כנס "קבלה לעם" העולמי – פברואר 2023 

מתכנסים בבית אחד

בית תפילה לכל העולם

שיעור 4

שיעור 25.02.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שאלה: לפני שנתחיל את השיעור אני רוצה לשאול שאלה, היינו אמורים לעשות את הכנס הזה במדבר ואיכשהו הבורא סובב וסידר שנעשה אותו כאן בבית שלנו. מתוך שיחות עם האנשים, יש רושם של תודה גדולה מאוד על כך שאנחנו עושים אותו כאן בבית. איך אתה רואה את הסיבוב הזה ולאן הוא מוביל אותנו?

אני חושב שזו באמת מתנה גדולה מהבורא, שסידר לנו דווקא להיות בכנס כאן, וזו לא שאלה של הסכמנו או לא הסכמנו, הוא סובב כך שנתן לנו רצון להיות במקום אחר, ואחר כך סובב את הרצון הזה לכך שנגיע לכאן. זאת אומרת, שיהיו לנו הבחנות מה אנחנו צריכים. אנחנו לא צריכים שום דבר מחוצה לנו, כי העטיפה, האווירה הזאת בה אנחנו נמצאים, היא באמת הבית שלנו. לא מדובר בקירות, או במדבר או בפתח תקווה או בעוד משהו, מי חושב על זה? כולם חושבים על האווירה הכללית בה אנחנו נמצאים, שקועים וזה בעצם המקום שלנו. דבר נוסף, אנחנו צריכים עוד לבנות את המקום הזה יותר ויותר חזק, צמוד, סמיך, כך שנרגיש שכולנו, כולנו נמצאים בו יחד. אני רואה מי נמצא לפנינו כאן, כל החברים שלנו מהונגריה, קייב, אסיה, יקטרינבורג, ג'ורג'יה, סנטיאגו, ספרד, באדן, טורקיה, ארגנטינה, ליטואניה, הרבה הרבה קבוצות מכל העולם, ואנחנו צריכים לבנות את העטיפה הזאת שתהיה קבועה אצלנו, וזה בסופו של דבר ייקרא "בית המקדש", בית אחד שבו ישרה כוח ההשפעה של הבורא ונרגיש שהמבנה הזה סגור בכל הרצונות, הנטיות שלנו, מתוך האהבה שלנו, וכל זה, הוא בית המקדש.

למה זה נקרא מקדש? מהמילה "קדוש", קדוש זה "השפעה", בית שאנחנו בונים כהשפעה זה לזה מתוך נתינה, מתוך אהבה, זה בעצם בית המקדש. ואיפה הוא קיים, באיזה מקום בעולם, במדבר או כאן, זה לא חשוב. נעשה עוד הרבה כנסים, ותמיד נרגיש שאנחנו בונים את הבית הפנימי שלנו שבו הבורא מתגלה יותר ויותר. תודה לכם שאתם מרגישים את זה, שאתם רוצים יותר ויותר להתכנס יחד, ונקווה שנגיע בפעם הבאה לכנס שיהיו בו אפילו הרבה יותר מאשר עכשיו, נפתח עוד קירות, דלתות, ונכניס עוד כמה אלפים.

וכמו שאומר הנביא ישעיהו.

"והביאותים אל הר קודשי, ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים."

(ישעיהו, נ"ו, ז')

שאלה: עכשיו קורה נס מיוחד במינו, כולנו מחוברים באופן שמעולם לא הרגשנו. בכל הארצות האלה, בכל אסיה עכשיו האהבה הזאת מתפשטת בכל העולם. איך מחר באותה רמה ואפילו יותר ממנה, נוכל להעביר את האהבה הזאת זה לזה ולכולם יותר ויותר?

אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי בהפצה. לפנינו לא הפיצו את חכמת הקבלה. כשהתחלתי קצת להפיץ, אפילו אותם תלמידים שלמדו אצל הרב"ש ועוד הכירו במקצת את בעל הסולם, צחקו ממני, "מי ירצה, מי ייקח, מי צריך את זה? מה אתה עושה, חבל על הכוח, על הזמן, על הכסף, על הכול". וזה באמת נראה כך, זה היה ב- 1975-6-7 כשהתחלתי קצת להתעניין. בשנת 78-9 הגעתי לרב"ש ואף אחד לא האמין שיש מקום לכך שחכמת הקבלה תופיע במקום כלשהו, באף חנות אי אפשר היה לקנות שום ספר העוסק בה, לשמוע ולדבר עליה, והעם היה לגמרי אטום בנושא.

לכן לא הייתה לי שום ברירה. חשבתי שאם אנשים כאן בישראל הם כאלו, אז אצל הרוסים יהיה קצת אחרת, אני אתרגם מאמרים של בעל הסולם לרוסית ואפרסם אותם שם. תרגמתי ופרסמתי כאן בארץ, וגם זה היה קשה מאוד אבל איכשהו הלך, אולי בגלל שחילקתי את זה בחינם. אחר כך הגיעו אליי נציגים מהקונסוליה האמריקאית וקנו שלושת אלפים ספרים ברוסית, אחר כך ראיתי שהם חילקו אותם ברוסיה. זה היה ב- 1976-7-8, ומשם התחיל להתבהר העניין. מה אני רוצה להגיד, שלבנות בית לגילוי הבורא זה לא פשוט, אבל אנחנו כבר נמצאים בכמה קומות שבנינו, ואני מאוד מקווה שנראה אותו בכל תפארתו.

שאלה: אני קודם כל מודה לבורא שאני פה בחברת כולם. אישית אני בהחלט מרגיש הרבה מאוד אהבת חינם וחיבור באמת מאוד מיוחד, תודה לבורא שהביא אותי לפה.

השאלה שלי עוסקת קצת באקטואליה, אנחנו רואים היום במדינה המון שנאת חינם שעולה וגוברת, מה דעתך על הנושא הזה ומה אנחנו בתור אינדיבידואלים או בתור קבוצה יכולים לעשות כדי להוריד את השנאה הזאת ולהחזיר אחווה ואהבת חינם?

על אהבה צריך לעבוד, "שלח לחמך על פני המים" ואז הוא יחזור אליך, תעבוד ותשפיע על כולם, אי אפשר ללכת בצורה אחרת. אני לא חושב שעלינו לצפות לכך שיגיע אלינו גל אהבה ממשהו או ממישהו, אבל גם לא להרים ידיים ולא לעשות כלום, אנחנו צריכים יום יום בכל אמצעי התקשורת להפיץ מהו עתיד העולם, למה העולם נמצא בצורה כזאת, למה הוא דווקא נראה יותר ויותר גרוע. ואז נגיע למצב שנבין את זה ובמידה הזאת נסביר זאת לכולם. אני חושב שהעבודה שלפנינו היא עבודה מאוד מיוחדת, וככול שנזרע את גרעיני האהבה בינינו, בגוף שלנו, הכוונה של "בני ברוך" העולמי, לאט לאט זה גם יתפתח ויתפשט הלאה בין כל העמים, בכל כדור הארץ. עוד נראה את זה. אבל הכול תלוי בעבודה שלנו. אני לא מצפה שיגיעו אהבה וחיבור ורצון טוב מאומות העולם ומאנשים זרים, אלא חושב איך אוכל להפיץ אהבה וחיבור, חיבוק אליהם, להסביר ולהראות להם כמה אני רוצה להיות איתם יחד.

ולא לשים לב לתגובות, כי ברור לנו ש"יצר האדם רע מנעוריו" ושכולם רוצים רק להרוויח, להצליח ולנצל את הזולת, ואנחנו למרות זאת צריכים להראות להם שפנינו תמיד לחיבור, לחיבוק, לאהבה. לכן שאלתך היא פשוטה וצריכה להיות מכוונת אליך בחזרה, מה עשית כדי להראות לכולם שהעיקר הם חיבור ואהבה בין בני האדם. לא לשאול, לא להגיד "אבל, הם, למי אני אפנה", לא, אנחנו חייבים כך לפעול, ואז זה יקרה. ואז ה"חיך יטעם" כמו שהוא אומר.

שאלה: אני מרגיש שזוהי הדרך הנכונה אבל לפעמים הרצון שלי להכניס מישהו לדרך הזו נתפס כמו כפייה. איפה עובר הגבול בין רצון להביא חברים לתוך הדרך אבל שלא יראו את זה בתור איזו כפייה, כמו חיוב?

היום זה כבר לא אקטואלי כל כך, אבל פעם הייתי נוסע לכל מיני מקומות, לכל מיני ערים קטנות והייתי משתדל להכניס שם שיחות, אני כבר לא מדבר עד כמה היו רוצים לשמוע את זה או לא רוצים לשמוע. אבל היום יש אינטרנט, עיתונות, מה לא, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, שיחות למיניהן, לפתוח קבוצות של אנשים, לעשות דיונים ביניהם בקשר לעתיד העולם. העולם נעשה כל כך צמא לחיבור כי הוא כבר מבין שאם לא נשיג חיבור, יהיה לכולנו יותר גרוע. אז מה לעשות? לעזוב אותו בצורה כמו שהוא עכשיו? חייבים להתקדם.

זאת אומרת, העקרונות של חכמת הקבלה שהם איך להתקדם לחיבור העולם, לחיבור בין בני אדם, שתהיה לנו נטייה לחיבור של כל האנושות, הם יותר מובנים היום. ולכן מצד אחד אנשים יכולים להגיד, זה בלתי אפשרי, תעזוב את הפנטזיות שלך וכן הלאה, אבל מצד אחר בכל זאת המטרה הזאת נשארת, היא נמצאת בתכלית העולם ובטוח שאנחנו חייבים להשיג אותה. אם לא נעשה אנחנו בזמננו, כשהבורא פותח לנו, אז הוא יעשה את זה בכוח שיחייב אותנו. זאת אומרת גם כך וגם כך, או בדרך הטוב או בדרך הרע, אנחנו נגיע לחיבור בינינו ולהתקשרות ולגילוי הבורא בינינו. על זה אין שאלה, התכנית הזאת והמטרה הזאת חייבות להתגלות. רק אם נעשה את זה בעצמנו, אז נזרז את הזמן וזו תהיה "דרך אחישנה", ואם לא, זו תהיה "דרך בעיתו", זאת אומרת על ידי ייסורים גדולים ואריכות הזמן.

אז בואו נשתדל מהר ככל האפשר לקצר את הזמנים, להתחבר בינינו ונגלה שהבורא כבר שרוי בינינו.

תלמיד: אבל כשאנחנו יוצאים לעולם הגשמי, אנחנו רואים שכולם מציעים פתרונות ואנחנו צריכים להביא את החיבור האמיתי כי לנו יש את הדרך האמיתית. מה התלמיד שלך צריך לעשות כדי להראות לעולם שזוהי הדרך הנכונה ולא כל הפרסומות והפתרונות שיש מסביב?

אתה לא יכול להיסגר בעשירייה קטנה אחת כמו העשירייה של רבי שמעון ולהגיע למטרה. אתה חייב היום בהתאם להתפתחות העולם לעבוד על כל האנושות. במידה שאתה מסוגל, במידה שהבורא פותח לך שדה עבודה, כך אתה חייב לעבוד. אנחנו לא סוגרים את מקום העבודה ולא פותחים את מקום העבודה, אלא מה שבא לידינו, בזה נטפל.

תלמיד: תודה, אני מאחל לעצמי להיות לפחות רבע מהדוגמה שאתה נותן לנו בחיים שלך.

תודה לך.

שאלה: הבורא אומר לי, אם אתה נותן אהבה, האם אתה שם את זה בסימן שאלה. קיבלתי כאן כל כך הרבה אהבה, אני פשוט רוצה לתת את כל האהבה הזאת. אין לי שאלה אני רק רוצה להגיד תודה מכל הלב.

תודה.

שאלה: מה הכוונה ל"בית תפילה לכל העמים"?

בית תפילה זה לב. מאיפה שאנחנו מוציאים את הרצון שלנו, זה נקרא מ"הלב". אז "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", זאת אומרת שכולנו נתחבר בלב אחד, ברצון אחד ונדרוש שהבורא ימלא את הלב שלנו, ובצורה כזאת אנחנו נגיע למטרת חיינו, לגילוי הבורא בנברא.

שאלה: כשאתה סיפרת על הבניין הזה שהיה כל כך ריק, הרגשנו איך כולנו חווינו את ההרגשה הזאת כדי שיהיה לנו את החיסרון ונרגיש את הכנס הזה כמו שאנחנו מרגישים אותו. אנחנו מרגישים שהבורא מילא אותנו כל כך הרבה בכנס הזה ועכשיו אנחנו צריכים לשפוך את זה לעולם בעזרת ההפצה. ועם זאת לפעמים אנחנו מרגישים שהמסר שלנו מגיע לאוזניים של העולם אבל לא ללב.

האם אנחנו צריכים עוד להתחבר, להתפלל אליו כדי שזה יגיע ללבבות? מה אנחנו יכולים לעשות?

כן. אנחנו צריכים ככל האפשר לחבר את הלבבות ולהתפלל שהם יפתחו כולם יחד ושייכנס לכל הלבבות האלה רצון אחד והבורא יתגלה, ויהיה לנו ברור שכל המציאות נמצאת שם בלב אחד. אין עוד מקום, אין עוד מציאות מרצון אחד שנקרא לב, והלב הזה כולל בתוכו את כל המציאות, דומם, צומח, חי, מדבר, את הכול, וגם הבורא נמצא שם. אז נקווה שנוכל לחבר את עצמנו בצורה כזאת שנגלה את הבורא בתוכנו.

שאלה: אמרת לאחרונה שגם הפצה לקהילות היהודיות בכל העולם - חשובה מאוד לנוכח האנטישמיות הגואה. דיברת בשיעור האחרון על זה שהעולם יתחיל להירגע בכל הנוגע למלחמות. אבל עדיין רואים את בעיית האנטישמיות. איך אתה רואה את העתיד בכל הנוגע לאנטישמיות?

אני לא כל כך דואג לאנטישמיות, כמו שאתם רואים גם ממה שאני מפיץ. אם שואלים אז אני עונה על זה אבל אני לא רואה את עצמי הולך קדימה להילחם נגד אנטישמיות. האנטישמיות היא תוצאה שאנחנו בעצמנו, היהודים, מגדילים אותה מתוך זה שלא פועלים נכון. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל העולם יידע בשביל מה הוא קיים - לחיבור. כי "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", שכולם ידעו שרק חיבור בין בני אדם מביא את גילוי המקור של כל טוב לכל האנושות. ולכן אם אנחנו נעשה זאת, בטוח שכך גם אנחנו נשנה את היחס בכל העמים, מעמים לעמים, וודאי שכולל ובעיקר כלפי היהודים.

כי היהודים הם לא עם. אין עם ישראל. עם ישראל זה משהו שאנחנו צריכים להגיע בהתפתחות הרוחנית שלנו. אבל לא שיש בזה מישהו ששייך לישראל. לישראל שייך מי שמכוון את עצמו, ישראל, ישר-אל, כלומר ישירות לבורא. מי שהולך להתפתח נקרא "ישראל". מי שהולך להתפתח לאיחוד, לחיבור עם הבורא מתוך זה הוא נקרא "יהודי", ייחוד עם הבורא. אבל לא שיש אנשים ששייכים ליהודים, לישראל. אלא במשך ההיסטוריה זה נעשה כך כביכול מהקבוצה שקמה לפני כמה אלפי שנים, לא יותר מזה.

העבודה שלנו היא לא נגד האנטישמיות. אנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו היא בעד הבורא, בעד גילוי מטרת הבריאה לכולם, שכולם ידעו שאנחנו צריכים להתחבר, שאנחנו צריכים להיות יחד ואז אנחנו נצליח במשימה שלנו. זאת המשימה שלנו. לא להציל את היהודים שלא יתנו להם מכות. כי נותנים להם מכות בגלל שהם לא מייצבים נכון את העבודה שלהם לגלות לכולם מהי מטרת התפתחות האדם, איך האנשים צריכים להתפתח. זו הבעיה. אם אנחנו נטפל בזה אז כל הבעיה תיעלם.

שאלה: מה זה אומר להיות ביחד בתפילה?

מאוד פשוט. אנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו שיהיו מחוברים לרצון אחד, שהרצונות האלו ירצו להיות המקום שבו הבורא ימלא. כך מתוך הלב האחד, הרצון הזה יעלה ישירות לבורא שיטפל בו, בתוך הרצון הזה. זה נקרא להיות בלב אחד.

תלמיד: עכשיו כל החברים בכנס מנסים לבנות את התפילה המשותפת. איך אני מתוך הכלים שלי יכול לחזק את התפילה הזו?

אנחנו חייבים להרגיש שרק מתוך זה שהלב של כל אחד יתחבר לליבו של האחר, רק בצורה כזאת אנחנו נגיע לעוצמת הבקשה שהבורא ייכנס לתוך ליבנו, יחבר את ליבנו האגואיסטים ללב אחד אלטרואיסטי, ואז באותו הלב האחד הבורא יתגלה. זה מה שאנחנו חייבים לבצע. אין לנו יותר כלום, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה".

שאלה: כפי שאני מבין - העבודה הפנימית שלנו לחיבור בינינו משפיעה על העולם כולו. איך עלינו להחזיק בה בכל רגע ורגע?

אנחנו צריכים לתאר את הלב שלנו הכללי - קיים מכל הלבבות הפרטיים. כולם מתחברים יחד, נכללים יחד ומתמלאים יחד מהבורא. כך הבורא מתגלה בלב הכללי שלנו המשותף. העניין הוא מאוד פשוט, רק שאנחנו כל הזמן צריכים להיות בנטייה, בדריכות שזה העיקר. נקווה שנוכל לזה להגיע.

חסר לנו, מה שנקרא כאן "איש את רעהו יעזורו". כל אחד יכול לעזור לאחר, לתת לחבר דוגמה, לחזק אותו בכל מיני צורות. אנחנו כל הזמן נדמיין לפנינו אותה צורה אחידה שאנחנו צריכים להיות בה שנקראת "מערכת אדם הראשון". בתוך המערכת הזאת אנחנו קיימים והבורא ממלא אותנו ואנחנו מחזיקים אותו.

שאלה: כשאני נמצאת כאן עם החברות זה מרגיש חיבור אחר מאשר דרך האינטרנט. מרגיש כאילו החברים מחזיקים אותי ואף פעם לא הרגשתי את זה קודם לכן. אז איך לשתף את ההרגשה הזאת עם החברים שלא נמצאים כאן פיזית כשאנחנו חוזרים הביתה?

אני חושב שאנחנו עושים הרבה דברים כדי לבנות מערכות הפצה. כל הזמן מוציאים ספרים חדשים, אינטרנט וכל מיני שיחות, שיעורים שלנו, אפילו שיעורים לילדים ועוד ועוד. הכול תלוי בנו. יש לנו היום כל כך הרבה אפשרויות, שמי שרוצה יכול להיכנס למערכת שלנו ובטוח שימצא לעצמו שם תעסוקה בהפצה, ועוד יגלה הרבה חברים שיתחברו אליו. לא חסר.

גם אליי פונים אנשים ושואלים איך להפיץ ואיפה להפיץ ומה עוד. מחלקת ההפצה שלנו כל הזמן מפרסמת את השיחות שלי איתם. זאת אומרת הכול נמצא לידכם. בבקשה, תפתחו את הידיים קחו ותפזרו. תתרגמו את זה ותפזרו. תפתחו קבוצות לימוד, לא חסר.

תלמידה: ההרגשה שיש פה בבניין עכשיו בכנס. איך להעביר אותה לחברות שלא הגיעו לכאן?

איך היא תעביר את ההרגשה שיש כאן בבניין - לחברות? זו כבר מומחיות, זה כבר לא פשוט. אני חושב שכדאי לך לדבר עם האנשים כאן ולשאול אותם, איך אפשר להסביר לקהל זר, העולמי מה קורה כאן כך שזה יעניין אותם, שזה יקרב אותם אלינו וכן הלאה. תנסי לשאול אנשים. תנסו לפתוח איזה דף עכשיו במערכות אינטרנט או איפה, שאתם תכתבו לשם, ואז תראו מתוך מה שאנשים כותבים - מה אפשר לעשות עם מה שהם כותבים, איך אפשר לפרסם את זה. אני בטוח שתמצאו שם חומר טוב.

שאלה: היום התאספנו במוסקבה בכנס מכיוון שהייתה הכנה מאוד חזקה אליו. נמצאים עכשיו איתנו חברים מכל רוסיה, מקירגיסטן ואפילו מאיטליה. אנחנו מרגישים אחד את השני ומשתמשים בכל הזדמנות כדי לדאוג אחד לשני. אנחנו רואים במסך את כל הכלי העולמי ולא קיים מרחק או זמן. והיינו רוצים לא רק להיות במצב הזה, אלא מתוך המצב הזה לעשות פריצה אמיתית. איך לעשות את זה?

רק על ידי הרצון, פנייה לבורא, תפילה לבורא. איך אנחנו מגיעים לרצון להיות יחד, שהבורא יתגלה בנו ושהוא יבצע את הרצון הזה. זה כול מה שאנחנו צריכים. נקווה שנדאג איך לפנות אליו בצורה מועילה.

תלמידה: אנחנו רוצים להודות לחברים שלנו מישראל מעומק הלב, איזו אהבה ודאגה הם נתנו לנו. הכול מוכן עבורנו, אנחנו פשוט באנו ויכולים ליהנות מכל מה שקורה כאן. תודה ענקית לכל הכלי הישראלי.

קריין: קטע מספר 2. בעל הסולם, מתוך מאמר "הערבות".

 "הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ')

זו בעצם מטרת הבריאה. גמר תיקון העולם שהבורא ברא אותו מקולקל בכוונה, שיהיה אך ורק בהכנסת כל באי העולם, כל בני האדם. הוא כותב במקום אחר - לא חשוב שחור, לבן, צהוב, לא חשוב מי - כולם, כולם צריכים להיכנס לחיבור בינינו בסוד אחדותו. כמו שהבורא אחד, כך בני האדם שלא ירגישו את עצמם שהם מחולקים, מפורדים, מרוחקים, עד כדי כך שהבורא יתלבש בהם ויהיה "ה' אחד ושמו אחד". "שמו" זה הכלי, הרצון של כולנו יחד יהיה כרצון אחד והבורא מתגלה שם.

שאלה: אני מאוד שמחה לראות איך הבית שלנו חוזר לחיים, יש הרגשה חזקה של בית. התאספנו כאן הרבה לבבות אבן קטנים של כל הימים האלה אנחנו מתחככים זה בזה ויוצרים את הקירות של הבית הרוחני שלנו. אני מאוד מקווה ומאמינה שהבית הזה ימשיך להיבנות.

יש יראה מאוד גדולה איך לא להרוס את זה, איך לשמור על האיחוד שצמח כאן. יחד עם ההרגשה הזאת של העוצמה, של היופי של הייחוד, אולי יש איזו משימה פרקטית עבורנו, איך לעבוד, להיות יחד? איך להחזיק, איך לגדול בתוך האיחוד הזה? איך ללכת בדרך אחישנה ונעלה את כל הקומות שצריכות להיבנות כמה שיותר מהר?

כבר ממחר השיעורים שלנו חוזרים לשעה רגילה, 03.00 לפי שעון ישראל. ובהמשך שיעור מ-12:00 עד 13:00, ואחר כך יש לנו עוד כמה מפגשים, ישיבות חברים וכן הלאה. אז לא חסרות לנו פעילויות. אם רוצים יותר, בבקשה, תעשו. אנחנו מוכנים להשתתף בזה עוד ועוד.

תלמידה: אני מתכוונת לעבודה הפנימית של כל אחד, מה צריך להיות בפנים? איזו תפילה? איזו בקשה?

את זה אנחנו מבררים בזמן השיעורים. איך אנחנו בונים רצון אחד שנקרא "בניין אחד" או "בית אחד"? איך אנחנו נכנסים בו, בונים אותו מהרצונות שלנו, מחברים את הרצונות שלנו, וכן הלאה. על זה אנחנו מדברים. אם זה לא ברור אז אפשר לשאול, אפשר לפתוח עוד כמה מאמרים של בעל הסולם ורב"ש, הם מדברים על זה. על זה אנחנו כאן מדברים, זה מה שהמקובלים בעיקר צריכים לעשות.

שאלה: בעשירייה לנו יש חברות מקנדה, פינלנד, איטליה, לטבייה, צ'כיה, בולגריה, גרמניה. אנחנו מגיעות מרוסיה ואוקראינה ובלרוס ורומניה. זה הכנס הראשון שלי והחיבוק הראשון שלי עם החברות כי עד עכשיו הקשר שלנו היה רק וירטואלי.

נראה לי שהקשר שלנו מאוד חזק, חברה שלי דיברה על לבבות אבן, אבל אני לא פגשתי כאן אף אבן. אני רוצה להודות לגברים ולנשים של פתח תקווה ולכולם, לכל מי שעובד ושעושה תורנויות בבית הזה.

תודה לך שנכנסת לחיים של החברים שלי, הנס הזה פותח את דלת הקסמים. אנחנו רוצים להגיע לתפילה אחת, לצעקה אחת לבורא. הייתי רוצה לבקש על התפילה הזאת, אבל אני לא יודעת איך, אנחנו רוצים שכל העולם יהפוך לבית הזה שאנחנו מרגישים כאן, מלא בחום, דאגה, אהבה, שאף פעם ובשום מקום לא הרגשנו. תייעץ לנו איך לעשות את זה. אנחנו מאוד אוהבים אותך.

תודה רבה, אנחנו נלמד את זה יחד. להתחבר בינינו זו העבודה שלנו זו המטרה המשותפת שלנו. אף אחד לא יכול לעשות את זה לבד, רק ביחד. אז נקווה מאוד לפי מה שאני שומע עכשיו ומרגיש את הלבבות שלכם, באמת עוד לא היה כנס כזה, שאנשים מהרגע הראשון של תחילת הכנס התחילו לדבר על החיבור, על האיחוד. זה משהו מיוחד מאוד, כנראה שבאמת העולם משתנה ואנחנו משתנים עימו. ואנחנו נצליח יחד. תודה לך.

שאלה: איך אנחנו יכולים לראות את המציאות בצורה נכונה?

רק דרך הרצון הנכון, מה שאנחנו רואים זה את הרצון שלנו, כל אחד רואה את הרצון שלו. במידה שהוא רוצה לראות את האחר, הוא רואה אותו. במידה שמתקן את הרצון שלו כלפי האחר, כך רואה אותו וכן הלאה. זאת אומרת, כל התיקונים שלנו כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה סך הכול לתקן את הרצון המשותף שלנו בינינו. להביא אותו לרצון אחד, שהבורא ייכנס וימלא אותו, שיחבר בין הרצונות שלנו לרצון אחד, ושאנחנו דרך הרצון הזה נרגיש את כול המציאות.

תלמיד: מה זה רצון אחד?

רצון אחד להיות "כאיש אחד בלב אחד", בהשפעה הדדית, שכל אחד רוצה להשפיע לחברו.

שאלה: אנחנו הבאנו לך קפה טורקי, אבל בשדה התעופה החזירו אותו לטורקיה, אבל במקום זה הבאנו המון אהבה, והחברים בטורקיה גם עושים כנס מראה. יש אש בכל חבר שהתאספו פה עכשיו וגם עם האחרים בכל העולם. אנחנו לא יכולים למצוא את ההזדמנות הזאת כל הזמן, כי אנחנו ממדינות שונות. איך אנחנו שומרים את הרגשת הבית האחד אחרי הכנס?

הבית שלנו בלבבות שלנו, ככל שאנחנו נהיה קשורים זה לזה, יש אינטרנט אין אינטרנט, זה לא חשוב, אם הלב של כל אחד רוצה להיות יחד עם כולם אז אנחנו נרגיש את זה ללא ספק. אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים במציאות שהיא למעלה משנות אור, למעלה מכל מערכות החיבור, לא יפריד ולא יפריע לנו שום דבר. אתה תראה, נהיה בקשר כל הזמן. קודם כל אנחנו כבר בנינו את המערכת הזאת, יש לנו מערכות של לימוד וישיבות חברים, כל דבר ואנחנו נסדר את עצמנו עוד ועוד, וגם נפגש מידי פעם. נשתדל להיות יחד.

שאלה: רציתי לשאול על הקטע שקראנו עכשיו, שבו בעל הסולם מבקש מאיתנו פשוט להפיץ. לפי ההרגשה שלך, ההפצה שהייתה לפני הכנס בהשוואה להפצה שתהיה לאחר הכנס, ואנחנו עכשיו חווים כל כך הרבה מצבים של חיבור, האם מה שעשינו כאן ישנה את הרגישות של האנשים, שהם יקבלו מאיתנו את ההפצה? האם אתה מרגיש שחל עכשיו שינוי?

כן, זה בטוח ואנחנו כל הזמן רואים את זה. וכל אחד מרגיש עד כמה יש שינוי בכלי הכללי שלנו כשכולנו מחוברים. ואנחנו עוד לא מרגישים את הכוח הכללי - הבורא, שמתגלה ומחבר בינינו כאילו שהוא ממלא אותנו מבפנים. אנחנו עוד לא כל כך מרגישים את זה, אבל אנחנו בדרך לזה, מתקרבים.

אני מאוד שמח שאנחנו הגענו להרגשה כזאת, וזה גם לא רק בשבילנו, אסור לנו לחשוב שאנחנו עושים את זה רק בשבילנו, אנחנו עושים את זה לכל העולם, כמו שאומר לנו בעל הסולם בפסקה השלישית, "אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות. אות כ"ב)

כלומר אני חי כדי לגלות את הבורא ולהמשיך אותו לכל הכלי העולמי, לכולם. בלי לעשות שום חשבון פרטי כלפי כל אחד, כלפי כל אומה, אלא לכולם יחד שיהיה ממש כמו מים שממלאים את הכלי, כך אני רוצה לשפוך את גילוי הבורא לכל הנבראים. זה מה שאני רוצה שיקרה.

תלמיד: באיזה אופן ההפצה משפיעה על ההתפתחות הרוחנית שלנו?

בהתפתחות הרוחנית שלנו אנחנו לא יכולים להתפתח יותר מגבול ההפצה שלנו כי יוצא שאנחנו צריכים לדאוג לתיקון של כל העולם, ובכך שדואגים, דואגים להתפתחות שלנו. זה כמו שאנחנו מתפללים בתפילה, שאת המילה "עלינו" על עצמנו, אנחנו אומרים בסוף התפילה. אנחנו אומרים "על הצדיקים ועל החסידים..", ועל כל אלו ואלו, ועל כל אומות העולם ועל כולם - ועלינו. כשאנחנו מבקשים מהבורא, המילה "עלינו" היא האחרונה, כך נמשיך.

שאלה: אני מרגיש כאן חיבור גדול, אם אנו צריכים לחלוק את הקשר הזה עם כל העולם, אנחנו חייבים לבנות בינינו בית. איך לבנות את הבית הזה, איזה מדרגות אנו צריכים לעבור כדי לבנות אותו נכון?

הבית כבר נמצא בבנייה. המדרגות של הבניה הן נרנח"י שאנחנו בונים על פני האגו שלנו, שאנחנו מתעלים למעלה האגו שלנו בעביות שורש א' ב' ג' ד', והאור שנכנס בתוך הבניין זה הבורא שמתגלה כאור נפש, רוח, נשמה, חיה, ויחידה, כך אנחנו בונים את הבניין. עד שיהיה בניין גמור בכל 125 הקומות, בכל אורות הנרנח"י, ואנחנו כחומר מחזיקים את הבניין. קירות הבית, הלבנים, זה אנחנו בעצמנו.

קריין: קטע מספר 4.

"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם."

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא קמא, סימן ה')

קריין: קטע מספר 5.

"עיקר התפילה, בצבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה הפך הקדושה. רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה, ונעשים בחינת אחד, וזה תפילה בציבור."

(ליקוטי הלכות. הלכות בית הכנסת, הלכה א')

שוב.

קריין: שוב קטע 5.

"עיקר התפילה, בצבור ולא ביחיד", לא שכל אחד יושב בביתו בנוח, מתפלל בשקט ומבקש מהבורא משהו, או רוצה להודיע לו משהו, אלא עיקר התפילה היא בציבור, זאת אומרת שאני מתפלל עבור החברים, עבור הציבור. זה בעצם מה שחשוב, זה משפיע על העולם, "שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה הפך הקדושה. רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה, ונעשים בחינת אחד, וזה תפילה בציבו"ר".

(ליקוטי הלכות. הלכות בית הכנסת, הלכה א')

שאלה: אני נמצא בעשירייה וירטואלית ויש לנו חברים מאמריקה, מקזחסטן, מרוסיה, מאוקראינה. אני שמח בכך שאני בעצם החוט המקשר שמעביר את השמחה של הכינוס הזה לחברים שלי.

היינו צריכים להיפגש בכנס במדבר אבל נפגשנו כאן. האם זה אומר שגדלנו והתבגרנו ואנחנו יכולים להרגיש את המדבר בלבבות שלנו ולהתחבר בתנאים יותר נוחים, ואת הסימן הזה אנחנו מרגישים כאן. האם אני חושב נכון?

כן, אתה חושב נכון. אנחנו באמת לא זקוקים לשום יציאות, לא לגני התערוכה ולא למדבר אלא אנחנו צריכים רק להתכנס פנימה. לא החוצה אלא פנימה, לתוך הלב המשותף שלנו.

שאלה: אף פעם לא הייתה לי הרגשה של בית כמו שאני מרגיש כאן. איך לבקש שכל אחד יהיה זכאי להרגשה כזאת של בית וחום? מה לעשות כדי לא להזיק לעצמי ולעולם?

לפתוח את הלב לכל החברים ושכולם ייכנסו לתוך הלב וזה יסתדר. "ה' יגמור בעדי", כמו שכתוב. תהיה בטוח שאם אתה רוצה להרגיש שכולם ביחד, הבורא יעשה את העבודה הזאת. אם אתה חושב שאתה צריך לעשות את העבודה הזאת, זה דבר לא מציאותי, אבל אם אתה רוצה שהבורא יבצע את העבודה, תן לו לעשות את זה ותלך עימו יחד משלב לשלב ותראה איך הוא מבצע את העבודה ואתה תהיה שותף של הבורא בכל התהליך.

תלמיד: איך לבטל את עצמי ולהתכלל, להיכנס כולי להפצה, לעבודה בעשירייה, כדי שהאני שלי ייעלם?

אתה לא נעלם ושום דבר לא נעלם אלא אתה עושה את הסדר הנכון. העבודה הזאת שאנחנו צריכים לבצע, נקראת "עבודת ה'", עבודת הבורא, זאת אומרת שהוא צריך לבצע את העבודה, ואני רק צריך לתת לו מקום, לזוז כדי לתת לו מקום לעבוד ולהיות מוכן לעזור לו בכול. כל הזמן לבקש ממנו ולסייע לו בכל מיני צורות עבודה, אבל לא יותר מזה. את העבודה הוא מבצע, אנחנו רק מבקשים, מחכים ומצפים. העיקר זו התפילה.

שאלה: איך אני צריכה להתפלל כדי שהבורא יעשה עלי תיקון?

אני רוצה להתחבר עם כולם, שהבורא יחבר בינינו, ושנהיה "כאיש אחד בלב אחד". שכל הנבראים יחזרו לצורה של אדם הראשון, יתכללו יחד זה בזה, יתקרבו זה לזה, ואז הבורא יהיה אחד לכולם, יתלבש בנו וימלא אותנו וכולנו נרגיש שאנחנו והוא מערכת אחת. זה יקרה.

תלמידה: איך אני יכולה להתגבר על הרגשת הגאווה כשאני עושה טוב לחברה?

אחרי כמה פעולות שאת רוצה לעשות טוב, את פתאום תגלי שלפעמים כשאת רוצה לעשות טוב את חושבת על מה שטוב לך ולא לאחרים. מתוך זה שאת חושבת על עצמך באה לך הרגשה רעה, ואז את פונה לבורא ומבקשת תיקון הלב ורוצה שתהיה בלב שלך הרגשה טובה לאחרים. ואחרי כמה פעמים את שוב תופסת שאת חושבת לטובת עצמך ולא לטובת הזולת וכך זה קורה מדי פעם. אבל ביני לביני את מתקנת את עצמך, זה נקרא חזרה בתשובה, בזה שאת מצטערת שאת חושבת על טובת עצמך. תנסי ותראי ואם לא, תשאלי. נדבר על זה גם בשיעור שלנו. השאלות שלך טובות מאוד.

שאלה: כל אחד שנמצא איתנו באולם הגיע דרך פעולת הפצה של חברים שהגיעו לפנינו. אבל לפני הכול הגענו אחריך מורה יקר, כי מפעל חייך הוא הפצת חוכמת הקבלה בעולם. על אף שאני מנסה בכל כוחי לדבר עם אנשים ולעניין אותם, אני רואה שהם לא מאמינים לי, כי אני אומרת משהו אחד, אבל חיה כמו שאני חיה, וזה מצער אותי. מה עלינו לעשות כדי שאנשים יאמינו לנו וההפצה לא תהיה רק מילים אלא החיים שלנו?

אנחנו פועלים מתוך אותו רצון שהבורא נותן לכל אחד ואחד. הבורא נותן לכל אדם רצון והזדמנות להשתמש ברצון, והאדם צריך להשתדל ככל האפשר לסובב את הפעולות שלו ואת הרצונות שלו להשפעה הטובה ביותר כלפי בני אדם, כלפי העולם.

לכן לא צריך להצטער על כך שהלב שלי עדיין סגור, מכונס בתוך עצמו, אלא אנחנו צריכים להשתדל להתמיד. זה טוב להפיץ את חכמת הקבלה אפילו בצורה אגואיסטית. אני לא יכול לעשות את זה בינתיים בצורה אחרת, אז מה אני אעשה? אני לא אפיץ? אני לא אעשה כלום? לא. אני אגואיסט, אני מוכן לעבוד רק כדי שיהיה לי עולם הבא, שתהיה לי פרנסה, שיהיה לי משהו, בסדר, אבל בכל זאת אני אעשה משהו. אמנם זה נקרא לא לשמה, על מנת לקבל, אבל יוצאת מזה איזו פעולה. ולכן אנחנו צריכים אפילו עם מחשבות כאלה להוציא ספרים, לפרסם את עצמנו ככל האפשר.

יש לכם אינטרנט ואתם יכולים להפיץ את החומר בכל השפות לכל העולם, תנסו. יש מאמרים שאנחנו ממליצים לפרסם אותם בכל העולם. העולם שלנו עובר מצבים קשים מאוד, גם השנה הזאת תהיה קשה. אנשים לא יוכלו לטוס ולעשות כל מיני פעולות כמו קודם, העיקר זה האינטרנט. ולכן צריך להיכנס לשם ובכל השפות ללמוד ככל האפשר איך לפרסם, תנסו לעשות את זה. אני השתמשתי בכל מה שהיה אפשר בעבר. בשנות השבעים, לפני למעלה מחמישים שנה, היו ספרים ועיתונים.

שאלה: האם הבורא משתמש באיזון הגדול שבין אהבה לשנאה, בכך שהוא נותן לאחד לשנוא ולאחר לאהוב?

ודאי, אנחנו רואים שכך קורה גם בעולם שלנו, בדרגה שלנו, הכול כדי לחבר לבבות. אי אפשר לחבר אותם באהבה ישירה זה לזה. עורך זמן עד שהבורא מתאים לבבות ומעביר אותם בכל מיני מצבים כאלו ואחרים, כך שהאחד יתחיל להרגיש את האחר. לב האדם צריך לעבור הרבה מצבים כדי להיות מקושר נכון עם הזולת.

שאלה: למה אני מרגישה יותר קשר דווקא במצב של שנאה, של פירוד?

בינתיים את מרגישה כך מפני שאת צריכה ללמוד את המצבים והקלקולים, בעיקר איפה הקלקולים נמצאים. לכן מראים לך את זה כך, אבל אחר כך תתחילי לברר ולבצע פעולות עדינות יותר, איפה לתת קצת יותר אהבה, קצת יותר דחייה, קצת התקרבות. הקשר יהיה בצורות חיבור וריחוק עדינות יותר, אבל כל זה עדיין לא עכשיו.

שאלה: כל אחד מאיתנו עושה מה שהוא יכול בהפצה, אמנם זה לא פשוט, אבל אפילו עכשיו נראה שזו רק טיפה בים. האם כדאי לשאוף לכך שלא נספר על עצמנו בצורה פשוטה, אלא שהמסר שלנו יהפוך למגמה ואנשים לא יצפו בסרטי הוליווד וברבי מכר אלא במסרים, בסרטים, בחומרים שלנו? האם זה אפשרי או שהאגו כל כך ערמומי שהוא לא נותן לנו לעשות את הפריצה הזאת? האם כדאי להכות בנקודה הזאת כדי לעשות את הפריצה העולמית?

אני חושב שהבורא לא ייתן לנו לעשות קפיצה כזאת. כשנצטרך הוא ייתן ויבצע בעצמו, זה מה שיקרה. כאן אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מלבטל את עצמנו במקסימום ולעשות ככל האפשר יותר מאמץ בהפצה, אבל איך לעשות זאת, הבורא כבר יסדר. בואו פשוט נשתמש ככל האפשר יותר בחומר שיש לנו ובתרגום שלו. יש לכם על מה ועם מי להתייעץ, יש לנו מספיק חברים שהם כבר מומחים מזה שנים רבות, ולכן בואו נפיץ את מה שיש לנו ובאופן שהעולם מאפשר לנו בינתיים. אנחנו נצליח, נשקיע קצת יותר את הרצון שלנו ואז זה יפרוץ בעוד ועוד ערוצים.

תלמיד: באוסטרליה התאספו הרבה מאוד חברים מכל אוסטרליה ומאסיה. הם מרגישים חיבור לא רק ביניהם אלא גם איתנו, הם אומרים שממש אין זמן, אין מרחק, אין שום הבדל, הם ממש מרגישים שהם איתנו. איך הם יכולים להמשיך גם אחרי הכנס את ההרגשה הזאת של מעל מרחק, מעל זמן, את ההרגשה שהם מחוברים זה לזה ויחד איתנו?

העיקר הוא להיות מחוברים. אני לא יכול להציע להם להיות איתנו באותן השעות כיוון ששעות היום והלילה שלנו הפוכות. נראה לי שהם פשוט צריכים להמשיך את מה שהם עושים, מקליטים שיעורים ואחר כך צופים בהם בזמן אחר כי הם לא יכולים לצפות בזמן העבודה. זו בעיה, בינתיים זה לא מסודר בעולם שלנו, אנחנו עוד לא יכולים לעצור את סיבוב כדור הארץ אבל נחכה שזה יקרה.

שאלה: האם זה ריאלי שבסופו של דבר כולם יגיעו לסוד עבודת ה' או שזה רק סוף התיקון, מצב בדמיון שלנו, ממש כמו אוטופיה כמו הדרך שלנו של החיבור ודרך ההפצה?

כמו שהבורא ברא כלי אחד, רצון אחד ושבר אותו על ידי האור העליון, כך אנחנו צריכים לעבור את כל התיקונים ולהביא את הכלי הזה לתיקון אחד כדי ששוב יתגלה האור העליון בתוך כלי אחד וזה יהיה תיקון אחד בעולם. יש לכך זמן קצוב ואנחנו חייבים להגיע לזה, אנחנו נמצאים בדרך ודווקא לקראת הסוף. לכן בעל הסולם אומר על הדור שלנו שהוא הדור האחרון. צריך רק להתאמץ ולזרז את הזמנים ואז מהר ככל האפשר נגיע לתיקון הכללי של העולם, כל אחד ואחד, לא חשוב מיהו ומהו, מתי הוא חי או מת בעולם שלנו ומה קורה לו. כולם, כל הנשמות יתחברו יחד לכלי אחד שנקרא "נשמת אדם הראשון" וכולנו נתמלא באור הבורא, נרנח"י העליון.

שאלה: מהו תפקיד הכנס הזה בהפצת חכמת הקבלה?

תפקיד הכנס הזה מכוון לכמה מטרות, אחת מהן היא להחזיר את כל הכלי העולמי שלנו למצב שהיה לפני הפנדמיה, לפני הקורונה, ולהמשיך בצורה שהייתה פעם, כשעשינו כנסים כמה פעמים בשנה גם בישראל, ובעוד כמה מקומות בעולם וזה נתן לנו דחיפה להתקדמות. לכן מאוד רצינו לעשות את זה אבל עד שהגענו לכך עבר הרבה זמן. אני מקווה שנעשה כנסים ברצף, בצורה יותר צמודה.

תלמיד: בואו חברים, בכל העולם נתאר לעצמנו עכשיו את נשמת האדם הראשון, הנשמה המשותפת, המצב הגבוה הזה שכולנו רוצים, משתוקקים אליו ונבקש מהבורא לקרב אותנו למצב הזה. כל אחד אולי במילים שלו, כל אחד עבור חבר, נעשה מאמץ משותף ממש עכשיו. נסלק מעצמנו את כל המחשבות הזרות ונתרכז רק בזה שהבורא יחבר את כל החברים לאחד שלם ובאחד השלם.

(סוף השיעור)