מאחדים את הלבבות

כנס רומא יולי 2018

ממיסים את הלבבות ללב אחד

שיעור 1

שיעור 27.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אנחנו מתחילים אתכם את שיעור מס' 1, הראשון שלנו. דיברנו עד כמה אנחנו צריכים להיות מחוברים, כלולים זה בזה.

אנחנו קודם כל צריכים להרגיש את היסוד שלנו, מאיפה נולדנו. אנחנו יצאנו ממערכת שנקראת "אדם" וכולנו נכללים באותה מערכת. רק כדי לתת לאדם אפשרות להשיג את הבורא, את הכוח העליון, את המערכת עצמה, קיבלנו את המערכת הזאת שבורה, נמצאים בה בצורה כזאת שבורה, אנחנו גם מקרינים על כל יתר חלקי המערכת את השבירה שלנו, חוסר התאמה, חוסר חיבור. אנחנו בשום פנים ואופן לא רוצים להיות מחוברים, אנחנו רוצים רק לנצל זה את זה. מה שאנחנו רואים.

אבל מחוצה לנו נמצאת מערכת הטבע, ששם הכול נמצא באיזון. ואם אנחנו רוצים להשמיד זאבים או ציפורים או עוד משהו, אם אנחנו משמידים את העולם הטוב הזה, את האקולוגיה, זה לא אומר שאנחנו עושים דברים טובים. אנחנו פועלים נגד הטבע ובסופו של דבר זה מגיע למכות, לייסורים, לבעיות גדולות, כי כל המערכת הזאת הגדולה היא חייבת להיות מאוזנת. איזון זה החוק הכללי הגדול, המיוחד שבטבע, אותו אנחנו צריכים להבין, לראות איך אנחנו מקיימים אותו, ואיך אנחנו מתקנים את חוק האיזון שבכל הטבע על ידי השיתוף שלנו.

הטבע הוא גלובלי, טבע אינטגרלי, מנגנון אחד, מערכת אחת, אנחנו צריכים לשמור עליו, להקים אותו, לסדר, לתקן, וללמוד מתוך המעשים שלנו, לראות תגובות של הטבע, עד כמה אנחנו טועים, מבינים, משתווים איתו. ההתאמה שלנו לטבע נקראת ייחוד או דבקות, וההתאמה הזאת מספקת לנו התקדמות למטרת החיים שלנו. שעם כל הטבע, בכל הרמות, בצורה הגשמית ובצורה הרוחנית אנחנו צריכים להגיע לאיזון, זאת המטרה הכללית.

מה אנחנו צריכים לעשות, על זה רב"ש כותב במאמרים שלו על החברה. רק על זה הוא כותב, איך אנחנו נבנה את מערכת האיזון בינינו. כי כתוצאה מזה שנקיים מערכת מאוזנת, זה ישפיע על כל יתר דרגות הטבע הגשמי, דומם, צומח וחי וודאי על האנושות, וגם על כל דרגות הטבע הרוחני, שזה 125 מדרגות עד האיזון המושלם.

כדי לקיים את זה אנחנו צריכים לתאר "סוף מעשה במחשבה תחילה". שהאיחוד שלנו למערכת אחת זו המטרה, והחוק שקיים באותה מערכת שכולם מחוברים יחד, נקרא חוק האהבה. חוק האהבה נקרא שכל אחד מקיים את עצמו כדי להתקיים ואת כל היתר מספק לכולם, לאחרים. עד שמגיע למצב שמרגיש את כל העולם כחלק שלו, באמת מרגיש שהוא מחובר עם כולם, ומשיג בזה הרגשה, הכרה, הבנה והשגה של הבורא, הכוח הכללי שממלא את כל המציאות ומנהל אותו.

לכן התנאי "ואהבת לרעך כמוך", שאנחנו צריכים מצד לצד כל פעם להשיג ולהשיג, הוא החוק העליון שבטבע. כי כל דרגות הטבע הגשמי שאנחנו רואים לפנינו וכל דרגות הטבע הרוחני שנקווה שנתחיל להשיג בפועל, כולן בעצם מקיימות את החוק הזה של אהבה. חוק האהבה נקרא שאני מרגיש את כולם כמו החלקים האינטגרליים שלי, וזה באמת כך. הדרגה הראשונה של ההכרה הזאת היא כבר נקראת המדרגה הראשונה של הסולם, והיא מקנה לאדם את הרגשת הטבע הנצחי, השלם ומגע עם הכוח העליון שזורם בתוך המערכת המחוברת. הכוח בינתיים אולי קטן, זה יהיה נפש דנפש דנפש, ואחר כך יותר ויותר, כך שזה יגדל עד האור הגדול והאינסופי.

להיכנס לסולם הזה, להתחיל להרגיש מה שנמצא מחוצה לתפיסה הגשמית שלנו, זאת המטרה הקרובה שלנו. כדי להשיג אותה אנחנו צריכים לעבוד בצורה מסוימת. אסור לנו לשכוח שאנחנו באים ממערכת אחידה שנקראת "אדם הראשון", ששם אנחנו מחוברים יחד. ודווקא כוח האור, האהבה שנכנס בינינו, הוא הרחיק אותנו זה מזה, זה נקרא שבירת הנשמה, ומאז התחלנו להרגיש שנאה, ריחוק, דחייה זה מזה, כדי להביא את עצמנו במאמץ שלנו המשותף לחיבור. ואז אנחנו בעצמנו משיגים את הכוח שמחבר אותנו, הבורא ששורה בחיבור בינינו במקום שקודם הוא עשה ההיפך, ניתוק, ריחוק, חושך, ואנחנו מחזירים אותו בכוח לחיבור, למילוי המקום בינינו.

כתוב כך, "כל הנשמות נמשכות מנשמת אדה"ר. כי לאחר שחטא בעצה"ד, נתחלקה נשמתו ל-600000" חלקים, נשמות פרטיות, "ומה שהיה" לנשמה הכללית שנקראת אדם הראשון כמילוי "אור אחד," גדול "שנקרא גן עדן, מתחלק לחלקים רבים."¹, להרגשת חיים מאוד מאוד קטנה של כל אחד ואחד.

מה זה נקרא חלק קטן? קודם כל אני לא מרגיש קשר עם כולם, אני מרגיש רק את החיים שלי הפרטיים לזמן קצר, איך שאני קיים בתוך הגוף הבהמי שלי. זאת אומרת לפי הקיום שלנו של היום אנחנו לא נקראים אדם אלא אנחנו בדרגת בהמה, כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו". וגם החיים שלנו הם קצרים, וגם בדחייה עם האחרים. אנחנו, כמו שדיברנו אתמול בשיעור 0, לא יודעים מאיפה אנחנו, אנחנו לא יודעים מה קורה אחרי המוות, לאן אנחנו. ואלה החיים שלנו, אדם אומלל.

בואו נחמם את עצמנו בזה שאנחנו צריכים להיות יחד. כולם מכירים חוקי הסדנה? מי יכול להגיד?

תלמידה: אנחנו כולם שונים, כל אחד מאוד חשוב ומה שכל אחד חושב זה מוסיף. ואנחנו לא עושים ביקורת ומנסים לבנות בינינו נקודה של חיבור.

תלמידה: האיכות של התשובה שלנו לא תלויה ביכולת שלנו לדבר אלא ביכולת שלנו להתחבר אחד עם השני.

כן.

תלמידה: אנחנו מדברים מהלב.

נכון.

תלמיד: כל אחד מדבר מהלב, אין מישהו שחשוב יותר או חשוב פחות. אנחנו מדברים ממרכז הקבוצה.

שמענו על מערכת אדם הראשון, ואנחנו חלקים מאותה המערכת. זה לא שהיה אדם אלא מערכת, וכשהמערכת הזאת התחילה ליפול מדרגות הרוחניות, היא התגשמה וכך יוצא לנו כל היקום שלנו וכל מה שקורה איתנו.

סדנה

מה מקבל כל אחד מהחיבור של כולם יחד בנשמת אדם הראשון בחזרה?

*

מה התועלת מזה שאנחנו היינו בגובה, התפרקנו לנשמות בודדות ולאט לאט עכשיו אנחנו בכוח, בקושי, בסבל גדול שוב מחזירים את עצמנו לחיבור? מה הרווח? למה הטבע או הבורא, שזה אותו דבר, סידר אותנו בצורה כזאת, לרדת ולעלות?

אתם יכולים לדבר יחד, ולהזכיר זה לזה במקצת, כל אחד מוסיף והעניין פתאום מתחיל להתברר. אז העיקר זה לקבל תשובה וכמה שהיא תהיה משותפת, עוד יותר טוב.

*

איך אנחנו מחברים את כל החלקים השבורים יחד, את הנשמות שלנו שבכל אחד, יחד לנשמה אחת, נשמת אדם הראשון, ויש לנו רצון משותף, והבורא ממלא אותו, מתגלה בו? איך אנחנו עושים זאת?

*

על ידי מה מתחברים החלקים השבורים של נשמת אדם הראשון?

*

האם החלקים שמתחברים צריכים להיות דומים זה לזה, הפוכים זה מזה, או אחרת? מהו התנאי שהם יתחברו?

*

כשחלקים מתחברים, מתאחדים, מתגלה ביניהם הבורא, או פחות או יותר. במה תלויה עוצמת התגלות הבורא בקשר בינינו? כי רק בינינו הוא מתגלה.

*

למה הבורא נקרא "בוא וראה"?

*

יש חלק גדול מאוד שאנחנו צריכים לשים לב וללמוד, שמצד אחד כביכול הכול ברור מה צריך לעשות ומצד השני אי אפשר לעשות, כי אנחנו צריכים לעשות משהו שלא בטבע שלנו, להתחבר עם הזולת, לתת לזולת, לאהוב את הזולת. לא מציאותי. וברור שהטבע, הבורא, שברא מערכות שאנחנו צריכים לקיים אותן, מאותו הטבע שלנו ברא הכול, וכך שאנחנו כן מסוגלים לבצע.

אבל יש כאן בעיה אחת יותר פסיכולוגית. כתוב, "הבורא יגמור בעדי". בכל פעולה ופעולה שכתוב שאני צריך לבצע, לא לשכוח שאני צריך לעשות רק חצי מהפעולה. להתחיל עד שאני רואה שאני לא מסוגל, אבל להתחיל אני חייב ולרצות לסיים אני חייב, ולגלות שאני לא מסוגל, ואז יהיה לי כוח לצעוק לבורא שיעשה. זה מה שנקרא ש"ה' יגמור בעדי"². וזה בכל פעולה, מקטנה ועד גדולה.

אני שומע הרבה פעמים מאנשים, "מה זה, דורשים מאיתנו פעולות בלתי מציאותיות, ואני לא יכול, אני לא מסוגל. למה יכולים לחייב אותי בהשפעה, באהבה, במשהו שאני בכלל לא מסוגל?" האדם רציונאלי, נורמאלי, הוא פשוט לא מתחיל עם זה, כי ברור לו שהוא לא מסוגל.

לכן בא הכלל, שאני חייב להתאמץ לעשות ולגלות שאני לא יכול, ובזה אני מגלה שיש לי מישהו שיגמור בעדי, שזה הבורא. ואז מתוך זה פונה אליו, דורש, מבקש, בוכה. ואז הוא עושה. למה אנחנו צריכים לעבור כאלו פעולות, עם לימוד, עם בכי, עם אכזבה, עם כל דבר?

*

נגיד שאנחנו צריכים להתחבר לעשירייה, זו יום יום העבודה שלנו. אני צריך להגיע למצב שאני משקיע כוחותיי, אני צריך להגיע למצב שאני מרגיש שאני לא מסוגל יותר, ואני לא יכול לראות את החברים שלי כעשירייה אחת שבה אני מקווה שיתגלה הבורא. ואז אני בוכה, צועק, מבקש מהבורא שיעזור, שיעשה את זה במקומי.

איך אני מתאר את המצב שלי מהרגע שהתחלתי לעבוד על חיבור הקבוצה, בבוקר נגיד, וכל הזמן אני הולך יחד עם הבורא, ואני רוצה לחבר אותנו כדי לגלות אותו. ואז כשאני רואה שזה בלתי אפשרי, והוא כאילו עומד ומחכה מתי אני אכין לו את הכלי להתגלות, אני בוכה, צועק, מתפלל, מתחנן שיעזור לי. ואז הוא עוזר ומתגלה.

דווקא בפעולה הזאת הוא קורא אלינו "נצחוני בני". כי אני התחלתי את הבריאה, שברתי אותה והם התחילו וחייבו אותי גם לסיים אותה. זה נקרא שמנצחים אותי. והוא שמח מזה.

איך אני עובר על הפעולה הזאת מההתחלה עד שאני מתייאש, עד שאני פונה אליו, דורש עזרה, נוכח בזה שהוא מתקן. קודם הבורא היה נוכח בזה שאני מתקן את הקבוצה, עכשיו אני נוכח ורואה איך שהבורא מתקן את הקבוצה, ומתגלה.

איך אני עובר את השלבים האלו?

*

זאת אומרת, הפעולה שלנו מתחלקת לתחילת בירור העבודה, תחילת הפעולה בפועל, מאמץ גדול, בקורת על חוסר הצלחה, החלטה על אי יכולת להצליח, פנייה לבורא, וראייה, נוכחות בזה שהוא מתקן את מה שהתחלתי. בזה אנחנו שותפים, הוא מתחיל את העבודה והוא גומר את העבודה, כמו שכתוב "אני ראשון ואני אחרון", והתפקיד שלי, מחוסר היכולת שלי להצליח, לראות שרק הבורא יכול להצליח כאן ובזה אני מגדיל אותו בעיני, והוא יכול להתגלות בכלים החדשים האלו שגיליתי.

בואו נעבור מהר על חמשת שלבי העבודה. מהם?

תעזרו אחד לשני.

*

דיברנו גם אתמול בשיעור אפס וקצת גם היום על כך שאנחנו צריכים להיות בקשר. למרות שכולנו שונים, אנחנו צריכים להיות מחוברים. למרות שאנחנו שונים, החיבור שלנו צריך להיות באיזון, בשוויון. איך אנחנו מגיעים לאיזון בתוך קבוצה שבה כולם שווים, כולם תומכים זה בזה, כולם משלימים זה את זה ואז נוצרת מערכת אחידה, אינטגראלית שבה מתגלה הבורא כסכום, סיכום, תוצאה מזה שכל החלקים מתחברים להרמוניה אחת.

מה סוג החיבור הזה שאליו אנחנו צריכים להגיע?

*

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(רב"ש א', מאמר 8. "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

רב"ש כותב על זה כאילו זה כל כך קל. מגיעים למקום, רואים שם אנשים שרוצים אותה מטרה, כולם מסכימים לזה שכדאי, ואין הבדל בין לרצות לבצע את החיבור לבין לבצע אותו, כאילו שזה המשך פשוט.

כאן השאלה, למה זה קשה כל כך? אנחנו מסכימים בשכל עם הדברים האלו ב-100%. מה יש לי סך הכול בחיים האלו ומה אני מרוויח אם אני קצת מוותר על האגו שלי, המסריח הזה? אבל אני לא יכול.

לכן קודם כל, על מה כל אחד בקבוצה חייב לוותר לטובת החיבור, על מה בדיוק אני צריך לוותר, כדי לרכוש חיבור, לשלם עבור החיבור שבתוכו אני מיד מגלה את הבורא. על מה בדיוק אני צריך לוותר, איך אנחנו מגדירים את זה, איך אנחנו כאילו לוקחים את הסכין ומוציאים מאתנו את החלק הזה שמפריע. איך אנחנו מזהים אותו, איך היינו עושים את זה?

*

איך אנחנו משכנעים את עצמנו שהכוח העליון זה כוח החיבור שלנו, כך שנתייחס לחיבור כמו למשהו שלמעלה מאתנו, שנרצה אותו, נסכים, נרכין את ראשנו כלפי החיבור. איך נסכים שהבורא זה חיבור? איך הקבוצה צריכה להשפיע עלי כך שלא אשכח על החיבור, לא אדחה אותו, אני פשוט אהיה כל הזמן בהשגת החיבור, ואבין שהטבע שלי בכוונה מנוגד לזה, כדי שהקבוצה תבוא ותחייב אותי ואז אני אקבל קבוצה וחיבור כאחד. איך אנחנו משכנעים את עצמנו שחיבור זאת המטרה, חיבור זה הבורא, חיבור זה אותו המצב שאנחנו חייבים להשיג בינינו?

*

איך להעלות חשיבות גילוי הבורא, יותר מהאגו הפרטי שלי. פשוט מאוד, או הוא, או אני. הכוונה היא, או שהוא מתגלה, או שהאגו שלי מגולה, מי ישלוט. איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו מעלים את חשיבות גילוי הבורא יותר מהאגו הפרטי של כל אחד. איך אנחנו עוזרים אחד לשני שזה יקרה?

*

כתוב, "צריך לבקש תמיד בעד חבירו," מפני "שלעצמו לא יכול לבקש," זה לא עוזר לבקש על עצמו "כי הבורא לא נענה לבקשות על עצמו. אבל" כשאדם מבקש "על חבירו הבורא נענה מהר. לכן אם כל אחד מבקש בעד חבירו, כולם מקבלים תשובה!" אז כולם יקבלו. כך אנחנו יוצאים מהבקשה האגואיסטית על עצמנו. "וזה כוח הערבות, שערבים, היינו מבקשים כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה כולם נענים."

(על פי נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)

 איך אנחנו מארגנים את זה בפועל כאן, עכשיו, בעשירייה הנוכחית? תעצבו נכון את הבקשה והיא תתקיים.

*

"המבקש עבור חברו זוכה תחילה", אז בואו נבקש כל אחד עבור החבר ואז אנחנו נזכה. כל מי שמבקש עבור מישהו, הוא מיד מקבל עזרה מלמעלה של תיקון ושל מילוי.

השאלה היא רק, מה זה נקרא לבקש עבור חברו?

*

בקשה עבור החבר נקראת "ערבות". איך בדיוק אני מבקש, באיזה מילים? ואיך החבר גם יבקש כך עבורי? לכן אנחנו עושים בקבוצה הסכם, שכל אחד יבקש עבור האחרים ואז אין שום בעיה, הבורא נענה לזה. זה עניין הערבות. איך אנחנו מתחייבים כל אחד כלפי האחרים לבקש עבורם, ואז גם עבורו כולם מבקשים ומגיעים לתיקון. אין לזה זמן, רק תנאי אחד, שכל אחד צריך לבקש עבור האחרים.

בואו נעשה עכשיו הסכם ומרגע זה והלאה כל אחד מבקש, פונה לבורא בבקשה עבור האחרים. ואז בטוח הוא גם גורם בזה לאחרים שיבקשו עבורו, ומרגע זה והלאה כבר מובטח לו שהוא מתקרב לגילוי הבורא. קדימה, מוכנים לעשות כזה הסכם? הכול לפניכם.

*

מאיפה אני בטוח שברגע שאני מתחיל להתפלל, לבקש על החברים, הם בטוח יבקשו עבורי. מאיפה אני בטוח שעל ידי זה שאני אבקש עבור החברים, הם יבקשו עבורי? ולא חשוב מי הם ומה הם, מספיק לי לבקש עבורם וזה מחייב אותם לבקש עבורי. מאיפה זה נובע?

*

על ידי איזה עקרון אני בטוח שאם אני מבקש עבורם, אני בזה מבטיח לעצמי בקשה לבורא מצדם?

*

התשובה היא פשוטה, אם אני מתפלל עבור כולם, אז אני בעל המערכת, אני מפעיל אותה כלפי הבורא. גם אחרים יכולים לעבוד, כל אחד בתדר שלו, אנחנו כמו גלים באוויר, אנחנו לא מפריעים אחד לשני. אבל במה שאני מפעיל אותם כשאני מתפלל עבורם, אני בזה הופך להיות כמלכות כלפי הכתר שזה הבורא, והם כולם באמצע, שמונה ספירות. יוצא שאני מארגן את המערכת. וודאי שמהכתר זה חוזר אליי.

לכן בזה שאדם מפעיל את עצמו כלפי העשירייה, הוא המפעיל אותם, הדורש עבורם, המבקש עבורם, כתוב על זה "כל המתפלל עבור חברו, זוכה תחילה".³ דווקא מתוך זה שהוא מפעיל את המערכת. לכן אין לנו על מה להתלונן, פשוט הכול נמצא לפנינו. ודאי שלא חשוב לי מה אני מבין או לא מבין. לבקש, לנדנד עבור החברים לבורא בכל שפה, בכל צורה שהיא וזה חייב להצליח. אני אתחיל לקבל מזה שינוי עצמי וגילוי בורא.

סדנה

איך אני מגלה לחברים את אהבתי אליהם? כתוב שאני צריך לגלות את האהבה. כתוב. אין לי אהבה, איך אני מגלה אותה? פשוט. אתה לא אוהב? לא חשוב. על זה לא שואלים אם אתה אוהב או לא. אומרים לך, אתה חייב לגלות אהבה. באיזו צורה אני מגלה אהבה?

*

שאלה: הבעיה שלי שאני כל כך בתוך האחדות עם החברים והלב שלי משתוקק באמת רק להשפיע לחברים. אני מרגיש ממש התנגדות שקיימת בתוכי כשאנחנו מדברים על כך שכשאתה נותן משהו לחברים אז המערכת נותנת לי משהו בתמורה. האם זה עדיין האגו שלי שמסרב לקבל את זה? איך אני צריך להתייחס להרגשה הזו?

שאלה מאוד לא פשוטה. גם לתת וגם לקבל, יכול להיות שייך לתכונת הקבלה ולתכונת ההשפעה. ולכן אנחנו צריכים להבחין כאן לא בפעולה שאני רוצה לתת ואם לא נותנים לי אז אני מוכן להרביץ, אלא לטובת מי אני עושה? יכול להיות שזה לטובת הזולת, ולכן זה יכול להיות גם קבלה וגם השפעה, נתינה, אבל זה לטובת הזולת ולכן זה נקרא נתינה. וההיפך, אם זה לטובתי, אפילו שאני נותן למישהו, נקרא קבלה, כי אני נותן בשבילי, דבר אחד.

דבר שני, כשאנחנו מגיעים לחכמת הקבלה אנחנו מגיעים מפני שאנחנו מנופחים מרוח העליון. יוצא שאני כולי מוכן לכל דבר. אחר כך זה עובר. אני רואה שאני לא מסוגל לתת שום דבר. פיזית כן, אבל אז אני מרגיש שאני נותן מתוך גאווה, מתוך שליטה, מתוך רווח גשמי או רוחני ועוד, זה לא נקרא נתינה. יוצא שאנחנו צריכים ללמוד מה זה נקרא לתת.

מה שאמרת זה הכול נכון לתלמידים החדשים ואחר כך זה עובר. אנחנו בשלב הבא מכירים עד כמה אנחנו לא מסוגלים בכלל לחשוב על הזולת, להתקרב אליו, להסתכל לכיוון שלו וכן הלאה. זה הכול יעבור, צריכים להמשיך ללמוד ואז אדם מכיר את הטבע שלו לעומת הטבע העליון של הבורא, רואה את ההבדל בין זה לבין זה ואז מבקש תיקון.

שאלה: מה זה נקרא רשע שנפל וקם ושוב ממשיך את הדרך?

כתוב, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא"⁴. צדיק זה נקרא מי שמגיע לדרגת בינה, זה נקרא "צדיק". ויש צדיק גמור, שלם שמגיע לדרגת כתר. מתוך מה הוא מצדיק את הבורא? בזה שרוכש את התכונות שלו אז משתווה עם הבורא, מגלה איך כל הפעולות שלו הן בצדק. מה זה בצדק? רק לכיוון טובת הבריות. בדרגת בינה להשפיע בעל מנת להשפיע הוא משיג את הבורא כטוב, רק כטוב, וזה נקרא שהוא "צדיק שאינו גמור". ואחר כך הוא משיג בדרגת הכתר את הבורא, שהבורא חוץ מ"טוב" הוא גם "מיטיב" ואז לפי התכונות שהוא תיקן בו הוא נקרא "צדיק גמור".

"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", מדובר על צדיק לא גמור, שכל העליות שלו הן עדיין בנפילות ועליות, נפילות ועליות. מה שאין כן, צדיק גמור זה מי שגמר את התיקון.

שאלה: למה העולם לא ינצל על ידי הצדיקים, כשהצדיק נופל וקם?

כי יש לנו אדם שהוא היה בדרגת צדיק, ואז יש לו כוחות עליונים והוא נמצא בדרגה הרוחנית של הסולם. ברגע שהוא נופל, הוא מאבד את הדרגה הרוחנית, ואז הוא נקרא רשע. אי אפשר להיות רשע לפני שהיית צדיק, צדיק ורשע אלה שני מצבים שבאים לסירוגין, מתלבשים באדם וכך האדם על ידם עולה שמאל, ימין - ימין, שמאל בסולם המדרגות.

לכן "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", וגם "צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו"⁵, כי הוא איבד את המדרגה שלו ונפל, ואז ברגע הזה, הוא יותר גרוע מכולם, כי לפי הגובה שעלה כך הוא נופל.

לכן אנחנו אף פעם לא יכולים לשפוט את האדם לפי המצב שהוא נמצא בו כרגע, כי יכול להיות שהוא למעלה או למטה, אלא רק שמתחברים אליו ורואים את התנועות האלו, אז מבינים באילו מצבים הוא נמצא.

לכן גם אצלנו בקבוצות אסור לנו לעשות ביקורת אחד על השני, כמו שכתוב, אל תשפוט את האדם עד שתגיע למקומו, כי הוא נמצא בכל מיני מצבים, וככה זה עד גמר התיקון. לכן צריכים רק להתאזר בסבלנות ולסבול את החברים והם יסבלו אותך, וכך נגיע כולנו יחד למטרה הנעלה. דווקא במצבים שבהם אנחנו מכוערים מאוד ונעימים מאוד, גם זה וגם זה, אלו החיים.

שאלה: אנחנו חיים בעולם מאוד דתי, כזה, שלא מקבל שום דבר חוץ מהדת שלו. איך אנחנו יכולים לפנות לאנשים ולספר להם על החכמה הנפלאה הזו, על המדע הנפלא אם הם לא מקבלים מילים כמו קבלה, ישראל, חיבור ורוחניות?

קודם כול אנחנו מבינים שחכמת הקבלה, דבר ראשון, לא שייכת ללאום, כי ישראל זה לא לאום, אלא קבוצת אנשים שפעם התנתקה מבבל, ששם, בבבל, הייתה כל האנושות והתנתקה משום שרצתה ללכת בערבות, בחיבור, באהבת הזולת. דבר שני, מה שהיה היה, היום, כשאנחנו רוצים להסביר, ודאי שאנחנו צריכים להסביר את זה בצורה שתהיה נעימה לאדם ולא שהוא ידחה זאת מתוך הדעות שלו, הקודמות, הקדומות, לפי דתות ועוד. לחכמת הקבלה יש בעיה עם כולם, קודם כול עם היהודים עצמם ועם הדת היהודית כי היא כולה הפוכה.

לכן אנחנו צריכים קודם כול ללמוד אותה כחוכמה שמדברת על העולם, איך העולם בנוי, איך הוא מתנהג, מה אנחנו יכולים ללמוד מזה לטובתנו, ובצורה פרקטית לממש את זה לתוך חיינו. אין לזה שום קשר לדת, אין שום קשר לאמונה, שאני מאמין במשהו שסיפרו לי שזה קיים, אלא זה מספר ידיעות שאני חייב לגלות בפועל ולפי זה להשתדל להצליח בחיים.

כל החכמת הקבלה היא לטובת האדם. הכוח העליון, כמו שאנחנו לומדים, הוא שלם, הוא לא דורש שום דבר מאיתנו, אנחנו לא צריכים לתת לו שום דבר, אנחנו לא חייבים לתת לו כלום, הוא לא מצפה מאיתנו לשום דבר. רק כמו שאומרים לילדים, תהיו ילדים טובים, כדי שיהיה להם טוב. רק את זה.

אז אנחנו צריכים להסביר, ולהסביר שבזמנינו אנחנו נמצאים במצב, וחכמת הקבלה דיברה על זה כבר אלפי שנים, שיש לפנינו מצב מאוד מסוכן עד כדי חיים או מוות. ולכן כדאי שנדע שיש לנו אפשרות להינצל ממות וייסורים, וייסורים עוד גדולים ממוות.

לכן חכמת הקבלה מתגלה, ולכן אנחנו מגלים את עצמנו, אין לנו מזה שום רווח חוץ מבעיות, צרות וקללות עלינו. אלא אנחנו רוצים בכל זאת במשהו לעזור לאנושות שהיא תדע איך להינצל מהצרות.

לפי חכמת הקבלה יכולות להיות צרות מאוד גדולות, כמו מלחמת העולם, שאז מיליארדי אנשים ייעלמו, והיתר שיישארו יהיו עוד יותר מסכנים מאלה שמתו. וזה לא שאני מפחיד חס ושלום, אלא ההיפך, אני רוצה להגיד שיש לנו אפשרות להינצל, לנצח את הרע.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לדעת איך אנחנו מממשים את השיטה ואיך אנחנו מסבירים אותה במקצת לכל העולם. אבל אם אנחנו נממש את השיטה עלינו, יהיה לנו כוח להשפיע על האחרים אפילו כמעט ובלי מילים, ואת זה אני מאוד מקווה שנצליח לעשות. לכן אנחנו עושים כנס במקום הכי בעייתי בעולם, באירופה, ממש מקום החורבן הנוכחי, ונקווה שאנחנו נשקיע כאן כוחות ונצליח.

שאלה: הייתי רוצה לבקש ממך שתתמוך בכל התלמידים החדשים שהגיעו לכנס בפעם הראשונה, ותסביר להם כמה הנוכחות הפיסית שלהם תעזור להם בהתקדמות הרוחנית.

העניין הוא שאדם שנמצא בכנס, הוא אולי לא כל כך אולי מרגיש את זה, הוא משתתף, יש סעודות, יש שירים, הרצאות, סדנאות, ישיבת חברים, יש הפסקות, הוא מסתובב עם כולם, הוא לא מרגיש בפועל איך שהוא מקבל את המילוי הרוחני, רק אומרים לו את זה. אבל בעצם אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שחיבור, אפילו גשמי, זו הדרך, זה שלב הכרחי כדי להתכלל בחיבור פנימי יותר, עד החיבור הרוחני.

ולכן אני אישית יודע ומרגיש ואומר לכם בביטחון מלא, שאין מעשה יותר חשוב מישיבה כזאת, מחיבור כזה, מהתכנסות כזאת. ולכן באמת מי שבכל זאת התגבר על כל מיני חשבונות, אם כן לנסוע או לא, כדאי, זה יקר, זה הרבה זמן, זה לא נוח, ובכל זאת הגיע, אני אומר לכם, אתם נתתם לעצמכם מתנה, אני חושב הכי גדולה בחיים, בפרט אלו שהגיעו פעם ראשונה. זה באמת דבר גדול. זה שאדם בכל זאת מגיע ומשתתף, בעיניי זה מאוד מכובד ואני מקנא בהם עד כמה שהם מרוויחים והם עוד יודו על כך. הכול עובר, הכול הולך, גם כסף, גם זמן. אבל זה רווח נקי, אחרי החיים נשאר רק זה.

שאלה: החיילים במלחמה נגד אויב משותף הם מאוד מאוחדים כי הם יודעים שכל אחד מהם ויתר על דבר מאוד חשוב, הם ויתרו על הביטחון שיש להם כלפי החיים שלהם. על מה אנחנו צריכים לוותר כדי להביס את האגו שלנו ולהגיע לאיחוד?

חכמת הקבלה מדברת על עובדות. היא אומרת שהאדם בעולם הזה, כמו שאנחנו מכירים את עצמנו ואת האחרים, הוא כולו אגואיסט, אין לו שום אפשרות לעשות משהו חוץ מאשר ליהנות מלקבל, ותמיד בהכרה או בתת הכרה הוא עושה חשבון איפה הוא מרוויח יותר. החשבון הזה הוא הכרחי ואנחנו תמיד פועלים לפי החשבון הזה. אפילו שנראה לנו שאנחנו נעשה חשבון הפוך, גם הפוך זה בכל זאת חשבון אגואיסטי, עוד יותר אגואיסטי. זה הטבע.

לכן כל העבודה שלנו היא מכוונת לחייב את הבורא, את הכוח העליון הכללי שהוא הטבע העליון, שכבת הטבע העליונה היא נקראת הבורא, לחייב את השכבה הזאת, את החוק הזה, את התכונה הזאת לשנות אותנו, לתקן אותנו, זו כל העבודה שלנו.

לא לתת ולא להשפיע ולא לבלבל את עצמנו כאילו שאני עושה הכול ונותן להם ואוהב אותם. אמנם אני עושה את הפעולות האלו, אבל אני יודע שאני עושה אותן כדי להתקרב לבקשה נכונה שסוף סוף אני אקבל מלמעלה כוח השפעה, כוח רוחני, ולא שאני בעצמי בחיבוק, במשהו עושה. חס ושלום, אני מאוד רוצה שנעשה את כל הפעולות הללו, אבל שנדע שאנחנו עושים אותן בשקר כדי לקבל מלמעלה כוח השפעה ולהיות אמתיים.

שאלה: כולנו נמצאים פה בשולחן אחד, כולנו ממדינות שונות, אבל אנחנו מדברים כולנו בשפה הרוסית. והכול נפלא וזאת גם השאלה, מכיוון שהכול נפלא זה לא קצת פרדוקס, זה לא אירוני? אתה תמיד אומר שכשאנשים מנסים להתחבר תמיד צריכים להיות מכשולים, אבל לנו אין אף הפרעה, האם זה לא מוזר?

בכנס זה לא מוזר, כי אנחנו נמצאים תחת השפעת החסדים העליונים ובדרך כלל אנחנו לא מרגישים הפרעות בכנס. זו לא הבטחה לכל כנס וכנס, יש לפעמים דברים אחרים. פעם בכנס יצאנו למדבר ובאמצע הלילה היה מבול כזה שקורה פעם בחמישים שנה אולי באותו מקום, ככה זה. או נכנסנו לבית מלון באמריקה ובאמצע הלילה היה פיצוץ בצנרת, ובאותו מקום בשנה אחרת שריפה. אז יש ויש.

אנחנו לא צריכים לחפש או לחכות למכות, לא. אנחנו צריכים לפעול לפי הטבע, ולפי חוקי הטבע כמה שיותר להתקדם לחיבור ומתוך החיבור לדרישה, לתיקון, ומתוך התיקון אנחנו כבר נמצאים בדבקות עם הבורא. לכן לא חובה שיתגלה משהו רע מהחיבור מצד אחד, מצד שני חובה שיתגלה רע אחרי כל חיבור וחיבור. אבל מה זה נקרא שמתגלה הרע? שאותו הטוב שאני חשבתי, אני מגלה אותו כרע, כלא מספיק. כי חשבתי שאני נותן, שאני נמצא בשלמות, בחיבור, ואני עליתי במודעות שלי, עכשיו אני רואה שזה האגו שלי, שאין בזה שום דבר טוב, ניסיתי לעשות טוב ואני מגלה רע. אבל זו הדרגה הבאה, היותר גבוהה, ואז הדברים הטובים בדרגה הקודמת הופכים להיות לדברים הרעים בדרגה הנוכחית, כדי שאני אתקן אותם ואעלה עוד דרגה.

לכן צריכים לברך על הרע כמו על הטוב כי באמת כך מתקדמים. ולכן כל הדברים הרעים נולדים מהדברים הטובים הקודמים, ואין רע שלא נולד מטוב ואין טוב שלא נולד מרע. לכן שנעבור כמה שיותר מהר את כל המצבים הללו ונצליח. אני מאחל לכם הרבה מצבים רעים כי ביניהם בטוח יהיו הרבה מצבים טובים. תצליחו.

שאלה: הסברת לנו שחכמת הקבלה לא קשורה בכלל לדת.

כל הדתות יצאו מחכמת הקבלה. זה כתוב בתורה, שהם יצאו משם, מבבל, ואחר כך התפתחו. וחכמת הקבלה זו לא דת, כי היא לא מחייבת את האדם להאמין במשהו שהוא לא משיג. כתוב על זה פשוט, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

תלמידה: אבל יש מילים שאתה ביטאת ואנחנו שמענו די הרבה רק דרך הדתות, מילים שמאוד מנחות אותנו. אתה יכול להסביר לנו מה זה חטא ומה זה סליחה ומחילה לפי הקבלה?

חטא זה נקרא שאני יכול להיות המשפיע ואפילו אוהב, אלה שתי דרגות בנתינה, ואני לא עושה את זה, אולי אפילו ההיפך. זה נקרא חטא. וכשאני עושה את זה ההיפך זה לא בגלל שאני אשם, אלא מסדרים לי את הדברים האלה מהשמיים.

האדם חוטא מתוך זה שלא הכין את עצמו לעליה, ואז בטוח שנופל. וכשנופל הוא אז גורם אולי לדברים רעים. וגם זה לא כל כך, אלא בסך הכול הבורא מלמד את האדם איך ללכת בתוך כל המצבים הללו. אנחנו לומדים מהמצבים שהבורא מעביר עלינו, ולכן אנחנו צריכים לגלות שאין עוד מלבדו גם בדברים הטובים וגם בדברים הרעים, והכול זה לטובה, לתיקון, כי הבורא הוא טוב ומיטיב.

אתם יכולים לעשות בירור וביקורת על כל חכמת הקבלה והשוואה עם הדתות. אני לא הולך להשוות את זה ובכלל לחשוב על דתות, כי אין על מה להתבסס. דת זו המצאה של בני אדם. אני בזה מטריאליסט גמור, וחכמת הקבלה מדברת על זה בצורה גלויה. איך עוד אפשר לפרש את הדברים ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", שאני חייב לעבוד רק לפי מה שאני רואה ומחליט בעיניי? אסור לסמוך על הכוח העליון, על ניסים, על כל מיני דברים.

אבל חס ושלום אני לא הולך לשכנע אף אחד. אלא אתה רוצה להאמין? נצרות, יהדות, אסלם, בודהיזם, מה שאתה רוצה, בבקשה, זה עניינך. כל אחד במה שהוא. אני מסביר הכול מצד הטבע, [גישה] מטריאליסטית ברורה, שיש לזה הוכחות לפי הכלים שלנו, נתונים שיש לנו מחמישה חושים. אני לא יכול לקחת בחשבון שסיפרו לי על זה שזה היה, זו לא הוכחה, אני לא הולך לבנות את החיים שלי על סיפורים. אבל כל אחד בשלו.

אני בזה מאוד נחרץ, כי כאן זה קו שחותך את חכמת הקבלה מכל יתר הפילוסופיות והדתות.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הנשמות נמשכות מנשמת אדה"ר. כי לאחר שחטא בעצה"ד, נתחלקה נשמתו ל-600000 נשמות. ומה שהיה לאדה"ר אור אחד, שנקרא גן עדן, מתחלק לחלקים רבים." (על פי רב"ש - א'. מאמר 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)↩

2. "ה' יגמור בעדי", תהילים קל"ח ח↩

3. "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה" (נזיקין דף צ"ב, א גמרא)↩

4. אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ')↩

5. צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו (יחזקאל ל"ג פסוק י"ב)↩