מגלים חיים בעשירייה
כנס "קבלה לעם" העולמי 2021
25-28.02.2021
השמחה שבהתאספות
שיעור 1
שיעור 25.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חברים וחברות יקרים, אני מאוד שמח להתחיל את הכנס הווירטואלי העולמי הראשון בחכמת הקבלה, עם כל אלו שיש להם דאגה בלב להכיר את מהות החיים, מטרת החיים, לגלות את הכוח העליון ולהתקדם למטרת הבריאה. אני שמח שיותר מ-6,000 אנשים משתתפים בינתיים איתנו, ואני בטוח שעוד ועוד נמצאים כבר בתור ועומדים להירשם ולהיכנס יחד איתנו לשיעורים, לשיחות, לסדנאות, לכל מה שאנחנו נעשה כאן.
המטרה שלנו היא, שאותו רצון לקבל שהבורא ברא וששורה בינינו, ואנחנו נמצאים בשדה של האגו, של הרצון לקבל הגדול, איך אנחנו באותו השדה מייצבים שטח לכוח חדש, לרצון להשפיע. זה כמו שאומרים על פעולת הבורא, שהוא "צר צורה בתוך צורה", זאת אומרת שהוא מייצב רצון להשפיע בתוך הרצון לקבל, רק עושה את זה לפי כמה שאנחנו משתתפים בזה, מכינים את זה, מבקשים, מתפללים שזה יקרה. זו בעצם העבודה שלנו.
אנחנו דיברנו על זה הרבה ועוד נדבר. אני מקווה שבכנס הזה כבר נתחיל להרגיש גם בפועל איך בתוך הקשר בינינו, שזה בינתיים הרצון לקבל שאנחנו מאוד רוצים להתעלות מעליו, להתרחק ממנו, איך אנחנו נותנים מקום לבורא שיגלה בינינו רצון להשפיע. וכך אנחנו נתקדם למטרה שלנו המיוחדת, הנצחית, העולמית. אנחנו מבינים שכל העבודה שלנו היא הכי גדולה ויחידה שיש לאדם בעולם הזה לבצע, לגלות את הכוח העליון, לגלות את הבריאה שהוא עשה, וכך להתקדם עם המטרה הזאת.
העיקר מלכתחילה בהשגת המטרה, זה שאנחנו לא שוכחים שאפשר להשיג אותה רק בחיבור הנכון בינינו. שם אנחנו מייצבים מקום, שאנחנו כולנו נמצאים כאגואיסטים קטנים זה לזה, שם אנחנו רוצים לייצב מקום שבו הבורא יגלה לנו את תכונת ההשפעה, תכונת האהבה בינינו, ובינינו אליו, מאהבת הבריות לאהבת ה', מה שאנחנו לומדים. לכן זו בעצם המטרה שלנו. ומפני שהיא המטרה הכי גבוהה, מיוחדת, קדושה שישנה בכל המציאות, לכן אנחנו נמצאים בשמחה גדולה, שיש לנו הזדמנות לשייך את עצמנו לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. אנחנו מקווים שנגלה אותו ולכל הנבראים, ובזה נגיע לא רק לתחילת הדור האחרון שאנחנו פותחים אתכם, אלא גם לסיום של הדור האחרון, שהבורא יהיה גלוי לכל באי עולם ו"יהיה הוא אחד ושמו אחד"1, וכך יתגלה לכולם. אז יש לנו שמחה גדולה בהתאספות שלנו, זה לא סתם איזה נפש ואיזה מקרה, אלא זו שמחה מהחיבור שלנו, שאנחנו גם כבר במשהו מחוברים, ורוצים להשיג חיבור בפועל בצורה כזאת שהוא יהיה מתאים לגילוי הבורא וכך נתקדם.
אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נסדר את עצמנו גם משיעור לשיעור, ובזה אני מבקש גם את ההשתתפות שלכם. אנחנו בסך הכול כולנו כולנו משתתפים ומלמעלה הכוח העליון. אם אתם חושבים שיש מקום לשנות שיעורים, סדנאות, שאלות, תשובות, ויש כאן גם השתתפות נשים, כי יותר מחצי מהמשתתפים הן משתתפות, כמעט 60% נשים, ואנחנו שמחים מאוד שהן נמצאות איתנו יחד, אז על כל הצורות האלו של החיבור, זרימת השיעור והפסקות בין השיעורים, על הכול אנחנו רוצים לקבל תגובות, ולפי זה נתחיל אפילו בזמן הכנס לסדר את עצמנו. חוץ מזה שוודאי מזה אנחנו נלמד איך אנחנו צריכים לעשות את הכנסים הבאים. וכמו הכנס הזה אנחנו יכולים לעשות כאלה כמה בשנה, וכך אנחנו נתקדם מכנס לכנס. לפי חכמת הקבלה לשנה הכללית הגיאוגרפית יש ארבעה ראשי שנה, אז יכול להיות שאנחנו נעשה כל שלושה חודשים כנס כזה גדול, והוא ייתן לנו דחף גדול קדימה וכך אנחנו נתקדם.
עכשיו נחזור לטקסטים שלנו, ולפי זה נראה שאלות, תשובות, סדנאות, נרגיש לפי הרוח שלנו. בדרך כלל השיעור הראשון הוא שיעור כזה שלא קורה בו משהו מיוחד, בדרך כלל כשהיינו יוצאים לחו"ל לכנסים היינו עושים שיעור ערב, וכבר למחרת יש יותר הרגשה וזרימה נכונה.
קריין: קטע מספר 1.
"לפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך.
ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתוועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גרמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדווה."
(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)
אנחנו צריכים להבין שאך ורק לפי הכרת גדלות הבורא יהיה לנו כוח להשפיע, ולפי הכוח להשפיע שיתעורר בנו אנחנו נוכל לגלות את הבורא לפי השתוות הצורה עימו. לכן העיקר זה להתרשם מהחברים. אין באף אחד מאיתנו רצון, נטייה לגילוי הבורא מספקת כדי לגלות את זה. אלא אם אנחנו מתחברים יחד, כמה שיותר ויותר משפיעים, כמה שיותר ויותר כך גם מגרים זה את זה, שנקנא זה בזה, כי קנאה היא הדבר העיקרי. ולתת דוגמאות זה לזה, אפילו שאדם לא כל כך רוצה, אבל כלפי חברה הוא חייב לתת דוגמה כאילו שהוא ממש הולך לקראת המטרה וזה בשבילו העיקר מהכול, זו חובה של כל אחד ואחד. אם אנחנו רואים שיש חברים שהם מתעצלים בזה, אז אנחנו צריכים להשתדל להראות להם דוגמה. איך אנחנו עושים את זה? בלי הרבה מילים, אלא רק שיראו שאנחנו כן משתדלים לגלות נטייה לבורא כמה שאפשר, ואפילו מעבר לאפשר, אפילו למעלה מהכוחות שלנו, למעלה מהרצונות שלנו. וכך כש"איש את רעהו יעזורו", כך נוכל לקדם את האחרים, והכול אחר כך חוזר אלינו. להיות דוגמה לחברים בזה שאני מראה להם כמה שאני נמשך למטרה, כמה שהמטרה הרוחנית שלנו היא חשובה לי, זה ממש חובה לכל אחד ואחד כך לעשות.
חוץ מזה, העניין הוא שמה שאנחנו מכינים בינינו זה מקום לעיבור. אנחנו הולכים להתחבר עד כדי כך שהבורא יתחיל להתעבר בנו. זאת אומרת, שאנחנו נהיה הרצון לקבל שהבורא, אחרי צמצום, מסך אור חוזר והכול, הוא יתחיל להתעבר בנו, להתייצב בנו. ולכן אנחנו צריכים עוד יותר כל פעם יותר ויותר להתקשר זה עם זה, להרגיש ממש משיעור לשיעור כמה אנחנו מתאחדים, כמה אנחנו רוצים בזה שיהיה לנו מקום לגילוי הבורא בינינו, ולזה נצפה.
קריין: קטע מספר 2 מתוך "מאור ושמש".
"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם."
(ספר מאור ושמש. פרשת ויחי)
הסיכום הוא פשוט. כל ההכנסה שלי לרוחניות היא עד כמה אני מכניס את המאמץ שלי בחיבור העשירייה. כי עד כמה שהקבוצה, שהיא עדיין רק קבוצה של אנשים, הופכת להיות למבנה שכולל, שמחובר ממספר אנשים יחד, כך שיש קשר ביניהם, ונבנית ביניהם כביכול רשת שכולה כולה היא בנויה מההשתוקקות שלהם לגלות את הבורא בחיבור ביניהם, אז לאט לאט בתוך החיבור הזה, קודם כל הם מתחילים להרגיש שיש חיבור, שיש איזה שהם חוטים שנמשכים מאחד לכולם וכך מכל אחד לכולם, ואז כבר הם צריכים לגלות את הרשת הזאת, עשירייה. ואחר כך בתוך הרשת הזאת, מההשתוקקות שלהם לגלות את הבורא, הם צריכים להתחיל להרגיש כמה באמת הבורא מתחיל להתייצב בתוך הרשת הזאת, במרכז הרשת הזאת, שזה כמו עוּבר בתוך הרחם, וכך הוא מתחיל לגדול. אנחנו למדנו את זה בשיעורים על העיבור. זו בעצם הצורה שאנחנו צריכים להגיע.
לפנינו יש דווקא כמה צעדים די ברורים. להתקשר בינינו בעשירייה בחיבור כל כך ברור של כל אחד ואחד שנמצא בחיבור הזה, שברורים לנו אפילו חוטי הרשת הזאת, חוטי הקשר שיש בין כולם לכולם. זה דבר אחד. זה מאוד דומה לצורת הסמל הזאת של הכנס, אולי קצת אחרת. והעיקר שבזה אנחנו מכינים מקום לבורא שיתגלה. כמו עוּבר בתוך אימו, כך הבורא מתגלה בתוך הרצון שלנו. בתוך הרשת שלנו אנחנו משתדלים לתת לו מקום, שקודם כל הוא מכין את המקום בשבילו שנקרא "רצון להשפיע", מכל הרצונות שלנו, שאלה בינתיים הרצונות לקבל, אמנם הם מכוונים לקשר בינינו, אבל בתוך הרשת הזאת הוא ייצב רצון להשפיע, ויתחיל שם לאט לאט להתגלות יותר ויותר עד שאנחנו נרגיש שהבורא נמצא ממש בקשר בינינו.
לזה נקווה שאנחנו נגיע. ואנחנו לא רחוקים מזה, יש כאן ממש אפשרות לעשות את זה אפילו תוך כדי הכנס. רק לא לעזוב את הצורה הזאת שאנחנו צריכים לגלות בינינו. יש לנו כל כך הרבה עשיריות וקבוצות למיניהן, וכשכל אחד עושה פעולה בתוך העשירייה שלו, אנחנו צריכים לא לשכוח שאנחנו מחזקים בזה עשיריות אחרות והן אותנו וכך אנחנו מתקדמים.
קריין: מתוך "זוהר לעם", קטע מספר 3.
"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה [...] כתוב, עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, אלא מתוך שמחה."
("זוהר לעם". "ויחי", מאמר "ויחי יעקב", סעיפים 116-117)
כך כתוב בזוהר. זה לא מאמר רב"ש או בעל הסולם, כך כתוב בזוהר עצמו. השכינה, הבורא בונה את המקום שאחר כך מתגלה בו, רק מתוך זה שהאדם עובד על המקום הזה, רוצה שזה יקרה מתוך שמחה. כי אם עדיין הוא נמצא בצער נגד הרצון לקבל שלו שהוא נלחם ומצטער, עדיין הוא תלוי ברצון לקבל שלו, הוא עוד לא כל כך עולה מעליו. זה שהוא כבר מתעלה מעל האגו שלו, זה נותן לו את הרגשת השמחה, וכך הוא מתקדם, מתקרב לגילוי הבורא.
קריין: קטע מספר 4 של הרב"ש.
"האדם צריך לשמוח בזה, על כל פנים יש לו חסרון על רוחניות, מה שאין כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות.
וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991)
זאת אומרת, עד כמה שאנחנו בקשר בינינו רוצים להיות בהשתתפות, בהתחברות, בשמחה מזה שאנחנו הולכים לגלות קשר בינינו על מנת להשפיע בינינו לבורא, עד כמה שאנחנו נמצאים בזה בהתרוממות רוח, לפי זה אנחנו יותר קרובים לתכונת הבורא, שאז הוא מגלה בינינו את המקום ואחר כך את עצמו בעצמו. לכן סך הכול "עבדו את ה' בשמחה"2 כמו שכתוב. וזה באמת תנאי מאוד חשוב והכרחי, כי לא יכול להיות שאדם מתקדם לרוחניות והוא בוכה, אלא אם הוא בוכה, זה סימן שהוא עדיין לא יצא מהאגו שלו.
שאלה: האם אנחנו יכולים להיות שמחים שאנחנו בתפילה במשך כל הכנס?
קודם כל אנחנו צריכים להיות שמחים בזה שאנחנו הגענו לכנס, כי זה דבר מיוחד. הבורא נתן לנו אפשרות להתאסף בכמויות כאלה, ובעולם שכולו סוער ומאבד את הכיוון, שנמצא באיזו צניחה חופשית מכל אותן הגבעות ומכל אותן מטרות גדולות שרצו להשיג. ועכשיו הם מבינים שזה בכלל לא העניין, שאי אפשר להשיג שום דבר, שאי אפשר להתקדם אפילו לזה.
לפי מה שמדברים החכמים, אנחנו עכשיו יכולים לדבר על זה שאף אחד לא יודע מה יקרה, מה יקרה מחר, מה יהיה בעוד כמה זמן. זה כבר ברור לכולם. לכן זו בעיה. אנשים נמצאים בייאוש, בחוסר אונים, בחוסר תקווה, אנחנו עוד לא יודעים איך אנחנו נצא מהפנדמיה הזאת. אמנם לא רוצים לגלות לנו את הצורה האמיתית ואת המצב האמיתי של העולם, אבל בכל זאת זה יתגלה ואנחנו נראה למה הגענו. ולאט לאט כל האנושות תרד לרמות אחרות לגמרי של חיים לעומת עכשיו, של קשר של שירות. ואנחנו צריכים דווקא ללכת קדימה ולגלות שמחה בזה שאנחנו יודעים בשביל מה ולמה זה קיים, מי עושה את זה, שבצורה כזאת הבורא רוצה לקדם את כל האנושות לחיבור.
וכאן אנחנו דווקא רוצים להשתדל להסביר לכולם שהמצב הזה הוא הכי הכי נכון לחיבור. שכל מה שקורה באנושות, לא חשוב באיזו צורה זה קורה, זה מקדם אותנו אך ורק למצב שבו נוכל להתחבר בצורה הכי טובה, מהירה ונוחה, ש"מעלים בקודש ולא מורידים בקודש." כך אנחנו צריכים לראות, במיוחד דווקא בדור האחרון.
שאלה: אנחנו כולנו התאספנו עכשיו ויש שמחה כל כך גדולה ועיניים עם דמעות של שמחה. מה אתה יכול להגיד על הדמעות של השמחה? מה זה הרגש הזה שאנחנו חווים כולנו יחד עכשיו?
אני שמח מאוד. רק עכשיו קבלתי פתק שנמצאים איתנו בקשר רק ברשת שלנו, בלי שמתחברים מכל מיני צורות אחרות, יותר משבעת אלפים משתתפים, וזה לא היה כך באף כנס. ואני מאוד שמח שאנחנו נכנסים לחיבור הזה, חיבור רציני. שאנחנו יותר יכולים להבין, להרגיש, לדבר על מטרת החיבור, איך הוא צריך להתרחש בנו. אני מקווה מאוד שאנחנו נלמד, ולא רק נלמד, אלא גם נממש את החיבור בצורה כזאת שנתחיל לגלות מקום שבו הבורא צריך לגלות בינינו, את הצורה הזאת שאנחנו מייצבים בשבילו, וכל זה יהיה בדרך שאנחנו נדבר על זה כאן ונשיג.
אז בינתיים השיעור הראשון הוא ככניסה, כפתיחה. וצריכים לראות איך אנחנו מסתדרים, איך אנחנו מכירים זה את זה, איך לשאול ולדבר בינינו. כך זה יקרה.
שאלה: מצד אחד יש השתוקקות מאוד גדולה לחיבור החדש הזה שאתה מציג, שאתה מתאר לנו. מצד שני, יש עדיין את הרשמים של הטעמים הישנים של החיבור שהיה לנו. איך להיכנס נקיים עכשיו לכנס, שנרגיש את החיבור?
היו לנו חיבורים אגואיסטיים למיניהם בכל מיני צורות, ועכשיו אנחנו מדברים על החיבור שהוא לגמרי אחר באיכותו. ולכן אין כאן בעיה, צריכים להתייחס למה שאנחנו עושים עכשיו כמו ליצירת כלי חדש, תנאים חדשים. שאם אני לא אצור קשר פנימי מלב ללב בין החברים, לא אייצב כך את רשת הקשר בינינו, לא יהיה לי מקום לגילוי הבורא.
לכן אני לא מסתכל על שום דבר בחברים שלי, כל מה שהיה לנו, וכל מה שיש להם בצורה הגשמית, זה בכלל לא חשוב לי. אלא חשוב לי איך אני מקבל אותם בצורה רוחנית כשותפים הרוחניים שלי. לא לפי הגוף, ולא לפי האופי הגשמי, שום דבר לא חשוב לי. אני רק מסתכל על זה, שעד כמה שיכול להיות שהם דוחים אותי, לא נעימים לי, אבל הם רוצים אותה המטרה כמוני. ולכן דווקא איתם אני אצטרך להשיג את המטרה הזאת, כך הבורא מסדר אותנו יחד, כמו שבעל הסולם מסביר לנו במאמר הערבות, ואנחנו כך צריכים להתקדם אליו.
אם אני רוצה לגלות את הבורא, לגלות את הנשמה שלי, לגלות את העולם השלם, הנצחי, ולקבוע את המקום שלי בו, ואנחנו יכולים לעשות זאת כאן ועכשיו, העולם הזה זו הזדמנות לזה, אז בואו לא נפספס את ההזדמנות הזאת, וניתן את כל הכוחות שיש לנו כבר עכשיו בכנס הזה כדי שנגיע למצב שבו אנחנו נגלה את הנשמה ובה נגלה את הבורא.
שאלה: כתוב שברוב עם הדרת מלך. אנחנו נמצאים עכשיו כשבעת אלפים איש, איך אנחנו יכולים להביא את גדלות הבורא?
כשאני דיברתי עם רב"ש, הוא סיפר לי על בעל הסולם עד כמה הוא רצה שיבואו אנשים ללמוד, והוא היה מוכן לדבר לאבנים, ממש, לא חשוב, רק שמישהו ישמע, ואף אחד לא רצה לשמוע. זה היה בתחילת המאה העשרים. היום אנחנו הגענו למצב שפתאום מתגלים לנו אנשים, קבוצות מכל כדור הארץ, ופשוט הזמן עושה את שלו, לא שאנחנו, זה ברור לנו, לכל אחד ואחד.
לכן אנחנו רק צריכים כולנו בשיתוף שלנו לחבר את עצמנו עוד יותר ועוד יותר לאותה המטרה. שכל אחד פועל בתוך עשירייה, וכל אחד חושב גם על יתר העשיריות שסביבנו. וכך אנחנו מגיעים לכוח גדול מאוד, גם כללי, שזה שבעת אלפים משתתפים, וגם פרטי שזה כל עשירייה ועשירייה. וכך אנחנו ודאי שיכולים לעורר את הבורא להתגלות, לעזור לנו לגלות אותו לפי השתוות הצורה וכך נתקדם. אין לי ספק בזה שאנחנו יכולים לעשות זאת.
רק תבינו ששבעת אלפים אנשים זה שבע מאות עשיריות, וזה הרבה יותר מזה, זה כוח עצום. לכן העבודה שלנו היא רק לא לשכוח שאנחנו נמצאים בכוח כזה גדול, ומיום ליום יתחברו עוד ועוד ועוד, יותר ויותר. וכל התנועה הזאת, "בני ברוך", היא תתפשט ותתרחב ואתם תצטרכו לנהל אותה, להחזיק אותה, לעורר אותה, לנענע אותה, וכך לגלות. נקווה שאפילו במשך הכנס הזה אנחנו כבר נתחיל להרגיש איך הבורא מתחיל להתגלות בנבראים.
שאלה: הגעתי עם הרבה ציפיות ושמחה, אבל ברגע שהתחיל הכנס נשארתי כמו ריק לגמרי. האם עלי לשמר את המצב הזה ולייצר איזו שמחה מלאכותית, או שעלי לנסות לצאת מהמצב הזה של הריקנות?
אם אתה נכנס למצב חדש, אתה תמיד מרגיש את עצמך ריק, שאין לך מה להגיד, ובכלל מי אתה כאן, ומה אתה, ובשביל מה אתה, ומה קורה כאן, אז אתה לא יודע כלום. אתה כאילו לא נמצא בקשר עם מה שקורה כאן באירוע. זה בתנאי שאתה נמצא בתכונות חדשות וזה יפה מאוד. זו דווקא כניסה נכונה למצב החדש. וכאן אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות שנדרשות מאתנו עד שאנחנו נגלה את עצמנו בצורת העיבור ויותר מזה. כך זה.
שאלה: אנחנו שומעים את הגדלות שלו בכל עשירייה. איך אנחנו יכולים להרגיש את הגדלות הזאת בתוך העשיריות?
אך ורק אם אנחנו נשתדל להקים עשירייה, לפי זה אנחנו נכיר את הבורא ונכיר את הגדלות שלו. אין שום צורה אחרת. ואני לא רואה בשאלה הזאת משהו חדש. אנחנו רק עכשיו דיברנו על זה, שאי אפשר להכיר את הבורא אלא רק מתוך העשירייה.
בזה שאתה מוותר על הרצון לקבל שלך ורוצה להתייחס לחברים ברצון להשפיע, אתה בזה כבר בונה, זה נקרא "אתם עשיתם אותי.", אנחנו כבר בזה עושים בעצמנו אותה הצורה שתקרא "בורא", "בוא וראה". כך אנחנו עושים את זה. זה לבטל את הרצון לקבל ולהרכיב בינינו קשרים של רצונות להשפיע בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי. ואז בצורה הדדית כזאת שאנחנו מבטלים את הרצון לקבל ומגדילים את הרצון להשפיע זה לזה, על ידי זה אנחנו מתחילים לייצב את הבורא, "בוא וראה". אלה פעולות כאלו שאנחנו צריכים כך לעשות, ואז בינינו כך הוא יתגלה.
קריין: קטע מספר 5 מבעל הסולם.
"מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.
לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
עכשיו אנחנו נעשה סדנה, גם גברים, גם נשים, עשיריות גדולות, קטנות, אפילו שני אנשים שנמצאים בקשר ביניהם גם יכולים לעשות סדנה.
סדנה
איזה קשרים בינינו אנחנו צריכים לבנות ולקיים, כדי לגלות אחר כך בו, במקום הזה, בקשרים האלו, את הבורא?
*
על ידי מה, איך אני מעורר את החברים שהם יתרגשו ויתקדמו עוד יותר לייצב מקום לגילוי הבורא? איך אני משפיע לחברים פרקטית, לא במילים סתם מסביב, איך אני עובד על זה גם עכשיו וכל הזמן כדי לעורר חברים לייצב בינינו מקום לגילוי הבורא? מה אני עושה בשביל זה?
*
איך בכל זאת במשך הכנס בצורה פרקטית אני מראה לחברים שאני כל הזמן דואג לקשר בינינו? תוך שלושה הימים האלה איך אני דואג, איך אני מראה לחברים שאני דואג רק לקשר בינינו? אבל לא במילים, אלא בצורה פרקטית מה אני יכול לעשות?
*
איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהבורא מתגלה בינינו? בכל אחד ואחד הוא לא יכול להתגלות, הוא יכול להתגלות רק באוסף של הנטיות להשפעה ההדדית בינינו, איך אנחנו יכולים לתאר את זה? איך אנחנו יכולים לתאר את הבורא שמתגלה ביחסי השפעה בינינו?
*
שאלה: הכלי הזה שהוא מכין שדיברת עליו, האם הכנס הזה הוא המענה שלו לקריאה שלנו, האם הוא מקדים אותנו או שאנחנו צריכים להקדים חיסרון למענה שלו?
אני לא יודע למה אתה מתכוון, מקדים, מענה, אני יודע רק דבר אחד, אם אנחנו נשתדל לייצור קשר בינינו ושבהחלט הקשרים האלה הם יהיו במשהו דומים לכוחות להשפיע, אז בכוחות האלה שאנחנו מושכים זה לזה הבורא יכול כבר להתחיל להתגלות לפחות בצורת "נפש". זאת אומרת אנחנו כבר יכולים לבנות משהו לגילוי כוח עליון. זה הכול תלוי סך הכול במידת החיבור בינינו, באופן החיבור בינינו, בעוצמת החיבור בינינו. הכול אנחנו קובעים אך ורק לפי החיבורים בינינו.
אין שום אפשרות אחרת לגלות את הבורא, אלא אתה צריך לעשות רשת קשר בינינו שבה הוא יכול להתגלות. וזה מה שאנחנו צריכים, גם לשכנע את עצמנו שכך בונים, כי זו הייתה השבירה, הייתה רשת כזאת ונשברה, ומזה שנשברה אנחנו צריכים להקים אותה בחזרה.
מה ההבדל בין שהייתה לבין שאנחנו צריכים להקים אותה בחזרה? כשאנחנו מקימים אותה נגד האגו, שאותה עוצמה שהבורא הכניס לתוך הקשר בין כל הרצונות, אותה העוצמה הפכה להיות לדבר מנוגד לחיבור, זה האגו שלנו, זה נקרא "בראתי יצר הרע", ואנחנו בחזרה רוצים לבוא ולבנות בכל זאת קשר בין כולנו, ואז בזה הבורא מתגלה.
זה כבר מספיק מקום, מספיק מתח בין שלילי לחיובי, בין רצון לקבל לרצון להשפיע, כדי שהבורא יוכל להתגלות. הוא יכול להתחיל להתגלות כבר בניגוד, על פני הניגוד בין שתי התכונות האלה לקבל ולהשפיע. אחרת הנבראים לא יכולים לגלות אותו, אחרת הנבראים יהיו בצורת אדם הראשון כמו שהיה, שבשבילו זה לא היה משהו, לא היה מכיר, לא היה מבין מה בדיוק קורה לו, זה נקרא אדם הראשון לפני החטא. זאת רשת שלא יכולה לגלות שום דבר.
לכן כדי שאנחנו נגלה את הבורא אנחנו צריכים אותו רצון שנוצר בשבירה להפוך בעל מנת להשפיע ואז בזה אנחנו מגלים, בפער בין הרצון לקבל האגואיסטי שנוצר בזמן השבירה לבין הרצון להשפיע שאנחנו נייצב לאחר השבירה, בתיקון, בפער ביניהם אנחנו נגלה את הבורא. בין פלוס למינוס. וכמה שיותר מינוס ופלוס ביניהם, בצורה של קונוס, זה יתגלה, כך אנחנו נגלה אותו יותר ויותר ויותר, בין מינוס לפלוס.
תלמיד: איך במהלך הכנס אנחנו מראים אחד לשני שאנחנו דואגים למערכת הקשר הזאת בצורה פרקטית?
בכל מיני צורות. יכול להיות שאתם נפגשים גם בצורה פיזית, אז גם בזה, בכל מיני צורות אחרות שאתם משתתפים בדיבורים ביניכם. העיקר שכל אחד צריך לחשוב טוב טוב שכל מילה ומילה שהוא מדבר עם החברים היא צריכה לעורר, להעביר לחברים את ההתפעלות שלו, ההתרגשות שלו מזה שהוא נמצא בקשר איתם ובקשר הזה הוא ממש נמצא בנטייה ובהמתנה לגילוי הבורא.
שאלה: השמחה הזאת, ההתלהבות הזאת שצריך להעביר לעשירייה זה הניצוץ שמאפשר את החיבור, ואם כך, מה יהיה חומר הדלק להמשיך את החיבור הזה לאורך זמן?
שאנחנו דואגים, "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו דואגים שכולנו נהייה בהתלהבות. ואם מישהו נופל אז מיד משתדלים לעזור לו לקום וכל הזמן מושכים את עצמנו יותר ויותר קדימה על ידי השפעה הדדית המתגברת וכך בונים את הרשת עד שמתחילים לגלות בתוך הרשת הזאת עובר. הרשת הופכת להיות למקום לעיבור ואז אנחנו מגלים כוח השפעה שהוא מתחיל להתגלות בתוך רשת היחסים בינינו, שזה בעצם כוח הבורא, זה נקרא "אתם עשיתם אותי".
בסופו של דבר הכול צריך להתברר בצורה מאוד פשוטה. כל הבלבולים הם מחוסר הבנה. כמה שיותר מבינים נעשה הכול יותר פשוט. יש יותר דקויות מבחינת ההרגשה, מבחינת הבירורים, אבל התמונה מתבררת יותר ויותר עד שנעשה הכול "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות".
שאלה: כתוב שמי שרוצה ללכת בדרך של השפעה צריך להיות תמיד בשמחה, האם זה אומר שאנחנו צריכים כל הזמן לשחק את השמחה הזאת?
כן. אנחנו צריכים תמיד לשחק שמחה, אפילו שאנחנו לא כל כך שמחים ויש לנו כל מיני מצבים כאלה. ישנם לפעמים מצבים שאנחנו לא יכולים להתגבר עליהם, אני ראיתי אפילו את רב"ש במצבים כאלו, שלא יכול היה להתגבר, ואז הוא לא רצה שאני אראה אותו אפילו, אבל זה מה שקורה לכל אחד, למקובלים הכי גדולים. אבל בדרך כלל אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן לעלות את עצמנו מהמצב שאנחנו נמצאים עוד יותר למעלה. זאת אומרת לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, יכול להיות שזה מצב טוב, אבל אני רוצה להיות במצב עוד יותר טוב. הנטייה הזאת היא חייבת להיות תמיד. את זה ממש תרשמו ותנסו לא לשכוח. זה חובה שכך אנחנו נתנהג.
שאלה: האושר שלי זה השמחה שאנחנו משיגים בחיבור בעשירייה וזה מה שאני רוצה להעניק לבורא, את השמחה הזו?
כן. גם זה טוב. מצוין.
שאלה: אנחנו עובדים בעשירייה מאוד מאוד קשה, עליות, ירידות, עבודה בינינו, אם אפשר, במילים שלך, כשיתגלה הבורא בינינו איך זה ירגיש, איך נדע את זה, מה מרגישים?
אנחנו על זה עכשיו מדברים ואתה שואל אותי על מה שדיברנו. עכשיו אנחנו דיברנו על זה איך אנחנו בונים רשת קשר בינינו כזאת שבה אנחנו מצפים לגילוי הבורא. ואתה שואל על זה.
תלמיד: אתה יכול לתאר במילים שלך מה מרגשיים כשמתגלה שם הבורא?
כוח השפעה בינינו.
שאלה: האם הרשת הזאת יכולה להיות בין שני חברים? בין כמה חברים הרשת הזאת אמורה להיות, יש מינימום?
הרשת הזאת יכולה להיות בין שני חברים, אבל רצוי שבין עשרה, לא יותר מעשרה ולא פחות משניים.
שאלה: אם אני מרגיש מצבים קשים ומעורפלים האם אני יכול להראות לחברים שאני זקוק לעזרה או שאני צריך לשחק עד הסוף?
אתה חייב לשחק עד הסוף, כמה שאתה יכול לעלות למעלה מהמצב שלך ולשחק שאתה נמצא במצב טוב, מצד אחד, מצד שני אם אתה באמת רואה שאתה כבר לא מסוגל לכלום, אתה צריך להגיד לחברים ולבקש עזרה. אבל זה רק אחרי שאתה ניסית כל מה שאפשר.
שאלה: למדתי שהבורא זה כוח האהבה. האם כשאני אומר לחבר בעשירייה שלי שאני אוהב אותו ומרגיש בפנים חמימות גדולה, האם זה נחשב לגילוי הבורא?
לא. זה לא גילוי הבורא. יכול להיות שכדאי לך לבדוק את הלב, כי יכול להיות שיש לך בעיה עם זה, אבל זה לגמרי לא גילוי הבורא. אתה לא השגת כוח השפעה בקשר עם החברים, אז איך אתה יכול לגלות את הבורא? קודם כל אתה חייב להשיג השפעה לחברים, ולא לאחד, אלא לחברים. ואז בתוך הנטייה הזאת לחברים, ושאתה מרגיש שגם הם מתייחסים אלייך כך, בתוך הרשת הזאת אתה יכול להתחיל לגלות את הבורא, ועוד נדבר על זה. אין כאן מקום לדמיונות.
שאלה: יוצא שאנחנו יוצרים ומשקמים את חוק האהבה שהיה מבוסס על תכונת ההשפעה, והשמחה הזאת היא מרכיב כולל של כל ההרכבה הזאת.
נגיד שכן. שיהיה כך. אנחנו נראה שאחר כך זה מתרחב יותר ויותר.
שאלה: כשאנחנו מגיעים למצב של הודיה, איך אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי להגיע לחיבור עוד יותר גבוה?
ההודיה עצמה היא מעוררת אותך לחיבור יותר גבוה.
שאלה: הייתה לנו הכנה מעולה לכנס, ודווקא עכשיו יש הרגשה של דחייה וחוסר רצון לשום דבר, אין ריכוז. איך עליי להתנהג, מה עליי לעשות עכשיו?
קודם כל אתה צריך לפנות לעשירייה שלך שהם יעזרו לך לצאת מהמצב הזה. דבר אחד. דבר שני, זה שאתה מרגיש בתחילת הכנס כזה מצב, אני כבר דיברתי על זה, שזה דבר מאוד טבעי ואומר רק על תחילת המצב החדש. ולכן דווקא תשמח שיש לך עכשיו מצב לא טוב שאתה ממנו הולך לעלות יותר ויותר. אלא לאט לאט, תוך שיעור ראשון או שני אפילו, אתה תתחיל להרגיש, אם אתה משתתף עם כולנו, איך אתה מתעלה. אבל הירידה הזאת, אמנם אני לא מבין מי אתה ומה אתה, אבל הירידה הזאת היא טבעית והיא טובה. ואם לא למדת איך לעלות מירידה אז תלמד. יש פה בעיה, יש לך בעיה.
שאלה: האם אנחנו צריכים לחשוש שהשמחה מההתאספות שלנו היא בגלל מילוי אגואיסטי?
בינתיים כן, יש בזה הרבה מהאגו שלנו. אבל בכל זאת אנחנו נמצאים בדרך, אפילו שאנחנו כולנו עדיין שקועים ברצון האגואיסטי, כמו שכותב רב"ש, אבל אנחנו שמחים מזה שאנחנו נמצאים בדרך ויכולים להגיע לזה. זה איפה שרב"ש כותב על "איש את רעהו יעזורו", במאמרים הראשונים שהוא כתב. ולכן שמחה היא בכל זאת שמחה של קדושה, כי אנחנו משתוקקים לקדושה, עדיין לא נמצאים בה אבל בכל זאת מכוונים את עצמנו אליה כמה שמסוגלים. הילד שמתחיל לגדול הוא עדיין לא יודע כלום על מה שהוא יהיה ואיך ומה, אבל בכל זאת כבר גדל ומיום ליום מתקדם. אני מקווה שאנחנו בכנס הזה נתחיל להרגיש הבחנות רוחניות ממש.
שאלה: איך לשדר שמחה מהציפייה לגילוי הבורא, ולהרגיש יחד עם זאת שמחה של חברות וגם להקשיב לך?
האדם צריך להיות גם בשמחה, ובכל זאת יחד עם זה לפתוח את האוזניים, את הלב וגם את המוח כדי לקלוט כול מה שנמצא בינינו, כדי בזה עוד יותר לשמח את הלב.
שאלה: האם אפשר לראות בחיבור על ידי האמצעים הטכנולוגיים, זום, גלקסי וכולי, כאימון מטעם הבורא לחיבור יותר חזק, רוחני?
לא. אין שום קשר בין החיבור שלנו לחיבורים טכנולוגיים. לגמרי לא. אין שום קשר.
תלמיד: חיבור בינינו, אבל שמעלה אותנו לשלב יותר חזק, שנהיה כאילו רחוקים ומחוברים יותר מבחינה רוחנית.
לא. זה סתם אמצעי שניתן לנו מהעולם הזה כדי שאנחנו נגיע לכלי של הדור האחרון. אבל לא שיש בסוגי הקשרים האלה משהו רוחני. לא. תחשוב רק על איך להגיע להרגשה שבלב החברים.
שאלה: האם התחושה הזאת של חום שאנחנו מרגישים עבור החברים זה גילוי הבורא? אם הבנתי נכון, אתה אומר שאולי זה יכול להיות רק דמיון, שזה לא בהכרח גילוי הבורא. אם כך, איך אפשר להיות בטוחים שאנחנו מגלים את הבורא?
אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו מגלים את הבורא מתוך זה שהוא מתגלה ברצונות שלנו. כשאנחנו מייצבים את עצמנו בקשר בינינו, ברצונות להשפיע זה לזה, אז כשאנחנו מייצבים בינינו בעשירייה שלנו רשת כזאת של יחסים, של נתינה, עזרה הדדית, משהו, שמרגישים שמלב ללב זה עובר, אז בזה, בפנים, בתוך היחס הזה, אנחנו מגלים משהו חדש. והדבר הזה שיתגלה יהיה ברור לנו שזה הבורא, שזו מציאות של השפעה, כוח השפעה שמתגלה בתוך רשת הקשרים בינינו.
שאלה: מהו הכוח המגן עלינו כשאנחנו נמצאים בהתקפה?
אין לנו הרבה כוחות, יש לנו רק כוח אחד. כוח הבורא שמצד אחד הוא שלילי, שנקרא "בראתי יצר הרע", וכוח הבורא שמהצד השני הוא חיובי, שזה שלו, הכוח הטוב. שני הכוחות האלה הם מגיעים אלינו מהבורא ואנחנו באמצע. אנחנו כנבראים נכללים משני הכוחות האלה, ואם אנחנו קובעים כוח חיובי על פני כוח שלילי, בזה אנחנו מגלים גם את המקור של הכוח החיובי שזה הבורא. זה הכול. יותר מזה לא. לנו אין שום כוחות, רק לקבוע איזה כוח אנחנו רוצים שהוא ישלוט בינינו.
שאלה: יש שמחה מהשפעה ויש שמחה מקבלה. האם אנחנו צריכים להבדיל בין השניים, או פשוט להיות בשמחה כשמתחברים למשהו כל כך גדול?
גם כן. כשאני משייך את עצמי לאיזו זרימה גדולה מאוד שהיא כולה לוקחת אותנו למטרת הבריאה, לגמר התיקון, ודאי שרק שייכות לזה, כי אני לא יכול עדיין בינתיים להשתתף בזה בצורה יותר מהותית, היא גם בכל זאת ממלאה אותי. כן.
שאלה: בשביל לקבל את הבורא בינינו, האם יותר חשוב לשמוע שהחברים מדברים או שאני צריך לדבר, ואיך לאזן את שני הדברים האלה?
אני צריך לראות איך החברים מדברים על החיבור בינינו, ואני צריך גם לדבר בצורה כזאת כמוהם כדי להוסיף לאותה הזרימה החיובית למטרה.
שאלה: כאשר החבר שואל שאלה, יוצא מצב שזה נכנס לתוך הלב. האם אפשר להעביר את זה בעשירייה בעבודה בינינו במשך השיעור לב ללב?
ודאי, כן. התרשמות חיובית אתה יכול להעביר בין החברים. קיבלת מאחד ואתה מעביר לשני.
שאלה: העשירייה מורכבת ממכלול של תכונות של הבורא, איך אנחנו נתאמץ להשיג, לרכוש תכונות אלה?
איך אנחנו נתאמץ? אנחנו צריכים להתאמץ לרכוש תכונות השפעה על פני תכונות הקבלה מזה שאנחנו מדברים על זה, מתפעלים מתוך המאמרים של המקובלים, ואז האור העליון, על ידי זה שאנחנו רוצים, אנחנו מבקשים שהוא ישפיע עלינו ויביא לנו את תכונת ההשפעה.
שאלה: ההנאה והשמחה מחוברות עם הרצון של העבודה לבורא ואין לזה קשר אם אני מרגישה טוב או רע. האם זו רק החלטה?
אנחנו נשאיר את השאלה הזאת לקראת סוף הכנס. בעוד יומיים תשאלי אותי, אם עדיין השאלה תהיה בתוקף אני אענה לך.
שאלה: מה אנחנו בדיוק צריכים להרגיש בקשר עם החברים?
אתם צריכים להרגיש שאתם תלויים זה בזה. ואם לא מרגישים אז לפחות, כך כותבים מקובלים שאתם צריכים להרגיש. אז אתם צריכים להשתדל להרגיש איך אנחנו קשורים זה לזה. למה? כי אם אני לא אבנה רשת קשר ביני לבין החברים, אני לא אוכל לגלות את הבורא שמתגלה רק ברשת קשר חיובי בינינו. לכן אנחנו חייבים את זה לבנות. ואנחנו כל הזמן במשך הכנס נשתדל, נשתדל לבנות כאלו יחסים.
שאלה: יש שמחה מהחברים, יש שמחה לחברים ויש שמחה עבור החבר. השמחה עבור החבר, זוהי הנקודה המתוקנת של החיבור?
אל תהיה חכם ופילוסוף. אתה תהיה פשוט קשור למה שכותבים מקובלים, זה הכול. אני לא אלך לפלפולים שלך, "אחרי זה, לפני זה, בעד זה, נגד זה." פשוט תגלה שמחה שיש לך קשר עם החברים, בצורה הדדית. יחס מזה שיש רשת קשר ביניכם.
שאלה: אם אני מרגישה את משיכת החברות לרוחניות, אני מתפללת לבורא שימלא את רצון החברה, האם זה המימוש של "איש את רעהו יעזורו"?
כן, מצוין. את דיברת בצורה יפה מאוד.
שאלה: האם מצב ההתרחבות יכול להפחיד?
אם יש לך קשר עם החברות בעשירייה, אין מה לפחד ולא יכול להיות שיש לך פחד. הקשר מבריח את כל הפחד.
אני שמח שיש לנו מעל 7,000 רשומים, משתתפים. אני מאוד מקווה שיגיעו עוד ועוד ועוד יותר אנשים שנרשמים אצלנו. אני שמח שאנחנו התחלנו את הכנס וכבר אני רואה, יש כאן בכל זאת זרימה לכיוון החיבור וגילוי הבורא, ולא ללכת אחרי איזה עניינים פרטיים של השיעורים. אנחנו בזה נקווה שנישאר, וכל הזמן נדחוף את עצמנו לצורה כזאת עד שנגלה באמת את הבורא בתוך הנברא, שהנברא זה הקשר בינינו.
בצורה שיטתית אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו בונים את הכלי לגילוי הבורא, שגילוי הבורא לנברא זו מטרת כל המציאות, ואנחנו נתחיל להשיג את זה. בהצלחה.
(סוף השיעור)