כנס "קבלה לעם" העולמי 2021
04-06.06.2021
מעשירייה לאחד
ערבות בתוך העשירייה
שיעור 2
שיעור ערב 04.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי - "מעשירייה לאחד". אנחנו בשיעור מספר 2 ערבות בתוך העשירייה.
איפה אנחנו משיגים את הכלי לגילוי הבורא במיוחד בזמננו, בדורנו, שהוא הדור האחרון? רק בתוך הערבות, ערבות זה הכלי שלנו, לכן בעל הסולם כתב במיוחד לזה את מאמר "הערבות", שנדע שגילוי הבורא, הכניסה לרוחניות, כל הקיום הרוחני שלנו מתגלה רק בכלי של הערבות, וזה דבר מיוחד מאוד.
על ידי זה שאני יוצא מעצמי ונכלל בחברים, בתוך זה אני מגלה את הכלי הרוחני שלי שהוא לא נמצא בי. ולכן אין האור העליון יכול לבוא אלי ולתקן אותי ולעשות איתי משהו, אלא אך ורק בזה שהוא יעזור לי להתכלל בחברים, שם אני מוצא את הכלי, זאת אומרת הכלי שלי זה בחברים.
ובאמת זה מובן מבחינת המבנה, שאם אני חלק המלכות שבעשר הספירות של הכלי, אז כל החברים שלי הם ט' ראשונות, תשע ספירות ראשונות, ואז יוצא שאם אני נכלל מהם, אני קונה מהם כלים דהשפעה. דווקא בצורה כזאת אני משלים את הכלי הרוחני שלי, שהוא היה בחברים ועל ידי הערבות כל אחד ואחד עוזר לשני לרכוש כלים דהשפעה ולהיות מוכן לגילוי הבורא.
לכן בלי מימוש הערבות אנחנו לא מסוגלים לעשות אף צעד ושעל בתהליך הרוחני, במהלך הרוחני שלנו. ואך ורק כשאנחנו נכללים זה מזה ומתקרבים ומתחברים ועוזרים בכל מיני צורות זה לזה, פועל עלינו גם מאור המחזיר למוטב שאנחנו מעוררים אותו ובורא רוצה להתגלות בנו. ומתוך זה שרוצים בצורה פנימית להתקשר איש לרעהו, רק הפעולה הזאת, והיא מספקת לנו, כדי להעלות את עצמנו מגשמיות לרוחניות.
יש לנו כאן הרבה חומר, על זה כתוב גם בהרבה מקומות, עד כמה שהערבות זה הכלי הרוחני שבאף אחד מאיתנו אין. ולכן לא סתם למשוך מאור המחזיר למוטב, אין לנו על מה למשוך אותו. אנחנו צריכים להתכלל עם החברים, ואז על ההתכללות שלנו איתם אנחנו יכולים למשוך מאור המחזיר למוטב, שיהיה לנו מה להחזיר למוטב. כך אנחנו מקבלים את הכלי הרוחני ומתחילים להיכנס לעולם העליון.
נקרא, תשאלו. הערבות זה דבר מאוד עמוק, כל החוקים הרוחניים באים מתוך הקיום של הערבות. כל הספרים שהמקובלים כותבים, כל מה שהם מדברים, הם מדברים מתוך מה שמתגלה להם בתוך הערבות. ולכן כל המציאות מתחלקת לשניים, מחוצה לערבות שזה גשמיות, בתוך הערבות שזה רוחניות.
קריין: קטע מספר 1.
"דווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."
("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב)
אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נכללים יחד, ואז בהתכללות בינינו שעל רצון הזה, אנחנו יכולים להזמין אור עליון. והוא, האור העליון ממלא את הרצון שלנו ומכין אותו לגילוי של כל המצבים הרוחניים בהם אנחנו רואים עד כמה כולנו תלויים זה בזה, עוזרים זה לזה, נכללים יחד בינינו. ומבינינו נכללים גם ברצון של העליון שהוא הכתר של אותו המצב, והבורא יוצא כתכלית האחדות.
שאלה: האם המשמעות היא שעלינו להראות אחד לשני דוגמה נכונה איך דרך הערבות אנחנו יכולים להשפיע לבורא נחת רוח?
נכון. בעצם הערבות זה דבר היחידי שאנחנו צריכים לעשות, כי זאת פעולה היחידה שמחזירה את הכלי השבור של האדם הראשון לתיקון. ועד כמה שאנחנו משתדלים להחזיר את הכלי הזה לחיבור, לאחדות מעל האגו שלנו וכל ההפרעות ומבקשים שהבורא יעזור לנו בזה, כך מכל המאמצים האלו אנחנו מגיעים לתיקון.
שאלה: מה זה אומר "מרוצה לחברו"?
"מרוצה לחברו", שכל מה שהחבר צריך כדי להגיע לרוחניות, אני מוכן לעזוב את עצמי ולעזור לו בהכול.
שאלה: איך לא מתבלבלים בין ערבות גשמית אגואיסטית, אני אדאג לך או אתה תדאג לי, לבין ערבות רוחנית?
במטרה, למי אנחנו רוצים על ידי הפעולה הזאת להנות, כל אחד לשני, לעצמנו, או לבורא.
שאלה: איזה אחריות אדם צריך אדם להרגיש כלפי החברים שלו ומהי אותה ערבות שהוא צריך להרגיש שהחברים מצפים ממנו לתת?
הוא צריך להרגיש שהוא מחזיק את הכלי הרוחני של החברים בידיים שלו והם מחזיקים את הכלי הרוחני שלו בידיים שלהם, ואז מתוך הערבות בחיסרון, בחוסר, אנחנו צריכים להגיע לערבות דווקא בשליטה בכלים שלנו ובהשגת המטרה ובבורא, בגילוי הבורא. אנחנו צריכים להבין שאנחנו חייבים לעבוד יחד כדי לתת לבורא מקום להתגלות, שיש לנו בזה אחריות ומתוך האחריות אנחנו צריכים להגיע לערבות.
שאלה: החברים יכולים להראות לחבר שהם לא מרוצים, שהוא לא מספק את ה"סחורה"?
אני לא חושב שזה מה שאנחנו צריכים בדרך כלל לחשוב, אבל יכול להיות שכן. אם אדם ממש לגמרי לא משתתף, זאת אומרת לא משתדל להשתתף בבניית מערכת הערבות על פני מערכת השבורה, זו בעיה.
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את העשירייה שלנו, נניח שכל אחד שנמצא בעשירייה צריך לתאר לעצמו את העשירייה השבורה שלו ועד כמה הוא יכול להזיז אותה לכיוון השיתוף, הערבות, גילוי הבורא בתוך זה. וכמה שהוא מסוגל בזה להשקיע, הוא חייב להשקיע בתפילות ובבקשות ובכל מיני פעולות. כמה שאפשר הוא צריך להשתדל לבנות את הכלי הרוחני, והעיקר בכל הדברים האלה זאת תפילה.
שאלה: הערבות בעשירייה, איך המצב הזה מתבטא ברגשות ותחושות בין החברים?
את הערבות בעשירייה אנחנו צריכים להרגיש כל אחד על החברים, עד כמה שהם משתדלים בגילוי החסרונות האמיתיים בתוך העשירייה, בחיבור החברים בתוך העשירייה גם במצבים הלא טובים וגם במצבים הטובים, בעזרה הדדית, בהתעוררות הדדית, בתמיכה הדדית, שכל אחד ירגיש שיש לו חברים שמוכנים הכול לעשות בשבילו וככה זה. ערבות אנחנו צריכים כמו בצמח, כמו בפרח, אנחנו צריכים כל הזמן כל הזמן לדאוג שהוא יגדל, כי זה אותו הכלי שבו יתגלה הבורא, בו יתגלה כל העניין.
הרצונות שלנו מחוברים נכון, גדלים, מתגלים מתוך המסך המשותף שביניהם, זה סך הכול הכוח הפנימי שלהם, שהם מחזיקים את עצמם יחד מכוונים נכון, מגלים את הרשימות ומממשים אותן, זה הכול נקרא "כלי של ערבות".
שאלה: אני לא הייתי בערבות כלפי העשירייה שלי והעדפתי את הגשמיות על פני הרוחניות. התחייבתי על משהו לעשירייה ולא עמדתי בזה כיוון שנוצר לי מצב שהייתי צריך לפתור בעיה גשמית שלי. התנצלתי בפני העשירייה שלי מכל הלב. אבל אם אני אצטרך לבחור בין הגשמיות לרוחניות, אני לא יודע אם אני לא אעשה עוד פעם אותה הטעות ואני אבחר בגשמיות. מה אני עושה במקרה כזה?
זו בדיוק הדוגמה שהערבות צריכה לעזור. עד כמה שאני משקיע בקבוצה אם אני באמת משקיע ורוצה לגלות שם את התהליך הרוחני שלי אני בזה בעצם גם במשהו מבטיח לעצמי שהצרות הגשמיות האלו, הדאגות, לא יפלו עלי בצורה כזאת שאני אצטרך בכל זאת לעזוב את הלימוד. אין דבר כזה, הבורא לא עובד עלינו בצורה כזאת, "מעלים בקודש ולא מורידים", יכול להיות שיהיו איזה שהם כישלונות בדרך, אבל לא עד כדי כך שאני אתנתק מהתהליך הרוחני. זה לא קורה בכלל בתכלית העליונה. לא קורה.
קריין: קטע מספר 2.
"בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו."
(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ז)
זה דבר מאוד מאוד מוזר מה שכתוב כאן, איך על ידי הערבות הכללית שאנחנו חותמים ומקיימים בינינו, אנחנו מבטיחים לעצמנו את הקיום הגשמי האוניברסאלי השלם בכל האופנים. איך זה יכול להיות? אם תגיד על רוחניות, קודם כל רוחניות אני לא כל כך יודע, שנית יכול להיות שככה זה קורה.
אבל אם מדובר על חוקים גשמיים אז מה זה נקרא שאם אנחנו דואגים אחד לשני, בטוח שלא יחסר לנו שום דבר מהרצון הגשמי? או שהבורא עובד בצורה כזאת שחותם לנו על זה ומספק לנו לכל אחד בטחון, מזון, את כל הדברים שאנחנו צריכים בחיים, או איך זה מתקיים, סך הכול מתוך זה שאנחנו רוצים להתקשר בינינו?
שאלה: איך בזמנים הכי חשוכים להיות בטוחים ששש מאות אלף נאמנים נמצאים סביבך?
אם אתה בצורה כזאת מתנהג, אז אתה יכול לגלות לא רק שש מאות אלף חברים נאמנים שהם עומדים לפניך, אלא שאתה נמצא אפילו בגמר התיקון הפרטי שלך. זה הכול תלוי באדם שעובד כך כלפי החברה.
שאלה: יש הרגשה שלהסכים לכל מצב חדש, להסכים שזה מגיע מהבורא, בכל זאת הכול קשור לערבות בעשירייה?
כן. אין לי מה לענות, נכון. הכול תלוי בהסכמת הערבות בתוך העשירייה.
שאלה: מה ההבדל בין ערבות לכלי רוחני?
אין הבדל, ערבות זה הכלי הרוחני.
שאלה: כותב בעל הסולם, "בערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו". מה קודם למה, הערבות הכללית או שנפטר מדאגותיו לצרכי גופו?
ודאי שהערבות הכללית קודם, שעל ידי הערבות כל אחד ואחד מעלה את עצמו לדרגה שהוא כבר לא דואג לשום דבר. אם אתה דואג לערבות אתה לא צריך לדאוג יותר לכלום. אם זה בצורה הנכונה.
קריין: קטע מס' 3.
"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. [...] ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים."
("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)
אפשר להגיד עוד יותר, אנחנו מסוגלים לבקש, לבקש, לבקש מהבורא כל מיני דברים, אבל למה זה לא עוזר כל כך? כי הבורא עונה לתפילה שלך אם אתה מבקש עבור החבר, ומוכן לענות לחבר שמבקש משהו בשבילך. ככה זה, כל אחד עד כמה שהוא נכלל מאחרים ומבקש עבור האחרים, אז בצורה כזאת הם מיד זוכים לזה שמרגישים עד כמה שהבורא מקשיב, שומע ועונה לכל אחד שמתפלל בעד חברו. ושמתפלל בעד עצמו זה פשוט מגדיל את האגו שלו.
לכן אם אנחנו רוצים להצליח באמת, אין לנו ברירה אלא רק לבקש עבור החברים, לדאוג עבור החברים ועל ידי זה כולנו נצליח. כדאי לרשום את זה ולהסתכל על זה יום יום עד שאנחנו נבין את זה, נתחיל להרגיש את זה ונתרגל לזה ונממש את עצמנו ככה.
שאלה: אני מבין שאם זה עסק שאני משקיע בו אני מרוויח, אבל לא מובן איך זה עובד כשאני צריך להשקיע באחר ואז מכך הכול יהיה טוב?
אז זה עובד. למעלה מהשכל שלך, למעלה מהאגו שלך, ככה זה עובד.
שאלה: איך אני מבקש עבור החבר? איך אני עושה את זה בעשירייה? האם צריך להגיד משהו, האם אני רק דואג בתוך הלב? איך מתבטאת הדאגה לחבר?
שאתה רואה שהחבר שלך נמצא באיזה חיסרון, רצון, שמאוד חשוב לו שיתקיים מה שהוא רוצה, אז רק תדע שכמה שהוא בעצמו יבקש זה לא יקרה. זה שאתה רואה שחסר לו, אז הבורא מראה לך את זה כדי שאתה תבקש עבור החבר. ככה זה עובד.
זה תמיד עובד בצורה כזאת, שאנחנו נוכל להשלים את הכלים דהשפעה שלנו, חיבור שלנו, הערבות שלנו ההדדית. זה לא בעיה של החבר ובעיה שלי, זה הבורא שמסדר בינינו כאלו מצבים, שכל אחד "איש את רעהו יעזורו", ואז בצורה כזאת נוכל לתקן את רשת הקשר בינינו ונמלא את כל הכלי שלנו, הכללי, באותו אור אין סוף. שזה לא שלך ולא שלי ולא שלו, זה פשוט הכל כלי אחד ואור אחד.
שאלה: האם הבקשה עבור העשירייה ועבור חבר מסוים, זה אותו דבר? ואם זה לא אותו דבר, אז מה ההבדל?
בקשה עבור החבר היא יותר חזקה מבקשה עבור העשירייה. כי בעשירייה גם אתה כלול, ועשירייה זה דבר עוד יותר מעורפל. אבל עבור החבר, שם הבעיה, ואתה צריך להשקיע יותר את עצמך. זה יותר מנוגד לאגו שלך. מה שאין כן, עשירייה זה משהו שהוא "אנחנו יחד", זה איזו פלוגה, איזו קבוצה שגם אתה נכלל שם. האגו שלך לא מתנגד לקבוצה כמו שמתנגד לעזור לכל חבר וחבר בצורה אישית.
שאלה: מה זה התנאי "עד שכולם נהנים"?
שכולנו מרגישים שנמצאים בערבות הדדית וכל אחד מבקש עבור האחרים ומטפל עבור האחרים, וכך כולם נהנים.
שאלה: בזמן הכנס ההרגשה של החיבור בעשירייה היא מאד חזקה, וכשאנחנו גומרים את השיעור יש הרגשה של ניתוק מהשיעור. איך אפשר לאזן את זה?
תעשו מאמצים, תבקשו, תדברו ביניכם. אם אתם רוצים לראות קבוצה הומוגנית שהיא כך פועלת, כגוף אחד, זה יצליח לכם. אם אתם מבקשים לכיוון זה אין שום בעיה.
שאלה:, לגבי הבקשה עבור החברים, אם אתה מבין שעליך לבקש עבור חבר אבל אתה לא מסוגל, אז איך להתנהל? יש כזאת התנגדות.
זה יפה, מקום למאבק הפנימי, לתפילה לפני התפילה. לבקש מהבורא שתהיה לך יכולת לבקש עבור החברים.
שאלה: איך לזהות את התשוקה של החבר כדי שאני אוכל להתפלל במיוחד עבורו?
אתה צריך לראות את זה, אתה צריך לראות עד כמה שכל אחד רוצה להשקיע בעשירייה, ומשתדל לצאת למעלה מעצמו ולא מסוגל, ככה זה. חוץ מזה, אם כבר אין לך אפשרות לראות דברים כאלה שחבר רוצה באמת, אז תאר לעצמך שהחיסרון שלו בגשמיות. בגשמיות, בריאות הילדים, שלום המשפחה, כל מיני דברים כאלה.
שאלה: מהי העדות לכך, שכשאני מתפלל אבין שנכון יותר להתפלל על החברים ולא על עצמי, מה נותן לי את ההבנה הזאת, איך אני יודע שהחבר מקבל לפי בקשתי?
אתה לא צריך לשאול כאלה דברים, כי מזה אתה נכנס יותר ויותר לרצון האגואיסטי שלך. "לָמה אני לא יודע, איך אני כן אדע, שהבורא יראה לי עד כמה שהוא עושה את זה ובאיזה צורה, ואז אני אבקש" לא עושים כך, אנחנו רוצים לעלות למעלה מהאגו שלנו לתכונת ההשפעה, לתכונת החיבור, למעלה מכוח החיבור שלנו, ודחייה מהחיבור, אנחנו צריכים כך לעבוד. והשאלות שלך הן כאלה, ש"אם יתנו לי לראות מה קורה ואיך אני מרוויח, אז אני אעבוד" בצורה כזאת לא עובדים ברוחניות, ברוחניות מבקשים לעלות למעלה מכל השכל והרגש שלנו.
שאלה: אני רואה בעשירייה חברים שהם כאילו מושלמים, הם לא מראים לי את הצורך או החיסרון שאני יכול לבקש עליו. איך אני יכול לבקש עבור החברים האלה, שנראים שלמים ולא מראים שום דבר רע, מה אפשר לעשות במצב כזה?
לכל אחד ואחד חסרה רוחניות, זה בטוח. יכול להיות שהוא עשיר ובריא, והכול יפה וטוב לו בעולם הזה, אבל ברוחניות בטוח שעוד חסרים לו דברים, אז אתה יכול תמיד לתאר לעצמו מה עוד חסר לחבר ולהתפלל עבורו.
קריין: קטע מספר 4.
"ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה. כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו.
והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם."
(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ז)
זה נכון לקבוצות, לעמים, לכל העולם, לא חשוב לאיזה חיבור, מקטן ועד גדול, שהכל נעשה בחשבון כלפי הערבות הכללית שלהם.
שאלה: האם רק בתפילה עבור החברים אני יכול להפוך לאדם?
איך אחרת? איך אחרת אתה תבנה את הכלי הרוחני לקבלת האור העליון שיתקן אותך, את השבירה שלך וימלא אותך בהשגת הבורא, איך אחרת? רק תגיד לי. אין, לא קיים שום דבר אחר, שיטה אחרת, פעולה אחרת. לכן אני לא מבין מה אתם שואלים, אתם עוד לא הבנתם קודם מה זה נקרא ערבות? שאני על ידי זה מחזיר את הכלי שלי. שאני אדם, אני אדם הראשון, אדם, ואני על ידי ערבות מחזיר אלי את כל הכלי שלי, אבל שהוא צריך להיות בעל מנת להשפיע, אז לכן זה בצורה כזאת, כשאני מתפלל עבורם, דואג עבורם, כדי שהם יִתקנו, אבל בזה בעצם אני מחזיר את הכלי.
שאלה: על מה צריך לשים לב כאשר שומרים על ערבות בעשירייה כדי שהבורא יהיה אחראי לכל "בני ברוך"?
להתפלל עבור אחרים, לדאוג לאחרים, לא לעצמו. בכמה שאתה דואג לאחרים אתה בזה מתקן את עצמך בצורה רוחנית. רק תבין, אם אני דואג לו ולו ולו, וכך לכולם, אני בזה מתקן את עצמי, כי לא נשאר לי שום דבר לְמה שצריך להיות לי, וזה נקרא שאני הגעתי לתיקון השלם, זו הרוחניות.
שאלה: כתוב שחלק מהאומה לא רוצים לקיים ערבות. איך הם יודעים שהם לא רוצים לקיים את הערבות?
דברים חכמים כאלה אני לא יודע, איך יודעים, איך לא יודעים, נגיע לזה אז נעבוד על זה. קודם תקיים את מה שאתה מסוגל.
שאלה: אילו פעולות חשוב לעשות בעשירייה לבניית ערבות בינינו?
את מה שאנחנו קוראים עכשיו, להתפלל עבור אחרים, זה הכול.
קריין: קטע 5.
"הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!"."
(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ח)
אף אחד מאתנו לא יכול לברוח מאותה הספינה שנקראת "אנושות", אלא אנחנו כולנו תלויים זה בזה עד סוף כל התיקונים.
קריין: קטע 6.
"כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."
(הרב"ש. אגרת מ"ב)
שאלה: עבור איזה חבר מהעשירייה אנחנו מכוונים להתפלל?
במה שאתה רואה שחסר לו.
תלמיד: עבור מי מהם?
מי שנוגע לליבך.
שאלה: איך להיות בערבות כשנמצאים במצב של אדישות?
זה כל העניין שלנו, שאנחנו נמצאים באדישות, שלא אכפת לנו מה שקורה לשני, לא שאנחנו רוצים לגרום לו רע, אבל לא דואגים שיהיה לו טוב. אני לא מרגיש בשני שזה השני חוץ ממני, ושהוא צריך להיות הכי יקר לי בחיים. יוצא אחרת, שאני לא מסתכל עליו ולא דואג, ולפעמים אפילו שאני רואה שרע לו אני בתת הכרה מיד מרגיש כמה שאני שמח, כי כלפיו אני מודד את המצב שלי. כי אנחנו תמיד מודדים את כל המצבים שלנו לעומת איזה מצב כללי שישנו בעולם, בחברה. וכאן אנחנו צריכים להבין, שהתיקון הרוחני דורש מאתנו להיות ממש במסירות נפש כלפי כל החברים.
שאלה: האם אפשר להתפלל על כל חבר ביחידות, כי כל אחד מהם הוא בדרך שלו יקר בשבילי?
כן. חייבים להתפלל עבור כל אחד, ועל כולם יחד אפשר גם, אבל גם עבור כל אחד. ובכלל, אנחנו צריכים להבין שהבקשה עבור כל חבר וחבר שאני מעלה בליבי עבורם, היא בעצם צריכה להיות העבודה הקבועה שלי. זה הכלי הרוחני שלי.
שאלה: למה גם אם יש לנו ניסיון של כל העשיריה בהעלאת תפילה, בהעלאת מ"ן, נראה לאחר מכן שהעשירייה שוכחת לחלוטין מזה?
היא לא רק שוכחת, היא גם לא כל כך מתקדמת. כי זו לא דאגה של "איש לרעהו יעזורו", זו לא דאגה של כל אחד כלפי החברים, אלא זו דאגה על עצמנו. מקסימום זה שאתם דואגים לעשירייה, כי גם אתם כלולים בעשירייה ולכן אתם דואגים. אם תנסו לדרוש בצורה רחוקה יותר מהלב האגואיסטי שלכם, אז תראו הצלחה.
שאלה: אנחנו מבינים שכשיש מצב רוחני חדש הקודם לא נמחק. האם זה עובד גם בכיוון ההפוך, כלומר, שנאמר שלכולם יש דעות שלהם, פרצופים שלהם, כולם מגיעים לעמדה מאוחדת, האם העמדות השונות עדיין קיימות בזמן שקיימת העמדה המאוחדת?
כולן שונות, כולם שונים, כל העמדות שונות, ואנחנו לא יכולים עכשיו בכלל לדבר על זה כי אין לנו מדידות בנרנח"י, בכח"ב זו"ן של כל אחד ואחד, ובמידות העביות שורש, א', ב', ג', ד' של כל אחד. לכן השאלות האלה עכשיו בשבילנו עוד לא רלוונטיות.
שאלה: לגבי תפילה לחברים. אם אין לי לב ורגש ואני מתפלל בלי זה על חבר, האם זה מועיל?
גם מועיל. במיוחד כשאתה מצרף את הצער שלך שאין לך לב ורגש לתפילה שלך עבור החבר.
שאלה: כשאני רואה שהחבר ויתר על כל מיני דברים ברוחניות, ויתר על הפצה נניח, האם אני יכול להתפלל על דברים שאין לו רצון?
כן, גם.
שאלה: האם הדאגה צריכה להיות שווה כלפי כל חברי העשירייה?
לא. אנחנו לא יכולים למדוד אם הדאגה שווה או לא שווה. כל חבר וחבר, כמה שאני יכול להצטער על המצב שלו ולבקש עבורו, אני עושה.
שאלה: בעשירייה יש כאלה מצבים שחלק מהחברים חולקים את זה שהם כבר מרגישים מצב נפלא שמישהו כבר מעלה תפילה. האם זה כיוון נכון ומה יקרה הלאה?
אני לא יודע מה הם מתארים לעצמם. על דמיונות האחרים אני לא דן.
שאלה: לפעמים אתה אומר שניתן לבקש על כל דבר ולפעמים אתה אומר שיש לבקש על העשירייה. היום אתה אומר שלבקש עבור החבר זה עדיף ונכון יותר. האם לבקש רק על הרוחניות של החבר?
לא. גם על הגשמיות של החבר, כמו שלמדנו, שגשמיות של החבר זו הרוחניות שלך.
תלמיד: לעיתים אתה אומר שיש לבקש על כל דבר.
כל דבר שחסר לחבר אני יכול לבקש עבורו. ודאי שהרוחניות היא קודם, אבל אפילו על גשמיות.
שאלה: אמרת שאנחנו לא צריכים להסתכל על התוצאות כי זה יהיה אגואיסטי. האם זה יעזור אם תיתן לנו דוגמה לחיסרון רוחני ששמת לב שיש בחבר והתפללת? האם זה יעזור לנו או שזו גישה לא נכונה אם תיתן לנו דוגמה?
אם אתה חושב על השני ורוצה לעזור לו להתקדם ברוחניות, אפילו שאתה מבקש על הסיפוק הגשמי שלו, אבל זה עבור מישהו שרוצה להתקדם איתך יחד לרוחניות, זו בעצם העלאת מ"ן נכונה לבורא.
קריין: קטע מספר 7.
"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."
(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)
שאלה: נראה שככל שהחברים יודעים על המצב הגשמי שלי, המצב הגשמי נהיה גרוע יותר. האם נחוץ שהחברים ידעו עליו?
אני לא חושב שיש קשר ישיר בין זה לזה, כמו שאתה אומר, אלא יש לך כזאת תגובה פסיכולוגית. כדאי שהחברים פחות או יותר ידעו מה שקורה אצל כל אחד ואחד. קצת, אתה לא צריך לפתוח ולשבת להם על הראש עם הבעיות הגשמיות שלך, במשפחה, עם הילדים, עם אשתך, עם כל הדברים האלה, וגם עם הבעיות הרוחניות. אבל במקצת, כל אחד ואחד חייב לתאר לאחרים את מצבו כך ש"איש את רעהו יעזורו", אחרת אנחנו לא יכולים להגיע למצבים שיקדמו אותנו קדימה. אנחנו צריכים להשתדל להשתמש בכלי של העשירייה בכל המצבים הגשמיים והרוחניים שלנו.
קריין: קטע 8.
"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)
שוב.
קריין: שוב.
"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה," זו גם שאלה. זאת אומרת, אפילו שאני נמצא במצב לא טוב והחברים מתפללים עבורי, אני לא אוכל להנות ממש ממה שהם מבקשים מהבורא כי אני לא מספיק דבוק אליהם כדי לקבל עזרה מלמעלה.
שוב.
"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)
שאלה: הודיה גדולה על מה שקורה כעת, מורגש שבאמת נפתחה הזדמנות חדשה. אבל יש כאן איזה ספק, בהקשר לכך שאצל רב"ש כתוב לא להפוך למושב לצים, בזה שאני דואג לאחרים כי הם דואגים לי, כלומר הכול מבוסס על על מנת לקבל. איך להתייחס לעניין הזה?
אני לא חושב שאתם צריכים לדאוג לזה כי אם אנחנו לומדים יחד יום יום, אתם מקבלים יום יום תיקון בדרך וזה לא יקרה. לא תקלקלו אחד את השני, לא תקלקלו. חוץ מזה שאנחנו כל פעם, מיום ליום מוסיפים עוד בירורים בכלי המשותף שלנו, בכלי של הערבות.
שאלה: מה ההבדל בין משיכת מאור מתוך התכללות ובין תפילה, תפילה של עשירייה?
התפילה יותר מועילה. אם היא תפילה נכונה, טובה, זה בעצם הנשק הכי חזק שלנו, הכוח הכי חזק.
שאלה: לגבי קטע 7, מהם הכוחות שבן אדם מקבל על ידי דיבוק בחברים?
כל מה שיש בחברים, אם הוא דבוק אליהם, אז לפי חוק הדבקות הוא מקבל מה שיש בהם.
תלמיד: מהם הכוחות האלו? לפני המחסום אנחנו לא מדברים על כוחות השפעה, אנחנו עכשיו לפני, עוד לא בהשגה.
לא חשוב איזה כוחות, מה שיש בהם הוא מקבל. מדובר על כוחות רוחניים ודאי, כוחות גשמיים לא עוברים דרך הערבות. מישהו אחד [טוב] במתמטיקה, השני בהיסטוריה, השלישי ברפואה, זה לא עובר דרך הדבקות בערבות. אבל כל הכוחות הרוחניים הם דרך הערבות, מפני שאנחנו משחזרים את הכלי הכללי דאדם הראשון, ולכן כולנו, בכמה שאנחנו מתחברים אליו, אנחנו זוכים.
שאלה: ברגע שאני רואה חבר, לא משנה מאיזה מקום בעולם שואל עכשיו שאלה, האם ככל שאני מנסה להידבק ולהתכלל באותו אדם בכלי, כך גם החוק הזה עובר?
ודאי שכן. מה ההבדל בין העשירייה שלך לעשירייה של כולנו שעכשיו יושבים ודנים על רוחניות? אין שום הבדל. עוד יותר, ככל שאנחנו במספר גדול, ברוב עם הדרת המלך, כך אנחנו יכולים להוציא יותר תועלת.
שאלה: האם יש איזו בדיקה בטוחה שאני באמת מתפלל נכון?
את כל זה אתה צריך לבדוק ולקבוע.
שאלה: רב"ש כותב כאן שיש להעריך את החברים, האם מספיק להעריך אותם בשכל או שיש לבצע את זה גם בלב?
גם וגם, כמה שאפשר גם וגם, גם במוח וגם בלב.
תלמיד: ואם הלב בכלל לא מתחבר לזה, אלא איכשהו אפשר רק בשכל?
לחשוב יותר ויותר עד שהלב יפתח. ואתה תראה עד כמה הלב והמוח קשורים זה לזה והמוח יכול להשפיע על פתיחת הלב.
שאלה: איך אני יכול להבחין האם החבר מנסה להשפיע עלי שאני אשתנה בהתנהגות שלי בפגישות, או שזה האגו שלי שפשוט רוצה להתקומם נגד החבר.
את זה אתה צריך לבדוק. במשך הזמן אם תעבוד כמו שאנחנו עכשיו מדברים אתה תברר את זה.
שאלה: איך יכול להיות שחוסר ההתקרבות שלי לחברים גורם הרס להכול, והאם הניסיון שלהם להתחבר לא מכפה על זה בעצם?
אם אנחנו מתקרבים לחברים אנחנו מתקנים את הכלי דאדם הראשון. אם לעת עתה כשהבורא מזמין את התיקון אנחנו לא עושים תיקון, אז אנחנו גם בזה גורמים להמשך הקלקול, ועוד יותר מגבירים את הקלקול. אנחנו מביאים אותו ממש לחורבן.
זאת אומרת, זה לא מספיק שנגיד הייתה שבירה של הכלי דאדם הראשון, אלא אחר כך כשנתנו הזדמנויות לתיקון הכלים ולא תיקנו אותם, אז היה חורבן בית המקדש הראשון, אחר כך חורבן בית המקדש השני, ועוד כל מיני חורבנות עד שהגענו לשואה וכן הלאה. זה הכול מפני שלא תיקנו בזמנו את הכלי דאדם הראשון.
שאלה: מעל הספקות יש כוח מיוחד של דבקות בינינו. איך אפשר להשתמש בכלי הזה כדי להתמודד מעל הספקות, האם אפשר להעביר את הערבות הלאה?
אנחנו צריכים להשתמש בספקות כדי לעלות את עצמנו בהשפעה למעלה מהספקות. ספקות זה דבר טוב מאוד. אדם צריך לעלות למעלה באמונה למעלה מהדעת ואז לעבוד עם כל הספקות, דווקא בעזרתן.
תלמיד: השאלה היא לא על הספקות, אלא שיש כוח מיוחד בדבקות בינינו כל יום, אז האם אפשר להעביר את הכוח הזה של הערבות לאחרים, האם זה ניתן להעברה?
לא, לא ניתן, כל אחד ואחד בכמה שהוא בונה את כלי הערבות אז הוא משתמש בכלי הזה, ואם לא משתתף בזה אז אין לו.
שאלה: לפי קטע מספר 8 נאמר שאי אפשר לקבל מהחברה השפעה אם הוא לא דבוק בהחברה, האם מדובר על איזה מצב רצוי? כי אם אנחנו מדברים על כך שלהגיע לרוחניות זה יכול לקחת חמש עשרה, עשרים שנה, אז אנחנו רוצים מצב שאין איזו תקווה להגיע אליו.
אני לא מבין מה אתה אומר, יש לך קבוצה, יש לך חברים, יש לך כל מיני דוגמאות מהם, חיוביות שליליות, יש לך מקורות, יש לך שיעורים, תנסה מהסך הכול לראות כאן איך אתה יכול להיות דבוק לכוח השפעה, לכוח אהבה, לכוח החיבור, זה הכול.
תלמיד: אני לא מדבר על עצמי, יש לנו חבר אחד שכל הזמן דוחים אותו ואז הוא שוב חוזר. איך לתת לחבר הרגשה שהוא יקבל כוחות רק בקבוצה ולא מזה שהוא מתרחק לאורך זמן?
אני לא יודע, אלה בעיות שלכם, אני לא מטפל באנשים כאלו. אם תעזוב את בני ברוך לחצי שנה ואחר כך תחזור, אני כבר לא אסתכל עליך כמו על משהו שכדאי לי להשקיע בו.
אתה אומר שככה קורה לו כל הזמן, זה עניינכם, זה בשבילי לא בן אדם. יכול להיות שהוא נמצא בקבוצה, שהוא ישן, שהוא לא יכול להשקיע כוחות, יש לו כל מיני מצבים, אבל הוא לא עוזב, זהו, זה בשבילי הקריטריון שהוא חבר. חבר הוא זה שנמצא איתי יחד בשדה הקרב, אמנם יכול להיות שהוא נופל, שאין לו כוחות, שהוא חולה, אבל לא עוזב אותנו, על זה אנחנו צריכים כל הזמן לדבר.
שאלה: בציטוט מספר 8 כתוב, שאי אפשר שהאדם יקבל את השפעת הקבוצה אם הוא לא דבוק בה. איך אנחנו יכולים לעזור לחבר שנמצא בירידה ולא מספיק דבוק בקבוצה?
אנחנו מתפללים עבורו, ואז יוצא שאנחנו נותנים לו כלים משלנו. ועל ידי זה שהוא חוזר במקצת, אז הוא צריך לדאוג איך להחזיר את זה.
שאלה: האם הרגשת "דיבוק בעשירייה" זאת הרגשה שכל אחד משלים את החסרונות של עצמו על ידי כל חבר בעשירייה?
לאו דווקא על ידי כל חבר בעשירייה, עד כדי כך אנחנו לא מדברים. "דיבוק בעשירייה" זה נקרא שהוא רוצה להשלים את העשירייה בכל מה שאפשר וכל הזמן בודק, עושה סקירה כזאת על כל הקבוצה, במי ובמה הוא יכול לעזור, עם מי להשתתף ובמה, וכך כל אחד ואחד חושב מה חסר לכל אחד, בריאות, התחברות, צורות ההתחברות, אלה הדברים ההכרחיים.
קריין: קטע מספר 9.
"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים."
(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר")
כאן לא מדובר על זה שאני מתפלל עבור החברים, אלא מתוך זה שאני מעריך אותם, רואה אותם יותר מוצלחים, יותר גדולים, אז מהם אני מקבל כוחות, את הערכים שלהם, הכלי שלהם, יכול להשתמש בהם. אני כביכול מדביק את עצמי אליהם כמו קטן כלפי גדול, ויכול לקבל דרכם משהו.
שאלה: מימשנו את העצה שלך. התאספנו ביער "בן שמן", עשינו פיקניק, אפילו קנינו חבל כמו שהמלצת לפני יומיים, קשרנו אחד את השני. מה חסר לנו כדי להיות באמת מחוברים פנימית וחיצונית?
אתם לא קניתם אותו החבל. צריך לקנות חבל פנימי שיקשור את הלבבות יחד שתרגישו כולנו בלב אחד, אבל מזה מגיעים לזה. אני שמח לראות אתכם כך ונמשיך ונצליח. יש לנו היום בירור מאוד מאוד מיוחד. אני מרגיש איזו מתיחות מסוימת בכול הכלי הכללי, אבל זה טוב. אנחנו מתחילים להרגיש איפה הכלי הזה שנמצא בתוך הערבות. זה לא מספיק שסתם מתחברים כי אנחנו חברים, כי אנחנו מסתובבים יחד, לא. אנחנו צריכים ליצור כאן כלי שנקרא "ערבות" שאין לנו, ובתוך הכלי הזה מה שאנחנו נקבל, זה יקרא "רוחניות".
הבורא לא מתגלה אלא בכלי שנקרא "ערבות", וערבות זה לא סתם חיבור, זה שכל אחד ערב עבור אחרים וכך מתחברים כולם. הקשר צריך להיות דווקא כזה שכל אחד נכלל באחרים, זה התיקון האמיתי של הכלי דאדם הראשון.
שאלה: עד איזו נקודה האחריות שלי לגבי ערבות של חבר שהחליט ללכת?
החבר שהחליט ללכת אני צריך לדבר עם כל החברה ומה שהחברה מחליטה ככה לעשות. או לתת לו ללכת, אם באמת רואים שזו הדרך שלו ואין מה לעשות עמו. או שאנחנו בכל זאת עובדים כדי להחזיק אותו ולחזק אותו ולקשור אותו אלינו יותר. אבל זאת צריכה להיות החלטה של כל העשירייה.
שאלה: האם האדם יכול מבפנים לבקש כוחות מהחברים, כוח בטחון, התגברות, או רק לבקש מהבורא?
אדם יכול להתפלל כלפי החברים, כלפי העשירייה ולבקש מתוך ליבו שיעזרו לו, ויחד עם זה להתפלל לבורא שהבורא יעזור לו להתקשר לחברים ולהיות איתם יחד בכלי אחד ושהבורא יעזור לו להידבק בחברים, וכך בצורה כזאת הוא יסדר את עצמו בטוח.
שאלה: מה זו ההרגשה שעכשיו אנחנו מתאחדים עם כל העשיריות בינינו, שאנחנו צריכים לקחת בלב וממש להתמוסס בתוך ההרגשה הזאת?
אנחנו רוצים ליצור בינינו קשר שכל אחד יהיה כלול מכל החברים שלו בעשירייה, שהוא יבין שזה הכלי שלו שנמצא מחוצה לו והוא רוצה להתקשר עם החסרונות האלה שנמצאים מחוצה לו. דווקא בהם, כשהוא דבוק לחברים, דבוק לחסרונות האלו ורוצה לקבל אותם, אז במקום שהם יהיו חסרונות בחברים, הם הופכים להיות אצלו דווקא חיוביים, כלים לקבלת הגילוי הבורא.
שאלה: אמרת שיש לחפש חיסרון אצל חבר למה הוא נזקק. נגיד חבר אחד זקוק לכסף, השני לאישה, השלישי לרוחניות, הרביעי זקוק ליותר דבקות. האם בתפילה הזאת אני לא מנמיך את האמונה ב"אין עוד מלבדו" שהוא נותן לכל אחד כמו שצריך?
לא. הוא זקוק לתפילות שלנו כי תיקון הכלי לא יכול להיות אלא רק על ידי העלאת מ"ן, העלאת חיסרון, בקשה מצדנו. תיקון רוחני לא יכול להיות אך ורק אלא על ידי העלאת התפילה, העלאת החיסרון, העלאת הבקשה מאיתנו לבורא. כי זה אומר שאנחנו מבינים מה חסר לנו, מסכימים עם החיסרון הזה, כי חסרים לנו כלים דהשפעה. אני מבקש ממנו שתהיה לי אפשרות להשפיע, שתהיה לי אפשרות לאהוב, שתהיה לי אפשרות לתת, אז איך יכול להיות שאני לא מבקש על זה?
אם אני לא מבקש אז אין לי חסרון לזה. חיסרון בעולם הזה האגואיסטי, אתה אולי מסתיר כי זה לא יפה וכולי. אבל חיסרון רוחני אתה לא יכול להסתיר כי אם אתה מסתיר אותו, סימן שאין לך חיסרון ואז אתה לא תתקדם.
שאלה: אני בכל זאת שם לב לאיזה חיסרון ואנחנו לומדים לא לראות את החסרונות. איך לבקש מתוך המעלות של החבר?
תבקש מתוך החסרונות שאתה רואה. תשתדל. אל תחשוב שאתה כבר יודע הכול. תשתדל להיכנס למצב הזה ואז תראה. לראות חיסרון, אתה רואה את החסרונות שלך קודם כל. אז לספר לבורא על החסרונות שלך זה לא פגם. זה לא פגם. תנסה.
"כלך יפה רעיתי. כל הנשמה תהלל יה. כדי להשתלם, צריך שיהיו מתחברות בה כל שאר הנשמות, ונעשות כולם אחת בה, ואז השכינה מאירה בתיקון גדול, ואז, "כלך יפה רעיתי" ואין נשאר שום מום, כי בכח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכל מתוקן."
(רמח"ל. דרושי כ"ד קישוטי כלה)
עכשיו יש לנו עוד משהו לעשות. יחד איתנו, עם הגברים נמצאות אלפי נשים. אני הייתי רוצה לשמוע אולי שאלה או שתיים מאותן קבוצות נשים שמחוברות אלינו.
שאלה: במה צריך להתרכז בשביל להיות בערבות כדי להשלים את כף הזכות?
אנחנו צריכים להבין שתמיד אנחנו צריכים להוסיף יותר ויותר כוחות כדי להתקדם משלב לשלב, ואין שלבים שחוזרים אפילו שנראה לנו שאולי הם חוזרים, הם לא חוזרים אלא תמיד מתגברים יותר ויותר. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו צריכים להבין שערבות צריכה להיות גם בין הגברים וגם בין הנשים כי כולנו קיבלנו את התורה, גם הגברים וגם הנשים, ולכן חוק התורה, קיום התורה הוא רק בערבות. ולכן גם נשים חייבות בזה ויש להן כמעט אותם חוקים כמו לגברים. אני אומר כמעט כי יש איזו הקלה מסוימת לנשים, אנחנו נלמד זאת אחר כך, אבל בעקרון הן צריכות להשתוקק לקיים אותם החיבורים כמו הגברים.
שאלה: האם אפשר לעצב את הבקשה לבורא בדיוק לפי מה שהחברה צריכה על פי מילותיה, על פי הנחיצות שלה? מה אני מבקשת בעצם?
אנחנו צריכים להתפלל עבור החברות בצורה מאוד מדויקת ומתוך הלב. שני הכוחות האלו בתפילה חייבים להיות כך. מצד אחד מאוד מדויק, מצד שני שיהיה לי ברור שאני עושה את זה עבור חברה מסוימת ובעיות מסוימות.
שאלה: לעיתים קרובות זה קל להתפלל עבור משהו שנראה לנו כמו פגם בחבר, וזה יכול להיות כל דבר, בריאות או צורת התנהגות שהבורא מציג את עצמו כלפיי, שקיים בו משהו, פגם שמפריע לו להגיע לרוחניות. האם יותר מדויק להתפלל לראות את גדלות החברים ואת המצב המתוקן שלהם? זה יותר נכון מלבקש על התיקון של הקלקול שלי?
לא. אני צריך להתפלל עבור החבר ולא על עצמי. בטוח שאם אני מתפלל עבור החבר אני מתקן בזה את עצמי. זה התיקון הכי ברור.
שאלה: איך אני יכולה להתפלל בשביל החברות בלי להרגיש שאני עושה את זה לטובת עצמי? אני מרגישה שאני עושה את זה לקבלת תענוג.
תשתדלי. את צריכה להשתדל להתפלל עבור החברות, רק עבור החברות ללא שום חזרה לעצמך. את משתדלת כל פעם יותר ויותר עד שאת מתחילה להרגיש שזה כן אפשרי. זה עניין של תרגילים. והמאמצים האלה מביאים לך כלים דהשפעה. תשתדלי כך לעשות. את אומרת נכון, איך אני יכולה להתפלל עבור החברה? יש לי חסרון משלי, יש לי בעיות משלי, איך אני יכולה להתפלל עבורה? תשתדלי להתפלל עבורה עד שתתחילי להרגיש שבאמת פתאום זה קורה. צריכים להיות מאמצים.
שאלה: למה אנחנו מפיצים, האם המאמצים שאנו משפיעים לא משפיעים על הרבים?
זה לא מספיק. אנחנו צריכים להשפיע בכל האפשרויות שלנו במקום שאנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בעולם הגשמי, צריכים להשתמש בו כדי להביא את שיטת התיקון לכל אחד ואחד. חוץ מזה אנחנו נמצאים במקצת בעולם הרוחני, אנחנו צריכים גם להשפיע בו על ידי זה שאנחנו מתקשרים לבורא דרך חברים ומבקשים ממנו תיקונים עבור החברים, עבור כולם, עבור כל העולם. זו בעצם העבודה שלנו.
אם יש לכם הצעות איך צריך לשנות את הכנס הנוכחי שלנו אפילו ממחר בבוקר, אז תשלחו כל מה שאתם רוצים באימייל למארגני הכנס לכתובת boardworldkli. יכול להיות שכדאי לנו להגדיל את השיעור משעה וחצי לשעתיים, אולי שעה וחצי זה מעט. איך ניתן יותר מקום לנשים? איך חושבים כולם גברים ונשים יחד, מה אנחנו נעשה? וכן הלאה. בבקשה. אני פתוח לכל מה שתרצו. אני רוצה שיהיה לכולם טוב וכולם באמת יגלו יחס יפה זה לזה, שנרגיש כמה אנחנו חייבים להתקשר ולהתפלל יחד כל אחד עבור האחרים וכך נגיע בסופו של דבר לכך שהלב שלנו קצת יתרכך ויתחמם ויוכל להיות לב בשר ולא לב אבן.
ועוד אני רוצה, שכל אחד ואחד אחרי שהוא עובר את השיעור של היום יכתוב איך הוא מבין עכשיו, מה זה נקרא כלי הרוחני. עד כמה הכלי הרוחני עכשיו נראה לו ככלי של ערבות.
(סוף השיעור)