יום איחוד לרגל פורים – "מרבים בשמחה"

מרץ 2024

נוגעים בגמר התיקון

שיעור 2

שיעור 23.03.24 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: יום איחוד לרגל פורים בשם "מרבים בשמחה", שיעור מספר 2 בנושא "נוגעים בגמר התיקון".

כן. מה הכינו לנו?

קריין: הכינו לנו קטעים ממש טובים, נקרא את הקטע הראשון. אומר הרב"ש.

""זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". זהו היום פירושו זהו נקרא יום, ולא דבר אחר. ומהו בזמן שיעשה ה', שכל אחד ואחד יבוא לידי השגה ש"נגילה ונשמחה בו". "בו" פירוש בה', היינו בדבקות ה', שזה נקרא השתוות הצורה, שהוא שכל אחד ואחד יבין שאין שמחה יותר גדולה מלהשפיע נחת רוח ליוצרו. ולזה אנו מקוים בזמן שהכלל יבוא לדרגה זו, נקרא גמר התיקון."

(הרב"ש. 386. "זה היום עשה ה'")

אנחנו מתקרבים לזה וממש נמצאים בקו ישר כלפי זה, ומתי נגיע זה תלוי בנו, אך ורק בנו. אז צריכים לראות האם כל אחד ואחד מכוון לזה, האם יש לו מטרה יותר גדולה מזו, דבר שלא יכול להיות כי גמר התיקון זו דרגה שכבר מביאה אותנו מחוץ לעולם הזה, לעולם העליון. נקווה שנגיע לזה בכל רגע שאפשר.

מצד הבורא ודאי שאין שום עיכובים, אלא הכול תלוי בנו בלבד, ואנחנו נשתדל. כמו שראינו את עצמנו גם בשיעור הבוקר ואחר כך בכל ההפעלות עד השיעור הנוכחי, יש לנו כוחות, יש לנו הבנה, יש לנו הכול, ועכשיו הכול תלוי בנו, רק ברצון. אתם רואים כמה בנינו, כמה עשינו, הכול נעשה בשבילנו כדי שנגיע לסוף הדרך, למטרה. נקווה שזה יקרה בזמן הקרוב.

שאלה: האם זה מציאותי או שאנחנו מצפים למשהו מעבר לדמיון של כלי הקבלה שלנו?

כל המקובלים שהיו נמצאים בעולמינו בזמן האחרון דיברו על כך שאנחנו נמצאים כבר בזמן של גמר התיקון, הדור האחרון, כמו שבעל הסולם דיבר על זה. לכן לא צריך להיות לנו שום ספק בזה שהכול מוכן מלמעלה וזה רק תלוי בנו. אנחנו צריכים להבין שכל העיכובים שאנחנו מרגישים הם רק כדי לזרז אותנו עוד יותר לתיקון. נשפיע זה אל זה, נחזק זה את זה וכך נתקדם.

תלמיד: האם אנחנו נראה נפלאות? האם נראה משהו שלא נתפס במציאות שלנו או שאנחנו אלו שצריכים ממש לבנות את זה מדרגה מדרגה, לאט לאט?

לא, אנחנו צריכים לעלות לאותה דרגה שנמצאת למעלה מהעולם הזה, זו בעצם העבודה שלנו. אנחנו לא מושכים אותה אלינו, אלא אנחנו עולים אליה, לאותה דרגה של גמר התיקון.

תלמיד: זה תלוי בנו, אנחנו צריכים לבנות את זה?

זה תלוי בנו, אין לזה זמן.

תלמיד: אין הוקוס פוקוס?

אני חושב שהמצב הזה בעצמו הוא למעלה מכל המציאות הרגילה, לכן זה הוקוס פוקוס. אני חושב שאנחנו נמצאים בדור מיוחד, בזמן מיוחד שבעצם הכול פתוח.

שאלה: כנגד כל המאמץ שלי להתחבר עם החברים בעשירייה, להתפלל לבורא, הבורא שולח לי אלף ואחד מצבים לא לעשות את זה. מצד אחד אני צריך להצדיק את הבורא על כל מצב שאני מקבל, מצד אחר אני צריך להילחם נגד הבורא ולא להסכים עם המצבים שהוא שולח לי נגד החיבור, נגד העשירייה. איך מסתדרים שני המצבים האלו?

אנחנו כל הזמן מקבלים מהבורא מצבים שעל פניהם אנחנו צריכים להתקרב למטרה, זו בעצם העבודה שלנו. לכן אנחנו צריכים להבין שכל דבר שאנחנו רואים לפנינו אלו תנאים להתקדמות שלנו, ולא צריכה להיות לנו שום מחשבה אחרת, אלא רק להגיע למטרתנו. הבורא מסדר לנו את כל הדברים כך ששלב אחרי שלב דרך כל הדרגות האלו נגיע לגמר התיקון.

אלו לא הרבה דברים וזה לא רחוק, ודאי שזה נמצא מהצד השני של הטבע, אבל זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעבור. אנחנו צריכים לעבור מעל מנת לקבל שזה הטבע שלנו, לעל מנת להשפיע שזה הטבע הרוחני, הטבע של הבורא, ומיד נגיע למצב שנקרא גמר התיקון. נקווה שנצליח בקרוב, הכול תלוי בנו בלבד.

שאלה: בהרבה מקומות רשום צריך להאמין, כתוב שאנחנו צריכים לצייר. איך אתה מתאר את גמר התיקון, איך אתה מצייר בעולם הזה את גמר התיקון, איך הוא נראה לך?

נראה שאנשים מתחילים להבין שאנחנו חייבים להגיע לשלמות, שאנחנו חייבים להגיע לקשר בינינו, והמצב הזה יהיה קבוע ויתחזק בלבד, זה מה שצריך להיות. אין מרחק כל כך גדול בין העולם הזה לגמר התיקון, אנחנו נמצאים כבר במדרגה סמוכה לגמר התיקון, בעל הסולם ורב"ש כתבו על זה הרבה. לכן נמשיך ונראה במה עוד אפשר לקצר את הדברים, לקצר את הדרך. אבל זה שאנחנו יכולים להתאסף בכמות כזאת במקום אחד ובעוד עשרות מקומות כאלה בעולם, זה אומר שהזמן ראוי לזה. אז נקווה שאנחנו כן נמצאים בקרבה למדרגה הזאת של גמר התיקון.

שאלה: איך להיות תמיד בשמחה בדרך עם העשירייה, ואיך להתמודד עם הקשיים שיש לך בדרך עם עצמך, במהלך החיים, בבית, בפרנסה?

צריכים לקבל את זה כך שזה מגיע מאותו מקור. כמו שהבורא רוצה לקרב אותך לגמר התיקון ומחזיק אותך, מחזק אותך, אפילו דוחף אותך לזה, עם זאת הוא שם לפניך כל מיני מכשולים כדי שתלמד איך להתגבר עליהם ואיך להמשיך קדימה על אף שזה נראה לך כאילו נגד.

תלמיד: איך לשמור על השמחה, ממה נובעת השמחה של האדם? איך הוא יכול לגרום לעצמו להיות יותר בשמחה, ללמוד ולעבוד יותר בשמחה?

אם אדם בטוח שהוא הולך לקראת ההצלחה הגדולה ביותר ויש לו כמה מכשולים קטנים בדרך זה לא מוריד ממנו את ההתרגשות.

תלמיד: כלומר, להתמקד במטרה?

כן.

שאלה: חג שמח לעם ישראל וחג שמח לבורא שבטח רווה מאיתנו נחת עכשיו, אני בטוחה. אני רוצה לשאול בקשר לחיבור. אנחנו מדברים כל הזמן על חיבור, מה זה חיבור, איך להתחבר. כשאני מגיעה לכאן כבר בתחילת הכביש אני מתחילה להתרגש, אני רואה את השומרים שעומדים ואני מרגישה שאני פוגשת את האחים שלי שלא פגשתי הרבה זמן. בכלל, ברגע שאני נכנסת למקום הזה אני מרגישה ביטחון, מרגישה בבית, מרגישה שאני יכולה להיות אני. האם זה מה שנקרא חיבור, לזה קוראים חיבור? גם כלפי אנשים שאני בקושי מכירה, ברגע שהם אומרים לי שהם מ"בני ברוך" אני מרגישה כמו מגנט. האם זה חיבור, זה מה שצריך להרגיש?

כן.

תלמידה: תודה לאל, הלוואי שכולם ירגישו את זה.

תודה רבה לך.

שאלה: אני מברכת את כולם, חג שמח לכולם, אני משדרות. אני חוויתי הרבה מאוד צער, רצחו ושרפו את אחי ברוסיה בדיוק כמו בכפר עזה, חוויתי הרבה מאוד קשיים וצרות. אני רוצה לדעת איך השבירה הזאת בישראל תסתיים, מה יהיה על ילדינו? יש לי בת במג"ב במילואים מיום תחילת המלחמה. אני כל כך מתפללת על כל חייל, בוכה כל יום. אני מאוד מכבדת אותך, צופה בכל התוכניות שלך. תודה רבה לך וחג שמח לכולם, תהיה בריא, הרבה בריאות לך ולכל מי שכאן.

אני מקווה מאוד שבעתיד הקרוב נסגור את כל האירועים הלא טובים שיש סביבנו, נקווה שבעזרת ה' נוכל לסדר את זה כמו שצריך.

שאלה: כשאנחנו עצובים בעולם הזה, מהי ההשפעה של זה על העולם הרוחני?

השפעה לא טובה. כי אנחנו נמצאים בעולמו של הבורא, ואם אנחנו עצובים, אז זה סימן שאנחנו לא מרוצים ממה שהוא עשה לנו ואיך הוא מנהל אותנו. לכן אסור לנו להיות עצובים אלא דווקא ההיפך, להימשך לשמחה כמה שאפשר יותר. נקווה שכך נחזיק את עצמנו, ואפילו שלא נראה לפנינו סיבות ברורות ובולטות לשמחה, אבל נחשוב שאנחנו נמצאים בעולמו של הבורא ואין עוד מלבדו, ורק הוא מסדר לנו את כול הצעדים שלנו ולכן עלינו להיות שמחים.

שאלה: חבר שבא בטענות למורה, כמו "למה עוד לא הגענו לגמר תיקון" וכדומה, נראה לי קצת מוזר. האם לא צריך לפנות לבורא? אתה בתור רב שמלמד אותנו וקשה אפילו להביע במילים איזו הערכה יש כלפיך, לבוא אליך בטענות, לי באופן אישי זה מאוד צורם לי, כי אתה משקיע את כל כולך, לכן מה אפשר לבקש. מה דעתך על זה?

אני שמח מזה. קודם כל זה מראה על קרבה שיש בינינו, כמו ילדים עם ההורים, זה דבר ראשון. דבר שני, זה אומר על הרצון שלהם, שהם באמת רוצים לראות מה קורה להם, מה התוצאה משנים שהם נמצאים בדרך ולא רואים את המטרה, לא מגיעים אליה. אולי רואים, אבל לא עד כדי כך שמתקרבים אליה ממש. לכן אני חושב שזה טוב, זה דווקא טוב.

תלמיד: הרבה פעמים כשאדם שואל שאלה, אתה אומר "תבקש מהבורא", כלומר רק דרך זעקה ותפילה עמוקה אתה יכול לקבל את מה שאתה רוצה. האם זה בסדר שאנחנו מבקשים ממך?

כן, גם ממני, גם מהבורא. ודאי שהכול טוב, רק לא לשבת בשקט ולהסכים עם המצב.

שאלה: אני שומרת שבת מאז שהבן שלי נכנס לדת וזה שנים על גבי שנים, זו פעם ראשונה שאני באה אליך בשבת. והשאלה, מה מותר ומה אסור?

אני לא יכול להגיד לך במשפט אחד מה מותר ומה אסור, ואיך אני מתייחס בכלל לשמירת המצוות ולשבת. את זה צריכים ללמוד, על זה לחשוב, וניתן לך להבין את זה, להרגיש את זה, ללמוד את זה ולהחליט. אבל בלי שום ספק את צריכה להתקרב לבן שלך וכך הכול יסתדר.

שאלה: אמרת שכשנגרום נחת רוח לבורא, אז נגיע לגמר התיקון.

כן.

תלמיד: אני לא מבין מה זו נחת רוח.

צריכים ללמוד, לקרוא מה שכתבו לנו מקובלים שהם קרובים לזה.

שאלה: האנושות, כדי להגיע לגמר התיקון, האם היא תצטרך לעבור טרנספורמציה, כמו שכותב בעל הסולם, איזה קומוניזם רוחני, או שהיא תעלה בבת אחת?

כן, היא תצטרך לשנות את הטבע שלה.

שאלה: כלפי גמר תיקון נאמר שאין שמחה כהתרת הספק ומחיית זכר עמלק. מהי העבודה בזמן שהרצון לתיקון חלש והספקות תוקפות את התלמיד? זה גם מצטרף לשאלה של חבר ששאל מה העזרה לחברים כשהחברים קצת שיכורים?

קצת שיכורים זה בסדר גמור, זה פורים. אני לא חושב שזה יכול לעצור לנו את ההתקדמות לגמר התיקון. אנחנו נמצאים בדרך ובלי ספק יום יום מתקרבים לזה. מה שצריכים זה עוד יותר להתחבר ועוד יותר להימשך לאותה הנקודה שהיא גמר התיקון.

תלמיד: וכשחבר מרגיש שהרצון שלו לעבוד באותו רגע בעשירייה מאוד חלש, יש לו ספק, מה יהיה היחס הנכון לגבי הספיקות שעולים כדי לעזור לנו?

אני חושב שכל הספיקות האלה הם כדי שנזרז את עצמנו ונמשיך קדימה. זאת הסיבה שהספיקות האלה מופיעים לפנינו. לכן נלך קדימה ונצליח.

שאלה: שמעתי ששמחה היא מצב ואהבה היא כוח. איך אנחנו מחזירים לבורא את האור של הכוח הזה שקיבלנו מבני ברוך?

מהחיבור שלנו אנחנו מקבלים כוחות. עם כוח החיבור אנחנו פונים לבורא ומבקשים, אפילו דורשים ממנו, שיקדם אותנו לחיבור נצחי ורוחני.

שאלה: באנושות אין אהבה אבל הם לא מכירים בזה שאין בהם אהבה, הם חושבים שטוב להם. מה עלינו לעשות כדי שהם יתקרבו לגמר התיקון בדרך התורה?

העיקר הוא שאנחנו נתקרב בין אלה שכן רוצים בתיקון העולם ובגמר התיקון. ואחרי שנתקרב בצעדים שאנחנו מתקרבים לגמר התיקון, אז ההארה מזה, האור מזה, ישפיע על כל האנושות ויצטרפו עוד ועוד אנשים וכך נגיע כולנו.

שאלה: ככל שאני ממשיכה ומתקדמת בדרך, בכל פגישה ובכל התאספות שלנו אני מרגישה יותר חיבור, והרגש הוא יותר עמוק, יותר חזק. אבל בין הפגישות שלנו אני מרגישה גם את הריחוק יותר חזק. איך לקבל נכון את הקיצוניות הזאת, ואיך לקבל את התנופה? האם נכון לחפש מצב אמצעי?

מצב אמצעי הוא לא טוב, אמצעי הוא תמיד אפס. אנחנו צריכים דווקא להמשיך ולהסכים רק לחיבור קיצוני בינינו, לא פחות ולא אחר. תנסי כך להעמיד את עצמך במצב הזה ותרגישי שיש לך כוח לעשות צעד קדימה.

שאלה: האם כל אחד מגיע לגמר תיקון בנפרד או כולם יחד מגיעים לגמר תיקון?

לא הייתי בזה עם כל הקהל, כך שאני לא יכול לענות בטוח על השאלה זאת, אומנם שנראה לי שזה מגיע בשלבים. סך הכול אנחנו צריכים להתקדם, לבקש ולדרוש מהבורא שיחבר בינינו, ובמידה שהוא מחבר בינינו כך אנחנו נמשכים קדימה, כך אנחנו נכללים במצב שנקרא "גמר התיקון". אז בואו לא נחשוב שיש שיטה אחרת חוץ מחיבור. וגמר התיקון זה בעצם כשהחיבור מגיע למצב שבלתי אפשרי לעשות משהו אחר. אנחנו יכולים לתאר את זה, ואפילו לממש את זה.

שאלה: אני מוצא את עצמי הרבה בהודיה לבורא, בהודיה שהוא הביא אותי, בהודיה שהוא מעיר אותי לשיעורי בוקר, אבל אני לא יודע איך לחבר את ההודיה לשמחה.

אולי זה האופי שלך שכך מוריד אותך. אבל אני לא חושב שיש מקום לעצבות. אמנם אנחנו חיים בזמן לא פשוט, אבל בזמן שאנחנו מתקדמים לתיקונים, ואם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה שלנו אנחנו רואים שמצבנו הרבה יותר טוב מהדורות הקודמים. לכן כמו שכותב רב"ש, נתחזק, נלך ונצליח.

תלמיד: אני לגמרי לא עצוב, אני יודע מה זה להודות על כל מה שאנחנו מקבלים, אבל שמחה נתפסת אצלי במקום אחר, אני שמח מדברים אחרים. אני רוצה לחבר בין ההודיה לשמחה הרוחנית. אני יכול להיות שמח מבן שמתחתן, אני יכול להיות שמח מהרבה דברים אחרים, ואני רוצה את השמחה הזו שחסרה לי בתוך ההודיה.

תחשוב על זה יותר.

שאלה: האם אפשר להיות בשמחה וחיסרון באותו זמן?

כן, אפשרי.

שאלה: אם התיקון הוא בתוכי, ובחוץ הכול אשליה בשביל מה צריך את הסביבה, רב, ספרים. אם באמת צריך את הסביבה, אז מה צריכה להיות העבודה הפנימית שלי?

כדי לתקן את עצמי אני צריך את כל העולם. שדווקא בצורה כזאת הוא ישפיע עלי, ואני על פני מה שקורה, אשנה אותו.

שאלה: אם בזוגיות לא קיימת השמחה, מה אנחנו אמורים לעשות?

להתפלל. אנחנו חושבים שאפשר לעבור על זה למעלה, איכשהו. אבל באמת תנסו את התפילה בזוגיות הכי הכי לא מוצלחת, ותראו עד כמה זה משנה את הדברים, משנה ממש.

תלמידה: הזוגיות מרחיקה אותי מהרוחניות.

תראי, אולי זה יהיה ההיפך.

תלמידה: אבל אני מתפללת כל הזמן.

בסדר, שמעתי. ובכל זאת אני אומר לך להמשיך להתפלל, ולברר בדיוק מה חסר לך, על מה את מתפללת, ומה את מצפה שיקרה.

אני לא חושב שאנחנו מיצינו את כל האמצעים שיש לנו בתפילה. תפילה לבורא, כשהאדם מתמיד בה, ורוצה להגיע למטרתו, אין כוח יותר גדול מזה. אין כוח יותר גדול מזה. תנסו לא לרדת, אלא עוד ועוד להמשיך, לנדנד, ולעשות כל מה שאפשר, שהבורא לא יעזוב אתכם.

שאלה: מה ההבדל בין תפילה לבקשה, עכשיו כשאנחנו במצב הזה. ובעשירייה איך אנחנו עושות את זה עכשיו חזק, כדי להגיע לגמר תיקון?

חזק זו יכולה להיות צעקה של אדם לבורא, כמו אדם שנמצא במדבר. צעקה יכולה להיות בין אדם לבורא כאילו הוא פונה אליו בכוחותיו האחרונים. יש כאלה הרבה מצבים, אבל זה צריך להיות מעומק הלב. תנסו לעבוד בצורה כזאת, ותראו שתצליחו.

שאלה: נאמר שכל אחד יבין שאין שמחה גדולה יותר מנחת רוח לבורא. אנחנו מדברים על זה בכוונה, ובכל זאת אני תופסת את עצמי שעל תענוגים גשמיים אני חושבת יותר מאשר לעשות נחת רוח לבורא. איך להגיע לכך שזה יהיה הדבר העיקרי, ואיך כל אחד יכול להגיע לזה?

צריך לחשוב יותר לפני שפונים לבורא. וכשפונים צריך לראות איזו תשובה תהיה בלב שלכם, לא לרמות את עצמכם. צריך ללמוד איך לעשות את זה.

שאלה: כל הכלי העולמי התאסף כדי לחגוג את חג הפורים. אבל איך אני בודק שהחבר באמת חוגג את החג, שהלב שלו באמת שמח, שהוא נמצא בכוונה הזאת. כי חיצונית הוא יכול לבטא את עצמו, אבל איך בודקים את זה פנימית?

איך אני יכול להיות בטוח שהלב של חבר מכוון כמו הלב שלי לאותו תיקון, ולאותה מטרה? שעל ידי תיקון אני רוצה להגיע אליה. זה מגיע לנו מתוך הניסיון, מתוך זה שעובדים יחד, ופונים יום אחרי יום, אחרי יום עד שמקבלים מהבורא תגובה. ושוב מתחברים, ושוב באים והולכים קדימה, ומתוך זה באים למטרה.

קריין: קטע מספר 2 אומר בעל הסולם.

"מצב הג' - גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות י"ד)

שאלה: אתה אומר שאנחנו מתקרבים לגמר תיקון. מאוד מורגש שעל ידי החיבור אנחנו עוברים טרנספורמציה. קודם אנחנו חייבים לעבור את המחסום, ואחר כך אנחנו ממשיכים לגמר תיקון. האם אתה ממליץ, והאם זה טוב לבקש מהבורא לעבור את המחסום? כי כשאנחנו מתחברים בעשירייה, ובאותו חיבור אנחנו ממש מכוונים את המחשבות שלנו.

ודאי שכן, צריך לבקש מהבורא כל דבר שיש לנו בדרך. והפעולה הקרובה ביותר בדרך שלנו הרוחנית, זה שאנחנו נעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. על זה אנו מתפללים, מבקשים, בודקים, וכך נמשכים.

תלמידה: האם נכון שאחרי מעבר המחסום אנחנו כבר נוכל להיות משפיעים, להרגיש את זה שאני עושה פעולה במחשבה, ואנחנו משפיעים מהעשירייה ולא בדמיון?

כן.

שאלה: גמר תיקון זה מצב שכולנו כמו אדם אחד עם לב אחד מגיעים לתכונת ההשפעה?

נגיד שכן.

תלמידה: אם זה כך אני מרגישה שאני מאוד רחוקה משם וככל שהזמן עובר, כך אני מרגישה רחוקה יותר משם. אבל לגבי החברות שלי מהעשירייה וכל הכלי העולמי, אני מרגישה שזה ההיפך, שהם כל כך קרובים לשם, שממש עוד צעד אחד והם שם. אז מה אני, אגואיסטית כזאת, ממקום נמוך כזה יכולה לעשות כדי שכל אלה שבאמת כבר ממש קרובים, יעשו את הצעד הזה?

תעזרי להם ותהיי יחד איתם. תתחברי אליהם וממש תכווני אותם לכך ותדחפי אותם.

תלמידה: על ידי תפילה?

כן. על ידי תפילה, על ידי כל מיני מאמצים.

שאלה: אמרת קודם שעדיין לא מיצינו את כל האמצעים לתפילה. מה נקרא שאנחנו מצליחים למצות את כל האמצעים לתפילה, ובאמת להגיע לתפילה?

תפילה נקראת "עבודה שבלב". בוא נחשוב, האם אנחנו עשינו עבודה שבלב שמקרבת את כל חברינו למקום אחד, להיות מכוונים יחד לחיבור בינינו, ומהחיבור הזה מכוונים לבורא? נחשוב ואפילו נדמיין לעצמנו מה עוד חסר לנו לעשות.

תלמיד: איך אדם בודק את עצמו אם הוא עשה עבודה כדי לקרב את כל החברים ולכוון אותם לבורא?

לפחות לפי מה שהוא מתאר לעצמו.

תלמיד: אנחנו נמצאים עכשיו בשיעור שנקרא "לגעת בגמר התיקון". במה תלויה הנגיעה הזאת, היכולת שלנו לגעת, הטעימה הזאת מה היא?

ברצון שלנו.

תלמיד: מה זה רצון לגמר תיקון?

אני רוצה להיות מחובר עם כל החברים שלי, להיות איתם יחד בלב אחד, בכוח אחד עד כדי כך שאין שום מרחק בין כולנו. כולנו הופכים להיות גוף אחד שכולו מכוון לבורא בכל הכוח שלו, ולא מסכים לפחות מזה.

תלמיד: האם ברגע הזה שאתה נוגע בגמר התיקון אתה מודע לזה שאתה נוגע בגמר התיקון, זה משהו שנמצא בהכרה שלך?

זה נמצא בהכרה שלי ככל שאני יכול לתאר לעצמי.

תלמיד: האם אתה יכול להגדיר לנו, למה האדם צריך להיות מכוון, מה הוא עושה בדיוק?

אני עם כל חבריי צריך להיות דבוק בבורא, ולא להסכים לשום דבר שהוא פחות מזה.

קריין: קטע 3.

""והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואתן לכם לב בשר. ואז יבולע המות לנצח, שכל הרע יתוקן לטוב, ואז חשיכה כאורה יאיר". והיות שאלו האורות של פורים הם בבחינת גמר התיקון, שרק ע"י הנס היו מאירים, אז ומשום זה, כל המועדות בטלים חוץ מפורים, שהם שייכים לבחינת גמר התיקון. ואז, שכל הרע יתוקן, ממילא אין הבדל בין "ארור המן לברוך מרדכי", וגם המן יתוקן לטוב."

(הרב"ש. מאמר 11 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)

זה קצת מבלבל, כי בעצם אין לנו גרוע יותר מהמן. אבל אנחנו רואים שהאור של גמר התיקון מתקן את כל הכלי, את כל הרצונות שיש בנברא, למצב שאין יותר מה לעשות, רק להתחבר ולברך.

שאלה: אומרים שבגמר התיקון כל הרצונות נשארים. ולמדנו השבוע מהמאמר של רב"ש שאת עמלק צריך למחות, הוא לא יגיע לגמר תיקון.

כן.

תלמיד: מה זה העמלק בעשירייה, איפה הוא קיים בינינו, איך הוא מתקיים?

אנחנו צריכים לגלות את הרצון הזה שיש בנו, שהוא סוג רצון שאי אפשר לתקנו.

תלמיד: רב"ש כותב לנו שבשביל למחות את עמלק צריך לזכור את עמלק. אנחנו ב"פרשת זכור" השבת, האם אני יכול להקריא את החלק בתורה של פרשת זכור?

תקרא.

"ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ויאמן משה אל יהושוע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אני ניצב על ראש גבעה ומטה האלוהים בידי ויעש יהושוע כאשר אמר לו משה להילחם בעמלק. ומשה אהרון וכו׳ עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וידי משה כבדים ויקחו אבן וישמו תחתיו וישב עליה ואהרון וכו' תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בו השמש ויחלוש יהושוע את עמלק ואת עמו לפי חרב ויאמר ה׳ אל משה .. כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושוע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת לשמים .. .. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה׳ ניסים ויאמר כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור לדור."

שאלה: קראנו בקטע 3 שעל ידי נס האורות של פורים יכולים להאיר ולשנות את הכוונה על מנת לקבל לעל מנת להשפיע. האם הבנתי נכון את הקטע האחרון שקראנו?

כן.

תלמידה: אנחנו לומדים שנים, עושים חיבור, מתפללים, עושים הכול ואז בפורים יכול להיות נס שיכול לעשות לנו את זה?

כן.

שאלה: לגבי שני המצבים הקיצוניים שאנחנו עוברים בחיבור בינינו, אמרת שהקו האמצעי הוא מצב האפס, ושלא כדאי להישאר בו, או להיות בו בכלל. אני מבינה שקיצוניות גורמת לנו לפעולה, אבל תמיד האמנתי שהמצב האמצעי הוא מצב של נחת רוח, מצב של שמחה והמצב הרצוי בעצם. האם תוכל בבקשה לחדד ולדייק את מה שאמרת?

לא, אני לא רואה בזה משהו מיוחד ומשמח, אלא אנחנו צריכים ללמוד את זה, אחרת נתבלבל כמו שאת מתבלבלת.

שאלה: האם ב"תחיית המתים" הכוונה שהרצונות לקבל שהמתנו מתגלים בצורה מתוקנת בגמר התיקון שיבוא בעזרת ה', ואז אנחנו נוכל לגלות את הטוב והעונג?

גם.

שאלה: אנחנו נמצאים בחג כל כך משמח, יש הרגשה שהכול אפשרי איך לממש את ההרגשה הזאת בינינו?

פשוט לממש אותה בינינו, הכול אפשרי, אז לדרוש מהבורא נניח גמר תיקון, או לדרוש מהבורא תיקון מקומי, נוכחי.

שאלה: יש לנו הרבה רצונות, האם הדרך הנכונה לעבוד, היא להתמקד ולבנות חיסרון אחד משותף או שאפשר לבנות ולהתפלל עבור חסרונות מרובים? מה נכון?

ודאי שיותר טוב אם נוכל לצרף את כל השאלות, הבקשות, המטרות שלנו לאחד ועבור אותו אחד, בשאלה, במטרה, להתפלל. ודאי שזה יהיה יותר מוצלח. אבל אפשר גם לעשות תפילות ותיקונים לפחות עבור כל אחד.

שאלה: באנו לכנס בכוונה לנס ולגמר התיקון, להיות פה זה נס ולהיות איתך ועם כל החברים, זה גמר תיקון. איך הכנס הזה ישנה את פני המדינה ואת פני האנושות כולה, ויקרב אותנו באחישנה לגמר התיקון ולבורא?

ככל שנתפלל ונרצה למשוך את כולנו, את כל החברים שלנו מכל העולם, לנקודה אחת, לנקודה המרכזית, כך נצליח.

תלמידה: כלומר, אנחנו עכשיו צריכים להתפלל כדי שכל החברים יהיו בנקודה המרכזית?

כן ודאי.

שאלה: נראה שבנית כאן מפעל חיים ואתה משקיע את כל כולך בנו. אבל נראה שאתה עדיין לא קוצר פירות מאיתנו, רציתי לשאול האם אנחנו עושים לך איכשהו נחת רוח?

איכשהו כן.

תלמידה: איך אפשר לעשות לך יותר נחת רוח?

זה לא לי, זה לבורא, מה אני צריך?

תלמידה: אתה המעבר שלנו לבורא.

בסדר, אבל הכול תלוי בכם. העיקר שתהיו יחד ויותר קרובים לבורא ותפנו אליו ותדרשו ממנו, אז תשתנו ומזה גם אני אהיה יותר קרוב אליכם וגם לבורא.

קריין: אנחנו ממשיכים לקטע מספר 4, אומר הרב"ש.

"בגמר התיקון יהיה ידוע לכל, "כי לך יום אף לך לילה". כלומר, היות שרצונו הוא להטיב לנבראיו, וטוב נקרא יום, אם כן איך אפשר לומר, שהבורא נותן חושך. הלא זהו נגד מטרתו. אלא בטח שגם החושך, היינו הלילה, הוא בחינת יום, הגם שהאדם מרגיש הפסקות בדבקות ה', שזה נקרא חושך ולילה.

אבל בגמר התיקון, שאז יש הידיעה, שגם החושך הוא נתן, בטח שגם זה הוא אור. והוכחה לזה, כיון שאז הזדונות נעשה כזכיות. אם כן יודעים אז, "כי לך יום אף לך לילה", כי שניהם שייכים לך, כלומר ששניהם אתה הוא, היינו הבורא נתן שניהם בתור יום."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

כשאנחנו מגיעים לגמר התיקון כל המצבים שלנו מתחברים ונעשים כיום אחד, גדול, נצחי.

שאלה: כשמשה הרים את ידו ישראל ניצחו וכשהוריד אותה הם הפסידו. מה גרם לו להרים ולהוריד את ידו ואיך נוכל להשתמש בפטנט הזה?

פטנט יפה. כשאהיה קשור לזה, אספר לך.

קריין: קטע מספר 5.

"לפני גמר התיקון אור החכמה הזו, הנקרא "גדלות דחכמה", אינו יכול להאיר ביחד עם אור דחסדים. ואז היה נס, מחמת דברי הצומות וזעקתם, שהמשיכו גם אור דחסדים. ואז אור החכמה היה יכול להתלבש בתוך אור דחסדים, וזה נקרא, שהיה נס, בזה שהיה מאיר האור עוד לפני גמר התיקון, היות שמצד הטבע האור הזה יכול להאיר רק בגמר התיקון, שזה נקרא "לעתיד לבוא". והיה נס, שהיה מאיר עוד מטרם גמר התיקון. לכן אמרו חז"ל "כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר", היות האור של פורים הוא האור שיאיר לעתיד לבוא."

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה" 1991)

שאלה: הכנס הזה הוא כנס קצר, יום אחד. יש לי בקשה, לא לפספס את היום הזה. תן לנו כוח, תן לנו עצה איך לפרוץ קדימה, איך למשוך את אור החסדים כמו ששמענו עכשיו בקטע?

כן. את זה יכולים לעשות בשעה אחת מה שנקרא, ולא למשוך זמן.

שאלה: החבר שאל על האור, מהו האור הזה?

כוח שנותן לנו אפשרות לבצע פעולות השפעה.

תלמיד: למה קוראים לזה אור, מה זה קשור לאור?

כי כמו שהמקובלים אומרים, זה דומה לאור השמש, לאור השכל. ככה זה.

תלמיד: למה האור הזה הכי דומה, כאן בעולם הזה?

אין, לשום דבר.

תלמיד: אנחנו לומדים שההרגשה הראשונה נקראת "נפש דנפש", ההרגשה הראשונה של אותו אור, וכאן אנחנו מדברים כבר על גמר תיקון, ובטח יש איזה הבדל קטן בין השניים?

כן.

תלמיד: אז אנחנו רק רוצים את האור הכי קטן. תראה כמה הילדים שלך רוצים את ההרגשה הזו של האור הכי קטן.

כן, אני שומע.

תלמיד: באיזה כנס לפני המון שנים, אמרת "בואו נרגיש", היו לנו שתי דקות של שקט כזה, אני לא יודע מה עשית שם, איזה "צ'אק", וכנראה אנשים הרגישו את מה שהרגישו. אולי הגיע הזמן שנעשה את זה?

לא.

תלמיד: לא?

לא, זה לא מציאותי שאני אבקש. שאתם תבקשו זה משהו אחר, אבל לא שאני אבקש עבורכם, במקומכם.

שאלה: שמעתי אותך אומר שהפעולה הקרובה שלנו היא לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. האם זה מחיית עמלק?

כן, גם שייך לזה.

תלמידה: וזה משהו שנמצא לפנינו ואנחנו יכולים לבצע?

כן.

תלמידה: איך נגדיל רצון לזה?

על ידי תפילה.

תלמידה: האם את התפילה הזאת עושים רק בתוך העשירייה, או שאפשר לעשות אותה גדולה יותר?

כן, אפשר לעשותה במספר אנשים גדול יותר.

תלמידה: והאם צריך לברר איך לראות את הרע שעושה לנו את הכוונה על מנת לקבל?

זה נקרא "הכרת הרע", צריכים לבקש מהבורא שייתן לנו את האפשרות לראות את זה.

תלמידה: ואם הכנס נקרא "מרבים בשמחה", אז איך עושים את זה בשמחה?

כן, בשמחה זה עוד יותר קל.

תלמידה: לגלות את הרע?

כן.

תלמידה: זאת הפעולה שצריך לעשות עכשיו?

כן.

שאלה: איך ניתן להבדיל בין הרצון שלי לעזור לבן אדם, להביא למצב שמחה, לשנות מצב, לבין עזרת הבורא לאדם דרכי, ולא להזיק?

זה בלתי אפשרי, כשזה יבוא, אז תראי איך שזה עובד.

קריין: קטע מספר 6.

"בלי אור דחסדים אי אפשר לקבל, כי על ידי זה באים לידי פירוד, אלא ש"נעשה נס ע"י דברי צומות וזעקתם", המשיכו את אור דחסדים, אז היו יכולים לקבל את אור החכמה. ולפני גמר התיקון אין דבר כזה. והיות שבחינה זו היא מבחינת גמר התיקון, שאז כבר יהיה מתוקן, כמ"ש בזה"ק "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש", נמצא שאז אין הבדל בין המן למרדכי. שגם המן יהיה מתוקן. וזהו הרמז "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ז. "מאמר לפורים")

שאלה: העם עבר תקופה קשה השנה, ולפעמים אני לא מרגיש שאני עושה משהו למען העם. אני מנסה לעשות משהו כדי לשנות, לשפר, לעזור לאנשים שחוו את השנה הקשה הזאת, מה אפשר לעשות כדי לעזור לעם בשעה הקשה הזו?

את מה שאנחנו לומדים, רק למשוך את העם ל"פורים".

תלמיד: זאת אומרת, לנסות להיות בשמחה בפורים?

לא לסתם שמחה, אלא להגיע למצב שאנחנו נרצה להיות מחוברים יחד.

תלמיד: ובעזרת החיבור אני תורם לחיזוק של העם שלי?

כן. אבל העיקר זה חיבור.

שאלה: אנחנו יושבים פה, חלק מנמנמים, חלק לא מרוכזים, ופתאום כל הפאזה משתנה, בן אדם נהיה ערני ומרוכז בצורה בלתי רגילה, הכול השתנה. למה אפשר לשייך את זה?

כנראה שיש איזה מנהל מלמעלה שכך משחק איתנו.

תלמיד: זה ממש מורגש בצורה בלתי רגילה.

כן.

שאלה: אז מה בעצם ההבדל בפורים, אם הבנתי נכון מהקטע, אנחנו כביכול עובדים מאוד מסודר כל התקופה עד לכאן, מבדילים בין מרדכי לבין המן, ואז בסופו של דבר מה שנדרש מאיתנו, זה לבטל כביכול לגמרי את הדאגה הזאת לבירור עצמי, ופשוט לעשות את הפעולה הזאת של ביטול וחיבור, ולבורא?

אנחנו צריכים להשתדל לעשות בירור על מה שמדובר כלפי פורים, ואחר כך נראה מה נקבל כתוצאה מזה.

תלמידה: אז מה מיוחד דווקא בפורים שבעל הסולם כותב כך, שיש אור שפועל לא כרגיל?

כן, האור של פורים הוא אור של מטרת הבריאה, ואנחנו צריכים להשתדל למשוך אותו ולקבל אותו, ולהשתמש בו.

שאלה: פורים זה מועד בשנה? הגילוי של האור של פורים יכול להיות בדצמבר, יכול להיות באפריל, או שהוא באמת קשור למועד הזה?

אין לי מושג.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לדמיין את עצמנו בגמר תיקון, זה מרגיש לי כל כך רחוק, או דווקא לנסות לדמיין את המדרגה הבאה קדימה, כדי שנתאסף והכוח שטמון בנו באמת ייצא לפועל סוף סוף? האם צריך לדמיין כקבוצה את גמר התיקון, למרות שהוא מאוד רחוק או לחשוב על משהו שהוא יותר קרוב אלינו, למשל על המדרגה הבאה?

כמו שאנחנו לומדים, קוראים, מושפעים ממה שכתבו לנו רב"ש, בעל הסולם, הם כותבים על זה בצורה פשוטה כביכול. אנחנו מבינים שבחכמת הקבלה לא יכול להיות שזה יהיה פשוט, אבל אנחנו בכל זאת רוצים להרגיש את זה, להגיע לזה. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמידה: איך מעוררים את האהבה בינינו עכשיו, היום, לקחת את הכוח שיש בנו, לקרב אותנו לתיקון שלנו כאן, בתוך קבוצת "בני ברוך", ולתיקון שלנו אולי אל מול העם כולו?

כן, החיבור נעשה אך ורק על ידי ויתור, לכן תנסו לראות את המצב הרצוי, שאתן מבוטלות, למשל בקבוצה שלך, עד כדי כך שאי אפשר לתאר יותר את הקשר שיש, ואז תצליחו.

תלמידה: אמרת מקודם שהתפילה צריכה להיות מעומק הלב.

כך כתוב.

תלמידה: איך מגיעים לעומק?

על ידי זה שחופרים, חופרים כמו שעושים בור, משהו כזה, חופרים לעומק ואז מגיעים לעומק הלב.

שאלה: מה זה הנס שנעשה מחמת "דברי צומות וזעקתם"?

זה מצב של פורים, זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: מה מפריע לנו אחרי כל ההופעות של המן ועמלק בארצנו עכשיו כאן להתחבר ולצעוק לבורא כאן?

כן, גם אני מסכים איתך שאנחנו חייבים, כל אחד ואחד, לפנות לליבו, וכאילו להחזיק אותו ביד ולהגיש אותו לכל החברים, וכך להצליח. זה חובה שיקרה.

קריין: קטע מספר 7.

"בגמר התיקון, כשיתבטל הס"מ, יתגלה לכל, שהס"מ לא היה חי מעולם, אלא הייחוד היה שולט תמיד, כמ"ש, אין עוד מלבדו."

("זוהר לעם". בראשית - א'. מאמר "אבני שַׁיִשׁ טהור", סעיף 255)

שאלה: שמענו אותך אומר שאנחנו יכולים לסיים את כל עניין התיקון הזה גם בשעה.

שאנחנו יכולים להגיע ממש לגמר התיקון, גם בשעה אחת אפשר לעשות.

כך כתוב.

תלמיד ואני חושב שכל מי שהגיע לכאן, וכל מי שנמצא איתנו ברחבי העולם, הם חברים וחברות מאוד מסורים שמאוד רוצים שזה יקרה.

גם אני רוצה.

תלמיד: השאלה שמגיעה מכל החברים זה, מה הצעקה הפנימית, הפעולה הפנימית, שאפשר לעשות ביחד כולנו, לא רק בעשירייה, אלא בכל העשיריות, ולבקש, ומה שהבורא יחליט הוא יחליט, אבל אנחנו רוצים לבקש. מה יכולה להיות הבקשה?

אנחנו צריכים להבין, למרות שכתוב שאנחנו יכולים לבקש, לדרוש ולהגיע ממש מיד לגמר התיקון, הכול הולך לפי סדר המדרגות, ולכן ככל שאנחנו רוצים, זה כמו ילדים קטנים, בואו לא נקפוץ, אלא נמשיך בסבלנות.

עכשיו אנחנו נכנסים לפעולות של תיקון פנימי בכל אחד ואחד, תיקונים רציניים, הדרגתיים, ונקווה, ואני בטוח בעצם, שזה יקדם אותנו למצב שלא היה כמוהו בכלל בעולם, אנחנו מסוגלים לדרוש את התיקונים האלו. אז אני מבקש, אנחנו קיבלנו בימים האלו כאן כוח התקדמות מסוים, היכרות מסוימת במצבנו, בואו אנחנו עכשיו נחליט שבהחלט יש לפנינו עוד קטע שצריכים למצוא את עצמנו בדרגה יותר נעלה. אני בטוח שאנחנו מסוגלים לזה, אתם כבר מוכנים לזה, רק עוד יותר להתלכד ועוד יותר לדרוש.

קריין: קודם כל תודה רבה רבה לרב שלנו.

תודה, תודה רבה. אני מודה לכם מאוד שהגעתם, ששמחנו יחד, שגילינו בכל זאת עד כמה הכוחות שלנו הם לא דלים, ואנחנו נמצאים בחיבור, ויש לנו למה לכוון את עצמנו, נצליח.

קריין: "לחיים".

נצליח.

(סוף השיעור)