סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת" (מוקלט מתאריך 15.12.2020)
שיעור 90|3. led 2026
לכל השיעורים בסדרה: העבודה באמונה למעלה מהדעת
שיעור בוקר 03.01.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 15.12.2020
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/VlrrqhgU?activeTab=transcription&mediaType=video
אמונה למעלה מהדעת:
העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא "עבודה באמונה למעלה מהדעת", קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מספר 44.
שוב אנחנו צריכים לחדש את העבודה שלנו, מה לעשות, כך אנחנו [עושים] פעם אחר פעם. לא בפעם אחת אדם מגיע למטרה, לא בקפיצה אחת אלא כמו שכתוב "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי"1, כמו שבעל הסולם כותב לנו שכך, שהבורא עוד קצת פותח לנו את שדה העבודה ואנחנו משתדלים להתקרב זה לזה, זאת אומרת אליו, והוא נמצא בינינו עוד פעם ועוד פעם, וכך פעם אחר פעם.
ולכן כשאני פותח מסך מחשב ורואה את כולכם לפני השיעור, אני רואה שבאמת החברים היקרים שלי נמצאים יחד איתי ואנחנו בלחזק זה את זה, בלהחזיק זה את זה נעשה עוד צעד קדימה וכך נתקרב למטרה וסוף סוף נרגיש את עצמנו ששייכים לרצון אחד כלול מהרבה רצונות ושהקשר בינינו הוא לא ברצונות עצמם אלא למעלה מהרצונות, בדרגת בינה, באמונה למעלה מהדעת. ואז אני מסתכל על כל החברים שלי שכל הרצון שלהם וכל המטרה שלהם היא כדי להגיע להיות כאחד וזה משמח אותי, נותן כוחות וכך אני רואה שיש בשביל מה לחיות, יש עם מי לעשות את המלחמה. זאת בדיוק המלחמה שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לדרגת הבינה, לחנוכה, וכך נתקדם.
אבל מה שמחזיק, מה שמשמח, שישנם הרבה אנשים ואנחנו כבר משתדלים בזה והכוח העליון שמאיר עלינו, על כל העולם, הוא בחר בנו ואנחנו צריכים להרגיש גם אחריות עבור כל העולם, איך אנחנו הולכים קדימה ורוצים למשוך אחרינו את כל העולם. לכן כך אנחנו נתקדם.
הבורא עוזר לנו, מיום ליום אנחנו מרגישים איך העולם גם מקבל בהתאם לזה מנה חדשה של הלימוד על האינטגראליות של העולם, עד כמה שכולנו תלויים זה בזה, אמנם לא בצורה יפה, אז בצורה הפוכה, לא חשוב, בכל זאת הנושא זה אותו נושא, להראות לכל אדם ואדם בצורה הדרגתית שמסוגל לעכל, עד כמה שהעולם הוא מערכת אחת שהיא בסופו של דבר תתגלה כמערכת אדם הראשון, כנשמה אחת. וחוץ מזה שזה מתגלה, אנחנו נשתדל באותו קצב שגם ההתגלות, התלות ההדדית בינינו, שתהיה חיובית. היא מתגלה כשלילית ואנחנו נגלה כחיובית.
לכן הפנדמייה, כל המצבים שעכשיו עוברים בכל העולם, רצים אחרי חיסון, את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לראות, בכל זאת העולם כולו דן בבעיה אחת, זה כבר כל כך יפה, זה כל כך טוב, אפילו שזאת מכה שעוברת על כולם, כתוב "הקדוש ברוך הוא, במה שמכה, בו מרפא"2 ולכן זה הריפוי עצמו, שכל העולם מרגיש אותה מחלה, אותה בעיה, אותו חוסר אונים. ונקווה שאנחנו נחזק בזה את עצמנו עוד יותר. ועד כמה שהקרבה בינינו רק תרגיע את כל העולם, היא תביא לכל העולם את מידת הביטחון, היא תרכך את כולם שיהיו אנשים קרובים זה לזה. עד כמה שאנחנו נתקרב בדרגה שלנו זה לזה, בין כל חברי בני ברוך, כך אנחנו גם נגרום להתקרבות בין עמים ומדינות ביניהם.
וודאי שיתגלו עוד ועוד בעיות, אבל זה כדי שאנחנו נייצב את העבודה שלנו כל פעם בצורה יותר ויותר מתקדמת. ולכן אני מאוד שמח שאנחנו מסתכלים על החברה שלנו ממש כקומנדו אחד שמוכן להילחם עם הכוחות שמפרידים בינינו. כי בכל אחד ואחד יש איזשהו כוח דחייה שרוצה להישאר לבד, שרוצה להרגיש את עצמו שהוא לבד והאחרים מחוצה לו, אלא בכל זאת המלחמה היא עד כמה אני ארגיש את כולם שהם מתקרבים ונכנסים לליבי. וכך אנחנו נלחמים במלחמה שלנו נגד האגו, ואנחנו כובשים אותו ורוצים להכניע אותו ודווקא עליו לבנות את כל הבניין של המקום שבו הבורא מתגלה. זה ייצא.
אנחנו צריכים ללמוד עכשיו קצת יותר איך אנחנו יכולים להיות קרובים לבורא בזמן הירידה, בזמן הנפילה. זה גם מתוך אמונה למעלה מהדעת, עד כמה שהדעת עולה, אני עולה עוד יותר, עד כמה שאני נופל ויורד, אני גם נמצא למעלה מזה, זה לא פשוט. יש בזה הרבה אופנים איך להיות למעלה מהמצבים שלנו.
ולכן תראו את עצמכם, אנחנו עברנו כנס, ישנם אנשים שזה השפיע עליהם לחיזוק, ישנם כאלה שהתחזקו ליום יומיים ואחר כך נפלו. יש גם אנשים שנמצאים בירידה, מתקררים ומתקררים וחוזרים למצב יום יומי ומי שהיה איתנו בכנס כבר לא נמצא איתנו בשיעורים אלא אולי יבוא בכנס הבא או באילו אירועים מיוחדים.
זאת אומרת אנחנו צריכים לראות את עצמנו כך שכל יום יהיה כמו בכנס, ממש כך, ולא נתעייף מזה. אין שכחה ואין עייפות בעבודה רוחנית. למרות שכתוב "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים"3 שאתה נמצא במצבים כאלו שנותנים לך מלמעלה בכוונה, אבל אז אתה משתמש בכוח החברה ובכוח האמונה, בכוח הבינה. מרוקנים לך כלים, מראים לך כלים ריקניים והם צריכים להיות מלאים באור חוכמה, כמו שהיו באדם הראשון ועוד יותר. אבל אנחנו מרגישים אותם ריקים ולכן אנחנו כאילו עוזבים מצב כמו שהיה בכנס ולא מבינים שזה כלים חדשים שמתגלים עכשיו. הם לא כמו שהיו קודם, אנחנו צריכים להכין אותם לפעולה הבאה, לקבל בהם מילוי ותיקון וכך להיות.
לכן עליות וירידות, צריכים ללמוד איך להיות גם בעליות וגם בירידות בדבקות בינינו ועם הבורא. ורק במצבים שאנחנו נלמד איך להיות תמיד יחד, אנחנו נוכל לנצל ולנצח את האגו שלנו, יצר הרע. ובכל מצב ומצב אנחנו נדע איך אנחנו משתמשים בו ולא שיש מצב שהאגו מתנפל עלי, שמתגלה ואז אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו כאלה אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להשתמש בכל הכלים שיש לפנינו, זה בכל זאת כלי כל כך גדול. נשתדל, יש כאן הרבה על מה לדבר.
שאלה: אהבת חברים זה מה שהשגנו, מה שאנחנו מפתחים בשיעור הבוקר, זה הדבר הכי יקר בחיים ובהמשך היום הבורא כאילו תופס לאדם את הראש והאדם נמצא בכל מיני עניינים חיצוניים, האם בכלל אפשר לנצח במלחמה הזאת איכשהו כדי שנמצא כל הזמן באהבת חברים?
ואיך אתה מתאר לעצמך את הניצחון שלנו? נגיד שאנחנו מצליחים, מה זה נקרא שאנחנו מצליחים, על ידי איזה כוח ולאיזה מצב אנחנו מגיעים אז? תתאר לי.
תלמיד: לכל הפחות להחזיק בלב כל הזמן קשר עם החברים, עם הבורא, עם הקבוצה, ששום דבר לא יסיח את דעתי מזה.
אתה מבין, אתה איש טכני, בכל זאת שייך לחומרים, שייך לכוחות, אתה חושב שיש משהו בעולם שלא מתחדש, שיכול כך להתגלות ולהיות לנצח?
מיסוד הבריאה, מפני שאנחנו כולנו נמצאים בשליטה של שני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה, פלוס ומינוס, איך יכול להיות שיהיה בין פלוס למינוס מצב שלא משתנה? זה בלתי אפשרי. זה פשוט לא יתקיים. אתה חייב כל הזמן לחדש, אחרת אנחנו חיים לא בנתון עצמו שזה פלוס ומינוס ויש איזה הפרש ביניהם, אנחנו חיים בנגזרת. אתה יודע מה זה נגזרת למדת טכניקה, למדת מתמטיקה.
זאת אומרת שלא את הנתון עצמו פלוס ומינוס, אלא מה שנוצר מהם, מה שמתחדש מהם כל פעם, את זה אנחנו צריכים, את זה אנחנו מקבלים ברוחניות, רק לפי זה חיים. הנתונים הרגילים, פלוס ומינוס, כל מיני דברים, זה בעולם שלנו, זה דרגת חי. דרגת המדבר, הרוחני זאת אומרת, שהוא כל הזמן חי, בכמה אני מוסיף, וכמה נתווסף בי, ואם אין תוספת אז זה אפס. זה לא חשוב שאני נמצא בדרגת אלף, אם אין תוספת לאלף ואחד זה נקרא שאני מת. כך אנחנו חיים, כל הזמן בתוספת, בתוספת, בתוספת.
אנחנו מרגישים את זה גם בחיים שלנו באהבה, רב"ש היה אומר, אהבה זה חיה שאתה כל הזמן צריך לתת לה לאכול, כל הזמן להאכיל אותה ואז בצורה כזאת היא חיה, ברגע שאתה מפסיק לתת לה לאכול, היא מתה.
לכן תסתכל על האישה, היא רוצה כל הזמן לשמוע ממך שאתה אוהב אותה, עד כמה שהיא כזאת יפה וכזאת טובה וכזאת זה וזה וזה. זה הטבע הנכון שאתה כל הזמן חייב לחדש, אתה לא יכול להגיד לה "נתתי לך טבעת וזהו, אנחנו כבר בעל ואישה, לא חתן וכלה, לא גבר ואישה, זהו אני כבר פטור", לא. אתה חייב בכל זאת לחדש, לחדש כמה שאפשר, זה לא פשוט אנחנו יודעים, אבל אתה צריך כל הזמן, יום יום לחדש את האהבה. אהבה לא יכולים לעזוב.
אהבה זה השם הכללי של החיבור, לכן אנחנו שקמים בבוקר אין לנו חיסרון, אז צריכים לעבוד על חיסרון ואחר כך מתוך חיסרון לעבוד על החיבור, ואת החיבור להביא למצב שאנחנו נרגיש כמה אנחנו זקוקים זה לזה, כמה אנחנו בזה דווקא מגיעים לייצוב של הכלי, לגילוי הבורא, ובזה הוא מצפה להתגלות. זה כמו שכתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", שהבורא מתגלה כתוצאה מהמאמצים שבינינו.
שאלה: מהו הביטחון שלנו?
במאמצים שלנו, בזה שאנחנו כל הזמן נמצאים בנטייה מתגברת, מתחדשת, גדלה לחיבור ואנחנו רואים בזה שאנחנו מנצחים, שאנחנו מצליחים [להתגבר] על האגו שלנו שכל הזמן רוצה לקבע אותנו, לכבות, להוריד אותנו לקרקע. כל הזמן כל הזמן אתה צריך לעבוד, זה בעצם הטבע, אפילו הטבע של העולם שלנו. אתה יכול לתאר לעצמך שחלקיקים, אלקטרונים, פרוטונים יכולים לעצור? זה בלתי אפשרי אז כל החומר נעלם, כל החומר קיים אך ורק מתוך אנרגיה שכל הזמן חיה ומתחדשת בו ומסובבת אותו, אין אחרת.
ואותו דבר אנחנו צריכים לעשות כלפי המטרה הרוחנית. אם אתה רוצה להגיע אליה אתה צריך להיות כל הזמן בהתחדשות, על זה כתוב "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו סומכים כל אחד על האחרים שבמצב שאני נופל הוא קם וכן הלאה וכך אנחנו מתקדמים.
לכן אם יש לנו עשרה חברים לקבוצה, או כמה שיש בינתיים, אנחנו כן יכולים לעשות עבודה שהיא התקדמות בלתי פוסקת למטרה.
שאלה: הכנס עבר והייתה גדילה ועכשיו דיברת על זה שיש לפנינו ירידה שהיא בלתי נמנעת ומתבטאת בדאגה ואולי אפילו פחד שתגיע איזו מנה של שנאה, והאם החברים יצליחו להחזיק מעמד. והפחד הזה לא ברור. כי ברור מה קורה בירידה ובעליה, אני יודע מה לעשות, כי כל בוקר אתה מסביר. אבל בפני המצב שצפוי להגיע, איך להילחם בזה?
לא צריכים להילחם עם מה שקורה, אלא אנחנו צריכים לקבל את זה נכון. לא לדחות את זה, אני צריך את כל הירידות האלו, כי בזה הבורא מגלה לי עוד עומק נוסף בכלי השבור.
איך אתקדם למטרת הבריאה, אם לא אקבל עכשיו עוד תוספת מהכלי השבור? אני כאילו עומד כאן בעבודה ומחבר את הכלי, נגיד איזו קערה מהחלקים שנשברו. אז כל פעם מתגלה לי עוד חלק שאני צריך לחבר ועוד חלק לחבר ועוד חלק.
מה שמתגלה בנו, החסרונות, העייפות, חוסר ההתעניינות זה חלקים שבורים מהרצון לקבל שלנו שאנחנו צריכים גם לחבר אותם יום יום לאותה הנטייה שלנו, לאותה הליכה, לאותה המטרה שאנחנו הולכים אליה, עד שאנחנו מגיעים לסאה לכלי שלם.
ולכן בואו נסתכל על זה בצורה כזו שזה עזר כנגדו, כמו שכתוב שאדם צריך להודות על הרע יותר ממה שהוא מודה על הטוב, כי זה שהבורא מגלה לנו רע, זה סימן שהוא רוצה שאנחנו נתקדם.
בואו לא נסתכל על מה שקורה לנו כמו אנשים שלא מבינים מה קורה בחיים שלהם, אלא נקבל את ההשגחה בצורה נכונה. אז אם יש לי עכשיו הכבדת הלב ואני לא יכול, לא רוצה ללמוד, לא רוצה להתחבר, לא רוצה לשמוע אפילו מה שמדברים, זה הכול כדי שאני למעלה מהדעת אתעלה מעל זה ואמשיך. ואני לא יכול, אין לי כוח. אין לך כוח, [אז] בסדר, מה לעשות? יש לך קבוצה.
ואז אני נמצא לידם ופותח את האוזן שלי ומה שהם אומרים, גם אני אומר. ואני מסתכל נגיד עליך שנמצא שם בבישקק או באיזה מקום ואתה מדבר דברי התעוררות, כמו ששמענו לפני השיעור. ואני שומע, שומע, ושומע אין לי בזה שום דבר, אבל אני מחייב את עצמי לשמוע. לא נגד, אלא כאילו אני מסכים, כאילו שאני רוצה, כאילו אני נכלל בחברים, כאילו שאני לא נמצא בכלל עם הרצונות שלי, עם מחשבות שלי. אני רוצה להתבטל כלפיהם ממש להיטמא בהם, זה נקרא "הכנה לשיעור", שכל אחד שרוצה לעורר עכשיו את החברה, אז אני הולך עימו, נכלל עימו.
ואני אומר לכם, אני לא יודע איך אפשר אחרי רבע השעה הזו שאנחנו נמצאים לפני שיעור, איך אפשר להישאר אחרי זה לא מוכן לשיעור עם הלב שבור, עם הלב קר. זה סימן שאתם לא משתמשים נכון באותה רבע שעה של התעוררות כללית, כי המטרה שלנו ברבע השעה הזו, היא שאני נכלל. אני לא רוצה לשמוע את עצמי, אני רוצה לשמוע אותם, בלי לעשות ביקורת עליהם ובלי לשמוע את עצמי. רק להתכלל בתוכם ולזרום איתם כמו שאני כעובר בתוך האימא, כך אני נכנס בתוך הקבוצה הזאת שעכשיו מעוררת את כולם.
זו אמנות. צריכים ללמוד מה לעשות, איך לבצע את זה. אבל אחרי שאתם רואים איך אפשר את זה לעשות, אין שום בעיה. אתם מקבלים מהם התפעלות, התעוררות, וזה מה שהבורא הכין לנו, שכך אנחנו נעשה. ואז אתה נכנס לשיעור, והשיעור לוקח אותך לדרגה הרוחנית הבאה. כך אנחנו צריכים לעשות.
שאלה: זאת אומרת, שכשקמים בלי חיסרון אנחנו צריכים לעורר חיסרון. אז על ידי הטכניקה שתיארת עכשיו של ההתכללות בקבוצה, אחרי רבע שעה אני אמור להרגיש חיסרון לשיעור? זה הסימן?
כן. כשאני קם לשיעור, תאמין לי, אני קם כמו חיה שאין לה לא רגש ולא שכל ולא כלום. לפעמים נשאר משהו מהערב הקודם, כשעבדתי הרבה עם החומר, עם כל מיני דברים. אבל זה בדרך כלל.
ואני אומר לכם, שראיתי את זה על הרב"ש, כשהיינו נוסעים לטבריה או לאיזה מקומות אחרים, הוא היה קם בצורה כזאת, שהוא לא מבין כלום, לא מרגיש שום דבר. הולך לשירותים, רוחץ את הידיים, הפנים, מתיישב ליד השולחן, ואומר, "נו, בוא נשתה קפה". אני מביא לו כוס קפה, הוא יושב ואין לו ממי לקבל התעוררות. אבל עוד קצת, ועוד קצת יושב בשקט.
אחר כך אני מתחיל לקרוא. הוא שומע. אני מתחיל לקרוא משהו מבעל הסולם. ואז כשהוא שומע, הוא מתעורר כמו צמח שנובל ועכשיו משקים אותו במים, ואז הוא קם, קם, קם, כמו שאתה רואה בסרטים מצוירים, שככה, תוך חצי דקה יש לך עץ וקודם לא היה כלום ופתאום בא לך ככה. וכך אתה רואה איך אדם מתעורר.
זה מה שאנחנו צריכים ללמוד לעשות, זה מאוד מאוד חשוב. זו טכניקה שכך אנחנו עולים באמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: אז הטכניקה הזאתי שאני קם בבוקר, כמו שציירת, אני פשוט מתמסר
ב-100% למה שאומרים החברים, ולא מפעיל ביקורת, ורק רוצה להתכלל ולזרום איתם?
כן.
תלמיד: תוצאה מזה?
קמה קבוצה שהיא פועלת. אתה רואה, היום היו האיטלקים, כולם בחולצות לבנות, מסודרים, יש להם שפה כזאת מיוחדת. איטלקית שפה מאוד יפה ואיך שהם דיברו, אני קבלתי מהם התפעלות רבה.
תלמיד: מה עשית? אני גם רוצה ככה, כמו שאתה מתאר.
אני אגיד לך. קודם כל אני מודה להם שהם מעוררים אותי שאני אגלה את הנשמה שלי. שאני אתקרב לכל הכלי הזה ובתוכו לבורא. ויש חלק שהוא עכשיו מקבל על עצמו תפקיד ומושך אותנו כולנו. ודווקא בזה.
אנחנו לא כל כך מתקדמים בזמן הכנס, אנחנו מתקדמים בימים הרגילים. אלה הם ימי העבודה שלנו. כנס זו תוצאה. אבל ימי העבודה האלה זה חשוב. כמה שאני נופל וקם, מתחבר, מתייאש. כי אי אפשר יום בלי לילה.
שאלה: האם תוכל, בבקשה לומר, איך לעבוד נכון עם החיסרון במשך היום באופן מודע?
הכי טוב אם במשך היום אתה מתאר לעצמך שאתה שוב ושוב מחדש את הקשר שלך עם הקבוצה, או עם הכלי העולמי. מחדש את הקשר בצורה רגשית. וכל פעם יש לך גישה חדשה, רגש חדש.
אתה בונה בזה מצבים חדשים, רוחניים. אתה מעלה בזה כל פעם את האמונה למעלה מהדעת, וכך מתקדם. צריכים להשתדל לעשות את זה, אפילו כל חצי שעה , שעה, שכל אחד יקבל בטלפון שלו תזכורת, אפילו בלי לדבר, בלי כלום. שתחזיר אותו להכרחיות לחדש את הקשר עם הכלי העולמי.
שאלה: אחד מתפעל מההכנה והשני לא מתפעל. איך זה שלא מתפעל מההכנה יכול להתפעל מהר? לא ברורה הטכניקה כאן.
זה סימן שהוא מזלזל באנשים שהוא רואה לפניו על המסך. סימן שהוא מזלזל בהם, ולא רק בהם, אלא גם בבורא, שמושך את האנשים האלה, מייצב אותם לפניו, כי הבורא דרך האנשים האלה רוצה לעורר אותו.
סימן שהוא לא מחשיב שום דבר ששייך לרוחניות, כי זה המפתח שאיתו הוא פותח לעצמו עוד מדרגה אחת להתקרב למטרת הבריאה, לתיקון. והוא צריך לדעת שככה זה.
אם אחרי כל ההפצרות, כל ההשפעות עליו הוא בכל זאת לא מתעורר, הוא צריך לשבת וכל הזמן לחשוב על זה שהוא לא מתעורר, אבל לא לעזוב את המצב. "אני לא מתעורר". כל הזמן להגיד לעצמו כך "אני לא מתעורר", "אני לא מתעורר".
ובינתיים הוא רואה שבכלי העולמי סביבו כולם בוערים, מדברים, והוא לא עושה ביקורת עליהם, אלא מדבר על עצמו. "אני לא מתעורר", "אני לא יכול להתעורר". מה הלאה? תביעה לבורא. "למה אתה נותן לי מצב שאני לא יכול להתעורר ממנו?" כי ברור שגם הכוח השלילי וגם הכוח החיובי פועלים על האדם מלמעלה. זה הבורא שעושה את החושך ואת היום.
אז "למה אתה עושה לי לילה כזה, חושך כזה, שאני לא יכול לראות שום דבר? מטרה, התעוררות, התרוממות, כי יש מצבים אחרים שאני נדלק ומוכן לעשות הכול למען ההשגה הרוחנית. וכאן לא". אז תתחילו לדבר. תתחיל לדבר עם הבורא, הבעיה היא שאין קשר לבורא שהוא מייצב לך את המצב.
שאלה: להיות ערני וצלול בסוף ההכנה זה המצב הרצוי?
לא ערני, אלא בוער. בוער. אדם צריך להגיע לתחילת השיעור כבר במצב שהוא בוער.
תלמיד: כלפי מה בוער? מה זה בוער?
בוער, הוא רוצה תיקון, הוא רוצה חיבור. הוא רוצה בחיבור לגלות את הבורא. אחרי ההכנה הוא צריך להיות מוכן לזה שיש לפניו מטרה ועכשיו הוא עכשיו הולך לעשות לקראתה כמה צעדים. אחרת מהו השיעור? שיעור זו מנה, מידה, אתה יודע מה זה? זה לא (lesson). במידה הזאת אני עכשיו הולך להתקרב לתיקון הנשמה. תיקון הנשמה זה אדם הראשון, אדם שחלקו שבור, ואנחנו הולכים עוד ועוד לתקן אותו.
שאלה: הכנס היה מאוד אינטנסיבי וקרה לי משהו מוזר. ביום שלמחרת לא הצלחתי לשמוע חמישה שעונים מעוררים, ולא הצלחתי לקום לשיעור הבוקר. התעוררתי אחרי השיעור, שמעתי את השיעור אחרי, והרגשתי שאני כאילו מחוץ לרוחניות שנה וחצי. ככה הרגשתי וזה נתן לי כזאת ירידה. האם יכול להיות שהבורא לפעמים נותן לך הגדלה של הרצון באמצעות מצבים כאלה?
כן, זה אומר שאתה צריך לפעמים להרגיש שאתה בעצמך לא יכול לקבוע שום דבר, אלא הכול תלוי בכוח עליון. אם הוא מעורר אותך אתה קם. אם אתה מודה לו שקמת, ואתה אומר ש"כן, הכול בחסדי הבורא" זה בסדר.
אם אתה לא עושה את זה, אז הוא לאט לאט מלמד אותך שהכול תלוי בו. קמת? אתה צריך להגיד שקמת בזכותו. תגיד "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי, שאני עכשיו עומד לפניך ואני הולך להתקרב אליך עוד יותר ויותר. "תודה לך בורא".
כתוב ש"לא יהיה לך א-ל זר". שהבורא לא יהיה לך רחוק, זר. תנסה להתקרב, תנסה לדבר עימו בצורה שאתה יכול לדבר עם אדם מאוד מאוד קרוב, הכי קרוב שיכול להיות, כי זה באמת כך. אין לך כוח, ואין לך מישהו יותר קרוב בכל המציאות מאשר הבורא. אז עם כל הבעיות, הכי קטנות, והכי גדולות, קודם כל הוא השותף הקבוע שלך.
שאלה: נראה שאחרי הכנס התחילה רמת לימוד חדשה. כאילו עברנו מבית ספר יסודי לאוניברסיטה. ההרגשה הזאת זו הרגשה נכונה של עבודה?
כן. אנחנו מקבלים זירוז כזה מהשמים, מהבורא, מפני שצריכים מהר מהר מאוד להגיע לכוח מיוחד שדרכו נוכל להשפיע גם על העולם. שהעולם יתחיל להרגיש שיש בתוך העולם קבוצה כזאת מיוחדת שיכולה להראות לכולם לאיזה כיוון העולם צריך ללכת. אחרת העולם יכנס למצבים מאוד מאוד מבולבלים.
העולם צריך עכשיו להתחיל לגלות מה באמת הסיבה לפנדמיה, מה הסיבה שבגללה לא נצליח, ומה הטבע דורש מאיתנו. העולם צריך לגלות שכולו אינטגרלי, שהוא חייב להיות מחובר יותר, ולא להרגיש מיום ליום יותר ויותר מחולק לכל מיני חלקים, בכל מיני רמות, ושאין שום קשר בין חלק לחלק. כך הוא צריך להרגיש, ויחד עם זה הוא צריך להרגיש עד כמה שבעצם מהטבע שלו הוא אחד, יחיד, מיוחד.
לכן מי שהולך לכיוון הפרדה, פיצול, רק יגרום לנזק. הם צריכים לגלות את זה לאט לאט, עד שזה יתגלה לכולם, בכל מיני רמות ואופנים, לגלות את האינטגרליות של העולם, זה נקרא לגלות את האינטגרליות של הנשמה האחת, של הכלי האחד. זו בעצם המטרה הקרובה של ההתפתחות שלנו, אנחנו צרכים להביא את זה לעולם, והעולם צריך לקבל את זה, לקלוט את זה, ואחר כך להתחיל להשתנות.
לפי זה לעשות החלטות חדשות בפוליטיקה, בכלכלה, בכל מיני דברים, ביחסים בינלאומיים, ביחסים בין כולם, בין האזרחים, הכול צריך להיות רק מתוך זה שכולנו נמצאים בקשר אינטגרלי בינינו. וכשאינטגרליות הזאת תתחיל להתגלות, היא תחייב אותנו עוד ועוד לכל מיני חיבורים, ואז תראו מה יקרה. רק בצורה כזאת, בנטייה לאינטגרליות של העולם, אנחנו יכולים להינצל ממלחמות, מבעיות, מצרות, ומכל הפנדמיות האלה. והן כולן עומדות בתור, אם אנחנו לא נביא את הכוח החיובי, יבוא הכוח השלילי כדי לחייב אותנו בסופו של דבר להתנהג נכון.
שאלה: במשך היום אני עובד בבית חולים, ואני רואה המון סבל של חולי קורונה. איך להתפלל על החיסרון הזה בשביל להגיע לחיבור, להחזיק את החיבור הזה?
אתה צריך להתעלות למעלה ממה שאתה רואה, ולראות את הסבל הזה ואת הדברים האלה מהדרגה שלך. זאת אומרת, ודאי שלטפל בהם כמו שאתה צריך לטפל, אבל לא להתכלל רגשית עם מה שאתה רואה בבית החולים. אתה צריך להביא להם תרופה, סתם להתכלל עם הסבל ולסבול איתם זו לא תרופה, אלא ההיפך, אתה נופל מדרגה רוחנית לדרגה הגשמית.
ההיפך, על אף שאתה רואה את הסבל, אתה צריך להעלות את עצמך באמונה למעלה מהדעת, שרק כוח החיבור יכול לעזור לך לטפל בהם.
ואז יחד עם זה שאתה נותן להם תרופות, אתה צריך לדעת שרק את החיבור אתה יכול להביא להם באמת כתרופה אמיתית. ולכן כל פעם שאתה רואה את הסבל, אתה צריך להתקבץ בפנים איתנו לחיבור עוד יותר עוצמתי, ולרצות שמתוך החיבור הזה יבוא אליהם כוח ההצלה, בסך הכול להתקדם עוד צעד אחד לצורה של אדם הראשון, המתוקן, זה מה שאנחנו צריכים.
שאלה: אחרי הכנס בעשירייה שלנו יש תחושה של התפעלות רבה, יש חשיבות גדולה, יראה, החברים מתקשרים זה לזה לפני השיעור, אנחנו התחברנו במאה אחוז. איך להחזיק במצב הזה, איך להוסיף עליו, איך להעביר אותו לעשיריות אחרות?
לחזק את מצב החיבור אנחנו יכולים אך ורק אם אנחנו מגלים בכל רגע ורגע שאנחנו מתפרקים. רוחניות זו תנועה בלתי פוסקת, עצירה זה מוות, לא חשוב באיזו דרגה, לכן אנחנו צריכים סך הכול לחדש עוד, ועוד, את הבדיקה שלנו באיזה מקום התגלה חוסר קשר בינינו, ובהקמת הקשר החדש הזה.
שאלה: למה עלינו לדאוג יותר, כדי להתקדם טוב יותר אחרי הכנס?
אנחנו צריכים לדאוג למצב שכולנו מחוברים, אין יותר מזה, עד שבחיבור הזה מתגלה חיסרון לכוח עליון ומתגלה כוח עליון אחר כך. אבל רק להיות מחוברים, זאת התוצאה הנכונה שצריכה להיות מכל המצבים שהבורא מצייר בנו. וככל שאנחנו נראה שאנחנו לא רוצים, לא מסוגלים, זה דווקא סימן טוב, זאת אומרת שהוא מגלה בנו את הכלי השבור.
שאלה: מה אמורה להיות התגובה, איך אני אמור לקבל את השיחה הזאת עם הבורא?
אתה תנסה ותראה, אני לא יכול להסביר לך את זה, זה דבר מאוד אישי וכל הזמן משתנה, ככה זה.
שאלה: בשיעור הקודם הצעת לנו לקרוא בעשירייה במשך היום את כל מאמרי רב"ש, בעל הסולם, ואחרי זה עוד הוספת שנקרא מאמרים שלא מתייחסים לשכל אלא לרגש. יש לנו הצעה, האם אנחנו יכולים להעביר שיעורים בהקשר הזה, ולמצוא מאמרים שמתייחסים לפיתוח של רגש פנימי בנו, כדי שנרגיש את החומר בלב?
אני מבין מה שאתם שואלים, אני חושב שכל המאמרים, אני לא יודע מה אני אמרתי בדיוק, איך הבנתם אותי, אבל בעצם כל מאמרי רב"ש, אולי חוץ משניים שלושה מכל מאות המאמרים שהוא כתב, כולם מדברים על איך אנחנו בונים כלי הרגשה, להרגיש את הכוח העליון, כל המאמרים שלו.
אני יודע שישנן קבוצות שקוראות פשוט את מאמרי רב"ש מההתחלה ועד הסוף. כמה מאמרים שישנם כך הם קוראים אותם, יום יום, אפילו שני מאמרים ביום, כמה שמסוגלים. נגיד פעמיים ביום אתם נמצאים בהתקשרות חצי שעה כל פעם, תנסו לקרוא מאמר כל פעם, ותראו עד כמה שזה משפיע עליכם. ברור שזה יותר טוב מזה שאנחנו נדבר, רק אם יש משהו דחוף מאוד שכדאי לנו אז משאירים עוד כמה דקות כדי לדבר על ענייני הקבוצה.
שאלה: בעבודה אני שם לב הרבה פעמים למצב הבא, שכל העבודה נראית גדולה מידי, קשה מידי, ואפילו קשה לגשת אליה ולהתחיל בה. השיטה, הגישה שאנחנו לומדים, אמונה מעל מהדעת, איך הגישה הזאת הופכת את העבודה לפשוטה וקלה?
אנחנו בכלל לא עובדים. מצד אחד כל אחד, כל אדם נקרא עובד ה', מצד שני במה עוסק עובד ה'? הוא עוסק בעבודת ה'. עבודת ה' זה נקרא שהבורא עושה את העבודה, אז למה אני נקרא עובד ה', אפילו עבד ה'? שאני נמצא כשותף עימו, אבל השותפות שלי היא בעצם יחסית פאסיבית. זאת אומרת אני צריך להביא את המצב לכך שתהיה לה' עבודה, את זה אני רוצה.
הבורא אוהב שאנחנו מבקשים ממנו ודורשים ממנו לעשות סדר, לעשות את העבודה. הוא שבר את הכלי ומגלה לנו את הכלי השבור על מנת שאנחנו נכיר שזה הוא עשה, "אני הראשון" זה נקרא "ואני אחרון", ושהוא יעשה, בתנאי שאנחנו נהיה באמצע בין תחילה וסוף, שאנחנו נדרוש ממנו, נבקש ממנו שיעשה. זאת העבודה שלנו.
שאלה: כשכוח החשכה מגיע לאדם או לשני חברים בעשירייה, מה על יתר העשירייה לעשות בשביל לעזור לחברים האלה?
לכלול אותם בפנים אפילו בצורה שהם לא יכולים לעשות שום דבר, אבל אתם מעוררים אותם כמה שאפשר, מחבקים אותם, ודואגים שהם יהיו יחד אתכם. ובדרך שלנו כל אחד יעבור כאלו מצבים ולא פעם אחת. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו נצטרך בצורה כזאת דווקא לקבוע יותר קשרים בינינו. כי כל ההתקדמות קדימה זה עד כמה שאנחנו מקושרים, עד כמה שאנחנו מגלים זה את זה, עד כמה שאנחנו נכנסים למושג של לב אחד. שכל אחד מתחיל להרגיש שהוא מורכב מאחרים, ואחרים מרכיבים אותו, מחברים אותו אליהם וכך הוא קיים. זה דבר מאוד פשוט רק צריכים לעמוד על זה ולא לעזוב.
שאלה: אנחנו שמענו את העצה שלך לקרוא ביחד את מאמרי רב"ש בעשירייה וקיימנו. היות שלא כולם יכולים להשתתף כל הזמן בשיחות שלנו בגלל יום העבודה ואילוצים אחרים, האם כדאי להעלות את הטקסטים ולחייב כל חבר בעשירייה לקרוא את המאמרים האלה שאנחנו קוראים ביחד, וללמוד את זה באופן שיטתי בעשירייה? או שהעיקר הוא דווקא המפגש המשותף והקריאה המשותפת?
רצוי שאנחנו נלך לפי מאמרי רב"ש מתחילה ועד סופה של האסופה הזאת של המאמרים, ושאנחנו נקרא את זה. וכל יום ויום כל קבוצה וקבוצה קוראת בקצב שלה את המאמרים האלה בשפה שהיא מבינה, וכך אנחנו נעבור. בסופו של דבר אנחנו נתכלל מכל מה שהוא מסר לנו. לעת עתה זה שאנחנו נמצאים בדור האחרון בתיקון האחרון, שאנחנו כבר מגלים עולם כאינטגרלי ומעלים את עצמנו ממש להר העליון, להר ה', אז במצבים האלה אין לנו מה שיותר יכול לחזק אותנו ולכוון אותנו ממאמרי רב"ש.
מיום ליום אתם תתחילו להרגיש שזה אדם שאנחנו לא יכולים להעריך אותו. הוא כל כך צנוע, מה שהוא עשה, אין לנו מקובלים אחרים שעשו את מה שהוא עשה. זה הזמן, זה שליח מלמעלה, אבל בעצם זה הוא.
שאלה: רציתי לברר מהי האפקטיביות לשמוע שוב את שיעורי הכנס אחרי הכנס?
אם יש לאדם אפשרות לשמוע שיעור עוד פעם במשך היום זה טוב, זה טוב, לפחות חלק מהשיעור.
תלמיד: אני שואל ספציפית על שיעורי הכנס.
אני לא יודע, אתם יכולים גם את זה, שום דבר לא פסול, לחזור על מה שלמדנו זה בסדר. אבל מה יותר ומה פחות טוב לכל אחד, את זה אני לא יכול להגיד, כתוב "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ". אם אתם מרגישים שאתם רוצים דווקא את השיעור הזה או דווקא את הנושא הזה שוב לחדש, בבקשה תעשו את זה.
שאלה: מהו המצב הנכון של התעוררות רוחנית?
שאנחנו מרגישים שרק בקשר בינינו אנחנו יכולים לגלות את סוף הדרך, מטרת הבריאה, ולהיות שם במצב הנצחי השלם.
שאלה: אמרת שרצוי מאוד לדבר עם הבורא כאילו הוא הדבר הכי קרוב אליך, וגם בעל הסולם אומר לא לעזוב אף רגע. למרות שהתפילות הן תפילות עבור החברים, עבור העשירייה, עבור השכינה ואפילו העולם, זה תמיד פרסונאלי, זה מאוד אינטימי עם הבורא. איך אפשר ליצור מצב באינטימיות הזו, בקרבה הזו עם הבורא, בכל זאת לבוא אליו כעשירייה, האם זה אפשרי בכלל?
כן, וזה חייב להיות, יותר מאפשרי, זה חייב להיות. שאני מבין שכל מה שאני מרגיש בצורה אישית זאת תוצאה מהקשר שלי עם הכלי העולמי. אין לנו שום דבר אישי אינדיבידואלי שמתגלה לא כתוצאה מסך כל הכלי של אדם הראשון. וככל שאני יותר ויותר מודע לזה כך אני מכוון למקור של הבעיה ולטיפול בה.
תלמיד: תמיד בתפריט הזה נמצא הכלי העולמי והעשירייה הגדולה, זה בטוח. אבל הפנייה בכל זאת מורגשת כאינדיבידואלית, ממני לכולם?
ממך, כי אתה מתפלל, כי אתה מבקש, כי אתה מרגיש שאתה אחראי, שאתה רוצה לבקש עבורך, עבור כולם, עבור כל העולם וכן הלאה, בסדר. אבל העיקר שאתה לא יוצא מהכלי של אדם הראשון, שיש לך כל הזמן את התמונה הזאת שאתה מתאר אותה לפניך, שמשם זה מגיע. אחרת אתה נופל מהצורה האינטגרלית, כבר אין לפניך ציור של השכינה והבורא שמטפל בה ורוצה להתגלות בה, ואז אתה לא נמצא בדרך, כאילו ירדת מהכביש.
שאלה: האם קצה החוט שלנו לעליון עובר דרך הרגשות והמחשבות שלנו?
אלא איך עוד?
תלמיד: זה המקום היחידי שממנו ניתן לעשות את העבודה?
איך עוד? אני שואל אותך אתה צריך לדעת כבר את השאלה הזאת.
תלמיד: כן, אני רוצה פשוט רק לחדד את זה יותר. אני לא רואה משהו אחר.
אז לפני שאתה שואל, תחקור האם לשאלה יש מקום. ודאי שהכול [דרך הרגשות והמחשבות שלנו], שמעת כבר אלף פעם.
שאלה: עשירייה שעובדת נכון עם מאמרי החברה של רב"ש, מה המדד להתעסקות הנכונה. איך אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בממשק נכון עם העקרונות העיקריים האלו שהרב"ש הביא לנו בקבוצה. איך למדוד שאנחנו מתעסקים בזה בצורה נכונה?
אני לא יודע מה להגיד לך. לכן אמרתי שעכשיו זה הזמן שאנחנו צריכים להתחיל לקרוא בצורה סיסטמית, עקבית, יום יום, את מאמרי רב"ש. כך שכל יום אתם קוראים מאמר או שניים מרב"ש, תלוי כמה פעמים אתם מתאספים ביום ואיזה מאמרים אלו, ארוכים או קצרים, ואז אתם איכשהו נכללים מהם. קודם כל, כל הקבוצה קוראת את זה, ובכל זאת יהיו לכם בירורים נוספים, תהיה התחדשות במשהו, כי כל פעם, כל יום האדם חדש, ולכן טוב לנו לחדש את זה. וכך נניח תוך שנה נגמור את כל מאמרי הרב"ש. זה כלפי המאמרים שלו.
חוץ מזה אנחנו לומדים עוד דרך הפסוקים בדרך כלל את כל המאמרים וכל מה שכתב שם בעל הסולם ועוד קטעים. אבל שם אנחנו עוברים כמו בשיעורים האלה, בצורה של נושאים. אמונה למעלה מהדעת, איך להתגבר על זה, נניח את חנוכה עכשיו אנחנו לומדים קצת. דרך אגב צריכים לעבור לחנוכה.
תלמיד: אז גם בשיעורים וגם בעשיריות במפגשים שלנו אנחנו צריכים לעבוד עם המאמרים?
כן, ודאי לקרוא יחד. לזה התכוונתי. אני לא נותן את זה כעבודת בית לכל אחד ואחד, אני אומר שהקבוצה צריכה להיפגש, בדרך כלל הקבוצות נפגשות פעמיים ביום. יש להם חצי שעה נניח בבוקר וחצי שעה בערב או במשך היום כשהם יכולים, שיסכמו ביניהם, ואת חצי השעה הזו הם מקדישים למאמרים של רב"ש. אין יותר מזה, אם אתם עוסקים בזה, זה הדבר העיקרי שיכול להשפיע עליכם, על הקבוצה, על החיים, על הכול, יש שם הרבה כוחות. אז תתעסקו בזה, תראו עד כמה זה מועיל.
שאלה: בקשר לכל הספרים. מה לעשות שאתה רואה את זה רק כספרים? שהכול אידיאלי, הכול כתוב לעוד מאה שנה קדימה, לא חושב שזה כתוב עלינו בכלל.
מה אתה מדבר, סתם אתה אומר. קודם כל אתה צריך לעשות את זה בגלל שהבורא מכניס אותך לקבוצה ששם עוסקים בזה. כמו שבעל הסולם אומר ב"בחירה חופשית", הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר, קח לך". הוא לקח אותך באוזן והביא אותך לקבוצה שלנו ואתה נכנס. בקבוצה הזאת עוסקים באיך להשיג, לגלות את הבורא.
מהי חכמת הקבלה? כמו שהוא כותב בהגדרה, החכמה הזאת היא לא פחות ולא יותר אלא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. שאתה חייב, כמו שאתה עכשיו חי, לגלות את הבורא. הוא סידר לך את כל החיים האלה ולכל העולם ולכל המציאות, ואת כל הדברים האלו הוא מסובב ומביא אותך ואת כל האנושות, ובכלל הכול כדי שאתה תגלה עוד חוץ מהעולם הזה, את הכול הוא מביא לאיזה מצב מיוחד שנקרא "מטרת הבריאה", מטרת התיקון. את זה אתה צריך לגלות.
תלמיד: אני מדבר על הספר. זה הכול אידאלי.
זה לא אידאלי, מדובר על כל מיני מצבים שאתה עובר אותם.
תלמיד: אם היה מדובר עליי, אז היה שם רעיון שהייתי יכול לממש, אני לא מסוגל לעשות כלום ממה שכתוב שם.
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות מעכשיו ועד גמר התיקון הוא רק להתכלל עם החברים ולבקש שהבורא יטפל בכם. שהוא ייתן כזה קשר ביניכם שבתוך הקשר הוא אחר כך יתגלה, זה הכול. לכן ההשפעה שלך לחברים וההשפעה שלך לבורא, היא רק תפילה. הכול מושג רק בכוח התפילה, בכוח הבקשה, כי בבקשה הזאת אתה מודה על כך שהבורא סידר את הכול ושהוא מתעורר רק כשאתה מבקש ממנו. ואם אתה לא מבקש אז הוא מעורר אותך על ידי כל מיני בעיות, כל מיני ייסורים, עד שתבין שאתה צריך לבקש. אז בואו נקדים את התפילה למכה, נתחיל לבקש ממנו לפני שהוא ייתן מכות, וזה לא שאכפת לנו כל כך מהמכות אלא שזאת לא הדרך הרצויה.
שאלה: האם אחרי קריאת מאמר רב"ש אפשר לדון עם החברים על המאמר?
אפשר, אבל זה לא חובה, ואני לא יודע אם יש לכם זמן. תבדקו האם זה לא מבלבל אתכם. רצוי לשמוע, את זה חייב כל אחד, לא סתם להיות נוכח, אלא לשמוע, ולפי זה להתרשם. כי בזה שאנחנו אחר כך מדברים על זה, אנחנו כאילו אונסים זה את זה בדעות שלנו. כל אחד מתרשם בצורה אחרת ולכן אני לא חושב שזה טוב. אם הטקסט עצמו לא ברור, אנחנו מסבירים. אבל אם ברור מה שכתוב, בצורה פשוטה, אנחנו לא נכנסים יותר עמוק. תן לאדם להתקדם באשר הוא נמצא.