שיעור 30.03.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חג פסח
קריין: ספר פסח, עמ' 37, מאמר "שמעתי" מ"א, "מהו קטנות וגדלות באמונה". ספר "כתבי בעל הסולם", עמד' 561.
מא. מהו קטנות וגדלות באמונה
"הנה כתיב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
צריכים לדעת, שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה. אבל לא לחשוב, שאור האמונה הוא דבר קטן, כי הקטנות והגדלות תלוי רק בהמקבלים. כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת, אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי, ובשיעור האמונה שיש בו, הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי המה יהיו יראים ושלימים.
מה שאין כן מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם, אם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש "ובכל לבבך". אזי הוא רואה, שתמיד הוא בחסרון עם בחינת אמונה. היינו שתמיד יש לו גרעונות בבחינה זו.
ורק בזמן שיש לו אמונה, אזי הוא יכול להרגיש, שהוא יושב תמיד בפני המלך. ובזמן שהוא מרגיש את גדלותו של המלך, אזי הוא יכול לגלות את האהבה בב' סטרין [בשני צדדים]: בין בסטרא דטובא [בין בצד הטוב], ובין מסטרא דדינא קשיא [ובין מצד הדין הקשה].
לכן אדם המבקש את האמת, הוא הנצרך לאור האמונה. ואדם כזה, אם הוא שומע או רואה איזה סגולה להשיג את האור האמונה, הוא שומח כמו שמוציא שלל רב.
לכן אלו אנשים, שהם מבקשי האמת, אזי בחג הפסח, שאז סגולה לאור האמונה, אזי אנו קוראין בפרשה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אז זמן המסוגל לזכות לזה."
סדנה
למה מעכשיו ועד גמר התיקון, כל מה שאנחנו צריכים זה רק אור האמונה, כוח האמונה בלבד? למה מעכשיו ועד גמר התיקון אנחנו זקוקים רק לכוח או אור האמונה?
*
איך אנחנו מבקשים את כוח האמונה?
*
למה אי אפשר בעודנו במצריים לזכות לאור האמונה, ולמה זאת הסיבה לבריחה ממצריים?
*
למה אור האמונה הסתלק מאדם אחרי החטא, ומה הקשר בין אור האמונה לבין החיבור בינינו? למה אור האמונה הסתלק ממערכת אדם הראשון אחרי החטא, ומה הקשר בין אור האמונה לחיבור בינינו?
*
במה מופיעה עזרת פרעה להשגת אור האמונה?
*
למה אנחנו מתפתחים רק על ידי כוח הרע? למה הבורא מפעיל עלינו מלמעלה רק את כוח הרע? כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע". בכל רגע ורגע בבריאה זה מה שקורה וכלום חוץ מזה?
*
למה כשאדם הראשון שמע ש"אני וחמורי נאכל מאבוס אחד" הוא בכה, ולמה כשמשה שמע שתהיה גלות מצרים הוא שמח?
*
מתי מתחלף התהליך משבע שנות שובע לשבע שנות רעב, ומה כל חלק מסמל לנו?
*
מה ההבדל בין פרעה טוב לפרעה רע? מה השייכות בין שבע שנות שובע לשבע שנות רעב, פרעה טוב ופרעה רע?
*
איך משתנים מצרָיים, המצרִים ופרעה הראשון והשני וכן הלאה, לעומת עם ישראל שמשתנה במצרים? מה היחס ביניהם בשינויים של מצריים, פרעה וכל מה שקורה שם, לעומת איך שמשתנה עם ישראל?
*
מתי מתחילות עשר המכות? מה הם התנאים שבהם מתחילות להופיע עשר המכות?
*
מתי בהתפתחות עם ישראל מופיע משה? איך זה מורגש באדם? למה משה לא מופיע כמו שמופיע אחר כך לפני פרעה? למה הוא מופיע בקטנות כזאת שאחר הלידה רק התגלתה? מתי מופיע משה ולמה הוא לא מתגלה בגדלות אלא מהקטנות?
*
למה משה זקוק ליתרו ולתורת יתרו כדי לעמוד בראש עם ישראל, מול פרעה ובקשר עם הבורא? למה משה חייב לעבור את יתרו כדי להיות מנהיג עם ישראל בקשר שלהם עם הבורא נגד פרעה?
*
מהם הכלים שמשה קיבל מפרעה כדי שהבורא יתגלה לו בסנה הבוער? מה הם הכלים שמשה רכש מיתרו כדי שהבורא יתגלה לו בסנה הבוער?
*
אנחנו לומדים שהרצון לקבל הוא גולם, ללא שום יכולת תנועה, וכל מה שמנענע אותו זה האור שפועל עליו יותר ויותר. בואו נתאר את כל המצב הזה שהרצון לקבל מתפתח מבני יעקב עד שמגיעים למכות ונאלצים לברוח.
שוב. הרצון לקבל הוא ללא תנועה. כל תנועה שהוא עובר היא רק על ידי המאור שמשפיע עליו. איך הוא עובר את התהליך הזה על ידי המאור, בתגובת המאור ומספר לנו את הסיפור או התורה מספרת לנו, ואיך מגיעים לעשר המכות?
*
מה זה נקרא לברוח משליטת פרעה? לא פיסית, גיאוגרפית, אלא מה זה נקרא לברוח משליטת הפרעה, כי פרעה הוא כבורא שנמצא בכל מקום. מה זה נקרא לברוח מפרעה?
*
למה הבריחה ממצרים חייבת להיות בלילה, בחושך? מה זה?
*
למה הבריחה ממצרים מתאפשרת רק אחרי מכת בכורות?
*
בשביל מה הקבוצה צריכה לעבור את קריעת ים סוף, ומה היא קריעת ים סוף? מהו המעבר הזה?
*
למה דווקא הדחף לעבור את ים סוף מגיע על ידי הפחד מיראי ה' עובדי פרעה? למה הדחף לעבור את ים סוף מגיע על ידי הפחד מהמוות, ממכת יראי ה' עובדי פרעה שרודפים אחריהם?
*
מה בדיוק הכוח שבערב רב שנושך ונוגס את החלשים מעובדי ה'?
*
למה אי אפשר לקיים את תכונת הערבות, תנאי הערבות בעודנו במצרים? למה אי אפשר לקיים את תנאי הערבות שהוא תנאי הכרחי לחיבור, להדדיות, במצרים, מעל פרעה?
ישנו פרעה, ואנחנו מעליו. למה חייבים להתנתק ממנו, להרגיש את עצמנו חופשי לגמרי, ואז מגיעים ליכולת לקיים את תנאי הערבות? למה לא בקומה למעלה מהאגו שלנו?
*
קריין: ספר פסח, עמ' 293, מאמר "ענין ראש החודש". כתבי רב"ש כרך ג', עמ' 2088.
לשמוע ובבקשה יחד כולם להיכנס כמה שיותר לנושאים עליהם נדבר כל הזמן עכשיו. אנחנו חייבים להרגיש את כל התהליך הזה של פסח, איך הוא עובר על הרצון לקבל, עלינו, על הקבוצה, על החיבור, מה חסר לנו כדי לצאת וכן הלאה.
ענין ראש החודש
"החדש הזה", היינו ניסן, "הוא ראש חדשים". שענין חודש הוא בחינת חידוש. וענין ראש, היינו התחלה. והתחלה הראשונה הוא בזה, שהוציא ה' ממצרים. כי דבר זה הוא למעלה מטבע. ואין האדם יכול ללכת רק בדרך הטבע. ורק ה' הוא יכול לעשות מעשים שהם שלא כדרך הטבע.
והיות שהאדם נברא עם טבע שיהיה לו רצון לקבל אך לעצמו, לכן אין הוא מסוגל לעשות מעשים שהם על דרך השפעה. והיות שרק זה דורשים מאדם בעולם הזה, שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, אי לזאת כשהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא רואה, שאין זה בידו. אבל דורשים מאדם, שיבקש מה', שיעזור לו, שילך בדרכי השפעה.
אבל האדם צריך להאמין, שה' הוא "שומע תפלת כל פה". לכן מחייבים את האדם להאמין, שה' הוציא אותנו מארץ מצרים, היינו מרצון לקבל לעצמו. ובשיעור שיש לו אמונה בזה, באותו שיעור הוא יכול לבקש מה', שגם הוא יקבל את המתנה, שיוציא אותו מארץ מצרים.
ורק אז, היינו שיתפלל מקירות לבו, אז ה' מוציא אותו מארץ מצרים. לכן זה ראש החדשים, כי מטרם שיוצאים ממצרים, אי אפשר לזכות לשום חידוש תורה.".
איך זה יכול להיות שיש רק רצון לקבל ואור שמשפיע עליו ומעורר אותו, והאור הזה פעם מגדיל את הרצון לקבל, ופעם מקטין את הרצון לקבל. פעם מנענע אותו לכל הכיוונים, פעם ממלא אותו, מביא לו כל מיני צורות, הרגשות למיניהן. איך זה יכול להיות שיש רצון לקבל אחד ואור אחד, והאור משפיע על הרצון לקבל בצורות הפוכות מפעם לפעם? פרעה טוב, פרעה רע, מגיעה מכה, מגיעה ישועה, מה קורה כאן?
*
איך אדם ממצב שהוא מרגיש לא טוב בחיים שלו משתנה עד שמגיע לבקשה שלא אכפת לו להרגיש לא טוב העיקר להיות בהשגת המטרה? איזה שינויים קורים בו, ברצון לקבל שלו? איזה שינויים קורים ברצון לקבל על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב כך שהרצון לקבל במקום להרגיש אי נעימות מתחיל להשתוקק אך ורק להשפעה? ובמקום קבלה הוא מתחיל לרצות השפעה?
*
קריין: אנחנו קוראים מספר פסח עמ' 294, מאמר רב"ש "ענין יציאת מצרים", המאמר נמצא גם ברב"ש ג', עמ' 2088.
ענין יציאת מצרים
"הנה חז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך לומר בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לה מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'.".
מה זה נקרא ש"אין לי מי שישאל אותי ואני חייב לשאול את עצמי"?
*
יותר נכון זה הבן ששואל, אז מה זה נקרא שאין לי בן שישאל, ובמקום זה אני חייב לשאול?
*
איך זה שעל ידי השאלה "מה נשתנה" אני מוליד את הבן?
*
"ולפרש זה על דרך מוסר. כי ענין סיפור הוא מלשון "השמים מספרים". ויציאת מצרים, היינו בחינת החירות והגאולה מהקליפות והסטרא אחרא, שהכוונה היא, לעורר את שורש הגאולה ולהמשיכה. שענין זה הוא דווקא בבחינת "השמים מספרים", שפירוש כשהאדם מסלק את עצמו מכל מיני ארציות, אז יש לו היכולת לספר בשבחו של מקום.
אבל בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו הוא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלים, שענין "בנים" נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלים אותו.
ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך בדעת ובמידות, אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל את המאמר חז"ל, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי".
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות".
"לילה" נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. "יום" נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם. שבכל הלילות, אנו הגופות אוכלים מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון.
והתירוץ הוא, "עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה.
וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון.".
איך אנחנו מגדילים את הגלות כדי לזכות לגאולה? מה התירוץ הנכון?
*
קריין: אנחנו ממשיכים בספר פסח, עמ' 270, מאמר "ענין גלות". המאמר נמצא גם ברב"ש ג', עמ' 1637.
ענין גלות
""ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם.
ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים.
נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות.
ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים".
נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת.
והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת."
הבורא הוא שלם, לא זקוק לכלום ולכן לא יכול להיות לו קשר עם הנבראים. איך אנחנו בהשפעה לחברים, שכביכול נמצאים מחוצה לי, משפיעים לבורא? איך הבורא מרגיש תענוג מזה שאני משפיע לחברים? למה בצורה כזאת אני יכול להוסיף משהו לשלמותו? למה על ידי השפעה לחברים אני יכול להשפיע לבורא וכביכול להוסיף על שלמותו? מה זה להוסיף? נניח קודם הוא היה מצטער, במידה שהחברים מצטערים מחוסר ההשפעה שלי, וכשאני ממלא אותם בהשפעה שלי, הבורא בהתאם לזה מתמלא תענוג ממני, שמח ונעשה כביכול יותר מושלם? איך זה קורה?
*
(סוף השיעור)