שיעור בוקר 30.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מסירות נפש – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "מסירות נפש" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 1.

"עניין היגיעות, שהאדם מתייגע, הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש. לכן צריך האדם להתרגל בעניין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש. שרק זהו כלי, המכשיר לזכות לכל המדרגות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ח. "עניין היגיעה")

גובה המדרגה רק הוא משתנה, אבל היחס הוא מסירות נפש. לכן רק לזה אנחנו צריכים להיות מכוונים.

קריין: קטע מספר 2.

"מסירות נפש ברוחניות, אין לה שום ערך לגבי מסירות של הגשמיים. כי אצל הגשמיים, המסירות נפש היא האמצעי, ולא מטרה. מה שאין כן ברוחניות הוא להיפוך, שמסירות נפש היא המטרה."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

האדם נמצא בחיפוש, ביגיעה, איך למצוא מסירות נפש ככל שיכולה להיות. ואז כשהוא מגיע לזה, זה נקרא שזכה למדרגה יותר גבוהה ממה שהיו לו קודם.

תלמיד: כאשר המסירות היא המטרה בעבודה הרוחנית, איך לתאר לעצמי את המטרה הזו כל פעם מחדש ולהשיג אותה?

בכך שרק על המצב של מסירות נפש אתה חושב, ולמצב הזה של מסירות נפש אתה משתוקק להגיע, להרגיש אותו, לחיות בו. ואז אתה מרגיש מה הבורא רוצה ממך.

תלמיד: בגשמיות, כשאדם מאוד מאוד רוצה משהו, הוא מוכן לעזוב את כל הרצונות ולהתמקד רק בזה, אז נאמר שזו מסירות נפש. אבל מה הכוונה שזאת המטרה?

הכוונה היא שלזה הוא משתוקק. ואם הוא מתקרב לזה במאמצים שלו, אז נקרא שהוא נכנס למסירות נפש.

תלמיד: למה מסירות נפש נקראת מטרה בפני עצמה?

כי את כל הנתונים הוא מקבל מלמעלה, ואילו מעצמו, על פני כל הנתונים האלה, הוא צריך לבנות מסירות נפש.

תלמיד: אומרים לנו שהדבקות היא המטרה, או לעשות נחת רוח לבורא זאת מטרה.

כן.

תלמיד: ואז מסירות נפש היא אמצעי לזה. אבל פה אומרים שהמטרה היא מסירות נפש. זה לא ברור.

האדם צריך להשתוקק למסירות נפש, למצב שכל מה שהוא יכול לתאר לעצמו מהרצונות, מהמחשבות, מהפעולות שלו, הם כולם מרכיבים של היחס שלו לבורא שהוא מסירות נפש.

תלמיד: מה יש במצב הזה שאין בשום מצב אחר בחיים? מה יש בה במסירות הנפש?

במסירות הנפש יש לאדם הרגשה שהוא נמצא פתוח לפני הבורא, ואין לו מצב יותר גבוה, יותר טוב, יותר נקי, שכולו מורגש בכל העצמות, בכל החלקים של נפשו.

תלמיד: שהוא עושה בזה נחת רוח לבורא?

כן, יש לו בזה הרגשה שהוא מגיע לזה.

תלמיד: הוא כותב פה שמסירות נפש זו מטרה. אם אני מגיע למסירות נפש, אז מה קורה מפה והלאה, או שזה משהו שמתרחב ואין לו גבולות?

מסירות נפש היא גם מטרה וגם אמצעי.

תלמיד: כי פה הוא כותב שצריך כל הזמן לתת יגיעה, לעשות הכנה כל הזמן.

כן.

תלמיד: אנחנו יודעים שככל שאנחנו מתקדמים, כך גם הרצון לקבל שלנו גדל, האגו גדל. איך אנחנו צריכים להתנהל נכון ולהביא כל פעם את מסירות הנפש הזאת מול האגו שלנו, מול המצב שאנחנו כל פעם מקבלים מחדש מהבורא?

כנראה שאנחנו צריכים כל פעם להיות בבדיקה עד כמה אנחנו נמצאים ביחס שלנו לבורא במסירות נפש.

תלמיד: מה זו ההכנה הזאת שהוא מדבר עליה פה? הוא כותב שצריך להיות ביגיעות ובהכנה.

בזה שאנחנו רוצים להיות בקשר עם החברים במסירות נפש בהם, איתם. ואז לאט לאט אנחנו מרגישים שאותו יחס, אותה מסירות נפש, יש לנו כלפי הקבוצה כולה.

תלמיד: הבדיקה שלי היא קודם כל מול החברים, אחר כך מול הבורא.

כן.

תלמיד: אמרת, "רק על המצב של מסירות נפש אתה חושב, לחיות בו". איזה יחס אנחנו בונים? כי היחס יכול להרחיק אותנו מהבורא או לגרום לנו להיות רעננים כל הזמן.

קודם כל נגיע לזה ואז נדבר. מה שאמרת עכשיו לא שייך בדיוק למסירות נפש.

תלמיד: כשאנחנו מגיעים למסירות נפש, לנאמנות כלפי הקבוצה, אנחנו זקוקים לכוחות כי זאת עבודה גדולה מאוד. ואם אני מרגיש שחסרים לי כוחות בקבוצה, אז יש לי את גדלות הרב שלי ואני לוקח כוחות משם. עד כמה ניתן לערבב, לשלב את הכוח הזה בקבוצה, כדי להצליח להתבטל כלפי החברים?

ככל שאתה מסוגל, כך תעשה, כך תיקח. אין משמעות לגודל עצמו. אחרי זה נתחיל למדוד נפש, רוח, נפש, חיה, יחידה, מאיזה כוח אנחנו צריכים עזרה מלמעלה כדי להיות מעבר לאור שמתגלה מלמטה, וכך אנחנו נקבע.

תלמיד: נאמר כאן על מסירות, אבל יש כאן הרגשה שזאת יותר רכישה, או דבקות. אתה לא מרגיש שהאדם מוותר על משהו, מוסר משהו.

האדם מוותר על כול מה שהוא יכול לוותר עליו, חוץ מעל הקשר עם הבורא. זה בכללות מה שמגדיר מסירות נפש.

תלמיד: אני לא כל כך מבין מה זה אומר "לוותר על הכול"? אני רוצה דווקא להבין את הבורא, להרגיש את האהבה שלו.

זה לא אומר שאתה מוותר על האהבה לבורא. זה מעיד על כך, שחוץ מזה, שום דבר אחר לא חשוב לך בכלל.

תלמיד: הבוקר קראנו את המאמר מ"שמעתי" ש"הבורא שונא את הגופים". אנחנו מדברים הרבה מאוד על זה שאנחנו רוצים להגיע למדרגה שהעבודה עצמה היא השכר. האם אפשר לומר שההרגשה הזאת, שזה שהעבודה היא כבר השכר, זה המצב שבו האדם מגיע למצב שהעבודה עבורו היא כבר השכר, זה קנה מידה למסירות נפש?

העניין של מסירות נפש, כן או לא, זה קובע האדם לפי מה שהוא משתוקק, באיזה מצב הוא משתוקק להיות בדבקות בבורא. וכשמגיע לזה אז הוא רוצה רק לבדוק את עצמו האם נמצא באמת במסירות נפש לכוח העליון. זה מה שקובע.

תלמיד: כשאני שומע אותך אומר את זה כך, האם ההשתוקקות הזאת, האם הבירור הזה, כבר הופך להיות לחלק פנימי מהכלי?

השתוקקות זה חלק מהכלי. כן. כי כל הרצון שלנו לבורא, שאנחנו מגדלים אותו כל הזמן וחושבים עליו, כל הרצון שלנו ממש דורש מאיתנו את המסירות הזאת.

תלמיד: האם מסירות נפש זה בירור שאדם עושה בראש או בגוף?

זה גם בראש וגם בגוף. קודם מגיעה כוונה, האדם רוצה שיהיה לו כך, ואחר כך הוא עושה פעולה או כמה פעולות כדי להגיע לזה בפועל.

תלמיד: איך אדם מגיע לעשירייה מידי יום עם מסירות נפש חדשה?

הוא חושב על זה לפני השיעור, הוא מתאר לעצמו מה זה באמת להיות בכזה יחס של מסירות נפש כלפי הבורא, וזה מה שפותח בו כלים חדשים, הרגשה חדשה. וכך הוא מתקדם.

תלמיד: יש פה בציטוט מספר 1, וציטוט מספר 2, שני דברים לברר. בציטוט הראשון נאמר שהאדם מתייגע הוא "רק הכנה לבוא למסירות נפש, לכן צריך האדם להתרגל בעניין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש. שרק זהו כלי, המכשיר לזכות לכל המדרגות.", ובציטוט מספר 2 מדובר על כך שמסירות נפש היא אמצעי ולא מטרה. האם אין סתירה בין שני הדברים האלה? מסירות נפש היא בעצם הכלי או המטרה, האם היא אמצעי הכרחי או שהיא כבר המטרה?

אם אנחנו נותנים יגיעה ככל היותר גדולה למסירות נפש שלנו, שאנחנו רוצים לזכות, זאת המטרה, להגיע למסירות נפש. זה בדיוק מה שהוא כותב, שמסירות נפש היא אצל גשמיים אמצעי, ומסירות נפש ברוחניות זו המטרה. זאת אומרת אני לא רוצה לזכות לשום דבר חוץ ממסירות נפש, כי אם אני אהיה בכזה מצב כלפי הבורא, אני לא ארצה יותר כלום, זה צריך למלא אותי לגמרי בכל הכלי שלי.

תלמידה: מהו המכשול או הקושי הכי גדול שמפריע לאדם להגיע למסירות נפש?

הקושי הכי גדול, לא לשכוח שלזה אנחנו צריכים להגיע, ורק זה חסר לנו, זאת אומרת כל החסרונות שמתגלים בנו, אנחנו צריכים להחליט שהם כולם נכנסים למסירות נפש, ואין חוץ ממסירות נפש שום דבר, כי בזה אנחנו מגיעים לדבקות השלמה עם הבורא.

תלמיד: מסירות נפש זה מוכנות פנימית שלי לתקן את הרצונות שלי מהכוונה לקבל שיהיו כולם על כוונה להשפיע, זה הנכון?

כן.

תלמיד: מה זה מסירות נפש, מה אני צריך לעשות, לוותר על החיים שלי על כל מיני דברים מסביב, להתמקד רק בחכמת הקבלה ושכלום לא יהיה קיים?

אם תשאל את עצמך כל הזמן אז אתה מהר מאוד תגיע לפתרון.

תלמיד: על מה אני צריך לוותר?

אז תגלה.

תלמיד: לוותר על הנאות של החיים שלי, זה מסירות נפש?

אני לא עונה לך.

תלמיד: למה?

כי זה אתה צריך לחפש ולהגיע.

תלמיד: יש הרגשה שמסירות נפש זוהי מדרגה גבוהה, ואפילו אמרת שצריך לזכות לזה, להיות ראויים לזה להיות במגע עם הבורא, ובינתיים אין לנו את המגע עימו, אז איך עלינו לפעול, האם לפעול בדעת, בשכל, או לשחק במצב הזה, מה לעשות?

אתם חייבים לכוון את עצמכם למה שנקרא "מסירות נפש", על ידי זה שאתם משתוקקים למגע עם הבורא, אתם כל הזמן פותחים עוד ועוד את הכלי הפנימי שלכם, אתם רוצים שהבורא ימלא אותו, ואתם תשתוקקו אליו, תתקרבו אליו, דווקא בפתיחת מסירות הנפש.

אנחנו נמצאים בגבול, אז אני מקווה שזה יתברר מהר מאוד.

תלמידה: ציינת שגובה המדרגה משתנה אך הגישה היא של מסירות. איך מתבטאת הקביעות של הכוונה לאורך הדרגות השונות?

כמו יתר המצבים הרוחניים. אנחנו לא יכולים לדבר על זה לפני שנרגיש איך זה פועל.

תלמיד: אמרת שאדם בוחר האם הפעולה שלו היא במסירות נפש או לא. איזה בירור אדם עושה בפנימיות שלו, אם הוא באמת נמצא במסירות נפש? כי רואים שלמרות שהאדם עושה כל פעולה הוא עדיין עושה ברצון לקבל שלו, עדיין אין התיקון ברצון לקבל.

הבירור מתחיל מהקטע הראשון שאנחנו לומדים, "עניין היגיעה שאדם מתייגע הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש, לכן צריך האדם להתרגל בעניין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש, שרק זה הוא הכלי המכשיר לזכות לכל המדרגות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ח. "עניין היגיעה")

אם האדם מוסר את עצמו לגישה כזאת, אז הוא לאט לאט מגיע לזה. אנחנו נלמד עוד הרבה פסוקים, שבהם או שצריכים להגיע למסירות נפש או כבר נמצאים במצב שמגיעים לזה. צריכים לזהות באיזו מדרגה אנחנו נמצאים גם כלפי הבורא ומה קורה בינינו עם העבודה שלנו, האדם כלפי חברו. על זה עוד נדבר.

תלמיד: שמעתי קודם שהאדם צריך להיות פתוח בפני הבורא. מה זה אומר להיות פתוח בפני הבורא? 

פתוח לפני הבורא, זה אומר שאדם לא יכול להסתיר או לפתוח חלק מהכוונות, רצונות, יחסים שלו אלא כל מה שיש לו, הוא מוכן לפתוח ולהגיש לפני הבורא. שהבורא ירצה בעצמו לנהל את הדרך שהאדם הולך בו.

קריין: קטע מספר 3.

"באהבת ה', שאנו אומרים שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", הכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא שהוא מוכן למסירות נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזה מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו עצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו לבטל את הרצון לקבל שלו, שזה מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'." 

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

תלמיד:  כשאדם מצליח כבר למסור את נפשו, לפי מה הוא מתקדם הלאה?

לפי התוצאות שיש לו מהפעולה הזאת. יכול להיות שהוא מתחיל לגלות את היחסים החדשים עם הבורא, שעליהם הוא גם צריך לבנות אותו היחס כמו התנאים שהיו לו קודם. אבל עכשיו התנאים הם חדשים וגם כלפי התנאים החדשים הוא צריך לבנות יחס של מסירות הנפש.

אתם תראו כמה תכונת מסירות הנפש תמיד מופיעה אצל בעל הסולם ורב"ש.

קריין: קטע מספר 3.

באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו לבטל את הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

תלמיד: איך להיות פתוח בפני הבורא ולהציג בפניו את הכול?

מתוך ההרגשה שאדם כולו משתוקק לבורא ולא רוצה שום דבר חוץ מדבקות בו. ולא רוצה להחליף את המטרה הזאת בשום מטרות האחרות, ככה הוא מרגיש. אז גישה כזאת שהוא נמצא בה, זה נקרא שאדם נמצא במסירות נפש לבורא. 

תלמיד: מה זה אומר לעבוד אך ורק לה' לבדו? ומה הם המגבלות או הגבולות של אותה עבודה?

"בלתי לה' לבדו", זה נקרא שבכל הפעולות שלי אני רוצה שהמטרה שלי תהיה טובה בעיני הבורא, אחרת אני לא מסכים. אני לא רוצה שתצא ממני פעולה שלא נראית בעיני הבורא כפעולת השפעה לו. 

תלמיד: איזו תפילה אני צריך לבנות כדי לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע?

התפילה צריכה להיות בדיוק כך שאתה רוצה להשפיע לבורא, שהוא ירגיש ממך את היחס שלך אליו בצורה כזאת.

תלמיד: איזו תפילה אדם צריך לבנות כדי להגיע למסירות נפש?

איזו תפילה? לפי מה שמדובר. אדם רוצה שכל הרצונות, הכוונות והכיוונים שלו במעשה ובמחשבה, כולם יהיו מכוונים לבורא.

תלמיד: במצב של מסירות נפש יש פחד גשמי של הפסד, שאתה הולך לאבד משהו. איך להתמודד נכון עם הפחד הזה?

רק על ידי הדבקות בבורא. כמו ילד קטן, אם הוא פוחד, אז הוא רץ לאימא.

תלמיד: איך נזהרים שמסירות הנפש לא משרתת את הרצון לקבל?

זו שאלה טובה, אנחנו עדיין לא יכולים להיות בבדיקה כזאת.

תלמיד: ראיתי בעבר לא מעט מקרים של כביכול מסירות נפש של חברים שבסוף הזיקו לעצמם, נזקים בריאותיים ואחרים. איך צריך להיזהר כשעובדים במסירות נפש?

נלמד את זה. אבל לא יכול להיות שמסירות נפש אמיתית תביא את האדם לפעולות שיזיקו לו, זה לא יכול להיות.

תלמיד: הנברא מתחיל את התהליך בעיבור. מה שונה העיבור ממסירות נפש, חוץ מרמת ההתקדמות במודעות, במאמץ יתר?

ממש כך, ברמת הדבקות של האדם בבורא.

תלמיד: איזו מסירות נפש צריכה להיות בין החברים ואיך היא מתבטאת?

בין החברים צריכה להיות מסירות נפש בזה שהם מבינים שמזה ייצא להם אותו היחס לבורא כמו שיש ביניהם, בין החברים. לכן הם לא חושבים על שום דבר אחר חוץ מיחס של מסירות נפש זה אל זה.

קריין: קטע מספר 4.

"עיקר העבדות, שצריך להיות במסירות נפש, הוא על בחינת יראה. שאז כל הגוף אינו מסכים לעבודתו, יען שאינו טועם שום טעם בהעבדות, וכל עשייה ועשייה, שהוא עושה, הגוף עושה לו חשבון, שאין זה עבדות השלימות. אם כן, מה יהיה שתעבוד. אז כיוון שאין שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק במסירות נפש. זאת אומרת, שעם העבדות הוא מרגיש טעם מר, שבכל עשייה שהוא עושה הוא מרגיש ייסורים נוראיים, יען שהגוף מורגל, שלא לעבוד לבטלה. או שיהיה מהיגיעה הזו טובה: או לעצמו, או לאחרים."

(בעל הסולם. "שמעתי". רי"ט. "עניין מסירות נפש")

זה מה שיש לאדם לחשוב ולהרגיש כשהוא נמצא בדרגת מסירות הנפש הראשונה.

קריין: קטע מספר 5.

"בענין מסירות נפש, שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, האדם צריך לצייר לעצמו את ענין מסירות נפש, כמו שמצאנו אצל רבי עקיבא, שאמר לתלמידיו, כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה "בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו, שבא לידי, לא אקיימנה".

ובודאי אחר רצון להשפיע כזה, כשאדם אומר, שהוא רוצה לקבל טוב ועונג, מטעם שזוהי מטרת הבריאה, בטח שאין כוונתו אלא רק להיות מקבל בעל מנת להשפיע לה'."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

תלמיד: האם מסירות נפש דומה ללהשפיע על מנת להשפיע? מה ההבדל?

לא. העניין הוא בכך שמסירות נפש והשפעה מגיעות לאדם מלמעלה. אז הוא מרגיש את הקשר עם הבורא בהתאם למצב של מסירות הנפש. זהו יחס רציני לבורא, לעצמו ולקשר ביניהם.

בכל פעם אנחנו נוגעים בזה קצת. בכל קטע שאנחנו קוראים יש משהו מהמצב הזה גם.

תלמיד: איך אני יכול לבדוק את עצמי עד כמה חזק אני נמצא במסירות נפש?

ביחס לחברים ולאחר מכן ביחס לבורא. כך זה נעשה. המילים מסבירות מעט מאוד את המצבים האלה. כדי לבדוק את עצמי ביחס לחבר וביחס לבורא כפי שאמרתי, כעיקרון אלו מצבים כל כך גבוהים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם בשום דרך.

אנחנו יכולים להניע אותם דרך הבורא. אם אני רוצה לעשות זאת, אז אני מבקש מהבורא שיעשה והבורא עושה את זה. אנחנו לבד לא יכולים לעשות את זה בשום צורה.

תלמיד: האם לכל אחד יש מידה משלו של מאמץ במסירות נפש?

לכל אחד יש מידה משלו ואי אפשר להשוות ביניהם.

תלמיד: אם אנחנו מגיעים למצב שלא מרגישים טעם, אומנם אתמול הרגשנו שאנחנו כן נמצאים בעבודה הזאת, האם יש תועלת לעורר בתוכי יראה?

האם יש סיבה לעורר בתוכי פחד? לא. אתה יכול לנסות ואתה תראה עד כמה אתה לא מסוגל להחזיק בזה. כיוון שפחד אמיתי מגיע מלמעלה, יראה מגיעה מלמעלה.

תלמיד: מה עושים כשאתה נופל למצב כזה, והמצב מופיע אפילו כמה פעמים ביום? איך לא להמשיך עם הזרם ולהיאבק נכון?

תתפלל. אני לא יכול לומר לך בינתיים שום דבר אחר.

תלמיד: איזה מקורות הכי מועילים לקרוא במצבים כאלה?

מה שאנחנו לומדים, זה קודם כל. זה מוחק את תחושת הפחד.

תלמידה: איך לעבור מעבודה בכפייה לעבודה של מסירות מוחלטת לבורא?

רק על ידי תפילה, כשאת רוצה להיות דבוקה בבורא בכל לב ונפש.

תלמיד: איך אדם יכול להתגבר על היראה מלהתמסר כך לבורא?

לי נראה שהכי טוב זה הדבקות בינינו. במסירות נפש בינינו ומכולנו לבורא, אנחנו מצליחים להגיע לכלי שלם.

תלמיד: מה הקשר בין מסירות נפש לביטול כלפי החברים?

ביטול כלפי החברים זה ביטול כלפיהם, ומסירות נפש זה כלפי הבורא. כי נפש זה כבר מדרגת קשר עם הבורא.

תלמידה: אנחנו עכשיו שלושה ימים יחד בפגישה פיזית בעשירייה, האם יש לך עצה מה אנחנו יכולות לעשות כדי לחזק את מסירות הנפש בינינו?

רק אותן הפעולות שאנחנו לומדים מהמאמרים האלה של הרב"ש. הוא היה בזה מאוד מאוד גדול. וללמוד ממנו זה מספיק לנו לכל המדרגות.

תלמידה: למה הבורא דורש מהאדם מסירות נפש, למה לא מספיקה יגיעה?

כי יגיעה בעצמה היאנלא אומרת כלום, ומסירות נפש זו מטרה שאדם יכול להרגיש, אם הוא נמצא בזה או לא נמצא בזה, הוא עלה מהמדרגה הקודמת או לא. ולכן מסירות הנפש זאת התחנה שלנו בדרך.

תלמידה: השלב הזה של מסירות הנפש באה מהאדם או מהבורא?

בא מאדם כלפי הבורא.

תלמידה: והבדיקה שלי אם התקדמתי היום מאתמול היא צריכה להיות מול העשירייה? איך אני יודעת שהתקדמתי היום יותר מאתמול במסירות נפש? מה הסימנים לזה?

סימנים זה שהאדם רואה כמה הוא מבטל את עצמו כלפי הבורא.

תלמידה: מה הקשר בין מסירות נפש לבין ברית שאנחנו כורתים עם הבורא? מה זה לכרות ברית עם הבורא שמחזקת את מסירות הנפש?

המסירות הכרחית לנו בכל יחס של האדם כלפי הבורא, אפילו של אדם כלפי אדם, או חבר כלפי חבר. כך שאני חושב שאתם תבינו את זה מהר בעצמכם.

מה שהייתי רוצה עכשיו עוד, זה שתעברו בעצמכם על שלושת הסעיפים שנותרו, קטעים 6,7,8 ואנחנו נדבר עליהם מחר וזה יהיה השיעור שלנו. ודבר שני, שתרשמו לפניכם את השאלות שעולות בכם כלפיי ואז נוכל להתקדם קדימה ברצינות.

תלמידה: מה יכול להחזיק אותנו במסירות נפש תמידית?

דווקא אותו חופש שאנחנו יכולים להרגיש בלי קשר לבורא, חופש מדומה. כי הבעיה המרכזית שלנו, שאנחנו בתת מודע מייחלים לצאת לקשר עם הבורא, או אפילו להיות גבוה מהקשר הזה כדי לא להיות מחויבים או חייבים. אבל על זה נדבר מחר.

קריין: כמו שהמלצת עכשיו, אנחנו נקרא את שלושת הקטעים האחרונים בנושא שלנו "מסירות נפש". קטע מספר 6.

"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

קריין: קטע מספר 7.

"הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.

וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, במחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". קפ"ז. "להכריע ביגיעה")

קריין: קטע מספר 8.

"ותזכני ברחמיך, להתפלל במסירות נפש באמת, ואזכה לבטל כל ישותי וגשמיותי, ולא אתפלל בשביל תועלת עצמי כלל, רק אזכה להתבטל לגמרי בשעת התפילה, כאילו אינני בעולם כלל, וכל כוונתי בתפילה יהיה רק לשמך באמת, להעלות השכינה מהגלות, לגלות אלוהותך בעולם."

("לקוטי תפילות". תפילה ט"ו)

(סוף השיעור)