_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם רב"ש 01.01.1970

https://kabbalahmedia.info/lessons/cu/OzlDPgwJ?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ב'

מה כתוב כאן? כלל, באור אין שינויים. רק השינויים בכלים, ואנחנו מדברים מאורות לפי ההתפעלות של הכלים. והיות שהכלים שנשארו כפי שהם מתפעלים, כך אנו מכנים את האור. לכן אני יכול לדבר מהאור ואני יכול לדבר מהכלים, אבל צריכים לדעת סוף כל סוף מי הקובע? הכלי, לא האור. מה? בכדי שיהיה כלי גם כן צריכים אור. 

ושם בזה כ אור העב, שהוא בחינת הכלים, אות כ'

כ) היינו האור חוזר הנשאר אחר הסתלקות או"י מתוכו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וצריכים אמנם להבין מאד ענין עלית האורות האמור, ולדעת בדיוק: מה עלה ומה נזדכך, ומה נשאר למטה שנעשה לבחינת כלים.

וכבר ידעת ענין המסך שפירושו, "כח עיכוב על אור העליון, שלא יתפשט לתוך ד' בחינות העביות, שישנן בבחינה ד' הנקרא מלכות". מה זה ... כמ"ש זה היטב.

וענין עלית מלכות לז"א שבדברי הרב לקמן, אין הכוונה שלו על עביות דבחינה ג' דמקבל על מנת לקבל, זה אסור. רק מה, תדע שסובב על המסך ואו"ח שבה לבד, מה שאומרים, עניין עליית המלכות לזעיר אנפין, מי עולה? המסך ואור חוזר שבה לבד. אשר שנים אלו, איזה שניים? המסך ואור חוזר, מכונים בדברי הרב בשם אור המלכות ונקראים בשם אור, משום שאור אחר אין במלכות מעת הצמצום ואילך. 

אבל כלי מלכות עצמה, מי כלי מלכות עצמה? מקבל על מנת לקבל, אינה יכולה לעלות לז"א, מדוע? שהרי עליה, פירושו הזדככות, וזה יתכן רק במסך אבל לא בכלים, כי אין ענין הזדככות זו, כי אין ענין הזדככות זו נוהגת בכלים כל עיקר, רק אותו שיעור עביות, שישנו בבחינת הכלים שבכל פרצוף ופרצוף, נשאר קבוע וקיים לתמיד כן, עד שיקבלו תיקונם. וזה כבר נתבאר.

מה כתוב כאן? אנו לומדים שרצון לקבל המכונה השתוקקות, זה לא מסתלק. בן אדם שרואה איזה דבר טוב, הוא משתוקק לזה, ואין שינויים. זה יכולים להבין רק ממשל. היום תענית, והגוף רוצה לאכול, אז אתה יכול להגיד לו, אני לא אתן לך לאכול. אני עושה מסך, הכוח עיכוב על מה שאתה רוצה. אבל אתה לא בעל הבית על הגוף שלך להגיד לו, היום תענית, לא תהיה רעב. על הכלי בעצמו לא שייך הזדככות. אם כן מה זה הזדככות? להיפך, עכשיו הוא לא יכול להתגבר על תאווה גדולה, אלא להיפך, על תאווה יותר קטנה הוא יכול להתגבר. 

זה שאומר כאן, אבל כלי מלכות עצמה אינה יכולה לעלות לז"א, שהרי עליה, פירושו הזדככות כנודע, וזה יתכן רק במסך אבל לא בכלים, כי אין ענין הזדככות זו נוהגת בכלים כל עיקר, רק אותו שיעור עביות, שהיה משתמש עימהם בבחינת הכלים, שלהיפך הוא. אלא רק אותו שיעור עביות, שישנו בבחינת הכלים שבכל פרצוף ופרצוף, נשאר קבוע וקיים לתמיד כן, עד שיקבלו תיקונם.

ומה זה הזדככות? ודבר הזדככות המסך, מה שלומדים מבחינה ד' לבחי"ג, פירושו, שמחמת הביטוש דאו"פ ואו"מ במסך נעלמה ונאבדה ממנו בחינה אחרונה של העביות הכלולה בכח העיכוב של המסך. אם כן מה נעלמה? בכוח העיכוב כבר היה יכולת להתגבר. ונמצא מעתה שהוא מעכב, הוא יכול להתגבר על אור העליון מלהתפשט רק לבחינה ג' של העביות הנשארת בו, היינו, תאווה יותר קטנה. כי בבחינה ד' שבבחינה, כי בחינה ד' שבבחינה ד' כבר אינה יכו... כבר אינה כלולה בו עתה, ונמצא שאינו מעכב ואינו מחזיר את אור העליון רק מג' בחינות עביות שנשארו כלולות בו מבחי"ד אשר האו"ח המוחזר מג' בחינות אלו, אינו מספיק להלביש את האו"י רק עד החכמה. 

כאן קצת מעורב, כאן קשה. כאן משמע שכן מדברים מהרצון לקבל, אבל צריכים כאן להגיד עוד כלל. היות שידוע לנו שבקדושה, אם אין מסך לא משתמש עם עביות. לכן הוא אומר, אין עכשיו עביות נכלל במסך משום שלמכתחילה הוא לא משתמש יותר. למה? שיש כלל, אסור להשתמש אם אין מסך. זה חסר כאן, פה.

ואשר האו"ח המוחזר מג' בחינות אלו, אינו מספיק להלביש את האו"י רק עד החכמה, ואינו מגיע בהלבשתו עד כתר, והנה נמצא מאליו, שאור הכתר נעלם מהפרצוף, משום שאין אור נתפשט בפרצוף בלי לבוש וכלי. כמ"ש.

ונתבאר היטב, שענין העליה והזדככות, הוא מקרה המסך, ואינו שייך לכלים כלל. רק זה תלוי כמה שהוא יכול להתגבר. וענין הכלים, שנשארו במקומם לאחר ההסתלקות דאור ישר, המכונה בדברי הרב, אור העב, הן ד' בחינות עביות הכלולות באותו או"ח שכבר בא לכלל הלבשה, שהלבישו ע"ס דגוף, רק עכשיו נתרוקנו מאורותיהן, ונשאר בסוד כלי. אבל מה שלמד פעם בגוף, מזה לא מדברים.

אם כן מה גמרנו? דף רכ"ג, צריכים להתחיל דף רכ"ד.

דף רכ"ד, אות א'.

א. כשיסוד עולה מניח רשימה במקומו להאיר למלכות. 

א) ונתחיל לבארם מן היסוד, שהוא האחרון מן המנחים רשימו, ונאמר כי בעת עליתו מן היסוד אל מקום ההוד עד למעלה, מניח א רשימו במקום שהיה היסוד, בשביל מה? לצורך המלכות. ואותו הרשימו אינו מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל. וכן עושים כל שאר הספירות חוץ מהמלכות. 

מה כתוב כאן? כאן כתוב, שהרשימו כשהיסוד עולה להוד. קודם כל, מי עולה? כאן משמע, שאור היסוד עולה. לאן? אל ההוד. אז מניח רשימו במקום שהיה היסוד, לצורך מי? לצורך המלכות. משמע מכאן, לצורך הכלי של מלכות. מה הפירוש לצורך המלכות? אם הפירוש הוא, אני אגיד בקיצור, מה כוונתו במה שהוא אומר שהוא עולה? למעלה למדנו, היות שצריך להיות עשר ספירות, והיות שמסתלק איזה ספירה, חסר. בכדי להשלים לעשר ספירות על הרשימות הנשארות מהאורות, משלים לעשר ספירות כאילו היה כאן עשר ספירות.

בא כאן והוא, ומפרש לנו. מה הוא אומר? כשיסוד עולה מניח רשימה במקומו להאיר למלכות. מה כוונתו להאיר למלכות? נשאלת השאלה. אם להאיר למלכות בזמן שמלכות מאיר, שיהיה עשר ספירות לכן גם היסוד מאיר, אור פשוט. היות שיש עוד כלל, הרשימו שנשארה הוא לצורך הכלי. לכן למדנו, כל הכלים שמסתלקים מניחים רשימו בתוך הכלים. רק מלכות אין לו רשימו, ולכן מי מחיה את הכלי שלה? אז אני אומר, מי? אור היסוד שנשאר, אור היסוד שנסתלק מכלי דיסוד הניח רשימו לצורך היסוד, והרשימו שהניח לצורך היסוד, פירוש הדבר, לצורך הכלי דיסוד, מאיר גם כן לכלי דמלכות.

ונראה למטה, א', אור פנימי, מניח רשימו במקום שהיה היסוד, לצורך המלכות. 

הוא אומר:

א) כבר נתבאר כי מלכות דעקודים נקרא טבור, והמאציל שלה, ה"ס מלכות של ראש, הנקרא פה. וכשמסך שבמלכות דגוף, נזדכך מכל העביות הכלול בו, ונשאר זך בהשואה גמורה אל מלכות של ראש, שהוא המאציל של הגוף, כנודע, נקרא זה בלשון הרב, שמלכות חזרה ועלתה אל המאציל, הלא אין שם מקומות. כי בהיות שניהם שוים במדת הזכות, שגם מלכות של גוף אינה מקבלת עכשיו, המה נמצאים אז שדבוקים וכלולים זה בזה כמו בחינה אחת. כנודע, שהשתנות הצורה הוא שיעור ההבדל ופירוד ברוחניים, זה נקרא ריחוק. והשתוות הצורה היא הדבקות והיחוד שברוחניים. ולפיכך בשעה שמלכות דגוף ומלכות דראש נמצאו שוות במדת הזכות, הן נבחנות אז שדבוקות זו בזו ונכללות לבחינה אחת, אחת, כמ"ש בחלקים הקודמים.

אם כן מה הוא מבאר לנו? אין כל קשר. הא' צריך להיות כתוב, צריך להיות כאן, צריך להיות כתוב כאן.

למעלה תסתכל.

"ואותו הרשימו אינה מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל". על זה בא הא', הוא מסביר לנו מה הפירוש שמלכות עולה למאציל. א' הזה אין על המקום. אתה רואה?

וזה אמרו "ואותו הרשימו אינה מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל". ומשמיענו בזה, שאפילו בשעה שנזדכך המסך מכל עביותו לגמרי עד שנשאר שוה לזכותו של המאציל, עם כל זה, עדיין המסך כלול מהרשימות שבע"ס דגוף. חוץ מרשימה דבחי"ד כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה מטעם שנתבאר לעיל, מה כתוב למעלה? כי הרשימות האלו הן של אור ישר, ובחינה אחרונה אינה מקבלת לתוכה אור ישר, ואין בה אלא אור חוזר לבד, כנודע.

אם כן, מה הסביר לנו כל העניין? לא כמו שלמדנו מקודם, שאני צריך הרשימו להשלים את עשר ספירות, שיהיה בכל מדרגה עשר ספירות. דהיינו, בזמן שמאיר רק אור המלכות, נמצא שחסר שם יחידה, חיה, נשמה, רוח. והיות שנשארו רשימות מכל אור שנסתלק, נמצאו שהרשימות משלימות לעשר ספירות. אחד למדנו.

עוד למדנו למעלה, שהרשימות נשארות אפילו בעת שאור מסתלק גם כן מכלי דמלכות. אם אני אומר שאני צריך שהרשימות ישלימו עשר ספירות, זה שייך לומר בזמן שיש אור בכלי המלכות. אבל בזמן שכלי המלכות גם כן מסתלק האור, אין לו למי להשלים. בשביל מה אני אומר שהאור היסוד מאיר למלכות אפילו בעת שאור מסתלק? למדנו, היות שכל אור, שכל כלי צריך אור להחיות אותה, אם אין אור, לכל הפחות הרשימו מחיה אותה. היות שלמלכות אין רשימו, לכן אור הנשאר בכלי דיסוד מאירה לכלי הריקנית שבמלכות.

כאן בא ואומר דבר אחר לגמרי. כאן לא מדבר מהכלים, כאן מדבר אחר לגמרי. אפילו שאחר שהמלכות, הכוונה על המסך שעולה למאציל, לפה דראש, משמע שנזדככה, המסך, אין שם במסך שום דבר, נכון? אז כבר לא מדבר לא מאורות ולא מהכלים. רק המסך העבה שנזדכך, הוא כלול מכל הרשימות, חוץ מבחינה אחרונה, שאין לו אור. גם זה קשה. מדוע גם זה קשה?

אנחנו למדנו, זה שבחינה אחרונה נאבדת הוא מטעם שמלכות אין לו אור ישר? מה זה הקשר, כן יהיה אור ישר, לא אור ישר? מה שאנחנו אומרים שבחינה אחרונה נאבדת, הכוונה על המסך. אם אנחנו מדברים על המסך, ואיזה שייכות יש זה לאור ישר? 

אנחנו ביררנו, למדנו למעלה, שיש כלי זכה ששם מאיר האור. ויש כלי עבה שנקרא מטה, שהיא בחינה אחרונה, שאומרת עד כאן, יותר אני לא רוצה לקבל. זה היה הבחינה ד', נגיד. ולמדנו מדוע בחינה אחרונה נאבדת? היות שאור מקיף שמזדכך המסך, זיכך אותה, ביטל אותה, הכוח הזה. איזה קשר יש זה לאור ישר? כאן הוא אומר, תסתכלו.

תלמיד: כאן.
הרב"ש: פה. תסתכלו למטה, מה ש… שמתחיל ועולה להמאציל

ומשמיענו בזה, שאפילו בשעה שנזדכך המסך מכל עביותו לגמרי עד שנשאר שוה לזכותו של המאציל, הוא הוכחה לכך שעלה למאציל וזך כמוהו, אם כן אין לו שום עביות, עם כל זה, עדיין המסך כלול מהרשימות שבע"ס דגוף, היינו מעביות. חוץ מרשימה דבחי"ד כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה מטעם שנתבאר לעיל, כי הרשימות האלו הן של אור ישר, ובחינה אחרונה אינה מקבלת לתוכה אור ישר, ואין בה אלא אור חוזר לבד. לכן בחינה אחרונה מנחת רשימה. שמדברים מעביות, כלולים מעביות, מה הפירוש שאינה מנחת רשימה, מה שהוא מסביר לנו כאן?

אז הוא אומר:

ותדע, שענין הרשימות הללו, שנשארו כלולות במלכות, היינו במסך שבמלכות, גם בשעת היותה כלולה במאציל, היינו שעלתה למלכות דראש, שמלכות דראש נקרא מאציל לגבי הגוף, הנה הן כל הגרעין להולדת פרצוף שני, כי מהרשימות הללו נמשכות כל האורות והכלים אל פרצוף השני. כמ"ש זה לעיל (ובהסתכלות פנימית.)

שהוא משום שמסך של מלכות דראש אינו מזדכך לעולם, כל ההזדככות באה מביטוש פנים ומקיף, זה היה רק בגוף. והזווג דהכאה שבמסך דבחינה ד' אשר שם, איפה? במלכות דראש, הוא בבחינת זווג דלא פסיק, 

הנה נמצא שבעלות שמה, איפה שמה? למלכות דראש. המלכות דגוף ונכללה במסך של ראש, הנה נכללת גם היא, המסך דטבור, במסך דראש, וזה גורם להתעוררות העביות הכלולה בהרשימות שבה, שבמסך של מלכות, שעלתה לראש, כי המסך הזה מקבלת מבחינת עביות שממטה למעלה הכלולה שם במסך של ראש, אמנם תכף כאשר הרשימות שבה חוזרות לעביותן, נמצא שמתהפך בהן לעביות שממעלה למטה, משום שהן באות מע"ס דגוף, שכבר היו שם בבחינת התלבשות ממעלה למטה, ומתוך זה חזרה ונגלה שם בחינת הגוף שבמסך שעלה, שהיא עביות שממעלה למטה, שהוא גוף ולא ראש, ונבחן גילוי זה לבחינת ירידה ופירוד מן מלכות של ראש, כי חזר לקדמותו למלכות דבחינת הגוף, אלא לא לבחינה ד' שנקרא טבור, רק לבחינה ג' שנקרא חזה. ושם נעשה הזווג דהכאה מחדש, בחזה, המוציא ע"ס בקומת חכמה ברת"ס. והוא נקרא פרצוף ע"ב דא"ק, עיין שם.

מה הוא מסביר לנו כאן, מה הוא מאריך כאן? קודם נגיד הקדמה קצרה. אנו רואים שהוא מסביר לנו על הרשימות שלוש הבחנות. א', בזמן שאור מאיר, ומסתלק האור אחד, שנשאר רשימו. דוגמה, שנסתלק אור הכתר, ומאיר רק אור החכמה, אז אני צריך הרשימו בשביל האור, בכדי שיהיה באור החכמה גם כן כתר, היות עם הכלל שכל ספירה מוכרחה להתחיל מכתר, לכן נשארו רשימו להשלים האורות. 

לכן הוא לומד, כשנזדכך בחינה ב', שגם בינה לא מאירה, רק שמאיר אור הזעיר אנפין, חסר לו ג' ראשונות. הרשימו שנשאר מכתר, והרשימו שנשאר מחכמה, והרשימו שנשאר מבינה מאירות לזעיר אנפין. נמצא, בשביל מה אני צריך את הרשימות? להשלים אורות. אחד.

עוד למדנו, אפילו שהאור המלכות מסתלק ממלכות, דוגמה, גם כן הרשימו שהייתה באור היסוד מאירה גם כן למלכות. מדוע? בשל מקודם שהיה אור במלכות, אני מבין טוב מאוד, אני צריך שמלכות יהיה לה כל הנרנח"י, אז הרשימו משלימות להאורות. עכשיו גם אור המלכות מסתלקת, בשביל מה אני צריך אז הרשימות?

על זה בא ואומר עוד דבר, אני צריך רשימות לא בשביל האורות עכשיו, רק בשביל הכלים. היות שאור מסתלק מהכלי, והכלי צריך חיות, הרשימו שנשאר בכל כלי וכלי ממש מחיה את הכלים. אם כן, בשביל מה אני צריך הרשימות? בשביל הכלים. והיות שהמלכות, אומר, אינה מנחת רשימו, מי מחיה כלי דמלכות? אז הוא אומר, הרשימו שנשאר בכלי דיסוד מאיר גם כן לכלי מלכות. 

ברור?

עכשיו בא ואומר דבר חדש, אני צריך רשימות לא להשלים אורות, ולא להשלים הכלים, רק להשלים שיחיה בי, שכדי גרעין לצאת מדרגה שנייה. ואומר דבר אחר לגמרי. אי לזאת, הוא מפרש, המה שהרב אומר, המסך עלה, מלכות עלתה, כך הוא אומר ככה, ואותו הרשימו אינו מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל. 

מה זה מלכות עולה למאציל? כוונתו, מלכות דטבור, שנזדככה מבחינה לבחינה, עד שבאה להשוואת הצורה, שעלתה למלכות דראש הנקרא מאציל, אז המסך הזה כלול מכל הרשימות, שעל הרשימות האלו בא מלכות ש... 

אז הוא מסביר לנו, איך זה בא? אז המסך דגוף שנזדכך, על ידי זה נבחן שעלה לראש, נכלל במסך שבראש. פירוש הדבר, צריכים לזכור את הכלל, שבראש אין הזדככות. נמצא, שם נשאר המסך בכל תוקפו. רק שזה ממטה למעלה, ממטה למעלה נקרא ועושה זיווג, לא רוצה לקבל. רק מזה אחר כך הוא מקבל. 

אז הוא אומר, מסך דטבור עם כל הרשימות נכללו במסך דראש בעביות שממטה למעלה, זה אחד. אם כן, אומרים מסך דטבור, שנקרא מלכות המסיימת, נכללה במלכות דראש, שנקרא מלכות המזדווגת, ששם יכול, שם עושה זווג דהכאה ממשיכים לו. 

ב', בזמן שנעשה זיווג, נגיד על ד'/ג' וראש דגלגלתא, מדוע על ד', בחינה אחרונה אינה מנחת רשימו? מתעוררת המלכות דטבור על עביות שבגוף שלה, שכבר יש זיווג, כבר יכולה לקבל. זה נקרא שהיא ירדה למטה, מדוע? יש עיקר העביות. מאיזה קומה יש עיקר העביות? מג'. לד' לא, לכן נבחנת שירדה לג'.

ג', שהיא עומדת, מי? מלכות דטבור, שעלה לראש ונכלל בעביות שבראש, ועיקר הביא אור בחזרה לחזה, מתעוררת בה העביות שממטה למעלה, שהיא קנתה על ידי עלייתה בראש. מלכות דטבור עושה עכשיו זיווג דהכאה, שממנו למעלה מחזה עד הפה דגלגלתא יוצא הראש דע"ב החיצון, הוא מכנה את זה, ומחזה עד הטבור יוצא הגוף. אם כן הבהיר לנו כאן סדר של ג' בחינות שלמות. 

אז גמרנו כאן, צריכים להתחיל רכ"ה, אות ב'. רכ"ה, אות ב'.

ב) והנה זה ב הרשימו הוא מן האור הראשון, אור הראשון נקרא טעמים, שהיה יורד דרך יושר, ואור הבא ביושר הוא רחמים, ג ואור הבא בדרך חזרה למעלה הוא אור חוזר והוא דין. והנה הרשימו, הוא דרך יושר, וע"כ הוא רחמים.

מה הוא אומר כאן? הרשימו שנשאר מאור עקודים הראשונים של מעלה למטה נקרא יושר. מה שאין כן, אור הבא בדרך הזו הלמעלה נקרא אור חוזר. מה כוונתו? נראה אות ב'.

ב) מהתפ"א, שהיא מתפשטת מפה עד הטבור דא"ק, והנה היא כלולה מאו"י ואו"ח מלובשים זה בזה, שאו"י מכונה אור זך, ואו"ח מכונה אור עב, אשר השיריים הנשארים מאור הזך אחר הסתלקותו מכונה בשם "רשימה" והיא רחמים להיותה שארית מאור ישר הנמשך ממעלה למטה, לבחינת התלבשות בהפרצוף, והאו"ח שנתרוקן מהאו"י אחר הסתלקותו, נבחן לבחינת הכלים שבתוכם נתלבשו הרשימות שנשארו מהאו"י. 

אם כן, מה שבאור הראשון אין כוונתו על טעמים, רק סתם, אור הראשון, כוונתו לפרצוף גלגלתא. הוא רוצה לבאר לנו שפעם היה הסתלקות בפרצוף גלגלתא, נשאר לנו רשימו, חלק מהאור. הרשימו שנשאר חלק מהאור נקרא רחמים ויושר. מה שאין כן, האור חוזר שנשאר, הוא אומר כאן, מהם נעשה הכלים.

נראה אות ג'. 

ואור הבא בדרך חזרה למעלה הוא אור חוזר והוא דין.

ג) פירוש, אור הבא ונמשך מהמאציל מסבת זווג דהכאה הנעשה על המסך תוך דרגות זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שהאור נעלם לגמרי וחוזר לשורשו למעלה למלכות של ראש. והקומות הללו מכונות או"ח דין על שם שמופיעות בזמן של הקטנות, ההסתלקות.

כאן משמע להיפך, כמו שהסברתי מקודם, הרשימו הנשאר מאור הראשון, שנקרא טעמים, נקרא אור היושר. הרשימות שנשארו באור הבא, ועל זה חסר למעלה, כוונתו על נקודות, נקרא חוזר ודין. באות ב' משמע אחרת, מה משמע באות ב'? כוונתו אור ישר, אבל ישר ממש, אין הבדל בין טעמים ונקודות, ואור חוזר, חוזר ממש, אור חוזר נעשה מהכלים. יכול להיות שהוא מסביר כאן שני דברים בבת אחת. 

אות ג' למעלה.

ג) והנה נודע, כשבאו הספירות של עקודים, היו ד פניהם למטה, מה זה פניהם היה למטה? הוא אומר, כי כוונת ביאתן היה להאיר למטה, לכן פניהן היו דרך המקבלים, אבל בחזרתן לעלות למעלה, אז ה הפכו פניהן למעלה נגד המאציל ואחוריהם למטה. כלפי תחתונים.

נראה אות ד', מה הוא אומר? כשבאו הספירות של עקודים, היו ד פניהם למטה

ד) אין כאן ח"ו שום תנועה ולא עורף ולא עיפוי. אלא כמו שנתבאר בחלקים הקודמים, שכל חידוש צורה כל שהוא מכונה בשם תנועה הרוחנית. ותדע שבחינת השפעה בערכי האורות או בחינת המשכה שבערכי הכלים, מכונה בשם "פנים". 

מה הוא מסביר לנו? מה הפירוש פנים? משמע שיש עורף ולמלכות אין כל אלה הדברים. אם כן, מה הפירוש פנים ברוחניות? אז הוא אומר, לפעמים שעליון משפיע, נקרא עליון פנים. התחתון ממשיך, נקרא התחתון פנים. אז אני כבר יודע מה זה פנים. מה זה פנים למטה, או פנים למעלה? נראה הלאה.

ונודע שכל המשפיע הוא משפיע בדבר היותר העב, מה הפירוש הדבר? וכל שהמסך עב יותר מושפעת שם קומת ע"ס גבוה יותר. ד' כתר, ג' חכמה, כן הלאה. 

ולפיכך נבחנים כאן האורות של רחמים שמושפעים בבחינת התלבשות בהפרצוף, שהם פניהם למטה, שמלת פנים, פירושו השפעה. למטה, פירושו עביות הגדולה יותר. אם כן, מה הפירוש "ופניהם למטה"? פניהם, שההשפעה נאחזת בבחינת העביות הגדולה יותר שבמדרגה. זה נקרא פניהם למטה. זהו בזמן שהעליון משפיע לתחתון.

אבל למעלה כתוב, אבל בחזרתן לעלות למעלה, אז ה הפכו פניהן למעלה נגד המאציל, מה פירוש הדבר?

ה) כבר נתבאר שבחינת השפעה מכונה פנים, וממנה מובן אשר בחינת ההסתלקות מהשפעה, מכונה אחורים. גם נתבאר, אשר "למטה" פירושו, בחינה העבה יותר אשר שם. אם כן, מה הפירוש "ואחוריהם למטה"? פירושו, שהאורות מסתלקים ופורשים את עצמם מהעביות, אחוריים מתחילים להסתלק מבחינת העביות, מבחינת מטה באופן, שבהבחינה שהעביות גדולה יותר תהיה שם הסתלקות גדולה יותר.

ובחזרתן לעלות למעלה, צריכים לפרש זה, בהנקודות, הפכו פניהן למעלה. 

הפנים שלו למעלה, יותר זך, דהיינו ג' ב' א', והאחוריים למטה, בחינת למטה שהיה מקודם משפיעים ד'/ג' וכדומה, כל פעם מלמטה, בחינת מטה שיש שם, מסתלקת השפע. עד טעמים בא, ב' במדרגה יותר תחתונה. אומרים, הנקודים, מתי יוצאים? הם יוצאים ממטה למעלה. כל פעם מזדכך מזדכך. נמצא כל ... למטה, מה שהיה מקודם ד', נעשה עכשיו אחוריים מג'. מה שקודם היה פנים בג', נעשה אחוריים מג', פנים בב'. 

עכשיו הוא מבאר:

ד) והנה בעלות הכתר אל המאציל, אין ספק כי לעולם…