שיעור בוקר 15.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

יציאת מצרים

בואו אנחנו נקרא איך התורה מתארת לנו את המצב הזה. תקרא מההתחלה.

קריין: נתחיל מפרשת "בא", שמות יב.

"כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכל, בכור בהמה. ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים, ותהי צעקה גדלה, במצרים: כי-אין בית, אשר אין-שם מת. לא ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם. לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דברתם, ולכו; וברכתם, גם-אתי. לג ותחזק מצרים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ: כי אמרו, כלנו מתים. לד וישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארתם צררת בשמלתם, על-שכמם. לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצרים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלת. לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצרים--וישאלום; וינצלו, את-מצרים. {פ}

לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכתה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. לח וגם-ערב רב, עלה אתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאד. לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגת מצות--כי לא חמץ: כי-גרשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צדה, לא-עשו להם. מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים--שלשים שנה, וארבע מאות שנה. מא ויהי, מקץ שלשים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצרים. מב ליל שמרים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצרים: הוא-הלילה הזה ליהוה, שמרים לכל-בני ישראל לדרתם. {פ}

מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרן, זאת חקת הפסח: כל-בן-נכר, לא-יאכל בו. מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלתה אתו, אז יאכל בו. מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו. מו בבית אחד יאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. מז כל-עדת ישראל, יעשו אתו. מח וכי-יגור אתך גר, ועשה פסח ליהוה--המול לו כל-זכר ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו. מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם. נ ויעשו, כל-בני ישראל: כאשר צוה יהוה את-משה ואת-אהרן, כן עשו. {ס}

נא ויהי, בעצם היום הזה: הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצרים--על-צבאתם. {פ}"

"בשלח", שמות, פרק יג.

"יז ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא: כי אמר אלהים, פן-ינחם העם בראתם מלחמה--ושבו מצרימה. יח ויסב אלהים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמשים עלו בני-ישראל, מארץ מצרים. יט ויקח משה את-עצמות יוסף, עמו: כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמר, פקד יפקד אלהים אתכם, והעליתם את-עצמתי מזה אתכם. כ ויסעו, מסכת; ויחנו באתם, בקצה המדבר. כא ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחתם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם--ללכת, יומם ולילה. כב לא-ימיש עמוד הענן, יומם, ועמוד האש, לילה--לפני, העם. {פ}

שמות, פרק יד.

א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ב דבר, אל-בני ישראל, וישבו ויחנו לפני פי החירת, בין מגדל ובין הים: לפני בעל צפן, נכחו תחנו על-הים. ג ואמר פרעה לבני ישראל, נבכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר. ד וחזקתי את-לב-פרעה, ורדף אחריהם, ואכבדה בפרעה ובכל-חילו, וידעו מצרים כי-אני יהוה; ויעשו-כן. ה ויגד למלך מצרים, כי ברח העם; ויהפך לבב פרעה ועבדיו, אל-העם, ויאמרו מה-זאת עשינו, כי-שלחנו את-ישראל מעבדנו. ו ויאסר, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עמו. ז ויקח, שש-מאות רכב בחור, וכל, רכב מצרים; ושלשם, על-כלו. ח ויחזק יהוה, את-לב פרעה מלך מצרים, וירדף, אחרי בני ישראל; ובני ישראל, יצאים ביד רמה. ט וירדפו מצרים אחריהם, וישיגו אותם חנים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו--על-פי, החירת, לפני, בעל צפן. י ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה. יא ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצרים, לקחתנו למות במדבר: מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצרים. יב הלא-זה הדבר, אשר דברנו אליך במצרים לאמר, חדל ממנו, ונעבדה את-מצרים: כי טוב לנו עבד את-מצרים, ממתנו במדבר. יג ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו--התיצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום: כי, אשר ראיתם את-מצרים היום--לא תספו לראתם עוד, עד-עולם. יד יהוה, ילחם לכם; ואתם, תחרשון. {פ}

טו ויאמר יהוה אל-משה, מה-תצעק אלי; דבר אל-בני-ישראל, ויסעו. טז ואתה הרם את-מטך, ונטה את-ידך על-הים--ובקעהו; ויבאו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה. יז ואני, הנני מחזק את-לב מצרים, ויבאו, אחריהם; ואכבדה בפרעה ובכל-חילו, ברכבו ובפרשיו. יח וידעו מצרים, כי-אני יהוה, בהכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו. יט ויסע מלאך האלהים, ההלך לפני מחנה ישראל, וילך, מאחריהם; ויסע עמוד הענן, מפניהם, ויעמד, מאחריהם. כ ויבא בין מחנה מצרים, ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך, ויאר את-הלילה; ולא-קרב זה אל-זה, כל-הלילה. כא ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה; ויבקעו, המים. כב ויבאו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם. כג וירדפו מצרים, ויבאו אחריהם--כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו: אל-תוך, הים. כד ויהי, באשמרת הבקר, וישקף יהוה אל-מחנה מצרים, בעמוד אש וענן; ויהם, את מחנה מצרים. כה ויסר, את אפן מרכבתיו, וינהגהו, בכבדת; ויאמר מצרים, אנוסה מפני ישראל--כי יהוה, נלחם להם במצרים. {פ}

כו ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-הים; וישבו המים על-מצרים, על-רכבו ועל-פרשיו. כז ויט משה את-ידו על-הים, וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ומצרים, נסים לקראתו; וינער יהוה את-מצרים, בתוך הים. כח וישבו המים, ויכסו את-הרכב ואת-הפרשים, לכל חיל פרעה, הבאים אחריהם בים: לא-נשאר בהם, עד-אחד. כט ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים; והמים להם חמה, מימינם ומשמאלם. ל ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצרים; וירא ישראל את-מצרים, מת על-שפת הים. לא וירא ישראל את-היד הגדלה, אשר עשה יהוה במצרים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו. {ר} {ש}

שמות, פרק טו.

א אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת, ליהוה, ויאמרו, {ר}

לאמר: {ס} אשירה ליהוה כי-גאה גאה, {ס} סוס {ר}

ורכבו רמה בים. {ס} ב עזי וזמרת יה, ויהי-לי {ר}

לישועה; {ס} זה אלי ואנוהו, {ס} אלהי {ר}

אבי וארממנהו. {ס} ג יהוה, איש מלחמה; יהוה, {ר}

שמו. {ס} ד מרכבת פרעה וחילו, ירה בים; {ס} ומבחר {ר}

שלשיו, טבעו בים-סוף. {ס} ה תהמת, יכסימו; ירדו במצולת, כמו- {ר}

אבן. {ס} ו ימינך יהוה, נאדרי בכח; {ס} ימינך {ר}

יהוה, תרעץ אויב. {ס} ז וברב גאונך, תהרס {ר}

קמיך; {ס} תשלח, חרנך--יאכלמו, כקש. {ס} ח וברוח {ר}

אפיך נערמו מים, {ס} נצבו כמו-נד {ר}

נזלים; {ס} קפאו תהמת, בלב-ים. {ס} ט אמר {ר}

אויב ארדף אשיג, {ס} אחלק שלל; תמלאמו {ר}

נפשי-- {ס} אריק חרבי, תורישמו ידי. {ס} י נשפת {ר}

ברוחך, כסמו ים; {ס} צללו, כעופרת, במים, {ר}

אדירים. {ס} יא מי-כמכה באלם יהוה, {ס} מי {ר}

כמכה נאדר בקדש; {ס} נורא תהלת, עשה {ר}

פלא. {ס} יב נטית, ימינך--תבלעמו, ארץ. {ס} יג נחית {ר}

בחסדך, עם-זו גאלת; {ס} נהלת בעזך, אל-נוה {ר}

קדשך. {ס} יד שמעו עמים, ירגזון; {ס} חיל {ר}

אחז, ישבי פלשת. {ס} טו אז נבהלו, אלופי {ר}

אדום-- {ס} אילי מואב, יאחזמו רעד; {ס} נמגו, {ר}

כל ישבי כנען. {ס} טז תפל עליהם אימתה {ר}

ופחד, {ס} בגדל זרועך ידמו כאבן: {ס} עד- {ר}

יעבר עמך יהוה, {ס} עד-יעבר עם-זו {ר}

קנית. {ס} יז תבאמו, ותטעמו בהר נחלתך-- {ס} מכון {ר}

לשבתך פעלת, יהוה; {ס} מקדש, אדני כוננו {ר}

ידיך. {ס} יח יהוה ימלך, לעלם ועד. {ס} יט כי {ר}

בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, בים, {ס} וישב יהוה עלהם, {ר}

את-מי הים; {ס} ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים. {ר} {ש}"

בינתיים אנחנו יכולים לעצור כאן, עוד נמשיך במקצת פה ושם לראות עד כמה שהתורה מספרת לנו בשפה שלה, בסגנון שלה מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, ועוד יותר ממה שאנחנו לומדים על עצמנו.

(סוף השיעור)