שיעור ערב 16.03.26

קהילת הלומדים

מנחים: גלעד ודודי

מאמר החירות (כותרת: הרצון לקבל - יש מאין)

גלעד: שלום לקהילת הלומדים היקרה שלנו, תענוג לפגוש אתכם. גם היום, עם כל המצב וכל האווירה וכל מה שקורה סביבנו אנחנו ממשיכים ולומדים כי אנחנו יודעים שכך נשנה את המציאות, לא בדרך אחרת. איתנו שוב נמצא דודי הערב, נאחל החלמה מהירה לאורן שלנו.

דודי: אנחנו רוצים להודות לבורא שעכשיו כינס אותנו ביחד בכל המצב המטורלל הזה שקורה במציאות, שהבורא מסובב את כולנו יפה. להודות לו שהוא אוסף אותנו, נותן לנו הזדמנות לקרוא מהמקור, להתחבר, לברר, ונרגיש אותו בחיבור בינינו יחד בשעה וחצי שיש לנו.

גלעד: השעה וחצי הזאת מאוד מיוחדת כי נסיים היום משהו שהתחלנו לפני כמה חודשים ובשבוע הבא אנחנו מתחילים פרק חדש בקהילת הלומדים שלנו. כולנו ממשיכים אבל מקבלים עוצמה, כמו שאנחנו לומדים, ברוב עם הדרת מלך, ויצטרפו אלינו חברים וחברות יקרים ויקרות שעכשיו סיימו את הקמפוס, את תהליך הלימוד הראשוני שלהם, והם יצטרפו אלינו ולכבודם נתחיל בשבוע הבא מאמר חדש. נאפס את עצמנו ונתחיל עם כוח חזק לכמה חודשים קדימה, ביחד בקהילת הלומדים. יש לנו עוד הפתעות, נשאיר אותן לסוף.

רוני: הזום שלנו הוא אומנם זום לגיבוי אבל יש לנו פה חברים מאוד חשובים וגם כאן נעשה סדנה בהמשך במטרה שכולם ייכנסו ויגיעו לחדרים במערכת הערבות. איתנו גם חברים מראשון לציון, ואנחנו מחכים ומתרגשים לקראת השיעור המרגש שהולך להיות לנו.

גלעד: נתחיל עם מאמר החירות ונשתדל לסגור את המעגל של מאמר החירות, מאמר מאוד מיוחד, ואנחנו נקרא בו שתי פסקאות משמעותיות ונענה כמובן על הרבה מאוד שאלות, נעשה סדנה בנושא ונכין את עצמנו לקראת השבוע הבא שיהיה מאוד מיוחד.

דודי: זאת אומרת שהיום סוף סוף נדע איפה הבחירה שלנו ושווה לראות מה בעל הסולם כותב לנו על זה. אבל לפני שאנחנו צוללים לבעל הסולם נתחיל עם הרב לייטמן, המורה שלנו, שיכוון את הכוונה שלנו, יעורר את הלב שלנו ויענה על השאלה החשובה ביותר שאדם צריך לשאול את עצמו בזמן שהוא לומד את חכמת הקבלה. קליפ מספר 6, בואו נשמע את הרב.

קליפ רב: להתכלל באותה מערכת

באמת זה הגיוני, כי סך הכול אנחנו נמצאים במערכת "דאדם הראשון" (שרטוט) אשר בתוכה נשמות פרטיות וכל נשמה ונשמה, שהיא "הנקודה שבלב", ה"אני", מרגישה את עצמה נמצאת בפני עצמה ולכן למעשה חופש הבחירה היחידי שלנו הוא, להתקשר מהר מאוד לאחרים, להתכלל באותה מערכת, שבה אמנם אנחנו נמצאים, אבל במצב נפרד. אין לנו יותר פעולות. וגם הבחירה החופשית היא מאוד מצומצמת וישרה, להיקלט בהם או לא להיקלט, אין יותר. אין לנו מה לבחור מכמה פעולות "אולי את זה אני אעשה, או אולי את זה?". אלא רק את הפעולה הזו, ולהשקיע בה יותר או פחות. אז הבחירה היא להשקיע בזה יותר, סך הכול.

לכן שואלים "האם עסקת בתורה, באור המחזיר למוטב? האם ציפית לישועה, שתתחבר עם כולם ואז תגלה את אור האין סוף?" ולא שואלים על כלום חוץ מזה. לא שואלים "האם נתת בעולם הזה צדקה?" או "האם עשית פעולות יפות כאלו או אחרות?", על כך אין שום חשבון. כי על מה שאנחנו עושים בעולם הזה, אין שום חשבון בעולם הרוחני. רק על תיקון הנשמה. אמנם "ואהבת לרעך כמוך" גם בעולם הזה צריכים לעשות, אבל מתוך הכוונות האלו (שרטוט), שכל אחד נכלל עם כל יתר הנשמות, כי אם לא כן זה הכול להגדלת האגו.

גלעד: אני נכלל עם יתר הנשמות כי הכול זה רק להגדלת האגו. הרב מסביר לנו שהשאלה שאנחנו צריכים לשאול היא האם עסקת במאור המחזיר למוטב והאם ציפית לישועה? אלו השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כי אלה השאלות שנשאל ואלה השאלות שאנחנו צריכים להיות בהן כל החיים אבל בטח בזמן שאנחנו לומדים וקוראים מתוך בעל הסולם.

דודי: בשיחות עם הרב אנחנו לא פעם קוראים בעל הסולם ורב"ש ומתעוררות שאלות. אנחנו שואלים, אבל למה הוא מתכוון כאן? והרב עוצר. כמובן שהוא יכול לענות בקלות, לא זאת הבעיה. התשובה שלו היא התשובה לשאלה, כנראה, היותר עמוקה. תשאלו את בעל הסולם, תשאלו את הרב"ש. זה נראה כאילו, לך תשאל אותו, אבל הרב ממש מכוון לשאול אותו. אנחנו הולכים יחד לקרוא טקסט מקור שכתב מקובל בעל השגה, נשמה שיורדת אחת לעשרה דורות וכל מילה, זו לא פילוסופיה, הגות או שירה. כל מילה מאוד מדויקת כאן ויש פה רוח, השראה ודבר מאוד נעלה שנרגיש אותו אם תוך כדי כל הזמן נשאל מה אנחנו קוראים פה, בשביל מה אנחנו קוראים, לאיזו ישועה אנחנו מצפים? כשאנחנו דורשים יחד את המאור המחזיר למוטב ומתקשרים אל מחבר, אז בין המילים נתחיל לקבל ישירות תשובות מהמקובל. אז זו זכות גדולה לקרוא את הטקסט שבא להראות לנו בצורה הכי פשוטה, שחוסך לנו המון סבל ויגיעה ומצביע לנו על מקום הבחירה שלנו. תעשה את זה ותראה שיהיו לך חיים טובים, שלמים ונצחיים.

גלעד: במילים אחרות, אנחנו לא הולכים לקרוא את הטקסט אלא אנחנו הולכים להתפלל ביחד, לבקש בקשה שהמאור ישנה אותנו למצב הטוב והשלם שלנו. תוך כדי הקריאה זה מה שאנחנו רוצים כי כך קוראים את כתבי המקובלים. אנחנו קוראים בעמוד 421. יש בספר שלי המון הדבקות, זה ספר שהוא כבר המון שנים איתי. לכל אחד מאיתנו יש ספר שלו, היו לי גרסאות קודמות, ובתוך הספר אנחנו יכולים לכתוב הערות, להכניס את מה שאנחנו חושבים, רוצים. כמובן שיש את הטקסט גם מולנו בחומר הלימוד כך שאפשר לראות אותו דיגיטלית.

דודי: אין מה לחשוש לכתוב בתוך ספר קודש. שאלו פעם את הרב, זה ספר קודש, לכתוב בתוכו? הרב אמר בטח, תכתבו הערות, תסמנו, תדגישו במרקר, מה שאתם רוצים. הוא אמר שזה כמו חוברת צביעה לילדים. תציירו, תעבדו עם זה, זה כלי לעבודה. הקדושה היא ביחס שלנו כלפי המציאות.

גלעד: אנחנו קוראים בעמוד 421, כותרת הרצון לקבל, יש מאין. מי שיש לו את זה בחומר הלימוד, אז אפשר לאתר את הכותרת הזאת בתוך מאמר החירות.

"הרצון לקבל - יש מאין

וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית"

גלעד: שימו לב שהוא תמיד מתייחס אל החכמה כאל מדע, המדע הכי מדויק שקיים, מכיוון שחכמת הקבלה לא נועדה לפתיים, לאנשים שמאמינים סתם כך, אלא נועדה לאנשים שהם סקפטיים, ששואלים שאלות, רוצים ודורשים את התשובות לשאלות האלה. הוא אומר כך.

"- רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה."

גלעד: אמירה מאוד ברורה. אין פה ספק בכלום.

"ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א')"

גלעד: בפנים מסבירות לעץ חיים זה פירוש שהוא נתן לספר עץ חיים.

"אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ."

גלעד: אומר לנו כאן בעל הסולם, תדעו לכם שיש רק דבר אחד שנברא, שלא היה ונברא. בר זה יצא החוצה, וזה נקרא רצון לקבל. כל היתר, כל המילויים והתענוגים שאנחנו מרגישים, הכול קיים. אנחנו רק צריכים לפתח רצון אליהם. והאמת, שמי כבר הצטרף אלינו ללימודים ביום שישי בצוהריים, התחלנו לדבר שם על מחשבת הבריאה ובשיעור הבא נמשיך בדיוק על הנושא הזה שהגענו אליו גם בתוך מאמר החירות, על הבריאה, מה נברא מתוך אותה מחשבת הבריאה? אומר לנו בעל הסולם שנברא רק דבר אחד, רצון לקבל. וזה מדעי כי את הרצון לקבל כל אדם יכול לזהות. הוא יכול להגיד שעכשיו אני רוצה את זה, קודם רציתי את זה. עד כמה אני רוצה, באיזו מידה אני משתוקק ומה חסר לי. אחת השאלות הקשות ביותר ששואלים אדם כשהוא בתהליכים פסיכולוגיים, טיפוליים, כאלה ואחרים, אחרי שהוא מדבר שואלים אותו מה אתה רוצה? ואחרי כמה שניות של שתיקה לפעמים האדם מתחיל לבכות, להרהר, להיכנס פנימה, כי זאת השאלה המרכזית שלנו בכל רגע בחיים. אז אם המדע בכללותו מתחלק לכל מיני אקסיומות, תפיסות ומחקרים קודמים, המדע של הקבלה מתבסס רק על דבר אחד, יש לנו רצון לקבל.

דודי: בעל הסולם מדגיש כאן שני מושגים שיש לנו יש מיש ויש מאין. הדימוי שלו מושלם. הוא מתאר כמו את השמש שמתוכה יוצאות לנו קרני השמש, או האור, זה מה שנקרא יש מיש, יש כוח של השפעה והתפשטות ממנו. אבל יש מאין זה כשיש לנו דבר חידוש, משהו חדש שנברא שבעיניים שלנו הוא הפוך, והוא הרצון לקבל את ההנאה. והייתי רוצה להתעכב על המשפט הראשון איתו הוא פותח, שכל החכמת שבעולם כלולות בחכמת הקבלה, שזה אדיר. שאם נסתכל על זה כשורש של עץ, גרעין, משהו שיושב באדמה, זה מכיל בתוכו את הכול, זה הלמה להכול, זו סיבת הסיבות, זו חכמת הקבלה שאם נבין את העיקרון שלה שזה מה שהוא מלמד, את היסוד, רצון לקבל, רצון להשפיע וההתקשרות ביניהם, אז נראה שכל החכמות בעולם הם כמו ענפים שמתוכם יוצאים עלים, פרחים, ופירות וכו', ואלו כל החוכמות שקיימות לנו. כלומר גם אם ניקח רפואה, פסיכולוגיה, אסטרונומיה, מוזיקה, קולנוע, כל תחום, אנחנו נמצא שם את אותם היסודות עליהם מדברת חכמת הקבלה. אתם תראו בהדרגה שאתם מתחילים לזהות שזה על אותו עיקרון עליו אנחנו מדברים, רק שם הוא מטושטש. כל החוכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.

גלעד: פיזיקאים שחוקרים את הדומם, שזה הכי פשוט, הכימיה קצת מעליה, הביולוגיה מעליה, הזואולוגיה. יש פה תהליך. הפסיכולוגיה כביכול מנסה להבין את האדם אבל לא ממש מצליחה, גבולי. דווקא הפיזיקאיים שעוסקים בדומם, בפשוט, באטומים, הם זיהו שהמתבונן משנה את התוצאה כבר. אבל עוד צעד אחד והם יגיעו גם לזה. כל המדענים מחפשים כוח, חוק אחד שיכול להסביר את כל המדע. הם יגיעו לזה. זה המדע האמיתי לפי דברי בעל הסולם כי אי אפשר לזייף בו. הוא ממשיך ואומר.

"מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין"

גלעד: זאת אומרת, יש רצון לקבל מאין רצון לקבל.

"בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה."

גלעד: בריאה זה לצאת לבר. בר בארמית זה החוצה, מחוצה לו. יש אותו, שהוא תכונת ההשפעה והנתינה ואין בו רצון לקבל, ומחוצה לו זה נקרא לבר, יצא ממנו.

"ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

גלעד: זהו. יש לנו רק רצון לקבל. מחוץ לזה, זה כבר מה שממלא את אותו רצון לקבל. מה שממלא זה יש מיש, האור. הרצון לקבל עצמו הוא יש מאין. זה נושא מאוד עדין ובטוח שכששומעים אותו פעם ראשונה עוד קשה לתפוס אותו ועוד מעט נשמע קליפ של הרב שמסביר מהזווית של האדם איך הרצון לקבל והאור שממלא אותו, איזה מערכת יחסים יש ביניהם ולמה זה יש מיש וזה יש מאין? ומאוד נשמח גם לשמוע את השאלות שלכם על הנושא הזה.

דודי: כל המהפכה שבעל הסולם נותן פה, בהגדרה המושלמת של רצון לקבל, הוא כותב, שכל הכלים והגופים, גם העולמות הגשמיים וגם הרוחניים, כל מה שניקח בעולם הזה, זה הכול הרצון לקבל הנאה ותענוג. גם ברמת הדומם שרוצה לשמור את עצמו בצורה דוממת, גם בצורת הצומח, החי והמדבר, אלו התפתחויות של אותו רצון לקבל, אין עוד משהו. זה פשוט רצון לקבל ואנחנו מבחינים את הרצון לקבל בכל מיני צורות. גם בעולם הרוחני אנחנו ממשיכים לעבוד עם הרצון לקבל, כל הזמן אנחנו איתו, הוא נקרא חומר הבריאה, כפי שהוא מכנה בפתיחה לחכמת הקבלה. זאת אומרת, עליו נראה כל מיני שינויים אבל אין שום דבר בבריאה שהוא לא עשוי ומורכב מרצון לקבל הנאה ותענוג ביסוד שלו.

גלעד: מה שיפה בחכמה הזאת, שהיא לא מדברת רק על העיקרון שאולי אפשר לתפוס, שאני רצון לקבל ולכן מה שאני תופס מהמציאות זו לא אותה מציאות אלא את המידה שהרצון שלי מתמלא או שהוא רוצה משהו ועוד אין לו. רצון שמתמלא, זה נקרא שאני נהנה, אור, תענוג. כשעוד אין לי תענוג אז אני רוצה אותו, אני מרגיש ריק וזה נקרא סבל או מכאוב, כי אני רוצה משהו ואין לי. לאדם בריא לא חסרה בריאות, זה מובן לו מאליו שהוא קם בבוקר, חי, נושם, נע. אבל אם אדם חולה, פתאום קשה לו לעשות משהו, כואב לו, אז הוא מרגיש שחסרה לו הבריאות, התענוג מלהיות בריא. אבל כל עוד הכלי מלא הוא לא נהנה מזה. כך גם לגבי ל דבר אחר, רעב, צמא וכן הלאה. הנקודה המרכזית כאן היא שדווקא על ידי החשיפה לאור שבאה אלינו דרך לימוד חכמת הקבלה, אנחנו בעצמנו יכולים להזמין יצירה של רצון חדש שאין לנו אותו קודם. הוא אומר שבאור יש הכול, האור הוא תענוג מוחלט. אז מה למדנו כל החודשים האחרונים? שהאדם הוא חומר שנקרא רצון לקבל וברצון לקבל הזה יש שני גורמים שאחר כך מתחלקים לארבעה. אחד, הוא מה שהוא קיבל מלידתו, שנקרא המצע שלו, שגם מתפתח אחר כך. ושתיים, מה שהוא מקבל מסביבתו, שנקרא השפעת הסביבה עליו. אז זה קורה באופן טבעי לכולם, כל אחד אם הוא מודע לזה או לא, מתפתח על פי החוקיות הזאת. אבל אנחנו יכולים לעשות משהו שלא קיים בטבע, אנחנו יכולים לקרוא את כתבי בעל הסולם ולפתח את ההשתוקקות להיות כמוהו, לראות כמוהו, להרגיש כמוהו ולהתחבר למה שהוא כותב למרות שאנחנו לא מבינים. ואז בזה אנחנו מזמינים את המאור שבונה בנו רצון חדש וזה נקרא מצדנו יש מאין. יש רצון חדש שקודם לא היה קיים. יש רצון חדש שלא קיבלתי סתם ככה מהגנים או מהמצע שלי או מהסביבה הטבעית הרגילה שלי, אלא יצרתי פה משהו שעושה אותי חופשי מהטבע הרגיל. על זה תכף נדבר בפרק הבא היום.

דודי: גלעד עונה יפה על השאלה המהותית שכל אדם שואל את עצמו, אם אני רצון לקבל הנאה ותענוג, גם בלי לדעת את המושגים האלה, זה אינסטינקטיבי שאני רוצה רק לקבל הנאה ולדחות את כל הדברים המזיקים לי, ולכן כל השאלה היא איך לקבל כל הזמן הנאה, שיהיה לי כל הזמן טוב? ובאה חכמת הקבלה ונותנת את התשובה, לכן כך היא קרויה, חכמת הקבלה. החכמה איך לקבל נכון את כל ההנאה והתענוג, השפע האינסופי שהוכן לך מבעוד מועד? זה הזמן לצפות בקליפ.

גלעד: הרב מסכם את זה כל כך יפה בקליפ מספר 8.

דודי: זה הזמן שלכם להתחיל להכין שאלות. בזמן הזה נצפה בקליפ מספר 8 של הרב שעונה על כל מה שתיאר עכשיו בעל הסולם, וגם הסברנו כאן על הרצון לקבל יש מאין. תשימו לב לזווית המיוחדת, לאו דווקא מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה.

קליפ רב: הרצון לקבל יש מאין

"הרצון לקבל יש מאין", מה זאת אומרת "יש מאין"? שאין לך שום דבר שהוא לא נברא על ידי האור. מה שאור בונה, בורא, יוצר, הוא מוציא את זה "מאין". כלומר, אין ברצון לקבל שום דבר שהוא שלו. זה מה שמוגדר "מאין".

מה זה "יש מיש", ו"יש מאין"? "יש מיש", זאת אומרת, כמו שאם לוקחים ילד קטן למשל, ומלמדים אותו ועושים ממנו משהו. אז יש בו כל מיני תכונות משלו, שהיו קודם, שנולד איתן, ואנחנו מוסיפים לו עוד כל מיני תכונות חיצוניות, על ידי חינוך וכל מה שאנחנו עושים איתו. אז הוא היה, יש מיש, ואנחנו מפתחים אותו הלאה. זאת אומרת, בהתפתחות שלו הלאה יש משהו שנובע ממנו ממש ומההשתתפות שלנו בהתפתחות שלו. זה נקרא "יש מיש".

וכשאנחנו רוצים להגדיר רצון לקבל שאין לו כלום מלפני כן, אלא הכול בא רק על ידי האור, אנחנו אומרים "יש מאין". אנחנו לא אומרים ברצון לקבל "יש מאין", שפעם לא היה, ואחר כך נעשָה. שפעם לא היה במציאות ואחר כך כן, פתאום נמצא במציאות. אלא אנחנו מדברים בחוכמת הקבלה לא במושגי הזמן, אלא רק באיכויות, וזה מה שאנחנו רוצים כאן להסביר ב"יש מאין", שאין לו כלום מעצמו בתכונות שלו, אלא הכול מהאור. המושג "יש מאין" אינו פשוט להבנה. זאת אומרת, כשאני אומר על משהו "יש מאין", הכוונה שיש לו עכשיו, הוא ישנו, וכל מה שיש בו זה ממני, וממנו, מעצמו, אין לו כלום.

אבל הרי הוא רצון לקבל, הוא חומר, ובאור אין את חומר הזה? אז נכון באור אין את חומר הזה, אבל ברצון לקבל אין שום דבר אלא הכול מהאור, בתכונות. וזה נקרא "יש מאין". זה לא שבורא אמר מילת קסם ופתאום יש רצון, ושוב מילת קסם ועוד משהו. אלא צריך להבין על מה הקבלה מדברת. הקבלה לא מדברת במושגי זמן כלל. לא צריך לשאול "זה היה קודם או אחר כך?", אנחנו לא מדברים על זה.

אנחנו מדברים על התהוות הרצון לקבל, שמתחילים להבין בו, להבדיל בו, תכונות שהאור מפתח ברצון, לכן זה נקרא "יש מאין". אין לו שום דבר מעצמו. זאת אומרת, לא אומרים, "כל מה שיש בו, בא מהאור", כי בצורה ההפוכה זה נעשה. אלא רוצים להגדיר את חוסר העצמאות המוחלט ברצון לקבל, לכן אומרים "יש מאין", שהכול זו העתקה טוטאלית מהאור. כל התכונות של האור "תרי"ג אורחין דאורייתא", העתיקו את עצמן בתוך הרצון, והרצון נעשה כך על ידן.

ולפני זה? לפני זה אנחנו לא מדברים על הרצון.

גלעד: אז רב אומר לנו, כשאנחנו רוצים להגדיר רצון לקבל שאין לו כלום מלפני כן, אלא הכול בא עלרק ידי האור, אז אנחנו אומרים יש מאין. זאת אומרת, יש התפתחות טבעית שלנו, שאנחנו מכירים אותה, כל אחד מכיר את האופי שלו, ההתנהגות ואת היחס שלו למציאות, ואז כשבאה תכונה חדשה שהיא לא לפי אותו טבע אלא מעל לזה, אז אפשר להגיד שזו בריאה חדשה שאנחנו הזמנו אותה. זה יש מאין חדש, מה שלא היה שם קודם לכן מבחינתנו.

תלמיד: איך ההבחנה בין יש מאין ליש מיש משפיעה על הכלים וגופים ברוחניות ובגשמיות?

גלעד: קודם כל צריך לדבר באותה שפה, מה זה רוחניות ומה זה גשמיות? זוכרים, הגדרנו את זה פעם. בעל הסולם מגדיר את זה כך, מה שקרוב יותר לרצון לקבל זה נקרא גשמי ומה שקרוב יותר לרצון להשפיע זה נקרא רוחני. לכן כשאנחנו מדברים על יש מאין אנחנו מדברים על השתלשלות מלמעלה למטה, ועל זה הבטחתי לכם שנפרט יותר ביום שישי בצוהריים בשיעור שלנו, על אותה ההשתלשלות ממעלה למטה של העולמות, ומתוך זה נבין מהו אותו יש מאין של מלמעלה למטה. ואנחנו מדברים גם על היש מאין מצד הנברא, שלנברא יש רק רצון לקבל, ומתוך פעולת האור עליו, האור מעניק לו תכונות שלא היו קיימות בו קודם ולא יכולות להיות קיימות ברצון לקבל וזה נקרא יש מאין ממטה למעלה.

תלמידה: ההתעוררות של הנקודה שבלב גם יכולה להיות התפתחות של רצון יש מאין?

דודי: בוודאי, הכול התפתחות מלמעלה, מהבורא, מיש מאין. הרצון כולו הולך ומתפתח בהשתלשלות על דרך סיבה ומסובב. יש תהליך שלם אותו בעל הסולם מתאר בתלמוד עשר הספירות. ובאיזושהי נקודה, שכרגע היא נשגבת מבינתנו, והיא ממש מתנה, אנחנו זוכים לנקודה שבלב. זאת אומרת, לזרע הרוחני שנמצא בלב. הלב הוא כללות הרצון שיש באדם, הרצון לקבל, והנקודה שבלב היא חלק אלוקה ממעל שמתעוררת לפי משפטי הנשמות, מתעוררת פתאום בלב האדם. הבורא, כמו שהוא כותב, שם ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר בחר לך. הוא מעורר את הנקודה שבלב שלו ונותן לו את ההזדמנות להתפתח. הנקודה שבלב זה לא משהו שאני מעורר בכוחות עצמי, אלא היא משהו שמתעורר בי. הרבה אנשים בעולם, יכול להיות שסובלים, משתוקקים, לומדים, בחיפושים, אבל עדיין זה לא אומר שיש בהם את הנקודה שבלב. הנקודה שבלב זו הרגשה כבר, שכל שאר הרצונות אני מרגיש בהם ריקנות, ויש בי כבר נקודה חדשה, רצון חדש שצומח בי, שמתחיל להשתוקק למשהו שהוא בהתחלה עוד לא יודע מהו אבל הוא מרגיש שזה זה, זה אמת, זה מושך אותו. אז הוא יכול ללכת לחפש בדת, בניו אייג', בשיטות כאלה ואחרות. ואם הנקודה הזאת בוערת בו והסביבה מאפשרת לו את התנאים האלה, הוא מגיע ללמוד את חכמת הקבלה. זה המקום שנותן לו התפתחות של ממש לנקודה שבלב, ומפה למעשה מתחילה הבחירה החופשית של האדם אבל תכף ניתן לבעל הסולם להוביל, נעשה לו כבוד.

תלמידה: האם יש מאין זו הרגשה או תובנה חדשה, הסתכלות אחרת על המציאות, שנולדה אצלנו מהאור ושאיתה מתחילים לעבוד בעולם הזה, כלומר לעורר נשמות אחרות?

גלעד: לפני שנרוץ לעורר נשמות אחרות, אנחנו צריכים בעצמנו להגיע. זה כמובן חלק מהתופעה, כדי להגיע צריך להשתוות, לעשות הפצה, לעורר, וכן הלאה. ואנחנו מדברים פה על הפעולה של האדם עם עצמו, אבל לא רק עם עצמו כי אנחנו הרי לומדים בסיומו של מאמר החירות, אז אומר לנו בעל הסולם שכדי שנצליח לקבל את אותו מאור אנחנו צריכים לייצר סביבנו כזאת סביבה שיש בה עוד נקודות שבלב, כמו שדודי הסביר עכשיו, שגם הם רוצים את אותה ההשתוקקות, ודרך זה שמשתדלים לעזור אחד לשני אנחנו מזמינים את המאור בצורה הנכונה. אנחנו תמיד אומרים שיש מלא מאור בספרים. יופי, אז אני אקרא את הספר סתם ככה, ואני רוצה להיות חכם או מבין, לזכור אותו בעל פה, אני לא אקבל את המאור אלא את מה שאני רוצה, שאולי אהיה חכם או אדע בעל פה, וגם זה בספק וכל זה אחרי כמה זמן יעבור ויעלם כאילו לא היה. לא זאת מטרת הלימוד שלנו, וכדי שמטרת הלימוד שלנו תתממש אנחנו חייבים סביבה שכל רגע מחדש תזכיר לנו בשביל מה אנחנו לומדים. זוכרים שאמרנו בתחילת השיעור שהלימוד הוא תפילה ובקשה לדבר עם הבורא, עם בעל הסולם? זה מה שאנחנו צריכים להוציא גם עכשיו כשאנחנו לומדים מאמר של בעל הסולם.

דודי: זאת הזדמנות, תזכורת עכשיו לחדש את הכוונה, התפילה, בזמן השיעור. אני רוצה להתעכב על המשפט הראשון שגלעד אמר כי הוא קיפל בתוכו עצה שאני חושב שחשוב רגע לפתוח אותה. בדרך כלל, כשאנחנו מתחילים ללמוד את חכמת הקבלה, אנחנו מתחילים לשאול קצת על האחרים. איך לעורר אחרים, את העם שלנו, את העולם? תראו כמה סבל, מצוקה, לבני המשפחה, לעובדים שלי. אני רוצה פתאום לדאוג לכל האנושות. אבל רגע. קיבלנו נקודה שבלב, הזדמנות, ואנחנו צריכים לדאוג להתפתחות הרוחנית שלנו. עכשיו, זה נשמע מאוד אגואיסטי, עזוב אותי מכולם, תדאג רק לעצמך. אבל לא. אני צריך לדאוג להתקדמות הרוחנית שלי כי בזה אני עוזר לכולם. בזה שאני מתקן את החלק שלי, אני מתקן אותו בכל אחת מהנשמות, בכל אחד מבני האם בעולם. בעצם החיבור בינינו והקשר בין בעלי הנקודות שבלב, אנחנו ממש מעוררים אור שמתפשט לכל המערכת המקושרת, האינטגרלית, האחת. זה מה שנקרא אור לגויים. לכן, בזה שכל אדם עושה את המוטל עליו, בשרשרת שעכשיו תורו הגיע, הוא בזה עוזר לעורר עוד נקודות שבלב אחרות, הוא בזה ממש מאיר לכולם. לכן לא להסתכל מה ההוא שם ואיך אני דואג לו שם? זה לא נכון. אלא איך אני דואג להתקדמות הנכונה שלי לפי מה שכותבים המקובלים, וכתוצאה מזה נתחיל לראות איך מתחילים להיווצר שינויים במעגלים הולכים וגדלים סביבנו.

תלמיד: לגבי המושג נברא, איך בחכמת הקבלה מגדירים נברא? האם זה כל דבר שיש בו רצון לקבל, גם דומם צומח וחי?

גלעד: כל מה שאנחנו רואים מחוצה לנו, אנחנו יכולים להגיע לתפיסה שלו רק כי הוא קיים בתוכנו. לכן כשאנחנו מדברים על הבריאה, על הנברא, וודאי שזה כל מה אנחנו תופסים בתפיסת המציאות שלנו. ויש בתוך זה רמות של דומם, צומח, חי, ומדבר, שגם הם נובעים מאותם ד' בחינות שלמדנו בפתיחה לחכמת הקבלה. שורש, שזה המקור להכול, המאור, האור, הבורא, ואחר כך דומם, צומח, חי ומדבר. א', ב', ג', ד'. אבל כל זה חייב להימצא בתוכנו כי רק כך אנחנו יכולים לתפוס את זה מחוצה לנו. לכן, כשאנחנו מדברים על הנברא, תלוי מאוד מתי ואיך אנחנו מתייחסים לזה, הנברא, תמיד אדם צריך להסתכל כאילו מדברים עליו. מצד אחד, זה הנברא במצב הלא מתוקן, ויחד עם זאת יש את הנברא, הנשמה השלמה שנבראה, שהיא כבר במצב המתוקן של כל אחד מאיתנו, וכולנו חלקים ממנה. אז גם כשאומרים נברא, זה תלוי איך ולמי אנחנו מתייחסים וגם באיזו מידת תיקון נמצא אותו נברא? יכול להיות שעכשיו לידי יושב בעל הסולם, רק נראה לי שהוא דודי, הוא נמצא במדרגה 125 של התיקון, ואני מסתכל עליו ואומר איזו חולצה יפה יש לך, תכלת, איזה אף יש לך, איזו אוזן יש לך, כי זה מה שאני רואה, את החולצה, האף והאוזן. אז זה בתפיסה שלי, והוא כבר נמצא בתפיסת הנברא השלם לידי. לכן תמיד אנחנו צריכים להיזהר ולהסתכל על זה כיחס או כתפיסת המציאות שלנו כלפי הנושא.
דודי: זה נכון לכל המושגים כמעט בחכמת הקבלה. כל מושג שלא ניקח, זה נברא וזה לא נברא, תלוי גם בהשגה שלנו, במידת התפיסה כמו שגלעד הסביר, שאנחנו תופסים אותו יותר ויותר. ולכן המילים נשארות אותן מילים אבל אנחנו כל פעם משיגים יותר ויותר עומק. יהיו בעיניך כחדשים, מתחילים לגלות חידושים. אולי נחזור על אותו טקסט, קראתי את המאמר הזה כבר חמישים פעם, גם בשיעורים וגם עם עצמי, תחזרו עוד פעם על הטקסט הזה ותגלו שפע הבחנות. היום בדברי הרב, מה שהוא תיאר פה, יש מאין ויש מיש, אני התחדשתי. המילים הן אותן מילים אבל פתאום אני שומע שם משהו חדש. לא כי משהו השתנה במילים, אלא כי מהות הרצון לקבל שלי כל הזמן גדלה ומשתנה, ולכן אני כל פעם ניגש מחדש ומוצא חידושים בדיוק לדרגה שלי.

תלמיד: בהתחלה היה אור אינסוף, כל הבריאה נבראה יש מאין. ואז הגיע הנברא שהוא גם יש מאין. מה הדלק של הנברא, רצון לקבל?

גלעד: נאמר, כן.

תלמידה: אם אני רוצה ללמד את הנברא לקבל על מנת להשפיע, זה יש מאין? כי לקבל על מנת לקבל הנברא כבר יודע. יש מאין זה כשהבורא מלמד אותו ללמוד לקבל על מנת להשפיע?

גלעד: באופן כללי כן אבל יש פה עוד הרבה מדרגות. קודם צריך שיהיה צמצום, אחר כך מסך ואור חוזר, ולהשפיע על מנת להשפיע, ובסוף גם לקבל על מנת להשפיע, יש פה תהליך שנלמד מאוד מוסדר. אבל המגמה היא כן. על מנת להשפיע לא קיים בעולם שלנו, אין לנו מציאות כזאת והאמת אנחנו גם לא רוצים אותה. אין בנו רצון טבעי לעל מנת להשפיע. נאמר יש איזה שוקולד טעים שעוד לא טעמתי, אז אני אראה אותו, ארצה אותו, אטעם קצת ואולי ארצה עוד יותר אחר כך. זה בטבע, ברצון לקבל, לא משהו מפתיע. אבל לרצות את הרצון להשפיע, זה לא בטבע שלנו. אם לא הנקודה שבלב, בכלל לא היינו רוצים אפילו לרצות את הדבר.

דודי: אולי בעוד זווית הסתכלות על הדברים, אפשר לפשט את זה. במקום לראות מושגים שאנחנו עוברים ואלו תהליכים, לזכור כל הזמן שהאור כל הזמן מאיר. הוא כל הזמן הולך ומאיר יותר ויותר, וכמה שהוא מאיר אנחנו מתחילים לראות פה תהליכים שמתחילים להיווצר, יש מיש יש מאין. כמו שהרב הסביר, זה תהליך שקורה בהדרגה, ואחר כך הוא ממשיך להאיר, אז הנברא מתחיל להרגיש את התכונות שלו עצמו שהוא רוצה רק לקבל, ממשיך להאיר ומתחיל להרגיש בושה עד כמה שהוא הפוך, הוא ממשיך להאיר, ומתחיל להיות ריקוד בין הבורא לנברא אבל האור כל הזמן פועל. אז אל תשכחו שיש פה פעולה של האור שמחנך ומגדל ועושה הכול. בסוף אנחנו רוצים להידבק לפעולות הבורא עלינו, לשייך את הכול אליו, מה שנקרא אין עוד מלבדו, אנחנו לא עושים כלום. אלא החכמה בהדרגה מפתחת בנו רגישות לראות איך הבורא פועל עלינו.

גלעד: נמשיך אחר כך עם השאלות ועכשיו אנחנו רוצים לעשות משהו מיוחד ולעבור לפסקה האחרונה של מאמר החירות שנמצאת בעמוד 429 ומתחילה במילים חירות ממלאך המוות. אני רק רוצה להזכיר לכם שבתחילת המאמר שואל אותנו בעל הסולם, הוא אומר לנו שחרות על הלוחות אל תקרא חרות, אלא חירות. מלמד שנעשו חירות ממלאך המוות. זאת אומרת, יש פה חירות ממצב כזה שנקרא מלאך המוות. למה הוא מתכוון כאן? למה הוא סיפר את לנו את כל הסיפור על הרצון לקבל ועל ארבעת הגורמים שבונים אותו ועל החיטה שאחר כך יש לה את הסביבה שמשפיעה עליה, ומצע, ומספר לנו מה זה הרצון לקבל? למה כל הסיפור שהוא מתאר לנו כאן? בשביל מה, לאיזו פואנטה הוא רוצה להגיע במאמר החירות? אני בטוח שאם תקראו אותו בעוד חודש, חודשיים או שנה תראו בו דברים אחרים שלא ראינו עכשיו. גם אנחנו, כמו שדודי אמר. אבל מה הכוונה חירות ממלאך המוות? ואת הפסקה הזאת אנחנו רוצים שאתם תקראו ביניכם בתוך הקבוצות, העשיריות, במערכת הערבות ובזום. ואחרי שתקראו אותה, אנחנו ממליצים שכמה שורות אחד קורא, ואחר כך כמה שורות החבר שלו קורא, וככה להעביר ביניכם עד שתסיימו את הקריאה. ואחר כך אנחנו כאן נקרא את זה ביחד ונסביר. עמוד 429, הכותרת היא חירות ממלאך המוות עד סוף המאמר. בואו ניתן לזה עשר דקות ונראה, אם יהיה זמן בסוף, נצמצם את זה. אם יישאר לכם זמן תסבירו אחד לשני את מה שקראתם במאמר.

דודי: זה בדיוק מה שאנחנו עושים כל בוקר בשיעורי בוקר, לוקחים מאמר של רב"ש וקוראים אותו יחד. אתם עושים פה פעולה בדיוק כמו המקובלים, קהילת הלומדים. כשאנחנו קוראים אצלנו בעשירייה יש חוקים. אני מוסיף עוד עניין, מתבל את הקריאה. כשאני קורא אני משתדל למסור את כל הלב שלי לחברים בזמן הקריאה וכשהחברים קוראים אני ממש איתם, עם כל רוח ומילה שהם רוצים למסור עכשיו. וככה יחד בתוך המעגל יש לנו שתי שכבות. שכבה אחת, אנחנו קוראים טקסט ומנתחים אותו. ושכבה שניה, משהו בינינו, בלב המשותף, מתחיל להירקם.

גלעד: ואם לא כל כך הבנתי, או שהלכתי לאיבוד, או כשקראת זה לא היה יפה בעיניי, מה אני עושה עם זה?

דודי: זו סדרת שיעורים אחרת. מה אני עושה? אני משתדל להחזיק את החיבור בפנים ולדרוש את המאור המחזיר למוטב שיאיר לי על הכול.

"חרות ממלאך המות

ועתה אחר כל המבואר מצאנו פתח להבין את דברי חז"ל על היכנם במה שדרשו "חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות" שנעשה חירות ממלאך המוות כי נתבאר במאמר מתן תורה וערבות אשר בטרם מתן תורה קבלו עליהם לבטל כל קנין פרטי בשעור המתבטא בהמלות ממלכת כהנים ואת המטרה של הבריאה כולה, דהיינו, להדבק בו בהשואת הצורה אליו ית' כמו שהוא ית' משפיע ואינו מקבל כן יהיו המה משפיעים ולא מקבלים שהוא דרגה האחרונה של דביקות המתבטא במלים "גוי קדוש" כמ"ש בסוף מאמר הערבות.

וכבר הבאתיך לידי הכרה, שעיקר עצמותו של האדם דהיינו האנוכיות שלו המוגדר ברצון לקבל אינו אלא חצי דבר, ואין לו זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או תקוה של קנין כי אז נשתלם ענינו שיתכן לקרותו בשם עצמות האדם ולא זולת, נמצא אשר בני ישראל שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש היה כלי קבלה שלהם בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולם והיו דבוקים בו בהשואת הצורה, שמשמעותה שלא היה להם שום רצון של קנין לעצמם אלא רק בשעור של השפעת נחת רוח שיוצרם יהנה מהם. וכיון שהרצון לקבל שלהם התלבש בתמונה של קנין הזה הרי התלבש בה והתחבר עמה לעצמות אחד שלם, א"כ ודאי שנעשו בני חורין ממלאך המוות, כי המוות בהכרח הוא בחי' העדר ושלילת הקיום של דבר מה, וזהו יתכן בעוד שיש איזה ניצוץ הרוצה להתקיים לקנינו עצמו, יתכן לומר עליו שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, משא"כ אם לא נמצא באדם שום ניצוץ כזה אלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים בהשפעת נ"ר ליוצרם וזהו לא נעדר ולא מת, כי אפילו כשהגוף מתבטל אינו מתבטל אלא מבחי' קבלה עצמית שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הויה זולתה כנ"ל. אולם כשבא על הכונה של הבריאה והשי"ת יש לו נ"ר ממנו שנעשה רצונו, נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו ית', ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות. וז"ש במדרש (שמו"ר מ"א ז') חרות ממלאך המוות, ובמשנה (אבות פ"ו) חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכו', ע"ש".

גלעד: אז אנחנו רואים שיש פה כל מיני קיצורים. נחת רוח, עיין שם. לא ציפינו שנדע את הדברים האלה בעל פה מראש.

דודי: המילים זה לא משנה וגם הקיצורים. אני מאוד התפעלתי מקבוצת המיקוד שפשוט קראו מכל הלב, גם אם מפספסים פה ושם, זאת קריאה מתוך חיבור, כל הכבוד.

גלעד: הכי חשוב זה החיבור והקריאה מהלב, וגם אם לא יודעים איזושהי מילה זה בסדר, אלו דברים שאחר כך יהיו חלק מאיתנו. ככל שנתמיד, נכיר את השפה על בוריה. אז חירות ממלאך המוות, זה ממש הסיכום של המאמר, נקרא ביחד.

דודי: נבאר כמה שאפשר וניתן מקום לשאלות.

"חרות ממלאך המות

ועתה אחר כל המבואר מצאנו פתח להבין את דברי חז"ל על היכנם במה שדרשו "חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות" שנעשה חירות ממלאך המוות כי נתבאר במאמר מתן תורה וערבות אשר בטרם מתן תורה קבלו עליהם לבטל כל קנין פרטי בשעור המתבטא בהמלות ממלכת כהנים ואת המטרה של הבריאה כולה,"

דודי: רגע לפני הדהיינו, הוא אומר שאחרי שביארתי לכם את כל מאמר החירות, שזו השאלה הראשונה, מהי החירות ממלאך המוות? הוא פתח בפסוק הזה ומזה הוא יצא. הוא הסביר את ד' הגורמים, חוק היחידיות, יש מאין, רצון לקבל, השפעת הסביבה, רבי יוסי בן קיסמא, כל מה שהיה בפרקים הקודמים, אנחנו מגיעים עכשיו לשאלה הגדולה של מה זה בכלל חירות ממלאך המוות? מיהו מלאך המוות, מהי אותה חירות והשאלה היותר עמוקה שעולה כאן היא מה הבחירה שלנו כאן? כמובן כשנכיר את כל המאמרים של בעל הסולם, נראה איך הוא קושר את הכול בחבילה יפה, ככה צרור שהוא מגיש, גם את מאמר מתן תורה, גם את מאמר הערבות והכול יחד מתקשר לתפקיד שהוא מייחד לישראל, ישר אל, מי שמכוון את כל המטרה שלו בחיים לגילוי הכוח העליון. ומי שהולך עם זה עד הסוף, זה נקרא גם ממלכת כוהנים, כלומר שהם מכוונים את כל הכוונה שלהם בעל מנת להשפיע ואין להם שום רצון, יותר נכון כוונה, אינטרסט, לטובת עצמם.

גלעד: כוהנים זה אותם אלו שמשרתים את הציבור. אין להם רכוש שלהם. לא הכוונה רק רכוש גשמי, זה לא שאין להם בית, מכונית וטלוויזיה. אין להם יחס לשום דבר שהוא שלי, אלא כל הפעולה שלהם היא לשירות העם, לשירות שאר הרצונות, לשירות הדרך, הכיוון. התכונה הזאת, לפני קבלת התורה, הם כבר קיבלו עליהם. הם הסכימו שהם רוצים להיות ממלכת כהנים, שמשפיעים כלפי הזולת. הוא אומר שהם קיבלו עליהם לבטל כל קניין פרטי, לייחס לעצמי דברים, בשיעור המתבטא במילות ממלכת כוהנים ואת המטרה של הבריאה כולה.

"דהיינו, להדבק בו בהשואת הצורה אליו ית' כמו שהוא ית' משפיע ואינו מקבל כן יהיו המה משפיעים ולא מקבלים שהוא דרגה האחרונה של דביקות המתבטא במלים "גוי קדוש" כמ"ש בסוף מאמר הערבות."

גלעד: הכוונה היא כזה יחס למציאות, שלא רק שאנחנו לא רוצים כלום לעצמנו, כמו כוהנים, אלא כל ליבנו עסוק בדבקות בבורא, שזה גוי קדוש. גוי זה עם, היינו שכל הרצונות שלי מכוונים רק להשפיע, לתת, לאהוב, לטובת הזולת. אני לא רוצה לעצמי ממלכת כוהנים, רוצה רק להשפיע ולאהוב גוי קדוש, וזה כל המטרה שלהם, זה מה שהם קיבלו עוד לפני שנכנסו לקבלת התורה.

דודי: כלומר, נעשה ונשמע. זה לא שהם הציבו תנאים אלא הלכו על זה ורק אז מתגלה הדרגה. הוא ממשיך וכותב.

"וכבר הבאתיך לידי הכרה,"

דודי: בעל הסולם כבר הביא אותנו לידי הכרה על ידי המאמר.

"שעיקר עצמותו של האדם"

דודי: העצמות שלו, עצם הבריאה שבאדם.

"דהיינו האנוכיות שלו המוגדר ברצון לקבל אינו אלא חצי דבר, ואין לו זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או תקוה של קנין כי אז נשתלם ענינו שיתכן לקרותו בשם עצמות האדם ולא זולת,"

גלעד: את זה גם למדנו במהלך מאמר החירות. נזכרנו כבר במושג האנוכיות, אם אתם זוכרים דיברנו על כך לפני שני שיעורים, שהאנוכיות של האדם זה כל אותן התכונות שהוא מקבל מטבעו, מהשורשים, ההורים, ההורים של ההורים וכן הלאה, או אצל האדם עצמו כמה שנחשב המצע שלו, שזו אותה תכונה ייחודית שיש לאדם שאין לאף אחד אחר בעולם, וגם בעל הסולם מזהיר אותנו במאמר החירות שאסור לנו להשחית את אותה אנוכיות או לאבד אותה כי דווקא היא שמייחדת את האדם והיא חסרה בפאזל לכלל שאר הנשמות. ולכן האנוכיות הזאת מאוד יקרה. זה לא מספיק, אלא אנחנו צריכים לרצות להלביש את זה בצורה של איזושהי השפעה שזה נקרא עצמות האדם.

דודי: אפילו אם יש לו תקווה של קניין, תמונה של קניין או משהו שאני אשיג, אני כבר מתמלא מהדבר הזה ומרגיש שלם במידה מסוימת, וכאן הוא מכוון אותנו להתרוקן לחלוטין מכל תקווה, מילוי עצמי כדי שכל הרצונות שלנו יהיו דבוקים בו יתברך.

גלעד: ואז הוא אומר.

"נמצא אשר בני ישראל"

גלעד: ישר אל, מי שרוצים להגיע עם הנקודה שבלב שלהם כנקודת ההתחלה עד אל הבורא.

"שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש"

גלעד: קדוש זו תכונה של השפעה.

"היה כלי קבלה שלהם בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולם והיו דבוקים בו בהשואת הצורה, שמשמעותה שלא היה להם שום רצון של קנין לעצמם אלא רק בשעור של השפעת נחת רוח שיוצרם יהנה מהם."

גלעד: כבר הגיעו למצב כזה שהם בתכונת ההשפעה, לא רוצים שום דבר לעצמם, אבל אם הם רוצים שהבורא יהנה מהם, הם כן מוכנים להשפיע ולתת מצד עצמם. זה מזכיר את מה שלמדנו בפתיחה לחכמת הקבלה, על אותו בעל הבית שהאורח כל כך אוהב אותו ונאמן לו, שהאורח אומר שאני בשביל עצמי לא רוצה לאכול אלא אם כן בעל הבית רוצה שאני אוכל, ואני אהנה לבעל הבית בזה שאני אוכל ובכך אשפיע לו. זה נקרא, רק בשיעור השפעת נחת רוח שיוצרם יהנה מהם. זה המצב שאנחנו כבני אדם שואפים ואליו אנחנו רוצים להגיע.

דודי: לחוש את רצון הבורא, או יותר נכון הזולת, ולמלא אותם. כל המילוי שלי, ההנאה שלי, זה שאני ממלא את הזולת. זה יכול להיות חבר או בורא, זה זולת, מה שמחוצה לי, מאהבת הבריות לאהבת ה'. והוא כותב.

"וכיון שהרצון לקבל שלהם התלבש בתמונה של קנין הזה הרי התלבש בה והתחבר עמה לעצמות אחד שלם, א"כ ודאי שנעשו בני חורין ממלאך המוות,"

גלעד: בני חורין זה חופשיים, כמו ששרים בפסח, עתה עתה בני חורין.

"כי המוות בהכרח הוא בחי' העדר ושלילת הקיום של דבר מה,"

דודי: מלאך זה כוח, מוות זה כל מה שמפריד אותנו מהחיים. חיים זו תכונת ההשפעה, זה הכוח של הבורא, זה המקור של הכול. אם אנחנו דבוקים בו בהשוואת הצורה, יש לנו חיים. ואם לא, אז כוח אחר שולט עלינו, הכוונה על מנת לקבל, היצר הרע, האגו שלנו, ואז אנחנו תחת מלאך המוות, מרגישים שרע לנו, שלא טוב לנו, מתרוקנים מכל הרגשת חיות. וברגע שאנחנו מתגברים על אותו האגו שלנו, מתקנים את הכוונה שלנו, ומשנים את היחס שלנו, את תפיסת המציאות שלנו, אז אנחנו נעשים בני חורין ממלאך המוות, נכנסים למרחב חדש, רוחני.

גלעד: אם יש לי קניין עצמי, אז ברור לנו שבשלב מסוים לא יהיה לי את אותו הקניין עצמי. היחס שלנו לקניין עצמי הוא מוות. היה לי אותו ועכשיו אין לי אותו, אז זה נקרא שהוא מת. אבל אם כבר הגענו למצב שאין קניין עצמי, אלא שאנחנו בתכונת ההשפעה, היא נצחית, התחברנו בזה אל הנצח ואין פה מוות יותר. כי את ההשפעה אי אפשר להרוג, היא לא יכולה להיעלם. הקיום הוא ההשפעה, זוכרים? ממעלה למטה האור הוא יש מיש. הרצון לקבל הוא יש מאין. עכשיו כשמתייחסים לרצון לקבל על מנת ליהנות לעצמי, זה נקרא שאני רוצה קניין לעצמי. אבל אם התעליתי מעליו, ואני בתכונת ההשפעה, אז התחברתי לנצח. זה לא רק בכמות ובאיכות, שהתחברנו אל כל שאר הנשמות, המקובלים, אל העולמות העליונים. אלא יתרה מכך, התחברנו אל משהו שתמיד היה קיים, אבל בגלל היחס המקולקל שלנו, שאנחנו רוצים קניין עצמי, היינו מנותקים ולא ראינו את זה עד עכשיו. זה החיבור לחיים הנצחיים שלא יכולים לעולם למות מכיוון שהם קיימים והיו קיימים ויהיו קיימים. ורק היחס המקולקל שלנו הוא זמני ויכול למות, עליו יכול לפעול מלאך המוות.

דודי: שום דבר לא נעלם, כמו שבעל הסולם כותב. מוות זה אומר שאנחנו לא מייחסים לזה משמעות. אם אנחנו דבוקים בחיי החיים אז המוות זה פחות ולא מעניין אותי, כמו ילד שגדל ולא אכפת לו מאותו צעצוע. זה עדיין קיים, פשוט הוא כבר לא מייחס לו חשיבות אלא כבר פועל ברמה חדשה. נמשיך עם בעל הסולם.

"וזהו יתכן בעוד שיש איזה ניצוץ הרוצה להתקיים לקנינו עצמו, יתכן לומר עליו שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, משא"כ אם לא נמצא באדם שום ניצוץ כזה אלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים בהשפעת נ"ר ליוצרם"

גלעד: זה כבר בתכונת ההשפעה.

"וזהו לא נעדר ולא מת, כי אפילו כשהגוף"

גלעד: הגוף זה הרצון לקבל, זוכרים? הוא לא מדבר על גוף גשמי.

"מתבטל אינו מתבטל אלא מבחי' קבלה עצמית שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הויה זולתה כנ"ל. אולם כשבא על הכונה של הבריאה והשי"ת יש לו נ"ר ממנו שנעשה רצונו, נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו ית',"

גלעד: כי הוא בהשתוות הצורה עם הבורא.

"ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות."

גלעד: מלאך זה כוח, לא איזה מלאך עם כנפיים. יש כוחות בטבע. כוח טבע נקרא מלאך.

"וז"ש במדרש (שמו"ר מ"א ז') חרות ממלאך המוות, ובמשנה (אבות פ"ו) חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין"

גלעד: אדם חופשי.

"אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"

דודי: הכוונה היא שמקבל את התיקונים מהלימוד שלו, כמו שאנחנו לומדים כאן בקהילת הלומדים, קוראים מדברי המקובלים, ושומעים את המקובל הגדול של דורנו, הרב לייטמן, מסביר לנו דברים, כל זה נקרא שאנחנו משתחררים ממלאך המוות, מכוח הקבלה על מנת לקבל, והופכים דומים לתכונת ההשפעה, משנים את היחס שלנו למציאות.

"וכו', ע"ש."

גלעד: אז בזה הוא חותם את המאמר ועונה על השאלות שהוא ענה בתחילת המאמר, אחרי ההסבר המרתק שעברנו כאן כמה חודשים.

דודי: במילים פשוטות, יש לנו רצון לקבל הנאה ותענוג ותו לא, זה חומר הבריאה, וכל השאלה היא אופן השימוש ברצון. אין לנו מה לעשות עם הרצון לקבל, שהוא הגיבור של כל הסיפור הזה. איך אנחנו משתמשים ברצון? אם הוא לטובת עצמנו, אנחנו נפרדים מכוח החיים ונמצאים במוות, שקועים באגו, על מנת לקבל וזה רק גורם לנו לרע עד שאנחנו מתחילים לשאול מה הטעם בחיינו ומתחילים לפעול. אם אנחנו מתקנים את היחס מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אנחנו הופכים דומים לתכונת הכוח העליון, מה הוא משפיע אף אתה משפיע, מה הוא רחום אף אתה רחום, השתוות, ואז אנחנו הופכים לאחד, הדומה לעליון בתכונות שלנו, ואנחנו מתעלים מעל מלאך המוות, משתחררים מהשליטה שלו, הופכים בני חורין, ונכנסים לנצחיות. איך עוברים מזה לזה? התשובה לכל השאלה הגדולה נמצאת באמצע כשהוא דיבר על השפעת הסביבה, על הבחירה בסביבה טובה שתכוון את טיפת הזרע שלי, הנקודה שבלב שלי. ופה אני צריך את שלושת האלמנטים שיש, רב, קבוצה וספרים. אלו האלמנטים שמפתחים את הנקודה שבלב. כלומר, מורים, מקובלים, או ספרים זה יכול להיות או מורים חיים שמכוונים ומסבירים, וקבוצה שכל הזמן מכוונת אותך, מעודדת אותך, עוזרת לך יותר ויותר לקבל את חשיבות המטרה ולצאת מתוך עצמך אל הזולת, אל החברים.

גלעד: עוד מעט נשמע את המורה שלנו בקליפ מספר 7 ואנחנו מוזמנים להעלות סימני שאלה אם יש לנו, זה יהיה השלב הבא שנענה על השאלות.

קליפ רב: האדם מבטא את הבחירה החופשית שלו

אם אדם משתמש בחברה כדי להתפתח בצורה גשמית, אגואיסטית, אז הוא מתפתח כמו שקודם הוא התפתח. נכנס לבית ספר, בוחר לו איזו אוניברסיטה, בוחר לו בין אילו בעלי מקצוע להיות, הולך למקום מסוים ללמוד, להיות בין אנשים כאלה, בוחר חברה כזאת, אחר כך עוזב את החברים האלה והולך לחברים אחרים. כך כל הזמן אדם בוחר סביבה, אבל הוא בוחר אותה לפי הדחף האגואיסטי שלו. ולכן אין בזה בחירה, כי אותו הטבע דוחף אותו לבחור סביבה שונה.

מה שאם כן, אם אדם נכנס רק לסביבה שמדברת על רוחניות, ועל שינוי מהותי להגיע להשפעה, ובוחר את אותה סביבה לפי הנקודה שבלב כנגד כל יתר היצרים שלו, אז בזה הוא מתחיל לפתח את הבחירה החופשית שלו. להיות תחת הסביבה, להיכנע כלפיהם, כדי לקבל מהם התרשמות על גדלות המטרה, ועל שפלות עצמו, בזה הוא מבטא את הבחירה החופשית שלו. כי הבחירה הזאת היא נגד כל היצרים, כל הטבע הקודם.

בטבע הקודם, הטבע הבהמי, לא היה לאדם שום יכולת להיות חופשי, כי זה מה שהבורא סידר לו והביא לו. מה שאם כן עכשיו, פעם ראשונה, יש לו נקודה שבלב וסביבה שיכול כנגד הטבע הקודם. כשהוא רוכב על הטבע הקודם, כביכול עומד עליו, וכנגדו הולך ומשקיע את עצמו לחברה. יוצא שכאן יש לו פעם ראשונה בחייו, יכולת להיות חופשי, לבטא בחירה חופשית.

דודי: יפה. אז אם לאדם יש נקודה שבלב והוא מכניס אותה אל הסביבה הטובה, אל החברים, אל הקבוצה, בהדרגה הוא מתחיל לרכוב מעל הטבע שלו, ומעל מנת לקבל הוא עובר לעל מנת להשפיע.

תלמידה: אם כל התכונות של הרצון לקבל הן מהמאור, מה המקום פה לרשימו?

גלעד: רשימו זו בדיוק אותה התפעלות שהתרשמה בהשתלשלות מלמעלה למטה, למרות שהמושג הזה לא נמצא פה, אנחנו בדרך כלל לא עונים לשאלות שהן לא ממש על מה שנמצא, אבל בהשתלשלות מלמעלה למטה, שאותה נמשיך ללמוד ביום שישי בצוהריים, נוצר סולם מדרגות של רשימות שאנחנו בעלייה ממטה למעלה מטפסים עליהן. אז המשמעות של הרשימו זה גילוי של משהו שכבר קיים ואנחנו מגלים אותם אחד אחרי השני לפי הסדר שהוכן בעבורנו.

דודי: מאוד חשוב הלימוד בימי שישי בשתים עשרה של פתיחה לחכמת הקבלה כי זה משלים את מה שאנחנו לומדים כאן. כאן אנחנו לומדים על תהליכים יותר חברתיים ואיך אנחנו מתפתחים מלמטה למעלה, ובפתיחה לחכמת הקבלה אנחנו לומדים את מבנה העולמות העליונים מלמעלה למטה, ואז אנחנו מתחילים לראות איך הדברים הולכים ומשתלבים, מקבלים שכל שלם, תמונה רחבה יותר של המציאות.

תלמיד: לגבי ממלכת כהנים, לא הבנתי איך זה מתחבר, ואז הסברתם שבעצם ממלכת כהנים זו נקודה מתקדמת יותר, כמו שישראל הם כלפי העולם, כך הכוהנים היו כלפי שבטי ישראל בהיסטוריה שלנו?
דודי: ערבבת כאן, שילבת בין היסטוריה לבין בעל הסולם וכו'. ננסה לעשות סדר. כשאנחנו מדברים על כוהנים, ובכלל כל המושגים שמדברים כאן, אנחנו מדברים על מושגים פנימיים בתוך האדם. נתחיל קודם כל בתוכנו, בתוך התפיסה שלנו, לפני שאנחנו גוזרים את זה משורש לענף לתפיסה שלנו, לעולם שאנחנו נמצאים בו. בתוך האדם יש הרבה רצונות, הרבה אומות, הרבה גויים ועמים. עמים זה רצונות בתוכנו. ויש עם אחד שנקרא עם ישראל שכולו ישר אל, מכוון. כשכל שבעים האומות שבאדם מכוונות בעל מנת לקבל, יש עם אחד שמתחיל לצמוח, עם, רצון קטן, נקודה שבלב, שכל כולה רוצה להשפיע. ואם אנחנו עושים תקריב פנימה, אל תוך ישראל, אז אנחנו רואים שם עוד הרבה רצונות, אנחנו מתחילים להרחיב את התמונה ורואים את הרצונות העדינים שבנו. ככל שנתקדם נראה שהרצון הגבוה באמת הוא של כוהן שרוצה לשרת ולהיות שליח של הבורא, שאין לו מעצמו כלום בעל מנת לקבל וכל כולו על מנת להשפיע. וזו דרגה גבוהה שאליה אנחנו רוצים להגיע, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. יש פה עוד הרבה מה להגיד, פשוט כדאי לקרוא עוד חומרים של בעל הסולם וזה יארגן, יפתח יותר את הראש ואת ההבנה.

תלמיד: האם התיקון הוא יש מאין כי הוא מגיע מהאור?

גלעד: כן, הכול מגיע מהאור כל הזמן. גם כשלא נלמד ולא נעשה כלום, נתפתח ונגדל. רק לזה קוראים דרך ייסורים, כי מה שיגרום לנו להתפתח, לשאול שאלות, לקבל את הדרייב לנוע במשהו, זה כאב וסבל וחוסר סיפוק, ואת זה אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים לנוע מתוך תענוג, השתוקקות, מתוך זה שאנחנו שותפים עם האור בהידמות אליו. ולכן אנחנו חייבים ליצור סביבה שתעזור לנו כל פעם לצעוד עוד צעד קדימה אל הבורא, לראות ולהרגיש את ההזמנה שלו אלינו לצעוד אל המדרגה הבאה. ולכן יש מאין ,זה לא סתם ככה שאני סובל ומחפש איך להיפטר מהסבל, ועוד פעם סובל, זה לו יש מאין. אלא יש מאין שאנחנו רוצים זה לברוא בנו מחדש כל פעם רצון חדש של השתוקקות אל המצב הטוב, אל האור, לבקש ולקבל מהאור את ההשפעה הזאת בצורה שאנחנו מקדימים את הסבל. לפני הרבה שנים הרב צייר מין חמור שלפניו גזר ומאחוריו מקל. אז עכשיו איך הוא ינוע? זה כבר תלוי בו. אם הוא רוצה לרוץ אל הגזר, הוא לא ירגיש את המקל שמאחוריו. אבל אם הוא יחכה, המקל ייתן לו את המכה והוא ירוץ. האלטרנטיבה, בין זה לזה, ודאי שאנחנו יודעים מה לבחור. יש מאין זה לצייר לעצמנו כל הזמן ולבקש לראות את הגזר מספיק מהר ונכון כדי שבכלל לא נרגיש את המקל מאחורה.

דודי: ועל זה כתוב, ישראל מזרזים את הזמנים. אנחנו לא מחכים שנרגיש את המקל מאחור וזה יניע אותנו להתקדמות, זה פשוט רק יכוון אותנו לאיפה שאנחנו צריכים לפעול נכון. אבל זו לא הפעולה הנכונה. אלא אנחנו רוצים לכוון את עצמנו קדימה כלפי הגזר, מטרת הבריאה, גדלות הבורא, התכלית שלנו, ומשם לנוע. וכמה שיותר נזרז את הזמנים נקצר, אז נקצר את כל התהליכים, לא נרגיש סבל והתהליך יהיה מהנה. יש כאלה שמטיילים ועבורם זה סבל, פרך, ויש כאלה שנהנים מהליכה. זה תלוי איך אנחנו מתייחסים לדרך. זה ההבדל בין דרך תורה לבין דרך ייסורים.

תלמיד: מה זה יש מיש?

דודי: התענוג שבה מצד האור, שהוא בלתי סופי, הוא קיים והוא לא נברא בעצם כי הוא היה ותמיד יהיה. יש מאין זה אותו רצון חדש שאנחנו בוראים כל פעם מחדש. נעשה עכשיו סדנה לסיכום, בסוף אולי יהיה זמן לעוד קצת שאלות, נעשה סיכום של מאמר החירות שהוא גם סיכום של הפרק הזה בחיים שלנו של קהילת הלומדים, אחר כך נשמע גם מה עומד לפנינו בפרק הבא? תמיד לשאוף למדרגה הבאה, כמו שאמרנו. השאלה לסדנה היא, על פי כל מה שלמדנו במאמר החירות, מהי הבחירה החופשית שלי בפועל בחיים? שש דקות.

שאלת סדנה: מהי הבחירה החופשית שלי בפועל בחיים?

גלעד: אז אנחנו ממש בסיום, תודה, היה תענוג לשמוע את קבוצת המיקוד. מה הולך לקרות בשבוע הבא ובכלל?

רוני: הרבה דברים קורים בקהילת הלומדים, כל אחד לוקח מהטוב הזה כפי יכולתו ויכול להתייעץ איתנו על כל מה שצריך. הרבה חברים נרשמו לקורס עשיריות, וכולם מוזמנים להירשם, נשלח לינק בסוף השיעור להרשמה. הקורס מתחיל בחמישה עשר באפריל, יום רביעי, אחרי פסח, והוא יתקיים בזום. חברים רבים כבר מתרגשים ולא יכולים לחכות. ביום רביעי הקרוב יש לנו גם משהו מאוד מרגש, השיעור הראשון של קהילת העשיריות. הוא מיועד לחברי הנקודה שבלב, כלומר לחברים שכבר יש להם עשיריות. וכל השאר צריכים לעבור קורס ובהמשך יוכלו להשתתף בשיעורים של קהילת העשיריות. במקביל יהיה לנו ביום רביעי שיעור שאלות ותשובות לכל מי שלא נמצא בשיעור של קהילת העשיריות. בשיעור הבא יש לנו מחזור חדש שמצטרף ואנחנו מאוד מתרגשים לקבל אותו. תזכרו כשהגעתם לקהילת הלומדים, לא הבנתם מי נגד מי, מה עושים פה, מה זה כל הדבר הזה, והיום אתם בעלי ניסיון ומרגישים בבית. ואנחנו רוצים לעזור לתלמידים החדשים שרק סיימו קורס יסודות גם להרגיש בבית, אז נקבל אותם בשמחה ובברכה. רציתי לציין גם לגבי השיעור של קהילת העשיריות שיתקיים ביום רביעי הקרוב, הוא יהיה במערכת הערבות בלבד אז כל מי שעוד צריך עזרה עם מערכת הערבות, דברו איתנו ונעזור לכם. הודעה אחרונה, ערב פסח יתקיים בראשון באפריל. בשנים הקודמות פסח היה מתקיים אצלנו כמו כנס, היו מגיעים חברים מכל העולם והיו סעודות פיזיות, שיעורים מיוחדים, והשנה הכול הולך להתנהל וירטואלית. נכתב אתכם ונודיע לכם על כל הפרטים. אז שתדעו שגם בפסח אנחנו ביחד.

גלעד: תודה רוני, תודה ענקית לכל המשתתפים שלנו כאן. אנחנו לא נפרדים ונפגשים בשבוע הבא. יש איתנו באולם מישהו מאוד צנוע. איתי, בוא לידנו. אז בשביל איתי כתבו את השיר שנשיר עכשיו, כי איתי אחראי על כל המערך פה. השיר שנלמד ונשיר היום ביחד נקרא מי האיש החפץ חיים. למדנו מה זה חיים, חיים נצחיים. אוהב ימים לראות טוב, רוצה לראות את הטוב והמיטב. נצור לשונך מרע, יש לו כבר מסך, לשון מאזניים, יכול לעצור מרע, מרצון על מנת לקבל. ושפתך מדבר מרמה, כי ברצון לקבל מה יש חוץ ממרמה. סור מרע ועשה טוב, זאת אומרת, קודם כל לא לקבל על מנת לקבל, ואחר כך להיות בהשפעה. בקש שלום, שלום זה אמצע של כל התהליך, ורודפהו, ותרדוף אחריו. בואו נשיר את זה היום ביחד לסיום.

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

(סוף השיעור)