבור הבורא, האם יש משהו מיוחד בזה?

עכשיו זה לא חשוב לנו. אתם שואלים שאלות נכונות אבל אני אצטרך להסביר למה הוא שומע את קול ה', למה לא מרגיש באיזו תחושה אחרת. קול זה "דרגת בינה" ולכן בדרגה הזאת הוא שומע את זה.

שאלה: כשמתגבר המרחק מהבורא הקול שלו נהיה יותר חזק או יותר חלש?

הכול תלוי בעוצמת החיבור בין האנשים.

שאלה: באילו פעולות פרקטיות העשירייה יכולה לעזור לחבר להגיב נכון על התעוררות שהוא קיבל מהבורא?

תקרא על זה במאמרי רב"ש על החברה.

שאלה: בעל סולם כותב בתחילת המאמר, "הלא "מלא כל הארץ כבודו", ונמצא שתמיד הוא קרוב," זו עובדה שצריכים לקבל באמונה למעלה מהדעת?

זה מצד הבורא שהוא קרוב כי אנחנו נמצאים בו והוא ממלא את הכול.

שאלה: אנחנו אמורים לקבל את זה כעובדה, באמונה למעלה מהדעת?

אני לא מבין על מה אתה מדבר, אם יש לך אפשרות לקבל את זה באמונה למעלה מהדעת, תקבל, מה אתה שואל, ואם אני אגיד לך, כן, אז כבר קיבלת?

תלמיד: אני שואל כי זה נראה כאילו זה תנאי בסיסי כדי להבין את כל המאמר, זאת נקודת ההתחלה שלו, זה הבסיס.

אתה צודק.

שאלה: איך אדם שנמצא ביער העבות, ברגע שהוא שומע את קול ה' לא הולך לחפש את השביל הנכון ולא הולך לחפש את המפתח הנכון, אלא הולך לשבור את הלב שלו, את המנעול?

הוא פועל לפי מה שהוא מרגיש, אין כאן שום דבר אחר. הוא מרגיש שהוא איבד את הדרך, שהוא לא יודע בשביל מה הוא חי, ויש באמת מטרה בחיים. כשהוא שומע קול הפוך מהחיים שלו, הוא עושה חשבונות מה לעשות.

שאלה: מה זה לקרב את העשירייה לבורא?

אנחנו צריכים לחבר את כולם יחד, את העשירייה והבורא.

תלמיד: במהלך השיעור אמרת שמי שלא מצליח לקרוא מאמר לבד, כנראה לא יצליח, ולי זה כאב לשמוע את זה, כי אני בחלק הלא מוצלח. אנחנו נפגשים בזום ואנחנו קוראים כל הזמן מאמרי שמעתי. כשאני קורא לעשירייה אני מרגיש את כל התוכן הפנימי שיש בפסקה שתיים שאני קורא, אני נכנס פנימה. כשהחברים קוראים קצת יותר קשה לי, אבל משהו אני מצליח לתפוס. לקרוא לבד אני ממש לא מצליח, אני לא יכול לקרוא לבד מאמר שמעתי ובכלל כתבי קבלה, ואם זה עם עוד חבר אחד אני כן מצליח.

תבקש מהחברים להיות יותר ביחד, כשי שאתם תגלו את הדברים. אדרבה, תנסה כמה שאפשר.

תלמיד: אמרת שמי שלא מצליח לקרוא לבד, כנראה לא יצליח, אני לא יכול לקרוא אותם לבד.

אחר כך תלמד לקרוא גם לבד בינתיים תקרא. אל תחפש תירוצים, תקרא כמה שאפשר. עם הקבוצה, בלי הקבוצה, כמה שאתה יכול, כל היתר יבוא. עוד יהיו שינויים.

שאלה: איך לא ליפול לפנטזיה שאנחנו מתקרבים לבורא?

למדוד אם אנחנו מתקרבים או לא, וכל זה לפי כמה אנחנו מתקשרים בינינו, אולי שומעים אפילו כבר יחד את קול ה' שפונה אלינו. האם אנחנו כבר מסוגלים להיות יחד, זאת אומרת שאנחנו בסירה אחת ואז אנחנו עולים ויורדים מעל הגלים. תבדקו אם אתם כבר נמצאים בצורה כזאת, או שעדיין לא, וכל אחד עדיין נמצא בשלו.

שאלה: כביכול הבורא תמיד קורא לאדם ופה הוא מציין שזו הזדמנות מיוחדת, שלא יפספס אותה. איך להתייחס לקריאה? מתי היא נמצאת, כל רגע? או בהזדמנויות שונות?

כמו שהוא כותב כאן, שהבורא פונה לאדם וקורא לו. וזה תמיד קול ה' נמצא, זו הארה אחרת.

שאלה: מתי אנחנו יכולים לדעת אם להגיב בהתנגדות למה שהבורא מעורר אותנו או להיפך?

תחפשו מצבים כאלה, הכול תלוי ברגישות שלנו. או שנגלה רגישות שלילית או חיובית, את יחס הבורא כביכול שלילי או חיובי, שהוא מתרחק או מתקרב, אבל שנתחיל להרגיש שזה כתוצאה מהפנייה שלו, מהיחס שלו. שאין מקום שהוא לא מטפל בנו או בצורה שהוא מתרחק או בצורה שהוא מתקרב. ממש כך, כל הזמן. ולכן אנחנו צריכים להיות בקשר עימו כל הזמן ולאתר את הדינמיקה הזאת, לאיזה כיוון זה הולך, להתרחקות או להתקרבות. על ידי זה אנחנו נפתח את עצמנו, נגלה את הרגישות שלנו.

תלמיד: אנחנו אומרים שתמיד אנחנו צריכים לעורר את החברים.

אתה אומר משהו חדש? ודאי שכן.

תלמיד: זאת השאלה. מתי אנחנו מגיבים אחרת חוץ מלהוסיף כל הזמן בחיבור?

אין תגובה אחרת. חוץ מלהוסיף בחיבור ולהציג את החיבור הזה לבורא אין לנו תגובה אחרת. לא צריכים יותר שום דבר. בצורה כזאת מתקרבים לגמר התיקון. גדלים וגדלים יחד עד שכל העשיריות מתחברות יחד, עד שכולנו מגיעים למצב שאנחנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד וזה גמר התיקון. אין לנו דרך אחרת.

תלמיד: מתי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מתנגדים למה שהבורא נותן? באיזה מצב?

בדרך אתה תראה כל פעם שאתה גם מתנגד לזה, שכל פעם גדל לך גם קו השמאל.

תלמיד: זה נקרא מסך, או שזה לא קשור?

זה לא מסך, זו התנגדות. זו לא התנגדות לאור שמגיע שאתה רוצה לקבל אותו בעל מנת להשפיע. זו התנגדות בכלל לעל מנת להשפיע. זו קליפה.

תלמיד: איך אני מבחין בין התנגדות לאור לבין התנגדות מתוכי, מתוך הקליפה שלי?

ההתנגדות האגואיסטית שלך היא שאתה לא רוצה להתחבר, זו ההתנגדות האגואיסטית. התנגדות שהיא כבר כלפיי האור, זה אחרי שאתה עושה צמצום על עצמך ומגיע האור, ואז האור מגיע כדי שאתה תבנה את המסך ותקבל את האור בעל מנת להשפיע למעלה מכל ההתנגדויות שלך. ויותר מזה, תתחיל לקבל את האור אך ורק כדי להשפיע נחת רוח לבורא ולא לעצמך.

תלמיד: זה רק במצב של הרגשת עלייה?

כן, גם בזה יש עליות וירידות. נמשיך לפי המצב, לא נקפוץ.

שאלה: אנחנו אומרים שמאחורי כל חבר עומד הבורא. מה הנזק שנגרם כשמזלזלים בחבר אחר בעשירייה לפני כולם?

נגרם נזק, מה לעשות. כשאתה מזלזל בחבר אתה מזלזל בבורא. כך גם כותב רב"ש וזה ממש אחד לאחד. צריכים להיזהר, לאט לאט לומדים.

שאלה: הבורא קורא לנו על ידי קרן האור מתוך היער ואנחנו מנסים לפנות אליו, ואמרת שמכתר מגיע האור למלכות ואנחנו צריכים לבנות את האור חזרה ממלכות לכתר. אז יש התלבשות של האור אחד על השני.

אור חכמה וחסדים?

תלמיד: אני לא יודע, אמרת שמהכתר מגיע אור למלכות, זאת הפנייה.

זה אור ישר ואור חוזר, זה מה שאנחנו לומדים שקורה בפרצוף. עוד מעט נחזור ל"פתיחה" ונלמד את זה בצורה יותר רחבה. אני עכשיו ממש תקוע עם המאמרים האלה אתכם. עוד מעט.

שאלה: האם גם כלפי העשירייה אני לא צריך לחשוב שבכוחי אני מקדם את העשירייה, אלא לחשוב שהעשירייה מקדמת אותי?

אני צריך לחשוב שעם כל המאמצים שלי כלפי העשירייה דווקא העשירייה מקדמת אותי.

שאלה: מדוע האור נעלם אם לא מייחסים אותו לבורא?

האור נעלם כי אנחנו לא מתקשרים אליו, למקור שלו.

שאלה: מה זה אומר להיות רגיש לקול הבורא?

רגיש לקול הבורא זה נקרא שאני תמיד מחפש מה הבורא רוצה ממני בכל רגע ורגע, שתמיד אני נמצא תחת הטיפול שלו.

שאלה: אני משייך ומצדיק את כל מה שקורה לי גם בגשמיות וגם בעבודה הרוחנית. האם יש מצבים שאני לא צריך להסכים עם מצב מסוים שניתן לי?

תנסה, שוב אני אומר, הבדיקה היא בקבוצה. אתה צריך להיות כלול בקבוצה, להתבטל כלפי הקבוצה, כלפי החברים ובצורה כזאת אתה בודק אם אתה פועל בצורה נכונה.

שאלה: למה יוצא כך שיותר ויותר אכפת לי רק מהחברים ומהעשירייה שיהיו שמחים בריאים וחזקים, ולא אכפת לי ממאמרי "שמעתי" וממה שקורה בכלי העולמי?

בסדר, יש זמנים לכאן ויש זמנים לכאן. יש התכווצות ויש התרחבות גם בדברים האלו, ולכן העיקר להמשיך ולא לעזוב את כל היגיעה.

שאלה: אמרת קודם שאתה כאילו "תקוע" עם המאמרים האלה, ואתה גם אומר שבתקופה האחרונה מאז איטליה והכנס בישראל ביום ראשון אנחנו מתחילים להפוך לכלי עולמי אחד, ויש הרגשה של קבוצה אחת עולמית. האם לדעתך יש חומר לימוד שמתאים לנו בתקופה הזאת? יש חברים שרוצים "פתיחה", וכאלה שרוצים מאמרי "שמעתי", מאמרים של בעל הסולם. אנחנו כבר כלי מאוד מגוון ויש הרבה דרישות ללימוד.

אבל אין לנו זמן. אתם רואים שאנחנו כבר לומדים שעתיים רק כדי לברר פעם ראשונה מאמר קצר מ"שמעתי", וזה מאמר מאוד חשוב, שבו ממש מדובר איך אני מגיב על מה שהבורא מעורר בי, ולפי המאמר הזה אולי אנחנו צריכים לבנות ציור של הקבוצה בצורה אחרת, את היחסים בינינו בצורה אחרת כדי להיות מוכנים להגיב לבורא בכל רגע ורגע. כמו שבטכניקה אנחנו צריכים לסדר את המכשור שלנו כדי לתפוס את יחס הבורא אלינו, כך הוא מדבר אלינו. עם זאת ודאי שכל החומר שלנו צריך להיות קשור למערכת שבה אנחנו נמצאים ממערכת אדם שזו ה"פתיחה" ואז אנחנו נסדר את זה יחד.

מתי נגיע לזה? אני מאוד מקווה שאולי בקרוב, "פתיחה" אנחנו חייבים להמשיך מאיפה שאנחנו ולסיים. אבל תראו איפה אני נמצא? אני נמצא בלחץ בין הרצוי למצוי, לכן אני לא יודע. עכשיו אני צריך לענות על השאלות של הנשים, תראו מה יהיה ואחר כך תמליצו לי מה לעשות. תעשו ביניכם דיון מה אנחנו עושים עם המצב שאנחנו נמצאים בו. האם אנחנו יכולים להוסיף עוד שעה או שעתיים ללימוד בערב נניח או מתישהו?

אפילו בלימודים האלו שבהם אנחנו נמצאים עכשיו, איזה אחוז מתוך החברים שלנו מגיע ללימוד? אחרים לומדים אחר כך בשעות אחרות, אם אכן זה כך. לכן הכול תלוי במקבל.

שאלה: ההרגשה שהקשר לבורא אפשרי רק דרך עשירייה כל הזמן נעלם. האם צריך להגיע למצב שההרגשה זאת תהיה בקביעות, או שיש צורך כל פעם לחדש את ההרגשה הזאת?

כל פעם חייבים לחדש את ההרגשה. אין דבר כזה שההרגשה קבועה, זה שקר. כל פעם צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים בקשר המשתנה.

שאלה: כמה זה חשוב להצטער, לעשות תשובה, כאשר אנחנו לא שמים לב לזה שהבורא קורא לנו?

יכול להיות שצריכים להצטער על זה שאנחנו לא מספיק רגישים לזה, אבל מהר ככל האפשר לעבור לעבודה, כלומר לחיזוק הקשר בינינו כדי לא לפספס את הבורא.

שאלה: האם יש פעולה כלשהי שבה אני חופשי מהבורא?

אין דבר כזה, איך זה יכול להיות? הרצון לקבל הוא כולו נמצא בתוך האור העליון, והאור העליון שפועל עליו מטפל בו ללא הפסקה.

שאלה: למה הבורא חונק אותנו עם הקנאה שלו?

חונק אותנו? אני לא מבין את זה.

תלמידה: כי הוא כל הזמן נמצא בכל הפעולות.

אם אתן כבר מרגישות שהוא נמצא בכל הפעולות, אז אתן נמצאות כבר בגמר התיקון.

שאלה: מה זה אומר לשמוע את קול הבורא ביחד, איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

על ידי זה שכולנו מתוך הקשר בינינו מרגישים איך הבורא ככוח אחד מייצב אותנו, מייצר אותנו ופועל עלינו יחד. זה סימן שאנחנו מחוברים לפרצוף.

שאלה: מה זה להשפיע?

להשפיע זה להעדיף רצון זר שמחוץ לי למעלה מהרצון שלי.

שאלה: למה הבורא קרוב, האם לאגו שלי, או להשתוקקות שלי אליו?

הבורא הוא מייצב את האגו שלנו, כדי שאנחנו מתוך האגו הזה נתחיל למעלה מהאגו להשפיע זה אל זה.

שאלה: לפספס הזדמנות, זה אומר שניתנה לנו הזדמנות להידבק לרצון שלו, אבל בגלל שלא השקענו מספיק יגיעה בכמות ובאיכות לא ניצלנו את ההזדמנות?

נכון.

שאלה: מהו מצב מתוקן של אדם שרוב הזמן מרגיש מיואש, או רוב הזמן מרגיש קרוב לבורא?

אין דבר כזה שאדם מרגיש קרוב לבורא ומיואש. אם הוא מיואש, זה תוצאה מזה שהוא רחוק מהבורא.

שאלה: האם יש מצבים בהם האדם שומע את קול ה' ואינו מסוגל ללכת בעקבות הקול הזה?

אין דבר כזה, אם הוא שומע את קול ה' אז יש לו הזדמנות להתחבר עם הקבוצה ולהמשיך קדימה ליתר חיבור. אנחנו נמצאים בתקופת הדור האחרון, ולכן אין לנו שום אפשרות לטפל במשהו אחר אלא רק בחיבור בינינו עד שמגיעים לגמר התיקון.

(סוף השיעור)