שיעור ערב 06.04.26

קהילת הלומדים

מנחים: אורן וגלעד

בעל הסולם, מהותה של חוכמת הקבלה

(כותרת: "ב' סדרים - מעילא לתתא, ומתתא לעילא")

ליקוטי מקובלים לפסח - קריעת ים סוף

קליפ כללי מס 1: (3 דק')

חוכמת הקבלה לפי הגדרתה היא שיטה לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. הגילוי הזה בא על ידי יגיעת הנברא שמשתדל להגיע לשינוי התכונות שלו מקבלה להשפעה. בזה הוא נעשה יותר ויותר דומה לבורא, ובמידת ההידמות, במידת השתוות הצורה, הוא מרגיש את הבורא, ועוד יותר מזה, נכנס עמו לקשר שנקרא "דבקות". אז הנברא שעובר שינויים כל כך גדולים ומיוחדים, הוא משנה את התפיסה שלו, את העולם שהוא נמצא בו, את המחשבה, החשיבה, ההרגשה, הוא עובר עולמות בדרך להשיג את מטרת הבריאה. הוא משנה את כל הכלים שלו שדווקא בהם הוא משיג את הבורא. ולכן בכל שלב ושלב שהוא מתקדם בהשגת הבורא, נבנים בו כלים חדשים, ומזה יש לנו ריבוי הפרצופין, ספירות, עולמות, הבחנות, כי הכול נמצא בתוך הנברא, בתוך האדם המשיג. ומתוך זה המקובלים מספרים לנו מה בעצם אנחנו צריכים לעבור ולאיזו צורה אנחנו צריכים כל פעם להתקדם.

תלמיד: אתמול למדנו במאמר הזה שהמטרה של הבריאה זה שהאדם יגלה את הבורא.

הרב: זה אותו דבר, שהוא מתקן את עצמו והופך להיות כל החומר שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא שבזה הוא מכיר את הבורא, בזה הוא בונה את הבורא. כי אין בורא ללא נברא, זה סך הכול איזו תכונה וירטואלית, דמיונית, בדיונית, זה לא קיים, זה אנחנו מגלים אותו. והבורא הזה הוא גם כן, זה איזשהו כוח, תכונה, שאתה מגלה בך, בהרגשה שלך, ומה באמת, אנחנו אפילו לא יודעים לשאול, כי זה רק כלפיך, רק לפי מידת התיקון שלך. לכן זה נקרא בורא, "בוא וראה".

אורן: בורא מלשון בוא וראה, וזו הזמנה שמוגשת לנו ממש עכשיו בשיעור הזה, לבוא ולראות. ננסה לסכם לנו את ההסברים של הרב שבאמת מסכמים לנו את מה שלמדנו עד כה במאמר ומשם נתקדם. הרב הגדיר את החוכמה כשיטה לגילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה. אנחנו במהלך השיעור צריכים חוץ מללמוד מה כתוב, לבקש שנזכה שמה שכתוב יתרחש בנו, בתוך הלב והמוח שלנו, בתוך הכלים הפנימיים שלנו, שיתרחשו כאלה שינויים שיהפכו אותנו להיות מתאימים לגילוי הבורא, לגילוי האור העליון שהוא כוח של אהבה והשפעה, ומשהו מהתכונה שלו אנחנו רוצים לרכוש. לשם כך באנו עכשיו לשיעור ואנחנו רוצים גם לחשוב על כולנו כקהילת לומדים, שזה יקרה לכולם. כך אנחנו מגבירים את הכוח שלנו לעורר את המאור המחזיר למוטב שטמון בתוך כתבי הקבלה. אז הרב אמר שהגילוי הזה של הבורא לאדם שנמצא בעולם הזה מגיע על ידי מאמצים שלנו לרכוש תכונות של השפעה במקום הטבע הראשון שלנו שהוא רצון לקבל לעצמנו. ככל שאנחנו רוכשים תכונות של השפעה אנחנו נעשים יותר ויותר דומים לכוח הכללי של ההשפעה ואז מרגישים אותו, ההתקשרות שלנו איתו מעלה אותנו לסולם מדרגות שבסופו נמצא מצב של דביקות, התאמה מלאה בין הנברא לבורא. השינויים האלה, אמר הרב, הם גדולים, הם מיוחדים, הם משנים לנו את כל התפיסה, וכתוצאה מכך גם את הרגשת העולם שאנחנו חווים. מה שאנחנו מרגישים זה פועל יוצא משינויים בכלים הפנימיים שלנו. זה מה שגילו המקובלים, אנחנו לא צריכים להאמין שכך הוא, אלא אנחנו צריכים לחתור לשינויים פנימיים כאלה לכיוון תכונות של אהבה והשפעה, וכתוצאה מזה, כפועל יוצא, המציאות שאנו חווים תשתנה מהקצה אל הקצה, וזה נקרא לגלות עולמות עליונים. הם לא נמצאים שם בשמיים הם נמצאים בכלים זכים יותר שאנחנו רוכשים. כך אנחנו עוברים עולמות, החשיבה, ההרגשה משתנה עד שמגיעים להשגת מטרת הבריאה שהיא לגלות את הבורא במלואו ולממש את מחשבת הבריאה שמתוכה הוא יצר אותנו שהיא להיטיב לנבראיו, להיטיב לנו. כדאי לזכור את זה בתוך כל המציאות הלא פשוטה שאנחנו חווים, בתוך כל המצבים הקשים, שעכשיו יש לנו כוח להביא כוח טוב לנו, לעם שלנו ולעולם שלנו. לכלים החדשים שאנחנו בונים קוראים המקובלים בשמות כמו פרצופים, ספירות, עולמות, הבחנות. אנחנו נלמד את זה לאט לאט ככל שנתקדם בלימוד, אבל הכול נמצא בתוכנו, בתוך הנברא, בתוך האדם המשיג. זהו, זאת המטרה שלנו, הבורא נקרא בוא וראה כי הוא מזמין אותנו לגלות אותו ועל זה אנחנו צריכים לחשוב במהלך כל השיעור. מכאן נתקדם במאמר. הגענו לכותרת ב' סדרים מעילא לתתא ומתתא לעילא. כתבי בעל הסולם, המאמר מתחיל בעמוד 15, הכותרת הזאת בעמוד 16, ומשם נתקדם. גלעדי, תוביל אותנו.

גלעד: נזכיר שבשיעור הראשון הגדיר לנו בעל הסולם במאמר מהי החוכמה, במה היא עוסקת? הוא אמר שזה סדר של שורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך על פי חוקים קבועים ומוחלטים הקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, גילוי אלוקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה. הוא מתאר לנו את החוכמה ממש כמו חוכמה, כמו מדע, כמו פיזיקה, ביולוגיה, זואולוגיה, כימיה, ועוד חוכמות, מדעים מדויקים. הוא מתאר לנו את זה ממש כמדע מדויק, סדר של שורשים שמשתלשלים מלמעלה למטה. כאן בפרק הבא הוא יסביר לנו איך זה קשור אלינו, מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? הכותרת היא

"ב' סדרים - מעילא לתתא, ומתתא לעילא" בארמית, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. הוא אומר כך, "והנה בכללה, מתחלקת החוכמה הזאת לב' סדרים, המקבילים זה לזה, ושוים זה לזה, כמו ב' טפות מים. ואין הפרש ביניהם יותר, רק: שסדר הראשון נמשך מעילא לתתא," מלמעלה למטה, "עד לעולם הזה, וסדר השני מתחיל מעולם הזה, והולך מתתא לעילא," מלמטה למעלה. "בדיוק על כל אותם הדרכים והרכבות, שנרשמו משורשם, בעת הופעתם והתגלותם מעילא לתתא." אנחנו רק מזכירים שמעלה ומטה זה לא חס ושלום מקום מדומה, שהתקרה היא למעלה והרצפה היא למטה, כמו שאנחנו חיים בעולם שלנו, אלא למעלה משמעותו קרוב יותר לתכונת ההשפעה, לבורא, ולמטה קרוב יותר לתכונת הקבלה, לנברא. כשהוא אומר שמשתלשלים מלמעלה למטה, זה בניית הרצון לקבל עד מצבו הסופי שנקרא העולם הזה, כלומר מה שאנחנו אמורים לתפוס ולראות בעולמנו. ומלמטה למעלה, הכוונה היא שאנחנו מטפסים ועולים אל תכונת ההשפעה על פי סדר של אותן מדרגות שהשתלשלו מלמעלה למטה, כמו סולם חבלים כזה שמשלשלים אותו מלמעלה למטה, ואנחנו מטפסים מלמטה למעלה בדיוק על אותו סולם. אנחנו לא ממציאים שום דבר, אנחנו פשוט מגלים את מה שכבר מוכן בעבורנו כשהתכונה שלנו משתנה מרצון לקבל ליותר ויותר רצון להשפיע. ככל שהרצון שלנו יותר קרוב להשפעה טהורה, כך זה נקרא מדרגה יותר גבוהה. ככל שאנחנו נמצאים בשפל נמוך יותר של הרצון לקבל, כך זה נקרא מדרגה יותר נמוכה. נראה את הכול כמצבים שאנחנו עוברים בתוכנו. והוא ממשיך, "סדר הא' מכונה בשפת הקבלה "סדר השתלשלות העולמות והפרצופין והספירות, לכל מקריהם, אם קבועים אם בני חילוף"." למה הכוונה? יש חמישה עולמות שנקראים אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. בתוך כל עולם ישנם פרצופים, ובתוך כל פרצוף ישנן ספירות. זה מין הרכב שמקבל כל אחד מהשלבים שלו, על פי הרזולוציה, את השמות השונים. עולמות, אחר כך פרצופים ואחר כך ספירות. הוא אומר שיש סדר השתלשלות שלהם, גם של העולמות, ובתוך העולמות פרצופים ובתוך הפרצופים הספירות. אם קבועים אם בני חילוף, זה אומר שיש ביניהם כל מיני שינויים. יש מצב קבוע של העולמות ויש אחר כך כל מיני מצבים של עליות העולמות וירידות העולמות, זה נקרא בני חילוף. אבל הטבע הוא אותו טבע, הסדר הוא אותו סדר והוא אף פעם לא משתנה. בשום מקום לא תמצאו שעולם העשייה נמצא פתאום יותר גבוה מעולם היצירה, אלא תמיד מעליו יהיה עולם היצירה ומעליו נמצא עולם הבריאה, וכך הסדר. זה הסדר מלמעלה למטה. "וסדר הב' מכונה בשם "השגות, או מדרגות של נבואה ורוח הקודש"." פה כבר יש נברא שהוא משיג את העולמות, הפרצופים והספירות בעלייתו מלמטה למעלה. "אשר אדם, הזוכה לדבר, מחויב ללכת באותם המבואות והדרכים, ולהשיג כל פרט וכל מדרגה, לאט לאט, בדיוק נכון על פי אותם החוקים, שנרשמו בהם מעת התאצלותם מעילא לתתא." במילים אחרות, אנחנו מגלים את מה שכבר קיים. העולמות קיימים, המקובלים משיגים אותם. המקובלים מספרים לנו איך אנחנו נשיג את אותן מדרגות בטפסנו מלמטה למעלה. "והוא, כי ענין זה של גילוי אלקותו ית', אינו ענין המופיע כולו בבת אחת, כדרכי הגילוי שבדברים הגשמיים." מה זה גשמי? למדנו. גשמי זה מה שנמצא ברצון לקבל שלנו, בטבע שלנו הרגיל, לפני רוחניות. כשאין לנו רוחניות זה נקרא גשמי. "אלא הולך ומופיע בהמשך זמן מסוים," זמן, מלמדים אותנו המקובלים, זה סדר של פעולות על פי קודם ונמשך, זה נקרא זמן. "אשר תלוי לפי זיכוכו של אותו המשיג," יש משיג שהוא פחות זך, אז הוא משיג מדרגה יותר נמוכה. הוא מזדכך, הוא נעשה זך יותר, כלומר שהוא נעשה קרוב יותר לתכונת ההשפעה אז הוא ישיג תכונה יותר גבוהה. "עד שיתגלו אליו כל המדרגות המרובות, הערוכות מראש," הן כבר קיימות, "מבחינתם שמעילא לתתא." שמלמעלה למטה. "ולהיותם מסודרים ובאים בהשגה, בזה אחר זה, וזה למעלה מזה, כדוגמת שלבות הסולם, מכונים משום זה בשם "מדרגות"." אלה נקראים מדרגות ההשגה הרוחנית. אני חושב שנראה את קליפ 2.

אורן: אנחנו מזמינים אתכם לכתוב לעצמם שאלות על כל מה שאנחנו לומדים, ותכף ניתן זמן לשמוע את השאלות שלכם. הדבר הבא שנלמד זה ביאור של הרב לחלק הזה במאמר בקליפ מספר 2, בבקשה.

קליפ רב: הכול בנוי והוכן מראש

הכול כתוב והכול בנוי והוכן מראש בכל הפרטים, בכל מה שיש. ואת המעשה אנחנו לא יכולים לשנות בכלום. ואיך שזה התגלגל מלמעלה למטה בענף ושורש, כך אנחנו עולים, מטפסים, על אותו העץ מלמטה למעלה. אין לנו בזה אף צעד ושעל, בכל מילימטר ומילימטר שאנחנו מתקדמים בחזרה להשורש, אין לנו שום חידוש. המצבים הם מיוצבים, הכול מוגדר, מוגדר ברצון, במסך, ובאור, ובשלבים, בהכל. לא יכול להיות כאן שום שינוי, מפני שיש חוק, נוסחה, נוסחת ברזל, בין אורות וכלים. אורות כלים ומסָכים, מה יכול להיות כאן עוד? כלום. ולכן מהמצב השלם באין סוף ועד המצב הכי שבור, הכי קטן שבעולם הזה, כל זה מעמד בין אור כלי ומסך ביניהם.

לכן אין כאן שום חידוש מלמעלה מלמטה, ואין שום חידוש בתיקון ממטה למעלה. זה "אחור וקדם צרתני", חתום, זהו, לא יכול להיות מלכתחילה שום שינוי בזה. אם זה "יש מיש", וזה "יש מאין", וזה כולו משפיע, וזה כולו מקבל, עושים ביניהם נוסחה, עד כמה שהם יכולים להיות משתווים על ידי המסך. אז כל המדרגות האלה, זה רק המסך שמקשר אותן בצורה יותר או פחות, באילו אופנים אלו או אלו. מה ההבדל בין הבורא והנברא, או אור וכלי, בכל מקום ובכל התכונות וכל מה שיש, באיזה חוק? חוק השתוות הצורה. לכן כל הזמן אנחנו חוזרים על המילים האלה שרק זה הקובע. עכשיו, אם כך מה הם התחתונים כאן עושים? איפה באמת אלו התחתונים? אם אנחנו מדברים על שני כוחות שנמצאים באיזו התחברות ביניהם, איזה תחתון ואיזה עליון? הטבע. הדומם. התחתון זה שבהתנגשות בין שני הכוחות האלה, בזה שהם מתעמקים זה בזה, נכנסים זה בזה, משפיעים זה על זה, נולד שם תנאי, שיכול להיות יחס, תגובה, מהשילוב של שני הכוחות האלו, רצון לקבל ורצון להשפיע, יכולה להיות תגובה, איך השילוב הזה שנקרא "ייצור", הוא ירצה בעצמו להידמות לתכונת ההשפעה, לכוח המשפיע. שתהיה בו התעוררות לפני המעשה. לפני המעשה. לפני שכוחות פועלים עליי ומחייבים אותי משהו לעשות, זה נקרא "דרך בעיתו בייסורים", אני בעצמי יכול להתעורר, ולהזמין את פעולתם עלי כך, שזה נקרא שאני מתעורר. ואז העליה שלי ממטה למעלה, זה בלעשות נחת רוח. זה ההבדל.

אורן: הרב מסביר לנו כאן מה קורה באבולוציה, ולא סתם באבולוציה שאנחנו חוקרים בכימיה, ביולוגיה, קוסמולוגיה, אלא באבולוציה הכללית של הנברא משורש בריאתו במחשבת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו, ועד לזה שאנחנו מתוך הכרה, מתוך בירור, מתוך בחירה, משיגים את הבורא במלואו, מגיעים לדבקות בו, מממשים את אותה מחשבה שממנה הכול מתחיל ואליה הכול חוזר. הרב אמר כאן שאנחנו לומדים את מה שיש, את מה שמתפתח. אבל יש שתי דרכים. כשאנחנו בצורה מודעת לומדים את מה שגילו המקובלים, כדי להיכנס בעצמנו לכאלה מדרגות רוחניות שבהם אנחנו רוכשים תכונות שדומות יותר לכוח האהבה וההשפעה הכללי שפועל בבריאה, בזה אנחנו מאיצים את קצב ההתפתחות. אנחנו בזה עוברים מהתפתחות שקורית מאליה, במה שנקרא דרך הייסורים שהוא כמו מכבש, שעל ידי לחצים מפתח את כל הנבראים, אל דרך התורה, דרך האור, אל דרך ההכרה, שבה אנחנו לומדים מאלה שכבר גילו איך המציאות בנויה, נכנסו אליה בעצמם מלמטה למעלה ופורשים בפנינו מפה. כשאנחנו נותנים להם יד ורוצים לטפס בעצמנו, אנחנו מזרזים את קצב ההתפתחות. ואז אנחנו משתחררים מכבלי הזמן, שום דבר כבר לא מגביל אותנו, רק המאמצים הפנימיים שלנו. זה בעצם מה שנותנת חוכמת הקבלה, אין חוכמה יותר טבעית, יותר פשוטה, יותר קרובה לאדם ויותר נחוצה לנו ממנה. הרב פה הסביר שההשתלשלות הזו מלמעלה למטה, שמכתיבה את דרך הטיפוס שלנו מלמטה למעלה, היא כולה מגדירה מערכת יחסים שהיא קבועה ונקובה מראש, ורק לנו יש אפשרות, עם המסכים שאנו בונים, שזה כוח שאנחנו מצידנו הנבראים מפתחים, עלינו משפיע הכוח שנקרא האור העליון. כשהוא מגיע לכלי החישה של הנברא, באופן טבעי הנברא רוצה להתמלא בכל הטוב הזה, בכל האור, וכך היינו במצב ההתחלתי שנקרא עולם אין סוף. המצב הזה הוליד בתוכו הבחנה מאוד חשובה שבו אחרי שהתמלאנו בכל האור שהבורא רוצה לתת לנברא במחשבת הבריאה, הרגשנו שיש משהו יותר גבוה, יותר חזק, יותר שווה, לא רק לקבל ממנו את כל הטוב אלא לשדרג את הסטטוס, המעמד, של להיות כמוהו, הנותן, האוהב, המשפיע. זה מה שאנחנו מפתחים מצידנו, בהתעוררות שלנו, בטיפוס מלמטה למעלה, וזו נקודת הבחירה. בשפה הקבלית זה נקרא לעשות נחת רוח לבורא, להחזיר לו אהבה, כמו שהוא מקרין עלינו אינסוף אור, כך אנחנו מצידנו רוצים לפתח אור חוזר שהוא ביטוי של הכוונה שלנו להיכנס איתו למערכת יחסים. נשמע את השאלות שלכם ודרכם נשמח להרחיב.

תלמידה: ביום שבת שמעתי את הרב אומר שבדרך הרוחנית האדם לאט לאט תופס עד שהוא יתפוס בכל המודעות שלו שהכול מגיע מהבורא. אז מה זה אומר מודעות? האם זה אומר שברגע שיש לי את תכונת ההשפעה אני אהיה מודעת יותר לקיום הבורא? והאם ההנאה של הנברא היא מעצם זה שהוא מרגיש את קיום הבורא?

גלעד: יש שתי תקופות בהתפתחות האדם. התקופה הראשונה נקראת תקופת ההכנה, שהיא מרגע שהתעוררה בו הנקודה שבלב והוא התחיל ללמוד ולקבל את המאור ואת השיעורים ואת השפעת הסביבה הטובה עליו, ומתאפשר לו לבחור בסביבה הטובה על פני שאר הסביבות, ויש לו המון המון פעולות שאנחנו לומדים אותם ומרחיבים עליהם, עד שהוא מגיע למדרגה של מעבר המחסום שזה השלב הראשון של כניסה לרוחניות. ואז אחרי שהוא עובר את השלב הראשון, אז כבר מתגלה בפניו המדרגה הרוחנית הראשונה, ומשם זה כבר פעולות שנעשות, זה נקרא נשמת אדם תלמדנו. זאת אומרת שהוא עושה פעולות שהן חוזרות וכל פעם במדרגה יותר גבוהה עד שמגיע למדרגה האחרונה שנקראת גמר תיקון. כשאנחנו מדברים על התקופה שלפני השגת הרוחניות, לפני מעבר המחסום, אנחנו עוברים כל מיני מצבים. ולכן צריך לזכור שני דברים בעיקר, א', שאנחנו חומר. חומר שנקרא רצון לקבל ועל הרצון לקבל הזה פועלות כל מיני השפעות, מה שלמדנו בזמנו במאמר החירות, יש לנו השפעות שלנו מבפנים, יש השפעות חיצוניות, יש את המאור שמאיר עלינו ומזרז את התהליכים האלה, ובתוך זה לאט לאט, נוצר מצב של אדם מבין מהו הרע ומהו הטוב בשונה ממה שחשב קודם לכן, ומבקש לצאת משליטת הרע לשליטת הטוב, וזה נקרא כבר יציאת מצרים ועל זה נלמד בחלק השני של השיעור. לכן אכן מה ששמעת הוא נכון. המודעות של האדם, משמעותה שהוא יותר ויותר מבין את החומר שלו יחד עם ההבנה של עד כמה הוא רוצה לצאת ממנו. ועל זה תמיד מסביר לנו הרב, רב"ש ובעל הסולם, שאף פעם לא מגלים לאדם יותר מכפי יכולתו, לעשות עם זה משהו. אם היו מגלים לנו עכשיו ברגע אחד, טאק, הינה כל ההשגה הרוחנית, אולי לא היינו רוצים את זה, לא היינו מבינים את זה, לא היינו מסוגלים לתפוס על מה מדובר בכלל. לכן מה שמתגלה לנו הוא גילוי הדרגתי, שלב אחר שלב. וזה גם מה שבעל הסולם מדבר כאן וגם מה שאורן הסביר קודם על הקליפ של הרב, גם הוא מדבר על גילוי הדרגתי, תמיד בהתאם למה שהאדם מסוגל לעשות איתו. החוכמה הזאת היא מאוד פרקטית, אף פעם לא נותנים לאדם יותר ממה שהוא מסוגל לקבל.

תלמיד: בקליפ הקודם של הרב הוא אומר שאנחנו בעצם בוראים את הבורא. עד עכשיו אני חשבתי שיש בורא ואני נברא ואני מחפש אותו, מנסה להגיע אליו. אנחנו הולכים בדרך שבסוף נגיע אליו. עכשיו אומר לנו הרב, ושמעתי את זה כמה פעמים בוריאציות שונות, שאנחנו בוראים את הבורא. אם אתם יכולים להבהיר את זה?

אורן: כן, כל אחד שואל את עצמו למה הכוונה שהוא שומע את הביאורים האלו של המקובלים. המילה בורא, כמו שאמר הרב, מתחלקת לשניים. בוא וראה, זו הזמנה לגילוי. מקובלים הם מדענים, הם חוקרים, מה שהם מגלים, את זה הם מתארים. בעזרת מה הם חוקרים? בעזרת הכלים. איפה הכלים האלה נמצאים? אלה כלים פנימיים. כלים פנימיים פירושם תכונות, כוונות, משודרגות. כמו שהסביר גלעד, אם אני רוצה לגלות יותר ממה שיש לי עכשיו, הדרך היא לרכוש צורות יותר גבוהות, תכונות יותר גבוהות. נאמר שהכוס הזאת היא אני. מה שיש בתוך הכוס, זה מה שאני משיג, זה עולמי. אף פעם המקובלים לא מדברים על מה שיש מחוץ לכלי ההשגה שלהם, אלא אך ורק על מה שמתקבל בתוכו, ולכן זה נקרא מדע. אומרים המקובלים, מבשרי אחזה אלוקה, כלומר כשאני רוכש כלים פנימיים יותר זכים, אני יכול לתפוס יותר מהאור הקבוע. יש מושג שנקרא עצמותו, שעליו לא מדברים. מה שאנחנו מדברים זה מה מתפשט ממנו לתוך הכלי שאני בניתי בעצמי, בתוכי, שבמשהו דומה לו. זה יקרא הבורא שלי. ביום שישי אנחנו לומדים את מבנה העולמות העליונים, שם אנחנו לומדים שהכלי הרוחני בנוי משלושה איברים. אחד זה החומר שהבורא ברא, רצון לקבל הנאה ותענוג. שני זה צמצום שסוגר את הכוונה הטבעית לקבל רק לעצמי באופן אגואיסטי. כשהיא מצטמצמת לגמרי, מעליה מתפתח אור חוזר, כוונה מצד הנברא, להחזיר השפעה ואהבה אל מקור האור, אל השורש, אל הכתר. כשיש כלי כזה שבנוי מרצון לקבל, עם צמצום, מסך ואור חוזר, בתוכו מתפשט אור פנימי, לזה קוראים המקובלים הבורא שלי. נגיד החבר במדרגה מספר אחת, הוא יתפוס אור פנימי בגובה של מדרגה מספר אחת מתוך האור האינסופי. אז בשביל החבר, הבורא שלו היום יהיה בורא מספר אחת. אחר כך החבר יתפתח, הוא יצליח לרכוש מהחברים, מהספרים ומהמורים רצון יותר חזק להתקרב בתכונותיו לאור העליון שכולו אהבה והשפעה, יעורר על עצמו את המאור המחזיר למוטב שלאט לאט יזכך אותו מבפנים יותר. ואז מהחבר מספר אחת יוולד החבר מספר שתיים. החבר מספר שתיים יהיה עם רצון לקבל הנאה ותענוג גדול יותר, עליו כוח של צמצום ומסך ואור חוזר, בתוכו יתפשט אור פנימי מספר שתיים, זה יקרא הבורא של החבר במדרגה מספר שתיים. וכך החבר מחליף לעצמו את גילוי הבורא ממדרגה למדרגה עד שמגיע לדבקות שלמה. לכן, אף פעם המקובלים לא מדברים על מה שיש כי במה שיש אין לנו שום אחיזה. לנו כנבראים יש אחיזה רק במה שיש בתוך הכלים שאנחנו בונים. לזה הכוונה בוא וראה, תבנה את עצמך בדומה לו, לפי חוק השתוות הצורה, תגלה וזה יהיה שלך. אתה לא מאמין לאף אחד ולא קורא בספר, אלא משיג אותו כאור פנימי אחרי שתיקנת במשהו את עצמך.

תלמיד: דיברנו על כך שהרצון שלי לקבל, היעד שלי בעבודה הוא להפוך אותו לכוונה לתכונת ההשפעה. אני רוצה להמיר רצון לקבל לכוונה. ויש מסך. אני מנסה להבין איפה אני נמצא בין שני הדברים? אני מדייק מסך או כוונה? כשיש לי רצון מסוים אני יכול לבחור לאיזו כוונה אני ממשיך את הרצון הזה, אני יכול לבחור אותה. כשאני בוחר בצמצום, לשים מסך מסוים, אני בוחר לברר את הרצון הזה, אז איפה צריכה להיות תשומת הלב שלי בעבודה?

גלעד: קודם כל, עוד אין לנו מסך, אין לנו כוונה ואין לנו רצון, אין לנו שליטה על כלום. אנחנו בתחילת הדרך, ובתחילת הדרך צריך להבין שאין לנו, זה דבר שמאוד חשוב להכיר אותו בזמן לימוד חכמת הקבלה. המקובלים מתארים מצבים רוחניים, זאת אומרת מעל המחסום. אנחנו קוראים את זה ויכולים להגיד שאנחנו רוצים להיות במצב הזה אבל זה לא שכבר יש לנו כוונה או שליטה על הרצון הזה, מאיפה? אנחנו רצון לקבל שמופעל מלמעלה על ידי הבורא, המדרגה הבאה שלנו, אכן הבורא, בוא וראה, מזמין אותנו אל המדרגה הבאה אבל לא בשליטתנו. כדי לקבל שליטה אנחנו באמת צריכים לצאת מהרצון לקבל הזה אל עולם הכוונות. וגם אז עם הרצון אין מה לעשות, כי הרצון הוא רצון, כך הוא נברא, וכל פעם הוא גדל יותר ויותר. לכן נזדקק למסך, כוח שליטה גדול יותר כדי שבעזרתו נוכל לכוון את הרצון שיהיה באמת בעל מנת להשפיע. כרגע ברירת המחדל, לפני כן, היא תמיד על מנת לקבל. כל פעולה שאנחנו עושים במודע או שלא במודע, בעולמנו, היא על מנת לקבל. אנחנו מחפשים איזשהו רווח מהפעולה הזאת. במודע או שלא במודע, אני חוזר. אני יכול להיות אדם מאוד טוב, כך אני מרגיש את עצמי, אני אומר לאורן הנה הטלפון שלי שהוא הכי יקר לי בחיים, קח אותו. בין אם אני מודע לזה או לא, אני רוצה לקבל מאורן משהו. אני רוצה לקנות מאורן משהו ולכן אני נותן לו דבר שהוא יקר לי. הפעולה כביכול נראית השפעה אבל היא למעשה קבלה כי לפי הכוונה אין לנו עדיין שום בחירה ותמיד נרצה לקבל משהו לעצמנו מהפעולה.

תלמיד: אנחנו לא יכולים לבחור את הכוונה עצמה אלא לרכוש צמצום ומסך כדי לדייק את הכוונה.

גלעד: נכון, ולכן רק לאחר המחסום אפשר לעבוד עם הכוונות. לפני כן, הכול לרווח עצמי וזה בסדר. אם אתה רוצה רוחניות כדי להרוויח ממנה, זה בסדר ומצוין כי אחרת לא תגיע אליה, אתה חייב לראות את הרוחניות כרווח.

תלמיד: כשאני בוחר את הכוונה זה אשליה בעצם.

גלעד: נכון בשלב זה, חכה עוד זה לא יהיה אשליה זה יהיה דבר אמיתי כשתגיע.

תלמידה: נאמר שאין חידוש מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. האם מדובר על שלבים בלתי נמנעים, או למה הכוונה שאין חידוש?

אורן: אנחנו דיברנו במאמר על זה שחכמת הקבלה מתחלקת לשני סדרים, מלמעלה למטה ולמטה למעלה. המקובלים שגילו את המערכת מתארים לנו איך המערכת נבנית ממחשבת הבריאה ועד אלי ואלייך, זה נקרא מלמעלה למטה. זה מתחיל ממחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו שמוציאה מתוכה יש מאין, רצון לקבל את מה שהוא רוצה לתת, ומשם הרצון לקבל הולך ומתפתח. התהליך הראשון הוא ד' בחינות דאור ישר, אחר כך צמצום, עולמות, בסוף כל שרשרת ההתפתחות נמצאים אנחנו וזה נקרא מלמעלה למטה. הסדר הזה מתואר בהרחבה בכתבי האר"י ובעיקר בתלמוד עשר הספירות של בעל הסולם, על פני אלפיים דפים. המערכת הזו נבנתה ובסופה יש אותך ואותי שמעוררים לנו פתאום את הנקודה שבלב. אחרי הרבה גלגולים בעולם הזה, הרצון לקבל הנאה ותענוג הולך ומשתכלל, ופתאום עושים לנו כמו חור בלב. אנחנו מרגישים שחסר לנו משהו שהעולם הזה לא יכול לתת, המשהו הזה נמצא מעל והוא מושך אותנו אליו, קורא לנו, מזמין. עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לטפס בתוכנו, בשינוי התכונות הפנימיות שלנו, מלמטה למעלה. אנחנו מטפסים באותה מערכת שנבנתה עבור הטיפוס שלנו אבל מלמטה למעלה. אנחנו לא מחדשים בסדר המדרגות שום דבר כי הן קיימות כבר בהתפשטות מלמעלה למטה, אבל אמר הרב, אם אני על ידי הלימוד, ולכן כתבו לי על המערכת, והסבירו לי מה אני צריך לעשות עם החברים שאני לומד איתם בתנאי המעבדה המיוחדת של עבודה בעשירייה, שם אני כאילו מקדים, מתעורר מצדי, אבל הטיפוס עצמו הוא באותן מדרגות שנבנו מלמעלה למטה, אני לא מחדש שום דבר אלא מגלה את מה שיש.

תלמידה: אם סדר המדרגות מלמטה למעלה הוא קבוע ומוחלט, אבל אצל כל אדם המימוש הוא ייחודי, האם לכל אדם יש את גרסת הסולם הפרטית שלו?

גלעד: רב"ש אמר פעם, אני הייתי בלונדון, ראיתי את לונדון, אני יודע מה יש שם ואני יכול לכתוב פה הגשר הזה, פה הביג בן, כך נראה השעון, ככה נראית התמזה, כל מיני פרטים שהוא יכול לפרט. אדם שלא היה שם, לא יודע מה יש שם באמת. הוא יכול לדמיין, נאמר שזה לפני עידן האינטרנט ואין תמונות. אבל הוא לא יודע בדיוק מה יש שם. הוא ידמיין את מה שכתב לו מי שכן היה שם. אבל כשהוא עצמו יגיע ללונדון, הוא יראה דברים נוספים. הוא יראה את מה שהאדם הראשון כתב לו, בכל החושים הוא יתפוס את מה שהוא תיאר לו ואין ספק שהם באותו מקום. אבל הוא יראה גם פרחים בגינה, מסעדות, ודברים שהראשון לא ראה. לכן, המדרגות קיימות, ודאי שכל אחד תופס אותן ומתאר אותן בדרכו, בהתאם לדור שלו. הרי מה ההבדל בין התנ"ך, התלמוד, הגמרא, ספר הזוהר, כתבי האר"י וכתבי הרב"ש? כולם מתארים את אותו עולם רוחני, רק כל מקובל כותב רק את מה שמועיל לדור שלו בשפה שמתאימה לדור שלו וזה ההבדל. כולם מתארים נצח, הם מתארים את השלמות, אף מקובל שלא השיג את השלמות כולה, לגמר התיקון, לא העיז לכתוב משהו. ואחרי שהם הגיעו לשם הם מתארים בשביל הדור שלהם. במקרה של רבי שמעון בר יוחאי, הוא כתב לדור שלנו, עד כדי כך, הוא ראה את זה אלפיים שנה קדימה. את ספר הזוהר הוא לא כתב לדור שלו, לכן הוא גנז אותו. אבל ברוב המקרים הם כותבים לדור שלהם. שאלת סדנה, מה עלינו לעשות כדי להשיג את הקשר בין המדרגות ממטה למעלה ומלמעלה למטה בעצמנו?

אורן: תדברו על זה ביניכם בסדנה במערכת הערבות ובזום. שש דקות.

שאלת סדנה: מה עלינו לעשות כדי להשיג את הקשר בין המדרגות ממטה למעלה ומלמעלה למטה בעצמנו?

גלעד: סיימנו כרגע את החלק הזה, תהיה הזדמנות לשאול שאלות בהמשך. עכשיו אנחנו עוברים לחלק הבא של השיעור, קשור לפסח כמובן. אנחנו כרגע בעיתוי הזה ולכן החלטנו להתמקד בנושא הזה, כמו בשבוע שעבר. והפעם אנחנו רוצים לדבר על קריעת ים סוף. אנחנו צועדים לקראת הסיום של חג הפסח שהוא גם קריעת ים סוף, הנס הגדול של מעבר בני ישראל בין שני חלקי הים, ואנחנו יודעים שפרעה ניסה לעבור עם חילו וטבע בים. לכן, חשוב לנו לדבר על הנושא הזה, היות שעכשיו ממש פסח. בפסחים הבאים נעמיק, יש לנו המון כתבים ותיאורים של הרב"ש, בעל הסולם והרב על פסח, כי פסח הוא אלמנט מאוד מרכזי בחכמת הקבלה. הוא הדבר הכי חשוב שקורה לאדם, מעבר המחסום, מעבר משליטת המצרים לשליטת הבורא, ולכן החלטנו לדבר היום על הנושא הזה.

אורן: קריעת ים סוף זה הסיום של יציאת מצרים. בואו נקרא כדי להביא אלינו קצת אור. מה כתוב בספר הזוהר? אני קורא את ציטוט מספר 263 מתוך זוהר לעם, פרשת בשלח. כשאנחנו קוראים את מה שכתבו המקובלים, אנחנו צריכים להשתדל לחשוב עלינו. אנחנו רוצים להיות עכשיו ישראל שחונים על הים. המקובלים לא כותבים לנו ספרי אגדה, היסטוריה או גאוגרפיה, אלא מתארים לנו את העתיד הרוחני שלנו, כשאנחנו נברח ממצרים שמסמלת את שליטת הכוונה האגואיסטית, על מנת לקבל בטבע הנברא, אנחנו נעבור כזה מצב. אנחנו קוראים עליו, אומנם שהוא עוד גבוה מאיתנו, כדי לקרב עצמנו אליו, ממש בכוח. אז ננסה להיכנס בגוף ראשון לתוך התמונה. "בשעה שישראל חנו על הים, ראו כמה המונים, כמה חיילים, וכמה מחנות מלמעלה ומלמטה, וכולם באו בקיבוץ על ישראל." רודפים אחרי ישראל, להחזיר אותם לעבדות מצרים. "התחילו ישראל בתפילה מתוך צרתם.

בה בשעה, ראו ישראל מצוקה מכל הצדדים, הים עם גליו המתרוממים היה לפניהם, ואחריהם כל אלו הממונים וכל המחנות של מצרים, ולמעלה היו עליהם כמה מקטרגים. התחילו צועקים אל הקב"ה."

("זוהר לעם". "בשלח", מאמר "וייסע ויבוא ויֵט" סעיפים 180-179) מבקשים שישחרר אותם סופית משליטת הכוחות האגואיסטיים בתוך הלב והראש שלהם.

גלעד: מתוך הרב"ש מאמר 18, פסקה 264, מהו שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול בעבודה, אומר לנו כך הרב"ש. "בזמן שעם ישראל בא למצב שאין להם מנוס מן הרע, שפירושו, שראו שכח הרע הוא מכל הצדדים, שאין הם רואים מדרך הטבע שום הצלה, זה נקרא שכבר הכלי של הרע נגמר." זאת אומרת שהרע, אנחנו יודעים שזה הרצון לקבל לעצמנו, והאדם מגיע למצב שהוא כולו מוקף ומכיר בכך שרק הרצון לקבל מכוון אותו. לא שהוא שמע, קרא על זה, לא שסיפרו לו. הוא משיג את המצב שכמה שיותר שהוא מנסה לצאת ממצרים, משליטת הרע, הוא רק רואה שהרע סוגר עליו מכל הכיוונים. אין לו אפילו ניצוץ הכי קטן של משהו שבזה הוא יכול להגיד שהוא משפיע, הכול לקבל לעצמו. "ואז בא הזמן [...] שה' נותן להם האור, שהאור הזה מחזירם למוטב." שימו לב, מחזירם למוטב, מחזיר אותם למוטב. דיברנו בפרק הקודם שהכול השתלשל מלמעלה למטה וכשאנחנו עולים חזרה למעלה, אנחנו חוזרים למצב הטוב, למוטב. היינו במוטב, איבדנו אותו, ועכשיו אנחנו חוזרים למוטב, ועל כן זה נקרא מחזירם למוטב. "היינו, שע"י זה יצאו משליטת הרע," משליטת הרצון לקבל לעצמו של האדם "הנקרא כלים דקבלה עצמית, ויזכו לכלים דהשפעה." שהכוונה שלהם תהיה על מנת להשפיע "וזה שאומר "התייצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום". זאת אומרת, לאחר שנגמר הכלי של הרע בשלימות, כנ"ל," כמו שהוא הסביר קודם, שאדם מבין שיש בו רק רע "כבר יש מקום לגילוי אור מצד העליון. וזה נקרא שה' נותן להם את הכלים דהשפעה."

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990) שוב, הוא מדבר פה על תהליך ועוד מעט נראה את קליפ מספר 6 של הרב, שהוא יסביר לנו מהי אותה קריעת ים סוף, אותה יציאה סופית, סוף, מהרצון לקבל אל תכונת ההשפעה.

קליפ רב: קריעת ים סוף

שאלה: אז מה זה קריעת ים סוף?

הרב: קריעת הים סוף זה נקרא שרק מי שבאמת מסוגל ללכת לקראת ניתוק מכל אינטרס לעצמו, מכל מחשבה לעצמו, שהוא רוצה לנתק את פרעה מעצמו ולברוח, לקרוע את עצמו ממצרים, רק לבני אדם כאלה הים נפתח.

שאלה: מהו הים?

הרב: הים אלה אותם מים, אותה גבורה, אותו חוק טבע שאתה לא יכול לעבור עם המחשבות והכוונות האגואיסטיות להרגשת המציאות שנמצאת בכוונות ומחשבות שמחוצה לך, מה שנקרא אלטרואיסטיות.

שאלה: ולמה לים הזה קוראים ים סוף?

הרב: כי זה הסוף של שליטת פרעה, סוף מצרים. בזה נגמר מה שנקרא העולם הזה.

שאלה: כשבני ישראל עומדים לפני ים סוף, איך הים נחצה? יש ים ופתאום הוא נחצה.

הרב: מים, הגבורות נתקעים באמצע, זה נקרא שכוח ההשפעה בא בין הגבורות, אני לא יודע כל כך להסביר אבל בקיצור אלה כוחות, זה לא שאנשים עומדים על שפת הים אלא זה בתוך האדם, אלה כוחות פנימיים שפועלים בתוך האדם שפתאום מרגיש שיש לו כאן אפשרות לצאת משליטת פרעה, להתעלות ממנו, ואז זה נפתח לפניו והוא מרגיש זאת ככוח הגבורה. המים אלה לא רק מים, חסדים יפים, מים זה גם כוח הגבורה, אתה רואה איך זה פועל כשבאים הרצונות האלה, לרצונות האלה זה נפתח ולרצונות אחרים זה נסגר.

שאלה: אז איך הים נחצה? מה גורם לזה לקרות?

הרב: הוא נחצה על ידי כוח האמונה, כשאני מוכן ללכת למעלה מדעתי למעלה מהרגשתי. אני רוצה ללכת בהתאם להשפעה הכללית, לכוח האהבה הכללית. לחוק שפועל בכל המערכת בניגוד למערכת הפרטית האגואיסטית שלי. ופתאום, בום, אני באמת יכול להצטרף למערכת הכללית ולראות את כולה עם העיגול הקטן שלי. ובעיגול הקטן שלי אני רואה ממש נס. חלק מהרצונות שלי יכולים להצטרף לכוח הכללי, לכל הנשמות הכלליות לכל מה שיש וחלק מהם טובעים בים, עוברים תיקון מיוחד כזה. זה התיקון שלהם, שהם טובעים ועל ידי זה אחר כך הם מתעוררים ומתחילים לתקן את עצמם.

אורן: אני רוצה לשאול אתכם, חברים וחברות שלי, אחים ואחיות, איך אנחנו נודה לבורא שנתן לנו לשמוע את הרב לייטמן? איך אפשר להודות על כזה דבר? אנחנו חיים בעולם הזה, דור אחרי דור, בן אדם עובר חיים לא קלים, הרבה מצבים. בסוף מת, חוזר עוד פעם למגרש, עובר המון מצבים לא פשוטים, בסוף מת, עוד פעם חוזר למגרש, וככה גלגולים, גלגולים, גלגולים. בסוף, משהו בתוך הלב אומר לו, אחינו, כל הריצות לא יביאו אותך לשום מקום, מועדון השיש מחכה לך שוב ושוב ושוב. ופתאום, הוא מרגיש שבחכמת הקבלה הוא יקבל משהו שאין בעולם הזה. האוזן הפנימית בתוך הלב נפתחת, והופה, אנחנו מול הרב לייטמן, שמלמד אותנו שאת מה שקראנו בגן הילדים, בבית הספר, בהגדה של פסח, עוד שנה ועוד שנה אנחנו צריכים לחוות בעצמנו. ים סוף זה חוק טבע, אי אפשר לעבור עם מחשבות אגואיסטיות. מה זה נס? מה שאנחנו מקבלים אחרי המון עבודה פנימית של רצון להשתוות לאור העליון שכולו אהבה ביחסים שלנו אחד לשני. אחרי שאנחנו משלימים את שיאת היגיעה שלנו, בלפתח מצידנו אהבה והשפעה, כמו הכוח הנעלם שעליו אנחנו לומדים, אנחנו מביאים את הנס לקרות בנו. ואז הכוח הזה שמתעורר מעומקי הטבע, מחליף בנו את החיווטים הפנימיים, את היוצרות, את מערכת ההפעלה. זאת פעולת האור המחזיר למוטב. והחלק שבנו שהצלחנו לזכך, הוא עובר את הים. כל שאר המחשבות והרצונות האגואיסטיים טובעים, וכך אנחנו נולדים. אני ממליץ לשמוע את התוכנית חיים חדשים, פרק מספר 720, עוד הרבה פעמים. מספיק לנו שיעור אחד של הרב לכל החיים. אם נתפוס משהו ונכניס אותו עוד מילימטר אל תוך הלב, אנחנו על הנתיב. נשמח לשמוע שאלות, ועל ידן לברר את הנושא הזה של קריעת ים סוף ביחד.

תלמידה: בסיפור יציאת מצרים, בני ישראל בתוך מצרים, לא הרגשתי כל כך שהם עושים את העבודה הקשה כמו שאנחנו עושים, של תיקון הקשרים ביניהם, כדי לקבל את הנס הזה. היה את משה שמשך את בני ישראל, אני חושבת שהם רצו להישאר סוג של עבדים.

גלעד: כן, לבנים וחומר ואחר כך נותנים להם לקחת את הלבנים בעצמם. יש לזה הרבה מאוד פרשנויות של הרב ושל רב"ש. גם אם נראה שזה שונה, העבודה היא אותה עבודה. אגו מתגבר, זה פרעה שמשתלט, וזה שאנחנו רוצים לעשות את מה שפרעה אומר לנו, זאת הבעיה, כי אנחנו לא מזהים אותו כרע. באופן טבעי, אם היינו מזהים את פרעה כרע, היינו מתרחקים ממנו. אבל ברגע שהוא שולט עלינו ואנחנו נהנים לעשות את מה שהוא רוצה, זה עוד לא נחשב עבודה קשה. איפה מתחילה העבודה הקשה? כשבאה אותה נקודה שבלב שנקראת משה ומתחילה לעורר אותנו, להטיל בנו ספקות, לשאול אותנו, בשביל מה כל העבודה הזאת? מה הטעם בחיים? בשביל מה כל הסבל? כמו שאורן תיאר יפה, גלגול, עוד גלגול ועוד גלגול גם בחיים שלנו, לא צריך למות פיזית בשביל זה. יש לנו כל מיני מצבים מתחלפים. חצי עולם היום סובל מדיכאון והחצי השני מחרדות. את זה אומרים פסיכיאטרים ורופאים, לא אני. למה? כי אין משמעות, אין בשביל מה, לא מבינים מה הטעם בחיים. ואז כשמתעוררת לנו אותה נקודה, ומתחילה הרגשה שיש משהו אחר, אבל המשהו האחר הזה דורש ממך להשתנות, מהיחס שלך למציאות להשתנות, פה מתחילה להיות עבודה. פתאום מה שהיה קודם כל כך פשוט נעשה פתאום קשה. יש אנשים שחושבים שאני עושה כך וכך ואני כבר בסדר עם הבורא, אני והוא כבר מסודרים. פתאום לאדם עולים ספקות, אולי זה לא מספיק? אולי לא רק מעשים, אולי גם הלב שלי צריך להשתנות? ועוד הרבה שאלות וספקות. ואז אפשר לומר שיש עבודה. אבל זה לא סיפור היסטורי, המקובלים אף פעם לא כותבים לנו היסטוריה. נכון שהייתה יציאת מצרים אבל זה לא אקשן, אנחנו לא היסטוריונים, אנחנו לא גאולוגים ולא מחפשים עתיקות וחוקרים אותן. אנחנו רוצים למצוא בתוכנו את אותה עבודה קשה, את אותה יציאה ממצרים, את אותו משה, איך אני אשמע למשה ולא אשמע לפרעה שבתוכי? זאת השאלה.

תלמידה: מה ההבדל בין פרעה למצרים? שניהם מייצגים את האגו שאנחנו רוצים לצאת ממנו, ואני מנסה לדייק לעצמי, מה זה פרעה, ומה זה מצרים בהקשר הזה?

אורן: הכול זה הבחנות בתוך החומר האחד שנברא, הרצון לקבל הנאה ותענוג. בתוך הרצון לקבל הנאה ותענוג שברא הבורא אנחנו מגלים הבחנות שונות. אנחנו מגלים בתוכו הבחנה שנקראת משה, הבחנה אחרת שנקראת בני ישראל, עוד הבחנה שנקראת המצרים, ובראשם פרעה מלך מצרים. זאת היררכיה של הבחנות, כוחות פנימיים שהאדם מגלה בתוכו, שעומדים אחד מול השני. באופן כללי, משה מייצג את הכוח שבא למשות את האדם, מתוך שליטת הרצון לקבל על מנת לקבל ששולט בטבע האדם. הכוח שמולך באדם נקרא פרעה. פרעה שזה הכוח הראשי, המלך, אבל תחתיו הרבה רצונות, הם נקראים המצרים. בני ישראל, הם אלה הרצונות בתוכך, שיש להם פוטנציאל, זכות פנימית, לשמוע למשה ולהסכים בקצת ללכת אחריו, ואז אותם הוא יכול למשות. המצרים שבך ופרעה טובעים בים סוף.

תלמיד: אני רוצה לספר שאני חוזר מארבעה ימים של טיול ג'יפים בנגב, ובאחד הימים היה לי פנצ'ר. אנחנו שני חבר'ה די חתיארים. אתם לא מתארים לעצמכם, כמה חבר'ה עוצרים ומבקשים לעזור. לא היה ג'יפ שעבר ולא עצר ושאל אם אפשר לעזור? עשרות. וחוץ מזה, ראיתי את כל עם ישראל מטייל עם ילדים, חבר'ה דתיים ולא דתיים, חבר'ה אפילו חרדים, והאווירה, ואהבת האחים הזאת. יכול להיות שאני רגיש הרבה יותר בגלל הקבלה, אבל אני עוד לא ראיתי דבר כזה. יש לנו עם מיוחד, עם שהוא כבר טיפס מדרגה אחת כולו, חוץ מכמה חריגים, אבל מה שראיתי במדבר פשוט יוצא מן הכלל. סליחה שלא שאלתי שאלה.

גלעד: אנחנו מכירים אותך, עד כמה אתה רגיש ואוהב את עם ישראל, את האיחוד והחיבור. והעיניים שלך רואות את הטוב וזו ברכה, וצריך לברך על זה שמלמעלה נתנו לך לראות את הטוב, החיבור, אהבת אחים, אהבת החינם, ולא את שנאת החינם.

תלמיד: איך אפשר לדעת שהכוונה שלך באמת השתנתה, שאתה רוצה להשפיע, לעשות נחת רוח לבורא, בכל דבר שהוא נותן? איך יודעים שזה לא במסווה של אגו ושקר לעצמך?

גלעד: זה מתוך הניסיון. ברגע שמשהו חדש מתגלה ואתה יודע שהוא אמיתי, אז אתה יודע שהוא אמיתי ואין לך שום הבחנה של רצון לקחת מזה משהו לעצמך. זה קורה אחרי הרבה עליות, ירידות, מצבים, שינויים, עבודה עם החברים, ובשלב מסוים אתה מזהה שהשתחררת.

תלמידה: רב אמר שמשה הוא כוח שחייב להתעורר בתוך האדם. האם נוכל לומר שכוח זה נקרא הרצון האמיתי?

אורן: אני לא יודע בדיוק מה זה רצון אמיתי, בואו נצמד להגדרות שנותנים המקובלים. משה זה כוח שמתעור באדם, הנקודה שבלב שמתעוררת בנו, ויש ביכולתה למשות אותנו, למשוך אותנו מהעולם הזה שכולו מופעל בעל מנת לקבל, לעולם העליון שעובד בעל מנת להשפיע. משה הוא הכוח שמשה. ההגדרה הזאת מספיקה לנו ונחפש אותה בפנים.

תלמיד: ים סוף זה למעשה המחסום שלנו?

גלעד: כן, ים סוף, כמו שהרב הסביר, זה הסוף של הפרעה, הסוף של האגו. לכן, בני ישראל יכולים לעבור דרכו ופרעה לא יכול לעבור כי הוא עובד בתוך הדעת. השגת מצב של דעת, כך זה נקרא. ובני ישראל יכולים לעבור עם כוח האמונה. זה מה שעוזר להם לחצות את המים לשניים ולעבור דרכו ללא פגע.

אורן: נראה הסבר של הרב שעושה סדר איפה אנחנו, לאן אנחנו רוצים להגיע, ומה חוצים בדרך? קליפ מספר 7, בבקשה.

קליפ רב: תפיסת המציאות הנכונה

שום דבר לא משתנה. נתרחק מכל התמונות הגשמיות שכולם זו העתקה מהמצב הפנימי שלנו, מה שקורה בתוך האדם בסך הכול, זה שמשתנה תפיסת עצמו, איך הוא מרגיש את עצמו, איך הוא מסדר את עצמו. אם אדם בפנים, זו נגיד הקוביה שלו, אם בפנים הוא היה ברצון שלו לעצמו ועכשיו הוא מתעלה מעל הרצון הזה וקונה רצון להשפיע, רצון להשפיע הכוונה לאותו רצון אבל הכוונה, זאת הכוונה. אז הוא מתחיל להרגיש מציאות, זאת אומרת פנימיות שלו, כי הוא שינה את הרצון. אז הוא מתחיל להרגיש את הפנימיות שלו בצורה שנקראת העולם העליון ומתחיל לתקן את הפנימיות שלו בעביות שורש. א' ב' ג' ד' … ואז הוא מרגיש בתוך הרצונות שלו בכוונה על מנת להשפיע או מה שנקרא עולם העשייה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון או את כולם יחד שזה נקרא אין סוף. כך הוא מרגיש את הרצון שלו ומה שקורה בתוך הרצון, ואנחנו אף פעם לא יוצאים מחוץ לרצון. מחוץ לרצון אין כלום אלא איזשהו שורש קדום שאותו אנחנו לא משיגים. היציאה מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון והשורש הקדום, כי מה שאנחנו מרגישים בעולם העשיה, יצירה. 1,2,3,4,5,6 זה אין סוף. כשאנחנו מרגישים את העשיה, יצירה, בריאה, כל הדרגות האלו, אז אנחנו מרגישים את אותו שורש רק אצלנו, בנו . לא מבחוץ. אז יציאה מהרגשת העולם הזה בלבד להרגשת התוספת, למציאות הבורא, אור אין סוף, העולם הרוחני, זה נקרא יציאת מצרים. אני רוצה להרחיק אותנו מהדמיונות הגשמיים כי זה נקרא עבודה זרה, כל דבר שאדם מתאר בתמונות דעולם הזה, זה עובר על - אל תעשה לך פסל ודמות. מה הבעיה של העבירה הזו? שהוא מתרחק מהאמת, מתרחק מהתיקון. ולכן קודם כל אנחנו צריכים לכוון את עצמנו נכון לתפיסת המציאות ורק מתוך עצמנו, מתוכנו, לבחון את עצמנו כל הזמן האם אנחנו מכוונים נכון, כמה שאפשר כל אחד, כי חוץ מתפיסת המציאות בצורה יותר ויותר אמיתית, אין כלום, כי גם עכשיו אני נמצא בעולם אין סוף רק אני לא מרגיש ובשביל להרגיש אותו אני צריך יותר ויותר לכוון את עצמי ביתר עדינות לגבי איפה אני נמצא, איך אני צריך להרגיש, מה אני צריך להרגיש ואז זה יתבהר.

גלעד: אומר לנו הרב, ממש מסכם לנו את כל השיעור כולו כאן דרך השרטוט הנפלא, שגם עכשיו אני נמצא בעולם אין סוף. רק שאני לא מרגיש, ובשביל להרגיש אותו אני צריך יותר ויותר לכוון את עצמי ביתר עדינות לגבי איפה אני נמצא, איך אני צריך להרגיש, מה אני צריך להרגיש? ואז זה יתבהר. אז יש לנו פה עבודה. שכל אחד ישאל את עצמו איפה אני נמצא, איך אני צריך להרגיש, מה אני צריך להרגיש? ואז זה יתבהר. בחלק הראשון של השיעור, דיברנו על אותו הסולם שהוכן לנו מלמעלה למטה, והטיפוס ממטה למעלה, אומר בעל הסולם, זה כמו שתי טיפות מים. אנחנו צריכים לטפס על אותן מדרגות וכדי להגיע אל הסולם, להתחיל לטפס עליו, להגיע לאותן השגות נפלאות של המקובלים, אנחנו קודם צריכים לצאת ממצרים. אנחנו צריכים להגיע לקריעת ים סוף. והיום, אחרי שנשמע את ההודעות שרוני תכף תודיע לנו, גם נשיר שיר שקשור לאותה קריעת ים סוף, וגם נדבר עליו.

אורן: הרב התייחס פה לעבודה זרה. מה זאת אומרת עבודה זרה? עבודה זרה זה יחס שלנו למציאות ולכוח עליון שאנחנו מדמיינים לעצמנו, שהוא לא קשור אל מה שיש באמת. בלימוד של חכמת הקבלה אנחנו לומדים להכיר שני דברים. לומדים להכיר מי אנחנו, מאיזה חומר אנחנו עשויים, ומי הוא שיצר אותנו כאלה? אנחנו חושבים שאת עצמנו אנחנו מכירים. ויש לנו גם איזו תפיסה לגבי מה שיש או מה שאין למעלה, היא תלויה בחינוך שקיבלנו, בבית שבו נולדנו, בדברים שחווינו. אבל דרך האמת היא לחקור ולגלות. לחקור את עצמי, להכיר את טבע הנברא, ומתוך כך לגלות את הטבע העליון. אז אני מבין, אחרי שאני מגלה את המוגבלות שבטבע שלי שנקרא פרעה, העל מנת לקבל, משעבד אותי, הוא יושב בפנים לפני כל מחשבה, לפני כל רצון, כל יחס וכל כוונה, ומנהל. כמו שאמר גלעד, גם כשאני מרגיש, ובעיקר כשאני לא. וכשפתאום מתעוררת בי נקודה של משה, היא אומרת לי שככה זה עובד, אבל לא זאת האמת, לא זאת התכלית, לא בשביל זה אתה קיים, לרוץ ממקום למקום, לנסות למלא את עצמך, עד שאתה מתעייף ומזדקן. שום דבר נצחי לא יוצא מזה, שום דבר שלם לא נשאר, אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו. אם יוצאים אל תוכנת הפעלה חדשה, אלוקית, תכונה של השפעה ואהבה, בזה אנחנו מתעלים מעל גבולות התפיסה, מעל זמן, מקום, תנועה, שום דבר לא עוצר אותנו, כי המעצורים הפנימיים הם אלה שחוסמים. האור נמצא, אנחנו בעולם אין סוף, חסרי הכרה, לשם אנחנו מתקדמים, להכיר את עצמנו ואת השדה הכללי שבו אנחנו מתפתחים.

רוני: ביום רביעי השמונה באפריל יחול פסח שני ולא יתקיים שיעור. ביום שני הבא, השלושה עשר באפריל, ערב יום הזיכרון לשואה, השיעור יתחיל בשעה שש עד שבע וחצי. ויומיים לאחר מכן, ביום רביעי החמישה עשר באפריל, יתקיים השיעור הראשון של קורס העשיריות. כל הפרטים יישלחו בקבוצת הווטסאפ. כמו כן, ביום רביעי יתקיים שיעור של קהילת העשיריות בשעה שש וחמישים, זה יוצא החמישה עשר באפריל. הקמנו במיוחד עבורכם מערכת הודעות. על מנת לקבל את ההודעות והעידכונים של קהילת הלומדים עליכם לשמור את מספר הטלפון באנשי הקשר שלכם. המספר הוא 0559477565. הודעה אחרונה, קבוצת מרץ 2026, קבוצת המצטרפים החדשים שלנו, מוזמנים לשיעור שאלות ותשובות. ביום שלישי הארבעה עשר באפריל. מוזמנים לרשום את כל השאלות שלא הספקתם לשאול. יחד, צוות קהילת הלומדים.

גלעד: אלו שבועות שבהם אנחנו קצת יותר או קצת פחות נפגשים, אבל העיקר שנמשיך עם העבודה הזאת. נמשיך כמו שהרב אמר, נשאל את עצמנו את השאלות הנכונות, ונדייק, נתחיל לרכוש את הרצון שתהיה לנו כוונה. יש שיר שכל יום אומרים אותו בתפילת העמידה, שבאמת מדבר על מעבר בני ישראל בים סוף שנחצה לשניים, המעביר בניו. אומר כך, "המעביר בניו בין גזרי ים סוף," בניו של מי? מי שרוצים להיות בניו של הבורא, של אותו כוח השפעה, שהוא מעביר את בניו בין גזרי ים סוף, הכול פעולת הבורא. ההבדל בין גולה לגאולה זה א'. זאת אומרת, שאנחנו מוסיפים את הבורא פנימה ורואים את שליטתו גם בפרעה, גם בכל המהלכים. זאת כל העבודה, זה הופך להיות גאולה, עצם התוספת שלו. "בין גיזרי ים סוף," אמרנו שים סוף זה סוף האגו. "את רודפיהם ואת שונאיהם", דוד המלך בתהילים מדבר על השונא, מיהו השונא? הרצון לקבל. "בתהומות טיבע", הוא הוריד אותם למטה, רק הם נשארו למעלה בחיים, והוא הוריד בחשיבותם. זה נקרא שהוא הרג אותם. "ראו בניו גבורתו", ראו בניו את הפעולה שלו, "שיבחו והודו לשמו", יש על זה מאמר נפלא של בעל הסולם בשמעתי, שאומר שדווקא בשעה שבני ישראל ראו את המצרים מתים על שפת הים דווקא אז הם האמינו בה'. זאת אומרת, הם לא נתנו לעצמם ליהנות מהמצב הזה, אפילו שהוא מצב שבו הם כבר ראו הוכחה של הפעולה שלהם נכונה, וגם את זה הם לקחו באמונה. "ראו בניו גבורתו, שיבחו והודו לשמו", יש פה עוד הרבה מה ללמוד בהקשר הזה, אבל נעבור לשיר עצמו. שיר הוא ערך. אנחנו שרים אותו ביחד, אנחנו מקשיבים למילים שכתבו המקובלים ויחד עם המנגינה רוצים לשמוע אחד את השני, גם אם זה וירטואלי.

[שיר]

(סוף השיעור)