כנס במדבר - "מתחברים בנקודה המרכזית"
21-22.02.2020
צעקה משותפת לבורא
שיעור 3
שיעור 21.02.2020 - עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ובכן, אנחנו איתכם בשיעור מס' 3: צעקה משותפת לבורא.
כותב בעל הסולם, באגרת, "אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפילה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכוחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפילה שלמה לפני" הבורא, לפניו "יתברך."
(בעל הסולם. אגרת נ"ז)
זאת אומרת כל העבודה שלנו שאנחנו עושים, זה רק כדי שאנחנו נראה עד כמה שאנחנו לא מסוגלים לעשות כלום, לא עושים שום דבר, ואין לנו שום קשר, יחס למשהו של תיקון. אלא כל מה שאנחנו עושים בעולם הזה בסך הכול, זה כדי להיוודע שאנחנו באפס. פשוט נראה לנו שאנחנו עושים מהר מאוד, והרבה מאוד דברים, וכל מיני כיוונים, והכול, והכול זה בניוטרל ואף אחד לא מרוויח, מצליח, נהנה. אין לאף אחד מזה שום רווח, וודאי שלא לעצמנו. אלא מה שאנחנו כך כל הזמן עושים, כאילו רצים במקום אחד, זה נדמה לנו שפועלים כל הזמן. כל זה כמו בחלום, רק כדי לגלות שלא מסוגלים, לא ראויים, ובכלל לא מיועדים לעשות שום עבודה חוץ מדבר אחד, לבקש מהבורא שיעשה. "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו". הוא קלקל, הוא יתקן. הוא עשה כך, יעשה ככה. אנחנו סך הכול מסודרים, מוכנים בעולם הזה לעשות רק דבר אחד, לבקש שהבורא יעשה.
אם היה לנו לזה כוח ושכל, רצון, הבנה, הכרה, היינו מיד רק את זה עושים, רק מבקשים, תעשה, תעשה, תעשה בכל רגע ורגע, אבל היצר הרע שלנו דווקא עובד, ודווקא בזה הוא נגד. שאנחנו יכולים לעשות, שאנחנו מסוגלים לעשות, ואתה תעשה, כך וכך ותלמד ותעשה, וכל זה דווקא יצר הרע. אם לא היה הוא, היינו מיד ניגשים לבקשה, והבורא היה עושה.
בבקשה, תדברו על זה.
סדנה
איך העולם הזה מסודר בצורה אכזרית כזאת שאנחנו שופכים את כל הדם שלנו, כדי משהו לעשות, וכלום לא יוצא, רק יותר גרוע. ובסופו של דבר זה רק כדי שאנחנו נדע, שעלינו רק לבקש, ואז הבורא יעשה.
*
קריין: קטע מס' 2, מתוך כתבי רב"ש, מאמר "מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה".
"מטרם שאנו באים להכרת הרע, אין לנו צורך לבקש מה' שיעזור לנו. כי אנו חושבים את עצמנו, שאנחנו בעלי דיעה ובעלי שכל. ומה שאנו מבינים, יש לנו כח לעשות. ואין אנו מפחדים משום כח, שיוכל לעצור את רוחינו ומטרתנו בחיים שלנו. ואם אנו מבינים בהשכל שלנו, שהבורא הוא חשוב, תיכף אנו עושים מעשים, מה שמתאים לבעלי שכל. ולבסוף אנו רואים, כשבאה קצת תאוה, אנו נכנעים בפניה. ובפרט בזמן שבאה לנו את העבודה למסור את עצמנו לתועלת הבורא, ואין הגוף רואה מה שהוא ירויח מזה, תיכף האדם רואה, איך שהוא רך לבב, והוא תיכף רוצה לברוח מהמערכה. לכן בעת שהוא רואה שפלות עצמו, מזה הוא מקבל צורך לרחמי שמים, שיעזרו לו:
א. שלא יברח מהמערכה, ושתהיה לו לכל הפחות אפשרות להתפלל לה'.
ב. שה' יעזור לו באמת לצאת משליטת הגוף."
(רב"ש - א'. מאמר 27 "מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה" 1988)
אין ברירה צריכים לסבול הרבה שנים בלימוד, בקבוצה, בכל מיני עבודות יחד עם האחרים, להשתדל להיות איתם באיזה חברה עד שאנחנו משיגים עובדה מאוד פשוטה, שאין לי שום אפשרות להשיג משהו, לעזור לעצמנו, כלום, חוץ מ"בבקשה תעזור". זה מה שאני יכול רק להגיד. וכל העבודות האחרות הם רק כדי עוד פעם, ועוד פעם לגלות לי חוסר כוחות, חוסר שכל, חוסר רגש, חוסר בכלל התאמה שלי לרוחניות. זה עד כדי כך שאני יכול להיות ממש מילימטר מהרוחניות, ובכל זאת אני מרגיש שאני נמצא כל כך קרוב, ולא מבין מה זה. עד המקום הזה שאדם מגיע, אז יש לו תפילה אמתית שהבורא יעזור לו, ואז מצליח.
אני לא יודע אפילו מה לשאול, כל כך כבר אנחנו דיברנו.
מה הוא כותב כאן בסוף, "לכן בעת שהוא רואה שפלות עצמו, מזה הוא מקבל צורך לרחמי שמים, שיעזרו לו:
א. שלא יברח מהמערכה, ושתהיה לו לכל הפחות אפשרות להתפלל לה'.
ב. שה' יעזור לו באמת לצאת משליטת הגוף."
זאת אומרת, זאת התוצאה מהיגיעה שלנו. זה מה שאנחנו צריכים.
עכשיו השאלה, האם אני באמת צריך להשקיע בזה שנים רבות, או שאני יכול על ידי הקבוצה מהר לעבור את זה ולהגיע להחלטות האלו הנכונות, שאין לי שום סיכוי בעצמי להגיע, שאני חלש לגמרי, לא מסוגל, וכן יש לי אפשרות להגיע אם אני אבקש.
קריין: קטע מס' 3, מתוך "שמעתי" מאמר ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?"
"מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו. אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפילה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפילתו."
(בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
בואו נדבר, מה זה נקרא ש"הגוף מסכים"?
אדם צריך להתפלל שגופו יסכים לעבודת ה', מה זה נקרא ש"הגוף מסכים"?
*
בואו שכל אחד ייתן לעשירייה שלו דוגמה של התפילה הנכונה, וגם יספר למה היא לא מתקבלת. כי תפילה נכונה צריכה מיד להתקבל, אין כאן זמן השהייה לחכות עד שזה יעבור כל מיני אישורים, אין דבר כזה. כל אחד נותן תפילה, משפט או שניים לפני החברים, מה הוא חושב שהוא מבקש, ומבקש במילים האלה, וגם מסביר, למה זה לא מתקבל?
אנחנו חייבים להגיע למצב שתפילתנו תתקבל.
*
קריין: קטע מספר 4 מתוך כתבי רב"ש מאמר "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה". קטע מספר 4.
"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."
(רב"ש - ב'. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)
אז "אין מצב יותר מאושר בעולמו של אדם שמיואש מכוחותיו עצמו, כי אז ראוי ומוכן לתת תפילה אמיתית, ובורא שומע תפילה". איך אנחנו יכולים לזרז את הזמן להגיע לייאוש אמתי שלם כאן ועכשיו, כדי שאז מחוסר אונים התפילה תתפרץ מכל אחד מאיתנו? מה אנחנו צריכים לעשות, כדי להגיע לייאוש כזה?
*
קריין: קטע מספר 5 מתוך שמעתי י"ט, "מהו, שהקדוש ברוך הוא שונא את הגופים, בעבודה".
"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."
(בעל הסולם. שמעתי. יט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
עכשיו אני מבקש מכל עשיריה לחבר תפילה לביטול הרצון לקבל, ואפילו לרשום. בבקשה, יחד. בהצלחה.
*
קריין: קטע מספר 6 מתוך "משיבת נפש" אות מ'. קטע מספר 6.
"יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפילה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון."
(משיבת נפש. אות מ')
זאת אומרת, לא חשוב שאנחנו באמת מנצחים, או לא, אלא אם אנחנו כל הזמן דורשים, דורשים עזרה, דורשים שהבורא ישלים לנו את הרצון. זאת אומרת, לרצון לקבל שיחבר את הרצון להשפיע. הלאה.
קריין: קטע מספר 7 מתוך כתבי רב"ש מאמר, "מהו, אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, בעבודה."
"רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."
(רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
אם אני פונה לבורא ומבקש רצון להשפיע, ואם אני מקבל אותו, אז אני מסופק וכבר אין לי עם מה לפנות, ואז הבורא הוא לא מרוצה שאני הפסקתי לבקש ממנו, וגם אני לא מרוצה מזה שאין לי עם מה לפנות לבורא. כי אותו החיסרון שהיה לי שרציתי שהוא יתוקן, זה דווקא היה קשר ביני לבין הבורא, ועכשיו הוא נפסק, ואין. ואין לי עם מה לפנות, ואין לי קשר עם הבורא. אז אני נמצא קירח מכאן, וקירח משם. מצד החיסרון, באמת אין לי חיסרון, אבל ללא חיסרון, אין לי קשר עם הבורא. אותו חיסרון, זה היה דווקא מה שקושר בינינו.
אז איך אנחנו מגיעים למצב שאני נמצא בצורה השלמה עם הבורא, ושיש משהו שקושר בינינו, אבל זה לא חיסרון. מה זה יכול להיות? בבקשה, תעזרו לי.
*
קריין: קטע מספר 8 מתוך כתבי בעל הסולם אגרת נ"ז.
"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת. ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה."
(בעל הסולם. אגרת נ"ז)
אז איך אנחנו יכולים להגיע למצב של ייאוש הטוטאלי? איך להגיע לייאוש הטוטאלי, אנחנו לא יודעים איזה גבול זה, עוד מאה קילומטר, עוד חמישים גרם, עוד מה? רק אני יודע שזה צריך להיות מיואש מכוחותיו עצמו. זהו. איפה המידה הזאת? מתי היא תתגלה? במה היא יכולה להתגלות?
*
איזה סוג ייאוש יש בנו, ייאוש ממה? מזה נגיד שאני לא יכול לעשות כלום, מזה שאני לא יכול לקבל, מזה שאני יכול להשפיע? מה בדיוק הייאוש שלי, איך אני בודק? איך אני בודק איזה סוג ייאוש נמצא שולט בי? נכון שאני מיואש, אבל ממה אני מיואש? להשפיע? בבקשה תשפיע, מה הבעיה? לקבל לא, את זה לא יתנו לך. אז יש לך ייאוש מזה שאתה לא מקבל? מהו הייאוש, ממה הוא צריך להיות? אני לא יכול להשפיע לבורא? מי מפריע לך, בבקשה. אז ממה אנחנו מיואשים? בואו נחפש, מהו סוג הייאוש שלנו.
*
בוא אנחנו נסדר משפט פשוט, איך במקום רצון לקבל במה שיש בנו, אנחנו רוצים שישרה בנו רצון להשפיע? בוא אנחנו רק נבין יותר, נרגיש יותר, שאנחנו מבקשים במקום רצון לקבל ששורה בנו עכשיו בכל המוח ובכל הלב, ורוצים שיהיה בנו רצון להשפיע בכל המוח ובכל הלב. איך אנחנו מרגישים, איך אנחנו רואים שזה מתחלף?
מה זה נקרא שבמקום "רצון לקבל", בא "רצון להשפיע"? שאני עכשיו בעוד רגע מתחלף לרצון להשפיע, מתלבש ברצון להשפיע, או שרצון להשפיע מתלבש בי במקום רצון לקבל. מה קורה לי? זה יהיה אותו אדם, לא? הרצונות, מחשבות, פעולות, כוונות, מה קורה לי אז, שאני מבקש שהרצון להשפיע יבוא במקום הרצון לקבל, מה אני מתאר לעצמי? מה זה צריך להיות?
*
(סוף השיעור)