שיעור בוקר 14.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.02.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/tZI53YAP?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב',  

מאמר "מהו, שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם, בעבודה"

קראנו מאמר מ"שלבי הסולם", כרך א', דף רפ"ו "מהו, שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם, בעבודה", ששניהם, שני מלאכים שיורדים מלמעלה ובאים אל האדם כדי להביא אותו למטרת הבריאה. ומה על האדם מה לעשות? על האדם רק לעשות הבחנות בין יצר הטוב ויצר הרע ובצורה חופשית לבחור בהחלט במה הוא תומך, במה הוא בוחר. וזה נקרא תפילה. וכמו שהוא אומר "תפילה צריכה להיות מפורשת כראוי". 

כולנו ראינו איך תינוק נגיד צועק, ואנחנו לא יודעים מה הוא צועק, אבל אימא שלו יודעת בדיוק, על מה בדיוק הצעקות שלו, מה לא טוב לו, היא מבחינה בדקות ממש נפלאה בצרחות של התינוק, אם זה בכי סתם או לא, הכול. לבורא גם אין בעיה, הוא שולח לנו את הסיבה לבכי שלנו, ויודע בדיוק מראש איך נבכה ועל מה, וודאי שאין טעם במעשה כזה אצלנו אם אנחנו יודעים מראש מה יהיה בסוף, אין אז צורך במעשה עצמו. 

אלא כל המעשה הזה, זאת אומרת שליחות היצר רע להביא לנו את הבכי, את כל זה צריכים כדי שאנחנו נברר בדיוק מה הסיבה שאנחנו בוכים, מה אנחנו רוצים מזה, מה משפיע עלינו, מי משפיע עלינו וכן הלאה. זאת אומרת, כל הדברים שנשלחים מלמעלה לא באים כדי לעבור עלינו סתם ללא שום הבחנות מצידנו, אלא דווקא כדי שנעשה בכולם הבחנות. 

לכן בתשומת לב של האדם למה שקורה לו, ובלהתחשב, בלקשור שמה שקורה לו בא מלמעלה מהכוח העליון, למה זה בא, בשביל מה זה בא, מה אני צריך לעשות עם זה, איך אני צריך להגיב על זה, למה זה צריך להוביל אותי, כל הדברים האלו שאדם מברר זה נקרא שהוא בעצם מתפלל. ואם הוא מברר את כל הדברים שנשלחים אליו מהבורא כל צורכם, זה נקרא ש"מתפלל תפילה כראוי".

רק זו בעצם העבודה שלנו, כמו שכתוב "ממעשיך היכרנוך", ממעשיו של הבורא עלינו אנחנו מכירים אותו, אנחנו מתחילים לראות מה הוא עושה, אנחנו מתחילים להצדיק בסופו של דבר את פעולותיו. אחר כך חוץ מלהצדיק, לרצות להידמות לו בכל הפעילויות האלו, עד כדי כך שרק על זה התפילה שלנו. לא על הצרות שאנחנו מרגישים ולא על למה, ולא על שום דבר, אלא על ההיפך, על להידמות אליו. 

וכאן בעבודה הזאת של בירורי התפילה, כמו שכתוב בהרבה מקומות שאין חוץ מתפילה, מה זה אין חוץ מתפילה? זה כאילו לא מובן, הדבר הזה לא כל כך מקובל על הלב של האדם. אז התפילה היא דווקא הבירורים שאנחנו צריכים לעסוק בהם, על מה שעובר עלינו. וכאן אנחנו צריכים לעשות איזה ציורים, אם הוא אומר שתפילה צריכה להיות כראוי, שהברור צריך להיות עד עמקות של כל המסר הזה שהבורא שולח אלינו, אז כל דבר שהוא שולח צריך להיות מפורש נכון. 

מה שהכי קשה כאן זה שאנחנו לא יכולים לפרש פירוש פשוט של המילים, לכן בעל הסולם כל כך טרח עבורנו בכל "תלמוד עשר הספירות", לעשות "פירוש המילות" נכון. שאת מה שאנחנו קוראים נפרש נכון במילים. וזה יעזור לנו להבחין אחר כך, בהרגשה שלנו, בדיוק מה ההרגשה אומרת.

מפני שיש הבדל בין ענף ושורש בדבר העיקרי שאנחנו מפרשים, דבקות או פירוד, ריחוק או קירבה. הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא יכולים לפרש מה זה ריחוק וקירוב, וזו בעצם כל העבודה שלנו, כל התנועה שלנו לרוחניות.

בעולם הזה אנחנו רגילים שאנחנו נשארים, והמקום שאנחנו רוצים להיות בו נשאר, ואנחנו רק צריכים לדלג על המרחק בינינו. המרחק משתנה בלי שאני אשתנה ובלי שהמקום ישתנה, אלא על ידי איזה כוח זר שלישי, הרגליים שלי שלוקחות אותי או סוס או עגלה, רכבת, מטוס, לא חשוב מה, אני כאילו עובר ממקום למקום. ברוחניות זה לא הולך כך, ברוחניות הפירוש לעבור ממקום למקום זה להשתנות בתוכנו. כשאני משתנה, זה נקרא "שאני עובר מקום". 

יש לי כמה חבר'ה שנמצאים בבית סוהר, דווקא בזמן האחרון אני שמעתי מהם. כשיושבים בבית סוהר ונראה שהם כל כך קרובים לבית ולא יכולים לצאת, אז יש כזו הרגשה כביכול, מה זה מרחק? זאת אומרת, כאילו הדבר קרוב אבל אי אפשר לעבור אותו, את המרחק הזה, אם לא עושים איזה תיקונים מיוחדים.

כך זה ברוחניות, אנחנו צריכים לפרש את המרחק בינינו ובין הרוחניות שהוא לא עובר על ידי שום תחבולות אחרות, אלא רק על ידי שינוי פנימי. זו בעצם התמצית, מה זה נקרא לברר את התפילה, לברר את הבקשה כראוי, שאז היא מתקבלת למעלה. שבמקום המרחקים ובמקום בקשות אחרות אני מתפלל על שינוי התכונות הפנימיות שלי.

עד שאדם מגיע לבירור הזה, שהוא חייב לדלג על המרחק, זאת אומרת לדלג על הפער בתכונות ורק בזה הוא ממש מפרש את המושג של המרחק הרוחני בינו לבין מטרת הבריאה, זה נקרא שהגיע לבקשה אמיתית שפותחת לו את הכניסה לעולם הרוחני. ועד אז היחסים בין טוב ורע שנשלחים אליו מלמעלה הם כדי שיברר את המושג הזה, במיוחד המושג הזה.

תלמיד: איזה תכונות צריך לתקן? 

כדי להגיע למה?

תלמיד: לרוחניות.

אז קודם כל מה זה תכונות? מה זה נקרא להגיע? ומה זה רוחניות?

אם תפרש את כל הדברים האלה, אז אתה תדע מה התשובה. רוחניות זה הכול לתת. אני כבר לא צריך יותר שום דבר לדעת על זה. אז אולי לשקר לעצמו צריך, ואיכשהו לדבר אחרת שלא לברוח מהמערכה. אז נעזוב את הרוחניות, לא נפרש אותה. 

אלא מה להתקרב. להתקרב זה להשוות את הצורה, להיכנס לרוחניות. זאת אומרת להיכנס להגיע אליו, ולהיכנס זה ממש לגמרי להיות כמו ששם, שאני אהיה כמו ששם. זה דברים שמתחילים כבר לקרר את העניין ומה לעשות בשביל זה?

אומרים שאתה צריך בשביל זה לקום מוקדם, ללמוד ולעשות כל מיני פעולות, לעשות תורנויות כאן ואלף ואחד דברים. בכל הדברים האלה אני צריך למרר את החיים שלי ולעשות מהם רק כדי להתקרב למצב שאני בכלל לא אחשוב על עצמי ואתן הכול. זה לא מציאותי. אז או שאנחנו צריכים לשקר לעצמנו ואיכשהו בכל זאת ללכת על זה, או שאנחנו צריכים לעשות תרגילים כדי לראות לא את המעשה עצמו דלהשפיע, שמזה אנחנו נברח, אלא התוצאות מזה. 

אבל אם אני אראה תוצאות מהמעשה דלהשפיע, אז אני ארצה את התוצאות האלה ארצה כמו עכשיו, בעל מנת לקבל, וזה גם לא טוב, זאת אומרת, צריכים להיות כאן הבחנות, פעולות, שקבלת הרעיון הזה תהיה מקובלת עליי. זה לא פשוט. 

תלמיד: האם יש רק תכונה אחת שאנחנו צריכים?

עכשיו אתה אומר, בעצם מה אנחנו צריכים, למה הרבה תכונות אנחנו צריכים לשנות? יש לנו רצון לקבל, אותו רצון לקבל אנחנו צריכים לשנות שיהיה רצון להשפיע. אבל זה לא נכון, כי רצון לקבל אנחנו לא מסוגלים לשנות שיהיה על מנת להשפיע. הרצון זה בריאה, זה יש מאין, ואותו אי אפשר לשנות, זה כמו חומר שאתה לא יכול להפוך מאחד לשני. 

אלא מה אפשר לעשות? אפשר להשתמש אחרת ברצון לקבל. מאיפה בא שימוש אחר לרצון לקבל? כמו שאנחנו לומדים, מ-ט' ראשונות, "ממעשיך הכרנוך". ומזה שהכרנוך גם נלמד ונתאים את עצמנו אליו. איך? אם לפני הרצון לקבל יש ט' ספירות שבעל הבית משפיע עליי ב-ט' אופנים, בתשעה אופנים ואני מרגיש תענוג מזה, אז מלכות מקבלת את התענוג מבעל הבית, נגיד מתשע המנות שלו ובסך הכול המבנה נקרא "עשר ספירות". 

אם אני מרגיש שקיבלתי מלכות והכול טוב ויפה, טוב מאוד, אז הכול מלא באור אין סוף, זה מלכות אין סוף. אם אני פתאום מרגיש בהשפעה הזאת שזה מגיע לי מ-ט' ראשונות, שהם משפיעות לי ואני מנוגד אליהן, אני מרגיש מזה סבל שנקרא "בושה", מתחילה להיות כאן בעיה. אני לא רוצה לקבל, רק כדי לא לסבול את הסבל, ואני עושה צמצום. 

מאיפה למדתי שאני נגדן לפי התכונות וזה הביא להרגשה הנוראית הזאת של בושה? למדתי מזה שהרגשתי את האופי של ט' ראשונות. לא התענוג שאני מקבל מהן אלא האופי שלהן. זאת אומרת, את כל הרעיון של ההשפעה אי אפשר ללמוד אם לא נרגיש את העליון, מה הוא עושה לי. לכן אי אפשר להגיד שמלכות יכולה להשתנות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אם היא לא לומדת מ-ט' ראשונות. היא צריכה לדעת את זה, היא צריכה להכיר אותן, ללמוד אותן, להרגיש אותן, ואחר כך להשתדל להיות כמותן.

וגם מה פתאום, מאיפה היא תעשה את זה? מאיפה היא תיקח כוחות גם לבקש, מאותן ט' ראשונות במקום, תשפיעו לי תענוג, תשפיעו לי כוח להיות כמוכן?

הרב'ה תיאר את זה בכל מיני ציורים, שאם אתה רוצה לעשות תיקון עם האדם, אז תן לו הכרחיות, אתה צריך לתת לו קצת לאכול, קצת לשתות, קצת לקיים אותו כדי שיחיה, אבל חוץ מזה אסור לך לתת לו שום דבר. תלמד אותו מקצוע, תעזור לו להסתדר בעבודה, ותן לו אפשרות לעשות משהו מעצמו. 

אותו דבר כאן. מלכות יכולה לקבל רק דברים הכרחיים. בעל הסולם כותב על זה ב"מתן תורה", ב"מאמר לסיום הזוהר", שדברים הכרחיים ממש כמו שכתוב, "פת ומלח תאכל, מים במשורה תשתה", כלומר דברים מינימליים שאנחנו צריכים בחיים, ובימינו זה קצת יותר מפת מלח ומים, את זה מותר לקבל ועל זה אין בושה. וזה שאנחנו נמצאים כאן בהסתרה זה גם תוצאה מזה, וכאן אתה יכול לעשות הכול, אפילו תגנוב בעולם הזה, לא מתחשבים בזה, בכלל אין עבירה ולא מצווה.

אלא אם אתה כבר רוצה להיות שייך ל-ט' ראשונות, לקבל מהן בהכרה, אתה יכול רק בצורה שאתה משפיע להן בהשתוות הצורה, וזה כבר למעלה מהמחסום, למעלה מהאזור הזה שאתה מקבל בו את המינימום לחַיות. 

לכן בעולם שלנו החוקים אחרים, זה כאילו מלכות שמקבלת לעצמה וחיה איכשהו ואם אתה רוצה לחיות חיים אחרים בקשר עם ט' ראשונות בדומה אליהן, בבקשה, אתה צריך ללמוד מהן ולהידמות להן. זה כבר נקרא העולם הרוחני. 

תלמיד: אם הבנתי נכון, בעולם הזה המעשים שלנו לא קובעים האם אנחנו קרובים לרוחניות או רחוקים ממנה, אבל בעצם גם ההשפעה של ט' ראשונות קובעת את התנהגות האדם בעולם הזה.

ודאי שמה שאנחנו מקבלים מלמעלה אנחנו מקבלים דרך ט' ראשונות, ממלכות דאין סוף אפילו, אבל זה לא אומר שאנחנו עובדים כאן לפי ט' ראשונות. ודאי שחוץ מעשר ספירות אין שום דבר, והן גם מקרינות את היחסים שלהן והתכונות שלהן על החומר שלנו, אבל אי אפשר להגיד שאנחנו מקבלים מהן, מפני שלקבל מהן זה נקרא להרגיש שמקבלים מהן, לדעת שמקבלים מהן, וזה אפשרי רק לפי השתוות הצורה. זה שבעולם שלנו יש גם נתינה וכל מיני פעולות כאילו של השפעה, ודאי שזו תוצאה מט' ראשונות הרוחניות, אבל זה לא בא אלינו בצורה ישירה, אנחנו לא מכירים בזה, ולכן לא מתחשבים בזה, זה לא נקרא השפעה.

תלמיד: למה אני צריך את "קיצור שולחן ערוך" אם בכל הפעולות שאני עושה אני לא משפיע כלום?

למה אנחנו צריכים לקיים בעולם הזה כל מיני פעולות שמסבירים לנו אותן ב"קיצור שולחן ערוך" וביתר הספרים? כל בחינה הקטנה ביותר ברוחניות, או חלק, או יותר גדולה, או כל המציאות, כולן דומות לפי המבנה שלהן, והחוק בכל המציאות ובאיזה חלק ממנה או בפרט הקטן ביותר, הוא תמיד אותו חוק. רק בהתאם לחומר עצמו, החלק הפרטי הרוחני, גשמי או רוחני, באיזה עולם זה נמצא, בכל מקום החוק נראה אחרת בהתאם לחומר שהחוק הזה מטביע בו את צורתו.

לכן אם תיקח את מידת החסד, אז ברוחניות זה ספירת חסד נגיד, בכל מקום איפה שהיא תהיה ההשפעה של החסד תהיה בצורה אחרת. אתה צריך לקחת עשר ספירות מקוריות שהן נמצאות באין סוף, שם הן מקוריות, סטנדרט, ובכל מקום שהן אחר כך נמצאות, ההופעה שלהן היא בהתאם למדרגה שבה נמצאות הספירות האלו.

אפילו את העולם הזה אתה יכול לחלק כאילו לעשרה חלקים, לעשר תכונות של השפעה, של נתינה, של קבלה, ובהתאם לחומר, אפילו ט' ספירות שזו צורת ההשפעה בחומר שלנו, הן גם קבלה, "להשפיע על מנת לקבל". זאת אומרת, "כלל ופרט שווים". אם כך, בכל מדרגה, בכל מקום, איפה שלא תיקח אובייקט רוחני, רצון זאת אומרת, הקטן ביותר או הגדול או את כל המציאות כולה שזה רצון אחד, אתה תראה בו אותו מבנה ואותם חוקים, רק זה ייראה אחרת כל פעם, בהתאם לחומר, בהתאם לדרגה, בהתאם לעביות, לכוח המסך.

יוצא שכל המציאות היא רצון אחד שכולל תרי"ג חלקים, וכל חלק קטן מתרי"ג החלקים האלו שניקח, גם הוא כולל תרי"ג חלקים, וכל חלק ממנו שניקח, גם הוא כולל תרי"ג חלקים, תרי"ג רצונות שבאותו הרצון הכללי או הפרטי, או עוד פרטי ועוד פרטי, וכן הלאה, וכך יש חלוקה עד אין סוף.

וכך אדם מיתקן, בכל דרגה שאנחנו עולים. נניח עכשיו השתניתי, אז במצב שהשתניתי, אם אני עכשיו תופס את עצמי, במצב שבו אני נמצא עכשיו, יש לי רצון שחייב להיות כלול מתרי"ג חלקים, ואם אני מתקן את העבודה הנכונה בכל תרי"ג חלקי הרצון, אז נקרא שאני עושה תרי"ג מצוות. וכך בכל דרגה ודרגה שלי, נגיד יש לי מאה עשרים וחמש מדרגות, או ששת אלפים מדרגות, או אותן תרי"ג מדרגות אתה יכול לחלק, זה לא חשוב איך, בכל מדרגה ומדרגה אני צריך לתקן את כל הגוף שלי, את כל הפרצוף שלי. כי בכל מדרגה עבודת הפרצוף היא בהתאם לעביות שלו ולמסך שלו, ואז כל תרי"ג החלקים שלו מסודרים ועובדים בצורה שונה ממדרגה למטה או למעלה. ולכן אני תמיד חייב לדאוג לקיום של כל תרי"ג חלקי הרצון שלי שבתוך המבנה הזה, בתוך הפרצוף שלי שנקרא נשמה.

בעולם הזה אין לנו פרצוף, אין לנו נשמה, אין לנו כלום. יש לנו רצון בהמי על מנת ליהנות. אבל הרצון הבהמי הזה ליהנות, מפני שהוא בא בהעתקה מהרצון הרוחני, גם הוא כלול מתרי"ג חלקים. אנחנו לא מבדילים בתוך הרצונות שלנו בתרי"ג חלקים, יש רצון כללי ליהנות וכל מיני אופנים שבו, גם מחולקים בצורה כזו.

אבל יש לנו כאן בעולם הזה תיקון כללי. איזה תיקון כללי? תעשה עם הרצונות שלך מה שאתה רוצה, תשתמש בהם על מנת לקבל, על מנת להשפיע, איך שאתה רוצה. על מנת שתדע איך להשתמש נכון ברצונות האלה, נותנים לך העתקה של החוקים הרוחניים בעולם הזה, ומביאים לך אותם בתרי"ג מצוות.

אם תיקח ספר תורה, תראה שם משך כל החומש, אם תספור, שיש שם מצוות תעשה ומצוות לא תעשה, ואלו בדיוק תרי"ג מצוות, רמ"ח ושס"ה. עכשיו יהיה לנו ספר ששם זה יהיה מפורט, בספר מספר שבע עשרה. עשינו שם רשימה, אולי כדאי לתרגם גם לעברית.

בתוך תרי"ג המצוות הללו יש לך דברים שאנחנו יכולים להבין. לאהוב את השני, להתייחס יפה, לעזור לאדם, למת, לחי. יש דברים אישיים, איך לאכול, מה לאכול, כל מיני דברים. יש דברים ששייכים לבורא, היחס שלנו לבורא. ודאי שמגובה הקבלה כל הדברים האלה נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל, לכן אין מה להתחשב בהם מבחינת הקבלה, רמת הקבלה, אלא הכול האדם עושה. למה הוא עושה? כדי להתאים את עצמו לרוחניות בדרגה הנמוכה ביותר. מפני שפרט וכלל שווים, אז הוא מתחשב גם בתיקונים האלה שהוא עושה בבחינת דומם דקדושה.

אין לזה שום קשר לרוחניות. אתה לא יכול בכך שאתה עושה משהו בידיים וברגליים, והכוונות שלך הן בטוח על מנת לקבל, לעשות איזה תיקון, כי התיקון הוא בכוונה על מנת להשפיע במקום על מנת לקבל. אבל הפעולות האלה עושות ממך בכל זאת דומם דקדושה. מה זאת אומרת? "דומם" זה שהוא לא משנה את הכוונה. אתה לא משנה את הכוונה, אבל בכל זאת, אתה מקיים. אם היית מקיים לגמרי בצורה נקיה, יפה, ישירה, ביושר את כל מה כתוב שם, "מה שבידך לעשות, תעשה", אתה לא חייב להתגרש בשביל לקיים כל מיני מצוות ששייכות לגירושין, וחס ושלום, שההורים יחיו, והילדים וכן הלאה, לא צריכים כל מיני מצוות שקשורות לכל מיני מצבים כאלה, אלא אם את מה שמגלגלים עליך, אתה מקיים, זה נקרא שאתה עושה מעצמך "דומם דקדושה". 

מה זה דומם דקדושה? על ידי זה אתה לא מתקדם ברוחניות. על ידי זה אתה לא גדל, לא צומח, אלא זו צורת הקיום המינימלית הטובה. לא הרצויה, בוודאי שלא הרצויה, אבל מזה מתחילים. לכן אנחנו נוהגים במה שבא לידנו, בגבולות הפשוטים, גם לקיים את זה.

אבל שוב אני מזכיר, שזה לא פועל לתיקון הפנימי של האדם במאומה. כי בדברים האלה לא צריכים לכוון שום דבר, אלא לעשות. אם אדם כבר רוצה להוסיף לזה כוונה, הכוונה צריכה להיות לשפר את הרצון, לא את המעשה, את הרצון.

אני לא יכול לשנות את היד שלי שהיא תעשה על מנת לקבל או על מנת להשפיע. אני צריך לשנות את הרצון שלי, את הכוונה. אם אני נותן לך משהו, ובאמת אני חושב, לא איך זה יחזור אלי, או שאתה מסכן וכואב לי הלב, אז כדי שהלב לא יכאב, אני נותן לך משהו, אלא שהנתינה תהיה באמת נתינה בלי שום פנייה לעצמי, אם אני כבר מתחיל לעבוד על הכוונה, זה נקרא רוחניות. ואז על מה אני מרכיב את הכוונה הזו? על הרצון. אז שימוש ברצון, לא במעשה, אני לא צריך בזה שום דבר לתת או לקבל, שימוש בתוך הרצון עם כוונה נכונה, זה נקרא שאני עושה מצווה רוחנית. 

שימוש ביד או ברגל, או באיזו שפה, בכל מיני דברים חיצוניים של הגוף כדי לעשות מצווה, זה נקרא קיום מצוות הגשמי, בצורה גשמית. אבל ההתאמה היא מפני שכל פרט, אפילו הקטן ביותר במציאות, הנמוך ביותר, גם כלול מתרי"ג חלקים. 

תלמיד: איך הבירור שהוא בעצם פעולה שכלית, כביכול, מביא לתפילה שהיא פעולה רגשית, חושנית, שמתרחשת בתוכי?

איך הבירור שהוא פעולה שכלית מביא לתפילה, שהתפילה היא, כאילו, פניה רגשית לבורא? יש בנו בהמה ויש בנו אדם. ה"אדם" נקרא אדמה לעליון. אדמה לעליון, זאת אומרת, ההבחנות שאנחנו יכולים לעשות בט' ראשונות. העבודה בט' ראשונות, הבירור בהן, זה נקרא, עבודה בשכל, "במוחא". 

העבודה ברגש, ההרגשה, הרגשת סבל או תענוג, זה הצד הבהמי שבנו. בהמה מרגישה אבל לא מבינה את הסיבה לזה. האדם הוא מי שמרגיש וחוקר מה הסיבה להרגשתו. לכן העבודה שלנו לא יכולה להיות ללא חקירות ומאמץ שכלי. אבל שכלי בהתאם להרגשה, מאיפה היא, מי נמצא בלב שלי ומכוון את הלב שלי שכך אני ארגיש, וגם כך אחר כך במוח אותו דבר. מי נמצא בט' ראשונות במוח שלי, שככה אני ארגיש, אחשוב וכך אני אפקח וכך אני אפתור את כל הבעיות. אנחנו יכולים לעשות משהו מהרגשה רק בעבודה השכלית. 

שכלית זה לא בדיוק שכלית. בבירור. בירור הוא בשכל שמברר את ההרגשה. לכן בעל הסולם מסביר לנו בהקדמה ל"עץ חיים" שיש מר ומתוק ואמת ושקר. הבהמה מבדילה בין מר ומתוק, גם אדם שלא מפותח מבדיל בין מר ומתוק. 

מה זה לא מפותח? יכול להיות שיש לו שכל גדול. אבל כל השכל שלו מברר ועושה הכול נכון וטוב כדי להביא להרגשת המתוק ולברוח מן המר. זה נקרא שהשכל עובד מתחת להרגשה ואז הוא לא שווה יותר מהרגשה. האדם הזה אף פעם לא יגדל, כי הוא לא צריך שכל יותר גדול, רק להגיע לתענוג. 

אבל אתה רואה את האדם, אתה רואה שהוא מוצלח, שהוא בטוח, שהוא עומד עם שתי רגליים על הקרקע, כולו בקרקע, בעצם. מה שאין כן, אם אדם רוצה לגדול מעל לבהמה שבו, שמרגישה רק מר ומתוק, הוא חייב להתנתק מההרגשה הזאת ולהתחיל לבקר, לברר את הסיבה להרגשה, את המקור של ההרגשה. 

ואז כדי להיות לא תלותי בהרגשה עצמה, שלא תבלבל אותו, שכדאי ככה או ככה לחשוב, והאדם מתוך שהוא בעל הרגשה הוא גם לא מסוגל להיות אובייקטיבי, בלתי תלותי, אלא רק אחרי שהוא עושה צמצום. לכן הדרך שלנו, שאנחנו קודם עושים צמצום, אם עוזרים לנו מלמעלה לעשות את זה. אנחנו בעצמנו לא מסוגלים. 

אבל להגיע להחלטה שאני רוצה לא להיות תלוי בהרגשה שלי, זה שלב א'. ואחרי זה אני מבקש באמת את כוח הבירור ככל האפשר יותר במקורות שלי, בט' ראשונות שלי. מתוך זה שאני מברר איך הן מנותקות מהמלכות, מכלי הרגשה, אני בזה מתחיל להעריך אותן בפני עצמן. לא כמה אני נהנה מהן, אלא איך הן בפני עצמן. 

ואז אני רוצה להזדהות איתן, להיות איתן. כשאני מכיר את הט' ראשונות, אז אני לומד בעצם מעשה דהשפעה. איך יכול להיות שאני ארגיש תענוג בט' הראשונות האלה? אני לא מרגיש רק את השיטה, את האופנים שבט' ראשונות. אני מרגיש דרך ט' הראשונות האלו את התענוג שהבורא נהנה בזה שמשפיע כעומד אחרי ה-ט' ראשונות. אני מרגיש איך בעל הבית נהנה בזה שהוא נותן לי. ואז אני לא רוצה לעבוד עם המלכות שלי כמו שעבדתי קודם אלא אני רוצה להרגיש, כמו שבעל הבית מרגיש, זה נקרא שאני מתחיל לדרוש כבר מסך. 

תלמיד: האם זאת הרגשה אחרת לחלוטין?

זאת הרגשה אחרת לחלוטין, מנותקת. תראה כמה שלבים יש כאן כדי להגיע לרעיון שאני רוצה ליהנות כמוהו. המלכות לא מבינה מה זה לעבוד כמו ט' ראשונות, ליהנות כמו הנותן, לא ליהנות כמקבל. גם אין מילים כל כך. זה לא מדויק.

(סוף השיעור)