שיעור הקבלה היומיAug 18, 2024(בוקר)
שיעור בוקר 18.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות",
עמ' 761, אגרת נ"ו
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 761, אגרת נ"ו.
אגרת נ"ו
שנת תרצ"ב (1932)
"ב"ה כ"ג כסלו וישב תרצ"ב
לכבוד החסיד וכו' מהר'. .. נ"י
מכתבך קבלתי היום והבנתי אותו. - אולם אמצא לנכון, כי תדע גם את דעתי בדברך זה, הגם שלפי השערתי, אין לך עדיין כל קבלה עליהם. ועל כן לא יהיו הדברים משמחים אותך, ולא יהיו חביבים כ"כ בעיניך - ועל-זה האמת יורה דרכו.
הנה רבים אומרים "מי יראני טוב", ועם כל זה, מיעוטא דמיעוטא מוצאים את זה. וצריך אם כן להבין, איה טמון המכשול הגדול הנמרץ הזה, המכשיל את הרבים בלי חמלה.
כבר העירותיך כמה פעמים, על החוק המפורסם בספרים הקדושים: שאין שום דבר ניתן אלא "בזכות". דהיינו, על ידי יגיעה, המכונה בכל מקום: "אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]". שזולתה לא יארע לעולם בשום פנים, כל השפעה מלעילא המכונה: "אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]".
הדברים והחוקים הללו מפורסמים לכל, אולם שעורם לא ידוע, או לא ירצו לדעתם, ובגלל זה, יש בנין גדול של הס"א, העומד ומיקל בדבר - אשר א"צ יגיעה למעלה מכח אנושי. ובשעת הדחק, יש לו תורה שלמה מפי סופרים וספרים, להראות טובו ורחמנותו של הנהגתו ית', עם האדם שאינו מקפיד כל-כך. ויש לו מן המוכן אלף ראיות על זה ברגע אחד, כמ"ש: "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", וכדומה.
ועל זה וכיוצא בזה, אמרו ז"ל - שהתורה נקראת ס"ם. משום שאם לא זכה נעשה לו התורה עצמה סם המות, משום שלומדים תורה מפי ס"ם הרשע ר"ל, וממנו המה מבינים, ודברי תורה שלו מתקבלים מיד על הלב, גם שמורים בזכרון תמיד, שהוגים בהם יומם ולילה - ר"ל ממנו ומהכרוכים אחריו.
ומה נעשה לאלה ואיך נוכל להושיט להם ידינו, או להזיזם בשעור מה ממקומם, באותה שעה שאינם מוכנים כלל לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]? רצוני לומר, אפילו אם נצליח על-ידי רחמי שמים, להמשיך עליהם התעוררות הגדולה ביותר של הגוף, לנהום ולחשוק אליו ית'. עם-כל-זה לא ירצו, או לא יוכלו עם כוחם זה, לתת את שעור אתערותא דלתתא המשוער לאתערותא דלעילא [שעור ההתעוררות מלמטה המשוער להתעוררות מלמעלה]. אשר הקב"ה לא ותר על-זה מימות עולם עד היום הזה, ותמיד. כי "חוק נתן ולא יעבור".
ועל-זה נאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה", אשר הקב"ה מודד לאדם סאה בסאה. וכן מקרא כתוב: "כי לא שלם עון האמרי עד הנה", שהכונה גם-כן על הנדון שלנו. כי עון האמורי הוא ענין הקליפה השומרת ומסבבת על הפרי, הנקראת "אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]", או ארץ ישראל. והקליפה הזאת לא תזוז ממקומה כחוט השערה, בטרם שישראל משלימים בדיוק נמרץ את שעור "אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]", המחוייב שנקרא "זכות". דהיינו, היגיעה ועמל למעלה מכח אנושי.
כי כל שבכחו לעשות נקרא עבודה סתם, ואינו נקרא עוד יגיעה, וכשבאים ישראל עד לנקדה זו, אז משלימים שעורם, ואז מכונה: "כי שלם עון האמורי". כלומר, שניכר לכל, שאין ארץ-ישראל וכבוד ה', שה"ס השכינה הקדושה, שייכת להם. ואז שוברים אותה הקליפה שנקר' "אמורי", ומקימים שכינה מעפרא, ולא קודם לזה אפילו רגע כמימרא. שז"ס, המספר המפורש "ד' מאות שנים", המראה לנו בדיוק הגדול, השייך בענין הזה, שאין ענין ויתור נוהג כאן כלל וכלל. וכמו שאמרו ז"ל, שענין דילג את הקץ, שהיה מחויב ומוכרח בשביל כלל ישראל, הנה, הדילוג הזה, גרם לכל הגלויות עד הנה, כנודע.
ונודע גם-כן, שכלל ופרט שוה, כי גם לכל פרט מישראל, בנוגע לנשמתו, נוהג בו ענין ביאת הארץ, וכל האמור בכלל ישראל. וכי באתערותא דלתתא [בהתעוררות מלמטה] שלו יש לו גם אותו המספר "ת" שנים, שה"ס "ת" מות, "ת" חיים. שאמרו ז"ל עש"ה - שענין ת' שנים של השעבוד, הוא ענין המקום שנותנים לו לפרוע שעור היגיעה שלו, בדיוק, שבזה אין ויתור אפילו כחוט השערה, כאמור.
מכאן אמרו ז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמן". וכן: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". וכן: "הרוצה לחיות ימית את עצמו". ועוד כהנה רבים.
וכנגד זה אמרו: "יגעתי ולא מצאתי אל תאמן", כי ידעו ז"ל שאותו ס"ם הרשע שתורתו בידו להראות כי אפשר למצוא את ישועת השי"ת, בלי יגיעה למעלה מכח אנושי, שבו מרפים ידיו מ"מאתערותא דלתתא [מהתעוררות מלמטה]", ודוחים אותו יום יום לתהום רבה.
הנה אחר-כך, כשחוזר ומכיר בשקרו, ומוצא אמונתו בדברי חז"ל - אשר חסרון היגיעה ואתערותא דלתתא הורידו אותו לטמיון, ועל-כן רוצה להתחזק ולמסור נפשו בעבודת ה', - הנה אז מיד חוזר עליו בכפירה חדשה. אשר גם יגיעה אינה מועלת כלל, כי ח"ו אינו שומע תפלת כל פה. דהיינו, שיש לו ראיות מן המוכן, להראות שישנם מתיגעים ואינם מוצאים כלל ח"ו. ועל-כן הזהירו: "יגעתי ולא מצאתי אל תאמן" ח"ו.
הנה הראיתי לך את הרשת שבו נדונים נשמות העשוקות שאין להם מנחם. דהיינו, הטעות הזה, בפירוש המלה של יגיעה, אבל אמת הכתוב "ומשחרי ימצאנני".
עוד רעה רבה אראה בעולם, אשר הנלכדים ברשת הס"א, נמצאים שמתיגעים שלא לצורך, שהוא רק ציור של עונשים. כלומר, שאינו מצטרף כלל בחשבון "ת" שנים. ועל-זה לבי דאבה יותר מהכל. ועל כיוצא בזה צריך אדם להתחזק בתפלה: "יהי רצון וכו', שלא ניגע לריק" ח"ו. כי צריכים הצלחה גדולה בדבר הזה.
גם תדע שענין היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת תפלתו, היא היותר נאמנה ויותר מצלחת ומגיעה למטרתה מכל הענינים שבמציאות.
יהודה ליב"
שאלה: עולות הרבה שאלות על היגיעה, גם שלא נתייגע לריק, כמו שהוא כותב, אז מה מקום היגיעה? וגם הדבר שמעל הכוח האנושי, עד שלא מגיעים לנקודה הזאתי, אז לא באמת זה נספר לך. שני הדברים האלה הם קצת לא ברורים.
צריכים לתת יגיעה ולא חשוב באיזה מצב האדם נמצא, הוא בכל זאת צריך לתת יגיעה כדי להתעלות למעלה מהיצרים שלו, התכונות שלו, ויותר ויותר להתקשר לאחרים ולראות שהוא מתקדם לקראת הבורא.
תלמיד: איך אני יודע שאני לא מתייגע לריק, כמו שהוא כותב?
לפי ההתקרבות שלך לבורא דרך הקבוצה, אלה בעצם הסימנים.
תלמיד: ומה זה מעל הכוח האנושי?
מעל כוח האנושי זה לא כמו שהאדם מחשב: נתתי מספיק, אפשר לנוח, אפשר להפסיק. אלא החשבון הוא מעל ההפרעות האלה.
תלמיד: והמילים "ומשחרי ימצאנני", מה זה אומר בדיוק?
שמי שרץ אחרי הבורא כדי להשיג אותו, להתקרב אליו בכל המקרים, הוא מוצא אותו.
שאלה: הוא כותב על הזכות, "כבר העירותיך כמה פעמים, על החוק המפורסם בספרים הקדושים: שאין שום דבר ניתן אלא "בזכות". דהיינו, על ידי יגיעה". מה זה זכות?
זכות זה מלשון זיכוך.
תלמיד: מה שאני למדתי, ואני מרגיש, באמת הדברים מתחילים מהבורא, הם לא מתחילים דווקא מהיגיעה שלך.
כן.
תלמיד: הוא מעורר, הוא מראה לך משהו אחר, אפילו אם הוא נותן את זה אחר כך. נגיד אדם שמתקשה להגיע לפה לשיעור בוקר ובכל זאת מגיע, הוא משום מה מקבל יותר מאדם שפשוט מגיע. המאמץ שלו פותח איזשהו אפיק.
כן.
תלמיד: אז לכן בין היגיעה לבין הזכות, הרבה פעמים אנחנו לא יודעים מה זה היגיעה הנכונה, אולי היגיעה הנכונה זה הרצון להיות דבוק לחברים ולבורא?
זה ברור.
תלמיד: אז לשם לכוון?
כן.
שאלה: יש כאן את העניין שאנחנו שומעים הרבה פעמיים גם בשיעורים, בדיוק כמו המקובל שיכול להיות שאתה חמש עשרה, עשרים שנה בדרך, אבל מי סופר את הזמן הזה, סופרים משהו אחר. אבל כאן חותם בעל הסולם בצורה מאוד מיוחדת את האגרת "גם תדע שענין היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת תפלתו, היא היותר נאמנה ויותר מצלחת". אפשר להסביר, מה זה היגיעה בזמן התפילה שהיא הסימן למעשה שהולכים בדרך?
כשאתה על ידי היגיעה רוצה להגיע למגע עם הבורא כדי לשפוך לפניו את כל המילים, כל הדברים שאתה רוצה לסדר עימו.
תלמיד: אנחנו כל יום מנסים לחדש את התפילה, לפנות לבורא ביחד בעשירייה, להתבטל ולעלות ביחד, איך אנחנו בודקים את עצמנו שבאמת התקדמנו במילימטר?
תדברו ביניכם ותבררו. השאלה נכונה והיא צריכה תמיד להיות מול עינינו.
שאלה: אנחנו רואים שאפילו היגיעה היא צריכה להיות כל הזמן מעל הדעת. הוא מדבר פה על תקופה מסוימת, על ת' שנים שזו תקופה מאוד מסוימת של האדם שבה הבורא נתן לו את האפשרות לפרוע את כל היגיעה שלו. מה זה אותה תקופה שהוא מדבר עליה, שבהמשך הוא גם אומר, להמית את עצמו על התורה. מה זה הדבר המיוחד הזה?
זה לא עניין של ארבע מאות שנה. זה סימן.
תלמיד: אז מה זה הת' שנים? מה זה המצב המסוים שבו לא משנה באיזה מצב אתה נמצא, אתה מרגיש בתחתית ואתה רוצה רק לבקש שהבורא יהיה קרוב אליך בכל מצב?
ת' שנים זה אותה רמה שאליה האדם מגיע במצב כשנתן הכול.
תלמיד: כשאין לך כבר כוחות ואתה מרגיש שכבר אין לך כלום, אתה ממש מרגיש אפס?
כן.
תלמיד: למה הוא נותן לנו בכלל להגיע למצב כזה שאתה תרגיש אפס?
כי בלי זה אתה לא יכול להתחיל לעלות.
שאלה: יצא לי הרבה פעמים לשבת לבד בשולחן עד שהחברים מגיעים וברגעים האלה אתה מרגיש באמת כמה אתה לא שווה כלום, כמה אתה בלי חברים. האם הנקודות האלה שהבורא מביא לנו, שהוא נותן לנו להרגיש כמה הכוח שלנו הוא הכוח המשותף ושלבד אי אפשר לעשות שום דבר?
כן.
תלמיד: זה הנקודה שאתה צריך להרגיש ולהבין שהכוח של החברה שאתה נמצא בה, זה בעצם הכוח של הבורא?
כן.
שאלה: מהי בדיוק היגיעה שהאדם צריך לתת?
הוא צריך לבדוק מה הוא רוצה, מה הוא צריך להשיג כדי להיות כמו שהבורא רוצה ממנו.
תלמיד: אני יותר ויותר שם לב ושומע אותך, שעיקר היגיעה צריכה להיות כלפי החברים שלי בעשירייה.
כן, אבל אתה שאלת על המטרה.
תלמיד: כי באופן כללי רציתי לדעת מהי היגיעה. אבל המיקוד של היגיעה, צריך להיות כלפי החברים שלי בעשירייה שלי?
דרך העשירייה שלי.
תלמיד: כדי להבין יותר את המערכת, מתי קרה שכל העבודה היא רק דרך העשירייה שלי, מתי החוקים הפכו נוקשים יותר, שזה כבר לא דרך קבוצה, או כל חבר שיש לו נקודה שבלב ומגיע, אלא רק דרך העשירייה שלי?
אני חושב שזה ברור ממה שכותבים בעל הסולם והרב"ש, שאנחנו חייבים לחשוב שהעבודה שלנו היא כולה בעשירייה.
תלמיד: אבל עדיין הרעיון הזה של קבוצה, הוא כמו מתבטל, כמו נעלם, המיקוד הוא עשירייה, מעבר לזה אני מתפזר ביגיעה שלי.
לא, הקבוצה היא שדה סביב העשירייה.
תלמיד: מה העבודה שלי עם השדה?
העבודה שלך בשדה זה בעצם להראות להם איך כולנו צריכים להיות מסודרים.
תלמיד: והדאגה ותשומת הלב שלי כלפי החברים בעשירייה?
כן.
תלמיד: ואם יש לי דאגה ותשומת לב לחברים אחרים בשדה?
גם זה צריך להיות אבל לא באותה מידה, האדם מוגבל.
תלמיד: זאת אומרת, אני לא יכול לשים את המיקוד שלי בכמה מקומות, זה פיזור?
כן.
תלמיד: היו תקופות בקבוצה, בהתפתחות שלנו, שהיינו בשלבים של עשיריות אקראיות ועכשיו אני רואה שבהדרגה החוקים נסגרו, או שגדלנו ויותר ברור לנו שרק עשירייה קבועה היא הגרעין שלי.
כן.
תלמיד: אז מהי עשירייה אקראית? זו פיקציה, אין יותר דבר כזה?
אנחנו יכולים תמיד להעמיד עשירייה אקראית, לצורך כלשהו. אבל זה באמת אקראי, זה לא מקום קבוע.
שאלה: בעל הסולם כותב שעל היגיעה הוא לא מוותר כחוט השערה. מה נחשב כיגיעה מתוך כל מה שהאדם עושה? מה נחשב ליגיעה שסופרים לו?
מאמץ נגד הרצון לקבל ומאמץ כדי להגיע לרצון להשפיע, סביב זה.
תלמיד: זה משנה איפה ועל מה האדם עושה אותו, או עיקר הדגש הוא שזה מאמץ נגד הרצון לקבל?
כן.
תלמיד: זו צריכה להיות יגיעה שאני עושה בעשירייה שלי, או שכל יגיעה נגד הרצון לקבל נחשבת לי כיגיעה?
גם יגיעה ללא העשירייה.
תלמיד: גם זה נספר לך?
כן.
תלמיד: למה לא מוותרים על היגיעה? למה יש חומרה כזו ביחס אליה?
כי אתה חייב להגיע למצב שאת כל הרצון לקבל שיש בשורש נשמתך, אתה מעביר לעל מנת להשפיע.
תלמיד: והוא עובר רק ביגיעה?
הוא עובר רק ביגיעה, מפני שאתה נמצא מול כל העולם ולאט לאט אתה מוכן להשקיע את כל הכוחות שלך, על מנת להעביר את העולם לקו ההשפעה.
תלמיד: במה זה מתבטא שאתה מעביר את העולם לקו של השפעה?
מתפלל, גורם לכל האנושות להתארגן בעשיריות, איפה שאתה יכול, לימוד תורה וכל מה שאתה חייב לקבוצה.
תלמיד: האם יש כמות מסוימת של יגיעה שאתה צריך לעבור כדי שיאפשרו לך להיות בהשפעה, או שנותנים לך את זה בפרוסות, במנות, בהדרגה?
אני חושב שכל הזמן מלמעלה באה אליך אפשרות להתייגע, הזדמנות להתייגע בפרוסות, מקל לכבד יותר.
שאלה: ספורטאי שרוצה להתקדם יודע, אתמול עשיתי עשרים שכיבות שמיכה, היום אני עושה עשרים ואחת. אתמול רצתי את המרחק בשלוש דקות, היום אני רוצה לרוץ בשתים חמישים, יש לו קנה מידה ברור. מהו המדד שלנו שאנחנו באמת עושים יגיעה ולא עוד יום עבר?
אנחנו לא יכולים לעשות מדידה כזאת, כי אנחנו לא מכירים מראש את הרצון לקבל שלנו שגדל מפעם לפעם, ממדרגה למדרגה, ולא מכירים מה הבורא יכול להכין לנו ובמה לעזור. אנחנו נמצאים תמיד בחיפוש להתקרבות ובחיפוש איזו עוד יגיעה אנחנו צריכים כדי לבצע את ההתקדמות הזו.
תלמיד: איך אדם יכול לדעת אם הוא כן עושה יגיעה או לא?
לפי מה שהוא מתכוון להשיג.
תלמיד: זה באופן כללי, איך ספציפית אפשר להבין שהוא לא ויתר לעצמו או עשה את היגיעה במקום הנכון?
הוא לא יכול לראות כך. אתה רוצה שהוא יראה את כל הבריאה ויראה מה הוא עושה, ואז בחלק שהוא עושה, איזה אחוזים הם לטובת השגת המטרה ואיזה לא?
תלמיד: בעל הסולם אומר שיש קליפת אמורי שאומרת לאדם, "תירגע". מביאה לו את כל התירוצים למה אפשר לשחרר, כולל פסוקים והסברים. איך לא נופלים לדבר כזה?
אני חושב שמי שנמצא בלימוד, כמו כאן למשל ובכל הכלי העולמי שלנו, כבר נמצא בתהליך נכון. אנחנו משתדלים ללכת בדרך של רב"ש וכך מתקדמים.
תלמיד: למשל יש אירוע של הפצה, אבל בדיוק אז יש מפגש עשירייה. ואני רואה שאנשים מתלבטים, "אני אהיה בעשירייה או אהיה בהפצה"? ההיגיון אומר שצריך לעשות הפצה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך. כל התירוצים מופיעים "לא תהיה בעשירייה, יהיו אחרים, לא נורא" וכן הלאה. אבל אנחנו יודעים שהיגיעה צריכה להיות בעשירייה, דווקא שם. יש הרבה מקרים כאלה ויש התלבטויות.
אני לא יכול להגיד לך.
תלמיד: איך יודעים שהיגיעה היא במקום הנכון?
אני לא יכול לתת לך כלל. אנחנו מתכוונים לכך שנעשה משהו ושזה תמיד יהיה בעינינו הדבר הגדול האפשרי. אפשרות להגיע לפסגה הכי גבוהה שאפשר.
תלמיד: זאת אומרת כל פעם אדם צריך לעשות חשבון מחדש לגבי היגיעה, אין לזה כלל.
נכון.
שאלה: שמענו שהיגיעה היא בניגוד לרצון לקבל של האדם. אבל כדי שיהיה לנו חומר דלק, אנחנו כל הזמן מגדילים את גדלות וחשיבות המטרה, אבל גדלות וחשיבות המטרה זה גם חלק מהרצון לקבל של האדם, כלומר הוא מתייגע כלפי דבר שחשוב בעיניו, ולא תמיד יש את ההתנגדות הישירה הזאת.
כן.
תלמיד: איפה היגיעה במקום הזה?
היגיעה כאן נסתרת, כי הוא לא כל כך עובד נגד הרצון לקבל, ובמידה הזאת הוא עובד כביכול עם הרצון להשפיע.
תלמיד: כלומר העבודה להגדיל את גדלות וחשיבות המטרה זו כבר הדלתא שכל הזמן הולכת לפני האדם?
כן.
תלמיד: שמענו שיש כביכול סך של רצון לקבל, שהאדם צריך להעביר אותו יגיעה. כמו להעביר אותו דרך איזו מכונה שבה הוא מתייגע. הוא לא חייב להצליח?
כמה שאפשר.
תלמיד: כי כל הזמן יש שאלות איך למדוד, אבל האדם לא יודע אם הוא הצליח או לא, אלא עצם המאמץ שלו זה כבר המעבר דרך המכונה.
כן.
תלמיד: וזה משתנה בצורה כמותית ואיכותית?
הבורא סופר מאמצים.
תלמיד: מאמצים כמותיים?
כמותיים ואיכותיים.
תלמיד: איך ממירים כמות לאיכות?
אני לא יודע. החשבונות האלה הם בתוך הנשמה.
תלמיד: האם זה משנה בכלל?
אדם צריך לעשות חשבון מה לפניו ולעשות עבודה כמה שאפשר.
תלמיד: יש לאדם איזה סך של רצון לקבל שאותו הוא חייב להעביר דרך המכונה הזאת, שנקראת "יגיעה".
כן.
תלמיד: האם לא משנה עכשיו אם זה כמותי או איכותי?
לא. איך שמעוררים בו.
תלמיד: גם החשבונות של האדם שהוא חושב ש"זה כמותי וזה איכותי", זה גם החשבונות שלו, זה לא בהכרח כך.
כן.
שאלה: האם הדרך של הרב"ש פחות מחמירה מאשר הדרך של בעל הסולם? בעל הסולם כותב, "היגיעה והעמל למעלה מהכוח האנושי".
כן.
תלמיד: ואנחנו רואים שבכל זאת, יש אפשרות בדרך של פרוטה לפרוטה מצטברת לעול גדול.
האם ההתרשמות שבעל הסולם באגרת הזאת מאוד מחמיר ושרק מי שיש לו את היכולת לעשות יגיעה מעבר לגבול האנושי הוא עושה את העבודה, אחרת זה נחשב סתם. האם הרב"ש פחות מחמיר מבעל הסולם?
לא, ודאי שלא.
שאלה: הבנתי שאין דרך למדוד כמה יגיעה עשינו ואם עשינו אותה במקום הנכון.
כן.
תלמיד: אז מה זה יגעת ומצאת?
יגעת, נתת כמות יגיעה ואיכות יגיעה אולי אפילו, שנראה לך שזה מספיק להשגת המטרה שרצית ולא הגעת או כן הגעת אליה. לכן, כך אומרים. אם נותנים יגיעה נכונה, במקום נכון לפי כמות אז מגיעים למטרה.
שאלה: היה לנו חבר מאוד חכם ונתן המון יגיעה, הוא החליט שהוא עוזב. למה? כי זהו. אמרתי לו, עכשיו הזמן, אתה צריך לתת יגיעה למעלה מהכוח האנושי. הוא אמר, "אני לא מסוגל תפנה לבורא. הבורא לא רוצה אותי, אני לא מסוגל להתפלל". הוא עד עכשיו בהמתנה.
יכול להיות בהמתנה עוד כמה אלפי שנים.
תלמיד: אחר כך אני חשבתי על זה לא פעם אחת וחיפשתי איך אני יכול להתפלל עבורו. הוא לא היה מסוגל להתפלל כנראה. הוא אומר שהיגיעה היא בתפילה.
זה נכון, בבקשה, בלבקש.
תלמיד: מה זה מעל הכוח אנושי, ממש נגד הרצון האמיתי?
כשהאדם מבקש על משהו שהוא לא מסוגל בעצמו לבצע.
תלמיד: ואם הוא לא מסוגל לבקש? כמו שהוא אמר לי, "אני לא מסוגל, הבורא לא רוצה אותי".
לא, אין דבר כזה.
תלמיד: אנחנו יכולים לעזור זה לזה בדבר הזה?
כן.
תלמיד: זאת אומרת, אם לחברים יש תפילה אמיתית בלב עבור החבר אז כן יהיה לו כוח, הבורא ייתן לו?
כן.
שאלה: בפסקה לפני האחרונה בעל הסולם כותב "אשר הנלכדים ברשת הס"א, נמצאים שמתיגעים שלא לצורך, שהוא רק ציור של עונשים. כלומר, שאינו מצטרף כלל בחשבון "ת" שנים." אמרנו שיגיעה זה ללכת נגד הרצון לקבל, אבל מה זה להתייגע שלא לצורך?
שהאדם עושה פעולות, דברים כלשהם שלא תורמים לו, ולא תורמים לכלל, ולא לעשירייה. כאילו עשה הרבה עבודה, אבל תועלת אין.
תלמיד: האם יש לנו מדד איך לא להשקיע מאמץ שלא לצורך? אפשר להגיד שהעשירייה היא המדד?
העשירייה היא לא מדד, אבל אתה יכול למדוד על ידי העשירייה עד כמה הכיוון שלך הוא נכון.
תלמיד: זאת אומרת, יש דרך לזהות דרך העבודה בעשירייה שהאדם משקיע מאמץ בכיוון הנכון?
כן.
תלמיד: איך בדיוק?
אם כבר ישנה שאלה כזו, הוא צריך לעשות כל מיני פעולות כדי לברר את השאלות האלה ולהביא אותן למצב של בירור.
תלמיד: למדנו הרבה פעמים שהתורה יכולה להיות סם החיים או סם המוות. בעל הסולם אומר שבמצב שהתורה היא סם המוות האדם יכול להרגיש "שלומדים תורה מפי ס"ם הרשע ר"ל, וממנו המה מבינים, ודברי תורה שלו מתקבלים מיד על הלב, גם שמורים בזכרון תמיד, שהוגים בהם יומם ולילה." האדם יכול להרגיש טוב כשהוא לומד תורה כסם המוות, ובאותו הקשר, אני יכול להיות מבסוט בעבודה בעשירייה ולחשוב שאני משקיע מאמצים בכיוון נכון, אבל הכול הולך לכיוון לא נכון. אני לא מצליח להבין מה יכול להיות המדד כשאני משקיע מאמץ עם החברים שלי אבל הוא לא לכיוון הנכון.
אם אתה נמצא יחד עם החיפוש שלך בדבקות לעשירייה שלך, אז לא תטעה. אתה לוקח את הרצונות של החברים ועובד איתם בהתקדמות לקראת המטרה.
תלמיד: אם אני מנסה לדייק את מה שאני מבין ממך, הכול תלוי אם אני עובד מתוך הרצון הפרטי שלי או מתוך הרצון שנקרא הרצון של העשירייה, של החברים, ואת זה אני רוצה להרים?
נגיד.
שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהעבודה בלהצדיק את הבורא בכל מצב זאת יגיעה?
ודאי שזו עבודה חשובה מאוד, אבל זה עדיין לא הכול. מעבר לזה יש עוד פעולות שצריכים לעשות.
תלמיד: מה שיכול לעזור לי בפעולות הנוספות שאנחנו צריכים לעשות, זה הליווי של העשירייה, החיבור של העשירייה. כי דווקא כשאני מתאמץ במצב מסוים להצדיק את הבורא אז אני יכול לעשות חיבור בעשירייה, לקבל את הכוחות הללו. יש פה שילוב של הדברים, אם אני מבין נכון את הדברים.
כן, תמשיך.
תלמיד: אנחנו צריכים להצדיק את הבורא לא רק בעשיריה, אלא בכל מצב ומצב שאנחנו עוברים במשך היום, גם בעניינים הפרטיים שעוברים עלינו.
כן.
תלמיד: מכאן יוצא שרוב העבודה היא במשך היום כשאני פחות עם העשירייה.
נכון.
תלמיד: כלומר היגיעה מתרכזת דווקא במשך היום בלהצדיק את הבורא, ויש לי פה איזה מדד שיכול ללוות אותי, האם הצלחתי להצדיק את הבורא ואני מרגיש טוב אפילו במצב שהייתי אמור להרגיש בו לא טוב. האם זה יכול להיות מדד?
יכול להיות.
שאלה: באיזה אופן אנחנו בודקים את כיוון המאמצים שלנו, את כיוון היגיעה שלנו?
עד כמה הכיוון שלי נמצא בקשר עם הכיוון של הקבוצה.
תלמידה: האם אנחנו יכולים לבדוק כך גם את הכוונה שלנו?
כן, אפשר לנסות, אבל לא להאמין בזה. צריכים עוד לראות איך צריכה להיות תשובה נכונה.
שאלה: אתמול בסדנה דיברנו על זה שאם אנחנו משקיעים מאמץ בתפילה עבור בריאות החברים, לפעמים זה יוצר אפקט הפוך, כלומר, החבר מפחד, חושש שיתחילו לבקש עבורו, יש לו דוגמאות שליליות. איך לעבוד עם זה נכון?
בעיקרון זה נעשה בצורה כזאת שהחבר לא יודע על זה, אנחנו מתאספים ומבקשים, או אפילו לא מתאספים וכל אחד מבקש בפינה שלו.
תלמיד: רציתי לשתף שהקבוצה שלנו נתנה יגיעה גדולה, קבוצת מוסקבה ממש הכינה כנס ערבה לפני הכנס, ובכנס הזה התכללו גם גרוזיה ובלטיה וסיביר, והייתה לנו סעודה משותפת עם הקבוצות האלה. הרבה זמן לא הצלחנו להתאסף אבל בכל זאת אנחנו התכללנו, נתנו הרבה מאמץ, ועל אף שחלק מהעשירייה נמצא כאן וחלק מתחבר וירטואלית, בכל זאת הרגשנו את החיבור הזה ואת ההתקרבות הזאת, לכן יש הודיה גדולה לרב, לחברים, על המתנה הגדולה הזאת שקיבלנו.
אני שמח.
שאלה: האם העבודה ביגיעה היא כשעובדים בכפייה, שהאדם כופה על עצמו?
כנראה שכן.
תלמיד: כשהאדם עובד בכפייה וכבר אין לו כוח יותר לעבוד בכפייה אבל הוא רוצה להמשיך ולהתקדם, הוא מקבל כוח לפרוץ את הקליפה של האמורי?
כן.
תלמיד: היו תקופות ארוכות בדרך שהייתי מגיע לזמן השינה מותש, גם פיזית וגם נפשית, והיום הכול נהייה יותר נוח, הגשמיות, הרוחניות. פעם ממש הרגשתי את היגיעה, והיום אני פחות מרגיש אותה.
למה?
תלמיד: זה הלך רוח כזה.
יש עליך פחות עומס, וזה מפריע לך להרגיש את היגיעה?
תלמיד: אז הייתי בטוח שאני מתייגע, לא משנה מה התוצאה, אבל הרגשתי את המאמצים.
כן. לפי המאמצים שלך אתה מודד את היגיעה שלך, כי כביכול בלי מאמצים אין יגיעה.
תלמיד: המאמץ הוא יותר נוח, אפילו שרוב העבודה היא פנימית ואני יכול להרגיש את העבודה בחיבור, ואיפה אני צריך לעבור משוכות כלשהן.
כן, כי זה מה שנמצא לפניך, ואתה צריך לקפוץ למעלה מזה, ואז ברור לך איפה היית, איפה אתה תהיה, ומה המאמץ שאתה נותן ומה התוצאה מזה. אני מבין אותך.
תלמיד: העבודה נהייתה יותר פנימית, אבל אולי אני צריך לעשות יותר מעשים פיזיים?
למה?
תלמיד: אני מפחד שאולי סטיתי, אולי אני עושה משהו לא נכון. איך אני בודק את עצמי?
רוב העבודה שלנו הוא בפנים, בתוך החושים שלנו, בתוך התכונות שלנו, ואת זה האדם מרגיש ולא שהוא מבצע בידיים וברגליים.
תלמיד: מה העצה שלך? איך אני עושה בדיקה כל זמן מה שאני פועל נכון?
הכי נכון זה עד כמה אתה מתקרב לחברים. עד כמה יחד אתם דואגים לכלי גדול אחד.
שאלה: בפסקה האחרונה במאמר נאמר, "גם תדע שענין היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת תפלתו, היא היותר נאמנה ויותר מצלחת ומגיעה למטרתה מכל הענינים שבמציאות." מה היא אותה יגיעה ועמל בלב האדם בשעת התפילה?
הוא רוצה שמה שהוא מוציא עכשיו מהפה יתקיים בפועל בקשר בינו לחברים.
תלמיד: כשהוא אומר תפילה, זה להוציא בפה? או תפילה זה לרצות משהו עבור העשירייה?
"היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת תפלתו", כשבזמן התפילה שלו הוא מגלה, נותן יגיעה, מברר, מגיע לעמל, כדי לעבור למצב המבוקש, "היא היותר נאמנה ויותר מצלחת ומגיעה למטרתה מכל הענינים".
תלמיד: הוא אומר שיגיעה היא משהו למעלה מהכוח האנושי, מאמץ למעלה מהכוח האנושי.
כן.
תלמיד: אז מהי היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת התפילה? מה הוא אותו דבר למעלה מהכוח האנושי שמתגלה אצל האדם בשעת התפילה?
מה שהאדם מתפלל, אם הוא מתפלל נכון, זה תמיד למעלה מהדעת שלו, ולכן כל היגיעה היא למעלה.
תלמיד: אז הוא ממש מכוון אותנו, הוא אומר, זאת היגיעה הכי הכי נכונה, הכי טובה.
כן.
תלמיד: אז מה יש בה שעושה אותה לכל כך טובה? זה שהיא תמיד למעלה מהדעת?
כן.
שאלה: כשאדם מתחיל לבדוק בתוך עצמו אם הוא מתייגע נכון, האם זה כבר לא מצב שהוא בעצם מתחיל באמת לברר את הנקודה האמיתית והוא מתחיל להתייגע נכון? כי אם יש כזאת שאלה בלב האדם זה כבר מצב מתקדם הרי, שהוא מתחיל לברר עבור מי הוא עובד?
כן.
תלמיד: האם זה נכון שהשאלה הזאת הולכת ומתעצמת בלב האדם ככל שהוא מתקדם?
כן.
תלמיד: לגבי המכשול שבעל הסולם כותב עליו, הוא אומר שיש כזה מכשול שאנשים יכולים להתייגע וזה מכשיל את הרבה אנשים, אבל הוא לא מסביר מה התועלת בכזה מכשול. אנחנו יודעים שלכל דבר יש סיבה טובה, אם כך מה התועלת מכזה מכשול?
יש לא מכשול אחד, יש כמה סוגי מכשולים ובחלק מהם לפחות, כל אחד ואחד משקיע הרבה כוחות.
תלמיד: מה יכול להוציא את האדם מהמכשול הזה?
כוח עליון.
תלמיד: זה נראה שרק מי שמגיע למצב שהוא לא נמצא במכשול הזה, יכול להגיד תודה על כך שהוא לא נמצא במצב הזה, אחרת לא ברור בשביל מה קיים המכשול הזה, הוא כאילו לא בידיים של האדם.
לא. למעלה מהכוח האנושי הוא יכול גם לעשות עבודות, פעולות ברורות.
תלמיד: בעל הסולם כותב שהקדוש ברוך הוא לא מוותר על היגיעה הזאת, אבל אנחנו לומדים שזו היתה החלטה של הרצון לקבל לעשות צמצום א', ושהוא צריך להתייגע כי הוא רוצה, צריך להגיע לאיזו השתוות הצורה. אני חושב שזה היה אמור להיות מיוחס לנברא ולא שהבורא לא מוותר, לבורא לא היה חשוב העניין הזה מלכתחילה. אז למה בעל הסולם כן משייך את זה לקדוש ברוך הוא ולא למשהו אחר?
כי רק הוא עושה, את כל הפעולות עושה הבורא לפחות עד שיש לנו את מערכת אדם הראשון.
תלמיד: אז האדם לא יכול בעבודה שלו לשייך את צמצום א' לעצמו, כלומר להגיד, אני בחרתי בצורה הזאת כי היא לטובתי ועכשיו אני צריך לעבוד כדי להצליח.
לא.
תלמיד: מה היה קורה אם היינו מקבלים את הצורה הטובה, את השכר שלנו לפני שהיינו מגיעים לסאה, למה לא היינו יכולים לקבל?
לא היינו מגיעים לסאה.
תלמיד: ומה היה קורה אם היינו מקבלים לפני זה, אנחנו לומדים שהיינו מרגישים בושה וכן הלאה.
ודאי, כי זה ללא יגיעה השייכת לאותה המטרה.
תלמיד: אני שואל כי נראה לאורך זמן שהשכר לא תואם את היגיעה בכלל, זאת אומרת האדם מתייגע בכל מיני צורות, וכשהוא מקבל שכר זה בכלל לא משהו שהוא באמת היה יכול לבנות בעצמו.
נכון.
תלמיד: אז מה המיוחד שהאדם משיג ביגיעה שלו, מה הוא באמת משיג שאי אפשר היה לתת לו לפני כן?
הוא משיג שהוא הולך להשלים את יגיעתו וכך כולם. זה העיקר, שלא יהיה "לחם ביזיון".
תלמיד: כן, אבל כשהוא מקבל את התוצאה, הרי היא לא תואמת למה שהוא עבד, זאת אומרת, התשלום הוא בכלל לא דומה, אז הוא גם היה צריך להרגיש אחרי זה לחם ביזיון. גם כשהוא מקבל שכר הוא אמור לקבל משהו שהוא לא יכול היה להתייגע אליו בשביל לקבל כזה דבר.
אבל הוא עבד במערכת שהבורא ברא והוא לא הפר את החוקים.
תלמיד: מה זה אומר שהוא לא הפר את החוקים?
הוא לא הלך נגד הכלל שהכול משיגים ביגיעה.
תלמיד: כאילו יש איזה חוזה כזה שאם תעשה מספיק מאמץ באיזה מקום אני אתן לך משהו, אבל כאילו אין קשר בין המאמץ שהאדם עושה לבין מה שהוא מקבל בפועל.
לדוגמה.
תלמיד: אנחנו עושים מאמץ בכלים דקבלה. ואנחנו מקבלים כלים דהשפעה.
כן.
תלמיד: אין לנו אותם. אנחנו משתדלים לעשות משהו מתוך הרצון לקבל ומתוך זה אנחנו מקבלים משהו אחר לגמרי שלא עשינו אף פעם פעולה כזאת בכלל. בכל המאמץ כל היגיעה שאנחנו עושים אנחנו לא באמת עושים מאמץ בכלים שאנחנו עומדים לקבל. המאמץ במקום אחר. מה המאמץ הזה בעצם מקנה לאדם זכות על הכלים האלה שהוא אחרי זה לא ירגיש בזיון וכן הלאה? מה זה נתן? מה הקשר בין שני החלקים האלה?
כי אתה נפרד מהרצון לקבל שלך ואז אתה נעשה ראוי להשתמש ברצון להשפיע.
שאלה: מורגש במאמר הוא כותב ת' שנים שהיגיעה היא כמותית, ובעל הסולם בהרבה מקומות מזהיר על יגיעה איכותית שהיא הרבה יותר חשובה, אז איך ליישב את שני הדברים?
תמיד יש לנו אפשרות להעביר על מה שאנחנו מדברים מכמות לאיכות וההיפך. לא יודע איך להסביר, אבל ברוחניות זה לא העיקר. הקשר בין איכות וכמות עוד נדבר על זה.
שאלה: איך אדם מגיע למודעות אם הוא השלים את היגיעה שלו או עוד לא השלים את היגיעה שלו? אם היגיעה שלו היא מספקת או לא, איך הוא יכול לדעת?
שאלה טובה. באמת בינתיים אין לנו כלים למדוד את המודעות. אני יכול למדוד את היגיעה, אבל המודעות כבר לא נמצאת בהישגים שלנו. אני לא יכול להשיג את זה.
שאלה: : מה זה "משחריי ימצאוני"?
זה כמו שאומרים ש"אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי"1.
כן.
תלמיד: זה הכיוון?
כן.
שאלה: איך אפשר להתחבר עם החברות בצורה נכונה אם רק למעשה פחות מחצי מהעשירייה נמצאות בלייב בשיעור?
צריך להשתדל להביא את כולן. זו העבודה החשובה. אין לי עצה אחרת.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן שישועת ה' ניתן לקבל רק על במאמצים למעלה מהכוח האנושי. אנחנו בעשירייה כל הזמן לפי הלו"ז נותנים יגיעה בכל השיחות שלנו במהלך היום. מה זה אומר יגיעה למעלה מהכוח האנושי?
אלה כאלה מאמצים שהאדם לא יכול לעשות, אבל הוא משקיע את כל המאמצים והיגיעה הזאת והוא מקווה שהבורא יוסיף ליגיעה שלו את מה שצריך. "ה' יגמור בעדי"2.
תלמיד: מה הן היגיעות האלו שאני לא מסוגל לעשות בעשירייה? זה עוד איזה מפגש נגיד או עוד איזו תפילה שצריך לעשות? מה זה בדיוק?
בעיקר זו תפילה. אתה צודק. כי כביכול פיזית אנחנו עושים הכול והתוצאה לא מגיעה.
שאלה: יגיעה גשמית לרוב מעייפת את האדם. האם ביגיעה רוחנית האדם מרגיש שהוא מתעייף מזה או שדווקא להיפך מקבל כוחות מהיגיעה?
לא. גם יגיעה גשמית, גם יגיעה רוחנית זו יגיעה. רק השאלה היא באיכות מה אתה רוצה להשיג, אז זה נקרא רוחנית או גשמית.
תלמיד: וביגיעה רוחנית נכונה, היא מתישה את האדם? היא סוחטת אותו, את הכוחות שלו או שהיא להפך, נותנת לו כוחות?
לא, היא לא סוחטת את הכוחות שלו.
תלמיד: זאת אומרת, אני לא יכול לדעת אבל אם אני נותן יגיעה נכונה או לא נותן יגיעה נכונה לפי הכוחות שיש לי אחר כך.
כן.
תלמיד: אני יכול לדעת לפי זה?
כן.
תלמיד: זאת אומרת, אם קיבלתי כוחות היגיעה הנכונה, ואם אני סחוט זה אומר שאני לא משקיע במקום הנכון.
כן. זה מה שהוא מסביר "לא אותי קראת יעקב"3.
שאלה: האדם רוצה משהו, לכן הוא פונה לבורא ומבקש, מתפלל, מבקש למלא את החיסרון שלו.
כן.
תלמיד: אבל שמעתי שאמרת לפני כמה דקות שהתפילה הנכונה היא למעלה מהדעת. מה זאת תפילה למעלה מהדעת?
מתי אנחנו אומרים על פעולה שהיא פעולה למעלה מהדעת?
תלמיד: שזה נגד הרצון, לא יודע, לא מצליח עכשיו.
מי יכול להגיד לנו, מה זה נקרא פעולה למעלה מהדעת.
תלמיד: אני מוצא שבשבילי להתפלל עבור החבר או למלא את החיסרון שלו, זה הדבר הכי קשה במשך היום, לא פה בשיעור, בין התמדה להתמדה יש פרק מת, ושם זו היגיעה, להתפלל עבור החברים.
כן.
תלמיד: פעולה למעלה מהדעת זה להצדיק את ההשגחה העליונה, שכל מה שקורה בא ממנו, אין עוד מלבדו, והוא טוב ומיטיב.
כן.
תלמיד: למעלה מהדעת זה לא שאדם יכול לתת תירוצים מעצמו, אלא הוא זקוק לקבל את זה מהבורא ונעשה נצרך לבורא, לרוממות ה', ולמאמרים ב"שמעתי".
בסדר.
תלמיד: זו פעולה שיש בה חלק נסתר מהבורא.
כן. בסדר.
תלמיד: זו פעולה שבה אי אפשר להצדיק את כלי הקבלה. כי אתה לא רואה את התמורה שתקבל בכלי קבלה.
תלמיד: זו פעולה נגד הטבע, וצריכים את הכוח העליון כדי לעשות אותה.
תלמיד: אולי אחרי שאדם ניסה משהו שהוא מאוד רוצה, וניסה כמה פעמים ובכוחו עצמו לא הצליח, אבל הוא לא מתייאש ואומר, אוקיי, זה המקום לבקש באמת עזרה. כמובן שזה ביחס לעשירייה, ביחס לחברים, אבל היחס לזה הוא שהוא ניסה כל מה שהוא יכול, ולא הצליח.
כן.
תלמיד: אז למה זה למעלה מהדעת? ניסיתי, לא הצלחתי, עכשיו אני עדיין רוצה לעשות משהו. אז מה זה תפילה למעלה מהדעת?
טוב, כבר מתחיל להיות פה ויכוח.
תלמיד: זה בעצם "אין עוד מלבדו", אתה באמונה שלמה שאין יותר מהכוח שלך, אתה יודע שבאמת מהכוח שלך לא תוכל לעשות כלום, ואתה מבקש מאין עוד מלבדו, מהכוח העליון הראשון ואחרון, שהוא טוב ומיטיב, ורק הוא יכול להביא לך את התשובה. אבל לבוא בלי לקבל תוצאה, אתה בא בתפילה בלי לצפות לתוצאה, עצם זה שאתה מבקש מהבורא, ואתה בקשר איתו, זה יבוא לך.
אז מה אתה מבקש?
תלמיד: בכל מצב שאתה נמצא בו. עצם זה שאתה עכשיו נמצא בקשר עם הבורא כבר מעלה אותך למעלה מהמצב שהיית בו. בעצם כל מצב של מה שחבר פה אמר, שהוא מבקש על איזו ירידה מסוימת או על איזה מאמץ שהוא רוצה לתת. עצם זה שהוא כבר מבקש, על זה הוא כבר יקבל את התשובה, ויקבל יותר כוחות. כמו שאמרת קודם, עצם זה שאנחנו כל הזמן מותשים, ומרגישים שאנחנו רוצים עוד כוח, זה נותן לנו עוד כוח.
טוב.
תלמיד: זו פעולה שמחברת בין שני דברים מנוגדים לחלוטין, שאין הגיון שיתחברו ביחד.
בסדר.
תלמיד: זאת צריכה להיות פעולה שהאדם מבקש להשפיע, ובשבילה הוא צריך כוח מהבורא.
כן.
תלמיד: הפעולה זה שאתה יודע שאין לך כוח, אבל אתה מאמין שברגע שייגמר הכוח משהו יעזור לך, ואתה מגלה את זה. תפילה זה סרט אחר, זה כשהאדם מוכן לתת את נפשו. נדמיין שעכשיו הוא מקבל התקף לב ומת, ומרגע זה החיים שלו הם ברשות הבורא. אין רשימות, אין שום דבר, יש רק את הרצון להתכלל עם אותו כוח טוב ומיטיב שיכוון אותו עבור האחרים.
הציור יפה, רק אני לא בטוח בו.
שאלה: יש מחזור התקדמות סטנדרטי בעבודה לכל חבר?
נגיד שכן.
תלמיד: יש הבדל בסוג המאמץ או סוג היגיעה בכל חבר, וזה תלוי באיזה שלב החבר?
לא, גם השלב של כל אחד יכול להיות שונה מחברו, וגם סוג העבודה, סוג העזרה, וסוג התוצאה. הכול יכול להיות שונה.
תלמיד: בן אדם יכול להשתמש במאמץ שונה תולי איפה הוא במחזור הזה?
כן.
תלמיד: איך הוא יודע בדיוק באיזה מאמץ להשתמש במדרגה שלו?
זו כבר השאלה עד כמה הוא מבין איפה הוא נמצא, עם איזה כוחות, כלפי איזה בעיות. לכן הכול תלוי באדם עצמו.
תלמיד: אני רוצה כל יום להגיע בתפילה שלמה לחברים מחוץ לעצמי. אבל זה תמיד מתחיל מאותו מקום, מתפילה לפני התפילה או שאני צריך לנסות לסדר את רגש שלי כלפי הבורא קודם? ואז אני לא מוצא רגש או כיוון נכון לשים בו את הרגש, ואני מגיע לתפילה לפני התפילה. כן? איך להחליט כל פעם אם צריך תפילה לפני התפילה, או לפעמים הבורא נותן לי רגש שלם, ואני יכול להשתמש בו כלפי הרצון שלי.
לא יודע, תבקש.
שאלה: איך זה שהתפילה היא למעלה מהדעת, מה זה אומר? נניח במאמר "ג' תנאים לתפילה "כתוב שצריך להאמין שיש בורא, שיכול לתת לנו את מה שאנו רוצים, והוא רוצה לתת לנו, אז איפה הלמעלה מהדעת פה?
כשאתה מתייחס לדברים האלה שהם כביכול קיימים, ואתה פונה אליהם, ורוצה לעבוד איתם.
תלמיד: אבל בדרך כלל למעלה מהדעת זה משהו יותר רגשי מאשר שכלי, וזה נגד הרצון לקבל. זו המשמעות בשבילי כשאני חושב על למעלה מהדעת. בתפילה זה לא מורגש שזה נגד הרצון לקבל.
אז מה אתה רוצה לדעת?
תלמיד: למה התכוונת קודם כשאמרת שתפילה היא למעלה מהדעת?
אם אני רוצה להגיע למצב שהוא למעלה מדעתי, אז אני מתפלל עליו. אני מתפלל לבורא שיעזור לי לעלות לאותה מהדרגה שממנה והלאה אני אוכל לעבוד עם אותו עיקרון.
תלמיד אז התפילה עצמה היא לא נגד הרצון לקבל, נכון?
לא.
שאלה: האם אפשר להגיד שתפילה למעלה מהדעת זה כשאני מתפלל על המקום שבו הטבע שלי לא מסכים להיות?
יכול להיות.
תלמיד: כאילו זה לא מגיע לשם, ואז אני מתפלל.
כן.
שאלה: זו פשוט תפילה לתועלת ה'. כמו שהוא כותב כאן אבל יותר יפה, ש"שיעור ההתעוררות מלמטה המשוער להתעוררות מלמעלה".
כן.
תלמיד: זאת אומרת שצריכה להיות התאמה בין ההתעוררות מצידנו, להתעוררות שלו?
כן.
שאלה: לגבי אמונה למעלה מהדעת, זה יכול להיות גם חיסרון שאתה מעלה ומקבל את התשובה דרך החברים, דרך הכלי, ואתה מרגיש שזה הקשר שלך עם העליון. שזה לא רק מילוי, אלא הקשר עם הבורא דרך הכלי?
כן, זה נכון.
שאלה: הוא כתב פה "עוד רעה רבה אראה בעולם, אשר הנלכדים ברשת הס"א, נמצאים שמתיגעים שלא לצורך, שהוא רק ציור של עונשים. כלומר, שאינו מצטרף כלל בחשבון "ת" שנים." היגיעה שנובעת רק מתוך ציור של עונשים, זה בעצם הפספוס? זה מה שהוא מסביר פה בעצם?
זה ציור של אנשים, הציור הזה צריך לעזור לאדם להבין שהוא נמצא בשקר וזה עונש במקום מצב שהיה צריך להגיע אליו, וזה מלמד את האדם.
תלמיד: הכוונה, שהציור של העונשים הוא המניע ליגיעה, לזה הוא מתכוון, שזה לא נכון, אם אני עושה יגיעה מתוך שאני פוחד מעונש? זו הכוונה בעצם שזה יגיעה לא נכונה?
אני לא חושב שזה דווקא שאתה מפחד מעונש, אלא טעית, לא היית מכוון לדבר הנכון.
שאלה: גילוי הכוונה בעל מנת לקבל עוצרת בייאוש את הפעולה ואז היגיעה יורדת. איך לא להתפעל מהכוונה השפלה הזאת ולתת יחס נכון לפעולה של ההשפעה?
זה תלוי בסביבה, מידיעת הקבוצה, איך הקבוצה מתייחסת לזה. אין כאן מה לעשות, אנחנו צריכים להבין באיזה קצב אנחנו יכולים להתקדם זה אל זה כדי שייבנה הכלי שבו אנחנו יכולים לעשות אותן הפעולות כמו שאמרת.
שאלה: למה לפעמים כל כך קשה להתבטל לפני הבורא ולהאמין בהשגחתו הטובה? האגו לא משחרר, זה לוקח את כל הכוח שלך. למה זה קורה?
שתדע עד כמה זה לא פשוט, ויותר עזרה מהשמיים אנחנו מקבלים דווקא כשאנחנו מסוגלים להתבטל, וזה נגד האגו שלנו.
שאלה: אם אדם לא מצליח להתקרב לאהבה, לעשירייה, זה סימן שהוא בעונש כבר?
גם זה איזה עונש.
תלמידה: איך מבטלים את העונש הזה?
על ידי זה שממשיכים באותה היגיעה.
שאלה: אני מבקש ממך עצה. יש לנו חברים מאוד חשובים בקבוצה, שאנחנו לא רואים אותם יותר בשיעור בוקר. לא יודע למי להקשיב, יש אומרים שצריך לעשות הרבה הפצה ורציתי עצה ממך איך להתנהג. התפללנו, התקשרנו אבל זה המצב ואני צריך עזרה שלך כדי להבין מה לעשות, איך לעזור, איך ללכת קדימה. כביכול יש שתי קבוצות, אלה שמתחברים ואלה שלא מתחברים.
איך לחבר את שתי הקבוצות האלה יחד? איך להתנהג איתן? שתי קבוצות שאחת אומרת בואו נתחבר, והשנייה אומרת לא להתחבר.
תלמיד: לא, הם לא אומרים את זה. יש קבוצה אחת, יש כמה חברים שלא מתחברים לשיעור, יש קבוצה שכן מתחברת לשיעור. חלק מהאנשים שלא מתחברים, לא מתחברים תמיד, הם נמצאים נגיד בתפקידים בהפצה. אז הם אומרים, צריך להפיץ כך וכך. האם צריך להקשיב להם או לא צריך להקשיב להם?
אני לא יכול להגיד, כתוב "לימוד תורה כנגד כולה", שאין כאן משהו שיכול להחליף.
(סוף השיעור)