שיעור בנושא "פסח - לא תישאר פרסה, ערב רב יראי ה' עובדי פרעה"
Mar 29, 2021
שיעור בוקר 29.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוה"מ פסח תשפ"א
פסח - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו ממשיכים את סדרת השיעורים שלנו בנושא פסח, אנחנו נמצאים בפרק "יציאת מצרים", בתת פרק "לא תישאר פרסה".
אנחנו לומדים מחכמת הקבלה, שפרסה היא הגבול בין כלים שנמצאים עדיין ברצונות לעצמם, למטה מפרסה, לבין רצונות בעל מנת להשפיע שלמעלה מפרסה. וכל המעבר ממצרים מה שנקרא, לארץ ישראל, זה מעבר מתחת לפרסה ללמעלה מפרסה. שמה שאומר משה בתורה, שאני לא אשאיר במצרים שום דבר למטה מפרסה, כל מה שאפשר רק לקבל ולהעלות למעלה מפרסה ולצאת עימו ממצרים אנחנו מוציאים.
זו העבודה שלנו לאתר את הדברים האלה. זאת אומרת כל אחד שיעשה ביקורת, בירור, מה יש לו מהרצונות שלו שהם יכולים להיות בעל מנת להשפיע ואיזה רצונות הם לא מסוגלים בינתיים להיות בעל מנת להשפיע. בגמר התיקון אנחנו לא מדברים, אלא מדברים לתקופה הזאת, שנשארים גם למטה מפרסה גם למעלה מפרסה. זה מה שמשה אומר.
קריין: 251.
"וגם מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה כי ממנו ניקח לעבוד את יהוה אלהינו, ואנחנו לא נדע מה נעבוד את יהוה עד בואנו שמה."
(תורה, פרשת "שמות", י', כ"ו)
במילים אחרות, כל מה שרק אפשר אנחנו מוציאים איתנו, מעלים את זה למעלה מפרסה, כדי לסדר את הכול, לעבוד את הבורא. זאת אומרת עם כל הרצונות האלו שאנחנו עוברים, אנחנו נעבוד בעל מנת להשפיע. כך הכוונה שלו.
קריין: 252.
"וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה [...]" זאת אומרת גם הרצונות האלה שעדיין לא מבוררים בדרגת האדם, שרוצים להידמות לבורא, שבעצמם רוצים לעלות למעלה מפרסה, אלא שנמצאים בדרגות פחות מאדם, הדומה לבורא, שאלה רצונות של חי וצומח ודומם, אבל אם יש להם נטייה להגיע לעל מנת להשפיע, אנחנו ניקח אותם, נצרף אלינו. וכולנו יחד, דומם, צומח, חי, מדבר, השייכים לבחינת ישראל, ישר-אל, שכן מסוגלים איכשהו לעלות ולעבוד על מנת להשפיע, את כולם כולם אנחנו לוקחים ממצרים. לא מפחדים לדבר על זה, לא מסתירים שזאת הכוונה שלנו, אלא חייב אדם להרגיש שכל מה שיש לו בלצרף לעל מנת להשפיע, עם זה הוא רוצה לעבור מחוצה למצרים, מחוצה לעל מנת לקבל.
"וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה [...] כל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו" דומם, צומח, חי, מדבר, כל מה ששייך לבחינת ישראל, שיכולים להיות בעל מנת להשפיע, את כולם אנחנו לוקחים ומוציאים ממצרים. "כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו וצריך להעלותם לשורשם [...]" אם יש לנו בקבוצות אנשים שנמצאים בכל מיני רמות, בכל מיני דרגות, מתחילים, או לא כל כך מבינים, או חלשים, זה לא חשוב, העיקר שהם יכולים להיות שייכים לנו, שאנחנו מרגישים שהם שייכים לאלו שכן נמשכים למטרת הבריאה, לחיבור ולבורא. ואנחנו לוקחים אותם, דואגים להם, ולוקחים אותם יחד איתנו, שומרים על העשיריות בכל מיני צורות כאלה. "וכל ניצוצי השפלים כולם הם דבוקים בראשית עד אין סוף וכשיש לאדם שהם משורש נשמתו עליה למעלה אזי כולם נתעלו עמו והכל הוא על ידי שדבוק באמת."
("דגל מחנה אפרים". פרשת "בא")
כאן אנחנו צריכים לראות בכל קבוצה וקבוצה, בכל מצב ומצב, עד כמה החברים שלנו הם חברים בדרך למטרה, לא סוטים ומוכנים ללכת. אומנם יכול להיות שאין להם כוחות, אין להם עדיין הבנה, אין להם עדיין מסירות נפש לדרך, אבל איכשהו הם העיקר נמצאים בלשייך את עצמם לקבוצה, אז הם מוכנים, ואנחנו מסתכלים עליהם כמו שותפים בדרך.
כמו נגיד עגלה שנוסעת, אז כל אחד שכן מסוגל להיות בעגלה, לא רוצה ליפול ממנה, ומוכן להיות בדרך במאבק עם כל ההפרעות שלו, מוכן להתבטל כלפי הקבוצה כדי שיסחבו אותו, יעזרו לו, יטפלו בו, או כתינוק או כקטן או כחולה, כל מיני צורות של חולשה, אם אדם מסכים לזה ורוצה ומבקש, צריכים לקחת אותו ולסחוב. העיקר שלא מפריע, לא מפריע בדרך, לא מפריע במטרה, לא מפריע בחיבור. כך אנחנו גם לוקחים אותו ועוזרים. זאת אמרת אם הלב שלו יחד איתנו, אז כוחות אנחנו נותנים במקומו, שיישב על העגלה ואנחנו נסחוב את העגלה, העיקר שהוא יחד איתנו בלב ונפש.
זה מאוד חשוב. כי בדרך אנחנו צריכים לסדר את השברים שלנו, את השורות שלנו, ולבדוק כל אחד ואחד וכל קבוצה וקבוצה עד כמה שאנחנו מגובשים נכון.
שאלה: אנחנו מתאספים יחד כעשירייה, מה זה אומר שעכשיו אנחנו באיחוד שלנו מוסיפים איזשהם מחשבות ורצונות ומעלים אותם מעל הפרסה?
אנחנו לא מוסיפים לעשיריות שלנו משהו חדש, אלא אנחנו בודקים האם כל החברים שלנו הם מוכנים ללכת איתנו בדרך. וישנם כאלה שהם לא יחזיקו לבד, אלא אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו צריכים לחזק קשר איתם, לתמוך בהם, לקשור אותם לעגלה שלא יפלו, וככה להתקדם. אבל בתנאי שהם בעצמם, עד כמה שהם מסוגלים, הם תומכים ונותנים ומשתתפים איתנו. אנחנו עוזרים להם, ואנחנו גם מבינים שזה לא להם, זה גם אנחנו, הם חלק משלנו שכך אנחנו מתקדמים, הם חלקי הנשמה שלנו. אבל לא אלו שלא נמצאים ממש בצורה אידיאולוגית איתנו.
כאן אנחנו צריכים לראות. תיכף אנחנו נקרא עוד כמה פסוקים ומשם יהיה לנו ברור מה אנחנו לא צריכים לקחת איתנו ממצרים. ומה שייך למצרים ואיך הם יבואו אחר כך לתיקונים, זה לא דאגתנו עכשיו. מי שמשתוקק דרך החיבור בלבבות לגלות בתוך הלבבות המאוחדים את הבורא שאין עוד מלבדו, אחד יחיד ומיוחד, אם כך הוא מקבל על עצמו, הוא כבר נמצא איתנו. אותו אנחנו משתדלים לחזק ולהוציא ממצרים, מעל מנת לקבל שהוא נמצא בינתיים בעל כורחו, ולהביא לו את התמיכה שלנו שיקבל כוחות השפעה. אבל רק אלו שבלבבות, במחשבות, בכמה פעולות שאפשר, משתדלים לחיבור, זה העיקר.
בואו נראה את הפסוקים האלו ואז יהיה יותר ברור.
קריין: אנחנו נמצאים בפרק "ערב רב: יראי ה', עבדי פרעה", 253.
"עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם." זה קל לבדוק. אם אני נגיד, באיזה מצב שאני נמצא, מאבד רווח פרטי, מה יהיה לי מזה, האם אני ממשיך בדרך? האם מחשבות, רצונות, פעולות, המרץ שלי, נמשכים ונותנים לי אפשרויות הלאה לפעול? או שאם אני לא מרגיש את הרווח שלי ממש פרטי, מיידי, אז אין לי כוח, אין לי חומר דלק, אני לא מסוגל לעבוד. כאן העניין, אני עובד על מנת להשפיע או על מנת לקבל. וכל אחד שבודק את עצמו, בזה הוא יכול למיין את עצמו למה הוא שייך, או לאלו שרוצים לצאת ממצרים או לאלו שטוב להם ולהישאר במצרים.
במצרים נשארים כל אלו שרואים את העתיד שלהם ברווח ברצון לקבל שלהם. מתפללים, עושים כל מיני פעולות, מצוות, גם בכל מה שכתוב בספרי הקבלה, הם עושים ועוד בהתלהבות, בכוח. רק המטרה שלהם שיהיה להם מזה תענוג, מילוי, עלייה בגדלות שלהם, בגדלות העבודה שלהם, והם מעוניינים שהבורא יהיה גדול בעיניהם, שהעבודה תהיה גדולה בעיניהם, אבל נקודת הבירור היא שזה יהיה שייך להם.
לכן קשה מאוד להבדיל בין עובדי ה' ללא עבדו. כי דווקא אלו שפועלים ויש להם מטרה, כוונה, הרגשה שהם הולכים להרוויח, יש להם מרץ גדול מאוד. הם מוכנים להתאסף, מוכנים לדבר, מוכנים ללמוד, מוכנים לעשות כל מיני דברים שאנחנו עושים, רק מה היא המטרה, בשביל מה הם עובדים, מה חומר דלק שלהם? יוצא שכאן זו הנקודה העיקרית, מי יוצא ממצרים ומי לא. יכול להיות אדם, שמבחוץ אנחנו רואים אותו עובד בהתלהבות רבה, צועק, מושך את כולם אחריו, וגם יודע דברים כל כך יפים ולהסביר, אבל בסופו של דבר מה עובד בכל הפניות שלו לקהל? זה שהם מרגישים את עצמם יותר חזקים, יותר מתקדמים, יותר ברווח כל פעם ופעם. ההבדל הוא עד כמה הם מרגישים את עצמם יותר גדולים מפעם לפעם, לעומת עובדי ה' שהם מרגישים את עצמם עד כמה הם נעשים נבזים ושפלים מפעם לפעם, כי הם מתקדמים לקראת הבורא. ולכן יש כאן בעיה.
לכן הוא אומר כך, "עיקר השמירה" קודם כל בקבוצה, כולם במצרים. עכשיו צריכים להתחלק, למי שיש לו נטייה ליציאה, ולמי שאין לו נטייה והוא נשאר בעשירייה. מה עושים? איך עושים מיון? הרי הם ממש אותו הדבר, אין הבדל בין אלו לאלו. זה לא שאנחנו רואים לפי הלבוש, לפי ההתנהגות, שאלה מצרים ואלה יהודים, לא, אין הבדל בשום דבר, הם ממש מסה אחת גדולה איך שאנחנו מסתכלים עליהם.
אז הוא אומר, "עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'." זאת אומרת, אלו שהם יראי ה' והם עובדי פרעה. זאת אומרת יש בהם שתי הבחנות, יראי ה' ועובדי פרעה. יש בהם שניים. אם הם רק יראי ה', אי אפשר להגיד מה הם. אם הם עובדי פרעה, בינתיים יכול להיות שהם עובדי פרעה אבל רוצים לצאת ממנו. אלא צריכים להיות שני הנתונים האלו יחד, ובין שני אלו אנחנו מבררים האם אדם ילך נכון לתיקון הנשמה או לא. "[והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש,] שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות." זאת אומרת, לא ידעו מה זה דעת דקדושה "ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע," אבל כאילו בגלות מצרים זה כך לכולנו, "כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם." זה מלכתחילה היה כך לכולם.
"ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם," למה? "היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים." אתה מסתכל עליהם, הם עושים כל מה שכתוב בכל מיני ספרים, איך צריכים להיות לבושים, איך לאכול, איך להתנהג, ממש כמו שכתוב בתורה הם עושים את זה בצורה חיצונה במאה אחוז. "ומשום זה הם נקראים "ירא ה'"," שהם באמת רוצים לקיים מה שכתוב, מה שהבורא דורש, בחיצוניותם, "אחרת הם לא היו נקראים כך.", יראי ה'.
"ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם", שלא כל כך קל לאתר, זה לא נראה מבחוץ שכל כוונתם "היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם," זאת אומרת, מה שהרצון לקבל שלהם דורש הם עושים ולכן יש להם כוחות. והם לא מתנתקים מתועלת עצמם, אלא "תגידו מה לעשות, אני מוכן, רק שיהיה לי פיצוי נכון, רק שאני ארגיש שאני מיום ליום עולה, שאני מיום ליום רוכש משהו, שאני מיום ליום רוכש חכמה, רוכש ידיעה ומתקדם". לכן הם נקראים "יראי ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך, כי הם עושים כול מה שהבורא דורש.
"ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע. וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה'."
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
יש כאן הרבה שאלות. זה דבר עקרוני, איך אנחנו באותה קבוצה שנכנסה למצרים, שהתחילה להתקדם לתיקונים, במשך הזמן מתחילים למיין שתי קבוצות. כמו שכותב בעל הסולם, "והרבה כאלה הלכו ויפלו בדרך ה'" ובכל זאת שכרם גדול מאוד. הם ביררו את הדברים שלהם ובינתיים הם לא מוכנים לעבודת ה' ונשארים במצרים.
את זה אנחנו רואים במשך הזמן בקבוצות שלנו, שאנשים מגיעים, מתלהבים, נמצאים יחד איתנו ממש כחברים בדרך, אבל אחר כך קורה להם משהו. אנחנו רואים שהם לא מסוגלים לקלוט מה זה נקרא לשמה, על מנת להשפיע, אמונה למעלה מהדעת, חיבור למעלה מהכול, אלא הם יותר מעדיפים פעולות פיסיות, מצוות, לבוש, דברים חיצוניים יותר, יותר נוטים לסימנים כאלו של אנשים דתיים בוא נגיד. לא כל כך חשוב להם לנקות את הלב ולקיים בלב את כל הדברים, אלא חשוב להם לעשות פעולות חיצוניות, לבושים, תפילות וכן הלאה.
ומכאן אנחנו יכולים כבר לראות נטייה שיש לאדם, או לכאן או לכאן, וזה העיקר. זה נקרא סימנים של "ערב רב", שמצד אחד הם יראי ה' והם מוכנים לעשות כל מיני מצוות, כל מיני פעולות שכתוב בתורה, אבל הם עושים את זה כדי למלאות את פרעה, את הרצון לקבל שלהם. וְודאי שהם חזקים, כי הם לא עובדים נגד האגו שלהם אלא בעד האגו. הם כאילו אומרים, "תראו, יש לי בשביל מה לעבוד, אני עושה כל פעולה והיא נכנסת לחשבון הרוחני שלי, ואני עוד יותר ועוד יותר מוסיף שם, "כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". וכך אני רוכש יותר ויותר מהיגיעה שלי יום יום, ובסוף היום אני יכול אפילו לספור כמה פעולות עשיתי, מצוות, וכמה יש לי שהבורא משלם לי על כל פעולה ופעולה".
זה עיקר ההבדל בין עובד ה' לזה שלא עובדו, כי הוא לא עובד ה' אלא עובד פרעה. וההבדל בין עובד ה' ועובד פרעה זה לא לפי הפעולות שהוא עושה, אלא רק בלב למי הוא שייך.
שאלה: נשמע ממה שאתה אומר ומהקטע, שיש בחירה לאדם אם לעשות כך או אחרת. ואם כן, אז השאלה האם אפשר גם וגם, זאת אומרת יש אנשים שמקיימים מצוות גשמיות ועובדים על הפנימיות שלהם? ואם כן מי מדריך את זה, איך מגיעים למצב כזה? או שזה שני דברים שלא יכולים להתקיים ביחד.
זה לאט לאט מתברר באדם, ואנחנו לא יכולים לעשות כאן שום דבר אלא זה תלוי בשורש הנשמה. ודאי שכולם מגיעים לתיקון, בסופו של דבר לא ידח ממנו נדח1 והכול מגיע לשורשו, זה ברור, אבל השאלה היא עכשיו ביציאת מצרים, שיש יציאה מהרצון לקבל הכללי לאלו שיש בהם רצון שרוצה להיות בעל מנת להשפיע, יש לו נטייה, יש לו יכולת, אז עכשיו אנחנו צריכים לברר את אלו שיכולים לצאת.
וההבדל הוא האם הוא נמשך לדברים חיצוניים. לבגד מיוחד, לתפילות מיוחדות שכתובות בכל מיני ספרים, לכל מיני דברים כאלה שהם לא שייכים ללב. או שהוא מעביר הכול דרך הלב, שבזה הוא רוצה להידבק בקבוצה ובבורא. הדברים האלה מתבררים לאט לאט, בהדרגה, באיטיות, אבל כאן זה הבירור הכי חשוב שיש.
כמו שכותב בעל הסולם, נופלים ועוד הרבה יפלו בדרך ה', אבל שכרם אפילו שנופלים גדול מאוד, כי אנחנו לא יכולים להעריך את הגודל של אותם אנשים שאפילו במקצת היו שייכים לבירורים של הכלי השבור, של אדם הראשון.
תלמיד: אבל בעצם זה יכול להתקיים ביחד אם אני מבין נכון, אפשר לעשות את זה גם וגם אני מניח.
אני לא יודע מה אתה מניח, תשאל בדיוק מה שאתה רוצה.
תלמיד: האם אפשר לקיים מצוות, שמירה ביחד עם כוונות פנימיות. זאת אומרת, האם אפשר להימשך לבגדים כמו שאתה אומר, כל מיני דברים חיצוניים אבל מבפנים להרגיש אותם, להתכוון נכון?
מה אצלו יקר, בשביל מה הוא עושה, זה העיקר, מה היא הכוונה שלו. האם הוא מתלבש כך מפני שהקהל החיצון מחייב אותו ואז אין ברירה, הוא כך מתלבש, ומצידו היה הולך בכל בגד שהוא, או שהוא נמשך לכל הדברים החיצוניים וזה בשבילו העיקר ולא תיקון בלב.
אדם צריך את זה לברר, ולברר טוב. לא מיד, תלוי, אם הוא הגיע אתמול ודאי שהיום הוא עוד לא יכול לברר את זה, הוא לא יודע על מה מדובר. אבל במשך השנים הוא צריך לברר את הדברים האלה, כי בנקודה הזאת הוא משייך את עצמו ליוצאי מצרים או לנשארים במצרים.
שאלה: זה נשמע שמאוד קשה לבדוק את זה. האם יכול להיות מצב שעשירייה שלמה, כולה מגובשת, כולה מחוברת, הם נמצאים כל בוקר בשיעור בוקר, עושים מפגשים כל יום והם עדיין בעל מנת לקבל?
ודאי. זה לא אומר כלום.
תלמיד: זה ממש מפחיד, מה ההבדל בין עשירייה שהיא על מנת לקבל לבין עשירייה שהיא על מנת להשפיע, שאני אדע שאני במקום הנכון?
אני לא מדבר על עשירייה שלמה, אני מדבר על אנשים בודדים. אם הם פועלים למען החיבור, שמבינים בסופו של דבר שהחיבור, אמנם זה לא מוצא חן בעיניהם כי זה נגד האגו שלנו והם נמצאים עדיין בשלבי התיקון, אם הם בכל זאת מבינים שהדרך היא דרך החיבור, אז הם כבר נמצאים בדרך נכונה ליציאה ממצרים.
אם הם משתדלים לעשות הכול שיהיה בעל על מנת להשפיע לזולת, לאחרים, ולמרות שיש להם תמיד משיכה לעשות משהו לעצמם אבל כל פעם בודקים את עצמם ומבינים שצריכים להיות בעל מנת להשפיע לזולת, זה גם סימן שהם מוכנים ליציאה ממצרים. אבל אם יש להם נטייה לסמלים חיצוניים וזה בשבילם יותר חשוב מקיומים פנימיים של התנאים ליציאה ממצרים, אז הם יותר ויותר שייכים לעובדי פרעה.
עוד מעט, נדבר על זה לאט, הדברים האלה הם מאוד חשובים. ראינו גם בזמן האחרון, גם במשך השנים, אנשים שלא יכולים להחזיק בדרך שלנו, שהם לא מסוגלים לעמוד על התנאים של השפעה, של החיבור, של המטרה הזאת על מנת להשפיע. הם לא מרגישים שזה תופס אותם, הם לא מבינים את זה, הם ממש לא מרגישים שזה שייך להם.
הם כך בנויים, לא שהם מפגרים במשהו, לא, הם כך בנויים. בינתיים הנשמה שלהם, הרצון הפנימי שלהם לא מרגיש שיש עילאות מיוחדת, חשיבות מיוחדת בזה שאנחנו יכולים להתעלות למצב של על מנת להשפיע, שזה לא תלוי בנו, לא.
הם גם מרגישים כשהם נמצאים בחברה הגדולה, של אנשים דתיים נניח, שזה מחזק אותם, זה מחזיק אותם ויש בשביל מה להיות שם. מקבלים שם תמיכה גדולה, אמונה בדרך, חיזוק בדרך ואז אין להם שאלות. מה שחסר להם בחיים, תמיכה, אמונה, החברה מספקת להם ואומרת "אנחנו הרבה, אנחנו יחד", יש על זה גם הרבה פסוקים "ברוב העם הדרת המלך" וכן הלאה, ולכן אנשים נמשכים לזה, אנשים חלשים.
עיקר הבירור כאן האם שורש הנשמה שלך כבר נמצא מוכן לצאת ממצרים מעל מנת לקבל, ולעלות לאמונה למעלה מהדעת. האם הוא מוכן להתנתק מההרגשה הגשמית לבוא להרגשה הרוחנית, וכאן זו בעיה.
בזה הרבה אנשים ביציאת מצרים הם נשארים במצרים, אנחנו עוד נלמד איך הם הופכים להיות ל"ערב רב". ודווקא הערב רב האלו הם נעשים תקלה לישראל, הם אחר כך מאוד מפריעים לאלו שיוצאים ממצרים, אבל ההפרעה הזאת היא גם כעזרה, רק בצורה הפוכה. עוד נלמד את זה.
בינתיים כל אחד ואחד מאיתנו חייב לאתר גם בתוכו כאלה תכונות, וגם באחרים, ומה אנחנו עושים בקבוצות כדי לחזק את הדרך, לחזק את המטרה, כי עלייה לרוחניות זו התעלות באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה ההדדית. ובאותם אנשים שלא רוצים לצאת ממצרים, לא מסוגלים לצאת ממצרים, אצלם הכוונה היא הפוכה.
הם רוצים לחזק את עצמם ולהראות לאחרים שלהישאר בעל מנת לקבל זה בסדר, "אנחנו נבצע חיבורים בינינו, אנחנו נלמד, אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים, אבל אנחנו לא צריכים לצאת. מתישהו אולי זה יקרה, אבל לא שאנחנו צריכים ממש להשתדל שזה יקרה עכשיו, כאן ועכשיו איתנו".
הייתי בכאלה מקומות וגם שאלתי אותם "מתי לפי מה שאנחנו לומדים אנחנו יוצאים מזה?", אז אמרו לי, "אנחנו צריכים להמשיך כמה שצריכים ובסופו של דבר, אם זה קורה, קורה, ואם זה לא קורה, לא קורה, לא עלינו לדאוג", זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לבקש, לא צריכים לדאוג עד כמה שאנחנו מגיעים בדרך, מתקדמים בדרך.
שאלה: לגבי בירור של האדם בתוכו, אנחנו רואים שיש תקופות שיש אינרציה וחומר דלק להגיע לשיעורים, להגיע למפגשים, לממש את כל המשימות, יש לנו הרבה פעולות חיצוניות שאנחנו עושים. מאיפה מתחילה הבדיקה בכלל? הרי ברור שאדם עושה את זה בהתחלה לטובת עצמו, מה זה נקרא, מה זה אומר?
הבדיקה מתחילה מזה: "לטובת מי אני עושה, לטובתי או לטובת הקבוצה". שיהיה לי ברור, שזה לא אותו דבר. ואם אני מקיים את התנאים שרב"ש כתב בצורה כמה שיותר קפדנית, יותר ויותר, יום יום, אני מתחיל להרגיש מיום ליום שהבדיקות האלה הן יותר ויותר חשובות לי. שבהתחלה לא שמתי אליהן לב כל כך, כאילו שזה מוסר, ואחר כך התחלתי יותר ויותר להבין שזה לא מוסר, אלא זו ממש הבחנה, הכוונה רוחנית.
עד שאני מגיע למצב שהבדיקה הזאת, היא לא רק למתחילים, היא לאורך כל הדרך, יום יום לסדר את עצמי נכון כלפי העשירייה וכלפי הבורא, ובצורה כזאת אני יכול להתקדם. חוץ מזה, כל העבודה שלנו בינינו בעשירייה, זאת אומרת, ליכוד, חיבור בתוך העשירייה, זה העיקר שיכול להבטיח לי התקדמות בדרך.
תלמיד: יש לי עוד שאלה לגבי הבירור על אחרים. זה מובן מה שאמרת, אבל אמרת שצריך לאתר את זה גם באחרים, איך אפשר בכלל להתחיל לעבוד עם דבר כזה ולאתר באחרים?
אנחנו צריכים לשים לב גם אחד לשני. לא לחטט אלא לראות האם הם כך או לא.
תלמיד: איך עושים דבר כזה?
דבר כזה רואים, פשוט רואים את זה על האנשים. נגיד לא מזמן יצאו שניים מאיתנו, אז ראו עליהם במשך שנים שהם לא שייכים לעבודה בעשיריות, עבודה בקבוצה, לא נמשכים לחיבור. היתה להם תמיד תרעומת, טענות "למה אנחנו קיימים כך ולא אחרת, איפה התנאים החיצוניים שאנחנו צריכים לשמור עליהם, מצוות וכן הלאה", היו רואים, אלה דברים די ברורים. מי שהיה בכלל מסתכל לכיוון זה, היה רואה את זה ממש בלי משקפת.
העיקר אם האדם משתוקק לדברים חיצוניים או לא. קיום תורה ומצוות בצורה חיצונית ופנימית הוא מאוד מורגש, שאדם נוטה לזה או נוטה לזה.
שאלה: אם אפשר לדייק. מה זה אומר לזכך את הלב, לנקות את הלב בעבודה שלנו?
אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לניקוי הלב מהקליפה. קליפה היא מה שמכסה את הלב, אז אנחנו צריכים לדאוג לשם מה הלב עובד, בשביל מה הוא עובד. הלב צריך לעבוד כך, הוא מתרחב כדי לתפוס רצונות מבחוץ, ואחר כך לעבוד איתם, לשייך לעצמו. עוד פעם להתרחב, לתפוס רצונות מבחוץ, ועוד לקבץ אותם בפנים, לחבר אותם יחד.
איך אנחנו בצורה כזאת נמצאים כל הזמן עם העשירייה, שאני רוצה כל יום ויום להרגיש ממה עוד אני נכלל מהעשירייה, מאיזה צורות התפעלות, איך אני מכניס אותן בפנים ורוצה שזה יישאר לי, שזה יהיה שייך לי. וגם איך אני על ידי הפעולות האלה, מראה לחברים מה אני חושב שחשוב לנו, שגם הם יתפעלו מזה, וגם יתכללו מהחשיבות שיש לי במשהו. וכך אנחנו מגיעים ללב אחד.
שאלה: איך לעזור לחברים שאמרת שהם חלשים או חדשים, אבל הלב שלהם איתנו, בלי להפוך להיות השוטר של העשירייה?
רק לתת דוגמה, כלום חוץ מזה, רק לתת דוגמה. דוגמה יכולה להיות שאתם לא מסבירים שום דבר, כמו שאתה ראית תינוק, ילד קטן, לומד ממך אפילו דברים שאתה לא מלמד אותו, אבל הוא לוקח משהו כמו שאתה עושה ורוצה לעשות אותו דבר, או שאתה כבר מלמד אותו לחזור על מה שאתה מלמד.
כך אתם לאט לאט מחזיקים את החדשים בתוך החברה שלכם, והם לומדים. לא צריכים כל כך להסביר להם, אלא מה שאתם עושים, הם מסתכלים על זה ורואים, האם מתאים להם אורח החיים הזה והמטרה או לא, ואז נשארים או שעוברים. ולא לפחד שישנם כאלה שעוברים, שיעברו ויעזבו, אחר כך הם יחזרו, בעוד כמה שנים אתה תראה שכל העולם בכל זאת הולך לייאוש גדול אחד, ואז הם יחזרו.
שאלה: אם אני מאבחן את זה בתוך העשירייה או בתוכי אז איך לפעול? להשאיר את זה בהסתרה או לדבר על זה עם חברים בעשירייה?
את זה אתם תבדקו ותדברו ביניכם אבל בצורה עדינה, כי יכול להיות שלא יהיה מובן לכולם על מה אתם מדברים, אבל לאט לאט אפשר להתחיל. הכי טוב אם אתם תיקחו איזה פסוקים על זה מרב"ש או מבעל הסולם, ותקראו אותם יחד, ותדונו, שקודם כל יהיה מובן מה כתוב. ומזה זה כבר יסתדר, אתם כבר על ידי זה מושכים מאור המחזיר למוטב, והמאור הזה, הוא כבר ייתן לכם הבנה ורגש חדש.
שאלה: איך אני מתחבר לעשירייה שלי מהלב?
את זה אני לא יכול להגיד לך. תנסה קודם כל לכוון לעצות רב"ש על העשירייה, תנסה לקרוא פסוקים שמדברים על חיבור בעשירייה. מתוך זה, הלב שלך בעצמו הוא יכוון אותך לחיבור.
שאלה: איך נוכל לבדוק שאנחנו הולכים לעבר הבורא כעשירייה?
על ידי זה שאתם משתדלים להתקשר ביניכם ולברר עד כמה הקשר ביניכם הוא מובן לכולם, ומה אתם רוצים להשיג בקשר ביניכם. שרק בתוך הקשר אתם מגלים את הבורא. עד כמה הקשר הזה מתקדם מיום ליום לגילוי הבורא בו, אתמול זה לא היה, אולי היום הקשר שלנו הגיע להבחנות כאלה שאנחנו נתחיל להרגיש בו בורא.
אז מה טיב הקשר צריך להיות, כדי שהבורא יתגלה בו? זה צריך להיות על מנת להשפיע זה לזה, על מנת להתקרב בנטייה זה לזה, אפילו באהבה, באיזו השתתפות פנימית, רגשית זה לזה, שאנחנו נרגיש שבמשהו מהלבבות שלנו, מהרצונות שלנו, יש משהו משותף בינינו, שזה לא שייך לאף אחד, אלא לכולנו יחד. וכך אנחנו מתקרבים מתוך הכלי לאותו מצב שבו יכול להתגלות האור העליון, הבורא. זו ממש צריכה להיות בדיקה אפילו יום יומית.
שאלה: הרצון להביא את החברים לשיעור, זה יכול להיחשב משהו שאני עושה את זה בשביל הצרכים האישיים שלי. אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי להפוך את הרגשות האלה דווקא לטובת החברים שהם לא נמצאים בשיעור?
אני לא יודע מה להגיד על החברים שלא נמצאים בשיעור, איתם יש לי בעיה. מי שלא נמצא בשיעור, הוא לא נמצא, פשוט מאוד. אני מתחשב רק באלו שעכשיו נמצאים בצורה רגשית איתי יחד. אני לא רואה את כולם על המסך, אני רואה כאן על המסך 70, 80 אנשים נגיד, לא יותר, אבל נמצאים כמה אלפים. אני מקבל אחר כך דיווח, אחרי השיעור, מה קרה עם הקבוצות, כל קבוצה וקבוצה וסך כל הקבוצות ומי היה בשיעור, זה אלפים, אז אני מרגיש אותם בלי לספור ובלי לדעת בפַנים, אני מרגיש אותם בתוך הרגש שלי, והם נמצאים איתי בקשר.
כל היתר שלא נמצאים בשיעור, אני לא מרגיש אותם, הם לא נמצאים בקשר איתי. במה שאני נמצא בצורה משותפת איתכם בהרגשה, בהבנה, בנטייה, הם לא מקבלים את זה. מה קורה איתם אחר כך זו בעיה, הם יכולים אחר כך לשמוע את השיעור, הם יכולים להשתדל גם להתכלל בצורה כזאת, אמנם זה לא בדיוק אותו דבר, אבל שינסו. אני אומר עד כמה שאני מתקשר לתלמידים. בשבילי תלמיד זה מי שנמצא לפניי בוקר בוקר.
שאלה: אנחנו קבוצה קטנה, אנחנו גדלים לאט, שני צעדים קדימה, שלושה אחורה. ואנחנו מגלים עכשיו בתוכנו שמסתבר שאנחנו יכולים להוות מכשול לעשירייה שלנו. אתה יכול להוסיף לנו איזה חשבון נוסף איך לא להיות עובד פרעה?
ללמוד מה כותב רב"ש על החברה. סך הכול יש שם שמונה או עשרה מאמרים על החברה, תקראו אותם יחד, אלה מאמרים קצרים, תעשו מזה סיכום, מה אתם צריכים לעשות כדי להיות באמת עשירייה, ותעבדו בעשירייה כך כדי שיתגלה לכם הבורא, נקודה. אין לנו כלום חוץ מזה. תקיימו מה שהרב"ש אומר, איך חייב להיות הקשר ביניכם, איך חייב להיות הקשר כדי שהבורא יתגלה, נקודה. אין כלום חוץ מזה, לא צריך כלום.
שאלה: אתה מתכוון למאמרים שבתוך השיעור?
לא. ישנם מאמרי רב"ש על החברה.
קריין: בקבלה מדיה, בארכיון שלנו, ריכזנו את כל המאמרים האלה, הם נקראים מאמרי החברה של הרב"ש. יש כפתור כזה, אפשר להיכנס ולמצוא את כל המאמרים האלה בכל השפות. עשרים מאמרים.
אולי אפשר לתת לינק לכולם?
קריין: כן, נשלח היום לינק מרוכז. כדאי להיכנס לקבלה מדיה, kabbalamedia.info.
אני מדבר על זה כמעט בכל שיעור ורק עכשיו אתה שואל. תכנסו לקבלה מדיה, זה קיים בכל השפות.
תלמיד: באמת יש המון מאמרים, יש כאלה שיש בתורכית ואין ברוסית.
ברוסית יש את כולם, ואתה בטח קורא גם ברוסית, כן או לא?
תלמיד: כן.
זהו. אז תקרא. וגם תעזור להעביר אותם לתורכית, שיהיה למישהו שלא יודע רוסית. תנסו לעשות את זה, מיום ליום אתם שומעים ושומעים אבל לא מבצעים את הדברים החשובים. אתם חושבים, מאמרי החברה, שם מדובר על איך לאהוב את החבר, אני שמעתי על זה. לא. שם מדובר בדברים פרקטיים, נקודות שאני צריך לבצע וכתוצאה מזה אנחנו מתחברים לכלי אחד ושם מתגלה הבורא. אין לנו הרבה פעולות, שתיים, חיבור בינינו וגילוי הבורא. זה הכול.
שאלה: איך מצווה, תפילה, יכולה לעזור לי בעבודת הלב, איך לקשר בין אחד לשני?
שום דבר לא יעזור. תחשוב רק איך אתה יכול להיות מחובר בלב שלך עם הלבבות של החברים, ואיך להיות איתם בלב אחד, איך להרגיש אותם. העיקר זה בלב, כל העבודה היא בעיקר בלב.
אני רק אמרתי שיש כל מיני תנועות כאלה ששם הם עובדים לפי הלבוש החיצון, לפי סימנים חיצוניים, אז יש להם כובעים, יש להם פיג'מות מיוחדות, לבושים מיוחדים, יש להם התנהגות מיוחדת. לא צריך שום דבר, שום דבר מהחיצוניות. אתה פשוט צריך להיות מלובש בצורה נורמלית, נקי ומה שמקובל בסביבה שלך. לא להיות שונה מהם, מכל אדם ואדם שנמצא סביבך. אלא כל השינויים הם פנימיים בתוך הלב, זה מה שצריך להיות. אל תסתכלו על שום חיצוניות.
שאלה: באיזה רגע עבור עשירייה ישנה סכנה מיוחדת להיות בהשפעת "עובדי פרעה יראי ה'"?
אני לא יכול להגיד. אנחנו נמצאים בכל מיני חברות סביב כדור הארץ, אנחנו צריכים בעבודה הרוחנית שלנו לא להיות שייכים לאף תנועה חיצונה. לא שייכים. כמו שבישראל, אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר מחוצה לכל התנועות. ועשינו דרך מאוד מאוד ארוכה כדי לאט לאט להראות לכולם ולעצמנו ביציבות שלנו, איך שאנחנו מייצבים את עצמנו, שאנחנו לא שייכים לאף אחד. אנחנו פשוט בני אדם רגילים, בעבודה, במשפחה, בכל מיני דברים, רק יש לנו עוד משהו נוסף שנקרא שלומדים חכמת הקבלה ובינינו מקיימים את חכמת הקבלה. ולהתייחס אלינו כמו לדתיים, לא כל כך מתייחסים, אנחנו לא דתיים ולא רוצים שיקראו לנו ממש דתיים. גם הם לא מתייחסים אלינו כך, הדתיים לא סופרים אותנו שאנחנו נמצאים בתוכם. כך אנחנו קיימים.
פשוט קבוצה שיש לה איזו שיטה משלה איך להתקשר לטובת החברה, לטובת האנושות, להיות מחוברים בצורה יפה. אנחנו בזה לא מזיקים לאף אחד, אפילו שום ביקורת אנחנו לא מעבירים על אף אחד. לכן אנחנו נמצאים בצורה כזאת שלא נמצאים בקשר עם אף אחד, אנחנו יכולים כך להתקיים וכאילו שלא מרגישים אותנו. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו. לא בלבוש ולא במנהגים מסוימים, לא. אפילו שאנחנו מקיימים איזה מנהג נגיד בפסח או בראש השנה, ביום כיפור, אלו גם דברים חיצוניים. אף אחד לא אומר שמי שלא שייך לעם ישראל, שזה חגים עממיים, הוא חייב את זה לקיים, הוא לא חייב.
נגיד עכשיו פסח, אז אני שבוע ימים אוכל מצות במקום לחם, אבל התלמידים שלי בכל העולם הם לא מקיימים את זה ואני רגוע עם זה, כי זה מנהג, ואין בזה שום דבר ששייך לרוחניות. העולם הגשמי שלנו, מה שאנחנו מקיימים בידיים, ברגליים, בפה, זה לא שייך לרוחניות. לכן דווקא הקיום הגשמי שלנו הוא מאוד מאוד רגוע ויכול להתקיים בכל חברה. ואף חברה לא צריכה להרגיש שיש כאן מישהו שהוא מוזר במשהו, כי כל ההבדל בינינו לכל האנושות זה בלב, איך אני מכוון את הלב שלי כלפי הבורא, ואף אחד לא יכול לדעת את זה ולא צריך לדעת את זה. והאמת, שגם אני בתוכי בעצמי לא כל כך יודע באיזה מצב אני נמצא.
שאלה: יש בינינו חברים שבעל כורחם נמצאים בסביבה שמקיימת את הפעולות, זאת אומרת תורה ומצוות מעשיות. איך הם צריכים לשמור על עצמם כדי שהחברה החיצונית לא תשפיע עליהם?
אני לא יודע להגיד, אבל יש כאלה שנמצאים גם שם וגם כאן, אז תשתדלו לקיים את המצוות החיצוניות יחד עם הפנימיות. אין בעיה. אפשר לעשות גם את זה וגם את זה, זה לא מנוגד, אם אדם לא מתנגש עם זה בפנים זה לא מנוגד.
תלמיד: בגלל ההתכללות יוצא שמתפתחות שיחות ואז חברים מספרים אצלנו זה ככה או ככה, האם בכלל אתה מרשה לדבר, להעביר להם את המסרים?
זה עניין של כל אחד ואחד ואף אחד לא צריך להתערב בעסקים של השני. של אף אחד. אסור. יש גם כאן כאלה שמקיימים בכל מיני צורות, יותר מדייקים, פחות מדייקים, בכל מיני פעולות כאלה שרב"ש קרא להן מנהגים. כי באמת לכל קבוצה וקבוצה יש מנהג משלה ושאף אחד לא יתערב במנהג של השני. לי לא חשוב, אני לא שואל אף אחד עד כמה הוא שומר, לא שומר, עושה, לא עושה, זה לא חשוב לי.
תלמיד: האם אתה מסכים שנעביר את המסרים שלנו אליהם, האם מותר לדבר איתם על מה שאנחנו לומדים?
למי להם?
תלמיד: לאנשים שמבצעים את המצוות המעשיות.
שלא שייכים לקבוצה שלנו?
תלמיד: כן.
חס ושלום. מה יש לך בזה? למה אתה רוצה לבוא אליהם ולשכנע אותם שאתה יותר טוב, עוד יותר צודק? את זה אסור לעשות.
תלמיד: יוצא פשוט שאדם מתכלל איתם ואז מתפתחות שיחות כאלה.
אל תהייה צדיק ואל תבוא לאף אחד להביא לו את המוסר שלך, אתה תדאג לעצמך. אסור את זה לעשות, אתה שומע? ותגיד כך לאחרים. אנחנו לא הולכים להסביר לאנשים שיש להם קשר כלשהו עם הדת, מהי חכמת הקבלה ומה אנחנו עושים. לא הולכים לזה. אתה מבין. זה אסור, אתה בזה גורם נזק לנשמתך, על זה כתוב "ומכה נפש בהמה ישלמנה", אתה עושה לו נזקים והנזקים האלה חוזרים אליך. אתם לא יודעים שום דבר והולכים ומתפלפלים כאילו יש לכם יותר, כאילו מה שחסר להם יש לכם. טיפשות.
שאלה: שמעתי אותך אומר שכדי לא להיות עובד פרעה אני צריך כל יום לראות את עצמי מכוון לחיבור נכון. בינתיים אני לא יודע מה זה חיבור נכון. האם כל מה שאתה אומר לנו לעשות במהלך היום יכול לכוון אותנו לחיבור הנכון או יש משהו נוסף?
לחזור על מאמרי רב"ש על הקבוצה. חייבים לחזור עליהם יום יום.
שאלה: שאלה בקשר לתפילה חיצונית. לפני הכנס הגדול יעצת לנו לעשות מסמך משותף של התפילה שלנו, מה לגבי המסמך הזה כיום, איך עובדים?
אתם יכולים כל הזמן לשנות אותו, להוציא ורסיות חדשות בהתאם להתקדמות שלכם.
שאלה: לפני שנכנסים למצרים, אנחנו עדיין נחשבים כבהמות. רק כשאנחנו נכנסים אנחנו מתחילים להכיר את פרעה וגם את הבורא. אבל כדי להתחיל את הגאולה הנכונה, כדי לתקן את הכלים, את כלי הקבלה שלנו, מה עלינו לעשות?
כדי להתקרב לגאולה אנחנו צריכים למיין את עצמנו ולראות עד כמה אנחנו מסוגלים לחיבור. כי כל ההבדל בין תוך מצרים לבין מחוצה למצרים הוא, שמחוצה למצרים אנחנו חייבים להיות מחוברים. כי סך הכול, למה אנחנו יוצאים ממצרים? מה חסר לנו? במצרים יש הכול לחיים הגשמיים שלך, חוץ מדבר אחד, אין לך את גילוי הבורא. אמנם אתה יכול להסתדר בלי זה, בלי גילוי הבורא, אבל זה חסר לך, התפתחת עד כדי כך שאתה לא יכול, אתה חייב לגלות בשביל מה אתה חי? למה אתה חי? אתה לא יכול להסתפק בזה שאתה חי טוב, אלא בשביל מה אתה חי? השאלה הזאת שמתחילה לדרבן אותך לא נותנת לך מנוחה. ולכן אנחנו מתאספים, אלו שיש להם חיסרון לגלות את השאלה הזאת. זה נקרא "רצוננו לראות את מלכנו.".
ואז אנחנו לומדים באיזו צורה אנחנו יכולים להתחיל להתקרב לגילוי הבורא, ומגלים שזה אפשרי רק בתוך עשירייה, אז אין ברירה, עד כמה שאנחנו לא רוצים כי אנחנו מצרים, אנחנו אגואיסטים, אנחנו חייבים למעלה מהאגו שלנו לקבוע שחשיבות הקשר היא יותר מחשיבות החיים הרגועים הפרטיים שלנו. וכך אנחנו מתקדמים לחיבור. יש לנו כאן הרבה בעיות, אנחנו צריכים לברר את הדברים, אבל זו כבר עבודה ביציאת מצרים. אנחנו מתגבשים לעשיריות, אמנם שהעשיריות האלה כולן עדיין מתקיימות בכוח האגואיסטי, ופרעה דווקא עוזר לנו בזה. כך אנחנו מתקדמים, זו עבודת מצרים. עבודת מצרים כולה היא רק איך להתחבר בצורה אגואיסטית שבה אנחנו בינתיים קיימים, ואחר כך אנחנו כבר מתעלים מעל לצורה האגואיסטית.
זאת אומרת בינתיים, בהתחלה, אנחנו העיקר מתחברים אפילו שהצורה האגואיסטית קובעת את החיבור שלנו, לא חשוב לנו, זה לא מפריע לנו, שנהיה רק מחוברים, ואחר כך החיבור מתחיל להיות יותר חשוב מהאגו שלנו. זה נקרא שאנחנו מחוברים כבר, אבל רוצים להיות כך שהחיבור יהיה בצורה יותר גבוהה מהאגו. זה נקרא שאנחנו כבר מתקדמים למצב של "אמונה למעלה מהדעת". אתם מבינים? יש כאן שני דברים. בהתחלה חשוב לנו החיבור, חיבור בטכנולוגיה, בתעשייה, בכל מיני דברים שעל ידיהם אנחנו מרגישים שאנחנו מתחזקים בצורה אגואיסטית. אחר כך הדברים האלה יורדים, נופלים בחשיבותם וחשוב בשבילנו עצם החיבור, סוג החיבור שבינינו. גם האנושות כך מתקדמת, מקפיטליזם לסוציאליזם, לקומוניזם, לכל הדברים האלו. מתחיל להיות חשוב לנו טיב החיבור ולא רק עוצמת החיבור. גם בתעשייה אנחנו רואים, בכל מיני צורות שאנחנו מתקדמים בטבע, במשפחות, בעבודה שלנו בחומר, מתחילה להיות עבודה יותר עדינה, גם פיזית.
ואז יוצא שאנחנו מתקדמים למצבים של חשיבות החיבור. ובחשיבות החיבור, טיב החיבור. וזה בעצם יקבע בדור הזה ובדור הבא את כל התהליך שהאנושות תעבור. ולא מסות ולא צבאות ולא כל מיני דברים כאלה, בחומר ובלבנים, אלא עד כמה שנדע להתחבר וטיב החיבור בינינו יעלה, יקדם אותנו הלאה. והחברה שתתפוס טיב חיבור יותר גבוה, יותר קרוב לרוחניות, היא תהיה חברה יותר עוצמתית, יותר חשובה, חזקה. היא תשלוט. עד שנגיע למצבים שנבין שהחברה צריכה להיות קשורה, בכלל לא על ידי עבודת אדמה ועבודת תעשייה וכל מיני העבודות האלה, אלא רק החיבור בינינו בעצם יהיה הכוח בעצמו. ואז על ידי החיבור בינינו בקבוצות, בחברה האנושית, נבדוק מי יותר, פחות, חזק, חלש וכן הלאה. אין לי מילים כל כך לדבר על זה, אנחנו עוד לא נמצאים בזה, אבל עוד מעט נתחיל לדבר על זה. וכאן נוכל לגלות עד כמה אנחנו נמצאים קדימה בהתפתחות מכל באי עולם.
שאלה: מה אפשר לעשות בעבודה בעשירייה כדי לעזור לחבר שלא רוצה לצאת ממצרים?
יכול להיות שכולנו עדיין לא רוצים לצאת ממצרים. "לצאת מהמצרים" זה נקרא לצאת לאמונה למעלה מהדעת, לצאת לכוח השפעה, להעדיף אותו למעלה מכוח הקבלה. שהבורא ישלוט עם הכוח שלו עלינו, יתלבש בנו וישלוט בנו. וזה לפי הרצון שלנו, לפי המאבק שלנו בעדו ונגד פרעה, שאנחנו רוצים בכוח להוציא מעצמנו את פרעה ובמקומו להכניס, לבקש, לדרוש שהבורא ימלא את המקומות האלה שבהם שלט פרעה. את זה אנחנו צריכים לעשות. תתחילו לעשות זאת בכל מיני צורות, בכוח, ותראו, יכול להיות שכל החברים האלה שפשוט לא מרגישים מה נדרש מהם, יבינו זאת ויעשו.
"יציאת מצרים" זה נקרא שאנחנו רוצים, מתחייבים, פשוט אין לנו ברירה, רק את זה אנחנו רוצים, שפרעה ילך והבורא ייכנס בתוכו, במקומו, זה מה שאנחנו רוצים. אז בואו נקבע את זה יחד, שכל אחד, עד כמה שאפשר, יתאר במשך היום עד כמה אנחנו רוצים את זה, שבכל המחשבות, בכל הרצונות, בכל הפעולות, בכל היחסים בינינו אנחנו בודקים איזה כוח פועל, שולט ובכמה הכוח הזה שייך לפרעה, אנחנו רוצים להחליף אותו לכוח הבורא, שזו כוונה על מנת להשפיע, פעולות ההשפעה, פעולות חיבור ואהבה. ולאט לאט אנחנו מחליפים את אלה על אלה ומשתדלים לחיות בצורה כזאת בקבוצה, במישור של הקבוצה. ודאי שלא בכל מקום. רק במישור של הקבוצה, בקשר בינינו אנחנו כל הזמן רוצים להכניס כאלו יחסים בינינו. זה נקרא "יוצאים מהמצרים". את כל היתר, תעזבו. שיתקיים כמו שהוא מתקיים. בכל יתר המצבים, בין האנשים אנחנו פשוט לא רוצים להזיק להם, זה אסור. אבל להביא להם משהו טוב, זו לא חובה, את זה אני רוצה לעשות רק בקבוצה.
שאלה: האם אין פה סתירה עם מה שהתחלנו ללמוד היום, ש"מלא לשמה מגיעים ללשמה"?
אני לא מבין את השאלה. ככה זה, מלא לשמה מגיעים ללשמה.
תלמיד: אבל בהתחלה אמרת שאנחנו צריכים להיזהר, לשמור על החברים, ואני רואה שגם בי יש את הנטייה לעשות עבור עצמי. תמיד למדנו שכולנו מתחילים מלא לשמה, זאת אומרת, עבור עצמנו.
אני לא מבין אותך. אנחנו כולנו אגואיסטים, אני רוצה בתוך הקבוצה להתחיל לקיים פעולות חדשות, שכוח הבורא יתגלה בינינו. אז אנחנו צריכים להתייחס אחד לשני כמו שאנחנו יכולים לדמיין שזה הבורא שורה בינינו. תנסה, נגיד אתה כלפי חבר, תנסה להתייחס אליו כמו שאתה חושב שהבורא מתייחס, ואז בצורה כזאת אתה תתחיל לקבל את צורת הבורא. ואז במידה הזאת הוא יעזור לך ויתלבש בך.
שאלה: אמרת שעם דתיים לא צריך בכלל לדבר. אבל מה ההבדל בין דתיים לחילוניים? כי חילוניים בסופו של דבר הם גם עובדי אלילים.
אני ממליץ לא לדבר עם אף אחד חוץ מהחברים שבקבוצה, ככה זה. אם אתה מסתכל עלי אז אתה רואה שאין לי פגישות, לא עם חילוניים, לא עם דתיים, לא עם אף אחד. אני מצאתי רק חכם אחד שאיתו אני יכול לדבר, זה אני בעצמי וזהו.
בשביל מה לי לדבר עם מישהו? יש לנו מקורות, כל אחד יכול לקרוא את המקורות ולהשתפר על ידי המקורות. אם הוא רוצה להתקשר לקבוצה כדי לדבר עם הבורא, בבקשה, שיבנה קשר נכון עם העשירייה, ודרך העשירייה ידבר עם הבורא. לא דתיים, לא חילונים, זה לא שייך. אני לא יוצא מהבניין שלנו חודשים, אני לא זקוק לדבר עם אף אחד, לא זקוק.
אלא אנשים שהם רוצים להפיץ את חכמת הקבלה, הם עברו את הקורסים שלנו וקיבלו או.קיי. מההנהלה שלנו, אז הם יודעים איך לדבר. ואלו שלא קיבלו אישור אז אסור להם לדבר, שתוק, שב ואל תעשה עדיף. אתה בזה רק מקלקל את הקבלה בעיניי אחרים וזה מזיק לך מאוד.
תלמיד: באיזו צורה אז לעשת את ההפצה?
תעבוד עם עצמך, אתה קיבלת אישור להפצה? אם לא קיבלת אישור להפצה תשתוק וזהו, כי זה לטובתך. אף אחד שאין לו אישור להפצה, שלא גמר קורסים, שלא קיבל אישור אסור לו לדבר עם הזולת. לא קיבלת אישור?
תלמיד: לא.
אני אומר לך, אם לא קיבלת אישור להפיץ אז אל תפתח את הפה כי זה רק מזיק לך.
שאלה: יש לנו חברים שמקיימים גם מצוות גשמיות וגם נמצאים איתנו, אמרת שאין בזה התנגשות פנימית, אבל לפעמים ישנה התנגשות חיצונית. למשל, יש מנהג לשמור שבת ואנחנו נוהגים בשבת באופן רגיל לקיים שיעורים. אז כיצד אותו חבר צריך לבחור? ואם הוא בוחר לקיים קודם כל את המנהגים ולא להשתתף איתנו, האם העשירייה יכולה או צריכה לתמוך באופן מסוים בחבר כזה?
אני חושב שבמקרים כאלו צריך לתת לחבר לקיים את הדברים לפי המנהג הגשמי. רב"ש היה מדבר על זה כמו על מנהג גשמי כי זה לא חוק טבע. לפי חוק הטבע הרוחני העולם שלנו לא קיים עם כל הזמנים שלו וכן הלאה. אז לכן לתת לחבר הזה לקיים מה שהסביבה, משפחה דורשת ממנו, ואחר כך הוא בטח משלים את זה. אני לא רואה בזה שום דבר נורא, ואתם צריכים להתייחס לזה בהבנה. זה דברים שככה זה, אין בעיה.
אני ראיתי גם כן כאלה ששייכים למנהגים מוסלמים או להודים, הם מתפללים ועושים כל מיני פעולות וזה לא מפריע להם ללמוד את חכמת הקבלה ולקיים את מה שאנחנו מדברים. בסך הכול חכמת הקבלה אומרת לאדם עד כמה שהוא צריך להיות מקושר טוב לזולת. וכל המנהגים הגשמיים הם לא מפריעים לזה.
שאלה: רב"ש ממליץ לרכז דרישה רגשית מהבקשה, אבל אני מרגיש שאני לא מסוגל להוציא יותר מהבקשה, לרכז אותה מבחינה רגשית.
נדבר על זה.
אנחנו רואים שכאן במקום שאנחנו עכשיו לומדים ביציאת מצרים יש הרבה מאוד שאלות שאנחנו צריכים לסדר אותן, הרבה עניינים שאנחנו צריכים לברר אותם. איפה אנחנו נמצאים כאן או שם, במצרים מוכנים ליציאה או עדיין לא מרגישים שאנחנו במצרים, שעדיין זה משהו יפה מאוד ולא עבדות? איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו? בשביל מה לנו לצאת? איך אנחנו יוצאים? מה משתנה? הרי מצרים זה לא שאנחנו עוברים ברגל ממקום למקום. ברוחניות לעבור ממקום למקום, מקום זה נקרא "רצון", מרצון אחד לרצון שני. מה דוחף אותנו להחליף את הרצונות, להחליף את החיים, את מהות החיים? שאנחנו מרגישים שאנחנו בורחים מפרעה, נכנסים לאיזה שטח חדש, איך אנחנו מבררים את הדברים האלה? את הכול אנחנו צריכים לברר אחרת לא נוכל לזוז בהתפתחות שלנו לקראת מטרת הבריאה.
לכן אנחנו צריכים לברר את הדברים האלה, אני חושב שצריכים לרשום את השאלות האלו למשך היום כדי שאנחנו נברר אותן. מה זה נקרא להיות במצרים, מה זה נקרא להיות מחוץ למצרים, איך זזים מרצון שנקרא "מצרים" לרצון שנקרא כבר "לא מצרים", על ידי איזה כוחות, על ידי איזה פעולות בינינו, מה המחשבות שלנו צריכות להיות בזה, מאיפה אנחנו מקבלים שינוי לרצון, שינוי למחשבה, שאנחנו הופכים להיות כבר ממש אנשים אחרים, "משנה מקום משנה מזל" מה שנקרא. זאת אומרת, כוחות שפועלים עלינו במצרים וכוחות שפועלים עלינו מחוצה למצרים זה כוחות אחרים. איך אנחנו מחליפים את הכוחות האלה שאז אנחנו מבינים שיצאנו משם? ועוד ועוד.
יש לנו כאן עבודה גדולה בבירורים, להתרגל שכל הבירורים האלה הם נמצאים במוח ובלב שלנו, על ידי מחשבה ועל ידי בירור ברצון. איך אנחנו מבקשים מהבורא שהוא ישנה לנו את המוח ולב, שאנחנו נרגיש את עצמנו ששייכים לעולם אחר, למחשבות חדשות, לרצונות חדשים? כל זה לפנינו. לכן, אמנם אנחנו עברנו רק קטע אחד אבל זה לא נורא עוד נחזור עליו אפילו, עד שנברר את הכול.
שאלה: אתמול ניסינו לברר בעשירייה אם יש מצב של רגל אחת במצרים ורגל אחת מחוץ למצרים ואיך מתמודדים עם זה. אתה יכול לעזור לנו?
לא. אתם צריכים לקרוא את כל הכתבים על זה ולראות מה זה. אתם צריכים לברר את הדברים האלה, אני לא אעשה לכם בירור במשפט אחד ואחר כך זה יעלם, אלא לפי ההשקעה שלכם אתם אז תשיגו.
שאלה: מהי המהות של העבודה הרוחנית?
אני מכיר אותך ואתה כבר נמצא כמה שנים איתנו ועכשיו אתה שואל? לפחות עכשיו אתה שואל. העבודה הרוחנית היא כל הזמן להשתדל לענות על השאלה, לשם מי, בשביל מי אני חושב, עושה איזה מאמץ שכלי, או רגשי, או פיסי? זה נקרא "עבודה". העבודה הרוחנית היא שאני עושה את זה למען ההתקדמות לעל מנת להשפיע, להידמות לבורא, להיות אדם מה שנקרא.
שאלה: פעם דיברת איתנו ולימדת אותנו שבעצם הדת עזרה לשמור את גבולות הבהמה שלנו, אז היום כבר לא צריך את המסגרת הזו?
אני אמרתי את זה?
תלמיד: אתה לימדת אותי.
לא, דווקא הפוך. אני אמרתי שמי שעוסק בחכמת הקבלה אז קודם כל ישתוק ולא יפנה לאף אדם שנמצא באיזו מסגרת דתית, אל תקלקל אותו. הוא נמצא באיזו מסגרת, המסגרת הזאת כנראה שעוזרת לו בחיים, תומכת, משלימה לו את החיים, אל תקלקל אותו.
על זה כתוב המכה נפש בהמה ישלמנה2. זאת אומרת, מי שנותן מכה לבהמיות של אדם הוא "ישלמנה", זאת אומרת [הוא צריך] להשלים אותו. כי אתה בעצם מוציא את האדם מהמסגרת שלו, הוא היה מרוצה מהחיים, הוא היה מתפלל, עושה מצוות, אז הוא חושב שתהיה לו הצלחה במשך היום וגם כן בעולם הבא אחרי שימות. אסור לך להיכנס ולקלקל לו את היחס הזה, אסור.
תלמיד: אני מאוד בראש שלך, אבל בשביל מה יש ספר הלכות, למה שנים לקיים הלכות, מה הדבר הזה?
כדי שאדם ידע במה הוא צריך לעסוק כדי להרוויח את עזרת ה' בעולם הזה ובעולם הבא.
תלמיד: תעשה ככה, תעשה ככה, אני כל היום בריב עם אשתי על זה, אני צוחק ממנה.
או שתדבר לעניין, או שאני לא אדבר איתך. לא אכפת לי היחסים שלך עם אשתך, דבר לעניין. ההלכות ניתנו לאנשים כדי להחזיק אותם בדרך, בשביל שהם יקיימו את זה, ומי שמקיים מקבל שכר, רק בדרגה גשמית. הוא מקבל סיפוק, מקבל ביטחון ולכן טוב לו בזה.
תלמיד: זאת אומרת יש שכר גם בזה?
ודאי שיש שכר, על כל דבר שאדם עושה. הוא מרגיש את עצמו יותר בטוח? זה כבר שכר.
שאלה: למה ערב רב יוצאים ממצרים, למה הם לא נשארים שם אם הכוונה שלהם לעצמם?
הערב רב לא יוצאים ממצרים, הם רצים אחרי ישראל כדי להחזיר את ישראל למצרים. לא מזמן הייתה לנו דוגמה כזאת, חבר שלנו שהיה איתנו עשרים שנה, קם באמצע השיעור ואמר, "חברים אני הולך לכאן, ואני לא מבין מה אתם עושים כאן, שם זו האמת, צריכים לקיים את מה שכתוב, ואני הולך לשם, בואו נעבור לשם כולנו" אתם זוכרים? זוכרים. זה קרה באמצע השיעור, והיה מאוד יפה. אני חושב שזה אפילו מצולם, זאת דוגמה לערב רב, שלא יכול להמשיך איתנו, ומושך אותנו למצרים.
תלמיד: אם כולם נמצאים בעשיריות בלימוד, מה גורם לתקלה הזאת פתאום? נשמע שיכול לקרות שגם מחר בבוקר יקום מישהו ויגיד לך, צריכים ללכת לשם.
ודאי שיהיו כאלו מקרים, אין שום ספק, ודאי שיהיו, הכול תלוי בכמה קשיים נמצאים לפנינו. אבל שם מדובר ביציאה ממצרים, כשלפניהם גלים גדולים של ים סוף, הם צריכים לקפוץ לתוכם, והם היו בטוחים שיטבעו, ומאחוריהם הם רואים את חיל פרעה מתקרב אליהם, ואת מי שלח פרעה? את הערב רב.
תלמיד: זה שורש נשמה, או חוסר ביטול לחברה עצמה? אפשר להצביע על המקום ולהגיד פה התקלה, מכאן היא מתחילה?
זה הקשר שלנו עם כל הדתות, האמונות והגישות שנמצא בנשמה של כל אחד ואחד וצריכים להתעלות מעליו. אבל יש לנו קשר לזה, ודאי. אז בקשר הזה הם רוצים לאחוז, לחזק אותו, ולשכנע אותי שאני הולך בדרך לא נכונה. ששם יש תשלום במקום, יש שם המון אנשים, וברור לכולם מה לעשות. שם יש הרבה כסף, הרבה תמיכה, ומה יש לך כאן? שום דבר. כך בדרך כלל הם פועלים.
תלמיד: האם האדם יכול להיות פעם ככה ופעם ככה, אלה כאילו מצבים שתלויים באדם?
כל אחד לפעמים מרגיש חולשה כזו וכמעט בא לו לעבור לשם, כל אחד. אבל בסופו של דבר הוא לא יכול, כי אם זה שורש נשמה, אז הנשמה שלו כבר חייבת להתפתח לקראת התיקונים, והוא לא יכול לעשות כלום.
שאלה: אז ערב רב זה שורש, זה לא מצב, זה שורש נשמה? אם יש באדם את זה הוא לא יחזיק בדרך?
זה לא שורש נשמה, חס ושלום, זה קשור לשורש נשמה, ונמצא בכל אחד ואחד. אבל אם הנשמה שלי נניח כבר צריכה להתפתח לגמר התיקון, אז אמנם לפעמים אני נמצא במצב שאני כמעט ומסכים עימו, אבל אני בכל זאת לא יכול להישאר עימו, וממשיך בתיקונים.
תלמיד: זאת אומרת שמתגלה בי חולשה כזאת, שאני פתאום מרגיש נטייה לשם?
כן.
תלמיד: מה לעשות במצב כזה שמתגלה בי חולשה, נטייה להמוניות, לחיצוניות?
איפה הקבוצה שלך, איפה החיזוקים שעשית? תנסה להיכנס לאיזה מקום שנמצאים בו הרבה ערב רב ותראה כמה זה מושך אותך, משפיע עליך, מבלבל אותך, ועד שאתה יוצא משם אתה לא בטוח, אולי היית נשאר איתם.
תלמיד: אז ממה להיזהר פה?
מהשפעתם, זה מה שכותב רב"ש. "ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך.
ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע." אלה ההבדלים. אבל צריכים לברר, כל אחד ואחד יצטרך לברר את זה. ויכול להיות שעוד הרבה יפלו בדרך, ואחר כך הם יצטרפו אלינו, אחרי המשבר הכללי.
שאלה: נאמר שבעשירייה אנחנו צריכים לקנא בתכונות של החברים כדי לפתח תכונות כאלה. האם זה נכון לחשוב על זה שאפשר לקנא בבורא?
לקנא? כן, ודאי, תקנא בבורא.
תלמיד: האם אפשר לקנא בתכונות של הבורא?
ודאי שכן, הבורא זו דוגמה של התכונות הרוחניות. בבקשה, תקנא בהן, תרצה להיות כמוהו. כתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלקיך"3.
שאלה: הרבה פעמים בעשירייה אנשים באים כמו שאמרת מרקעים שונים, רקע דתי, או מסורתי. וקשה בעשירייה להחליט עד כמה לקבל את הנטייה של החבר להביא דברים כאלה או לא. כשהוא מתחיל להביא את זה בדיונים של העשירייה.
סליחה, זה שטויות. מה אכפת לי מאיזה רקע מגיע כל אחד, מכל הרקעים האלה? לא.
תלמיד: זה משפיע כאשר יש לנו דיון בעשירייה, נגיד סיכום של השיעור, או דיון על התפילה, או דברים כאלה.
הסיכום של השיעור צריך להיות לפי הסיכום שיש בשיעור. אנחנו לומדים את דברי רב"ש, ובעל הסולם, לפי זה הוא צריך להביא לי כל מיני דברים, ולא את החכמות שלו ממה שהוא למד שם בישיבה או באיזה מקום.
תלמיד: ואם הוא מתעקש להביא דברים כאלה לעשירייה, איך העשירייה צריכה לנהוג?
אז שיחזור לשם, למקום שבו הוא למד, ושם יעשה את הדיונים, לא בינינו. אנחנו עושים דיונים אך ורק לפי החומר שאנחנו לומדים. ברור?
תלמיד: תודה.
ואם הוא רוצה להראות לנו שהוא מבין יותר ומרגיש יותר בגלל הרקע הקודם שלו, זה לא משכנע אותנו, אנחנו לא רוצים לשמוע. אנחנו לא רוצים להיות מעורבים עם שום דבר חוץ מכתבי בעל הסולם ורב"ש. ותו לא.
שאלה: עכשיו סיפרת שהערב רב זה בעיקר כביכול אותם החברים שמושכים לכיוון של קיום מצוות חיצוניות. ומה לגבי קבוצות שנמצאות בחו"ל, שלא שייכות לאותם החוקים דתיים. מה יכול להיות הערב רב שבנו?
כל אחד נמצא באיזה שהן "צורות דתיות" מה שנקרא. "דתי" זה לאו דווקא נצרות, יהדות, אסלאם, דברים מהודו, או סין, לא. "דתי" זה נקרא שיש לו השקפת עולם מסוימת, והוא סוחב אותה אלינו, אפילו מהמדע. כי המדע בעצמו בהרבה מקרים הוא גם סוג של דת, יש בו איזה חלק מהאמונה. כשזה קורה, אנחנו פשוט צריכים להילחם נגד כל הצורות הקודמות שלנו, ולא לקבל אותן מן הסתם. על זה מדובר.
שאלה: האם אנחנו נעבוד פעם את הבורא באותה התלהבות של "יראי ה' עובדי פרעה"? או שאצלנו זה תמיד יהיה בקושי, בא והולך?
זה רק בהתקרבות לגמר התיקון. כי מה שהם עושים הם עושים מתוך תמיכה גדולה של הרצון לקבל, שדוחף אותם להשקיע כדי לקבל מהעולם הזה ומהעולם הבא. בעיקר זה לעולם הבא, שהם עכשיו יכולים להרוויח.
תאר לעצמך שברגע הבא אתה מת, ואחרי זה, את מה שהרווחת בתוך הרגע הזה שנשאר לך, אתה מקבל לעולמי עולמים, לנצח. הכול תלוי ברגע אחד. זה כמו שכותב בעל הסולם ב"הסתכלות פנימית" חלק א' בתלמוד עשר הספירות, למה זה דומה, לזה שאומר לך תעבוד איתי רגע קט ותקבל שכר לנצח, האם זה יכול להיות?
אפילו לא רגע קט, אפילו כל החיים האלו, שבעים שנות חיים של האדם שהוא יעבוד, האם הוא יקבל מזה חיי נצח? הרי יש בזה בושה איך האדם מתפטר מזה. זה לא יוצא זה מזה. ואז מסביר בעל הסולם, הוא לא עונה, אבל יש בזה הבנה עמוקה ולכן נבראה כל המציאות כדי שאנחנו נעבוד עליה, ועל ידי זה אנחנו לא מקבלים את השכר תמורת העבודה אלא העבודה שלנו היא עצמה מביאה לנו כלים חדשים כדי שאנחנו נכנס לעולם שכולו שכר. זה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".
שאלה: אמרת בתחילת השיעור שהאדם מרגיש את עצמו שהוא שפל יותר ורחוק יותר מהמטרה, אז איך הוא בודק את עצמו אם הוא עובד ה'. האם יש עוד צורה לבדוק?
רק בקבוצה. קרוב, רחוק, מטרה. אני יודע שאני קובע את כל הדברים האלה בתוך העשירייה, המטרה היא מרכז של העשירייה ששם אני נכלל, מאבד את עצמי ומרגיש את כולם כרצון אחד. כלפי זה אני בודק. אם אני מקבל הרגשה כזאת יותר ויותר, זה השכר שלי.
שאלה: חבר שואל אם אפשר לעזור לחברים שעובדים למען פרעה?
הוא יכול לצאת ולעזור להם גם לעבוד בעד פרעה. אנחנו לא מתעסקים במי שנמצאים בעבודת פרעה אלא אם כן נותנים להם אפשרות להתכלל בעשירייה. נכללים, מתקנים את עצמם, ואם לא נכללים, אי אפשר לעשות שום דבר.
שאלה: אני תלמיד קבלה ואנחנו יודעים שבעולם הזה אנחנו צריכים לשמור ולקיים את המסורת, אבל אני מרגיש את עצמי יותר קרוב למסורת שקרובה לחוכמת הקבלה, למשל את החגים שאנחנו לומדים או את הלימוד ביחד ביום שבת. האם זו מחשבה נכונה, שכדי להיות קשור לחכמה אני צריך להיות גם קשור למה שהעשירייה עושה?
בעל הסולם כותב במאמרים מ"כתבי הדור האחרון" שכל אחד ואחד יכול להישאר בדתו ובזה אף אחד לא יכול להתערב לשני ולהפריע לו, אלא זו זכותו של כל אחד לקיים את הדברים האלה, כי אלה מנהגים, שיהיה. אין בזה שום דבר מיוחד ששייך לרוחניות. לא שייך לרוחניות, שייך למנהגים גשמיים, אז בבקשה לא להתערב, זה לא שייך לרוחניות. אם יש לו מנהג ללכת לכנסייה עם סבתא שלו פעם בשבוע, שילך, ולשני יש מנהג להתפלל במסגד, או בבית הכנסת, לא חשוב, שילכו, שיעשו את זה, זה לא שייך להתפתחות הרוחנית. הם עושים את זה מפני שכך נהוג במשפחה, כך נהוג בקהילה, נהוג בעם. הוא לא משייך את זה להתקדמות הקיום הדתי שלו, "דתי" הכוונה יחס לבורא. אין בזה בורא, אנשים קבעו שככה טוב להם, כביכול שזה מחבר את "עמך" לבורא. ברור לנו שאם אדם לא משנה את הרצון שלו לעל מנת להשפיע, הוא בזה לא מתקרב ולא מתרחק מהבורא, הוא פשוט עוסק באיזו פעולה חברתית בקהל שלו ולכן אין מה להתערב בזה. לגמרי אין מה להתערב.
קריין: כותב בעל הסולם בכתבי "הדור האחרון".
"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."
שזה יהיה ברור, בקיצור ולעניין.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לשים לב לביטוי החיצוני, שלא יהיו הנהגות ומחשבות חיצוניות שיגרמו לנו לסטות. מצד שני בעבודה פנימית אנחנו תמיד צריכים להשתדל לראות את החברים מתוקנים במרכז העשירייה, במצב אידאלי. איך נכון לשלב בין שני סוגי העבודה האלה?
זה הכול תלוי עד כמה שאתם דואגים לזה, שתהיה בקבוצה רוח של חיבור, שייכות, שחייבים מיום ליום משיעור לשיעור להרגיש את עצמם יותר בהבנה, בהרגשה, בהדדיות, זה הכל. אני לא רואה כאן שום בעיה. עבודה יומיומית.
תלמיד: איך לבדוק באופן נכון אם לחבר יש בעיה?
אתה לא יכול לבדוק את זה. אתה לא יכול ואסור לך לעקוב אחרי חבר ולבדוק מה קורה לו אלא אם כבר אתם רואים שם איזה בעיות, אז אתם מתחילים לברר על מנת לעזור לו. ממש רק על זה, בכוונה כזאת.
שאלה: שאלה של העשירייה. בפגישות שלנו, בתפילת רבים שאנחנו עושים, ואפילו להגיע לשיעור, כל זה הופך להיות מנהג וזה אומר שאין לנו את הכוונה הנכונה. האם זה יכול להפוך להיות כמו דת או איזו גישה דתית או האם זה יכול להפוך להיות כטבע שני?
אצלנו זה לא יכול להיות כי אנחנו כל הזמן נמצאים בשינויים. מנהג של הדת, או בכלל דת, כך זה מצופה, שזה עצור ואסור לשנות, יש דוגמאות ברורות שעושים ככה וככה ואי אפשר לזוז. ואנחנו ביסוד של הגישה שלנו לבורא, להתקדמות, אנחנו כל הזמן נמצאים בשינויים, כל פעם יש לי בורא חדש, כל פעם אני חדש, כל פעם יחסים חדשים, קבוצה חדשה, ולכן אנחנו לא נקראים "דת". כל רגע ורגע, כל פעם ופעם, כל אחד וכולנו בעשירייה וכל העשיריות, כולנו בודקים את עצמנו וכל פעם משנים את עצמנו, כי הכל ניתן לשינוי כי הכול קורה בסך הכול ברצון לקבל שלנו שעובר שינויים ללא הפסקה.
שאלה: כשאנחנו אומרים לעצמנו שכל הטוב יגיע לנו כתוצאה מהעבודה בעשירייה, האם זה נקרא מחשבות של "ערב רב"?
זה מעורב. נכון שזה מעורב עד שאנחנו מבררים את זה סופית. כן.
קריין: יש עוד פסוק מתאים, מתוך "איגרות בעל הסולם" שעוסק במה שדיברת עכשיו.
נשמע.
קריין: כותב בעל הסולם באגרת כ"א.
"דע כי אין לך עוד ידיד נאמן בכל עולמך. ואני איעצך, שלא תתקן כלל את החיצוניות שלך, אלא רק את הפנימיות שלך. כי רק הפנימיות שלך עומדת לקבל תקון. ועיקר מה שהפנימיות מתקלקלת מחמת ריבוי החטאים, הוא הזוהמא, וסימנו הוא, הישות והגאות. והזוהמא הזאת, אינה מתיראת מפני כל מיני הסגופים שבעולם. ואדרבה היא אוהבת אותם, מחמת שהישות והגאות מתרבים ומתחזקים על ידי הסגופים.
אולם אם אתה רוצה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בבטול הישות, במקום הסגופים. דהיינו, שתרגיש בעצמך, שאתה השפל והגרוע ביותר מכל באי העולם. וצריך למוד והשכלה מרובה, כדי להבין זאת. ובכל פעם צריך לנסות עצמו, אם אינו משטה ומרמה עצמו, ומועיל גם כן להשפיל את עצמו בפועל לפני חברו."
ברור, ככה זה.
קריין: 254 ממשיכים ב"ענין סביבה".
"בזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות.
נמצא שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל, היינו למי שרוצה להיות ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל מעבודתם של עבדי פרעה, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניו. לכן הוא נמשך אחריהם, וממילא הוא מקבל את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הוא מתחרט על כל הכוחות, שכבר נתן בעבודה של להשפיע. ומכאן ולהבא כבר אין לו שום כוח שיוכל להמשיך בעבודה דלהשפיע."
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
את זה גם ראינו בכמה מהחברים שלנו, במיוחד אלה שהם יוצאי צבא, כאלו אנשים שרגילים למשמעת, למשטר, בשבילם זו ממש הרגשה יפה וטובה כי קיום פקודה בשבילם זה מילוי. אנחנו צריכים כאן לראות עד כמה אנחנו נמצאים בספקות, בבירורים, בלא ידוע ואיך דרך הקבוצה צריכים לאחוז בבורא, לפחות לקבל איזה אור בדרכינו. זו דווקא הדרך הנכונה, בזה אנחנו בונים את עצמנו כדומים לבורא, דרך כל הפלפולים האלה, דרך כל הפטפוטים האלה, כך אנחנו מגיעים להיות בני אדם.
קריין: 255.
"בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם שום קשר איתו, היות שהוא יודע שאין מה ללמוד מהם. ואז אין להם שום התחברות המחשבה, כי הוא יודע שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם של חופשים. לכן מסביבה כזו אין תקלה. מה שאין כן מ"יראי ה'" שהם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת."
(הרב"ש. 919. "ענין סביבה")
קריין: 256.
"התקלה היתה בעיקר בזמן שהמצרים היו מדברים אל ישראל בשפת יראת שמים, ומשפה הזו יוצאות כל התקלות לישראל, מה שאין כן אם המצרים היו מדברים בשפת החילוניים, בטח שהיו עם ישראל בורחים מהשפעתם בעת שהיו באים אליהם עם המחשבות והרצונות שלהם."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
שאלה: איך אדם יכול לבדוק אם כל הייסורים שהוא עובר, ומצד שני הרצון לצאת מהם זה לא כדי להיטיב עם עצמו?
רק על ידי הקבוצה הוא צריך להתחזק ולהבין שכל מה שעובר עליו זה כדי לייצב אותו להיות אדם.
שאלה: אנחנו צריכים לשחק כלפי החברים שיש ביטחון בדרך וכן הלאה, אז מה זה נקרא לשחק עובד ה' ולא עבד פרעה, מה ההבדל?
זה לא שייך אחד לשני. אתה צריך לשחק כלפי החברים שאתה בטוח הולך בדרך באמונה למעלה מהדעת ואתה בזה נותן דוגמה לכולם. זה הכול.
תלמיד: מה הדוגמה שנותן עובד ה' שהוא לא עובד פרעה, כי חיצונית זה נראה דומה, לא?
הוא נותן דוגמה שהוא מקיים את כל מה שנדרש ממנו, ואת זה הוא מראה לאחרים.
תלמיד: אבל דווקא למדנו היום שעובד פרעה הוא עוד יותר מקיים את כל הדברים האלה בחיצוניות?
אבל זה בחיצוניות, הוא מקיים רק את הדברים החיצוניים, זאת אומרת, דקדוקים במעשה המצוות הפיזיות. מה שאין כן, כאן אנחנו מדברים על קיום מצוות של קשר האדם לחברו, הוא מראה בזה את הלבביות, חימום, חיבוק, זה ההבדל הגדול.
תלמיד: אני לא שואל על דברים שקשורים לדת. אם הבנתי נכון, עובד פרעה גם בדברים שאנחנו אמורים לעשות מקיים את הדברים האלה בהתלהבות כי הוא מרגיש שהוא מקבל שכר, נכון?
לא, עובד פרעה לא מרגיש נטיות ממש לחיבור לבבי עם האחרים, הוא נמצא בנטייה לקיים "מצוות אנשים מלומדה".
תלמיד: זאת אומרת, שמירה על המסגרת, נניח הגעה לשיעורי בוקר או למפגשים, אין דבר כזה שהאדם מרגיש התלהבות?
זה יכול להיות, אבל זו עדיין שמירה חיצונה, מזה מתלהבים יחסית אבל לא זה בעצם עובר מאיש לאיש, אלא היחס פנימי.
שאלה: כתוב פה שהמצרים דיברו עם בני ישראל בשפת יראה בפני שמים, מהי אותה שפה?
מה יש לך מהעבודה הזאת? יש גן עדן, גיהינום, יש שכר ויש עונש, ומה יש לך מזה שאתה כך עובד? ואז לישראל אין מה לענות כי כל העבודה שלהם היא להגיע לאמונה למעלה מהדעת.
שאלה: לפני שירדו למצרים היה ערב רב בישראל, או שזה משהו שהתפתח במצרים?
רק התפתח במצרים.
תלמיד: אין עבודה עם ה"ערב רב" אני מבין, עד גמר התיקון הכללי?
יש להם עבודה עם הערב רב, כי הערב רב בכל זאת מצטרפים לישראל ביציאה ממצרים ואז הם גורמים לכל התקלות שיש לישראל אחר כך, בעגל הזהב, בכל מיני דברים בדרך ובתוך ארץ ישראל. עד גמר התיקון כל התקלות נגרמות על ידי הערב רב.
תלמיד: אני מבין שזה בתוך האדם, אלה רצונות בתוך האדם.
כן בתוך האדם, ומחוצה לאדם גם. ראינו אותם גם כדוגמה שנמצאות כאלה דמויות בינינו, לא רק בתוכנו אלא גם בינינו.
אתה תמשיך. תשתדל להיות בחינת ישראל ולא ערב רב, בלי הפילוסופיות שלך.
שאלה: איך אפשר לבדוק ולהעריך מהי עבודה פנימית אם אנחנו רואים רק עבודה חיצונית? בכלל לא הצלחתי להבין את נושא השיעור, אם האדם עושה משהו חיצוני, וזה הדבר היחיד שאפשר איכשהו לראות ולהעריך.
זה מספיק כדי להבין אותו. זה שאתה רואה עד כמה הוא משתדל להשקיע בקשר בין בני האדם ולא בצורה חיצונה. רוחניות נקראת "פנימיות העולם", וגשמיות נקראת "חיצוניות העולם".
שאלה: בפסקה 255, רב"ש אומר "בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה' אז אין להם שום קשר איתו", אני צריך להיזהר מאנשים שבאים עם מגמה או מחשבה אחרת בתוך העשיריה שלי?
הם לא באים מהעשירייה שלך, איפה ראית דבר כזה?
תלמיד: בסביבה שלי, אני צריך להיזהר מהם? רב"ש אומר פה "בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה'", למה הוא מתכוון?
סביבה של חופשים לא מושכת אותך לשום כיוון, אלא רק לכדורגל, לכל מיני תענוגים גשמיים, בהמיים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה הכול. מה שאין כן חברה ששם מעורב עניין דתי היא מושכת אותך לכל מיני פולחנים שלהם.
תלמיד: אבל לפי מה שהוא כותב פה אני צריך להיות איתם כביכול פחות בקשר, שזה לא יקלקל אותי.
אז לך לכדורגל, אין שום בעיה.
תלמיד: זאת אומרת לא להיות מושפע, לא להתעסק איתם.
הכי טוב תהיה קשור לעשירייה שלך בלבד.
תלמיד: זה מה שאני שואל.
על כל היתר תסגור עיניים.
קריין: 257.
"בזמן שהלכו על דרך המצרים, שהיא בעמ"נ לקבל, הגוף היה נותן להם חומרי דלק, ולא היה קשה להם לעבוד עבודת ה', כידוע שהמצרים היו עובדי ה', כמו שכתבו חז"ל על מה שכתוב (בשלח תנחומא), "ויקח שש מאות רכב", (ואם תשאל) מהיכן היה בהמות משל מצרים, הרי נאמר, "וימת כל מקנה מצרים", אלא מהירא את דבר ה', כמו שכתוב, "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים", ואמרו מכאן, הירא דבר ה' יעשה תקלה לישראל.
ורש"י מביא מכאן, היה רבי שמעון אומר, "כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו"."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
דווקא התקלה שמסיטה אותנו מהדרך נמצאת בין החברים שלנו האלו שנמצאים עם רגל אחת גם באיזה שיטות, לא בחכמת הקבלה, ומהם אנחנו צריכים מאוד להיזהר, והכי טוב אם אנחנו נתפטר מהם. הם לא יכולים להירגע, אנחנו ראינו את האנשים האלה נגיד שעזבו אותנו, שבמשך שנים, שנים היו איתנו וכל פעם לא הרגישו נוח אצלנו וניסו להעביר אותנו לאיזשהו מקום וזה לא קרה להם ולכן עזבו. והם הצליחו. שיצליחו. אני ממש מאחל להם הצלחה בכל המצבים שבהם נמצאים שם. בכל החברות. כן, שיהיה להם טוב, הם לא בנויים להיות "עובדי ה'" כמונו, הם צריכים להיות פשוט "ערב רב". גם להם יש תכלית.
שאלה: יש אנשים שזה באמת עניין אידיאולוגי, שזה ממש ההיפך מחכמת הקבלה, מעדיפים דת או פולחן אחר, אבל יש אנשים שנמשכים גם לפוליטיקה, לאקדמיה, לעוד דברים שגם מסיטים את האדם, מה עם הפרעה כזאת?
גם כן. אם אנחנו יכולים להיות יחד איתם במשהו שאנחנו גם רוצים להיות מעורבים בכל מיני תנועות חברתיות, אז אנחנו יכולים להיות איתם יחד, אבל צריכים להיזהר. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו נהייה מאוד מאוד נקיים מכל התנועות האלו, לא נוכל להיות איתם יחד. כי בכל תנועה ותנועה מהאלו יש שם מעורבים הרבה מאוד אנשים אגואיסטים בצורות כאלה שאנחנו לא נוכל לסבול אותם והם לא יוכלו לסבול אותנו, הם ירצו להשתמש בנו, ייראה להם בהתחלה שקל מאוד לשכנע אותנו ולעבוד איתנו והם יכולים למשוך אותנו למטרות שלהם, אחר כך הם יראו שזה לא הולך ותבוא להם אכזבה מאיתנו ועד שיהפכו לשונאים שלנו.
לכן אני לא חושב שלטווח רחוק אנחנו יכולים להיות בשותפות עם מישהו. עם אף אחד. אלא אנחנו בלבד. אבל פה ושם יכול להיות שנצטרך להתחבר, כי אנחנו זקוקים להפצה, אנחנו זקוקים להתרחבות, אז כדאי לנו להיות בקשר עם איזו מפלגה, תנועה, זה נראה בעתיד. נראה. זה משתנה.
שאלה: איך היית מגדיר אותנו, את בני ברוך? כי הדבר הזה הוא לא ברור, כאילו מיום ליום כל פעם הוא מוריד מעצמו עוד קליפה. מה הזהות שלנו, מי אנחנו?
התנועה שמכוונת לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. לפי הגדרת חכמת הקבלה. אתה יכול לצרף את זה, שהתנועה היא ".. לא יותר ולא פחות מסדר של שורשים..", וכולי, אתה זוכר לפי הגדרת הבעל הסולם.
שאלה: לנו יש את התשובה, את הפתרון, האם אנחנו צריכים להיות כמו איזו מטרייה שאוספת את כל התנועות אולי תחתיה, שנותנת כיוון, שנותנת הכוונה?
לא. אנחנו לא יכולים לאסוף את כל התנועות, כי כל התנועות האלה נמצאות בהתנגשות ביניהן ואנחנו לא הולכים להיות באמצע, כך שאנחנו נספוג מהם כל מיני צורות כמו כלבים שלא יכולים להסתדר ביניהם. לא. אנחנו צריכים להיות אנחנו בלבד, לשמור על הנקיות שלנו ורק לצורך הפצה חיצונה כדי לפרסם את שיטת התיקון, אך ורק לשם זה, אפילו לא כדי למשוך אלינו עוד אנשים, אלא כדי לפרסם את שיטת התיקון, לזרוע את הדברים האלה בצורה כמה שיותר רחבה, אז יכול להיות שאנחנו נתחבר לזמן מה לכל מיני תנועות, מפלגות, אבל זה סך הכול כדי שיידעו מהי תכנית הבריאה, מהי מטרת הבריאה ואיך אנחנו צריכים להגיע אליה, מהי חובת ישראל וכן הלאה.
אבל לא על מנת להתחבר איתם ולהביא אותם לתוכנו, לא, אנחנו בפנים צריכים לשמור על הנקיות שלנו.
תלמיד: אני שואל כי אנחנו רואים שיש לכל החברות החיצוניות האלה את הכמות, את העוקבים, את האנשים, אבל אין להם את הפתרון. אנחנו דיברנו ועשינו ולמדנו הרבה בתקופה האחרונה וראינו שאין לאף אחד את הפיתרון, רק לנו באמת יש איזשהו פיתרון. אז בשביל זה השאלה איך אנחנו יכולים באמת לאגד את כל הכוח שלהם ולמסור להם את הפתרון שלנו?
הפתרון שלנו הוא פתרון אנטי אגואיסטי ולכן הוא לא מובן לאדם הפשוט, הוא לא מביא לו שום תועלת, ולכן כמה שאנחנו נפרסם את הפתרון שלנו, אנחנו בזה נדחה יותר ויותר מאיתנו ועוד יותר ויותר רחוק נדחה מאיתנו את כל הקהלים. לכן אנחנו צריכים לעשות את זה בעדינות, רק להביא להם איזה התחלה של פתרון. שישנו פתרון, הוא לא פשוט, כדאי להשתמש בו, במידה קטנה הוא יכול להועיל לנו לכולנו מאוד. שידעו ולעת צרה שתבוא בטוח, הם ידעו למי לפנות ואיפה הם יכולים למצוא את הכיסוי, את הגג.
שאלה: עכשיו השיעור מסתיים אנחנו יוצאים למהלך היום עד השיעור הבא, איך אפשר לחיות את היום הזה לא כמו פרעה שמפחד מהבורא אלא לעורר את הבורא באמת?
קודם כל לא לשכוח את הפסוקים האלו, כמה שאפשר ללעוס אותם, כל פסוק או כל חלק וחלק מכל פסוק עד שזה איכשהו יעשה לך העתקה בראש ובנשמה. זה דבר אחד. דבר שני, שתדבר עם החברים עד כמה שאפשר. הנושא הוא מאוד מאוד חשוב כי בכל אחד מאיתנו יש גם ישראלים, וגם מצרים, וגם אלו ואלו שנכללים אלו ואלו, וגם אנשי דת מהנצרות ומהאסלאם ומהיהדות ומכל הצורות. ואנחנו צריכים לסדר את הדברים האלה כך שזה לא יפריע אחד לשני. ובאמת הבורא שברא וסידר כך את החיים שלנו, הוא סידר הכול אך ורק כדי שזה יעזור לנו במיון של הדברים האלה, ולכן אנחנו לא צריכים למחוק שום דבר. אין דבר בעולם, דיברנו גם אתמול, שאין בו צורך, לכל דבר יש צורך, [יהיה] הכי גרוע שיכול להיות, בלי הגרוע הזה לא יכולים להגיע לגמר התיקון. ולכן אנחנו צריכים רק לברר את הדברים האלה, ללעוס אותם יותר ויותר.
אני מאחל לכם שיהיה לכם יום טוב, יום של בירורים, ומה שלמדנו, זה דברים יותר קרובים לעולם שלנו היום, גם גשמיים, גם רוחניים, ואז נמשיך, נמשיך. יש עוד קדימה לפנינו חומר מאוד יפה שיסביר לנו איך העולם בנוי, איך האדם בנוי ומה העתיד הטוב שלנו. בהצלחה וחיבוק חם לכולם.
(סוף השיעור)