שיעור הקבלה היומי9 מרץ 2015
-
כנס חינוך אינטגרלי – מרץ 2015
שאלות ותשובות - 1
שיעור 09.03.2015 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שאלה: לגבי סיכום סדנה. ללא תיקון עם ישראל לא יתאפשר תיקון כל העולם.
כיוון שאם אתה לא מציג את כל הכלי, אם אתה לא מציב את כל הכלי הכללי בהתאמה לאור העליון, בגלל זה, זה כך. בלי זה, זה בלתי אפשרי. זאת אומרת, חובה לעבוד דרך משהו, דרך איזה בלוק שמקשר את זה לכלי הכללי. חלקו נשבר, חלקו בכלל לא היה שבור, רק דרך החלק הזה שיש לו איזו שייכות לאור.
(ראו שרטוט מס' 1) יש פה כלי כללי, בכלי הכללי הזה יש איזה חלק שנקרא "ישראל", "ישר א-ל", ישר אל הבורא. ויש מה שנקרא "אומות העולם", אני אכתוב, אומות. האור המקיף הוא אחיד לכולם, הוא חייב להיכנס פנימה ולמלא את כל הכלי הזה. זה האור המקיף.
איך אתה יכול להגיב כלפיו, אין לך שום השפעה כלפי האור העליון הזה. יוצא כך שרק ישראל יכול להיות בהדדיות עם האור המקיף הזה, זאת אומרת להתכוונן כך, שבקו האמצעי הוא יאזן את כללות האנושות, ישפיע באיזון. לכן האנושות לא יכולה להיפטר מעם ישראל, היא מרגישה מבפנים שבו תלוי הכל. אנשים בהחלט לא מבינים אך להתנהל עם זה, ואנחנו צריכים להסביר את זה.
שרטוט מס' 1
ולכן נאמר, שאומות העולם יביאו אותם על כתפיהם, ואז יהיה טוב לכולם. ואנחנו מוכרחים לבצע את המשימה שלנו. זאת אומרת להתחיל לדחוף את החלק הזה (ראו שרטוט) של ישראל, לקדם אותם לאיזה איחוד. ואז האור המקיף שמתקרב כל הזמן אלינו, בהדרגתיות מתקרב ומתקרב. בהתקרבות שלו עבורנו זה פשוט יכול להיות או טוב ושפע או משהו נוראי.
אלה לא סתם משברים שאני מדבר איתכם, אלה יכולים להיות משברים אקולוגיים, של אקלים, של טבע. הרי אתם מבינים שאנחנו יושבים פה על כדור הארץ כמו על איזו פצצה מתקתקת. פצצה מתפוצצת וזהו, באילו ייסורים זה יכול לקרות חלילה. כל זה מתואר, ואסור לנו להגיע למצב כזה. זאת אומרת אנחנו מוכרחים באיזו צורה להשפיע על הקשר הזה בינינו לאור מקיף, שמשפיע עלינו בצורה כזאת על ישראל. ואם זאת תהיה השאיפה אל האיחוד, בתוך קבוצת האנשים הזאת, אז אנחנו כל הזמן נהיה בצורה אידיאלית נניח בקו האמצעי, כשאנחנו כל הזמן נהיה מאוזנים, נהיה כל הזמן מותאמים לאור העליון הזה בהשתוות הצורה, הוא כל הזמן ידחוף אותנו.
ואפילו אפשר לעשות כך, שאנחנו נקדים את פעולת האור, וזה כבר נקרא "אחישנה". דרך האור. אבל לפחות להמעיט בייסורים. כאן, דרך אחישנה ודרך ייסורים זאת הבחירה. התקרבות טובה של אור מקיף משפיעה עלינו טוב, כיוון שהוא משפיע כל הזמן בצורה אחידה, אין לו שינוי. ההתקרבות שלו כלפינו על פי זמנו זה נקרא "בעיתו", זה על פי זמנו המתוכנן. זה גם דרך ייסורים אנחנו קוראים לזה. אבל זה לא סתם ייסורים, אם אנחנו לא מוכנים זה הופך לייסורים.
זה כקפיץ מתוח, הוא כל הזמן מתקרב ומתקרב ואתה מסתכל על איזה אסטרואיד קטן שמתקרב אליך, מיליונים של טונות, אתה לא יכול לעשות כלום, רק להסתכל עליו. אין לנו שום אמצעים למנוע דבר כזה, רק השיטה הזאת. כך אנחנו יכולים להשפיע על האור המקיף.
זאת אומרת אנחנו בעצם לא יכולים בכלל להשפיע עליו, אנחנו יכולים רק להתאים את עצמנו כלפי השפעתו.
תלמיד: יוצא שבמידה שאנחנו מתקנים את ישראל כך יתוקנו גם אומות העולם?
כן, תחת השפעת האור המקיף. הם לא יצטרכו לעשות כלום, הם לא יצטרכו לדעת כלום. הם פשוט בצורה אינסטינקטיבית מתוך עצמם ישתנו.
תלמיד: אז בשביל מה עלינו להפיץ לאומות העולם, אם האפקטיביות של ההפצה היא רק בתוך ישראל?
כדי לבודד משם, להבליט משם את הנקודות שבלב, כמו כל חברינו שהם יהודים ולא יהודים זה היינו הך. בעיקרון אנחנו מפיצים לכולם כדי להבליט, לאתר את הנקודות שבלב, את ההשתוקקות שלהן למשמעות החיים. ואם יש כאלה, אז הם מגיעים אלינו. זה מה שהכי חשוב אצלנו. בלעדי זה מה היינו עושים? לא היינו מיתקנים בכלל.
(ראו שרטוט מס' 2) זאת אומרת, העולם בנוי משלושה חלקים. החלק שלנו, שהוא הפנימי ביותר, פה בנקודה המרכזית. זה אנחנו, כולנו, לא משנה, "ישראל" של היום, אלה שמופנים לכיוון הבורא. אחר כך הכלים השבורים שלא חושבים על התיקון, ואחר כך אומות העולם שלא היו בזה ולא בזה. לא במצב שבור, ולא במצב הבלתי שבור. הם לא צריכים שום דבר, האור המקיף יביא אותם לאט לאט, יבשל אותם לצורת איחוד והם יתחילו לחוש מבפנים, מתוך האיחוד הזה את הכוח העליון.
זה לאט לאט יתבהר להם כמשהו מוכן, מובן ומוחשי, ללא שום חיפושים פנימיים, ייסורים כאלה למיניהם. כאדם פשוט שלא צריך להתייסר על משהו כדי להגיע למשהו. לא, כך בצורה פשוטה.
שרטוט מס' 2
שאלה: אנחנו מדברים כאן על הפצה ליהודים, ביניהם יש גם קבוצות שונות, חילונים שביהודים, ישראלים שיצאו מכאן שחיים בחו"ל, יש גם דתיים.
רק אל תגיד לי שהדתיים הם הכי חשובים, רק אל תבליט אף אחד.
תלמיד: אז מה סדר התיקון, מי ראשון, מי קודם, מי שני?
אנחנו פונים בראש ובראשונה לחילוניים, לא דתיים, מקומיים. זה החלק הקל. החלק השני ישראלים, שהם לא פשוטים אבל לפחות יש להם איזה בסיס, שבעיקר מתבטא בחוצפה שלהם, זו תכונה ידועה.
ולדתיים אנחנו בגדול לא פונים כלל וכלל. רק באותה מידה שהם בעצמם יהיו מעוניינים, מסוקרנים, יבואו, ירצו לקבל איזו ספרות, בצורה אלטרנטיבית, עקיפה כזו אנחנו יכולים. זאת אומרת, המטרה שלנו זה החלק הלא דתי היהודי בעולם.
אנחנו מתעלמים ולא מתעסקים עם כל מובילי הדעת הדתיים שלהם, ובכלל עם כל המנהלים אנחנו לא כל כך רוצים להיות בהישג. כי כל מנהל, כל מנהיג דואג למקומו, והם רוצים תמיד לדעת שזה לתועלת שלהם. ולכן כאן אנחנו צריכים להראות להם שמה שאנחנו עושים יחזק את הסטאטוס שלהם עצמם, של אותם מנהיגים. רק בצורה כזאת.
שאלה: התחלת לדבר על המטרה. אנחנו יודעים שבשנה שעברה אמרת שגם בישראל כל יהודי יהיה חייב לדעת על בני ברוך.
טוב, על ישראל בכלל לא התכוונתי. אני לא מדבר כאן על ישראל.
שאלה: אני אומרת את זה רק כדוגמה. איזו מטרה עלינו להציב לנו, לכלי העולמי, לשנה הקרובה?
לנו אין שנה. אני לא חושב שיש לנו אפילו שנה. יש לנו מקסימום חצי שנה, עד הסתיו, בכדי שכולם בעולם ידעו על המטרה, על המשמעות. אני מתכוון כרגע ליהודים בעולם, שידעו על המשמעות והתכלית של התגברות על אנטישמיות, על סיבותיו, הסיבות לאנטישמיות. אותם החומרים שאנחנו מפיצים עכשיו בכל המאמרים ובכלל, שזה יגיע אליו בכל צורה. אני לא יודע אם זה יגיע אליו למוח או ללב. לפחות בצורה מודפסת שכולם יקראו.
שאלה: מה זה בדיוק אומר? כיוון שאנחנו נתקלים ביהודים, ואלה קהילות מאד פתוחות, ידידותיות.
יכול להיות שאצלכם זה כך. אבל בארצות אחרות זה לא כך. ברוסיה זה באמת יכול להיות כך. אתם לא מבינים מה עשו שם המקובלים שעבדו באותם איזורים מהמאה השש עשרה, מבעל שם טוב כמעט עד זמננו. הם פשוט יצרו כזו קרקע שאנחנו לא מבינים את זה. כזה קשר, כזה שילוב של קשרים, שבאמת בזכותם יותר קל לנו לעבוד שם. אנחנו רואים את זה בכל מקום, גם בין הרוסים שחיים שם, גם היהודים באותו האיזור. זה חלק מיוחד באנושות.
תלמידה: הם כל הזמן אומרים שהם בעד האיחוד. היהודים עצמם מצטטים את המקובלים הגדולים. אז מה יש לנו לתת להם?
אנחנו נותנים להם רק דבר אחד, אפשרות לממש את זה. עוזרים להם לממש את זה.
תלמידה: במה זה בא לידי ביטוי, אם אפשר להבהיר?
האפשרות לממש? איחוד, התאחדות. אנחנו מספרים להם איך לעשות את זה, במשפחה, בבית, בקהילה, בעבודה, עם האנשים, ביניהם לבין עצמם. במה זה אמור לעזור? כל זה לא קיים אצלם. הם פשוט מדברים, "כן, אנחנו בעד איחוד", תיאורטית.
תלמידה: אז אם אני הבנתי נכון, בהפצתנו כלפי קהילות יהודיות אנחנו מלמדים אותם את שיטת האיחוד, בכדי שהם ימסרו את זה הלאה.
גם ימסרו, בין היתר. אתם תמשיכו בינתיים. הכל יקרה לכם, הכל יצא לכם, יהיה בסדר. תמשיכו.
שאלה: אם אנחנו נפגשים רק עם יהודים, בפעם הראשונה שנפגשים אנחנו מרגישים שהם ממש שונים מכל אלו שנפגשנו איתם קודם.
במה הם שונים? הם הרי לא יודעים עלינו שום דבר.
תלמידה: הם לא יודעים שום דבר עליכם או עלינו, אבל קודם כל הם הרבה יותר מבודדים. כל אחד מסוגר בתוך עצמו וכשהוא מגיע עם דעתו, הוא חושב שדווקא הדת צריכה לאחד בין כולם. הוא חצי חילוני חצי דתי, והוא יושב בסדנה, ותוך שעה וחצי לא יחדור לתוכו שום דבר, הוא נשאר בדעתו. אם נניח באים אוקראינים, הם ב"היי". אחרי שעה וחצי הם אומרים שבחיים לא הרגישו כזה אושר כמו בסדנה הזאת. אז עם היהודים זה אחרת לגמרי.
זו תוצאה של שבירה ואור מקיף. אין פה מה לעשות. הרצון הוא רצון, וכשיש שם את הניצוץ המקולקל הזה שנמצא בתוך הקליפה, בתוך האגו, וגם האור המקיף עוד לוחץ עליו, אני לא יודע פי כמה זה יותר כבד וקשה.
תלמידה: אז איך להתגבר על הבידוד הזה שלהם? כיוון שהם ממש למדו להתבודד.
אתם צריכים לחפש את זה. יכול להיות שכאן צריך לגשת בכלל דרך חינוך ילדים. לאן הם שואפים, מה הכי מטריד אותם, דרך אותה נקודה להרביץ. לא מטריד אותם איחוד, אין מה לבוא עם הדבר הזה אליהם. זה בכלל לא נכנס אל תוך תחום הדאגות שלהם. אולי משפחה, ילדים, יחס בעבודה, משהו כזה.
תלמידה: זאת אומרת בשלב הראשון אנחנו צריכים להפיץ איזה מידע כללי על איחוד. אחר כך לעשות קורסים.
לא ולא. שום מידע על איחוד אתם לא יכולים להפיץ, כיוון שזה בכלל יעבור דרכם, זה פשוט ידחה אותם מכם ואתכם מהם. אתם קודם כל צריכים לברר מה הם צריכים, רק בצורה כזאת. הרי אנחנו עובדים עם רצון.
תלמידה: אנחנו עשינו אירוע ראשון.
איך עשיתם אירוע, אתם ידעתם מה הם רוצים?
תלמידה: עשינו את הצגת הספר "אנטישמיות".
בסדר, אז אתם כבר עבדתם כנגד רצון מסוים. זה כבר קיים, האנטישמיות. יש בעיה כזאת והם רוצים להיפטר מהאנטישמיות. בצורה כזאת זה נכון. בחרתם נכון את הגישה.
תלמידה: באירוע כזה, חלקם בעצמם התחילו לדבר שהם רוצים מועדונים כאלה, שבהם יוכלו להיפגש, לדון על כל מיני שאלות שלהם. יש להם את הרצון הזה. אנחנו צריכים לשאוף לכך כדי שנארגן להם מועדונים או פגישות. יש כאלה שיותר מוטרדים מחינוך ילדים.
מה זה משנה במה תלבישו את זה? הרי אין שום הבדל אם זה יהיה חינוך ילדים, או חינוך הורים, או בבית ספר, או מה שלא יהיה. כל פסיכולוגיה למיניה, גם בישול אוכל. אם את יכולה להלביש בכל דבר את האיחוד וכוח הטבע, מה שאנחנו לומדים, כך לאטלאט את מלמדת אותם את כל הפילוסופיה שלנו, אז תסכימי לכל דבר. אבל דרך הרצון המסוים שמטריד אותם, ורק כך.
אי אפשר בצורה פרונטלית כזאת להגיד שהעם היהודי צריך להתאחד. אם את יכולה לקשור את זה לבישול ולספרי אוכל, בקשה. באותה מידה שאת תהיי קשורה אליהם, אל הרצונות שלהם, את תרגישי. תכתבו לי על זה. יחד איתכם אנחנו נעבוד על כל הסעיפים האלה, השלבים האלה, שאת תוכלי באמת לעניין אותם. אפילו דרך אותו ספר מתכונים או מה.
שאלה: לי יש התרשמות וגם שאלה. החברה דיברה על מעגלים הומוגנים של יהודים. וכשזה הטרוגני, יש חמישים איש שמתוכם יש יהודים. והיהודים מיד מתבלטים, ויש להם דווקא רצון הכי גדול להתאחד, אבל לשלוט על השאר. אולי זה הפתרון. זאת אומרת לא להוציא אותם ממסות של אנשים, כאילו הם מיוחדים. כמו במלחמה שכל הקומיסרים היו יהודים. אולי דווקא הצורות ההומוגניות האלה של יהודים נטו זה לא טוב להם.
הם לא יכולים באמת להיות בסביבות הומוגניות. הם צריכים תמיד להתבלט. כמו שאומרים, שני יהודים שלוש דעות. זה נכון.
תלמיד: כאן גם בפתיחה בסמינר דיברנו שמאחד אותם העם.
אנחנו לא נפתור אתכם כזאת בעיה. כאן נפתרות השאלות רק על ידי האור העליון, מה שאתה מציב פה. לכן אנחנו צריכים להשתדל לעשות כל דבר שהוא. העיקר למשוך את האור העליון, ואנחנו עושים את זה. ואז תראה, בצורה מעניינת מאד, עד כמה בכל זאת הם יתחילו להבין שהאיחוד הוא מעל לכל. וזה אומר שהם יתכופפו, ירצו להיות כמו כולם, ינסו להיות כמו כולם. זה יהיה קשה, זה יבוא לא מיד, אבל זה יבוא.
שאלה: שאלה במעגל. הרי אנטישמים זה אותם החברים שלנו שקצת לא הצליחו עדיין. הם רגישים לכל מה שאנחנו מדברים.
כן, נכון. אתה רוצה דווקא לגשת אליהם?
תלמיד: למסור להם ספר.
אם אתה תרגיע אותם, אז איך אנחנו נעבוד עם היהודים?
תלמיד: הבורא דואג לקו שמאל. אנחנו צריכים להוביל רק לקו ימין.
(סוף השיעור)