כניסה לעיבור

מגלים עולם חדש

מערכת "הערבות", הבית הווירטואלי

25-26.9.2021

הכניסה למדרגה הרוחנית

שיעור 1

שיעור 25.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: ברוכים הבאים לשיעור מס' 1 בכנס הקבלה העולמי ספטמבר 2021. נושא הכנס שלנו "כניסה לעיבור - מגלים עולם חדש".

אני מאוד שמח שיש לנו התאספות כזאת, אני מאחל לכולם הצלחה בזה. ההצלחה שלנו תלויה בכמה שאנחנו נוכל להתחבר גם לפי העוצמה, גם לפי הגודל, כמות ואיכות הם חשובים כאן מאוד. יש גיבור בכמות, יש גיבור באיכות, אבל אנחנו רוצים באמת להצליח בשניהם. לפי זה אנחנו נגלה את המציאות הרוחנית בעשיריות שלנו, בכלי הכללי וכך אנחנו נתקדם. כמו שלמדנו גם אתמול, עיקר הכובד, הקושי, זה בכניסה הראשונה לרוחניות, למדרגה הראשונה, אבל אנחנו מוכנים לזה. גם העולם שכולו מתקדם בתכונות של הדור האחרון, גם הוא עוזר לנו בזה שלא מראה לנו שום דבר שכל כך מבלבל אותנו. אלא כשאנחנו מסתכלים עליו ברור לנו שהדרך יכולה להיות רק בלפתוח לעצמנו את המדרגה שמנהלת אותנו, ואליה אנחנו באמת משתוקקים להגיע.

אני שוב מאחל לכולנו הצלחה, שאנחנו נהיה אותה הקבוצה המיוחדת הראשונה שנכנסת לעולם העליון, לעולם הרוחני, מכל האנושות, ואחריה היא בעצם פותחת את השביל והדרך לכל האנושות למטרת הבריאה. שהאנושות סוף סוף גם תראה שהיא קיימת לא מן הסתם כדי מיום ליום להתקיים, אלא להגיע לנצחיות ושלמות. את כל זה אנחנו רוצים לאמץ עכשיו בכנס שלנו, להתחיל בזה. הכול תלוי רק במידת החיבור, בעוצמת החיבור בינינו, ואני מאוד מקווה שאנחנו נרגיש עד כמה עוזרים לנו בזה מלמעלה כל כוחות הטבע, ועד כמה אנחנו באמת על ידי חיבור בינינו, בין החברים, נמשכים לזה.

נקרא כמה קטעים ממה שהכינו לנו חברים כהכנה לכנס, ואחר כך נלך לחומר הכנס. העיקר בשבילנו זה חיבור. אנחנו לא לומדים, אנחנו לומדים חיבור פרקטי בינינו. לכן אם אתם חושבים שכדאי לעשות דיון, סדנה, אני ממש אשמח באמצע לתת לזה מקום וזמן. תנסו ביניכם ובפנייה אלינו איכשהו בעצמכם לנהל את זרימת הכנס. אם אתם מרגישים שעכשיו זה זמן לסדנה או זמן לדיון, בבקשה, אני אלך אתכם, אחריכם.

בנטייה לחבר את הלבבות, בהם נגלה את העולם העליון, את הכוח העליון, בואו נתחיל. בהצלחה.

קריין: נושא השיעור שלנו הוא "אנחנו נתאספנו כאן", אנחנו נתחיל בקטעי מקור. קטע הראשון של רב"ש, מתוך מאמר "מטרת החברה".

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה." 

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

זה בעצם הכיוון שלנו, לעלות מדרגת בהמה, מדרגת חי, כשדומם, צומח, חי, זה עדיין העולם שלנו, שכך אנחנו מגלים אותו בכל החושים הגופניים שלנו, לעלות, שזאת בעצם העלייה הקשה ביותר, ולהיכנס להרגשת העולם העליון, שבו אנחנו כבר מתחילים להרגיש את המערכת העליונה, את הכוח שפועל שם, את הבורא, ואנחנו שנמצאים שם. ואז יהיו לנו מטרות וחיבורים ותשוקות ורצונות והבנות, הכול כבר חדש, הכול לפי כוחות השפעה ולא כוחות קבלה. לכן המעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני הוא כל כך קשה, אבל אנחנו נעבור אותו, נעבור אותו יחד, נשתדל לעשות את זה מהר.

קריין: קטע מס' 2 "מטרת החברה - א'" של רב"ש:

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". 

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו". "

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

שהבורא ישרה בינינו. לכן שתי הנקודות האלו הן צריכות להיות, מצד אחד הכנעה ומצד שני גאווה. נקודות שכאילו סותרות זו את זו, אבל הן לא סותרות. כי הגאווה היא בזה שאני קשור לכוח אחד יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו ופועל בכל המציאות, בכל המציאות האפשרית בכלל, מצד אחד. ומצד שני, אני קשור אליו בגלל שאני מצמצם עד כמה שאפשר ועוד יותר את הטבע שלי, את הרצון לקבל, את הבהמיות שלי, ולכן אני יכול להיות שייך לאותו כוח העליון. אז יש כאן שני דברים מנוגדים, שתמיד מרגע שמתחילים את הדרך והלאה הם נמצאים כך בכל נברא המתקדם.

קריין: קטע מס' 3. כותב ה"מאור ושמש":

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם." 

("מאור ושמש". פרשת "ויחי")

הכול תלוי בחיבור בינינו. וכמה שהחיבור יותר גדול ויותר עוצמתי, בהתאם לזה הם מגלים את כוח האיחוד ביניהם והוא נקרא בורא. בורא הוא משתי מילים, "בוא וראה", שאנחנו באים, בונים אותו, ומה שאנחנו עושים זה מה שאנחנו רואים. בעצם אין בורא ללא נברא, אלא הנברא שבונה לעצמו מכוחות הפירוד שבין הנבראים, מעליהם, את כוח האיחוד, אז בכוח האיחוד שהוא מייצב למעלה מהאגו הפרטי שבנבראים, בכוח האיחוד הזה הוא מגלה את הבורא. לכן הבורא הוא שהנברא עושה אותו, ואז בהתאם לזה הוא גם מגלה כמה הוא משתנה כדי לגלות את הבורא, ומה התוצאה מהמאמצים שלו.

קריין: קטע מס' 4. כותב רב"ש:

"כתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך."

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)

קריין: אנחנו בקטע מס' 5. כותב רב"ש:

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה." אני בסופו של דבר צריך להגיע בחיבור עם כולם לזה שיהיה לי כוח, רצון הכוונה, של כל החברה, וכך לכל אחד ואחד. ואז אנחנו נכללים יחד, וזה נקרא כלי דאדם הראשון שאנחנו מרכיבים בחזרה מהשבירה. "לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה." 

(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)

קריין: קטע מס' 6 , כותב בעל הסולם באגרת ד':

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'," זאת אומרת, לקבוצה שיש לך ואתה יכול להתחבר איתם, "וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד." 

(בעל הסולם. אגרת ד')

זו כל העבודה שלנו, פרקטית. ובזה "כל מה שבידך לעשות תעשה", רק להתחבר, כי בחיבור אתה משיג את העולם העליון.

קריין: קטע מספר 7 , כותב רב"ש:

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". 

אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד." 

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

חיבור הוא רק על ידי ויתורים, אנחנו מוותרים על האגו שלנו, מבטלים אותו. אנחנו מוכנים להתחבר לאחרים רק בגלל שיש להם אותה נטייה לחיבור, לאיחוד, למטרה אחת, ואז אנחנו לא לוקחים בחשבון שום הבדלים שיש בינינו אם יש לנו מטרה אחת. כי "על כל פשעים תכסה האהבה", את כל יתר ההבדלים אנחנו נכסה באהבה, אנחנו לא נמחק אותם, אנחנו באהבה נכסה עליהם, והעיקר שיש לנו מטרה אחת.

קריין: קטע 8 , כותב רב"ש במאמר "אהבת חברים - ב'"

"על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי. 

אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח." 

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

זאת הבעיה הגדולה בחכמת הקבלה. כשאנחנו צריכים לעלות מעל האגו שלנו ולהתחיל להתקשר לזולת, זה לוקח המון שנים עד שזה מתייצב בנו ואנחנו במשהו מסכימים לעשות את זה בצורה אמיתית. רק חשיבות המטרה היא יכולה לכופף אותנו לחיבור. כמה שאנחנו נסביר זה לזה, נשפיע זה על זה, נבקש מלמעלה כוח, בסך הכול רק האור העליון הוא יכול להביא לנו את היכולת הזאת קצת להתקרב לזולת, ולהתחיל לקבל אותו לא בצורה פיסית, שאני מסתכל על הפרצוף שלו, על השפה שלו, על כל ההרגלים שלו אולי, אלא אני אראה רק את הנקודה שבלב שלו שאיתה אני חייב להתחבר, ועם עוד כמה ועם עוד כמה כאלו. ואז ממיעוט הרבים, שניים לפחות, והלאה יותר ויותר כמה שמתאספים, יש ודאי אפשרות לגלות את הבורא ביתר קלות, ביתר מהירות. הכול תלוי לפי הכלל "ברוב עם הדרת המלך". נקווה שאנחנו מגיעים לזה.

אנחנו בעצם הראשונים שרוצים לפרוץ את הגבול בין העולם הגשמי לעולם הרוחני לכל האנושות, כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם."

שאלה: למה הכניסה הראשונה לרוחניות היא הכי קשה?

כי אתה עושה קפיצה מטבע אחד לטבע שני שאתה עוד לא מכיר אותו עד שאתה לא נכנס בו. זאת אומרת אנחנו כולנו בטבע, ברצון לקבל על מנת לקבל, ואתה חייב עכשיו לעבור לעל מנת להשפיע, במשהו לבטל את עצמך, להתחיל להתחבר עם הזולת, לפחות קצת במידה ראשונה. ולכן כותב בעל הסולם שהמדרגה הראשונה היא הכי קשה.

אין מה לעשות, אנחנו צריכים כאן באמת להתאמץ מאוד כדי להיכנס לעיבור. הכניסה להיריון היא בעיה מאוד קשה. גם היום ברפואה אפילו בדרגה הגשמית, אנחנו לא כל כך מבינים את כל הפרטים שישנם בתהליך הזה בגוף הגשמי, וזה קשה. הטבע עושה כאן תנאים, וישנן הרבה בעיות כדי להיכנס למדרגה הראשונה. אתה בזה מחליף את החיים שלך, את המחשבה שלך, אתה מתחיל לראות את העולם בצורה חדשה, איך הוא מתנהג, איך הוא מתנהל. זה באמת דבר מאוד מאוד מהפכני.

שאלה: כתוב לצאת ל"שדה אשר ברכו ה'", איך אנחנו יכולים לבצע את זה בצורה פרקטית בעשירייה?

זה מה שאנחנו נשתדל לדבר היום. זה על ידי חיבור בינינו עד שאנחנו יותר ויותר רוצים למחוק את המחיצות שבינינו. לא חשוב מה כל אחד חושב, מה הוא רוצה ואיך הוא בנוי ועשוי, לא חשוב כלום, אנחנו רוצים רק דבר אחד, להתחבר כולנו למטרה אחת. זה בעצם מה שיש בינינו.

לכן אנחנו לא צריכים לשנות את הטבע של אף אחד, דווקא ההיפך, כמה שיש בכל אחד ואחד את הטבע שלו, יפה, שיהיה. אבל יחד עם זה אנחנו רוצים לקבוע לעצמנו מטרה אחת ולהיות מכוונים אליה כולנו. ושם, באותה מטרה אנחנו מתחברים, והיא הבורא שאנחנו רוצים לגלות כתוצאה מהחיבור בינינו.

לכן הבורא נקרא "בוא וראה", בוא – נבוא, ונראה שהוא אחד. עד שלא נגלה אותו כאחד בינינו, בהסכמה אחת, בהבנה, בהרגשה, בנקודה אחת של חיבור בינינו, לא נגלה את הבורא. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", שאנחנו בונים אותו, "אתם עשיתם אותי" אומר הבורא, כי אנחנו בחיבור בינינו בונים באמת את התנאי הזה. ואין בורא ללא נברא, כי לפני שאנחנו מייצבים לפנינו את המושג הזה "בורא", הוא לא קיים, והוא קיים רק כלפינו. זה יהיה הבורא שלנו. חוץ מזה יש כוח עליון שנקרא "אלוהים" ויש עוד הרבה שמות לכוח העליון, אבל כלפינו, מה שאנחנו בונים ומה שאנחנו משיגים נקרא "בורא".

שאלה: איך אנחנו יכולים להיכנס לנקודה שבלב, שבלב החברים? איך אפשר להגביר את הקשר הזה?

אתם צריכים לממש את מה שהרב"ש ממליץ לנו, וגם בעל הסולם, במאמרי החברה. קודם כל זה הכנעה. הפעולה הראשונה לחיבור היא הכנעה, שכל אחד מכניע את עצמו כלפי החברים. וכמה שיותר הוא עושה מעצמו אפסים כלפי החברים, כך הוא יכול יותר להתחבר אליהם בלי להעמיד שום תנאים, העיקר שיש לנו מטרה משותפת.

אני מתבטל כלפיהם יותר ויותר, ואז אני מתחיל להרגיש שאחרי כל חבר עומד הבורא. אני מגלה את זה בהתאם להכנעה שלי כלפיהם, ואז אני מתחיל לגלות כך את הבורא. אני לא חשבתי שכך באמת צריך לקרות, חשבתי שצריכים לעשות כל מיני פעולות, לימוד גדול ומשהו. לא. אם אני עושה מעצמי אפס ומחבר אחד או עשרה או מאה או אלף, כמה שיותר, אני מגלה אחריו בורא. זה מה שאומרים מקובלים, שאחרי כל חבר עומד בורא.

נשתדל שהיום נוכל לעשות את זה. כך בעצם אנחנו מתקדמים מפגישה לפגישה, אבל היום זה יכול להיות מאמץ גדול מאוד, וכך נעשה ונצליח.

שאלה: מה הכוונה "לשרת את המלך"?

"לשרת את המלך" זה נקרא שאני הולך יחד עימו לפי התהליך, לפי המערכת, לפי המטרה שהוא ייצב לנבראים שברא ועשה אותנו כך, ואני מסכים בעבודה שלי לממש את התוכנית שלו. אני מקבל מראש שהתוכנית הזאת היא נכונה וטובה בשבילי, למרות שהיא נגד הטבע שלי, ואני הולך ורוצה לבצע אותה. כך אנחנו עושים.

שאלה: מה זה אומר, "לכסות באהבה", כמו שדיברת קודם?

אנחנו כולנו כוח שנאה, דחייה, רצון לקבל שנותן לנו כל מיני תוצאות כאלה, הרגשות כאלה שאני קיים, וכולם קיימים רק כדי לשרת אותי. זה הרצון לקבל בכל אחד ואחד, אפילו שאדם לא מרגיש את זה, אבל כך הרצון לקבל בכל אחד מרגיש, שכל העולם נברא בשבילי, לשרת אותי, וזו צורת האגו האמיתי.

מה שאנחנו צריכים בסופו של דבר, זה להפוך את זה. זאת אומרת, שעל ידי זה שבעשירייה, בקבוצה קטנה אנחנו רוצים לשרת לחברים, להפוך את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע, בפועל, כשאנחנו נשתדל בעשיריות לעשות את זה, אנחנו בזה נתחיל להרגיש שהחיבור הוא האמצעי לגילוי הבורא. וכך נתקדם.

שאלה: כתוב, "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". מה זה אומר בדיוק, איך אנחנו יכולים להגביר בנו את ההרגשה הזאת?

רק על ידי התאספות בין החברים, ולראות, לשמוע, לקרוא, להרגיש את החברים עד כמה יש בכל אחד ואחד. אני לא מגביר כאן את הרצון שלי, אני יכול להוסיף לרצון שלי רצונות אחרים, זה נקרא "הגברת הרצון", שאני לומד ממך איך אתה עושה את זה, ומהשני והשלישי, ועל ידי זה אני מגביר את הרצון.

כי כל הגברת הרצון היא על ידי התאספות שלנו בחזרה לכלי של אדם הראשון, אין יותר ואין פחות. כמה שאוספים את החלקים האלה שהתרחקו זה מזה על ידי השבירה, על ידי החטא, מה שנקרא "חטא עץ הדעת", ככל שאנחנו אוספים אותם יחד על ידי זה נעשה רצון גדול יותר. עד כדי כך גדול, שאם הרצון הזה יהיה כלול מעשרה חלקים, אנחנו לא הופכים להיות עשרה לאחד, אלא כמו אחד.

הם נשארים חלקים נפרדים ויש עליהם סגירה אחת, משהו שעוטף את כולם יחד, ואז בתוך העשרה האלה, שיש להם כוונה אחת, מטרה אחת משותפת, שכל אחד מבטל את עצמו כדי להיות מחובר עם האחרים, יש כוח ביטול שנקרא "צמצום מסך ואור חוזר", וכוח השפעה משותף מהם לבורא, ואז בתוך העשרה האלה מתחילים להרגיש את הכוח העליון. כי הם בעצם מייצבים ביניהם תנאים להרגשת הבורא. הוא לא בא מבחוץ, הוא מיוצב אצלם בפנים, מכוחות החיבור על פני כוחות הדחייה.

שאלה: עם הרבה רגש ושמחה אנחנו מתחילים את הכנס הגדול ביותר שהיה לנו. מה עלינו לחשוב ואיך עלינו להתנהג בשיעורים בימים האלה של הקונגרס?

אני חושב שאנחנו צריכים לשאול את החברים שלנו גם על זה. אני דיברתי על זה הרבה פעמים וגם עכשיו, אנחנו צריכים להגיע לחיבור. זה לא תלוי בזה שאנחנו מתאספים יחד באיזה מתחם אחד, או שאנחנו נמצאים עכשיו בריחוק, מרחק פיזי, זה לגמרי לגמרי לא פועל. ברוחניות פועל הרצון שאין לו מידה גשמית. אם הרצונות נמשכים למטרה אחת, אז זה נקרא שאנחנו מחוברים.

אנחנו יכולים להיות בשני קצוות של היקום, אבל כמו שאומרים מקובלים, כל היקום שלנו עם כל הכוכבים, עם כל הגלקסיות וכל מה שיש בו זו סך הכול נקודה אחת קטנה בתוך העולם הרוחני האינסופי.

ואין סוף זה לא נקרא שהוא במרחק אין סוף. זאת אומרת, שיש לו סוף כשאנחנו מממשים את כל הרצון לקבל שלנו.

שאלה: מה זה אומר שהעיקר באסיפה זה לבקש למצוא את ה'?

העיקר באסיפה שלנו זה שאנחנו נפנה לבורא בתפילה אחת. גם למדנו בשבועות האחרונים, בשבוע האחרון לפחות, שהעיקר זה התפילה. כי אין בנו כוח לתקן את עצמנו, להבין אפילו את מה שאנחנו צריכים, כי אנחנו תמיד נמצאים לפני מדרגה שלא רואים אותה. כל מדרגה הבאה היא אין סוף, אין לנו בה לא הרגשה ולא הבנה ולא שום גישה, אלא רק דבר אחד, שאנחנו כביכול דופקים בדלת ומבקשים, "תן לנו להיכנס". הפעולה הזאת נקראת "תפילה", זה נקרא "פֵתח לדופקים בתשובה". שאנחנו רוצים להתקרב אליו, להיכנס להיכלו, ולכן זאת העבודה שלנו. העיקר זו הבקשה הנכונה שאז הבורא עונה לנו.

אבל היא צריכה להיות לפי איך שאנחנו מחוברים כדי להביא את עוצמת הבקשה וכדי לכוון את עצמנו לבקשה הנכונה עצמה, מה אנחנו מבקשים ואיך מבקשים. ולמה זה חשוב כל כך לבורא? כי אנחנו מבקשים משהו מסוים למעלה מהאגו שלנו, זה לא כמו תינוק שבוכה ואימא כבר יודעת מה הוא רוצה ונותנת לו את זה. אנחנו גם יכולים כך לעשות ועושים כך, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל להיות קצת יותר קרובים לכוח עליון.

שאלה: אם מישהו מזיק לך, איך אתה יכול להפוך את זה לרצון להשפיע?

אם זה חבר בקבוצה זה משהו אחד, אם זה אנשים מבחוץ שמזיקים זה משהו שני. על החבר בקבוצה אני צריך להגיד שאני פשוט לא רואה נכון את ההתנהגות שלו, אני חייב לקבל אותו למעלה מהדעת. אם זה אנשים מבחוץ, אז אני צריך להתנהג איתם כמו שנהוג בחברה הכללית, בסוציום שלי, זה הכול.

תלמיד: במהלך הכנס אנחנו צריכים לנסות לשבור את הקירות בינינו בכל הכלי העולמי או רק בינינו בעשירייה? האם אנחנו מתאמצים להיכנס לעיבור בתוך העשירייה או ביחס לכלי העולמי?

אנחנו משתדלים להיות מחוברים ככל האפשר בתוך העשירייה, שכל הלבבות שלנו יהיו יחד. אנחנו לא מסוגלים להגיע לזה בצורה אמיתית אם אנחנו לא נהיה בחברה יותר גדולה, שגם היא משתוקקת להיות בעשיריות שכך מחוברות ביניהן, ושאנחנו גם רוצים להיות בהשפעה הדדית בין העשיריות, מעשירייה לעשירייה, וזה מביא לכל עשירייה יכולת להיות מחוברים.

אני מאוד מקווה שנצליח. זה תלוי בזה שאנחנו מדברים על עצמנו, על העשירייה שלנו, ושאנחנו חושבים גם על כל הכלי הרוחני שלנו, כל הכלי של בני ברוך העולמי. ואז בהשפעה הדדית של כל עשירייה על הכלי הכללי, והכלי הכללי על כל עשירייה שבתוכו, אנחנו כן מקווים להגיע לחיבור הנכון.

סדנה

איך נוכל למחוק את כל המחיצות וההבדלים שבינינו ולרצות רק דבר אחד, להתחבר כדי לגלות הבורא בחיבור בינינו?

*

מה אנחנו מבקשים מהבורא ואיך אנחנו מבקשים?

*

אנחנו שמחים מאוד שכך זה קורה לנו, יש כבר שינויים. אנחנו לא רואים את התמונה האמיתית הרוחנית, אבל היא כבר יותר ויותר מתקרבת ומתייצבת. נתחיל את השיעור הראשון מפסקה מספר 5.

קריין: שיעור בנושא "כניסה למדרגה הרוחנית". קטע מספר 5, כותב בעל הסולם,

"צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס.

ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ.

ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו"."

אנחנו צריכים להיות מוכנים שכל הקושי שעושים לנו בדרך, זה לא כמו שאמא נותנת לילד לעשות כל מה שהוא רוצה, ורק שומרת עליו שהוא לא יזיק לעצמו. אלא כדי לחנך את האנשים, גם ילדים, אנחנו צריכים להעמיד לפניהם תנאים, שהם יתעסקו בדברים נכונים, שיעשו מאמצים, שיחשבו איך לעשות, שיראו עד כמה זה הולך להם, ולא מצליח, וכן מצליח, וכן הלאה. התהליך הלימודי דורש מהאדם להוציא מעצמו עוד כוחות התפתחות במאמץ שלו.

זה לא מספיק לתינוק שהוא מוצץ, ולפעמים כשמחייך לאמא הוא כבר עושה את הכול. לא, הוא צריך כל פעם ופעם לתת תגובות יותר חשובות, יותר מכוונות, יותר בוגרות. וזה מה שאנחנו דורשים גם מילדים שגדלים, על ידי משחקים, על ידי כל מיני דברים רכים. אבל אחר כך מתחילים לדרוש מהם יותר ויותר.

ואפשר לראות עד כמה הילדים לא מבינים מה פתאום אנחנו דורשים מהם. תמיד כהורים התייחסנו לילדים בצורה כל כך יפה, רכה, תעשה מה שאתה רוצה, לא חשוב, אנחנו סולחים, ומותר לך לעשות הכול. ופתאום הילד מגלה שלא הכול מותר לו, שישנן הגבלות, ודורשים ממנו מאמצים. הוא צריך ללמוד ולעבור בחינות, ולקבל אפילו עונשים, אם הוא לא מצליח, וכל זה בשביל מה? וזה מהמשפחה, מאנשים שרוצים שיתפתח יפה, דווקא כדי שיתפתח.

לכן יש כאן בעיה, שבכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה, אנחנו צריכים ללמוד את ההתנהגות החדשה של הבורא, של הטבע אלינו. למה הוא עושה את זה כך, מה הוא רוצה מאיתנו בדיוק. איך אנחנו יכולים להגיב אליו, איך אנחנו יכולים להיכנס עימו בדו שיח, בחילופי דברים. וזו הבעיה של המדרגה הראשונה, ללמוד, להבין ולהתרגל ליחס הבורא אלינו, ואיך אנחנו צריכים להתייחס אליו.

זה מאוד מאוד לא לפי ההרגלים האגואיסטים הקטנים שלנו, לכן זה קשה. עד שלומדים את זה לוקח זמן, מתרגלים, מסכימים, ואפילו רוצים שיהיה כך. במידת ההסכמה אנחנו נגיע למצב שנידבק בבורא, והעיקר שאנחנו נצדיק אותו, שכך זה נכון.

קריין: קטע מספר 4, כותב רב"ש.

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". "

זאת אומרת, כדי להיכנס לאמת, אני צריך לסגור את העיניים, ולסתום את האוזניים. רק בצורה כזאת, שאני אתנזר ממה שהרגשתי, הרגלתי את עצמי, ממה שהייתי רגיל כל הזמן לשמוע ולראות וכך לקבל את העולם, ואחליף את החוש הבהמי הזה, לחוש רוחני, לאוזניים ועיניים רוחניות.

"שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. "

בזמן שעכשיו אנחנו נמצאים, בתנאים שלנו. אדם רואה לתוך עצמו, הוא רואה את עצמו. מה שנראה לנו, יקום גדול, מיליארדי אנשים, כל מיני, אני רואה את עצמי בפנים, ולא יותר מזה. והחוצה אני לא רואה כלום. האגו שלי לא נותן לי אפשרות לפרוץ החוצה ולראות מה שיש.

זו כל הטעות שלנו, שאנחנו חושבים שאנחנו חיים באיזה עולם גדול, נצחי, שלם, מרחקים, וכן הלאה. אין דבר כזה, הכול נמצא בתוכנו, כמו שאנחנו לומדים את זה מתפיסת המציאות.

"לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל," לראות את העולם מבחוץ, כמו שהוא באמת, ולא בפנים, בתוך האדם, בתוך האגו שלו.

"על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים."

(הרב"ש. 236. "מלוא כל הארץ כבודו")

שאז הוא יראה את הבורא, שחוץ מהאדם נמצא רק הבורא. זה שייך יותר לתפיסת המציאות, אבל זה אומר לנו למה בחרנו בקטע הזה, כי הוא מסביר לנו את הקושי להיכנס למדרגה הרוחנית הראשונה, כי זה שינוי תפיסת המציאות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע להשתוקקות האדירה הזאת בזמן שאנחנו כל כך שונים זה מזה, כדי שנוכל לבנות את בית המקדש הרוחני שלנו?

אנחנו צריכים יותר ויותר לחשוב שאנחנו לא רואים כלום, שאנחנו בעצם בחוסר הכרה. כמו שבעולם שלנו ראינו אנשים, או בחיים, או בקולנוע נגיד, שבאיזו צורה אדם מאבד הכרה, לי זה קרה כמה פעמים בחיים שאיבדתי את ההכרה, ואז האדם מנותק. אז אנחנו גם ככה מנותקים מהעולם הרוחני, מנותקים. אנחנו רוצים לחזור להכרה, זה מה שאומרת לנו חכמת הקבלה שאנחנו צריכים לעשות, להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהיכנס לרצון זר, מחוצה לי. איך זה יכול להיות? רצון זר זה הבורא, הפוך מאיתנו, אני לא יכול לעשות את הקפיצה הזאת, אין לי על מה. אז יש אמצעי איך אני קופץ לתוך הבורא, מתוכי לתוך הבורא, אז הקפיצה הזאת היא נעשית על ידי הקבוצה.

זה כל העניין שהאור העליון בד' בחינות דאור ישר, כמו שאנחנו למדנו, הוא פועל משורש א' ב' ג' ד', כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, בונה את הרצון לקבל שבמלכות, והקפיצה שלנו לאור זה בדרך חזרה. איך אני עושה את זה? אם אני מחבר את הקבוצה. אמנם אני לא מבין עדיין איך שזה עובד, אבל אם אני מחבר את הקבוצה, ואני מתייחד איתם יחד ומתבטל כלפיהם, כמלכות כלפי הספירות הראשונות שמעלי, אז אני בזה רוצה להידמות לכתר. ואז יוצא שאם כך אני עושה, אני קופץ מהצד שלי לצד של הבורא, על ידי עשיריה, על ידי הקבוצה, זה בעצם כל האמצעי, כל הפטנט.

שאלה: מה אנחנו צריכות לעשות כדי שמעל כל התנאים לא נאבד את הכוונה ואת הרצון, להיות כל הזמן בצורך לשמש את המלך?

אתם צריכים לדבר על חשיבות המטרה. שהחיים שלנו הם קצרים, וגם כן אנחנו רואים עד כמה הם לא פשוטים ואפילו קשים, עד כמה בעולם הזה אין ממש בשביל מה להתקיים, ליהנות, ולחיות. ואנחנו צריכים לכן בכל זאת להבין איזו מטרה ניתנה לנו מלמעלה, שהבורא רוצה בהתקרבות שלנו אליו. הוא בחר בכל אחד ואחד בפינצטה ממש, וכך הוא רוצה בך ובך ובך, וגם בגברים, ממש בכל אחד ואחד, כך פועלת המערכת העליונה. אז אנחנו קודם כל צריכים להרגיש אחריות, על זה שהבורא בחר בי.

אז מה עלי לעשות בהתאם לזה, איך אני יכול לענות, להתקשר אליו בחזרה, מה עלי לעשות, במה זה מחייב אותי, כך נתקדם. והעיקר שהמקובלים ממליצים לנו איך לעשות את זה, קודם כל על ידי חיבור בינינו. אם אנחנו מתחברים על פני כל המרחקים, על פני כל הדחיות שבינינו, כי את הדחיות והבעיות שבינינו הבורא מייצב בכוונה, הוא בעצמו נמצא בינינו ועושה בינינו כל מיני מריבות, מרחקים, אז אנחנו צריכים להבין שזה עזר כנגדו, ככה הוא עושה בכוונה, כדי שאנחנו נגדל ונוכל להיות מחוברים מעל כוחות הפירוד.

ואם אנחנו מבינים את המשחק הזה, אז אנחנו מתחילים להיות איתו במשחק, אני לו והוא לי, אני לו והוא לי, וכך הוא מלמד אותי, כמו שאנחנו משחקים בשחמט או במשהו כזה, אפילו בקלפים, לא חשוב במה. הוא נותן לי בעיה כמו מורה בבית ספר ואני צריך לענות לו, ושוב שאלה, בעיה, ושוב אני עונה לו. ובצורה כזאת אנחנו מתקרבים זה לזה, אני יותר ויותר מבין אותו, מרגיש אותו, וכך אנחנו מגיעים עד מצב שאני בצורה כזאת לומד אותו כולו, עד שמגיע לזה שברור לי מי זה הבורא, כי אני בעצם תיקנתי את עצמי להיות כמוהו.

אני שמח שיש לנו כאן גם כן נשים שמשתתפות.

שאלה: כשהבורא משחק עם המצבים האישיים שלנו, למשל להגיע לשיעור בוקר עם איזו הכבדה או ערפול, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתכלל באווירה הכללית של הכלי העולמי, ולהתכלל במצב של הכלי?

קודם כל צריכים לא לשכוח שכל מה שאנחנו מרגישים זה הבורא מזמין את ההרגשה הזאת, והוא נמצא בתוכנו ומנהל את כל הפנימיות שלנו. מהדברים הגדולים לקטנים, משמחים ומעציבים, לא חשוב, הוא הכול מייצב בנו, אז זה דבר אחד. ודבר שני, שכול מה שהוא עושה זה בסך הכול כדי לקדם אותנו למטרה. מהמטרה הפרטית והכללית הוא מאיר אלינו, ואז אנחנו מרגישים את המצב שלנו.

והמצבים האלה באים לנו כמצבים קשים, שאנחנו לא רוצים לקום, לא רוצים להתקדם בקשר בינינו וכן הלאה, כדי שאנחנו נתגבר, נתקדם, וכך נבנה את עצמנו. כי אנחנו בונים בסך הכול מסך על האגו שלנו, ואין לנו ברירה. אבל מצד שני, העבודה הזאת יכולה להיות בשמחה אם אנחנו נראה לפנינו שיש לנו התקרבות לבורא. ועל ידי מה אנחנו יכולים לעבור את הדרך? על ידי עזרת הקבוצה. אז יוצא שזה לא כל כך קשה, אלא השפעת הקבוצה עלינו ועזרת החברים, יחד שלא נשכח שמקבלים הפרעות מהבורא עצמו, כך אנחנו נתקדם.

שאלה: צריך להתעלות מעל האגו שלי כדי להתחבר עם החברות, אבל אם אנחנו לא מצליחים להתחבר עם כולם אז כנראה שצריך לקחת חברה אחת ולהתחבר איתה, ואז להתחבר כך עם כל אחת ואחת?

זאת כבר טכניקה שאנחנו צריכים לדבר עליה, לא עכשיו. רצוי להתקשר לכולם, אני אומר לך מהניסיון הקשה שלי. אומנם קל להתקשר למישהו אחד ועל ידו כאילו להיות שייך להתקדמות רוחנית, אבל יותר מועיל אם אנחנו בכל זאת מתקשרים לקבוצה. אבל בהתקשרות לקבוצה אנחנו צריכים גם כן להיזהר שזה לא יהיה משהו מעורפל, "קבוצה", אלא שזה יהיה גם כן משהו יותר אישי לכל אחד ואחד.

אני צריך לשים לפניי מטרה שאני דבוק לכל אחד בקבוצה, ולכל הקבוצה יחד. וכאן אין לפניי שום מחסום, שום הפרעה, אני עושה הכול כדי לדלל את עצמי להתכלל בקבוצה, כך שאני לא אהיה קיים אני אהיה בהם, בכולם. וכמה הפרעות שיש לי אני אראה בזה דווקא עזרה, שכאן אני צריך לשים יותר כוח פנימי.

שאלה: הרצון החיצוני שמרגישים, שקורה, שמדברים עליו, מה הדרך לתפוס את הרצון הזה בתוך העשירייה?

להעלות חשיבות החיבור, כי זו חזרה לכלי של האדם שנשבר. וככל שאנחנו חוזרים לאותו כלי, אנחנו מגלים את הבורא ודבוקים בו. דרך מערכת החיבור בינינו, אנחנו יותר ויותר מגלים את הבורא שנמצא בתוך המערכת.

שאלה: במשחק הזה שאמרת שדרכו אנחנו מגלות את הבורא, האם התפילה היא האמצעי לבקש קלפים חדשים במשחק, זו הדרך להכיר אותו, כל פעם אנחנו מקבלות קלפים חדשים יחד עם החברות?

תפילה היא האמצעי היחידי שאנחנו בסופו של דבר מייצבים בינינו לבורא, וכתוצאה מזה הבורא עושה בנו תיקונים, מקרב אותנו. אבל כדי להגיע לתפילה, אנחנו צריכים הרבה פעולות בדרך. והעיקר זה להבין שהתפילה, היינו העלאת החיסרון שלנו לבורא, החיסרון צריך להיות מכולם, מהעשירייה, כמה שיותר שזה יהיה החיסרון של העשירייה, ואז הבורא ישמע. כי אם במקום מעשירייה מגיע חיסרון מאדם אחד, זה לא נשמע בכלל. הבורא הוא הכוח הכללי והוא מתייחס רק לכולם, או לפחות לכמה יחד, ורק לבקשה להתעלות ברוחניות ולא למשהו אחר. למשהו אחר כל אדם בעולם מתפלל, ומה יש לו מזה?

לכן אנחנו צריכים להתחבר, כמו שכותב רב"ש "אנחנו נתאספנו כאן" וכן הלאה, כדי לבקש מהבורא כוח חיבור בין כולם, על כל פשעים שיכסה באהבה. אהבה באה מצד הבורא, ופשעים מגיעים מאיתנו, שאנחנו אחד נגד השני, וכך על הפשעים שלנו מכסה אהבת הבורא, ואנחנו אז בצורה כזאת עולים לרוחניות.

שאלה: כשהכלי העולמי יכנס לעיבור איך זה ישפיע על כל העולם?

אני לא יכול להגיד לך בטוח, כי הדברים האלה אף פעם לא קרו, אנחנו הראשונים בדרך, ואנחנו צריכים לעשות את זה. אני מקווה מאוד שזה שאנחנו ניכנס לרוחניות, אנחנו נתחיל לראות שינויים גדולים מאוד בכל העולם, בצורה הדרגתית יבינו וירגישו נחיצות בזה גם אנשים ועמים רחוקים מאוד מהרוחניות, זה ישפיע על כולם ודי מהר.

קריין: קטע 6. כותב רב"ש.

"צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו. 

אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה. 

כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

שאלה: מהי מציאות ואיך האדם מגדיר אותה?

זו מציאות כזאת שאנחנו נמצאים בחושך כולנו, תתארו לעצמכם שנמצאים במתחם גדול בחושך ולא רואים שום דבר אמיתי, ואנחנו צריכים להדליק אור ולראות, זו הבעיה. אור אנחנו יכולים לראות בתנאי שאנחנו נהיה בכוחות ההשפעה. אני לא יודע בדיוק איך לבטא את זה, אבל יש הרבה מאוד דוגמאות כאלו, או דיבורים על זה.

שאלה: יש תחושה שהקיר בינינו לבין החברים הוא כמו לפחד לאהוב אותם. זה כאילו שאם נאהב זה את זה, שוב נישבר כמו האדם הראשון. כיצד נוכל להגביר את הרצון להתאחד למרות הפחד?

חשיבות, חשיבות המטרה, עד כדי כך שלא חשוב לי עם מי אני מתחבר, עם מי אני מתאחד, מי החבר שלי. אם יש לו אותה מטרה, הוא חבר שלי, ואז אני נכנס עימו בחיבור. ועל שום דבר אחר אני לא מסתכל, אפילו ההיפך, כמה שהוא דוחה אותי לפי כל מיני תכונות, סיבות למיניהן, אבל הוא לאותה המטרה כמוני, אני רוצה להיות מחובר אליו מעל כל הפשעים, מעל כל ההבדלים.

זה במיוחד בין נשים, ידוע שאישה כלפי אישה היא מאוד שומרת מרחק, לא מסוגלת לעשות שום דבר מבפנים, זה טבע האישה. אבל כשאנחנו מדברים על רוחניות, כל התנאים הגשמיים שלנו הם לגמרי לגמרי לא צריכים לפעול. אנחנו מדברים על חיבור הלבבות ממש בנשמה אחת, כל הנשים לאישה אחת, כל הגברים לגבר אחד, ונהיה כאדם וחוה בכלי אחד.

שאלה: האם יש הבדל בין העבודה שלי כלפי העשירייה לבין העבודה של העשירייה כלפיי?

ודאי שיש הבדל בעבודה של העשירייה כלפיך והעבודה שלך כלפי העשירייה. העבודה שלך כלפי העשירייה היא קודם כל ביטול, את צריכה לבטל את עצמך כלפי העשירייה. ועבודת העשירייה כלפייך היא מקסימום להראות לך איך הבורא מתייחס אלייך.

שאלה: האם גילוי החושים הרוחניים מתרחש בכל חבר בנפרד או בתוך העשירייה, בין חברי העשירייה?

חושים רוחניים הם מתרחשים בין החברים, בין אחד לשני, כרשת קשר בין כולם, וברשת הקשר הזאת בין כולם מגלים את הבורא. לכן ככל שאנחנו נבנה מהר את הקשר הזה בינינו והקשר הזה יהיה יותר חזק ומגוון, אנחנו נוכל יותר לגלות את הבורא. בוודאי שמפעם לפעם אנחנו נגלה בהתקשרות בינינו יותר ויותר פשעים ונתקן אותם יותר ויותר, וככה נגלה את הבורא, שכאילו אנחנו צדים אותו בתוך הרשת יותר ויותר ברור, גדול ועוצמתי. ככה בדיוק אנחנו עושים.

שאלה: כדי שנתפתח, אנחנו צריכים להעלות בכנס תפילה שתתפתח, שתגדל?

כן. במיוחד בכנס אנחנו צריכים כל אחד ואחד כל הזמן להרגיש את עצמו בנטיית החיבור עם כולם, ושמהתפילה הזאת הכללית אנחנו נוכל להגיע לבורא כדי לתת לו מקום להתגלות בינינו ככוח השפעה, כוח החיבור, כוח האהבה בינינו. וכך כשאנחנו נרגיש ששורה בינינו כוח חיבור ואהבה, בכוח הזה אנחנו נתחיל להבדיל בכל מיני אופנים איך אנחנו בונים את כוח האהבה הזה על פני כוח הדחייה והשנאה שנמצאים בנו.

ואז בהבדל בין שני הכוחות האלה בין כוח השנאה והדחייה שבנו, ובין כוח החיבור והאהבה שבבורא אנחנו נוכל לעשות ביניהם איזון שנקרא "מסך", שהוא מבדיל מצד אחד בין כוח האהבה מכוח הדחייה והשנאה, ומצד שני הוא גם מחבר, שזה נקרא על ידי "מסך ואור חוזר". ועל ידי זה אנחנו נתחיל לבנות פרצופים, יחסים בין החיבור של הרצון לקבל שלנו והרצון להשפיע של הבורא, וכך אנחנו נתחיל לתאר בנו את כל היחס בין בורא לנברא. וזה בעצם כבר נקרא "מערכת אדם הראשון", עד שנתקדם ונתקדם בזה.

וכבר אנחנו מרגישים את הנצחיות, שלמות שבבריאה, אנחנו נכללים בזה. העיקר זה המדרגה הראשונה שאליה אנחנו עכשיו צריכים מאוד מאוד להשתוקק להגיע. זה יקרה, לפי מה שמורגש היום יש לנו את האפשרות הזאת, בטוח.

שאלה: איך אנחנו מכינים כלי של אמונה מעל הדעת כדי להתגבר על הקליפות ולהיכנס להיכל המלך?

דווקא מפני שאנחנו לא רוצים אותו, אנחנו כל יום ויום צריכים להתחיל לבנות אותו כאילו מחדש, לייצב אותו, עד שנגלה את הכלי המוכן לגילוי הבורא לפי חוק השתוות הצורה. עד כמה שהכלי הזה הוא יהיה בהשתוות עם הבורא.

שאלה: איזה ויתורים אנחנו צריכים לעשות עכשיו בעשירייה?

אני צריך לוותר על הכל. אני צריך לבטל את עצמי רק כדי להתקשר ולהיות נוכח בעשירייה, וזה כל כך קשה, ואפילו לא מובן "אני זוכר שאני לא מבין, מה דורשים ממני? לא רוצה חיבור, לא רוצה להיות בין החברים. אני אפילו עוזב, רק לא להיות ביניהם". זה האגו של האדם שכך עובד עליו בצורה מאוד מאוד קשה, הכרחית. ולכן אנחנו צריכים לעבוד כך שחברים יעזרו לנו, אף אחד לא יכול להחזיק את עצמו אם חברים לא עוזרים לו.

שאלה: איך לעורר את הרצון להשיג את תכונת הבינה בעשירייה?

אנחנו צריכים להיות בשמירה קבוצתית על זה, שכל אחד ואחד מזכיר לאחרים בכל רגע ורגע, כמה שאפשר, שזו העבודה שלנו להיות בחיבור בינינו כדי להשיג את תכונת ההשפעה, שלפי השתוות הצורה אנחנו נרגיש בה את הבורא. צריכים לעשות תורנות, ולמרות שזה לא נעים וכל אחד ירצה לברוח מזה, אבל אין ברירה, אם אנחנו רוצים להשיג אנחנו צריכים להיות כך.

שאלה: מה זה אומר לא לתת עצות לבורא?

מה זה נקרא שאני לא נותן עצות לבורא? זה שאני מכניע את עצמי ומוכן לקיים את כל מה שהוא דורש ממני עד כמה שאני מסוגל, אבל לא שאני בוטה בזה, ולא רוצה לקבל אותם ולא מסכים וכן הלאה. זה נקרא שאני רוצה כאילו לתת לבורא עצות משלי, שצריך להתנהג איתי בצורה אחרת, לא. קודם כל זאת הכנעה, שאני נמצא תחת הכוח העליון ואני רוצה להתקרב אליו, לא שהוא יתקרב אליי. שהוא ישנה את התכונות שלו? לא, הוא יכול רק לעבוד עלי לקרב אותי אליו, זה מה שאני מבקש.

שאלה: הבורא שם אותנו באופן תמידי במצבים שיש לנו אפשרות להשפיע, לעשות את הדבר הנכון, מצד שני הוא תמיד גורם לנו להיכשל, אז מה אנחנו יכולים לעשות במצבים האלה?

אולי לבקש שייתן לכם עצה איך להגיב, מה לעשות. אנחנו לא חייבים לדעת מה לעשות, אנחנו רק חייבים כל הזמן להיות בקשר עימו, וזהו.

שאלה: אמרת שאנחנו ניצור בינינו צורות של חיבור וקשרים בהיבטים שונים, איך נעשה את זה?

אתם תבנו את זה, לא אני. אבל תשתדלו כל הזמן להתקשר ביניכם יותר ויותר, לא מבחינה פיזית אלא מבחינה רוחנית מלב ללב, ואז אתם תרגישו איזה קשרים אתם בונים.

שאלה: בעשירייה שלנו כולנו מתבטלות זו לזו, משתוקקות, מתפללות לבורא לחיבור, כולנו תומכות אחת בשנייה. אנחנו מרגישות שאנחנו עושות את כול מה שכתוב ומה שביכולתנו. אנחנו מוכנות, ממש ממש כמו חיילות. החשיבות גבוהה, הבורא לא נותן לנו לישון, והנה שיעור עובר ועוד לא עשינו לו נחת רוח. איך עוד להעלות חשיבות, איך לדעת ולהרגיש שזה פה לפנינו, שזה ביכולתנו?

גם על זה צריכים להתפלל, לשאול ולקבל תשובה מהבורא, להשתדל לקבל ממנו תשובה, עצה איך נכון לבקש. ואז תצליחו.

קריין: כותב רב"ש באיגרת ס"ה, קטע מספר 7.

"מאחר שמשמים אינם נותנים חצי דבר לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

קטע 8 הוא קטע טוב.

קריין: בקטע 8 כותב רב"ש.

"כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת ייסורים וכאבים, בזה שהוא השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות המחשבות לבוא בזה אחר זה. לפעמים בניצוצי ייאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו כל פעם בחינת כאב, על מה שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי"."

(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)

אז מה זה נקרא "סאה"? זה שהחיסרון הגיע למצב הנכון, גם בגודל וגם בצורה שלו, בעוצמה, במה בדיוק הוא רוצה. ואז החיסרון הזה מתמלא. זה נקרא "סאה", מידה שלימה של החיסרון.

שאלה: מה זה נקרא שיש לנו כלי אמיתי מהעשירייה ואנחנו נכנסים לבורא?

זה בדיוק מה שאתה אומר, שיש לכם כלי מוכן לפי התכונות, לפי החסרונות, לפי כל הנתונים והוא מתאים למילוי. כמו שכותב רב"ש, שאם יש לך שק, אז מצד אחד אי אפשר לשפוך לשק נוזל, ומצד שני, אתה לא יכול לשים באיזה קומקום תפוחים, אלא יש לכל דבר כלי משלו.

הכלי שאנחנו צריכים לייצב כלפי הבורא שיתגלה בו, כי בזה התענוג שלו, להתגלות בנבראים, כי ברא רצון לקבל, ובאמת הרצון לקבל נהנה רק מזה שהבורא ממלא אותו, זה מה שאנחנו צריכים להכין מצדנו.

שאלה: אם יש הרגשה שהרע הוא מעל לטוב ורוצים להרוג אותו, מה אנחנו יכולים לעשות, עם כאלה מחשבות שמנסות להצדיק את החיים לפי הצרכים האישיים, איך יוצאים מזה?

אנחנו צריכים להבין שהחיים הגשמיים שלנו מיום ליום יותר ויותר תלויים במצבים הרוחניים של האנושות. ואנחנו רואים איך אנחנו מידרדרים מיום ליום למצבים יותר ויותר גלובליים, מצד אחד, ומצד שני, יותר ויותר לא מובנים, לא בטוחים וממש לא ידוע מה יהיה מחר.

זאת אומרת, אין לנו ברירה. מה הבורא רוצה? הוא רוצה להביא אותנו למצב שאנחנו נרגיש שאנחנו תלויים בכוחות הלא ידועים, בכל המערכות שלנו שאנחנו בנינו כדי להיות יותר בטוחים, לחזק את עצמנו, והעיקר להרגיש ביטחון. הרצון לקבל בעיקר צריך להרגיש, כי הוא רצון לקבל, [ורוצה] למלא את עצמו, הוא צריך להרגיש ביטחון. וביטחון לא יהיה לו.

ויותר ויותר מיום ליום כל אדם, אני כבר לא מדבר על מדינות, ירגישו חוסר ביטחון. הם לא יודעים איך לבנות את המחר, מה יהיה להם? וחוסר ביטחון זה מה שישבור אותם. כי אתה לא יכול לעשות שום תוכנית, לא להיום ולא למחר. אתה לא יכול לדעת איך אתה מתנהג ואיפה אתה חי.

האנושות בזה מאבדת את התקווה, את העתיד, בשביל מה להתקיים. לא יודעת כלום. כמו תינוק ששכחו אותו, ואז הוא עומד באמצע החדר ובוכה. הוא לא יודע לאן לזוז, לאן נעלמו כולם. כך אנחנו נרגיש את עצמנו. זה מה שאנחנו צריכים, לראות איך האנושות מגלה.

וכאן יש גם בעיה אחרת. כי מחוסר הרגשה הכללית במציאות, נשאר לי רק דבר אחד מצד הרצון לקבל, לייצב לפני שונא. כי אם אני מייצב לפני שונא, כבר אני מרגיש את עצמי מכוון למשהו, ואני מרגיש את עצמי שנמצא באיזה כוחות בעולם שאני צריך לעבוד איתם כך וכך.

וכאן הבעיה שבה אנחנו נמצאים. מציאת השונא עוזרת לנו להרגיש שאנחנו לא תלויים בין שמים וארץ. זו סכנה מאוד גדולה שכך אנחנו נייצב את עצמנו, ולכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להראות לכל האנושות שאין ברירה, אנחנו חייבים להגיע לפתרון דרך החיבור.

שאלה: איך אנחנו יכולות לעשות ככה שלא נהיה מושפעות על ידי מחשבות זרות כדי לרכוש את תפיסת המציאות החדשה הזו ולהשיג את הכלי שלנו?

אין פתרונות כאן. רק חיבור ותפילה. תפילה וחיבור. ואז בתוך זה יתגלו כל הדברים. אתן אפילו לא צריכים ללמוד כלום. מי שהולך לקראת החיבור, בחיבור הוא מגלה את כל התכונות של העולם הרוחני, כל החוקים, הכול.

בוא נניח שאנחנו נמצאים בג'ונגל ורוצים ללמוד משהו על האנושות המודרנית שלנו, הגשמית. אפשר שאנחנו נשב שם ונלמד אלף שנה, לא יעזור לנו, אנחנו רק נתפלפל ונחשוב, וזה ככה וכך, אבל אם אנחנו לא נחיה את זה, מה זה יעזור לנו?

אותו דבר כאן. יש לפנינו אפשרות להשיג רוחניות. מתוך שנכנסים מתחילים להבין מה זה. ועל זה כתוב "עולם הפוך ראיתי". ממה שאני חשבתי קודם אני בכל זאת מגלה משהו לגמרי חדש. אז בהצלחה.

שאלה: מה זה אומר שהבורא ייתן לו רצון שלם, או בשלימות?

רצון שלם להשפעה, לחיבור, לאהבה, לתכונת הבורא, זה מה שאנחנו מצפים שהבורא ייתן לנו.

סדנה

איך יכול להיות שאני נמצא בקשר עם החבר ואני מגלה מיום ליום עד כמה שאנחנו הפוכים, עד כמה שאני שונא יותר אותו, ובהתחלה זה לא היה עד כדי כך. עד כמה שאני רוצה להרוג אותו, כמו תלמידי רבי שמעון. ויחד עם זה אני כל פעם מתקן את זה למעלה מזה באהבה. "על כל הפשעים תכסה אהבה". איך אנחנו עושים את זה בצורה פרקטית, בחיינו?

*

קריין: קטע 9 כותב בעל הסולם.

"חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור."

ולכן אנחנו חייבים להבין למה ניתנה לנו עשירייה בצורה פרקטית, כי אם מנסים להתחבר ולא רואים שאפשר, אז לא מבינים את המצב האמיתי שלנו. "ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה," אפילו אם לא נצליח, אבל חייבים. "כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא." אין ברירה חייבים לנסות, לנסות, לנסות אפילו כשלא מצליחים, כי בסוף של העבודה הזאת ללא שום תקווה, ללא שום מטרה ברורה שעומדת לפנינו, כשאנחנו נמצאים ממש בחוסר כוחות, בחוסר הבנה, בחוסר כל, אנחנו מבינים באיזו צורה אנחנו באמת צריכים לגשת להשגת המטרה על ידי התפילה אמיתית, ואז נוכל לבצע אותה, לדעת איך אנחנו מתקשרים לבורא.

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים." כי הייאושים מהעבודה שעשית הם באים דווקא כדי להצטבר למידה הנכונה ואז אתה צועק בצעקה נכונה והבורא עונה. "ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

זאת אומרת, העיקר זה להמשיך, להמשיך, להמשיך ובסופו של דבר מקבלים את הידיעה והכוח וההבנה איך לפנות לבורא נכון, ואז הוא עונה, אבל זה מתוך ייאוש גדול ומתוך חשיבות המטרה הגדולה.

שאלה: אנחנו מתחילים לגלות שיש בקשר שלנו מין פונקציה כמו במתמטיקה, שכשאתה מסתכל עליה זה יכול להראות שכאילו הפונקציה ממשיכה למרות שיש שם סימפטוטה. אז באותה צורה אני מסתכל על החברים ורואה אותם ומדבר אליהם אבל בקשר הפנימי בינינו משהו חסר. איך אני יכול לגלות את המחיצה הזאת בינינו כדי שאוכל להניח עליה את האצבע ולהגיד "הנה תתקן את זה"?

גם זה בתפילה. על כל הפרטים אני לא רוצה לענות לכם בשכל כי אתם צריכים לגלות את זה מהבורא בצורה מתאימה לכם לכל אחד ואחד, ולכן הכול בתפילה, הכול בבקשה לבורא, כל הזמן להיות בדו שיח עימו, הוא רוצה שאנחנו נפנה אליו, מה לעשות, ורק ממנו אנחנו יכולים לשמוע את האמת. ואל תחשבו שאתם לא מקבלים תשובה, הבורא ממלא את הכול והוא עונה, רק במידה שאנחנו צריכים עכשיו לשמוע. ואם אנחנו לא שומעים סימן שעדיין אנחנו צריכים לחדד עדיין את החושים שלנו, לפתוח את האוזן, את הלב.

שאלה: בימים האחרונים בקבוצה עשינו פעולה מאוד עוצמתית, קיבלנו רשימה וחבר היה צריך להתקשר לחבר אחר. בפעולה הזו משהו מאוד גדול, מאוד מיוחד התגלה, כי היינו צריכים להתגבר על המון מכשולים שקיימים בתוכנו כדי לצאת מתוכנו ולפנות לחבר ספציפי, אחד על אחד. איך אנחנו יכולים לבנות את הקשר הזה בעשירייה הכללית כדי שזה יהיה אישי יותר כלפי העשירייה, ולא שאנחנו יושבים כמו איזו קבוצת רובוטים?

אנחנו נגלה בקשר בתוך העשירייה הפרטית שחסר לנו עוד קשר עם יתר העשיריות, אבל אנחנו נרגיש את זה בעצמנו. כי כשנתקשר בינינו במידה מסוימת, נרגיש שחסר לנו כאן עוד קשר עם עשיריות. בצורה מלאכותית אפשר לעשות אבל זה יהיה מלאכותי.

שאלה: אם אנחנו נכללים בעבודה הזו ואנחנו רואים בהדרגה שהמילוי האמיתי הוא כשאנחנו נותנים לבורא חיסרון, אם כך לא באמת חשוב לנו לגבי המילוי הזה בעצמנו. אם כן מה זה אומר, על פי הדברים שקראנו בציטוט, לא להגיע לסיפוק?

אנחנו רוצים להגיע לסיפוק אבל אנחנו לא מסוגלים. סיפוק מזה שאנחנו מקושרים לכוח העליון, מקבלים כביכול פקודות ממנו ומבצעים אותן, ונמצאים עימו אז בחיבור הדדי, יפה, חזק. זה שאנחנו לא יכולים לגלות את החיבור הזה, זו הבעיה. ברגע שנצליח להגיע לחיבור, אנחנו נתחיל להתנהג כמו פרצוף רוחני, שמקבל אור עליון ועושה פעולות של צמצום, מסך, אור חוזר, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אני שמעתי שאנחנו צריכים להימצא כל הזמן בדו שיח עם הבורא ושהוא עונה, איך להכניס את העשירייה אל תוך הדיאלוג הזה? יש כאן איזו סתירה, אני לא יכול בלי עשירייה או שאני צריך לשוחח איתו בשביל העשירייה.

כשאני פונה לבורא, אם אני רוצה לפנות אליו, אני חייב לפנות אליו מצד העשירייה. בצורה אישית אם אני פונה לבורא, זה אגואיסטי תמיד. [צורה] אלטרואיסטית, רוחנית היא דרך עשירייה. לכן אני כאן צריך להבין מה יש לפניי, איך אני על ידי חברים בעשירייה מייצב את עצמי כלפי הבורא כשאני פונה עבורם, עבור העשירייה, כי זה הכלי האמיתי שלי. רוחניות זה עשר, לא פחות ולא יותר.

תלמיד: אם אני פונה לגבי מה שקורה בעשירייה, למשל מנהל דיאלוג דווקא על העבודה שלנו, האם זה בסדר או שזה גם לא נכון?

אני לא יודע עד כמה יש לך בזה את האגו שלך, יותר טוב [לבקש] על החיבור בלבד. אל תערב את הבורא בכל מה שיש לך עם החברים, אתה צריך לבקש על החיבור, זה החשוב ומכסה את הכול.

קריין: 10, כותב רב"ש.

"אחרי שמשיג מדרגה הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

סדנה

מה יצא לנו מהשיעור הראשון הזה של הכנס, איך היינו יכולים להיטיב, לשדרג אותו? וכמה שאתם מחליטים שאפשר עוד לשדרג, ברצינות, לשלוח תגובות ל- [email protected]. מה ההתרשמות מהשיעור הראשון ומה הייתם רוצים לשנות? בזה תעשו לי טובה, לפי זה אני יכול לתקן את עצמי.

*

קריין: חברים יקרים, אנחנו הגענו לסיום השיעור הראשון המרגש, המיוחד שלנו, של כנס "קבלה לעם" העולמי, נכנסים לעיבור, 2021. היו איתנו כחמשת אלפים משתתפים בשיעור הזה.

(סוף השיעור)