שיעור בוקר 14.04.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח, עמ' 53, ספר "כתבי בעל הסולם",

עמ' 695 אגרת י'

ספר פסח, עמוד 57, ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 700

אגרת י"ד

קריין: אנחנו לומדים בספר פסח בעמוד 53 את אגרת י' של בעל הסולם. ניתן למצוא את המאמר גם בכתבי בעל הסולם בעמוד 695 בטור ב'.

בסך הכול מה שאנחנו צריכים לבדוק כל יום זה כלי ואור. זאת אומרת עד כמה אנחנו מכוונים לחיבור בינינו, להיות בלב אחד, ברצון אחד מכוון לבורא, לגלות את הבורא. אנחנו לא צריכים לרוץ לאף מקום, ללכת לאף מקום. "הליכה" ברוחניות היא כשכל פעם אנחנו מתחזקים יותר, מתאחדים יותר ברצונות שלנו להרגיש שכל הרצונות שלנו נמצאים בנקודה אחת. ושם בנקודה הזאת, בהתאם לעד כמה שהרצונות מתאחדים, שם יותר ויותר מתגלה הבורא.

אז בואו נשתדל כל פעם להתקרב להרגשה הזאת, למעמד הזה, בכל רגע, גם בזמן השיעור, במשך היום, לא לעזוב את הנקודה הזאת, שאת זה אני רוצה בלבד.

קריין: אנחנו בעמ' 53 בספר פסח בטור א' שורה דמוחא בליבא המתחיל ב "עשו כפי כחכם" בכתבי בעל הסולם זה בעמוד 95 בטור ב'.

"עשו כפי כחכם ותשועת ה' כהרף עין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות."

המשפט הזה הוא בעצם מכסה לנו את הכול. את הכול. אם אני לא יודע ממה להתחיל, מה לעשות, למה לחזור במשך היום, על מה לחשוב בכל רגע ורגע, המשפט הזה הוא מכוון אותי, מכל מקום מה שיהיה, נכון למטרה.

איתא [מובא]: "תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו". פירוש, שהיה קשה לחז"ל, איך אפשרי הדבר שישלטו קטרוגים בתורה ועבודה של התלמיד, עד כדי גירושו מלהסתפח בנחלת ה', וזאת אחר שהוא דבוק ברב אמיתי? וע"ז תירצו, כי בעת ירידת התלמיד, ידמה לו כמו שהרב גם הוא ירד ח"ו, עמו,".

הירידות האלה הן חובה שיקרו, כי אנחנו כל פעם צריכים לגלות את הרצון לקבל שלנו יותר ויותר גרוע, וזה דווקא בגלל שאנחנו מתקדמים בדרך. לכן כל פעם אנחנו נרגיש שדוחים אותנו, זאת אומרת שאנחנו נכנסים לגלות, לניתוק בינינו, בין החברים, ובניתוק עם הבורא. לחשוב על הבורא נעשה יותר קשה.

בהתחלה כשאדם מתקדם לחכמת הקבלה הוא לא יכול לעזוב, המחשבה הזאת היא כל הזמן נמצאת בו ולא נותנת לו לישון, הוא כל הזמן משתוקק ורוצה. אחר כך ההפך, עובר איזשהו זמן, הוא נעשה יותר רגוע, מתקרר ואפילו קשה לו לחשוב על זה, הוא לא יודע ממה להתחיל את המחשבה על הרוחניות, על הבורא. עד כמה הוא נמצא הפוך ממה שהתחיל את הדרך.

"וכיון שכן הרי באמת כן, כלומר, שלא יוכל להנות מרבו, אלא כפום (לפי) מה משער בלבו, וא"כ אין לו אלא רב שפול וירוד. בו במדה שמדד אותו ועל כן גולין את רבו עמו. וד"ל." אם אדם יורד מהמצב הרוחני שלו, במידה הזאת הוא פחות מעריך את המורה שלו, מורה הדרך שלו, את החברים, ואת הבורא בסופו של דבר. זה נקרא "שיורד ממצבו".

"תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, וכנ"ל "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד.

ומפורש שעבודם "בחומר ובלבנים" "חומ"ר", ה"ס עון החמור שדנין בזה על "המחשבה" ובלבני"ם, ה"ס "התשובה" שזכו לרחמים עליונים, והשיגו לשעתם אור עליון, מאמונת האבות הקדושים, ונתלבנו מעונותיהם, אלא שלא היה לתמידות, והיו מתגלגלים ובאים מחמת זה בכל עבודה בשדה, דהיינו, המשך עבודה קשה הנוגעת בכל שאר המצוות. כמו שאמרו ז"ל: "בינונים זה וזה שופטן", ולכן נקראת קליפה זו "פרעה", אותיות "פ"ה ר"ע", פי', דבחי' מלכות שבמוחין נקרא פה, שסודו הוא בחי' הכרעה והסכמה שלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה. ובגלות מצרים היתה שליטה ל"פה רע" הנ"ל והיו חוזרים לסורם. ולכן אף על גב שזכו לאיזו הארה עליונה מט"ר, אבל היא לא יכולה להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא לעומת "פה דקדושה", דהיינו העורף היה מפסיק השפע היורד מן הראש. ויונק ומוצץ כל השפע שהתחיל לרדת בשביל ישראל. וזה סוד "שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה כשוף גדול על פתחי מצרים. כמו שאמרו חז"ל."

התקופה היא כל כך לא נעימה, שאדם מקבל הרגשה שמושכים אותו כל מיני תענוגים גשמיים, כל מיני דברים. הוא פתאום יורד כאילו למצב כמו שהיה קודם במצב שלו בחיים, שנמשך לכל מיני תענוגים גשמיים, לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, לכל אלו בצורה מופרזת, או לעצלות לפחות, שלא רוצה לעשות כלום, לא לזוז ולא שום דבר.

יש כאלה שמתלוננים שהם נכנסים לסדרות, שהם מתחילים לראות סדרות כאלה דרום אמריקאיות מטופשות, אני לא יודע איזה, כך מתלוננים ושלא רוצים כלום חוץ מזה. זאת אומרת יש איזה טמטום שמגיע, כמו ענן שמתיישב על הלב ועל המוח והאדם נכנס לזה ויכול להיות בזה הרבה זמן. זו עבודת פרעה, שאדם יכיר את עצמו עד כמה הוא מנוהל מלמעלה ואין לו שום אפשרות לצאת. זה נקרא שנמצא במצרים ולא יכול לברוח ממנו. זה עוד לא, ישנם עוד מצבים במצרים שלא יכול לברוח מהם, אבל זה המצב הידוע, הבולט.

"ובזה מובן הפ' "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה", פירוש, שהשי"ת הודיע על ידי משה עבדו, ששום יד חזקה, וכוחות שבעולם, לא יועילו על קליפה רעה זו, מפני שאינה נכנעת אלא מפני השי"ת בכבודו ובעצמו. שז"ס "אני ולא שליח", וז"ס "ושלחתי את ידי והכתי במצרים וכו' ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים" וכו'."

אדם יכול לעשות הרבה פעולות ותחבולות, אבל לא יעזור לו שום דבר. אלא רק דרך קבוצה, כשהוא משתוקק לבורא ובאמת מביא את עצמו לבורא ודורש מהבורא עזרה בצורה רצינית, נחרצת, רק זה עוזר.

מה אנחנו צריכים להבין מכאן? שהבורא עושה לנו כאלו תרגילים, ואדם בזמן התרגיל, באמצע התרגיל הוא משועבד לפרעה. הוא צריך להרגיש את השעבוד הזה, אבל להרגיש זה לא אומר שהוא צריך להישאר בו, אלא צריך להשתדל עד כמה שאפשר לצאת ממנו. אבל איך הוא יוצא אם הוא נמצא בשעבוד? אף אחד לא יכול לברוח משליטת פרעה. אז הוא צריך מראש לסכם עם החברים שכולם דואגים לכולם בעשירייה. לכן ברגע שהוא נמצא בזה, הוא מרגיש איך החברים דואגים ורוצים לעורר אותו, להוציא אותו מהבור הזה שהוא נפל בו. וודאי שהחברים גם יכולים להיות בכל מיני מצבים, לכן זו חייבת להיות התחייבות שאדם על עצמו לא יכול לעשות כלום, אבל על אחרים כן. ואז אם כל אחד עוזר לחבר, בסופו של דבר כולם יכולים לברוח מהשעבוד הזה. זה דבר אחד.

דבר שני, שהעבודה הזאת צריכה להיות יום יום. אני יכול כביכול לבדוק את החבר, אבל מאיפה אני יודע מה עימו אם אני בעצמי בצורה כזאת נמצא. לכן כל העבודה שלנו היא כל הזמן לדאוג לרומם מצב רוח בקבוצה ולדאוג שתהיה לחברים התרוממות. ובמידה שאני דואג שהם יתרוממו, במידה הזאת הם גם יכולים לדאוג לי שאני אתרומם. וכך אנחנו מחזיקים את עצמנו כל פעם בעליות עליות ועליות, למרות שמלמעלה אנחנו מקבלים ירידות, ירידות וירידות. אנחנו יכולים בקבוצה לעשות כאלו יחסים בינינו, שלא נרגיש עליות לחוד וירידות לחוד, אלא כל פעם זה יהיה כמו שמאל ימין, שמאל ימין, בצורה כזאת, וכך נתקדם מהר.

שאלה: השאלה עולה מתוך הטקסט, כתוב שהעורף עצר את השפע שיוצא מהראש ושאב את השפע שהתחיל לרדת לישראל. מה זה אומר?

שכל האור שהיה צריך להגיע לכלים דהשפעה, מפני שנפלו לכלים דקבלה, אז כלים דקבלה על ידי זה מתגדלים ועוצרים את ההתקדמות של האדם.

שאלה: כתוב "שהשי"ת הודיע על ידי משה עבדו, ששום יד חזקה, וכוחות שבעולם, לא יועילו על קליפה רעה זו". מה זה אומר דרך משה עבדו?

שישנה הארה, מחשבה, הרגשה כזאת בתוך האדם, שהוא מתחיל להבין שבסופו של דבר מעל מנת לקבל לא יכול להוציא אותו שום דבר, אלא רק אם הוא דרך הקבוצה יקשור את עצמו לבורא. וזה הכוח שיכול להילחם נגד על מנת לקבל של האדם ולהביא אותו לעל מנת להשפיע.

שאלה: העליות והירידות שאנחנו מקבלים מהבורא, יש להן את הכוונה להוציא אותנו מהאגו האישי שלנו ולהכניס אותנו לאגו הכללי של הקבוצה, שכך נהיה קבוצה אחידה, הומוגנית?

גם נכון, כן. להיות יחד עם הקבוצה אפילו ברצון לקבל המתגבר, זה עדיף מאשר להיות לבד.

שאלה: יש דוגמאות רבות שבהן החברים מתקררים, חברים שלומדים אולי 10, 15שנה ופתאום מתקררים. עכשיו מגיע אדם והוא צריך לתת התפעלות לכל החברים כדי שהם ישתמשו בו ויוכלו להמשיך בלימוד, אבל זה לא קורה תמיד, למה זה לא קורה?

כדי שתהיה לכם בחירה חופשית. בסופו של דבר הבורא לא רוצה לחייב אתכם להגיע להשפעה אלא הוא מעורר ולא מעורר, נותן לכם כל מיני אפשרויות, הזדמנויות ואתם צריכים בסופו של דבר להחליט מה אתם מעדיפים, שלא תגיעו כמו עבדים מחוסר ברירה, ומכל הצרות האלו תגיעו להשפעה.

נניח עכשיו יש עליכם את ווירוס הקורונה, ובגללו אתה מגיע להשפעה, בגללו אתה מגיע לחיבור או לעוד כל מיני דברים. לא, הבורא לא רוצה את זה. אם כן, היה מלכתחילה עושה מאיתנו יצורים שמתעסקים בהשפעה במקום בקבלה. מה ההבדל? זה בסך הכול החצי השני של הטבע. אבל הוא לא עושה את זה, הוא לא רוצה את זה, הוא נותן לנו בחירה חופשית. מלמד אותנו, זה כך וכך, טוב ורע, כמו שאנחנו מלמדים את הילדים, אבל אחרי זה הוא נותן לנו את האפשרות לבחור מה לעשות.

תלמיד: אז אין לנו בעצם יותר מה לעשות.

אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים, אבל רק בתוך הקבוצה. כי אם מחוץ לקבוצה אז אתה נמצא בדרגת חי, דומם צומח וחי. אם אתה רוצה להיות בדרגת האדם, הדומה לבורא במשהו, אז אתה צריך להגיע לקבוצה. ובקבוצה כשאתה עושה פעולות, שם אתה רוכש את דרגת המדבר, זאת אומרת אתה נעשה למעלה מדרגת חי, למעלה מהאינסטינקטים הגשמיים, הבהמיים שלך, ואתה מתחיל להחליט לעבוד כמו הבורא, בפעולת ההשפעה, וזה נקרא דרגת "האדם", הדומה לבורא.

לכן יש כאן לימוד. כמו שאנחנו מלמדים נניח בעולם שלנו את הילד, "תעשה כך ולא כך, תתגבר על זה, תעשה משהו נגד הרצון שלך, אתה צריך להיות מחונך, אתה צריך להתנהג יפה וכולי". אתה מלמד ומלמד אותו והוא קולט לאט לאט, וכמה שיקלוט בזה הוא יהיה בן אדם. ואם תשאיר אותו אתה תגַדל קוף.

שאלה: מהי הדרך הנכונה להעלות את מצב הרוח של הקבוצה?

אין יותר גדול מדוגמה אישית. דוגמה אישית היא בעצם עושה את הכול. תנסו ותראו. תעשה רק כדי לעורר את החברים, מה שיש לך מזה לא חשוב, באיזה מצב אתה נמצא, לא חשוב, תהיה כשחקן שחייב לשחק לפניהם כדי להעלות אותם.

שאלה: אנחנו יודעים שהעולם הזה הוא כמו זבל, אנחנו באמת לא רוצים להיות כאן. אז מה אני צריך לבחון לגבי הרצון לקבל הזה, או מה אני לא צריך לבחון כדי להתמקד בתכונת ההשפעה, להתמקד בחברים, האם יש משהו שאני צריך להתבונן עליו או לבחון ברצון לקבל?

קודם כל, העולם הזה הוא לא זבל. בעצם אין שום דבר רע ואין שום דבר נבזה בשום דבר שנמצא בטבע, דומם, צומח, חי ובני אדם. הבורא לא ברא שום דבר סתם ומיותר. לכל דבר, הקטן ביותר, יש ערך כמו לכל המציאות הכללית. זאת אומרת, אם אתה מדבר על גרם של הדבר הכי מבוזה בעיניך או אתה מדבר על כל האנושות, כל המציאות, כל העולמות, זה ממש אותו המשקל. אם אתה שם את זה על משקל, אז זה אותו המשקל.

הכול תלוי רק עד כמה האדם יכול להשתמש בזה כדי לקדש את הבורא, את הבריאה, את הקשר בין האדם לבין הבורא, עד כמה משתמש בזה, אבל לא שלמשהו שיש ערך בפני עצמו. לכן כתוב, "כל הפוסל, במומו פוסל", שאם אתה עדיין לא יכול להשתמש באיזה גרם של איזה חומר או רצון או מחשבה, זה אתה לא יכול, זה פגם בך. אבל בגמר התיקון תצטרך לכל הכוונות, לכל הרצונות, לכל החומרים, לכל העולמות, לכול.

דווקא בדברים הנמוכים ביותר, שם תגלה שנמצאת התגלות הבורא הגדולה ביותר. אבל בינתיים אתה מזלזל בדברים האלה, "מה יש בהם, לא רוצה אותם, הם רחוקים מהקדושה". זה שכל מיני דברים רחוקים מהקדושה, או קרובים, בזה אתה עכשיו, "כל הפוסל במומו פוסל", אבל אחר כך אתה תראה שאין שום דבר רע ובזוי במציאות, כי הכול בנחיצות גדולה חייב לקבל את המקום שלו במערכת האינטגרלית.

קריין: קטע מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה."

כן. מילים ממש זהב.

שאלה: האם אפשר לדייק מה זה אומר שהתלמיד גולה והמורה גולה עימו?

זה פשוט מאוד, ישנם זמנים שאתה נמצא בהתרוממות, אז גם המורה בעינייך נמצא בהתרוממות, ישנם זמנים שאתה נמצא בנפילה ואז על הכול, כולל המורה, אתה חושב כך שגם הם לא שווים הרבה. הכול תלוי במצב האדם.

שאלה: האם חבר יכול לקבל עזרה מהעשירייה אם הכוונה שלו בעבודה היא להימנע מסבל או מייסורים בחיים הגשמיים?

כן, וודאי שאם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו תמיד חושבים בכל רגע ורגע איך להימנע מסבל ומייסורים בחיים הגשמיים, זה ברור לנו ובטוח, כי זה הטבע. אנחנו לא יכולים להגיד "לא אכפת לי כלום, אני חושב רק על רוחניות", ברגע הבא יראו לך על מה אתה חושב ועל מה אתה דואג. וודאי שהקבוצה יכולה לעזור לכל חבר וחבר בכל מצב בלי יוצא מן הכלל במה שאנחנו יכולים להיות. כוח הקבוצה מסוגל לקשור כל חבר עם הבורא בכל מצב שיהיה ולבקש מהבורא שיעזור לכל חבר שדורש, שצריך, או שהקבוצה מחליטה שהיא מבקשת עבור החבר הזה ופונה לבורא.

שאלה: כתוב בקטע "ויקם מלך חדש שלא ידע את יוסף, ומפרש שנתגלתה שליטה חדשה במוחם של כל אחד". מתוך זה אפשר להבין שאם אני חושב שמשהו לא נכון, כמו שאמרת לפני רגע, אז אני סטיתי מהדרך, כלומר "כל הפוסל במומו פוסל". אם אני רוצה להוריד את זה למשהו מעשי כמו להביא את זה לעשירייה, נניח אני כועס על מישהו שלא התעורר או כן התעורר, האם גם פה כל פעם שאני אומר או חושב משהו שלילי טעיתי לגמרי? אני מנסה להבין את הקשר הזה.

אתה תמשיך ותראה איך זה מסתדר, קצת מסובך להסביר את הדברים. אתה צריך להיות בזה בעל הרגשה וזה יסתדר. תמשיך, תשאל אותי נניח בעוד שבוע.

שאלה: איך אנו מתקשרים בתוך העשירייה על כך שהישועה מגיעה מהכוח הקולקטיבי, שצריך להציל כל חבר בצורה אישית?

סך הכול אנחנו לא אומרים שככה הבורא עושה, ככה הקבוצה עושה, כי בזה אנחנו משקרים. זה אני שמרגיש שכך הבורא עושה, אני מרגיש שכך הקבוצה עושה. זאת אומרת לא שזה קורה, אלא כך אני מפענח את זה, כך אני מסביר, כך אני רואה, כך זה נראה לי. לכן יש הבדל בין מה שקורה ובין מה שאני מרגיש, ואם אני משתדל להשוות את הרצוי עם המצוי, אז אני מתקדם לאמת.

שאלה: מתי בעצם אפשר להגיד שהתחלנו את העבודה הרוחנית, באיזה שלב, מה הדבר הזה?

את העבודה הרוחנית האדם מתחיל מהרגע שהוא נמשך לחכמת הקבלה, כבר אז הוא מתחיל. אבל הוא עדיין כמו ילד שנולד, הוא חי? הוא חי. הוא נמצא בעולם שלנו? כן. אבל עד כמה הוא משתתף בעולם שלנו? הוא לא משתתף בעצמו, אלא הולידו אותו, עשו את הגופה הקטנה הזאת, וכך היא מתקיימת. אז הוא נמצא בעולם? הוא נמצא, אבל לא מעצמו. אנחנו עוברים כל מיני מצבים, לא מובן לנו מה אנחנו עושים, באיזו צורה אנחנו מתקיימים, מאיפה ולאן, עדיין עובדים עלינו. והמקובלים רק מייעצים לנו, מה תעשו כדי לצאת למצבים שאתם יותר תבינו, תרגישו, שתהיו מודעים למה שקורה לכם.

מה תעשו? אז הם אומרים, אין שום דבר שאפשר לעשות, אלא רק להיכנס לקבוצה ודרך המערכת שנקראת קבוצה, שזה הפרצוף, זו הנשמה, אתם תוכלו לבדוק בדיוק עד כמה שפועלים עליכם, עד כמה שאתם נפעלים ועד כמה שאתם מפעילים.

אין ברירה, אתה צריך כלי עצמאי אפילו כדי להתנגד לזה שעושים ממך חיה. אתה רוצה להתעלות מעל דרגת החי לדרגת המדבר. לדרגת המדבר זה נקרא שאתה נכלל בקבוצה. בדרגת חי אתה חי בפני עצמך, ובדרגת המדבר אתה חייב שהקבוצה תהיה לך כבית, ככלי, כגוף שלך. זה ההבדל בין אדם לבהמה, הבהמה מחוצה לחיבור, והאדם בתוך החיבור. פשוט.

אז חכמת הקבלה ממליצה לך תעשה כך וכך, ואז תגיע למציאות האמיתית, להרגשה, לתפיסה, ובה תוכל להתכלל ולהיות אדם. מה זה אדם? שאתה תתחיל להרגיש, לפענח מה עושים איתך דרך הקבוצה. כי דרך הקבוצה זו כבר דרגת אדם. אם לא דרך הקבוצה זו לא דרגת אדם, זו בהמה במאה אחוז. לכן אתה יכול לראות את כל העולם "כולם כבהמות נדמו" כתוב עליהם. איפה האדם? מי שמזדהה עם העשירייה, נכלל במערכת שנקראת אדם, אמנם זו מערכת קטנה, הכי קטנה, אבל היא במשהו דומה לאותה מערכת שנקראת אדם הראשון, ואז הוא נקרא אדם.

לכן כל העבודה שלנו היא להתכלל בעשירייה. ויעברו אולי עוד חמש או עשר שנים ואתה תשמע במשך הזמן הזה כל הזמן אותו דבר, ובסופו של דבר אתה תסכים. בסופו של דבר אתה תסכים, רק הכול תלוי מתי זה יקרה, או עכשיו, או בעוד חמש עשרה שנים, בחיים האלו או בכלל לא בחיים האלה, אבל תצטרך לעשות את זה.

תלמיד: יש לי תחושה, הרגשה, גם אני כפרט, גם כקבוצה, שלפעמים את המושג הזה של רוחניות אנחנו לוקחים לכל מיני תופעות מגלומניות.

זה עניינך, אני לא רוצה לדבר על זה. זה שיש לך בלבולים, זה עניינך. תופעות, מגלומניות, כל מיני דברים, אל תעשה לי כאן פילוסופיות, זה לא אכפת לי. כל החיים הבהמיים האלו של העולם הזה על פני כדור הארץ לא חשובים לי. זה שאתה שקוע בזה, זה עניינך. אצלי אין דבר כזה, אצלי זה ברור מאוד, מה שלא עובר דרך העשירייה, זה הכול בהמה, "כולם כבהמות נדמו", ומה שאני מעביר דרך הקבוצה, ומתייחס בתוך הקבוצה לבורא, זו רוחניות. את המגלומניות שלך תשאיר כאן.

שאלה: איך אני מבטיח או איך אני דואג שהעשירייה שלי תממש את ההמלצות היומיות שאתה נותן לנו?

קודם כל אתה צריך לקבל את העשירייה שלך כעשירייה מושלמת, הנמצאת בגמר תיקון. ואתה צריך לעשות עימה תרגיל, שאתה נכלל בהם כאילו שהם ממש מלאכים וכולם נמצאים במצב המתוקן במאה אחוז. אם תעשה תרגיל כזה, אתה תרגיש פתאום שאתה באמת מוצא אותם כך. כי "כל הפוסל במומו פוסל" ואין לפנייך עשירייה אלא מה שאתה מתאר בכלים המקולקלים שלך כעשירייה שלפנייך. אתה מצייר את המציאות.

שאלה: מהו הכוח הזה שנקרא "משה", ולָמה אנחנו לא שומעים את קולו? איך אפשר לשמוע בקול משה?

אנחנו לא שומעים את כוח משה בגלל שאנחנו לא מכוונים להתעלות למעלה מהאגו שלנו, "משה" הוא זה שעוזר לנו, שמושך אותנו קדימה.

שאלה: כתוב בסוף טור ב', ""שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה כשוף גדול על פתחי מצרים." מה קרה באותו לילה לפרעה, מה המצב הזה בעשירייה שפרעה מפספס? שיש הזדמנות לצאת, ופרעה כאילו לא רואה שכולם יוצאים?

פרעה כאילו מפספס, כאילו עושה פנים כאלה רציניות, ממש מתרגז, לא נותן, ואכזרי. את כל הדברים האלה, אם אתה מקבל את המשחק הזה נכון, אתה מתחיל להרגיש שאין אכזר בבית המלך, והכול פועל לטובתך, גם הדברים הרעים, וגם הדברים הטובים. פתאום אתה מתחיל לראות שכל הכוחות שפועלים בטבע, עד כמה שהם כוחות מאיימים, אכזריים, וממש נוראים, פתאום מתחיל להיות מובן לך, שאלו הגבלות, כדי לא לתת לך ליפול, כדי לקדם אותך יותר מהר. ככה זה עובד, "אין אכזר בבית המלך", וגם פרעה עובד יחד עם הבורא, רק בתנאי שאתה מתייחס לשניהם בצורה נכונה. כי גם פרעה וגם בורא אלה כוחות הטבע, שחייבים לבוא אליך ולעזור לך, אם אתה רוצה להתקדם באמת לאהבת חברים ומתוכה לאהבת ה'.

תלמיד: אבל לָמה עדיין בורחים בחיפזון בלילה?

אתה בורח, כן, כי אתה מבין שאין לך שום אפשרות להתמודד עם האגו שלך, אלא כרגע אתה חייב להתנתק ממנו. להתנתק, לעשות ככה, בלוק. תעשה, כאילו אין לי את זה, וזה נקרא שאתה בורח.

תלמיד: ואיך מגיעים, מה זה להגיע בעשירייה למצב של אותו לילה, שיש הזדמנות לבריחה?

להתקשר, אלו כולן דרגות קישור, אופני קישור בין החברים. תשתדל להיכנס לזה ולראות, ואתה תראה שחברים כבר מוכנים לך שם.

שאלה: האם הרגשת המציאות כקדושה תוציא אותנו מהבושה?

אני אגיד לך שכן. אבל זו שאלה לא לפי מה שדיברנו.

שאלה: אם קורים לנו דברים רעים או דברים טובים, אנחנו צריכים לראות הכול כפעולות מתוך מערכת אחת, ואנחנו לא מרימים את הראש יותר מדי כשטוב לנו, לא מורידים את הראש יותר מדי כשרע לנו, מבינים שהכול זה חלק מהתהליך שנועד להוביל אותנו למטרה. האם הבנתי את זה נכון?

כן, אפשר להגיד.

שאלה: אנחנו אומרים שאדם שעובד בעשירייה, החושים הפרטיים שלו מתחדדים בצורה מאוד חדה. מה האינדיקציה לאדם שקולט ומשדר דרך העשירייה, ולא קולט ומשדר דרך הכלי הפרטי שלו?

אני לא יכול להגיד. איך אתה יכול להגיד את זה? לפי מה שאתה מזהה בכלים שלך, עד כמה שהוא מכוון למטרה, עד כמה שהוא רוצה להזדהות עם העשירייה, עד כמה שאת כל הרצונות שלו הוא לוקח מעשירייה, עד כמה שהכוונות שלו, הפעולות שלו, הן כדי לחזק את העשירייה. ככה מרגישים, מרגישים, אחר כך אתה יכול להגיד איך אני מרגיש? אתה מרגיש לפי הכלים שלך. יכול להיות שאתה לגמרי לא מרגיש, כמו שילד קטן לא מרגיש מה קורה בין הגדולים, איזה מערכות יחסים יש שם, ועוד כל מיני דברים, הוא לא תופס את זה, אין לו רגש ואין לו שכל לזה. כך לאט לאט אנחנו מתפתחים, ואנחנו יכולים לזהות בחברים שלנו עד כמה שהם נמצאים קשורים לעשירייה, כל אחד לעשירייה שלו, או לא.

שאלה: בעל הסולם כותב במכתב שהוא לא יוכל ליהנות ממורו יותר ממה שהוא מתאר אותו בליבו. לְמה בעל הסולם מתכוון פה?

בעל הסולם מתכוון שהמורה יכול להיות כל אחד כלפי השני. במידה שהאחד מכבד את השני הוא יכול להיות המורה שלו. אם אדם מכובד בעיני, אם אני מכבד אותו אז אני לומד ממנו. הוא יותר גבוה ממני אז אני לומד, כך בסך הכול. ואנחנו צריכים לבדוק האם בעלייה אני מעריך את המורה שזה טבעי או בירידה אני לא מעריך אותו שזה טבעי, ועד כמה העליות והירידות שלי משפיעות אם אני מכבד את המורה או מוריד אותו בעיני.

שאלה: בעל הסולם כותב שהעיקר זה אחדות החברים. מה זה אומר ואיך אפשר להתקרב לזה?

אתה צריך לקחת את המאמרים הראשונים של רב"ש ואז אתה תראה מה זה. "אחדות חברים" זה שאנחנו משתדלים להרגיש שכולנו שייכים לרצון אחד, למחשבה אחת, למטרה אחת. זאת אחדות.

קריין: אנחנו עוברים ל"ספר פסח", עמוד 57, אגרת י"ד של בעל הסולם. נמצא גם כן ב"כתבי בעל הסולם", בעמוד 700.

אגרת יד

שנת תרפ"ה (1925)

"ב"ה י' שבט תרפ"ה ורשה יע"א

לכבוד ... נ"י

... ועיין היטב באלף יומין דחול! כי הם שבילי דנהר דעה, והיינו דקאמר שמואל: "נהירין לי שבילי דשמיא [ברורים לי שבילי השמים]". בבחינת שבת, "כשבילי דנהרדעה", בחינת יומין דחול [ימי החול]. כלומר, "מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת". ואם כן כל האורות דשבת נערכין באורות שמרויחין ביומין דחול. שז"ס "אלף יומין דחול"."

זאת אומרת, שאנחנו בסך הכול מגיעים לאור השבת, "אור השבת" זה נקרא אור של גמר התיקון. זה לא יום השבת, "שבת" זה נקרא המצב של התיקון הכללי, ולכן כל המציאות שלנו מתחלקת לשישה ימים כביכול וליום השבת, כשכל יום זה 1000 שנה. לכן אנחנו נמצאים עכשיו בסוף האלף השישי, 5800 נגיד, לקראת המספר 6000, וב-6000 כבר מגיעים לשבת. כך אנחנו מתקדמים. אז "יומין דחול" זה כל הזמנים שאנחנו עשינו בהם כל מיני תיקונים, ויום השבת זה הזמן שאנחנו מקבלים את המילוי לכל התיקונים שלנו שהכנו במשך ששת הימים האלה, זאת אומרת, במשך 6000 שנה של העבודה הרוחנית שלנו.

"ובזה יובן הפסוק, "בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה, כמו שמבואר בהגדה של פסח.

וזה שנתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך.

וזה ענין, "למען שתי אותותי וכו', ולמען תספר וכו'. וידעתם כי אני הוי'"."

בעצם כל האיגרת היא די פשוטה, רק היא בנויה על זה שהוא רוצה להסביר את זה לפי המילים והמשפטים מהתורה. אבל מה הוא רוצה להגיד בסך הכול? שבכל מקום שאנחנו רואים פעולות בעד או נגד רוחניות, שמקרבים אותנו לרוחניות, דוחים אותנו מהרוחניות, עושים לנו חושך ואור בחיים, כל הדברים האלה מגיעים לנו מאין עוד מלבדו, ואת זה עושה הבורא כדי לעורר בנו כל מיני רגשות והבנות הפוכות זו לזו. כי דווקא על ידי דבר והיפוכו אני מתחיל להיות מורכב, משובח ואז אוכל להגיע להבנה ולהכרה של כל מיני התרשמויות מהבריאה שבהן אני יכול לגלות את הבורא.

כי אני מגלה את הבורא מדבר שהפוך ממנו, ולכן אני יוצא מ"בראתי יצר רע", מיצר הרע בכך שאני מפתח אותו ומגיע ליצר הטוב. במידה ויצר הרע שלי מתלבש ביצר הטוב, במידה הזאת אני מתחיל להרגיש את הבורא לפי מידת השתוות הצורה. אז את כל הדברים האלה, הוא מסביר לנו עכשיו עד כמה כולם, גם ברע שאני מרגיש אותם וגם בטוב, אני מקבל אותם תמיד מהבורא בלבד, מאותו מקור.

קריין: נמשיך בטור ב', שורה שנייה.

"פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו, שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם, בסוד אל תסורו "מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות, כי טרם המילוי נקראים מדות, ובמלואם לטובה נקראים ספירות, "ספיריית", שמאירים לעולם. מסוף העולם עד סופו. שזה סוד "ולמען תספר", וכל זה אני צריך בשביל הסוף דבר. דהיינו, "וידעתם כי אני הוי'", "ולא שליח". שז"ס שער הנון, שאין לו דרך להתגלות זולת בהקדם מ"ט פנים טהור וטמא, בזה לעומת זה, שבהם "צדיק מ"ט לפני רשע"."

זאת אומרת, בצורה כזאת משיגים את הרוחניות, ובכלל כל הדברים שאנחנו משיגים אנחנו משיגים מדבר והיפוכו, וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, כל ההרגשה שלנו צריכה להיבנות על החושך ואור, על האור והחושך, וכך בקונטרסט בין שני המצבים הללו אנחנו מתחילים להרגיש את המציאות שלנו ולהתמצא בה.

שאלה: איך להגיד לעצמי שאין עוד מלבדו בכל דבר אם אני שומע שיש בחירה חופשית? אז יש מצבים שאסור להגיד שאין עוד מלבדו ואני חייב להגיד שזו טעות שלי, אני עשיתי משהו?

אתה חייב בכל זאת להשתדל לשייך הכול לבורא שנותן לך הזדמנות ליישר את השכל שלך ולהגיד שאין עוד מלבדו, זה בא ממנו. זו תחילת כל היחס שלי למציאות, שהמציאות היא כולה הבורא ואני שמקבל עכשיו מהבורא את הקשר, אני צריך לדעת איך אני מתקשר דרך המציאות לאותו מקור, לבורא, שהוא אין עוד מלבדו.

תלמיד: אז מה זאת בחירה חופשית?

בחירה חופשית זה בכל דבר ודבר להשתדל למצוא את הבורא.

שאלה: אמרת שכדי לראות את החברים ברוחניות ואפילו בגמר תיקון זה דבר שכדאי לעשות, וגם בעל הסולם כותב פה שהתכונות הופכות לספירות. איך עדיף לעשות את זה? איך לגשת נכון למצב הזה?

עד כמה שאתה משתדל לייחד את כל המצבים שלך בקבוצה, אתה תתחיל לראות איך הקשרים שלך עם החברים הופכים להיות לספירות. זו עבודה לא פשוטה וזה לא יקרה מהיום למחר אבל ככה זה.

שאלה: כתוב פה "כי טרם המילוי נקראים מדות", מה זה מידות? מה זה אומר?

מידות זה אומר רצונות עוד לפני שמקבלים על ידי המילוי צורה נכונה, אמיתית. לא צורה, יותר נכון הבחנה נכונה. יש לך כוס ריקה, ויש לך כוס שיש בה נגיד וויסקי, וכוס שיש בה חלב, וכוס שיש בה אויר, מה ההבדל בין הכוסות האלה? עד כמה היחס שלך לכל כוס וכוס שונה, אבל זו אותה כוס. זאת אומרת, אלה מידות ואלה ספירות. ספירה זה שיש בה כבר מילוי, ואז אתה מתייחס למילוי, והמידות הן רק כוס של 200 גרם. של מה? אין עדיין של מה.

תלמיד: זאת אומרת, המידות זה תמיד משהו שחסר?

לא. מידה זה לא שחסר אלא זה לא מספיק. צריך להיות אדם שמתייחס למידה והופך אותה לספירה.

תלמיד: וכשקוראים על משהו שכתוב "מידות הדין" זה קשור לזה?

ודאי שכן. מידה זו מידה, זו מדידה, ששוקל כך. אבל עדיין מה שוקל? אז כמו שאתה אומר 200 גרם כוס. ומה הלאה? מה שבתוך הכוס זה מה שחשוב לנו.

(סוף השיעור)