שיחת עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.10.25 - אחרי עריכה

בכנס הבא מתחברים לעשירייה כללית

נשתה לחיים עבור האיחוד של כל קבוצות בני ברוך יחד, ונרגיש באיחוד הזה שגם רב"ש, וגם בעל הסולם יחד איתנו. "לחיים".

מושי: אני רוצה להציע משהו לעשירייה ולכלי עולמי וגם לבורא, לעשות את המפגש הבא שלנו בנושא ערבות, נראה לי שזה חסר לנו ואנחנו בשלים כבר לברר מהי הערבות בעשירייה, מהי הערבות בין העשיריות ומהי הערבות שלנו כלפי העולם. זה דבר מאוד מעניין. מה ההבדל בין כל הערבויות האלה?

השאלה אלייך רב, האם אנחנו מוכנים לכאלו בירורים? יש לנו כנס בפברואר ויש לנו כמה חודשים להתכונן לזה, האם אנחנו יכולים לברר את שלושת הדברים האלה, מה בדיוק האחריות שלי כלפי העשירייה במה אני ערב להם, במה אני ערב כלפי כל הכלי העולמי שזה כ-500 עשיריות, אפילו יותר, ובמה בכל זאת אני שם ערב כלפי כל העולם? כי בסופו של דבר הבורא לא רוצה עשירייה אחת שתגיע לגמר תיקון, אלא זה אמור להגיע לכל העולם.

אתה חושב שזה כיוון נכון למפגש הבא שלנו? מה אתם חושבים?

הפעם האחרונה שעשינו כנס ערבות הייתה ב-2010, זאת אומרת 15 שנה לא עסקנו בנושא הזה.

בימים האחרונים עברתי כמה מצבים ואז קיבלתי תמיכה מחברים, והרגשתי שהערבות זה דבר באמת טוב, אם באמת אתה מקבל כזאת תמיכה. זה לא בדיבורים ולא במחשבות, אלא במעשה, אתה רואה שאם חבר תומך בך, הולך איתך, אין הרגשה יותר נפלאה מזה. אני מניח שאם אתה מקבל את זה מהבורא אז בכלל. לכן חשבתי שזה נושא טוב. מה אתם חושבים?

רואי: כן, אני מרגיש שזה נושא שמחזק את כל העשיריות, וגם בצורה אישית, גרעינית, כל עשירייה תוכל להוציא מזה הרבה מאוד, וגם יחזק אותנו כבני ברוך הכללי בין העשיריות, כמו ששמענו מקודם את הרב אומר, שעכשיו צריך לחזק גם את זה. ובכלל זה ייתן לנו עוד יותר את ההרגשה של להיות בחינת מעבר - עד כמה החיבור בינינו הוא הדבר היחיד שעושה שינויים במציאות. מה אתה חושב?

אם אנחנו רוצים להצליח על ידי החיבור, אין יותר מזה. זה מה שאני חושב.

מושי: חסרות הבחנות, מה באמת ההתחייבות שלי כלפי העשירייה, לעומת ההתחייבות שלי כלפי הקבוצה הכללית של בני ברוך, או כלפי העולם. זה דבר שבאמת לא ביררנו, וזה חשוב, וזו העבודה שלנו. ברור שצריכים לעבוד על שלושתם, זה כתוב. אבל במה בדיוק? עכשיו עברנו כנס על תפילה, ובאמת כולם היו מאוד מרוצים, היו תגובות מאוד טובות.

אנחנו ביררנו את התפילה מהרבה זוויות, ולכן אנשים יצאו עם רכוש, עם תובנות מאוד טובות מהי תפילה, הרבה יותר ממה שהיה לפני. אותו דבר בערבות. יש שם הרבה הבחנות. למה אני אומר שעכשיו צריכים לעשות את זה, כי צריכים לעשות הרבה הכנה לזה. יש לך ארבעה חודשים וזה זמן טוב להיכנס ולברר באמת, והערבות זו המדרגה הראשונה שלנו לפני החיבור.

אז לכן יכול להיות שיכולים באמת להגיע לערבות המינימאלית ביותר שהבורא מתגלה, ואז כל אחד יקבל כזה ביטחון שיכול להמשיך בדרך ולא נאבד חברים בדרך.

דודי: איך מזהים את המצב הבא שלנו כקבוצה? יש הרבה נושאים. כל מצב שלנו כולל ספקטרום של כל המצבים בעצם, כל מצב כולל הכול, אז איך אתה יודע לזהות? נגיד אולי דווקא צריך לעסוק באמונה למעלה מהדעת, בשיטה של בעל הסולם, אולי בערבות, אולי דווקא חשיבות העשירייה צריכה לבוא קודם. אולי חשיבות ההפצה בכלל. אולי זה דווקא לא תקופה של התכווצות אלא תקופה של התפשטות. איך יודעים להרגיש על מה צריך לתת מיקוד, להכניס את כולם לרוח כזאת, להביא מקורות, על מה לדבר? איך מזהים מה הדבר הבא?

תחליטו.

דודי: זה עניין של החלטה?

כן.

דודי: אנחנו נחליט? נשמע את הדעות של כולם?

אם אתה נמצא בתוך עשירייה אז אתה צריך לראות את ההחלטה כעשירייה שלמה.

דודי: זה בפורום של עשירייה. ואם זה כנס כולל של כל הכלי העולמי?

אז כולם.

דודי: אז כולם צריכים להציע רעיון, להגיד מה מרגיש לי הכי חשוב.

כן.

דודי: ואז מה, סך הכול הרוב יגידו ככה, המיעוט יגידו ככה, הולכים עם הרוב. וזה מה שנכון לחברה שלנו?

כן.

דודי: למשל עכשיו כולם יגידו, צריך לצאת להפצה, זה החשוב, בואו נברר את זה בכנס הקרוב. אז הולכים עם הרוב?

אם הם יחליטו ככה, אז כן.

דודי: אין חשבון אחר? הרוב קובע. ממש ככה, בצורה פשוטה.

כן, כן.

מושי: ומה זה "אחרי יחיד להטות"? כי ברוחניות זה לא ככה, צריך להיות איזשהו ראש שמחליט וזהו. יש רב, הוא אומר ככה, הוא מרגיש, יש מאמן, יש מדריך, מה זה רוב, מה זה קהל רחב? יש שבע, שמונה אלף איש עכשיו בארגון.

לא לא, אין דבר כזה.

מושי: איך אני שואל את כולם? יש כאלו שלומדים חצי שנה, שנה, יש כאלו שלושים שנה, את מי אני שואל? אצלנו אין הפרדה, זה כולם ביחד. אם אתה שואל, אתה שואל את כולם. יש כאלו שבכלל יגידו מה שתחליטו, אני לא יודע כלום, רק עכשיו התחלתי. יש כאלו דעות מפה, משם. מה זה רוב? עד כה אתה היית מחליט ואנחנו היינו הולכים אחריך. אתה אומר ככה וזהו. אף פעם לא שאלנו את כולם.

בדרך כלל אני או עוד כמה אנשים היינו באים אליך, אומרים, "רב, זה הנושא". לפעמים היית כן מקבל את ההצעה שלנו, לפעמים לא, ואתה נותן את ההצעה שלך, וזהו, היינו הולכים אחריך. כמו שאתה הלכת אחרי רב"ש, אין פה שאלה. השאלה מה עכשיו?

עכשיו אחרי מקובלים.

מושי: כן, אבל מקובלים כותבים גם על ערבות, גם על למעלה מהדעת, וגם על עוד אלף נושאים.

אתם צריכים יחד להחליט איפה אתם נמצאים.

מושי: אז זהו, השאלה היא, מי זה, מה זה יחד, מי זה "אתם"?

רוב קבוצת בני ברוך.

מושי: זה שבע אלף איש.

רוב העשירייה, כן.

דודי: וזאת הגישה. הגישה צריכה להיות שכל נושא, לא משנה אם לבחור את נושא הכנס או נושא אחר, צריכים לשבת ולדון. כל אחד אומר את דעתו ומרגישים את רוח החברה הכוללת.

נכון.

דודי: ולפי זה הולכים. כשאתה בחרת נושא לכנס או נושא כלשהו, להפצה, או לעשות איזו פעולה מאוד גדולה, מכריעה, גורלית, לפי מה קבעת?

בשנה האחרונה, אני קובע לפי מה שמושי מביא לי.

דודי: ולפני כן?

ולפני כן זה היה לפי הרוח הכללית.

דודי: זאת אומרת, הרוח הכללית זה כאילו היינו עושים משאל עם. אתה כבר הרגשת בשבילנו מה הרוח שלנו.

כן.

דודי: ואז חסכת לנו את כל הבירורים. למה צריך להתחיל להיכנס לבירורים? ישנו מושי, שיחליט בשבילנו מה נושא הכנס. הוא רוצה ערבות, נעשה ערבות.

מצידי כן.

דודי: שיהיה כך. או צריך דווקא לעשות משאל.

מושי: ולמה שאתה לא תגיד לנו?

דודי: גם נכון.

מושי: למה אתה לא רוצה להגיד?

דודי: תגיד לנו מה נושא הכנס הבא בפברואר. תגיד לנו ערבות, תגיד לנו הפצה, למעלה מהדעת. מה שלא תגיד, נתיישר לזה.

לא יודע. זאת שאלה, מה נושא הכנס הבא. אני חושב שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתחברים כדי לברר את כיוון העשירייה הכללית ואיך אנחנו מתקרבים לזה.

דודי: מה זו עשירייה "כללית"?

עשירייה.

דודי: אני יודע מה זו עשירייה פרטית, ויש עוד הרבה עשיריות.

עשירייה פרטית זה כבר לא יכול להיות. אלא עשירייה כללית, שכל הארגון הוא כעשירייה.

דודי: כל הכלי העולמי או ישראל?

אני לא יודע לגבי הכלי העולמי, אין לי גישה אליהם, על אף שבזמן האחרון אני רואה שכן, הם מרגישים, הם מצטרפים.

דודי: מי נכלל בעשירייה הכללית? את מי אתה רואה מול העניים שלך, את פתח תקווה, את ישראל, את העולם? מי נכנס בקטגוריה הזאת?

העשירייה הכללית אלו האנשים שמוכנים לבטל את עצמם כלפי החיבור.

דודי: אלה חברים ותיקים?

למה הוותיקים?

דודי: זה לא קשור לוותק בזמן.

לא.

דודי: מי שיש לו רצון לזה. מה המשמעות? יכול להיות שבעשירייה פה יש שני חברים שיש להם רצון, בעשירייה אחרת עוד חבר, מרוסיה עוד חבר, מטורקיה עוד שניים. זה יכול להיות ככה, מפוזר.

כן.

דודי: ומה החיבור ביניהם?

מה שאנחנו מדברים, שזה החיבור. שבשביל החיבור הזה הם מוכנים לבטל את עצמם.

דודי: ומה הקשר בין עשירייה כללית לעשירייה פרטית של האדם?

גם זה וגם זה היינו הך.

דודי: אני יושב פה איתכם, נגיד ואני זכיתי ויש בי תשוקה כזאת לבורא עולם, ואני שייך גם לעשירייה כללית עם עוד חברים מהכלי העולמי. זו עוד קבוצה כזאת, מעגל שאני לא יודע מיהו. מה הקשר ביניהם? אנחנו לומדים שכל העבודה היא בעשירייה הפרטית של האדם.

אני חושב שכן.

דודי: בפרטית. אז מה זו עשירייה כללית?

שבכל זאת יש עוד חיבור דרך העשירייה הכללית.

דודי: מה יש בחיבור הזה שאין בחיבור הפרטי?

כמות, כוח.

ולאד: זאת אומרת, כל מי שמשתוקק לחיבור בתוך העשירייה הפרטית שלו מגלה עוד רובד של העשירייה הכללית.

כן.

דודי: אז זה הנושא, זה המוקד שלנו עכשיו, עשירייה.

אני רואה לפי מה שקורה שזה הנושא.

דודי: אם הייתי מנסה לנסח את זה במשפט, אז "מתחברים לעשירייה הכללית" זה הסלוגן?

כן.

מושי: אבל עשירייה זה לא יכול להיות נושא, אנחנו כבר הרבה זמן בעשירייה, זה המבנה שבו הכול קורה. ופה יכולים לקרות הרבה דברים, יכול להיות נושא של למעלה מהדעת, יכול להיות נושא התפילה כמו שעשינו, ערבות, יש כל מיני דגשים כאלה. ברור שהכול בתוך העשירייה, השאלה היא מה נכון לנו עכשיו לברר בתוך העשירייה.

בתוך העשירייה חשוב לברר שהחיבור בעשירייה קטנה יהיה דומה לחיבור בעשירייה הגדולה.

מושי: האם זה כמו "פרט וכלל שווים"? זאת אומרת, אם אני מגיע לחיבור בעשירייה שלי אני אדע מה זה להתחבר לשאר העשיריות וגם לשאר העולם?

כן.

מושי: זה כמו השפעה, להשפיע לאדם אחד, להשפיע למיליארדים או להשפיע לבורא זה אותו דבר כי זה מחוץ לך.

דודי: זו תכונה.

כן.

דודי: האם אפשר להגיד שהמעבר מעשירייה פרטית לעשירייה כללית זה כמו שאדם מרגיש את המשפחה הפרטית שלו, הגרעינית, ועובר להרגיש שהוא חלק מעם או מדינה? האם אפשר לעשות הקבלה כזאת כדי להרגיש?

כן.

דודי: מה נותנת לי ההרגשה הכללית שאני לא יכול לקבל בהרגשה הפרטית?

כוח.

דודי: איזה כוח?

כוח ביטחון, כוח החברה.

דודי: אבל אם "כלל ופרט שווים" וזה חוק, למה דרך הפרט אתה לא יכול להרגיש את הכלל? לצורך העניין, אנחנו יכולים לשבת פה בינינו ולהרגיש מה חסר בין החברים.

אני לא יודע איך אתה אומר ש"כלל ופרט שווים".

דודי: זה לא חוק?

צריכים להגיע לזה.

דודי: ההרגשה של הכלל עוברת דרך הפרט, דרך עשירייה פרטית?

כן.

דודי: האם משהו משתנה במבנה כשמתחילים להרגיש עשירייה כללית?

בטח.

דודי: מה?

זה כללי, זה כולל את כל הפרטים.

דודי: ומה קורה עם הפרטים, משהו משתנה בהם כתוצאה מהרגשת הכלל?

אם הם נכללים, אז זה כן קורה.

דודי: נגיד בעשיריות שלנו, במבנה העשיריות, במבנה הארגוני, האם משהו צריך להשתנות כתוצאה?

כן.

דודי: מה משתנה?

שאתה מתייחס לכלל הארגון כמו שאתה מתייחס לפרט.

מושי: זאת אומרת, רק היחס משתנה.

ולאד: ההרגשה של העשירייה מתרחבת כאילו לכל העולם, אתה פתאום מרגיש בפנים שכל העולם וגם הבורא בתוך העשירייה.

כן.

שמעון: יש הבדל אם אנחנו יושבים ביחד בעשירייה, או אם אנחנו נכנסים לסעודה עם כל הכלי העולמי, רואים את כולם על המסכים, או נמצאים בשיעור בוקר כולנו ביחד מאות אנשים, האם יש שינוי בזה?

ודאי שיש שינוי, בכמות ובאיכות.

שמעון: בכמות ובאיכות זה נותן הרבה יותר כוח?

כן.

דודי: בתוך עשירייה פרטית אפשר להרגיש עשירייה כללית?

יכול להיות.

דודי: או שזה לא קשור ורק יחידים מתוך העשירייה הפרטית מרגישים את עצמם קשורים לעשירייה הכללית?

יכול להיות.

דודי: צריך ללמוד.

איך היית מנסח את מטרת הכנס הבא, מה אנחנו רוצים להשיג, להרגיש? יעד כזה, תחנה שיש לנו, מה היית רוצה שבני ברוך ירגישו, ישיגו?

"כאיש אחד בלב אחד", ממש כך. שאנחנו לא נרגיש שיכולים להתפזר, כי זה מה שחשוב.

מושי: איך אפשר? יוצא שהיחס שלי כלפי חבר בעשירייה אמור להיות כמו היחס שלי כלפי כל בני ברוך או כלפי כל העולם בסופו של דבר.

את זה אני לא יודע, אלו דברים גדולים.

מושי: נגיד היחס שלי כלפי העשירייה הפרטית, כלפי החברים, צריך להיות שווה, לפחות להשתוקק לכך, כמו לכל בני ברוך? מה זה "כאיש אחד בלב אחד"?

אני לא חושב שזה מציאותי, אבל צריכים להשתדל להגיע לזה.

מושי: אם זו המטרה אז חייבים להגיע לזה, לפחות כתוב כך.

זו המטרה.

מושי: המילה חיבור היא מילה כללית מאוד, אני מנסה איכשהו למקד. אני רואה שאתה לא כל כך מבטא, לא אמרת מילה אחת על ערבות. ערבות גם קשורה לחיבור וודאי, אני פשוט מרגיש שהערבות היא כמו הביטחון הראשון, כי כל מה שאנחנו מדברים כאן לא יכול להתקיים אם אין ערבות, זו המדרגה הראשונה. האם זה נכון, או נכון באופן כללי? אני פשוט לא יכול לתפוס במה להתמקד יותר, כי בשבילי חיבור וכל זה, אלו דברים יותר כלליים מהערבות. אני צריך לקבל ביטחון מהחברים, מהבורא, שאני יכול להגיע לכזה מצב.

דודי: כל הזמן שולחים לי בעניין "חומר לימוד" קטעים, תראה מה כתב בעל הסולם שם או שם, יש דברים שאין לנו. אני בדרך כלל מתעלם מזה, כי אתה אמרת פעם, מספיק לנו מה שיש לנו בארכיון, לא צריך עוד דברים של בעל הסולם. אבל שלחו לי את הקטע הזה, והוא תפס אותי, הרגשתי שזו הרוח של בעל הסולם. אני אקריא אותו בכל זאת, ואולי תיתנו לזה הכשר עכשיו.

"ועליך לזכור תמיד שמקושרים אנו בעבותות האהבה לנצח כל כך עד שכל המקרים העוברים עליך יעברו גם עליי". מהו המצב הזה?

חיבור בין כולנו, בין שני חברים שמה שמרגיש האחד גם ירגיש השני.

דודי: ככה זה בחיבור? נגיד מה שיעבור על מושי לטוב ולרע אני ארגיש את זה כאילו זה עובר עליי?

כן.

דודי: וההפך, אותו דבר, נרגיש ממש?

וההפך, כן.

דודי: זה נקרא ערבות?

אלא מה זו ערבות?

דודי: הערבות היא שאנחנו ממש מרגישים קשורים בינינו.

כן.

דודי: אז מה מבדיל בינינו אם אנחנו מרגישים ממש אותו דבר?

הרצון לקבל שבכל אחד ואחד הוא שונה.

דודי: כן.

אבל עם זאת אחרי העבודה ביניהם הם מרגישים אותו דבר.

דודי: הם מרגישים אותו דבר או כל אחד מרגיש את זה אחרת?

לא.

דודי: אותו דבר. אז למה יש שוני? אז אנחנו כבר הופכים לאחד.

כבר אין שוני.

דודי: אז מה ההבחן בינינו? אנחנו דבר אחד, זה כמו שתי טיפות מים שהפכו לטיפה אחת.

לא, לפי האופי, לפי הטבע אתם שונים.

דודי: נכון.

אחרי העבודה ביניכם אתם שווים.

דודי: וכשאנחנו שווים, הרגשת השוויון הזאת מורגשת בנו, כל אחד מרגיש את השוויון?

את זה אני לא יודע, אי אפשר למדוד.

דודי: העשירייה צריכה להגיע למצב כזה שכולם מרגישים בשווה?

כן.

דודי: זה יפה.

מה שאנחנו צריכים זה להיות יותר מחוברים, לעשות בעשירייה חיבור כזה שאף אחד מאיתנו לא יחשוב שהוא נמצא מחוץ לקשר בינינו.

(סוף השיחה)