שיעור בוקר 14.09.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 18.11.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/QRZHsGXK?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב',

עמ' מ"ד, אות ז'

קריין: תלמוד עשר הספירות כרך א', חלק ב', עמ' מ"ד, אות ד' קטנה מתייחסת לדברי הכתוב באות ו' גדולה "ועובר ה ויורד" .

"ד) פירוש, הקו שהוא הארת יושר, הוא כמו בוקע את גגי העגולים, ועובר דרך העגולים, ויורד ונמשך עד הסיום, דהיינו הנקודה האמצעית. אמנם ודאי, אין המדובר כאן במקום ושטח, ולהבין זאת צריכים לידע, שאין לך שום גילוי אור בעולמות, הן בעליונים והן בתחתונים, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, שלמעלה מצמצום, והוא מחוייב להשתלשל ולעבור בכל אותם המדרגות והעולמות, שנמצאים בין אותו העולם, שהמקבל, של גילוי האור האמור, נמצא בתוכו, ובין א"ס שלמעלה מצמצום.

וכבר ידעת שאין העדר ברוחני, ולפי"ז, אי אפשר כלל לומר, שאותו הגילוי, דהיינו האור המחודש, המשתלשל דרך המדרגות, נעדר ממדרגה ראשונה בעת ביאתו לשניה, ונעדר מהשניה בעת ביאתו לשלישית, כדרך דבר גשמי העובר ממקום למקום, שזה לא יתכן ברוחני כלל, כי אין העדר נוהג בו, אלא בהכרח שהוא נשאר בכל מדרגה ומדרגה בדרך עוברו במדרגה, וענין ביאתו למדרגה השניה, דומה למדליק נר מנר, שאין הראשון חסר כלל. באופן, שגילוי האור, הבא לאיזו מדרגה שבעולם העשיה, זכו בו מקודם כל המדרגות שבעולמות, שבין הא"ס שלמעלה מצמצום עד המקבל הנמצא בעולם העשיה."

נגיד שאנחנו נמצאים באיזשהו שדה, מגנטי, חשמלי, לא חשוב איזה כוח יש שם מכל מיני כוחות שאנחנו מזהים, לא מזהים, יודעים, עוד לא יודעים, ואני מגלה כאן ושם בכל מיני מקומות בשדה הזה תכונה שלו. אז גם לפני זה ישנו האור שממלא את כל המציאות, גם אחרי שאני בודק, אלא הכול תלוי בכלי שלי, איך אני על ידי הכלי מגלה את האור בכל מקום שאני יכול לגלות.

וכשאני מגלה, אני מגלה באותו מקום מה מגיע לאותו מקום מהמקור, מהאין סוף נגיד. זאת אומרת, אם אני מגלה את האור ואני נמצא באיזשהו מקום בעולם היצירה, נגיד נצח דיצירה, אז כשאני מגלה, אני מגלה אותה תכונת השדה הזה של האור באותו מקום לפי הכלי שלי. ואני גם מגלה אותו בזה שהאור עובר דרך כל המדרגות עד המקום הזה, מהאין סוף עד המקום הזה. והגילוי הוא סך הכול לפי השתוות הצורה עם האור באותו מקום שבו אני מגלה. זאת אומרת, הכלי קובע את מידת גילוי האור בהכול.

קריין: עמ' מ"ה, טור א' פסקה "ולפי זה".

"ולפי"ז נמצא שהארת הקו הישר, מוכרחת לעבור דרך הכלים דעגולים, להיות שבחינת הכלים דעגולים קדמו לקו, שהכלים דעגולים יצאו תיכף עם הצמצום, אבל הכלים דיושר יצאו אח"כ עם הקו, וע"כ הארה זו העוברת ביניהם, לא זזה משם לעולם, כמ"ש, שאין העדר ברוחני.

עוד צריך שתדע שבענין השתלשלות האור ממקום למקום האמור, יש ב' בחינות השארה במקומות ההעברה: בחינה אחת היא, "השארה בקביעות", שפירושה הוא, שמתערבת ומתחברת באור הנמצא מכבר במדרגה ומתיחדים לאחד, שדומים כמו שהיו מתמיד דבר אחד, ובחינה שניה יש, אשר היא רק "השארה עוברת", כלומר, שאינה מתערבת ומתיחדת בבחינת אור המקום לדבר אחד, אלא נמצאת שמה מצוינת כבחינה מיוחדת לעצמה. וזה משמיענו הרב, שאותו אור הקו, העובר דרך מדרגות העגולים, אינו מבחינת "השארה בקביעות", אלא רק בבחינת "השארה עוברת", ללמד, שאינה מתערבת עם אור העגולים לבחינה אחת, אלא שנמצאת שמה מצוינת בבחינתה. וזה שמדייק הרב, במלה "ועובר", והבן."

זאת אומרת, אם האור עובר דרך הקו אז הקו משנה אותו, כי קו זה המסך. הכוונות משנות את האור, ואז אנחנו אומרים שהאור עובר ממש בקו ומשתנה. מה שאין כן כשעובר בעיגולים, הוא לא משתנה, עיגולים לא משפיעים על האור, הם מקבלים אותו בצורה פסיבית.

עיגולים אלו כלים מאין סוף שהצטמצמו, שהם בעצמם לא מקבלים, לא מושכים, שום דבר לא עושים, מפני שבצמצום א' יש איסור לעבוד עם כלים דרצון לקבל, וכלים דעיגולים אלו כלים דרצון לקבל, וחל עליהם צמצום, הם ריקים. אז איך אפשר למלא אותם? במידה שיש לך קו אתה יכול למלא אותם הרצונות. לכן דרך עיגולים האור עובר, דרך הקו הוא ממש זורם, מקבל צורת הקו.

תלמיד: מה הכוונה שמדובר בכלל על אור שעובר או לא עובר, אלו תופעות שמתגלות בכלי?

תופעות שהכלי מגלה כך את האור, נכון. אז כשהוא עובר דרך עיגולים, עיגולים לא משפיעים על האור. האור שנכנס בעיגולים יש לו צורת קו וכך הוא מתפשט בעיגולים.

תלמיד: בכל זאת אפשר לומר שבעיגולים היה אור הנפש ועכשיו כשבא קו וממלא אז זה אור הרוח, אז יש הבדל ביניהם.

האמת שאור דעיגולים זה תמיד נקרא אור הנפש, כי הוא בא ללא השתתפות מצד הכלים. כמדומני שעוד לא למדנו את זה. אור דעיגולים תמיד נקרא "אור הנפש", אור שבקו נקרא "אור הרוח". בכללות סתם, זה פשוט להדגיש שבעיגולים אין משיכה ועבודה מצידם להמשיך את האור, ובקו כן.

לכן בקו זה נקרא רוח, שזה בהשתתפות המקבל עם המסך. אבל נרנח"י ודאי שגם בעיגולים וגם ביושר מתפשט, רק צורת הקבלה שלו נקראת נפש או רוח.

תלמיד: אז נאמר היה אור, הסתלק ועכשיו התקבל שוב. זו הרגשה אחרת, זה מצב אחר, איך אומרים שמשהו שם לא משתנה?

אנחנו לומדים בסך הכול איך אותו הכלי אין סוף שכולו היה עיגולים, אחרי צמצום א' לוקח על עצמו בכל כלי וכלי מה שמסוגל, מסך, ומתחיל על ידי המסך למלא את עצמו. מידת המילוי של הכלי על ידי המסך עכשיו, היא נקראת קו. מה ממלאים? ממלאים כלים דעיגולים. כשכלים דעיגולים יתמלאו כולם על ידי הקו במאה אחוז, יהיה גמר התיקון.

איזו הרגשה יש בכלים דעיגולים? הרגשת החיסרון. אבל חיסרון לא שחסרה דבקות, אלא כלים דעיגולים אלו כלים שלפני הצמצום, הם מרגישים רק חוסר המילוי. מה מוסיף להם הקו? הקו מוסיף להם מילוי מסוג אחר לגמרי. מילוי מלהשפיע ולא מילוי מלקבל.

אז יש בזה בחינה ג' באין סוף. זה מה שעושה קו, בסופו של דבר הוא מגיע לבחינה ג'. יש א' ב' וג', ג' מצבים. אז הוא מביא את האין סוף למצב הג', שיתמלאו הכלים דעיגולים כמו שהיה לפני הצמצום. אבל האם יש להם חיסרון לזה? לא. כי האור שמביא להם הקו הוא לא אור שהם מושכים, זה רק שהקו משתמש בעיגולים כדי למשוך את האור הזה לפי המסך.

בלי עיגולים אין מה למלא, אי אפשר לעבוד בלי עיגולים. מאיפה אנחנו כל הזמן מגלים את החיסרון? מהעיגולים שלנו, מכלים דעיגולים שלנו. ואז אנחנו פונים לכוונות, בורא, גדלות, קו ימין וכן הלאה, ומתחילים לעבוד עם הכלים האלו.

תלמיד: בעל הסולם כותב ""השארה בקביעות", שפירושה הוא, שמתערבת ומתחברת באור הנמצא מכבר במדרגה ומתאחדים לאחד, שדומים כמו שהיו מתמיד דבר אחד". במה הם נהיים אחד?

אף פעם לא יכול להיות כמו שאתה חושב עכשיו. אחד זה לפי הכוונה, לפי המטרה, לפי הייעוד. לא יכול להיות אחד, תמיד נשארים כלים בודדים, צינורות שמתחברים, וכל החיבור ביניהם הוא לכלים דעיגולים שונים שכל אחד מחתיכת הצינור ממלא שם, ורק הכוונה היא אחת. זה נקרא כלים, כוונות אחרי צמצום א' נקראות כלים. רצונות דיושר לא נקראים כלים.

תלמיד: בגלל שאחרי צמצום א' הכוונה כבר השתנתה, על זה בדיוק השאלה, מה הכוונה שמתאחדים, כמו שהיו מתמיד דבר אחד? כי הכוונה היא כבר עכשיו רק דרך עבודה עם מסך.

אני צריך לקרוא. "עוד צריך שתדע שבענין השתלשלות האור ממקום למקום האמור, יש ב' בחינות השארה במקומות ההעברה: בחינה אחת היא, "השארה בקביעות", שפירושה הוא, שמתערבת ומתחברת באור הנמצא מכבר במדרגה ומתיחדים לאחד, שדומים כמו שהיו מתמיד דבר אחד, ובחינה שניה יש, אשר היא רק "השארה עוברת", כלומר, שאינה מתערבת ומתיחדת בבחינת אור המקום לדבר אחד, אלא נמצאת שמה מצוינת כבחינה מיוחדת לעצמה.

וזה משמיענו הרב, שאותו אור הקו, העובר דרך מדרגות העגולים, אינו מבחינת "השארה בקביעות", אלא רק בבחינת "השארה עוברת"", כי הוא הצינור, הוא עובר וזהו. הוא מדבר על איך הקו הזה עובר דרך העיגולים. אז יש אורות שבתוך העיגולים ויש אור שעובר דרך הקו. כמו שאמרתי על הירדן שעובר בתוך הכנרת.

"ללמד, שאינה מתערבת עם אור העגולים לבחינה אחת, אלא שנמצאת שמה מצוינת בבחינתה". נבדלת, "וזה שמדייק הרב, במלה "ועובר"", מה זה נקרא "ועובר"? הוא לא מתערב אלא שומר על עצמו, כי תכונות הקו נמצאות באור הזה. הקו ייצב את האור שהיה בו, ואפילו שהאור עכשיו נכנס לרצונות של העיגולים, הוא בכל זאת בא מלובש באור חוזר, לכן הצורה שלו נשמרת. הם לא אחד אלא שניים.

תלמיד: האם הקו נבנה ממעלה למטה או ממטה למעלה?

אנחנו מדברים על הקו שנברא ממעלה למטה, מאינסוף. אנחנו מדברים על השתלשלות מאינסוף, מלמעלה למטה. ומה שאנחנו עושים ממטה למעלה זה ג' קווים. כי אנחנו מחברים את הרצון עם הכוונה לאחד, לקו אמצעי.

קריין: עמוד מ"ה, אור פנימי טור ב', פסקה "וטעם הדבר".

"וטעם הדבר הוא, מפני שהאור שבקו, הוא קודם לאור שבעגולים, שהרי העגולים מקבלים אורותיהם רק מאור הקו, וע"כ אור הקו חשוב בהרבה מאור העגולים, וע"כ אינו מתערב עם אור העגולים, כנ"ל. ואור הקו נקרא אור הרוח, ואור העגולים נקרא אור הנפש."

קריין: אות ה' קטנה מתייחסת לכתוב "ויורד".

"ה) כל התפשטות אור עליון לנאצל, מכונה בשם ירידה, שהמשמעות היא, שכמו שמתפשט כן הולך ומתעבה. וכבר ידעת, שהזך ביותר מכונה מעלה, והעב ביותר מכונה מטה, וכיון שהאור הולך ומתעבה בדרך התפשטותו, א"כ הוא הולך ויורד מלמעלה למטה.

וטעם ההתעבות הזאת, שהאור מקבל בסיבת התפשטותו, הוא משום, שהוא מתפשט על סדר ד' הבחינות, שמתחיל מבחינה א' עד ביאתו ופוגע במסך הנמצא בבחינה ד', וא"כ הוא הולך ומתעבה, כי בחי"א היא הזכה מכולן, ואחריה בחינה ב', וכו' עד לבחינה ד' העבה מכולן (עי' בחלק א' פ"א אות נ' ד"ה וטעם)".

קריין: אות ו' קטנה, מתייחסת לדברי הכתוב "ונמשך מעיגול אל עיגול".

"ו) הארת יושר מתבטאת בלשון "ונמשך" והארת עגולים בלשון "מתעגל" (לעיל אות צ')".

הוא נותן לנו הגדרות, נמשך, מתעגל, עובר, אור הרוח, אור הנפש.

קריין: אות ז' קטנה מתייחסת לדברי הכתוב "עד סיום תכלית כולם".

"ז) היינו בחינה ד' שבעגולים, שנקראת הנקודה האמצעית. והיא המכונה הכדור החומרי שבעולם הזה. ובחינת האצילות שבעולם אדם קדמון היתה מתפשטת מתחילה, עד לעולם הזה, אלא אחר שנעשה צמצום ב', שנקרא עולם הנקודים, אז נתעלה הסיום דאצילות אדם קדמון לבחינת נקודה דעולם הבא, שמקומה נבחן למעלה מעולם הבריאה, כמו שיתבאר במקומו, בע"ה."

קריין: אות ז' דברי האר"י.

אות ז'

"כל עולם וכל ספירה כלולים מע"ס פרטיות ומפרטי פרטיות לאין קץ.

ספירות דעגולים מקיפות זו את זו כגלדי בצלים

והנה כל עולם ועולם יש בו יוד ספירות פרטיות, וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם, ח כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות, וכולם ט כגלדי בצלים זה תוך זה, על דרך תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים."

שרטוט

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים שהעיגולים מקבלים דרך הקו, מצד שני אומרים שהעיגולים הם ג"ר וראש, איך זה ייתכן?

לא, עיגולים הם לא ג"ר וראש מבחינה שהם מחליטים ומושכים כמו ראש הפרצוף, אלא אנחנו מדברים עיגולים שהם ג"ר מפני שהם נמצאים בשלמות לפני צמצום א'. מה שאין כן הקו הוא ו"ק מפני שרק הקו הוא המושך, וראש דקו הוא המחליט. ראש דקו נקרא ג"ר

יש פה בלבול בהבחנות. ג"ר נקרא ראש, ו"ק נקרא גוף, זה בקו, זה בפרצוף. יש כאן עשר ספירות דעיגולים כנגד ג"ר, ולכן הם נקראים ג"ר. אחר כך שוב יש לנו ג"ר דפרצוף הבא עם ו"ק דפרצוף הבא, ושוב עשר ספירות דעיגולים, תמיד הם שייכים לג"ר של הפרצוף, לכן הם נקראים ג"ר ולא יותר מזה. ומה שיש בהם רק מן הקו (ראו שרטוט).

(סוף השיעור)