שיעור בוקר 06.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אושפיזין - משה - ספירת נצח, קטעים נבחרים מהמקורות

חלק 2

קריין: אנחנו ממשיכים ללמוד על "אושפיזין משה - ספירת נצח - קטעים נבחרים מהמקורות", קטע מס' 17.

זה בדיוק כמו שאנחנו שומעים מהחברים ש"הם לא יאמינו לי", כמו שמשה אמר לבורא, "מה אתה שולח אותי להסביר לכל הקבוצה הזאת מה הם צריכים לעשות והם לא רוצים לשמוע את זה, והם לא מרגישים, הם לא רואים, הם לא מבינים, שדווקא על ידי פעולות כאלה כמו אמונה למעלה מהדעת, הם יכולים להגיע לגילוי העולם הנצחי, המצב שלמעלה מהחיים האלו". אז הטענות הן טענות אתם יודעים, שכבר אלפי שנים נמצאות באנושות. אבל היום אנחנו צריכים לפתור אותן.

קריין: אומר בעל הסולם באגרת י'.

"כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה."

(בעל הסולם. אגרת י')

אז מה נשאר לנו לעשות? רק לעשות מה שכתוב. אין בזה שום דבר קשה, כי העולם, אנחנו רואים באיזה מצב נמצא, ולכן אם אנחנו נעשה כמו שחכמת הקבלה אומרת לנו, להתייחס אחד לשני בקצת התחשבות, בקצת התקרבות, אנחנו נתחיל להרגיש שבנטייה הזאת אחד לשני אנחנו נגלה את הכוח העליון, כוח ההשפעה, את הקשר בין הרצונות האגואיסטיים, והקשר הזה הוא כבר תכונת הבורא במשהו שמתגלה בינינו. נשתדל. בכל עשירייה ועשירייה אפשר לעשות ובכל העשיריות שאנחנו ניתן דוגמה מעשירייה לעשירייה. וכך זה נקרא שאנחנו נקבל את "שיטת משה" ונממש אותה.

תלמיד: רציתי לבוא אלייך באותה טענה כמו שכתוב כאן בקטע.

זה לא דבר חדש, אתה רואה זה נכתב כבר לפני אלפי שנים.

תלמיד: כי הפתרון שלנו לא רציונאלי בוא נגיד כך.

אני חושב שזה הכי רציונאלי שיוכל להיות, כי יש בטבע שני כוחות, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, פלוס ומינוס, ובדומם, צומח וחי, הכוחות האלה פועלים יחד, רק בדרגת המדבר פועל רק כוח הקבלה בלי כוח ההשפעה ואת כוח ההשפעה אנחנו צריכים להוציא מהמסתור, מן הטבע ולסדר את שני כוחות האלה גם יחד, ואז כל הטבע יהיה מאוזן. אני חושב שזה מאוד רציונאלי ואפשר להבין.

בדרגה האנושית כוח ההשפעה לא פועל, רק כוח הקבלה, רק האגו שלנו, ולכן מה שחסר בכל הבריאה זה להביא כוח השפעה בין בני האדם. ואנחנו מרגישים שזה ודאי חסר, אבל מאיפה ניקח את זה? אז באה חכמת הקבלה ואומרת "יש כאן שיטה, שעל ידי צורה של התנהגות מסוימת בעשיריות אתם יכולים להתחיל לעורר את כוח ההשפעה שטמון בטבע, ותוציאו אותו מנסתר לגלוי".

תלמיד: זה נכון עלינו אבל לגבי הפצה לקהל הרחב, הם לא מרגישים שיש בהם שתי תכונות.

הם לא צריכים. הם צריכים רק לשמוע מאיתנו ואתה תראה עד כמה שרק השמיעה שלהם תדביק אותם אלינו. זה כמו שילד קטן לא מבין מה עושים הגדולים, אבל הוא מסתכל עליהם הוא עושה אותו דבר. זהו. הם צריכים רק במקצת לשייך את עצמם אלינו.

תלמיד: בלשמוע מה בדיוק? שהחיבור הוא פתרון לכל דבר?

הם לא יכולים להבין, הם לא יכולים להרגיש, הם לא יכולים לבצע, אלא קצת איזו נטייה אם יש להם, מספיק. זה עדר שהולך אחרי רועה הצאן, אנחנו רועה הצאן והם הולכים אחרינו. כי אין ברירה, אתה רואה שהם יוצאים ממצרים מאין ברירה, הם עוברים בים סוף מאין ברירה, הם עוברים בכל הדברים האלה. לאן הם הולכים? הם לא הולכים "לאן" אפילו, הם בורחים מהרע. זה הכול. וכך לאט לאט בדרך הם נעשים יותר חכמים.

תלמיד: אנחנו לא הראשונים שאומרים לאנשים שצריך להתנהג יפה זה לזה.

אנחנו הראשונים שפועלים בזמן שנקרא "גמר תיקון", "דור האחרון". אנחנו הראשונים. ולכן אני לא מסתכל על אף אחד, לא אכפת לי שום דבר. תביאו לי כל מיני הוכחות, אני לא יודע, חכמות מכל החכמים, אני לא מסתכל על זה. אני רואה מה שכתוב. בשבילי מה שכתב בעל הסולם ומה שאמר רב"ש, בשבילי זה הקודש, וזה מה שאני צריך לבצע.

מהחיים שלי, כמה הם החיים שלי וכמה יש לי וכמה נשאר לי ומה אני עוד יכול לעשות, אני מבצע את זה. נקודה. זה נקרא "להיות נאמן". אני נאמן למורה שלי, אני לא יודע מי זה "הבורא" שם או עוד משהו. יש לי מורה, הוא אמר כך לעשות, אז אני משתדל לעשות.

תלמיד: אז מה קורה דווקא עכשיו בתקופה הזאת שדיברת עליה, בתקופת הפנדמיה שהמסר הזה כן יחדור, כי זה מסר שהוא כביכול קצת הזוי?

הפנדמיה היא המכה הראשונה הכללית על כל האנושות, והאנושות תתחיל לראות עד כמה שכל ההתפשטות שלה היא התפשטות שגויה, שקרית, ממש לא בסדר, שמביאה אותה רק לאבדון. והאנושות מבינה את זה ומתחילה לדבר על זה בקול רם, רק עד שזה מגיע וממש חודר לעצמות זה לוקח עוד זמן, אבל אנחנו כבר נמצאים בפועל בהכרת הרע. [הם ירגישו] הכרת הרע באגו שלהם, כביכול בהתפתחות שלהם, בכל המנהיגים שלהם, בכל השיטות האלו. בכול.

האנושות נמצאת עכשיו בזה שהיא מאבדת את כל הפרות הקדושות. אין, אין יותר שום דבר חשוב בחיים שכדאי לי להיאחז בו. אתה מבין עד כמה שזה מצב יפה וטוב? כי כאן אנחנו יכולים לבוא ולהגיד, יש לנו. למה יש לנו? קודם כל אנחנו מסתמכים על התורה, שבכל זאת היא מכובדת בעיני האנושות, במיוחד כי אין בה שום דבר חוץ מזה. זה מיוחד בגלל שמגלים את הקשר היפה בין זה לזה.

לא אומרים זה כנגד זה ולא מבטלים את האחד על חשבון השני וכן הלאה כמו שכל המפלגות והמדינות [עושות]. אנחנו אומרים "לא, דווקא כולנו יחד בחיבור אחד, בחיבור השווה נגלה כוח שמחבר בינינו שטמון בטבע, בואו אנחנו נוציא אותו ונשתמש בו כי הוא קיים, רק קיים בדרגות דומם, צומח, חי כדי לתת להם קצת קיום, ובדרגת המדבר לא קיים. בואו נוציא אותו כוח השפעה, כוח החיבור".

אנחנו לא מדברים כנגד אף אחד. אנחנו מדברים על מצב שהאנושות אנושה אז מה כל כך רע? ואני לא רוצה לשמוע מה שהיה קודם. קודם היו זמנים אחרים. היו לך כל מיני תיאוריות שאתה יכול על ידן להצליח בחיים. היום אין לך שום תיאוריות. הכול נגמר. הכול. אפילו הטבע נגמר, אפילו האנושות נגמרת, כדור הארץ כולו. אז זה בדיוק המצב שאנחנו צריכים לצאת ולהגיד "יש לנו".

שאלה: האם שורש הבעיה הוא שאנחנו בני ברוך לא מאמינים שאנחנו יכולים להיות כמו משה?

כן, בדיוק. סוף סוף אמרת משהו נכון. טוב מאוד.

שאלה: איך לשמוע את קול משה בעשירייה כשיש הפרעות חיצוניות מחייבות, והפרעות אישיות לכל אחד?

שום דבר לא מפריע. לא הפרעות חיצוניות, ולא הפרעות פנימיות, אלא הכול נותנים לנו כדי שמלמעלה אנחנו נעבוד כמשה. זה נקרא להיות מסור לתיקון, זו בדיוק הדרגה שלו. אם אתה יכול להתעלות לתיקון למרות כל ההפרעות הפנימיות, החיצוניות, הכלליות והפרטיות, אז נקרא שאתה מממש את המקום של משה בך, בקבוצה.

שאלה: אנחנו נמצאים בניסיון לכתוב כמה מאמרים כדי להפיץ ולהסביר. האם נכון להסביר זאת עם הסברים רוחניים או להישאר יותר שמרנים או שהכול פתוח ואפשר לומר את הכול?

אפשר לפתוח הכול ולומר הכול, אין שום בעיה. ורק שהם יוכלו איכשהו לקבל את מה שאתם כותבים. אבל אפשר לכתוב על הכול, אין שום הגבלה, אין שום איסור על הפצת שיטת התיקון. אנחנו כבר נמצאים במצב כזה באנושות, שאסור לנו להסתיר משהו, ההפך, תגלה את הכול.

שאלה: במאמר הזה אני קצת לא מצליח להבין איך זה עובד. כתוב שיש את מה שנמצא בגלות וגם את הקול שצריך להישמע מעל זה, שאנחנו צריכים לשמוע. איך המנגנון הזה עובד?

תעשה מה שמוטל עליך, ואומרים לך שאז תשמע מלמעלה פנייה, תגובה. אבל קודם תעשה מה שאתה צריך לעשות. על ידי זה אתה תפתח את האוזניים והלב, ותשמע את מה שהבורא אומר לך. אבל זה רק אחרי שאתה תעשה מאמץ, ותבצע את מה שהוא צריך.

שאלה: יש קבוצת חברים שמשתתפים באופן מאוד פעיל בהפצה אבל היחס שלהם לשיעור הבוקר בוא נאמר ראוי לשיפור. איך אנחנו כחברים יכולים, והאם אנחנו בכלל יכולים להתערב בתהליך הזה ולתקן את הסטייה הזו? כי נראה שכאילו ההפצה מחזיקה אותם.

תן להם לעסוק בהפצה. יש כאלו וכאלו, כל אחד קצת שונה מהשני. הם רוצים להפיץ ומרגישים בזה את כל החיים שלהם, תן להם לעשות את זה. אחר כך תראה שכולנו מתיישרים.

שאלה: האם תכונת משה היא תכונת העקביות, ההתמסרות מתוך אמונה?

כן. נכון.

שאלה: האם תוכל להסביר איך משה מתגבר על התכונה שאומרת לו שהעם לא יקשיב לו, והוא בכל זאת הולך לעם ומדבר?

הוא סוגר עיניים ועושה הכול מתוך מסירות. מתוך מסירות, הוא עושה וזהו. אין לי מה לעשות, כל החיים שלי, אני לא רוצה לעשות חשבון עם כל הדברים האלה, אני עושה את זה למעלה מהכול. רק זה מוטל עלי לעשות, ואני עושה. זאת תכונת משה, בצורה כזאת אנחנו מגיעים להצלחה.

קריין: מתוך מאמר 17 של שנת 91 של רב"ש.

"בזמן שהאדם מרגיש את שפלותו, הוא צריך להאמין שזה בא לו מצד הקדושה, וזהו כעין שכתוב אצל משה (שמות שלישי), "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, וירא כי אין איש". 

ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה, הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו. וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

זה קטע גדול, ארוך, אבל בקיצור העניין הוא פשוט. אם אדם עושה מאמץ בלהתקשר, בלהשפיע, כמה שאפשר למעלה מהאגו שלו, הוא מתחיל לראות שאין לו כוחות והוא נמצא ממש במצב אנוש. ואז מתוך המצב הזה, אם בכל זאת הוא מבקש מהבורא "תיתן לי כוחות", אז הוא מקבל. זה הכול. אבל לא לפני שאתה מתחיל, כמו אותו זקן, או אדם ברחוב, כמו שאומר הרב"ש, שרוצה להרים את השק. אם הוא מבקש מכל אחד, אף אחד לא עוזר, אבל אם הוא כבר מתחיל להעלות על עצמו את השק הכבד וצועק, אז אנשים יבואו ויעזרו לו כדי שהשק יתלבש על כתפיו. כך זה.

על זה כתוב "לא עליך העבודה לגמור, ואתה גם לא בן חורין להיפטר ממנה". זאת אומרת אתה לא חייב לגמור את העבודה, אבל להתחיל אותה, לבכות ולדרוש כוחות אתה חייב, ואז אתה תקבל. אבל רק בתנאי שאתה נמצא בדרך ואתה דורש, ואז אתה יודע גם מה לדרוש, מה חסר לך בדיוק כדי להתקדם. כך זה הולך.

שאלה: לגבי קטע מס' 16, היה מדובר שם על שפלות וענווה, מה השוני בין שתי התכונות האלה של משה, או ההבחנות האלה?

לי נראה שזה בכוח ובפועל. אנחנו צריכים להיות בענווה, בשפלות, בכל הפעולות שלנו כלפי כל מיני צורות החיבור. במידה שאנחנו משתדלים לממש את החיבור בין כולם מצד אחד, ומצד שני אנחנו מגלים עד כמה אנחנו לא מסוגלים, דווקא הביטול שלנו שאנחנו לא מסוגלים נותן מקום לזה שהבורא מתלבש ומבצע את הקשר בינינו. כך זה עובד. זה בדיוק מקום לצמצום, מסך, אור חוזר, בהתקשרות בינינו לעשר ספירות.

קריין: הרב"ש, מאמר 35 משנת 1986, אומר כך:

"אמר אאמו"ר זצ"ל על הפסוק, שאמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל."

(הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)

זו בעצם התמצית של העבודה שלנו, הנקודה המרכזית של העבודה שלנו, שאת כל הידע שלנו, המטה שכביכול מוביל אותי בדרך, אני זורק ומגלה שבו נחש, ובזה אני מתעלה כבר לעבודה האמתית.

סדנה

בואו נחשוב יחד, נדבר יחד עכשיו, עוד לפני שאנחנו בורחים כל אחד לעסקים שלו, איך אנחנו במשך היום נגלה את תכונת משה בינינו? כי זה העיקר, מתוך זה מתחילה כל דרך התיקון, ממשה. איך אנחנו ממשים את התיקון הזה של משה בינינו בעשירייה?

*

כתוב בתורה שאת משה משו מתוך המים, מתוך הנילוס הוציאו אותו, ובת פרעה שראתה את זה אמרה "אני לוקחת את התינוק הזה מהמים ואני אגדל אותו". לבת פרעה קוראים בתיה. לכן היא נתנה שם למשה משה, כי מושכים אותו, מוציאים אותו מהמים. אנחנו רוצים שהשם הזה יהיה עלינו, שמשה זה שמושך, רק לא מתוך הנילוס, בצורה כזאת. אלא שכוח משה הוא מושך את כל הכלים שנמצאים תחתיו, הכלים של נצח, הוד, יסוד, מלכות, את כל הכלים האלה הוא מוציא ומעלה אותם למעלה לחג"ת, לאברהם, יצחק, יעקב, חסד, גבורה, תפארת, וכך מושך את כולם. לכן אנחנו רוצים להיות תחת כוח משה, תורת משה, זה בעצם הכוח העיקרי בתיקון שלנו.

איך אנחנו משתדלים להקים בינינו את תכונת משה, גם בינינו, גם בינינו לעולם, איך אנחנו עושים את זה? או בצורה אחרת, איך אנחנו מושכים את עצמנו ואת כל העולם למעלה, לבורא? זה התפקיד של משה. איך מושכים את כל האנושות, את כל העולם, את כל העולמות לבורא? כל אחד ואחד צריך לעשות את זה וכולנו יחד.

*

שאלה: לפני זמן מה ביקשנו מכל החברים מהכלי העולמי, ואמרנו שאנחנו רוצים להחליף את השם של הגלקסי לשם יותר מתאים לנו. קיבלנו המון הצעות מהחברים מהכלי העולמי, רעיונות מאוד יפים, ובנינו צוות שעשה בחירה לשמות האלה והשם שנבחר היה "ערבות". רוב החברים חשבו שזה השם הכי מתאים. דיברנו עם רב וגם רב הרגיש שזה השם המתאים.

אז אולי תגיד כמה מילים, למה הרגשת שזה השם הכי מתאים לנו?

הם שאלו אותי, אמרתי להם שאני מסכים ואני חושב שזה בסדר, כי זו התמצית של העבודה שלנו, זו המהות של הפעילות שלנו, ולכן מתאים לנו לתת שם כזה למעמד שלנו באינטרנט שזה היום עיקר המקום שבו כולנו מתחברים, ובכוח הזה של הערבות שאנחנו רוצים להשיג, אנחנו רוצים להשיג גם את גילוי הבורא לנבראים. שם מצוין, יפה וטוב, ונשתדל להצליח בעזרת ה'.

(סוף השיעור)