שיעור צהריים 09.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא -העבודה בעליות וירידות

כרגיל יש לנו עליות וירידות, יותר נכון ירידות ועליות, כי אי אפשר לעלות אם אנחנו לא מרגישים ירידה, ומתוך הירידה אנחנו מתחילים לגבש כוחות איך לבצע עלייה. לכן ירידות ועליות הן הדרך שלנו, וכל החיים שלנו צריכים להיות בירידות ועליות, וככל שהן מגיעות בצפיפות ביניהן, כך לפי התדר שלהן אנחנו מתקדמים.

לכן שיהיו יותר ויותר ירידות ועליות עד אלף בשנייה, לא חשוב כמה, ובאמת זה כך רק אנחנו לא מרגישים. אנחנו רוצים להרגיש לפי השכל והרגש שלנו שזאת עלייה וזאת ירידה ובמה הירידה ובמה העלייה, אבל אם באמת היינו מרגישים את התדירות הנכונה, אז היינו רואים שזו תדירות ממש אינסופית. זה לא כמו בחיים שלנו, בעולם שלנו, שיש תדירות מיוחדת בכל מיני טכניקות, בחשמל, בגלים, אלא ברוחניות התדירות משגעת ממש. לכן אנחנו יכולים להרגיש אותה רק לפי ההכנה שלנו, ואנחנו כבר נמצאים בהכנות כאלה.

קריין: קטע מספר 17 מתוך מסמך בנושא "העבודה בעליות וירידות".

"בזמן שמתחיל לתת חשבון על שיעור האיכות החסרון, ורואה שאין לו כאב, אלא שהוא בבחינת מחוסר הכרה, שלא מרגיש, שאם מרוחקים מה' זה נקרא שאין לו חיים, אבל לא כואב לו מזה שאין לו חיים, אז אין עצה אחרת, אלא להתפלל לה', שיתן לו קצת חיים, שירגיש שהוא חולה מסוכן והוא זקוק לרפואת הנפש.

ולפעמים אדם בא לידי מצב, שהוא כל כך במצב של ירידה, שאפילו להתפלל על זה, גם כן אין לו כח. אלא במצב שלא איכפת לו שום דבר. וזה נקרא שבא למצב של דומם, היינו שאין לו שום תנועה. ובמצב כזה רק חברה יכולה לעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)

שאלה: עוד לפני המצב שבו האדם מגיע לחוסר הכרה מוחלט, שהוא לא מסוגל להתפלל, אלא במצב אחד קודם שאין לו חיים ולא כואב לו מזה שאין לו חיים.

האם אתה לא יודע שיש כאלו מצבים?

תלמיד: בהחלט, ידוע. אבל הוא אומר שהעצה היא להתפלל לה'. ובמצב כזה גם להתפלל לה' אי אפשר.

גם להתפלל אתה לא יכול. אבל מה אתה יכול?

תלמיד: להמשיך "כשור לעול".

בדיוק, להמשיך, במה? במה שיש. אפילו במצב שאתה לא רואה מרגע לרגע שאתה הולך לבצע משהו, לעשות משהו, אפילו במצב כזה אתה בכל זאת מוכן להמשיך כי אין ברירה. אלו החיים שאנחנו מקבלים מהבורא וגם הם נקראים חיים רוחניים. ואפילו שאני לא מעריך אותם ואין לי מה לעשות עם החיים האלה, אבל אני עומד על זה שקיבלתי אותם מהבורא, וגם את המצב שאני לא יכול לזוז קיבלתי ממנו.

מה לעשות? אין לי מה לעשות, אז אני באמת מרגיש שאני נמצא במצב שקיבלתי אותו מהבורא. ואז אני נמצא במין דבקות בבורא כי קיבלתי את זה ממנו, הוא נתן לי את זה, ואני מרגיש שאני רוצה להידבק בו ולהישאר במצב הזה אפילו שלא ישתנה בי כלום. וכך לאט לאט אני מתחיל להרגיש שזה הבורא שמחזיק אותי.

תלמיד: מה גורם לשינוי הזה, להרגשת הקשר עם העליון מהכלום הזה?

זה שקיבלתי את המצב הזה מלמעלה.

תלמיד: מה התועלת במצבים שאתה לא נמצא בדריכות ובתפילה כלפי הבורא או בהתפעלות מכל מה שקורה, אלא אתה אדיש? אתה לא בורח מהדרך, אתה ממשיך את הדרך כמו גדול, אבל כך סתם.

זה לא סתם, כי הכול מגיע מלמעלה. אין משהו ששייך לאדם באופן פרטי אלא כל מה שיש לו הוא מקבל מלמעלה.

תלמיד: מה התועלת מהמצבים "המתים", שהאדם לא מרגיש כלום, לא מרגיש מצבי קיצון לחיוב או לשלילה?

הוא מסכים עם מה שהבורא עושה, שיעשה מה שהוא רוצה.

שאלה: התפילה היא משהו שיוצא מהלב. מה יכול לצאת מהלב אם אתה נמצא ללא הכרה, לא מרגיש לא את ההרחקה, לא את הרצון להיות קרוב יותר? איך אפשר להתפלל במצב כזה ואיזו מין תפילה זו?

תנסו. אתם נמצאים במצב שהוא לגמרי בין לבין, אתם לא מסוגלים לעשות שום דבר בעצמכם, אבל את המצב הזה אתם מייחסים לבורא ואומרים לעצמכם שקיבלתם אותו ממנו. לכן אתם יכולים להמשיך לשרות במצב הזה ככל שתרצו, אלא העיקר הוא לא לשכוח שהכול מגיע ממנו.

תלמידה: כלומר זו תפיסה שכלית לגמרי כיוון שהלב לא עובד לחלוטין, אלו רק מילים שאני מוציאה אבל גם הן מגיעות לבורא.

תנסו לנתח את המצב הזה ותראו שיש ממנו יציאה.

שאלה: כתוב כאן שעלינו להרגיש את זה. כשיש את ההרגשה הזאת שאתה נמצא במצב מסוכן, האם אפשר לבקש על זה?

כן.

שאלה: אנחנו תמיד צריכים להיות במצב של חוסר מנוחה כי אחרת אנחנו יכולים להיכנס למצב של דומם, כמו שנאמר כאן בקטע שזה מצב שלא אכפת לו. האם המצב הנכון עבורנו הוא מצב של חוסר מנוחה?

כן.

שאלה: האם המצב הזה שאין ממנו חזרה זהו מצב שהאדם לא יכול לחזור להיות יותר בדרגת החי והוא מרגיש שהוא חייב לפנות לבורא?

כן, יפה מאוד.

שאלה: האם הירידה הגדולה ביותר היא מתנה מהבורא כדי לקבל חיסרון אמיתי לדביקות?

כן, בדיוק, אמרת יפה ונכון.

שאלה: האם כשחוזרים למצב דומם אנחנו צריכים אחר כך לעבור שוב פעם את כל מצבי ההתפתחות צומח, חי, מדבר?

ודאי שלא, אנחנו כל הזמן מעלים את עצמנו בסולם המדרגות עד שמגיעים לגילוי הבורא, ועוד עולים את כל הסולם עד שמגלים אותו במלואו.

שאלה: איך להיות בהסכמה שכל מצב שהבורא ישלח לי אני אקבל אפילו שזו תהיה הרחקה ממנו, אבל גם לא להסכים איתו בזה שאני אתרחק מהחברות שלי? ככל שניסיתי אני לא מצליחה לשלב בין זה לזה.

למה את לא מצליחה? תנסי לתאר לעצמך שניגלה לך עכשיו עד כמה את מרוחקת מהבורא, ועם זאת את מרגישה ואפילו מבינה שהמצב הזה זה מה שאת מקבלת ממנו באופן אישי, הוא רוצה שכך תרגישי את זה. כלומר את נמצאת בקשר עם הבורא והוא מראה לך שאת נמצאת רחוקה ממנו והיה רוצה שתהיי קרובה יותר, וזה הרי מצב מופלא.

תלמידה: כשאני חושבת שזה מגיע עכשיו מהבורא, אני רוצה להיות במצב הזה כיוון שאני מרגישה את הקשר איתו דרך ההרחקה, אבל בכל זאת עליי איכשהו להתקרב לחברות כך או אחרת.

אל תדאגי, המצבים האלה יתחלפו ואת עוד תרגישי במצב שונה עם הבורא, בהתקרבות. פשוט תחזיקי בו ותהי קרובה אליו ככל האפשר, כמו תינוק קטן שנאחז באימא שלו ולא מוכן לרדת ממנה בגלל שהוא מבין שכל החיים שלו תלויים רק בה, באימא שלו. כך גם אנחנו צריכים לאחוז בבורא ולהיות כל הזמן במצב הזה איתו.

תלמידה: בסופו של דבר אני לא צריכה להסכים עם ההרחקה הזאת בו זמנית.

זה לא חשוב. את לא מסכימה עם הריחוק הזה, אלא את רוצה להיות כל הזמן מקושרת עם הבורא.

שאלה: כשהאדם במצב של ירידה והעשירייה נכנסת לשיעור ובשיעור יש שינוי פרספקטיבה, האם אפשר לומר שהוא עבר למצב של עלייה?

כן, הוא עלה למצב של עלייה.

שאלה: אתה אומר שנפילה זו דביקות בבורא, אז למה אנחנו מקבלים את זה כמשהו מכאיב?

אני לא אמרתי שהנפילה היא דבקות בבורא, אבל דרך המצבים האלה אנחנו גם מגיעים לדבקות בבורא בסופו של דבר. אבל הנפילה עצמה היא לא דבקות.

תלמידה: האם הדביקות קורית בעלייה או בכל זאת בנפילה?

בעלייה.

שאלה: לפעמים בצורה לא מודעת אנחנו מרימים ידינו לשמיים. מה המשמעות הרוחנית של זה? והאם התפילות שלנו נשמעות?

ידינו לשמיים זה נקרא שאנחנו פונים לבורא ואת כל העתיד שלנו תולים רק בו.

שאלה: בכל נפילה שאני נמצא, אפילו שיש לי אחיזה קטנטנה בבורא, אז זה לא שאני סובל, ההיפך, אני מתחיל ליהנות מזה כיוון שהבורא עצמו עוסק בי. האם יש לי רשות ליהנות מקשר כזה?

כן.

שאלה: אנחנו נדרשות לראות את החברות כמתוקנות, ואת כל הרע שמתגלה לשייך לעצמנו, לעומת זאת אני צריכה להתפלל עבור החברות שיקבלו את תכונות הבורא. איך עלי להבין את המצב הזה?

עליכן להיות ככל האפשר דבוקות יחד, ואז תעברו את כל המצבים בצורה נכונה, בדבקות.

שאלה: אם אני מבינה נכון מהקטע, שכשהלב אינו רגיש ואתה נופל לאדישות, אז רק הסביבה יכולה לעזור. האם העזרה היא דרך כבוד ומושכלות, תאווה וכבוד?

כן, זה בדיוק כך.

תלמידה: ואנחנו תמיד אומרים שהאור של הבורא הוא זה שמתקן. אם האדם נפל לאדישות, אז האם הוא בכל זאת רגיש לאור?

האור מאיר לו בכל מקרה ומתקן את האדם. האם האדם מרגיש את זה בכל כוחו, זו שאלה.

שאלה: כשאנחנו מקבלות כל מצב שמעניק לנו הבורא, בלי לקבל אותו כטוב או רע, אלא שהוא פשוט ניתן לנו מהבורא להתקדמות, אז האם אנחנו יכולות לקבל את המצב הזה בהודיה ובשמחה, והאם זו דבקות?

כן.

שאלה: מה לעשות כאשר חברה מפסיקה להשתתף בעשירייה? היא לא מגיבה במשך חודשים או אפילו שנתיים ולא שולחת דבר בצ'אט המשותף. העשירייה מרגישה כאב על כך שאנחנו מאבדים את החברה הזאת. מה ניתן לעשות או האם לעזוב אותה?

קודם כל, להשתדל להזמין אותה לשיחה ושוב להסביר לה אל מה אנחנו מתקדמים, מה עומד לפנינו, מה אנחנו רואים כרווח שלנו בחיים, ולשכנע אותה ככל האפשר להמשיך. אם היא לא יכולה, אז אנחנו עוזבים אותה ויותר לא פונים אליה. אבל אם היא מסכימה, אז נשמח לתמוך בה, לעזור לה להגיע לישיבות שלנו ולהשתתף בכל דבר שאנחנו עושים.

תלמידה: היא אומרת שאין לה זמן אבל היא גם לא יוצאת מהצ'אט של העשירייה. האם להשאיר אותה בצ'אט של העשירייה או מה לעשות?

כן, להשאיר אותה בכל צורות הקשר שהיא רוצה עד שאנחנו רואים שהיא מזיקה. אם היא מזיקה, אז אנחנו זורקים אותה, אבל אם היא לא מזיקה, אז אנחנו משאירים אותה במקומה.

שאלה: יש רצונות שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כדי להיפטר מהם או להשמיד אותם, הם כמו דבורה שכל הזמן עוקצת אותנו ומסרבת להיעלם, והרצונות האלה גורמים לנו לירידות. מה לעשות איתם?

תשתדל לקחת את הרצונות האלה, לא הרבה, אולי כמה או אפילו רק אחד, ויחד איתם להידבק בבורא. תנסה.

שאלה: כשאדם מתחיל לבחון את החיסרון שלו והוא רואה שהוא לא מצליח להגיב לחיסרון בצורה נכונה, או שהחיסרון לא מגיב, האם זה נובע מאיזשהו חלל שנפער בתוכו?

כן, בדיוק. נעשה בו עכשיו חלל חדש והוא עדיין לא יכול לעבוד עימו.

שאלה: להידבק בבורא עם כל הרצונות השונים. מה זה אומר להידבק בבורא?

להידבק בבורא זה כמו עם החבר, מכאן אתה יכול למשוך את הדוגמה. כשהמחשבות תואמות, כשאלו אותן המחשבות, אותם הרצונות, אותן הרגשות ואותן התוכניות ככל שניתן, זוהי דבקות.

תלמיד: איך לבדוק שאנחנו מגיעים למצב כזה מול חבר?

זה בתהליך, כל פעם אתה מרגיש אם אתה מתרחק או מתקרב, כל דקה יכולה לגרום להתרחקות או להתקרבות ביניכם.

תלמיד: מה זה אומר שלפני כן אני יכול לחבר לזה גם רצונות שונים?

כתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא" וכך בדיוק עלינו לפעול.

שאלה: מה זה אומר במצב של נפילה לפעול כמו במצב של עליה? האם זה ברמה כזאת שאני תמיד זוכר ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב והמיטיב", או שזה גם ברמה שטחית יותר שעלי להיות בשמחה, להדגים את הערנות ואת מצב הרוח שלי לחברים?

אם אני מבין שכל מה שאני מקבל מגיע מהבורא, אז לא משנה לי אם אלו ירידות או עליות, כך זה עבורי אישית. מה שחשוב הוא שעליי לקבל אותן כדי שאוכל להתקרב אליו, לעשות לו נחת רוח ולהנות אותו עוד ועוד.

תלמיד: אם אני זוכר זאת ובכל זאת אין לי כוח אפילו לחייך לחבר, האם זה עדיין מצב נורמלי?

תנסה ותראה, לא ניתן להסביר כל דבר.

שאלה: מה הם הכוחות שפועלים בהפצה שעוזרים לנו לצאת במהרה מהירידות?

רק הקשר עם החברים, אין שום דבר מהיר ותועלתי יותר.

שאלה: במצב של חוסר מנוחה והרגשה שהרצון להשתוקק לבורא כאילו נמצא באיזו סכנה מתמדת, אני מרגיש שזה עלול להוליך אותנו החוצה מהדרך. האם הבורא באיזושהי צורה יעזור לנו להתמודד עם הפחדים שלנו כדי שלא נגלה את כל החולשות שלנו?

אל תדאג, הבורא שולט בכל מצב. אפילו במצב שאתה הולך נגדו גם שם הוא שולט.

שאלה: מה הכוונה שחבר מזיק לעשירייה?

הוא עוצר את ההתקדמות שלה בכך שהוא לא רוצה להשתתף או שהוא מבין אחרת או שהוא לא רוצה להיות מקושר עם החברים.

שאלה: מהי איכות החיסרון ובמה היא תלויה?

היא תלויה רק בקשר הפנימי בינינו.

תלמידה: איך לנתח זאת בקשר לחוסר היכולת להנות את הבורא?

רק בכך שנהיה מחוברים בלב אחד, ברצון אחד.

שאלה: האם זה בסדר ליהנות ולשמוח מדבקות עם הבורא ומהעבודה בעשירייה? אני מפחד שאולי זה שכר לאגו ששוב מבלבל אותי וכאילו בצורה ערמומית מסובב אותי. האם זה בסדר להרגיש ולקבל שכר מהעבודה?

זה טוב מאוד ונכון. כתוב, "טעמו וראו כי טוב ה'".

שאלה: הבורא בעצם זורק אותנו לכל מיני מצבים, לעליות, לירידות. איך לא להרגיש חוסר אונים במצב הזה, איך להרגיש את הכוח שלנו להשפיע לחברים ובאמת לשנות את המציאות?

כל הרוחניות מתגלה רק בקשר בינינו.

תלמידה: אם הבורא שולט בנו לגמרי והוא זורק אותי לעליה, לירידה, אז איפה הכוח שלי באמת להשפיע?

את תגלי אותו אחר כך, בינתיים אין לך כוח להשפיע.

שאלה: אמרת שאם הבורא לא משפיע עלינו אז אנחנו מרגישים שמחה במצרים, אנחנו מרגישים בסדר. איך לבקש את הבורא, איך לבקש את האור העליון?

אל תעמיד תנאים שאתה רוצה להרגיש או שאתה לא רוצה להרגיש. העיקר הוא שעליך לגלות את הבורא כדי להתחבק עימו, להיות עימו יחד כמו אחד וזה מה שאתה רוצה. תזרוק את כל התנאים האחרים ואל תחשוב עליהם.

שאלה: האם נכון להגיד שמצבי הדבקות, בעיקר דבקות בחברים, מאפשרים לנו לעלות מעל הרגשת העליות והירידות? האם המאמצים לחדש בכל יום את אותם מצבי דבקות, אלו תיקונים?

כן.

שאלה: יש שלב שבו אני שמחה ורואה את הבורא במה שנקרא "קו ימין", ואני יכולה להצדיק אותו אבל יש שלב שאני מתגעגעת לשמחה הזאת כי אני פחות יכולה להצדיק אותו. בין שני השלבים יש איזה פחד מחוסר היכולת להצדיק את הבורא. האם הפחד הזה תמיד יחיה בי, תמיד יהיה בי או שהוא ישתנה בהמשך?

את לא צריכה לפחד, תמשיכי כל הזמן עוד ועוד קדימה לאותה הנקודה ואז תביני שזו לא בעיה, שלאט לאט את מתקדמת.

שאלה: לפעמים אני מרגיש שהחיים הגשמיים מושכים אותי ואני מרגיש צער בירידה, ולפעמים אני מרגיש שאני מאוד מתאמץ להתקרב אבל מרגיש שהבורא דוחה אותי. מה ההבדל בין שני המצבים ובאיזה מצב אני יותר קרוב לרוחניות?

כשאתה פחות חושב על עצמך אז אתה יותר קרוב לרוחניות.

תלמיד: האם יש הבדל בעבודה בין שני המצבים?

יש הבדל בהתאם לזה.

שאלה: כשאנחנו מתערבבות בעשירייה, האם אנחנו מקבלות וסופגות תכונות טובות וגם פחות טובות זו מזו או שאנחנו פשוט משלימות זו את זו בדרך לתיקון?

אנחנו כל הזמן מתחלפים בתכונות הטובות והלא טובות שלנו ובנו תלוי להעביר לחברים דווקא את התכונות הטובות.

קריין: קטע מספר 18, כותב הרב"ש.

18. "כריתת ברית הוא, בזמן שהתחיל ללכת בעבודה אפילו של שלא לשמה. והיות כעת יש לו חשק לעבודה, אחרת מי היה מכריח אותו להכנס בעבודת ה'. לכן האדם צריך לכרות ברית עכשיו, ולומר "אפילו שיבוא איזה זמן של ירידה, כלומר, שלא יהיה לו חשק לעבודה, מכל מקום הוא מקבל עליו, שלא יסתכל על החשק שלו, אלא יעבוד כאילו היה לו חשק". וזה נקרא "כריתת ברית"." 

(הרב"ש. מאמר 31 "מהו כריתת ברית בעבודה" 1987)

שאלה: כתוב בקטע הקודם שרק חבר יכול לעזור לחברו ובגלל האגואיזם שלנו אנחנו לא מרגישים את הזולת. איך אנחנו יכולות להרגיש אם חברה צריכה עזרה, אם היא בעצמה לא מסוגלת לבקש, לא מהבורא ולא מהחברות?

היא לא מסוגלת אבל אתן קשורות לכל החברות וגם אליה יכולות להרגיש שהיא נמצאת באיזו ירידה ושהיא צריכה עזרה.

תלמידה: כנשים, יש לנו הרבה אחריות בחיים שלנו וחסר לנו זמן. איך לשלב את הדרך עם החיים כדי לא לאבד אף אחד בדרך?

על זה צריכים לשמור כל הזמן בחיבור בינינו ובמרכזו לתאר את הבורא.

שאלה: האם נכון להגדיר דבקות כמקום הריק בין עלייה לירידה?

לא, יש משהו במה שאת אומרת אבל זה לא הכול. עוד נלמד זאת.

שאלה: בעשיריית הולנד כרתנו הרבה מאוד בריתות וכל פעם אנחנו משנים ומעדכנים את הברית שכרתנו בין החברים. מה המשמעות של ברית אישית ביני לבין הבורא?

אני לא חושב שזה אקטואלי בשבילנו כי זה יכול להסיט אותנו אבל נלמד על זה קצת. אקטואלי בשבילנו רק מה שאני מגלה בתוך החברה ויחד איתה בדבקות בינינו בקבוצה, כשכולנו דבוקים בבורא. אחרי שאנחנו מחבקים את כולם ורוצים להגיע להרגשת הבורא בקבוצה, אנחנו מוכנים להישאר כך לעולם ועד.

שאלה: במאמר, בקטע מספר 18 נראה שמדובר לכאורה בברית פרטית של האדם עם הבורא דרך תפילה, שכאשר הוא יהיה במצב של חולשה ויאבד את כוחות העבודה, אז הברית הזאת תחזיק אותו בקשר עם הבורא. האם לזה הכוונה?

הכוונה היא שאתה מחזיק בברית בכל מצב שקורה ואם אתה נזכר בברית רק בזמן הנפילה אז זה לא טוב.

שאלה: איך באופן מקסימלי להפוך את הברית לחשובה ביותר, שהשמירה עליה תהיה החלטית ביותר ושהיא תהיה מוסכמת בצורה הנכונה ביותר?

אני לא יודע, יש הרבה כתבים שעוסקים בזה. תנסה, הרצון להגיע לזה הוא רצון טוב.

תלמיד: איך ניתן לבדוק את הרצון הזה?

רק לפי העבודה.

שאלה: אחרי הכנס אני מוצאת את עצמי במצב שאני לא יכולה להתפלל כמו שהתפללתי בעבר, יש בי רצון עז, תשוקה אדירה להיות עם הרבה אנשים יחד ולהתפלל וזה מלחיץ אותי פתאום. הרגשתי כאילו שמשהו השתנה בתוכי. אני לא יודעת אם זה נקרא גלות אבל הרגשתי שאני כביכול חייבת להיות עם הרבה יותר אנשים ולא להתפלל לבד, זה מפחיד ואני לא לגמרי מבינה למה זה קרה בצורה כזאת?

את קבלת כוחות ועל ידם את יכולה להיות יותר דבוקה להרבה אנשים לעומת קודם ולכן זה מה שקרה לך. דבר טוב מאוד. הכלי שלך גדל ואני חושב שסך הכול את נמצאת במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני הכנס. עוד מעט יהיה לנו "כנס פסח", אני מקווה שאחרי זה את תהיי במצב עוד יותר גבוה.

שאלה: העולם החומרי מאבד מחשיבותו, אתה רוצה פחות להקדיש לו את הזמן, אבל כל הזמן יש לי מחשבות שמסתובבות בראש, שאת אימא לא מספיק טובה, אישה לא מספיק טובה בגלל זה, איך לעבוד?

לעצום את העיניים ולהתקדם באמונה למעלה מהדעת. כך עלינו ללכת.

שאלה: אם אני רואה חברים בנפילה ולא מצליחה לעורר אותם, איך לשלב את זה עם התפיסה שעלי לראות אותם כל הזמן בעלייה?

להשתדל לעשות זאת.

תלמידה: אם אני מגיעה לתפילה בהתגברות, תפילה עבורם, האם אני מגיעה לתפילה אמתית? עזרה אמיתית לחברות?

ייתכן שכן. תמשיכי ונראה.

שאלה: מדברים על הברית עם הבורא ועל ירידות, ויש רגעים מאוד קשים שלאדם אין כוח אפילו לקום, והוא מבקש עזרה מהבורא והוא לא מרגיש את העזרה של הבורא, האם נכון במצב כזה לנסות להגיד לבורא "אפילו ככה אני אעבוד עבורך"?

כן. ודאי שזה נכון וטוב.

שאלה: כשיש מצב שאני מרגישה קשר עם הבורא, אז אני בעצם מבקשת ממנו את העזרה, אבל במצב שאין לי קשר עם העזרה וגם לא יכולה לבקש, איך לבקש עזרה מהעשירייה בלי לדרוש מהם. כי אני מרגישה שכאילו הצעקה שלי היא לא הצעקה שלהם?

להשתדל בכל זאת לבקש, בכל מצב עד שזה יתבהר לגמרי והבקשה שלך תתקבל.

תלמידה: לדרוש גם כלפי העשירייה, לא רק כלפי הבורא?

כן.

שאלה: האם יש תנאים מסוימים שניתן להפר את הברית?

זאת אומרת לצאת מהקבוצה?

תלמידה: לדוגמה.

זה אומר שאת יוצאת מהקבוצה וזהו, כלומר מוציאה את עצמך מדרכו של הבורא, מדאגת הבורא.

תלמידה: והברית מה המשמעות שלה, שאני איכשהו בהתגברות אעלה את עצמי או שזו פעולה רוחנית?

כדי שתעלי את עצמך יחד עם האחרים תרוממי את עצמך ואת כל הסובבים יותר ויותר קרוב לבורא, מתכונת הקבלה אל תכונת ההשפעה.

שאלה: איך אנחנו עוזרים לעשירייה שאנחנו רואים ממש גל של דוגמאות שליליות שמתחיל להשפיע על העשירייה שלנו? חברה אחת הפסיקה להשתתף בתורנויות, אחרת פתאום הולכת אחריה, ועוד אחת אומרת שהיא לא רוצה לעשות את זה יותר, איך לעזור לחברות לשמור על הברית אם פתאום הן מרגישות שהחברות לא ראויות לזה? יש פה איזו הידרדרות ביחסים בין החברות ולכאורה נראה להן שהן יכולות לשמור על הברית עם הבורא בלי החברות.

על זה כתוב, "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", "אדם אחד מאלף מצאתי". זאת אומרת מי שמגיע לבורא, לגילוי הבורא זה ממש כמה יחידים מאלפים. לכן אין כאן שום בעיה שבאים הרבה ונשארים מעט. אני ראיתי כאלה דברים, אני נמצא בחכמת הקבלה בערך ארבעים שנה וזה מה שאני ראיתי. לכן מי שהולך קדימה הוא מצליח ומי שמחפש תירוצים ועוזב, יבוא בגלגול הבא ועוד גלגול אבל תמיד תהיה לו הזדמנות להתקרב לבורא, רק התנאים יהיו הרבה יותר קשים.

שאלה: בעבר כבר כרתנו בריתות, לא תמיד הצלחנו לשמור עליהן באדיקות. מה צריך להיות כלול בברית במדרגה החדשה שאחרי הכנס כדי שנהיה מחויבות לשמור עליה תמיד?

אנחנו צריכים להרגיש קשר הדדי בינינו שאנחנו מתקשרים בינינו ומאוד מאוד רוצים לא לעזוב את החיבוק בינינו ואתן תראו שבקרוב תרגישו בתוך החיבוק את גילוי הבורא כלפיכן. בהצלחה.

(סוף השיעור)