04 - 06 יוני 2021

שיעור 4 - הכל מושג בכוח התפילה

שיעור 4 - הכל מושג בכוח התפילה

חלק 4|5 יוני 2021
תיוגים:

מעשירייה לאחד

כנס "קבלה לעם" העולמי 2021

04-06.06.2021

הכול מושג בכוח התפילה

שיעור 4

שיעור בוקר 05.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל השיעורים חשובים אבל זה [במיוחד] שיעור מיוחד וחשוב. לוקח לנו הרבה זמן כדי לגלות שאין לנו יותר עבודה מלבד לארגן את התפילה, הבקשה, לבורא. כי הכול תלוי בבקשה הזאת, אם נבקש אותו נכון, בצורה נכונה, בכיוון הנכון למשהו שאנחנו באמת זקוקים, אז ודאי שנזכה לכך שהבורא יסדר את הדברים, ומאיתנו תמיד צריך רק דבר אחד, לבקש נכון את הכוח העליון שיסדר לפנינו את כול השלבים שבהם אנחנו מתקדמים. זה נקרא שהצדיק מבקש והבורא מבצע, זאת העבודה שלנו, אין יותר, אלא רק לאתר את הדברים הנחוצים באמת בעיני הבורא ושיהיה נכון גם בעינינו, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו" ואז כול זה יתבצע. לכן כל העבודה שלנו היא לגלות את המצב הנכון שאליו אנחנו צריכים להגיע בכל פעם, לגלות שחסר לנו רק כוח להשפיע, שזה כבר גילוי, שחסרים לנו כוחות דהשפעה, שאנחנו באמת צריכים, רוצים את זה, ואם אנחנו באמת רוצים כוחות דהשפעה אז לבקש מהבורא ואז בטוח שהוא כבר יסדר.

כך ניכנס לשיעור הזה, נשתדל כמה שיותר להבין, להרגיש אותו, תשאלו שאלות ונברר אותו נכון. בסופו של דבר יש לנו זמן ויכולת, השיעור מאוד חשוב.

קריין: קטע מספר 1.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

בעל הסולם אומר לנו את זה. זאת אומרת, בסך הכול זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו לא צריכים להשיג את הרוחניות עצמה, אין לנו לזה שום כוחות והכנות, יש לנו רק יכולת לגלות כמה אנחנו לא נמצאים במצבים הנכונים ועל זה לבקש. זאת אומרת, תמיד אנחנו צריכים להיות במצב שאנחנו מבקשים והבורא מבצע, ושוב מחפשים מה לבקש נכון, על מה לבקש, מבקשים והבורא מבצע. ואם אנחנו מבקשים והוא לא ביצע, סימן שהבקשה שלנו לא הייתה נכונה, לא הייתה שלמה. על בקשה נכונה הבורא עונה מיד ואנחנו מגלים אז את התגובה, התשובה, הענייה שלו במקום.

לכן, זה מה שהוא אומר, כל דבר "מושג רק בכח התפילה", זו ההנחה הראשונה. השנייה "וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו," כמה אנחנו לא מסוגלים לכלום. "שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו," זה ודאי יפה, בסדר, אבל אנחנו צריכים לנסות ולנסות ולנסות כדי להגיע בסופו של דבר למצב ש"ידיו לאלוהים" מה שנקרא, "כי אז אנו מוכשרים" רק אז אנחנו מוכשרים "לשפוך תפלה שלמה" לבורא, לה'. ולזה אנחנו צריכים להגיע. ובדברים האלה אנחנו יכולים להיעזר אחד בשני, נניח אדם צעיר מגיע לקבוצה, נכלל איתנו יחד והוא עדיין לא עבר את כל הדברים האלה, אבל הוא לומד מאיתנו כמה אנו מאוכזבים מכוחות עצמנו, כמה פנינו לבורא בכל מיני פניות, כמה רצינו לראות דברים, וגם הצלחנו, ולא הצלחנו. אפילו מתחיל שעוד לא עבר את כל השלבים האלו יכול להתכלל איתנו ולהצליח כמונו יחד איתנו, אין שום בעיה, זה כוח הקבוצה. לכן אנחנו בסך הכול צריכים רק להיות "מוכשרים לשפוך תפילה שלמה לבורא", ותפילה שלמה היא בזה שנעשה את זה יחד, נשתדל לעזור איש לרעהו, ונתכלל בהתכללות בינינו אחד בשני כולנו יחד, ואז נפנה אליו מהלב שלנו השבור והלב שלנו המשותף, וכך נצליח.

שאלה: אמרת שהצדיקים מבקשים. האם אפילו העולם הפיזי שלנו תלוי בתפילת צדיקים?

כן, הכול תלוי רק בתפילתנו. הכול תלוי בתפילה שלנו, כמה אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו לקרב אותנו ואת כל האנושות אליו, ובהתאם לזה אנחנו נראה התקדמות בדרך טובה ולא על ידי ייסורים, כל מיני מלחמות, פנדמיות וכל הדברים האחרים. אנחנו יכולים לעשות את ההתפתחות הזאת בצורה מהירה ויפה.

שאלה: האם כשאנחנו מגלים שאנחנו לא יכולים להתבטל בפני החברים זה הגילוי האמיתי של חוסר היכולת שלנו?

גם כן. וחוץ מזה לא רק ביטול כלפי החברים, אלא חיבור, הערכת הבורא, הערכת הקבוצה, תפילה, את כל המכלול הזה אנחנו צריכים בסופו של דבר לבדוק איפה אנחנו נמצאים ולבקש, להתפלל.

שאלה: אנחנו ברגע אחד יכולים להגיע למושג "תפילה שלמה", בעשירייה או שזה תהליך מצטבר ונמשך?

זה תהליך מצטבר, אנחנו לאט לאט שלב אחר שלב מתחילים לגלות את האפסיות שלנו, מתחילים לגלות את העבודה הנכונה שהיא רק בתפילה, וזה לוקח זמן מפני שאנחנו כולנו חושבים שאנחנו גיבורים ויכולים בעצמנו לעשות, "ובכלל מה היא העבודה, אני צריך לבצע". וכאן העבודה היא לגלות כמה אני אפס. וכמה החברים שלי גם בסופו של דבר אותו דבר כמוני. ובסך הכול במה אנחנו עוזרים אחד לשני? לגלות את אפסיותנו, בכמה שאין לנו שום דבר ששייך לרוחניות ושיכול לעזור לנו לעלות לרוחניות. אבל אנחנו בסך הכול צריכים להגיע למצב של בקשה, תפילה.

שאלה: בעולם הזה, כשאני רוצה שהילד שלי יתפתח, אני מסדר לו את התנאים ומאפשר לו לעשות עבודה וגם נותן לו את הקרדיט כדי לבנות לו ביטחון עצמי. אני אפילו לא לוקח את הקרדיט לעצמי. מדוע ברוחניות הבורא הוא זה שבסוף לוקח את הקרדיט והוא עושה את העבודה?

מלכתחילה הוא לא נותן לנו שום דבר. הוא נותן לנו רק מצב, ומספרים לנו מקובלים שהמצב הזה הוא שבור, ואם המצב שבור אז אין לנו שום כוחות לעשות משהו, אנחנו רק צריכים להיוודע לכך שאנחנו לא מסוגלים לשום דבר, ואז להתחבר בינינו בחוסר אונים ולצעוק אליו בתפילה השלמה. הגישה שלנו לתיקון היא גישה לא נכונה. אנחנו הפוכים מזה.

כל העבודה שלנו זה רק לגלות את אפס הכוחות שלנו לתיקון, שאין לנו שום אפשרות להשפיע אחד לשני, וכל אחד לכולם, וכל אחד לבורא, וכולנו יחד, אפס. ואז אם אפס, אז אנחנו לא נוגעים לרוחניות, אז אנחנו צריכים לבקש מהבורא שייתן לנו את הכוחות האלו, ילמד אותנו איך להשתמש בזה וכך אנחנו מתקדמים.

אם אתה מעמיד את עצמך בצורה כזאת שאתה רוצה לקבל כוחות השפעה מהבורא ואתה רוצה שהוא יטפל בך, אז אתה מתחיל ממש לראות איך הבורא מזיז אותך כלפי החברים, איך אתם כולכם מתחברים בכוחות השפעה כדי להתחיל לסדר אותם כך שתוכלו לפנות ולהשתוקק לבורא.

שאלה: אז המיומנות שאני צריך לפתח היא ללמוד להזיז את הבורא כדי שהוא יפעל?

לא, אתה לא צריך להזיז אותו, הוא מוכן, הוא לא צריך שום תנועות ופעולות. אלא ברגע שאתה "תעשה רצונך כרצונו", אז אתה תראה שהוא פועל בתוך הרצון שלך.

שאלה: אנחנו אומרים "אפס כוחות" ואז מגיעים לבקשה, וככל שהזמן עובר אנחנו מרגישים שהבקשה צריכה הכי הרבה כוחות בשביל להגיע לזה. ואם אין כוחות, אז לבקש זו פעולה מאוד קשה.

יש לך חברים, אתם פשוט לא עוזרים זה לזה. אין להתלונן על זה. מזה שאין לך רצון, אז יש לך את כל התנאים האלה בעשירייה כדי לגבש את הרצון.

שאלה: מאיפה החוצפה שיש לנו אפילו להגיד שהבורא לא ענה לנו על תפילה, אם כל העבודה שלנו היא רק לזהות מה נכון בעיניו, ולא מה נכון בעיניים שלנו?

אחרי שאנחנו מזהים מה חסר לנו, שזה כוח השפעה, כוח החיבור בינינו כדי להעלות לבורא את הבקשה שלנו המשותפת, שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים, עובדה שעד היום לא הצלחנו, אז נכון להיום אנחנו צריכים להתקשר ולהכין את עצמנו בבקשה חדשה. ועוד ועוד ועוד להשתדל עם אותה הבקשה, לעטוף אותה יותר ויותר בפניה שלנו, בתביעה שלנו שהבורא יעזור, שיעשה הכל. כתוב "ה' יגמור בעדי" שאפילו את הבקשה אני לא מסוגל בעצמי לסדר סופית, אלא זה הבורא עושה, אני רק צריך להתחיל כמה שאפשר.

שאלה: אז האם הבירור הנכון הוא להתלונן על זה שהבורא לא ענה לנו על התפילות?

אתה לא יכול להתלונן שהוא לא עונה על התפילות כי הבורא תמיד מוכן, זו מערכת שהיא מוכנה מלכתחילה לענות על כל פנייה נכונה, ואם אתה לא מרגיש את עניית התשובה סימן שהבקשה שלך לא הייתה מספקת ונכונה.

שאלה: האם להגיע לאפסיות זו מדרגה שצריכה להגיע כתוצאה שלאחר שלבים מסוימים, אחרי 10 שנים, 20 שנה, 30 שנה? או בעצם להקשיב לך ולבעל הסולם, למקובלים ולהפנים את זה וזה יכול לקרות גם מוקדם יותר ופשוט להתחיל לעבוד בהתאם. ואם כך אז לחסוך מאמצים מיותרים ולפנות לבורא. האם זה ככה או שזו מדרגה שצריכה להגיע בשלב מסוים אחרי זמן מסוים?

כמה שנים אתה שומע שצריכים לפנות לבורא?

תלמיד: 14 שנה.

14 שנה, זה עוד לא נורא, אבל פנית?

תלמיד: 24/7, אני מקווה שאני פונה נכון.

כפול 14?

תלמיד: לא, נאמר שבשנים האחרונות זה חזק יותר.

אין לנו ברירה אלא לבדוק את עצמנו, ושוב ושוב לפנות עם עצמנו לפי מה שאנחנו מגלים בכתבים. אין יותר מה לעשות. אבל עכשיו אנחנו קצת יותר מודעים לזה שרק בתפילה אנחנו יכולים להשיג את הרצוי, וכוח התפילה הוא תלוי עד כמה אנחנו בטוחים שלנו אין שום אפשרות להגיע בצורה אחרת, רק על ידי התפילה. והתפילה תלויה עד כמה אנחנו רואים שיש לנו אפס הכוחות, אפס יכולת להצליח, שום דבר אין לנו.

רק דבר אחד, שיש לנו זכות לפנות לבורא. אז צריכים להשתמש בזה ובחברים, עד כמה יחד בינינו אנחנו סוגרים את החיסרון, מעבדים אותו נכון ופונים לבורא, זה סך הכול מה שאנחנו צריכים לעשות, זאת אומרת להעלות מ"ן. וכך כתוב.

שאלה: האם זה עושה נחת רוח לבורא שאנחנו פונים בדרישה, לא בבקשה כזו כמו יפי נפש, אלא בדרישה ממש כמו שאתה לפעמים מסביר לנו ילד שצועק?

בדרישה ממש כמו ילד לפעמים נותן לך מכות כאלה עם היד שלו הקטנה ודורש ממך שאתה תיתן ותעשה. וממש מכה ככה עם ידיים ורגליים על הרצפה ודורש ממך וצועק. תעשה, אדרבא, תעשה.

שאלה: כמו שכתוב ב"חוצפה"?

חוצפה כלפי שמיים, כן זה טוב. כן, חוצפה כלפי שמיים זה טוב. אל תדאג. אם נראה לך שאתה צודק, תעלה את הבקשה שלך ותדרוש, תגיד "אני צודק", והבורא שכדרכו ילמד אותך באיזושהי צורה איפה אתה צודק ואיפה לא, ולמה אתה טועה. גם לפני זה תבדוק את זה עם החברים, כי התפילה היא צריכה להיות בכל זאת מתוך העשירייה מתוך הרצון המשותף.

שאלה: כל אחד בעשירייה עובר איזשהו תיקון אישי, אז איך להגיע לכך שכל העשירייה תגיע להרגשת אפסיות הכוחות, איך אנחנו יכולים כולנו יחד כאשר כל אחד מתפלל באופן אישי וכל אחד מקבל מצבים מסוימים? האם אפשרי בכלל שכל העשירייה תגיעה למצב של אפסיות כוחות?

אנחנו נמצאים באותם המצבים פחות או יותר. אחרי כל שיעור כנס, כולנו יחד צריכים לעשות סיכום. נגיד השיעור הזה, איך הוא צריך לסדר אותנו? לפי השם שלו "הכול מושג בכוח התפילה", יפה מאוד. ואחרי שאנחנו נגמור את השיעור, אז צריכים לעשות גם חשבון מה אנחנו משיגים מתוך השיעור. אנחנו צריכים לרשום כמה משפטים כסיכום לשיעור ועם הסיכום הזה לפנות לבורא.

אז כבר כשהעשירייה עושה את הסיכום מהשיעור, ועם אותו סיכום היא פונה לבורא, זה יפה מאוד, זה צריך באמת כבר להעלות אותנו לדרגה בהרבה יותר גבוהה.

שאלה: יש כבר כזאת הרגשה שנהיה מפחיד להיות בלי בורא, ומפחיד לא על עצמי אלא דווקא על תוכנית הבריאה, על התוכנית של הבורא. האם זוהי תפילה, מה עוד יש להוסיף לזה? אנחנו מתפללים ומתפללים מה להוסיף?

מה עוד אנחנו צריכים לעשות? על זה אנחנו מדברים עכשיו. רק לסדר את התפילה לבורא, בטוח שמי שיודע לשנות את המצב זה הבורא בלבד. למה הוא עושה לנו כל מיני מצבים כאלה לא נעימים וקשים? כדי שאנחנו נפנה אליו. למה הוא עושה יחד עם המצבים הקשים גם שכל ורגש? כדי שנבין לשם מה הוא נותן לנו את ההרגשות האלה, המצבים הקשים האלה, כדי שאנחנו נבקש ממנו.

היו הרבה זמנים באנושות במשך אלפי שנים, שמיליארדי אנשים סבלו ולא ידעו איך לפנות, למי לפנות, מה לעשות, מי אשם איך לשנות את המצב. אנחנו לא, אנחנו מבינים, מרגישים, מקבלים עצות מהמקובלים מה לעשות כדי לשפר את מצבנו, ולכן עלינו כך לעשות.

שאלה: האם זה שאנחנו כל הזמן מבקשים מהבורא, זה לא מביא אותנו למצב של בושה?

לא צריכה להיות שום בושה בזה שאני פונה לבורא, זה כמו שילד קטן לא מתבייש מההורים אלא בא אליהם ודורש, כך זה בכוח הטבע. אין לנו שום בושה לפנות לבורא שיעזור לנו, שיעשה לנו, כי הוא הגורם לכל המצב שלנו. וודאי שעושה את זה ממצב טוב, כמו שמסבירים לנו מקובלים, ולכן בפנייה אליו אנחנו גם מרגישים שעושים לו טוב, אין לנו שום מקום לבושה. אם אנחנו מבקשים תיקונים, אין מקום לבושה.

שאלה: כשאנחנו מתעקשים או כועסים כשאנחנו מבקשים מהבורא, אני ממש רוצה שמהלב שלי תצא בקשה לבורא. אני יכול לבכות, לצחוק כשאני עושה את זה לבד, אבל כשאנחנו עושים את זה בעשירייה זה יותר מדוד, יותר רגוע. איך אנחנו יכולים לעשות באמת שהחלק הפנימי יצא החוצה ברגע שאנחנו נמצאים בעשירייה, כדי שנוכל לבכות ביחד ולחבר את הלבבות עם מה שאנחנו אומרים, כדי שהבורא יקשיב לנו, האם זה הכרחי שנעשה כך?

הכרחי רק דבר אחד, שאנחנו נלכד את כל החסרונות הנכונים שלנו יחד בעשירייה ונפנה אותם לבורא. תעבדו על זה ואז תצליחו.

שאלה: נראה שכולנו יחד, אבל מצד שני כל אחד לעצמו. איך לבטא את החוצפה כלפי הבורא אם אנחנו פונים דרך העשירייה?

אין כאן בינתיים שום חוצפה ואין לנו מה לברר את זה.

קריין: קטע מספר 2.

"צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה שחסר לו.

אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)

אנחנו צריכים לעשות כל מיני מעשים כדי שנרגיש כאב וייסורים מזה שאין לנו כוח להשפיע. ובמידה שאין לנו כוח להשפיע, אפילו לפעמים בינינו קצת, מתוך קנאה, תאווה, כבוד, מתוך כל מיני נסיבות, אז אנחנו צריכים להעלות את כל הבעיות האלה לבורא בכל הזדמנות והזדמנות. אפילו שההזדמנות לא כל כך נכונה ולא אמיתית, כמו ילד שמנדנד שאין לו בינתיים משהו שחסר לו, אבל הוא רוצה ואז בא ומוציא מאיתנו את כל העצבים. כך גם אנחנו צריכים, אפילו עם תפילות כאלה לפנות לבורא, ועל ידי זה אנחנו נסדר בסופו של דבר תפילה, פנייה נכונה ואמיתית, עם החיסרון הנכון ולמצב ולכיוון הנכון, ואז יהיה לנו באמת יותר ויותר הרגשת החיסרון האמיתי. אנחנו מעוררים כל פעם אורות מקיפים קטנים, פרטיים, ולאט לאט הם משפיעים עלינו ומביאים אותנו לרצון להתקדמות האמיתית, ואז אנחנו נצעק נכון על החיסרון הנכון והבורא יענה.

שאלה: אנחנו לומדים שצריך לשחק בגדלות, לראות את החברים שהם נמצאים בהשפעה. איפה יש לנו כאן מקום להרגיש את החסרונות של החברים כי החברים מראים לי גדלות, הם לא מראים לי שמשהו חסר?

לא, גם את זה אנחנו צריכים. אנחנו נשתדל להיות בהשפעה הדדית בתוך העשיריות ובפנייה יפה כל אחד לחברו. אבל מתוך זה אנחנו צריכים לגלות עד כמה אנחנו רק עושים את זה בצורה חיצונית ולא בצורה פנימית, שבפנימיותנו לא הגענו עדיין למצבים אמיתיים כאלה.

תלמיד: האם יש מקום לדבר על המצבים האלה שעדיין לא הגענו אליהם בתוך העשירייה?

כן, ודאי. ודאי שיש מקום לדבר על זה. אבל לא כל הזמן, אלא אנחנו מדברים גם על המצבים הטובים. כמו שאומר לנו רב"ש, חצי שעה ביום צריך להיות בביקורת, כך זה כתוב, אבל זה לא בשבילנו. אתה יכול להיות בביקורת עם החברים נניח חלק מהזמן, שליש מהזמן שאתם עושים, שאתם רוצים להגיע לרוחניות, שאתם מכבדים ומודים לבורא וכן הלאה, ומעלים את הקבוצה. צריכה להיות כאן עבודה בג' שלבים, לכבד את המטרה, לכבד את הקבוצה, ולראות עד כמה אנחנו עוד לא נמצאים בזה כדי להעלות מ"ן.

שאלה: נניח שאנחנו מאוד מרוכזים בשיעור והוא כל כך עוצמתי, ורוצים כל מילה שיוצאת מהפה שלך ממש להרגיש אותה ולהפנים, ופתאום הבורא מכניס הפרעה, מה היחס הנכון כלפי זה?

אם אתה מרגיש את ההפרעה, תסגור את העיניים שלך, אל תסתכל עליה, זאת אומרת [תסגור] את החושים שלך, ותתכלל יותר בחברים ואז תמשיך.

תלמיד: מה זה אומר להתכלל בחברים ברגע הזה?

על זה אני לא יכול לדבר איתך עכשיו, להתכלל בחברים זה נושא בפני עצמו, דיברנו על זה הרבה. אם אתה שואל אותי עכשיו, אין לי יותר מה להגיד לך.

שאלה: האם היצר הרע מפריע לנו להתחבר או גורם לנו בושה או מונע מאיתנו לפנות לבורא?

ודאי, זה רק היצר הרע שעומד ומפריע לנו להתחבר בינינו ולהתחבר לבורא.

שאלה: האם נכון להגיד שתפילה קודם תפילה זה לבקש מהבורא שיברר לנו על מה אנחנו צריכים להתפלל ואיך לעשות את זה?

כן, אנחנו גם יכולים לבקש את זה ממנו, נכון.

שאלה: מה אתה ממליץ, מה לדרוש עכשיו מהבורא יחד כל הכלי של בני ברוך?

אנחנו צריכים לדרוש ממנו שיראה לנו מה חסר לנו, כי אני עדיין לא מבין שברור לנו מה שחסר.

תלמיד: אני רוצה שאנחנו באמת נגיע כל כלי עם תפילה משותפת, תפילה אחת ובאמת נוכל להגיע למנעול הזה ולפתוח את השער הגדול.

טוב, אני רק לא יודע אם זה נכון להגיע למנעול ולפתוח אותו. אבל יחד זה נכון. לאיזה חיסרון אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, את זה אנחנו עדיין לא יודעים, אנחנו עדיין מבררים וזאת הבעיה שלנו. אבל מגלים שחסרה לנו כאן נקודה חדה מאוד שצריכה לכאוב לנו, שאנחנו לא משיגים עדיין מה באמת חסר לנו.

שאלה: ברגע שקיבלנו את הבקשה שלנו, איך אנחנו צריכים להודות על זה?

להודות זאת כבר לא בעיה, אתה פשוט מראה את הלב שלך, עד כמה הלב שמח, אם אתה באמת קיבלת את מה שרצית.

קריין: קטע מספר 3.

"אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון."

("משיבת נפש". אות מ')

שאלה: למה להיות כל הזמן בתפילה זה ניצחון?

כי אם אתה כבר יכול להתפלל, בזה כבר ניצחת, כבר עשית את מה שתלוי בך, אתה כבר מעלה מ"ן. ואז הכול נמצא בידי הבורא, וודאי שהוא יצטרך לענות על זה. אבל העבודה שלנו מתחילה ונגמרת רק בהעלאת התפילה, בהעלאת מ"ן, אין יותר מזה.

שאלה: נאמר כאן שהניצחון הוא בהתחזקות התפילה לבורא ובהתחזקות הצעקה כלפי הבורא. איך אנחנו מחזקים את התפילה ולמה זה נקרא ניצחון?

הטבע שאנחנו נמצאים בו הוא טבע מושלם, כולו רצון להשפיע, לתת. והוא סידר אותנו את הנבראים באיזה מצב מיוחד, הייתי אומר שזה כמו חלום, כתוב "היינו כחולמים". נדמה לנו שאנחנו סובלים, שבורים ולא מסוגלים לכלום וכן הלאה. כך הבורא סידר אותנו כדי שאנחנו נשתדל לצאת מהמצב שלנו, נבקש ממנו שיוציא אותנו מזה, ועל ידי זה נרכוש הבחנות, מה זה טוב, מה זה רע, מה זו קבלה, מה זו השפעה, ועל ידי זה נגלה בנו טעמים, תכונות, כוחות, הבחנות, שנוכל לחיות, להתמודד בכוח העליון, בעולם העליון.

כי כך אנחנו לא מרגישים אותו לא מתוך זה שזה נסתר, זה נסתר מתוך זה שהחושים שלנו לא מוכנים לזה, שאנחנו לא מסוגלים להרגיש את העולם העליון. לכן אנחנו צריכים עכשיו לבקש מהבורא לתת לנו את הכוחות האלה, כוחות ההשפעה, אז נרגיש את זה ולא תהיה לנו שום בעיה.

תלמיד: לא מובן, צעקה זה משהו שיוצא ממך, אז איך ניתן לחזק את הצעקה?

צעקה היא תוצאה מזה שאני לא מסוגל בעצמי שום דבר לעשות, כמו שתינוק צועק. וככל שאנחנו יותר ויותר בודקים את עצמנו איפה שאנחנו נמצאים, הצעקות שלנו הן על הבחנות יותר נעלות, "זה אני לא יודע, זה אני לא יכול, זה אני לא מבין, זה אני לא מרגיש", אבל יש לי כבר הבחנות בזה, שאני לא מסוגל לזה ואני כן צריך את זה, וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת התפילה שלנו היא כל פעם נעשית יותר ויותר ממוקדת, מכוונת נכון, בדרישות נכונות. לכן אנחנו רוכשים בזה כלים, עד שרוכשים כלים להרגשת עולם של השפעה, מצב של הבורא.

תלמיד: כלומר מה מביא לַצעקה, ההתמדה, המאמץ?

לצעקה אנחנו מגיעים במידה שאנחנו רואים שלא מסוגלים להשיג מה שצריך, ובאמת את זה אנחנו חייבים להשיג.

שאלה: כחלק מהעלאת התפילה בבירור פנימי לגבי למה אני לא רוצה לפנות לבורא, להעלות את זה כחלק מהעבודה שלי בעשירייה, האם זה נכון?

גם כן, נכון.

שאלה: מה היא הצעקה בתפילה עבור החברים?

אני מתפלל עבור כולנו שיהיה לנו חיסרון נכון, מכוון נכון, ורק זה חסר לנו.

שאלה: איך אני יכול לחזק תפילה שעולה לבורא?

רק על ידי זה שאתה והחברים שלך תדברו על זה, תבררו את זה, וכולכם תעשו את זה. "תפילת רבים" זה מה שחסר.

שאלה: בקטע מדובר על אדם. האם האדם הזה זו הנקודה שבלב הנבדלת של כל אחד מאיתנו, או שמדובר על אדם שהוא מרכז החיבור שלנו?

אדם זה כולנו, כל הנבראים נקראים אדם, במיוחד אם הם רוצים להיות דומים לבורא. לכן כתוב "אתם קרואים אדם". אז אנחנו מבקשים בדרך כלל עבור עשירייה, בזה בינתיים אנחנו נמצאים. אחר כך נבקש עבור עשיריות שמתחברות לעשירייה יותר גדולה, יותר מורכבת מהרבה עשיריות. אבל תמיד אנחנו מבקשים עבור האנשים שהם רוצים לפתוח את הלב שלהם כל אחד כלפי האחרים וכולם כלפי הבורא.

שאלה: כמה זמן אפשר להיות בצעקה, עד מתי?

כל עוד יש לך כוח לצעוק. אבל לבדוק כל הזמן על מה אתה צועק.

קרין: קטע מספר 4.

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו. "

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

שאלה: המלחמה זו עבודה עם הכוונה כדי להחליף את הכוונה לחיבור עם העשירייה?

כן.

שאלה: האם יש איזושהי תפילה אוניברסלית?

מה שיוצא מהלב זה מה שצריך להיות. תפילה זאת עבודה שבלב, תפילה זה מה שיוצא מהלב. אם אני ארשום בשבילך את התפילה, זו לא תהיה תפילה, זה יהיה סתם איזה מין מאמר. אתם צריכים לגלות מה חסר בלב שלכם, בנקודת הרצון הכי פנימית.

תלמיד: אבל אם כל פעם חסר לנו משהו, פעם זה ופעם זה?

אבל עדיין אין לכם חיסרון אמיתי נכון וזה לא נקרא שזו תפילה אמיתית, ולכן הבורא לא עונה. אתם צריכים לעבוד יותר ויותר על החיסרון האמיתי.

תלמיד: האם אפשר לבקש מהבורא על כל דבר, את כל התפילות לכוון אליו?

זה שטויות. לבורא פונים עם הדבר העיקרי, אחרת הוא לא יקשיב לבקשות שלכם.

שאלה: במה מסתכמת העזרה מהבורא? מפני שיש הרגשה שאתה לא יוצא מהרצון לקבל אבל התפילה נהיית יותר ויותר מחודדת. אז האם העזרה שלו היא בזה שהוא נותן לנו תפילה חדשה?

יכול להיות שהבורא בינתיים מתקין לכם רגישות לחסרונות ולתפילות יותר ויותר נעלות, כדי שבאמת הוא יוכל לעזור לכם ולענות עליהם. כי בינתיים אתם דומים לילדים קטנים שבוכים, אבל את הבכי הזה אנחנו רואים על הילד עד כמה הוא בוכה ומבקש, אבל בבכי הזה אין שום דבר רציני. אז אנחנו צריכים להמשיך עד שבאמת אנחנו נרגיש צביטה בלב, בעומק, שנוכל לפנות כולנו, להבין ולהרגיש את כולנו בינינו, ואז לפנות מתוך הנקודה המשותפת הזאת שבלב המשותף לבורא. בצורה כזאת הוא עוזר.

שאלה: איך לגרות את העשירייה להעלות את התפילה המאוחדת?

רק על ידי עבודה יותר ויותר. לקרוא את כל הפסוקים האלה ולהשתדל לחיות בהם ולחדש אותם יותר ויותר כל יום ויום. ולהיפגש עם הקבוצה ולקחת את השיעור הזה נגיד, ולעבור עליו במשך איזה יום בשבוע, וביום אחר על שיעור אחר וכן הלאה. רק על ידי ההשתדלות לממש את דברי המקובלים בינינו.

שאלה: הטבע שלנו הוא לרצות מילוי בצורה של נחת רוח ולא בצורה של חיסרון. איך אנו משנים אותו כך שאנחנו נחשיב את הקבלה של חיסרון בתור נחת רוח?

גם חיסרון יכול להיות מילוי. אתה פעם היית בחור, ואז השתוקקת אולי להתקרב לאיזו בחורה, וכשאתה חשבת עליה, הרגשת נטייה, תשוקה וחיסרון וזה היה נעים, זה מילא אותך. נכון או לא?

תלמיד: נכון.

אז חיסרון יכול להיות גם מילוי. תחשוב על זה יותר, אתה תראה. זאת אומרת הרצון לקבל המקורי שלנו, אף פעם לא יתמלא. אבל הרצון להשפיע, לתת, להשתוקק למשהו שאנחנו אוהבים, זה יכול להיות המילוי השלם. כך ברוחניות אנחנו ממלאים את עצמנו בצורה נצחית.

שאלה: איך אני יכול לעזור לכל חבר בעשירייה שלי לפתוח את הלב שלו, להפנות את הלב שלו לבורא?

תראה לו שאתה פותח את הלב, ובזה אתה גם תעזור להם לפתוח את לבם.

שאלה: אמרת בחלק הקודם של השיעור שהבורא הוא מערכת ואם אתה לא מתאים את עצמך למערכת, הבורא לא שומע שום דבר, המערכת לא מגיבה.

אתה צריך להתאים את עצמך לחוק הטבע העליון. אתה מתאים לחוק הזה? זה פועל עליך ככה. לא מתאים? זה לא פועל, או פועל עליך בצורה אחרת כדי לכופף אותך ולהתאים. אבל זה חוק, על זה כתוב, "חוק נתן ולא יעבור".

תלמיד: איך המערכת יכולה לפעול עלינו אם היא מחכה לתגובה שלנו? אם אין השתוות הצורה איך המערכת יכולה לשנות אותנו?

כך זה, היא מחכה לתגובה שלך. קודם כל היא כל הזמן מקבלת ממך, היא קשורה אליך וגם מקבלת ממך כל פעם פידבק, תגובה. כל פעם. אבל מתי שהתגובה שלך תהיה בדיוק עם מה שכתוב במערכת, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו", אז היא כבר תפעל בדרגה יותר עליונה. וכך בדרגה יותר עליונה היא פועלת עליך ואתה בחזרה עליה, דרך החיבור בין החברים, עד ששוב אתה מגיע לחיסרון שיש לה והיא לחיסרון שיש לך, ושוב זה קופץ למדרגה הבאה, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: זה תהליך אינטראקטיבי שמביא אותנו לכך שנידמה למערכת?

כן, ותמיד אנחנו קשורים לאותה המערכת ואנחנו משפיעים עליה והיא עלינו. רק השאלה מתי באמת יש קפיצה ממצב למצב.

שאלה: ענית על שאלה של חבר שאנו חייבים להגיע לצעקה. ממה התינוק הזה יצמח אחרי שהצעקה שלו תגיע להורה?

הבורא יודע מה לענות לנברא. אם התפילה של הנברא היא נכונה, זה הכלי שאז הבורא רק ממלא את הכלי וזה מספיק.

שאלה: ממה צריכים להיות בנויים הבירורים שלנו? אמרת לנו שאנחנו צריכים לעשות בירורים מסביב לתפילה. איך זה צריך להיות בנוי נכון? כל מה שאנחנו מבקשים עד עכשיו זה דברים טפלים בעצם, לאגו שלנו. כל ההמלצות מדברי החכמים ואפילו ההמלצות שלך, כשמגיעה לנו איזו צעקה, הכול אחרי זה מתפזר.

אין דבר כזה. הבורא נמצא ברגש של מאה אחוז לכל אחד ולכולנו יחד. הוא רק מקבל בחשבון הסופי את הרצונות שהם משותפים לכולם, לכל עשירייה. אבל בכל זאת שומע, זאת אומרת מתפעל, מתרגש מכל דבר ודבר, כל רצון ורצון. אפילו את הרצונות שאתה לא מרגיש שהם עוברים דרכך. כך זה.

שאלה: אם כך במערכת הזאת, באינטראקציה הזאת עם הבורא, התפילה שלנו משתנה במידה שהעשירייה גדלה, ובתפילה המתמשכת הזאת שמתגלה בזה הוא הניצחון?

כן.

שאלה: עד כמה זה חשוב לי שהתפילה האישית שלי, הבירור הזה, תתאים לתפילה של כל העשירייה? אני צריך לעשות את הבירור הזה או לא?

כן, צריכים לבדוק את זה לפני שאנחנו מפעילים את עצמנו יחד. צריכים לברר את הרצונות שלנו, כמה שאנחנו מבינים זה את זה, נכללים זה בזה ועד כמה אנחנו פועלים כאיש אחד בלב אחד. כן, זה חשוב.

קריין: קטע מספר 5.

"צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה."

שוב.

קריין: שוב קטע 5.

"צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה." איך יכול להיות? עכשיו דיברנו שאנחנו צריכים להעלות את הרצונות שלנו, הבכי שלנו, הצעקות שלנו לבורא, אבל כאן הוא אומר שהרצון לקבל מפריע לו לעבודה, זאת אומרת לא נותן לי לפנות לבורא, אז זה בסדר? אז מה צריכים עוד? מה רוצים ממני סוף סוף? כן, אז ההפרעה הזאת באה מלמעלה. "כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע." זאת אומרת זה שאנחנו רוצים לפנות לבורא ולבקש ולהתפלל ולהביא לו כל מיני צורות של בקשה ויש לנו בעיות, הפרעות, זה הוא עושה במיוחד. עד שאנחנו נגיע לכאלו רצונות, שבאמת זה נקרא "ניצחוני בני" שאנחנו נבין שאנחנו פועלים כאן מול הבורא ושהוא מפריע לנו ושאנחנו חייבים כאן להתגבר עליו ממש.

"והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע." ואם הוא רואה שיש לו כל מיני הפרעות, שמברר אותן ולא כל כך מתברר לו, אבל יש לו כל מיני הפרעות, זה הכול מגיע מאותו "אין עוד מלבדו". "ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע." 

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

תמחקו את כל השאלות שהיו קודם, תתחילו לשאול לפי הפסוקים שאנחנו קוראים עכשיו. אם תשאלו לפי הפסוקים הקודמים שלא שייכים לעניין, אני ארשום אתכם ברשימה השחורה.

קריין: שוב קטע 5.

"צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. 

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע." 

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: השאלה בדיוק על העניין הזה, על מקום העבודה, על הרצון לקבל שמתעורר. אנחנו מדברים על תפילה ועל זעקה ונדמה לי שרוב הפעמים, יש הרגשה של פול גז בניוטרל, להתפלל, אבל זה לא באמת שנותן את המכה. איך מגיעים למצב הזה באמת בתוך עשירייה שאנחנו מרגישים שכל העולם הזה הרצון לקבל זה רק לוקח אותנו למקום רע.

כל יום, כל יום צריכים להתחיל מחדש. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ולא יכול להיות שאם אתם עושים את זה, אז אתם לא מתקדמים.

שאלה: האם אפשר להגיד שלבקש את הרצון להשפיע זה לבקש להרגיש את החיסרון של הבורא, את הרצון שלו?

כן.

שאלה: פה יש עניין שהוא מדבר על אמונה ואדם צריך להאמין כתוב שם, ועניין האמונה צריך לעזור לנו או צריך להכניס אותו יותר פנימה, לנסות להיות באמונה יותר חזקה?

אני עדיין לא מדבר על אמונה. אנחנו לא יודעים מה זה, אין בינינו הסכמה והבנה והרגשה. לא הגענו לדרגת אמונה.

שאלה: כשאנחנו מזהים את היצר הרע שלנו מה עלינו לעשות, האם עלינו לבקש מהבורא סליחה, מחילה?

אנחנו לא צריכים לבקש מהבורא שום סליחה ומחילה, אנחנו צריכים לבקש ממנו שייתן לנו חיסרון חדש להשפעה, לאהבה, לחיבור. את זה עכשיו אנחנו צריכים לבקש מהבורא, זה הדבר הנחוץ ביותר. זה מה שחסר לנו.

קריין: קטע מספר 6.

"רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"." 

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)

שאלה: כתוב בקטע שאין לאן לברוח מהעבודה ויש אנשים שמבינים זאת. הייתי בשיעור, ואני מבין שהייתי אולי רק שתי דקות, בזמן האחר התחבאתי מהשיעור. האם זו בריחה?

[על ידי כך] אתה בורח מהרוחניות. אבל כול זה מפני שאתה לא מחובר עם אחרים. מי שלא מחובר עם העשירייה, זורקים אותו כדי שיגלה עד כמה חסר לו חיבור.

שאלה: מה המשמעות ששום דבר לא מספק אותי בעבודה?

שאני רוצה רק להגיע להשפעה וכל מיני מתנות וכל מיני דברים שאני מקבל במקום רצון להשפיע, לא מספקים אותי, אני לא רוצה אותם, אני מזלזל בהם.

שאלה: מה הסימנים שאנחנו בכיוון נכון בעבודה?

הסימנים בכיוון הנכון הם, שיותר ויותר קשה לי לחשוב על השפעה, אבל יותר ויותר נחוץ לי בכל מה שיהיה להגיע לזה. לרכוש כוח השפעה הופך בשבילי להיות מעין מאניה, מחשבה טורדנית.

שאלה: כאשר נגיע לתכונת ההשפעה, נוכל להשפיע נחת רוח?

כן.

שאלה: בקטע כתוב על אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, למה ולמי הם אומרים זאת, לחברים או לבורא?

הם מגלים שהם אפילו רוצים לעזוב את הדרך, אבל הם לא מסוגלים. מצד אחד הרצון לקבל שלהם אומר "תעזבו את הדרך", "בוא נעזוב", מצד שני הם בכל זאת אומרים שאין בכלל אמת חוץ מזה ולכן הם נשארים. אלה מצבים שכולנו עוברים ובמקצת היו קיימים כבר מצבים כאלה, הם כבר עברו על כל אחד ואחד.

תלמיד: אבל הרצון לקבל שלי ממליץ לי.

כן.

שאלה: כשאני מחובר לבד מהבית, כמו שאמרת, הבורא זורק אותי בכל פעם. כרגע התאספנו ביחד, השיעור נקלט בצורה טובה יותר, איך להישאר בכוונה לא משנה מה קורה סביבנו?

זה רק על ידי "איש את רעהו יעזורו". תנסו להשתתף כך שאתם תדאגו שאף אחד לא יברח מהכוונות המשותפות ביניכם להגיע לחיבור ולבורא.

קריין: קטע מספר 7.

"צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. 

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: תפילה מעומק הלב, היא הרי תפילה אישית פרטית?

כן, מתוך ליבו של כל אחד.

שאלה: מה הכוונה ב"עומק הלב". כיצד להבין, כיצד לפעול ולהתפלל מעומק הלב?

זאת אומרת מכל הלב שלי, זה נקרא "מעומק הלב". ככה בלשון בני אדם.

שאלה: למרות שאני מתחזק יותר ויותר בהשפעה ורוצה להשפיע לבורא ולחברים, אני רואה שכל יום יש לי פחות כוחות בעבודה הזאת. האם זה סימן להתקדמות או לא?

כן, זה סימן להתקדמות. אם אתה מגלה כל יום שיש לך פחות כוחות מאתמול ואתה אומנם לא מסכים עם זה, אבל אתה מגלה שפחות, זה סימן של התקדמות, שאתה נעשה כל יום יותר חלש. אבל שוב, אתה יחד עם זה לא מסכים עם הדברים האלה.

שאלה: האם בשביל ההתקדמות יותר יעיל לדעת שהתפילה מתקבלת או לא מתקבלת?

אין דבר כזה שתפילה לא מתקבלת, כל התפילות מתקבלות, אבל כמה אדם מבין שהבורא עונה או לא עונה לו, זו כבר בעיה אחרת. אבל כל התפילות מתקבלות, לא חשוב איזה.

תלמיד: וכאשר נדמה שכל מה שקורה זוהי עניית התפילה, זה פחות טוב?

אני לא יודע, יכול להיות כן, יכול להיות לא, אבל לא לפי זה אנחנו בודקים, כשנדמה לנו שזה כך או כך. אנחנו צריכים לחשוב איך להעלות את החיסרון שלנו בצורה יותר נכונה כל פעם לבורא, איך מעלים חיסרון. ומה אנחנו מקבלים בחזרה אנחנו לא כל כך מבינים, זה לא כל כך חשוב לנו. אני לא יכול לבנות כאן מערכת הדדית בקשר עם הבורא כבר עכשיו, אני עוד לא מרגיש את ההדדיות הזאת. "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: אז בכלל לא לשים לב לתגובה?

כל הזמן לשים לב רק למה שאנחנו שולחים לבורא, מה מבקשים ממנו, ובחזרה זה בלבול גדול, לברר את זה זו כבר בעיה לא פשוטה.

שאלה: איך לא לברוח מהתפילה, שהתפילה לא תבטל את היגיעה שאדם צריך לעשות?

להרגיל את עצמו כל הזמן ללכת בבקשה לבורא, כמו ילד קטן שכל הזמן מנדנד, מנדנד, רוצה, רוצה ורוצה. מה הוא רוצה הוא בעצמו לא יודע, הוא פשוט רוצה תשומת לב, וכך אנחנו צריכים גם כן.

שאלה: איך הבורא עוזר לאדם, שיסכים להגיע לעבודה בעל מנת להשפיע? למה האדם מסכים?

אם האדם מסכים לעבודה בעל מנת להשפיע, אז הבורא מתחיל לסדר לפניו עוד ועוד כל מיני קושיות, כדי שהאדם יתגבר עליהן וילמד מה זה נקרא להשפיע.

שאלה: מה זה נקרא לשעבד את עצמו לה', כי לשעבד זה לתת משהו תמורת משהו, מה זה נקרא לתת את עצמי? תמורת מה?

לשעבד את עצמו לה', זה נקרא שכל מה שאני רוצה לעשות, זה על מנת להשפיע דרך כל הבריות לבורא, שאני מבצע בזה את הרצון שלו. הבורא רוצה שבין כל הבריות הוא יוכל להתגלות, זה התענוג שלו, ואני צריך לשים לב לזה, וממש להשקיע בזה את כל המרץ שלי, את כל החיים שלי, כך שהבורא יוכל להתגלות בין כולם. זה נקרא לעשות נחת רוח לו, שישמח להתלבש בנבראים.

תלמיד: כשאתה משעבד אתה מקבל משהו, ופה מדובר שלא יהיה שום דבר לתועלת עצמי.

זה ודאי לא לתועלת עצמית, זה לתועלת ה', כך אני מתייחס לבריות ומקדם אותם ללהשפיע, מה יש כאן לתועלת עצמית?

קריין: קטע מספר 8.

"כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי". 

ובזה יש לפרש מה שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב". פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם. וזה אפשר להיות רק אם האדם זכה לרצון להשפיע. לכן הוא מבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע. כי הוא רואה, שלא חסר לו שום דבר בעולם, אלא שתהיה בידו יכולת לעשות מעשים לשם שמים. נמצא, שהוא מבקש רק קרבת ה'. ויש כלל "מידה כנגד מידה". לכן ה' מקרב אותו. וזה שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב"." 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מספר 9.

"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו." 

(בעל הסולם. אגרת ל"ד)

אני רוצה לשמוע תפילה.

תלמיד: נישאר דקה אחת בתוך התפילה הזאת לבורא, "אנו דורשים ממך לחבר את הלב השבור שלנו ולמלא אותו בך, בורא, מבקשים ממך לאחד את הלב השבור שלנו ולמלא אותו בך".

שאלה: בשיעור אמרת משפט כזה, שלהגיע להשפעה זה הופך להיות למחשבה אובססיבית. אנחנו מבינות שהדחייה כל הזמן גוברת ויוצא שהמאניה הזאת והאובססיה הזאת צריכה להיות מעל הדחייה.

הבורא מרחיק אותנו, אבל בצורה כזאת שאנחנו נבין מזה איך אנחנו צריכים להתקרב אליו. זה כמו ריקוד, מזה מתרחקים לזה מתקרבים, מזה מתרחקים לזה מתקרבים. ולכן זה שהוא דוחה הוא בעצם בונה לנו מקום להתקרבות רק בצעד יותר נכון.

תלמידה: כלומר המאניה הזאת צריכה להיות משותפת בעשירייה, בינינו איכשהו?

כן. אתן צריכות קודם כל להתחבר ביניכן ואז אחר כך לבורא. זה שאתן לא מתחברות ביניכן זאת בעצם הסיבה שאתן לא מרגישות שהבורא מוכן לענות.

שאלה: דיברת על הצעקה שצריכה לצאת מלב המתפלל. מה יותר חשוב בתפילה הצעקה או התוכן של הצעקה?

הצעקה יותר חשובה ממה שנמצא בתוך צעקה, כי הבורא כבר מבין מה נמצא בתוך הצעקה. העיקר להגיע למצב שבאמת יש לנו חיסרון, ואת טיב החיסרון אנחנו כל פעם נעלה. זה כמו שילדים גדלים, גדלים, ואז הצעקות שלהם מתחילות להיות יותר ויותר עם תוכן.

שאלה: בקטע האחרון שקראנו דובר על זה שיכולים להיחלש בדרך. מה אנחנו צריכות לעשות בעשירייה, איך לעזור אחת לשנייה כדי לא להיחלש, אלא להפך, להתגבר ולהגביר את כוח ההשפעה?

אם אתן לא דואגות בכל רגע להיות יותר מאוחדות, בוודאי שאתן כל פעם מתרחקות, אם בכלל אתן קשורות זו לזו. אתן כל הזמן צריכות להרגיש את עצמכן שנמשכות, נמשכות יותר ויותר לחיבור, אחרת המצב הוא לא טוב.

שאלה: האם זה לא מספיק שנבקש על החיבור בין החברות ולא לבקש לעצמי את תכונת ההשפעה, או שאחד לא מפריע לשני?

את צודקת. יותר חשוב לנו להתפלל על החיבור בינינו מאשר על כוח ההשפעה שאני רוצה לקבל, כי גם זו בעצם תפילה אגואיסטית. יותר טוב לבקש על החיבור, זה נכון.

שאלה: מה לעשות כשאנחנו מרגישות מקום ריק במקום לב?

זה טוב שאתן מרגישות מקום ריק במקום לב, מאותו מקום הריק אתן צריכות להמשיך הלאה, לבקש, להתפלל. זה מצוין. כמו שכתוב "אין שלם מלב שבור"1. ואני שמח לשמוע שאתן מרגישות שהלב שלכן הוא ריק.

שאלה: כמה זה חשוב ללמוד להיות בהכרת תודה, בהודיה לבורא על מה שאנחנו מרגישות?

זה חשוב מאוד. זה חשוב מאוד מפני שזה נותן לנו קשר בינינו וקשר עם הבורא. ודאי. חוץ מחסרון שאנחנו מרגישות, והחיסרון הזה הוא בכל זאת אגואיסטי, אבל כשאנחנו מרגישות קשר בינינו ועם הבורא ורוצות להרגיש את זה, זו כבר בקשה רוחנית. קשר זה רוחניות, בקיצור. כי כמו שאנחנו כולנו נפלנו מדרגת האדם הראשון שנשבר לחלקים, לכן חזרה לקשר בינינו זה תמיד צעד רוחני קדימה.

שאלה: לפי העבודה המעשית שאנחנו עושות בעשירייה, לשמוע שיעורים, ואנחנו שומעות שיעורים, חשבנו לעשות תפילה עבור כל חברה. אנחנו צריכות לעשות סדנה כדי להרגיש את החסרונות של החברות, והאם אנחנו צריכות לעשות סדנה בכלל?

כן. רצוי לעשות סדנה ולדבר על הקשר ביניכן, עד כמה אתן מתקרבות ביניכן, ולפנות לבורא כדי שיעזור לכן בקשר.

שאלה: איך להאיץ את התהליך הזה כדי לקבל תשובה מהבורא, אם אנחנו מבקשות כבר כל כך הרבה זמן וכבר התרגלנו למצב הזה של הפירוד?

צריכים להילחם עם זה, אחרת אתן לא מממשות את חכמת הקבלה, אתן תישארו בהרגשת העולם הזה בלבד. חבל.

שאלה: העשירייה מתפללת כל בוקר, וזה נראה שכל בוקר חסרות מילים והתחילה איזושהי שגרה, ואנחנו מפחדות שהמשאב הזה כבר נגמר. איך ליצור מצב שהתפילה תהיה תמיד בשמחה ויהיה תמיד חיסרון?

תתחילו לקרוא קטעים כל בוקר, כל בוקר קטע אחד מהשיעורים שלנו, ותבדקו האם זה נמצא בכן או לא, זה הכול, במקום סתם לעשות תפילה.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה אומר שהבורא משתוקק לתפילת הצדיקים?

יש לו חיסרון להביא אותנו לתיקון והוא פועל לזה. לכן אם הבקשה שלנו היא גם להגיע לאותו מצב, ודאי שבזה אנחנו מעוררים בו נחת רוח.

שאלה: לא ברור איך למצוא תפילה שנובעת מהלב. הרבה פעמים נראה לנו שהתפללת מהלב ורצית את זה, אבל קורה משהו אחר.

לא חשוב מה שאת מרגישה, את חייבת להמשיך להתפלל לבורא שיעזור לכן להיות בלב אחד, ובזה תצליחו. חוץ מזה אתן באמת משתנות יפה, כמה שאני מכיר אתכן, גם את הקבוצה וגם כל אחת, יש התקדמות יחסית יפה.

שאלה: איזה מעשים ספציפיים עלינו לעשות בנוסף לחיבור, כל חברה והעשירייה ביחד, כדי להראות את הרצון שלנו להשפיע לבורא ולתת לו נחת רוח?

תשובה פשוטה, רק חיבור.

שאלה: מה זה אומר שיד ה' תקצר מלהושיע?

אם האדם שואל בצורה נכונה את הבורא, הוא בטוח ומיד מקבל תשובה. כי אנחנו מדברים על הבורא, זו מערכת עליונה. כמו שאנחנו נמצאים בשדה אחד שנקרא "העולם הזה", הבורא נקרא פשוט "מדרגה עליונה", שזה גם מין שדה שפועל עלינו. אם אנחנו מעלים חסרונות נכונים, אנחנו מיד מקבלים תגובה. ובכלל אנחנו תמיד מקבלים תגובה, רק רצויה או לא רצויה, מבינים את זה או לא מבינים את זה, אבל תמיד יש לנו אינטראקציה עם הבורא. אנחנו רק צריכים להשתדל להבין אותו.

שאלה: איך העשירייה יכולה להשתמש בחיבור כדי להגיע ללב שבור מצד אחד, ולא להתעייף מצד שני?

צריכים יותר ויותר להחזיק זו את זו. תנסי, יש לך לב טוב. תנסי לחבר את כל החברות יחד, שמצד אחד את מחבקת אותן מבחוץ, ומצד שני מחממת אותן מבפנים, ואז תגיעו לזה, אני מבטיח לך, אני מרגיש את זה.

שאלה: נראה שהכי קל לדרוש, אבל למה כל כך קשה לבקש?

אתן צריכות לעזור אחת לשנייה, עד שלא תתביישו ותהיו בגלוי כלפי הבורא עם פנימיות הלב שלכן. אין לכן מה להתבייש ואין לכן מה לפחד. זה כמו תינוק כלפי אמא, הוא יכול להסתיר משהו מאמא? לא. כך אנחנו כלפי הבורא. אז תנסו כך לדמיין את עצמכן כלפי הבורא כמו תינוק כלפי אמא. רק אנחנו צריכים לגדול וכל הזמן להראות לבורא עד כמה אנחנו רוצים בחיבוק בינינו ועימו, ואז נרגיש אותו בכל הגוף המשותף שלנו, בלב המשותף שלנו, ולא יהיו בינינו שום מחיצות.

שאלה: במה שונה הרגשת התענוג בהשפעה ובקבלה?

את זה אי אפשר לתאר, זה הבדל בין שני עולמות. התענוג הוא בלתי מוגבל, נצחי, שלם, ואנחנו לא מבינים במילים האלה יותר ממה שסתם בתרגום, אין אפשרות אחרת להסביר.

שאלה: אנחנו עובדות וכבר מזמן התחברנו, ועדיין יש הפרעה שאנחנו לא יכולות להתגבר עליה.

רק ביניכן, תתחילו לעבור על כל שיעורי הכנס אחד אחד בצורה פשוטה, בלי התעמקות, ואז תרשמו ליד כל שיעור ושיעור מה לא נמצא בכן, מה אתן לא יכולות לקיים. ומתוך זה יהיה לכן על מה להתפלל.

שאלה: מה היא בדיוק תפילה חסרה ואיפה אנחנו טועות?

חסר רק דבר אחד, חיבור בינינו. חיבור בעשירייה זו סיבה שהבורא לא שומע את התפילה, כי הוא שומע רק מה שעולה ממניין, מעשירייה. כך זה עובד.

שאלה: על כל המכשולים ומעל כל החסרונות אנחנו צריכות לבקש את החיבור של העשירייה ושל כל הכלי העולמי למען הבורא. זה החיסרון הנכון?

נכון. ואם נבקש נכון, הבורא ימלא אותו.

שאלה: איך מורגשת בעשירייה העבודה הרוחנית, מה אנחנו צריכות להרגיש?

אתן צריכות להרגיש שהעולם הוא אינסופי, שהעולם הוא נצחי, ואנחנו גם כאלה אינסופיים ונצחיים, והכול נמצא במצב שאין לו גבול. שאנחנו כולנו נמצאים בהכרה והרגשה של המציאות הזאת, כולנו נמצאים יחד ומשלימים כל אחד את כולם, ויש לנו ידיעה בזה, הרגשה והבנה, שליטה בכל הגורל שלנו. אני מקווה שאנחנו מגיעים לזה.

שאלה: ראינו שני קליפים, אחד על התוכנית "משהו כזה", וקודם על חומר הלימוד, על הצוות הנפלא שעושה את חומר הלימוד. אם אתה רוצה להתייחס.

קודם כל אני רוצה לפני כולם להודות לאנשים שהם מחייבים אותי להשתתף בכל הקליפים האלה, ודרכם אני יכול להסביר עוד קצת את הגישה של חכמת הקבלה לכל מה שקורה בעולם, ממשפחות, ילדים, בעל ואישה וכולי. זה דבר אחד.

ודבר שני, הייתי רוצה להודות, ממש אין לי מילים, ואני חושב שאת זה אתם צריכים להבין, לאותה הקבוצה הגדולה של האנשים שהם מכינים לנו את החומר לשיעור, שזה קודם כל זה חבר שהוא לא מורגש והוא ככה מסתתר, צדיק נסתר, ועוד חבר שלנו שהוא גם מהנסתרים, ועוד יותר נסתר מהם זה חבר נוסף. שלושתם במיוחד מפעילים עשרות אם לא מאות אנשים שמחפשים ומכינים את כול החומר לשיעורים שלנו היומיומיים, גם לשיעורי הכנס.

אנחנו צריכים להבין, חבר'ה שלנו בכל העולם, שימו לב, סך הכול אנחנו מקבלים את החומר הכי הכי טוב, הכי מתאים לנושא שאנחנו בוחרים, ואפילו את הנושא הם בוחרים בשבילנו. אנחנו צריכים להודות לאותם האנשים כמה שהם נמצאים במשמרת שלהם, ממש ביום ובלילה, ודואגים לאיסוף החומר, לזרימה נכונה של החומר. כל שיעור ושיעור בפני עצמו תראו איזה קטעים, כל קטע וקטע כמה שהוא ממש מתאים לנושא וכמה שהוא מתאים לקטעים האחרים, ובאיזה סדר מחוברים הפסוקים האלה כדי בסופו של דבר להעביר לנו את מהות השיעור. אני מרגיש את זה ומאוד מתרגש לדבר על העבודה שלהם, באמת שכרם גדול מאוד וכל הכבוד להם, שהבורא ייתן להם את כל השכר, ומצידי הם ראויים לכל דבר.

גם כל האנשים האלה שמצטרפים אלינו, מצטרפים אליי לצילומים, ונשים שפועלות מאוד בכל הפעילות שלנו בהכנת השיעורים, וגם מתרגמים ומתרגמות שלנו. אנחנו צריכים להכין את כל הפאנל הזה, בדרך כלל היינו מזמינים אותם לבמה, עכשיו הבמה שלנו היא מסך, צריכים איכשהו להשתדל לסדר משהו כזה. אבל בהחלט מכל הלב, אנחנו שמשתמשים בחומר שלהם, בזה הם כבר בעצם מכינים קשר בינם לבורא, שהבורא ייתן להם בחזרה יחס מיוחד ויעלה אותם לפי ההשקעה שלהם. אין לי יותר מילים, אני ממש מאוד מתרגש.

תודה לכם לכולכם.

(סוף השיעור)


  1. "אין שלם מלב שבור" (רבי מנחם מנדל מקוצק(.