005_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב' , חלק ה'. אות ל"ה

זה עוד הפעם.

והנה בעת שלא מטי בכתר, מה הפירוש שלא מטי בכתר? האור נסתלק. איך נסתלק האור? שפירושו שנזדכך הבחי"ד דזכר דכתר, והבחי"ג דנוקבא דכתר, של פרצוף הטעמים, שעל ידי זה לומדים שאז נסתלק האור דקומת כתר דזכר וקומת חכמה דנוקבא.

הנה נמצא בזה, שכל הע"ס הללו, דזכר ונקבה, שנקרא פרצוף הטעמים, פרצוף הכתר, אבדו הקומת כתר שבהם, והע"ס דזכר נתמעטו מד' לג', נקרא קומת חכמה, והע"ס דהנקבה שהיה ג' דעביות, נתמעטו לקומת בינה. ב' דעביות.

והנה הקומה הזו, שנתמעטה עכשיו מד' ג' לג' ב', כבר אינו מיוחס כלל לכתר, שהוא ד' ג', אלא לכלי דחכמה. וע"כ, הכתר השפיע אותם אל הכלי דחכמה כדברי הרב. זה נקרא שנתנה לחכמה.

היינו משמע, יכולים לומר, שהעביות הזאת, שכבר לא, לא ... אותה, וזה כאילו ונבחן זה שנותן לו חכמה. אין כאן מקומות, זה נקרא שנותן לו חכמה, היינו ציירתי בחינה חדשה. ואם אני מדבר מכלים ישנים, אז אני אומר, פרצוף הטעמים שנקרא כתר, נתנה עכשיו כלי דחכמה של… שנשארה מפרצוף גלגלתא. אם אני משלב אלא, הבחינה, יכולים גם כך לפרש.

אלא שצריכים להבין איך נמשכים האורות מהכלי דכתר, להכלי דהחכמה, מדוע לא? הרי יש מרחק גדול מאד, בין הכלים האלו, כי הכלי דכתר, הוא בעביות דבחינה ד' והכלי דחכמה הוא בעביות דבחי"ג, ונודע, ששינוי הצורה הוא המפריד ומרחיק את הרוחנים, וא"כ איך נוגעים זה בזה, שיוכלו להשפיע זה לזה. ואין לטעות ולומר, שהכלי דכתר נזדכך לבחי"ג, ונעשה ע"כ שוה עם הכלי דחכמה. כי נודע, שאין שום הזדככות נוהג בכלים כל עיקר. וכל ענין הזדככות האמור, המובן הוא רק בהמסך שבהכלים, ולא בכלים עצמם.

מה הוא שואל? הוא שואל, איך כלי דכתר יכול לתת לכלי דחכמה, שצריך להיות השתוות בין הנותן למקבל, הוא אומר. אם הכלי דכתר כולל, הוא מבחינה ד' דעביות, היה משמש מד' דעביות, והכלי דחכמה שם יש רק ג' דעביות. איך העליון יכול לתת לתחתון? היות שמרי… ביניהם? ולהגיד שנזדככה, אין הזדככות בכלים. קומה שנזדככה הוא רק במסכים.

תלמיד: מסכים.

רב"ש: נראה מה שהוא אומר הלאה.

תלמיד: שלא ...

רב"ש: ואין לטעות ולומר, כמו שאתה רוצה לומר, שהכלי דכתר נזדכך לבחי"ג, ונעשה ע"כ שוה עם הכלי דחכמה מסיבת המסך, אין לומר כך. זה שאתה רוצה לומר, הוא לא אומר לא. נראה מדוע.

כי נודע, שאין שום הזדככות נוהג בכלים כל עיקר. וכל ענין הזדככות האמור, האמור המובן הוא רק בהמסך שבהכלים, ולא בכלים עצמם. אם כן, הוא לא בכלים עצמם. עכשיו נ… במסך אנחנו מבינים איפה שיש שינוי. עכשיו זה רוצים להבין מה שהוא אומר שכאן הכוונה בכלים. נראה מה שהוא אומר.

תלמיד: למה בגלגלתא וע"ב לא …

רב"ש: צריכים לזכור מה שביאר הרב לעיל דף ש"ד אות ט"ו, ובאו"פ דף ש"ה ד"ה ואז הכלי הפך פניו. שנתבאר שם שבעת שהאור מסתלק מהכלי נמצא הכלי בעצמו הופך פניו למטה ואחוריו למעלה, ונעשה הפנים של הכלי לאחור והאחור לפנים. עש"ה, הדבר בטעמו.

והנה כאן, אחר שנסתלק האור השייך לכלי דכתר, כי נזדכך הבחי"ד דזכר ובחי"ג דנקבה, ונעשה הזווג על הבחי"ג דזכר והבחי"ב דנקבה, הנה אז הכלי דכתר הופך פניו למטה, שהוא העביות הגדול שבו שהיה כל הפנים והחשיבות שלו נעשה עתה לבחי' גרוע ביותר והאחור דהיינו, הצד הזך שבו נעשה לחשוב ביותר. ע"ש.

ובזה תבין אשר הכלי דכתר אחר שהפך אחוריו למעלה נמצא משתוה עם הכלי דחכמה כי כל השינוי צורה שהיה בו בכלי דכתר הוא העביות הגדול שבו של בחי"ד ובחי"ג, כי זה כל מעלתו על הכלי דהחכמה, והנה עתה כבר נתבטלה ממנו כל העביות הזאת מחמת הפיכת פניו למטה, כנ"ל. וע"כ נבחן עתה בהשואת הצורה עם החכמה.

מה השאלה, ומה התשובה? הוא שואל, למעלה צריכים להבין איך נמשכים האורות מהכלי דכתר לכלי דחכמה? זה ד' ג' וזה ג' ב', אין השתוות. הזדככות? הזדככות היה במסך, אבל הכלי הוא שלה, אין לו קשר עם זה, עם הכלי דג' ב'.

בא ואומר כך, נכון. למדנו למעלה בחלק ד', בזמן שאור מסתלק, למדנו כלי ד... אור מסתלק בכלי דמלכות, הוא לומד שם, שהוא פרצוף הטעמים, אז … שם לומדים כך. שנזדכך על בחינה ד' בכלי המלכות, אז האור מאיר עכשיו דרך אחוריים.

למדתם אור חוזר היורד, אתם זוכרים? לומדים כך. כלי מלכות, היה לו עביות דבחינה ד'. שנזדככה אור נסתלק ממנו. איזה אור מאיר עכשיו? בחינה ג'. ד' נקרא לכלי דמלכות בחינת פנימיות שלה, והג' נבחן בחינת אחוריים שלה.

עכשיו, שמאיר אור החו… אור ה… אור הבחינה ג', אז הפיכת פניו למטה, הד' הוא אצלה עכשיו למטה בחשיבות, והג' הוא אצלה למעלה בחשיבות, מדוע? על ידי ג' מאיר עכשיו אור. אחר כך, שנסתלק אור גם כן מכלי דג', מזעיר אנפין, מאיר עכשיו בכלי דבינה.

אז למדנו שכלי דזעיר אנפין היה עכשיו גם כן פונה למטה, היינו מה בכלי דג' הפנים, מה אחוריים שלה? ב'. אז היא פונה למטה, הג' נעשה עכשיו למטה בחשיבות, ואחוריים למעלה. אחוריים של בחינה ב' למעלה בחשיבות, היות שמקבלת עכשיו מבינה.

בא ואומר שם, מי ינחש שנתבלבלו? אחר כך, שנסתלק אור מבחינה ג', אז הוא אומר שם שבחינה ד' לא יכול לקבל מהעלי עליון שלה, רק מעליון שלה, בחינה ג'. והיות שבחינה ג' היא עכשיו לא יותר מרשימו, כמו בחינתה עצמה, אם אין רק רשימו אומרים, הכלי המלכות חוזרת פניו למעלה ואחריה למטה. כמו כן אותו דבר בג'. ג' עכשיו פונה הג' למטה בחשיבות, ואחרי ב' למעלה מחשיבות. מדוע? שם מאיר בחינה ב'.

לאחר שבחינה ב' גם כן נסתלקה, אז הבחינה ג', אין לו מבחינה ב' רק רשימו, היא בוחרת ברשימו של עצמה. אז כלי דזעיר אנפין שוב פונה למעלה, ג', רשימו דג' למעלה בחשיבות, רשימו דבחינה ב' למטה בחשיבות. רק בחינה, רק בחינה ב', שהיא פנים שלו ב' ואחוריים הוא א'. עכשיו מאיר א', אז פניה של בינה למטה בחשיבות, ואחורי א' למעלה בחשיבות, שמקבלת מבחינה א'. זה ס... זה נו הוא לא… זה הוא…

עוד הפעם. עכשיו כאן גם כן. פרצוף ע"ב, בכתר יש ד' ג', זה הפנים שלה. אחוריים שלה ג' ב'. לאחר שנזדככה ד' ג', היא יכולה לקבל ממה? מג' ב'. לכן לומדים גם כן, פונה למטה בחשיבות ואחריה למעלה בחשיבות. עם מה היא משמשת עכשיו כתר? ג' ב'. אז היא נותנת ג' ב' ל…

תלמיד: חכמה.

רב"ש: כלי דחכמה.

עכשיו … וזה התירוץ שלו. עכשיו חוזרת השאלה הקודמת ששאלתי. משמע מכאן, שכלי דכתר לאחר שנזדכך לג' ב', היא מחשבת ג' ב' ונותנת אז לחכמה. אם כן, אם היא כבר המשיכה את האור, והיות שאור הזה כבר בחינה חדשה, נבחן שנותנת לו חכמה, וגם מאיר בכלי שלה, או רק נותנת עביות, וכלי דחכמה עושה זיווג.

עוד אתה שואל מה ששאלתי מקודם.

תלמיד: אני לא מבין ...

רב"ש: ... במסך.

תלמיד: זה האור חוזר היורד, לא? זאת אומרת אחרי שה…

רב"ש: אני לא מדבר מלשון הזה. שם נתן לך צורה, הבנה שתדע מה זה פניו למטה פניו למעלה. הסיבות לא חשוב לי עכשיו. אז אני יודע מה העניין. עכשיו כאן יש סיבה אחרת. כאן מדברים שבחינה ד' ג' נזדככה מכלי דכתר, ומה נשאר לה? ג' ב'.

אומרים, ג' ב' זה לא בחינתה. לכן היא נותנת למי? לכלי דחכמה. בא והוא שואל, מד' ג' איך יכול לצאת מד' ג', ג' ב'? בסוף העליון הוא מתבסס על ד' ג'. תשובה, גם עליון מוותר עכשיו על ד' ג' ולוקח ג' ב'. מדוע אני צריך לומר כך? מד' ג' אין לו אור עכשיו, רק רשימו. ונותן כאן לחכמה, רק כאן הוא מדבר בצורה אחרת. מדוע? שמה למדנו שלא היו כלים, הוא מדבר בצורה אחרת, מדבר מעליון לתחתון. מתחילים מזעיר אנפין למלכות.

אותו דבר שאני מתחיל לדבר מכתר, אני מדבר מכתר לחכמה. מדוע אני מתחיל לדבר מכתר? אין אכן שינויים, רק יש לי כבר כלי דכתר, אני מדבר מכתר. אבל למעשה אני רוצה לומר, כאן הכתר, הכוונה כלי דכתר דאור ישר של פרצוף הטעמים, ושם פרצוף הטעמים נותן שם של מלכות. היינו הך.

רק קשה, מי נותן משם, אז לא היה כלי דכתר למ… כתר, אבל מאיזה כתר מתחברים? מכתר שיש לו עביות דמלכו… עביות דשורש? רק מה? לכתר אור ישר שמאיר שם אור היחידה בכלי דכתר, זה פרצוף הטעמים, גם כאן בא לפרצוף הטעמים, לא היה לו שום שינויים. רק שינויים בשמות. היות שם מתחיל לדבר מלמטה למעלה ממלכות, שמלכות נעשה כלי. אבל היה מלכות, היה לו עשר ספירות. שהיה במלכות היה אור הנפש דקומת כתר, ובפרצוף הטעמים אותו קומה דבחינה ד', שנקרא מלכות, היה אור היחידה בכלי דכתר. ולא רק הכלי הזאת אנחנו מדברים עכשיו. רק מה, שאז לא היה שם לזה ברור, עכשיו יש לו שם, מה שנשאר מדברים. אבל לא נעשה שום שינויים.

אמנם צריכים לזכור, עכשיו הוא מתרץ, מה שביאר הרב לעיל. מה כתוב שם? שנתבאר שם שבעת שהאור מסתלק מהכלי נמצא הכלי הופך פניו למטה ואחוריו למעלה, ונעשה הפנים של הכלי לאחור, בלתי חשוב, והאחור נעשה לפנים, שחשוב. עש"ה, הדבר בטעמו.

עכשיו לענייננו. והנה כאן, אחר שנסתלק האור השייך לכלי דכתר, אומר דהיינו, כי נזדכך הבחי"ד דזכר ובחי"ג דנקבה, ונעשה הזווג על הבחי"ג דזכר והבחי"ב דנקבה, גם כן שאלה, אצל מי? משמע אצל כתר צריכים לומר. הנה אז הכלי דכתר הופך פניו למטה, שהוא העביות הגדול שבו שהיה כל הפנים והחשיבות שלו נעשה עתה לבחי' גרוע ביותר בכלי דכתר. והאחור דהיינו, ד' ג', שנקרא הצד הזך שבו נעשה לחשוב ביותר. על בחינה הזאת, היא יכולה עכשיו להמשיך אור, שפע.

ובזה תבין אשר הכלי דכתר אחר שהפך אחוריו למעלה נמצא משתוה עם הכלי דחכמה כי כל השינוי צורה שהיה בו בכלי דכתר הוא העביות הגדול שבו של בחי"ד ובחי"ג, כי זה כל מעלתו על הכלי דהחכמה, והנה עתה כבר נתבטלה ממנו כל העביות הזאת, מה הורדו ממנה עצמו, מחמת הפיכת פניו למטה, כנ"ל. וע"כ נבחן עתה בהשואת הצורה עם החכמה.

וזה אמרו "ואז ממשיך הכתר אל החכמה פנים בפנים את הט' אורות, כי רומז בזה אשר בסבת הסתלקות אור הכתר הפך הכלי דכתר פניו, מה שחשוב אצלו יהיה למטה בחשיבות.

וע"כ נמצא עומד עם הכלי דחכמה, פנים בפנים, שיש להם השתוות לפנים שלו עכשיו ג' ב', וגם כלי דחכמה ג' ב'. כי עתה גם הפנים.