שיעור בוקר 21.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא: ט"ו בשבט
קריין: אנחנו לומדים קטעים נבחרים מט"ו בשבט. קטע מספר 1 מתוך רב"ש ב' אגרת מ"ו.
"ידוע שראש השנה הוא זמן הדין, שדנין את העולם בין לטוב או חס ושלום לרע. הנה ראש פירושו שורש, שמהשורש יוצאים הענפים. ותמיד הענפים נמשכין לפי מהות השורש, כי משורש תאנים לא יצאו ענפים של תמרים וכדומה. וכפי השורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו כן הוא הולך וממשיך את סדר החיים שלו. וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, הכוונה היא שהאדם בעצמו הוא השופט והדיין והמוציא לפועל, כי האדם הוא הדיין והמוכיח ויודע ועד, וזה על דרך שאמרו רז"ל: "יש דין למטה אין דין למעלה"."
(רב"ש-ב'. אגרת מ"ו)
אנחנו רואים שבלי קשר לאמת, למקור הרוחני, כל התאריכים האלו, הסימנים האלו בעולם שלנו הם הופכים להיות לאיזה סימנים של גן ילדים. הולכים לשדות, ליערות, של פרחים, של עצים וזה הופך להיות משהו קל, אמנם זה יכול להיות יפה אבל אין בזה שום אמת.
האמת שראש השנה לאילנות זה סימן, זה תאריך, זה יום מאוד רציני לפי ענף ושורש, כי כאן זו תחילת האדם, כי אדם הוא עץ השדה אז זו תחילה. נכון ששותלים עצים, אבל צריכים לדאוג לחינוך האדם, איך נחנך אותו שייצא ממנו עץ נותן פרי. זה כבר מדבר על זה שאנחנו מתחילים להוציא אותו מהמסגרת הרגילה, זו תחילת גדילת האדם הדומה לבורא.
מעניין שהעבודות שאנחנו צריכים לעשות על העצים אלה עבודות שאדם צריך לעשות, אחרת העץ לא ייתן פרי, הפרי שלו יהיה מר ולא ראוי למאכל אדם. צריכים להשקיע בזה ל"ט עבודות. זאת אומרת כל מה שיש לנו לתת לייצוב הנשמה, אנחנו רואים את כל העבודות האלה בטיפול בעץ. זה לא צריך להיות סתם עץ השדה שזה עץ שלא נותן פרי, אלא עץ הגן, עץ גן עדן, פרי גן עדן שייתן לנו, שהתוצאה ממנו זה הנשמה, שגם כלים דקבלה, גם כלים דהשפעה יתחברו יחד לתת לנו פרי. זה על ידי חברה, חינוך על ידי הסביבה, שבלי זה העץ לא יגדל כטוב ולא ייתן פירות.
לכן משווים את האדם לעץ ולא השדה, אלא שדה אשר ברכו ה', שהבורא נותן שם ברכה אבל היא בהתאם ליגיעה שאנחנו צריכים לתת כדי לטפל בעץ. ולטפל בו זה להשקיע בסביבה. זה מעניין מאוד, אבל בסך הכול אנחנו לא פועלים בתוך העץ עצמו אלא מבחוץ. כשאנחנו עושים עליו כל מיני פעולות, העץ במקום פרי מר, אם בכלל נותן פרי, מפתח פירות יפים, טובים, מתוקים, וזה הכול תלוי בסביבה.
איפה ישנה סביבה נכונה לאדם? זו הקבוצה, העשירייה. אנחנו צריכים להשתדל לבנות סביבה כזאת, שזה נקרא "שדה אשר ברכו ה'", וזה אם השדה הזה, היחסים בין החברים יהיו כאלה ששם כל אחד ואחד יכול לגדול בטוח בצורה נכונה וטובה. והפרי שלהם זה פרי של העץ, זאת אומרת שכולנו מתכנסים, כולנו מתחברים ומגיעים לפרי אחד שזה פרי עץ גן עדן, וזו הנשמה המתוקנת שהיא באמת מביאה אותנו למטרה.
לכן ט"ו בשבט הוא בעצם מרכז לנו את כל העבודה שלנו במצב מיוחד מאוד. כי עץ זה הגדילה מהדומם, שאם אנחנו מסדרים סביבו תנאים נכונים, אנחנו מקבלים משהו שצומח, צומח כדי לתת פרי, שהפרי הזה יהיה טוב למאכל אדם וכך נתקדם.
שאלה: מה ההבדל או מה מיוחד בין להשקיע בעץ מבפנים או להשקיע בעץ בחיצוניות?
איך אתה משקיע בעץ מבפנים? רק בזמן האחרון יש לך כל מיני כאלה פעולות מלאכותיות שאתה יכול להיכנס לתוך הרקמות, לדי.אן.אי, לכל הדברים, אבל זה לא בא בצורה נכונה מהטבע. גם זה שאנחנו עושים את זה על בני אדם, שאנחנו רוצים להיכנס בפנים לתוך האדם ולהתחיל לשנות בו את היוצרות וכל מיני תהליכים, זה גם לא מחיים טובים, לא מהצד הטוב.
אלא בגלל שאנחנו לא נותנים טיפול חיצון נכון, אנחנו לא רוצים לשנות את הסביבה, אנחנו לא רוצים על ידי הסביבה לתקן אותו, אז אנחנו רואים עד כמה זה משפיע על האדם, ואותו הרצון לקבל האגואיסטי שאנחנו לא מטפלים בו הופך להיות לסרטן, הופך להיות יסוד לכל המחלות. ואז במקום לטפל בצורה הנכונה, להטיב דרך הסביבה, אנחנו רוצים להיכנס עוד יותר פנימה לכל מיני תהליכים ביולוגיים שיש בתוך האדם. זו לא הדרך הנכונה, אנחנו בזה בכל זאת ניכשל, לא נראה מזה ברכה.
בכל רמה שאנחנו הולכים בצורה כזאת, ממשיכים בצורה אגואיסטית אנחנו לא רואים ברכה. מה יש לנו מזה שאנחנו פועלים נגד זיהום אוויר? זה לא יעזור. כי אנחנו על ידי היחסים הלא טובים בינינו מעוררים את כל הטבע, ואת הדומם במיוחד, ואז יש איזו פליטת הר געש שהוא עושה בפיק אחד יותר ממה שעושים כל המכוניות וכל המפעלים במשך שנה. מה התועלת? אין, זה סתם, זה כדי שמישהו ירוויח עוד כמה מיליארדים בצד. זה בסך הכול משחק. זה כמו שצועקים על טראמפ שהוא לא דואג לזה. בצדק הוא לא דואג כי זו סתם השקעה שהולכת לאיבוד, אין בזה שום תועלת. ההיפך, בוא נבדוק לעומק מה קורה לנו עם כדור הארץ, מהי הסיבה, ואז נראה שזה קורה ללא שום קשר עם הטכנולוגיה והתעשייה, אלא זה קשור ליחסים בינינו, עד כמה שרחוקים כביכול, ואז נשנה אולי משהו.
אותו דבר עם האדם, אותו דבר עם כל דבר. אם אנחנו לא מטפלים בדרך נכונה, אנחנו יוצאים בדרך ייסורים מה שנקרא שהיא ארוכה, שהיא דורשת הרבה השקעות, סבל, ובסופו של דבר אנחנו לומדים שזה לא מועיל, אבל בצורה ארוכה ועל ידי מכות.
תלמיד: אז מה זה נקרא לעשות עבודה נכונה ולהשפיע לקבוצה לא מבפנים אלא מבחוץ?
זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו עשינו כל מיני פעולות, אנחנו התקדמנו, פיתחנו את הכול, עד שהגענו לזמן האר"י, זו נקודה מאוד מיוחדת, וממנו והלאה אנחנו כבר צריכים לראות מה קרה עם האנושות. כי בעצם מזמן האר"י לפי התהליך שהוא קבע, אין לנו לתקופת התיקון מישהו יותר גדול ממנו. היה רשב"י שהוא היה עדיין שייך לתקופה לתקופת התנ"ך, האחרון בוא נגיד, והאר"י הוא כבר אחרי הגלות. זה שהגלות ממשיכה אחריו זה רק מתוך זה שאנחנו מתעצלים.
ולכן כל מה שנעשה אחרי האר"י גם בחברה האנושית, בתעשייה, בחינוך, בתרבות, במדע, הכול לא יפעל לטובתנו. כי אם היינו חיים עד התקופה ההיא של האר"י שתהליך התיקון היה מחייב אותנו כך להתקיים, אז מזמן האר"י והלאה אנחנו כבר נמשכים מפני שמתעצלים להגיע לתיקונים, ולכן זה לא יהיה לטובת האדם. אמנם אנחנו פועלים, חיים בעולם שהוא כל כך נוח לעומת תקופת האר"י, אבל זה לא לטובתנו. לכן כל דבר שאנחנו צריכים לעשות בו תיקון, ככל שמהר נעשה אותו הוא יהיה לברכה.
שאלה: איך האדם יודע או איך החברה יודעת שהיא מתעצלת להגיע לתיקון, איך מזהים ואיך מתקנים?
היום כבר אין מה לדבר על זה, זה ברור שהתגלתה שיטת התיקון. אנחנו צריכים ודאי עוד לפתח אותה, וגם לעצב את החינוך ששייך לתיקון, חינוך לעשירייה וחינוך לקבוצה גדולה בינלאומית, וחינוך לכל האנושות כהכנה לקליטת המסר מהקבוצה הפנימית, מ"ישראל" מה שנקרא. כי בכל זאת רצוי לנו גם לפרסם את הידיעות הללו בכל העולם, להכין אותם להבין אותנו, ולהתכלל עימנו בצורה יותר נוחה. הכול שייך לטיפול בעץ השדה. לעשות ממנו לא עץ השדה, אלא "שדה אשר ברכו השם" או "עץ שבגן עדן", כך בדרך כלל המקובלים אומרים.
שאלה: בסוף נקטע נאמר ש"האדם שופט והדיין והמוציא לפועל", למה הכוונה?
"וכפי השורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו כן הוא הולך וממשיך את סדר החיים שלו. וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, הכוונה היא שהאדם בעצמו הוא השופט והדיין והמוציא לפועל". את זה האדם צריך לעשות. אמנם אנחנו מייחסים למערכת העליונה, לבורא, איזה פעולות, אבל אין מצידו פעולות, "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", "אור עליון נמצא במנוחה מוחלטת". זאת אומרת שאין מצידו שום דבר שהוא בא ועושה, חושב ומחליט ומבצע, אין דבר כזה. כך אנחנו מדברים, כמו שכתוב "דיברה התורה בלשון בני אדם", אבל הכול על רקע האור הלבן, הקבוע, שכולו בהשפעה במאה אחוז ואין מצידו שינויים. השינויים הם רק מצידנו. בתוכנו יש רשימות, בתוכנו יש תהליכים, אנחנו משתנים, וכשאנחנו כל הזמן משתנים אז כאן ההחלטה שלנו, כן לעשות, לא לעשות, לתת יותר יגיעה, פחות יגיעה, יותר תשומת לב, פחות תשומת לב, את זה אנחנו רואים על עצמנו.
אנחנו גם לא יכולים לשאול על האנושות, אין בהם שום עניין, הם צומחים כמו שצומחים ללא בחירה חופשית. אבל אצלנו יש בחירה חופשית, להגיע לעשירייה, להשקיע יותר, להשקיע פחות, להתחבר איתם באמצע היום או לא, לעשות איזה מאמצים לקראת הכנס או לא, כאן כל העבודה שלנו. חוץ מזה אין מי שפועל במציאות, רק אותם אנשים שנמצאים בעולם הזה בבחירה חופשית כמונו.
זו העבודה הכי חשובה מכל העולמות, כי כשאתה נמצא שם יש לפניך בירורים שאתה רואה אותם, מרגיש אותם, אתה בעל ניסיון, למרות שאתה נופל יותר ועולה יותר, אבל זה לא כמו האדם שבעולם הזה. כמו שאנחנו רואים, מתי מטיפת זרע ישנה הגדילה הכי אינטנסיבית, מהירה? בימים הראשונים בתוך האמא ואחר כך פחות ופחות, וכשנולד, עוד פחות ופחות. אמנם אנחנו רואים עד כמה הוא גדל מיום ליום, אבל בכל זאת הקצב הולך ומתמעט. לכן אנחנו נמצאים עכשיו דווקא בתהליך מאוד אינטנסיבי וכדאי להשתמש בו, לנצל אותו.
תלמיד: מה זה שיש דין למטה ואין דין למעלה?
יש דין למעלה ויש דין למטה כי על ידי זה שאנחנו עושים את כל הפעולות למטה אנחנו מעוררים בהתאם לזה את המערכת למעלה. המערכת היא קבועה, אבל אנחנו מכניסים לה את הנתון שלנו ואז היא מגיבה. ואין שם חשבונות כמו שאנחנו חושבים, אין חשבונות, איך שאתה מסדר אותה כך אתה מקבל תגובה, בלבד. רק האדם הוא המחליט. אמנם הוא רוצה לשייך את זה לבורא, לשייך את זה למערכת העליונה, אבל אין כאן מצד הבורא שום דבר, המערכת היא מעולם אין סוף, ושום מרכיב לא מתעורר פתאום מעצמו. כמו שאנחנו לומדים, מאין סוף משתלשלים פרצופים, עולמות, ספירות והכל בצורת קודם ונמשך בדיוק נמרץ, ורק למטה, מי שמגלה את המקומות האלה, היינו הרצונות, המצבים, שהוא יכול בזה להשקיע יגיעה, תוספת, ותופסת יגיעה היא על ידי החיבור שאנחנו עושים, רק על ידי זה.
כי סך הכול מה אתה מחדש במערכת? היא שבורה בכוונה, כדי שאתה תוכל על ידי הפעולות שלך שהן לא ברורות, לא מוכנות ואתה לא מבין אותן כל כך, אלא נמצא באיזה ערפול, שתוכל בכל זאת להיכנס, בכל זאת להגיד, למעלה מהשכל והרגש אני מוסיף, אני הולך על זה, נגד הרצון, בסדר, נגד העצלות שלי, גם בסדר. ואז כשאתה מוסיף בזה אתה פועל ומעורר אותו הכוח העליון. דווקא מתוך זה, זה נקרא "עושים עבודה בלילות", זאת אומרת שלא רואים ולא יודעים, שזה המצב הנכון לבחירה חופשית.
שאלה: לא הבנתי במה האדם דן את עצמו בראש השנה הזה, בט"ו בשבט? הרי כבר דנו את עצמנו בראש השנה, היה כבר ראש השנה.
מתי?
תלמיד: בתשרי.
מתי?
תלמיד: אני מנסה להבין מה זה שכל פעם צריך לדון את עצמו?
כל עוד לא הגענו לפרי גן עדן איך אתה יכול להגיד, זהו, אני כבר יוצא? יש בך הבחנות שאתה צריך לדון עליהן כל פעם ולעשות בהן טיפולים, תיקונים, כמו בעץ הדעת. כשאתה מתקן כלים דהשפעה, גלגלתא עיניים, בזה אתה מטפל בעץ. כשאתה מטפל בפירות, אתה מטפל באח"פ, כי פרי זה כבר משהו עגול, זה משהו שמזכיר לנו את אור החכמה שמתלבש באור החסדים. אתה צריך להגיע למצב שהטעם של העץ והטעם של הפרי יהיה אותו טעם. כך כתוב על עץ הדעת טוב ורע שבגן עדן, שהפרי הזה הוא מיוחד כי הטעם של העץ עצמו והטעם של הפרי הוא אותו טעם.
מה זאת אומרת? כי אתה מגיע על עבודה בפעולות "לשמה", שהן פעולות של העץ, עד לפעולות של הפרי. פעולות של העץ הן פעולות לשמה, הן על מנת להשפיע, כלים דגלגלתא עיניים, כלים דבינה, שעל פניהן אחר כך גדל הפרי, אור החכמה שמתלבש באור החסדים. ואתה מתייחס גם לזה וגם לזה, גם לגלגלתא עיניים וגם לאח"פ כאפשרות להשפיע. ואתה טועם בזה טעם ההשפעה, טעם האהבה. לכן לפרי ולעץ יש אותו טעם.
תלמיד: אז מה זה הפרי?
פרי זה קבלת אור החכמה בתוך אור החסדים. זו כבר הנשמה המתוקנת במדרגות התיקון. כשאתה כבר מתחיל לעסוק באח"פ דעלייה, זה נקרא שאתה כבר מטפל בפרי. ולפני כן, כשאתה מתקן את עצמך באור החסדים בלבד, בגלגלתא עיניים, זה נקרא שאתה מטפל בעץ. כך בצורה פשוטה, שיהיה ברור. יש בזה הרבה דברים, איך אנחנו מזבלים את העצים מאיפה לוקחים את הזבל? זה יוצא מההפרשה, בוא נגיד בצורה גסה, מהפרשת דרגת החי אנחנו מגיעים לזבל את העצים בדרגת הצומח.
תלמיד: אנחנו לומדים שהחגים מסודרים לפי לוח השנה מפסח עד פורים לפי התהליך הרוחני. אז המיקום של ט"ו בשבט בין חנוכה לפורים הוא בעל חשיבות.
אי אפשר להכניס הכול ללוח אחד ולמצוא בו זרימה לוגית, מובנת למה שקורה, כי יש הרבה גורמים לכל התהליך. הגורמים האלה, כמו במערכת גדולה ומורכבת, הם שונים, אמנם יש ביניהם קשר אבל זה בדרגה יותר גבוהה ולכן לא כדאי להתבלבל בזה. קשה לי להסביר. כל מערכת ומערכת איך שהיא היא מובנת, אבל לקשור את כל המערכת יחד אני לא יכול בעצמי וכל שכן להסביר את זה ברור. אלה באמת דרגות גבוהות. זה מעניין, אבל להכניס את הכול למכלול אחד אתה צריך להיות כבר בנשמה שלמה. נקווה.
עניין ט"ו בשבט זה טוב להסבר גם לקבוצות וגם למתחילים, אלה גם דוגמאות פשוטות וגם די עמוקות, זה גלגלתא עיניים, אח"פ, אור חסדים, אור חכמה, פירות.
שאלה: למה יש יחס מיוחד לדרגת הצומח? גם בעל הסולם במאמר "חופש הבחירה" מדבר על הצומח.
הצומח חשוב מפני שזו תחילת הצמיחה. יש לך צומח, חי ומדבר וזה מה שמשתנה. הצומח משתנה על ידי הסביבה. כי מדין תורה יש לך בעיה לעשות כלאיים, חיבורים גנטיים בדרגת הצומח, את זה אסור לעשות, זה כאילו שאתה נכנס לשטח ששם הבורא קבע שזה הסדר. ולכן הטיפול הוא רק על ידי הסביבה, אין יותר לעץ, אתה לא יכול לעשות בו שום דבר. תכניס אותו לקרקע יותר טובה, תיתן לו יותר זבל, יותר מים, גם מעשנים את העצים ומזבלים אותם וכל ל"ט המלאכות, זה הכול חיצון. אבל זו תחילת הטיפול שהאדם עושה מצידו. בחיות אין לנו פירוט ופירוש יותר נכון עד כדי כך כמו שמדובר בעצים.
שאלה: למה אין?
כי אנחנו בעצמנו חיות. פשוט מאוד. איך אני יכול לטפל בחי? אני צריך לתת לו לאכול, לשתות, לתת לו לנוח, לעשות בשבילו תנאים טובים כמו לעצמי, אני צריך להבין אותו מתוך איך שאני מבין את עצמי ולהתייחס אליו כמו לדרגת חי. כמו שאני מתייחס לגוף שלי כך אני צריך להתייחס לחיה בצורה שקרובה לי. אתה רואה כמה אנשים מטפלים באיזה כלב קטן, באיזו חיה קטנה, כמה שהם דבוקים אליה, הם מרגישים קירבה. מה שאין כן עץ זה טיפול מיוחד כלפי יצור שכולו ממש נמצא בשליטתי כביכול, שהכול תלוי בי.
תלמיד: והעץ לא יכול לבחור לו סביבה.
נכון, לכן הסביבה צריכה לטפל בעץ.
שאלה: מצד האדם, החידוש הוא בעצם שהאדם משפיע על המערכת?
כן ודאי, אנחנו משפיעים על המערכת, זה נקרא "אשר ברא א-לוהים לעשות".1 ואז אתה משפיע על המערכת כדי שהיא תשפיע עליך בחזרה. זה נקרא שאתה משפיע באור חוזר ואז מגיע אליך מלמעלה אור, מתקן אותך וממלא אותך, ואתה הופך להיות אותה הנשמה השלמה, המלאה עד פרי עץ הדעת, עד גמר התיקון.
תלמיד: וזה משהו שעוד לא היה בתהליך שלנו?
ודאי שלא, אימתי?
תלמיד: אני שואל.
אני שואל מאיפה השאלה?
תלמיד: כי היינו בדרגה מסוימת ואחר כך נשברנו.
אנחנו היינו בדרגת אדם הראשון, שכך הבורא ברא, בכלים דהשפעה בלבד. הוא נקרא שנולד מהול. האח"פ שלו נמצא בצמצום, בנסתר אפילו ממנו, זה נקרא שלא התבייש כי אין לו כלים דקבלה, אין לו במה להתבייש וזהו.
תלמיד: הנושא הזה פשוט מגדיל חשיבות ונותן לנו בצורה יותר ברורה את המטרה שאליה אנחנו צריכים לשאוף, בגלל זה אני מנסה לברר את זה קצת יותר.
אנחנו צריכים לשאוף היום לחיבור, ובחיבור להתחיל לשאול בינינו, איפה יש יחסים של השפעה הכי קטנים, הכי ראשונים, שאנחנו יכולים להקים אותם בינינו. קצת להחיות, זה נקרא להחיות את הקשרים בינינו. בעל הסולם כותב על להחיות את השרירים המנוונים, שהתנוונו מזה שכבר לא משתמשים בהם המון שנים ואנחנו לא יודעים עליהם בכלל. אז אנחנו צריכים לשאול, איפה אנחנו מתחילים להחיות את חוטי הקשר האלה, הצינורות האלה מאחד לשני? אתה מנקה את הצינורות האלו שיהיו נקיים, שיהיו מוכנים, ואתה בודק אותם. היית בצבא?
תלמיד: כן.
אתה יודע מה זה "פילים בקנה"?
תלמיד: כן.
אז אתה צריך לבדוק טוב טוב שיהיה נקי, שבינך לבין החברים הכול יזרום יפה וטוב, בהשפעה, ואתם מגיעים פחות או יותר למידת השפעה מסוימת ומתחילים לגלות את תכונות ההשפעה. תכונות ההשפעה הן עדיין לא תכונת הבורא, זה עוד לא גילוי הבורא, אבל בזה כבר מרגישים מה זה נקרא האור הלבן, מה זה נקרא ההשפעה עצמה, מה זה נקרא "לשמה"?
וכך אנחנו צריכים לסדר בינינו את המערכת הזאת. וכשנגיע לזה, זו הרגשה פנימית, אז מאיזה מצבים יותר ויותר נרגיש שיש כאן עוד שלב בלקבל על מנת להשפיע, אבל זה שלב גבוה מאוד. כשמתחילים להשפיע על מנת להשפיע מבינים שלא מבינים מה זה לקבל על מנת להשפיע, זה ממש הופך להיות למשהו בלתי אפשרי. היום אתה יכול לדבר חופשי, מה הבעיה. וכך נתקדם.
הכול תלוי בתיקון צינורות הקשר בינינו. הבעיה הגדולה היא הנקודה הראשונה הנכונה בהתקשרות. זה כמו קליטת הזרע בתוך הרחם, שזו בעיה גדולה מאוד. כי בקליטה נכנס משהו זר, ומעורר את המנגנון העליון שיתחיל לטפל בו וירגיש בו שהוא נמוך וזר, ושיקבל אותו וירגיש בו שהוא החשוב ביותר. זה כמו שמכניסים איזה גרגיר לתוך צדפה, אתה מעורר אותה, אתה מכניס בה משהו זר, זה כואב, זה לא נכון כאילו, זה לא מובן, מצד אחד. מצד שני אתה מעורר בה מנגנון יותר עליון שנמצא שם בהסתרה ואז מתחיל הטיפול באותו הגירוי שהכנסת פנימה. זה לא פשוט. לכן אנחנו צריכים כאן לעבור איזה מחסום, מחסום פוטנציאלי, לעבור אותו.
קריין: קטע מספר 2 מתוך רב"ש ג', "ראש השנה לאילנות".
"ראש השנה לאילנות. היינו האדם נקרא עץ השדה, וראש השנה הוא זמן הדין, היינו לשבט או לחסד. לכן חודש שבט הוא חודש חמישי לחודשי חורף, שהוא בחינת הוד, שאז נהפך מ"דוה" ל"הוד". זאת אומרת, כשזוכין ללכת בבחינת חסד, אז ממשיך מספירת החסד עד הוד, שכל הברכה היא בבחינת חסד, כמו שכתוב, "כי אמרתי עולם חסד יבנה"," מתי? כאשר נמצא כבר בהוד. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. הוד זו הספירה האחרונה של השפעה, מהחסד. הבינה שרוצה להשפיע למלכות, אז נציגות הבינה כלפי המלכות זה הוד. כי אחר כך יסוד ומלכות הם כבר כלים דביצוע. "שעל ידי הברכה זוכים לפירות. כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל, כי לכן עושים ברכה בט"ו בשבט על פירות, כי זהו כל ההכר בין קדושה לקליפה, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". וההצלחה עבודה לזכות לפירות היא רק על ידי החסד, כי כשעושים במדת השפעה הנקרא חסד, אזי זוכים לדביקות ה' יתברך. וכשזוכים לדביקות, אזי זוכים להכל. לכן בט"ו בשבט, הנקרא ראש השנה לאילנות, צריכים להתחזק במדת החסד, שעל ידי זה נזכה לפירות, הנקרא "עץ עושה פרי".
(רב"ש ג', ראש השנה לאילנות)"
עולם חסד ייבנה. חייבים לעורר השפעה הדדית ביננו ואז יגדל מאיתנו התנאי שנקרא "שדה אשר ברכו ה'", שיהיו בינינו כאלה קשרים שבתוך השדה הזה, הופך להיות משדה בר לגן, זה ההבדל בין שדה לבין גן. סתם ביער לא גדל עץ עם פירות, אלא אם הוא גדל אז הפירות שלו לא ראויים למאכל אלא צריך להיות גן, זה ההבדל. הגן הזה נקרא שדה אשר ברכו ה', שם הקשרים בין החברים הם כאלו שיש ביניהם אותו מקום המרכז ששם הם הופכים להיות כאיש אחד בלב אחד ואז גדל שם הפרי. הכול תלוי בחיבור ביננו.
תלמיד: כשאדם נכנס לגן הזה, אם קודם הוא נסע על רכבת איטית, הוא פתאום נכנס לרכבת הרים שמתהפכת ועולה ויורדת, והוא רוצה להרוג את כולם ולחבק את כולם. הגן הזה לא נראה כזה מבורך, לכאורה, כול עוד בן אדם לא מבין.
זה עוד לא גן. גן כבר נקרא קשר בין החברים, שאיש את רעהו יעזורו והם יכולים לייצב ביניהם כזה שדה שמחזיק את כולם. וכשהם מחזיקים טוב זה את זה, אז לאט, לאט הם מתחילים לשמוח בכל רכבת ההרים שהם עוברים, כי הם יחד. וכל רכבת ההרים פועלת לא כנגדם, אלא בעדם, כדי לתת להם הזדמנות, אפשרות, התחייבות עוד יותר להחזיק זה בזה.
תלמיד: העניין הוא, בדלת לאותו גן.
נכון.
תלמיד: שם לאדם עוד אין כלים להבין את כל המנגנון הזה והוא לא רואה את זה כגן יפה, רק קוצים הוא רואה, לכאורה באגו.
אתה רוצה שלא תהייה לך בחירה חופשית בכלל?
תלמיד: ברור לי למה זה כך.
זה שאתה נכנס במבוכה ולא יודע, מבולבל, עם מי הצדק כי "העיר שושן נבוכה"2. כל הדברים האלה אתה חייב לממש את התהליך בצורה שזה יהיה למעלה מהדעת. אחרת איפה יהיה האדם? האדם יהיה באותה דרגה כמו דעתו הקודמת?
תלמיד: ברור לי למה התהליך בנוי כך. מה שתמיד כואב זה שקשה להסביר את הנקודה הזאת שבן אדם יוכל לעבור את הקוצים בשער.
לא צריכים להסביר שום דבר. אם אני שומע מחברים על חשיבות החיבור, שזה הכי חשוב, אז כל דבר שהוא נגד החיבור אני מסתכל על זה כדבר הרצוי שהוא יחזק אותנו וייתן לנו עוד יותר התקדמות, ואני מצפה לזה דווקא. איפה הלילות האלה, איפה החושך, איפה הייסורים, איפה הבעיות? אנחנו רוצים ממש לאכול אותם. על יד מה עוד נתקדם ונתחזק? זה בתנאי שאנחנו מספיק מפרסמים ביננו את חשיבות המטרה, גדלות הבורא.
תלמיד: זה מאוד קשה להסביר את זה.
לא, להסביר לא ניתן. אתה צריך לסדר אותם בעשירייה. אתה צריך לעבוד על עשירייה אולי חמש או עשר שנים, לאט, לאט, אלה תיקונים גדולים שנעשים כל הזמן אבל עד שהם מתחילים להעריך את הירידות עוד יותר מהעליות זה לוקח זמן. מה לעשות. כי כל החידוש הוא דרך הנפילות, דרך התגלות הרע. אנחנו בזה צריכים לברך על הרע כמו על הטוב. כשהבורא אומר "בראתי יצר הרע", איפה בראתי? כל פעם שהוא מגלה לנו זה נקרא שבראתי.
שאלה: מיהו האדם, חיה, או עץ השדה?
האדם הוא אותו היצור שמטפל בעץ בצורה כזאת שמשנה את הסביבה על ידי חינוך. וחינוך זה על ידי לימוד המקורות, ועל ידי התארגנות בעשירייה נכונה, ואז הופך את השדה
משדה בר לגן. ומטפל בעץ שבגן עד שמגיע לפרי. ומטפל בפרי עד שיהיה מוכן. ואז את תוך הפרי, הוא מגיש לבורא. זו התוצאה מכל היגיעה שלו. והבורא נהנה מזה.
שאלה: אנחנו אומרים שהפתרון לבעיות האנושות הוא הקשר בינינו. אם אנשים יבקשו מאיתנו לתת להם דוגמה מעשית לכך, מה נאמר להם?
בבקשה, שבו עשירייה יחד, בוא נתחיל את התרגילים. בעוד כמה זמן תתחילו להרגיש את הדברים. זו הדוגמה, זה המעשה, זה הפרקטיקה של השיטה. והשיטה עצמה היא כולה פרקטית, היא לא יכולה להתבצע סתם. סתם לימוד שאתה מלמד אותם בקמפוס א', ב', ג' או משהו, זה רק כדי לתת להם ידיעות ראשונות. בשביל מה, למה, על מה מדובר.
אבל אחר כך כשרואים שהם כבר איכשהו מוכנים לעבור למשהו, לתום, לביצוע, אז רק עשירייה.
שאלה: האם יש מקום לשאול מהיכן בא הזרע שממנו מתחיל העץ, הרצון, החיסרון לרוחניות?
אפשר לדבר גם בצורה כזאת. אבל זה לא חשוב לנו, אנחנו צריכים לעבוד על הסביבה. הזרע בעצמו מגיע מלמעלה והוא כבר נמצא באדמה, זה נקרא, ש"הבורא מביא אדם לגורל הטוב ואומר "קח לך". זאת אומרת הוא מארגן לנו את הקבוצה, הוא מארגן עשירייה, הוא עומד אחרי הקלעים אחרי כל ההחלטות שלנו, כביכול "שלנו". כל זה מסודר מלמעלה, אנחנו רק צריכים לתת יגיעה לכיוון הנכון.
שאלה: אז מה בעצם יש ביגיעה שהיא כל כך חשובה לעבודה?
יגיעה היא בונה את האדם במקום חיה. פשוט מאוד. במידה שאני משקיע, אני נמצא בהגברת הקשר שלי עם החברים, אני נמצא בגילוי שאני נמצא בחוסר אונים שזה לא יעזור לי, וכמה שאני משקיע עם החברים אני לא מצליח בכלום, ואז מאין ברירה אני פונה לבורא, וזה תמיד מאין ברירה, ואז אני צועק ובוכה ומתחנן שיעזור לנו. ואני מתפלל עבור החברים ועבור עצמי ועבור הבורא, והכול יחד נכלל כישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא כאחד בתפילה שלי. וזאת העבודה. זאת אומרת, איך אני יכול להעביר דרכי את הכוח שמגדל את הפרי דרך העץ.
שוב, כדאי לנו לראות בעץ רשת השפעה שלנו, שזה כוחות החסדים, גלגלתא ועיניים, שעדיין אנחנו לא יכולים לעשות כלום. כשהרשת הזאת תהיה מכוונת לפרי, ומתחילים לגדל את הפרי, זה עבודה על האח"פ על הכלים דלקבל על מנת להשפיע, אז שם רואים ממש את העבודה שלנו המכוונת. אמנם שגם בעץ עצמו אנחנו צריכים מלכתחילה להבין, שזה מה שעומד לפנינו.
שאלה: כיצד להתגבר על העצלות כאשר אתה מרגיש ממש כמו צמח, ואתה לא יכול לעשות שום דבר?
אדם הוא לא רק עצל, אדם הוא מת, הוא פגר, הוא ממש גופה מתה לכל דבר, והוא יכול להזיז את עצמו רק בתנאי שרואה מה שמשתלם לאגו שלו בלבד. זאת המכונה שהיא פועלת רק בצורה כזאת. אלא רק על ידי הסביבה שעובדת עליו בצורה נחרצת בכיוון מסוים, רק בצורה כזאת הוא יכול להתחיל לעשות פעולות נגד הטבע שלו הראשון, וכך להתחיל לעבוד.
לכן אין לנו לצעוק על האדם, להרביץ לו, לתת לו מתנות, הוא בכל זאת לא יוכל לעשות שום דבר. תן לו כסף, הוא לא יוכל תמורת כסף לעשות שום פעולות השפעה. תן לו את כל התנאים הטובים ביותר, לא, אלא רק על ידי חשיבות המטרה. לכן אין לנו כל כך הרבה הבחנות שאנחנו יכולים להתבלבל ביניהם. חשיבות המטרה שהיא מוציאה אותי מהרוגע, מהעצלות, ואני יכול לפעול אפילו למען החברים לחיבור בינינו, כדי להשיג את המטרה החשובה שאני קיבלתי חשיבותה מהסביבה.
צעדים די קצרים. כדאי לציין אותם כך לפני המתחילים, ולהסביר שזו הדרך. רוצים, כן. לא רוצים, לא.
שאלה: למה ט"ו בשבט?
למה ט"ו בשבט, את זה צריכים לראות במערכת השנה. נפל איזה יום. למה ט"ו באב, למה תשעה באב? למה? יש ויש. יש חשבון.
קריין: קטע מס' 3, מתוך רב"ש – ב', אגרת כ"ט)
"הנה כתיב "כי האדם עץ השדה", היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיה מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות, מוכרחין לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. וענין פירות הוא תכליתו של האדם. ואאמו"ר ז"ל פירש פעם בסעודה של ט"ו בשבט, למה עושין ענין של אכילת פירות. ואמר, משום שזהו כל ההפרש בין קדושה לסטרא אחרא כמו שכתוב בזהר, "אל אחר אסתרס ולא עביד פרי" כמו שמפרש בהסולם, היינו שמתייבש מקורם והם נובלים והולכים עד שנסתמים לגמרי. וההולכים בקדושה זוכים לברכה במעשי ידיהם, "אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול". לכן עם ישראל עושים רמז לזה, בכדי להראות שעיקר הוא הפירות. והפירות דקדושה, הוא בזה שזוכים לגלוי אלוקותו יתברך, ונעשה כמעין המתגבר שאין פוסק לעלמין, והולך ממדרגה למדרגה עד שזוכין שאומרים "יתפאר בי, כי חפץ בי, והוא יהיה לי לעטרת צבי"."
(רב"ש - ב'. אגרת כ"ט)
קריין: קטע מס' 4, מתוך רב"ש – ב', אגרת נ"ה.
"רבי יוחנן שואל: "וכי אדם עץ שדה הוא", היינו איזו השתוות יש בין אדם לעץ השדה, מה אנחנו לומדים מזה שהשוה הכתוב אדם לעץ השדה? ולזה מביא ראיה מהפסוק דכתיב "ממנו תאכל ואותו לא תכרות", שהכוונה על תלמיד חכם. אם הוא הגון, היינו שלומד לשמה, שענינו הוא שהוא לומד דברים שיביאוהו לעשות פירות, פירוש, שהלימודים האלו יביאו לו שיהיה לו פירות, היינו מצוות ומעשים טובים - לימוד זה הוא ילמד, משום שעל ידי זה יזכה לסם החיים. וזה פירוש "ממנו תאכל ואותו לא תכרת". ואם לאו, אם תראה שהלימודים האלו שהוא לומד לא יביאוהו לעשות מצוות ומעשים טובים, הנקראים פירות, אז תדע שזה שייך לסטרא אחרא ולא להקדושה. ומזה המנהג לאכול פירות בחמשה עשר בשבט, לרמז שאנחנו הולכים בדרך הקדושה, שיש לנו פירות.
(רב"ש - ב'. אגרת נ"ה)
יש בזה הרבה עניינים. כשאדם מתפתח, ישנה תקופה מאוד מיוחדת בהתפתחות שלו שבה הוא מאבד רצון להתקדמות רוחנית. הוא חושב שבאמת רצון להתקדמות הרוחנית נעלם בו, ועוזב, או באיזו צורה נחלש. אין טעם לפתוח ספר, אין טעם לראות משהו בארכיון, בלשמוע שיעור. להגיע לשיעור לא, כבר גשם, כבר רוח, כבר קור מתחיל להיות, כאלה שעוצרים אותו בבית וכן הלאה. כבר ישיבת חברים, או שוב ישיבת חברים, וכן הלאה.
הוא מרגיש שלא בא לו, שאין לו אותו הדחף הקודם. קודם כל הוא לא מבין שהדחף הקודם גם בא לו מהשמיים, ועכשיו לוקחים את הלחץ הזה מהשמיים שיעשה צעד אחד קדימה, עוד צעד אחד קדימה כמו שאנחנו מלמדים את התינוק ללכת, והוא לא מבין את זה. כאן החברה צריכה להוסיף. וזה בדרך הרגילה, שאנחנו מבינים את זה.
אחרי זה ישנה עוד תקופה שאדם כבר נחלש בגישה לעבודה, וממש כמעט ו.. הוא עושה פעולות אבל לא יכול להכניס בהם את הלב שלו, וזה מתוך שמתקרב לכלים דהשפעה. שמתקרב לכלים דהשפעה הוא רואה שאפילו לא אכפת לו להשיג או לא להשיג משהו, שלא רוצה. הוא כבר שנים נמצא בזה, אז הוא ממשיך כך באוטומט, אבל לא מרגיש בזה שזה מושך אותו. הוא יכול לבזבז את החיים שלו, את הזמן הפנוי שלו בכל מיני שטויות, אבל אין ברירה, הוא לא יכול לחייב את עצמו להשתתף בכל מיני דברים המועילים להתקדמות. לא מושכת ההתקדמות. וזה לא מפני שהוא התייאש מהמטרה, אלא מהסיבה שהוא מתקרב לכלים דהשפעה, ואז הוא מתחיל כאילו לעצור. כמו שאתה רץ ואחר כך עוצר, ואתה צריך להביא את עצמך למצב שאתה ממש בעצירה.
כאן צריכים גם להבין, עוד נגיע לזה. אבל אני סתם מספר על כמה סיבות שאדם מרגיש בהם איזה חוסר התעניינות, חוסר דחף. אני מדגיש שזה ה[מקרה] השני בדרך, כי שם הוא נמצא לפני כניסה לכלים דהשפעה. ועל זה כתוב, שאדם פתאום מרגיש את עצמו שלא רוצה את זה, שלא צריך את זה, שאין לו לזה שום עניין, ובכלל הוא לא רוצה להתקדם. קודם הוא היה כל כך רץ להתקדמות הרוחנית, "איפה אני, איפה אני", עכשיו הוא לא רץ, למה? כי "אני" שלו בכלים דהשפעה נעלם, הוא כבר לא רוצה להשיג.
הוא רוצה להשיג, אלא מה שהוא משיג זה לא לאותו ה"הוא" שהיה פעם האגו שלו, אלא לכלים דהשפעה הוא הולך להשיג. הכלים דהשפעה עדיין לא שלו, הוא עדיין לא מרגיש בכלים דהשפעה שזה הנכס שלו, ולכן נעצר ואומר "לא, לא, לא, כאילו אני לא רוצה את זה, לא דחוף לי את זה", וכך מתקדם.
למה אני אומר את זה, כי התהליך שאנחנו עוברים בלגדל את העצים, גם בו יש שלב כזה. נגיע לזה, ואז נעבור על זה. אבל רק שתדעו שיש בכמה מקומות כאלה פסוקים, שאדם מגלה שהוא לא מעוניין, שהוא לא רוצה להיכנס לעבודה דלהשפיע, ללשמה וכן הלאה.
שאלה: האדם הוא עץ השדה או העשירייה היא עץ השדה?
לא, האדם לבד הוא לא פונקציה, לא קיים אדם לבד, רק השילוב הנכון בין בני האדם הופך להיות לשדה שבו גדל העץ. העץ זה כבר החיבור ביניהם על מנת להשפיע, ובחיבור הנכון בעל מנת להשפיע, כשהם מגדילים ומגדילים אותו מתחיל להיות פרי, שזה כבר לקבל על מנת להשפיע, הבורא כבר מתגלה. הפרי הוא גילוי הבורא כלפי הקבוצה. הקבוצה עצמה המתוקנת בעל מנת להשפיע זה נקרא "עץ".
תלמיד: איך מנקים את צינורות הקשר הדקים האלה שתיארת, מה זאת אומרת לנקות אותם?
לנקות אותם שלא יהיו פילים בקנה כמו שדיברנו, זה נקרא שאנחנו משתדלים שתכונת ההשפעה תהיה כמה שיותר נקייה, עדינה, ללא פנייה לעצמו, זה נקרא "לנקות את צינורות השפע". אני רוצה לתת בהם מקום פנוי מהאגו שלי ואז בצינורות האלה הבורא כבר "ינשוף" לשם רוח חיים.
תלמיד: זה על ידי השתוקקות לחיבור, להשפעה הדדית?
להשפעה. קשה לנו להגיד שחיבור הוא על ידי להשפיע על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע זה עדיין לא ממש חיבור, אור החסדים לא ממש מחבר, הוא רק מנקה, הוא רק מסדר, מכין. אנחנו צריכים קודם כל לנקות את כל המערכת. כולנו קשורים בכל הצינורות אחד לשני, אף צינור לא נשבר, לא נעלם בינינו, אלא מכל אחד יוצא כלפי האחרים תרי"ג רצונות, תרי"ג צינורות.
הצינורות האלה סתומים. גם ברפואה יש דבר כזה, "סתימה", סתימת עורקים לפני הלב, אלה דברים ידועים. וזה מה שאנחנו צריכים, רק לנקות את הצינורות האלו מעל מנת לקבל, ואז זה נקרא שהם "ללא סתימות". ואז הבורא כבר בהתאם ליגיעה שלנו, כמה שאנחנו מנקים אותם, הוא מכניס לשם רוח חיים, כוח השפעה.
כשיש בינינו כוח השפעה ואנחנו כבר נמצאים במערכת של השפעה כללית, מגיע כבר השלב הבא, שלב ב', שהוא לקבל על מנת להשפיע, שכל אחד מוכן לעורר את הכלים דקבלה האגואיסטים שלו, השבורים שנמצאים בו, שהיו בתוך הצינור. עכשיו אנחנו רוצים לעורר אותם, להחיות אותם, את האגו הזה, שהוא יעבוד ככלי קבלה, לא בעל מנת לקבל, כי יש לנו כבר כוח על מנת להשפיע. במידה ואנחנו יכולים לצרף לכוונה הזאת, על מנת להשפיע, את כוח הקבלה, הרצון לקבל השבור שיצטרף לכוונה בעל מנת להשפיע, אז הצינורות האלו יעבדו כבר עם מילוי של אור החכמה בתוך אור החסדים, ומתוך זה יגדלו פה ושם פירות וכך מגיעים לתיקון.
קודם אנחנו מנקים את עצמנו מעל מנת לקבל. הצינורות שקיימים בינינו, שתמיד היו, מתמלאים באור חסדים, זה נקרא "קטנות", שאנחנו לא מזיקים זה לזה ואפילו מוכנים להשפיע זה לזה. כבר מתחיל להיות חיבור, שכל אחד מוכן להיות בעד כולם, אלה כבר שלבים מתקדמים. ואז כדי לממש את זה אנחנו מחיים את הרצונות האגואיסטיים ומתחילים לתקן אותם בעל מנת להשפיע, מצרפים לאור החסדים, זה כבר נקרא "אח"פ דעליה".
אחר כך אח"פ דעליה בצורה כזאת נעשה יותר ויותר פעיל, כי אנחנו מחיים, מתקנים את כל האח"פים האלו ואז נשאר למטה רק ל"ב האבן ובא התיקון "רב פעלים מקבציאל", והצינורות האלה הופכים להיות לשטח, ממש שדה שלם, לא צינור מאחד לשני, אלא מתאחדים, מתאחים, והכול הופך להיות עיגול אחד, כדור אחד.
שאלה: אפשר לדבר גם על שלבי הגדילה של הכלי הישראלי, הכלי העולמי, נאמר איך התרשמת מערב האיחוד אתמול?
התרשמתי. היו חסרים למטה באולם החברים האלו שנמצאים כאן, לא כדאי להבדיל אפילו אם אין מקום, לחפש מקום, והיה שם מקום לחברים שלנו, זה לא טוב שאתם עושים כך. אני לא יודע מה הטעם שעשו כזו חלוקה, זה לא טוב, אסור לעשות חלוקה בשום דבר, תפתח עוד חדר, יש עוד מקום שאפשר להכניס חברים. למה עשינו שם שתי דלתות לחדר האוכל הקטן, אפשר היה לפתוח אותן, בכלל רצינו מלכתחילה לעשות שם, כפי שאמרתי, חלל אחד עם "גרמושקה", עם משהו כזה. אבל להביא את הקהל שיישב כאן למעלה, זה לא טוב. זה דבר אחד.
דבר שני, שמתי לב שהקהל שלנו מאוד מזדקן, אנחנו צריכים לדאוג ל"דם חדש", צעיר, זה היה מאוד מורגש גם בין הגברים ואפילו הנשים. חוץ מזה, מרגישים שהם נמצאים בשיעורים, שהם שומעים ושהם בעניינים, הגיעו אנשים ששייכים לתנועה, לחינוך שלנו. וצריכים להמשיך לעבוד, אבל בהפצה, כנראה שחסרה הפצה, היו מעט מאוד חברים חדשים וצעירים, זה מה שהרגשתי בקהל. צריכים לתקן את זה.
יש לנו עוד זמן עד הכנס, אני מקווה שנמשוך בכלל הרבה מאוד מעם ישראל, אפילו אם יודעים ולא יודעים, מבינים ולא מבינים שיבואו ויצטרפו אלינו ואנחנו באמת נגלה להם מה העתיד הטוב שחכמת הקבלה מגלה לנו. יכול להיות שאתם משקיעים יותר זמן בבניית הקבוצות החדשות ולא בהפצה רחבה ולהזמין ממנה, מכל הכלל את האנשים שישתתפו איתנו יחד.
חסר לנו המגע עם הקהל הרחב שהוא אפילו אדיש לחכמת הקבלה, אבל בכל זאת בא לו לדעת מה העתיד שחכמת הקבלה אומרת, איך אפשר על ידי זה להבטיח לעצמנו חיים יותר בטוחים, טובים וכן הלאה. בצורה כזאת, "חבר'ה אנחנו נמצאים במצב שהעולם לא הולך לכיוון טוב, תראו מה שחכמת הקבלה יכולה לספק לנו". "לספק לנו", בצורה כזאת אנחנו צריכים לדבר עם העם לפי המצב, לפי הרמה שלהם, לפי הרצון שבהם.
כאן צריכה להיות גם פנייה לנשים ולצעירים ולכל אלו. אפילו פנייה לרוסים, לאתיופים, לכל מיני כאלו שעכשיו באים ממקומות שונים, לתת להם התעניינות מסוימת משלהם שכדאי. אנחנו צריכים שהם יהיו סביבנו, זה מאוד חשוב. לנו יש בעיה, אנחנו מטפלים במשהו, אחר כך עוזבים ובורחים למשהו אחר. אנחנו צריכים לתקן גם בצורה מקומית וגם בצורה ארצית.
תהיו בריאים, לא לשכוח על ט"ו בשבט, אני חושב שבסך הכול העיקרון ברור.
(סוף השיעור)