כנס "קבלה לעם "העולמי – מתחברים ללשמה

פברואר 2025

רק הבורא יכול לעזור להגיע ללשמה

שיעור 3

שיעור 21.02.25 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: כנס קבלה לעם העולמי "מתחברים ללשמה", שיעור מספר 3 בנושא - "רק הבורא יכול לעזור להגיע ללשמה".

מכל האמצעים שיש לנו להגיע ללשמה, למרכז הפנימי של כל המציאות, רק הבורא הוא שיכול לעזור לנו בזה. רק בעזרתו, בחיבור עימו, כשנלך ונשתמש בכל החוקים ובכל האמצעים שהוא ברא בשבילנו, הכין בשבילנו, רק על ידי זה אנחנו יכולים להגיע ללשמה. "לשמה" זה נקרא להגיע לדרגת הבורא ולגלות אותו בצורה האמיתית, כל אחד וכולנו יחד. ובדרך הזאת אנחנו צריכים להשתנות הרבה מיצר הרע ליצר הטוב. ואז מ"לא לשמה", שאנחנו מוכנים לעשות כל מיני דברים שנראה לנו שהם לטובתנו, נתחיל לעשות את הדברים דווקא מפני שבעיני הבורא זה טוב.

לכן נשתדל לקלוט את המסרים בצורה שהם ייכנסו בנו, ידברו בנו, ישנו אותנו, ואחרי כאלו מאמצים נהיה באמת משהו אחר ממה שאנחנו עכשיו. נהיה רוחניים, שומעים את הבורא, רואים את הבורא, מרגישים אותו בכל החושים שלנו, ובכך נקיים את מטרת הכנס ומטרת החיבור בינינו. לעזור לנו בזה יכולים רק שני דברים, תמיכת חברים והבורא עצמו, אין יותר. ולכן אנחנו צריכים רק כלפי שני הדברים האלו לגלות את תשומת הלב שלנו.

נקרא מה כתוב לנו בחומרי הכנס. כנס קבלה לעם העולמי "מתחברים ללשמה", פברואר 2025, שיעור 3 "רק הבורא יכול לעזור להגיע ללשמה", קטע 1.

"כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.

ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות את התהליך שאנחנו עוברים כתהליך התיקון. בסך הכול אנחנו צריכים כמו שכתוב "יחליפו כח", להיות כל הזמן יותר ויותר בכוח השפעה, בכוח החיבור שבינינו, בכוח שכולם מסכימים עליו, כולם רואים אותו, מרגישים אותו, נדבקים אליו, וכך יותר ויותר מרגע לרגע, משיעור לשיעור, מיום ליום.

תלמיד: אמרת שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים לשמוע את הבורא, לראות אותו בחושים שלנו. ובקטע קראנו שכשאתה מקווה לה' הוא עוזר לך ונותן כוחות. איך לקבל את הכוח הזה מהבורא לא כאיזה צעצוע שצריך להניע אותו והוא מקבל כל פעם בטרייה חדשה, אלא באמת בשביל קשר איתו והשפעה לו?

אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כמחפשים קשר עם הבורא. ושהקשר הזה שלנו עם הבורא יהיה קבוע, שלא ייעלם, שלא יהפוך למשהו, אלא כל הזמן יתחזק יותר ויותר כדי שכל הזמן נשתוקק לחדש אותו. שעם כל החברים שלנו, כולנו יחד, נחזיק בקשר הזה עם הבורא, עד כדי כך שבכל רגע כל אחד יחשוב איך אנחנו יכולים עוד יותר חזק להיאחז בבורא ובשום אופן לא להתנתק ממנו.

עכשיו אנחנו שומעים על זה, אבל מלבד זה בואו ננסה לעשות זאת הלכה למעשה. כלומר אני רוצה לחדד בי את כל החושים שלי, את כל מה שקיים בי, כדי שההשתוקקות הפנימית שלי תהיה מכוונת רק לבורא, עד כדי כך ששום דבר אחר חוץ מזה לא מעניין אותי. לא חשוב מה אני עושה בעולם, בחיים, בעבודה, במשפחה, העיקר בשבילי שכל רגע בחיים יקרב אותי לבורא. עם זה אנחנו צריכים לחיות.

תלמידה: אם לחברה יש נקודה של דביקות בבורא, האם זה מספיק פשוט לאחוז באותה נקודה של דביקות בבורא כדי לעזור לאחרים, לחברים? מה צריך לעשות כדי לעזור לחברים?

אנחנו צריכים להיות דבקים זה בזה בעשירייה שלנו, כל אחד בעשירייה שלו, ואז בין העשיריות יש לנו גם מערכות שקושרות אותנו, וכך נגיע לקשר בינינו לבורא.

תלמיד: מה זה אומר להרגיש את הבורא?

להרגיש את הבורא פירושו שאני מרגיש כוח פנימי שנמצא בתוך הטבע והוא משנה את הכול, סובב את הכול, מסדר את הכול, ואני קשור עימו. ככל שהוא משתנה יכול להיות, כך אני שם את ליבי רק כדי לא להיפרד ממנו. וכך לאט לאט אני מגלה אותו כיותר מנהל, יותר מושפע, יותר משפיע, יותר גדול וממלא הכול.

תלמיד: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי שנהיה בטוחים שכל אחד מאיתנו יכול להגיע ללשמה?

בשביל זה אתם צריכים לארגן כזאת עשירייה ביניכם שתגלה לכם את המבנה הפנימי של כל הבריאה, ואז תוכלו להרגיש איך אתם מתקרבים למרכז הזה.

תלמידה: יש לי כאב מזה שאני לא מצליחה לאהוב את החברות שלי. לפעמים אני מרגישה שאני אוהבת אותן ויש איזו חמימות, הרגשה טובה, אבל אחר כך זה מתהפך והופך למשהו מכוער. כשאני מבררת, אני מגלה שיש אגו בפנים. זו לא אשמת החברות, אני מרגישה שזה בי ואני מרגישה תקועה, כמו שכתוב, בין שמיים וארץ. מה לעשות כדי באמת להגיע לאהבה הזאת, לבקש מהבורא שילמד אותי לאהוב?

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לבקש מהבורא. לבקש מהבורא מגע, הבנה בקשר, עד כמה אנחנו קרובים אליו ושהוא ישמור עלינו.

תלמידה: אבל זה מרגיש גם כמו בקשה אגואיסטית מהבורא.

כלפי הבורא אין כל כך מושג אגואיסטי. כשאנחנו רוצים להיות דבוקים בו, כשרוצים את עזרתו, אומנם הכול אגואיסטי, בטוח, אבל זה לא נחשב. בסך הכול אנחנו רוצים דרך הבורא להגיע להבנת הבריאה כולה.

תלמיד: נאמר לנו שרק הבורא יכול לעזור לנו, ורוב הזמן אני לא מרגיש זאת. עוד אמרת שאנחנו צריכים לחדד את החושים שלנו. אולי אתה יכול לחלוק איתנו איך אתה מחדד את החושים שלך, כדי שנלמד מכך?

רק על ידי הבקשה. תפילה ובקשה. כשנתעמק יותר ויותר בבקשות שלנו, אנחנו נבין יותר שהבורא עובד איתנו בצורה כזאת. ככל שהבקשה שלנו היא עמוקה, ככל שהיא רחבה, ואינטנסיבית, בהתאם לכך אנחנו נזכה לעזרת הבורא.

תלמידה: הכוח העליון נמצא בלב האדם שמאמין ללא תנאים בבורא, וכשהוא מתפלל הוא רואה שהתפילה שלו מתקיימת. האם המענה הזה מגדיל את האמונה בבורא ומחזק אותו בדרך?

כן.

תלמיד: אני מרגיש שיש לי רצון אמיתי לחדד את החושים שלי להרגיש את הבורא בכל רגע בחיים שלי, כמו שאמרת. אני מרגיש שזה עמוק אמיתי בתוכי. אני תוהה האם אני מרמה את עצמי, ואיך אני יכול לחדד את התחינה הזאת לבורא, איך אני יכול להעמיק את הבקשה כדי שהיא תהיה אמיתית ואני לא אשלה את עצמי?

רק על ידי מאמצים, שוב ושוב לחזור על כך ולבקש. על ידי הבקשה, זה מה שצריך לעשות.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שאני בכיוון הנכון ללשמה?

זאת בתנאי שתהיה לך קבוצה. בתנאי שאתה תהיה בקבוצה, ולהיות יחד עם הקבוצה כשאתם מכוונים למטרה. ובדרך להשגת המטרה אתם צריכים לנקות את הדרך, שלא יהיו לכם כל מיני הפרעות, וכך תגיעו.

קריין: קטע מס' 2.

"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה" לחיים "להאדם שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

תלמידה: איך להכיר בחוסר האונים שלי אבל לא לאבד את ההשתוקקות? נראה לי שאם אבטל את האגו שלי אני אאבד את ההשתוקקות. אני חוששת שאם אני אהיה כלום אז גם ההשתוקקות שלי תעלם. האם צריך לעשות זאת בהדרגה?

זה נעשה בצורה הדרגתית, ויחד עם זאת האדם לא מרגיש שאיזה רצונות אגואיסטים עוזבים אותו. לא, הוא פשוט מתקדם איתם עוד ועוד, וקרוב אליהם יותר.

תלמידה: איך להפריד את הכוח הפנימי הזה של הבורא מעצמי ולשייך אותו לבורא? ממש בהרגשה, לא בשכל.

מה יש בזה בדיוק, האם בכך את פוחדת לאבד קשר עם הבורא?

תלמידה: כשאנחנו כבר במצב שמבינים שאין שום כוחות ויש רק כוח עליון, ומבקשים ממנו כוחות, אז קורה איזה מצב שאתה מקבל את הכוח, ולאחר מכן האגו משייך את הכוח הזה לעצמו. איך לא לשייך את זה לעצמי?

העיקר הוא להבין שהבורא לא נמצא בנו, אלא בינינו, בין כולנו. ואם אני משתוקק אליו אני יכול להשתוקק לאותו רצון המאסה הענקית הזאת של הנשמות שבה הוא נמצא. לכן לא חשוב לי מה יקרה, העיקר הוא שאני רוצה להיות מחובר עימו, ואת הקשר הזה אתו אני לא רוצה לאבד, ולו לרגע, באף אחד מהמצבים שלי, ואז הכול יצליח.

תלמידה: נשמע לי שצריך לשנות את כל הרצונות שלנו כדי להפוך להיות דומים לבורא, וחשבתי על תפילת "שמע", כי צריך להגיע לנקודה שאנחנו באמת אוהבים את הבורא בכל הלב שלנו, בכל הכוח שלנו, כדי להגיע ללשמה. האם זה כך?

זה הכול?

תלמידה: האם אנחנו צריכים להגיע לאהוב את הבורא בכל הלב? והאם הסיבה שאנחנו קוראים את תפילת "שמע" גם בבוקר גם בלילה, היא כדי שנגיע לאותה מטרה האחת שבה הכול אנחנו עושים בשביל הבורא ופשוט לא נשאר לנו כלום?

כן, אם אנחנו עושים כך פעמיים ביום, קוראים "שמע" ורוצים להגיע בכך לחיבור עם הבורא, זה יקרה.

תלמיד: בעניין הזה. מה היא החשיבות של השתוות הרצונות בין הרב והתלמיד?

לפי זה הם יכולים להבין מדויק יותר מה רוצה כל אחד, מה הוא חושב, למה הוא נמשך. זה מקרב אותם.

תלמיד: אם כך, אתה אוהב את כולם? כך כולם הם הבנים שלך.

כן.

תלמיד: ואם אני לא יכול לאהוב את כולם, אין לי השתוות עם הרב?

כן.

תלמיד: כשאתה משפיע עלינו, מה הוא החשבון שלך? לדוגמה, האם אתה משפיע על מי שהוא חזק יותר, או על מי שהוא חלש יותר? אני רוצה להבין מה הם החשבונות ואיך הוא התהליך הזה שלך.

אני מתחבר לאדם ועוזר לו לא לפי מה שהוא מראה את עצמו לאחרים, עד כמה הוא מבין או לא בחוכמת הקבלה, אלא אני עוזר לו לעלות למעלה מהמצב שבו הוא חי, ואז כשהוא נמשך למטרה, אני עוזר לו.

תלמיד: ואם יש לי ירידה בקשר עם הרב שלי, האם אני יכול להרגיש קשר עם הבורא כשאני לא מרגיש את הרב שלי, זה אפשרי?

כן, אתה יכול להרגיש קשר עם הבורא יותר מהקשר שלך עם הרב.

תלמיד: אם כך, למה אני צריך את הרב שלי? יש לי קשר עם בורא.

הקשר עם הבורא לא נמצא בשליטתך, והקשר עם הרב נמצא כביכול בשליטתך, אתה יכול לבקש, לדבר, לאסוף את סוגי הקשרים, וכך להגיע לקשר הדוק עם הרב. ומה שכן, עם הבורא, לכך צריכים להיות עוד תרגילים.

תלמיד: בעבר אמרת שהדיבור שלך עם תלמיד הוא לא לפי הדרגה שלו עם בורא, יש לך חשבון אחר.

כן.

תלמיד: בעיני הבורא אני אדם קטן, אבל אתה אוהב אותי. ויש אדם גדול בעיני הבורא, אבל יש לך התנגדות אליו. על פי מה החשבון, האם החשבון הוא כללי או הוא לפי כמה החבר נותן מצב רוח לשיעור?

החשבון הוא, עד כמה כל חבר וחבר מתפזר בין כל החברים, רואה את עצמו כאילו מורחים אותו, כמו שאנחנו מורחים חתיכת חמאה על לחם. זה מה שחשוב, עד כמה כל אחד רוצה להיות מרוח, ושדרכו יהיה יותר קשר של הנמצאים עם הבורא.

תלמיד: מה זה החיים שבתורה?

החיים שבתורה הם כמו שאדם כשהוא חי בעולם הזה מרגיש את עצמו, את המשפחה שלו, את החברים שלו, את מקום העבודה, ואיך הוא נכלל עם כולם, אלו בעצם החיים שלו בעולם הזה. ברוחניות זה גם כך, אנחנו חיים בתוך מסגרת שהיא יותר רחבה, יותר גמישה, ואנחנו רוצים להכיר אותה.

תלמיד: איך לעבור מהרגשה משותפת בין החברים למצב לשמה?

אם אתם קשורים יחד, כל החברים, אתם צריכים להתרומם מהמקום שלכם על ידי התקשרות יחד, ומנקודת החיבור בהתקשרות הזאת לשאוף לבורא. כך שאתם לא רוצים שום דבר שיהיה מורגש בתוך הכלי שלכם, אלא רק כל אחד בתוך הקבוצה עם הבורא. זה העיקר. כולנו בעשיריה מתחברים ברצון אחד, בכוונה אחת להגיע לבורא.

תלמיד: הייתה לנו הכנה מאוד אינטנסיבית לכנס הזה, עם הרבה מאוד מצבים, עליות, ירידות והרבה מאוד מתח. וכאן, בכנס הזה, אני מתמלא כל כולי באושר מזה שאני רואה את החברים. הייתי רוצה לחבק את כולם, ואני רוצה להודות לבורא על זה. עד כמה חשוב להודות לבורא?

זה חשוב במידה שאתה רוצה להכניס לזה את הרגשת הלב שלך, ואז במידה הזאת הלב שלך ירגיש את הבורא, ותתחיל יותר ויותר לעלות במדרגות היכרות, אני לדודי ודודי לי. כך תמשיך עד שיהיה גילוי הבורא.

תלמידה: זה זמן רב שאנחנו מצפות ומבקשות את המצב של לשמה. אנחנו עוברות קשיים בתוך העשירייה, אבל אנחנו מרגישות שמשהו משתנה. איך נוכל לא לפספס רגע אחד? כי הבורא נותן לנו את התשובות. איך נוכל לשמור על המצב הזה ועל ההרגשה הזאת?

אנחנו צריכים בכל זאת להבין שהבורא הוא נתפס בעשירייה. זה חוק ולא יכול להיות אחרת. ישנם אנשים שמבולבלים בכל מיני חשבונות ויודעים פסוקים בעל פה מקצה לקצה, אבל אם אין להם את הקשר הנכון, אז הם לא יכולים להשיג את הכוח העליון. הוא כולו נפתח בתוך עשירייה שלמה. ולכן ככל שראיתי עשיריות, עשירייה מוצלחת היא זו שיש לה חברים שכל הזמן חושבים על הקשר ביניהם, ואז הם מוצלחים.

תלמיד: אנחנו לומדים מההתרשמויות מלא לשמה. איך בן אדם יכול לעבוד בלא לשמה עם ההתרשמויות שאנחנו מקבלים מהלשמה?

אנחנו באמת לא יכולים, כי אין קשר בין לא לשמה ללשמה. אבל אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יהיה המתרגם, המקשר בין מצב לא לשמה לבין מצב לשמה. וכך אנחנו מתקרבים לזה ולומדים לאט לאט.

תלמידה: איזה מאמצים עלינו להרבות עכשיו כדי שנוכל להיכנס ל"לשמה"?

רק אם נהיה קרובים יותר בלבבות בינינו. רק זה חסר לנו. כל אחד צריך לבדוק בליבו, מה הוא רוצה באמת, מה הוא מתאר לעצמו שהוא רוצה שיהיה, וכך לפנות לחברים שלו ולהשתוקק למטרה המשותפת הזו.

קריין: איך לא להיות כמו ילדים שרצים בחופזה ולא מדויקים כשאנחנו מתקדמים לקראת היכל המלך, אלא שניכנס בצורה מדויקת להיכל המלך, מתוך סבלנות ובירור שהוא מדויק?

אני חושב שכך אנחנו עושים, מכנס לכנס, מחג לחג, מפגישה לפגישה. אנחנו כל הזמן מתקדמים לזה. ואני מרגיש על עצמי עד כמה תלמידיי הם יותר ויותר בטוחים, יודעים, מבינים, מרגישים. והכול תלוי בכם. אני משתדל, אבל תגידו לי עוד מה שאתם רוצים, אני אשתדל גם כן לשנות את הדברים.

תלמידה: עם הידיעה ש"אין עוד מלבדו", הפסקתי להיות רגישה לכל מצב או פעולה, כי אני מבינה שגם אם זה משהו שהוא טוב או רע לאגו שלי, זה לא משהו שאני הצלחתי, את זה עדיין בורא עושה.

בסדר.

תלמידה: וכל מה שאני מרגישה ברוחניות זה עדיין בשכל, אני לא מצליחה להוריד את כל זה לתוך הלב כדי להתחבר לחברות ולהגיע ללשמה, כי רק דרך הלב אני יכולה להתחבר איתן. מה עלי לעשות כדי להצליח בזה?

את צריכה לחזק את החברות, לחזק אותן כדי לייחד את הלב שלהן שיהיה כמו לב אחד שמורכב מכל בני האדם שנמצאים כאן, אז אפשר רק לתאר איזה לב גדול יהיה אם אנחנו נתחבר בלבבות. והכוח של הלב הזה, הוא ישפיע על הבורא.

תלמידה: הבורא נותן לי את ההרגשה הזאת בשכל, אני מבינה שטוב לי עם החברות, שאני מנסה והן מנסות, אבל אני לא מצליחה, פשוט לא מצליחה, זה מרגיש כמשהו שהוא מעליי, ואני לא מצליחה להוריד את זה ללב.

הכול לפניך.

תלמיד: התפילה תעזור פה?

אין לי מה להוסיף, רק שהכול תלוי בך והכל לפניך.

תלמיד: אם אני מרגיש שאני הכי שפל בעשירייה, הכי נמוך, ואני שומע מחברים את הבירורים שלהם, איך אני יכול לתת לחבר עצה אם אני מרגיש שאני יותר נמוך ממנו?

בכל זאת אנחנו רואים בעולם שלנו כאשר שני אנשים לא מוצלחים, ולא מבינים, במידה שהם מתחברים יותר אז יש להם הזדמנות להצליח יותר.

תלמיד: באיזה כוח?

בכוח החיבור. זאת אומרת, סך הכול אף אחד לא מסוגל להגיע למטרה, אף אחד. אבל כשאנחנו מוותרים על האגו שלנו ומתחברים למעלה ממנו, אז בזה אנחנו מתקרבים לבורא וגם הוא עצמו מגיע אלינו כשאנחנו עושים כך, כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: אז אם במצב הזה אני וכל חבר בקבוצה שלי שמים את האגו בצד, אנחנו יכולים להעזר אחד בשני למען מטרה טובה?

כן.

תלמיד: אז העצה שלך היא פשוט להתבטל אחד כלפי האחר ולהמשיך בדרך?

נגיד.

תלמיד: אז זה לא משנה באיזו דרגה אתה, אפילו אם אתה השפל שבשפלים, אבל אם אתה עושה את זה בכוונה הנכונה, עם המטרה הנכונה, אז אתה יכול לעזור לכולם להגיע למטרה.

בסדר גמור, מסכים איתך.

קריין: קטע מס' 8.

"האדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'. שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

תלמידה: אם האדם כבר לא משתמש בכלים של דקבלה ונשאר רק כלי היראה, האם זה אומר שהמקור היחיד של החיסרון שלו זה הפחד לאבד את הקשר עם הבורא? האם אפשר לומר שאם הוא מרגיש שהוא בעצמו לא יכול לעשות שום דבר ולא מאבד את היראה, זו האפשרות היחידה שלו להמשיך בעבודה?

איך צריך לענות לה?

קריין: אם אדם מרגיש שמעצמו כבר אין לו שום כוחות ובכל זאת הוא רוצה להחזיק ביראה ובקשר עם הבורא, איך הוא צריך לסדר את עצמו מול הבורא?

זו שאלה חזקה ונעשה איתה סדנה בעשיריות.

(סוף השיעור)