כנס "קבלה לעם" העולמי – 30.9-1.10.2023 

פותחים את הלב

תפילה מעומק הלב

שיעור 4

שיעור 01.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הדבר העיקרי בחיים שלנו שעלינו לעשות הוא לפנות לכוח העליון, לבורא, ולבקש ממנו עזרה. שיעזור לנו לתקן את עצמנו מהמצב שהוא ברא אותנו ביצר הרע, ברצון האגואיסטי, ברצון לקבל, ושיוביל אותנו לרצון להשפיע. כך נהיה מתוקנים כמו הבורא, נרגיש את המציאות הרוחנית, ולא את מה שעכשיו אנחנו מרגישים, את המציאות הגשמית המקולקלת, וכך גם נוכל להרגיש עולם אין סוף, חיים למעלה מהקיום שלנו, חיים נצחיים ושלמים. הכול יתגלה אך ורק מזה שנבקש מהבורא לעלות לרמה הרוחנית. הוא מצפה לזה, מחכה לזה, והכול תלוי בבקשה שלנו.

לכן, אין בעצם בכל החיים שלנו פעולה חשובה יותר, מיוחדת יותר מתפילה. כלומר פנייה לבורא שיעזור לנו, שיוציא אותנו מהרצון האגואיסטי שלנו, וכשאנחנו נתחבר בינינו, אז במידה הזאת נתחבר אליו. זה בעצם הדבר העיקרי שיש לנו בחיים.

כותב לנו רב"ש,

"ג' תנאים בתפילה:

"א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו", שהבורא יכול להושיע לו, לעזור לנו, "אף על פי שיש" לאדם, "לו תנאים הכי הגרועים" מכולם. אדם חושב "איך הוא יכול לעזור לי, ומה הוא יכול לעשות לי? אני כל כך גרוע, אני שקרן, אני גנב, אני מזלזל בכולם, אין מילים בכלל לציין מי אני". אומרים לנו מקובלים שזה לא חשוב, כי כל מה שיש לך הבורא ברא בך, ולכן תעשה מה שמוטל עליך ואל תעשה חשבון.

לכן אומר הרב"ש, אפילו שיש לך "תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו"". אל תחשוב שלבורא אין כוח לעזור לך. כמו שהוא ברא את העולם וכל כוחות העולם נמצאים תחת שליטתו, כך הוא יכול, לא חשוב באיזה תנאים אתה נמצא, לסדר לך את כל מה שאתה צריך כדי להגיע לגמר התיקון. "שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית", אין הבורא "יכול להציל את כליו". אם אתה חושב שהבורא לא יכול לעזור לך, אז בזה אתה לא אומר שאתה כל כך מקולקל, זה שאתה מקולקל כך הוא עשה אותך, אלא אתה כאן בעצם מדבר על הבורא, שהבורא לא מסוגל לעזור לך וזה לא יכול להיות.

כל הכוח שיש בבריאה כלול בבורא, ואסור לנו לחשוב שאין לנו אפשרות להגיע לתיקון. הכול נעשה רק על ידי כוח אחד, הכוח העליון, שהוא ברא את המציאות וברא כל אחד מאיתנו, ולכן הוא מסוגל לבצע את כל התיקונים, להביא אותנו לחיבור "כאיש אחד בלב אחד", ואנחנו כן נגיע לגמר התיקון שלנו. לכן הכול תלוי רק באדם.

הבורא מוכן לעזור לכל אחד ואחד, לא חשוב באיזה תנאים האדם נולד, באיזה תכונות הוא נמצא, לגמרי אין לזה שום חשיבות, הבורא מסוגל לתקן את הכול. אבל הוא רוצה שהאדם יפנה אליו, יבקש ממנו, ידרוש ממנו, יעשה כל מה שצריך, רק שהאדם לא יעזוב את הבורא, אלא ינדנד לו בבקשות בלתי פוסקות לתקן אותו.

לכן מי שמבין את זה עושה הכול כדי לא לעזוב, להתפלל, לבקש שהבורא יתקן אותו. איך הוא רואה את התיקון שלו? בחיבור עם החברים, קודם כול בעשירייה. לכן אסור לנו אפילו לרגע אחד להפסיק את הקשר בינינו ואת הקשר עם הבורא שיעזור לנו להיות מתוקנים, מחוברים בינינו ועמו יחד. אם אנחנו עוזבים את הבקשה הזאת, את הפעולה הזאת של חיבור ופנייה לבורא, אז סימן שאנחנו לא מאמינים שהבורא מסוגל, וזה עוון גדול לאדם כך לחשוב.

שאלה: אמרת שאסור לנו לחשוב שאין אפשרות להגיע לתיקון, אבל אם המחשבות האלה בכל זאת מגיעות, אז אין ביטחון שלם בזה. לפי מה שאני מבין, הבקשה האמיתית לבורא מופיעה מתוך הביטחון, שזה בטוח אפשרי. כלומר אני מבין שחסר ביטחון שזה אפשרי לכל אדם בכל רגע והבורא מחכה לו בכל רגע. איך לקבל כזה ביטחון? אני מבין שב"בני ברוך" הכול אפשרי, יחד עם הרב, עם המקובלים, עם השיטה הזאת שהיא שיטת אמת, אבל בכל זאת יש מחשבות כאלה שאולי כרגע אין אפשרות כזאת ולכן אני לא יכול לבקש.

הכול תלוי בחברים, בקבוצה. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא", זאת אומרת או קבוצה, חברה, קשר עם החברים, או מוות, מוות רוחני, כשאדם לא מסוגל להחזיק את עצמו בקשר עם החברים ועם הבורא. לכן אם אנחנו מתקיימים בעשירייה בצורה שאנחנו כן מתחברים בינינו ויחד פונים לבורא, אז אין שום סיבה שלא נצליח ובמיוחד בזמנינו ובזמן קצר.

תלמיד: אם פתאום איבדתי את חוט הקשר והתחלתי לחשוב שאין כזאת הזדמנות, אז מה עליי לעשות?

אם אני מאבד את הקשר עם החברים, אז יש לפניי עוד חברים ועוד חברים, סך הכול עשירייה, זה מבנה שתמיד אני יכול לקבל ממנו תמיכה.

שאלה: כשעובדים עם החברים לפעמים יש הרגשה של בושה, כי לפעמים מדברים לא יפה לאנשים שאנחנו אוהבים. איך להתגבר על זה? האם זו עבודה פרטית עם הבורא או עם החברים?

על זה כתוב "לך לאומן שעשאני". זאת אומרת, תפנה לבורא כי מה שיש בך הבורא עשה, ולכן אין לך מה להתבייש. כל התכונות, כל היצר הרע, כל מה שיש לך הבורא עשה ואתה לא יכול לתקן את זה, אל תחשוב שאתה יכול לתקן, אתה רק יכול לפנות לבורא שהוא יתקן.

לכן, מה שמגיע אליך, כל היצר הרע שלך שמבלבל אותך ומקלקל אותך, זה מהבורא, ואתה צריך לפנות לבורא ולבקש ממנו שיתקן את זה. זאת אומרת, לא דברים רעים ולא דברים טובים, כול מה שקורה הכול קורה מלמעלה, עליך רק לקשור את זה עם הבורא.

וכאן אין לך שום הפרעות, בפרט כשאתה נמצא עם החברים ו"איש את רעהו יעזורו", אז אתם יכולים להתקשר ביניכם כך שתמיד יהיה לכם כוח לפנות ולבקש תיקון. בהצלחה.

שאלה: אני לא מאמין, אלא אני בטוח שהבורא כבר עזר לבני ברוך. לא שיעזור בעתיד, אלא כבר עזר ותמיד עוזר. אפילו שאני לא רואה את זה, אז יש פה רק בעיה אחת והיא אני עצמי. מה ההבדל בין אמונה לבין בטחון, כשהאדם מתגבר על כל מה שנראה לו?

אנחנו צריכים להשתדל להיות למעלה ממה שחושבים ומרגישים. כל הזמן להיות מכוונים לכוח העליון, שהוא ברא את כל העולם והוא מחזיק את כל העולם בכוח שלו, ואין בעולם חוץ ממנו שמארגן ומנהל את הכול. את זה עוד מעט נגלה בעצמנו. וכשאנחנו מגיעים להבנה כזאת, אז אנחנו צריכים רק לפנות לבורא, אין לנו שום דבר חוץ מתפילה.

לכן כותב לנו רב"ש:

"ג' תנאים בתפילה: א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים" מאחרים, ומכל זאת, הכוח הבורא יכול לעזור לו, זה דבר ראשון. דבר שני, "ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות", הוא כבר עשה הכול כביכול כדי לבקש, כדי לשכנע את הבורא שיעזור לו, שיתקן אותו, עשה כל מה שבכוחו ו"לא עלתה מכה לרפואתו", הוא עדיין לא רואה שהוא מתוקן.

זאת בעיה, ביקשתי הרבה פעמים, ניסיתי פעולות רבות, התחברתי עם החברים. יש כאלה שאומרים שנעשה להם מזה רק יותר רע, כלומר לא שלא תיקנתי את עצמי, אלא בזה הרגשתי שקלקלתי את עצמי. מה לעשות אם אדם כך מרגיש? להמשיך, לשמוע מה שאומרים מקובלים, שאין דבר כזה שהבורא עוזב את האדם, אלא הכול תלוי בכמה האדם מבקש מהבורא. שוב חוזרים לאותו התנאי - עלינו לפנות לבורא, לבקש ממנו, כמו ילד קטן שתופס את אמא ולא נותן לה לברוח, לא עוזב אותה, לא יורד ממנה, כך אנחנו צריכים להיות קשורים לבורא.

תלמיד: אבל יש לנו הפרעות.

אין שום הפרעה לאף אחד חוץ מהאדם עצמו.

שאלה: מהי הסיבה שהאדם מרגיש שהוא לא ראוי לגאולה?

אלו שטויות. הבורא ברא אותו כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע". זה שהאדם מרגיש שיש בו יצר רע זה בא מהבורא, והוא בכוונה צריך לפנות לבורא ולדרוש ממנו תיקון.

שאלה: פתחת את השיעור בזה שאמרת שעלינו להרגיש את המציאות הרוחנית. מה זה אומר עבורנו להרגיש את המציאות הרוחנית כשאנחנו עדיין כלואים במציאות הגשמית?

אנחנו עדיין מרגישים את המציאות הרוחנית דרך האגו שלנו, דרך התנאים המקולקלים, התכונות המקולקלות שלנו. אבל אם אנחנו בכל זאת מתוך התכונות האלו מתחילים לפנות לבורא, אז הוא מתקן את התכונות שלנו ואנחנו מתחילים להרגיש את העולם העליון במקום את העולם הזה.

תלמיד: האם זה דבר שאנחנו יכולים להרגיש רק באירועים כמו כנס או שזה משהו שאנחנו יכולים להרגיש תמיד?

אנחנו תמיד יכולים להרגיש את זה והכול תלוי רק בפנייה שלנו.

שאלה: הבורא ברא אותי, הוא גם זרק אותי מגן עדן, גם גרם לי לאכול את הפרי האסור, הוא מנהל את כל הפעילויות, אז מה בדיוק הקשר בין הנברא לבורא?

הוא מבלבל אותנו כדי שדרך הבלבולים האלה בכל זאת נראה איך אנחנו בונים את הקשר הנכון שלנו, איך אנחנו מגיעים לדבקות בו, כדי שכל מה שהוא עושה נבין, נרגיש ונתקשר אליו.

תלמיד: אבל הוא גם נותן לנו מודעות, אז איך אנחנו יכולים להגיע למודעות מעצמנו?

הבורא בכוונה נותן לנו בלבולים כדי שמתוכם נחזיק את עצמנו בכל זאת מכוונים ישירות אליו ואל תכלית הבריאה. ואז על ידי הבקשות שאנחנו מבקשים ממקום מבולבל, ממקום שבור, אנחנו מתחילים להבין דבר והיפוכו, כלומר יתרון אור מתוך החושך. ככל שאני מבקש מהבורא שיעזור לי לצאת מהבלבולים, כך הוא יכול להעלות אותי, ומתוך כל הבלבול הזה, מתוך הבלגן הזה, מתוך כל העולם הזה, מתוך מה שהוא עשה, אני מתחיל להבין את הדרך שלו. כך מתקדמים לעולם המתוקן.

שאלה: אנחנו צריכים לתקן את התכונות הלא מתוקנות שלנו. אני נניח מרגיש גאווה, קנאה, פחד, מרגיש שאני לא מתוקן. באותו זמן כשאני בקבוצה ואנחנו קוראים תע"ס או כתבי רב"ש אנחנו מרגישים אחרת לגמרי, אנחנו מרגישים חיבור, אנחנו מרגישים את כוח הקבוצה. איך אני יכול לשלב את הבקשה לבורא ואת העבודה בקבוצה? אתה אומר שאסור לנו להראות שאנחנו בירידה, אנחנו צריכים לשחק באהבה כלפי החברים, אנחנו לא יכולים להראות לחברים רגשות לא מתוקנים שלנו, תכונות לא מתוקנות שלנו, אז איך עושים את זה, האם בקריאת מאמרי רב"ש להשתמש במקביל בכוח הקבוצה ולבקש מהבורא לתקן את הגאווה שלי?

כל הזמן לבקש מהבורא על הקשר עם החברים, על התיקון של הקשר הזה, על רצון להשפיע לחברים בצורה חיובית כמובן. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. בסופו של דבר נראה שבכל זאת אנחנו מתקרבים יותר איש לחברו. מתקרבים, הכוונה שאנחנו מבינים שאך ורק דרך התכונות המשותפות שלנו, הקשרים המשותפים שלנו, אנחנו יכולים לשכנע את הבורא לתקן אותנו.

זה מאוד חשוב לדעת שאם אנחנו מתחברים יחד עשירייה, או אפילו פחות, שישה, שבעה, שמונה חברים, אנחנו יכולים לשכנע את הבורא לתקן אותנו.

תלמיד אנחנו יכולים לשכנע את הבורא, אבל איך טכנית עושים את זה? ברגע נתון מסביבי יש חברים, האם אני פשוט צריך להתחבק איתם למשל אחרי שקראנו מאמר? יש לנו קבוצה וירטואלית, אנחנו לא מצליחים להתחבק, אבל יכולים להרגיש מה קורה אחרי תום המאמר, האם באותו רגע לבקש מהבורא תיקון של התכונות הלא מתוקנות שלי?

כן. לא משנה מתי אתה מבקש, לפני שאתה קורא או אחרי שאתם קוראים, ואתם תראו עד כמה זה פועל.

שאלה: מה זה אומר לראות את התיקונים שלי?

לראות את התיקונים שלי זה אומר שאני מתחיל להתייחס לחברים בעשירייה שלי כמו לקרובים שלי.

שאלה: אמרת שאסור לנו לרגע להפסיק את הקשר בינינו. איך אפשר לא להפסיק את הקשר במשך היום?

אנחנו, החברים בעשירייה, קובעים שכל הזמן חושבים איך לחזק יחד איש את רעהו, ומתוך החיבור בינינו לפנות לבורא. שני דברים יש כאן, קשר בינינו בעשירייה ומהקשר הזה פנייה לבורא. שום דבר אחר בחיים שלנו לא יעזור לנו להיות מתוקנים, קרובים לבורא, להבין את מהות החיים, את מטרת הבריאה.

שאלה: העבודה הפרקטית שלנו מסתכמת בכך שאני מקבל התפעלות, כוחות, שמחה ובאותו רגע אני לא יכול להשאיר את זה בתוך עצמי, הרי זה לא שלי. ברגע מסוים זה נועד כדי להחזיק אותי בדרך, אבל זה כמו מנה חמה של התפעלויות, התרשמויות, כיוון לימוד, עבודה, ואני חייב מהר לחלק אותה.

אנחנו מדברים עכשיו על כך שאנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו כדי שמתוך הקשר הזה נוכל לפנות לבורא.

תלמיד: את הקשר הזה שניתן לנו אנחנו מנדבים לסביבה שלנו שמעלה אותנו.

כן.

שאלה: אם הבורא הוא זה שקובע את הכול, אז האם גם ההרגשה שלי שהוא לא עוזר לי בדרך נחשבת עזרה מצד הבורא.

ההרגשה הזאת בי שהוא לא עוזר לי גם היא מגיעה מהבורא. כנראה שבזה הוא רוצה שאני אפנה אליו בצורה יותר עמוקה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתרגל לקבל את ההרגשה שכביכול הוא לא עוזר?

אנחנו צריכים להתרגל, אנחנו צריכים כל הזמן להיות בפנייה לבורא ובמאמץ פנימי שלנו להשתדל לקבל ממנו את מה שהוא שולח לנו, וכך להיות כל הזמן. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". תנסו כל הזמן להיות בשיחה פנימית כזאת עם הבורא בלי הפסקה ממש, ותראו כמה זה ישפיע, מהר מאוד תתחילו לקבל הרגשות חדשות.

שאלה: ביקשתי הרבה פעמים, התפללתי באמת מעומק הלב ולא נעניתי. המשכתי והתפללתי עוד פעם, לא תפילה של בית כנסת אלא ביני לבין הבורא ולא קיבלתי מענה.

אתה צריך לבדוק את העשירייה שלך.

תלמיד: אין לי עשירייה, אני בקמפוס, עוד לא הגענו לזה.

בסדר, אם כך תחכה.

תלמיד: עוד שאלה בעניין הזה, אני לא מדבר על אהבה שאנשים חושבים עליה בדמיונות שלהם או רואים בסרטים וכאלה דברים. מה אתה יכול לומר על התקרבות ואהבה אמיתית לאנשים שבעצם זרים לך בתוך העשירייה?

אני יכול רק לומר שכשתתחיל להיפתח לך הנשמה האחת, המבנה של אדם הראשון, תראה כמה כולנו שייכים לאותה הנשמה ושכולנו קרובים.

שאלה: איך אדם צריך לחפש אהבה אמיתית בחיים שלו?

דרך חברים. הוא לא יכול סתם לקבל מלמעלה כוח אהבה. כשהוא מתחבר עם החברים למרות שהוא רואה שיש ביניהם כוחות דחייה, סכסוכים למיניהם וספיקות. כשהוא מתנגד לתכונות האלה שהבורא ברא בהם מלכתחילה ובכל זאת רוצה להתעלות למעלה מזה, הוא מתחיל להרגיש מהו הכוח ההפוך. בתפילה שלו הוא מבקש מהבורא שיהפוך אותו ואז הבורא מראה לו מהו כוח האהבה, מהו כוח החיבור, מה נקרא להיות בלב אחד ואז האדם מתקדם.

תלמיד: הרצון לקבל הגשמי גם רוצה אהבה. מה ההבדל?

הרצון לקבל בגשמיות רוצה אהבה מפני שהוא אוהב את עצמו. ברוחניות אדם רוצה אהבה מפני שהוא באמת רוצה לאהוב את הזולת ואז הבורא מסביר לו ומראה לו מה נקרא לאהוב את הזולת.

תלמיד: אבל כשאני אוהב את החבר אז אני אוהב את עצמי בתוך החבר.

כן ולא, לאט לאט יוצאים מזה, אתה צודק.

שאלה: האם הבורא יודע כמה מאמץ אתן במהלך החיים שלי, ואם כן, מה בידיים שלי בכלל?

בידיים שלך רק לבקש, אין מלבד תפילה משהו שתוכל לעשות בחיים שלך.

תלמיד: האם יש איזו כמות או איכות בתפילה שאני צריך לדרוש?

כל אחד חייב להעלות תפילה מיוחדת מתוך הטבע שלו ואז הוא מגיע לתיקון שלו.

שאלה: יש לנו חברה שעזבה את העשירייה בלי הסבר, היא שומעת עכשיו את השיעורים ואני ממשיכה להתפלל עליה ולבקש מהבורא שיחזיר אותה. האם זו דאגה לה או שהאגו שלי לא נותן לה ללכת?

גם וגם. צריך להמשיך להתפלל על כל אלה שעזבו אותנו כי בכל זאת, בסופו של דבר הם חייבים לחזור ולתקן את עצמם.

שאלה: אני פעם ראשונה בישראל ופעם ראשונה בכנס, כאן בבני ברוך הרגשתי רצון כל כך חזק שהחברות שלי יוכלו להיות כאן, שהייתי מוכנה לתת להן את המקום שלי פה. יש כאן תפילה מאוד עמוקה מהלב שכל חברה וכל חבר בכלי העולמי יוכלו להגיע לבני ברוך לכנס ואני מודה לכל הכלי העולמי על העזרה בפתיחת הלב שלי.

השאלה היא על חברה גדולה מהעשירייה שהתרחקה מאיתנו. אנחנו מתפללות עליה, כתבנו לה מכתבים, הבענו את אהבתנו אליה. איזה עוד מאמצים נוכל לעשות כדי לעורר את ליבה?

רק להתפלל, אבל עליכן להראות שאתן מחוברות ביניכן, שאתן עוזרות זו לזו כדי שהיא תראה את העשירייה במצב המתוקן שלה.

שאלה: הרצון שלנו הוא להיות בתקשורת מתמדת עם הבורא, בקשר מתמיד. אני רוצה להיות צינור, מעבר, עבור העשירייה שלי, אני רוצה שהיא תפרח. איך אני יכולה להתפלל כשאני ישנה או כשאני בשיעור? איך אפשר להיות בקשר מתמיד כזה עם הבורא באופן פרקטי?

יש לך חברות סביב העולם וכשאת לא יכולה אז הן יכולות וכן הלאה, אין שום בעיה.

תלמידה: ציינת שיש שלושה תנאים. הראשון, שצריך להאמין שהבורא יכול לעזור. השני, שאין לנו שום אפשרות אחרת, אנחנו צריכים להאמין שהאפשרות היחידה היא שהבורא יעזור. מה אנחנו צריכים לבקש כדי שנגיע להכרה שזאת האמת?

אם כך אני רוצה לקרוא את התנאי השלישי שכותב לנו הרב"ש.

"ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו." עד כדי כך אדם מרגיש שהוא חייב לקבל עזרה מהבורא. "שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה." ככול שאדם מרגיש שאין לו כלום, שאין לו שום תקווה ושהכול אבוד אז בהתאם לכך הוא יכול להתפלל. "שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו." אדם צריך להגיע למצב שאין לו ברירה, שלצאת מתוך ההרגשה הזאת אפשר רק על ידי תפילה ושהבורא מציל אותו.

תלמידה: אני מתפללת שכולנו נעזוב את המקום הזה עם שלושת התנאים האלה, שהם יהיו נטועים עמוק בלבבות שלנו וכך נתקדם הלאה מכאן ואילך.

שאלה: רוב הצוות שלנו הן נשים דוברות רוסית ממדינות שונות. אתמול זכינו לשרת את באי הכנס, במהלך היום שטפנו את המקלחות ואת השירותים גם של הגברים וגם של הנשים בכל הקומות. כמארגנת של הצוות היו לי כל מיני רגשות, שמחתי עבור החברות על כך שהן מתבטלות ואיך שהן נכללות בעבודה ומשקיעות. האם ההודיה ועצם העבודה בתפקידים ובתורנויות הן חלק מהתפילה, או שהתפילה רק מתלווה לפעולות האלה?

גם כך וגם כך.

תלמידה: האם עצם הפעולות, אפילו בלי הדיאלוג הפנימי זו גם תפילה?

כן.

שאלה: אני מוכן לתת מתנה קטנה לחברים בעשירייה שלי. ואני רוצה לספר להם כמה הם מדהימים וכמה אני אוהב אותם ואיך הם משמשים לי דוגמה מדהימה. תודה לבורא עבור זה שנתת לי את ההזדמנות להשתתף בכנס הזה. תודה עבור האור, עבור חכמת הקבלה ועבור זה שאתה מוביל אותנו בדרך אל האור. איך אני משפיע בצורה נכונה דרך ביטול?

אנחנו לומדים על הדברים האלה יום יום. ויש על זה המון חומר.

שאלה: אנחנו למדנו את ג' התנאים, אבל הם לא נכנסו לתוך הלב. עכשיו ישנה הרגשה שהם נכנסים לתוך הלב ושניים מהם כבר מתקיימים בתוך הרגש שלי. מה לגבי תנאי ה-ג', איך באמת להתלבש בתור מישהו שמבקש על החיים שלו?

לבקש. פשוט לבקש. ככל שזה ניתן ובתמידות.

שאלה: ברור שאלה התפילות החזקות ביותר שהאדם היה בהם אי פעם במהלך הכנס. מה אנחנו עושים כשאנחנו לא נמצאים בכנס, איך אנחנו שומרים על התפילה, האם מה שאנחנו עושים עכשיו זה הכנה לתפילה הגדולה, או מה שאנחנו עושים עכשיו - מצטבר?

אנחנו לומדים יום יום. אפילו פעמיים ביום. חוץ מזה אנחנו עושים ישיבת חברים, אז יש לכם תמיד הזדמנות להתחבר ולהתכלל.

תלמיד: האם התפילות האלה במהלך היום נחשבות באותה מידה כמו התפילות עכשיו?

אפילו יותר.

שאלה: היום ענית שאם הבורא לא עונה זה אומר שהוא רוצה שיפנו אליו בצורה יותר עמוקה. מה זה אומר לפנות אליו בצורה יותר עמוקה, מה התוספת הזאת?

לא לזרוק את התפילה, לא לעזוב את התפילה אלא כל הזמן לנדנד, לנדנד לבורא כמו ילדים קטנים שלא עוזבים אותך עד שהם מקבלים מה שצריכים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לקבל התפעלות מהחברים. כשאני מתפעל מהחבר אני שוכח את כל הרע, הכול עובר. האם בפעולה הדדית של השפעה - החברים מרגישים את ההתפעלות שלי וזה נותן להם התקדמות, או שאני צריך איכשהו להעביר התפעלות?

אתה צריך כל הזמן ללוות אותם.

שאלה: הבורא שולח פיתויים, הפרעות ואתה דרך הלב אוטומטית נאלץ לפנות אליו. איזו עבודה אנחנו, המקובלים, צריכים לעשות בצורה מודעת כשהרגשות אוחזים בך, איך להעביר את זה לפנייה נכונה?

לבנות דרך ברורה של תפילה החל מהלב שלי דרך לבבות החברים ועד הבורא.

תלמיד: האם זה אומר שאני מעביר את הלב וגם מוסיף את השכל?

כן.

שאלה: האם קיים "אני" מתוקן? אם החברים רואים אותי מתוקן, אז האם זה אומר שזה קיים? איך אפשר לכוון זאת כדי לחזק את האמונה כאשר אנחנו לא מרגישים את כוח האהבה אלא דווקא דחייה?

ככל שתתחברו זה עם זה, ככל שתידבקו זה לזה, ככל שתרגישו שאתם חושבים יחד, מרגישים יחד, קרובים זה אל זה, כך התפילה שלכם תהיה יותר חזקה והיא תחייב את הבורא לעזור לכם. אז תרגישו בתוך החיבור ביניכם את מה שאתם מקבלים ממנו.

תלמיד: מה קורה אם לאחד מהחברים בעשירייה אין את הכוח הזה?

עליכם להמשיך עד שיהיה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להוציא אותו מהענן הזה?

גם על זה לבקש מהבורא, שייתן כוח אחד לכולכם ושיחבר אתכם כאיש אחד בלב אחד. גם זו תפילה - שהבורא ייתן לנו.

שאלה: הבורא נתן לי היום אפשרות לראות עד כמה אני אגואיסטית, עד כמה הלב שלי עדיין סגור ולא רוצה להכניס אליו אף אחד, ומה שחשבתי עד עכשיו על עצמי, שאני כזאת טובה ונחמדה, הכול אשליה. אפשרויות כאלה, לראות את עצמי האמיתית, לא מתגלות כל יום. האם זה תלוי בי או בבורא?

זה תלוי בך. הבורא לא ייתן לך רגשות חדשים אם לא תשאפי להיות בקשר כמה שיותר רגשי, נפשי, בחיבור רצונות ולבבות עם האחרים. אם את בבית, אז כמובן שאין לך את המצב הזה, תבואי יותר לכנסים.

שאלה: יש שלושה תנאים בתפילה, הראשון אמונה, והשניים האחרים מחזירים אותנו שוב לאמונה. התנאים השני והשלישי הם מאוד קיצוניים עבור הלב שלי. האם אני יכולה להעלות תפילה רק בקיום התנאי הראשון?

תפעלי בינתיים כך.

שאלה: מה קורה עכשיו כאן, ברגע הזה?

תלוי באיזה מצב נמצא כל אחד ברגע הזה. אבל יש כאן כוח כללי שעוטף אותנו, שממלא אותנו, כוח עליון, וכמה כל אחד יכול לקבל ממנו זה תלוי בכמה האדם עשה הכנה לכך.

שאלה: על מה לשים דגש לפני שאנחנו מבצעים פעולה? איך להיות בטוחה שהפעולה נכונה?

אם את מתחברת יחד עם החברות, לומדת וקוראת את המקורות שלנו, אז בטוח שאת נמצאת בדרך נכונה תחת כוחות שמקדמים ומקרבים אותך למטרת החיים.

שאלה: בקטע קראנו על מצב שבו לאדם כל כך רע שהוא לא רוצה לחיות וטוב לו מותו מחייו, ומתוך המצב הזה הוא פונה לבורא. כאן כתוב שעבודה היא מלשון אבוד, יש הבדל של אות אחת, אלו מילים דומות. כשלאדם רע הרי אוטומטית מתוך הטבע הוא כבר פונה לבורא. מהי העבודה, למה דווקא מהמצב הגרוע לפנות לבורא?

מאיזה מצב אנחנו נפנה אליו? רק כאשר רע לנו.

תלמידה: מהי העבודה?

העבודה היא לבקש.

תלמידה: חשבתי שהעבודה היא לבקש על אחרים, לא כי רע לי.

את צודקת, אבל בכל זאת כל העבודה שלנו מסתכמת בבקשה.

שאלה: כתוב שעלינו להתחבר כמו בכבלי ברזל ובאותה מידה תהיה התפילה. זה מצב מאוד נמוך של סבל, לפחות כך זה נראה. איך להשאיר מקום לשמחה במצב כזה?

אל תדאגו, כל המקומות האלה ייבנו בלב של כל אחד ושל כולנו יחד. עלינו להשתדל יום יום להיות מחוברים בינינו, לפנות לבורא ולבקש ממנו תיקונים.

שאלה: כל מצב מוסיף לגודל התפילה. לאיזו רמת תפילה מגיעות עשר חברות בעשירייה שמתחברות לתפילה אחת מתוך אמונה שהבורא יכול לעזור?

אם מתחברים עשרה אנשים ביניהם ופונים לבורא, אז התפילה שלהם שלמה, אבסולוטית, והבורא ודאי שומע אותה ועונה עליה.

תלמידה: האם גודל התפילה הזה יכול להתקרב לקיום התנאי השני?

הכול יהיה בסדר, רק להמשיך.

שאלה: מהי הסיבה שיש לפעמים הרגשה שהלב מתעייף מהר מהתפילה?

כי התפילה היא נגד רצון הלב. הלב רוצה להתמלא בכל מיני דברים אבל לא בתפילות ולא בחסרונות. לכן אנחנו צריכים כאן את עזרת החברים, אנחנו מתפללים יחד, מבקשים יחד, ואז גם התפילה שלנו תהיה חזקה יותר והבורא יענה עליה יותר מהר. בהצלחה.

שאלה: איך לעורר בחברים שלי תפילה מעומק הלב?

תנסו, תדברו על זה, ותראו עד כמה אפשר להבין ולסובב את הדברים בקלות.

שאלה: יש כזאת הרגשה שהבורא ברא את הקבוצה שלנו בשביל משהו גדול, אני לא יכול לעשות עם זה שום דבר, כי הרצון שלי, החיסרון שלי הוא לתקן את העולם, והחברים שלי תומכים בי בזה. האם זה אגואיסטי או שיש לי זכות לכזה חיסרון?

ודאי שיש לך זכות. כל חיסרון שיש לאדם מגיע מהבורא, והאדם צריך להמשיך לחשוב מה הוא יכול לעשות עם הרצונות האלה כדי להתקרב לבורא.

שאלה: כשאנחנו משתוקקים לפתוח את הלבבות ולהתחבר, אז אנחנו מגלים עוד קירות חדשים בינינו וגוונים חדשים של האגו. איך לעבור מהר יותר מעצב לשמחה ולהודיה לבורא על המדרגה החדשה?

זה תלוי רק באינטנסיביות של הקשרים שלך בקבוצה.

שאלה: יש לנו הרבה דוגמאות בעשיריות של חברים שנרדמים. איך לשמור על המתח הזה שבין חיים למוות, כשטבע האדם שלנו פשוט מגן על עצמו? איך לא לישון ולעבור בשינה את החיים?

רק בתפילה הדדית ובכל מיני תרגילים. לכתוב בזמן השיעורים, לעשות משהו שקושר אותך עם הטקסט, בצורה כזאת ללמוד.

שאלה: למרות שרצינו מאוד להגיע לא הצלחנו בגלל הפרעות גשמיות. מה אנחנו יכולות לעשות כדי להסיר את ההפרעות?

הכנס הבא שלנו יתקיים בינואר בטורקיה, ואני חושב שלא תהיה לכן בעיה להגיע אליו.

שאלה: כתוב במאמר "שעניין תפילה הוא אבודה שבלב, שעד כמה שהוא בבחינת אבוד, כך גול התפילה". איך יכולים להרגיש את האבדה בלב בעבודה שלנו בעשירייה? ומהי האבדה בלב?

זה שאני אבוד בחיים האלה, שאני לא מתקרב לתיקון, שאני לא יכול להתחבר עם החברים, להגיע בתפילה שלי לבורא, זה נקרא שאני אבוד. ככל שהאדם מרגיש את הרגשות האלה, לפי זה אפשר להגיד שיש לו יותר הכנה לתפילה.

תלמיד: אני מרגיש שזה מתוך מישהו בלי נקודה שבלב. האם זה כלפי אדם בגשמיות עם העבודה שלו או כלפי העבודה שלנו עם הנקודה שבלב?

אנחנו נמשיך ונדבר על זה במשך הלימודים, זה לא פשוט. שאלת נכון. יפה.

שאלה: בכנס הזה אנחנו צופים על המסכים ואנחנו חווים רגעים מאוד מיוחדים. אפילו שזה וירטואלי, אנחנו מרגישים שאנחנו נכללים בחכמה שלך, אנחנו רואים שכולם מחבקים זה את זה, אוהבים ורוקדים יחד באותו הקצב. כאילו שיש מעלינו סכך של אהבה וזה ממש מתאים לחג סוכות. בדיוק כמו שאמר הרב"ש, המרחק הרב לא יפריד בינינו. כל זה נותן לנו הרגשה מאוד נעימה של חום וקירבה. השאלה היא איך אנחנו יכולים להחזיק בהרגשה המשותפת הזאת? איך אנחנו יכולים להגן עליה ולגדל אותה כל הזמן?

להשתדל להתחבר, זה מה שאנחנו צריכים. בחיבור בינינו אנחנו מגלים את כל מה שאנחנו צריכים, את העולם הזה, את העולם הבא, את כל המדרגות, את כל הבעיות. אנחנו רואים דרך החיבור שלנו את כול העולם האמיתי, הכול רק דרך החיבור. נצליח.

שאלה: בעל הסולם במאמרים שלו ובאגרות שלו קורא לנו לא לדחות לאחר כך את מה שניתן לעשות עכשיו. כמובן שעם שיעור על תפילה אי אפשר לא לסיים אותו בתפילה, ולכן אם תרשה נעלה עכשיו יחד את התפילה ממש מעומק הלב המשותף שלנו. אפשר?

כן.

תלמיד: חברים יקרים, עכשיו כל המקובלים איתנו, הרב איתנו, כל העולם איתנו, כל הקבוצות בכל העולם איתנו. בואו נעשה עכשיו כוונה שבאמת יהיה לנו לב משותף, כלי אחד משותף, נרגיש שהחברים תלויים בנו, שזאת לא תהיה תפילה פרטית של כל אחד, אלא שזאת תהיה תפילה משותפת עבור החברים.

בורא, תחבר את הרצונות של כל החברים לכלי אחד מאוחד, ותמלא את הכלי הזה באור של אהבה והשפעה.

אמן.

(סוף השיעור)