ליל הסדר, ערב שבת, פסח תש"פ

סעודת ליל סדר - שיחה עם רב

שיחה 08.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

(רב מברך)

שותים כוס ראשונה, ונוטלים ידיים. בלי ברכה.

תלמיד: עכשיו תפוח אדמה במי מלח.

לוקחים תפוח אדמה שמים במי מלח.

(רב מברך)

אחר כך אנחנו נדבר על הסימנים האלו, למה ולְמה הם מרמזים לנו. אנחנו לומדים, יודעים שכל דבר ודבר בעולם העליון יש לו גם תוצאה בעולם התחתון שלנו כמו "ענף ושורש". שורש זה בעולם העליון והענף זה בעולם התחתון שלנו, כמו שאנחנו מציירים את עץ החיים שלנו שדווקא השורשים למעלה והעץ עצמו עם ראש למטה.

ולכן כך אנחנו צריכים להסביר, ונצטרך אחר כך להסביר למה אנחנו אוכלים גזר, תפוח אדמה שטובלים דווקא במי מלח, ביצה שאנחנו אחר כך נאכל, וכל יתר הדברים, דגים, גזר, למה כל דברים האלה מה הם מסמלים לנו. אלה רק סמלים אבל כל הסמלים האלו יש להם סימנים של כוחות גדולים שאנחנו משתמשים בהם בזמן שעולים מגשמיות לרוחניות.

עכשיו אנחנו עושים "יחץ". יחץ זה המצה האמצעית שאנחנו חותכים אותה לשניים, סך הכול יש לנו שלוש מצות, את החצי הגדול אנחנו מצניעים כאפיקומן והחצי הקטן מחזירים למקום. ומתחיל "מגיד".

תלמיד: עכשיו אנחנו מוזגים כוס שנייה.

מוזגים כוס השנייה, את זה כבר כולם יודעים איך לעשות, אין בזה שום סודות חוץ מזה שזאת כוס שנייה.

"עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה'".. "ועינו אותם ארבע מאות שנה". ואברהם דווקא לא פחד. הוא הבין שבלי גלות מצרים לא יהיה חיסרון לצאת ממצרים, לא יהיה חיסרון לעלות מדרגת העולם הזה לדרגת העולם העליון. לכן האדם כדי שיהיה לו חיסרון לעולם העליון, ובלי חיסרון אי אפשר להרגיש עולם העליון, הוא חייב קודם כל להכין את עצמו לחיסרון הנכון.

ולכן יוצא שאנחנו צריכים כשמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה לעבור תקופה מאוד ארוכה ומתישה ולא נעימה, ואין שם שום דבר טוב ואנחנו כבר מתייאשים, מיואשים וכן הלאה, וסחוטים וכבר לא יודעים מה לעשות וחבל [וחושבים] איך לברוח מזה, ואז אנחנו מתחילים להבין שכל זה הוא כדי שיהיה לנו באמת רצון חזק לצאת ודווקא לרוחניות לעל מנת להשפיע, ושם אנחנו נגלה את החיים אמיתיים שלמעלה מהאגו שלנו.

ולכן אנחנו מכסים את המצות, מגביעים הכוס ושרים.

(ברכות)

וכאן אנחנו לוקחים את כוס היין שלנו וקצת שופכים כל פעם שזה דם ואז ותמרות עשן.

(ברכות)

שרים "דיינו".

עכשיו נצביע על הזרוע, זרוע יש לנו שם על הצלחת היפה.

בכל דור ודור אם אנחנו חיים, אנחנו חייבים לצאת מהאגו שלנו להתעלות לרוחניות, ובכל דור ודור חייב אדם לעשות את זה, כל אחד שחי בדורו חייב לבצע את זה.

המצות מכוסות אצלנו. אנחנו לוקחים את הכוס וצריכים למלא את הכוס אם שפכנו ממנה יין, ואנחנו אומרים בקול רם ובשמחה את הניגון.

(ברכות)

תלמיד: עכשיו נטילת ידיים.

לוקחים מצות וטובלים אותן במלח ואוכלים בהסבה.

תלמיד: מרור.

לוקחים את החסה.

תלמיד: שמים את החרוסת בתוך החסה ועוטפים.

שמים את זה בפנים.

אנחנו לוקחים את החזרת, זה משהו מאוד מאוד חריף, שמים את זה על המצה.

(רב מברך)

זה מאוד חריף. מי שלא טעם את זה, אני ממליץ לו לטעום. כשתבואו אלינו לבקר אנחנו נכבד אתכם.

תלמיד: מי שחושש שהיה לו איזה קרונה זה נעלם עכשיו הכול.

כן, חריף.

עכשיו יש לנו שולחן ערוך.

תלמיד: וביצה.

אז בהתחלה אנחנו אוכלים ביצה. אנחנו לוקחים את הביצה, טובלים אותה במי מלח ואוכלים.

תלמיד: עכשיו סעודה.

עכשיו אוכלים, שותים ואחרי שתאכלו, בעוד רבע שעה, אנחנו נמשיך לדבר.

בואו אנחנו נמלא את הכוס האחרונה שאחריה אפשר לשתות.

תלמיד: לפני זה יש "לשנה הבאה בירושלים" אם רוצים.

זה ברור.

תלמיד: חסל סידור פסח, לשנה הבאה, אחד מי יודע.

(רב מברך)

אחרי ארבע כוסות אנחנו יכולים להגיד "חסל".

"ירושלים" זה יראה שלמה. זאת אומרת, השתוקקות לבורא בצורה שרק זה חסר לי וכלום חוץ מזה. זה נקרא "ירושלים", יראה שלמה. נקווה שאנחנו נגיע לזה בקרוב.

ועכשיו מי שר "אחד מי יודע"?

תלמיד: נשיר ביחד כולם.

יופי, קדימה.

(שרים "אחד מי יודע")

בחג הפסח יש נטייה להיות כמו ילדים כי זו לידה חדשה לעולם החדש, לעולם הרוחני, ולכן אנחנו שרים שירים כאלו כמו שעכשיו שרנו אחד, שניים, שלושה, ארבעה, כמו ילדים שעומדים בעיגול וכך סופרים. ולכן כל המנהגים בחג הפסח הם כאלה סביב הילדות כי זו לידה חדשה לעולם החדש הרוחני.

ועכשיו אנחנו רוצים להזמין את החבר הוותיק שלנו, הזקן, כשהוא הגיע הוא היה צעיר ממש כמו ילד, עוד לא היה נשוי, והיום כבר הילדים שלו עומדים לקראת זה. הוא תמיד היה שר אצלנו ואסור לבטל מנהג, אז אנחנו מבקשים ממנו, כל העשירייה מחזקים אותו, גם אנחנו איתו יחד והוא ישיר "חד גדיא".

(שרים "חד גדיא")

עוד לא ראיתי פסח כמו פסח השנה. באמת מרגישים שזה סביב העולם, מכל המקומות, מכל הקבוצות, מכל היבשות. יודעים, לא יודעים, מה בדיוק אנחנו עושים, זה לא חשוב, אנחנו נלמד את זה אחר כך, יש לנו שבוע ימים. אבל באמת יש בזה איזה חיבור פנימי, שכולם רוצים לצאת מהעולם הזה הכלֶה, הנפסד, הקשה, המוגבל, שרואים את הסוף שלו, את הסוף שלנו בו.

ולכן באמת תודה לבורא שנותן לנו הזדמנות כזאת שאנחנו יכולים להרגיש עד כמה לא כדאי לנו להיות בזה. הוא היה יכול לבלבל אותנו עוד הרבה הרבה יותר. ברוך ה' שהתחשב בזה שאנחנו חלשים, קטנים, מוגבלים, ונותן לנו הרגשה שבאמת לא כדאי להישאר כאן הרבה אלא להשתדל כבר עכשיו, בלי להפסיד, מה אנחנו מפסידים? להתחיל להרגיש את העולם העליון בחיים האלה, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך"¹. אני מאוד מקווה שאנחנו נמצאים לפני זה.

באמת כל הווירוס הזה, כל התהליך הזה שאנחנו עוברים בעולם הזה, אנחנו רואים עד כמה שזה לא הגיוני, וגם לא הגיוני איך כל העולם פתאום מסכים לזה. תראו עד כמה כולם מתחילים להישמע לפקודות האלה מלמעלה, "כן נעשה, ככה ככה, לא חשוב". אנשים שהיו נותנים את החיים שלהם כדי להרוויח עוד מיליון, עוד מיליארד דולר, פתאום בוחרים לוותר גם על זה וגם על זה, מה קרה להם? זו דוגמה חיה איך באה פקודה מלמעלה ואין כנגדה שום דבר, אין, כולם מבצעים מה שהכוח העליון קובע.

אני מאוד מקווה שאנחנו עוד נראה עד כמה מסתיימת הפעולה הזאת ומתחילה הפעולה הבאה, יש כאן סדרת פעולות, ויגיע הזמן שאנחנו נלמד עליהן. אבל באמת בפעם הראשונה בסדר פסח הזה אנחנו עושים "פסח", אנחנו עושים פסיעה מהעולם הזה לעולם הבא וכבר בחצי רגל אנחנו שם.

אז לחיים לכם ותהיו בריאים בבריאות החדשה הרוחנית, אני מאוד מקווה שאנחנו ניקח את כל הדברים האלו יחד ונסחוב אחרינו את כל העולם. לחיים "בני ברוך", לחיים.

תלמידים: לחיים.

זכרון, Latin 3, רחובות, Hebrew, PT 38, PT 22, Em PT, קייב, רחובות, PT 26, USA SF, MAK, UK, פיטר, פתח תקווה 10, אשקלון, KabU 1, Latin 2, אסיה, צ'ילה, רבדים, פלורידה, baden-w, North Amrica,Germany , חרקוב, Germany 1, Midwest, קזחסטן, ברזיל, Moscow 1, חיפה, רחובות ועוד ועוד, בקיצור כל העולם. חברים, אנחנו מחבקים אתכם, אנחנו יחד כולם בחיבוק אחד והבורא איתנו יחד. ותודה רבה לנשים שהן עזרו והכינו לנו את השולחנות שלנו ונמצאות איתנו יחד, תודה לכן ותהיו בריאות, וגם הילדים שלנו, כולנו יחד, לחיים "בני ברוך".

(שיר)

תלמיד: אפשר לשאול שאלות, כמו בשיעור.

מי שרוצה לשאול שאלות, להישמע, לדבר לכולם, בבקשה, אתם יכולים, מכל המדינות, מכל השפות.

שאלה: אני אשמח להשאיר את המסורת הזאת, האם זה בסדר שאני לא יהודי מלידה? כמובן שאני אקפיד על זה עם הכוונה לפני, אבל האם זה בסדר שאני אקפיד על המסורת הזאת למרות שאני לא יהודי?

אין דבר כזה יהודי. יהודי זה רוח, ואף פעם אתה לא יכול להיוולד יהודי, למות יהודי, להיות יהודי. אם אתה מתייחד, "יהודי" מהמילה ייחוד, אם אתה מתייחד עם הבורא אתה נקרא "יהודי". אם אתה יורד מזה, אתה כבר לא יהודי.

יש שבעים אומות העולם ואין אומה כזאת שנקראת יהודים, סתם כתבו כך, אנשים קבעו, אבל באמת אין דבר כזה. "יהודי" זה נקרא ברגע שאתה נמצא בייחוד עם הבורא, אם אתה לא נמצא בייחוד עם הבורא אתה כבר לא יהודי. זאת אומרת יום אחד יכול להיות כן, יום אחד יכול להיות לא. לכן כתוב הרבה פעמים בתורה שיש עם אחד שלא נספר בין העמים, לא קיים, כי הוא לא נמצא. כי כל אחד מכל שבעים אומות העולם שרוצה להשתוקק לבורא הוא נקרא יהודי באותו רגע, ואם לא ישתוקק לבורא, הוא לא נקרא יהודי. זה דבר אחד.

דבר שני, זה כבר ידוע בכל העולם שכל אחד יכול להיות יהודי, איטלקי כמוך, צרפתי, גרמני, לא חשוב מי, יכול להיות יהודי. הוא פשוט מוסיף לעצמו שהוא יהודי, והוא יכול להיות יהודי. יהודי זה לא לאום, זה לא נציונליטי, זו שייכות לרוח, ייחוד עם הבורא. והרבה שרשומים היום כיהודים הם לא יהודים, הם לא נמצאים בייחוד עם הבורא, הם סתם נקראים כך. לכן תעזוב את הדברים האלה, הכול תלוי רק באדם בלבד. כמו בכלל כל הדברים האלה בעולם שלנו, היום אנחנו רואים את זה יותר ויותר. לכן בוא נשתה לחיים, לחיים שלנו, שאנחנו כולנו נהייה דבוקים בבורא, לא נקרא לזה יהודים או לא, העיקר להיות בדבקות בינינו ולבורא, זה העיקר.

שאלה: כזאת שמחה, תודה לכל החברים על כזה חיבור, על כזאת שמחת החג. כשאנחנו צריכים לצאת ממצרים מה הייחודיות של הרגע הזה, איך אנחנו יכולים לנצל אותו?

אנחנו בדרך ממצרים, איפה אתה? שמעתי שעשית שתי הכשרות טובות מאוד בצהריים היום ובאמת אתה משקיע כוחות, לחיים לך, שיהיה לך הרבה כוח, אתה איתנו. לחיים.

שאלה: עכשיו יש כזאת הרגשה של אהבה, הרגשה של חיבור, של איחוד בין כל החברים בכל העולם שרוצים לצאת ממצרים. מורה יקר, תגיד לנו, איך אפשר לפזר את השמחה והטוב והאושר הזה לכולם?

זו עבודה יום אחרי יום, שיעור אחרי שיעור, פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול וכך זה נבנה. נבנה רק את הנכונות שלנו לבורא ואז אנחנו מתחילים לקבל ממנו יחס טוב, יחס נכון. אני מאוד מקווה שהפעם התחלנו להיכנס עימו בהדדיות, במשהו הדדי, "אני לדודי ודודי לי", וכך אנחנו נמשיך. אני שמח שאתה איתנו, אתה חבר קרוב ומאוד מאוד מיוחד, ונקווה שאנחנו נפתח עוד קשרים גם באזור אסיה.

אני רואה שם זוג מאוד חשוב לי מסין, אני זוכר איך שהם פגשו אותי בבייג'ין ואני מאוד שמח לראות אותם ומאוד מרגיש אותם קרוב אליי, קרוב לליבי. ובכלל, אתם לא יודעים עד כמה אתם רשומים בלב שלי, כל אחד ואחד, ממש כך. ממש כולם.

אין לי כל כך מילים להגיד עד כמה שאתם מיוחדים. הבורא בחר בכל אחד ואחד בפינצטה ממש, ואת האנשים האלה דווקא הוא רוצה ממיליארדים. ולכן אני מסתכל עליכם כמו שהבורא מביא כל אחד ואחד מאתכם אליי ואומר, זה מה שאני רוצה שיהיה לי. ובאמת כשאנחנו מסתכלים אחד על השני אני לא יודע מה יש כל כך, אבל יוצא שכנראה שבמשהו אנחנו מיוחדים, שבך, בך ובך בחר ה' כדי להיות כולנו יחד משתוקקים אליו. אז נתחבק יחד, נהייה יחד, נרגיש את כולנו בלב אחד, ועוד מעט אתם תרגישו עד כמה אנחנו הופכים להיות למערכת של האדם הראשון, שהבורא מתיישב בנו, מתגלה בנו, שמח איתנו. לחיים בני ברוך. לחיים.

(שיר)

אני קיבלתי אזהרה שצריך לשחרר את האנשים גם להתכלל עם משפחותיהם. אז לא לשכוח להתקשר לכולם, לאבא, אימא, דודה, אפילו לחמתך אל תשכח להתקשר ולדבר יפה לכולם, שיהיה טוב לכולם, שתהיה באמת אהבה וחיבור בין כולם.

לחיים אחרון.

(סוף הסעודה)

---

1. ברכות יז, ע"א↩