שיעור בוקר 04.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 08.03.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/ACV31vf9?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", 

שיעור 2

אנחנו יכולים כבר להתחיל את השיעור השני שלנו ב"פתיחה לחכמת הקבלה". אני אעבור בקיצור על מה שעברנו בשיעור הקודם כדי להמשיך לשיעור הזה. הנושא של השיעור הזה, מסך. אבל לפני המסך נראה מה עברנו. 

אנחנו דיברנו בשיעור הקודם שבסך הכול יש בכל הבריאה שני משתתפים. הבורא, כשהבורא הוא האור שמתפשט, וההתפשטות הזאת נקראת כתר או קוצו של יוד או בחינת שורש. מזה יצא לנו אחר כך כלי, קראנו לו חכמה, ואנחנו מציינים אותו כ-י', זו כבר התחלת הנברא שנקראת בחינה א'. הכלי הזה הוא רצון לקבל שהאור בעצמו ברא ומילא אותו. הכלי נקרא חיסרון לקבל, והאור שממלא אותו נקרא תענוג. 

מתוך שהאור ממלא את הכלי ונותן לו תענוג, הוא שולט בכלי, הכלי תלוי בו. ואז האור נותן לכלי לא רק את התענוג, אלא גם את התכונה שלו להשפיע. מכלי שהוא רצון לקבל, הכלי מתחיל להרגיש פתאום שהוא רוצה להשפיע, לתת, כי קיבל את טבע האור שממלא אותו. הכלי הזה נקרא בינה, רצון להשפיע, ואנחנו מסמנים אותו באות ה'. הוא גם כלי, גם חיסרון, אבל להשפיע, והוא ריק בעצם. למה ריק? אין לו מה לקבל, הוא לא רוצה לקבל אור חכמה, הוא רק רוצה להשפיע, והוא נקרא בחינה ב'.

אנחנו רואים מכאן, שאור שהתפשט מהבורא פעם אחת הוא ברא כלי שהוא רצון לקבל, חכמה, ופעם שנייה הוא ברא כלי שהוא רצון להשפיע, בינה. שני סוגי הכלים האלה הם לגמרי הפוכים זה מזה. הראשון רוצה לקבל וליהנות, והשני רוצה לתת וליהנות, ליהנות מנתינה. 

מה קרה הלאה? בינה מבינה שאין לה מה לתת, למה? כי היא לא המקור של האור. מה היא יכולה לתת לבורא? היא יכולה לתת לבורא תענוג. איזה תענוג חסר לבורא? חסר לבורא תענוג אחד, שהנברא ייהנה ממנו, כי זו הייתה בעצם הסיבה לבריאת הנברא. אז מה בינה אומרת? אני אשתמש באותו רצון שהבורא ברא בי מפני שאני רוצה לתת לו. זאת אומרת, היא נשארת בכלי שלה שהיא רוצה לתת, עם האור שהיא רוצה בו, מה שנקרא אור דחסדים. 

מה היא עושה? היא אומרת, בעצם לתת לו אני יכולה רק אם אני מקבלת, אז אני אקבל, ואז היא מקבלת. הכלי כולל עכשיו שני חלקים, חלק אחד בו דומה לחכמה, וחלק שני לבינה. הנברא בעצם עושה כאן בדיוק את מה שהבורא רוצה. הבורא נתן לו רצון לקבל והוא מקבל, וגם פה הוא מקבל. הבורא נתן לו רצון להשפיע, וגם פה הוא משפיע. בזה הוא ממש דומה לבורא בכל הפעולה הזאת. הבחינה הזאת נקראת בחינה ג', זה הכלי השלישי. הכלי בצורה כזאת נקרא זעיר אנפין, הוא כולל את שניהם, ו' זה הסימן שלו.

חסר בכלי רק דבר אחד, שהרצונות שבו, גם הרצון שדומה לבינה וגם הרצון שדומה לחכמה, שני הרצונות האלה שהכלי הזה נכלל מהם באים מלמעלה מהבורא. הנברא בעצם משתמש בכל התכונות שהבורא ברא בו ואין בו שום חידוש. הוא ביצע עד כה את כל התכונות שהבורא הכניס בו. וכאן יש לנו כבר דוגמה מה הבורא רוצה מהנברא. לכן אחר כך בכל מיני ספרי הקבלה, זעיר אנפין בעולם האצילות נקרא הקדוש ברוך הוא. זו דוגמה שהבורא מציג לפני הנברא שכך הנברא צריך להיות.

מה קורה אחר כך? אחר כך הנברא מבין שמה שכאן קורה זה שהוא עדיין לא נמצא בכלים האלה. הוא בעצמו קיבל? לא. הוא בעצמו נתן? לא. עכשיו הוא נמצא בדילמה, מה הוא באמת. וכאן יוצא שהנברא מחליט מי הוא. לפי מה הוא מחליט מי הוא רוצה להיות באמת? אחרי שיש פה את כל הכוחות של הבורא שהוא הקדיש לנברא מלמעלה למטה, עכשיו פעם ראשונה יש בכל הכוחות האלה, בכל התכונות האלו, מצב שממנו עשוי לצאת כאן דבר לגמרי לגמרי חדש. 

מה החדש? רצון חדש. איזה רצון? רצון לקבל שבעצמו רוצה לקבל וליהנות בדומה לרצון בבחינה א'. ממה יוצא לנו הרצון הזה שנקרא מלכות, אות ה', בחינת ד', חיסרון לקבל? למה יוצא כאן דווקא רצון לקבל ולא להשפיע ולא חצי חצי ואיך? מפני שהכלי הזה של זעיר אנפין מאוד דומה לכתר, יש בו הכול. עכשיו הנברא צריך לבחור מה הוא רוצה. ואז הוא בוחר כמו הבורא שיוצא ממנו רצון לקבל, לכן גם בנברא יוצא רצון לקבל. והמלכות הזאת היא נקראת לבדה נברא, לפניה אלו רק דרגות התפתחות. 

יוצא לנו, שהרצון לקבל שמורגש עכשיו בבחינה ד', הוא רצון שלא בא מהבורא בצורה ישירה, אלא בסופו של זעיר אנפין נעשה הרצון החדש הזה. מלכות שמתמלאת עם האור שמקבלת מהבורא, במצבה שהיא לגמרי מלאה היא נקראת מלכות דאין סוף. וכשהיא מתמלאת עם אור אין סוף, היא דומה לבחינה א' שגם הייתה מלאה עם האור שבא מהבורא. 

תלמיד: השלב האחרון הוא הכי בעייתי כאן. אתה אומר שיש פה חידוש. האם החידוש הוא הבחירה, החידוש הוא השלילה, מהו החידוש?

החידוש שיש לנו בבחינה ד' לעומת כל הבחינות הקודמות, הוא שבבחינה ד' יש רצון שלא בא מצד הבורא, אלא הרצון בא בהתעוררות מלמטה מצד הנברא. הרצון לקבל הוא יותר ממה שהבורא ברא בכלי דבחינה א'.

תלמיד: למה זה קורה?

מפני שיש כאן התפשטות של כמה תהליכים.

אני רוצה רק לקבל, באיזו צורה? כמו שהבורא רוצה. קיבלתי מהבורא רצון להשפיע. אני מבין שהרצון להשפיע והתענוג מההשפעה יכול להיות יותר טוב מלקבל. רק איך אני אבצע אותו? אין לי בעצם שום אור, שום תענוג שאני יכול לתת לבורא, אלא אם הוא ישנו, אז זה בתנאי שאני אקבל ממנו. 

אנחנו צריכים להבין, שבכל פעם אנחנו עוברים מבחינה לבחינה. למשל בחינה א', זה רצון לקבל שברא הבורא. אחר כך האור שנמצא בה מתחיל למסור לרצון לקבל תכונות שלו להשפיע, אז במקום הרצון לקבל מתחיל להיות רצון להשפיע. הרצון לקבל מתחיל להבין שכדאי לו יותר להיות משפיע, כי בזה הוא יוכל יותר ליהנות. מה זו בחינה ב', בינה? זו אותה חכמה רק שהיא השתנתה, קיבלה על עצמה עוד תוספת. זאת אומרת, בבחינה ב' יש רצון לקבל יותר מאשר בבחינה א'. בחינה א' הבינה שאם היא תשפיע, היא תקבל יותר תענוג. לבחינה ג' יש כבר שני סוגי כלים, גם להשפיע וגם לקבל. היא מבינה שאם היא תשפיע לבורא על ידי זה שהיא תקבל ממנו, היא תהנה הרבה יותר מבחינה ב' ומבחינה א'.

אנחנו נמצאים בשלבי התפתחות הרצון. אבל בהתפתחות, הרצון הזה הוא עדיין לא עצמאי, הוא בא כולו מתכונות הבורא. יש אור שבורא את הכלי, נותן לכלי את התכונה שלו להשפיע, והכלי מחליט שהוא רוצה להיות משני חלקים. חלק אחד דומה לפעולה של הבורא לתת, החלק השני דומה לכלי שהבורא ברא לקבל. עד סוף בחינה ג' יש לנו את כל הדברים שהתבצעו על ידי האור שבא מהבורא. 

בחינה ג' בסופה רק היא מחליטה, "מה באמת אני רוצה מכל השלבים האלו? מה יכול לתת לי תענוג? מה יותר קרוב לטבע שלי? זה שאני נמצאת במילוי של האור". ואז היא בוחרת שהיא רוצה לקבל את האור כמו בחינה א'. בחינה ג' בסופה אומרת, "אני רוצה לקבל בלי שום רצון להשפיע. מהחלק הזה שנקרא אצלי רצון לקבל שקצת קיבלתי, אני רוצה לקבל אותו עכשיו במלואו בכל הכוח שלי", ואז ממנה נולדה בחינה ד'. בחינה ד' מה היא? היא אותו חלק מבחינה ג' שמקבל, ועוד חלק מבחינה ג' שהיה בו רצון להשפיע והיא ויתרה עליו ואומרת שגם בו היא רוצה לקבל, ואז נעשתה בחינה ד'. 

על זה אפשר להסביר ולדבר עוד שנים. אנחנו נחזור לזה כל פעם, מפני שחוץ מארבעת הבחינות האלו, שהאור משחק עם הכלי, שהבורא בורא את הנברא ונותן לו את התכונות האלו, בעצם אין יותר כלום, היתר זו רק התפתחות מכאן. וכל פעם כשנדבר על איזה עולם, פרצופים, כל מיני דברים, נבראים, יוצרים, מעשים, לא חשוב על מה, אנחנו תמיד נוכל לחזור לכאן ולראות מאיפה השורש שלהם. 

תלמיד: מה זה חיסרון להשפיע?

חיסרון להשפיע זה חיסרון לתת. חיסרון לתת, זה כמו שאימא כלפי הילד רוצה לתת לו ומזה היא מקבלת תענוג. 

תלמיד: חיסרון ורצון זה אותו הדבר?

ברור, חיסרון ורצון זה אותו הדבר, בינתיים. אני לא נכנס לעמקות של הכלי עצמו, איך הוא נרקם מכל מיני חלקים, כמה שכבות יש לו, נשאיר את הכול לאחר כך.

כשלומדים קבלה יש שני דברים. מפני שאנחנו לומדים חומר שאנחנו לא מרגישים, לא יכולים למשש בו, לא יכולים שום דבר לעשות, אז יש שתי גישות ללימוד. גישה אחת ללימוד היא שככה זה, כמו שכתוב, ואת זה צריך פשוט לזכור. הגישה השנייה שצריכה להיות במקביל לגישה הראשונה, היא למה זה ככה. אז זה שזה ככה, זה צריך להיות ברור ואת זה צריך לזכור. למה זה ככה, צריך כל פעם לחשוב וכל פעם לברר, וזו הבנה אינסופית בעמקות.

אתם תעלו במדרגות העליונות ותיכנסו להרגשת העולמות העליונים, זה ניתן לכל אחד, ותראו בכל פעם עד כמה תשתכללו ותעלו בהבנה ובגילויים, ובכל פעם השאלה תהיה "למה", עד גמר התיקון, עד שלא תגיעו ממש למקום שאתם והבורא נמצאים באותה רמה מאיפה שיוצא האור בעצמו. 

תלמיד: ואז אין שאלות. 

אז אין שאלות. ועד אז יש כל הזמן שאלות.