שיעור בוקר 17.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 806. "הקדמת פי חכם".

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 806 "הקדמת פי חכם".

הקדמת פי חכם

"הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה"ז כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.

וז"ל הזוהר "שיר השירים" בביאור הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו'", שפירשו חז"ל על הנשמה הבאה לפני כסא הכבוד לאחר פטירתו של אדם, שאומר לה הקב"ה "אם לא תדעי לך היפה בנשים", אע"ג שאנת יפה בנשים, וזכאה אנת בעובדין טבין יתיר ויאה מכל הנשמות, אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא, "צאי לך בעקבי הצאן", פוק לך מהכא ותוב לעלמא דין, "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי דאורייתא מפומייהו דרבנן עש"ה.

וצריכים להבין דבריהם ז"ל בזה שנתלה שלימות האדם על לימוד חכמת האמת, ולכאורה מאי שאני משאר דברי תורה הנגלה, שלא מצאנו בשום מקום שיהיה חיוב על האדם להבין בכל המקצועות שבתורה ושלא יושלם בחסרון מקצוע אחד בתורה, ואדרבא אמרו ז"ל "שלא המדרש עיקר אלא המעשה", ועוד אמרו ז"ל "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים", וכהנה נמצא מאמרים רבים.

ובכדי להשיג עומק דבריהם ז"ל בהנ"ל, מחוייבים אנו מקודם להבין בטוב טעם ודעת מה שאיתא הרבה פעמים בזוהר ותיקונים אשר אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד הוא, ולכאורה הדברים מתמיהים מאד.

וטרם אבא בביאור דבריהם אודיעך כלל גדול שגדרו לנו רבותינו ז"ל על כל השמות הקדושים והכינויים הנמצאים בספרים, אמרו ז"ל וזה לשונם הזהב: כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם. פירוש: נודע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, כמו דאיתא במאמר "פתח אליהו" בתחילת ה"תיקוני זוהר", אשר ע"כ בעצמות הבורא ית' וית' אפילו ההרהור אסור ואצ"ל הדיבור, וכל השמות שאנו מכנים אותו ית', אינם על בחי' עצמותו ית' אלא רק על אורותיו המתפשטים הימנו ית' לתחתונים. אפילו השם הקדוש "אין סוף" המובא בספרי הקבלה הוא ג"כ בחי' אור המתפשט מעצמותו ית', אלא כיון שגדר אורו ית' המתפשט מעצמותו להיות מושג לתחתונים בבחי' אין סוף, ע"כ נגדרהו בשם הזה, אבל אין הכוונה על עצמותו ית' דכיון דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל איך נגדרהו בשם ומלה, דכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם.

וכל מתחיל להשכיל בחכמת האמת מחויב להעלות על דעתו כלל גדול הנ"ל, טרם כל עיון בספר קבלה, אשר בעצמותו ית' אפילו הרהור אסור דלית מחשבה תפיסה ביה כלל, ואיך נאמר בו ח"ו שם ומלה שהיא מורה השגה. משא"כ, בהארותיו ית', המתפשטין הימנו ית', שהם כל השמות הקדושים והכינויים המובאים בספרים, אדרבה מצוה גדולה לדרוש ולחקור, והוא חיוב גמור בהחלט על כל אדם מישראל, ללמוד ולהבין רזין דאורייתא וכל דרכי השפעותיו ית' לתחתונים, שהם עיקר חכמת האמת ושכר הנשמות לעתיד לבא.

ואיתא במדרשי חז"ל ובזוהר ותיקונים בכ"מ, אשר כל העולמות העליונים וכל הספירות הקדושות דה' עולמות א"ק ואבי"ע בכמותם ואיכותם, כל זה הוכן מכל מראש רק להשלמות בני ישראל, כי נשמת איש הישראלי היא חלק אלוקי ממעל, ו"סוף מעשה במחשבה תחילה", שעלה ברצונו הפשוט להנות לנשמות בדרך שכר טרחתם חלף עבודתם, אשר לסיבה זו התפשטה לפניו כל המציאות בדרך השתלשלות עילה ועלול זו מזו, בירידת המדרגות דרך העולמות א"ק ואבי"ע עד שלסופם הוציאו ב' בחי' מלובשות זו בתוך זו, דהיינו נשמה מגנזי מרומים מתפשטת ומתלבשת בגוף גשמי. וכמו שמהות המציאות התפשט עד הדיוטא התחתונה שהוא גוף הגשמי בעל נשמה, כמו כן נעשה ההשתלשלות בדרך עילה ועלול בבחי' מהות קיום של המציאות הנ"ל שהוא דרכי השפעותיו המשתלשלין דרך המדרגות, באופן שאור העליון גבוה מעל גבוה יהיה סופו להתפשט ולבא להנשמה המלובשת בגוף הגשמי בעוה"ז, כמ"ש "ומלאה הארץ דעה את הויה ולא ילמדו עוד איש את חבירו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי למגדולם ועד קטנם" והבן.

ואיתא בחז"ל ובספר הזוהר ש"כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה", דכל הסיפורים והחוקים והמשפטים הכל הוא שמותיו ית' הקדושים. ולפי המתבאר לעיל, שכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם, תבין היטב, שסוד שמותיו של הקב"ה הקדושים הם סוד ההשגות המתפשטות הימנו ית' וית' לעבדיו הנביאים והצדיקים, לכל אחד לפי מהללו, בסו"ה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", אשר הפלאה הזו מגיעה לנו ע"י קבלת התורה וקיום המצוות, מתחילה ע"ד הנגלה לבד, שסגולתה לזכך גופותינו ולהגדיל נשמתינו בשיעור כזה עד שאנו ראויים להשיג כל התורה כולה ומצוותיה בבחי' שמותיו ית', שזהו כל שכר המיועד לנשמות לעתיד לבא, אמנם גם בעוה"ז, ע"ד שאיתא בגמרא "עולמך תראה בחייך" והבן.

ובזה מתבאר לנו מה שבכמה מקומות בזוהר מכנה לתרי"ג מצוות - "תרי"ג עיטין דאורייתא", ובהרבה מקומות בזוהר קורא לתרי"ג מצות - "תרי"ג פקודין", כי מתחילה מחוייב האדם בשמירת התורה והמצוות כדי לזכך גופו ולהגדיל נשמתו, ואז נמצאים אצלו התרי"ג מצוות בבחי' "תרי"ג עיטין", דהיינו עיצות איך שיזכה סוף סוף לבא לפני המלך ולזכות לאור פניו, כי שמירת התורה וקיום המצוות מזככין אותו לאט לאט, עד שיזכה לאור פני מלך חיים, וע"ד שאיתא בגמ' "מאי איכפת לו להקב"ה בשוחט מן הצואר או שוחט מן העורף, אלא לא נתנו תורה ומצוות אלא כדי לצרף בהם את ישראל". אמנם אחר שנזדכך די צרכו, וזוכה לאור פניו ית', אז נפתחו עיניו ונשמתו, וזוכה להשיג תרי"ג אורות הקדושים הנמצאים בתרי"ג המצוות, שהם סוד שמותיו הקדושים, דהיינו שבאים להשגתו, וע"י קיום כל אחת מהמצוות נוטל חלק האור המופקד בהמצוה, כי המצוה ה"ס הכלי, ובו מלובש האור, דהיינו שם קדוש השייך בפרטיות למצוה הזאת, שז"ס "נר מצוה ותורה אור", ואז נקראים אצלו תרי"ג מצוות "תרי"ג פקודין", דומה לאדם המפקיד אבנים טובות ומרגליות בכלי, ואומר לאוהבו קח לך הכלי, אמנם תשמור אותו מן הגנבים והלסטים, ונמצא שכל המדובר ביניהם הוא מהכלי לבד, אבל עיקר הכוונה היא על האבנים הטובות המופקדות שמה, ודו"ק היטב.

ונודע בספרי הקבלה, שסוד שם הקדוש "הקדוש ברוך הוא" או "קודשא בריך הוא" המובא בחז"ל ובזוהר, שהוא קאי על שם הויה, ששם הקדוש הזה כולל כל השמות הקדושים עד גבוה מעל גבוה. ולפיכך נמצאנו למדין ש"אורייתא וקוב"ה חד הוא", דאע"ג לעיני ההמון לא נראה בתורה אלא סיפורים וחוקים ומשפטים לבד, אמנם כבר ביארתי ש"תפוחי זהב במשכיות כסף" דע"כ נקראים תרי"ג פקודין כנ"ל, וכמו שאמרו ז"ל "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה" כנ"ל. וא"כ התורה וקב"ה חד הוא, אלא בסוד כלל ופרט, שקוב"ה הוא כלל כל השמות ואור כולל, והתורה נחלקת לתרי"ג אורות, ונמצא שכולם יחד הוא אחד וסוד קוב"ה עצמו וד"ל.

עתה נשאר עוד לנו לבאר בחי' ישראל, וצריך שתבין מתחילה ענין הריבוי בצורות נבדלות ברוחניות, דהיינו איך ובמה המה מתחלקים ונבדלים זה מזה (^*הג"ה), כי דברים הגשמיים נבדלין בסכין וכדומה, או המקום והזמן מפריד ומבדיל ביניהם, מה שלא יתכן לחשוב כזה ברוחניות, באשר, שהמה למעלה מן המקום והזמן כנודע. אולם תדע, שכל ענין ההבדל ברוחניות ובין אורות העליונים אינם אלא בשינוי צורה. עד"מ בנפשות השכליות שבבני אדם, שודאי מחולקים ונבדלים לעצמם כל נפש אדם ואדם מחבירו, אמנם כל עיקר הבדלם אינו יותר, אלא מתוך שינוי צורתם, דהיינו שנפש של זה טובה, וזה רעה, או זו השיגה חכמה, וזו השיגה כסילות, וכדומה, וע"ד שאמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם משונים זה מזה כך דעותיהם משונות זו מזו".

ועם זה מובן, אשר אם כל בני האדם היו משיגים מושכלות שוות ונטיות שוות, בלי שום הבדל כלל וכלל, אז היו באמת כל הנפשות של בני העולם, לנפש אחת תחשב. וערכה היה, כמו אור השמש שמתלבש האור בכל בני העולם, ומכל מקום לא נבחין כלל שיש צורות נבדלות באור השמש, כמו כן היתה נפש משכלת אחת מתלבשת בהרבה גופים, כי המקומות אינם מבדילים כלל בכל דבר רוחני אם לא יש בתכונתם צורות נבדלות, ודו"ק היטב."

תלמיד: נשמע שהמאמר כתוב לכל אדם מישראל.

כנראה.

שאלה: האם מותר לכל אדם מישראל לפתוח את המאמר ולקרוא בו?

כן.

תלמיד: יש חלק מהקהלים בסביבתי שנכנס ללימוד מסודר ש"בני ברוך" מאפשר להיכנס, ללמוד ולהתפתח, ויש חלק שעדיין לא בשיעור. פונים אלי ומבקשים ממני שאלמד איתם יחד איזה מאמר מחכמת הקבלה. האם מותר לעשות דבר כזה?

כן.

שאלה: הוא כותב ש"ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא". ישראל ברור שזה המשתוקק או הרוצה את התיקון. אבל איך אפשר להבין את ההבדל בין הבורא לתורה?

כך כתוב. כנראה שבסוף אנחנו משיגים כך שכולם נמצאים יחד, משלימים זה את זה או נכללים זה בזה.

תלמיד: אבל צריך להגיע לזה, להבחין את ההבחנות.

כן.

תלמיד: הוא כותב פה, שהבורא בעצם נתן את התורה כמערכת של תיקון.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין הבורא לתורה? אם צריך לאחד את שלושתם, אז צריך להבין מה כל אחד מהם.

הנשמות בסופן צריכות להתחבר יחד למערכת אדם הראשון. המערכת הזאת היא כלי שבתוכו צריך להתלבש האור העליון. האור שמתלבש בכלי נקרא "תורה". מגיעים למצב שישראל, אורייתא, התורה, והקדוש ברוך הוא, חד הוא. שכל הכלי המתוקן שמקבל את כל האור שמיועד לבריאה צריך להגיע לשלמות. כלומר כל האור וכל הכלי יחד נמצאים במצב של אחד, ואחד זה הבורא.

תלמיד: אנחנו תמיד מדברים מצד הכלי, נכון?

אפשר מצד הכלי. כן.

תלמיד: מה זו התורה ומה זה הקדוש ברוך הוא מצד הכלי?

התורה היא האור שממלא את הנשמות, את הכלי. והקדוש ברוך הוא זה המקור שלו, לפני שהאור ממלא את הכלי.

תלמיד: איך אפשר לדבר על המקור לפני שהאור ממלא את הכלי?

אנחנו בכל זאת מדברים עליו כלפי הכלים.

תלמיד: אם כבר השגנו עד הסוף, אז זה ברור, כי יש השגה של הקדוש ברוך הוא בתוך הכלי. אבל לפני שהשגנו עד הסוף, איך אפשר להגיד משהו על הקדוש ברוך הוא?

אנחנו צריכים לדבר, אנחנו צריכים להגדיר, להבדיל בין זה לזה. לכן שלושת המרכיבים האלה, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שאת זה משיגים בסוף התיקונים, אז לפני זה אנחנו אומרים שהם שלושה. ישראל זה הכלי, אורייתא זה אותו אור שמקבלים בינתיים כדי להתחבר ולקבל צורה חדשה, ובמידה שמגלים את הכלי בצורה נכונה, אז קודשא בריך הוא מתלבש בהם.

שאלה: האם "קודשא בריך הוא" צריך להיות בדרך כמטרה, כשאיפה להגיע אליו מתוך התיקון?

השאיפה היא להיות כאחד.

שאלה: מה ההבדל בין השגת שמותיו הקדושים לבין השגת עצמותו?

השגת שמותיו הקדושים זה כשהכלי עדיין לא שלם, אבל במשהו, באיזה אופנים משתווה עם האור שבו, ולכן משיג אותו בצורה חלקית. לשלבים שהכלי מתקן את עצמו ובהתאם לזה מתמלא עם האור העליון, אנחנו קוראים "מדרגות". כך אנחנו מגיעים למצב שהכלי יהיה שלם והאור שבו יהיה שלם.

תלמיד: כל העבודה שלנו היא שיהיה לנו רגש כלפי הבורא, השפעה, דבקות. איך זה שהבורא לא מאפשר לנו להשיג את עצמותו? איך זה לא גורע מהדבקות?

"להשיג" זה נקרא שיהיה לך כלי שיוכל לקבל מהבורא את מה שהבורא רוצה למלא בו, לזהות מה הוא מקבל ולהתאחד עימו. כך אנחנו מגדירים את החלקים שבהם אנחנו באים לתיקון השלם.

תלמיד: למה הבורא לא מאפשר להשיג את עצמותו?

אנחנו לא מסוגלים. בחכמת הקבלה איפה שכתוב אסור, הכוונה היא שאי אפשר.

שאלה: מה זה הכתר ביחס לעצמותו של הבורא?

כתר זה מקור בעלמא, שבו קיים כול מה שנמצא למטה מהכתר, שיוצא ממנו, אבל הוא בעצמו מושג כמקור בלבד.

שאלה: הרשימות מתעוררות לפי חשיבותן על דרך קודם ונמשך, ויש גם מצב של סדר המדרגה, תחתון, עליון, עלי עליון. אני מסכים שאני תחתון, אתה עליון והבורא עלי עליון. האם מצב זה מלווה אותנו עד גמר התיקון?

כן. על זה כתוב סולם המדרגות לא משתנה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שאנשים מתחלקים ונבדלים בצורת הרצון שלהם, ואחר כך הוא כותב, "אם כל בני האדם היו משיגים מושכלות שוות ונטיות שוות, בלי שום הבדל כלל וכלל, אז היו באמת כל הנפשות של בני העולם, לנפש אחת תחשב". איך מתחברים אנשים עם דעות שונות כך שממש משיגים אותו דבר, שההשגה של כולם היא אותה השגה?

נגיע ונבדוק.

תלמיד: האם התהליך מתחיל מזה שצריכים לבטל את כל הצורה של כל אחד ולהשתוקק לטיפת הייחוד?

כן. להשתוקק להידבק בעליון. כשמתקרבים לזה, אז מתחיל להתגלות שהעליון הוא אחד לכולם.

תלמיד: איך הצורות השונות מתחברות?

הן רוצות להידמות לעליון ולכן הן מתחברות ביניהן, ובהתאם לזה מקבלות כבר אורות יותר גדולים, מהותיים.

תלמיד: האם יש השלמה כמו בפאזל, צריך לחפש את ההשלמה, או שזה לבד קורה ולא צריך לחפש את זה?

גם וגם.

תלמיד: בעבודה מעשית עם החברים, האם אני צריך להשתדל לעזוב את עצמי ולהידמות לצורת המחשבה של החבר, להתכלל איתו בהבנה, איך הוא רואה את הדברים?

על זה צריכים ללמוד ממאמרים שמדברים על חיבורים שבין בני אדם.

תלמיד: בשלב שאנחנו נמצאים, האם זה חשוב לעשות דברים כאלה, ללמוד אותם?

כן.

שאלה: הוא כותב שחיוב גמור ומוחלט ללמוד ולהבין ההכנות הנכונות מפי הספרים הקדושים והשפעת המאור. הוא מדבר על דרישה וחקירה שהן עיקר הלימוד. מבחינת עניין שמירה, מה מגדיר את מה שהשגנו נאמר בשיעור אתמול, שלא רק נאבד כי אנחנו מנוקבים עדיין?

זה לא נאבד, זה נשאר באותם הכלים שרוצים לגלות אותו, ולפי מידת ההשתוקקות שלהם זה נשאר בהם. רק לא לעיניי בעל הכלי של היום, אבל זה נמצא בפנים ויתגלה מתי שצריך.

תלמיד: הנקודות העיקריות של דרישה שעלתה מהשיעור של אתמול והחקירה שהעשירייה עשתה, האם היא צריכה לשים לב שהיא מחדשת יחס כלפי זה, או שזה משהו שמתגלגל בתוך כל אחד ונבנה כמו רבדים?

זה מתגלגל בעצמו, ואנחנו נוכל להגיע למצבים שנוכל לגלגל בחזרה אפילו.

תלמיד: בעבודת העשירייה, אם לא הגענו לתפילה בסוף העבודה, אז מה זה אומר?

זה אומר שלא הגעתם. אבל בסוף השיעור צריכים בכל זאת להיות ערים למה שהשגנו או לפחות על מה דיברנו. את זה אנחנו צריכים לייצב לפנינו.

תלמיד: ואם לא גדל בנו החיסרון, לא התעוררה יותר השתוקקות, האם אנחנו צריכים לדבר על זה בינינו או זו עבודה פנימית? נאמר שנגמר השיעור, התחילה העבודה של העשירייה, ובאמצע היום אנחנו מרגישים שאנחנו לא בוערים, אנחנו פחות או יותר ממלאים משבצת. האם אנחנו צריכים לעצור הכול ולהגיד, "אנחנו קצת נופלים בעבודה זרה"?

כן. זה תלוי בעיקר בחיבור.

תלמיד: האם מדידת החיבור היא ברובה הרגשה שנתמכת על ידי השכל ויותר בהירות שזה מצב שנקרא חיבור, וההרגשה תומכת בזה?

היא תלויה בלחץ מהחברים.

שאלה: מה הכוונה שהיא תלויה בלחץ מהחברים?

עד כמה החברים מעוניינים שכולם יהיו מחוברים.

תלמיד: אם אנחנו יוצאים מכאן עם שאלה בוערת בלב שקשורה או אישית אליי או לעשירייה או אפילו לכנס שמתקרב, אז איך את אותו דבר להפיץ בתוך העשירייה בעדינות?

לעורר. לעורר את השאלה הזאת לפני העשירייה.

תלמיד: איך עושים את זה בעדינות?

עושים בעדינות.

"ועכשו נבא אל הביאור, דכבר נודע דסוד נשמות דבני ישראל ה"ס חלק אלוקי ממעל, אשר היא נשתלשלה ע"ד עילה ועלול וירדה מדרגא לדרגא עד שהיא ראויה לבא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצותיה, נמצאת מתעלית מדרגא לדרגא, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחי' שמותיו של הקב"ה שה"ס תרי"ג פקודין כנ"ל.

ועכשו הנך רואה בעיני שכלך, שאוריתא וישראל חד הוא, דכל ההבדל בין התורה ובין הנשמה הוא רק מכח שינוי צורה הנמצא בנשמה, שנתמעטה בבחי' אור קטן עד למאוד, והתורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית', שרוממותו עד אין קץ כנ"ל, דאוריתא וקב"ה חד הוא. אמנם לעת השתלמות הנשמה בכל קומתה, והיא מקבלת התורה בסוד שמותיו ית', דהיינו, שמשגת כל האור המופקד בתורה ומצוות, נמצא ממילא, שאור הנשמה שוה הוא אל אור התורה, דהא כבר השיגה כל האור שבתורה. דכל עוד שיש איזה מיעוט בהשגת חלק קטן ודק מן כללות אור התורה, עדיין נחשבת לאינה שלימה, משום דכל כללות אורה הוכן בשביל הנשמות, ע"ד שביארתי לעיל ד"כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם", וכיון שהוכן האור להשגת הנשמה, והנשמה לא השיגה את כולה, נמצאת אינה שלימה, ע"ד "אקיים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד", שודאי הוא רשע גמור, אמנם תשפוט כזה בקיום התורה מצוות בהשגת תרי"ג הפקודין, שעכ"פ אינה שלימה בחסר לה דבר אחד גדול או קטן, וע"כ לעת קץ שסופה לבא לכלל השלימות, שהיא השגת כל אור התורה, ממילא לא נמצא אז שום שינוי צורה בין אור הנשמה לאור התורה. וממילא מתבאר לך בטוב טעם, שאוריתא וישראל חד הוא ממש, משום דאין ביניהם הבדל ושינוי צורה, נמצאים אחד ממש, ודו"ק בזה מאוד כי דברים דקים המה.

וכיון שכבר הוכחנו לדעת שקוב"ה ואורייתא חד הוא (עיין לעיל), וכאן הוכחנו שאורייתא וישראל חד, א"כ נמצא ברור שאורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא"."

שאלה: השאלה קשורה לשיעור בכלל, ובעיקר לאירוע מאוד מאוד חשוב שהולך להיות מחר בצפון. נציגי הנהלת בני ברוך מגיעים לפגישה עם כל הכלי הצפוני באזור כרמיאל. יגיעו שישים חברות וחברים מכל הקבוצות, חלק מהם מפונים מהבתים שלהם תקופה ארוכה. דווקא בגלל המצב המורכב אנחנו מרגישים שזו הזדמנות גדולה להפצה של שיטת התיקון והחיבור כדי לחזק את ישראל. מה ההמלצה שאתה יכול לתת לנו כדי למנף מפגש כזה להתקדמות בדרך התיקון?

להסתדר כך שהמפגש יהיה בלב אחד עם כל תושבי הצפון, שאתם תרגישו איתם יחד והם ירגישו אתכם יחד. בזה אנחנו רוצים להודות להם על ההתגברות, להראות להם שאנחנו מבינים ומתחשבים בכל המצבים שהם עוברים, ומקווים שעוד מעט זה ייפסק. הכול תלוי באמת בכוונה שלנו, שנרצה להביא לשם רוח חדשה.

תלמיד: איך הקבוצות יכולות להכין את עצמן כדי שהמפגש הזה יצליח?

בכך שאתם באים למסור להם את הלב החם שלכם, עם זה אתם באים. תחממו את הלבבות שלכם ותנסו להעביר להם את זה. תצליחו.

(סוף השיעור)