שיעור צהריים 06.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1845,

מאמר 459. "עקב ענוה יראת ה'"

עקב ענוה יראת ה'

""והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". "עקב ענוה יראת ה'".

הנה בעת שהאדם הולך בדרכי ה', אז מרגיש שהוא רוכש כל יום שיעור מסוים של תורה ומצוות. וכל פעם הוא מוסיף והולך, פעם פחות פעם יותר. אבל בהמשך השבוע הוא רכש רכוש של תורה ומצוות. וכשבא שבת יש לו מה שטרח בערב שבת. וכבר הוא מרגיש שהוא אוכל בשבת, ממה שהוא טרח בכל ימות השבוע, הנקרא ששת ימי המעשה.

ואז הוא יודע שהוא צריך לשיפלות. אז הוא מחפש בעצמו איזה חסרון, שיכול לומר שהוא עדיין נמצא בשיפלות. והנה הפסוק אומר "ולא תביא תועבה אל ביתך". וכתוב "תועבת ה' כל גבה לב". וכאן אמר רבי יוחנן משום רשב"י, "כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה" (סוטה ד' ע"ב).

וצריך להבין למה מי שיש לו גסות רוח, כאילו עובד עבודה זרה. והנה "עקב ענוה" פירוש - הסוף של ענוה הוא יראת ה'. וצריך להבין מהי ענוה.

אלא בזמן שאדם מרגיש שאין לו שום תורה ומעשים טובים, והוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכל, פירושו שהוא רואה שכולם עוסקים בתורה ומצוות, ויש להם סיפוק מחיים שלהם, והוא חי בלא סיפוק בתורה ומצוות.

משום שכל הכלל נבנה בבחינת מקיף, שיש הבדל בין כלל ישראל להפרט, כי בהכלל ישראל מאיר בחינת מקיפים, בדוגמת שבאופן כללי כל אחד ואחד מהכלל יכול לקונן על חרבן בית המקדש, ומצפה לגילוי אליהו, ולגאולה השלימה, ולביאת משיח במהרה בימינו אמן, שבבחינת מקיף מרגיש כל אחד ואחד איזו הרגשה בהמילים האלה של גלות וגאולה.

אבל באופן פרטי כשאדם ישאל לעצמו, ויעשה חשבון הנפש, אז הוא רואה שאין לו שום מושג בדברים אלו. ובזה יש הבדל בין כלל להפרט. פירוש, באופן פרטי שישיג בבחינת אור פנימי, הוא לא יכול להשיג שום דבר מטרם שזכה לתשובה.

לכן כשאדם רוצה ללכת בדרך ה' באופן פרטי, היינו לא על חשבון הכלל, שיעסוק בתורה ומצוות על דרך שהכלל עוסקים בתורה ומצוות, אלא על חשבון עצמו. אז הוא רואה שאין לו שום דבר, אלא להיפך, כל יום נעשה אצלו יותר גרוע. כי כל כמה שהוא עוסק בתורה ומצוות על דרך האמת, הוא רואה שהוא רחוק מהאמת.

ואז הוא בא לידי ענוה, היינו שהוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכולם. כיון שלכולם יש על כל פנים הארה מבחינת מקיף. והוא לא יכול ללכת בבחינת מקיף, כיון שכבר התחיל לעבוד בבחינת הפרט, אז אין לו כלום מבחינת הכלל.

והוא צריך להגיע עם הענוה שלו, היינו מזה שהוא סובל יסורים, שאין לו שום רכוש, שהוא ריק מכל וכל, אז הוא צריך לתת את התפילה האמיתית, שה' יתן לו יראת ה'. וזה נקרא "ושמר ה' אלקיך את הברית והחסד", שה' יקרב אותו אליו.

מה שאין כן מי שיש לו גסות הרוח, וחושב שיש לו רכוש יותר מכולם, אז לעולם לא יכול לבוא לידי יראת ה'. לכן נקרא כאילו עובד עבודה זרה, משום שהוא לא נצרך שה' יקרב אותו אליו."

שאלה: עוד לפני השיעור ועד עכשיו כל תא בגוף שלי בהיר ואני חושבת עליך, על השיעור, על הבורא. ואני חושבת האם זה האגו שלי שכך מפחד לעבוד או שיש לי תחושת פחד שהבורא קיים, נוכח, בחיבור הזה, שומע כל מה שאנחנו עושים, מה שגורם לי פחד ויראה גדולים. מה זו יראה אמיתית בפני הבורא?

אני פוחד שאני עצמי לא יודע מה זה. זו מדרגה מאוד גבוהה, לאט לאט מגיעים אליה. בכל מדרגה שאליה עולים משיגים את תכונת הענווה, ענווה מתוך אהבה, מתוך גדלות הבורא, ואז מגיע המצב הזה. אט אט אדם מפתח אותו והופך להיות רך, מתאים את עצמו כלפי החברים וכן הלאה.

תלמידה: עובד ה' אמיתי מרגיש בכל מדרגה שהוא פחות מבין איפה האמת, וכל זה על ידי שמוסיפים לו עוד ועוד רצון לקבל. לכן תמיד יש לו עבודה והוא מקבל ועובד עם מה שהבורא נותן לו, זאת אומרת נמצא באמונה וזו ענווה אמיתית.

כן, ענוה אמיתית.

תלמידה: ולהיפך מזה, מי שחושב שכבר קיים את כל העבודה ותיקן ואין כבר מה לעשות, וחושב שהוא עשה את העבודה ולא הבורא.

כן.

שאלה: לגבי פסקה שביעית, "באופן פרטי שישיג בבחינת אור פנימי, הוא לא יכול להשיג שום דבר מטרם שזכה לתשובה." מה זה זכה לתשובה?

זה התקרבות לבורא

תלמידה: והעבודה הפרטית ניתנת לנו רק כדי שנגיע לענווה או שיש עוד איזו חשיבות?

ודאי, יש עוד הרבה, לאט לאט נלמד זאת.

שאלה: כתוב, "ואז הוא בא לידי ענוה, היינו שהוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכולם. כיון שלכולם יש על כל פנים הארה מבחינת מקיף. והוא לא יכול ללכת בבחינת מקיף, כיון שכבר התחיל לעבוד בבחינת הפרט, אז אין לו כלום מבחינת הכלל." מה נאבד מהאדם כשהוא מתחיל לעבוד בבחינת הפרט שלכלל דווקא יש בזה כוח והרגשה, והוא כבר התחיל בדרך הפרט ואין לו כלום?

נאבדת לו תמיכה מהכלל, מקיף. יש מקיף לכלל ויש מקיף לפרט. אז כשאדם רגיל מהרחוב עוסק בתורה ומצוות יש לו איזו תמיכה מהכלל, מה שאין כן אם הוא הולך בעצמו להשיג את הבורא אז יש לו מקיף מהפרט, והמקיף מהכלל מסתלק.

תלמידה: בקבוצה בבני ברוך אנחנו פרט או כלל?

אנחנו בקבוצה רוצים להשיג את הפרט.

שאלה: ישנם מצבים שאתה מרגיש את עצמך בפני המלך, משתוקק לשמח אותו ויודע בדיוק שאתה משפיע, אבל פתאום כל זה נעלם ומופיע פחד, יראה שעשיתי משהו לא בסדר, מאיפה הפחד הזה בפני הבורא ואיך לצאת ממנו?

את מרגישה כאילו חסרים לך אורות מקיפים, צריך עוד יותר להיות קשורה לקבוצה, ואז בטוח הכול ישתנה, הכול יהיה פתוח, גלוי ותקבלו ביטחון.

שאלה: במאמר האדם בעצמו כאילו מברר שהוא ריק, האם אפשר לעשות בירורים כאלו בעשירייה?

ודאי שאפשר.

תלמידה: היו כמה פעמים ששאלו מה חסר לכן בהכנות וכולן אומרות שיש הכול. יש לי התרשמות שהן פשוט פוחדות, כאילו זה מוריד אותן, אבל באותו הזמן זה מפריע להגיע לתפילה אמיתית

יכול להיות, תנסו עוד קצת.

תלמידה: אז כדאי בכל זאת לברר בדיוק מה חסר?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לפתח את היראה בפני הבורא?

בזה שבהכול נראה את הנהגתו, השתתפותו, בזה שנבין כמה אנחנו תלויים בו.

תלמידה: למה קורה שיש כאלה רגשות שהיראה ממלאה את כל הלב ואז לפעמים היא פשוט נעלמת למרות שיש הבנה, הכרה שהבורא מוביל את הכול וכן הלאה?

אלה מקרים פרטיים והם יעברו.

שאלה: מה עוזר יותר לאדם לראות את השפלות של עצמו, האם כשהוא רואה מומים באחרים ומייחס אותם לעצמו או דווקא כשהוא מקבל דוגמה טובה מהחברים?

מהעזרה שהוא מקבל מהחברים הוא רואה יותר שפלות של עצמו.

שאלה: כשאנחנו פונים לבורא האם זאת טעות להתפלל לקבל ממנו תכונה של אהבה במקום לבקש את היראה?

לא חשוב, תתפללו על מה שיש לכם בלב, העיקר שמכל הלב, ואז תראו כמה הבורא יכול לעזור לכם.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב, אם אתה חושב שיש לך רכוש יותר מכולם אז אף פעם לא תוכל לבוא לידי יראת ה'. אם אדם נמצא במצב הזה וחושב שיש לו רכוש רוחני יותר מכולם, איך הוא יוכל לצאת מזה ולהתקדם ליראת ה'?

נכון, אבל כשמגיעה אל האדם עזרה מהבורא, הבורא מאיר לו יראה, ואז אדם לא מרגיש שיש לו משהו, הוא מרגיש ריק מכל וכל, ואז אין לו שום הפרעה להגיע לכך שיראה עצמו לבד וערום.

שאלה: מה אנחנו יכולים להביא מהפרט לכלל מלבד כוונה, תפילה ופעולות לחיבור?

יותר מזה לא צריך כלום.

שאלה: מה ההבדל בין פרט לכלל, מה זה אומר ללכת, להשיג את הפרט?

ההבדל בין פרט לכלל הוא, שכלל כולל את כל הקבוצה, נניח את כל הקבוצה שלי, שלנו, את כל החברים, ופרט זה אם אני מדבר אל האני הפרטי, או על קבוצה קטנה. שניים עד חמישה אנשים, זה כבר נקרא "פרט".

שאלה: אז למה בעצם העבודה שלנו היא ללכת בדרך הפרט?

כי אנחנו מדברים על השגת האדם, כמה שהוא משיג, ורוצה לראות את עצמו, באיזה מצב כלפי הבורא הוא נמצא.

שאלה: באיזה מקום הפרט והכלל מתחברים, והאם זה צריך לקרות?

לא. פשוט עלינו להגיע מהפרט לכלל.

שאלה: בפסקה הרביעית מהסוף כתוב "לכן כשאדם רוצה ללכת בדרך ה' באופן פרטי, היינו לא על חשבון הכלל, שיעסוק בתורה ומצוות על דרך שהכלל עוסקים בתורה ומצוות, אלא על חשבון עצמו." איך אפשר ללכת בדרך, באופן פרטי שלא על חשבון הכלל? ואיך חשבון הכלל יכול לבוא לידי ביטוי?

הוא רוצה להגיע לקשר עם הבורא, ליראת ה', הוא רוצה להגיע בצורה פרטית. זו מדרגה יותר גדולה ו"אז הוא רואה שאין לו שום דבר, אלא להיפך, כל יום נעשה אצלו יותר גרוע. כי כל כמה שהוא עוסק בתורה ומצוות על דרך האמת, הוא רואה שהוא רחוק מהאמת." ככה באמת אנחנו מגלים, אנחנו מרגישים, וכך מי שיתקדם ירגיש. שמצד אחד כאילו יש לו יותר, הוא לומד, הוא שומע, הוא זוכר, ומצד שני, אין לו על מה לסמוך. הוא מרגיש את עצמו ממש ריק מכל וכל.

שאלה: שאלה כלפי הבורא זה כשהאדם מקבל החלטה שהוא יותר לא רוצה לקבל עבור עצמו, ורוצה לפתח בעצמו צורה שדומה לבורא כדי שהוא יוכל להשפיע לו?

כן.

שאלה: אנחנו מנסים להתבטל, ואני לא תמיד מבינה אם אני עובדת את הבורא, או את פרעה. איך להבין את זה, ואיך להבדיל בין זה לזה?

לפי לאיזו מטרה, ועם איזו מטרה את עובדת.

תלמידה: כדי להיות עם הבורא, כולם ביחד.

בסדר, בינתיים תעבדי ככה.

תלמידה: יש איזו בדיקה? כי היא מאוד חשובה, ואני לא מבינה איך לבצע אותה.

עוד נדבר על זה.

שאלה: המאמר הזה כאילו קלע בדיוק, וכתוב "ואז הוא בא לידי ענוה, היינו שהוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכולם." וכך אני מרגישה, יותר גרועה מכולם, והאגו לא רוצה להתבטל. אז איך להתפלל כדי להגיע לענווה הזו, ולקבל את מה שהבורא נותן? כי אני מרגישה שיש קצת אמונה, קצת גדלות הבורא, איך להגיע לזה?

צריך להיות יותר קשר בינך לבין החברות בקבוצה.

תלמידה: אבל זו הבעיה הכי גדולה.

תדברי איתן על זה, תגידי שזה הכרחי בשבילך, ושזה יעכב את ההתפתחות שלך בהכול.

תלמידה: בעשירייה שלנו יש חברות שעובדות, חברות שרק ילדו, או שיש כל כך הרבה עבודות חיצוניות שפשוט אין אפשרות. איך לעבוד כשלשתיים יש כוח, אפשרות וזמן, ולכל שאר העשירייה אין?

צריך להשתדל בכל זאת לקרוא משהו יחד שישמעו, אפילו שהן לא יכולות לעשות שום דבר אחר, אבל לשמוע הן יכולות, נכון? לעשות ככה שתשרתו אותן.

שאלה: איך להחזיק איזון בין לתת התפעלות לעשירייה, וקביעת אמת בבירור של חסר לנו? אם בפתיחות לדבר על זה שרחוקים מהמטרה, ומרגישים ריקנות בעבודה שלנו, האם זה לא יידחה את החברות?

לא יקרה כלום. לא לדאוג. תבינו, והכול יהיה בסדר.

שאלה: את הרצון להשפיע אנחנו מגלים בכוח השפעה, ומרגישים את עצמנו ריקנים. אז למה תכונת ההשפעה כל כך מבטלת, ואנחנו מרגישים את הריקנות הזאת?

אתן צריכות כל הזמן לחשוב גם על הקשר ההדדי ביניכן, ואז דרך האחרות, תקבלו אור מקיף.

שאלה: נאמר שמגיע לבורא כל מיני גאים, ותמיד נופלים למלכודת הזו, זה מתחיל ממכות אחרי כשמשקיעים, כשעובדים, כשקוראים משהו. יש כזו הרגשה שכאילו יש לנו משהו, כאילו עשינו איזה בירורים, וזה הרכוש שלנו. אבל זה מה שעוצר אותנו, אם אני מבינה נכון. אמרת שהבורא מאיר, ואז האדם רואה את עצמו ריקן. האם הקבוצה יכולה לעזור לאדם בזה או שכל אחד צריך לעבוד?

הקבוצה יכולה לעזור לאדם.

תלמידה: כשהאדם אומר, "אין לי כלום, אני לא עושה כלום, אני ריקן". וגם כאילו לא מתקדם, יש לו הכנעה וזה לא מוביל למטרה.

כן, אז אתן צריכות לעצור אותו.

תלמידה: בהתחלה נאמר שיראה אמיתית זה כשהאדם נעשה רך, ובנקודה הזאת אנחנו צריכים להתחבר?

תנסו, אבל זה לא כזה פשוט.

שאלה: איזה מצב האדם צריך להשיג כל פעם בשפלות שלו, כדי שהעזרה מלמעלה באמת תעזור לנו?

רק מצד תפילה נכונה, ובקשה נכונה.

תלמידה: זו בקשה עבור האחרים, והיא צריכה להיוולד עבור אחרים?

כן.

שאלה: כתוב, "ואז הוא יודע שהוא צריך לשיפלות, אז הוא מחפש בעצמו איזה חסרון, שיכול לומר שהוא עדיין נמצא בשיפלות. והנה הפסוק אומר "ולא תביא תועבה אל ביתך". וכתוב "תועבת ה' כל גבה לב".". מה זה "תועבת ה' כל גבה לב"?

שמי שמתגאה כלפי אחרים בלבו, הוא נמצא בצורה כזאת גם כלפי הבורא. אסור לאדם להעלות את עצמו אפילו במילימטר, אלא תמיד להשתדל להחזיק את עצמו באמת בענווה. "וכאן אמר רבי יוחנן משום רשב"י, "כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה" (סוטה ד' ע"ב).".

שאלה: המאמר מדבר על ברית שהבורא כרת עם האבות. כתוב, "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"." מה אנחנו הבטחנו לבורא כשכרתנו את הברית הזאת? מה הצד שלנו בברית?

אנחנו הבטחנו לבורא שנעשה הכול, "נעשה ונשמע". זאת ההבטחה שלנו לבורא, "נעשה ונשמע".

שאלה: במשך החיים האדם עובר כל מיני מצבים, מה הוא לוקח בסוף הדרך הגשמית שלו, פרט או כלל?

רק את אותו החלק שהוא יכול להעלות לבורא.

שאלה: במאמר מדובר על עבודה כללית ועבודה פרטית, אבל בעבודה שלנו אנחנו כל הזמן נותנים דגש על עבודה כללית בעשירייה. איך העבודה הפרטית הזאת יכולה להיות ביחד עם העבודה הכללית? האם אפשר להעביר את העבודה הפרטית לעבודה הכללית בעשירייה ואיך לעשות זאת?

אני חושב שזה עוד מוקדם. פשוט תנסו להיות באיזה קשר עם הבורא, באיזה קשר עם הקבוצה, עם הקבוצה זה יותר חשוב, ומהקבוצה זה כל הזמן יעלה לבורא.

שאלה: מה זה אור מקיף? מה הוא נותן לנו? הוא נותן רשימו, חיסרון? איך לעבוד נכון?

האור המקיף תומך בנו.

תלמידה: איך אנחנו בכל זאת משתמשים בו להתקדמות פרטית וכללית?

זה מין אור שתומך בנו, נותן לנו הרגשת ביטחון, ולכן הוא כל כך חשוב.

תלמידה: אפשר איכשהו לקבוע אם הסביבה נכונה או לא לפי מצב הביטחון או שזה לא קשור?

לא. את זה אתן עוד לא יכולות לקבוע, להגדיר.

שאלה: מהו הסימן בעשירייה לכך שאנחנו גדלות בשפלות, בענווה, ביראה כלפי הבורא?

אתן תרגישו על עצמכן שהמחשבות, הכוונות שלכן נמצאות בהתאמה, שבכללות אתן מבינות איך לעבוד, להבין את הטקסטים.

שאלה: הרבה פעמים מצוין כי מקום שבו מוצאים את גדלותו של הקדוש ברוך הוא, שם גם מוצאים את ענוותו. מה הקשר בין גדלות הבורא לענוותו?

לא מדובר על הבורא אלא מדובר עלינו. ככל שהבורא גדול בעינינו כך אנחנו יותר משיגים את הענווה שלו.

תלמידה: מה ההבדל בין ענווה וחכמה?

זה לא שייך לחכמה.

שאלה: לגבי הגאוה, לפעמים יש כל מיני הרגשות כמו כעס שמסתירות בפנים גאווה. הרבה פעמים אם מגיע כזה מצב לחבר, הוא לא יכול לקשור את זה למשהו שמגיע מהבורא, כגאווה וכן הלאה. איך לעבוד עם זה בצורה נכונה, כדי לראות שבפנים יש גאווה?

את זה אתם צריכים לפתור ביניכם, לדבר על זה ביניכם ואז יתגלה לכם מה יש בפנים. אתה מתכוון לכוונה של אותם האנשים שהיא נסתרת.

תלמיד: נגיד יש לי ציפייה, סיכמנו על משהו ואני בא ופועלים באופן אחר, ואז מתעורר בי זעם או כעס או טענה וזה כבר מגביה אותי מעל החברים. או שאני יכול לראות שהבורא שלח לי את המצב הזה וזאת הזדמנות לעלות, לבקש ממנו שיעזור לי. אבל יש מצבים שזה קורה ללא הכרה, החבר לא רואה שזאת הזדמנות בשבילו. איך אפשר לעזור בכזה מצב, כשיש כזאת התפרצות של רגש?

אנחנו צריכים לתת לו דוגמה, להראות לו, לא להגיד כלום. נאמר אם אני רואה איזו גאווה אצל מישהו בקבוצה, אז אני יכול לעשות עם חבר אחר איזו סצנה כמו בתיאטרון והוא יבין. על ידי זה להראות לאותו אדם, שזה מה שאנחנו רואים עליו.

שאלה: האם כאשר אדם מרגיש חוסר כל בעבודת הפרט, הוא צריך להתקשר לכלל ולהיעזר באורות המקיפים, או רק להיות בתפילה לבורא?

להיות בתפילה לבורא זה בטוח.

שאלה: הרב"ש כותב שכאשר אדם מגיע למצב ענווה, הוא לא יכול ללכת בבחינת מקיף, כיוון שכבר התחיל לעבוד בבחינת פרט. למה הוא כבר לא יכול ללכת בבחינת מקיף, מה הסיבה לכך?

הוא כבר יצא מהמקיפים, הוא צריך להיכנס לפנימי.

תלמיד: כלומר הוא כבר עובד עם אור פנימי, וזה עכשיו עיקר העבודה שלו?

כן.

שאלה: להגיע למסירות נפש אפשר רק דרך עבודת הפרט?

כן.

תלמיד: עבודת הפרט היא כשאדם משמש את הכלל, אבל בייחוד שלו?

עבודת הפרט היא גם לשמש את הכלל.

שאלה: בשביל מה הבורא מוחק מהאדם את הזיכרון של הגדלות שלו?

כדי שיהיה לנו מקום לעבוד. כדי ששוב נבין את הסיבות למה אנחנו פועלים כך אחד כלפי האחר וכלפיו.

תלמיד: ואז כל זה יצטבר, וכבר נזכור, זה כבר ישמר?

בטח שזה נשמר.

שאלה: אם חלק מחברות העשירייה משתוקקות ורוצות לראות את העולם כטוב, וחלק מהעשירייה רוצות לראות סיבה ותוצאה ואז יש לנו רצונות שונים, לאיזו כוונה משותפת אנחנו צריכות לבוא, והאם אנחנו צריכות להסביר משהו זו לזו?

אתן צריכות לדבר על זה, אתן צריכות להבין זו את זה, לדבר יותר.

תלמידה: אנחנו צריכות להגיע לנקודת מבט חדשה?

כן.

שאלה: זלזול כלפי אנשים זה ביטוי של אגו?

בטח.

שאלה: איך להתייחס לחברה בעשירייה שכל הזמן משפילה חברה או כמה חברות, מעבירה ביקורת על השיטה שלנו, עליך, והורסת סדנאות? האם יש לעשירייה זכות להוציא אותה מהעשירייה? האם אנחנו יכולות בכלל לא להתחבר איתה?

אם היא כזאת ולא ניתנת לתיקון, אז הכי טוב שתוציאו אותה מהעשירייה.

תלמידה: פנינו לכל העשירייה, כי זו צריכה להיות החלטה משותפת שלנו, וסירבו לאפשר לנו להוציא אותה מהחיבור שלנו.

אני מייעץ לכן לפנות שוב. תגידי להם שאני מצטרף לדעה הכללית המשותפת של הקבוצה.

שאלה: איך האדם מזהה על עצמו שהוא מתגאה? וכשהוא מזהה את זה, איך הוא מנקה את הגאווה הזאת מעצמו?

על ידי תפילה. העבודה המשותפת שלנו היא בדרך כלל בתפילה. אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שישנה אותנו ממצב אחד למצב אחר.

שאלה: בזה שאדם מנמיך את עצמו, הוא מקבל עזרה מהבורא, ואז הוא מתחיל לדרוש שפלות גדולה יותר. איך לא ליפול לגאווה ולאהבה עצמית מתוך השפלות הזאת?

אל תדאגי, זה לא יקרה. השאלה נכונה, אבל זה לא מהחיים.

שאלה: עד שקראנו את המאמר הזה, אני אף פעם לא ייחסתי חשיבות לערב שבת. האם זאת האחריות האישית של כל אחד לעבוד בששת ימי המעשה?

אנחנו צריכים לעבוד בכל ימות השבוע, ובערב שבת אנחנו מגיעים לסיכום. בשבת לא עובדים, שבת היא ממש יום מנוחה. וכשעוברים את שבת, אז שוב מתחילים שבוע של ימי עבודה, ובשבת שוב מנוחה. בצורה כזאת אנחנו עובדים.

תלמידה: עכשיו הבנתי כמה חשובה השבת. אבל אני יודעת שאני אשכח את זה בעוד שבוע או שבועיים. למה אני כל הזמן שוכחת דברים שאני לומדת?

כי זה עדיין לא חשוב לך, לכן את שוכחת. יש עוד הרבה כמוך.

שאלה: אדם יודע שהוא צריך שפלות והוא מחפש חיסרון. באיזה אופן גבהות הלב הפרטית של האגו מגיעה למסקנה שהוא גאה וצריך שפלות, הכנעה, ענווה?

למה הוא עושה את זה? כי הוא לא משיג את המטרה, הוא כל זמן דורך במקום אחד. מצב כזה יכול להימשך שנים. ואז הוא מתחיל להבין שמה שחסר לו זה להרכין את הראש, להתכופף. וזה נותן לו את ההזדמנות לתקן את עצמו ולפנות לבורא, או לפנות לבורא שיתקן אותו.

תלמיד: האם זה תהליך אינסופי?

לא, יש סוף. לכל דבר יש סוף.

שאלה: הבורא ברא את המציאות עם הרגשה שסביבי קיימת כל הסביבה, העשירייה ואנשים נוספים, ומעל כל אלה יש בורא אחד גדול. אבל אני לא יודע אם האחרים קיימים, מה המהות שלהם, לאיזו מטרה הם קיימים. כיוון שהכול מלבד הכלי שלי זה אור, אז אני לא יכול לדעת מה זה אור בלי שזה נוגע בכלי שלי. אבל מה שחשוב הוא, שהבורא רצה שבמציאות הזאת אני אאמין שיש אחרים, שאני קיים יחד עם עוד אנשים. למה הבורא רצה ליצור את תפיסת המציאות בצורה כזאת, ושם אותי בפנים?

כדי שאנחנו נוכל לבטל את האגו שלנו, את הגאווה שלנו, ובצורה כזאת נתקרב אחד לשני ויחד נשבור את הגאווה.

שאלה: יש לי הרגשה חד משמעית כלפי הבורא, שאני מאוד מתגעגע אליו. ועם הגעגוע הזה אני הולך להיפגש עם החברים, כיוון שאני מבין שרק דרך החברים אני יכול להגיע להרגשה כלפי הבורא. מהי ההרגשה החדשה הזאת, האם זאת דבקות?

זאת תכונה טובה, הרגשה טובה. בסופו של דבר היא תביא אותך לקשר עם הבורא.

שאלה: במאמר מדובר על יראה. מה היא התכונה הזאת, ההרגשה הזאת בינינו, ואיך להגיע לזה בעשירייה?

יראה משמעה שהאדם פוחד, נזהר, לא יכול לבטא את עצמו, מתבייש. יראה מכילה בתוכה הרבה הרגשות כאלה. אבל לא לדאוג.

תלמיד: האם בין החברים בעשירייה אנחנו יכולים להגיע למצב הכללי המשותף הזה?

תנסו. תדברו על זה ותנסו.

שאלה: האם האדם צריך לבדוק ולחוש כל הזמן מה חשוב לקבוצה, וכל הזמן ללכת בעקבות הקבוצה?

אני לא הייתי אומר ללכת סתם כך באופן אוטומטי. אבל הוא צריך לבדוק את עצמו כלפי הקבוצה, זה נכון.

שאלה: אין עוד מלבדו וכל המצבים של ענווה מגיעים ממנו כדי לעשות לי טוב. אני מרגישה נבוכה ואני בוכה במקום להתפלל ולבקש עזרה. האם זה בגלל פחד או יראה? ואיך להפוך את המצבים האלה למצבים טובים ולשמחה לטובת החברים?

הבורא נותן לכם, לך במיוחד, הרגשה של עצבות, של חוסר הצלחה, של חוסר כוח. אבל זה ישתנה בעתיד, עוד מעט. את כל הכוחות האלה תשתדלי לקבץ, לא לפזר, והם יעזרו לך לגלות עוד מעט את הבורא.

שאלה: אפשר להסתכל על זה כך, שהכלל זאת הקבוצה והפרט הוא היגיעה למען הקבוצה. גם זה וגם זה לא שלי, הכול אירגן הבורא. מה שנותר לי זה לבנות את היראה בפני הבורא כלומר את המצב הזה. האם בזה אני צריך לעסוק, כדי לא להיות עובד אלילים?

כן.

שאלה: מה יעזור לנו להתקדמות מהירה וזריזה יותר, האם זו דאגה למצב הכללי של הקבוצה, או שהפוקוס צריך להיות מכוון על החסרונות שאני מרגישה בתוכי?

עדיף על החסרונות של עצמך, זאת דרך בטוחה להתקדמות.

(סוף השיעור)