שיעור ערב 08.12.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר " זוהר לעם", כרך ח', עמ' 47, דברים, פרשת "ואתחנן", 155

אם אתם לא רואים לפי החיים שלכם שזה לא עובד נכון, שמגיעים שלושה לשיעור, וזה קבוע ככה, ועוד משהו, אם אתם לא יכולים לתקן את המצב, אתם לא גברים, ובכלל אין מה לדבר. אם אתם לא מבינים, לא שומעים שהעשירייה זו הנשמה שבה אתם תגלו את הבורא, שבזה תלוי הכוח הרוחני, והוא יושב ויש לידו שלושה, ואתם ממשיכים, אז אין עם מי לדבר בכלל. כי זה הדבר העיקרי ואתם לא רוצים לטפל בו או מטפלים בצורה עקומה. תמשיכו איך שאתם רוצים. אחרי מה שאני שומע, אני לא מתייחס אליכם.

תלמיד: רק לדייק, יש שבע עשיריות שיש להם מצב בעייתי כזה.

אם אתם עוזבים אותם כך אז גם אתם לא שווים, גם העבודה שלכם לא תצליח. אם אתה יושב בעשירייה קבועה, יפה, נכונה, ולידך כאלו, העשירייה שלך פגומה והיא לא תגיע לכלום. ככה זה ברוחניות.

קריין: אנחנו במאמר "כי הוא חייך ואורך ימיך", פסקה 155.

כי הוא חייךָ ואורך ימיך

.155" רבי אחא היה לילה אחד עם רבי אלעזר, לאחר חצות לילה היו עוסקים בתורה. אמר רבי אלעזר, כי הוא חייךָ ואורך ימיך, לשבת על האדמה, אשר נשבע ה' לאבותיך. למעלה מכל המצוות, שגזר הקב"ה כשנכנסו לארץ ישראל, הייתה גזרת לימוד התורה, משום שהשכינה אינה מתיישבת בארץ אלא בתורה, ואינה מתיישבת למעלה אלא בתורה, ז"א.

.156 תשבע"פ, השכינה, אינה נודעת אלא בשביל תושב"כ, ז"א. והשכינה אינה מתיישבת למעלה, אלא ע"י התורה שלומדים למטה. שכל זמן שהתורה נמצאת עימה, יכולה השכינה להימצא בעולם. כמ"ש, כי הוא חייךָ ואורך ימיך לשבת על האדמה. על האדמה, המלכות. ואם לא, אלא שמבטלים לימוד התורה, אינה יכולה להתקיים. כמ"ש, על מה אבדה הארץ. וכתוב, ויאמר ה', על עוזבם את תורתי.

.157 ודאי כך הוא. נמצא בספרו של רב המנונא סבא, שביאר פסוק זה בכנ"י, המלכות, שכתוב, שְׁאֵרהּ כסוּתהּ ועוֹנָתהּ לא יִגְרע. שע"י שלומדים בתורה, לא יגרעו הזיווג והשפע מהמלכות. ואם מונעים ממנה, כתוב, ויצאה חינם אין כסף. כמ"ש, אֵי זה סֵפר כְּריתוּת אימכם אשר שילחתיהָ. וכתוב, חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו.

ומי שמונע התורה מהמלכות, הוא כמי שלוקח את הבעל מהאישה, ומונע אותה ממנו, כי גורם להסתלקות תורה של מעלה, ז"א בעלה, שהיא נשארת כאלמנה, ולא אלמנה ממש. כמ"ש, הייתה כאלמנה, ולא אלמנה.

.158 ישבו ועסקו בתורה עד שהאיר היום. קמו והלכו. בעוד שהיו הולכים, ראו איש אחד, שהיה הולך בדרך וראשו עטוף. התקרבו אליו, והיה דובב בשפתיו, ולא השיב להם כלום.

אמר רבי אלעזר, ודאי שזה מתייעץ באדונו, שמתפלל תפילת הדרך. ישבו והתפללו התפילה. ואותו האיש עמד על מעמדו במקום אחר. אחר שגמרו תפילתם, הלכו בדרך. ואותו האיש נשמט מהם. אמר רבי אלעזר, האיש הזה הוא כסיל או שדרכיו אינם ישרים. נעסוק בתורה."

אני לא יודע מה להוסיף כאן. כאן רק הכוונה. שוב, להיות יחד ואז לצפות לפי החיבור בינינו למאור המחזיר למוטב.

כָּבוד חכמים יִנְחָלו

.159" אמר רבי אלעזר, כָּבוד חכמים יִנְחָלו וכסילים מֵרים קלון. כבוד חכמים ינחלו. אשריהם העוסקים בתורה. עד שלא הספיק לפתוח הדברים, התקרב אותו איש אליהם.

אמר רבי אלעזר, אין לנו להפסיק דברי תורה, כי כל מי שעוסק בתורה, זוכה לרשת ירושת הנחלה שלמעלה בכבוד המלך העליון הקדוש, ז"א, וזוכה לרשת ירושת נחלה בעוה"ז, שנקרא כבוד ה', המלכות, הנקראת עוה"ז, שאינו פוסק מהם לעולם. כמ"ש, כבוד חכמים ינחלו, שינחלו המלכות, הנקראת, כבוד ה'.

.160 וכסילים מרים קלון, מהו? כשאדם הולך בדרך הישר לפני הקב"ה, ועוסק בתורה, הוא יורש לעצמו אותו כבוד ה'. וכמה מגנים ומליצי יושר נמצאים למעלה על האדם. וכולם מלמדים עליו זכות לפני המלך הקדוש.

ואם האדם אינו עוסק בתורה, ואינו הולך בדרך אדונו, הוא עושה קטרוג עליו, ואותו הקטגור משוטט באוויר, ואינו עולה עוד למעלה, שחושב, אולי ישוב האדם בתשובה. לאחר שרואה שהאדם אינו שב, ואינו רוצה לעסוק בתורה, אז הוא עולה למעלה ומלמד עליו חוב. כמ"ש, וכסילים מרים קלון. כי עולה למעלה ועושה קטרוג.

.161 כתוב, ואם מִשפַּחת מִצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם, תהיה המגפה אשר ייגוף ה'. מה השינוי של מצרים מכל העמים, שבכולם כתוב, ולא עליהם יהיה הגשם, וכאן לא כתוב כך? אלא ארץ מצרים אינה צריכה גשם, כי שותה ממימי הנילוס. וע"כ אין היא בכלל של אותם הצריכים גשם. אבל יבוא עליהם דין אחר.

.162 כתוב, כי הארץ אשר אתה בא שָׁמה לְרִשְׁתה, לא כארץ מצרים היא, אשר יצאתם משם, שהנהר עולה ומשקה הארץ. אבל כאן, לִמְטר השמיים תשתה מָים, כי הארץ הקדושה שותה משמיים תמיד. וכשישראל היו עוסקים בתורה, הייתה שותה כראוי. ומי שמונע התורה ממנה, כאילו מונע הטוב מכל העולם.

.163 אמר אותו האיש, ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, ושב אל המחנה. בתחילה כתוב, ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים. ואח"כ כתוב, ושב אל המחנה. שאין לזה קשר אל הכתוב, ודיבר ה'. וכתוב, ומְשָׁרתו יהושוע בן נון נער, לא יָמיש מתוך האוהל. הרי אין לו קשר אל הכתוב, ושב אל המחנה."

פנים אל פנים

.164" ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים. בכמה מדרגות עליונות ומכובדות נבדל משה הנביא הנאמן מכל שאר נביאי העולם, שכולם היו לפניו, כקוף בפני אדם. שאר הנביאים היו מסתכלים במראה שאינה מאירה, ועכ"ז לא היו נושאים פניהם למעלה להסתכל, אלא כמ"ש, ואני הייתי נרדם על פניי, ופניי אָרְצה. ולא עוד, אלא שהדברים לא היו אצלם בגלוי.

.165 ומשה הנביא הנאמן היה מסתכל במראה המאירה, ועמד במעמדו, ולא עוד אלא שהיה נושא ראשו להסתכל, כמי שאומר לחברו, שׂא את ראשך ויסתכלו פניך בפניי, כדי שתדע דבריי. כך משה פנים אל פנים נשא ראשו בלא פחד, פניו היו נשואים למעלה, ומסתכל בזיו כבוד העליון, ולא משתנים דעתו ופניו כשאר הנביאים. כי שאר הנביאים, כשהיו מתנבאים להסתכל, יצאו מרשותם ומדעתם, והשתנה זיו פניהם, ולא היו יודעים מעולם זה כלום.

.166 ומשה לא היה כך, כי משה באותה מדרגה עליונה ממש היה מסתכל, ז"א, ולא יצא מרשותו ומדעתו. כי בשעה שהיה מסתכל בזיו כבוד העליון, מיד, ושב אל המחנה, שדיבר עימהם בכל מה שצריכים, ודעתו הייתה מיושבת עליו כבתחילה. ע"כ, אחר הכתוב, ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים, כתוב, ושב אל המחנה.

ואח"כ כתוב, ומשרתו יהושוע בן נון נער, ודאי שהיה יונק מתוך האוהל, שהיה לומד להסתכל ברוח הקודש, כמ"ש, והנער שמואל משרת את ה'.

.167 כל זמן שהיה יהושוע אצל משה, היה לומד ויונק מתוך האוהל, מלכות, ולא היה מתיירא. אחר שנפרד ממשה והיה לבדו, כתוב, וייפול יהושוע אל פניו אַרצה, וישתָחוּ. שלא היה יכול להסתכל, מפני שליח אחד, ומכ"ש ממקום אחר.

.168 וזה דומה לאדם, שהמלך הפקיד אצלו כלי זהב ואבני יקר. כל זמן שנמצא אצלו, היה גם המשמש של הבית אוחז בהם ומסתכל בהם. כיוון שנפטר אותו אדם מהעולם, לא עזב המלך אצל המשמש כלום ולקח הפיקדון שלו. אמר אותו המשמש, אוי לי שאיבדתי כל אלו דברים היקרים, בימיו של אדוני כל אלו היו בידיי.

.169 כך יהושוע. בימיו של משה, היה יונק בכל יום מתוך האוהל, ממלכות, ולא היה מתיירא. אחר שמת משה, כתוב, וייפול יהושוע אל פניו.

ואני, משום שאני נמצא בתוככם, אסתכל בדברי תורה ולא אהיה מתיירא. אחר שאפרד מכם, לא אוכל להסתכל לבדי."

זוהר, ידוע איך שאנחנו קוראים. אם אנחנו מתכוונים להיות יחד, יש לנו מקום שלשם מגיע זוהר, זיהרא עילאה, המאור המחזיר למוטב. ואז לפי הלחץ, לפי הרצון שלנו הוא מחבר אותנו, ובתוך החיבור אנחנו מגלים כבר את הכוח הרוחני. כך זה עובד.

ושיננתָם לבניך

.170" ושיננתָם לבניך, ודיברת בם. ושיננתם, כמ"ש, חיציך שנונים. כי אדם צריך לשנן דברי תורה לבנו, כחרב שהיא שנונה בב' צדדיה, כדי שיכניס בו חידוד ושמחה של תורה, ולא יהיה נמצא ליבו בסִכְלות. ודיברת בם. שלכל דבר שבתורה יש לו דרך בפני עצמו. ודיברת בם, הלוא, ותדבר בם, היה צריך לומר? אלא האדם צריך לנהוג עצמו בהם, ולהתנהג עצמו, שלא ייטה לימין ולשמאל.

.171 בשִׁבתך בביתך. לנהוג עצמו בביתו בדרך הישר, ובדרך תיקון, שילמדו ממנו בני ביתו. וינהג עימהם בנחת ובשמחה. ולא יטיל אימה יתרה בתוך ביתו. וכל מעשיו בבית יהיו בדרך תיקון.

ובלכתך בדרך. להתנהג בדברי תורה, ויתקן עצמו בהם כמו שצריך, ולהנהיג עצמו בדרך התורה, כמו שהתנהג יעקב בדרך, בג' דברים, לדורון, ולתפילה ולמלחמה. ותפילה צריך להתפלל לאדונו. אבל דברי תורה הם חשובים מתפילה.

.172 ובשוכבך. לנהוג עצמו ביראת אדונו, בקדושה, בענווה, שלא יהיה עז פנים לפני אדונו. ובקומֶך. לתת תשבחות לאדונו, שהשיב נשמתו. כי בכמה עוונות הוא נמצא לפני אדונו, והקב"ה עשה עימו חסד, והשיב נשמתו לגופו. וקשרתָם לאות על ידֶך. על יד כהה, יד שמאל, שהיא כהה וחלושה מיד ימין. ובספר אגדה נאמר, ידֶכה, על יד כ"ה, המלכות, הנקראת כ"ה.

ארבעה בתים של התפילין

[ארבע בתי דתפילין]

.173 והחברים יושבי הדרום ביארו בסודות שלהם, ארבעה בתים של התפילין באופן זה. קדֶש לי כל בכור. בכור סתם כנגד כתר עליון. והיה כי יביאךָ, כנגד חכמה. שמע ישראל, ואהבתָ, כנגד בינה. והיה אם שמוע, כנגד חסד.

אח"כ כלולים כולם בתפילין. בזרוע שמאל, הנקרא עוז, כמ"ש, ובזרוע עוּזו. ואין עוז אלא תורה. ואין עוז אלא תפילין.

.174 הדברים אינם מיושבים, משום שהכתר העליון כולל הכול, והוא אינו בחשבון של ד' הפרשיות. ועוד, והיה כי יביאך, תלויה ביציאת מצרים, שהוא אותו מקום שנמצאת בו חירות לעבדים, בינה, וע"כ אין דרכם של חברינו יושבי הדרום מתוקנת. אלא אנו מתחילים מחכמה, שהכתוב, קדש לי כל בכור, הוא חכמה ולא כתר.

והקב"ה, ז"א, מניח אותם התפילין. ארבע פרשיות הן למעלה וארבע למטה. ארבע במקום המוח, שהם ארבעה מוחין דז"א. ארבע הן במקום שהלב שורה, המלכות, משום שזה נקשר בזה, ז"א נקשר במלכות.

.175 וצריך האדם להתעטר בהם, משום שהם השם הקדוש העליון, הוי"ה, כמ"ש, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. וכל מי שמתעטר בעטרה הקדושה העליונה הזו, נקרא מלך בארץ.

והקב"ה מלך ברקיע, כמ"ש, מלך אסוּר בָּרְהָטים. כמו שהקב"ה הוא מלך למעלה, הוא ג"כ מלך למטה. כתוב, וכתבתָם על מזוזות ביתך, כדי שהאדם יהיה שלם בכל, ויהיה שלם במצוות אדונו, רשום למעלה רשום למטה. אשרי חלקם של ישראל.

.176 ב' כתובים נמצאים, ואע"פ שהכול במדרגה אחת תלוי, עכ"ז אינם ממדרגה אחת. כתוב, כה אמר הוי"ה צבאות. וכתוב, כה אמר הוי"ה אלקים. כשכתוב, כה אמר הוי"ה צבאות, אז הדבר בא ברחמים. כשכתוב, כה אמר הוי"ה אלקים, אז הדבר בא בדין.

.177 כה אמר הוי"ה צבאות, משום שכ"ה זו, המלכות, מתברכת מצדיק, יסוד, ומנו"ה, הנקראים ה' צבאות. ואז הדבר בא בהמתקה, כי בא מיסוד. והכתוב, כה אמר ה' אלקים, אז כ"ה, מלכות, יונקת מצד הדין, מגבורה עליונה, גבורה דז"א. והדין ברחמים, משום שכתוב, הוי"ה אלקים, שהוי"ה רחמים ואלקים דין.

.178 כי אלקים בכל מקום הוא גבורה. אדנ"י, בכל מקום הוא גבורה תחתונה. ע"כ ניכרים הדברים מפי הנביא ע"פ השם שהזכיר, מאיזו מדרגה הוא מתנבא, שמתכוון לומר דבר ממקומו. ואז היו יודעים בני האמונה, מאיזה מקום תלוי הדבר.

אוֹרוּ מֵרוֹז

.179 כתוב, אוֹרוּ מֵרוֹז, אמר מלאך ה'. בשעה שהמלך הקדוש מסר ביתו למלכה, כל כלי זין ורמחים ומרגמות שלו הפקיד בידיה. וכל אלו עושי מלחמה שלו הפקיד עימה. כמ"ש, הנה מיטתו שֶׁלִשְׁלמה, המלכות, שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל, שהם חג"ת נה"י מצד הגבורה, שכל אחד כלול מעשר. וכשעושה הקב"ה מלחמה, עושה באלו הגיבורים עושי מלחמה. והם נקראים מלוּמְדי מלחמה.

.180 כתוב, מן שמיים נלחָמו, הכוכבים ממסילותם נלחֲמו עם סיסרא. בשעה שהתנדבו ישראל לגלות הרושם הקדוש של מילה בבשרם, אז אותה החרב הנוקמת נקם ברית, המלכות, אספה כל הצבאות שלה, וכל כלי הזין, וכל אלו עושי המלחמה, לעשות מלחמה עם סיסרא. והכוכבים היו שופכים אש מלמעלה. ואמר רבי שמעון, לכל כוכב יש שם בפני עצמו, כמ"ש, לכולם שמות יקרא.

.181 אמר הקב"ה לכוכבים, הכינו עצמכם לנקום מסיסרא נקמת בניי. ב' נקמות אני עתיד להיפרע מהם. נקמה אחת, על 600 רכב שהשאיל לשרי מצרים, כדי שיעשו מלחמה בישראל. כמ"ש, וייקח שש מאות רכב בָּחוּר וכל רכב מצרים.

ועוד נקמה של בניי, על שהצרו להם עד עתה. ומשום זה נידונו בב' דינים, אחד במים ואחד באש. במים, כי כתוב, נחל קישון גְרָפם. באש, כמ"ש, הכוכבים ממסילותם נלחֲמו.

.182 ובאלו הכוכבים היה כוכב אחד, שלא בא לאותה הנקמה, וקולל לעולם, אשר כשמתחיל להאיר, באים שאר הכוכבים ובולעים אותו, ואת כל המחנה שלו, ואובדים כולם כאחד. כמ"ש, אורו מרוז אמר מלאך ה'.

האם יש לו רשות למלאך, שיקלל מישהו? אלא זהו מלאך, שכתוב בו, וייסע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל. וזהו שכל המלחמות הן שלו, המלכות.

.183 כתוב, כי לא באו לעזרת ה'. זהו כשיצאו ישראל ממצרים. לעזרת ה' בגיבורים, באלו שישים גיבורים שהזדמנו להילחם עם סיסרא. שישים הגיבורים שסביב מיטתו של שלמה. ומלאך זה, כל הדינים וכל המלחמות של המלך הם ברשותו. ועל זה כתוב, מלאך ה'. כמ"ש, המלאך הגואל אותי, המלכות.

ומלאך זה עתיד להיות עליון ומכובד לעת"ל. ובזה יתגדל השם הקדוש. ובמלאך זה עתיד הקב"ה להיפרע מעמים עכו"ם. ועל זה כתוב, והתגדִלתי והתקדִשתי."

(סוף השיעור)