שיעור בוקר 11.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - "יום הכיפורים"

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - "יום הכיפורים", מקטע מס' 1, כותרת משנה "ימי סליחות וכפרת עוונות".

קטע מס' 1, כותב הרב"ש.

ימי סליחות וכפרת עוונות

"הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה. ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

שאלה: מה זה קטן וגדול שווים בעניין תפילה?

כך רב"ש כותב.

תלמיד: במה קטן, במה גדול?

בכל מה שאתה רוצה להגיד עליהם.

תלמיד: למשל אם הוא קטן באמונה, או גדול באמונה?

כן.

תלמיד: הוא אומר שאם הוא קטן אמונה, הבורא לא שומע את התפילה שלו, כי זו לא תפילה שלמה. אז איך יכול להיות שקטן וגדול שווים?

כך הוא אומר, כי התפילה לא נגמרת בזה שהיא יוצאת מהאדם, אלא עד כמה היא נקלטת בבורא.

תלמיד: זאת אומרת שהבורא שומע תפילות גם אם הן לא מאמונה שלמה?

כל דבר.

תלמיד: קראנו קודם במאמר שהחטא של האדם הוא שהוא לא ביקש. ולמה הוא לא ביקש? כי אין לו אמונה.

אז מה?

תלמיד: ואז הוא אומר, קטן וגדול שווים. לא מובן איך קטן וגדול שווים, אם מישהו קטן אמונה, התפילה שלו לא מקבלת מענה מפני שאין לו אמונה שלמה, ולכן הבורא לא ענה לו. ואם הייתה לו אמונה שלמה, אז ודאי שהיה מקבל תשובה שלמה, פשוט אין לו חיסרון. אז איך קטן וגדול שווים?

אני לא יודע, אבל אתה קורא יחד איתנו.

תלמיד: כן, אבל זה סותר.

בינתיים זה סותר. נמשיך עד שיתבהר.

קריין: קטע מס' 2, כותב הרב"ש.

"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי."

(הרב"ש. אגרת כ"ג)

שאלה: רב"ש אומר שהעיקר בהתעוררות בתשובה זה לעורר את הרצון.

כן.

תלמיד: איך ממצב שיש איזו שלימות, מעוררים רצון? כי יש איזה כיסוי על הרצון לקבל, על יצר הרע, על כל הדברים שהוא צריך לחפש עכשיו לתקן.

אז שיחפש.

תלמיד: איך מחפשים?

זו כבר שאלה אחרת. מתפללים קודם כל, כי הרצונות מתגלים מלמעלה.

תלמיד: אז כשהוא מרגיש שלימות הוא צריך להרגיש אילו רצונות עוברים דרכו ולעשות מיון?

כן.

תלמיד: ועל כל רצון שהוא לא לטובת הבורא?

הוא מבקש תיקון.

תלמיד: הוא צריך לבקש עד שהוא מקבל תיקון על הרצון הזה או שהוא צריך לאסוף כמה רצונות ואז להיות בהתפרצות? איך זה עובד?

התשובה האמתית, הנכונה כאן צריכה להיות "אני לא יודע", אתה תגיע ותדע.

קריין: קטע מס' 3.

"כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין. לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות". היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א.

ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך לעשות, הוא, שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, שיהיה בחינת ה', שהוא בחינת רחמים. שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו, שתהיה התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. נמצא, שעל ידי היחוד נתכפרו כל העוונות."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

שאלה: רב"ש אומר שכל החטאים הם מהרצון לקבל ולכן חייב להיות דין על מלכות, זאת אומרת לא להשתמש.

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר, אבל היא צריכה להשתוות לקדוש ברוך הוא, לכן צריך פה רחמים. איך קורה המעבר הזה מלא להשתמש, לכן להשתמש בצורה נכונה? איך קורה המעבר הזה מדין לרחמים?

על ידי תיקון, כשמופיע אור וכוונת המלכות נעשית על מנת להשפיע.

תלמיד: מאיפה יש לה פתאום כוח לעבוד, לעשות משהו להשפיע?

על ידי האור, אור המחזיר למוטב.

קריין: כן, קטע 4.

"מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה. וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

שאלה: מהי תפילה על אמונה בקביעות? צריכה להיות כוונה בתפילה כזאת? איזו כוונה צריכה להיות? לא לחטוא?

אתה מבקש שתהיה לך אמונה בקביעות, זאת אומרת שיהיה על כל המלכות כנראה תיקון על מנת להשפיע. זה כוח האמונה, זה דבר גדול.

תלמיד: תודה רבה.

תצליח.

שאלה: רב"ש אומר שעיקר החטא, שאין לו אמונה בקביעות. מה זו אמונה?

מה למדנו?

תלמידה: אם אני מבינה נכון, זה מעל הדעת, כוח ההשפעה.

כן.

תלמידה: אבל במצב שאדם נמצא מתחת למחסום אין לו בכלל אמונה.

יכול להיות.

תלמידה: אז מה עיקר החטא שלו?

שאין לו אמונה, כמו שאת אומרת.

תלמידה: זה כל הזמן דבר והיפוכו. מצד אחד אם אין לי את הכוח לבקש מהבורא בכלל שייתן לי אמונה, זה החטא שלי, לעומת זאת, אם אין לי את הכוח זה מפני שהבורא לא נותן לי את הכוח לבקש.

כן.

תלמידה: איפה האדם לוקח אחריות? איפה הוא יכול לדרוש ושזו באמת תהיה דרישה שלו?

לא יודע. יכול להיות שמהחברים, מהסביבה.

תלמידה: גם את הסביבה הבורא מסדר לי, אם יש לי עכשיו סביבה או אין לי.

כן.

תלמידה: גם את זה הוא מסדר. זה חוזר לכך שהוא עושה הכול, בוודאי כשאני מתחת למחסום, אז על מה החטא שלי? על מה להתייסר?

גם על זה צריכים להתפלל ולבקש מהבורא שיפתח לך.

תלמידה: אני מבקשת אבל זה כנראה עוד לא מספיק.

ככל שאנחנו מבקשים, כך נדמה לנו שזה מעבר לכל המידות.

שאלה: במאמר כתוב שהבעיה היא שאין לנו רצון לבקש את האמונה בקביעות. זאת אומרת כשאנחנו לא מרגישים בנוח, אנחנו מבקשים ואז מקבלים, וכשמרגישים בנוח, לא מבקשים. קודם אמרנו שתפילה אפשר לעשות רק בקבוצה. האם בזמן שנוח לי ואני מרגישה שיש לי אמונה, צריך שתהיה התקפה יחד מתוך הקבוצה, כוח מעצמנו שהוא תוקף את ההתחלה של הרצון לקבל?

כן. זה בדיוק. צריכים להתחבר כדי לייצב את דרישת כוח האמונה בקביעות.

תלמידה: האם ממש לדבר על זה בעשירייה, שרוצים לתקוף?

את זה את מוסיפה, אבל יכול להיות שכן.

קריין: קטע מס' 5.

"כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו. אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'.

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

כאן אין שאלה, יש רק מצב. למי שחס ושלום עדיין אין אמונה בה', אז הוא חייב לבקש.

קריין: קטע מס' 6.

"אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר. נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

שאלה: מה זה חטאים?

מה זה חטאים?

תלמידה: האם כשאני לא מתפללת על הקשר עם הבורא?

כשאני מרגיש את עוונותיי ורוצה לתקן אותם, להתעלות מעליהם, אז אני צריך לפנות לבורא ולבקש אותו לעזור לי להתעלות למעלה מהחטאים שלי.

תלמידה: יש לי הרגשה שאני מאבדת הכול.

זה טוב מאוד.

תלמידה: האם זה תיקון?

לא.

תלמידה: איך להתקדם?

כל הזמן לבקש מהבורא שישלח לי כוחות להיות למעלה מהעוונות, לדרוש תיקון העוונות.

שאלה: עד כמה אדם צריך להיות בגילוי העוונות?

עד שיתקן אותם.

תלמיד: עד כמה הוא צריך למשוך כוח אמונה מהבורא ולהתעסק בגילוי העוונות?

עד שיתקן.

תלמיד: מה זה תיקון העוונות?

שיהפכו לזכויות.

תלמיד: שיהיה לו כוח השפעה על פני העוונות.

כן.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו לא מרגישים את עומק החטא והתוקף שלו. כשאנחנו מתפללים, נראה לי שהבורא מראה לנו את זה דרך הזולת, עוונות שקיימים בעשירייה.

כן.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לקחת את כל העוונות האלה על עצמנו, את מה שרואים בזולת, בחברים, בעשירייה?

רצוי.

תלמיד: לקחת הכול על עצמנו.

כן. רצוי להתפלל עליהם, לבקש עליהם תיקונים.

קריין: אנחנו בתת נושא, "חטאים ועברות". קטע מס' 7.

""על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע. וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו." 

(הרב"ש. 890. "צער השכינה - ב'")

שאלה: בקטעים שקראנו הוא כתב על זה שיצר הרע הוא מתוך הרצון לקבל הבסיסי, זה משהו בסיסי. האדם לא מתקן כלום, האדם רק מבקש לתקן, נכון?

זה נקרא תיקון, זה נקרא שמתקן.

תלמיד: כתוב, "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", איפה החטא של האדם?

החטא שקיבל מלמעלה. אבל זה שלא מבקש תיקון על החטא, זה החטא שלו.

תלמיד: זה ברור. אני אגיד כמו ילד, זה קצת לא הוגן.

זה כמו ילד, זה בדיוק כמו ילדים, בדיוק כך.

"על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע". שבכלל יש יצר הרע. "אלא "אין עוד מלבדו"", יש רק בורא. "כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל", של האדם, "הנקרא יצר הרע. וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו."

תלמיד: האם יש או אין יצר הרע? הוא כותב, "שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו"", אז איך אתה יכול להגיד שיש יצר הרע?

אם אנחנו נגיד אין עוד מלבדו, אז אין לנו בכלל עם מה לעבוד, מה לעשות, כולנו צדיקים.

שאלה: יש מה שנקרא דינים, חסדים ורחמים. מה זה כל אחד מהם? איך הם פועלים עלינו?

אנחנו דיברנו על זה לא פעם אחת. יש לנו רצון לקבל, והרצון לקבל מגלה רצון לקבל. וכאן חייב להתערב האדם ולראות מה הרצון לקבל שלו רוצה, למה הוא מושך אותו וכן הלאה.

תלמידה: האם דינים הם הרצון לקבל?

דינים הם הרצון לקבל.

תלמידה: וחסדים?

חסדים הם ההיפך, רצון להשפיע.

תלמידה: ומתי יש רחמים?

רחמים וחסדים הם כמעט אותו דבר.

תלמידה: האם אפשר להגיד שכשיש שברון לב, כלומר שיש שפלות של האדם, שהוא רואה שהוא לא יכול להתגבר על האגו שלו, אז הוא מעורר רחמים משמים?

אצל מי?

תלמידה: אצל הבורא.

אני לא יודע.

תלמידה: כשיש לו שברון לב, כשהוא לא מצליח להתעלות, נמצא בתוך האגו, מקבל מכות, עושה כל מה שצריך ומעלה תפילה, האם זה מעורר רחמים?

אני לא יודע אם הוא מכניס את עצמו למצב הזה או הם מכניסים אותו, עבור מה, לכן אני לא יכול לתת לך תשובה.

תלמידה: האם יש שני מצבים, או שהוא מכניס את עצמו או שמכניסים אותו?

כן.

תלמידה: מתי אנחנו מעוררים רחמים? מתי אנחנו פותחים שערי שמים?

אנחנו פותחים שערי שמים כשיש לנו קשר יפה עם הבורא, קשר טוב.

תלמידה: ומה זה אומר קשר טוב?

קשר טוב זה סימן שיש לך כנראה קשר טוב עם הבורא.

שאלה: מה זה להשתדל להשיג אמונה בקביעות?

להתפלל קודם כל בצורה קבועה על חוסר אמונה, לשפוך את הבקשה הזאת לפני הבורא, זה מה שאני מבין, ואז יכול להיות שתקבל כוח אמונה בקביעות.

תלמיד: יש פה כמה בעיות. קודם כל הוא כותב שכל עיקר החטא שלו הוא שהוא לא השתדל בזה. כשאני מסתכל אחורה מתי חטאתי בזה, מתי לא השתדלתי, אני לא זוכר מתי השנה לא השתדלתי. מבחינתי עשיתי השנה כל מה שהתבקשתי בדרך, ואני לא רואה שחטאתי.

עד כדי כך?

תלמיד: אני אולי מגזים קצת. אבל איפה אני אזהה עכשיו חטאים שלא השתדלתי באמונה בקביעות?

צריכים לבדוק. אדם קרוב לעצמו, לכן יכול להיות שהוא לא רואה בכלל.

תלמיד: האם עליו לבקש לראות את הדברים שהוא לא רואה, שהוא משקר לעצמו?

כן. אז תהיה לו תביעה בלב איך לתקן את הלב.

תלמיד: שאלו פה מה זו אמונה. אנחנו לומדים הרבה שנים, ואני זוכר לפחות ארבעה פירושים לאמונה. אז מה לבקש?

כוח האמונה זה הכוח להיות למעלה מהרצון לקבל. זה בכללות.

שאלה: מדוע לבקש זה התיקון?

כי אדם לא יכול לעשות שום פעולה מתוקנת מטבעו. מטבעו הוא יכול לעשות רק עבירות, זאת אומרת פעולות לא מתוקנות. לכן על ידי הבקשה שלו, הפנייה לבורא, הוא מקבל את התיקון ויכול להתמודד עם היצר הרע.

תלמידה: כשהוא מבקש, האם הוא מצפה לקבל כוח מהבורא?

הוא מצפה לקבל כוח מהבורא, כוח הטוב, כוח השפעה, כדי שיידע איך להתמודד עם כוח הקבלה.

תלמידה: חשבתי שעצם הבקשה היא התיקון, הבקשה שהוא כבר מעלה.

הבקשה עצמה היא לא תיקון. על ידי הבקשה הוא רוצה להגיע לתיקון.

תלמידה: איך להחזיק כל הזמן בכוח האמונה מעל הרצון לקבל?

אומרים שזה בחברה, בסביבה, ואם כולם רוצים להגיע לכוח האמונה, בודקים את עצמם, פונים לבורא, ומתקנים את עצמם, וכך גם הוא איתם מגיע לכוח אמונה.

תלמידה: זאת אומרת, שזה קורה רק בקשר הדדי בחברה, זה לא יכול להתממש באדם עצמו, זה חייב להיות בקשרים בינינו, שם זה קורה?

כן.

תלמידה: ואנחנו מחזיקים זה את זה במקום הזה?

כן. נותנים דוגמה, מחזיקים, וכך מתקדמים.

שאלה: אם יש קלקולים שאני לא מבינה, נגיד אני רואה חדשות או רואה תאונה, ואני מבקשת תיקון. האם יש לזה ערך כשאני לא יודעת בדיוק מה הקלקול, ומה התיקון, וזו מין בקשה כללית?

ודאי שהכי גבוה זו בקשה אמיתית, על תיקון אמיתי, ברצון לקבל שלי. זה ברור. אבל חוץ מזה יש בקשות שהן לא סגורות, וגם עליהן צריכים לבקש, וגם אותן צריך לעלות לבורא. כן. כי אם הבקשה שלי עדיין לא גמורה וברורה לי, אז תוך כדי כמה מאמצים היא תהיה יותר ברורה, וכך אני אבטא אותה.

שאלה: מה זה אומר שאדם ראוי או לא ראוי?

ראוי לתיקון. יש כאן הרבה תנאים, האם בכלל יש טעם לשמוע ממנו את הבקשה שלו, לקלוט אותה על ידי הבורא, הכוח העליון, לתקן אותו, ולהעביר אותו למקום שהוא צריך להיות אחרי הבקשה.

תלמיד: אבל לפי איזה תנאים קודמים אנחנו מחליטים אם אדם ראוי או לא ראוי, ואם הבקשה שלו תתקבל?

את זה אנחנו כבר לא יכולים עכשיו ללמוד, אבל כמו שרואים ב"תלמוד עשר הספירות" יש שם העלאת מ"ן, וכל הפעולות אחר כך, עד שמקבלים מלמטה כוחות, ומתקנים.

תלמיד: אתמול הרגשתי שיש משהו ביום הזה ששם את כולנו באותו מקום, ואני לא יודע איך להסביר את זה, אבל שזה נותן לכולנו אפשרות לבקש. זה נכון להרגיש ככה?

כן.

תלמיד: ואיך אפשר לעשות את זה ביחד או לעזור אחד לשני לעשות את זה? איך לרצות עבור החבר, עבור העם, עבורם?

להתפלל שהבורא ייתן להם חיסרון, ויגלה את החיסרון הזה כראוי למימוש.

שאלה: האם נכון לומר שכשאדם מגיע לראייה של "עולם הפוך ראיתי", זה נקרא שהוא קרוב לאמונה?

יכול להיות. יש בזה הרבה פירושים.

שאלה: בינתיים עד שמגיעים, אנחנו רואים את העולם ההפוך, והאדם תופס את העולם ההפוך.

איזה עולם הפוך אתה רואה?

תלמיד: לא, הוא תופס את העולם, הוא נמצא בעולם הגשמי שמשפיע עליו, שנותן לו כל מיני הבחנות, שמעורר בו כל מיני דברים.

ולמה זה הפוך?

תלמיד: עזוב בינתיים את ההפוך. אני שואל על המצב הזה, איך המקובל משתמש בעולם שאנחנו קוראים לו העולם הזה כדי להתקדם, איך נכון להשתמש בו?

אין לי במה להשתמש בעולם הזה, כי זה כל העולם שבו אני נמצא. אין לי מצב אחר חוץ מעולם הזה.

תלמיד: והעולם הזה הוא זה שמקדם אותי יותר ויותר לרוחניות.

כנראה, אני לא יודע, כי גם אין לי עם מה להשוות אותו.

תלמיד: הרי המקובל עד שהוא מגיע לנקודה מסוימת, אני מאמין שהוא נמצא בשני עולמות, נכון? ובכל זאת הוא מפריד בין העולם הזה לעולם רוחני. זה נכון?

נגיד.

תלמיד: אז איך הוא משתמש בעולם הזה כדי יותר ויותר להגיע לעולם הרוחני?

הוא משתדל לבצע את הפעולות שלו כפעולות של תורה ומצוות, ומקווה בליבו שזה יעלה אותו לדרגה הרוחנית.

תלמיד: הסיטואציות שמסדרים לאדם, איך הוא לוקח אותן כדי להתקדם רוחנית?

במה שהאדם נמצא, את המצבים האלה הוא יכול לקחת, ועל ידם להשתדל לעלות.

תלמיד: מה הוא צריך לעשות כדי לעלות? מה היחס שלו למקרה כדי שזה יקרא שהוא עלה מעל המקרה, שהוא התקדם?

אני לא יודע, תן לי דוגמה.

תלמיד: יש לנו דוגמה ברורה עכשיו, איך אנחנו לוקחים את הסיטואציה שכל העם נמצא בה להתקדמות רוחנית? יש מלחמה, פחד, חוסר ודאות, איום, איך לקחת את הדברים האלה, ולהשתמש בהם כדי להתקדם רוחנית?

העם צריך להרגיש את המצב הנוכחי, ואז להרגיש מצב יותר מעליו, להתפלל על מצב הרוחני, ולהשתדל להיות בו.

תלמיד: ומה זה לתאר מצב רוחני מתקדם יותר, גבוה יותר, מה הנטייה?

שלמרות כל המכשולים והדברים שמאיימים עלינו, אנחנו בכל זאת עולים למעלה מהם בעזרת ה', באמונה שלמה.

תלמיד: ההרגשה צריכה להיות הרגשה של ביטחון?

של עלייה וביטחון, כן.

תלמיד: אפשר להגיד שזו צריכה להיות אפילו הרגשה טובה, שקיבלנו הזדמנות?

כן, ודאי. הבורא מלכתחילה לא נותן לנו שום מצב אם הוא לא הזדמנות לעלייה.

שאלה: אם אדם זיהה את החטא שלו, ביקש סליחה, ובקשה לתיקון, הוא חייב לזהות את התיקון שהבורא עושה?

הוא יודע מה התיקון מתוך ההתנהגות שלו בזמן הקודם, בזמן ירידה.

תלמיד: התיקון הזה חייב להיות באותו מצב שהוא גילה אותו? נניח גיליתי חטא כלפי חבר, אז אני צריך לקבל את התשובה כלפי אותו חבר שזיהיתי?

לא חובה. יכול להיות שבכלל אתה מגלה רק את המצב המתוקן.

תלמיד: בכללות בעשירייה, בחברים?

בכללות, כן.

תלמיד: ואפשרי לעשות את זה במצב שלנו?

כן.

שאלה: כשאדם מזהה את הקלקול שלו, ולא מצליח לבקש סליחה, האגו קופץ, משתולל, ואני לא מצליחה לבקש סליחה. האם אני יכולה לעשות תיקון בדרך אחרת?

איך?

תלמידה: לבקש מהבורא.

איך?

תלמידה: זו השאלה שלי, האגו שלי מאוד גבוה, ובימים האחרונים הרגשתי שהבורא קוצץ אותי, ואני יודעת שאני צריכה לבקש סליחה, ולא מצליחה. אני מרגישה שאני אומרת "טוב, לפחות אני אבקש סליחה מהבורא וזה יעזור". אבל מאותו רגע זה רק הלך והתעצם, והפך למצב יותר קשה, יותר גבוה.

אז מה עושים?

תלמידה: צריכים לבקש סליחה.

נו אז מה עושים?

תלמידה: מבקשים סליחה.

אין מה לעשות.

(סוף השיעור)