שיחה 11.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ראש השנה תשע"ט

ב' דראש השנה

סעודת בוקר – שיחה עם רב

שאלה: איך אתה מרגיש אחרי התקופה הזאת שלא ישבנו ביחד את המצב המיוחד הזה של הסעודה, ואיך אנחנו הופכים סעודה לסעודת מקובלים ולא לארוחה? כי עכשיו יש איזו התלהבות כי לא היינו עכשיו קצת ביחד, אבל יעבור עוד שבוע ועוד שבוע, איך לא נכנסים לשגרה, איך הופכים כל סעודה לסעודה של מקובלים?

אני חושב שאנחנו צריכים לפני כל סעודה לשים לנו איזו מטרה, איזו עטיפה נכונה לסעודה שנכנסים אליה, ולהיות כולם באותה מחשבה. מחשבה סביב סעודה, הסעודה עצמה זה דבר מאוד חשוב. אין יותר גדול מסעודה, כמה שזה נראה כל כך פשוט, אבל אם משייכים לזה חיבור, זה מאוד חזק. ועוד לא מרגישים, זה עד כדי כך גבוה שלא מרגישים, אבל שומעים מהמקובלים עד כמה שהם היו משייכים לסעודה כוח, סגולה, לכן אנחנו צריכים ללמוד. נקווה שאנחנו נמצא פסוקים נכונים על הסעודות, יש הרבה, ונלמד עד כמה שחשובה הסעודה, מה אנחנו יכולים להשיג בזמן הסעודה בכל ביס וביס.

לרב"ש זה היה מאוד קשה, לפני שהכניס לפה משהו, הוא היה עושה כזה מאמץ שכאילו לא היה מסוגל, ממש כך. היה קשה להסתכל עליו. אז בכלל לא הבנתי בזה הרבה, אבל צריכים לעלות לדרגה כזאת, להשתדל, ואז אנחנו נקבל מזה שיעורים טובים. אז בואו נתקדם לזה, נלמד, נעשה סעודה כסדנה, סדנה כסעודה וזה יבוא. אולי עד סוכות נוכל להכין את עצמנו, ואז שיהיו סעודות בסוכות, אושפיזין במיוחד, שהם יהיו בכוונות יותר קרובות לאמת, ואז נרגיש כמה שהסעודה היא השיעור הכי חזק האמיתי של חיבור וקבלה. לחיים.

תלמיד: אני שמעתי אותך אומר לא מעט מילים על הסעודות אצל רב"ש, על זה שאם מישהו היה מדבר רב"ש היה מרים את הראש מסתכל עליו במבט ששורף את הבן אדם.

כן.

תלמיד: והייתי רוצה לדעת קצת איך אנחנו יכולים להתקרב לאווירה שאתה חווית אצל רב"ש, ביחס, לא של המקובל לסעודות, אלא ביחס של התלמידים לרב שלהם, ביחס של התלמידים לפעולה שהם עושים ביחד?

קשה לנו כאן לקיים את זה, בגלל שיש כאן גם נשים, גם ילדים. אבל באמת היה שקט, לא היו שומעים שום דבר, כל אחד היה צריך לדבר רק עם עצמו ובצורה כזאת היינו נמצאים בסעודה, שזה חיבור מעל הצלחת, מה שנקרא, ממש כך. והסעודות היו מאוד צנועות, אבל מאוד מזינות, ממלאות את האנשים. יוצאים מהסעודה בהרגשה שקיבלנו מילוי חזק, טוב, שמילא אותך. אבל זה תלוי באדם. לפעמים היו מגיעים אנשים כ"אורח בלתי קרוי" ואי אפשר היה [להעיר], מה תדרוש ממנו? אז הם היו לפעמים מדברים ולא היו עוצרים אותם מדי, כי הם אנשים שכך הם רגילים.

אבל נלמד, אין דבר יותר גדול מזה שיושבים יחד, אוכלים יחד, ועוד צריכים ללמוד מה זה יחד. זה שיושבים במקום אחד זה כמו במסעדה, זה לא אומר כלום. וזה שיושבים בשולחן אחד, יש כאן כמה שולחנות, גם לא, אלא החיבור צריך להיות באוויר. הוא צריך להיות במצב שהאוויר נעשה סמיך והעבודה היא באמת בלעיסה של חומר הבריאה, שאנחנו רוצים לבלוע אותה לעיסה, אותו חומר ולהיכנס לתיקון. השורש הוא מאוד גבוה, אין יותר גבוה מהסעודה, מהאכילה. זה בירור, זה בליעה, זה נותן חיות, חיים רוחניים. נלמד על זה יחד.

תלמיד: אני חושב שאין גבר, אני חושב שגם אין אישה פה, או משפחה ששמעה את מה שאמרת עכשיו ולא משתוקק, משתוקקת בכל לב שאנחנו נצליח להגיע לדרגה הזאת ולממש אותה, ובאמת לצאת מהפעולה עם כזה מילוי רוחני כמו שתיארת אותה עכשיו. ואני רוצה שאנחנו נתחייב בפנייך, כל התלמידים שלך והתלמידות שלך, שאנחנו מוכנים לעשות הכול כדי להגיע לדבר כזה וללכת אחריך כדי שנצליח להגיע למקום המאוד מאוד מיוחד הזה.

נצליח יחד. לחיים, לשנה טובה.

(סוף השיחה)

mlt_o_rav_2018-09-11_seuda_n1_GWA6knGH