שיעור בוקר 25.04.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.01.2003

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/3s9qA14k?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר "ענין זכות אבות"

מאמר מאוד קצר ולעניין. "אבות" זו המדרגה העליונה, השורש, שממנו משתלשל ובא כל הכוח, המצב הישות והתכונות של המדרגה התחתונה. כל מה שיש במדרגה העליונה יש במדרגה התחתונה, אולם למדרגה התחתונה יש רק דבר אחד, יש לה במה לממש את הבחירה שלה. הבחירה שלה היא להתחזק באותו נתיב התפתחות, באותו כיוון שמראה המדרגה העליונה. החיזוק הזה נקרא תוספת כלי, בעצם זה כלי חדש, שבכלי הזה התחתון מגלה את העליון, מכיר אותו, משווה את צורתו עם העליון וכן הלאה.

וכדי לאפשר לתחתון את כל התנאים האלו לבחירה חופשית, למימוש עצמו, לעשות כלי, כוונה, מהעליון יורדים לתחתון כל מיני כוחות ותכונות שהם נקראים "זכות" ו"ברית". אלו כוחות עזר, כוחות שמעמידים את התחתון בכיוון הנכון כלפי העליון. לא מספיק להוליד את התחתון, כי לידת התחתון היא בעצם מצד העליון, היא עדיין מצד העליון.

אנחנו גם רואים שהאדם שמתחיל להכיר את עצמו, אין בו שום דבר חוץ מיצר הרע. וכשמתחיל לקבל את הרשימות, כשהרשימות מתעוררות, ואדם מתחיל להכיר את מציאותו, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא כלפי המטרה, שלפני זה לא חשב עליה ובכלל היה כלא קיים, עכשיו נותנים לו לראות שיש הוא ויש מטרה, ופעולות שהוא צריך לעבור אותן. חלק מהפעולות, מהצעדים, הוא צריך לעבור ללא התערבות עצמו, וחלק בכל פעולה ופעולה הוא צריך לעבור בהשתתפות עצמית.

כדי לאפשר לתחתון לעשות צעד משלו, בכל צעד וצעד חלק משלו, איפה שבאמת נמצאת הבחירה החופשית שלו, המעמד שלו, היגיעה שלו, העליון חייב להסתיר את עצמו, הוא חייב לאפשר לתחתון את הפעולות האלו, ובסך הכול התנאים האלה מתבהרים לנו בשני המובנים הגדולים האלה, "זכות" ו"ברית".

העליון צריך להראות לתחתון את כל הפעולות בצורה שהתחתון ילמד מזה ואחר כך ייבצע אותן אבל בבחירה חופשית שלו. לכן כתוב שהאבות קיימו את כל התורה כולה מתוך זיכוכם. לדרגה העליונה יש את כל התורה, את כל תשלובת הפעולות, הכוונות והאורות והכלים מעצמם, זה נקרא שהיא קיימת בצורה המתוקנת. והבנים, המדרגה התחתונה, שמקבלים את התורה מהדרגה העליונה הם חייבים לקיים אותה כבר בבחירה חופשית שלהם. זאת אומרת, במאמץ, בלממש את הכוונה הזאת על מנת להשפיע על כל רצון ורצון שלהם, מה שמתגלה בכל דרגה ודרגה מתרי"ג הרצונות האלו, ואז מקיימים.

זאת אומרת, מעמידים את הכוונות בעל מנת להשפיע בכל מצב ומצב, והם מולידים בכל מצב ומצב מדרגה חדשה מכוונות מתוקנות שכבר ממלאים אותם בזיווג דהכאה בעל מנת להשפיע, מה שאנחנו לומדים. לשם זה העליון צריך גם לתת דוגמה וגם לזוז, לתת מקום לתחתון, כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס, להראות לתחתון את הדרך, הבורא שם ידו של אדם על גורלו הטוב ואומר קח לך את זה, והאדם צריך להתחזק ובאמת לקחת מעצמו. זאת אומרת, לבחור שזה באמת הוא ושלו, ולהמשיך בדרך. ובדרך כשהוא כבר רואה וקיבל מלמעלה דוגמה, ואחר כך מיישם את זה, זה הופך להיות בשבילו ממש בריאה חדשה.

ודאי שאנחנו צריכים לפרש אבות ובנים כשני מצבים, עליון ותחתון, שתי מדרגות, שכל פעם הם מתחלפים, כל פעם הם זזים מהמצב ההתחלתי. כמו שאנחנו לומדים בעולם האצילות, יש זו"ן, יש אבא ואימא, ועוד יותר עליון, אריך אנפין. ואז זו"ן עולים לאבא ואימא, התחתון עולה לעליון נעשה כמוהו, גם אבא ואימא עולים בזה לדרגה עוד יותר עליונה וכן הלאה.

כך כל המדרגות נעות מהמדרגה התחתונה ביותר עד המדרגה העליונה ביותר, כמו שכתוב "שובה בני ישראל עד ה' אלוהיך", עד שמגיעים למדרגה הגבוהה ביותר. ואז נעשים "מעשי אבות כסימן לבנים", כדוגמה לבנים, כל פעם ופעם, עד שבמדרגה העליונה ביותר גם אבות וגם בנים, כל המדרגות מתחברות יחד למדרגה אחת שמגלה את כל המצב של גמר התיקון.

יש פה דברים שהוא לא כל כך רוצה לפרש כי אפשר להבין אותם לא נכון. לכן לפני ששואלים צריכים לצייר לעצמנו מדרגות רוחניות בלבד, כי וודאי שהחוקים האלה שעליהם הם מספרים לנו, של זכות וברית, הם לא בעולם שלנו בין בני אדם, ואז בצורה כזאת לברר.

תלמיד: למה המאמר כל כך קצר?

המאמר כל כך קצר דווקא בגלל שהוא לא רוצה יותר לפרש. אני זוכר איך הוא כתב את זה. השאלות היו עדיין מהעולם הזה - מהי זכות אבות, מהי ברית אבות, למה נולדתי כיהודי עם התורה ביד, ונותנים לי את זה מלמעלה, כלומר מההורים הבהמיים שלי שבעולם הזה, נותנים לי את כל הדברים האלה, מה אני שייך לזה, למה זה שייך לנשמה. כל מיני דברים כאלה של מתחילים. המאמר הוא מהראשונים, זה מאמר מספר 11 מהתחלת המאמרים. מצד אחד השאלות היו מאנשים שעוד לא היו בכלל בעניינים, ואי אפשר להסביר להם בצורה יותר מפורטת, מדוגמאות שבאצילות ומכל מיני מצבים. מצד שני, במילים של העולם הזה, ככל שאתה מסביר, אז זה יכול להיות שזה יותר ויותר מבלבל אנשים.

אצלנו בעולם שלנו זכות אבות הכוונה שיש מישהו צדיק, נולד לו בן, לא חשוב איזה בן, לכן יש לו זכות אבות. הוא נולד מהצדיק, אז גם בו יש משהו, צריך לנהוג בו בכבוד וביחס מיוחד. האמת, שכמעט ולא ידוע מההיסטוריה שלאנשים גדולים היו גם בנים גדולים, זה מאוד מאוד נדיר אם זה קורה. אלא אם מתחילים להתייחס לאיזה מלך והוא בן מלך, אז מגיעה לו ירושה, זה משהו אחר. אבל אם מתחילים למדוד לפי הרוחניות, אז הבן כמעט אף פעם לא רוכש משהו מאבא. כך זה לפי הדוגמאות בהיסטוריה, ככל שהיו.

עד כדי כך אני אגיד לך, היו באמת כל כך הרבה מקובלים גדולים, ולכל אחד הייתה משפחה, ובמשפחה היו 15 ילדים, עם עשרה בנים, חמישה בנים. קשה להגיד שיש כאן איזו מין זכות אבות, שאפשר לקבוע שקיים דבר כזה במישור העולם הזה. אלא בצורה בהמית כך נהוג להתייחס. בחסידות זה כך, כל החסידות נפלה מפני שהתחילו לעסוק בזכות אבות בצורה גשמית במקום רוחנית, התחילו לפרש את זה כך. אז במקום להעמיד תלמידים נכונים, להעמיד את התלמיד הראשון במקום רב מקובל, התחילו להעמיד את הבן שלו. לכן כל העסק נפל מדרגה רוחנית לדרגה גשמית, ובזה כל החסידות פשטה את הרגל.

אנחנו צריכים לפרש את כל הדברים האלה רק מבחינה רוחנית.

תלמיד: איך יש לעמך אפשרות אחרת לבחור, נגיד בחסידות? איך הם יכולים לדעת מי בהשגה ומי לא, לבחור בתלמיד הכי חכם?

אני לא מאשים את העם. ודאי שהעם לא יכול לעשות אחרת.

תלמיד: האם התלמידים החכמים בעצמם לא לקחו את המקום שלהם?

זה קרה בהיסטוריה בצורה מאוד פשוטה. בפולין, ברוסיה, בגרמניה, בצ'כוסלובקיה, בכל המקומות האלו היו קיימים אזורים שהיו גרים בהם יהודים. היו להם רבנים, והרבנים כולם, ממש כמעט ללא יוצא מהכלל, היו בעלי השגה. עד תחילת המאה ה-20 כל רב גדול היה בעל השגה, קצת, אבל היה. זה מפני שהרצון לקבל עוד לא כל כך התחיל לבעור ממש מתוך האדם.

אנחנו צריכים להבין שכל ההיסטוריה היא לא באה כאיזו עקומה כזאת שפשוט סתם עולה לאט לאט בצורה ליניארית, אלא ממש בצורה אקספוננציאלית כזאת. אומנם הייתה התפתחות, אבל אנחנו גם רואים בהתפתחות האנושית עד כמה ההתפתחות במאה ה-20 היא בכמה וכמה מכל אלפי השנים הקודמות. וזה גם צריך לתת לנו איזו מין הסתכלות, עד כמה ההתפתחות לא האנושית אלא בנשמה, כי הכול בא מתוך הנשמה, עד כמה ההתפתחות בנשמה היא פתאום פרצה כך. לכן האגו, בכלל כל התכונות האגואיסטיות, התחילו במיוחד במאה ה-20 לצאת ולהתפרץ, והביאו מצד אחד להתפתחות הטכנולוגית והמדעית, ומצד שני גרמו לירידה הרוחנית. האגו שעולה, אם כנגדו אין תיקון, אז זה מה שקורה. לכן היו מלחמות עולם וכל מיני דברים, וחכה, המאה הנוכחית רק התחילה.

מה שקרה, שלפני זה, כל אלפי השנים, אני מדבר נגיד על עמנו, היו הרבה מאוד חכמים מקובלים גם בארצות המזרח, גם בארצות אירופה, שפשוט הם היו כך מתוך זיכוכם. הרצון לקבל לא היה גדול, ומספיק היה ללמוד תורה בכל מיני אופנים, כדי להתחיל לקבל ממנה התרשמות מספקת כדי להרגיש את הרוחניות. הם היו בהשגה רוחנית קטנה פה ושם, אבל ממש כמעט כולם, אני הייתי אומר שכולם. וכך היה עם כל רב בכל כפר אפשר להגיד. אני מדבר נגיד על האזור שלי, איפה שאני גדלתי והרב'ה, אלו אזורים סמוכים, שם היה אותו מצב.

נגיד בכפר, יש רב שהוא מקובל, והוא מלמד כמה אנשים, יש לו קבוצה שנקראת חדר. זה חדר קטן ששם מתכנסים התלמידים שלו, ושם הוא מלמד אותם להיות מקובלים. חוץ מזה יש לו עדה משלו, סתם אנשים. והאנשים האלה הם סתם בעלי בתים, הם לא לומדים כל כך תורה, לא בא להם ואין להם לזה לא ראש ולא שום דבר. אלא מה שהם עושים, הם באים להתפלל, לקבל ברכה, ואחר כך הולכים לכל מיני עיסוקים. במה אפשר לעסוק בעיר? במסחר. ברוסיה בפרט, בכל המדינות האלה לא נתנו לעסוק לא בתעשייה ולא בחקלאות. אז היו כאלה שהרוויחו הרבה כסף, והיו כאלה שגוועו מרעב.

העשירים שהם היו המטומטמים בתורה ולא הבינו בה כלום, הם באו, נשקו את היד של הרב, נתנו לו כסף, ולא היו צריכים יותר חוץ מברכה להרוויח בעסקים. ומתי שהרב מת, הם ידעו שיש עניין זכות אבות, שהבן יורש את הכול מאבא, הרי הוא גדל אצל אבא, בחדר שלו, בעריסה בבית האבא, האבא נתן לו לאכול, בקיצור, ברור שזה כך. בצורה הבהמית כך התייחסו לילדים, לפי מי הוא. הם התחילו לקבוע מי יהיה הרב אחרי שהקודם נפטר, ובחרו בבן, במקום בתלמיד הראשון מהחדר של המקובלים.

תלמיד: אבל התלמיד הראשון מהחדר היה בעל הישגה?

התלמיד הראשון בחדר, ולא רק הוא, אפילו כמה מהם היו כבר בעלי השגה, אבל לא הייתה להם אפשרות לקבוע משהו. "מי אתם בכלל? ישבתם שם, למדתם, אנחנו החזקנו". איזשהו גביר היה אומר, "אני החזקתי אתכם, אני נתתי כסף גם לרבי וגם לכם, אז תשבו, תמשיכו ללמוד" ועל הבן שלו אמר, "הוא יהיה, תראה איזה יפה הוא, איך הוא הולך, איזה חשוב הוא, חתיך כזה", וגמרנו. עד שהמנהג הזה התחיל, החסידות באמת הייתה חסידות.

זאת אומרת, שהמנהג הזה היא בחסידות, כדי לקבוע את החדר לכל רב גדול, שבהמשך יעשה הפצה בצורה כזאת, שייקח מהעדה שלו בחורים טובים, ויעשה מהם מקובלים.

למשל כך ייסד הבעל שם טוב את החדר שלו, אבל אחר כך, אחרי מאתיים שנה, במקום התלמיד הראשון מהחדר של הרב'ה שהיה בעל השגה, בעלי הבתים שבינתיים החזיקו את כל העניין בכסף, לא הבינו מי הוא ומה הוא, "מה אכפת לנו, אנחנו צריכים את הבן וזהו. כתוב בתורה, שהבן יורש את האבא, ובכלל, לבן בכור מגיע פי שניים, אז מה אתה מדבר".

תלמיד: כשמקובל יודע שהוא הולך להסתלק, הוא רוצה לעשות איזה דברים לפני שהוא עוזב?

האמת, זה לא כל כך עזר, ובדרך כלל המקובלים עבדו בצורה כזאת שלא הנהיגו את זה בצורה ברורה. ככה זה היה נהוג, אני ראיתי את זה על הרב שלי.

תלמיד: למה זה?

לא יודע. הוא ידע על זה שהוא הולך להסתלק לפחות חצי שנה קודם, אם לא לפני זה. אני הבחנתי שלפחות חצי שנה מראש הוא כבר ידע לפי הרבה סימנים. בדרך כלל הוא דאג ללולב, לאתרוג, לארבעת המינים, לכל מיני דברים. היו רואים. אני ראיתי את זה גם בטיולים, בשיחות, אבל לא אמר כלום. המקסימום שעשה זה נתן לי "שמעתי", אמר "את זה תיקח, זה שייך לך", זהו.

אבל ככה בצורה מסודרת, משהו להגיד? שום דבר. ובבית היה מצב מאוד מסובך, היו שם קרובים, והרבה, משפחה גדולה מאוד של קרובים, וביניהם היו יחסים לא פשוטים. והיו חסידים, כאלו שנשארו מהתלמידים של בעל הסולם, שהיו האבות שלהם, אז לאבות האלה נולדו בנים, והבנים האלה כבר נשארו במקומם. מה הם אשמים שהם נולדו אצל אבא שהיה תלמיד של בעל הסולם, ולהם אין בזה יד ורגל, כלום. אבל הם נשארו ליד הרב'ה, אז היו כמו חסידים שלו. את זה הוא קיבל בירושה כביכול. והיו תלמידים שהרב'ה שהיה צעיר, צירף לעצמו מבחורי ישיבות, הוא הלך בגיל צעיר לתת שיעור ב"מתן תורה" באיזו ישיבה, ומשם באו אליו ילדים, כמו מילר ועוד כאלו.

והילדים האלה התחתנו והתחילו להיות לידו. הם היום בגילי כולם, אבל הם ממש מגיל 15, 18, כבר הכירו את הרב'ה וגם התנהגו בצורה כזאת. רובם היו מגיעים לשם פעם בכמה זמן, או בשבת או בחגים, בסעודת ראש חודש. והיו תלמידים שאני הבאתי מתל אביב, הם היו קבוצה גדולה, בסביבות ארבעים חמישים איש, והם היו יותר חמים. זה היה בית כנסת כמו מדינה עם המון זרמים, והרב'ה היה בצד ולא רצה להתחיל להתעסק בזה, זה היה בלתי אפשרי, כי אז אתה שוקע בזה ולא נשאר לך כלום.

אלא היה לו קו משלו, "ככה אני חי, אני מדפיס מאמרים, מוציא מאמרים, אני נותן שיעור בוקר וערב". הוא אמר ככה, "המכולת שלי צריכה להיות פתוחה". זהו. החנות שלי צריכה להיות פתוחה, מי שרוצה יבוא וייטול. ובכלל, אני ניהלתי את חשבון הבנק שלו, קניתי מצרכים בשבילו, נסעתי איתו יומיים בשבוע לטבריה. זאת אומרת, הסתובבתי לידו רוב שעות היום, כשתים עשרה שעות לידו ושתים עשרה שעות לא לידו, והוא לא אמר לי כלום, ולא רצה לקבוע שום דבר, מה הוא יקבע בקהל כזה?

את זה אני מספר לך, אבל אתה לא יודע. בשביל מה? איזה בלגן, מה הוא יעשה? מה אפשר לעשות בצורה כזאת? ואני חושב שמקובל שנולד ברוסיה, פולניה, גם הוא חשב כך. הם צריכים התקדמות רוחנית, יש להם, נתתי להם את הדרך, הם יודעים מה הם צריכים לעשות - אהבת חברים, קשר ביניהם, אז הגדול מהם יהיה הגדול.

אם לא מה שאני אגיד, יהיה מישהו אחר, אז הוא יהיה מנהיג מפני שהם עדיין שייכים קצת לרוחניות, קצת לגשמיות, אז צריך להיות מנהיג, לא מי שיודע יותר טוב, אלא מי שיודע להחזיק את כולם יותר טוב, עם קצת כושר מנהיגות, לא רק עם גודל ההשגה. יש את אלו שהם גדולים בהשגה אבל לא מסוגלים לעבוד במעשה. כמו רבי שמעון למשל, לעומת רבי עקיבא, נתנו לו לכתוב את הזוהר, ורבי עקיבא שום דבר לא השאיר לנו. ככה, בגמרא פה ושם וכל מיני דברים, אבל ממש, את היסודות לעבודה שלו כתבו רק שני תלמידים, אחד גמרא ואחד זוהר, והוא בעצמו שום דבר. אז הגודל לא אומר על הביצוע במישור העולם הזה. לכן ככה זה נעשה.

גם בחירה חופשית יש בזה, ועוד הרבה דברים, זאת אומרת סיבות למה זה ככה. איך שלא יהיה, הדבר הזה לא היה מחזיק יותר מאשר עד המאה ה-20. ובמאה ה-20 כשהתחיל להתפרץ הרצון לקבל, שהרשימות התחילו ממש לצאת ולבעור בתוך כל אדם ואדם, אז זה נפל גם כך וגם כך. אז כולם פרצו את כל הגדרות, כולם נעשו חילונים, חוץ מחלק קטן ממש, ואנחנו רואים איך הדבר הזה בא ממש לעינינו איכשהו היום.

תלמיד: למה זה עזר לך?

מה עזר לי?

תלמיד: שהוא לא אמר לך בפירוש.

לא עזר לי כלום, אני לא רציתי שום דבר. אני לדוגמה, לא באתי ואמרתי, "חבר'ה בואו נעשה עכשיו חבורה, קבוצה גדולה, מיוחדת", שום דבר. אני ראיתי עם יש לי עסק. גם ליד הרב'ה שהייתי כל הזמן הזה, ואני הבאתי אותם וכולם ידעו שאני שייך לרב, שאני נוסע והולך איתו ועושה הכול.

לדוגמה, הוא היה שלוש פעמים בבית חולים במשך הזמן הזה, כל פעם חודש ימים, אז אני הייתי בבית חולים חודש ימים. הם למדו ועשו את כל הפעולות בבית כנסת, ואני הייתי חודש ימים ממש קשור אליו. אבל היה לי ידוע שאני לא אלך, זאת אומרת, הניתוק הזה פחות או יותר היה, ולא היה לי שום דחף מיוחד לעשות משהו.

גם היום, זה בלתי אפשרי. אלו זרמים. בחודש האחרון יש שנזרקו מבית הכנסת הזה של הרב'ה, מחזון איש 81. לפעמים מתכנסים, כל אחד בא לשבת קצת לאכול ולדבר על העניינים, שניים שלושה, אולי שלושה ארבעה, אם כן. וכל העסק לגמרי לגמרי התפורר.

תלמיד: איך הם בחיצוניות?

בחיצוניות הם חרדים, כמעט ואין שם כיפה סרוגה, אלה ההיפך, הם הולכים עם לבוש ארוך מה שלא היה ליד הרב'ה, להרבה יש ילדים שנמצאים בחיידרים, שלומדים אפילו ביידיש.

תלמיד: לפנימיות זה טוב?

אני לא אומר על פנימיות, אני אומר על חיצוניות. אדם שיכול בצורה כזאת להחזיק פנימיות, זה אדם מיוחד.

תלמיד: הוא בטוח ראה במה זה עוזר לך שהוא לא אומר עליך בפרהסיה.

אני בטוח שלא הייתה לו שום כוונה שאני אהיה איזה מין מנהיג כאן, מה פתאום. גם אני בעצמי לא חשבתי אף פעם על זה.

תלמיד: אבל הוא אמר לך, תפתח קבוצה גדולה.

לא, זה היה עוד לפניו כשהלכתי להרצות, לעשות הפצה וכתבתי ספרים, זה עוד היה לפניו. אבל אני בכלל לא חשבתי על זה. אני ראיתי וכל כך הייתי חי את הדבר הזה, כך שהייתי בחייו בשמחה לוקח אותו ובורח לאיזה מקום מכל הג'ורה הזה. בשביל מה?

כך צריכים הדברים להתגלגל.

תלמיד: אפשר לשאול על המאמר?

אני לא רוצה כל כך להתעמק בו.

אני אומר שוב, יש שתי מדרגות, עליון ותחתון, והנהגת העליון כלפי התחתון היא בשתי צורות, זכות וברית. שני הדברים האלה הם מאפשרים לתחתון לעשות פעולה חופשית בבחירתו.

(סוף השיעור)