מגלים חיים בעשירייה

כנס "קבלה לעם" העולמי 2021

25-28.02.2021

ביטול ומסירות נפש בעשירייה

mlt_o_rav_2021-02-26_congress_lesson_israel-haolami_n3_p1_WNMilWTZ

שיעור 3

שיעור 26.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"גדלות הבורא בעשירייה", כאן באמת יש לנו שאלה מאוד ישירה. אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא אנחנו צריכים להגדיל אותו בעינינו, כי מהמרחק שלנו עכשיו אנחנו לא רואים, לא מזהים אותו אפילו. וכדי לזהות אותו, להכיר אותו, להרגיש אותו, אפילו עד כדי להתחבר עימו אנחנו צריכים לקרב או אותו אלינו או את עצמנו אליו. איך אנחנו עושים זאת? רק על ידי העשירייה שהיא הכלי, עד כמה שאנחנו משתדלים להקים עשירייה, זה נקרא "להקים שכינה מעפר". עכשיו אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא מחוברים כמו שצריך וזה נקרא שאנחנו נמצאים "בשבירה", והמקום המיועד לגילוי הבורא נקרא "שכינה", הבורא נקרא "שוכן". ואז איך אנחנו יכולים להקים את השכינה מעפר, מהשבירה? בזה שאנחנו משתדלים להרכיב קשר בינינו בעשירייה, למעלה מהאגו שלנו, למעלה מכוחות הפירוד שלנו, למעלה מכול דבר המרחיק אותנו כל רגע ורגע לכל הכיוונים רק לא לתת לנו להתחבר. בכוחות האלה המנוגדים לחיבור אנחנו צריכים לזהות את עבודת ה'.

על הבורא כתוב "בראתי יצר הרע" וזה מה שהוא עושה לנו, ואנחנו צריכים לעבוד כנגדו, איך? בזה שנבקש ממנו, נחייב אותו שיקיים את הקשר בינינו, ואיפה שהוא עשה את השבירה וייצב אותנו בריחוק ובשנאה, בדחייה זה מזה, שם הוא יעשה את הקירוב, החיבור בינינו ויקים את רשת הקשר בינינו. לכן יש לנו כאן עבודה מאוד מיוחדת עם הבורא, זה דומה למה שאנחנו עושים עם הילדים הקטנים, את הדוגמה הזאת נתתי כבר הרבה פעמים, אם אנחנו רוצים ללמד אותם ללכת אנחנו שמים אותם לפנינו, אני שם את התינוק לפניי ומחזיק אותו בידיים והוא כך בקושי עומד, ואני מרחיק את עצמי ממנו ואז הוא נבהל, לא יודע מה לעשות עם עצמו, הוא עומד ובוכה, מפחד לעשות איזה צעד קדימה, ואני מחכה שיעשה צעד קדימה, והוא בדרך כלל נופל כרגיל, זה נוח יותר ובטוח בשבילו, ואז יכול להיות שהוא יזחל אליי, לקראתי ויכול להיות שלא, אבל לפחות הוא לא רוצה ללכת.

כאן אנחנו מבינים שהבורא עושה איתנו אותה הפעולה בדיוק, אנחנו צריכים ללמוד מהתחתון על העליון, מהחיים שלנו אפשר ללמוד הרבה דוגמאות וכללים שישנם בעולם העליון, הבורא עושה איתנו כאלה דברים כדי ללמד אותנו ללכת. כך אנחנו צריכים להתנהג, כמו שאנחנו מלמדים את התינוק כך הבורא מלמד אותנו ואנחנו צריכים כאן לעשות פעולות. איזה פעולות כלפי הבורא אני יכול לעשות? פעולות פשוטות מאוד. אני לא יכול לעשות שום פעולה כלפי הבורא, שום צעד, כי אין לי רצון להשפיע שאוכל לעשות כלפיו, יוצא שאני צריך לבקש ממנו שיעזור לי לדעת איך לפנות אליו, להתקשר אליו, איך אני יכול לבקש, לשכנע אותו לעזור לי להתקרב אליו, זו בעצם העבודה שלנו.

בכל צעד ושעל, בכל מצב ומצב שלנו אנחנו צריכים להבין שיש כאן עניין של "אין עוד מלבדו" ואני צריך רק להיות מכוון אליו, כי זו כל העבודה הרוחנית שלנו, להתקרב לבורא יותר ויותר, עד שמגיעים לדבקות, אין לי שום עצה אחרת אלא לחפש על ידי איזה עצות, איזה אמצעים אני יכול לפנות לבורא ולשכנע אותו לעזור לי להתקרב אליו. הוא תמיד יעמיד אותי, כמו שאני מעמיד את התינוק בכל פעם על שתי הרגליים האלו שלו שהן כאלו רופפות, כך הבורא מעמיד אותי בכל מצב ומצב. ואני צריך להבין שכל מצב ומצב הוא בעצם מצב שמסתיר את הבורא שלי ממני ואני צריך דרך ההסתרה הזאת להשתדל לפנות אליו ולבקש שיקרב אותי. אני לא יודע לאיזה כיוון אני צריך ללכת, על ידי איזה תכונות אני צריך להתקרב אליו, ואפילו אם הייתי יודע מאיפה אקח את התכונות האלה, זאת אומרת, יש לי רק דבר אחד, לפנות אליו בכל מקום, בכל מקרה, לכן הבורא צריך להיות גדול בעיניי, כי הוא מייצב את כל התמונה הזאת, את כל העולם הזה, הוא מסדר לי את כל החיים שלי, מאחורי הקלעים הוא סידר לי את כל המקרים שעברתי, מאז שאני זוכר את עצמי עד היום הזה, הוא זה שסידר לי דברים רעים וטובים ומה שלא יהיה. כי כל אלה הם מה שנחוץ לי כדי להתקרב אליו עכשיו.

והבעיה שלי, בכל רגע ורגע רק לא להתנתק ממנו כמו מהמקור שלי, של כל המציאות, ותמיד תמיד לבקש ממנו, לדרוש ממנו את העזרה. כי אני לא יכול לעשות אף צעד קדימה, אני לא יודע לאיזה כיוון לעשות צעד, הוא מסתתר, אלא רק שאני אבקש ממנו. וכשאני מבקש ממנו, על הבקשה הזאת הוא עונה, וזה בטוח. נשתדל כך להתקדם.

ההתקדמות הזאת היא תלויה רק בקשר שלי עם החברים, עד כמה שאנחנו פונים לבורא, עד כמה שביחד אנחנו עושים את זה. הפנייה לבורא היא תלויה בהתקרבות בין החברים, היא לגמרי לא תלויה בידיעה שלנו, "לא החכם לומד". לכן העיקר בשבילנו זה להיות מכוונים למטרה אחת, לכוח עליון, ולכן אנחנו חייבים להמשיך רק לכיוון אחד, ולתת דוגמאות אחד לשני, "איש את רעהו יעזורו". ועד כמה שאני מתחיל לגלות שהמרחק ביני לבורא הוא תלוי במרחק ביני לחברים, אז יוצא שאני דווקא עובד על המרחק ביני לחברים, מבקש מהבורא שיטפל בזה, שיקרב אותנו, ובמידה הזאת, כתוצאה מזה שהבורא מקרב בינינו, אנחנו יחד יכולים להפעיל את הבקשה אליו שיקרב אותנו אליו.

יוצא, שלא אני לבד נמצב כאן בהתקדמות שלי למטרה, אלא במידה שאנחנו מתקרבים בינינו אנחנו יכולים להתקרב לבורא. זה בעצם כל סוד גילוי הבורא, והתקרבות אליו מצד האדם בעולם הזה, שכמה שאנחנו מתקרבים בינינו זה יקבע כמה שאנחנו מתקרבים לבורא. וצריך שתי תפילות, על החיבור בינינו ועל החיבור בינינו לבורא, לפי שכתוב "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". איך? שקודם כל יחבר בינינו ויעשה שלום בינינו, מתוך זה אנחנו נוכל לפנות אליו ולבקש כבר כולנו יחד גם התקרבות אליו. כך זה עובד.

זאת אומרת, הבורא הוא כל הזמן מראה לנו את המרחק בינינו, עד כמה הוא יותר ויותר גדול. ואנחנו צריכים להבין שהוא לא גדול, אלא הוא מעלה את הרזולוציה, כי רוצה להראות לנו כמה אנחנו בכל זאת רחוקים זה מזה. אבל כל פעם לפי כמה שאנחנו מתקרבים אנחנו יכולים לזהות ביתר דיוק איזה מרחקים עוד יש בינינו. וכך אנחנו כל פעם מבקשים ממנו יותר ויותר כוח חיבור בינינו, ולפי כוח החיבור בינינו יכולים לבקש ממנו שיעשה גם חיבור בינינו אליו. כך אנחנו בעצם מגיעים בכל המערכות שלנו לזה שאי אפשר להתקרב לבורא, אלא באותה מידה שאנחנו סוגרים את המרחקים, את הפערים בינינו.

קריין: קטע מספר 1 מתוך הרב"ש.

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה א'" 1984)

שוב אני אומר, ההתקרבות לבורא היא תלויה בהתקרבות בינינו, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לכן הבורא כדי לתת לנו אפשרות להתקרב אליו, הוא פשוט שבר את היחסים בינינו. היינו כולנו בכלי אחד, ברצון אחד, ואז התחלקנו והתרחקנו להרבה מאוד רצונות פרטיים, אגואיסטים, מנוגדים זה לזה. מצד אחד. מצד שני, אנחנו קיבלנו בזה יכולת בעצמנו לרכוש תכונות הבורא, תכונת ההשפעה, על פני תכונת הקבלה שהיא דווקא התכונה הטבעית שלנו. וכשאנחנו מעמידים את תכונת ההשפעה, תכונה רוחנית, על פני תכונת הקבלה, תכונה גשמית, בזה אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כוללים את שני העולמות, וכך אנחנו מתקדמים.

הבורא בעצמו הוא דוחף אותנו לקשר בינינו מצד אחד, ומצד שני הוא מרחיק בינינו, עושה כל מיני מקרים כאלו שאנחנו מרגישים עד כמה אנחנו מרוחקים, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לסבול זה את זה. ובצורה כזאת אנחנו כל הזמן נמצאים בחוסר אונים, איך נעשה משהו. וככה נתקדם. לכן אנחנו צריכים להבין, שהתקרבות לבורא, גילוי הבורא, תלויים בכמה שאנחנו נבטל את האגו בינינו. נבטל, זאת אומרת אנחנו לא יכולים לבטל אותו, זה הבורא עשה בנו, אלא שאנחנו על פני האגו שלנו נרכיב תכונת השפעה. ואז בקשר בין שניהם, תכונת הקבלה, ריחוק, שנאה, דחייה, ותכונת ההשפעה, על פני שניהם אנחנו נוכל להכיר זה את זה.

קריין: קטע מספר 1 גם של הרב"ש.

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב'", 1984)

שאלה: איך אנחנו יכולים להבטיח שתהיה לנו התעוררות כזאת בעשירייה, שתוכל למשוך את האור העליון לתוך הכלי שלנו?

זה הכול תלוי בכם, עד כמה שאתם מבקשים, דורשים מהבורא שיקרב אתכם זה לזה. עד כמה שתדרשו את זה, אין יותר מזה.

שאלה: התאספנו כאן בעשירייה, מה זה אומר שאנחנו מבטלים את עצמינו כלפי העשירייה, ומה זה אומר שאנחנו מבטלים את עצמינו כלפי הבורא?

לבטל את עצמי כלפי העשירייה, זה נקרא שאני משתדל איתם למצוא חיבור. עד כדי כך שכל הרצונות האגואיסטים שלנו הם יהיו למטה, וכל הנטייה שלנו לבורא היא תהיה למעלה, וכולנו יחד נשתוקק אליו. כך אנחנו בונים.

תלמיד: מה זה אומר שהכוחות של כולם כלולים?

שאנחנו כולנו צריכים להגיע למטרה אחת, למעלה מכוחות הדחייה שלנו.

תלמיד: איך אנחנו בונים את הכוח המשותף שהוא באמת יהיה משותף ולא נפרד?

על ידי זה שאתם תשתדלו באמת להגיע למצב שכל אחד הוא לא מסכים לאחרים, ויחד עם זה הוא בכל רוצה להיות למעלה מזה, בכוחות ההשפעה.

תלמיד: אנחנו יכולים להגיע לכזה מצב שבו כולם מרגישים כוח אחד בינינו?

אם אתם תגיעו למצב שאתם מסכימים זה עם זה על פני חוסר הסכמה מוחלט זה עם זה, וככל שתתקדמו יותר, אתם תרגישו כמה אתם מנוגדים זה לזה, ואם תרצו יחד עם זה בכל זאת להיות למעלה מזה, כך אתם תתקדמו לכלי הנכון לאלוקות.

הרוחניות כוללת את שני הכוחות האלה יחד, עד כדי כך שאחר כך הם מתחברים בצורה שאי אפשר בכלל להבדיל ביניהם. ולכן יוצא שכוחות הדחייה וכוחות החיבור צריכים להיות אצלנו בעצם במשקל שווה. שלא חשוב כמה אני שונא או כמה אני אוהב, כי כל הכוחות האלה בשבילי הם רק כוחות שאני מקבל מהבורא שאני על ידם יכול להרכיב את היחס שלי הנכון אליו. אותו דבר עם החברים, אני חס ושלום לא שונא ואין לי שום דבר נגד אף אחד, דווקא ההפך, אני מקבל כל אחד ואחד למעלה ממה שאני באגו שלי מתפעל ממנו חיובית או שלילית. אני מקבל אותו כחלק מהנשמה שלי, שאני חייב למרות כוחות הדחייה לקבל אותו כמרכיב של הנשמה שלי.

שאלה: מה זה אומר להסכים בקבוצה זה עם זה בפה אחד?

להסכים זה עם זה ב אחד זה, מצד אחד, שאנחנו מבררים כל אחד לפי ההסתכלות שלו עד כמה אנחנו שונים ודוחים זה את זה, ולא יכולים להסכים לשום דבר. ומצד השני, אנחנו מקבלים את הדחיות האלה כך, שאנחנו מבינים שבלעדיהן אנחנו לא יכולים למצוא את ההתקרבות שלנו לבורא. זה נקרא "לנשק את המקל", שהוא מרביץ לנו, שאנחנו מבינים עד כמה כוחות הדחייה הם כוחות שדווקא בונים אותנו וכמה הם מייצבים אותנו נכון בניגוד ובחיבור עם הבורא. כך צריך להיות.

שאלה: שמענו שהדבר הכי חשוב זו ההתקרבות שלנו, במה היא באה לידי ביטוי?

ההתקרבות בינינו סוגרת אותנו בהבנה אחת, ברצון אחד, אמנם שאנחנו מנוגדים בינינו בזה שכל אחד צריך להיתלות מעל עצמו כדי להתחבר עם החברים, כי להיות מחובר עם החברים הוא יכול רק בניגוד לרצון שלו. זה לא כמו בחיים שלנו, שאנחנו מתרחקים או מתחברים ברצון אחד אגואיסטי, כאן אנחנו מתקרבים ומתרחקים בינינו בשתי קומות, עד כמה שאנחנו מתרחקים זה מזה, ומנוגדים, ושונאים זה את זה, אנחנו בונים מעל זה כוחות חיבור בינינו וקיימים בשתי קומות, כוח שלילי למטה וכוח חיובי למעלה.

בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. תנו לי דוגמה, אם אתם רוצים, מהמצב שלכם ואתם בעצמיכם תבינו איך אפשר להרכיב אחד על פני השני בלי לבטל את הכוח השלילי, אלא להרכיב עליו כוח חיובי.

שאלה: איך אני יכול לתת נחת לבורא, אם האופי האישי שלי עומד ביני, בינו ובין העשירייה?

דווקא בגלל זה, דווקא בזכות זה אנחנו קיימים. הבעיה היא כך, אם הבורא הוא כוח אחד, יחיד ומיוחד ואין חוץ ממנו, אז איך יכול להיות שאנחנו קיימים? עכשיו אנחנו לא קיימים, אלא רק בצורה כזאת שהבורא מחזיק אותנו בצורה מיוחדת בכוחות שלו. כי איך יכול להיות שאנחנו נהיה קיימים בכוחות שלנו, שאנחנו בזה באמת נהיה נבראים? עכשיו אנחנו לא קיימים, אין, לא רואים אותנו בשום צורה.

ואיך יכול להיות? רק בתנאי שאנחנו מקימים את הרצון לקבל על פני הרצון להשפיע. שני רצונות, שהרצון לקבל גדל והרצון להשפיע עליו גם הוא גדל, ואז שניהם מייצבים את הנברא. שהרצון לקבל זה כעביות והרצון להשפיע זה כצמצום, מסך ואור חוזר, בזה אנחנו מייצבים את עצמנו כדומים לבורא, לכן אדם זה נקרא "דומה לבורא", "דומה לעליון".

זו העבודה שלנו, ואם אנחנו לא נקים את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, לא תהיה מציאות לנברא. רק בכוח הקבלה - הכוח שהבורא שברא, וכוח השפעה - שזה גם כוח שבא מהבורא. ולנו, אין לא זה ולא את זה, רק בתנאי שאנחנו מרכיבים אחד על פני השני אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נבראים, ואז אנחנו קיימים.

עכשיו אנחנו לא יכולים להבין את זה אולי לגמרי, כי אנחנו קיימים בעולם שלנו זה נקרא "העולם המדומה", שכך הבורא נותן לנו אפשרות להרגיש את עצמנו כקיימים. אבל באמת חוץ מהמציאות הזאת המדומה, מה שאנחנו עכשיו מרגישים, אין שום מציאות אחרת שאנחנו באמת יכולים להיות מתקיימים בצורה אמיתית. בעולם האמת, מה שנקרא "בעולם הרוחני", שרק הוא קיים בעצם ולא העולם המדומה שלנו. שם אנחנו לא יכולים להתקיים, כי אין לנו תכונה כזאת, תכונת השפעה זה הבורא, תכונת הקבלה הבורא ברא אותה בניגוד לעצמו, כדי שאנחנו נוכל על פניו להרכיב את תכונת ההשפעה וכך להתקיים במרחב הרוחני. צריכים לחשוב על זה טוב, אבל זה נכון.

שאלה: התרגיל הזה של שני הכוחות המנוגדים שאנחנו עושים בעשירייה, אנחנו יכולים להתאים את זה לחיים הגשמיים?

בחיים הגשמיים אני חושב שאנחנו עושים את זה בצורה אינסטינקטיבית. כמה שאת לא מסכימה עם בעלך ובכל זאת את סוגרת עיניים על הרבה דברים, כי אחרת אי אפשר להתקיים, אני מבין אותך. ברוחניות זה משהו הרבה יותר מזה, ברוחניות זה נותן לנו אפשרות לא סתם להמשיך בחיים שלנו, אלא לעלות למדרגה יותר עליונה, כי אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהאגו שלנו. כאן אנחנו נשארים באגו שלנו, רק אנחנו מחליטים כאילו שזה לא קיים. וברוחניות לא, אנחנו משתמשים באגו שלנו כדי לעלות למעלה ממנו. זו טכניקה שאנחנו נצטרך עכשיו כל הזמן לעבוד בה, אבל על ידי זה אנחנו מקבלים כניסה לעולם העליון ומתחילים לבנות את עצמנו בו.

שאלה: אנחנו עכשיו בכנס והרבה חברים מתחברים מעל כל מיני הפרעות ובעיות ואנחנו מרגישים איחוד ושמחה, איך אנחנו יכולים להבטיח שלא נרגיש סיפוק ולא נעצור במקום, אלא נוכל להמשיך ולפנות לבורא?

זו עיקר המטרה, שאנחנו רוצים לגלות שהיא תמיד תהיה בעינינו כמו מגדלור שמאיר לנו מרחוק, כמו כוכב צפון, שכך אנחנו רוצים לכוון את עצמנו אליו שהיא תיקון הנשמה שלנו והמילוי שלה בכל האור אין סוף שעומד למלאות אותה. ואיך לא להירגע בדרך ולהפסיק באמצע הדרך, זה מתוך זה ש"איש את רעהו יעזרו", שאנחנו נמצאים כולנו מלכתחילה, בכוונה בצורה כזאת שכל אחד ואחד נמצא במידות שונות, בכוונות, ברצונות שונים, ואז כמה שאנחנו רוצים להתקרב לבורא תמיד יש בינינו הבדלים גדולים, איך לעשות וכולי.

ולכן אם אנחנו מצמידים את עצמנו זה לזה ולא מבטלים זה את זה, אלא שכך אנחנו מתקרבים, דווקא הפוך למעלה מההבדלים האלו לבורא, שאנחנו כל פעם מבקשים מהבורא שיקשור בינינו, אמנם שאי אפשר לקשור בינינו, כי אנחנו נשארים כל אחד בתכונות שלו, אלא הבורא הוא הקושר בינינו, הוא כאילו תופר ותופר ככה את כל הפערים בינינו, וכך אנחנו מתקרבים אליו. ולכן כך אנחנו תמיד נמצאים בעליה הרוחנית.

קריין: קטע מספר 2.

"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת."

(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

אני מבקש לשאול כמה שאפשר יותר קרוב לנושא השיעור.

שאלה: כפי שאני מבינה, אנחנו מקבלים את הכוח לבטל את עצמנו בעשירייה מהעשירייה, עם אילו פעולות אני צריכה להראות את הכוח הזה לעשירייה?

אנחנו מקבלים כוח לבטל את האגו שלנו, להתגבר על האגו שלנו, את האגו אנחנו לא יכולים לבטל, אנחנו רק יכולים להתגבר מעליו, אז את הכוחות להתגבר על האגו, לעלות מעליו אנחנו מקבלים דרך העשירייה מהבורא. מהבורא מגיע לעשירייה הכוח הרוחני הזה, ואז בכמה שאני נכלל בעשירייה, אני מקבל את הכוח הזה ומתעלה מעל האגו שלי. ככה זה עובד.

אני נכלל בעשירייה, הבורא מרגיש את המצב של העשירייה, העשירייה מבקשת מהבורא כוח השפעה, כוח התעלות רוחנית, הוא נותן לה את זה, העשירייה מקבלת את הכוח הרוחני הזה מהבורא, ואני, בכמה שאני נכלל, במידה שאני נכלל בעשירייה, מקבל גם את הכוח הזה וזה גורם לעלייה פרטית. ככה זה עובד. זאת אומרת, יש כאן שתי מדרגות, אני ואחר כך מעלי, קבוצה ובורא.

תלמידה: האם ניתן להגדיר את העשירייה כמקבלת אותות מהבורא, והאותות הן בהתאם לתכונות החברות?

בדיוק. נכון. יפה, היא שואלת לעניין ובקיצור.

שאלה: באיזו מידה חשוב שאראה בחברים את אותו רצון כמו שלי?

לא יכול להיות באף אחד רצון כמו שיש בשני. אפילו שאנחנו חושבים שזה אותו רצון, זה לא אותו רצון בדיוק, אחרת זה היה אדם אחד ולא שניים או שלושה. לכן אנחנו לא צריכים לעשות חשבונות שיהיה לנו אותו רצון, אפילו גם כשאנחנו יכולים להשוות את עצמנו כך שיש לנו אותה מטרה, איך אנחנו יכולים לבדוק שזה אותו רצון ואותה מטרה. אנחנו לא יכולים.

אלא אנחנו מסכימים, בערך, למי שאנחנו ולאן אנחנו רוצים להגיע, ורוצים להגיע לבורא. בדרך לבורא כל פעם יש לי בעיה, אני צריך להתחבר עם כל החברים. אז כאן בתוך החיבור שלי עם החברים אני מתחיל לבדוק כמה אנחנו שונים, כמה אנחנו דומים, וזה בעצם בונה יותר ויותר את הפרצוף שלנו שאנחנו בונים, שנקרא נשמה. ובפרצוף הזה אנחנו מגלים את רשת הקשר בינינו, התקרבות לבורא, ושאת מה שהבורא משפיע הוא משפיע רק לתוך ההתקשרות בינינו, איך אנחנו כל אחד ואחד בזה שבמידה שהוא מקושר ונמצא בתוך ההתקשרות הזאת, עד כמה הוא נכלל בזה ומקבל מזה. זאת אומרת, שהקבלה שלו מתבטאת בזה שהוא מרגיש שמעלה את עצמו עם העשירייה יחד כאחד.

שאלה: איך לא לבלבל ביטול עצמי עם אדישות?

כשאני מבטל את עצמי אני בזה לא נעשה אדיש. ההיפך, אני כולי רועד, בוער, אני נמשך למטרה, אני דורש להיות בחיבור עם החברים, רק אני מבין שכדי להגיע למטרה אני חייב להיות עם החברים שלי כאיש אחד בלב אחד. וזה קורה אך ורק על ידי זה שכל אחד עושה מעצמו אפס כלפי החברים, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה שלו.

קריין: קטע 3 מתוך "מאור ושמש".

"זה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל-אין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר ל- אין ועקב."

(מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)

אנחנו קראנו את זה הרבה פעמים, אבל השאלה כאן, איך זה שמי שהכי מבטל את עצמו בחברה, הוא ממשיך אור עליון מהבורא ביתר כוח לחברה, הוא נעשה הראשון במגע בין החברה לבורא? מי הוא זה שמבטל את עצמו כלפי החברים?

דוגמה יש לנו מהתורה עצמה, זה משה. כתוב שהוא היה עניו מכל הבני אדם ולכן הוא זכה להיות מנהיג של כל הקבוצה הזאת שממנה יצאה הקבוצה שנקראת "ישראל", ישר-אל, ממצרים, משליטת האגו, לחירות מהאגו ולגילוי הבורא. בגלל שהוא היה עניו הגדול ביותר. כך כתוב עליו.

נקרא שוב.

"זה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל-אין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר ל- אין ועקב."

(מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)

סדנה:

הרי כל אחד מאיתנו רוצה להגיע להיות הקרוב ביותר לבורא. איך אנחנו עושים את זה בפועל, כל אחד בחברה שלו, בעשירייה שלו?

דברו ביניכם, איך כל אחד מממש את עצמו כך שהוא יהיה יותר גדול מכולם בעשירייה שלו?

*

אני בכל זאת רוצה לשאול, איך אני נשאר בדעתי ובכל זאת מבטל את עצמי כלפי עשירייה? נגיד שאני לא מסכים עם העשירייה במשהו ואני בכל זאת מרכין את הראש שלי, מבטל את דעתי, ונשאר לא מסכים, ולמעלה מהדעת, זאת אומרת למעלה ממה שאני חושב, אני מסכים עם העשירייה והולך עם הדעת שלהם. איך אנחנו נמצאים במצב כזה?

*

אנחנו צריכים כך להתרגל להתייחס בחיים שלנו לגשמיות ולרוחניות, זאת אומרת גשמיות זה נקרא שאני מרגיש בתוך הרצון שלי, בכלים שלי הרגילים, ורוחניות זה נקרא שאני הולך למעלה מהרצון שלי. ומה זה למעלה? מאיפה אני יודע מה זה למעלה? זה שאני שומע מהחברה, נכלל מהחברה, מה דעתם, מה רצונם, מה מטרתם, ואז אני מקבל מה שיש בהם ועובד לפי מה שהם קובעים. ויכול להיות שאני החכם ביותר, כמו רבי יוסי בן קיסמא עם תלמידיו, אבל אני בכל זאת מבטל את עצמי והולך לפי דעת רבים, דעת עשירייה לעומת דעתי וכך אני ממשיך, וזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: הקבוצה שלנו מחפשת דרכים להתכלל. והשאלה היא האם יש עוד משהו שאפשר לעשות ברמה אישית כדי ללחוץ ולהתקדם עוד יותר בשעה שחברים עוזבים את העשירייה בדרך?

אנחנו יכולים להתקדם הלאה לפי כל הכללים שהמקובלים כתבו לנו. וזה שיש אנשים שהגיעו לקבוצה וניסו להתחבר לשיטה וגילו שזה לא מתאים להם בינתיים, עד כמה שהם יכולים בכלל להבין להרגיש ולהחליט בצורה נכונה, הגיונית, אבל מה שהם החליטו, החליטו, כל אחד כבודו במקומו, יש לו זכות בחירה וכך הוא עושה.

ולכן אנחנו צריכים כרגיל, כמו שנהוג בחכמת הקבלה, פעמיים אפשר לפנות לאדם ולהזמין אותו בחזרה להצטרף לעשירייה שממנה הוא יצא, ואם אחרי פעמיים הוא לא חוזר, אנחנו לא חוזרים אליו יותר ואנחנו מוחקים אותו ולא מרגישים שהוא קיים איתנו בכל סוג של קשר. כך נשתדל.

שאלה: ממה מורכבת דעה של עשירייה? הרי כולנו שונות.

דעת עשירייה זה שאנחנו מרגישים בסופו של דבר את דעת הרוב בקבוצה, זה החוק שהוא ללכת אחרי הרוב, ואז כולם, כל היתר, לא יודע כמה זה, הם צריכים לקבל את דעת הרוב. לא להסכים, אבל לקבל את זה למעשה.

שאלה: איך לעבוד עם דחייה כשמצבים נעצרים ואי אפשר לצאת מהאגו, זה לא נותן להתחבר ולהתכלל בתהליך. ויש עוד מצד שבו עוזרים כביכול לחברה בירידה ואת בעצמך שוב נופלת מזה?

לעבוד רק על החיבור עד כמה שאפשר, וכל הזמן לפנות לבורא, כל הזמן לפנות לבורא שיעזור לנו בכל המצבים, כי אנחנו בעצמנו לא יכולים, לא יכולים לעשות שום דבר אלא רק מצפים לעזרתו.

שאלה: איזה כלי אנחנו צריכים בעשירייה כדי להיות מסוגלים להשפיע ולהגיע להידמות לבורא?

שאנחנו מסכמים בינינו שהעיקר בשבילנו זה להתקדם לבורא על ידי חיבור בינינו מעל כל ההפרעות, כי לבורא אנחנו צריכים. את הבורא אנחנו יכולים להשיג בתנאי שיש לנו הרבה רצונות אינדיבידואליים אישיים וגם חוסר הסכמה בהם, אלא שלמעלה מזה אנחנו בכל זאת מחוברים באמונה למעלה מהדעת וכל אחד רוצה לקבל את דעת הזולת. בסנדוויץ' כזה, שאנחנו בונים, דווקא בין שני אלו אנחנו יכולים להתחיל לגלות את הבורא.

שאלה: בכך שאנחנו מקבלים את הדעה הכללית של העשירייה, אבל לא ממש מסכימים איתה, איך אם כך הדעה שלי לא מתבטלת?

הדעה שלי לא מתבטלת, ולא מתבטלת הדעה של הקבוצה ושניהם קיימים אחד על פני השני, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". כך אני מקבל את זה וכך אני עובד, ואין מצב יותר נכון מהמצב הזה, שיש לי את דעתי ויש את דעת החברה, דעת הבורא, ואני לא מקבל אותם לפי דעתי, אבל למעלה מדעתי שם אני כן מסכים איתם.

תלמיד: וזה לא מוחק בכלל את דעתי בזה שאני מקבל אותה דעה? כי הרי בסופו של דבר אני מתחיל לראות את הטוב או הסגולה במילים שהם אומרים.

לא, זה לא מוחק שום דבר מפני שאני לגמרי לא רוצה להכניס את דעתי במקום דעת הקבוצה, או דעת הקבוצה במקום דעתי. אני משאיר אותם כששניהם קיימים ויש ביניהם זכות קיום שווה גם לזה וגם לזה. וזה נקרא אמונה למעלה מהדעת". עד כמה שאנחנו נתקדם אז יהיה לנו פער יותר ויותר גדול בין דעתי לבין דעת החברה, או בין דעתי לבין דעת הבורא. ומהו ההבדל ביניהם? הגובה שלהם נקרא, הגובה של העלייה הרוחנית שלי, גובה של מלכות ובינה.

שאלה: אנחנו מכירים רק את צורת הביטול הגשמית שהיא לנסות להתעלם מהדבר שמפריע לנו אצל האחר. האם זה אומר שבביטול רוחני אני לא מנסה להתעלם ממה שמפריע לי, אני רק מעלה תפילה דרך העשירייה ומחכה שהבורא יעשה את פעולת הביטול דרך העשירייה?

אני לא מתעלם ממה שמפריע לי, נשארים כל הניגודים ושנאה ודחייה, וכל מה שהיה הכול נשאר וגדל כל פעם יותר ויותר. ויחד עם זה אנחנו עובדים למעלה מהדחייה שלנו, אנחנו מבינים שכל הדברים האלה הם גילוי השבירה, ולכן טבעי שכך אנחנו מגלים את זה, מצד אחד. ומצד שני אנחנו רוצים לגלות את המצב המושלם וזה שאנחנו כולנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד ואין בינינו שום הבדל וכך אנחנו מתקיימים.

אם אנחנו מרכיבים את שתי הקומות הללו אז אין לנו ברירה אנחנו בסופו של דבר בונים את פרצוף הנשמה שבו מתגלה הבורא.

תלמיד: שזה בעצם נעשה דרך תפילה לבורא?

כן.

שאלה: השאלה היא על ביטול בעשירייה. בקבוצה שלנו יש 90% רוסים ו-10% דוברי גרמנית. לפעמים אנחנו מרגישים שהרוסים יותר מחוברים מאשר החברים הגרמנים. איך אני יכול להגיע למצב שאני מבטל את האגו שלי, שאני לא מרגיש שהם יותר מחוברים מאיתנו?

לא יודע מה להגיד לך. לפי הטבע, הרוסים יותר קרובים זה לזה. והאירופאים כמה שהם יותר אירופאים זאת אומרת ממזרח לקראת המערב הם יותר מנותקים זה מזה. האנגלים עוד יותר מנותקים זה מזה. יש לזה כבר הרבה סיבות אבל מה חשובות לנו הסיבות? חשובה לנו המציאות. המציאות היא כזאת שהרוסים איפה שהם מתגלים בכל מקום בעולם הם יותר ויותר מחוברים ביניהם, דינאמיים. זה החיים שלהם שהיו חיים בטבע מיוחד ובחברה מיוחדת, באופי מיוחד. אנחנו צריכים להשתמש בהם כמה שאפשר.

אני מבין שאתם מסתכלים עליהם ואתם הגרמנים מקנאים בהם, אבל זה לגמרי לגמרי לא שייך. תן להם, אם הם יכולים להתקיים בלעדיכם, ודאי שיכולים, אבל איך אתם תתקיימו בלעדיהם? כי יש לכם שם שניים וחצי גרמנים, אני לא יודע. צריכים לחפש יותר ויותר גרמנים ממש ולחבר אולי חברה כזאת, תנסו. אתם עצלנים, אתם לא רוצים לעבוד על זה. צריכים לעורר את הגאווה הגרמנית ולמשוך אנשים לזה. לא מגיע לכם להכיר את הכוח העליון? אבל יחד עם זה אני חושב שבכל מקום שיש לנו רוסים, בכל העולם, כך הם נבדלים מכל המקומות והעמים שהם הגיעו לשם ואני חושב שזה בכוונה.

בעצם מה קרה? יהודים היו נמצאים הרבה מאוד שנים במקום של רוסיה ופולניה. בפולניה הרגו כמעט את כולם. ברוסיה הם נשארו ומשם הם הביאו לנו את חכמת הקבלה. גם בעל הסולם בא מפולניה וכן הלאה. זאת אומרת יש להם איזה שורש לחכמת הקבלה, ולכן כך הם מתגלים. אני חושב, למה לא להתחבר איתם?

שאלה: אנחנו קוראים במאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם שיש מחריבי עולם ומתקני עולם. האם יש מקום בקבלה למחריבי עולם והאם הם יכולים למסור את נפשם?

לא, מחריבי עולם זה אלה שלא רוצים להסכים להיות מחוברים, שמרגישים שעדיין הרצון לקבל שלהם דוחף אותם לשנאה ולדחייה זה מזה. ובמשך הזמן, כשהם נמצאים בסבלנות להתמודד עם הנטיות הטבעיות שיש בהם, אז הם מגיעים לזה שהם הופכים להיות מתקני העולם. אין דבר כזה שלפי האופי של איזו אומה או של איזה אדם הוא שייך למחריב העולם, לא. אלא זה מצב שיכול להיות בכל אחד מאיתנו. אני עברתי כאלו מצבים הרבה ובאמת ראיתי שמחריב העולם שבי, הוא חזק מאוד, חזק מאוד. טוב שהבורא שומר ולא נותן לו להתפרץ, להתפרע.

שאלה: האם זה נכון לומר שעל ידי ביטול עצמי אני יוצרת סביבה טובה שבה אהבה יכולה להיוולד בלבבות החברות שלי?

כן, נכון.

שאלה: איך בעשירייה להתכלל בחברות כדי למלא כל אחת?

זה אנחנו לומדים כל הזמן, רק במאמץ. במאמץ בינינו. איש את רעהו יעזורו, שניתן דוגמה זה לזה, שאדם מבקש מהבורא, זו כל העבודה שלנו, איך אנחנו יכולים להתכלל זה מזה. כי בזה אנחנו מייצבים את הקומה השנייה מעלינו שהיא כבר קומה שבה אנחנו מגלים את כוח ההשפעה הכללי שזה הבורא.

שאלה: איך נתייחס כשאנחנו שומעים שחבר הולך נגד העצה שאנחנו מקבלים מהקובל?

אתם לא מקבלים עצה ממני. אני רק מראה לכם מה כתוב בחכמת הקבלה. אם הוא רוצה ללכת נגד, הוא צריך להביא הוכחות. אם הוא איש חכם ויסודי, רוצה להעמיד את עצמו על היסוד הנכון, אז בבקשה שיגיד מאיפה הוא לוקח את ההוכחות שיש לו דעה הפוכה, אחרת, וכך אנחנו יכולים ללמוד ממנו מאיפה באה כזאת דעה בו ונוכל להסביר לו.

אבל אם הוא סתם נגד, אז מיהו בכלל? מי האדם שיש לו דעה מתוך הבטן שלו, מתוך האגו שלו שהוא כל כך בטוח? אז תנו לו להתקרר כמה שנים, והוא יחזור אליכם ויגיד, "כן הייתי מבולבל".

קריין: קטע מספר 6.

"צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה. כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

לכן אני מבקש למחוק את כל השאלות שהיו עד כה, עד הסוף, ותשאלו לפי מה שכתוב בקטע מספר 6. אם אתם רוצים לשאול רק על זה.

סדנה

בואו אנחנו נדבר בינינו בתוך העשיריות מה זה נקרא "להכניע את עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים" כמו שהוא אומר. איך אני יכול לתאר את זה לעצמי? איך אני יכול לתאר לעצמי מה זה נקרא "להתבטל לה' בלי שום תנאים", להכניע את עצמי לגמרי? דברו על זה.

*

קריין: קטע 4.

"חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה."

(בעל הסולם. "שמעתי", י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

מתי האדם נכנס לקדושה? מתי שבא לכלל אפס, שמוכן לבטל את עצמו, שאין לו שום אישיות, אין לו כלום ואין לו שליטה על הרצון לקבל שלו. אין שליטה. הוא מחזיק אותו במשהו, אין, הוא פשוט כולו כמו מת. ואז הוא נכנס לקדושה. נעשה על זה סדנה כמה דקות. תדברו ביניכם.

*

זאת אומרת, אנחנו הגענו למצב שאנחנו מבינים שלמעלה מהדעת זה נקרא בעצם שאני שומר על דעתי, ויחד עם זה אני מקבל דעת החברה, דעת הקבוצה, דעת העשירייה, שהיא יותר גבוהה ממני. יותר צודקת, יותר נכונה, ואני מקבל אותה, למרות שאני לא מסכים איתה. והסכמה ולא הסכמה לא תלויה סתם ברצון שלי שאני אומר "אני מסכים". לא. אני צריך לראות את התכונות שלי, הדעה שלי, איפה אני נמצא, ויחד עם זה לראות את הדעה של הקבוצה, ולהרגיש שמה שהם אומרים אני לפי הטבע שלי, לפי הטבע ולא לפי איך שמשהו בא לי לראש, הרצונות שלי, אלא לפי הטבע שלי אני לא מסוגל לקבל את זה.

נגיד החברה אומרת שהשפעה היא יותר גדולה מקבלה, לפי טבע שלי אני עוד לא נמצא שם, מה אני אעשה? אין לך מה לעשות. אתה צריך לדון "משפט אמת". משפט אמת זה שבשבילך השפעה לא יותר גדולה מקבלה. מה תעשה? אז אני אומר כך לעצמי, אני נמצא עדיין בתכונה של הקבלה, בזה אני נמצא. זה בשבילי חשוב. אבל אם אני רוצה להתכלל בקבוצה ששם העיקר זו ההשפעה, אז אני נכלל בהם, אני מקבל מה שהם עושים, ואני מתקשר אליהם ונכלל בהם כמו קטן בתוך הגדולים, כמו עובר בתוך האם וכך אני מוכן להתקדם. בעיניים עצומות. ללכת בעיניים עצומות עד הסוף כמו שכותב רב"ש במקום אחר. זה נקרא שאני הולך איתם באמונה למעלה מהדעת. שאני לוקח דעתם למעלה מדעתי, וכך זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בציטוט כתוב שאנחנו צריכים להתפלל על ביטול עצמי. איך אנחנו יכולים להתפלל דווקא על ביטול עצמי בעשירייה?

שאתה, כמו שעכשיו אמרתי, צריך לקבל את דעת העשירייה, ואתה רואה שזה נגד דעתך, אז לא נשאר לך כלום אלא להתפלל לבורא שיעזור לך לשייך את עצמך לאותה הקבוצה. להתכלל בהם. אתה לא רוצה. הם מקבלים על עצמם כאלו הבחנות, נתונים, שאתה לא מסכים עם זה, לא נראה לך מצד אחד. מצד שני אתה מבין שהדבר הזה הוא יותר רוחני. אז על ידי זה שאתה מכניע את עצמך לקבוצה, לעשירייה הזאת, אתה על ידי זה מתקדם.

אבל איך אתה יכול לשייך את עצמך אליהם? אתה לא יכול לבטל את הדעה שלך, את היחס שלך, את כל הבחינות שלך, כל הדעת שלך מה שנקרא, אתה לא יכול, אבל אתה פונה לבורא ומבקש ממנו עזרה להתכלל בקבוצה בעיניים עצומות. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, ואז הבורא עושה.

תלמיד: זאת אומרת הביטול רק אפשרי רק באמונה למעלה מהדעת?

כן, ככה זה. כי אם זה בתוך הדעת אז אתה נמצא במסגרת שלך ברמה שלך אתה לא עולה בצורה הרוחנית. בעליה רוחנית אתה עולה רק בתנאי שאתה מקבל משהו למעלה מהדעת שלך, לפי הדעת של בינה, אתה עולה ממלכות לבינה כל פעם יותר ויותר.

שאלה: איזה חלק מהרצון שלי אני צריך לבטל בשביל להידבק בחברים?

אותו חלק שלא מסכים עם דעת החברה.

שאלה: איזו עבודה אני צריכה עוד לעשות אם אני אפס? כאילו אני לא קיימת, המטרה היא להיות אפס. מה אני יכולה לעשות עוד?

את לא צריכה שום דבר חוץ מזה. אם את אפס, את כמו אפס, את נכללת בחברה ואת מגיעה עד גמר התיקון. רק תשמרי כל הזמן על עצמך שאת אפס. אבל אפס בזה שאת כל הזמן נכללת בחברה ועושה כול מה שהם דורשים ואין לך כאילו שום דעה ודעת.

שאלה: כשאני מבקשת מהבורא כוחות לביטול עצמי כלפיו וכוחות להיות במסירות נפש מלאה, האם יש פה מקום שאני מבקשת לעצמי או שהתפילה צריכה להיות רק לחיבור לחברות?

אם התפילה היא לא לחיבור עם החברות, עם העשירייה, אז כל הבקשה שלך היא בקשה אגואיסטית. תבדקי את עצמך.

שאלה: איך עונים לאדם מי הוא ולשם מה קיים?

אנחנו לומדים את זה בחכמת הקבלה. שהיא תקרא את המאמרים הראשונים של חכמת הקבלה בשביל מה האדם, למה, בשביל מה הוא קיים, והיא תבין משם את הכול.

שאלה: מה יותר חשוב, להתבטל מול העשירייה או להתפלל כדי לקבל תענוג בשם הבורא?

אם הוא לא מתבטל כלפי העשירייה, איפה הוא יקבל תענוג עבור הבורא? באיזה כלי?

שאלה: האם זה נכון שהאגו יוצר פחד כדי שארגיש שליטה וימנע ממני לבטל את עצמי לחלוטין?

כן. נכון, האגו עושה זאת. ודווקא עושה זאת כעזר כנגדו, שעושה לנו בזה טובה גדולה, שאנחנו יודעים איפה הוא נמצא ואיך אנחנו יכולים לבטל אותו.

שאלה: אם אני רואה שהחברה לא מתבטלת, האם זה אומר שאני לא מתבטלת?

כן.

שאלה: שמעתי שאתה אומר ביטול ואתה מזכיר את המילה מוות. אותי זה מאוד מפחיד, האם אני צריכה ממש להגיע למצב של מוות כדי להתבטל או שאני מבינה משהו לא נכון?

מוות לאגו שלך, לא לגוף שלך. הגוף שלך נמצא בכלל בדרגה יותר פחותה, הוא שייך לבהמה, אבל האגו שלך שייך לדרגת אדם. ואנחנו מדברים על דרגת אדם בחכמת הקבלה, ולכן את צריכה לבטל את האגו שלך, ואת הבהמה תשאירי. למה לא?

תלמידה: אבל למה השתמשת במילה מוות, מה זו המילה הזו?

מוות זה נקרא שבאותו רצון לקבל האגואיסטי אני לא רוצה להשתמש, ומפני שלא משתמשים בו הוא נחשב כמת. כך כתוב. תירגעי קצת מהמילה הזאת, אין בזה שום דבר. זה בכלל הרבה יותר נעים וטוב ממה שאנחנו חיים, אנחנו חיים למטה מרמת המוות.

שאלה: אנחנו מתכוונים שהדעה של העשירייה מאוחדת ושלי נבדלת, אם לכולם יש דעות נבדלות, איך יחד אנחנו יכולים לצעוק לבורא?

אני לא יודע על מה אתן מדברות, אולי אתן מדברות על איזו שמלה אם היא יפה או לא יפה או משהו, לכן יש לכן מעשר חברות עשר דעות. אבל אם אנחנו מדברים על עקרונות שהם או כאן או כאן, אז לא יכול להיות שלכל אחת יש דעה יותר מ-או לכאן או לכאן. סך הכול אתם מתחלקים לפי או "למעלה מהדעת" או "בתוך הדעת". תמיד זה ככה. אין יותר. לכן תבדקו בדיוק על מה אתן מתווכחות ותגיעו למצב שזה לא כל כך מבולבל.

שאלה: יש כמה חברים מהעשירייה שלנו שלא הגיעו לשיעור, האם עליהם לשמוע או עלינו לשמוע את השיעור הזה שוב לפני שאנחנו ממשיכים בהתקפה בכנס?

כן. תסבירו להם את השיעור, תנסו לשמוע אותו שוב. זה טוב מאוד. כל השיעורים שבכנס הזה, אמנם למדנו אותם פעם, אבל היום אנחנו לומדים אותם בצורה אחרת. כלפי אמונה למעלה מהדעת, כלפי כוח הביטול כלפי העשירייה, זה אחרת ממה שלמדנו קודם. זה לא אחרת, אבל זו דרגה נוספת, כבר דרגה רוחנית.

שאלה: איך קל יותר לנצח במלחמה כנגד היצר הרע ולהתבטל? נראה שקל יותר להתקדם כשכולם נותנים דוגמה של ירידה.

על זה מדובר כך, אל תילחם עם היצר הרע שלך, עם האגו שלך. הוא יותר חזק ממך ואתה אף פעם לא תנצח אותו, אבל כשתבקש מהבורא שהוא יסדר לך את זה, אז הבורא יסדר. בשביל זה הוא ברא את היצר הרע, כדי שאתה תראה עד כמה שאתה לא מסוגל שום דבר לעשות עם היצר הרע הזה, ותתקרב לבורא. היצר הרע הוא מלאך, זה עזר של הבורא, משרת שלו, שעל ידי זה שהבורא ברא אותו, הוא קיים כדי לכוון אותך לבורא, שתבקש ממנו שהבורא יסדר את היצר הרע. הוא ברא אותו והוא יתקן אותו. רק הכול לפי בקשתך.

שאלה: כאשר אנחנו פונות לבורא ומתפללות, זה בדרך כלל בגלל איזה כאב או סבל שאנו חוות, והכאב הזה הוא בדרך כלל מכיוון שאיזה רצון או השתוקקות בנו אינה באה לידי מילוי, אז התפילה שלנו לבורא היא "בבקשה, שנה אותי כדי שלא אסבול יותר", האם זוהי תפילה אגואיסטית, ואם כן, איך עלינו לתקן אותה?

מה את רוצה כתוצאה מהתפילה, לרכוש רצון להשפיע, התקרבות לבורא, זה נקרא יותר להיות ברצון להשפיע, או שיהיה לך פשוט טוב במצב שאת נמצאת? אל תעני לי, תעני לעצמך, וזאת תהיה התשובה, מה מהות התפילה שלך, אגואיסטית או רוחנית?

שאלה: האם להתבטל פירושו לקבל את דעת החברים מעל דעתי הפרטית?

כן. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". דעת החברים זה אמונה, דעתך זה דעת, ואתה מעמיד את דעתם למעלה מדעתך, זה נקרא שאתה נמצא ב"אמונה למעלה מהדעת".

(סוף השיעור)