שיעור צהריים 13.03.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור בנושא -"מאהבת הבריות לאהבת ה'"

קריין: נושא - "מאהבת הבריות לאהבת ה'", קטע מספר 1.

הנושא הזה מאוד מאוד חשוב כי הוא קרש קפיצה לגמר התיקון, לאהבת הבורא, לשם עלינו להגיע כמטרה כסוף ההתפתחות הרוחנית שלנו. אי אפשר להגיע לאהבת הבריות מלבד דרך העבודה שלנו שנמצאת ממש בידינו, מהדבר הגשמי שאנחנו יכולים לראות לפנינו כקבוצה, כחברים, כהתקרבות אליהם, ודרך זה להגיע לאהבת הבורא. אנחנו מקבלים דרך אהבת חברים כוח מיוחד, אור עליון מיוחד שמשפיע עלינו ומתקן אותנו ונותן לנו את אהבת הזולת עד כדי כך שמגיעים למה שלא מסוגלים להגיע אחרת, ל''אהבת הבורא''.

כי הבורא נסתר מאיתנו, הוא נמצא מחוץ לחושים שלנו ואנחנו לא מסוגלים לתאר אותו, ולא יכולים לבנות את היחס אליו בשום צורה, רק על ידי התקרבות לחברים, דרך כל הקלקולים, ההפרעות, הירידות והדחיות, אנחנו בכל זאת ממשיכים מאהבה עצמית לאהבת הזולת, ולומדים בדרך הזאת, בפעולות האלה מה היא ''אהבת הבורא'', שלגמרי נעתקת מאיתנו, כמו שהבורא נעתק כך גם האהבה אליו ודאי לא מורגשת בנו, ואם כן מורגשת אז בצורה אגואיסטית. זו בכלל לא אהבה, זו אהבה עצמית המתלבשת כאילו באהבת הבורא השגויה. אבל על ידי כך שאנחנו נמצאים יחד בחיבור בינינו בקבוצה, בחבורה, אז לאט לאט על ידי הרבה מאוד מצבים וזמנים נגיע למצב שכן נתחיל להרגיש כמה חשובה לנו אהבת החברים. וממנה ואילך נרגיש שמתלבש בנו גם כוח מיוחד יחס מיוחד לבורא שהוא הפוך ולגמרי לגמרי לא מורגש. אבל באהבת חברים מתלבשת בנו אהבה אחרת, אהבת הבורא, וכך אנחנו מגיעים לטבע שלו, טבע של השפעה, אהבה, חיבור, יציאה מעל האגו שלנו, כך אנחנו הולכים ומתקרבים למטרתנו, למטרת ההתפתחות שלנו.

אלו שלבים שדיברנו עליהם הרבה, אנחנו צריכים ללמוד איך מתלבשת האהבה העצמית שלנו באהבת חברים ומאהבת חברים איך אנחנו משיגים את אהבת הבורא. הכול על ידי הכוח העליון. אם נשתדל להשתמש בו נכון אז הבורא יעשה בנו את כל השינויים האלה ונגלה בסופו של דבר שיש לנו יחס לבורא. והיחס אליו הוא אהבה. בואו נתעמק ונרצה להרגיש זאת. וכך נתחיל לראות איך בדרך מההתחלה ועד הסוף מתלבשים זה בזה כל המדרגות, המצבים, עד שנגיע לסוף התיקונים שלנו.

לכן כתוב כאן על ידי הרב"ש

"יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה"."

(הרב"ש. 410. "אהבה עצמית ואהבת ה'")

הבורא העמיד לנו תחנה בדרך, מעין מצב שאליו אנחנו כן יכולים להגיע, כי אהבת הבריות מובנת לנו בחלקה ומורגשת בחושים שלנו, וכשאנחנו בכל זאת משקיעים, מתאמצים להגיע לאהבת חברים, לאט לאט האור העליון פועל ומביא אותנו לאהבת הזולת שמטרת השיא שלו היא אהבת הבורא. כך בנוי המצב שלנו, כך בנויה הדרך שלנו, נראה איך נעלה לשם.

שאלה: מהי הרגשת ''אהבת הזולת''?

יש לנו ''אהבה עצמית'' ממנה אנחנו מתחילים, אדם אוהב את עצמו, שומר על עצמו ודואג לעצמו בכל רגע ורגע בקיומו. כשהוא מבין שרק זה מכוון אותו בכל רגע בחייו הוא מתחיל לבדוק איך והאם הוא יוכל להיות מסוגל להפוך את כל הדרך שלו, שלא יאהב את עצמו אלא במשהו יאהב גם את החברים, שיתקרב לכך, כשהוא מתחיל במשהו לאהוב את החברים, בכל זאת יש לו לזה מקום במצבנו, בעולמנו, הוא יכול לפחות לתאר לעצמו כמה הוא יכול להתייחס לחברים בקבוצה כמו לעצמו, הכול בשבילו הופך להיות שווה, הוא מתייחס אליהם כמו לעצמו. כך לאט לאט הוא מתחיל להרגיש איפה עוד אפשר לבנות מקום של אהבה, חיבור, תפיסה שהוא לא מתחשב בשום דבר מלבד להתקרב ולתמוך בחברים, כך שזה יהיה בשבילו כאילו הוא דואג ותומך בעצמו. אחר כך לאט לאט הוא ממעט לדאוג לעצמו ודואג רק לחברים כך שמשקיע בהם את כל הכוחות והמחשבות שלו, ובזה ממש מאבד את עצמו, והחברים ממלאים לו את כל המציאות.

שאלה: האם אפשר לאהוב את הזולת כמו את עצמי כשאני בדעת ולא באמונה ולהבין שהוא חלק ממני?

הכול תלוי זה בזה. ככול שאנחנו יכולים להתקרב לחברים ומתחילים להרגיש שאנחנו והם זה כלי אחד והבורא נמצא בקשר בינינו ולא בשום צורה אחרת, כך אנחנו מגיעים למצב שאין יותר מהחברים, ואדם ממש רואה את עצמו רק כאמצעי להגיע לאהבת חברים, ובזה הוא כבר מתחיל להשיג את אהבת הבורא שמתלבשת באהבת חברים.

שאלה: למה אפשר להגיע לאהבת הבורא רק דרך אהבת חברים שהיא גשמית?

כי אנחנו השקועים ברצון לקבל לעצמנו בלבד, צריכים אמצעי, מעין קרש קפיצה, לקפוץ מאהבה עצמית לאהבת הזולת כולל אהבת הבורא. אהבת הזולת לפחות נמצאת במצב אותו אנחנו איכשהו יכולים לתאר לעצמנו, להרגיש איך אנחנו קשורים, נמצאים בחיבור בינינו ובאיזה חיבור חיובי או שלילי, אני דוחה את החברים, מקנא בהם, שונא אותם, רוצה לקרב את עצמי אליהם או ההיפך. אני צריך במשהו לאחוז, איך יכול להיות שמאהבה עצמית אגיע לאהבת הזולת שזה הבורא? איך יכול להיות שאעשה זאת? ואז יוצא שאין לי שום אמצעי אחר. אני צריך אמצעי כי אלה שני דברים הפוכים, אהבת עצמי ואהבת הבורא.

הבורא ברא את כלי אדם הראשון בצורה כזאת שאפשר לשבור אותו ואפשר ללמד אותנו מה זה נקרא להיות באהבה עצמית ואהבת הזולת, ואיך לעבור מאהבה עצמית לאהבת הזולת לפי הדוגמאות, לפי ההרגשה שלנו, שנבין ונבצע את הדברים האלה בצורה מוחשית. זה מה שהבורא עשה, אומנם הוא ברא אדם אחד כנגד בורא אחד אבל כדי שיהיה מעבר מאהבת אדם אחד, אהבה עצמית של אדם הראשון, הוא שבר אותו להרבה חלקים, ואנחנו על ידי היכולת להגיע לאהבת הזולת, זאת אומרת לכל החלקים של אדם הראשון, יכולים להגיע למצב ההפוך, לשנאת האהבה העצמית ולחיבור עם אהבת הזולת, ובסוף להגיע לאהבת הבורא. יש פה הרבה מצבים שעלינו לעבור, אבל מכאן אנחנו לומדים שזו הדרך שלנו מכאן ועד גמר התיקון. בצורה כזאת נעלה את עצמנו מאדם הקיים בעולם הזה באהבה עצמית בלבד, לאדם הדומה לבורא באהבת הזולת ובאהבת הבורא בעולם העליון, בהרגשת הנצחיות והשלמות הקיימת במצב של אהבת הזולת.

שאלה: יש לי הרגשה שאני מתקרב לבורא אבל בסוף אני רואה שלמעשה התקרבתי לאגו. איך אחצה את הגשר הזה שהוא חד כמו חרב ודק כמו שערה? אני מרגיש חסר אונים וחסר תקווה.

יפה מאוד אמרת, זו בדיוק הדרך להגיע להכרת האהבה העצמית, כמה אנחנו אוהבים את עצמנו, חושבים על עצמנו ודואגים רק לעצמנו. אחר כך נגיע לשנאת האהבה העצמית, אם כי לא נוכל לצאת ממנה, נרצה ולא נוכל, וכך לאט לאט נתקדם להכרחיות לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת, שלמרות שנאתנו כלפיה במקום לשנוא אותה נתחיל לשנוא את האהבה, הדאגה לעצמנו. וכך צעד אחר צעד נתרחק מאהבה עצמית ונגיע להכרת החשיבות באהבת הזולת עד שנתפלל נבקש ונדאג שהבורא ייתן לנו אהבת חברים ודרך אהבת חברים נגיע לאהבת הבריות, ומאהבת הבריות נתחיל כבר להתקרב לאהבת הבורא. שם כבר נוכל להתקשר אליו כך שנבין מה זה נקרא בכלל לאהוב את הבריות, להבין שכמו שהבורא אוהב אותם גם אנחנו ניכנס להרגשה, לדרישה כזאת, ונתחיל להבין שזה מאוד חשוב לנו.

תלמיד: האם עלינו לשנוא את עצמנו עד למידה כזאת שתהיה לנו אהבה לבורא?

אנחנו לא צריכים לשנוא את עצמנו כמו שאנחנו צריכים לשנוא את האהבה העצמית שלנו. נרצה להפסיק לחשוב על עצמנו, לדאוג לעצמנו, לאהוב את עצמנו, כל הזמן להרגיש את עצמנו, איפה אני ואיפה אני רוצה להיות ומה איתי. במקום כל הדברים האלה נתחיל לדאוג לקבוצה, לזולת, ודרך זה נגיע לאהבת האנושות, ודרך זה לאהבת הבורא.

שאלה: האם הרגשת חוסר האונים שאליה אנחנו צריכים להגיע, היא מצב מתמשך שנישאר בו זמן רב, או שהיא כנקודה הכי עמוקה בים, שכשנגיע אליה ניגע בה וישר נשיג רוחניות?

זה מתרחש בצורה הדרגתית, מאהבה עצמית לשנאה עצמית. בשנאה עצמית נברר מה בדיוק אנחנו צריכים לשנוא בנו, את הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו. וכך, לאט לאט, בהדרגה נגיע לדאגה לזולת, לאהבת הזולת. מדובר קודם כל בקבוצה בה אנחנו נמצאים, שנרצה יותר ויותר לשמור עליה. וממנה ואילך נתחיל כבר להשיג כל מיני מצבים ביחס לזולת, לבריות, ומהם כבר ביחס לבורא. אנחנו עוד נדבר על כך. יש כאן הרבה מדרגות, הרבה מצבים, אבל זו בעצם כל הדרך שלנו. כך אנחנו צריכים להיות.

שאלה: האגו שלנו בונה לנו ציפיות כלפי העתיד. אם אני נפטר מהציפיות האלה לא יהיו לי ירידות? כי מהציפיות האלה אני מתאכזב ואז יש ירידות. האם להיפטר מהציפיות האלה, זה נקרא ביטול עצמי?

תנסה לעשות כך. אני לא חושב שאם אנחנו מבטלים משהו, ממש מזה אנחנו מתקרבים למטרה. אנחנו צריכים במקום לבטל משהו להשתדל לאהוב את החברים. זה מקדם אותנו יותר מהכול. ולבקש מהבורא שייתן לנו קשר לחברים, קשר לקבוצה עד כדי כך שכל הזמן אדאג להם ולא לעצמי, במה אני יכול לקרב אותם לתיקון, לעזור להם. אני כמעט ולא צריך לדבר על זה, אולי לפעמים כך בינינו, אבל העיקר בעצם לדאוג שהם יגיעו לתיקונים ואני אסייע להם בזה בכל כוחי.

שאלה: האם כשאני עושה את הרצון של החבר ליותר חשוב מהרצון שלי אני יוצא מהכלי האגואיסטי שלי, אני יוצא מעצמי ובונה את הכלי החיצוני הזה שבו האור יכול להתלבש?

כן, כך זה נבנה לאט לאט.

תלמיד: איפה מתגלה ההרגשה של אהבת הבורא בכלי הזה, בפרצוף הזה?

ההרגשה לאהבת הבורא מתגלה בתוך האהבה לחברים. הכי קשה, מה שיש לפנינו עכשיו, להגיע מאהבה עצמית לשנאה עצמית מסוימת ולאהבת החברים.

תלמיד: האם כל זה קורה בכלי?

כל זה קורה בהרגשה שלי, בלב שלי שהוא הכלי.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על הפונקציונאליות של הכלי, שאנחנו יכולים להלביש את ההרגשות שאנחנו מקבלים מהבורא בחסדים, האם כך אנחנו מגדילים את ההשתוקקות שלנו להיות מסוגלים לאהוב את הבורא?

כן.

תלמיד: והאור הפנימי ששוכן בכלי הוא ההרגשה של הבורא?

האור הפנימי הוא לא בדיוק הרגשת הבורא, אלא עד כמה אנחנו רוצים למסור לבורא. אנחנו עוד נדבר על כך, קשה עכשיו לתת הגדרה מדויקת כי אני דואג שתקבלו את הדברים האלה באופן הנכון.

שאלה: איך אתה מתייחס לילדים שרבים ביניהם?

ילדים נמצאים ברצון לקבל ברור, קטן, גלוי, ולכן כשהם רבים ביניהם כך הרצון לקבל שלהם מכוון אותם.

תלמיד: האם יש אפשרות להתחבר יותר דרך הריב?

אנחנו לא מדברים על ילדים, אלא על אנשים מפותחים לפחות בגיל שלושים שנמצאים כבר בהבנה ובהכרה מי הם ומה הם. לפני זה לא מובן לאדם איפה הוא נמצא, אין לו מספיק ניסיון בכל מה שהוא עבר בחיים.

שאלה: איפה נמצאת אותה נקודת המפנה שבה נעבור לאהבת החברים, לאהבת הזולת ולא ניפול שוב לאהבה עצמית? לפעמים נראה שאנחנו קרובים, אבל שוב מגלים שזה האגו.

זה קורה אצלנו הרבה פעמים ולוקח הרבה זמן, לכן עלינו להתייחס לכל הדברים האלה כמו לשלבים בהם אנחנו מתקדמים למטרת הבריאה. אנחנו צריכים להתייחס לדברים האלה בסבלנות.

תלמידה: האם כשנתקרב לגמר התיקון נעבור על הנקודה?

לא, זו רק ההתחלה. עלינו להתייחס לכל הדברים האלה בסבלנות ולבצע יום יום את מה שמוטל עלינו.

שאלה: האהבה של אמא כלפי ילדיה לפעמים קצת אגואיסטית. האם בחכמת הקבלה האהבה שלנו דומה לאהבת אמא את ילדיה?

אין שום קשר לאהבה שההורים מרגישים כלפי הילדים לבין אהבת הזולת. זה יחס טבעי ששייך גם לבהמות ולחיות, הוא מושרש בכל גוף חי, ולכן על זה אנחנו לא מדברים. אנחנו מדברים רק על אהבת הזולת, ורק בתוך הקבוצה אנחנו יכולים להבין ולהתחיל להשיג את אהבת החברים שהיא קרש קפיצה לאהבת הבורא.

שאלה: שמתי לב שגם אם אני דואגת לחברות שלי או לא דואגת, הן תמיד בשיעור, בשיחות, בפעולות שלנו, נראה שהבורא מחזיק אותן וממני נדרש להיות לידן. איך אני יכולה לראות אם אני משפיעה עליהן לטובה או לרעה?

עליך לא רק להיות נוכחת בשיעור, אלא עליך להיות אקטיבית גם בשיעור וגם בקשר בין החברות וכל הזמן לעורר אותן לחיבור ביניהן וכך תתקרבו לבורא.

שאלה: החושים מספרים לנו איך להתייחס בצורה יפה או איך להיות בקשר טוב עם חברים מסוימים או איך לא להיות בקשר טוב עם אחרים ובמקרה כזה אנחנו מבקשים מהבורא שיעזור. מה לעשות כדי שיהיה לנו יחס טוב לכל החברים?

לעבוד על זה בכוח. אנחנו בנויים כך, שאנחנו חוזרים בצורה אוטומטית כל פעם לאהבה עצמית, ברגע שאני שוכח את אהבת החברים אני נופל בחזרה לאהבה העצמית. לכן עלינו להחזיק את עצמנו כך, כמו שלוחצים על דוושת הגז באוטו, כדי להתקדם אני צריך להיות כל הזמן בלחץ לכיוון אהבת הזולת, אהבת החברים, אחרת לא נתקדם.

שאלה: כשאור פנימי מגיע, אנחנו מרגישים אהבה או מרגישים חוסר יכולת לאהוב, ההתקרבות לבורא גורמת לנו לתחושה של אהבה או לתחושה הפוכה, תחושה של חיסרון?

ההתקרבות לבורא גורמת לנו לכל מיני תחושות, נטיות ורצונות, אני לא יכול להגדיר זאת במשהו. מתחילים מכך שלא רוצים, אבל בכל זאת משקיעים כוחות כדי להיות מחוברים ככל שאפשר, מתקרבים זה אל זה על ידי התמיכה ההדדית בחברה וכך לאט לאט זה קורה. אי אפשר לענות על זה במשפט אחד.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לשיעור ואנחנו עוזבים בצד דברים שהאגו שלנו אוהב, אנחנו משתנים מאהבה לעצמנו לאהבת חברים גם אם אנחנו לא מרגישים בזה מיד?

לא, אם אנחנו לא עובדים על זה בצורה מכוונת אז אנחנו לא יכולים לעבור מאהבה עצמית לאהבת חברים. אהבת חברים דורשת מאיתנו מאמץ, פניה לבורא, פניה אפילו לחברים כדי שאנחנו נעשה מאמץ איך לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. זה לא יתגלה בנו מעצמו.

שאלה: איך לרכוש את החוש החדש של אהבת הזולת, מספיק להתייחס כך לחבר מסוים, לכל העשירייה או לכל המציאות?

עלי להתייחס לכל העשירייה כמו לכלי שעל ידו אני מעלה את עצמי מאהבה עצמית, אגואיסטית לאהבת הזולת או לאהבת הבריות.

תלמיד: האם זה כלי חדש?

כן, זה כלי חדש. במקום לאהוב את עצמי אני צריך לתאר לעצמי איך אני דואג להם ואוהב אותם ממש כמו אימא שאוהבת את הילדים שלה. עלי לתאר לעצמי שאם יש לי תשעה חברים, אז יש לי תשעה ילדים שאני דואג ואוהב אותם בכל הכוחות שיש לי, שהלב והראש מלאים בדאגה עליהם כל הזמן.

תלמיד: ואהבה עצמית?

אהבה עצמית היא נעלמת, אתה מכסה אותה באהבת עשירייה.

תלמיד: ואחר כך אני שוב נופל מזה, אז אני קופץ בין הכלים?

ואז אחרי זמן מסוים אתה מגלה שנפלת בחזרה לאהבה עצמית, ואתה שוב עושה מאמצים איך לצאת ממנה לאהבת העשירייה.

שאלה: מבחינת תפיסת המציאות של האדם, האם ככל שאדם מצליח בתהליך להתקרב לאהבת הבורא, משתנה תפיסת המציאות שלו?

כן ודאי שהמציאות משתנה. כי הרצון משתנה אז המציאות משתנה. אנחנו מרגישים את המציאות ברצון שלנו, ואם הוא משתנה, אנחנו גם מגלים את המציאות החדשה.

תלמיד: איזה פידבק מהחברים שלי מראה לי, שאני מצליח להתקרב לאהבה?

תראה איך הם משתנים ביחס אליך, ואיך אתה משתנה בהתאם ליחס אליהם.

שאלה: מאוד מצא חן בעיני ההבחנה שלך, כשאמרת שיש אהבה לבורא ולעומת זה יש אהבה כלפי עצמי, וגם הדגשת שאהבת החברים זה הקו האמצעי. האם זה אומר שלא משנה איפה ישראל נמצאים, שכינה עימהם?

כן.

שאלה: אהבת החברות כשהיא מתגברת, היא נותנת תענוג מאוד גדול. התענוג הזה שמתגלה למה הוא קשור, לאהבה עצמית או לאהבת החברה. ואיך אני יכולה להבדיל בין השניים?

את צריכה לראות איפה מתלבשת האהבה, או ביחס שלך לעצמך, או ביחס לחברה או ביחס לחברות, או ביחס לבורא.

שאלה: כשיש דחייה כלפי חברה, או כשחושבים מה אני יכולה להביא לחברה הזאת במתנה, האם באמצעות הפעולה הזאת מפתחים את אהבת הזולת, או שקודם אני צריכה להבחין אם זאת אהבה עצמית ואם יש פה שנאה כלפי אהבה עצמית, ואז להכיר שאני צריכה לפנות באהבה לחברות?

כן. את צריכה להכיר עד כמה את אוהבת את עצמך, ועד כמה את רחוקה מאהבת חברות.

שאלה: היציאה מגלות מצרים היא בעצם אהבת הזולת או כבר אהבה ה'?

זו היציאה מהאגו של האדם עצמו לחיבור עם העשירייה. קודם כל זו הבריחה ממצרים, מאהבה עצמית בינתיים לעשירייה, לקבוצה, ואחר כך יש לנו עוד שלב, שאנחנו צריכים להגיע לחיבור עוד יותר גדול בינינו, זה נקרא שאנחנו מקבלים מאור המחזיר למוטב, "אור התורה" מה שנקרא ונכנסים לרצון להשפיע ממש לרצון לאהוב, שזה נקרא "ארץ ישראל". על זה אנחנו עוד נדבר.

תלמידה: היציאה עצמה קורית מתוך אהבה גדולה ולא מתוך ייסורים?

בעצם כן. על זה עוד נדבר.

שאלה: אמרת לחברה שלא מספיק להיות בעשירייה צריך לעשות בצורה אקטיבית פעולות כדי להתחבר איתן. וגם בבוקר דיברנו על כמה אני דוחפת את העשירייה לתיקון. הרבה פעמים כשאדם מקבל התעוררות, ומתחיל לדחוף ולדחוף, אז מקבלים איזו תגובה נגדית מהעשירייה ולפעמים זה מורגש כלחץ. פתאום צצות כאלה התנגשויות של אגו, מה לעשות במקרה הזה? לא דוחפים נכון?

כן, צריכים לעבוד באהבה. ואז לא תקבלו תגובה שלילית.

שאלה: אנחנו שאלנו אותך לפני שלושה ימים, מה לעשות כשחברה נמצאת במצבים שליליים, תחת כוחות שליליים. אתה אמרת לנו לדבר בינינו ואחר כך לספר לך את תוצאות השיחה שלנו. אז עשינו סדנה כעשירייה והגענו למסקנה הבאה, כאשר כוחות שליליים משפיעים על מישהי זה בלתי אפשרי שהיא בעצמה תיפטר מהם לבדה. באותו הזמן שום דבר לא יכול לעזור לה חוץ מתפילת החברות. לכן אם אנחנו מבקשות עזרה מהחברות, אנחנו נפטרות מהמצב הרע מהר יותר. ואחרת אנחנו נהיות חולות אם אין שום קשר בינינו.

נכון, נכון.

שאלה: מה הבקשה המדויקת כדי להגיע לאהבת החברות בעשירייה?

הבקשה המדויקת להגיע לאהבת חברות, היא שאנחנו מפנות את הבקשה הזאת לבורא וכל הזמן נמצאות בבקשה הזאת, זה הכול.

שאלה: איך תלמידים ותיקים יכולים לעזור לתלמידים מתחילים, ולתת להם דוגמאות של אהבת חברים. איך אנחנו יכולים לעשות זאת בצורה פרקטית?

דוגמה. כל הזמן להיות כדוגמה.

שאלה: זולת אם אני מבינה נכון, זה מי שאני יכולה להתחבר אליו ולגלות איתו את הבורא. אז מה ההבדל אם אני אוהבת את הזולת או אני אוהבת את הבורא. הרי הכוונה שלי היא כוונה של קשר ותמיד היא מכוונת לבורא?

לא. תתחילי לעבוד ותראי עד כמה יש הבדל בין לאהוב את הזולת, בני אדם, לבין לאהוב את הבורא. הבורא לא מורגש, הבורא ממש מנותק מאיתנו. לכן אנחנו צריכים קודם כל להגיע לאהבת הזולת, אהבת הקבוצה. אם יש לך קבוצה, את צריכה לפתח בתוך הקבוצה ממך אהבה לכל החברות. זה קשה אבל זה הכרחי. ואז מתוך זה את תלמדי איך להתייחס לבורא.

שאלה: כתוב שמעטים אלה שיגיעו לתיקון. האם זה אהבה עצמית לרצות להגיע למטרת התיקון ושהחברים יגיעו גם?

כן.

שאלה: בכדי לאהוב את החברות האם אני צריכה לראות אותן כילדים שצריכים אהבה וטיפול?

גם, תנסי כך.

שאלה: איך אנחנו יכולות לקבל כוח כל הזמן כדי לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת החברות?

לעבוד על זה ללא הפסקה.

שאלה: אני מתחבר לחברים אבל מרגיש את האגו שלי , את התכונות שלי שעליי לשנוא אבל זה לא כל כך מדאיג אותי. איך לשנוא את האגו אם הוא לא כל כך מפריע לי? איך לצעוק?

לתת דוגמה זה לזה איך לעבוד. אתם צריכים לתת אחד לחברו דוגמאות בקבוצה.

שאלה: האם צריך להגיע לאהבה עצמית דרך אהבת הזולת?

אנחנו לא צריכים להגיע לאהבה עצמית, אנחנו נולדים איתה. אנחנו נמצאים באהבה עצמית מלכתחילה, ויש לנו רק פקודה לעלות מאהבה עצמית לאהבת הזולת.

תלמיד: אחרי שיצאתי מאהבה עצמית ואני אוהב את הזולת, אני חלק מהזולת.

אתה חלק מהזולת וכעת אתה צריך להגיע לאהבת הבורא.

שאלה: אני חייב לשנוא את היצר הרע שלי, זה תנאי הכרחי ליציאה ממצרים וליצירת הכלי לאהבת החברים. אבל אני לא יכול להרגיש אהבה לחבר כי אני צריך לקשור את זה לאהבת הבורא. אין לי מניע לאהוב את החבר. אני צריך לקשור גם את הבורא אבל חסר לי עוד משהו. אולי חסרה לי אהבה לרב. משהו צריך להתחבר כי גם מאהבת החבר לאהבת הבורא חסר איזה גשר. משהו מקשר. מה אני מפספס פה?

לא פספסת שום דבר, אתה צריך רק תמיכה מהחברים. מה שנחוץ זו אהבת חברים, עזרת חברים, להיות "כאיש אחד בלב אחד", על זה אנחנו מדברים. רב"ש כותב על זה הרבה במאמרים שלו, אפילו במאמר הזה על אהבה עצמית ואהבת ה'. אתם צריכים לקרוא את המאמרים שלו שמהם אנחנו לוקחים את הקטעים וכך תבינו יותר נכון את הפסוקים.

שאלה: אני כל הזמן תופסת את עצמי במחשבה שאני מרגישה את ההשפעה שלי לקבוצה, וגם מקשרת את זה עם השפעה לבורא. אני רוצה להשפיע לו ולכן אני מוכנה לתרום למען הקבוצה, אבל אני חושבת שאולי אני מרמה את עצמי.

לא חשוב, תעשו, מה שאפשר תעשו.

שאלה: איפה שקל לי לאהוב את החברות, זה בא מאהבה עצמית או מאהבת הזולת?

איפה שקל לך וודאי שבא מאהבה עצמית..

שאלה: האם אפשר לראות את ההרגשה של אהבת הברות, כעלייה והתקרבות לבורא?

כן.

שאלה: איך אנחנו מאבחנים בעשיריה שיש לנו אהבת חברים אמיתית ללא אהבה עצמית?

תמשיכו עם אותה כוונה ותראו באיזו מידה היא פועלת ותבררו האם היא אמיתית או לא.

שאלה: האם שנאה שמתגלה בעשירייה צריכה לבוא לידי ביטוי, או שהחברה שמרגישה את השנאה צריכה להרגיש אותה בפנימיות שלה?

היא צריכה להרגיש אותה פנימית, אבל לפעמים צריך לבטא אותה באופן חיצוני.

שאלה: איך לדאוג לחברים שלי מבלי לגרום להם להרגיש אי נוחות? נראה שתמיד יש אפשרות לגרום לדחייה בינינו.

לא. תנסה להראות אהבה. החיבור הכרחי להתקדמות, ואז יהיה בסדר. תרגיש את הנכונות שלך ללכת עם כולם יחד.

שאלה: הבנתי מדבריך שצריך לעבוד קשה כדי להגיע לאהבת חברים, אנחנו עובדות קשה אבל רואות שאנחנו לא יכולות, אנחנו זקוקות לעזרת הבורא. מהי התפילה הנכונה במצב הזה?

תחברו פנייה לבורא, תבקשו ממנו שיעזור לכן. תעשו ואל תרפו מזה עד שתקבלו עזרה.

אני שמח שהתחלנו את הנושא בשיעור הזה, ואני ממש מבקש מכם שתשמעו אותו שוב, וגם את מה שאמרתי בתחילת השיעור. תשתדלו לקרוא את המאמר של רב"ש מאהבה עצמית לאהבת ה', ועד השיעור הבא כל טוב לכם,

(סוף השיעור)