כנס "קבלה לעם" העולמי – 30.9-1.10.2023 

פותחים את הלב

מתחברים כאיש אחד בלב אחד

שיעור 2

שיעור 30.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אנחנו שוב באותו נושא, בעניין אהבת חברים. כי רק זה מה שחסר לנו ולכל העולם.

קריין: מאמר של רב"ש "בענין אהבת חברים".

בענין אהבת חברים

תשמ"ד - מאמר ב'
1984 - מאמר 2

"א. הצורך לאהבת חברים ...

ב. מה הוא הסיבה שבחרתי דוקא בהחברים האלו; ... ומדוע החברים בחרו בי, ...

ג. אם כל אחד ואחד מהחברים צריך לגלות את האהבה שיש לו להחברה, או שמספיק שיש לו אהבה בלבו, ועובד בענין אהבת חברים בהצנע לכת, ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני לבו. כידוע שהצנע לכת הוא דבר גדול.

או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.

נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. מה שאין כן אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז חסר לו הכח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חבירו לכף זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת חברים. נמצא שאין לו רק כח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת. היוצא מזה שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת.

אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף דרכו לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.

וזה דוקא על ידי זה, שהוא אומר, הוא צריך לחברה בכדי שיכול להשפיע לחבירו בלי שום תמורה; מה שאין כן שאם הוא צריך חברה שהחברה ישפיעו לו עזרה, ומתנות וכדומה, שעל ידי זה, הכלי קבלה של הגוף יהיו שבע רצון; אבל חברה כזו בנוי על בסיס אהבה עצמית, וחברה כזו מביא לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו שרואה עכשיו שיש לו סיכויים שהרכוש שלו יתגדל בזה שחבירו מסייע לו להשיג קנינים גשמיים.

אלא שצריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא כנ"ל, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.

אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד, של אהבת הזולת, מטעם שהוא לא רואה שהחברים יעסקו בזה; כיון שהחברים עוסקים באהבת הזולת בבחינת הצנע לכת, אלא להיפוך, שהחברים גורמים לו שהוא יאבד את הכח שלו במה שהוא רוצה ללכת בדרך של אהבת הזולת, והוא לומד אז ממעשיהם, ואז הוא נופל לשליטת של אהבה עצמית.

ד. אם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחבירו באופן פרטי, של כל חבר וחבר, בכדי שידע עם מה הוא יכול למלאותם, או מספיק באופן כללי, לעסוק בענין אהבת חברים."

שאלה: במשך הסעודה וגם עכשיו ניסיתי לפתוח את הלב והגעתי לנקודה שאני מרגיש פחד ויראה ואני נחסם, אני לא מסוגל להתמסר. אני קורא את המאמר, יש לי הכול, יש לי את העשירייה, מה חסר לי כדי להבין את זה? מה אני צריך? זה כואב לי.

להשתדל לפתוח את הלב, זה מה שחסר לכל אחד ואחד מאיתנו. מי שפותח את הלב, אז כבר יחס החברים, אהבת החברים נכנסים לליבו, וזה השורש לאהבת ה', אז מגיעה לו אהבת ה', הוא מתחיל להרגיש את הבורא.

אהבת החברים היא כתנאי, היא אותו הזרם שעליו זורמת אהבת הבורא, אהבה כללית, ואז נפתחות כל הבעיות ומתחברים כל הלבבות, ואדם מתחיל להרגיש מה קורה באמת בעולם האמת. אין את העולם הזה אלא יש פשוט אהבה כללית שנקראת "אהבת עולם", זה מה שמקיף אותו ובזה הוא מגלה את הכול, את כל המציאות מקצה ועד קצה.

שאלה: במאמר קראנו על שנאה עצמית ועל "ואהבת לרעך כמוך". איך להבדיל בין שנאה עצמית לבין אהבה לזולת?

אנחנו מדברים על היחס לאגואיזם שלנו שאותו אנחנו צריכים לדחות, ולהתקרב לזולת שאותו אנחנו צריכים לאהוב. משני הדברים ההפוכים האלה אנחנו בונים יחס שבו מרגישים את כול המציאות, את כל העולם נפתח, מגולה. נשתדל כך להרגיש.

שאלה: אני מרגיש על עצמי ועל החברים שלומדים המון שנים, שכשאנחנו מתחילים לקרוא מאמר כאילו מישהו מוריד את המפסק, מושך אותנו למטה, אנחנו נרדמים. איך אפשר לעזור אחד לאחר כדי להיות במחשבות, להיות בתפילה?

אם תתחברו זה עם זה, תחבקו זה את זה, אז תראו עד כמה נפתח לפניכם יקום רוחני משותף. זה לא יהיה מפחיד, שום דבר לא יבלבל אתכם, הכול יהיה גלוי וברור. העיקר רק להיפתח זה לזה, לפתוח את הלבבות. זה כמובן דורש אימון אבל כל זה קרוב אלינו.

תלמיד: בדיוק כשאתה מנסה להתכלל, להתפלל, אז לוקחים לך את כל הכוח ונותר לא הרבה. אבל כשאתה משתדל לבקש לא על עצמך מיד כאילו מורידים מפסק ואתה נרדם.

זה בדיוק המצב הנכון, כי אין לך עדיין רגש בשביל הזולת, יכולת לבקש, להתפלל. אבל אם תמיד תבקש, למרות כל קושי שיבוא, אז תגלה שזה אפשרי ותגיע אליך תשובה.

שאלה: העבודה לאהבת החברים, אני כאגואיסט יכול לאהוב רק את עצמי ומזה אני מתחיל. העבודה הזאת מסתכמת בזה שאני דואג לחברים שלי וכביכול משקיע את עצמי בהם, משקיע את עצמי כמו ההורים בילדים שלהם. אדם מחנך את הילדים ומשקיע את עצמו, אבל קורה שיש גם הורה ביולוגי שלא השקיע כלום בילד שלו, הוא אפילו לא מכיר אותו כילד שלו. האם זו העבודה שאני צריך לעשות?

זו העבודה שאתה צריך לעשות שתביא אותך לאהבת החברים, ואחרי זה גם לאהבת הבורא.

תלמיד: איך מזה להמשיך? אני הרי עובד על עצמי בפעולה הזו, אני כל הזמן מנצח את האגו שלי אחרת לא הייתי מסוגל להמשיך. בהדרגה אני יוצא לדרגה הבאה. האם צורת העבודה הזאת נמשכת עד הסוף או שמשהו משתנה?

יתגלו כוחות עליונים יותר ויותר, הבורא, ואתה תראה לפניך עבודה אחרת לחלוטין.

שאלה: בכנס הזה דיברנו הרבה על הבושה. למה אחרי כל פעולה, או כשאתה מעלה תפילה או ברמה הפיזית כשאתה עושה פעולות ניקיון בבניין או עזרה לחברים, ניתן לך פחד אם פעלת נכון או לא?

זה ניתן כדי לקדם אתכם קדימה בדרך נכונה יותר כדי שתעריכו את עצמכם נכון. לכן זה טוב.

שאלה: התאספנו אנשים כל כך שונים עם מטרה אחת. כשמכינים מנה, אז כל המרכיבים, התרכובת ביניהם יוצרת טעם. האם נכון להתמקד במטרה המרכזית או שבאופן הדרגתי במטרות משנה בדרך לאותה מטרת על, שאותם מגלים בחיבור בינינו כדי לרכוש את תכונת הקבלה על מנת להשפיע?

הכי טוב להחזיק לפניכם את המטרה העיקרית וכל הזמן להשתוקק אליה. כי מטרות הביניים יכולות לבלבל אתכם, הן יתגלו אבל בכל זאת כביניים. תחזיקו לפניכם את המטרה העיקרית.

שאלה: מה מונע את פתיחת הלב? אם כל מה שחסר לנו זה פתיחת הלב, אז מה סוגר לנו את הלב עד כדי כך שאי אפשר לפתוח אותו?

האגו שלנו לא נותן לנו לפתוח את הלב ואנחנו לא יכולים לעשות כלום. אנחנו לא בעלי הבית על הלב שלנו אלא רק הבורא. לכן ככל שאנחנו משתוקקים למטרה הנכונה, אז אנחנו צריכים לבקש מהבורא עד בכי שייתן לנו את המתנה הגדולה הזאת, שיפתח לנו את הלב, ואז נוכל לראות דרך הלב הפתוח את כל כוחות הבריאה, וכך נתקדם.

שאלה: כתוב "ואהבת לרעך כמוך". מאיפה צריך לאהוב את עצמך אם אתה בתוך האגו? איך להתחבר עם החברים פה בכנס בלי האגו?

בלי אגו אנחנו לא יכולים. ההפך, כמו שכתוב, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". זאת אומרת, ככל שאנחנו מתקדמים, כך אנחנו מתקדמים גם עם היצר הרע, עם האגו שלנו, שיהיה יותר ויותר גדול ואנחנו כל הזמן נעלה מעליו.

כמו שאתה מטפס על הר, ככל שההר יותר גבוה אתה מטפס עליו עד שמגיע לפסגה. מקובלים כותבים על זה הרבה, שכל הדרך הרוחנית שלנו היא תמיד מבעיה לבעיה, מקפיצה לקפיצה, וכל פעם עם אגו יותר גדול. אנחנו לומדים איך לעלות כל פעם על האגו המתגבר ואנחנו מעליו.

שאלה: בזמן השיעור הרגשתי כמו שאנחנו נותנים מכות לקיר שמפריד אותנו מהרוחנית. האם זו הרגשה נכונה?

כן.

שאלה: מהי הסיבה שבחרתי בחברים ולמה הם בחרו בי? מי אתם בעצם?

אף אחד לא בחר באחר. אלא הבורא, כמו שאנחנו מבינים ומרגישים, סידר לנו כך שנכיר זה את זה, נכיר את המקום הזה, את הארגון הזה, ואנחנו מרגישים שכך אנחנו יכולים להתקדם. יש ספרים, יש מורים, ארגון מאורגן, וכולנו יכולים להתקדם למטרת החיים. להכיר את הבורא ולהגיע למטרת החיים.

שאלה: אני פה עכשיו, הגעתי עם סבל, השתוקקות, רצון. אנחנו מנסים להתחבר, לחבק זה את זה אבל יש משהו אקסטרה, תוספת שחסרה.

התוספת שיש לנו, זה טוב מאוד, יש לנו רצון יותר גדול מהרגיל. כשאתה יושב אצלך שם בבית, כמו שאני רואה אותך יום יום בשיעורים, אז אתה רגיל למצבים כאלה, אבל כשמגיעים ממש עכשיו אלפי אנשים, גם ממקומות רחוקים ויושבים כאן, זה כבר משהו אחר. זה רצון גדול שמשתוקק למטרה אחת. למרות שאנחנו לא יכולים מבפנים בדיוק לכוון את עצמנו לאותה מטרה, הבורא עושה את זה. ולכן אנחנו נמצאים ברצון חזק, בכוונה נכונה, וכנס כזה מקרב אותנו מאוד, באופן טוב וחזק מאוד אל מטרת הבריאה.

שאלה: יש את כוח הקבוצה, אני וכל החברים יודעים שאם הם לא יתפללו עלי, אני לא אתעלה. הסיבה היחידה שרוחי מתעלה, זה כי החברים מתפללים עלי. אז אני משתמש בזה, אבל לשם מה?

אתה משתמש בזה כדי להתעלות ולמשוך אותם אחריך, בדיוק כמו שהיום אולי, הם מושכים אותך אחריהם. וזה נקרא "איש את רעהו יעזורו", כל אחד עוזר לחברו. ובצורה כזאת אנחנו משיגים את המטרה. אנחנו חייבים להתחבר ביחד למערכת אחת שנקראת "אדם", שמתוכה כולנו התפוררנו בגלל האגואיזם שלנו, ושוב לחזור לאותו רצון אחד שבו כולם תומכים בכולם, מחזיקים איש ברעהו. אחר כך כולם מתחברים בלב אחד, ברצון אחד, מחזיקים, אוחזים חבר בחברו ואז אנחנו מתחילים להרגיש בינינו וסביבנו רק כוח אחד ויחיד, את הבורא.

תלמיד: עכשיו אני מסתכל על חברים שמסתירים את עצמם, למה אתה כל הזמן אומר אל תחשבו עלי, תחשבו על הבורא? למה חבר וותיק אף פעם לא מראה את עצמו, למה הם מסתירים את עצמם? איפה הכוח פה? במה?

אני אגיד לך. כשאני הגעתי לרב"ש ראיתי שישה או שבעה זקנים שישבו ולמדו מכל מיני ספרים שאני עוד לא הבנתי בהם כלום, ואפילו לקרוא לא ידעתי, היה מאוד קשה. לא ידעתי, לא הבנתי כלום ולא ראיתי מה היחסים ביניהם. הם בכלל לא דיברו ביניהם ובעת קריאת הספרים הם היו מחליפים ביניהם מילה או שתיים. לא יכולתי להבין מה קורה. אחרי זה, בהדרגה, התחלתי להבין את השפה שלהם, הבנתי למה הם נוהגים כפי שהם נוהגים, כדי לא להפריע לקריאה הכללית ומה הם חושבים איש על חברו, איך הם עוזרים זה לזה, והם כולם היו בערך בני 70, אולי אפילו יותר.

אתה לא רואה כלום מבחוץ, זו עבודה שבלב. המקובלים עוד קוראים לנו להסתיר את מה שבליבנו, פתיחת הלב זה מבפנים, זה ברצונות, במילים לא היה שם שום דבר. אם הייתי מסתמך על המילים שלהם, הייתי חושב שהם זקנים שאין להם מה לעשות, הם מתאספים וקוראים. מה עוד יש להם לעשות בגיל 70?

אני חושב שלא צריך לחכות לגיל 70 כדי שתגלה יותר מוקדם את הרגשות שלך כלפי החברים ואת הרגשות שלהם כלפיך בלי מילים. שירים כן. במילים אף אחד לא ייגש אליך ולא יגלה כלפיך את אהבתו. אז תשב ותחכה.

שאלה: באיזו אסטרטגיה אפשר להשתמש כדי להתגבר על החסרונות שמונעים מאיתנו לפתוח את הלב כלפי החברים?

האסטרטגיה מאוד פשוטה, לפתוח לב בלי מילים אפילו, כל מה שאנחנו רוצים להגיד, עובר דרך הבורא, אפילו כשאני עכשיו פונה למישהו, לא חשוב באיזו שפה ולא חשוב מה אני מדבר, הכול עובר דרך הבורא. ולכן החשוב הוא היחס שלנו, הרגש שלנו כלפי החבר, כלפי החברים. חברים, חברות, זה לגמרי לא חשוב, כך אנחנו צריכים להיות יותר קרובים זה לזה.

שאלה: אתמול בישיבת חברים, כשהחבר התחיל לדבר, הוא בכה וגם אני להפתעתי התחלתי לבכות. חברים אחרים, גם הם בכו. גם היום בסעודה, לא ראיתי ריכוז כזה בפתיחת הלב אף פעם. אז כשזה נגמר, מה עושים עם הלב הפתוח הזה?

צריך להחזיק את הבורא, לתפוס אותו, ככל שאתם תתפסו את הבורא, תחייבו אותו שינחת וימלא אתכם, זה מה שצריך.

תלמיד: תפילה?

תפילה, אבל זה יגיע אינסטינקטיבית ויצליח לכם ככה.

שאלה: מה מאפשר לנו לכבוש חלק מהלב של החבר, מה זה אומר להיות קרובים לחבר?

להיות קרובים לחבר, נקרא שאני רוצה להיכנס לתוך ליבו ולמלא את הלב שלו, ואני פותח את לבי, שהוא ייכנס וימלא את לבי. זה נקרא להיות קרוב לחבר, ובתוך קשר כזה שאנחנו ממלאים זה את זה, אנחנו רוצים שהבורא יעשה את זה יחד אתנו וימלא את מה שאנחנו משתדלים לעשות ואז אני, החבר והבורא נמצאים יחד. אין כאן יותר מה להסביר, כל היתר זה כתוצאה מהמאמץ. בהצלחה.

שאלה: בעבודה שלנו אני מרגיש בסדר, מרגיש שלמות, ביטלתי את עצמי מול הבורא, הכול טוב. אבל אחר כך, נראה שהביטול שלי עוד לא מספיק. איך להשיג ביטול מוחלט, אמיתי, כלפי הבורא?

אם אתה שואל אותי, גם אני שואל על זה. אתם חושבים שאני בגמר תיקון? לא, ולכן אנחנו הולכים יחד.

תלמיד: אבל זה גורם בושה, כמו אש בלב.

איזו בושה?

תלמיד: בושה כי אני לא רוצה לקבל.

כן, אבל יותר טוב לא לחשוב איך לקבל ואיך לא לקבל אלא איך להשפיע, לעזור, לתמוך, זה יותר חשוב. כי זה שאני רוצה לקבל, או לא רוצה לקבל, זה מילא, אבל שאני חייב להגיע לתמיכה בכולם, עזרה לכולם, זה הכי חשוב.

תלמיד: אם הבנתי נכון, אני לא רוצה לקבל כי אני לא רוצה להרגיש את עצמי קטן.

כן.

תלמיד: בוא נגיד שהרגשתי את אהבת הבורא ואני לא יכול לאהוב את הבורא כמו שהוא אוהב אותי, אז זה גורם בושה.

לא נורא, אל תתבייש, תרצה להיות ככל היותר קרוב אליו.

שאלה: אני נזכר בימים בהם התחלתי להתעניין בחוכמת הקבלה, הייתה קבוצה קטנה, עוד לא היה ערוץ 66 בטלוויזיה ואתה כנראה חלמת על העתיד. אני בטוח שכתוצאה מהעבודה שלך, מההשתוקקות שלך, הכנס שלנו גדל לכאלה ממדים. השאלה היא איך לפתוח את הלב זה לזה כדי שנוכל גם לפתוח את הלב וגם לחשוב על העתיד בלי להתבלבל כדי שתהיה מזה תועלת לבאים אחרינו?

אם אנחנו משתדלים ללכת קדימה והקשר בינינו מתגבר, אז ללא ספק הבורא יעזור לנו, ילווה אותנו, ואנחנו נשיג את המטרה.

שאלה: איזו מתנה אני יכול לתת לחברים שלי ולכל הכלי העולמי, מתנה שתחזיק לאורך הכנס ולאחריו?

השתתפות אקטיבית בכנס, לא יכולה להיות אף מתנה אחרת.

שאלה: ענית לחבר שלא רואים את ביטוי האהבה שלנו כלפי חוץ. רב"ש כותב במאמר שצריך לגלות אהבה באופן גלוי. יש תחושה שבגילוי האהבה שלנו יש בלבול, כי יש את הבירורים הקבועים האלה. איפה אנחנו טועים? איך לעשות באופן מדויק יותר את מה שאתה והרב"ש מייעצים?

אתם טועים ומועדים כל הזמן. וצריכים לברר כל הזמן איפה מעדתם, לאן נפלתם, איך להתעלות, ולהמשיך את הדרך. תחפשו.

שאלה: במהלך הכנס אנחנו מרגישים כל כך הרבה שמחה ואהבה. איך אפשר לעלות מעל הרצון לקבל שלי?

רק על ידי חיבור עם החברים. תנסה לצאת מעצמך לתוך החברים ולהתחבק איתם בפנים בתוך עצמך או בתוכם, וכך תתקדמו.

שאלה: יש לנו סעודות, יש שיעור, יש ישיבת חברים, יש לחץ מתמיד על האגואיזם. ויש הפסקה שבה אתה יוצא וחושב מה זה, מה איתי, האם "בני ברוך" עושים את זה איתי, אולי רב אישית משפיע עלינו, או הבורא פועל כך. מה קורה, מה אני צריך לעשות בזמן הפנוי כשאין את המכבש הזה שקיים פה, שאני מתכווץ כשמשהו לוחץ אותי. שם אתה כאילו נושם לרווחה, אבל אתה מבין שאתה צריך לייצר על עצמך מתוכך לחץ כזה. יש איזה מרחב פנוי, זמן פנוי, אז תיגש ותעשה. לא צריך לדבר הרבה אלא להכניס משהו לתוכנו. אתה מספר שכאשר הגעת היו שישה זקנים שלא דיברו, איך בזמננו המודרני היית אתה פועל? אתה יוצא והכול כאילו פתוח, מה עושים?

שם היו תנאים אחרים לחלוטין. היה חדרון בגודל של כ-12, 14 מטר מרובע, היה שולחן מדיקטים אכולים ישנים. ישבו לצד השולחן שישה, שבעה זקנים, כולם כבני שבעים והם קראו ספר, לכל אחד היה ספר. כאשר הסתכלתי לתוך החדר, הם הסתובבו והסתכלו עלי ואמרתי, "שמעתי שכאן לומדים קבלה". הם כולם שתקו, רק הבכיר שישב בראש השולחן, זה היה רב״ש, אמר "כנס, שב". נכנסתי עם החבר שלי, הם המשיכו בקריאה ולא שמו לב אלינו בכלל.

כמעט לא הבנתי כלום, הם בדרכם הזקנה עשו רעש עם הפרוטזות שלהם, וכשנגמר השיעור הם התחילו להתפזר. הזקן קרא לי ושאל אותי, "מי אתם, מה אתם, מאיפה אתם, מה אתם רוצים?", אמרתי לו "שמעתי שלומדים כאן קבלה". הוא אמר "טוב, תנו לי את הכתובת שלכם, מספרי טלפונים, אני אחשוב ואחזור אליכם". חבר שלי נתן לו את מספר הטלפון, אני בכלל לא האמנתי בדבר הזה. החבר שלי ביישן יותר, הוא למד בזמנו בישיבה, היה לו כבוד לכאלה זקנים, לי בכלל לא היה דבר כזה.

למחרת הוא הגיע אלי לעבודה ואמר "סיכמתי איתו, אנחנו יכולים לנסוע עכשיו, נגיע לשם והוא ייתן לנו מורה שילמד אתנו". לא רציתי לנסוע, אמרתי לו, אבל הוא ענה "לא נעים, אני הבטחתי לו, דיברנו". כזה יחס היה לו לזקנים כאלה, ונסענו.

הוא נתן לנו את אחד הזקנים, אמר לו "קח אותם, תלמד איתם". הזקן אמר "בואו". נכנסנו לחדר הסמוך, התיישבנו שם על ספסל סביב אותו שולחן אכול עם הדיקט. הוא התיישב לפנינו פתח את "הפתיחה" והתחיל לקרוא. התחלנו להקשיב, וזה כמובן תופס אותך וכובש אותך, ומאז נתפסתי. זה היה זמן מעניין. אני הייתי כבן 30, גם החבר שלי היה באותו גיל, מאוד רצינו להבין מה זו חכמת הקבלה.

לכן לא נורא, תלמדו, לאט לאט זה יכנס לראש וללב וכך הכול יסתדר. כתוב על זה, שצריך להקשיב לכל מה שאומרים לך, חוץ מצא. גם אם אומרים לך "צא", אסור להקשיב לזה. לכל היתר אתה חייב להקשיב ולקיים.

תלמיד: כאשר קראתם "פתיחה", האם היו לכם הפסקות, יצאתם לעשן בלי ספרים, או שלא היו בכלל הפסקות?

לא היו הפסקות, אלא אם כן אתה חייב לשירותים. כולנו עישנו, אבל השיעור היה רק שעה, אז התאפקנו.

שאלה: בשיעור הקודם הייתה שמחה אינסופית מזה שאנחנו יחד, זה כיסה הכול, כל מה שקרה היה קדוש. עכשיו אני מסתכל ורואה שחצי מהחברים מתנתקים או נרדמים. אני לא יכול לעשות כלום, גם אני מתנתק ונרדם. אני זוכר שסיפרת ששאלת את הרב"ש מה חסר והוא ענה "התקפה". יש לנו כבר חוקיות שלפני השיעור בהכנה מבקשים על החיבור, מבקשים כולם יחד כאחד, "תחבר בינינו לכלי אחד, לעשירייה אחת, עכשיו". בואו נבקש יחד שהבורא יחבר בינינו, נשיר שיר מרומם ונמשיך את השיעור.

בבקשה.

שאלה: אם האהבה היא מתנה מהבורא, אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את המתנה הזאת? אני שואלת את השאלה הזו מפני שבכיתי הרבה במקלחת וביקשתי מהבורא שיפתח לי את הלב, כי אפילו שעכשיו אני מחבקת אנשים, בעבר לא יכולתי לחבק אנשים, מטבעי לא יכולתי לאהוב אנשים. היום התפללתי ואני כן יכולה לחבק אנשים מכל מיני רקעים וצבעים. הגעתי למסקנה שזו בטוח מתנה שקבלתי משמים, אולי בגלל שבכיתי כל כך ב-2019 בראש השנה וביקשתי שהלב שלי ייפתח. האם זו מתנה? והאם אנחנו צריכים לבכות, לצעוק?

כמה שאני מכיר אותך כבר כמה שנים, אז ודאי שאת מקבלת כל הזמן מתנות. את צריכה לחלוק במתנות האלה עם כולם, להסביר איך להגיע לכאלו מצבים כמו שהגעת, ושיהיו לכולם כאלו מתנות כמו שיש לך. לי מאוד נעים לראות אותך אצלנו. תודה.

שאלה: לקבל את כל החברות בתוך הלב, זה פותח המון רגשות והרגשות. זה גם נותן רגש או הרגשה של חוסר כוח, חוסר אונים שאנחנו לא יכולות לקבל עזרה וגם לעזור. איך לא לשכוח שזה הבורא שעושה את הכול ולא להיות בדמיון?

לדרוש, לבקש ממנו שיתגלה וייראה לך את כל העבודה שהוא עושה עליך.

שאלה: איך אני יכולה לשנוא את עצמי כשאני אוהבת את עצמי כל כך?

את לא צריכה לשנוא את עצמך, לא. את צריכה רק לדחות את האגו שלך שמפריע לך להידבק לאחרים. את התכונה הזאת לשנוא וזהו, זה הכול.

תלמידה: בזמן שאנחנו מתקדמים בעבודה, יותר ויותר קשה להגיע לשנוא את האגו. מה אני צריכה לתת מול האגו שלי כי שאוכל לשכנע אותו?

להראות לו כמה את מפסידה בזה שאת שומעת בקולו. אנחנו נתקדם יחד.

שאלה: הלב רוצה לשלוט כל הזמן וזה כאילו יותר חזק מהאמונה לבורא. איך אנחנו יכולים להגיע להכנעה אמיתית לגמרי?

מה שלא עושים השכל והכוחות שלנו, עושה הזמן. צריכים רק להמשיך, רק להמשיך. זו דרך ארוכה, אנחנו צריכים רק להאמין שבכל רגע ורגע מגיע אלינו עוד קצת עוד קצת אור עליון ומתקן אותנו ונותן לנו כוח, תכונות השפעה ואהבת הזולת מהעולם העליון. אז נחכה שזה יקרה. זה יקרה.

שאלה: קודם כל להודות לבורא ולרב שלנו, כי הקבוצות שלנו בעשיריות שלנו בספרד מאוד מחוברות. האם כשהאגו האישי סובל הוא מחבר יותר לבורא ולעשירייה?

לא, לא צריכים לסבול. אנחנו צריכים ללכת בשמחה, בשירה, בחיבוק, באהבה בינינו, ואז אנחנו נדרוך על האגו שלנו ולא נרגיש שום בעיה.

תלמידה: למה הסבל בא לידי ביטוי בתוך העשירייה?

זה מפני שאתן לא שמחות בזה שאתן הולכות קדימה. צריכים להיות בשמחה, בשירה, בחיבוק יחד כולם, וכך לפרוץ קדימה לעולם של אהבה.

שאלה: כשאתה אומר שהבורא עושה הכול אנחנו באמת מרגישות כך. גם כשאתה הגעת לרב"ש ואמרת שלא הבנת שום דבר, הוא ארגן הכול, סיבב אותנו, הוביל אותנו, קיבל את המתנות שעליהן דיברת קודם, הוא נותן לנו מתנות בכל יום.

כן.

תלמידה: וזוהי פתיחת הלב שאליה אנחנו עכשיו נדרשים כולנו ביחד, ויש את החצי שלנו, את המתנה שלנו, את מה שאנחנו צריכים לתת לו כדי לקבל ממנו את האהבה שלו, כדי להגיב לאהבה שלו, אז מהו החצי שלנו, מה אנחנו צריכים לתת לבורא, איך אנחנו צריכים להגיב לאהבה שלו?

רק לבקש. רק לבקש שיעזור לנו.

שאלה: תמיד כשהייתי צריכה לקבל משהו זה היה בשבילי משהו חשוב, הייתי פוחדת, הייתי מתרגשת. ולפני הכנס הזה גם חוויתי את הרגשות האלה, ההתרגשות, הפחד, הציפייה, אבל ידעתי בוודאות שאני לא אקבל שום דבר, שאני צריכה לוותר על משהו.

לוותר? תסבירי.

תלמידה: הרגשתי פחד כזה כנראה בתוך האגו, שאני פשוט אהיה חסרת משמעות, שאני פשוט אעלם, לא אהיה.

למה לא תהיי?

תלמידה: כי אני אגואיסטית גדולה, אני רוצה הרבה דברים ואני לא אקבל שום דבר מזה.

מסכנה.

תלמידה: אני מאוד רוצה שהלב שלי יתוקן, אני עושה כל מה שאני יכולה, ואפילו יותר לפעמים, אבל אני קשוחה, יבשה. אני לא יודעת מה לעשות עם הלב הזה, על מה אני צריכה לוותר כדי שהלב הזה ייפתח טיפה?

לבקש מהבורא.

תלמידה: אני מבקשת.

כנראה שלא מספיק. תתחילי להתחבר יחד עם החברות, בעשירייה, להן יש אותה הבעיה, תבקשו כולכן ביחד. אם יש לכן עשירייה, תבקשו יחד, הבורא לא יוכל לסרב לכן. זה הכול. לבד את יכולה לבכות אלפי שנים.

שאלה: אני מרגישה שמחה חמה בתוכי. איך אני יכולה להעביר את ההרגשה שלי לחברים, לאחרים?

זה יעבור. להמשיך, לא חשוב מה את מרגישה, להמשיך, להמשיך וכל הרגשות האלה יתחלפו וייעלמו ויבואו במקומם רגשות חדשים.

תלמידה: איך אני יכולה להעביר את ההרגשה כדי להקטין את הכאב שלהם?

למה?

תלמידה: כי אני שמחה יש לי הרגשת שמחה חמה בתוכי ואני רוצה להעביר את זה, לעזור לחברים.

להתחבר איתם פשוט מאוד, אין כאן שום דבר מיוחד.

שאלה: יש מין רצון לחבר את השנאה לעצמי ואת ההשתוקקות לאהוב את החברים, כאחד שלם שממלא זה את זה, אבל בינתיים זה כאילו נפרד. איך לחבר ולהדביק את שני המצבים?

אפשר לעשות את זה אבל בהדרגתיות. לעשות פעם אחת, פעם שניה, כך לאט לאט תתרגלו.

שאלה: הבורא לא נותן צדקה הוא נותן מתנה. מה אנחנו צריכים לבקש, ומה אתה מבקש?

אני מבקש בכנס הזה אהבה.

תלמיד: האם גם אנחנו צריכים לבקש אהבה?

האם אני יכול לייעץ לכם מה לבקש? הרי זה צריך לנבוע מהלב. בינינו אין מה לבקש מהבורא מלבד זה. הוא נותן לכם הכול חוץ מאהבה. אהבה הוא נותן רק לפי בקשה.

שאלה: התאספנו בקייב מעל 100 איש. איך לפתוח לכם את הלב שלכם מקייב, שאנחנו נתכלל בכם ואתם תתכללו בנו?

אנחנו עובדים על זה איתכם כבר חודשים רבים ויש בינינו קשר. אין כאן מה לתאר לעצמנו משהו חדש או לייצר משהו חדש. אנחנו מאוד קרובים זה לזה, אנחנו מתפללים זה על זה, מקווים שיהיה שלום בכל מקום ושבכנס הבא נתאסף כולנו יחד, יחד כולם. הכנס הבא יהיה בטורקיה. קרוב לכולם יחסית וכולנו נטוס לשם.

שאלה: אחרי שהלבבות שלנו פתוחים, נתת לנו הוראה לתפוס את הבורא כדי שהוא ימלא את הלב המשותף שלנו. איך בפועל אנחנו יכולים לממש את זה ומה אנחנו צריכים להרגיש כתוצאה מזה?

כשאתן תופסות משהו, אתן מתארות לעצמכן אותו, אז צריכים לעשות תנועה כזאת לקראת הבורא. לא פעם אחת אלא הרבה מאוד פעמים. כל יום עשרים פעם. ואז תצליחו בהשתוקקות הזאת לקראת הבורא. דווקא תרגילים כאלה יביאו אתכן לתנועה פנימית, לתנועה חיצונית. בהצלחה.

שאלה: מה היא ההוכחה שיש בי אהבת חברות? האם כשאני תומכת ומתפללת עבור הרצונות הגשמיים של החברות שיתמלאו או כשאני מתפללת שהחברות יצליחו רוחנית?

מאיפה את יודעת שיש לך אהבת חברות - מזה שאת רוצה לעשות הכול כדי שיהיה להן קשר עם הבורא.

תלמידה: אני מרגישה שיש בי אהבה לחברות. כל החברות מהשולחן שלי בכו ביחד וחברות בבית התחברו, ואנחנו מרגישות שאנחנו ביחד. הן שמחות שאני דבוקה אליהן, שאני מדברת אליהן, ואני מרגישה שהן נמצאות איתי.

אני מרגיש את לבך ואני מבין מה את רוצה להגיד. בכל זאת אין לנו יותר על מה לחשוב אלא על זה שהבורא ייתן לחברים ולחברות יכולת להשפיע לו, לבורא. לא שהוא ישפיע להם, אלא שייתן להם יכולת להשפיע לו, לבורא. את זה אנחנו מבקשים. זו תהיה באמת מתנה ובקשה עבור כל חבר וחברה.

שאלה: אמרת שהשכל ילך אחרי הלב, איך לאזן את השכל ואת הלב בעשירייה?

אנחנו צריכים לכלול את עצמנו עם השכל והלב בתוך העשירייה, ולהשתדל לחשוב ולדבר יחד איתם, לשיר, לעשות הכול יחד, עד כדי כך שפשוט נרגיש שאם אנחנו מתנתקים מזה, אז אנחנו נעלמים, משהו קורה לנו ואנחנו נעלמים.

נשתדל להתחבר ולהתכלל כך זה בזה, כולנו ממש בקשר אחד, ומה שקורה בכל אחד יקרה בכולם. שהקשר הזה לא ייעלם, הוא רק יגדל ויתכלל יותר ויותר, עד שנגיע מתוך הרבה הרבה קשרים כאלה לגוף אחד, ללב אחד, למצב שאין ממנו יותר דרך החוצה אלא כולנו יחד לעולם.

תלמידה: אנחנו התכוננו רבות יחד לנסיעה הזאת וחיברנו עבורך כמה מילים. הבאתי את כל החברות שלי בתוך הלב, לתוך החיבור של החברים בכלי העולמי, כדי להתחבר עם כולם. אנחנו רוצות מאוד למסור לך את ההודיה החמה שלנו, לך רב ולכל הכלי על כך שבמאמצים כאלה אתם עוזרים לנו לגלות את הבורא, להשתוקק למטרה שלנו ולהבין בשביל מה בכלל נולדנו ומה אנחנו עושים כאן.

התאספנו כאן בכנס כדי להתחבר לכלי אחד, אנחנו רוצים להתחבר לקבוצה העולמית, לתוך הרצון של כל החברים כדי לגלות את הבורא, בדיוק כמו שאמרת לתפוס אותו ולא לעזוב. אנחנו רוצים להשתמש בכל ההזדמנויות והאפשרויות שהכנס נותן לחיבור יותר חזק בלבבות שלנו. הקהל הגדול הזה עוזר לנו להשיג את המטרה הזאת, נותן לנו המון התפעלות ועוד יותר אפשרויות לפתוח את הלבבות שלנו, לחלוק את האהבה שלנו עם כולם, גם לקבל אהבה מכולם ולהביא אותה לעשירייה.

תלמידה: מה לעשות אם אנחנו עושים מאמצים כל יום כל שעה באהבת חברות, אבל הלב של החברה לא מתעורר אלא גדל רק האגו שלה וביטויים שליליים? האם זה אומר שאני עושה מאמצים לא נכונים או מעט מדי מאמץ? איך לא להיכנס לקו שמאל במקרה הזה?

חסר לך בן זוג במאמץ הזה, שותף במאמץ הזה, הבורא. שהבורא יהיה איתך במאמצים האלה להתקרב ללב של החברה. אל תשכחו את הבורא באף פעולה שלכם, רק במקרה כזה הפעולה תצליח.

שאלה: במה להתמקד מסיום השיעור הזה עד השיעור הבא?

חוץ מחיבור בינינו אין כלום. אפשר לשבת, לשתות קפה, לדבר על מה שאתם קראתם, שמעתם במשך היום וכך תתקדמו. רק לפתוח את הלבבות ולהתקרב, זה מה שאני מאחל לכם.

(סוף השיעור)