שיעור בוקר 03.04.2015 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
זוהר לעם, קטעים נבחרים
למה ירדו ישראל למצרים
"246. למה רצה הקב"ה להוריד את ישראל למצרים בגלות? הגלות למה? ולמה דווקא למצרים?
250. כשראה הקב"ה את השמחה הגדולה של העוה"ז, כשהשתכלל כעין של מעלה, אמר, פן יתערבו י"ב השבטים בשאר העמים, ויישאר פגם בכל העולמות. מה עשה הקב"ה? טלטל את כולם מכאן לכאן, עד שירדו למצרים לשבת בדירותיהם בתוך עם קשי עורף, המבזים מנהגיהם ומבזים אותם מלהתחתן בהם, ומלהתערב עימהם, וחשבו אותם לעבדים.
הזכרים מאסו בהם והנקבות מאסו בהם, עד שהשתכלל הכול בזרע קדוש בלי תערובת עַם נכר. ובינתיים נשלם עוונם של העמים, כמ"ש, כי לא שָלֵם עוון האמורי עד הנה. וכאשר יצאו, יצאו צדיקים קדושים, שכתוב, שבטי יה עדות לישראל.
ובזה מיושבות השאלות: למה נגלו ישראל? ולמה למצרים דווקא? כי מהפחד שלא יתערבו השבטים בשאר האומות, שהיו מכבדים את ישראל, הגלה אותם למצרים, שהיו בעלי גאווה ומבזים ומואסים בישראל. והיו שם עד ששלם עוון אמורי, ובאו לארצם הם, שאין עוד פחד מפני תערובות בשאר העמים.
("גלות למה ולמצרים למה", שמות)
הירידה למצרים
.144 אם לא ירד אברם למצרים, ולא נִצרַף שם בתחילה, לא היה חלק גורלו בהקב"ה. כעין זה היה לבניו, כאשר רצה הקב"ה לעשות אותם עם אחד, עם שלם, ולקרבם אליו. אם לא ירדו מתחילה למצרים, ולא נצרפו שם, לא היו עם אחד שלו.
.145 כעין זה, אם לא ניתנה ארץ הקודש מתחילה לכנען, והיו מושלים בה, לא הייתה הארץ חלקו וגורלו של הקב"ה. והכול סוד אחד.
("וינַגַע ה' את פרעה", לך לך)
ההבדל בין גאולת מצרים לגאולה העתידה
.105 כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאנו נפלאות. עתיד הקב"ה לעשות גאולה לבניו, כבימים האלו ששלח הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים, והיכה את המצרים באלו המכות בשביל ישראל, בחודש ניסן.
.106 מה ההפרש בין גאולה זו לגאולת מצרים? גאולת מצרים הייתה במלך אחד ובמלוכה אחת. כאן הגאולה היא מכל המלכים שבעולם, ומכל המלוכות שבעולם. ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, ויידעו כולם ממשלת הקב"ה בכל העולם, וכולם יוכו במכות עליונות כפליים משחטאו, משום שסירבו לשחרר את ישראל."
זה דומה. התהליך הוא דומה. כמו אז במצרים כך גם מה שיבוא אלינו בקרוב.
.107" וכשיידעו ממשלתו של הקב"ה, כמ"ש, והיה ה' למלך על כל הארץ. אז כולם ינדבו עצמם להקב"ה בישראל. כמ"ש, והֵביאו את כל אחיכם מכל הגויים מִנחה לה'. אז יזדמנו האבות לראות בשמחת גאולת בניהם כמקודם. כמ"ש, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
("כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאנו נפלאות", לך לך, זוהר חדש)
גילוי השכינה ויציאה מהגלות
.270 ולשעה שעתיד הקב"ה לפקוד את עמו, להוציאם מגלות, כנ"י, השכינה, תשוב תחילה מהגלות, ותלך לביהמ"ק, מטעם שביהמ"ק תבנה תחילה לקיבוץ גלויות, ששם השראת השכינה. וע"כ גם השכינה מקדימה לצאת מהגלות.
ויאמר לה הקב"ה, קומי מעפר. והשכינה חזרה ואמרה, לאיזה מקום אלך, הרי ביתי חרב, היכלי נשרף באש? עד שהקב"ה יבנה ביהמ"ק מתחילה, ויתקן ההיכל, ויבנה עיר ירושלים. ואח"ז יקים את השכינה מעפר.
("מי נתן למשיסה יעקב", חיי שרה)
ג' אהי"ה
.64 ג' אהי"ה. אני אהי"ה עימכם בגלות הראשונה, שלומדים, גלו למצרים שכינה עימהם. ואני אהי"ה עימכם בגלות השנייה, שלומדים, גלו לבבל שכינה עימהם. ואני אהי"ה עימכם בגלות השלישית, שלומדים, גלו ליוון שכינה עימהם. אהי"ה של הגלות הרביעית לא גילה להם, אלא כתוב, אני ה', בעיתה אֲחישֶׁנה. זכו אחישנה, לא זכו בעיתה."
("שלוש סעודות שבשבת", אחרי, זוהר חדש)
בפעם הראשונה, בכל הגלויות, עכשיו אנחנו נמצאים ביציאה מגלות, בבחירה החופשית. כי מה שהשגנו בגלות מצרים וגאולה, עכשיו זה נכנס לכלים הכלליים ואפשר לברר אותם על ידי בעיתה ואחישנה. זה ההבדל בין הגלויות. הגענו לגלות האחרונה שהיא בחינה ד', ולכן בה מתקיימת צורת האדם שצריך לקום, והכל בבחירה החופשית.
אם זכו - אחישֶׁנה, אם לא זכו - בעִיתָהּ
אנחנו צריכים להבין שכל מה שהיה עד כה, הכל נעשה לפי סדר המדרגה ללא שום התערבות מטעם בחירה חופשית, גילוי דרגת האדם מתוך הרצון לקבל. אנחנו עוד נגלה עד כמה המצב שלנו הוא חשוב יותר מכל הדרגות הקודמות, אפילו יותר מדרגת האבות.
.303" אלא בשעה ההיא, יעורר הקב"ה את אברהם, ויאמר לו, קום, כי הגיע הזמן שאני גואל את בניך, ולתת להם שכר טוב על כל מה שסבלו בגלות. ומתוך שאברהם היה במכירה שלהם לגלוּת, כמ"ש, אם לא כי צוּרָם מְכָרם, שזהו אברהם. ע"כ היה לו כמי שאינו טוב בעיניו, והראה את עצמו כמי שרוצה, שיוכו יותר על עוונותיהם. ויאמר, תהיה נפרע מעוונותיהם, תהיה נפרע מחטאיהם.
אמר הקב"ה לאברהם, אני יודע, שכל מה שאמרת הוא רק לפנים, ולא מאמיתיות הלב. אני ג"כ אנהג עימך לפנים, ואומר לך, אל תִכְלָאי, אני רוצה לרַצות אותך בשביל בניך, אל תמנע חסד מהם, אל תמנע שכר טוב מהם, כמה וכמה סבלו על עוונותיהם. ומשום זה כתוב, אומר לצפון תני, שהצפון ייתן השכר הטוב והכול, והדרום אל ימנע. וזהו כמ"ש, אשר צפנת, שצפון נותן הכול. וזהו הדבר של אותה מבשרת, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון."
החושך שלפני הגאולה
.308" בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואח"כ האיר האור." "בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואח"כ האיר האור". "אמר רבי חזקיה לרבי יוסי, בוא ואראה לך, שכך היא גאולתם של ישראל. בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה, וחשכוּת אחר חשכות. ובעוד שהצרות בה, יאיר עליהם האור של הקב"ה. כמ"ש, כשחר נכון מוצָאו. וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
.309 בזמן ההוא תתעוררנה מלחמות בעולם, גוי בגוי, עיר בעיר, צרות רבות תתחדשנה על שונאיהם של ישראל, עד שישחירו פניהם כשולֵי קדרה. ואח"כ תתגלה עליהם גאולתם, מתוך שאגת הלחץ והדחק שלהם."
("שלוש משמרות יש בלילה", בראשית, זוהר חדש)
זה מורגש. סימנים טובים.
תלמיד: למי מורגש.
מורגש שנעשה יותר חשוך.
תלמיד: לא, צריך יותר כוח, יותר מרץ.
שאלה: שמעתי את מה שאמרת על הקהילה.
אמרתי על הקילוף לא על הקהילה. אמרתי שבקילוף אני רואה את צורת הקהילה. לא לנתק זה מזה.
תלמידה: אני הייתי אתמול בקילוף וזאת באמת חוויה מאוד חזקה, במיוחד שמקלפים עכשיו במעגל. אמרת שאולי צריכים לבטל את הקהילה וזה מאד כואב, כי אני אולי לא רואה משהו שאתה רואה.
אבל יש לכם את "שר הסריסים", הוא אחראי על זה, והוא אומר, "אני מזמין שישים נשים ומגיעות עשר". בזמן שהקילוף היה צריך להתחיל ואפילו קצת יותר מאוחר, האחראי אמר לי שעדיין יש עשר נשים. זו לא בעיה שיבואו אחר כך או לא, חייב להיות זמן מדויק.
למשל אתמול, הייתי חייב לתת פקודה שבעוד עשרים דקות אני גומר את קריאת סדר פסח וכל הגברים מתחילים לאכול, כי הם צריכים להתחיל הכנה, כדי להביא את האוכל. הכל מסתדר, הכל הולך לפי השעון, כי זו קהילה גדולה, זו לוגיסטיקה. ואם נשים לא באות בזמן אז נוותר על ארוחת הצהריים נניח, אין ברירה. אני לא מבין מאיפה בא חוסר אחריות כזה. את יכולה לא להכין בבית אוכל?
תלמידה: השאלה שלי לא רק לגבי הקילוף, כי אנחנו באמת יכולים להגביר לזה חשיבות, וכנראה שבגלל העומס נוצר כזה מצב.
לכן אני אומר, בואו נבטל את הדברים האלה, לא נעשה סעודה ולא נעשה את החג כאן, כל אחד ילך למשפחה שלו, ולא יהיה לנו סדר פסח כאן ובכלל כלום. אנחנו לא חייבים לעשות סעודות גדולות כאלה. לא חייבים.
תלמידה: אנחנו לא רוצות את זה.
או שאנחנו מתעסקים בזה, מתחזקים את זה או שלא.
תלמידה: אני מסכימה איתך ואנחנו צריכים להעלות לזה חשיבות.
זה עניינכם, תעלו חשיבות, יהיה, לא תעלו חשיבות, לא יהיה. "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת".
תלמידה: ברמה של העבודה הפנימית, אתה רואה משהו שאנחנו לא רואות? כי זה לא רק הקילוף.
אני רואה בזה חוסר עבודה פנימית לגמרי. איך זה שאישה לא מבינה שבלי קילוף אי אפשר, ולא יהיה מה לאכול? מה יש לאכול בפסח חוץ מתפוח אדמה ובשר. אין מה לאכול, זה כל הפסח.
תלמידה: לנו הנשים, הסעודה היא הזדמנות מאוד מרכזית עבורנו בחיים הרוחניים, אין לנו הרבה ההזדמנויות. עכשיו החלפנו עשיריות, אפילו לא יצא לנו להיפגש עדיין בעשיריות שלנו.
אני מדבר מצד הקילוף, תעזבי אותי מעשיריות. כי בעיני עשיריות זאת שטות. הקילוף בשבילי זה הכל. אם אתן לא מתאימות לקילוף, אז מה יש בעשיריות, הפילוסופיות שלכן, אני לא מתחשב בזה.
תלמידה: זאת אומרת הקילוף זה העבודה הרוחנית כרגע, הכי מרכזית בפסח.
כן, ודאי. גם לגברים, לא רק לנשים. עבודה פיזית למען החברה, זאת העבודה באמת, זאת ההשקעה. ושאנחנו יושבים ומתפלפלים, בישראל אוהבים את זה, לשבת ולהתפלפל. "טוק שואו".
שאלה: דווקא ראיתי בקהילה נשים ענקיות השבוע שהן היו בעומס דווקא בגלל שהקפידו על כל הדברים החיצוניים, על ההכשרות, על כל הרצון באמת להיות בקו אחד, ואני מאמינה שהרבה נשים יגיעו לקילוף בשבוע הקרוב.
רציתי לשאול על העבודה הפנימית שקשורה לקילוף. כל העניין הזה של איזור הקליפות, והאזור הפנימי של המטבח. מה היחס לזה שלא תהייה קליפה אפילו הכי קטנה לגזר לתפוח אדמה?
רצוי שבמטבח יעבדו גברים. ואיפה שאפשר רצוי לחלק בין גברים לנשים בעבודות האלה. רצוי שיהיו אחראים, ויש לנו אחראים, אבל הבעיה היא מָה הם יכולים לעשות.
תלמידה: אני שואלת מבחינת הקילוף. מה הכוונה הפנימית, מה היחס הפנימי של האישה כשהיא עובדת באזור הקליפות, מה היחס שלה לקליפות? פתאום יש תהליך שמדקדקים בו.
אני זוכר עוד מבני ברק, את זוכרת איך היינו אז מדקדקים?
תלמידה: אני זוכרת, אבל עכשיו יש כמות גדולה מאד של נשים שיושבות ומקלפות גם במשך כל שיעור הבוקר. לכן אני רוצה לתת יחס יותר פנימי לקילוף, מאשר לשבת ולדבר במעגל. אלא משהו שהוא יותר פנימי ביחס לתפוח אדמה.
אני דיברתי על זה כל כך הרבה פעמים שאני לא מבין מה עוד אפשר להוסיף. אין עבודה יותר חשובה מהעבודה בידיים שאנחנו עושים למען החברה. אין עבודה יותר חשובה. אלא אם כן יש חבר למשל שמכין לנו את השיעור, ובלעדיו לא יכול להיות מישהו אחר בינתיים. אז אנחנו משחררים אותו לעבודה הזאת. או מישהו אחר שצריך להכין את הצילום, או מישהו שמכין מאמר לעיתון, יש הרבה תפקידים כאלה. אנחנו לא יכולים להיות רק בקילוף, רק לבטן שלנו, אנחנו צריכים לעשות הרבה פעולות גם בחוץ וגם פנימה.
אבל בפועל עבודה למען החברה, שאני מקלף את התפוח הזה, תפוח אדמה שהחבר שלי יאכל, היא עבודת הקודש, זה נטו עבודת הקודש. נתתי דוגמה מרב"ש מה שהוא עשה לי פעם עם הקפה, התביישתי לשבת. אני לא רציתי לברר את הקפה, נמאס לי, כולי הייתי בעצבים, "שרפתי" כמה קופסאות סיגריות, וזה לא עזר. כי היה צריך לבדוק כל פול קפה, אם יש שם משהו או אין משהו, והיו עשרים קילו לפחות. אנחנו עשינו קפה בעצמנו, וזו הייתה עבודה, אחד החברים היה שורף אותו. ואחר היה עובד עם המקדחה לעשות מלח. אצלי עדיין יש ארגז שלם של מלח מיָם המלח. אני משתמש רק בזה.
כמה דברים עשינו. ואני מקווה שאנחנו נחזור לזה. אנחנו עכשיו נמצאים בבניין יש לנו הכל קבוע, אנחנו נשתדל לפסח הבא שיהיו לנו סירי קאזאן חדשים, שיהיה לנו הכל. אבל עם קילוף רק אם תהיה מכונה שכדאי לרכוש אותה אז נקנה. אני מוכן להשקיע כסף, אין בעיה. רק אמרו לי שזה כל כך לא כדאי, ובכל זאת נשארת הרבה עבודה, לכן לא קנינו. אבל צריכים לבדוק היטב שוב ושוב, יכול להיות שיהיו מכונות חדשות לקילוף. אני ממש מוכן לכל דבר. אתם זוכרים כמה אז השקענו בזה כסף וכוח.
לעשות שבוע פסח לפי בעל הסולם זה מאוד חשוב. אני אגיד לך עוד יותר, אני חולם על התנור שלנו, שאנחנו נעשה מצות בעצמנו עם התנור שלנו ונאכל אותם כל השבוע, זה מאוד חשוב. בעל הסולם ורב"ש אף פעם לא אכלו מצות מחנות. יש בזה עניין של הנקיות, קשר חומרי עם המצב הרוחני. לכן יש לי לזה ממש חשיבות. כל זמן שהיינו במצבים כאלו וכאלו, ניחא, אבל כדאי לנו איכשהו לחזור לזה.
אבל על קילוף בכל מקרה אי אפשר לוותר, אסור לאכול לא מקולף, זה פסח. אין לנו משהו חוץ מהירקות האלה. ירקות אוכלים רק את אלה שמקלפים. וחסה אוכלים בליל הסדר בלבד. זה החוק בפסח, רק מקולף. לכן לא אוכלים עגבניות, הכל מוגבל מאוד. נקווה שנשיג מכונה מיוחדת שכדאי לקנות, אני מוכן לכל דבר. לשבת ולקלף? אמנם זה לא סתם, זו עבודה שכדאי לעשות בכל מקרה. אולי לא הייתי מתפטר ממנה, אפילו שתהיה מכונה אידיאלית. אבל יש לנו חוץ מזה עוד הרבה מה לעשות, חוץ מהקילוף. נשתדל.
שאלה: מה צריך להיות הבירור שעושה אישה שעובדת יום עבודה מלא, צריכה להכשיר את הבית. הבעל נמצא פה כל הזמן בהפצות, בניקיונות, בכל מיני פעולות עבור החברה. והיא רוצה לבוא לנקות ולקלף, אבל גם צריכה להכשיר את הבית, והשנה מאוד מאוד הקפידו בזה. האם היא אמורה לעזוב או לוותר על הבית, שזה כאילו לעצמה, אבל זה בעצם למען החברה. איך לעשות את הבירור הזה? אני כל החג נקרעתי מזה.
הבית צריך להיות לא נקי, אלא הוא צריך להיות כשר לפסח. כאן אנחנו עשינו ניקיון פעם אחת בשנה, ובאמת ניקינו. זה היה כדאי לבניין הזה, כי בסך הכל אנחנו מתחילים איכשהו להרגיש אותו יותר. עכשיו אחרי התפילה נרד למטה לחדר האוכל בדרך החדשה, ברמפה, לא במדרגות. אנחנו יותר ויותר מתחילים להתרגל לבניין.
אבל ניקיון לא שייך לפסח, לגמרי לא שייך לפסח. אני אגיד לך עוד יותר, אצל רב"ש עד רגע האחרון היה חמץ, והבית היה מלוכלך. אני עשיתי שם דגים עם המכונה, וזה היה נופל על הרצפה שזה חמץ. צריכים לדעת את החוקים, אז הרבה יותר קל. זה שאת ניקית את הבית, היית יכולה לעשות זאת בראשון במאי או לקראת יום העצמאות, מתי שאת רוצה. זה ממש לא שייך לפסח.
פסח חייב להיות כשר מבחינת הכשרות עצמה. וכשרות זה שלא יהיה חמץ. את צריכה לזרוק את כל החמץ מהבית, מקסימום לשטוף את הרצפה וגמרנו עם כל הפסח, את סוגרת את כל הארונות וזהו. תוך שעתיים את יכולה לעשות פסח בבית. אני מכיר אנשים שדווקא קונים לכל השבוע לחם. אבל אם את רוצה לעשות פסח בבית, את חייבת בכל זאת לבשל. אבל אם אתן לא עושות פסח בבית תבואו לכאן ותעשו. וחוץ מזה אתן יכולות לקבוע, אולי אתן רוצות משהו אחר, אולי אתן רוצות לקחת בפצ'יסקות. זאת אומרת, אנחנו מוכנים לכל דבר, אבל בהשתתפות.
תלמידה: אני מוכנה לכל מה שהחברה תבקש ואני מוכנה לעזוב את הבית ולהיות רק פה. אבל בהדרכה ובהכשרה ובכל מה שביקשו, שהאוטו יהיה מקורצף והבגדים מכובסים. ובכל החוקים שעברנו ולמדנו במהלך כל החג, אני כבר הלכתי לאיבוד.
אני חושב שאתם לא מאורגנים. הייתי לוקח שואב אבק תעשייתי, מעמיד כאן את כל המכוניות שלנו והייתי עושה את זה תוך כמה שעות. הייתי נותן לגברים לעשות, במקום לעמוד שעה או שעתיים עד שינקו, ולשלם מאה ועשרים שקל. הכל אפשרי, אם תפסיקו לבכות, אלא תיכנסו לארגון.
תלמידה: לא בוכים בכלל. אולי צריך לדייק יותר מה חשוב בבית בהכשרות שעושים לנו, מה להניח ואיפה צריך? כי אני חושבת שרוב הנשים מוכנות לעשות הכל.
לומדים. אשתי באה אתמול לבקר אותי, הסתכלה על איך שניקו וצחקה. היא אמרה, "הם עשו פי אלף עבודה יותר ממה שהיה צריך לעשות".
תלמידה: אז אולי צריכים להסביר לנו אחרת. אני בבית משתגעת רק מהחוקים, ואתה לא באמת יודע. ואחרי זה אני לא מצליחה להגיע למרכז וכואב לי שאני לא מצליחה ולא מסיימת.
פסח זה דוגמה מאוד טובה לזה שאם יודעים, אז מרוויחים. צריכים ללמוד.
תלמידה: כשלא מצליחים להגיע לקילוף או לעזור פה בניקיונות, זה כתוצאה מחוסר ארגון כמו שאתה אומר, וחוסר הסבר נכון, איך כן לעשות את זה?
בשנה הבאה חודשיים לפני פסח תתחילי ללמוד את החוקים ולהסתדר, להתארגן.
תלמידה: רציתי לשאול על הבירור הנכון. לעזוב את הבית ולבוא לפה, איך לעשות זאת?
אני שוב אומר לך, פסח זה לא ניקיון, זה כשרות. זה הכל. אצל רב"ש היו אומרים שהשחור בין הבלטות לא מפריע אפשר לאכול. ודאי שזה חמץ וודאי שזה אסור, אבל יש גבול עד כמה שצריכים לנקות. זה לא ניקיון, ממש לא ניקיון. את מתפטרת מהחמץ ואת פנויה. ואם יש לך בלגן בבית ומשהו לא נקי, זה לא נקי, אבל זה לא חמץ. זה שרוצים לעשות בבת אחת את כל העבודה עבור שנה שלמה, "ייהרג ואל יעבור"1. במקרה הזה "מוסיף דעת, מוריד מכאוב".
(סוף השיעור)
-
"יהרג ואל יעבור" (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, דף ע"ד א' גמרא)↩