שיעור בוקר 20.09.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תיקון השבירה – קטעים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס אירופה

קריין: קטע 28. בעל הסולם "השלום בעולם".

"ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו... ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו. ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי. ומדוע - כי כן מהלכי ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה." 

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

קשה לנו לראות את הכלל הזה "כלל ופרט שווים", שאין חוץ מהאדם אף אחד בעולם, אלא הוא, וחוץ ממנו זה רק הבורא שממלא את כל המציאות. ומה שהוא רואה הרבה אנשים, ובכלל, דומם, צומח וחי, כל אלו רק כדי שהוא יתקן את הקליטה שלו, היחס שלו למציאות, שאין חוץ ממנו שום דבר והכול שלו, הכלי שלו, התפיסה המקולקלת שלו כך מציירת לו את העולם כמחולק לדצח"מ.

זו בעיה. בעיה גדולה מאוד, שאנחנו כל הזמן נכשלים בזה, וכל הזמן רוצים לעשות חשבון עם האנשים אחרים, אני כלפיהם, אני כלפי העולם, מודד את עצמי תמיד לעומת. אני צריך כך לעשות לכן זה בנוי כך שגם "קנאת סופרים תרבה חכמה", על ידי קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים את האדם מן מהעולם, אבל יחד עם זה אני משתוקק להגיע לראייה האמיתית הנכונה שבעצם "אין עוד מלבדו", אני תמיד נמצא מול כוח אחד וזהו. אין יותר ממנו.

לכן אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת להיות גם בתפיסה האמיתית הזאת ש"אין עוד מלבדו", שאני כל הזמן נמצא מולו, מצד אחד. ומצד שני, הבורא תמיד מראה לי עד כמה אני עדיין לא נמצא בתפיסה אמיתית נכונה, ולכן רואה את העולם מחולק לחלקים רבים, מנוגדים, שונים, ותמיד יש לי בעיות איתם. ובאמת, אלה לא בעיות איתם אלה בעיות עם התפיסה שלי. וכך צריכים להתקדם ולהתקשר יותר ויותר למושג האחד.

שאלה: מה זה נקרא כלפי פרט וכלל "אין עוד מלבדו"?

ש"אין עוד מלבדו", גם אני לא קיים. קיימת איזו הבחנה מיוחדת, בדידה, שכך תופסת את המציאות שהיא קיימת. ובמידה שיש ריחוק בין התפיסה שלה לבין התפיסה ש"אין עוד מלבדו", אז היא מרגישה את העולם נעלם, נסתר, שבור למיני חתיכות, חלקים, תפיסות שונות. זה כך כדי שיהיה לה כושר הבחנה יותר גדול בכמה הבריאה הזאת שבורה.

תלמיד: מה זו תפיסה נכונה, למה צריך להגיע?

צריכים להגיע לכך ש"אין עוד מלבדו".

תלמיד: אנחנו לא יודעים בדיוק מה זה "אין עוד מלבדו".

אני גם לא יודע מה זה, עוד לא הגעתי. אני רק יודע שכל פעם כשאני מתקדם אני מגלה עד כמה אני עוד יותר רחוק מ"אין עוד מלבדו", מהתפיסה הזאת.

תלמיד: ואז מה צריך לעשות בנושא?

להתקדם דרך "ואהבת לרעך כמוך", להגיע למצב שאני בזה מקבץ את כל קרני הראייה שלי שיהיו כאחד. ולא מתפעל, ולא מתבייש, ולא נופל מזה שמתגלה לי כל פעם שהראייה שלי דווקא הפוכה.

כמו כשאתה מתקדם לאיזה מקום, נניח ב"ווייז" (waze)אז אתה כל פעם מגדיל את קנה המידה, המפה מתרחבת ושוב אתה נמצא בכל מיני דרכים ופטפוטים שם שוב ושוב, כך אנחנו. לכן לא להתפעל מזה כל כך, זאת אומרת, כן להתפעל, אבל לטובה, שאני מתקדם, מעלים בקודש כל הזמן. אבל בדרך דורשים ממך להיות בהשפעה, שבעצם לא על חשבונך אתה מתקדם.

שאלה: בעל הסולם כותב שאמנם היחיד תלוי בכל העולם, אבל הוא עדיין לא מרגיש את זה, כי המעשה צריך להקדים את ההבנה. לעניינינו, גם אנחנו, אולי חלקנו כן, אבל חלקנו לא מרגישים את זה שכל עשירייה פרטית תלויה בכל הכלי העולמי.

ועוד איך תרגישו.

תלמיד: איך אפשר לקרב את ההבנה, את ההרגשה שזה כך?

כמו שהוא אומר לנו כאן, על ידי מעשה. אני סוגר את העיניים והולך קדימה, אמרו לי שזה אחד, הכול אחד, אני הולך להתייחס לכולם כהכול אחד. אמנם זה נגד ההיגיון שלי, נגד ההרגשה שלי והתפיסה שלי, אבל אני כך מתייחס. למה? כך כתוב. על ידי זה הם מכוונים אותי להגיע לאמת. זה נקרא שלפחות בזה אנחנו יכולים להבין שאנחנו הולכים למעלה מהדעת. למעלה מהשכל שלי.

תלמיד: מה זה אומר להתייחס לכל הכלי העולמי שכולנו אחד?

כי זו מערכת אחת, ואני רואה בתפיסה המקולקלת שלי שאלה הרבה ועוד נמצאים בניגוד, בכל מיני בעיות קשר זה עם זה. כל הבעיות האלה זה "כל הפוסל במומו פוסל", הבעיות כולן בי.

תלמיד: אנחנו אומרים שאדם יכול לתפוס מקסימום עשרה אנשים, לכן התחלקנו לעשיריות.

תתפסו הכול כעשרה, כה-ו-י-ה אחת וזהו. בבקשה, מה הבעיה?

תלמיד: איך אפשר לתפוס אלפי אנשים בכל העולם כעשירייה?

מיליארדי אנשים, מה הבעיה כאן? הם כולם נפעלים מלמעלה בכוח אחד, בטוח שכולם עושים את רצון הבורא, ואין משהו, מישהו שעושה משהו בצורה הפוכה, שיש לו אפשרות לעשות, לחשוב, בכלל כלום, כולם עושים את רצון הבורא במאה אחוז. אני רק רוצה להכיר שזה כך, ואז הצורה שלהם תהיה צורת הבורא.

תלמיד: מה אני צריך ללמוד מהניסיון שיש לי בעשירייה, שיש לכל אחד מאתנו בעשירייה הפרטית, כדי לצייר בצורה מוחשית יותר, רגשית יותר את המושג של העשירייה העולמית כאחת?

קודם כל, אנחנו יכולים ללמוד מהעשירייה הפרטית שלנו את מושג "הערבות", המושג הכי חשוב, שרק על ידו אפשר להגיע לכול. כי במושג ערבות אתה מקשר את העשירייה לאחת, יש לך ה-ו-י-ה, זהו, לא צריכים יותר כלום. אם אתה משיג ה-ו-י-ה, אין לך יותר מה לעשות. רק ביתר דיוק וביתר דיוק, והדיוקים כל פעם מתוך זה שאתה משתוקק לאותה הה-ו-י-ה, שיותר ויותר כוללת ומרכזת את הכול יחד, את כל הקצוות, הניגודים.

תלמיד: ואיך מושג הערבות בא לידי ביטוי בעשירייה הפרטית?

מזה שקודם כל, כל אחד ערב לשני, כל העשיריות הפרטיות נמצאות בערבות זו לזו, עד שאנחנו רואים שכל המציאות היא בסך הכול ה-ו-י-ה אחת.

תלמיד: זה משהו שהוא מוחשי. אנחנו עובדים עם זה במהלך היום, משתדלים לחשוב אחד על השני. איך מהצורה הפרטית אני משליך לצורה הכללית, שאני צריך גם כלפי כל הכלי העולמי להתייחס כעשירייה אחת?

הכוונה לכלי העולמי "בני ברוך"?

תלמיד: בוודאי.

מה הבעיה? הם כולם עובדים על אותו עיקרון. אם אתה רואה אותם, שומע אותם, מרגיש אותם, אתה רואה שכולם רוצים להתכלל. כל אחד לפי הדרגה שלו, אבל כך כמו שהבורא מנהל אותם, כך הוא עושה. ואתה צריך לקבל אותם כי כך הבורא עושה אותם כלפיך שתראה אותם בצורת הקלקול שלך, "כל הפוסל במומו פוסל".

תלמיד: לדוגמה, זה עקרון נוסף, "כל הפוסל במומו פוסל", או שזה גם שייך לערבות?

זה שייך לבירור הערבות. אין יותר מבירור הערבות. אנחנו צריכים לתקן את הכלי דאדם הראשון אז חוץ מערבות אין לנו מה לעשות. ערבות זו מידת הקשר השלם שישנה בין כל החלקים השבורים.

תלמיד: ואני צריך לתאר את הכלי העולמי כעשירייה אחת פרטית שלי?

לא פרטית שלך או לא שלך, עשירייה אחת זו שהבורא ברא, ה-ו-י-ה. ושם הוא רוצה להתגלות, ואתה אחראי שזה יתגלה.

תלמיד: ומה העשירייה הפרטית שלי, עשרה אנשים שאני איתם נמצא, איך הם?

אתה מרגיש את העשירייה במידה שאתה עדיין לא מתוקן. במידה שאתה מתוקן אתה מרגיש אותה ככלי אחד ובו הבורא אחד.

תלמיד: מה היחס בין העשירייה הפרטית לעשירייה הכללית? האם צריך להיות איזה קו אחד מחבר ביניהם או שאני עובד עכשיו ישירות מול הכלי העולמי כעשירייה פרטית שלי, או שאני עובד קודם מול העשירייה הפרטית שלי ואחר כך אנחנו חלק מתוך העשירייה הכללית הזאת?

תעשה הכול. מה שאתה שואל זה מדי גדול בשבילי לפרש.

תלמיד: אני שואל בצורה מעשית. על מה אני חושב?

כמו שאתה שואל על גוף האדם. "תסביר לי, בבקשה, מה הקשר בין המערכת הזאת לזאת, ולאלו, ולכל המערכת של הגוף"? אין מילים לתאר את האינטגרליות הזאת, האינטגרציה בין החלקים, הקומוניקציה ביניהם, ההתכללות ביניהם, הערבות ביניהם. פשוט נכנסים לשם, טובעים שם ממש. ודרך ההתכללות שאתה נכלל ורוצה שם להתכלל ככה בלשכוח את עצמו, בזה אתה משיג.

שאלה: עדיין לא ברור, מה חסר לנו בעשירייה הפרטית? בשביל מה צריך להרחיב, הכול מתגלה בעשירייה אחת פרטית.

לא. אם כך אז למה יש לנו עוד אלפי ומיליוני עשיריות? כל העולם מחולק לעשיריות. יש מהם חלק שמתגלה שזה נקרא "בני ברוך העולמי" ויש חלק שלא מתגלה, זה נקרא "אנושות", גם היא מחולקת לעשיריות. היא מחולקת כבר לעשיריות, אין שם שום דבר שלא מחולק ולא מסודר, לכל אחד יש את המקום שלו רק אנחנו לא רואים את זה בינתיים. אז אנחנו צריכים להתקדם בתפיסתנו לראות את כולם מסודרים בעשיריות, למיני איברים, חלקים, מערכות באדם הראשון עד שאנחנו רואים את זה כה-ו-י-ה אחת. אבל בה-ו-י-ה אחת הזאת אנחנו חושבים שצריכים להגיע רק לעשר ספירות, לאיזה ה-ו-י-ה, זה לא דבר פשוט. זו מערכת שכוללת בתוכה את הכול. זאת אומרת שאתה מרגיש את הפעולות שלה, התכללויות בין כל החלקים, עשרה חלקים שמחולקים לעשר ועשר ועשר וככה זה, ואין לי מילים לתאר. תשאלו אז לפי גבול השאלה אני אדבר.

תלמיד: מה מתגלה בעשירייה פרטית אל מול מה שמתגלה בעשירייה כללית?

העניין הוא שאין לך בכל המציאות חוץ מניצוץ אור וניצוץ חושך. זה בלבד. או אפס או אחד, כמו במחשבים, לא יותר. אבל תראה מה קורה מתוך צירופי המצבים האלה, אור וחושך. אז אתה שואל מה יש?

יש לך מספר אנשים בעולם, מספר עשיריות שכל הזמן משתנה ואתה עוד לא יודע למה זה נמצא וזה נולד וזה נהרג או נפטר וכן הלאה. כאילו יוצאים ונכנסים לחיי העולם הזה וברוחניות איך הם קיימים. אתה לא יודע עד כמה זה מתרחש בהכרח מבירור הה-ו-י-ה, מבירור הבורא כלפי הנברא. יש בזה צורך, יש בזה מחשבת הבריאה, כך מתגלה.

תלמיד: ואת הכלל אני מגלה דרך הפרט, דרך העבודה בעשירייה הפרטית שלי אני מרחיב את התפיסה של העשירייה הפרטית שלי, או שהעשירייה הפרטית מצטרפת לזה?

אתה לא יכול להגביל את עצמך בלעבוד רק בעשירייה אחת. תראה בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", עוד כל מיני כתבים. אנחנו חייבים להתפלל עבור כל העולם, וכך זה בתפילות שלנו. אנחנו צריכים לתת מקום בעשירייה שלנו, בכלי שאנחנו בונים, שזה נקרא "בית המקדש", מקום לכל אומות העולם. זאת אומרת, אפילו לאלה שלא מסוגלים לבוא ולהתכלל בעשירייה, אבל יש בתוך העשירייה מקום שהם יבואו, ובהכנעה יכנסו ויתכללו, ואנחנו נוכל לעזור להם ולצרף אותם. זו "עבודת בית המקדש" מה שנקרא, ויש שם עזרת נשים, יש שם עזרת גרים ועזרת אומות העולם.

תלמיד: מה תפקיד עשירייה פרטית בגוף הכללי?

עשירייה פרטית צריכה לקדם את הגוף הכללי לתכלית, בזה שהיא מובילה את הגוף הכללי כראש לגוף, כך כל עשירייה חייבת להתייחס לתפקידה בכלי הכללי שלנו, ולא פחות. אתה לוקח איזו עשירייה, נגיד חדרה, אז הם צריכים להרגיש את עצמם, ביניהם, כראש, וכל היתר, "בני ברוך" העולמי, כגוף כלפיהם. והם צריכים להרגיש שהם מובילים, שהם נותנים דוגמה, שהם מושכים את כולם כך לתיקון. וכך כל עשירייה ועשירייה. כי אנחנו בסופו של דבר מגיעים למצב שהוא עגול, ואין ראש, תוך, סוף, אלא הכול זה מבנה אחד. זה עוד רחוק, אבל שיהיה לנו ברור לְמה צריך לשאוף. כל אחד חייב לשאוף להיות ראש מהבחינה שהוא אחראי, שהוא מושך, שהוא דוחף את האחרים וכן הלאה.

שאלה: למדנו הרבה על העבודה בעשירייה. האם העבודה של הפרט בתוך העשירייה היא אותה עבודה כמו של עשירייה כלפי כל העשיריות האחרות, או שיש הבדלים?

לא, בינתיים שיהיה ככה. יכול להיות שיהיו הבדלים ויכול להיות שאנחנו נגלה אותם, ומה שיתגלה יתגלה, אנחנו לא צריכים למהר, אלא לעשות מה שעכשיו בא לידינו.

תלמיד: אמרנו שכל אחד בעשירייה הוא שווה אחד לשני, כולם בעשירייה שווים, לזה צריך להגיע?

שווים במה? לא ביכולות שלנו ולא בתפקידנו, אלא שווים בחשיבותם.

תלמיד: אז גם בין העשיריות צריך להרגיש שכולם חשובים, כולם נמצאים באותה חשיבות?

כן, ודאי. ואם אתה רואה עשירייה שהיא יותר חשובה, אז היא חשובה מפני שהיא מסוגלת לטפל בעשיריות האחרות ולכן היא חשובה, ולא משום צורה אחרת. חשיבות היא רק בכמה יש לה מסירות.

תלמיד: האם מתוך החיבור בתוך העשירייה הפרטית אנחנו מרגישים את העשיריות האחרות מתלבשות אחת על השנייה, או שהן חיות אחת לצד השנייה, ואז כל פרט שונה והם פשוט מתחברים ביחד כשווים?

אני לא יכול להגיד, אין כאן אחד על השני, זה הכול נעשה יותר ויותר עגול, יותר ויותר עגול. מי יותר חשוב, ילד או אימא? אין אחד ללא שני, אין להבדיל ביניהם בחשיבות.

תלמיד: פעם אמרנו שככל שנתקדם נגלה עשיריות שכבר היו, נגיד לדוגמה העשירייה של רבי שמעון.

אם נגלה בתוכנו התקשרות בינינו לפי ערבות הדדית, אז אנחנו נתחיל לגלות עוד הרבה מאוד מבנים מאותו מבנה, מאותה סטרוקטורה של המציאות שהיא קיימת. כי אין חדש, אנחנו רק מגלים את הדברים הנכונים שלא מקולקלים כבר, בצורה חלקית, או בכלל אם זה גמר תיקון, על ידי הראייה שלנו. ודאי, אין חדש.

תלמיד: האם את כלל הערבות אני צריך לראות מעכשיו לא רק בתוך העשירייה שלי, אלא כלפי כל אותן העשיריות?

אני צריך להבין שעל ידי המאמצים שלי אני מתקן את התפיסה שלי. כמו את הראייה שאני מתקן, נגיד הולך למומחה, הוא מרכיב לי משקפיים, אני רואה יותר. אותו דבר בזה, שאני מגיע למצב שאני בסך הכול בעשירייה שלי מתקן את כלי הקליטה של העשירייה כולה, ועל ידי זה מרגיש שאנחנו נכללים בכל העשיריות. נראה לי שאמרנו כבר הכול.

שאלה: בתהליכים שהיו לנו בעשיריות, היו לנו הרבה פעמים שאלות על עשיריות מתחלפות ועשיריות קבועות, איך מתגבשים בתוך העשירייה, עושים פעולות, לא עושים פעולות?

אנחנו עדיין נמצאים בתחילת הדרך, ולכן מותר לנו לנסות כל מיני צורות התקשרות שהן מתאפשרות. תנסה גם כך, גם כך וגם כך, ומתוך זה תראה מה הלאה לעשות.

תלמיד: בגלל שאנחנו מבינים ממך שהעשירייה צריכה להיות עשירייה אחת כוללנית, שכולם מרגישים את כולם, אני מרגיש שאין פה שאלה אם הן יהיו מתחלפות או לא מתחלפות, כי המאמץ צריך להגיע לאחד. זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעשות מאמץ פנימי ולדלג על כל השלבים האלה.

לדלג, אני לא יודע מה זה לדלג, אני בכל זאת לא רוצה לאבד את העשירייה שלי, שזה כעוגן שלי, כבית שלי. אני יודע שמהיום למחר אני עלול ליפול ואז אני לא ארגיש שום דבר, ולא יהיה לי אכפת בכלל עשיריות או משהו. אפילו מהעשירייה שלי לא יהיה אכפת לי כשאני אהיה קבור בתוך האגו שלי, כמו שזה כבר קרה בעבר, ויהיו לי עוד יותר ויותר כאלה נפילות בעתיד. [אז] אני צריך שיהיה לי איזה מקום משלי, עשירייה שהיא שלי, שהיא דואגת לי, שהיא אחראית שבכל מקרה שלא יהיה, הם גם כן מסתכלים עלי. אחד על השני אנחנו מסתכלים ודואגים אחד לשני, אפילו שיורדים ממש לדרגת בהמה. ודווקא בהם אני מרגיש, שאם בזמן הנפילה אני אתעסק בהם, אני בזה מציל את עצמי.

תלמיד: הסיבה ששאלתי היא לא בגלל שחיפשתי להחליף עשיריות, אלא בגלל שרציתי לכוון לשם את הפעולות שלנו. אנחנו מחפשים מה לעשות כדי לגבש את הדבר הזה שנקרא "עשירייה". ואני חושב שהגענו למצב שהפתרון הוא לא פעולות. אנחנו לא יכולים עכשיו להתחיל לחלק עיתונים בעשיריות כדי להתגבש.

דרך אגב, מחכים לך למטה עיתונים.

תלמיד: בשביל להגיע למצב הזה של עשירייה כוללנית, כוללת, אחת, צריך לעשות מאמצים פנימיים, לחשוב איך להגיע למאמץ הזה, לביחד הפנימי, מאשר לחפש פעולות בידיים וברגליים.

"הכול במחשבה יתבררו". ברור שאתה לא יכול עכשיו לרוץ להפצה ולכל מיני פעולות עם קבוצת ארגנטינה, צפון אמריקה, או אירופה, ברור שלא. אנחנו מוגבלים בפעולות פיזיות כאלה, אבל בכל זאת אנחנו יכולים לעבוד יחד על זה שאנחנו מעוררים זה את זה ומרגישים. צריך להיות איזה דף יומי שאנחנו קוראים, לא ארוך מידי, דף שאנחנו מפרסמים בין כולנו בכל השפות. צריך להיות משהו שבו אנחנו עובדים על הקשר, איך להתקשר, יותר להבין את העניין של הערבות. בסך הכול אנחנו צריכים ערבות, לא יותר, ערבות זו תורת הקשר בין החלקים השבורים, שבלעדיה כולנו אבודים

שאלה: מצד אחד יש תחושה שזה מאוד מושך ללכת כלפי החיבור הכללי של הכלי העולמי, שזה נכון ושאנחנו מתקדמים. מצד שני יש מין תחושה שבעבודה היומיומית אני כאילו מאבד את העשירייה שלי.

לא נכון, אתה צריך לראות עוד יותר ונחיצות לקשר בעשירייה שלך, עוד יותר.

תלמיד: את הרציונל אני מבין, אני אומר רק מבחינת העבודה.

ומבחינת העבודה אתה צריך להיות יותר קשור לעשירייה, אחרת אתה נופל לגמרי. דווקא ההיפך, ההתקשרות לעשירייה הכללית מחייבת אותך להיות קשור פי עשר לעשירייה הפרטית שלך.

תלמיד: אז רק כדי לעשות סדר, אני ממשיך בכל הכוח את העבודה הפנימית בתוך העשירייה, ורואה באופק את הכלי העולמי?

אני לא רוצה את הציורים שלך, לזה אני לא נכנס. אתה כבר רואה עד כמה אתה נכנס לדבר פסול, באופק, לא באופק.

שאלה: איך נגיע לכך שמעשה ומחשבה היינו הך?

מעשה זה מעשה, מחשבה זו מחשבה, אבל אם אנחנו מגיעים למצב שהכול במחשבה יתבררו, אז המחשבה הופכת למעשה.

תלמיד: מה זה עשירייה?

"עשירייה" זה נקרא ה-ו-י-ה, שמתגלה בחיבור נכון בין עשרה חלקים אגואיסטים.

תלמיד: איך נעבור מריבוע לעיגול דרך יושר?

אם אנחנו נמצאים בריבוע, זאת אומרת, שאנחנו כבר יכולים לתקן את עצמנו בעשר ספירות, כי "ריבוע" זה עשר ספירות, אז אנחנו יכולים בעשר ספירות האלו להתקדם למצב שפנים ומקיף הופכים להיות כאחד, זה ה"עיגול".

תלמיד: איך נגיע למצב של אהבה שאינה תלויה בדבר, אך תלויה בהחלט בצמצום, מסך ואור חוזר על ידי זיווג דהכאה?

אחרת זה לא יכול להתקיים.

קריין: קטע מספר 29 מתוך "תלמוד בבלי", מסכת "קידושין".

"ר' אלעזר בן ר' שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עברה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה."

(בבלי. קידושין מ', ב')

זה ברור לנו, כי במערכת אינטגרלית, ככול שאנחנו מתקדמים בתיקונים שלנו למצבים יותר ויותר עדינים, מדויקים, אז ודאי שכל אחד ואחד נעשה יותר חשוב ויותר קובע, או לחובה או לזכות.

ככול שמתקדמים, משקלו של כל אחד ואחד נעשה יותר ויותר מכריע את מצב הקבוצה, או לכאן או לכאן.

שאלה: מה זה אומר עשה מצווה אחת, מהי אותה מצווה שהוא הכריע ועשה אותה לכף זכות לכל העולם?

מצווה זה נקרא שאני יכול להתגבר על הרצון לקבל שלי ולהפוך אותו בעל מנת להשפיע, ובזה להדק את העשירייה בצורה הפרטית שלי, במאמץ הפרטי שלי עוד יותר.

תלמיד: אתה יכול קצת לפתוח את זה?

כן, כי אני כמלכות והם כט' ראשונות, אני עושה מאמץ, אני מקבץ אותם, חוגר אותם ככה, מחזק אותם, שכולם יהיו מכוונים על ידי כלפי האור העליון. יש מלכות, יש כתר ויש 8 ספירות ביניהם, אז את ה-8 ספירות האלה אני צריך לחבר כך שמלכות תתקשר לכתר.

תלמיד: וזה לא תלוי במעשים טובים ומצווה?

זה תלוי במעשים טובים. מעשים טובים נקראים מצווה, כי זה ציווי מהבורא להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת זה לא תלוי במה שאני עושה בפיזי, מעשי, תכלס?

אנחנו לא מדברים על פיזי ותכלס.

שאלה: מתוך מה שדיברנו אמרת שיש מלכות, כתר, וח' ספירות שאני צריך לחבר כך שמלכות תתחבר עם כתר. אבל כשאני עובד בעשירייה עם החברים, יש לי הרגשה של החברים האלה. בסופו של דבר אני מגיע מאחד, לאחר, להרגשה כללית, אבל יש לי הבחנה מאוד ברורה של חבר מספר 1, 2, 3, ואחר כך הכללות של כולם. כשמדברים על עבודה בכלי העולמי הכללי מהי אותה הבחנה, בין איזה חלקים של הכלי הכללי הזה אני מחבר, קבוצות, עשיריות בודדות? לא ממש ברור לי איזה פרטים, חלקים בכלי העולמי אני מחבר?

ובעשירייה שלך זה ברור לך?

תלמיד: בעשירייה שלי אלה חברים נפרדים שאני מחבר ביניהם, אני הרי מרגיש אותם.

אתה מרגיש אותם?

תלמיד: כן.

הרגשת אותם מלכתחילה?

תלמיד : אחרת.

אחרת, אז גם כאן זה יהיה אחרת. חכה, תתחיל, מה שבידך לעשות תעשה, ותתקדם לפי זה. נדבר איתך בעוד חצי שנה ואתה תראה כמה הבחנות יהיו לך. הבחנות של כלי כללי של אדם הראשון. אלה לא סתם חבר'ה שלך שם בעשירייה שאתה לומד איתם, ומקיים את החדר שלכם. לא, אתה תרגיש כאן הבחנות יותר נעלות. נחכה, אתה תראה "אין חכם כבעל ניסיון", כל החכמה מגיעה מניסיון.

קריין: קטע 30 מתוך "שמעתי" ל"ג, אומר בעל הסולם.

"נברא עולם כל כך מלא עם הרבה אנשים, שלכל אחד ואחד ואחד יש לו מחשבות משלו ודעות משלו, וכולם נמצאים בעולם אחד. זהו בכוונה, כדי שכל אחד ואחד יהיה כלול מכל המחשבות של חבירו, שע"י זה בזמן שהאדם עושה תשובה, יהיה הריוח מזה ההתכללות, היות שהאדם כשרוצה לעשות תשובה, הוא מוכרח להכריע את עצמו, ואת כל העולם כולו לכף זכות, היות שהוא בעצמו נכלל מכל הדיעות, והמחשבות זרות, של כל העולם כולו.

(בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

העיגול הזה, הכדור הזה שאנחנו צריכים לגלות שזה בעצם העבודה השלמה, שכל אחד הוא כאדם הראשון וכל היתר זה החלקים שלו שנמצאים תחתיו, הצורה הזאת מחייבת שאנחנו כולנו נתכלל זה מזה וזה מזה בכל הפרטים. אין, כאן אי אפשר לברוח מזה, זאת הצורה של הכלי. לפי העיגול הגדול שבכלי, לפי מידת ההתכללות, ההתקשרות, הקומוניקציה, האינטגרציה של הכלי אנחנו מגלים את הבורא, את השמות שלו, את התכונות שלו, היחס שלו לבריאה, הכול, כי אין בורא ללא נברא, אם אין נברא אין מי שיגלה, אין מה לגלות.

הכוח העליון אם הוא לא מתגלה בנברא הוא לא קיים. הוא קיים בפני עצמו זה עצמותו, אבל לא כלפי הנברא. ולכן אנחנו צריכים ממש לראות איך אנחנו מתקשרים בינינו בצורה כמה שיותר מתאימה לגילוי הבורא. זה כל חכמת הקבלה, גילוי הבורא לנברא.

שאלה: בבירור של ה-ו-י-ה, כשאנחנו אומרים התכללות, איך זה מסתדר עם זה שה-ו-י-ה מהותה בכלל שמנקזים הכל לכוח אחד "אין עוד מלבדו", איך זה עובד מול הבירור דווקא של הרבה מאוד פרטים ועבודה של "ואהבת לרעך כמוך" זה כאילו שני דברים מנוגדים?

כמה שאני רוצה לקשור כל אין סוף הפרטים לעיקרון אחד, אני מגלה כדור.

תלמיד: "אין עוד מלבדו" זה כדור?

אין עוד מלבדו זה שמתגלה באין סוף פרטים שלכולם יש סיבה אחת ומטרה אחת, גם תחילה וגם סוף, ובאמצע אני צריך לגלות שכל המערכת בנויה דווקא כדי לגלות את העיקרון הזה.

שאלה: בעל הסולם מדבר על התכללות. בעשירייה הפרטית שאני יושב אני מבין איך לעשות זאת.

אתם כבר מרגישים את זה?

תלמיד: כן. מרגישים כששואלים החברים מקייב, ניו יורק, סנט דייגו, לא משנה, וחבל שלא שואלים אנשים שונים.

אתם אפילו מרגישים שיש אפשרות להתכלל בין עשיריות כאלו?

תלמיד: לא, אני מדבר, אני יכול להתכלל בעשירייה, אני יכול להתכלל עם השאלה של החבר. אבל איך להתכלל כה-ו-י-ה אחת, ככל הכלי העולמי?

אבל את זה לא הרגשת קודם. עכשיו שאתה מדבר אז אנחנו כולם מרגישים איך אתה אומר בעשירייה שלי אני יודע איך אני נכלל מהם. כאילו כבר נעלם העניין של המחיצה.

אני כמו תינוק שבטוח באימא שהיא נמצאת ושומרת עליו. ככה אתה אומר, הם העשירייה. זאת העשירייה שלי, אני נכלל איתם, אני מבין אותם, הם מבינים אותי, אנחנו כך וכך. כאילו אתה אומר שממש אין מחיצות, זה כבר מורגש במשהו. זה רכוש גדול מאוד, מאוד חשוב.

לכן מתגלה לנו עכשיו השלב הבא, שאנחנו צריכים לעבוד על לשבור את המחיצות לעיגול יותר גדול, רחב. איך? גם מתוך העבודה שלנו. אותו הניסיון הקטן שיש לנו בעשירייה שלנו, אנחנו צריכים כבר להמשיך הלאה. וכאן אני לא יכול להסביר לכם, כי "אין חכם כבעל ניסיון", אתם בזה יותר חכמים ממני, אני אומר ברצינות. אין לי [ניסיון] ואני מקנא בזה שיש לכם ואין לי, אני אומר את זה ממש כך. לא היה לי, כי רב"ש היה מונע ממני את זה.

תלמיד: אתה מדבר על ניסיון. היה לנו ניסיון עשיריות תורניות. אני זוכר עד עכשיו איך אנחנו היינו חייבים להתכלל עם החברים מצ'ליאבינס, משיקגו, סנט דייגו, ניו יורק, ניקולייב, נובוסיבירסק ועוד. היה ניסיון יפה. אבל שוב אנחנו מחפשים אותן הפעולות שכן אפשר לעשות. אני לא אומר עכשיו להרבות בפעולות אבל כן לעשות משהו, צריך אילו פעולות לעשות, אחרת לא מורגש.

בטוח שכן. מה לעשות? אני לא יודע. לכן אני אומר לכם, אתם יותר חכמים, יותר מנוסים ממני. בבקשה תתחילו לעשות. אני מרגיש שיש לכם יותר הרגשה פרקטית ממני איך זה שבאה עשירייה ונכנסת בי, ואני מרגיש שהיא נמצאת בי, ואני לא יכול להוציא אותה סתם ממני. ואני מרגיש שאני נמצא בהם והם לא יכולים לזרוק אותי משם, אנחנו כבר רכשנו את המקום הפנימי, כל עשירייה בכל אחד ואחד, וזה הרכוש שלנו, זה השטח משותף.

עכשיו אני צריך לחשוב איך אנחנו עושים את זה בין העשיריות, וזאת דרגה אחרת לגמרי בתפיסה. עד כמה שאנחנו נמצאים בעשירייה שלנו בתפיסה אגואיסטית, כי זה קרוב, זה שלנו, זה בכל זאת אנחנו וכן הלאה, עכשיו להתחיל לעשות מכאן יציאה לעשירייה חיצונה יותר, כאילו כמו שאתה אומר נובוסיבירסק, אני לא יודע איך, אז איך אני אתכלל בהם, איפה הם ואיפה אני? לא רואה, לא מרגיש. זו בעיה. זה בדיוק גילוי השבירה שנמצא. זה גילוי השבירה. מה לעשות אני לא יודע אבל כך השבירה מתגלה. מתגלה במרחק, באי הבנה, בחוסר תפיסה איך שהיא.

מתחילים ממשהו קרוב, זה חבר, אבל פעם הוא היה מאוד רחוק ממך, לא הרגשת אותו, לא זיהית אותו, הוא היה כמו איזה גוף בשר לידך. עכשיו לא, אני כבר מרגיש אותו, הוא נמצא בי. זה נקרא שאני מרגיש אותו. הוא, דמותו, האופי שלו, היחס שלו, המטרה המשותפת שלנו, הכול זה נמצא בי. זה נקרא שאני מרגיש אותו שהוא קרוב אליי. והוא אומר שככה אני גם נמצא בו. זה נקרא "להיות בלב אחד". עוד לא, אבל כבר עשיתם איזה צעד קדימה. ולכן מתגלה הדרגה הבאה.

אם אתה שואל אותי, הייתי אומר שעוד מוקדם. אבל אם מתגלה, אין מה לעשות, צריכים לקחת ולהגיד שכן, כך אנחנו צריכים לבצע. למה? לא יודע, לפי ההיגיון שלי וודאי שמוקדם. אני רוצה שתכירו את העניין איך להתייחס לזה. אם זה מתגלה, נשתדל.

תלמיד: אם אני מסתכל על התהליכים שעברנו מאז שאנחנו בעשיריות, אז היה תהליך טבעי שסגר אותך בצורה כזאת שאתה מסתכל רק על העשירייה שלך. והדבר הזה חייב אותך להתחיל להרגיש אותם, לחיות אותם, את הדבר הזה שנקרא עשירייה.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא שהעשירייה מרחיבה את הגבולות שלה? כי ברור לי שבתהליך הזה אני לא זורק את העשירייה עכשיו וממשיך לאיזה מקום.

ברור שלא.

תלמיד: אז מה זה להרחיב את גבולות העשירייה?

אני לא חושב שיש מילים לזה. אנחנו מגיעים כאן לממד אחר. זה כמו להסביר לך שיש חיות קטנות שחיות רק על השטח, והן צריכות עכשיו להתחיל להרגיש גם את הגובה, אבל הן אף פעם לא הרגישו את הגובה.

אומרים לכם, "אבל זה קיים ואתם צריכים לפתח בכם את החוש של הגובה". אני לא יודע מה זה, איפה זה נמצא? "זה קיים. תעשה תרגילים כאלו וכאלו, תנסה". כי גם אי אפשר להגיד לך, קח את זה ותעשה.

בעשירייה ברור לך מה לעשות. יש לידך מישהו שאתה לוקח אותו, מקרב, עובדים יחד, זה ברור. גם בין הילדים הקטנים זה ברור. להתקשר למישהו שנמצא בעשירייה אחרת, ואני כבר רכשתי חוש כלפי החברים שלי, במקצת, עוד לא גמרנו את זה. ועכשיו אומרים לנו, "זה מספיק", תתחילו לפתח את החזקה השנייה, את המקדם השני, שזה גובה, שזה לא מורגש בכם. שזה איזה קשר שהוא יוצא ממני, אומרים שזה ייצא, שאני אגלה אחר כך כמו איזו יד שאני לא צריך אותה, כמו אצבע שישית שאני לא רוצה אותה וכן הלאה, אבל חייב.

זה באמת מוזר. אבל זה באמת בניית המרחב החדש. העשירייה עצמה, אם אנחנו סוגרים אותה, למה היא מתחלקת לאין סוף עשיריות? כי אחרת אנחנו נשארים במודל הזה, בתבנית הזאת האגואיסטית. אנחנו לא מסוגלים מתוכה לגלות, להבין את הבורא. הוא יתגלה בתוך העשירייה אבל לא עכשיו. כשאנחנו נתקשר לעוד עשיריות, לעוד עשיריות, נרכוש בזה את תכונת ההתקשרות, תכונת הקשר.

תלמיד: בהתחלה, עוד לפני שהיו עשיריות, רציתי להשיג את הבורא. אחר כך ניפצו את זה ואמרו לא, רק בעשירייה אתה משיג את הבורא. עכשיו גם את זה מנפצים ואומרים, רק בכלי אחד, בנשמה אחת אתה משיג את הבורא. לא ברור לי כלפי מה לעבוד עכשיו, כל הזמן מנפצים את שטח העבודה שלי.

לא יודע. למה אני צריך לנסות להבין את זה? אני אעבוד במה שניתן, ומתוך זה אני אגלה ההרגשה החדשה, את הכיוון החדש שלא ראיתי קודם. זאת השיטה.

שאלה: ה-ו-י-ה, זה אחד או ארבע?

מה זה ארבע? ה-ו-י-ה זה עשר.

תלמיד: זה עשר או אחד?

זה עשר כאחד. למה אתה שואל?

תלמיד: אני רוצה להבין איך אנחנו מגיעים לאחד?

אחד, שלכול יש מטרה אחת, מקור אחד. שכולם משתוקקים להיות יחד כאחד. "אחד" זה מושג אינטגרלי שכולל בתוכו את כל תתי המושגים.

שאלה: האם העבודה הנכונה עכשיו בעשיריות זה רק לדייק יותר את העבודה בינינו, או להתחיל לחפש את האצבע השישית בינינו?

לא, להתקשר לכל העשיריות. גמרנו את ההתעסקות הזמנית, המקרית, המקומית, עכשיו אתם צריכים להכין את עצמכם לכנס אירופה. כנס אירופה זה שאתם הולכים להתקשר לכל העשיריות.

מה עם הקמת הבורד? בהתהוות, בבנייה. טוב, נקווה שזה לא יימשך יותר מידי. אתם צריכים להתעניין איך אתם מתקשרים לעשיריות באירופה, איך אתם מתכננים את הכינוס שלכם, ואיך אתם מתכננים מהכנס הזה להגיע להרגשה שאתם, כולכם נמצאים בעשירייה אחת. ברור? תנסו. זו כבר עבודה על חיבור הכלי השבור.

שאלה: האם יש קשר בין הרגשה של עשירייה אחת לבין בניית הקשרים בגשמיות? אנחנו יכולים לבנות כל מיני מערכות של קשר בין עשיריות, אבל, האם יש קשר בין זה לבין הרגשה?

לא, אני לא רוצה ללמוד שום חכמה חיצונה. אני לא חושב שזה יעזור אם אני אלמד מה המציאו כל מיני חכמים חיצוניים. זה כמו שאתה רוצה ללמוד על ראייה רוחנית מתוך הראייה ראיה גשמית, אז תלך לרפואה ותלמד איך עובדת העין?

תלמיד: לא את זה שאלתי.

אלא?

תלמיד: שאלתי ככה. יש הרגשה, אתה תיארת איזה מצב שצריכים להרגיש כעשירייה אחת, מה צריך לעשות כדי להגיע להרגשה הזאת. האם יעזרו לנו או שעלינו לעשות מאמץ, לימוד, אור מקיף וזה יבוא לאט לאט, או שאנחנו עכשיו בונים כל מיני מערכות קשר כך, שאני צריך להיות קשור לכל שאר העשיריות?

אני לא יודע, לכן דיברנו קודם על כך שיש ניסיון לאנשים איך מתחברים לעשירייה. עכשיו אתם צריכים להפעיל את אותו ניסיון, רק אותו. בלי כל מיני חכמות חיצוניות וכל מיני מדריכים חיצוניים, חס ושלום. וגם אל תתחילו לדפדף באינטרנט ולחפש חומר על חכמת החיבור האינטגרלית אצל כל מיני פסיכולוגים או פילוסופים, אין דבר כזה, חס ושלום, לא, לא, לא.

רק מתוך מה שאנחנו יכולים ללמוד מעשירייה שלנו. התחברנו לעשירייה, רכשנו איזו חכמה, יש לנו ניסיון, רק עימו אנחנו עכשיו הולכים ומחברים את עצמנו בין כל העשיריות לעשירייה אחת אירופאית.

אז בואו נשב, נוציא כל מיני עקרונות, התרשמויות, מה עשינו בעשירייה, איך זה יצא לנו, האם הצלחנו, נעשה חשבון, סיכום. ומתוך הסיכום הזה נחשוב איך אנחנו עכשיו הולכים לעשות את אותו דבר, רק במקום עשרה יהיו עשר עשיריות. אין באירופה יותר מעשר עשיריות. יש בודדים, אחד שניים פה, אחד שניים שם, אבל נגיד, עשר עשיריות.

אז איך אנחנו עושים? איך אנחנו מתלבשים עליהם? איך אנחנו מגיעים אליהם? איך אנחנו מחבקים אותם? בואו נראה. אבל עם אותם עקרונות שהיו לנו בהשגת החיבור בעשירייה שלנו היסודית. אולי מתוך זה אתם תתחילו להרגיש שיש לכם הכרחיות לחבר את כל העשיריות שיש כאן. כמה עשיריות יש כאן?

תלמיד: 32.

ל"ב, יפה מאוד. אז איך לחבר את 32 העשיריות האלו כביכול לעשירייה אחת.

תלמיד: יש עבודה רבה בנושא החברתי. לדוגמא, יש קבוצה, ובה יש כל מיני בעיות, כל מיני מערכות. האם זה קשור לזה?

לא.

תלמיד: אין שום קשר.

לא. הנושא החברתי זה אדמיניסטרטיבי, זה לא קשר בין החברים, זה נשים, ילדים וכו'.

תלמיד: לא, אני מדבר על קבוצה. יש לנו כל מיני מערכות בקבוצה שהן קצת לקויות ויש מה לשפר. אני פשוט מנסה להבין במה צריך להשקיע ובמה לא.

צריך להשקיע בהתקדמות לחיבור, זה יקבע את הכול.

שאלה: מה תפקיד הבורד, להיות אידיאולוגי רעיוני או גוף מעשי שפועל ומקשר בן הקבוצות בשטח? מה בדיוק תפקידו?

כשהתחלתם לתחבר לעשיריות, כמה זמן עבדתם בזה?

תלמיד: זאת עבודה מתמדת.

כמה זמן?

תלמיד: כמה שנים טובות, לפחות 7 שנים.

אתה רואה, שבע שנים עבדתם כדי להשתדל איכשהו להתחבר לעשירייה, שהתחלתם להרגיש, שאתה אומר, "יש לי עשירייה". זאת אומרת, יש לך איזה רכוש, יש לך משהו ששייך לך, שאתה מרגיש שזה שלך.

אז עכשיו צריכים לגשת למצב שאתה תגיד בעוד כמה שנים, לא מהיום למחר, אבל זה יהיה יותר מהר ממה שהיה בעשיריות בדידות, שאתה תרגיש שאתה נמצא בעשירייה אחת עולמית.

תלמיד: במה בדיוק פועל הבורד, אם ניצמד לשיעורים יום יום ולכל הפעולות?

כשאתם עבדתם בעשירייה שבע שנים, היה משהו שמנהל את הדברים האלה, מתי להתחבר, מתי להתאסף, על מה מדברים, מה עושים, איך מתקשרים?

תלמיד: כן, גוף אדמיניסטרטיבי.

אדמיניסטרטיבי.

תלמיד: מנהלתי, כן.

תקרא לזה אדמיניסטרטיבי, זה נקרא בורד.

תלמיד: אבל אתה אומר שזה צריך להיות גוף הפוך, רעיוני, אידיאולוגי, שמכוון לחיבור ולא מתעסק עכשיו בשום דבר אחר.

הוא גם קודם לא היה אדמיניסטרטיבי בלבד. מאיפה הוא ידע מה לעשות? "בוא ננסה כך, בוא ננסה אחרת". אבל עכשיו יש לכם ניסיון, אז אתם כבר הולכים לפי אותם השלבים שרכשתם קודם, ועכשיו אתם רוצים לממש אותם בין העשיריות.

אני ממליץ לעשות את החיבור הזה בין העשיריות כאן, יש לכם ל"ב עשיריות, ובין העשיריות שבכל העולם. כי באמת העקרונות הם אותם עקרונות.

תלמיד: אם כך זה כן עובד בצורה היררכית. זאת אומרת, אני לא קופץ לסן פאולו עכשיו.

היררכית, ברור שהיררכית.

תלמיד: לדוגמה, קודם פתח תקווה, בינינו, צריכים להתחבר כמו שבדרום אמריקה, ארצות הברית וכולי, ואז להתחבר כולנו יחד. או לא?

את זה אתם תראו. אני לא יכול להגיד, לא רוצה לקבוע.

תלמיד: כשמתאספים נגיד בורד או צוות אנשים שמנסים להתחיל לבנות, לגשש, איך לפעול?

לכוון לחיבור, לנסות לכוון לחיבור בין העשיריות.

תלמיד: בפגישות כאלה שהן מחוץ לשיעורים שהם איתך, עם המקורות, איך מעוררים מאור, איך מעוררים חיבור שיכוון אותנו נכון?

לא יודע. הם מתאספים בחדר ישיבות ויושבים שם ודנים בכובד ראש מה עושים כדי לעורר את העשיריות לא להיות בתוך העשיריות אלא להיות בחיבור בין העשיריות. מה אנחנו צריכים לעשות, עד כמה אנחנו צריכים להעלות את הקשר בינינו, לחמם את הקשר בינינו בעשירייה כדי מתוך החום הזה של הקשר בינינו להגיע עכשיו לחיבור בין העשיריות.

יכול להיות שבבורד הזה חייבים להיות כל 32 הנציגים מכל 32 העשיריות שיש לכם כאן.

תלמיד: ומה עם העולם?

והעולם גם כן. אתם צריכים להתקשר אליהם, ושכל עשירייה ועשירייה או בכלל כל העשיריות שישבו יחד ותעשו ישיבה עולמית ותתחילו כך לקבוע סדרי עבודה. לפי איך שאתם עבדתם בעשירייה שלכם. שוב אני חוזר, אתם כבר בעלי ניסיון, אל תשאלו אותי.

שאלה: אמרת שיש לנו את רבע השעה לפני השיעור, וכשאנחנו מתכוננים לשיעור ברבע השעה הזאת אנחנו נכנסים לשיעור באיזה מצב מסוים. איך לדעתך אנחנו יכולים להיכנס לשיעור במצב טוב יותר כשאנחנו מתכוננים כל אחד בעשירייה שלו, לעומת מה שהיה בעבר כשהיינו נכנסים לשיעור במצב אחד, כיוון שהתכוננו אליו ביחד?

אני לא מבין את השאלה שלך. אני יודע שאני נכנס לשיעור כדי לקבל כוח לתרום את עצמי לשיעור. לגרום לזה שהחברים שלי יתחברו, שהאור העליון ישפיע בהם יותר על ידי כמה שאני מכניס את עצמי ביניהם, כמה שאני מוסר את עצמי אליהם. אני רוצה על ידי זה שהאור העליון יבוא ובמאמץ שלי שהוא ימלא את המקום ביניהם.

זה מה שאני צריך מהשיעור. שיעור בשבילי זה מעשה התרומה, ובזה כמה שאני נותן אני מרוויח.

תלמיד: עכשיו, ביום רגיל, כל עשירייה מתכוננת לבד לשיעור, היא בוחרת לבד את החומר, בוחרת לבד את השאלות, לפעמים דנים בזה. בכנסים יש לנו הכנה משותפת, כל העשיריות נכנסות עם משהו אחד. מה יותר אפקטיבי לשלב שאנחנו מתחילים עכשיו?

יותר אפקטיבי שכולם יחשבו על משהו אחד. שיהיו עשיריות אבל שבכל העשיריות יהיה נושא אחד. זה צריך להיות ברור לכם מהלימוד.

שאלה: אמרת שכל עשירייה צריכה להרגיש כמו ראש כלפי כל יתר העשיריות. זה אומר במחשבה ובכוונה או גם במעשה כך זה צריך להיות?

כל עשירייה צריכה להיות ראש כלפי כל יתר העשיריות, כלפי העולם.

תלמיד: האם זה צריך להיות במעשה או בכוונה?

זה צריך להיות גם במעשה וגם בכוונה. במה שאנחנו יכולים להשפיע אנחנו חייבים להיות כראש. וכך יהיו לך מיליוני ראשים, לא חשוב כמה. אז מה? אבל כל אחד במשהו אחר. זה כמו שבראש שלנו, יש מיליוני אזורים, וכל אזור במוח אחראי על משהו אחר. אין בעיה. אל תדאג, זה יספיק לכולם.

תלמיד: האם הכנס באירופה צריך להיות המשימה הראשונה של הבורד שנבנה עכשיו?

ודאי שכן, על זה כבר דיברנו. המטרה שלנו עכשיו היא איך אנחנו מגיעים מוכנים לחיבור הכללי בכנס באירופה, ששם כולנו הופכים להיות לעשירייה אחת. מה אנחנו צריכים לעשות. על זה גם תדרשו שיעורים מיוחדים, נושאים מיוחדים.

קריין: מתוך מאמר "הערבות" של בעל הסולם.

"הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו. כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם. כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנזכר בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה. שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית. וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו."

(בעל הסולם. "הערבות", כ"ב)

זאת אומרת, כולם אחראים על כולם ואדם צריך להבין שבזה שהוא עושה איזה חשבון פרטי הוא גורם שינוי בכל העולם, בין כולם לכולם.

שאלה: בסוף השבוע הבא זה ראש השנה, ומדברים הרבה על העניין של בין אדם למקום, בין אדם לחברו.

אנחנו כל הזמן מדברים על זה. אצלנו ראש השנה כל פעם, יש לך יום יום ראש השנה. ראש השנה, ראש לשינויים.

תלמיד: אם כבר מדברים על קבוצות ועשיריות, מה ההבדל בין מצוות של בין אדם למקום לבין מצוות של בין אדם לחברו?

מצוות של האדם לחברו הן מתקנות אותו, מקרבות אותו, מקדישות אותו להיות נכון בין אדם למקום. אתה לא יכול להתקרב לבורא אם אתה לא מתקן את עצמך על ידי יחס לזולת. "מאהבת הזולת לאהבת ה'". "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", למה? כי אתה מגיע על ידי זה לכלל, שהכלל הוא כבר "ואהבת את ה' א-לוהיך".

שאלה: וזה בין אדם לאדם?

אדם לאדם, נכון. אתה לא רואה איך התורה דורשת? אתה לא רואה איך כל האלו שלומדים תורה דואגים לזה, [דואגים] לאהוב את הזולת בכל כוחם, כי בלי זה אי אפשר להגיע לאהבת ה'?

תלמיד: מה עם סליחות? עושים סליחות בלי סוף.

שיעשו סליחות. אני אומר על זה שאנחנו יום יום עושים סליחה. אלא אנחנו מדברים על זה, שבלי שאדם מכשיר את עצמו באהבת הזולת, הוא לא יכול להגיע לבורא. ולקפוץ ולדלג על הדרגה הזאת של אהבת הזולת, זה פשוט לא ניתן. וזה שמזלזלים בזה ולא כל כך מבינים את ההכרחיות הזאת, אז זאת הבעיה, זו הצרה. לא יעזור לך לא סליחות ולא שום דבר, אתה לא מגיע לשינוי לראש השנה, אם אתה לא עושה שינוי בך, בתפיסתך החדשה, ב"ואהבת לרעך כמוך", בזה תלוי הכול.

ומצוות שבין אדם לחברו זה העיקר, בלי זה אתה לא יכול להגיע למצוות שבין אדם למקום. אתה יודע את זה.

תלמיד: איך זה מתבטא?

זה מתבטא בזה שאתה צריך לתקן את עצמך באגו שלך לאהוב את כולם. את כולם. כי בורא זה נקרא "הכולל". ולכן מה זה הכנה למצוות, הכנה לסליחות, הכנה לראש השנה, ליום כיפור, לכל זה, זה הכול שאדם בודק את עצמו ומשתדל איכשהו להגיע לתיקון. ותיקון שלו ב"אהבת לרעך כמוך", זהו, זה תיקון. זאת הסיבה לשבירת בית המקדש, זאת הסיבה לשבירה בכול, מה יש לדבר.

שאלה: וכל התקופה הזאת שתבוא אלי, כמו ראש השנה, זה עוזר לי בתהליך?

אני לא יודע איזה תקופות הם באות אליך, שאתה מקבל כמה ימי חופש בעבודה?

תלמיד: כן, גם.

זה בשבילך ראש השנה.

תלמיד: לא, אבל יש משהו, איזה מושג?

אין שום דבר. אם אתה לא עושה, אז אין. אין. אם אנשים לא היו מקיימים משהו, אז זה לא נקרא שקיים. מה זה ראש השנה? יש מצב כזה במציאות או שאת זה בני אדם עושים?

תלמיד: אני זוכר שפעם אמרת, שהתקופה עצמה גם יכולה להשפיע על התהליך.

פסיכולוגית.

שאלה: רק פסיכולוגית?

פסיכולוגית. אם אתה לא עושה, שום דבר לא קורה.

תלמיד: בכל זאת יש איחוד, כולם עושים אותו דבר.

בטח. אז תחליט שאתה יכול לקיים שבת ביום שלישי, מה הבעיה?

שאלה: אין משמעות לזה שכוח גדול עושה אותה פעולה? למעשה אפילו קבוצות, אם עושים אותה פעולה.

זה תירוץ שבדרך כלל עושים אנשים שלא רוצים לעשות תיקון על עצמם כמו שצריך. זה שאנחנו הרבה אנשים כך חושבים, בזה אנחנו משנים יסודות הבריאה, זה מה שאתה רוצה להגיד. אז אנחנו כבר לא צריכים לעסוק ב"ואהבת לרעך כמוך". אני מכיר את הטריקים האלה, רק שזה לא יעזור. עם הקונצים האלה, אתה בזה לא תשנה את המציאות.

קריין: 32. אומר הרב קוק.

"אור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה, שממנה שואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנו ע"י התורה, החכמה, המצות, העבודה, והמדות הטובות, בכל עת ורגע. ובכל רגע שאנו מוסיפים אור בנשמתנו, אם רק נשים דעתנו, שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים כל אחד על כל ההויה, כי "כל פעל ה' למענהו", מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל... ואפילו הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריב מתעדנים ומזדככים, מזיו הקדושה הנוספת ע"י נשמה אחת, השמה לב באמת על הכלל כולו, ואין צריך לומר גודל האור שמתוסף בנשמות ובכל המדרגות של העולמות הרוחניים."

(הראי"ה קוק. אגרות ראי"ה א', ש"א)

שאלה: הנקודה השחורה הזאת שהבורא ברא, היא מלכתחילה הפוכה ממנו, ומתגלה עד כמה שיותר היא רוצה לגלות שהוא אחד. מגלה יותר.

כן, היא הפוכה ממנו. זה נקרא "בריאה". לכן ברא, בר ממנו.

תלמיד: אז עד כמה היא רוצה לגלות את האחד? הנקודה הזאת היא מגלה יותר ויותר פרטים, משתוקקת ומגלה. אנחנו רצינו לגלות את הבורא בעשירייה אחת, ואז גילנו שזה בלתי אפשרי, שיש עוד עשרות עשיריות ואלפי אנשים, וכאילו יותר ויותר פרטים כל הזמן. איך מגיעים לאחד הזה?

אני לא יודע. אני עושה מה שמגלים לי לעשות, ולא שואל, לא שואל יותר. עכשיו יש לפנינו, מתגלה לפנינו שטח עבודה חדש, שאנחנו צריכים לגלות שאנחנו עובדים כולנו יחד כעשירייה אחת. בעצם למדנו שזה הכיוון של העבודה, רק לא ידענו שזה יגיע אלינו בצורה כזאת ועכשיו. אבל כך קרה, אז מה הבעיה?

תלמיד: נגיד אתמול הייתה לנו ישיבת עשירייה טובה כזאת, ואז היום גילינו שאנחנו עוד יותר רחוקים אחד מהשני.

מצוין, זה סימן שהייתה ישיבה טובה.

תלמיד: ואיך מזה אנחנו ממשיכים?

מתחברים יותר ויותר. טוב שגיליתם שאתם רחוקים עוד יותר מקודם.

תלמיד: וזה בעשירייה אחת.

בעשירייה אחת, אז מה?

תלמיד: אז איך עושים את זה? איך כל העשיריות האלה נגיד שלושים ושתיים עשיריות הופכות לאחת?

אז כמה שאתם תתחברו בפנים יותר, אתם תוכלו להתחבר גם ביניכם. וכמה שתנסו ביניכם יותר להתחבר, תגלו עד כמה שאתם צריכים עוד הכנה בחיבור הפנימי בכל עשירייה. ככה זה תלויים זה בזה, פרט וכלל.

תלמיד: אז מה המפתח שלנו?

להתחבר בכל מיני עיגולים, גם בין שלושים ושתיים הקבוצות שישנם כאן בישראל, וגם בכל מיני היבשות. אתה צריך לדאוג מהעשירייה שלך ועל העשירייה הכללית. על הכול.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בלנסות להבין, אז אני מרגיש שאנחנו בעצם עושים את זה. אנחנו נמצאים כולנו בשיעורי בוקר, יש לנו סעודות, יש לנו כנסים, אנחנו יושבים ומקשיבים לשאלות של חברים מעשיריות אחרות, ומרגישים דרך זה את העשיריות האחרות, אנחנו אולי מחדדים את היחס הפנימי שלנו בתוך העשירייה המצומצמת, אבל זה תמיד תחושה שאנחנו כבני ברוך, לא כאיזה עשירייה כ"ה או איזו אחת העשיריות.

איזה אלמנט חסר בעצם בעבודה שלנו שישלים את הפער בין מה שאתה מרגיש שיש לנו עכשיו לבין מה שאנחנו צריכים להגיע?

זה יתגלה. שוב, אני לא מבין את השאלות שלכם. למה אתם צריכים לדעת את זה מראש? תעשו מאמצים, זו העבודה הכי חשובה, נקייה ותמימה שאתם צריכים לעשות. תשתדלו כמו ילדים קטנים, איך שהם לומדים, הם לא יודעים מה יהיה הסיכון, מה יהיה הסיכום, מה יהיה בדרך שיתגלה, שום דבר, הם פשוט רוצים ועושים. למה אתם חכמים כאלה? בזה אתם שמים רגל לעצמכם.

אתה כאילו שואל אותי ואם יתגלה ככה, איך אני אעשה? למה קודם כך צריך להיות ואחר כך כך? מי שרוצה לעבוד הוא לא שואל על הדברים האלה, אלא הוא שואל איפה אני יכול לשים את היגיעה שלי, ללחוץ.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. הרי אני רואה את כל בני ברוך ככלי אחד, כראש, כקבוצה אחת. מבחינה פנימית, מה עוד אני צריך לעשות? אני כבר רואה את זה ככה, אנחנו כבר עובדים ביחד כבני ברוך.

אז אומרים לך עכשיו, [תעבוד] בעשיריות בינלאומיות. אתה רואה כאן הכול כעשירייה אחת, ובאמת אנשים כאן מבינים זה את זה, אמנם הם נמצאים בעשיריות שונות אבל הם מבינים מה קורה בכל עשירייה ועשירייה. אחד מתוך מה שיש לו בעשירייה שלו, הוא מבין מה קורה גם בכל יתר העשיריות. זאת אומרת יש איזו רוח כללית, הבנה כללית, יש איזו מן הסכמה כללית בעבודה בעשיריות. גם אם תרצו לחבר עכשיו עשיריות, אתם תבינו מה קורה בכל עשירייה ואיך לחבר ביניכם, רק צריכים לעבוד על זה. ויש עבודה חדשה שהיא לעבוד עם העשירייה הזאת שהיא נקראת עולמית. אני לא יודע מי היא, מה היא, אבל צריכים לנסות לגלות אותה ולהתחבר.

שוב, את הבירורים האלו אתם צריכים לעשות בעצמכם בעבודה, כי אלו בירורים במבנה ובצורות ההתקשרות. קדימה.

שאלה: בעוד כמה שעות מתחיל כנס, חמישה שיעורים, כל הכלי העולמי יתרכז. מה אנחנו צריכים להרוויח בסוף השבוע הזה לכיוון כנס אירופה?

אני רוצה להתחבר לקבוצה האיטלקית, יש שם בעיות משלהם, חוסר חיבור משלהם. אני רוצה לעורר אותם כמה שאפשר. עוד יותר מזה, לא רק אני, אלא נוסעים מכאן ומאירופה כמה אנשים, אבל ממש בודדים, כדי לעורר את קבוצת איטליה להיות כדוחפת, מארגנת ומייצבת את הכנס באירופה. אני חושב שהם יכולים להיות היסוד לקשר האירופאי. אין לנו באף מדינה קבוצה כה גדולה כמו קבוצת איטליה, כך נראה לי. אמנם כרגיל כמו בתהליכי חיבור, היא די שבורה, מפורקת. נקווה שנצליח לחבר אותה ולגשת ממנה לאירופה.

אנחנו מגיעים לקראת הערב, כבר היום בערב עושים שיעור, סעודה, טיש, כל מיני דברים, זה ערב ארוך, ומחר עוד ארבעה שיעורים. ביום ראשון אני לא יודע איך, כי אי אפשר לעשות שיעור בבוקר. יכול להיות שאני אוכל לתת שיעור מהחדר שלי ולהיות בקשר אתכם, בקשר איתם, נראה שם במקום. וביום ראשון בחמש בערב אני כבר בעזרת ה' אהיה כאן. אין מה להוסיף. נקווה שנצליח.

זה מאוד חשוב, וכנס איטליה ובמיוחד בולגריה זה שלב גדול מאוד לנו לכולנו להתקדמות. ככל שנקבל את המשימה הזאת בצורה רצינית ששייכת לכל אחד ולכולנו, כלל ופרט שיתחברו לזה, יהיה לנו רווח גדול.

שאלה: אמרת קודם, שכל מה שקורה בעשיריה בסופו של דבר מסתכם בהבחנה של ה-ו-י-ה. ככל שאנחנו מתקרבים בינינו בעשיריות, וככל שנתרחב לעשיריות אחרות, אנחנו גם מנסים לגלות את ההבחנה של ה-ו-י-ה. כדי לברר את ההבחנה הזאת של ה‑ו‑י-ה, אנחנו צריכים להתבטל ולכלול את עצמנו בתוך העשיריה. מה שאתה אומר אולי בלי להגיד את זה, זה נשמע שהכול תלוי בביטול ובהתכללות שלנו אחד כלפי השני בעשיריות וכלפי יתר העשיריות שאיתם באים במגע בכל רגע נתון. לא רק במחשבות ובלב, אלא גם בפעולות כלפי אותן עשיריות. מה שאנחנו משקיעים זה מה שאנחנו מקבלים. האם אני צודק?

בינתיים כן, ועוד מעט תגלה שיש עוד מה להוסיף.

תלמיד: אז השאלה שלי, איזו פעולה אני יכול לעשות כדי לעורר את זה בתוך העשיריות, בפועל?

דרך העשיריה שלך להתכלל עם כולם. אין פעולות אחרות. לא להראות לאף אחד שאתה שרוף בעבודה ובקשר וגורם לכולם, לא. הדוגמה של הבדידים, של אנשים בודדים, זו דוגמה לא טובה.

תלמיד: אתה גם ממשיך להגיד במשך השיעור שאנחנו נגלה את זה, שזה יתגלה. את הגילויים האלה שבאים אלינו בצורה כל כך מופשטת, איך אנחנו מצליחים לתפוס את זה, לאבחן את זה?

תן לזמן לעבוד, אין לי יותר מה להגיד. תן לזמן לעבוד, נעשה מאמצים ונראה תשובות. אני לא אלך עכשיו להסביר לכם שום דבר. אתם יודעים איך ללמוד מהעבר לעתיד דרך ההווה. כמו שעשיתם בקבוצה שלכם, תעשו עכשיו בקבוצה הגדולה, ואחר כך בעוד יותר גדולה, עד שכל העולם יהיה לפניכם.

מה שאני מבקש מכם, להשתדל לחלק עיתונים, הם למטה מוכנים לחלוקה.

שאלה: אמרת עכשיו שדוגמה של אנשים בודדים היא דוגמה לא טובה.

אני רוצה דווקא להראות לכולם עד כמה שטוב לעבוד יחד.

תלמיד: מה זה נקרא דוגמה טובה?

דוגמה טובה היא שקבוצה מראה איך היא עובדת כולה יחד. מתוך ההתקשרות שלה היא פונה לאחרים, ואז זה משפיע להם את כוח החיבור.

תלמיד: אז צריך להראות דוגמה כקבוצה ולא כבודדים?

כקבוצה, בדיוק.

שאלה: בשעות האחרונות האלה לפני הכנס באיטליה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להכין את עצמנו לקראתו? מה אפשר לעשות כדי להכין את עצמנו לאותה התעוררות שאתה רוצה להביא לנו?

מה אתם יכולים להמליץ להם. מי שיושב כאן, יש לו מה להציע?

תלמיד: איטליה, תתעסקו בשמחה, ותשפיעו עלינו שאנחנו גם נתעסק בשמחה.

יש עוד משהו?

תלמיד: אני יכול להציג את מה שאנחנו הולכים לעשות עכשיו, אחרי שאתה תצא לכיוון איטליה.

אני כבר יוצא.

תלמיד: זו הכנה בדיוק לכיוון הזה. אנחנו הולכים לדון על איך כל הכלי העולמי הופך להיות לעשיריה אחת. הולכים לעשות על זה דיון חברתי, איך אנחנו מכינים את עצמנו כלפי הכנס באירופה.

אז הם יכולים להישאר אתכם.

תלמיד: ברור, כולם נשארים איתנו, כל הכלי העולמי, זה בשידור חי בסביבה טובה. גם מה ששמענו ממך היום בשיעור, גם מה ששמענו בשבוע האחרון, נעשה על זה בירור וננסה להכין לעצמנו תכנית עבודה, ולראות איך מהמצב שאני חי בתוך העשיריה הפרטית שלי, אני הופך להיות חלק מעשירייה אחת כללית של הכלי העולמי.

אולי גם להגיד באותה הזדמנות, שאתמול הייתה אסיפה מכל הכלי העולמי, בניסיון להתניע את הדבר הזה שנקרא בורד עולמי. בטוח שזה ישתנה לכל מיני כיוונים, עם הזמן החיים יסדרו אותנו. פתחנו כתובת מייל שלשם אפשר כבר לשלוח רעיונות, boardworldkli@gmail.com זו הכתובת של הבורד העולמי. ומה שברור זה שהרבה לא ברור, אבל אם נתעסק בזה ביחד, זה יתברר.

רק מתוך ניסון ורק ביחד, אחרת אתם לא תשיגו את כל הצעדים האלה באף מקום. אין כאן. אלא דווקא תרשמו ותראו איך אתם בונים את ההוראות לאחרים, הוראות החיבור.

בהצלחה לכולנו.

(סוף השיעור)