כנס במדבר – "מתחברים בנקודה המרכזית"
21-22.02.2020
"על כל פשעים תכסה אהבה"
שיעור 2
שיעור 21.02.2020 - עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
שיעור בנושא, "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו מתקדמים, זה לא שאנחנו רק רוצים להסתלק מהרע, אלא אנחנו רוצים שהרע יישאר במקום, ואנחנו דווקא רוצים לכסות אותו באהבה. איזה שינויים אנחנו צריכים לעשות כאן כדי לצפות את האגו שלנו בתכונה הפוכה ממנו לגמרי, שזאת האהבה? על ידי איזו שיטה? זאת אומרת משנאה לאהבה וששניהם יתחברו יחד, ויהיו אחד על גבי השני, זאת אומרת שהאהבה תכסה את השנאה, חס ושלום, לא לשבור, לא למחוק, לא במשהו להמית, אלא אך ורק לכסות, זאת אומרת לצפות את השנאה באהבה.
זאת אומרת שהשנאה זה היצר הרע, האגו שלנו בצורה הגדולה ביותר, הברורה ביותר, החשובה ביותר, יש לו חשיבות עד כדי כך שאנחנו עושים עליו ציפוי של אהבה, של היצר הטוב. כמו שאנחנו בעולם שלנו, שאנחנו רוצים לעשות משהו מבריק, משהו יפה, משהו טוב, אנחנו לוקחים משהו שמבפנים הוא מעץ, מגבס, ממשהו, ומבחוץ אנחנו יכולים לצפות את זה בזהב, יש המון פסלים וכן הלאה.
כך אנחנו מדברים על העבודה שלנו, שהבורא אמר "בראתי יצר רע", הוא הפסל שברא את היצר הרע, וידע איך לעשות את הפסל הזה, ואנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מצפים את היצר הרע הזה באהבה, וזאת העבודה שלנו. זאת אומרת זה דבר מיוחד, צריכים לראות איך עושים את זה, כנראה שזו אומנות, בלי לפגוע, לא לשנות שום דבר ביצר הרע כי זה דווקא יצירת הבורא, ואנחנו סך הכול צריכים בעדינות לצפות אותו באהבה.
לראות מי הוא, מה הוא, איך הוא, בקיצור את כל האופנים שבו, ורק להעלות אותו לדרגה עוד יותר גבוהה ועל ידי הציפוי שלנו כך זה נעשה. על כל הפשעים, שזה היצר הרע, תכסה אהבה. נראה איך עושים את זה.
קריין: קטע מס' 1 מתוך "זוהר לעם" פרשת "תצווה"
"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה. (זוהר לעם. פרשת תצווה, 86)
סדנה
תתארו ביניכם את המצב שאנחנו מגלים את הרע, וכל פעם אנחנו לא נוגעים בו, רק מגלים את הרע, ואז יש לנו עבודה שאנחנו פונים לבורא כדי שיכסה אותו בטוב.
מה אנחנו צריכים לעשות כדי שכמו שכתוב "ה' יגמור בעדי", וכמו שהוא ברא את היצר הרע הוא יכסה אותו בטוב, זה סך הכול מה שאני צריך לעשות.
אני צריך להיות כמו ילד קטן שמושך את אימא או אבא למשהו שהוא רוצה ולא יכול לעשות, נניח להשיג משהו מאיזה מקום גבוה, ואז הוא דורש שהם יעשו לו כך. אז אנחנו צריכים סך הכול לגלות את מה שהבורא ברא שזה בטוח רע, ושזה רע אז בטוח שזה הבורא ברא, ואין עוד מלבדו, ואז אנחנו פונים אליו כי וודאי שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו לתקן את מה שהוא עשה, אלא אנחנו מבקשים את מה שהוא יעשה, שיכסה את הרע בטוב, וכך אנחנו מכירים את שתי צורות הטבע, את הכוח הרע והכוח הטוב, ואיך האחד מכסה על השני, ואז אנחנו נעשים באמת באותה דרגה כמו הבורא, והבורא נהנה מאיתנו. איך אנחנו עושים את זה בלימוד, בקבוצה, בהפצה?
*
איך אני בודק שהבורא ציפה את היצר הרע שלי בצורה נכונה, טובה ושלמה, ביצר הטוב? איך אני בודק שבטוח שהבורא ציפה את היצר הרע שלי כולו ביצר הטוב?
*
קריין: קטע מס' 2, מתוך כתבי רב"ש א', מאמר 1 חלק ב', "מטרת החברה".
"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."
(רב"ש - א'. מאמר 1, חלק ב'. "מטרת החברה - ב" 1984)
איך אני יכול לתאר לעצמי שאני הכי פחוּת מכל החברים שלי? איזה ציור אני יכול לתת לזה? לא סתם בשתי מילים, ממש בציור. תעשו את זה יחד אפילו בתוך הקבוצה שבה אתם יושבים עכשיו, איך אתם יכולים לתאר את המצב של אדם שהוא מרגיש שהוא פחות מכולם?
*
לתת בבקשה דוגמאות פרקטיות, איך אני מגלה רע ומצפה אותו בטוב. איך אני מגלה את הפשע ומצפה אותו בדבר נכון.
*
אם אנחנו לומדים שעל כל הפשעים צריכה לכסות אהבה, שאת כל הפשעים צריכה לכסות אהבה, אז למה בכל קבוצה וקבוצה אנחנו מגלים כל כך הרבה תקלות, בלשון המעטה? שלא מדברים זה עם זה, שבורחים או זורקים או מתחלקים, למה? זה לא במקום לכסות את הדברים האלה באהבה? למה? מה קורה?
*
האם אנחנו צריכים לקבל בכל בני ברוך, הגברים, הנשים, הילדים, מה שלא יהיה, חוק שאין כזה דבר שאדם מתרגז על השני. אם זה לא בעבודה ממש, כשהם עושים עבודה ביחד, אז שם יכול להיות שהאחד לא מסכים עם השני, כי זה עניין מלאכה, אלא מבחינת היחסים בין החברים בבני ברוך, של החברים, החברות, לא יכול להיות שבחברה שלנו תהיה איזו תקלה, זאת אומרת פשע, אלא אם כן אנחנו שמחים לגלות את זה, ומיד לכסות באהבה.
האם כבר צריך להיות כזה חוק אצלנו? נוכל לקיים אותו? מה אתם חושבים? תדברו ביניכם. אבל תדברו בצורה ישירה, לא סתם מילים אלא מהחיים שלנו. אנחנו חייבים לקיים את זה, האם נוכל לעשות את זה או לא? מתוך זה נוכל לראות איפה אנחנו נמצאים.
*
איך אנחנו יכולים להרגיש שיש נחת רוח לבורא, שמחה גדלה, בזה שאנחנו מראים לו את מקום העבודה? כמו שכתוב, "ויהיה לה' העבודה". שבכוונה הוא ברא את היצר רע כדי שאחר כך לפי הזמנת הנבראים, יהפוך אותו ליצר הטוב. איך אנחנו מכינים לו את העבודה הזאת בשמחה, באהבה, ונעשים שותפים אתו? וזו עבודה קבוצתית, שכולנו כולנו ממש נדבקים אליה ובאף מקום, באף קבוצה, אנחנו לא נראה אז שום תקלה קטנה ביותר, אם אנחנו מבינים שזה הכול הבורא עשה כדי שאנחנו נפנה אליו. איך אתם מתכוונים לעשות את זה בקבוצה?
*
ככול שאני בתדירות יתר פונה לבורא, לבקש תיקונים, על כל הפשעים שאני מגלה, כך אני עושה לו נחת רוח, נעשה עימו שותף, וכך אני מתקדם ומתקרב אליו.
אז כמה שאני מבקש, ופונה לבורא, לתקן את כל הפשעים, את כל הדברים האלו שאני רואה. ממש מכל הלב, מתחנן, מבקש, מראה לו כמו ילד קטן שמושך את הגדול שיעשה משהו, בצורה כזאת אני עושה לו נחת רוח, ונעשה עימו שותף. על ידי כך אני גדל.
אני רואה מצב מקולקל שהוא עשה, אחרי שזיהיתי את זה, אני פונה אליו, אני צריך לראות את המצב המתוקן, להודות לו, וכך אני נעשה שותף שלו.
אנחנו לא צריכים להקים בקבוצות מחלקה לשלום הקבוצה, זה לגמרי לא נכון, כי כאן כל אחד שמבקש מהבורא לתקן, מרוויח ממש בצורה אישית. ואסור לנו להשאיר בקבוצה משהו תלוי באוויר ולא מתוקן.
אני מכיר את הקבוצות, ויודע שבכל קבוצה וקבוצה יש מצבים כאלו. לפעמים אלו מצבים שהקבוצה ממש נמצאת בפירוק, ולפעמים ככה ככה, איכשהו מכסים על זה ולא מדברים.
אז אצלנו אין דבר כזה, כי במצב כזה אף פעם לא נוכל להגיע לאמת, לרוחניות, אנחנו צריכים לגלות את הפשעים ולבקש על זה ציפוי של אהבה.
בבקשה. דברו על זה.
*
ברוחניות אנחנו צריכים להתרגל לשינויים, לשינוי מצבים מהיר מאוד. טיק טק, טיק טק, אז תדעו, אתם שמחים, מיד נרגעים, ובחזרה, מרגוע, וטיק, קופצים ושרים.
קריין: קטע מספר 3, מתוך ב"ש א', מאמר 17, "בעניין חשיבות החברים".
"איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:
א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.
ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה"."
(רב"ש - א'. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)
שאלה קצת יותר ערמומית. במה אנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, וזה דבר גדול, ובמה אנחנו צריכים ללכת דווקא בתוך הדעת, וזה דבר גדול? במה כלפי החברה, החברים, הבורא, זאת אומרת, אדם, חברה ובורא, כי יש לנו סך הכול שלושה מרכיבים במציאות, אז במה אנחנו צריכים ללכת בלמעלה מהדעת ובמה אנחנו צריכים ללכת בתוך הדעת?
*
קריין: קטע מספר 6. מתוך "כתבי רב"ש א'", מאמר 30, "מה לדרוש מאספת חברים".
"ענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי, אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני. לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל.".
(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
זאת אומרת, אם אני מרגיש ורואה שלא אוהבים אותי אלו או אלו, שונאים ועוד, אני יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו שייתן לי כוח לאהוב אותם. למרות שכמו שאני רואה בעיניים שלי, ושומע באוזניים שלי הם לא אוהבים אותי, שונאים אותי, מדברים עלי רע. אני לא הולך לתקן את זה, אני הולך לתקן רק את התגובה שלי. במקום השנאה שמתגלה בדרך כלל בצורה טבעית, אני מבקש מהבורא שייתן לי אליהם, דווקא אהבה.
זה בעצם המכשול בתיקון האגו שלנו. איך ברגע שאנחנו מגלים איזו תקלה ביחס אלינו, אנחנו מגיבים לזה בצורה יפה, פונים לבורא ומבקשים ממנו כוחות, סבלנות, יחס יפה, כל מה שרק אפשר כדי לצפות את השנאה הזאת שגילינו באהבה? כי זה מה שצריכים לעשות.
קריין: קטע מספר 7.
"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה."
(רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
רק בתנאי שכולנו נהיה ברוח כללית כזו, שכל פעם ופעם יש לכל אחד ואחד הזדמנות לעשות עוד צעד קדימה. כי סך הכול בהתגברות, על כל דבר ודבר, ואנחנו יכולים בכל רגע למצוא על מה להתגבר כדי להתקדם לקדושה, אז יחד אנחנו יכולים לעשות עבודה גדולה מאוד. כבר יש לנו לזה את כל ההכנות. פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
זאת אומרת, כל דבר שאנחנו רואים שהוא בקבלה, בדחייה, בגישה לא יפה זה לזה, אנחנו מיד יכולים להתגבר עליו. וכל ההתגברות היא שאנחנו מעבירים עוד חלק ועוד חלק ומקליפה לקדושה, וכך מתקנים את הכלי הכללי שלנו.
סדנה
איך אנחנו מעמידים את עצמנו בצורה קבועה, נכונה, לעשות את העבודה הזאת בכל רגע ורגע, כדי שנעשה את זה ממש במהירות, ותוך זמן קצר כבר נהיה לא רק ברוחניות אלא ממש באצילות? איך נארגן את העבודה שלנו?
*
בבקשה, שכל אחד ייתן דוגמאות, מה זה נקרא שאני מעביר את יצר הרע ליצר הטוב, על כל פשעים תכסה אהבה. איך אני עושה צעד ועוד צעד בהליכה שלי קדימה, איך אני עושה את זה פשוט בפעולה פרקטית ביום יום? יש לי אלפי, אלפי הזדמנויות לעשות את זה. תנו דוגמאות ממה שקורה לכם ומה אתם חושבים שאנחנו צריכים לעשות. בבקשה, איך מעבירים את הרע לטוב?
*
קריין: קטע מספר 8 מתוך כתבי רב"ש כרך א', "מה לדרוש מאהבת חברים".
"איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חברו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חברו. התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דבקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו עניין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל מאהבת הזולת בין אדם לחברו עד אהבת ה'. אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות."
(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
בואו נתאר כל אחד כלפי הקבוצה, איך הוא אומר לעצמו שכדאי להתגבר על כל מיני בעיות, בקבוצה, עם החברים, רק כדי להיות דבוק בבורא. בבקשה, איזה משפטים כל אחד אומר לעצמו? זה מין תרגיל.
*
קריין: מתוך רב"ש א' מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".
"אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט." נגיד אלו אנחנו, אחרי שעברנו כמה שנים, עכשיו אנחנו מבינים על מה מדובר, ואנחנו נכנסים לכזאת חברה שמדובר בה על אהבת הזולת, על עלייה למעלה מהדעת, על כל פשעים תכסה האהבה וכולי. "לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה. לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה."
(רב"ש - א'. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)
איך כל אחד בקבוצה שלו, גם כאן וגם בבית כשיחזור, ישתדל יום יום לעבוד על זה שהוא ממש חייב להדליק אש אהבה בתוך הקבוצה. איך נעשה זאת גם עכשיו? נגיד אנחנו עוד מעט הולכים להפסקה, ואחר כך חוזרים לשיעור מס' 3. כשנחזור ודאי לא נהיה באותו מצב כמו עכשיו, אז איך אנחנו חוזרים למצב שאנחנו חייבים להדליק את אש האהבה? ואיך אנחנו עושים זאת יום יום, בבית, בכל מקום שנהיה?
*
קריין: קטע 10.
"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו. כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחֶשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק. באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."
(זוהר לעם. הקדמת ספר הזוהר, 121)
אנחנו רואים שההתגברות שלנו צריכה להיות עד שאנחנו רואים ממש בצורה ברורה שרק האיחוד פועל בעולם, ואין שום כוח רע או מנוגד לשליטה העליונה, לכוח אחד יחיד ומיוחד. ואם נראה לנו שיש הרבה כוחות, סתירות בעולם, אנחנו חייבים להתאמץ להגיע לאיחוד.
אז אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לראות לפנינו ממש אתגר, אתגר לחבר הכול לבורא, לאין עוד מלבדו. כשאנחנו מתגברים על כוחות הפירוד שמייצבים לנו כל מיני צורות כאלו, לא של איחוד, לא של קדושה, בזה אנחנו מתקנים את העולם. וכשאנחנו פונים לבורא הוא מסדר, "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו"1, 2זאת אומרת יחבר, וישלים זה את זה.
קריין: קטע מספר 11 ממאור ושמש פרשת דברים.
"העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."
(מאור ושמש. פרשת דברים)
(סוף השיעור)